שלום וברכה, היום יום רביעי ט"ז בטבת תשע"ב
ובמסגרת לימודינו בנושאים במחשבת ישראל היום אנחנו נעסוק בסוגיה שהיא די אקטואלית בשנים האחרונות, מזרח ומערב. יש היום משיכה גדולה
בעולם המערבי בכלל אבל גם במדינת ישראל בפרט, כלפי התרבויות, האמונות, המיסטיקות הבאות מן המזרח ועלינו אם כן
להבין מה בעצם התוכן, מה המשמעות של התחלקות החברה האנושית, האנושות בכלל, לשני מרחבים, המזרחי והמערבי, ובזה נעסוק
כיום
בעזרת השם יתברך.
אנחנו צריכים קודם כל לשים לב לעובדה מאוד מעניינת שאי אפשר להתעלם ממנה,
וזאת החלוקה הגיאוגרפית של הרוחניות.
כלומר, בעוד ששיטות רוחניות,
דעות, פילוסופיות, דתות וכולי,
טוענות לאוניברסליות,
אי אפשר שלא לשים לב שיש
איזושהי התלכדות בין מרחבים גיאוגרפיים
או סוציו-גיאוגרפיים לבין אמונות ודעות,
ולפעמים בצורה אפילו חופפת ממש מדור לדור, למרות התחלפות הלבושים.
למשל, אם אנחנו מבקשים לדעת,
בתוך הנצרות, למשל,
יש שני זרמים עיקריים בעת החדשה, אלוהים הקתולים והפרוטסטנטים. אני בינתיים מתעלם מהאורתודוקסים
ואנחנו מנסים לראות באיזה ארצות
התפשטה הדעה הפרוטסטנטית ובאיזו ארצות שלטת הקתוליות.
ואם אנחנו עושים מפה של ההתחלקות הזאת ואנחנו
שנגשים אותה על המפה של האימפריה הרומית, ואנחנו רואים באופן מפתיע מאוד שהגבול עובר בדיוק.
איפה שהרומאים שלטו בימי קדם, שם זה קתולי, ואיפה שהם לא שלטו זה פרוטסטנטים.
תגידו, זה מקרי? אי אפשר להגיד שזה מקרה, זה דבר כל כך
בולט שאי אפשר להתעלם ממנו.
שמה תגידו, אנגליה? אנגליה, נכון, הייתה תחת שלטון רומי, אבל עולה הרבה זמן,
ולכן יש שם איזה מין פרוטסטנטיות נאו-קתולית
או קתוליות נאו-פרוטסטנטית שהיא בעצם האנגליקניות
אבל בסקוטלנד שלא הייתה תחת שלטון רומאי כלל פתאום אנחנו רואים הפרסביטריאנים שהם לגמרי פרוטסטנטים דבר מאוד מפתיע
אם אנחנו עושים קצת יותר חשבון והרי שתי הדתות האלה גם הפרוטסטנטים גם הקתולים טוענים לאוניברסליות
אז אם כך, מדוע אין ההתחלקות של האמונות האלה באחוזים שווים בכל המדינות?
היה צריך להיות שאחוז
קבוע פחות או יותר יהיה של קתולים ואחוז קבוע של פרוטסטנטים.
כמו כן, גם לגבי האסלאם.
האסלאם טוען אף הוא לאוניברסליות.
הייתי אומר אפילו לקוסמופוליטיות.
כלומר, האסלאם טוען שהוא נועד עבור כל בני האדם בעולם כולו,
מקמצ'תקה ועד פטגוניה, כולם צריכים להיות מוסלמים.
והנה אנחנו רואים, למרבה ההפתעה,
שההתפשטות העיקרית של האסלאם, מלבד אינדונזיה,
זה במה שנקרא במונחים של גיאוגרפיה האלכסון הצחיח.
כלומר,
באלכסון של ארצות שמתחיל מצפון-מזרח ומסתיים בדרום-מערב,
ממדבר גובי שבמונגוליה ועד מדבר סהרה על החוף של אפריקה.
באזור סנגל ודווקא בארצות האלה באלכסון הצחיח איפה שהאקלים הוא איננו גשום מאוד גם איננו קר מאוד דווקא באזורים האלה אנחנו רואים התפשטות של האסלאם ולא במקומות אחרים
מלבד אינדונסיה ששם זה אסלאם לייט כזה מזרוחניק
שבו יש אסלאם יותר מתון אפשר לומר והדבר הזה אם כן מפתיע מאוד
אנחנו אם כן מבינים שיש איזשהו יחס בין הגיאוגרפיה לבין האמונות
ואפילו אם אנחנו, אני רציתי עושה אולי עוד דוגמה מאוד מובהקת ומאוד ברורה
הבודהיזם שנולד בהודו
איננו קיים בהודו
כלומר הארצות שבהן הבודהיזם הוא מאוד מאוד נוכח הן כולן ארצות שמחוץ להודו בהודו עצמה למרות שזה נולד שם זה לא היכה שורשים אבל זה היכה שורשים
במדינות אחרות. ובאמת אנחנו שואלים את עצמנו האם אין איזשהו יחס בין הגיאוגרפיה לרוחניות? כנראה שכן.
אפילו בין שיטות פילוסופיות שונות. כלומר, האם יכול היה להיות ששיטה דיכאונית כמו זו של קירקגור תיוולד במקום אחר מאשר בסקנדינביה,
ששם כל הזמן קר וחשוך.
כן?
כלומר,
אולי, אני לא יודע. כלומר, אולי אני קצת מגזים, אולי תגידו זה לא מדויק, יש יוצאים מן הכלל. נכון.
אבל אנחנו מדברים פה על מגמות כלליות.
עד כאן היה כמין מבוא כדי להרגיל אותנו למה שאני הולך להגיד, כי אני הולך להגיד משהו עוד יותר בומבסטי אולי,
והוא שאנחנו לא יכולים להתעלם מן העובדה שהמרחב הגיאוגרפי
של התפשטות האנושות בכדור הארץ מחולק לשני מרחבים,
וזה לאורך אלפי שנים רבות,
המרחב המערבי והמרחב המזרחי.
כלומר, ואני אסביר למה אני מתכוון,
יש קבוצת ארצות שהיו במגע זו עם זו
במהלך ההיסטוריה.
מהי קבוצת הארצות האלה?
כל מה שממדבר פונג'אב ומערבה עד האוקיינוס האטלנטי.
פונג'אב זה חבל ארץ.
בהודו,
על הגבול בין פקיסטן להודו,
זה אזור מדברי שחוצץ.
כלומר מעטים הם העמים שמוכנים לעבור את המעבר הזה.
אבל מה יש לנו מפונג'אב ומערבה?
יש לנו,
אני אגיד מרחבים גדולים, כן?
פרס,
בבל,
הלבנט, כולל ארץ ישראל,
אחר כך יוון,
איטליה,
צפון אפריקה, ספרד
ומשם לצרפת ואנגליה.
