שלום וברכה, בוקר טוב, היום יום רביעי,
ט' בסיוון תשע"ב,
והיום אנחנו נעסוק בנושא שנתבקשתי על ידי אחד מהעובדים באינטרנט לדבר עליו. הוא אמר לי, תשמע, למה שלא תעביר שיעור על הפוסט-מודרניזם?
אמרתי, בסדר, נעביר שיעור על פוסט-מודרניזם.
מהו הפוסט-מודרניזם?
הפוסט-מודרניזם הוא אחת הדעות המנסרות בחלל עולמנו
והשלטת במידה רבה על נפשות הבני אדם.
הנחת היסוד של השיטה הפוסט-מודרניסטית היא יחסית פשוטה.
אין אמת אובייקטיבית.
התולדה ההכרחית של האמירה הזאת
זה שלכל אחד יש האמת שלו,
מה שנקרא נרטיב.
וגם האמת שלו זה לא אמת.
נכון, גם האמת שלו, במידה מסוימת אפשר להגיד שזה לא אמת במובן המוחלט, האבסולוטי של אמירה,
אבל זה הנרטיב שלו.
הנרטיב זה בעצם מה שאותי מחייזה, איך שאני רוצה לראות את החיים. למשל,
היום הנרטיב הציוני הוא שווה ערך לנרטיב הפלסטיני,
ולכן יש מה שנקרא יום העצמאות, יש גם יום הנכבה, וצריך לכבד את הנרטיב של כל אחד.
הרי ממילא אין אמת אובייקטיבית וכדומה.
זאת בעצם הנחת היסוד
שיש מאחורי הפוסט-מודרניזם, למרות שיש פה איזה קושי לוגי רציני מאוד.
כי ההנחה שאין אמת אובייקטיבית, ההנחה הזאת,
נחשבת לנתון אובייקטיבי.
אבל אם אתה אומר שאין אמת אובייקטיבית,
איך קבעת כאמת אובייקטיבית את זה שאין אמת אובייקטיבית?
יש פה איזו סתירה לוגית,
שגם כשעומדים עליה היא איננה עוזרת הרבה,
כי השליטה של הדעה הזאת בנפשות היא שליטה חזקה,
והיא נובעת מן ההכרה,
אולי עמוקה מאוד, שיש מקום לכל דבר באופן אחר, אבל
יש שורש לכפירה הזאת.
בנוסף לכך,
השיטה הפוסט-מודרניסטית יש לה יתרון מעשי.
מאחר ויש מקום לכל דבר, יש גם מקום אפילו ליהדות.
גם זה אפשרי, סך הכול, זה הנרטיב
של היהודים הדתיים, נאמר, ולכן גם לזה יש מקום.
ובתפיסה הפוסט-מודרניסטית בעצם יש פחות רתיעה מהשפעות אלה ואחרות, אפשר לקבל השפעות רוחניות אפילו מרבנים, אפילו אורתודוקסים.
זה אפשרי, מאחר וכל נרטיב הוא לגיטימי בהגדרה.
נרטיב זה הסיפור שאדם מספר לעצמו.
זה בא ממילה לטינית שפירושה לספר, הסיפור.
פעם היו קוראים לזה,
בתקופה הקדומה מאוד היו קוראים לזה מיתוס.
מיתוס זה הסיפור שאדם מספר לעצמו או חברה מספרת לעצמה
כדי להסביר מה היא.
אז הסיפור של המיתוס יכול להיות בנוי על יסוד היסטורי, יסוד מיתי,
מה שנקרא מיתולוגי,
כל מיני דברים יכולים להיות.
על כל פנים, יש איזו הנחת יסוד שיש סיפור
שעומד ביסוד כל אדם, זה כמו שאומרים,
מה הסיפור שלך.
אז מה הסיפור שלו?
הסיפור, הכוונה, מה בעצם טמון בו,
ודי ברור אם כן שיש ליהדות איזשהו קושי בהכלת הפוסט-מודרניזם, למרות שבדור האחרון תלמיד חכם גדול, הרב שגר, זיכרונו לברכה,
כתב ספרות די רבה כדי להפנים בתוך היהדות או מתוך היהדות אלמנטים מרכזיים של השיטה הפוסט-מודרניסטית.
זה פחות או יותר מה שאנחנו רוצים לדון בו עכשיו, כן?
פוסט-מודרניסטי. פוסט זה אחרי.
מודרנה, אז זה אחרי המודרנה.
מה? אין לה תהליך על השם מודרניסטי, כאילו על השם השליכים?
ככה זה נקרא, כמו הפוסט-מודרניסטי.
זאת אומרת, התקופה המודרניסטית הניחה שיש אמיתות,
האמיתות הן לאו דווקא האמיתות של הדת או של המוסר, אבל יש אמיתות מדעיות למשל,
כמו שאפשר לראות בשיטה הפוזיטיביסטית של קונט למשל,
והדברים האלה השתנו. זה בין היתר בעקבות
ההשפעה של כל השיטות הסובייקטיביסטיות והאקזיסטנציאליסטיות למיניהן,
אז זה הגיע גם עד ההנחה שבעצם אין אמת,
אין ערכים כי אם מה שאדם ממציא לעצמו כערכים.
בסדר.
זו בעצם השיטה הפוסט-מודרניסטית בקווים כלליים מאוד.
השאלה היא,
האם יש חשיבה
על הנושא הזה ביהדות
או שלא?
מה אתם אומרים?
יש חשיבה. יש, ודאי שיש חשיבה. הרי היהדות חושבת על כל דבר, לא?
ולכן היא חושבת גם על הפוסט-מודרניזם.
בסדר?
זה מה שרציתי שנעסוק בו היום,
והייתי רוצה להבין את זה לאור משנתו של רבי נחמן מברסלב.
רבי נחמן מברסלב, גאון גדול ביהדות,
הוא בעצם עסק הרבה בשאלות
של הכפירה והאפיקורסות.
יש כפירה ואפיקורסות.
הכפירה והאפיקורסות
זה דבר שהוא היום מאוד מאוד מרכזי בנפש האדם,
במיוחד במאה ה-20, היום אנחנו קצת אחרי, אבל במאה ה-20 היה הרבה דברים כאלה.
ורבי נחמן, שחי עוד מאה שנה לפני כל זה,
אומר, העולם עומד להיכנס לגל גדול מאוד של אפיקורסות,
וגם, אף על פי שאני מדבר על זה עוד לפני שזה קורה,
זה לא יעזור כלום, כי כשזה יבוא זה יהיה חזק וכו' וכו'.
עם כל זה אנחנו רואים הרבה מאוד השקעה אצל רבי נחמן ברסלב,
מסביב לשאלות של אתאיזם וכדומה.
אז בעצם מה שהייתי רוצה שנעסוק בו זה בתורה ס"ד,
בליקוטי מוהר"ן.
