היום יום רביעי, כ' באדר תשע"ב,
ואנחנו הולכים ומתקרבים לקראת חג הפסח, ולכן אנחנו צריכים לעשות פרשת פרה אדומה.
הרי הפסח צריך היטהרות,
כי הרי אי אפשר לאכול קורבן בטומאה או לשחוט קורבן בטומאה,
ולכן לקראת הקורבן
צריך קודם כול להיטהר,
אלא אם כן כל הציבור טמא ואז טומאה הוטרה בציבור.
אבל לכתחילה צריך לטהר את כולם,
ולשם זה יש לנו טהרת
אפר פרה. עוד דבר צריך לזכור השנה, מאחר וחג הפסח חל בשבת,
לכן צריך לגמור את הצלייה
של הקורבן עוד לפני השבת,
כי אסור לצלות בשבת.
אז כלומר, אז זה יקרה הרבה מאוד עבודה, כלומר צריך גם לשחוט
את הקורבן,
גם להפשיט, זריקת דמו, הקטרת הימורה וכו',
וגם הצלייה עצמה צריכה להיעשות לפני כן,
ואם כן, יש פה עבודה מיוחדת השנה.
זה במידה ואנחנו נזכה להקריב את קורבן הפסח בקרוב,
השנה, אמן.
עכשיו, במידה ואנחנו לא נזכה, אז הדברים הם רק ללימוד בלבד, וזה יהיה לשנה אחרת. על כל פנים,
אנחנו צריכים כן להיטהר.
עכשיו, איך מטהר, כי הרי אסור לאכול קורבן בטומאה. השאלה היא איך מטהרים.
יש דברים שטהרתם על ידי מקווה,
ויש דברים שצריכים מעיין,
מים חיים,
למשל זב, מצורע, צריכים מים חיים.
ויש טומאת מת שטהרתה על ידי מי חטאת,
מים שנזרקו בתוכם חלקי אפר פרה אדומה,
וזה דבר מיוחד,
כי אין לנו היום האפר הזה,
וזו עבודה מיוחדת לחדש את המלאי של אפר פרה.
עם כל זה צריך לשים לב שהטומאות הן משתנות בחומרתן.
הטומאה החמורה ביותר בתורה היא טומאת מת.
יש פחות מזה, כל שאר הטומאות,
אבל טומאת מת
היא החמורה ביותר. וכאן הדבר הוא קצת תמוה, בגלל שכשאנחנו מדברים על שילוח טמאים, הרי יש מצווה בתורה לשלח את הטמאים מחוץ למחנה, אנחנו רואים שהתורה חילקה את השילוח לשלוש מחנות. הרי יש מחנה שכינה,
מחנה לוויגיה,
מחנה ישראל, ויש מחוץ לשלושת המחנות.
ומחוץ למחנה ישראל משלחים, מי?
את המצורע.
מחוץ למחנה לוויה את הזב.
מחוץ למחנה שכינה טמא לנפש. מה זה טמא לנפש?
טומאת מת.
מי שנגע במת.
וזה דווקא תמוה מאוד, כי הרי מחנה שכינה הוא המקודש שבכולם.
והנה, רק ממנו משלחים טומאת מת,
אבל תמי מת מותר לו לשהות במחנה לוויה.
הדבר הזה הוא תמוה מאוד. מה שאין כן, נגיד,
זב, שזה פחות חמור לכאורה,
אסור לו גם במחנה לוויה להיות.
מצורע אסור לו אפילו במחנה ישראל להיות.
אז הדבר הזה באמת הוא תמוה. מה זה הסיפור הזה?
שתומאת מת, אף על פי שהיא חמורה יותר,
השילוח שלה
נמוך יותר. אגב, איפה זה מחנה ישראל?
היום, זה הערים המוקפות חומה
ממות יהושע.
בתי ערי חומה,
זו עיר שיש לה חומה,
וזה כולל גם את ירושלים.
יוצא לפי זה שהמצורע חייב לשהות מחוץ לגבול של קדושת ירושלים.
איפה זה מחנה לוויה היום?
הר הבית. הר הבית. יפה מאוד.
ואיפה זה מחנה שכינה?
מקום העזרה.
מהעזרה ופנימה.
כן?
יוצא לפי זה שתממת, מותר לו להיכנס להר הבית או לא?
תממת.
להר הבית? להר הבית, לא לעזרה, שאלתי.
מותר לו. למה? כי זה מחנה לוויה.
מה שאין כן זב, אסור לו להיכנס
להר הבית.
זה דבר תמוה, אבל זאת יעודה.
מה?
זהו. עולם הפוך ראינו.
עכשיו הבנת את השאלה.
עכשיו הבנת את השאלה. יפה מאוד.
ובכן, איך אנחנו נסתדרים עם זה? פשוט מאוד.
שילוח הטמאים איננו פונקציה של חומרת הטומאה.
שילוח הטמאים היא פונקציה של האחריות המוסרית של האדם.
המצורע הוא מצורע, למה?
כי הוא דיבר לשון הרע,
שזה קלקול נורא ואיום,
זה קלקול של כל המרקם החברתי.
אדם ששובר את המרקם החברתי,
מעיפים אותו מחוץ לחברה, הוא צריך לחזור אל עצמו, לכן הוא משולח
מחוץ לשלושה מחנות,
שכינה, לוויה וישראל.
הוא צריך לחזור אל עצמו, לעשות קצת התבודדות,
ואז הוא מתקן את עצמו, יכול לחזור למחנה ישראל.
זה לגבי האחריות המוסרית, כי זה מאוד רע.
זב,
מאיפה זה בא לו?
זב זה מחלה.
מחלה זה באחריות האדם או לא באחריות האדם?
חצי-חצי.
לכן הוא משולח מחוץ למחנה לוויה,
אבל הוא משולח מחוץ למחנה ישראל.
זב זה לא גם משום לשון?
וטמא נפש,
זה בא בגלל שיש בעולם מוות.
האם האדם אחראי על זה שיש מוות בעולם או לא?
לא.
כמעט ולא.
-אדם הראשון. -אדם הראשון הביא את זה. זאת אומרת,
יש קצת אחריות, אבל היא אחריות של הסבא, של הסבא, של הסבא שלי.
זו לא אחריות אישית שלי,
ולכן תמא מת משולח מחוץ למחנה שכינה, כי שכינה זה חיים,
ומוות זה נגד החיים, אז שם המתח גדול מדי,
אבל זהו, לא יותר מזה.