כל המרחב הגדול הזה שבאיזשהו שלב היה בנוי משתי אימפריות האימפריה הפרסית והאימפריה הרומית
כל המרחב הזה אלה הן מדינות שבמהלך ההיסטוריה הכירו אלה את אלה
כולל את מצרים כמובן
כן כלומר כשהמדינות האלו באו במגע של פלישות
של השפעות מסחריות ותרבותיות שונות כולם הכירו את כולם
מעבר למדבר פונג'אב יש קבוצה אחרת לגמרי של מדינות
שגם הן באו במגע אחת עם השנייה
ולא הכירו את המרחב המערבי,
וזה הודו,
סין,
יפן,
מדינות הודו-סין כגון וייטנאם,
תאילנד וכולי,
מונגוליה,
טיבט,
כל המרחב הגדול הזה חי את ההיסטוריה שלו גם כן כמכלול משותף
ולא הכירו את המערב,
אלא בשמועות רחוקות.
כלומר, יש כמין חציצה
מצפון לדרום בין שני המרחבים התרבותיים-היסטוריים האלה,
והשאלה היא מדוע.
באופן טכני, על פני השטח, פשוט מאוד, יש מכשולים טבעיים.
אם אנחנו ממשיכים ממדבר פונג'אב וצפונה,
אנחנו מגיעים לרמת קשמיר,
רמת פמיר, ההימלאיה,
ממשיכים עוד קצת יותר צפונה,
מגיעים למדבריות,
של קזחסטן למשל,
ולמדברות קרים מאוד של סיביר.
בקיצור,
הקדוש ברוך הוא סידר בעולמו, אפשר לומר,
שתהיה מחיצה טבעית,
איזה מין מכשול גדול,
לא בלתי עביר לחלוטין, אבל קשה למעבר,
שיחלק את ההתפשטות של האנושות לשני מרחבים שבקושי יכירו אחד את השני.
עד כדי כך שבימי הביניים שכחו את קיומה של סין אפילו,
עד שהגיע מרקו פולו.
וגם בסין שכחו את קיומה של אירופה, לא ידעו על זה, שכחו את זה.
ואם כן, אנחנו רואים שדבר הוא
שיש
התחלקות של התרבות האנושית למזרח ומערב, והשאלה היא מה זה אומר.
הדבר הזה כואב לנו במיוחד, אנחנו היהודים.
מדוע? כי אנחנו היהודים אומרים שאנחנו עם משהו משהו,
נקרא עם סגולה,
ואם אנחנו עם סגולה מכל העמים,
אז חייב להיות שיהיה לנו מגע,
שיג ושיח,
השפעה או קבלת השפעה
מכל העמים כולם.
והנה, אם אתה כותב ספר היסטוריה על העם היהודי
ואתה שוכח לכתוב שהיו יהודים בפולין,
אז זה סימן שאתה היסטוריון גרוע.
אותו דבר אם אתה שוכח לציין את העובדה שהיו יהודים בעיראק.
גם כן, אתה היסטוריון גרוע.
כי הרי מה זה ההיסטוריה של עם ישראל בלי בבל, בלי פולין? זה לא קיים, אין דבר כזה.
אבל אם שכחת לציין שהיו יהודים בקיף אין גפו שבסין
או שהיו יהודים באזור קוצ'ין
זה אומנם חיסרון, כלומר זה אומר שאתה לא שלם אבל זה לא כל כך נורא
כי מרכז החיים של ההיסטוריה היהודית
זה היה בחלק המערבי ולא בחלק המזרחי
אבל בחלק המזרחי יש כמה מיליארדי אנשים, מה אין לנו מה לומר להם?
הקדוש ברוך הוא לא רצה שיהיה לנו קשר איתם?
ואיך אפשר לבוא אליהם בטענות מסכנים, הם לא שמעו את דבר השם?
איך אומר הנביא?
האיים הרחוקים אשר לא שמעו את שמעי ולא ראו את כבודי.
יש דברים כאלה.
אז מהי המשמעות של הנתק בין עם ישראל לבין אותן האומות?
האם זה אומר משהו?
אפשר להגיד במידה פשוטה שהארצות שבהן היינו במגע הן ארצות מוסלמיות ונוצריות.
זה נשאר, הכל נשאר במשפחה.
כן, כי סך הכל הם קיבלו השפעה תנכית,
הנצרות בא מהתנ"ך, האסלאם בא מהתנ"ך, אז בסופו של דבר בין עשו לאישמעאל אנחנו עם הבני דודים מרגישים ככה בתוך הבית ובמקומות זרים זה קצת קשה לנו.
אבל זה עדיין רק הסברה טכנית,
אנחנו עדיין לא מבינים את המשמעות של החלוקה הזאת,
מה זה אומר.
ואז צריכה להישאל השאלה,
האם יש
מקום לדבר על
אינטואיציה כוללת לכל התרבות המערבית כולה,
ואינטואיציה כוללת לכל התרבות המזרחית כולה.
אני יודע שזה בהכרח יהיה פשטני,
כן? אתה תגיד המערב הוא כך, המזרח הוא כך,
מדובר במיליארדי אנשים,
וכל אחד עם הדעה שלו, עם האמונה שלו, עם הדת שלו, עם הפעילות שלו, עם האופי שלו,
איך אתה יכול להעיז לדבר על מכנה משותף לכל כך הרבה אנשים?
ולמרות זאת הנה אני מעיז.
וכאן הייתי רוצה להבליט נקודה שלא תמיד שמים לב אליה.
מה שמבדיל בין המזרח לבין המערב
זה מושג התנועה.
תנועה.
כן? לזוז.
נאמר כך,
אני רוצה לציין פה איזו עובדה מעניינת.
באירופה
של המאה ה-19,
במאה ה-18,
הייתה מה שנקרא המהפכה התעשייתית.
המהפכה התעשייתית הביאה לשינויים מפליגים
בכל מערכת היחסים בין המעמדות,
המשטרים הפוליטיים והאמונות והדעות
וגם הדמוגרפיה.
כל זה הגיע לקדמה של המאה ה-20 והמאה ה-21.
בעצם
הכל מתחיל מאיזושהי תנועה מדעית,
טכנולוגית, שהביאה להמון המון שינויים.
מהם הנתונים של המהפכה הזאת?
פשוט מאוד.
הומצאה המשקפת
שצופה בכוכבים
ועל ידי זה גלילאו הגיע למסקנות שלו,
הומצא המיקרוסקופ
ואז גם כן הגיעו למסקנות ביחס לביולוגיה,
הומצא אבק השרפה
ואז כל המערכת המלחמתית פוליטית השתנתה בגלל זה,
הומצאו אוניות הנוסעות למרחוק ואז נתגלתה אמריקה
ואז שונו גם כללי המסחר,
והומצא הדפוס,
והדפוס איפשר לשנות
את העברת המידע בעולם.
נתגלה החשמל וכולי וכולי, הקיטור.
הרבה מאוד דברים נתגלו שאפשרו,
כמובן גם המצפן,
ואז נעשתה מפת השמיים,
הרבה הרבה מאוד דברים באו מפני התפתחות טכנולוגית.
כל הדברים האלה מתחילים מהמאה ה-17 ואילך.
כל הדברים שאני מניתי,
כולם היו קיימים בסין במאה ה-11.
הסינים הכירו את הדפוס, את אבק השרפה,
את המצפן, את המשקפת,
את מפת השמיים,
שלחו אוניות לארצות רחוקות
ולא עשו עם זה שום דבר.
כלומר,
עבור המערבי,
ברגע שאתה גילית משהו חדש,
השאלה הראשונה שאתה שואל את עצמך זה איך אני אשנה את העולם עם זה.
זה הרעיון של הקדמה.
כלומר, הנחת היסוד זה שהמצב של העולם איננו טוב, אפשר לשפר ולעשות אותו יותר טוב.