אנחנו לא נקרא את זה מתוך הטקסט, אבל אנחנו נעסוק בשאלה של גופו של עניין.
כלומר, אנחנו נזכיר את הדברים שכתובים שם.
רבי נחמן מתייחס למה שנקרא, למושג מתורת האר"י,
הנקרא החלל הפנוי.
פנוי.
פנוי? פנוי, כן. החלל הפנוי.
כן, ברור.
מהו החלל הפנוי? אני אסביר את זה על פי איזושהי שאלה שמאוד הטרידה
את גדולי החסידות של הבעל שם טוב ואלה שאחריו.
השאלה הבסיסית היא כזאת: האם ייתכן שהעולם קיים?
איזה שאלה?
אתה אומר בטח שהוא קיים.
הם מרגישים אותו. אנשים... מרגישים אותו, הולכים עליו, דורכים וזה. אם כן, אתה אומר,
העולם קיים. אתה, ידידיה,
אתה אדם בריא.
לא, באמת, אדם בריא.
הוא אומר, בוודאי שהעולם קיים.
אבל לומר את האמת, מבחינה פילוסופית, לבסס את זה שהעולם קיים, זה לא מובן מאליו.
למה הכוונה?
הרי
האינסוף יתברך,
האינסוף ברוך הוא,
הוא הכל.
הוא המוחלט.
אם הוא הכל
והוא המוחלט,
אז אין מקום לזולתו.
לא ייתכן שיהיה עולם.
אין מקום מבלעדיו.
הרי אין עוד מלבדו, אומר הכתוב.
אין עוד מלבדו, אם ניקח את זה כפשוטו,
אז אין עוד מלבדו.
אז לא תיתכן מציאות העולם בכלל.
ולכן צריך להחליט, או שיש אלוהים,
או שיש עולם.
שניהם יש.
העובדה של הדברכות תמציב את עצמו.
אתה כבר נותן פתרון,
זה אחד הפתרונות.
אז יש כאלה שאמרו, באמת,
אנחנו רואים שיש עולם,
מסקנה אין אלוהים.
יש גישה כזאת.
יש גישה הפוכה שאומרת,
יש אלוהים,
מסקנה אין עולם.
הגישה הראשונה נקראת אתאיזם,
הגישה השנייה נקראת הקוסמיזם.
או יש, זהו, או זה. צריך לבחור, אתה לא יכול שניהם ביחד.
מה?
התאיזם זה שיש עוד כמה שאין?
התאיזם, הכוונה שאין אלוהים.
זו השיטה הראשונה. זאת אומרת, יש עולם, אז אין אלוהים.
השיטה השנייה נקראת אקוסמיזם.
יש אלוהים, מסקנה, אין עולם.
יש שיטה שלישית.
מה אתה רוצה?
בעצם זה שאנחנו אומרים שאין עוד מלבדו, גם יש את העניין שהוא כל יכול. אם הוא כל יכול, הוא גם יכול להיות קיים וגם לברוא עולם.
יכול להיות.
שיטה שלישית אומרת
שהעולם זה האלוהים.
זה שפינוזה, אבל... זה שפינוזה, למשל. קוראים לזה פנתאיזם.
הכל אלוהות.
יש שיטה שאומרת
שמצד מה אפשר לומר שיש עולם, מצד שני אפשר להגיד שאין עולם, כי יש אלוהים.
זו השיטה של רבי חיים מוולוז'ין בספר "נפש החיים".
ככה הוא מסביר את המושגים של ספר הזוהר,
ממלא כל עלמין ומסבב כל עלמין,
שמצד אחד ניתן לומר שיש עולם, מצד שני ניתן לומר שאין עולם.
זה כמו מטבע. אם אתה מסתכל על המטבע מצד אחד, אתה לא רואה את הצד השני.
אתה רואה את הצד השני, אתה לא רואה את הצד האחד.
ככה הוא מסביר.
זו השיטה של
רבי חיים מוולוז'י.
מה?
לא, לא.
אני חלק מהעולם.
אתה לא יוצא מהעולם,
אתה בתוך העולם.
שיטה נוספת,
אנחנו בינתיים עברנו על כמה שיטות, ארבע,
ארבע שיטות,
בעברית.
שיטה חמישית
אומרת כך,
יש אלוהים,
יש עולם,
לך תסתדר עם זה.
זוהי שיטת הרמב"ם,
לאמורי נבוכים.
הרמב"ם אומר את זה, יש אלוהים, יש עולם, איך זה מסתדר?
לא יודע.
עובדה.
שיטה שישית
נקראת פנאנתאיזם.
הכל באלוהות.
לא שהכל אלוהות, אבל הכל באלוהות.
פנאנתאיזם.
יש אומרים שזו שיטת הרב קוק.
שיטה שביעית,
רבי נחמן ברסלב, והיא השיטה שתעסיק אותנו היום,
והיא שיש דואליות.
זה קצת דומה לרבי חיים וולוז'ין, אבל באופן שונה. אני אסביר למה הכוונה.
אומר רבי נחמן ברסלב,
הקדוש ברוך הוא, מחמת רחמנותו ברא את העולם.
מה זה מחמת רחמנותו?
מה זה רחמנות?
מלשון?
רחמים.
רחמים זה לשון יחיד או רבים? רבים. רבים של איזה מילה?
רחם. רחם, יפה.
יפה, כמו רחם. מה זה הרחם?
זה מקום שבו נותנים בתוך מישהו מקום למישהו אחר.
כדי שיהיה לו מקום, כדי שהוא יוכל להתקיים.
כן, כי אם לא, הוא לא יכול להתקיים.
אז יש רחם, רחמים,
נוציא מקום למישהו אחר.
הקדוש ברוך הוא, מחמת רחמנותו,
ברא את העולם.
והוא,
אי אפשר היה לברוא אותו, כך אומר רבי נחמן.
כן?
מה?
אי אפשר היה לברוא אותו, כי לא היה מקום לברוא אותו.
אז מה עשה הקדוש... מה? את מי? את העולם.
אי אפשר היה למרוא את העולם, כי הקדוש ברוך הוא ממלא את הכל, אז אין מקום לכלום.
ולכן,
אומר רבי נחמן, משתמש אז במושג של תורת הארי,
לכן צמצם את האור לצדדים כדי שיהיה מקום לעולם.
זה נקרא סוד הצמצום,
שם מקובלים. יוצא לפי זה שהמציאות של העולם היא על רקע של הסתלקות של האלוהות.
אגב, לפי זה אנחנו לומדים משהו חשוב,
והוא שלפי היהדות העולם זה לא אלוהים.
שימו לב לעובדה הזאת,
אנשים נוטים לשכוח את זה.
אבל לפי היהדות, העולם זה לא אלוהים, ואלוהים זה לא העולם.
לפי זה יש פה מקום של
ריקות,
ריקות מן האלוהות.
אבל אומר רבי נחמן, עד כאן זה חצי ממה שאומר רב נחמן. החצי השני זה רבי נחמן מכניס את המילה אבל.