על כל פנים אנחנו מעוינים בשביל קורבן פסח להיכנס גם למחנה שכינה, הרי מי שמקריב את הקורבן מקריב אותו בעזרה ולכן אנחנו צריכים את הטהרה של פרה אדומה.
מה זה הטהרה הזאת של פרה אדומה?
בפרשת חוקת שבספר במדבר התורה מתארת בהרחבה את כל ההלכות הנוגעות לטהרה הזאת.
עכשיו, מה המונח מאחורי הרצון להיטהר מטומאת מת?
אומר הרב קוק
שהבקשה, הרצון הזה, להיטהר מטומאת מת
הוא השתקפות
של התקווה לעולם עתידי שבו לא יהיה יותר מוות.
וברגע שלא יהיה יותר מוות,
אין יותר טומאה בעולם.
ואת רוח הטומאה
העביר מן הארץ, אומר הנביא.
אה, זה מעניין.
עכשיו נשאלת השאלה,
האם,
לא נשאלת השאלה, נאמר ככה, יש לנו בעולמנו הרבה קלקולים.
הקלקולים, אנחנו מכנים אותם בשם חטאים.
יש הרבה חטאים בעולם.
השאלה היא,
האם יש דירוג בין הקלקולים האלה?
יש קלקול שנובע מקלקול.
למשל,
אתה לא לבשת סוודר, למרות שאימא אמרה לך,
זה כבר קלקול ראשון, עברת על כיבוד אב ואם.
עכשיו גם, הצטננת,
זה קלקול נלווה,
לעבירה על כיבוד אב ואם.
בסדר?
כלומר, קלקול נובע מקלקול.
וראש לכל הקלקולים כולם, המוות.
יוצא לפי זה שכשאנחנו מצפים לעולם שבו אין יותר טומאת מת,
אנחנו מביעים בזה אופטימיות.
אופטימיות שאפשר לתקן את שורש הקלקולים ולא רק את הענפים של הקלקולים.
למשל, אדם שיש לו שפעת,
אז הוא לוקח תרופות,
אבל הוא צריך לתקן את השורש,
שזה שהוא לא שמע לאימא שאמרה ללבוש סוודר.
ברגע שאנחנו מתקנים את השורש, אנחנו מתקנים את הכול.
הרב קוק בספר אורות
מעמיד את זה מול הנצרות.
הנצרות הבחינה בזה שיש קלקולים בעולם
והיא התייאשה מלתקן את השורש של כל הקלקולים,
אבל החליטה לתקן ענפים.
אחד הענפים זה נפש האדם.
אמרו, את זה לפחות
אפשר אולי להציל.
ויש לנצרות אסטרטגיה שלמה,
קצת אלילית,
כיצד מתקנים את נפש האדם.
אבל מה אם העולם בכללו?
העולם בכללו בזבל,
ואין תקווה לתקן אותו.
אבל את הנשמות
אפשר לגאול.
כן? זו הטענה של הנצרות.
לעומת זה, אומר הרב קוק,
כנסת ישראל שואפת לסליחה מקורית.
הבא נראה בפנים.
הנה,
בספר אורות
של הרב קוק.
בחלק הנקרא,
ישראל ותחייתו,
בפרק י',
עמוד כ"ו במהדורת מוסד הרב קוק.
כנסת ישראל שואפת לתיקון העולם בכל מילואו,
לסליחה מקורית מטהרת,
שבאה לא רק מישועת נפש האדם והטבת רצונו מצד עצמו,
שבזה צריכים להיפגש בוויתור ומידת חסד מיוחדה,
בלא התקללות עם כל המידות כולן ובלא שיקול של עוז, צדק ומשפט.
כלומר, לפי הנצרות,
איך האדם מתקן את עצמו? על ידי שהוא עושה חסדים.
המידה שהוא צריך לפתח זאת מידת האהבה,
הוותרנות.
זה מה שיתקן את נפש האדם.
כי אתה כל כולך אגואיזם, רוצה לעצמך,
תן,
בזה אתה תתוקן.
ומה עם הצדק?
להביא צדק בעולם?
אומרת הנצרות,
זה לא מה שיעזור.
הבה, לא נטפל בזה.
אומר הרב,
כן, הוא אומר, שבזה צריכים להיפגש בוויתור ומידת חסד מיוחדה, בלא התקללות עם כל המידות כולנו, ובלא שיקול של עוז, צדק ומשפט,
זה הנצרות.
כי אם, מה כנסת ישראל רוצה?
תיקון כולל לסיבת החטאים.
נכון, אתה מטפל בחטא הזה,
אבל אנחנו רוצים שלא יהיו חטאים יותר בעולם.
חוק הטהרה,
העברת רוח הטומאה
על ידי שמו של משיח שקדם לעולם.
פרה אדומה מכפרת.
על מה היא מכפרת?
לא עשיתי שום חטא, נגעתי באמת. זה חטא לגעת באמת?
זה לא חטא.
זה אפילו מצווה לפעמים לגעת באמת.
אני קובר מת.
זה מצווה, לא?
אז על מה אני צריך כפרה?
טומאת מת זה חטא?
לא.
אז למה צריך כפרה?
הביטוי כפרה הוא ביטוי לא מובן, נכון? זה בא כזיכרון. אז זה מה שהרב מסביר כאן, זה מה שאני מנסה להסביר,
כן?
כן? על מה הפרה מכפרת? היא מכפרת על סיבת החטאים,
והיא מתארת מטומטמט
נעוץ בסילוק המיטה מיסודה,
בהעלאת העולם מעומק חטאו.
מה החטא הראשון היה?
מה?
מה היה החטא הראשון?
רצח.
רצח? זה החטא של קין עם הבל.
לפני כן היה עוד חטא.
עץ הדעת. עץ הדעת. ולפני זה.
ולפני עץ הדעת, אז מה החטא שהיה?
חטא הארץ, יפה.
שהארץ חטאה.
מה?
חטא את האש באפרים.
נכון.
מחטא הארץ
ומקטרוג הלבנה.
מהו חטא הארץ?
מהו חטא הארץ?
כתוב מפורש.
בספר בראשית,
ויאמר אלוהים,
תדשא הארץ,
דשא,
עץ פרי,
עושה פרי למינו, אשר זרו בו על הארץ, ויהי כן.
אם כן, מה הקדוש ברוך הוא ציווה שיהיה?
שעץ פרי עושה פרי. מה זה עץ פרי?
עץ שהוא עצמו פרי,
שטעם העץ
כטעם הפרי.
ותוצא הארץ,
דשא,
ועץ עושה פרי למינו,
לא הוציאה עץ פרי.