למחשבה הזאת יש שם ביהדות, קוראים לזה משיחיות.
הרעיון שיש לאן להגיע.
יש לנו נתונים שיכולים לאפשר לנו לשנות את העולם, לעשות אותו אחרת מאיך שהוא עכשיו,
והוא יהיה יותר טוב.
עבור הסיני,
הרעיון הזה הוא רעיון מטופש לחלוטין,
כי מי אמר לך שהעולם שאתה תעשה הוא יהיה יותר טוב מהעולם שממנו אתה יוצא?
הקביעות
היא הנצח.
הנצחיות דווקא באה בזה ששום דבר לא משתנה. יש איזה אידיאל שנקבע אחת ולתמיד,
מכאן ואילך הוא לא משתנה.
זה הנחת היסוד המזרחית.
כך שאפשר לדבר כאן על אינטואיציית יסוד של מרחב לעומת זמן.
המרחב קבוע ועומד, הזמן הולך ומשתנה.
זאת תהיה ההבחנה המאוד מעניינת. אגב, אני רוצה לציין שכשהקיסר הסיני שלח אוניות שהגיעו עד אפריקה והביאו לו כמה ג'ירפות,
אחרי שסקרנותו באה לידי סיפוק,
ציווה לשרוף את האוניות.
כעשרים שנה לאחר מכן נשלחו האוניות של קולומבוס לאמריקה מפורטוגל וספרד.
כלומר, אתם רואים פה את ההפרש המאוד מאוד בולט.
כן, מה עשו אגב הסינים מאבק השריפה?
זיקו קינדינור, זה מאוד יפה.
כן, ברור.
ומה זה המצפן? זה המגנט, זה מין כלי כזה מיסטי שנמצא בארמון של הקיסר וכדומה.
אפילו אם תראו למשל העתקות של כלים מדור לדור,
יש כלים מאוד מאוד מורכבים שנעשו בסין ואפשר לראות את אותו דגם מלפני ארבע מאות שנה, מלפני אלפיים שנה, אותו דבר.
שום דבר לא השתנה כי יש אידאל שכבר נקבע מראש,
יש אפילו קללה בסינית
שאומרת שתחיה בתקופה מעניינת.
זאת קללה.
עכשיו, ההבחנה הזאת, אם כן היא הבחנה מאוד מאוד בולטת.
אינני אומר שהיא לא הייתה קיימת גם במרחבים שונים במערב.
לפחות זאת הייתה השיטה של מצרים העתיקה.
במצרים העתיקה הרעיון היה שהעולם נקבע אחת ולתמיד, המשטר הפוליטי קבע אחת ולתמיד,
ולכן לא ייתכן בו שינוי. מי שהביא את השינוי הזה,
מי שהביא שינוי בתפיסה המצרית,
זה היה עם ישראל בזה שהוא יצא ממצרים.
כלומר יציאת מצרים היא הראיה שהעולם יכול להשתנות,
ומאז, וזה מה שצריך לשים לב אליו,
כל מקום שבו שמעו על יציאת מצרים, או באופן ישיר, או באופן עקיף,
כל המקומות האלה החליטו שצריך להשתנות.
הרעיון המשיחי
התפשט בתרבויות ששמעו על עם ישראל.
במקומות שבהם לא שמעו על עם ישראל, הכול נשאר אותו דבר.
דוגמה,
מלבד סין,
מקסיקו.
אצל ההצטקים אנחנו רואים
שכאשר הגיעו הספרדים למקסיקו מצאו תרבות
מפותחת מאוד שהייתה העתק מדויק של בבל העתיקה.
אותו הדבר, אותם קורבנות אדם, אותם ציקורטים וכולי.
זאת אומרת שיש פה משהו באמת משמעותי שצריך
לשים לב אליו. עכשיו, אם נסתכל בספר בראשית,
אני קצת מרחיק את הדברים אבל צריך להבין את שורשי הדברים, אנחנו רואים שיש בתורה
גם כן תיאור כפול של בריאת העולם.
בריאת העולם בימים הראשון, שני ושלישי
מתארת דברים סטטיים: אור,
אוויר,
מים ויבשה וצמחים.
נכון?
אור ביום הראשון,
אוויר ואוקיינוס ביום השני,
אדמה וצמחים ביום השלישי.
לפי השיטה הסינית מדוע בכלל גילו דברים? מה הטעם לחקור אם אין שום רצון לשינוי?
בפוקס.
אתה מגלה דברים בפוקס.
זה קורה, כמו פטריה, זה יוצא.
טוב, אז אם כן, יום ראשון, שני ושלישי, אנחנו רואים אור,
אנחנו רואים רוח וים,
ואדמה וצמחים.
זה עולם סטטי לחלוטין.
אומנם בא מן המופשט אלא מגושם יותר,
אבל סך הכל סטטי.
אפילו הצמחים לא צמחו, אומרים חז"ל,
עמדו על פתח הקרקע.
יום רביעי, חמישי, שישי,
זה אותו עולם כמו ראשון, שני, שלישי.
ביום רביעי נבראו המאורות.
מה זה המאורות?
זה אור, כמו ביום הראשון.
אבל מה ההבדל?
שזה אור בתנועה, זה מתחיל לזוז
עם חיות.
ביום החמישי, לפי התיאור של התורה,
נבראו העופות והדגים.
כלומר, העופות הם תנועת חיים בתוך האוויר,
הדגים תנועת חיים בתוך המים.
וביום השישי
נבראו בעלי חיים, מה זה בעלי חיים? זה צמחים בתנועה.
ומה זה אדם?
שגם נברא ביום שישי?
אדמה בתנועה, כן? עפר מן האדמה עם נשמת חיים.
זאת אומרת שיש לנו תיאור של עולם כפול,
עולם של סטטיות ועולם של דינמיות.
משובה זה בדיוק מתאים לחלוקה שדיברנו עליה מבחינה תרבותית בין המזרח לבין המערב.
הבדל אחד יש בין שני העולמות שבסוף היום השלישי אין שבת,
בסוף היום השישי יש שבת, כלומר יש לאן להגיע.
ומה עושים בשבת?
לא עושים כלום.
אז עושים כמו ב...
בשלושת הימים הראשונים.
כן, מה הדבר דומה? לאדם שדג דגים
עם קנה דיג.
בא אליו אדם נחמד וטוב שאומר, אולי כדאי שתשתמש ברשת.
הוא אומר, מה יהיה ברשת? יהיה לך יותר דגים.
אה כן? ואז מה אם יהיו לו יותר דגים? אז תוכל,
יהיה לך יותר כסף, תוכל עם זה לקנות סירה קטנה.
ומה יעשו עם הסירה קטנה? אתה תוכל להגיע ללב ים
ושם לפרוס רשתות גדולות יותר, יהיה לך יותר דגים.
נו, ומה אני אעשה עם כל זה? איך הרבה כסף תוכל לעשות מפעל
של דגים.
ואז מה? אתה תהיה עשיר. ומה יהיה כשאני אעשיר?
אתה תוכל לשבת בשקט עם קנה דייג ולדוק דגים.
אבל זה מה שאני עושה עכשיו.
כן, אבל יש הבדל בין מנוחה שבאה אחרי תנועה למנוחה של מי שמעולם לא היה בתנועה.
כן, מתוקה שנת העובד.
שנת העובד עם מעט ועם הרבה יאכל.
והסוב עליה עשיר, אינו מניח לו לישון.