אבל עם כל זה אי אפשר לומר
שיהיה מקום מבלעדי חיותו,
ולכן אי אפשר להבין את החלל הפנוי,
אומר רבי נחמן,
עד לעתיד לבוא.
כלומר, ספר רבי נחמן מברסלב זה דואלי, זה כמו וינקר,
המכונה מהבהב.
אתה מסתכל, רואה צמצום, לא מסתכל, אין צמצום.
טק, טק, טק, טק. ככה זה העולם, לפי רבי נחמן מברסלב.
יש פה כמה שאלות.
שלום רבינו.
לפי שיטת הקוסמיזם, מהו העולם שלנו?
אם העולם שלנו לפיהם הוא אלוהים, מה ההבדל בינם לבין שפינות? זו התודעה. לא, לפי הקוסמיזם העולם הזה הוא אחיזת עיניים.
הבחירה החופשית, העלו והעלו דברי אלוהים חיים, המוטיב של מחלוקת לשם שמיים סופה להתקיים, והמגבלה האנושית וחוסר היכולת להגיע לשלמות, מכריחה למסקנה של פוסט-מודרניזם?
לא, אבל זה משהו קרוב.
אשמח אם הרב ייתן רקע היסטורי, כיצד השפטך או מה גרם לפוסט-מודרניזם להתפתח?
תודה.
קצת הסברתי מאיפה זה בא. זה בא מהייאוש מידיעה אובייקטיבית של המציאות, כן.
איפה המהר"ל נמצא בשיטות האלה?
לא יודע.
לא, בשיטות האלה שאמרת ש... הבנתי את השאלה.
אבל למה לא הבנת את התשובה שלי?
התשובה היא?
יותר קשה. לא יודע.
בסדר, הלאה.
אבל באמת צריך לכבד את התשובות שלי גם כן, לא רק את השאלה.
עכשיו,
אומר רבי נחמן,
יוצא לפי זה שהקדוש ברוך הוא נמצא
בכל מקום, אבל במיוחד במקומות שבהם הוא לא נמצא.
ואז אני צריך לעשות לכם איזשהו ציור דמיוני.
לפי רבי נחמן חייב להיות איזשהו הפרש
בין המקום שבו מתגלה האלוהות, לא, אולי אני קצת הקדמתי.
אם כן אומר רבי נחמן, הקב"ה עשה חלל פנוי. בתוך החלל הזה הוא אחר כך השפיע את אורו.
מה שהמקובלים מכנים בשם הקו,
קו אינסוף.
הקב"ה השפיעה את אורו בעולם,
ומכוח האור הזה שהקב"ה השפיע בעולם יש עולמות.
עולם האצילות, בריאה, היצירה, העשייה, וכל העולמות כולם, כולל העולם שלנו, כל זה
מכוח האור שהקב"ה משפיע בתוך ה... זה ממש לא עובד המזגן הזה.
אפשר אולי להנמיך את הטמפרטורה באיזה שיטה, לא יודע, משהו, משהו שנוכל לחיות.
כן,
ואני בנושא הזה לא פוסט-מודרניסטי בכלל, אני חושב שיש קור אובייקטיבי וקור אובייקטיבי, זה יהיה כאלה.
טוב, על כל פנים,
מה שרבי נחמן אומר זה שיש גם שפע אלוהי שנמצא בתוך החלל.
אז כשהקדוש ברוך הוא משפיע את אורו בתוך החלל,
אסור למלא את החלל עד הסוף.
אתם יודעים למה?
כי אם הוא ימלא אותו לגמרי,
זה יגיע עד הדפנות,
ואז כבר לא יהיה הבדל בין העולם לבין האין סוף.
לכן חייב להיות איזשהו חלל שמבדיל בין העולמות
לבין אור אין סוף שמקיף את העולם.
וככה הוא מסביר את המושג שהקדוש ברוך הוא מצד אחד מסבב כל עלמין,
זה החלל,
והשני ממלא כל עלמין, שזה העולמות שלנו.
אז כמובן,
אם משהו לא ברור תשאלו עכשיו, כי זה הולך להסתבך,
מה שאני רוצה להגיד. כן, בבקשה.
לא ברור לי. אני אסביר את זה.
יש למישהו חתיכת בנייה? הנה, יש פה. יש פה.
אה, יש לוח.
וצריך לומר. טוב, טוב. איפה הטוש?
ליד המחשב. ליד המחשב יש לוש.
היה טוש.
הכל נכבש.
הבנתם?
כן. זה פשוט מאוד.
אומר רבי נחמן,
יש אורנסוף שמסבב כל העניים.
זה נקרא
מסבב
כל עלמות. פה יש חלל פנוי,
ויש כאן מילוי,
ממלא כל עלמות. זה ברור עכשיו?
זה שהעולם שלנו זה פה, במציאות האימצעית,
ויש אורן זוב שמסבב את כל הכספות,
ויש חלל פנוי כדי להבדיל בין זה לזה.
עד כאן ברור, עכשיו יותר מובן.
עכשיו מישהו יציא, בריאה יציאה, הצילות זה... כל העולם, כשאתה שומע עליהם זה טוב, יש אפרודות. הסרנט, אז כאילו זה יורד כאילו מהאור מסביר כל עולמי, יורד צינור. נכון, בדיוק הבנת, אז זה מצוי הרכבי. בבקשה, אדוני, אתה הצבעת? אני כבר פה. העולם הזה צריכים מעולם הבא, איפה העולם הבא בכל הצילות? לא יודע, אהלן, מה אתה שואל? זה אפרודות רשויות? למה זה אפרודות רשויות?
לא, יש הבחנה, אפשר לומר, לא הפרדה, אלא הבחנה בין אורן צוף כללי לבין האורן צוף שנפגרת מעולמי.
בסדר? זה מה שאומר רבי נחמן לא עשה, ובו יש חלל.
החלל הזה הוא מאוד מאוד מאוד חשוב,
כי אם לא היה החלל, מה היה קורה?
האור היה ממלא את הכול,
ואז כבר לא היה עולם, הכול היה חוזר להיות אלוהות,
נכון?
ולכן אומר רבי נחמן, חשוב שיהיה החלל הקדומי,
אבל זה יוצר בעיה,
כי איך אפשר להגיד שאלוהים לא נמצא באיזשהו מקום?
איך הוא יכול להיות?
לכן אומר רבי נחמן, אני אגיד את זה במילים שלי,
הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובמיוחד במקומות שבהם הוא לא נמצא.
כן, לא כמו שהרבי מקוצק אמר שהקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום שאתה נותן לו להיכנס,
אלא רבי נחמן אומר יותר מזה, הקדוש ברוך הוא נמצא בכל מקום ובמיוחד במקומות שבהם הוא לא נמצא,
כי שם זה עוד יותר גדול להיות נמצא,
כן?