זאת אומרת שאנחנו בעולם נפול,
שבו האמצעי אין בו הטעם של המטרה.
העץ אין בו טעם הפרי.
זה חטא.
אומר, אם כן, הרב, יש פה חטא של הארץ.
איזה עוד חטא יש?
קטרוג הלבנה.
כן, שהלבנה אמרה,
ריבונו של אולם, הרי כתוב, ויעש אלוהים את שני המאורות הגדולים.
אם כן, מה זה שני המאורות הגדולים?
שמש וירח, שניהם שווים.
את המאור הגדול
לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה. מה קרה?
פתאום הגדול נהיה קטן.
למה? היה קטרוגה, הייתה תחרות ביניהם.
כי אנחנו רואים שכבר בקוסמוס
יש כבר נותן ומקבל.
יש כבר נפילה
מן התיאוריה העליונה.
הנה, מנפילת התיאוריה העולמית
ביסוד מציאותה,
מהנמכת האידיאל העולמי במציאות.
כלומר, אתם שמים לב שהחטא הוא קדום מאוד,
עוד לפני חטא הארץ, עוד לפני קטרוגה לבנה, יש כבר הנפילה מהתיאוריה אל המציאות.
זה החטא.
מה שהכשיר את החטא האנושי
כלומר, בעקבות כך גם היה החטא של האדם הראשון. החטא של האדם הראשון הופך להיות פיצקלע,
איזה מין ענף צדדי של החטא הקוסמי.
וכל הצרות הרבות הבאות ממנו.
הכל,
הכל צריך להיות מתוקן.
הכל צריך להיות מתואר.
כן יברך אותנו.
שאיפת ישראל.
עכשיו, מתוך כך הרב מסביר דבר מאוד מעניין.
מה הנושא שהעסיק מאוד את הרב?
את הרב קוק, מה הוא עושה שהעסיקו אותו? שורש ה... שורש ה... הרב קוק, הציונות, הציונות, הציונות, הגאול.
הרב אומר,
הציונות על כל תופעותיה, ובכלל זה הציונות החילונית,
זה בא מתוך שאיפה של תיקון העולם בשורשו.
יש תיקון דתי.
אתה צריך קדושה וטהרה באופן האישי.
אתה קצת לא בסדר, בוא נתקן אותך, אתה תהיה בסדר.
אבל הציונות היא עוסקת במשהו יותר עמוק מזה,
היא עוסקת בחזרת הטהרה המקורית.
הנה הוא כותב,
שאיפת ישראל לבניין האומה לשיבת הארץ
היא שאיפה
של עומק הטוב החודר את כל היש בשורשו.
יש משהו מזעזע שאני חושב עליו עכשיו, נכון, יש משהו מזעזע שאני רוצה להגיד עכשיו,
ואני מתלבט אם להגיד, אפשר להגיד דברים מזעזעים?
אתם מתים על זה, אה? -אנחנו צריכים משהו מזה. -כן.
היה פעם קבוצה, איזו קהילה שלמה בשואה,
לפני המסרפות, לפני שהרגו אותם, הרב שלהם אמר,
אנחנו אפר פרה של הדורות הבאים.
ככה הוא אמר.
כן, זה מזעזע, נכון? -מאוד. יפה. אז זה בסדר שאמרתי? -מעולה. אה, אוקיי, תודה.
הרב גוגל אומר דברים יותר גרועים.
לא זקיפת לבנה מאיזה בניין.
מה זה זקיפת לבנה מאיזה בניין? זה רומז לסוגיה במסכת סנהדרין על ישו הנוצרי.
כן, שם יש תיאור שלם כיצד הוא בעצם פרש מן היהדות.
יש סוגיה על יהושע בן פרחייה,
שהיה רבו של ישו הנוצרי,
ואיזו טעות פדגוגית שעשה אותו חכם,
שגרמה בסוף לישו הנוצרי לזקוף לבנה,
זקף לבנה והשתחווה לה.
ככה זה התחיל.
עכשיו לא הבנתי מה זה לזקוף לבנה,
מה זה לבנה בכלל?
זה אבן? מה פתאום?
לבנה זה לא אבן.
זה חלק מהקיר.
מה?
זה חלק מהקיר.
ברור, לבנה זה לא אבן, זה אבן מלאכותית.
כן, אבל זה חלק מקיר.
וקיר מה זה?
זה חלק מבניין.
זאת אומרת, מה זאת אומרת לזקוף לבנה ולהשתחוות?
להפוך חלק לכל.
מה החלק?
הנצרות לקחה את האהבה
והפכה אותה לכל.
מה עם הצדק?
מה עם תיקון העולם?
זה מה שאומר, לא זקיפת לבנה מאיזה בניין,
כי אם פנייה שלמה ועמוקה אל היסוד של כל הבניין,
לכוננו בתיקון.
לא עצים אחדים וענפים
מאילן החיים והטוב, אלא לחשוף את המקור,
את מעיין החיים שלשד עץ החיים עם כל שורשו, גזיו וענפיו,
פירותיו ועליו, משם יונק ומשם יבוא רוח חיים רוח חדש
ועולם חדש ייבנה כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה עומדים לפניי, נאום השם כן יעמוד זרעכם בשמכם.
כל זה כלול בשאיפה
של הטהרה מטומאת מת שבאה לידי ביטוי בהלכות של פרה אדומה.
בסדר?
שלום לרב, לא הבנתי לגבי הזב מהי מהות מחלה זו,
שאשמתה מוטלת גם על האדם, הרי לא כל מחלה תלויה באדם אלא בגמטיקה שלו. תודה.
הגנטיקה זה נתון. האם אני אהיה חולה או לא, זה גם הזהירות
שצריכה להתלוות להתנהגות שלי.
הרב שלום, שכינה זה חיים. אם כן, כיצד חלקים ממנה ירדו עם ישראל לגלות וכיצד היא היותה בכותל?
הרי אין מקדש.
שכינה זה מושג גמיש.
כן. אני רוצה להגיד שגנטיקה,
מי שלומד תורה, מי שמאמין בשם, מי שיודע לשבת פה וללמוד,
אותך הוא יכול להיות רופא של עצמו ברוב המקרים לא במאה אחוז.
יפה. עכשיו,
מתוך כך אנחנו צריכים לגשת אל הפסוקים של פרה אדומה. כן, בבקשה.
הרב, לא הבנתי מקודם מה השורש, מה החטא שבשורש, לפני כן ה...
אה, הנפילה מן האידיאל אל המציאות זה גם חטא.
איך זה נגרם?