אם כן,
אנחנו מבינים שיש תרבות שיש לה לאן להגיע, אבל כשהיא מגיעה היא כוללת בתוכה גם את המרחב
של האי תנועה.
ובעצם יוצא לפי זה שעם ישראל נמצא,
כי עם ישראל הרי הוא בן זוגה של השבת,
ישראל יהיה בן זוגך,
אמר הקדוש ברוך הוא לשבת לפי המדרש,
יוצא שעם ישראל נמצא בעמדה שמאחדת תרבויות ואנחנו נצטרך עוד לברר את הנקודה הזאת.
אני רק רוצה להבין אחרי שדיברתי קצת על מעשה בראשית ומעשה בראשית זה באמת רחוק
להגיע לקצת יותר רחוק
אחרי המבול.
אחרי המבול אנחנו רואים סיפור מאוד מעניין סיפור מגדל בבל המוכר לכולם.
סיפור מגדל בבל הוא סיפור של מרידה.
מורדים בקדוש ברוך הוא.
היוזם של המגדל לפי חז"ל הלא הוא לא פחות מאשר נמרוד ששמו כן הוא כשמו כן הוא שהוא מורד.
נשאלת השאלה
איפה זה מתחיל?
אז אני קורא בתורה, בספר בראשית, פרק י"א, פסוק א', ויהי כל הארץ,
שפה אחת
ודברים אחדים.
ויהי,
מישהו מכיר את ההמשך?
בנוסעם.
יש מישהו שהתחיל לנסוע.
למה לנסוע?
לנסוע כמה, פירושו, אני לא רוצה להיות כאן, אני רוצה להיות שם.
זה ראשית תנועת הקדמה.
עכשיו, ויהי בנוסעם, מה המילה הבאה?
מקדם.
הם באו, מה זה קדם?
מזרח. אז לאן הם נסעו?
למערב.
ראשית התנועה זה מן המזרח אל המערב.
מזה זה מתחיל.
יוצא לפי זה שיש פה שני חלקים של האנושות.
חלק של האנושות שמרד.
חלק של האנושות
שלא מרד.
אז מה קרה לו?
הוא רק שכח.
כלומר, אם נתרגם את זה במושגים של היהדות,
יש חטא דור הפלגה
של מרידה בבורא
ויש חטא של שכחת השם, דור אנוש,
ששכח את הבורא.
ואז אנחנו רואים במזרח שכחה
ובמערב מרידה.
על רקע הסיפור הזה מספרת לנו התורה את הופעתו של אברהם אבינו.
מהו האבחון של אברהם אבינו את מצב העולם?
אפשר לומר כך,
כשנמרוד נסתכל על העולם
הוא הגיע למסקנה שמצב העולם גרוע.
שאל את עצמו מי אשם,
מי אשם, והוא הגיע למסקנה
שהאשמה מוטלת על מי שברא את העולם.
לכן הפתרון זה למרוד בו.
הגיע אברהם, הגיע לאותה מסקנה, העולם רע.
אבל
באבחון אברהם הוסיף עוד פרט.
המצב של העולם רע, כי שכחו את מי שברא את העולם.
ולכן הפתרון זה למרוד במורד ועל ידי כך להשיב את מלכות מי שברר את העולם מתוך כך העולם יתוקן.
עכשיו אם זה נכון מה שאני אומר וזה הרי נכון יוצא לפי זה שאברהם פועל על רקע מגדל בבל
ולכן הפעילות המיידית של אברהם היא קודם כל במרחב המערבי.
זה מה שמסביר מדוע מאז ארבעת אלפים שנה שהסיפור הזה התחיל
אנחנו הולכים ומסתובבים בתוך העולם בחלק המערבי של העולם
כדי לתקן אותו, מערבי במובן המורחב של המילה, זה כולל את הארצות המזרחיות, האסלאם וכדומה.
זאת אומרת אנחנו עסוקים כבר ארבעת אלפים שנה בהשמעת דברו של הקדוש ברוך הוא דרך אברהם
ואנחנו עשינו סיבוב די ארוך, כן, היינו קצת בבבל, קצת בפרס,
קצת במצרים,
קצת ביוון,
ברומא,
באמריקה, צפון אפריקה,
רוסיה, היינו בכל האזורים האלה,
עבדנו מה שהיה צריך לעבוד,
והנה אחרי כמה אלפי שנים חזרנו לכאן.
גמרנו את הסיבוב הראשון.
עכשיו צריך להפוך את התקליט.
כלומר, אנחנו סיימנו, אפשר לומר, את עבודת ליקוט הניצוצות מן החלק המערבי של העולם,
במונחים של תורת הקבלה,
ואז מתוך כך אנחנו פונים אל החלק המזרחי.
והאמת היא שמאז מלחמת העולם השנייה
התפתחה משיכה אדירה של העולם המערבי כלפי העולם המזרחי.
איזו תחושה של התרוקנות מערכים, התרוקנות מחיות,
שבאה לידי ביטוי בין היתר על ידי האשמה הנוראה שהמערב כמקור המלחמות,
פצצות אטום, השואה,
כל הדברים האלה גרמו לדיכאון אדיר,
בקשת אהבה, ילדי הפרחים וכל הדברים האלה, make love not war,
כל הדברים האלה באו מתולדה של הרגשה שכל העולם הקודם
של הערכים יתרוקן ולכן צריך לחפש מקור אחר חי.
את המקום הזה מוצאים במזרח.
שמה זה עוד לא יתרוקן.
עד כאן מובן.
עכשיו יוצא לפי זה
שהיום אנחנו צריכים לפתוח את התקליט הבא,
את הצד השני של התקליט ולפנות אל המזרח.
השאלה אם זה מחייב מה שזה חייב במשך ארבעת האלפים השנה הראשונות.
הרי מה זה חייב אותנו במשך ארבעת אלפים שנה? לגלות.
האם זה אומר שאנחנו גם כן כאן צריכים לצאת לגלות? ברוך השם, לא. אפשר על ידי הקרנה.
מכאן ואילך יש לנו כבר טלוויזיה, אינטרנט וכולי.
אין צורך כבר בדבר הזה.
אבל אנחנו בדי פעם שולחים שליחים. הרי כל בחור בסיירת,
לפני שהוא מתחיל את הסמסטר, גמר את הצבא,
מתחיל את הסמסטר עוד מעט, יש לו כמה חודשים, בשביל זה יש הודו.
בסדר?
ואם כן, אנחנו שולחים לשם את הסנוניות שלנו,
ושם יש התחלה של טיפול. אז זה תמיד קטסטרופלי,
סמים ועוד כמה צרות כאלה,
אבל אמרו כבר חכמי הקבלה קליפה קודמת לפרי.
אז כל תופעה שלילית היא התחלה של תופעה בצורתה החיובית, רק שעדיין לא הופנמו העניינים, עדיין לא יודעים איך לפתור את הבעיות האלה,
ולכן
זה בא בצורה בוסרית וילדותית,
אבל כל משפחה
בורגנית מתקדמת בישראל,
כששואלים אותה,
איפה הבן שלכם? מה, הוא לא בהודו?
אז נורא מתביישים, ולכן סוגרים את התריסים ועושים כאילו שהם נסעו לחוץ לארץ, כדי שלא ישאלו אותם איפה הילד. כי הילד רק פתח עסק משלו ומרוויח קצת כסף כדי שהוא יוכל אחר כך להקים משפחה, שזה ממש בושה וחרפה.