זה הכל אותו דבר.
לא, היהדות אומרת שהעולם זה לא הקדוש ברוך הוא. גם רבי נחמן מסכים לזה.
מוסיף עוד דקויות. עכשיו אני רוצה להבין פה משהו.
על זה אומר רבי נחמן, מוסיף, זה משהו מאוד מאוד חשוב,
ודע
שיש בעולם שני סוגי אפיקורסות,
כן? כלומר, אפיקורסות זה לא כל דבר,
יש כל מיני סוגים של אפיקורסות.
יש אפיקורסות שהוא אומר,
הוא קורא לאפיקורסות שבאה
משבירת הכלים,
ויש אפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי.
מה בין זה לזה?
אפיקורסות שבאה משבירת הכלים. מה זה?
יש פה שאלה.
אבל גם הצמצום הוא בתוך השם,
אז יוצא שכל שיטה היא בסופו של דבר פננתאיזם,
אולי.
הרב אמר פעם שאין לנו תפיסה בראשית.
מה נתן לדון בחלל ובמילוי החלל ובאור אינסוף. אלה דברים נשגבים, ואני רוצה לדעת מה תורמות הידיעות האלה לחיינו היום. אתה תדע מייד.
הידיעות האלה תורמות לחיינו היום כדי להבין מה השורש של הפוסט-מודרניזם.
ואז ממילא אנחנו גם נדע כיצד להתייחס אל הפוסט-מודרניזם, כיצד לטפל בו.
ולכן צריך ללמוד את הדברים האלה.
על פי הציור שצויר, היכן או מהי נקודת החדירה של ממלא כל עלמין בחלל הפנוי?
במגע בין ההיקף לבין החדירה.
ובכן, רבותיי היקרים, אני רוצה להתקדם.
אומר רבי נחמן מברסלב, יש שני סוגי אפיקורסות.
יש אפיקורסות שבאה משבירת הכלים,
ויש אפיקורסות שבאה מהחלל הפנוי.
מהי שבירת הכלים?
שבירת הכלים זה גם מושג מתורת הארי. אתם רואים שכדי לדון בשאלות כאלה שורשיות
צריך להזדקק לתכנים מאוד מאוד עליונים,
עד כדי כך שאחד השואלים שואל את עצמו בשביל מה הוא שומע את הדברים האלה בכלל.
ומה זה שבירת הכלים? זה מושגים כאלה, לא צריך לנסות להבין, זה שהקדוש ברוך הוא בר הכלים,
והוא מילא אותם באור, אבל הכלים הם מצומצמים והאור הוא בלתי מצומצם.
ולכן הכלי נשבר, כי הוא לא יכול היה לשאת את כל האורות האלה.
אומר רבי נחמן, בגלל זה יש בעולם הזה אפיקורסות,
מה שנקרא אפיקורסות שבאה משבירת הכלים.
לעומת זה, יש אפיקורסות אחרת שבאה מהחלל הפנוי. ומה ההבדל בין שני סוגי האפיקורסות האלה?
אפיקורסות שבאה משבירת הכלים אומרת
שיש בעולם ערכים,
אבל לא סולם הערכים של הקודש.
יש סולם ערכים אחר.
נאמר כך,
נציגי הקודש טוענים שסדר הערכים בעולם הוא א', ב', ג', ד', ה', ו',
והאפיקורסים שבאים משבירת הכלים אומרים מה פתאום, ב', ד', ג', א', ב'.
זה הרבה פעמים הוויכוחים בין אנשים אינם ויכוחים על עצם קיומם של הערכים,
אלא על יישומם של הערכים.
אני אביא לכם דוגמה פשוטה.
יש ויכוח במדינת ישראל בין מה שנקרא אנשי ימין ואנשי שמאל.
שמעתם על זה?
כן. ימניים ושמאלנים.
על מה הם מתווכחים?
האם... מה? על הארץ. בין היתר גם על הארץ, כן?
אבל השמאלני אומר לך, גם אני נולדתי בארץ הזאת, גם אני נלחמתי בארץ הזאת.
וישנם כאלה שקיבלו מונופול על החוכמה ויודעים יותר טוב ממני,
ויודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילי ומה טוב בשבילך.
זה לא יכול להיות.
כלומר, אפשר לומר,
אנשי הימין ואנשי השמאל מתווכחים על יסוד אותם ערכים ממש. ואני רוצה להסביר למה הכוונה.
אני אביא לכם דוגמה.
איש ימין אומר לאיש שמאל:
אתם שמאלנים,
אתם שונאי ישראל.
אה כן? למה אתה אומר את זה?
כי אתם אוהבים רק את הערבים.
לא אכפת לכם רק מן הערבים, לא מהיהודים.
עונה איש השמאל לאיש הימין:
אתם, אנשי הימין, אתם שונאי ישמעאל.
לא אכפת לכם רק מהיהודים, לא אכפת לכם מן הערבים.
עכשיו,
מה יהיה השלב הבא
בוויכוח?
יש שתי אפשרויות.
סנריו א',
יאמר איש הימין,
מה?
ערבים?
זה בכלל לא חשוב.
בכלל לא שווה כלום הערבים.
רק יהודים זה חשוב.
ואז יענה איש השמאל,
ככה אתה אומר, תדע לך שאני חושב שיהודים זה לא חשוב, רק ערבים זה חשוב.
ואז הדעות הולכות ונפרדות זו מזו.
אין יותר קשר בין הדעות.
עד כאן הסנאריו הראשון.
סנאריו אחר.
איש הימין אומר לאיש השמאל,
אתה אומר שאני שונא ישמעאל?
מה פתאום?
אני אוהב את ישמעאל.
אני רוצה את תיקון הכל, תיקון עולם במלכות שדי.
ולכן הדבר הטוב ביותר שאני יכול לעשות למען ישמעאל זה למלא את כל השטח בין הנילוס לפרט במאחזים.
וזה יביא תיקון לעולם, כולל לישמעאל.
יענה איש השמאל,
אתה נראה לי מטורף לגמרי.
אתה באמת חושב
שמילוי השטח במאחזים זה טוב לערבים?
אתה לגמרי מטורף. אבל דבר אחד אני שמח לראות,
שאכפת לך ממה שאכפת לי.
כשם שאכפת לי מישמעאל, גם לך אכפת. רק אתה טועה בדיאגנוזה.
כלומר אתה טועה בטיפול.
כלומר אתה טועה במה שטוב לערבים,
אבל אני שמח לראות שאכפת לך.
ולכן אני רוצה להגיד לך, שכשאני אמרתי לך בשעת כעס,
שאני חושב שיהודים זה לא חשוב, לא באמת התכוונתי לזה.
התכוונתי לומר שזה טוב ליהודים שאנחנו ניתן את הארץ לישמעאל.
אבל זה לתורת היהודים.
בסופו של דבר יש כאן התקרבות של הדעות.