ממה? איך? מה? זה נגרם בשורש המציאות.
המקובלים קוראים לזה שבירת הכלים.
יש יותר מדי אור, הכלים לא יכולים לשאת.
לא אמרתי, היה שבירה מלכתחילה? זאת אומרת, לא אמרתי. כן, כן, כן, זה על מנת כן.
יוצא לפי זה שכל הסיפורים של חטא וכו', כאילו פשלה, זה לא נכון.
בכלל, גם חטא אדם הראשון, לפי המדרשים,
היה קבוע מראש,
הרי כתוב נורא עלילה על בני אדם.
כשהאדם הראשון אומר לקב"ה, בעלילה באת על האדם.
כי הרי אם אלמלא שרצית, שיחטה, אז למה בראת את מה שיש מחוץ לגן?
כן?
מה?
כן, בואו נדבר.
טוב.
אם כן, בואו נראה מה אומרת התורה.
וידבר השם אל משה ואל אהרון לאמור.
זאת חוקת התורה אשר ציווה השם לאמור, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה.
מה זה פרה?
פרה זה בעל חיים גדול.
הפר והפרה
הם בעלי החיים הגדולים ביותר
שיש בעולמו המצוי הראשוני של היהודי בארץ ישראל.
בחברה חקלאית קדומה,
גמל זה דבר נדיר,
והפרה זה בעצם בעל החיים הגדול ביותר שיש, המצוי.
והפרה היא גם,
כשמה כן היא,
היא פרה ורבה.
היא נותנת חיים.
כלומר,
יותר מהפר.
הפר מפרה,
אבל הפרה היא פרה.
היא פי שיניים. היא יכולה לשאת בקרבה איזה עגל
או עגלה יפיפייה מצרים,
שכל זה כלול בתוכה.
כלומר, זו עוצמת החיים הגדולה.
עוצמת חיים.
אדומה,
מה זה אדום?
אדום זה חי.
אם תיקחו שתי... עשו ניסוי כזה.
לקחו קבוצת ילדים
עם שתי צנצנות ריבה.
האחת אדומה
והאחת צהובה,
אותו טעם.
הצהובה בקושי נגעו בה,
האדומה נגמרה מהר.
האדום זה הצבע של התאווה,
של מה שחי.
אז צריך לקחת פרה, שזה כבר חיים,
והיא צריכה להיות אדומה, חיה מאוד.
תמימה.
מה זה תמימה?
ללא חסרון חיים,
ללא מום.
אשר אין בה מום
כי המום זה המעטת החיים.
אשר לא עלה עליה עול.
מעולם לא שעבדו את הפרה הזאת.
כלומר,
זה בעצם מייצג את המקסימום של החיים הביולוגיים בעולמו של האדם הישראלי.
מה זה לא שיעבוד אמר?
לא שמו עליה עול.
העול זה כבר המעטה של החיים.
היא לא יכולה לזוז.
זה כבר פחות חי.
המעטת התנועה.
עול זה שיעבוד.
שיעבוד זה הקטנה של החיים.
שלום הרב.
היכן הרב קרא באורות?
בישראל ותחייתו, פסקה י'.
האם אפשר להגיד שתורה בעם ישראל התפצלה לתורת משה ותורת אהרון מצד הקדושה ואצל הגויים בנצרות ואסלאם מצד הטומאה?
אולי, אבל זה לא הנושא שלנו כעת. שלום לרב, נכון, ייתכן שברוב המקרים אתה צודק, אבל אדם שנולד עם תסמונת דאון לא יעזור כמה שהוא יקשיב לאמא שלו, הוא יהיה חולה.
זה גנטיקה, לכן מהי מהות מחלת הזב,
שאשמתה מוטלת גם על האדם תודה.
מחלת הזב היא מחלה שבאה בעקבות נתונים דפוקים שיש לאדם,
אבל אם הוא ייזהר בתזונתו או התנהגותו, אז הוא יכול להציל את עצמו מזה. הגמרא אומרת את זה.
ומתתם אותה אל אל עזר הכהן
והוציא אותה אל מחוץ למחנה.
מה יש מחוץ למחנה?
הטבע.
הטבע.
בטבע, שם נמצא השורש
של הנפילה המוסרית.
מדוע?
בגלל שבתוך המחנה זה עולמו של האדם.
האדם הוא אישיות מוסרית.
בוחר בין טוב לרע. לפעמים בוחר בטוב, לפעמים בוחר ברע.
הטבע לא אכפת לו בכלל.
לא טוב ולא רע.
ומבחינתו של האדם ההתחברות אל הטבע היא הראשית של נפילתו המוסרית.
ידוע שבמאה ה-19 היו תנועות
של חזרה אל הטבע.
וזה מה שהוליד את המשטרים הברברים הפשיסטיים של המאה ה-20.
כלומר, החזרה אל הטבע עבור האדם זה לא דבר מובן מאליו.
כל הדיבורים על החזרה אל הטבע יוצרים מפלצות.
ושם, בתוך הטבע, יש השורש של המוות.
הטבע הוא אכזרי,
וצריך אם כן לתקן אותו,
והוציאו אותה אל מחוץ למחנה, המקום שזה יותר חי,
כי בתוך המחנה גם משעבדים את הפרה באיזושהי צורה.
מה אתה רוצה?
אמרתי, הטבע זה הטבע שהוא לא של האדם בגלל טבע. נכון.
זה לא הטבע של האדם, הם מחוץ למחנה.
ושחט
אותה לפניו.
מה עשית?
היה לך יצור חי, אדום, מלא חיים, לחיים ורודות.
בתוך הטבע הפרה מבסוטה ככה, היא רואה.
פתאום הטבע מביא את המוות
ולקח אלעזר הכהן
מדמה באצבעו
והיזה אל נוכח פני אוהל מועד מדמה שבע פעמים.
מעניין,
בדרך כלל כשרוצים להזות,
לאן הולכים?
למזבח. למזבח, אפילו יותר פנימה. נכנסים אל תוך הקודש,
אל ההיכל,
ומזים על הפרוכת.
ולפעמים נכנסים לפנים מן הפרוכת.
ומזים על ארון הברית בקודש הקודשים, ביום הכיפורים.
כלומר, בדרך כלל העבודה הזאת של הזיית דם היא עבודה פנימית שבפנימית.
וכאן עושים אותה במקום החיצוני שבחיצוניים,
מול אוהל מועד. זה מעניין מאוד. יוצא לפי זה שהכהן צריך לעמוד
מול קודש הקודשים,
אבל במקום הרחוק ביותר שיכול להיות מקודש הקודשים.