הרי כולם נמצאים בהודו והבן שלנו נורמטיבי.
לא בסדר.
עכשיו,
אז אם כן צריך לברר מה נמצא שם.
אולי אני רוצה להסביר את זה על רקע דבריו של ישעיהו הנביא. ישעיהו הנביא,
בפרק נ"ט,
פרק נ"ט מתאר את אחרית הימים. הוא אומר דברים מאוד מעניינים.
הוא מדבר קודם כול על האמת תהיה נעדרת ושר מרע משתולל, והרבה הרבה צרות
שיהיו באחרית הימים,
של התפרקות עולם הערכים העתיק.
ואחר כך נאמר בפרק נ"ט, פסוק י"ט,
אומר הנביא ישעיהו,
ויראו,
מלשון יראה, כן? ויראו ממערב את שם השם,
וממזרח שמש את כבודו.
שימו לב כבר לחלוקה. כלומר, ישעיהו מודע לזה שהעולם מחולק לשניים, מערב ומזרח,
ולכל אחד יש משימה רוחנית אחרת
ויראו ממערב את שם השם
וממזרח שמש את כבודו.
כי יבוא כנהר צר
רוח השם נוססה בו
ובא לציון גואל.
כלומר יש משימה מערבית משימה מזרחית כשהם תושלמנה אנחנו נחבר מהן המשימות
ויראו ממערב את שם השם
כלומר צריך להגיע ליראת שמיים
אבל שימו לב שיראת השמיים המערבית
מתוארת כהתייחסות לאיזשהו שם.
באמת יש לקדוש ברוך הוא שם.
בארצות דוברות האנגלית
קוראים לקדוש ברוך הוא גד.
ביוונית,
תאוס.
בערבית,
אללה.
בספרדית, דיוס.
באיטלקית,
דיו.
בגרמנית,
גוט,
נכון?
בצרפתית, שכח. טוב,
לא משנה, יש שמות,
ויראו ממערב את שם, השם. במזרח אין שם, כן? איך כתוב?
בהונגרית יש שם? מה?
בהונגרית? בהונגרית? יש שפה כזאת?
עכשיו,
עכשיו נשאלת השאלה
מה קורה במזרח. במזרח,
אם תסתכלו בפרק הראשון של הדאו דה ג'ינג של לאוצה,
אתם רואים דבר מאוד מעניין, הוא אומר,
הטאו של הדאו דה ג'ינג,
פעם קראו לזה טאו ת'צ'ינג לפי ששינו את המבטא של השמות הסיניים, של האותיות הסיניות.
הטאו ת'צ'ינג זה הספר של לאוצה,
מיוחס לתקופה של אנשי כנסת הגדולה פחות או יותר, זה דהיינו לפני 2500 שנה,
והוא מהווה את אחד מהזרמים העיקריים של התרבות הסינית,
הטאואיזם מול הקונפוציאניזם של קונפוצה,
ושם הוא אומר,
הטאו אשר תוכל לכנותו איננו הטאו.
נטול השם הוא המקור לריבבות אלפי דברים.
כלומר, יש סלידה, יש רתיעה מנתינת שם.
טוב, זה מובן,
כי במערב הושפעו מבני שם, דהיינו אנחנו.
אבל איפה שאין בני שם, אז גם אין שם.
וזה, אפשר לומר, אז מה יש כן?
יש כבוד.
אז שימו לב, ויראו ממערב את שם השם,
וממזרח שמש את כבודו.
ומה אנחנו אומרים? ברוך
שם כבודו.
אנחנו מאחדים את הקרבה ואת הריחוק ביחד.
כן? כלומר, יש חוויית קרבה, נתינת השם,
שגם נותנת מטרה, כי הפירוש של המילה "שם" בעברית זה מטרה,
כמו "לשם מה".
ויש תחושת כבוד שנמצאת במזרח,
והחיבור של ההכרות האלה מאפשר שיבוא לציון גואל, כי אז שומעים את דבר השם שיוצא מירושלים
לאומות כולנו.
ברור, אז זה פחות או יותר התוכנית הכוללת שמדובר עליה.
עכשיו הייתי רוצה קצת להיכנס ליותר פרטים. יש פה כמה שאלות.
מה הקשר בין ההשקפות השונות לתפיסה הגברית והנשית?
האם התרבות המזרחית נחשבת נשית יותר ולכן לכאורה התרבות המזרחית נדמהת גבוהה יותר בסופו של יום?
יש ניסיונות סוציולוגיים להסביר בצורה כזאת, אבל אני כאן מדבר על משהו יותר כולל, כי
נשיות וגבריות ותרבויות זה אפשר לעשות את הרזולוציה הזאת גם בתוך כל המרחבים.
שלום לרב שרקי, מהו המקור להערצת עמי המזרח, בעיקר הסינים, את העם היהודי וחוכמתו,
את היהודים,
אם היהודים לא היו בקשר מתמיד איתם, מה ניתן ללמוד מעמי המזרח, שמדכאים את אזרחיהם, שורפים את מתיהם ואוכלים כל דבר שזז?
תודה.
כן, ברור שברבריות יש, וגם הערצה לעם ישראל יש.
רגע, למשל,
מעניין מאוד שאחת ההערצות שבהן יש אנטישמיות חזקה זה יפן.
ביפן אין יהודים,
ובכל זאת יש אנטישמיות.
זה תמוה מאוד. כלומר,
שונאים מישהו שלא יודעים מי הוא, לא מכירים אותו. זה דבר שצריך להביא ראו. אז כנראה שההשפעה של עם ישראל היא הרבה יותר עמוקה ממה שאנחנו חושבים.
אפשר לראות את זה דרך סיפורים כגון על עשרת השבטים שאומרים שגלו אל המזרח ונמצאים שם באופן עמוק ויש לזה עדויות מדהימות שהרב אליהו אביחי חקר אותם
על שרידי ההשפעות של עשרת השבטים בתוך המקומות האלה. אבל עדיין,
גם אם נאמר שעשרת השבטים פעלו שם את פעולתם,
אבל זה מתחת לפני השטח,
בעוד שבמערב זה מעל פני השטח,
ויש הבחנה שצריך להבין אותה.
השיעור מסובך, אפשר לקבל סיכום בסופו, אפשר פשוט, כיוון שהוא מוקלט, לשמוע אותו יותר לאט.
המקור החי למלא משהו בחלל המערבי
קשור במזרח,
יש משהו מאוד פגאני ואף ברברי לעיתים בתרבות המזרח, הכולל לדוגמה את סין, נכון,
אבל אנשים מחפשים מה ש...
כשאנשים רעבים מוכנים לאכול כל דבר
והם צמאים לשתות כל דבר.
האם הרב אומר שהעולם המערבי כבר מתוקן? לא.
העולם המערבי עוד לא מתוקן אבל כבר נעשתה כל הפעולה הנדרשת מצידו של עם ישראל כדי לתקן אותו.
כלומר אפשר לומר שהגלות זה כמו קציר.
אנחנו זרענו בתוך הגלות כל מיני זרעים,
גדל מה שגדל,
עכשיו קצרנו, מביאים את זה לציון.
מציון תצא תורה.
כלומר אין לנו כבר תכלית לגלותנו במערב.
זה נגמר.
מכאן ואילך, יש הרבה עבודה, היא נעשית פה במכון מאיר ובכל מקום במדינת ישראל,
להשפעה אוניברסלית על האנושות.