למה יש כאן התערבות של הדעות? כי מתברר
שגם לאיש השמאלני ביותר וגם לאיש הימני ביותר יש אותם הערכים,
רק שיש ויכוח כיצד מיישמים את הערכים האלה, מהו הסדר של הופעתם.
איך זה נקרא הדבר הזה אצל רבי נחמן?
אפיקורסות שבאה משבירת הכלים.
זאת אומרת, זו אפיקורסות שנובעת מזה שהערכים אומנם קיימים, רק הם לא במקומם,
הם שבורים.
יש רסיסי ערכים,
כמובן?
עכשיו,
זה אפיקורסות הראשונה.
על האפיקורסות הראשונה הזאת, אומר רבי נחמד,
אפיקורסות כזאת,
יש עליה תשובה.
ועליה נאמר, דע מה שתשיב לאפיקורוס,
הכוונה איך תחזיר אותו בתשובה,
על ידי שתשיב לו את הכלים האבודים ממנו ואת האורות האבודים ממנו.
כלומר,
אתה צריך לעשות את אותה פעולה שהרב קוק מדבר עליה למהלך האמונות והדעות,
למלחמת האמונות והדעות
בספר אורות,
עמוד קכ"ט עד קל"א,
שם הרב מסביר שכדי להילחם בדעה נגדית,
אל תפסול את מה שיש לפסול בה, אלא אדרבה, תכיר בערך של מה שיש להכיר בה.
כלומר, אתה צריך להכיל את נקודת האמת שיש ביריב האידיאולוגי שלך.
ומתוך כך הדעות מתקרבות זו לזו.
עד כאן הטיפול במה שנקרא אפיקורסות שבאה מן החלל הפנוי, שעליה נאמר דע מה שתשיב.
עד כאן אפיקורסות א',
באפיקורסות ב' מכובד... לא, בסדר. עכשיו אנחנו עוברים לאפיקורסות השנייה,
שהיא, רגע,
יש פה שאלה יפה.
האם לא ניתן לומר שכמעט כל המחלוקות הן בשאלת המידתיות?
אמנם הוויכוחים כלפי חוץ נשמעים כעקרוניים,
אבל בסוף זאת רק שאלה של שכל ישר, על מה לשים דגש.
מה שאמרת נכון לגבי כל המחלוקות שנובעות משבירת הכלים.
זה בדיוק מה שאמרנו עד עכשיו.
אפיקורסות מסוג ראשון,
ולא על פי הציור. האם נקודת החדירה היא בקודש הקודשים, היכן נמלול? טוב, אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו.
למה חשוב שהדעות יתקרבו בכוח, שיישארו נפרדים?
הרי לא תמיד יש שוויון,
ואחד צריך להיות צודק.
אה, שאלה יפה, לבריאות.
שאלה יפה מאוד, אני רוצה לענות על זה. הבנתם את השאלה?
לא. למה אתה בכוח רוצה לקרב את הדעות?
כן, ימין, שמאל, אחד צודק, השני לא צודק, נקודה. זהו, מה הניסיון הכפייתי הזה לקרב בין הדעות?
עד כאן השאלה. הבנת את השאלה?
יפה.
זה בדיוק מה שהוא אמר לפניכם.
אני חוזר על המילים.
למה חשוב שהדעות יתקרבו בכוח?
שישארו נפרדים.
הרי לא תמיד יש שוויון, ואחד צריך להיות צודק.
עד כאן השאלה.
את רואה השאלה?
כן, כן, כן, לא, פשוט רציתי לחזור על המילים שלו,
שנבין שזה מה שהוא אומר.
התשובה היא שזה שיש לאדם דעה מוטעית,
זה לא במקרה.
למה אדם טועה?
רק בגלל שיש לו חוסר לוגיקה?
ורק אם תעמיד אותו על הטעות הלוגית אז הוא ישתנה?
זה ממש לא נכון.
זה שאדם מוכן לאמץ דעה מוטעית,
למרות שהוא גם מודע לקשיים שבעמדה שלו,
זה בגלל נקודת האמת שיש לו במה שהוא אומר.
וכל זמן שאתה לא מסוגל לחשוף את נקודת האמת המחיה אותו בתוך השקר,
אין סיכוי שהוא יעזוב את שקרו.
אני אביא לכם דוגמה. פעם אני הכרתי יהודי שכל חייו היה קומוניסט.
בגוש הסובייטי.
אחר כך, מכל מיני סיבות, עלה לארץ, חזר בתשובה.
נהיה דוס שבדוסים.
אבל יום אחד הוא אמר לי, אתה יודע,
אני נשארתי קומוניסט.
אמרתי לו, הכיצד?
הרי אתה רואה
כל הטעויות הגלויות
שנובעות מהשיטה הזאת, גם חוסר הצדק וכו' וכו'.
הוא אומר, כן,
אבל אני מרגיש שזה מה שאצלי
מחזק את הרגישות לצדק החברתי.
כלומר, הנקודה שהוא חיפש, והוא מצא אותה רק שם,
זו נקודת הצדק.
אז תגיד לו, מיליון פעמים שהקומוניזם מביא לזוועות, זה לא יעזור,
כי הנקודה שמחברת אותו היא נקודת האמת שיש שם.
ולכן, כל זמן שאתה לא מוכן להפנים את נקודת האמת שיש בשני, הוא יישאר בדעתו הלא צודקת.
לכן זה חשוב. לא שהדעות יתקרבו בכוח,
אלא שהתברר מה האמת.
והאמת היא תמיד כוללת גם את נקודת האמת שיש בשיטה המוטעית.
וככל ששיטה מוטעית היא יותר מזוויעה ויותר מפלצתית,
סימן שהתוכן הפנימי הגנוז בתוכה יותר עליון.
למשל, סדום ועמורה,
שזו הייתה חברה מושחתת שבמושחתות,
היא החברה שמולידה את הנשמה של דוד המלך. וזה לא במקרה, צריך להבין גם למה. כן, בבקשה, אדוני.
כן.
ויש כאלה שמה שמניע אותם זה שנאה להתנחלות,
שנאה להתנחלות. נכון. למצוא את נקודת הפנימיות האמיתית שם זה... אוי דרמש, נכון. אני שואל אותך, למה אדם בא ומפתח שנאה עצמית?
זה לא עצמי, הוא רואה את זה אלוק. למה הוא שונא אנשים?
האם אתה חושב שהשנאה נולדת סתם?
זה שונא. מה? בדרך כלל כי אנשים הם שונים.
כי אנשים הם שונים, ואז הוא מרגיש שהשני מאיים עליו.
הוא מרגיש איום שם.
הוא מוכן להתחבד אליו.
אתה צריך לברר מה הדבר שמאיים עליו. איפה נקודת האמת פה, בסגנת המשחק? באיזה מידה אתה באמת מאיים עליו?
ובאיזה מידה זה צודק שתאיים עליו, ובאיזה מידה זה לא צודק שתאיים עליו.