מחוץ.
עכשיו, אם אתם שמים לב בירושלים איך זה בנוי, הרי מדובר פה מול המקדש.
אם תשימו לב, פני השטח,
מקודש הקודשים וחוצה זה מתחיל לרדת.
ההיכל נמוך מקודש הקודשים,
העזרה נמוכה מן ההיכל,
עזרת נשים נמוכה מן העזרה,
הר הבית נמוך עוד יותר,
וכל זה עדיין בתוך המחנה.
עכשיו, אם אני אשים את הכהן מחוץ לחומה,
איך הוא יכול להסתכל על קודש הקודשים? הוא לא רואה כלום, הוא רואה רק הר שעולה.
אז איך הוא יכול לראות את קודש הקודשים? הוא במקום נמוך.
טכנית זה לא עובד.
כתוב, אל נוכח בני או אל מועד.
לא, הוא שצריך פשוט לעמוד בהר הזיתים.
בהר הזיתים זה שוב חוזר להיות גבוה,
ומהמקום המכוון מול קודש הקודשים,
שם הוא יכול להזות שבע פעמים, תוך כדי שהוא מסתכל על ה... בכיוון העוקף.
כן, אז הוא צריך להסתכל מול קודש הקודשים בקו ישר.
מה שמעניין, זה מחוץ למקדש. איפה מצאנו שעושים קורבנות מחוץ למקדש?
זה אפילו לא קורבן.
הפרה איננה קורבן.
היא פעולה של התאחדות עם כוחות הטבע והחזרתם אל שורש החיים.
שורש החיים וקודש הקודשים.
זה כאילו כניסת כהן גדול לקודש הקודשים בשלט רחוק.
בדיוק.
זה מבין כהן.
כלומר, ואז יש חיבור בין הקצוות של העולם,
בין אבן השתייה שמשם מושתת העולם,
לבין הר הזיתים שהוא הקצה, אפשר לומר,
של העולם הטבעי,
ואז הכהן הגדול יכול להזות מולו.
עכשיו, זה מאוד נחמד, יצא לנו בפוקס שמול הר הבית
יש לנו הר הזיתים.
ואם לא היה הר הזיתים,
אז איפה הכהן היה צריך לעמוד?
פריסקו.
מה, בהרי ההימליה?
פריסקו. פריסקו.
לא, פשוט מאוד.
אתם יודעים, יש נבואה בספר זכריה,
בספר זכריה, שהר הזיתים עתיד להיבקע,
נכון?
נכון? הר הזיתים עתיד להיבקע,
חציו ינוע צפונה, חציו דרומה,
ואז לא נוכל לעשות פרה אדומה יותר.
אם לא נתקיף יטיר. -אבל מה יהיה כבר אז?
כתוב, ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים.
חצי המלאים הקלבוני וחצי המלאים האחרון בקיץ ובחורף יהיה.
זאת אומרת שזה יהיה אחרי ביטול המוות.
כשיבוטל המוות, יבוטל הר הזיתים.
לא יהיה יותר בית קברות בהר הזיתים. לא יהיה הר הזיתים בכלל.
אז לא נצטרך לעשות פרה אדומה. -אז הכהנים יוכלו לנסוע על הר הזיתים.
-ואז הכהנים יוכלו לנסוע על הר הזיתים.
הרב, אבל לפי מה שאתה אומר, המוות הזה הוא באמת לא חייב להיות מוות כי פשוטו.
מוות זה כאילו... פשוט ביותר. זה כאילו חוסר הופעה שלו. נו, זה אותו הדבר.
ושרף את הפרה.
עכשיו תראו, לא רע שאנחנו שוחטים את הפרה החביבה והחיה הזאת,
בסוף גם שורפים אותה.
כלומר, גם הגופה, מתחזירים פה.
ושרף את הפרה לעיניו.
מה אתה שורף?
לא כמו בקורבן שאתה שורף חלק ככה.
את עורה,
ואת בשרה,
ואת דמה, על פרשה,
ישרוף. הכל.
ההפרשות שלה, הכל.
הכל שורפים. הכל, הכל, הכל.
ולקח הכהן עץ ארז.
תגידו לי, מה זה עץ ארז?
זה עץ.
למה? לא סתם עץ.
זה העץ הגבוה ביותר במזרח התיכון.
זה עוצמת החיים,
הבוטנית. עד עכשיו דיברנו על ביולוגית,
חייתית,
בהמית. עכשיו אנחנו מדברים גם על עוצמת החיים בעולם הביולוגי.
ולקח הכהן עץ ארז
ועזוב
מה זה עזוב?
העשב נמוך. זה לא העשב,
זה עץ.
כן, זה עץ נמוך מאוד.
אתם יודעים מה זה העץ הזה בעברית של ימינו?
הזעתר. הזעתר.
כן, המאכל הזה
עם שמן זית, תוסיפו קצת לימון, משהו.
אז אם כן, לא באמת.
אבל עם לחם, לא סתם לחם, תקראו לחם כפרי, טוב.
בקיצור,
אז המתר
זה העץ הנמוך
ביותר
במזרח התיכון.
ולקח הכהן עץ ארז ואזוב.
זאת אומרת, הוא רוצה להקיף את כל העולם הבוטני
משני קצותיו.
הוא שני תולעת.
מה זה שני תולעת?
השני, מה זה?
איזה צבע זה שני?
זה אדום.
אדום, אמרנו, זה צבע של החיים.
מה זה תולעת שני?
זה אדום שנפיקים אותו מתולעת, הנקראת כרמיז,
שאותה אנחנו ממעכים.
והאדום הזה הוא היסוד של התולעת שני.
מה זה תולעת?
זה מה שהחיים הופכים להיות כשמתים,
נכון?
יש גוף חייל,
בסוף הוא מאכל לתולעים.
איך אמרו חז"ל במסכת אבות?
מרבה בשר מרבה רימה.
אז מה עמוסים פה? שוב אתם רואים, לוקחים את הקצוות של החיים,
וקושרים אותם עם מה שהוא סוף כל חי,
והשליך
אל תוך שרפת הפרה.
כלומר, לוקחים את הפרה ואת העץ
ואת תולת השני ואת הכל שורפים.
כלומר, זו בעצם הדגמה
של המוות.
לוקחים את מה שהכי חל ועכשיו עושים אותו הכי מ... עכשיו, אפר של פרה זה לא סתם. אתם יודעים מה זה אפר?
אפר זה יותר גרוע מעפר,
כי עפר, אם אני שם קצת מים,
זה מתגבל.