עכשיו, בואו נתקדם.
אני גם לא חושב שהשיעור כל כך מסובך, הוא סך הכל רק דחוס,
זה הכל,
כי אני רוצה פשוט להעביר את המידע.
יש
סמלים במזרח
שבעצם מעוררים אותנו לשאלה,
כן, וכאן הנקודה שהייתי רוצה לדון בה.
יש בספר הזוהר,
בהקדמת הזוהר דף ט',
עמוד א', נדמה לי,
תיאור של ארץ הנקראת ארכה.
זה לקוח מספר ירמיהו,
אלא הא דשמיא וארכה,
לא עבדו.
אז מה זה ארכה?
ארכה זה ארץ,
אבל בדרך כלל בארמית אומרים ארעה.
אז הזוהר אומר, תראה לך, יש ארצות אחרות ויש ארץ ששמה ארץ ארכה,
ארץ ירודה ושם נמצאים בני קין.
בני קין.
קין, קין, כן, קין.
צריך להבין, כל הדיבורים האלה של הזוהר זה לאו דווקא תיאורים היסטוריים
ולאו דווקא מציאותיים, זה תיאורים משליים
של אופני זהות אנושית.
ואותם בני קין, אומר הזוהר, יש להם שני ראשים.
שני ראשים.
ראש של שור וראש של נשר.
ולפעמים הם זוכים ושני הראשים מתאחדים.
שני הראשים מתאחדים.
מתאחדים.
אתה יכול לשאול אותי.
זה הרבה יותר טוב שתשאל אותי משתשאל אותו.
כן, שני הראשים מתאחדים.
עכשיו, אז עזוב פשוט, הרי אחד שור, אחד נשר. מה זה שור?
שור זה מי שחורש את האדמה, הוא מאוד מאוד ארצי.
נשר, מה הוא עושה?
הוא מאוד בשמיים, נכון? מאוד בשמיים, זה הציפור הגבוהה ביותר.
ויש ניסיון לפעמים לאחד
את הרוחניות
עם הגשמיות.
אז תארו לעצמכם את זה כשתי טיפות,
אחת לבנה ואחת שחורה,
שמנסות להתאחד זו בזו,
ובתוך החלק הלבן תשימו נקודה שחורה, ובתוך החלק השחור תשימו נקודה לבנה,
ואז אתם מקבלים את הציור של האין והיאנג.
הציור של האין והיאנג, שהוא כל כך דומיננטי בעולם המזרחי,
מה משמעותו?
זה המודעות לזה שהעולם הוא דואלי. טוב, זה שהעולם הוא דואלי, שיש חומר ורוח, יש טוב ורע, ויש חושך ואור,
הדבר הזה הוא מצוי בכל התרבויות כולן, שיש דואליות.
אבל הרעיון של האיחוד, איך הוא נעשה,
הרי האדם לא יכול לחיות
מתוך נתק בין שמיים וארץ, הוא רוצה לאחד. איך מאחדים?
יש גם בתוך עם ישראל רעיון כזה של איחוד הקצוות.
מידת החסד לעומת זה מידת הדין.
איך מאחדים?
אז אצלנו מאחדים על ידי קו אמצעי.
כן, אברהם כולו חסד, יצחק כולו דין, באמצע יש
רחמים
או אמת
זה מידתו של יעקב.
יעקב ישתם יושב אוהלים בין אוהל אברהם לאוהל יצחק.
הוא יושב בין שני אוהלים והוא מאחד.
מי שמסוגל לאחד אז הוא גם מסוגל להגיע לחיי נצח,
לפוריות.
יעקב אבינו, אומרים חז"ל, לא מת.
מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.
ככה הביטוי בחז"ל.
כלומר, יש דרך מידת האמצע
איזה משך של חיים אינסופיים
שבאים מן ההכרה שהחיים מקורם מחוץ לעולם, הם טרנסצנדנטיים.
כלומר,
עד ידי האיחוד של המידות מגיעים לגילוי האינסוף
ואז ממילא יש חיים אינסופיים.
לעומת זה,
אם תראו את הציור של האין והיאנג הקלאסי
אנחנו רואים שיש איחוד על ידי יצירת מסגרת משותפת
ללא יחס אל הנבדל
ואז ממילא זה גם לא פורה, אין אמצע
אלא האחד מוליד את השני שמוליד את האחד שמוליד את השני שמוליד את האחד שמוליד את השני כך באופן אינסופי אבל אין לאן להגיע
כן, מעניין מאוד שהסינים שהיו בעלי תודעה של אמצעיות
בנו לוח שנה דומה ללוח שלנו.
גם הוא בנוי על השמש והירח כאחד
והם קראו לעצמם ממלכת האמצע.
אבל יש שני אופנים להיות אמצע.
יש אפשרות להיות אמצע על ידי שאתה קטן ובמרכז,
זה עם ישראל,
יש אפשרות להיות אמצע על ידי שאתה מנסה להקיף את הכל
ואז יש
אפשר לומר קיפאון של החיים
מה זה קיפאון?
קיפאון שנהיה קפוא,
כמו קרח.
כן, יש קיפאון של החיים,
ואז אין אפשרות של קדמה.
האם לפי דבריך אין יותר מקום לגלות עם ישראל במערב? האם ישנה אפשרות שתהיה גלות לעם ישראל במזרח? תודה.
אין יותר מקום לגלות של עם ישראל במערב, ואין שום מקום לגלות של ישראל במזרח, מאחר
ודרכי ההשפעה השתנו בזמננו, ואנחנו כבר לא זקוקים לגלויות,
כדי לבוא לידי מגע עם תרבות,
עם תרבות כלשהי והפנמת הערכים שבה וכדומה. כבר אין צורך בזה.
וגם בספר הזוהר יש דבר מאוד מעניין.
מתואר
במקום אחר, פרשת בלק בספר הזוהר, בלק, שמו היה,
שמו המלא, בלק בן ציפור.
מה זה בן?
מבין.
אז הוא היה מבין,
אומרים בספר הזוהר, על ידי ציפור.
לכן נקרא גם בנות ציפור.
הוא מבין על ידי ציפור. מהי הציפור שבה הוא היה משתמש לכישופים שלו?
אומר הזוהר, זו פשוט הייתה ציפור שהייתה עשויה חציה מכסף
וחציה מזהב.
מעניין.
גם כן, אותו סיפור עוד פעם.
תיקחו ציפור מזהב,
ציפור מכסף, תערבבו ביחד, תעשו מזה עיגול, יצא לכם משהו, נכון?
אומר הזוהר, והכנפיים מנחושת.
הכנפיים זה ניסיון לאחד אבל מבחוץ ולא מבפנים
והזוהר מוסיף שלציפור הזאת היה פה מקור
ובתוך הפה עצם של מת
הנקרא יידוע שממנו עושים את הידעוני
מה זה הידעוני הזה? זה במקום הדעת הדעת אצלנו זה הכוח המאחד והאדם ידע את חווה אשתו
זה החיבור שמביא חיים והידעוני זה הדעת שמביא מוות
הפוך, בדיוק, הפוך. וזה מה שמתואר, אם כן, בספר הזוהר,
בתור מה שיש ללמוד מבלק, שהוא בא מבני קדם.
אה, בני קדם? מתחיל להיות מעניין.
איפה מצאנו בני קדם עוד בתורה?