נכון? בעצם אני מאיים עליו איפשהו? בוודאי. עצם קיומך כאחר זה מאיים.
אז יש בעיה B כמית? לא, לאו דווקא בעיה B, יכול להיות בעיה בו.
אבל אם אתה רוצה שההתנגדות שלו תיפסק, יש לך שתי אפשרויות. או שאתה מכניס אותו לכלא,
או לכיתת יורים,
או שאתה דן בגרעין האידיאולוגי הבסיסי של הדעה שלו,
ואתה מתמודד איתו.
ברור?
אז בואו נתקדם קצת. אז בינתיים דיברנו על אפיקורסות איזו?
א', זו שנובעת משבירת הכלים.
זה עדיין לא הפוסט-מודרניזם.
כי הפוסט-מודרניזם איננו אומר שיש ערכים. מה שהן כן אפיקורסויות שבאות מן שבירת הכלים הן אפיקורסויות שבאות בשם ערכים, רק סולם ערכים אחר.
ולכן יש לו שייכות לסולם הערכים האחר,
לסולם הערכים של הצדיקים,
למשל.
ולכן צריך עכשיו לעבור אל האפיקורסות מהסוג השני,
שהיא אפיקורסות שבאה מן החלל הפנוי.
מה טוענת בעצם האפיקורסות שבאה מן החלל הפנוי? אומר רבי נחמן,
אלו הן חוכמות שאינן חוכמה,
אלא שמתלבשות בלבוש החוכמה כדי להיראות רציניות,
אבל בעצם אינן חוכמה כלל.
כמו, אומר, למשל, דוגמה, אדם שיש לו קושייה בגמרא,
והשאלה בכלל איננה שאלה,
אבל היא מנוסחת בצורה כל כך מבריקה שכולם חושבים שזאת שאלה ואינם מצליחים למצוא את התשובה אליה.
בסדר?
למשל,
תגיד לי, מה בין צפרדע?
יש לך תשובה?
אתה עונה לי בשאלה. אתה רואה שאתה מתחמק?
כן. זאת אומרת,
זה השאלות שבאות מן החלל הפנוי,
והן נמצאות היום בכל מיני שיטות, בסטרוקטורליזם וכדומה.
יש כל מיני כיוונים כאלה של מה שנקרא פילוסופיית האבסורד,
שמניחות שבעצם אין ערכים ולכן גם אי אפשר לדון, אי אפשר להתווכח.
ועל האפיקורסות הזאת אומר רבי נחמן, עליה נאמר
כל באיה לא ישובון. מה זה לא ישובון?
אי אפשר להשיב.
כי אין פה שאלה, ממילא גם אין תשובה.
הוא אומר, כי בתוך החלל הפנוי,
הוא אומר, זו לשון מאוד מעניינת, אין שכל ואותיות
כדי שיצא הדיבור.
אבל יש הרבה נשמות, אומר רבי נחמן, שנפלו לשם.
הן משוקעות שם.
ואי אפשר לעשות עם זה כלום, אומר רבי נחמן. למה?
כי מי שיגע בזה, ייפול גם הוא לשם.
ולכן מן האפיקורשות הזאת צריך להתרחק מאוד מאוד.
שלא ליפול לשם חס ושלום,
כי עליה נאמר, כל בעיה לא ישובון.
נו, זה מה שיש לך להגיד. זה נשמע קצת מאכזב.
כאילו שאתה אומר, אתה היהודי הקלאסי, לא מסוגל להתמודד עם זה,
עם מה שבעצם התנ״ך מכנה בשם לץ.
הלץ אומר שאין משמעות לכלום.
אנחנו נראה מיד שרבי נחמן ממשיך אחר כך.
אבל אני רוצה רק להזכיר לכם, יש בספר תהילים פרק מעניין,
רגע, יש פה שאלה באמצע.
אני לומד את התנ״ך, ביקורת המקרא. לאיזה סוג אפיקורסות היא שייכת? האם זאת אפיקורסיה שאפשר לחזור ממנה?
המורה הוא ערכי, רק מבלבל קצת. כן, בוודאי. ביקורת המקרא זה בא מן שבירת הכלים. זה לא המחל על הפנוי.
בסדר?
אבל אני רוצה לחזור פה לספר תהילים. בספר תהילים יש פרק הנקרא,
זה הראשון, קוראים לו א', נכון, פרק א'.
בפרק א' יש שם תיאור של סוגים שונים של אנשים.
אני אכתוב פה דם על המוח. זו גם תהי מסתננות כדי להגיד לי בריאה איתה.
דעה אחת,
אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך מפאים לא עמד ובמושב נצין לא ישר כי אם בתורת ה' חפצו ותורתו יגיע במה בלילה
עיקר היום במילה פשוטה, צדירים.
אם כן יש לנו ארבעה סוגי אנשים שהמזמור מדבר עליהם.
רשעים, חטאים, פליצים, צדיקים.
אתם יודעים מה זה רשעים?
זה מי שעושה רע. יפה.
מה שולם המערכים של הרשע?
הפוך מזה של הצדיקים.
כלומר, רשע וצדיק הם הפכים.
מה זה חטאים?
זה גם אנשים שעושים רע.
אבל הם לא עושים בכוונה.
הם עושים בכוונה,
אבל סולם הערכים שלהם זה סולם הערכים של הצדיק.
הם יודעים שהם עושים ברע, והם היו רוצים לא לעשות, אבל הם עושים.
זה נקרא יצרו דבר עליו. כלומר, אם אתה שואל את החנטה,
תגיד, איזה סולם הערכים מקובל עליך, זה של הרשע או זה של הצדיק?
הוא מפתיע את ה... הוא יגיד, אני חושב כמו הצדיק.
אבל איך אתה מתנהג?
אה, אני מתנהג כמו הרשע.
כן, זו ההגדרה של החתן.
מה זה הלץ?
אבסורד.
הלץ אומר, אין זכולם ערכי, אין שום דבר.
עכשיו, הכתוב ממשיך.
והיה כעץ שתול על פנגי מים אשר פלילי ייתן בעיתו,
יעליהו לליבו, וכל אשר יעשה יצליע. על מי זה נאמר?
יצליע לדין. על הצדדים, נכון?
אז כלומר, יהיה כעץ שתול וכולי.
על כן, לא יקומו רשעים במשפט,
אומר הכדור. לא יקומו.
וחטאים ועדת צדיקים.
כי יודע השם דרך צדיקים ודרך רשעים טובב.
עד כאן המספור.
שמתם לב שחסם פה משהו?
הליצים. מה קורה לליצים?
הוא סיפר עליו על הליצים, הוא לא מספר מה קורה לו.
איפה זה קורה, כל הדברים האלה?
לא יקומו כעץ שתול, בעולם הבא.