אפר, תשימו מים, זה לא יתגבל לעולם.
זה הפירוד המוחלט.
אפר.
-אפר זה לא יכול להיות קמח. לא.
לא קמח, זה לא בר-גיבול.
ולכן, זה הפירוד המוחלט.
וכיבס בגדיו הכהן ורחץ את בשרו במים, ואחר יבוא אל המחנה,
וכתמה הכהן עד הערב, והשורף אותו לכבס בגדיו במים, וכתמה עד הערב, ואסף איש טהור את הפר הפרה, והניח מחוץ למחנה למקום טהור, והייתה לעדת בני ישראל משמרת עמנידה אחת תטעי, וכיבס האוסף הפר הפרה את בגדיו ותמה עד הערב,
והייתה לבני ישראל להגיע הגר בתוכם לחוקת עולם.
עכשיו,
מה נאמר כאן? שכל אלה שמתעסקים בפרה, זה שאוסף את ההפר,
זה ששחט את הפרה,
זה ששרף את הפרה,
כולם טמאים.
מעניין, למה הם טמאים?
אני עוד לא יודע.
על מה ולמה?
אחר כך
יש תיאור של כל ההלכות של מוות,
של טומאת מת,
ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת
ונתן עליו מים חיים אל כלי.
כלומר, איך עושים את הטמא חטאת? לוקחים קצת מן האפר של הפרה,
שמים בתוך מים חיים,
והמים החיים נמצאים בתוך כלי.
מה זה כלי עם מים חיים?
מה זה מים חיים בכלל?
ממעיין.
נכון?
שזורם כל הזמן.
מה זה כלי?
זה משהו דווקא מוגבל.
נכון? זה מוגבל.
עכשיו, אתם מכירים איזשהו יצור בעולם שהוא בנוי משני חלקים כאלה,
חלק שהוא כלי מוגבל וחלק שהוא מעיין בלתי פוסק?
האדם.
האדם עשוי מכלי שיש בו מים חיים, נכון?
כן או לא?
הגיוני.
כלומר, הגוף הוא נשמע.
מצד הגוף אנחנו כלי, מצד הנשמה אנחנו מעיין בלתי פוסק.
מה עושים? לוקחים את המוות,
דהיינו, מה שנשאר מן החי,
האפר הזה,
שמים אותו בתוך מים חיים אל כלי.
מה עושים לו?
עושים לו דחיית המתים.
עושים דחיית המתים, נכון?
לקחו את מה שנשאר
אחרי המוות,
מחברים אותו אל שורש חיים אינסופי בתוך כלי,
עושים לו תחיית המתים.
ואז המים האלה, משתמשים בהם להזות על הטמא,
והוא נטהר מטומאת המוות.
הגיוני או לא הגיוני?
לא הבנת עד הסוף. למה? מה לא הבנת?
אנחנו לוקחים כלי.
כלי זה גוף האדם. גוף האדם.
לוקחים נשמה. זה מים חיים, זה הנשמה, כן.
ואז לוקחים אפר שהוא שארית החיים, שנשאר אחרי המוות,
ומערבים אותו במים חיים מלכי.
אז מה קורה?
בעצם לקחנו את המוות וחיברנו אותו מחדש אל החיים.
ואז יש תחיית המתים.
אה, אוקיי. וזה מטהר את האדם מטומאת מת.
נכון?
נפלא, לא?
אם כך, יש לנו הסבר לחוק,
פרה אדומה?
יש פה בעיה.
חז"ל אמרו לנו
שאין אדם בעולם חוץ ממשה
שידע את הסוד של פרה אדומה.
רגע,
יש פה שאלה.
שלום הרב, מה המקור להסבר המצווה של פרה אדומה?
המקור, הלכה למשה מסיני.
שלום הרב, אמרת שתנועות במאה ה-20 יצאו מהטבע,
הנאציזם יצא מהטבע?
היטלר היה נוצרי אדוק,
התנגד לאבולוציה,
מה פתאום?
ואף את מלחמתו ביהודים הצדיק על ידי אמונתו הדתית
במיינקאמפף בנאומיו מהשנים 22 ו-33 ועוד,
שממש לא נכון.
מהטבע החזק שורד? ההפך.
הנאצים פיתחו אפילו מגמה אנטי-נוצרית
נגד הכנסייה.
נכון שהם השתמשו באנטישמיות הנוצרית כדי לחזק את המגמות שלהם, אבל השורש של השקפתם היה שורש אחר לגמרי,
של חזרת האדם אל הברבריות המקורית
וההתנגדות ליהדות בתור המקור של המוסר, כשהמוסר מחליש את האדם הטבעי.
והם תמכו את דבריהם,
שלא בטובתו, בפילוסופייתו של פרידריך ניטשה,
שהוא כנראה לא התכוון לדברים האלה,
אבל שמיים חיפשו.
טוב,
אז אם כך, יש לנו קושייה.
הרי חז"ל אמרו שאין הסבר לפרה אדומה.
נכון?
אבל זה לא נכון.
חז"ל לא אמרו דבר כזה בחיים שלהם.
הם אמרו ששלמה המלך
ניסה להבין,
ועל פרה אדומה אמר, אמרתי איך קמה,
והיא רחוקה ממני.
זאת אומרת, הוא חשב שיש לו מה להחכים
בפרה אדומה, סימן שהיו לו הסברים.
אבל שורש השורשים הוא לא הבין. אחרי כל ההסברים,
היא רחוקה ממני.
אז אם כן יש הסברים, הנה אחד מהם,
קיבלתם עכשיו.
אז מה בכל זאת נשאר רחוק
בפרה אדומה?
מה שנשאר רחוק בפרה אדומה זה עצם הסוד של המעבר מן המוות אל החיים
שזה בלתי מובן.
איך אומר הכתוב באיוב?
מי ייתן טהור מטמא?
לא אחד.
ובתנחומא זה הוסבר בתור שאלה רטורית.
מי ייתן טהור מטמא?
לא אחד?
כלומר לא יחידו של עולם?
הוא זה שיודע את המעבר מן העין אל היש,
מן המוות אל החיים.
ואת זה אנחנו לא מצליחים להסביר.
אנחנו מבינים שזה קיים, שיש מעבר כזה,
אבל מי עושה, מי נותן את החיים בתוך המוות?
ריבונו של עולם.
ועל זה אמר שלמה,
והיא רחוקה ממני.
עכשיו, האם זה אומר שאין הסבר בכלל? לא, יש הסבר.