מצאנו כבר את זה אצל אברהם אבינו.
כתוב בסוף ימיו של אברהם, אומרת התורה:
"ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק
ולבני הפילגשים
אשר לאברהם
נתן אברהם מתנות.
וישלכם מעל יצחק בנו בעודנו חי
קדמה
אל ארץ קדם.
עכשיו אני לא הבנתי כלום.
לאן הוא שלח אותם קודם כל?
קדמה.
איפה זה קדמה?
מזרח.
מה זה ארץ קדם?
מה זה ארץ קדם?
זה גם מזרח, לא?
איך ידעת שקדמה זה מזרח?
איך ידעת שקדמה זה מזרח?
אז בעידוד קודם.
המילה קדם פירושה מזרח. אז ארץ קדמה זה?
אז זה גם מזרח.
נכון? אז למה לא שאלת? למה כששאלתי אותך את השאלה השנייה אתה לא יודעת? אני לא יודע.
על כל פנים, אם אומרים
שהוא שלח אל המזרח,
אל המזרח,
לכאורה,
זה מובן מאליו, אם משלח אל המזרח, אז אלא הוא שייך אל המזרח של המזרח.
אומרים לזה בעברית "המזרח הרחוק".
כלומר, הכתוב
מוסר בידינו על איזושהי השפעה סמויה,
קדומה מאוד, של אברהם אבינו על המזרח הרחוק.
דבר מעניין הוא שלא במקרה, למשל בהודו,
החליטו לכנות את שמו של מי שברא את העולם בשמו של אברהם,
נכון?
זה השם שהם נתונים לו.
מי שברא את העולם, הם קוראים לו בשם של אברהם.
מה השם? בראמה.
נכון? לא, מי? מה, אתה לא מכיר קצת מיתולוגיה הודית? מה, מה אתה עושה פה?
מה, תורה אתה יודע? מה עם מיתולוגיה?
טוב. שהם לא קראו לו בשם.
כן, אתה צודק.
זה בטאוויזם לא קוראים לו בשם,
אבל הם קיבלו מן המזרח,
הם קיבלו מן המערב שמות.
וזה בהינדואיזם, שהוא בכל זאת האמצעי בין המרחבים.
עכשיו, דבר מעניין,
התלמוד שואל מה בדיוק נמסר שם?
כן, מה מסר אברהם אל המזרח הזה?
אומר הזוהר,
לא, סליחה, אומרת הגמרא,
הגמרא במסכת סנהדרין,
אומרת, מלמד שמסר
להם שם טומאה.
אז אני רוצה להבין מה זה שם ומה זה טומאה.
קודם כל, טומאה יש לזה קונוטציה שלילית, נכון? זה ממש לא בסדר, דבר טמא, מה פתאום?
עכשיו,
זה הבנים של אברהם,
אז למה אברהם נותן לילדים שלו דברים טמאים? זה ממש לא יפה.
מה זה, אתה אבא, נותן מתנות, תיתן משהו טוב, מה אתה נותן טומאה?
אלא שבוודאי שמה שאברהם נתן זה טהור.
להם,
וטמא, לנו.
כלומר, יש דברים, יש תכנים שכשהם במרחב מסוים הם מזיקים, במרחב אחר הם מועילים.
עבורנו השימוש בשמות
זה טומאה.
מדוע?
כי מה זה שמות?
שמות זה טכניקות, זה טריקים.
כלומר,
אנחנו מכירים רוחניות שבנויה על שמות.
קוראים לזה תורת המנטרה,
נכון?
כלומר, אז אברהם לימד אותם איך להשתמש במנטרות.
אגב, מהי המנטרה המרכזית המפורסמת בהודו?
לא מכירים?
אום. אום, נכון?
מאיפה זה לקוח אז, הדבר הזה?
זה פשוט, זה אחד מה-72 שמות שיש לקדוש ברוך הוא שיוצאים משלושת פסוקים, ויישא ויבוא ויהיה.
כן? הרי לפי ספר הזוהר, וגם מובא ברש"י במסכת סוכה,
יש שלושה פסוקים בפרשת בשלח שמתארים את קריאת ים סוף.
ויישא מלאך האלוהים ההולך לפני מחנה ישראל ויעמוד וכו', נכון?
אחר כך ויבוא בין מחנה ישראל ובין מחנה מצרים ויית משה את ידו.
שלושת הפסוקים האלה כל אחד מהם יש לו 72 אותיות בדיוק,
אז אם כותבים אחד ישר ואת השני הפוך ואת השלישי עוד פעם ישר וחותכים את זה ל-72 שלשות,
יש לנו 72 שמות של הקדוש ברוך הוא שאחד מהם הוא
אום
אז אברהם מסר להם ככה אחד. מתוך שבעים ושתיים, הנה, תיקחו אחד, זה יעזור לכם, משהו.
עכשיו, מה הפסול בשימוש בשמות? כי אנחנו רוצים שהקשר שלנו עם האלוהות יהיה בנוי על יסוד מוסרי,
ולא על יסוד של ידיעה טכנית.
וברגע שזה בנוי על ידיעה טכנית, עבורם אולי זה טהור, כי זה מפגיש אותם עם העולם הרוחני.
עבורנו זה טמא, כי אנחנו רוצים לשמוע את דבר השם ולא רק לזכות להערות.
איך זה מפגיש? יש טכניקה שצריך להכיר של מגע עם העולם הרוחני.
בדיוק, הרי האדם יש בו גם כן רוחניות.
אז
יש באדם גם כן רוחניות,
נכון?
בכל ידיין יש רוחניות. אז לכן גם המגע עם העולם הרוחני אפשרי.
יש למשל קורסים לדבר הזה.
למשל יש בתאילנד,
בכמה מנזרים שם, יש מסלול לתיירים, כיצד להגיע ליערה ב-20 יום. כי הרי
סתם, כי אם אתה בודהיסט אתה צריך לזה הרבה זמן,
כמה שנים, אבל אם אתה בין השחרור מהצבא לבין הסמסטר אתה צריך מהר להשיג משהו, כי יש לך עוד כמה דברים לעשות בתאילנד וגם להביא מזכרות לחברים.
אבל יש אפשרות, אגב, יש לנו איך לומר הסכם סודי עם המנזרים במזרח, אנחנו שולחים להם כמה גויים, הם שולחים לנו כמה יהודים,
עושים החלפות.
אז סיפרו לי אנשים ישראלים כמובן, כולם יהודים שם,
מגיעים למנזר,
איזה עשרים יום שבהם אתה חי בשלווה, כמובן אוכל צמחוני והכול נחמד ואהבה ושלום.
כן, חיי טהרה כאלה.
אחר כך יש שלושה ימים של הסגר,
שבהם אתה סגור עם עצמך,
ויהי ביום השלישי ביות הבוקר,
הנשמה יוצאת,
הערה.
נפלא, כן?
ומה זה?
סיפרו לי, שברו את זה, זה סוג של מוות זמני.
המוות זמני? מעניין. ואחר כך מה קורה? אתה חוזר לפה.
ומה שאיפת חייך אחרי החוויה הזאת?
אחרי זה, השאיפה היא לחזור לזה כמה שיותר,
עד שבסוף אתה באמת מת.
המוות, ההתאפסות, ההתעיינות, נירוונה,
בליעה בעין,
בתור מטרת החיים, כלומר מטרת כיליון.