בעולם הבא הצדיקים כעץ שתול, הרשעים לא יקומו, חטאים לא יקומו בגדת צדיקים, אבל בגדת חטאים כן יקומו.
והלץ?
הוא לא הגיע לשם,
כי הוא כבר בעולם הזה גבה את גורלו.
אין דבר חשוב בעיניו, אז אין מה למדוד אותו, אין משפט.
כמובן?
זה מה שאומר רבי נחמן,
כל דעיה לא ישובו, אז מה עושים?
אומר רבי נחמן,
ודע לך שאם יש צדיק גדול שהוא בבחינת משה,
הוא די גם צריך לעיין באפיקורסות הזאת.
אה, יש לנו פה התחלה של יציאה מן הכלל.
עד עכשיו אמרת לי, מסוכן מאוד שמה.
אבל אם אתה משה,
או בבחינת משה,
אתה חייב להיות שם.
ואף על פי שאי אפשר להשיב,
בעיונו אשר מאיין שם,
בזה עצמו הוא מוציא כמה נשמות שנשקעו לשם.
אבל איך הוא עושה את זה?
הוא אומר, הוא משתמש בכלי חדש.
עד עכשיו, כשאנחנו מדברים על ויכוח בין דעות,
הכלי שאנחנו משתמשים בו הוא הדיבור.
הדיבור זה הביטוי המעשי של השכל.
אומר רבי נחמן,
שם אין שכל ואותיות בחלל הפנוי.
אז באיזה כלי משתמשים?
בשתיקה.
ועל ידי השתיקה,
אז הוא יכול לטפל בחלל הפנוי.
מעניין, היה יהודי אחד שהיו לו שאלות בענייני אמונה,
והוא החליט שהוא ילך לשאול את השאלות האלה את הרב הנזיר זצ"ל, רבי דוד הכהן.
הלך לישיבת מרכז הרב הישנה הזו שבמאה שערים, קרוב לכיכר ציון,
ומצא את הנזיר שישב על ספסל.
בא אותו אדם, התיישב ליד הנזיר ושתק.
ואז הנזיר ענה לו בשתיקה.
ואז הם החליפו שתיקות במשך חצי שעה,
ואז היו לו כל התשובות.
מובן?
מה לא?
למה אתה לא מבין? כי אתה לא רוצה לשתוק.
כלומר, אם היית שותק, היית מבין.
אני אביא דוגמה לזה.
יש שאלה מובאת במסכת מנחות.
שאלה ששאל משה רבנו
על רבי עקיבא,
שרבי עקיבא היה קושר קשרי, כלומר שהקדוש ברוך הוא קושר קשרי אותיות,
קטרי אותיות.
משה שואל את הקדוש ברוך הוא, מה זה הכתרים האלה שאתה שם על האותיות? אומר הקדוש ברוך הוא, תשמע, זה לא בשבילך, אבל רבי עקיבא,
עקיבא בן יוסף, הוא עתיד להסביר את זה.
ואז הוא שואל, אפשר לראות אותו, כן, כן, תיכנס בבית המדרש שלו, בפרוזדור השני,
ימינה, אחר כך דלת שלישית שמאלה, וזה שם אתה יכול לשבת,
תשמע אותו מדבר.
משה רבנו מקשיב, לא מבין כלום.
חלשה דעתו,
עד שבסוף אחד התלמידים שואל את רבי עקיבא, רבנו,
מניין לך?
אומר לו רבי עקיבא, הלכה למשה מסיני.
ואז משה רבנו מבסוט, סוף סוף הוא מבין.
טוב,
עכשיו,
כשלעצמם יש פה כמה שאלות שמטורנות מזה.
אחר כך אומר משה רבנו לקדוש ברוך הוא, הראתה לי את תורתו,
הראנה לי את שכרו.
ואז הוא הראה לו שמסרקים את בשרו במסרקות של ברזל.
הרומאים עינו את רבי עקיבא, עינויים קשים,
ומכרו את בשרו במקולין.
אמר משה, זו תורה וזו שכרה.
מה הוא עונה לו?
אז מה הוא עונה לו בסוף? הבנתי.
אה,
בעצם נאמרו פה שלוש תשובות אצל התלמידים.
יש כאלה שענו שהוא ענה לו שתוק.
יש כאלה שענו שהוא ענה לו כך עלה במחשבה לפניי
ואתה ענית נכון שהתשובה שמופיעה במסכת מנחות שהקדוש ברוך הוא אמר לו שתוק
כך עלה במחשבה לפניי.
לכאורה שני החלקים של המשפט סותרים אחד את השני.
אם אתה אומר תשתוק
אני מבין אבל אז אין הסבר.
אם אתה אומר כך עלה במחשבה לפניי אני עוד לא הבנתי מה ההסבר אבל זה הסבר.
אלא אומר רבי נחמן אם תשתוק
אז תגיע למחשבה שעלתה לפניי.
מה זה לשתוק, להשתיק את המחשבות הרציונליות הרגילות, ואז מתוך כך מתברר בירור שהוא למעלה מן האותיות,
שהוא דרך השתיקה שמאפשר להבין את השורש של הדעות האלה שבאות מן החלל הפנוי,
שהוא הכרחי כדי שהעולם יתקיים.
אבל אותו עולם של חלל הפנוי שהוא הכרחי כדי שהעולם יתקיים הוא חלל בלתי אפשרי, כי איך יכול להיות שיש מקום בלי אלוהות?
אלא שהאמונה מלמדת שהקדוש ברוך הוא נמצא גם במקום שבו הוא לא נמצא.
זאת אומרת, על ידי כוח האמונה של משה,
שהוא בבחינת צדיק עליון,
כשהוא נכנס אל החלל הפנוי, שם הוא מוצא את הקדוש ברוך הוא.
ולכן, אדרבה, הוא צריך לעיין דייקה בדעות האלה,
שהן הן השורש של הפוסט-מודרניזם.
ובזה הוא מוצא להם מקום. עכשיו, תשימו לב, מה עשה רבי נחמן על ידי ההסבר הזה?
הוא נתן מקום גם למה שאין לו מקום.
מי לימד אותו לתת מקום גם למה שאין לו מקום?
המשנה,
שאמרה אל תפליג לכל דבר שאין לך דבר שאין לו מקום.
כלומר,
ברגע שאתה רואה דעה בלתי נכונה, ככל שיותר קשה להכיל אותה,
כך השורש שלה יותר עליון.
אז רבי נחמן מצא את השורש של הפוסט-מודרניזם בתוך החלל הפנוי.
יפה, לפחות נתן משמעות.
אולי נודה על האמת,
אני תמיד מוכן לדעת על האמת,
שאין אפשרות לדעת את האמת המוחלטת,
ומכאן שיש צורך
למצוא מכנה משותף לדעות השונות
ולא לעמוד על דעתך בצורה חד משמעית.
אני לא מסכים כלל וכלל עם מה שנאמר כאן. אני אסביר.