ההסבר ניתן למשה ולא לזולתו.
כן, כתוב, לך אני מגלה טעם פרה ולאחרים חוקה.
חוקה.
טוב, אז אם כך, צריך להבין קצת יותר מה מסתתר מאחורי הדברים האלה.
למה בכלל יש מצווה בתורה
שההסבר ניתן אך ורק למשה ולא לאחרים?
מה אכפת לנו? שיהיה לנו הסבר. למה הקב"ה לא רצה שנדע
את הפירוש המובהק, הפנימי, של פרשת פרה?
ובכלל,
חז"ל אמרו עוד דבר משונה.
אמרו שהפרה באה לכפר על מעשה העגל,
נכון?
למשל, למה הדבר דומה?
לתינוק שטינף את ארמונו של המלך,
אז קוראים לאמא שהיא תבוא לנקות.
מאחר שהעגל, האמא שלו זה הפרה, אז קוראים לאמא שלו.
זה קצת דומה למה שאומר הרב באורות,
שהפרה היא, הפרה הדומה זה תיקון שורש החטאים,
לא העגל שהוא החטא עצמו,
אלא השורש של העגל שזה הפרה.
אבל בדרשותיו,
שנקראות מדבר שור, שואל הרב קוק, שהרי לכאורה זה לא נכון הסיפור הזה.
כי הרי עגל הזהב, הוא לא נולד משום פרה בעולם, נכון?
הוא לא נולד מהפרה.
הוא נולד מן האש, מהזהב שהושלך אל האש, מעשה כישפים, כל מה שאתם רוצים.
שלום הרב, בנוגע לשאלתי מה המקור,
אה, לשאלתי מה המקור, התכוונתי,
מה המקור להסבר שהרב הסביר על המצווה,
תודה רבה וסליחה, אני עניתי לך, הלכה למשה מסיני.
זו גמרא מפורשת במסכת מנחות,
שכאשר שאלו את רבי עקיבא,
רבנו, מניין לך? מה הוא ענה?
הלכה למשה מסיני.
אז לכן אני עונה לך, לפי מה שהגמרא אומרת, שצריך לענות על שאלה כזאת.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל יעבורו.
אם כך,
אגב, יש לפעמים הסברים שאין להם מקורות.
אבל בדור אחרי זה יש להם מקורות.
נכון.
אז בעוד דור יהיה לזה מקורות.
ובכן...
-דור של ארבעים שלא חמיה.
דור אלון.
כן, מה אתה אומר? -הוא לא תמיד אוהב מקורות, הם דברים שהם ברורים.
עכשיו,
אני רוצה להבין את הנושאים, כן, של העגל והפרה.
חטא העגל,
נשאלת השאלה, מדוע הוא חטא?
לכאורה, זה מצוין חטא העגל.
לעשות עגל כדי להתחבר לקדוש ברוך הוא. הייתה להם סברה שדרך הזהב הזה,
הצורה הזאת והמזבח הזה,
הם התחברו לריבונו של עולם.
אומר רבי יהודה הלוי בכוזרי,
חטא העגל,
אלמלא המעלה המיוחדת של ישראל, היה נחשב למצווה גדולה, למעשה טוב,
שהאדם רוצה להתקרב לאלוהים.
על פי סברתו קוראים לזה בעברית חוויה דתית.
כן, שהאדם, יש לו איזה מין חשק של התחברות אל ריבונו של עולם,
ולכן הוא מארגן לעצמו פולחן,
שזה כשלעצמו דבר יפה.
אצל הגויים הם מקבלים שכר על זה,
שנאמר: בכל מקום מוכתר מוגש לשמי ומנחה טהורה, כי גדול שמי בגויים, אמר השם צבאות.
אבל, אומר רבי יהודה הלוי,
שזה שישראל נענשו זה מפני המעלה המיוחדת של ישראל,
שאצלנו צריך שאפילו הדרכים של ההתקשרות אל האלוהות
יימסרו לנו על ידי התגלות ולא על ידי סברה.
שוב נשאלת השאלה,
למה הקדוש ברוך הוא לא רצה שאנחנו נעשה דברים כאלה? כלומר, מה היה חסר בעולם אם דרכי ההתקשרות אל הקדוש ברוך הוא היו נקבעים על ידי האדם לפי מה שנראה לו, שלפעמים מוסיף, לפעמים גורע,
כל מה שנראה לו מתאים להתחבר לריבונו של עולם.
אם יש אדם שחושב שלמשל
לשיר בחצות לילה זה מה שיכול לחבר אותו לאלוהים,
מדוע שזה לא תהיה הדרך,
כן?
מה אתה אומר? אה, עם גיטרה.
אבל איך שתפסת את זה נראה כמו מנדולינה.
אבל, יש כוונות אחרות.
לא, באמת, זה נראה כמו מנדולינה.
אבל נגיד, התכוונת לגיטרה.
עכשיו, יש,
אם כן, אפשרות,
היה זה לכאורה ככה, זה היה יותר טוב.
שלום הרב. הרב יכל, הוא יכול להסביר למה צריך גם הזעה לטהרה. אני לא יכול הכול להסביר, יש לי מעט זמן, אני מנסגר משהו אחר.
אלא שהסכנה הייתה,
שהרי מאיפה היינו יודעים את דרכי ההתקשרות לאלוהים?
מתוך מה שאנחנו רואים, איך שהקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו.
והקדוש ברוך הוא, אם הוא היה מנהל את עולמו רק על ידי דברים טובים,
אז היינו מתחברים לקדוש ברוך הוא דרך מעשים טובים.
אבל לקדוש ברוך הוא יש לו תוכנית נוספת
שהוא מנהל את עולמו גם דרך דברים רעים.
נכון?
יש הרבה דברים רעים בעולם,
וריבונו של עולם משתמש בהם כדי לקדם את האינטרסים שלו.
אי אפשר להגליל אחרת?
אבל אנחנו נראה רק באחרית הכל שזה היה לטובה.
אבל באמצע אי אפשר לראות.
עכשיו אם האדם היה רשאי
לקחת השראה ממה שהוא רואה כדי לעבוד את השם,
היה טועה לחשוב שהוא צריך גם לעשות מעשים רעים כדי להתחבר לריבונו של עולם.
ולכן היה הכרח לסתום את הפרצה הזאת, שהקדוש ברוך הוא יאמר, כל דרכי העבודה שלי, אני אגיד לכם איך.
ברור?
רק באחרית הימים יתברר הדבר. לכן,
משה רבנו, שהוא כבר יודע את הכל, יודע גם מה יהיה באחרית,
אפשר לגלות לו את טעם פר האדומה.