זה בא מייאוש מן העולם, באיזשהו מקום.
הבחנה שהעולם הוא רע, הוא מקום הסבל.
איך אומרים את זה בהודית?
דוקה.
מעניין, השם יפה, נכון? דוקה.
וצריך לדעת להשתחרר מן העולם הזה, כי אם לא, אז אתה כל הזמן נתון
לגלגל הבלתי נגמר של הסמסרה והקארמה,
שאתה ממשיך להתגלגל מגוף לגוף ומנשמה לנשמה ואתה לא יוצא מזה, צריך לצאת מזה על ידי התעיינות, התאבסות.
מעניין מאוד.
גם אצלנו כתוב
"ויהי כשומעכם את הקול
מתוך החושך
וההר בוער באש
ותקרבן אליי כל ראשי שבטיכם ושוטריכם
ותאמרון
הן הראנו השם אלוהינו את כבודו ואת גודלו ואת קולו שמענו מתוך האש
היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי
ועתה למה נמות?
מעיקרא מי כסבר ולבטא מי כסבר. מה הם חשבו בהתחלה והם חשבו בהמשך?
בהתחלה חשבו
שכדאי למות.
למה?
הרי איך אפשר להיפגש עם אלוהים?
כל זמן שאתה בתוך הגוף העכור הזה,
אתה כלוא בכלא של העולם,
אתה לא יכול לפגוש את אלוהים, אז עדיף למות.
אבל היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי,
ועתה למה נמות?
כבר אין צורך בזה.
ולכן כשהתורה אומרת "החיים והמוות נתתי לפניך",
באופן טבעי, אם אתה נורמלי, אתה תבחר במוות.
אבל התורה מצווה ובחרת בחיים.
למען תחיה אתה וזרעך על האדמה.
כלומר, יש חידוש שאפשר קידוש השם, ידיעת אלוהים,
דרך החיים.
אבל במזרח הם לא יודעים את זה. מדוע?
כי יש פה הבחנה מהותית בין
הארה
לבין שמיעה.
אפשר להגיע להארה,
אבל כשמגיעים להערה, מגיעים למפגש עם החוכמה הסתמית.
אין עם מי לדבר.
מה שאין כן, בנבואה שיש דיבור.
יש ממי לשמוע.
אז יש גם עם מי לדבר.
ולכן זה כל ההבדל בין הכרזת האמונה של אומות העולם, שמדברים על ראייה,
לבין מה שאנחנו אומרים, שמע ישראל, לא ראי ישראל,
אלא סוגרים את העיניים כדי לשמוע.
למגן דוד שלנו גם יש משמעות?
כן.
טוב, ידוע שמקור של מגן דוד ושל עוד כמה סמלים נוראים,
מלבד המגן דוד, מקורם במזרח.
טוב,
אני רק רוצה לספר לכם סיפור, ובזה לסיים. רוצים לשמוע סיפור?
סיפור.
כן.
לא צריך לשלב ידיים, זה סיפור יפה.
היה בהודו,
אני כמובן רק נגעתי נגיעות קלות בדברים, יש הרבה הרבה יותר מה להוסיף,
אבל רק רציתי לתת טעם קצת לדברים.
היה בהודו אדם בשם שרי, או סרי,
אורובינדו.
זוכר אותו?
לא הכרת אותו? טוב.
הוא
בתחילת המאה ה-20 גדל בהודו, אחר כך התחנך באנגליה.
באנגליה קיבל חינוך בריטי, סולידי, פילוסופי,
נהיה בריטי לכל דבר. עד שיום אחד הוא התחיל לחזור בתשובה.
רצה לחזור קצת אל השורשים ולכן הוא חזר אל ההינדואיזם אבל כיוון שהוא היה אדם מאוד מלומד ודאי שלא תפס את זה בצורה ילדותית
אלא הוא פיתח שיטה רוחנית שלמה וכתב ספרים חשובים המסבירים את הרוחניות ההודית בשפה מערבית
והוא גם היה דווקא בעד מלחמה בבריטים לא כמו גנדי שהיה בעד אי אלימות הוא דווקא היה יותר אקטיבי
יותר מיליטנטי
וכאשר הגיעה מלחמת העולם השנייה
הוא היה מהמתנגדים הגדולים לגרמניה הנאצית
והוא אמר: עכשיו זאת המלחמה האחרונה בין הטוב לבין הרע.
כן? הוא זיהה את
הכוחות של בעלות הברית כהטוב,
מדינות הציר כרע.
הוא אמר: זאת המלחמה האחרונה בין הטוב לבין הרע.
הסתיימה המלחמה
בניצחון של בעלות הברית
ואז שאלו את אורבינדו:
האם הטוב ניצח את הרע.
ענה,
כדי לענות על זה,
צריך לחכות עד שנת 1967. אז תדעו.
בינתיים הוא מת,
אבל את המנזר שלו ניהלה ידידתו,
שכנראה ממוצא יהודי, לא כל כך ברור, אבל כנראה ממוצא יהודי, ממשפחת אלפסי.
היא ניהלה את המנזר הזה, את האשרם הזה,
וקראו לה האם.
בתוך המנזר הזה היה גם בחור מקצין ישראלי לשעבר
שבא ללמוד את הרוחניות של אורובינדו.
ופתאום הוא שמע שיש מלחמה בישראל, 1967,
אמר אני חייב לעזוב, להילחם עם אחיי בארץ ישראל.
אז הוא החליט שהוא עוזב,
אבל לפני שהוא הלך ביקש לקבל ברכה מהאם.
אז האם נתנה לו ברכה,
הניחה את ידיה עליו,
ורצתה לברך, ותוך כדי שהיא פותחת את הפה שמעו את הקול,
לא שלה,
את הקול של אורובינדו,
שכבר מת לפני כמה שנים,
והוא אמר
כל העמים משקרים מלבד עם ישראל.
סיפור מעניין.
אגב אני רוצה לציין דווקא דבר מעניין. בטח שמעתם כמה פעמים את הסיפורים האלה שבמנזרים בהודו
יש איזה יהודי ששואל שאלות וזה,
ובסוף ראש הכת או ראש המזער אומר לו,
תשמע, בשבילך כדאי שתלך ללמוד בישיבה בישראל, נכון?
שמעתם סיפורים כאלה? יש כמה גרסאות של הדבר הזה.
אז יש לי ידיד שהלך ובדק את הנושא הזה, מאיפה זה בא, הסיפורים האלה?
הסיפורים האלה נובעים מדבר אחד, בדרך כלל הבחור או הבחורה
זה מי ששואל שאלות מציקות, מבלבל את המוח.
אז המורה אומר, תשמע,
בשבילך כדאי, כדאי, אידיוט,
היא עם ישראל.
הייתה גם בחורה שבזמנו הלכה לחפש את המנטרה שלה, ואז העלאמה אמר לה שמאחר
שהיא יהודייה היא צריכה לדעת שהמנטרה שלה זה "שמע ישראל השם ולנו השם אחד",
ואז היא עזבה והלכה ללמוד במכון מאיר.
אז לא קראו לזה מכון נורא,
אבל מכון מאיר.
אז יש גם דברים כאלה.
אבל באופן כללי תדעו לכם גם שחלק גדול מאותם מורים רוחניים שנמצאים במקומות האלה,
בעצמם יהודים אבל זה דבר שלא תמיד מספרים.
טוב, עד כאן גאיום, שלום. שלום.