זה דעתי, מה שנאמר כאן הוא טעות מוחלטת.
אז זה לא יכול להיות מה שאמרתי.
טוב, אני חוזר פה על המשפט.
המשפט המוצע כאן, על הצג של המחשב, זה
אולי נודה על האמת, שאין אפשרות לדעת את האמת המוחלטת.
ומכאן שיש צורך למצוא מכנה משותף לדעות השונות, ולא לעמוד על דעתך בצורה חד משמעית.
המשפט הזה סותר את עצמו.
אם אתה אומר שאין אפשרות לדעת את האמת המוחלטת,
אז מי ערב לך שמכנה משותף
יגלה לך את האמת?
אני אגיד ככה, וכאן אתה נכנס לסוגיה שהרב קוק דן בה באריכות בספר אורות.
יש בעולם או סובלנות לדעות שונות
או קנאות.
הסובלנות אומרת שכל אחד ישמיע את דעתו,
והקנאות אומרת רק הדעה שלי.
עכשיו, השאלה היא ממה זה נובע וממה זה נובע.
הקנאות נובעת
מסוג של טיפשות בדרך כלל. למה?
כי אתה חושב, למשל, אתה גילית שהצבע הירוק זה צבע יפה.
ולכן החלטת שמכאן ואילך אסור שיהיה צבע אחר בעולם.
זה יפה, אבל זה לא אומר שאין צבעים אחרים.
זאת אומרת שהקנאות לוקחת גילוי מסוים של העולם והופכת אותו לחזות הכל.
אתה גילית משהו, אתה הופך את זה לכל. זה נקרא קנאות של טיפשות.
הסובלנות נובעת מחולשה.
ממילא אי אפשר לדעת את האמת,
אז למה לריב?
מה מונח, אגב, וזה קצת מה שאתה בעצם אמרת כאן על המחשב.
מה בעצם מונח מאחורי זה?
שאם הייתה לי אפשרות
לכפות את דעתי עליך, או יותר מזה, אם הייתי יכול להגיע בוודאות לאמת,
זה כן היה לגיטימי שיכפה את דעתי עליך.
יוצא שכל הסובלנות שלך אינה אלא תולדה של חולשה,
חולשה אינטלקטואלית,
למשל.
אבל מצד האמת,
אם היית חזק, היית כופה.
לא כך הסובלנות שהרב קוק מדבר עליה.
דווקא מפני הוודאות של האמת,
מתוך כך יש מקום לסובלנות לכל הדעות.
כי אם אתה מגיע לאמת, האמת שלך חייבת להיות כוללת. היא חייבת לכלול גם את הדעה הנגדית.
ולכן, לא בגלל שאי אפשר לדעת את האמת, אתה מחפש את המכנה המשותף.
כי היא מתוך ידיעה ודאית שהאמת מתגלית בכל,
ולכן יש מקום לכל הדעות.
לא בגלל חולשה,
או מתוך אדישות, הרבה מהסובלנות באה מאדישות. אנשים לא אכפת להם. תגיד מה שאתה רוצה, מה אכפת להם? שאלה יפה. אם כן הלץ זכה שלא להישפט,
כדאי להיות לץ לכאורה.
ממש לא.
מסכן הלץ,
הוא לא זכה להישפט?
כי נגיד,
שתארו לעצמכם, הקדוש ברוך הוא אומר לך,
מצידי תעשה מה שאתה רוצה,
זה לא מעניין אותי.
אוי ואבוי.
מכאן ואילך אני יכול לעשות מה שאני רוצה,
אבל לא אכפת לאף אחד.
אני ארוויח מיליון דולר,
אבל זה לא אכפת לאף אחד, אז בשביל מה?
אני ארנה מכל ההנאות שבעולם, ולא אכפת לאף אחד, אין משמעות למה שאני עושה,
אז בשביל מה?
מסכן אלץ, הלוואי והיה נשפט יותר טוב להישפט ולהידפק,
אבל שלפחות יהיה אכפת למישהו ממני.
כמו שאומרות הנשים המוכות,
תכה אותי, אבל לפחות תתייחס אליי.
כשהוא מכה אותי, לפחות הוא מתייחס אליי.
כן, זה לא בא להצדיק שום דבר, אני רק באתי להסביר פה איזה מהלך נפשי,
כן?
שלא הבינו אותי לא נכון.
יש מהלך נפשי,
שהאדם מעדיף,
אם כבר,
לעמוד למשפט,
אז שמי ששופט אותי יהיה מלך מלכי המלכים.
וזה שווה את זה.
כבוד הרב, שלום, לא הבנתי בדיוק מהי שאלת האבסורד.
ישנה הלוגיקה כביקורת,
האם הכוונה לזה שאינו יודע לשאול?
אם כן, גם לו יש תשובה.
בטח לא, לדברי הרב.
לא.
השאלה של האבסורד היא אפילו לא שאלה.
הוא לא שואל.
כלומר, מי שאינו יודע לשאול, הוא היה רוצה לשאול.
אבל יש לו שאלה.
הוא רק לא יודע איך שואלים אותה.
אלץ לא שואל שאלה.
אז יש את השאלה.
מי יעזור לו ללץ? מסכן.
הלץ דומה יותר לבן שלא הגיע לליל הסדר.
אז מי מטפל בו?
מי מטפל בבן שלא הגיע לליל הסדר?
אליהו הנביא.
נכון? אליהו הנביא הוא זה שמביא אותו בסוף הסדר, ככה דופקים בדלת, בהלל.
ברוך הבא, מי אתה?
זה אליהו הנביא. מה אתה עושה פה? והשיב לליל האבות על בנים. מצאתי את זה ברחוב, זה שלכם.
הוא לא היה בסדר.
מוכנים לקבל?
כלומר, הוא בא לתרץ את הקושיות שבסוף.
שלום רב.
האם זנון מאליה ופילוסופים כמו ארתור שופנאוואר
הם אפיקורוס מהחלל הפנוי, כלומר לצים תודה?
זו שאלה מעניינת.
לא נראה לי.
אולי על זנון כן,
אבל על שופנאוואר? שופנאוואר אומר שהעולם רע.
לומר שהעולם רע זה כבר אמירה ערכית.
כבוד הרב, מתי שותקים? מה הגבול?
זו חוכמה גדולה. זה רבי יצחק חוטנר, זכר צדיק לברכה, היה אומר שיש שני סוגי תלמידים. יש תלמיד שמבין את הרב
כשהרב מדבר, ואז הוא יודע להסביר את דברי הרב.
יש תלמיד שמבין מה שהרב מתכוון כשהוא שותק.
זו מדרגה יותר הגיונית.
לא יודע.
האם הנבואה היא תשובה לפוסט-מודרניזם?
אינני יודע.
אני חושב שרבי נחמן כאן הוא תשובה לפוסט-מודרניזם.
הנבואה, אינשאללה, בקרוב בימינו אמן. טוב, עד כאן להיום.