אבל לשאר ישראל זה חוקה,
כי משה לא חשוד שבגלל ידיעתו את האחרית,
הוא ישתמש בדברים רעים נגד עצת השם.
מה שאין כן אחרים,
וזו בעצם הסכנה של השבתאות,
שבתאי צבי, שם רשעי מרכב, הוא באמת התכוון,
על ארבע כיוון הזה, עשה הרבה עבירות,
הוא אמר, צריך לעשות עבירות כדי לקדם את ענייני הקדושה.
אז כדי שהסברה הזאת
תיחסם, ניתנה מצוות פרה אדומה.
מה אתה רוצה?
טוב.
מה?
טוב, עכשיו,
יש עוד דבר שאנחנו קוראים לו,
אגב, יש דבר מאוד מעניין.
אם היינו יודעים את הסוד של האחרית של הרע,
הרע היה מפסיק להיות רע.
מצאנו את זה במאבק של יעקב אבינו נגד המלאך,
האיש שנאבק עמו.
יעקב שואל אותו, אחרי שהוא מנצח אותו, הוא אומר לו, תגיד,
מה שמך?
מה הייתה המשמעות של השאלה הזאת?
חז"ל אמרו שהמלאך הזה היה יצר הרע, נכון?
יצר הרע.
עכשיו, אם אתה נותן שם למשהו,
אתה גם יגלה את תכליתו, כי הרי מה זה שם?
שם זאת המטרה,
כמו שאומרים בעברית, לשם מה?
מה פירוש לשם מה?
לאיזו תכלית,
לאיזו מטרה.
אז כשיעקב שואל את היצר הרע, תגיד, מה שם לך?
הוא רוצה להבין מה התפקיד שלו בקודש.
אם יצר יגלה לו,
הוא כבר לא יוכל להיות רע,
כי הוא יהפוך להיות עבירה לשמה, ועבירה לשמה זה כבר מצווה.
ולכן אמר לו, למה זה תשאל שמי?
זאת אומרת, אני לא יכול להגיד לך את שמי עד הסוף.
רק באחרית הימים תדע את שמי.
כי אם יגידו את שמו, אז הוא כבר לא רע.
הוא אומר לאברום את שמו, הוא אומר לו שני. מה?
לאברום יש שם ספקנו שהוא פלאי.
אתה אומר שהוא אמר ששמו פלאי.
אני אשמח מאוד לקנות ממך את המהדורה שלך של ספר בראשית,
כי אצלי זה לא כתוב מה שאמרת. זה מודלמי, מודלמי.
נכון.
זה עם מנוח, לא? עם מנוח, זה כן, אבל עם יעקב לא כתוב, נכון.
אבל יכול להיות שזה כדאי לקנות את המהדורה הזאת, בגלל זה בתור עותק מיוחד לאספנים.
טוב.
למה אתה אומר המלאך ליעקב ששמו יהיה ישראל לפני שעה? זה נכון, זה נכון.
כלומר, בתוך הקדושה אנחנו יכולים לראות איך שמהלכים גם באמצעם מכוונים אל התכלית.
מה שאין כן, ברע אנחנו רואים את זה רק בסוף.
אבל
יש יוצא מן הכלל למה שאני אמרתי,
והוא חוקת הפסח.
הרי כתוב, זאת חוקת התורה לגבי פרה אדומה,
וגם כתוב, זאת חוקת הפסח.
אומר המדרש במדבר הבא,
זה שווה, זה כזה,
בזה נאמר חוקה, ובזה נאמר חוקה, ואיני יודע מי גדול ממי.
בסוף, במסקנת המדרש,
פרה גדולה מפסח,
שאוכלי פסחים זקוקים לה.
באמת, מי שרוצה לאכול כמובן פסח, צריך קודם כל לעבור דרך פרה אדומה.
מסקנה, פרה גדולה מפסח.
אז מה העניין של החוקה בפסח?
פסח
זה זכר ליציאת מצרים.
שיציאת מצרים זה היה מעשה חצי מושלם.
כן, כי עובדה,
גאולת מצרים לא הייתה הגאולה האחרונה.
זה התחלה של תהליך שעכשיו רק בדורנו אנו מתחיל להסתיים.
נכון? אבל זה בעצם תהליך
חצי מוצלח וחצי
לא מוצלח.
אבל הקב"ה פסח, מה זה לפסוח? לדלג.
כלומר, הקדוש ברוך הוא קידם את ההיסטוריה,
פחות נתן איזה פוש,
ולמרות שהמהלך של גאולת מצרים עוד לא הושלם,
אבל אנחנו כבר גם באמצע מצליחים להבין משהו.
יוצא לפי זה שחוקת הפסח זה בדיוק הפוך מחוקת פרה אדומה.
חוקת פרה אדומה זה דבר שנבין אותו רק בסוף,
אבל בפסח, למרות שאנחנו לא מבינים את הכול, כיוון שאנחנו רואים שיציאת מצרים לא הצליחה בכל ענייניה,
ענייניה, אבל בכל זאת באמצע אנחנו מבינים משהו.
אז אם כן, שמה יש מקום לשכל להבין.
ולכן ניתנה לנו חוקת הפסח,
כדי שנדע שיש בתורה גם כן מקום להסברה השכלית של האדם.
אבל בסופו של דבר גם בפסח נאמר חוקה,
כדי שלא נגזים בשימוש הזה.
כלומר, צריך לדעת שהעיקר פרה אדומה ותפל לה חוקת הפסח,
ובאחרית הימים אנחנו גם נבין את הכל.
זה בעצם תמצית הדברים שהרב קוק אומר בספר מדבר שור, בדרשה שלו לשבת פרה,
עמודים שיז עד שכא,
לכל המעוניין. כן, אדוני?
סליחה, ידידי, כבוד הרב, אני רק רוצה לשאול, לשאול. כן, שאל, שאל. כל שאלות שיש לך בעולם, תשאל.
נאמר לי שהזוהר כתבו רק עד מ',
האות מ"ם ואין המשך, האם זה ייתכן? -לא.
אז למי זוהר לא כתב אחרי פרשת תצווה? -לא, לא, יש, יש, יש. -הוא דילג שם משהו? יש גם הדילוגים, אבל זאת הברכה. כי מנסים הגויים היום להיכנס לקבלה... כן, כן, כן, כן, אנחנו מבינים את הבעיה. טוב, ובכן, רבותיי היקרים, שיהיה לכם טהרת פרה אדומה בכיף.
מטר המשק.
