[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/238296419″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
יש ארבע דעות לגבי – מהו כלל גדול בתורה 1. ר’ עקיבא: ואהבת לרעך כמוך 2. בן עזאי: זה ספר תולדות אדם 3. בן זומא: שמע ישראל 4. ר’ שמעון בן פזי: וכבש אחד תעשה בבוקר ואחד בן ערביים. (זה לדעת בן פזי כלל הכי גדול בתורה! נלמד על כך בהמשך).
נעסוק כאן בדברי בן עזאי. זה ספר תולדות אדם, דמות אלקים. למה זה הכי חשוב? כי זה מתייחס לכלל המין האנושי. אומר מהר”ל: עיקר באדם זה הכלליות שלו ולא הפרטיות. מהר”ל חוזר על כך הרבה כי זה רעיון עליון, מהפכני ביותר, עד שכמעט אי אפשר לחיות כך. אך כיוון שזו שאיפה רוחנית מאוד גבוהה צריך ללמוד אותה.
אומר מהר”ל שלכל אדם יש ההרגשה שלפני הכל יש – אני. אולם זאת אשליה. אנו חיים בעולם של אשליה, אתה רואה משהו בחושים ומבין שזה לא נכון כמו שמש שוקעת, אתה רואה שמש מסתובבת אך אתה מבין שלא כך הוא, היא אינה זזה.
למה ה’ נותן לנו כזאת אשליה? אחת התשובות היא ללמד אותנו שמאחורי מה שאתה רואה יש משהו אחר. כמו שאתה חושב: הנה זה אני, כאן. אך ה’אני’ הזה נפרש במשך כל ימי חייך. אם ‘אני’ הוא תהליך אז כל קטע מהתהליך זה לא אני! יש סתירה בין מה שאני חווה, מרגיש, לבין מה שבאמת קורה במציאות. כך
