בשביל מה נברא העולם?

***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע*** פס’ א’ לא בא ללמד מה קדם למה, כלומר באיזה סדר נבראו הנבראים. הוא כן בא ללמד אותנו למה נברא העולם. ”בראשית ברא אלוקים את השמיים והארץ”- משתמע מכך שמי שברא את השמיים והארץ הוא ה’. אנו מייחסים לה’ שלימות, ולכן מן הסתם השמיים והארץ שברא, יהיו מושלמים. פס’ ב’- והארץ הייתה תוהו ובוהו- תיאור של בלגן, פס’ א’, תיאור של עולם מושלם ואילו בפס’ ב’ עולם מבולגן. הפער הזה הוא בין האמת, האידיאל למציאות. פס’ א’ תיאור האמת האלוקית, פס’ ב’ תיאור המציאות. הפרק הראשון מחולק לשלוש: חלק א’- פס’ א’- עולם מושלם חלק ב’- פס’ ב’ -עולם שבור חלק ג’- מפס’ ג’ עד לא’- עולם משתלם ההפרש בין פס’ א’ לבין שאר הפסוקים הוא ההדרגה. היעדר הזמן לא מאפשר לממש את הערכים,את שלימות העולם. אומר הרב קוק: השלימות בנויה משלימות של שלימות ומשלימות של השתלמות… בצורה גרפית, שלושת החלקים נראים כך: יש נקודה גבוהה, ירידה ואז עלייה הדרגתית. תנועה זו נקראת תשובה- יש אידיאל שנשבר וחוזר לעצמו. ועל זה אמרו חז”ל שתשובה קדמה לעולם! כל זה ביחס למילה בראשית. ”ברא”- יש לה שתי פירושים, בעברית ובארמית. בארמית, פירוש ברא- בחוץ,ריק , להציב בחוץ. הקונוטציה של הבריאה היא ריקות, הבריאה היא מקום ריק מאלוקות, הבורא סילק את עצמו כדי לתת מקום לזולתו, מעשה הבריאה מוסרי בתכלית. בעברית, ברא- מלא, בריא. הקב”ה מלא את עולמו. ”ויאמר ה’..יהי אור…”- רצה ה’ יהי- ביטוי של קיום אחר כך כתוב ”תדשא הארץ דשא”- לא ציווי חזק כמו יהי. ובאמת, הצומח לא מחזיק מעמד לנצח כמו הרקיע. כל נברא שנאמר עליו ”יהי”, יש לו קיום מתמיד.: האור, הרקיע והמאורות. כל נברא שלא נאמר עליו ”יהי”- אין לו קיום מתמיד: החי, הצומח והאדם. ”יהי אור, ויהי אור”- פעמיים ”יהי”, כלומר, לפי התורה יש שני קיומים, ”יהי”-קיום מתמיד בעולם הזה, ”ויהי” -קיום בעולם הבא. על המאורות והרקיע לא נאמר ויהי, אלא רק יהי, מכאן שקיומם נצחי אך רק בעולם הזה. על החי והצומח לא כתוב יהי וגם לא ויהי, מכאן שקיומם רק בעולם הזה וגם הוא ארעי. אך על האדם לא נאמת יהי, אך כן נאמר ויהי, מכאן לומדים שלאדם אין בעולם הזה קיום נצחי, אך נאמר עליו ויהי אז יש לו קיום בעולם הבא. יוצא שבעולם הבא קיימים האור והאדם.