שלום וברכה ובוקר טוב, חנוכה שמח, היום יום רביעי, ב' בטבת,
תשע"ב, נר שמיני של חנוכה.
והנה אחרי ההפסקה הקצרה אנחנו חוזרים ללימודנו הקבוע, אנחנו עסוקים בנושאים, בענייני אמונה, מחשבת ישראל,
ומאחר וחג החנוכה הוא החג של הכהנים.
אז רציתי ברשותכם שנלמד כמה עניינים הקשורים למהות הכהונה והכהונה הגדולה גם.
מהי הכהונה, מה זה אומר בכלל, שיש מעמד מיוחד בחברה שיש לו גם זכויות, גם חובות.
בקיצור, הנהגה שהיא שונה מאשר שאר הציבור.
התופעה הזאת של הכהונה היא תופעה אוניברסלית, כלומר זה לא מתחיל בעם ישראל, כהונה זה דבר עתיק.
בכל חברה יש תמיד קבוצת אנשים שמופרשת על ידי החברה לעבודת האלוהים, או להבדיל האלים,
והשאלה היא מה המשמעות של ההפרשה הזאת של אותה קבוצה.
עצם קיומה של קבוצה נבדלת
זה יוצר מתחים,
בדיוק כמו שבתחום אחר מצאנו ההבדלה של ישראל מן העמים.
אז יש אומה שמתנהגת באופן שונה, כאילו שהיא אנושות אחרת,
היא מתנהגת באופן שונה מכל האנושות, הדבר הזה יוצר אוטומטית
שאלת מתח.
זה יכול להיות התנגדות, זה אנטישמיות,
שנאת ישראל וכדומה, זה יכול להיות גם אהבה,
אהדה,
התעניינות,
אבל ברור שאדישות לא יכולה להיות לתופעה הזאת של מישהו שנפרד מאחרים.
והכהונה במהלך הדורות, גם מצאנו, למשל, אפילו בתורה יש עידוד על "והוא כהן ליל עליון",
ומצאנו גם מלכית צדק,
"אתה כהן לעולם" נאמר עליו,
וגם אנחנו מוצאים אצל יתרו,
כהן מדיין, פוטיפרה, כהן און. כלומר, כהן און, כמו שהמושג של הכהונה הוא מושג קדום, יש לקשור אותו אולי מבחינה אטימולוגית למילה כהן או חן, מלך, כן? קניג, קינג.
כלומר, בסופו של דבר, זה שורש משותף למלכות ולכהונה,
מבחינת שורשי השפה.
כל פנים, מישהו נבדל מאחרים.
והשאלה היא, מה זה אומר? האם הדבר הזה הוא טוב, לא טוב? האמת היא, זה כמעט בלתי נבנה, כלומר, כמעט ולא מצאנו חברה,
שבה אין איזושהי אליטה שבדרך זאת או אחרת מופרשת מדרכי העולם, מופרשת מן החברה,
אם כי בכל חברה וחברה יש דרכים אחרות, למשל
אצל הכהנים, אצל הנוצרים אז הכהונה היא בהגדרה לא יכולה לעבור בירושה בגלל שהם לא מתחתנים וכדומה.
ואילו אצלנו הכוהנים אדרבה, הם כולם צאצאים של אהרן הכהן,
בשביל מה בכלל צריך
הפרשה של חלק של החברה למען משהו אחר?
במיוחד שמצאנו בכל חברה, בעם ישראל גם כן, תמיד שתי צורות הנהגה: הנהגה שהיא עוסקת בענייני הנצח,
זו הכהונה,
והנהגה שעוסקת בענייני השעה, זה המלך.
המלך צריך לטפל בזה שהכבישים יהיו תקינים,
שיהיה גיוס למלחמה, בשביל זה יש מלך.
הכהן, הוא לא אכפת לו מהדברים האלה, הוא עוסק בפולחן, בקורבנות,
בכל מיני דברים כאלה, הוא מופרש מדרכי העולם.
ואם כן, מצאנו תמיד את ההבחנה הזאת, כהונה ומלכות.
וגם מצאנו את זה אצלנו בראשית
ההיסטוריה המדינית שלנו, משה ואהרון.
משה כמלך, אהרון ככהן גדול,
דווקא אחים זה אומר משהו.
ולומר את האמת,
סבלנו הרבה, לא רק אנחנו,
האנושות בכלל וגם עם ישראל בפרט,
סבלנו מן הכהונה.
כלומר,
מה, הכהונה עשתה הרבה שטויות במהלך הדורות,
וזה טבעי, כן? כי כל קבוצה עושה שטויות. יש השטויות המיוחדות לכהונה, יש השטויות המיוחדות למלוכה וכדומה, כן?
שטויות לגברים, שטויות לנשים, שטויות לחכמים, שטויות לטיפשים וכדומה.
אז אנחנו צריכים ללמוד, הסבל שסבלנו מן הכהונה זה יצירת מעמד שמכיוון שהיה מופרש מדרכי העולם ומן העול של הפרנסה, הרבה פעמים גם הגיע,
הגיעה מטבע הדברים להשחתה.
מצד שני אנחנו רואים שהתורה מדברת על הכהונה כעל דבר חשוב.
ועד כדי כך שיש חג שלם בתוך לוח השנה שלנו שהוא החג של הכהנים.
כפי שאמרנו, חג החנוכה.
יש גם חג בשביל משה.
כמו שיש חג לאהרון, יש חג למשה.
והוא חג הפורים כמובן.
חג הפורים הוא הצד שבו,
הצד של משה רבנו בא לידי ביטוי, אבל זה כשאנחנו נלמד בעזרת השם על פורים,
נאריך בזה יותר.
אז מה המיוחד, קודם כל, במעמד הכהונה הישראלי?
קודם כל,
שכפי שאנחנו רואים, מן ההלכות.
יש הלכות של כהונה.
ההלכות של הכהונה הופכות את הכהנים לאנשים לא נורמליים,
ואני אסביר מדוע.
החיים הנורמליים
כוללים שלושה דברים.
יש בעולם הזה, קודם כל, מוות.
זאת העובדה, הייתי אומר, היותר חזקה בעולמנו,
שלחיים יש גבול.
המוות.
דבר נוסף, החיים קשים, צריך להתפרנס.
זה קשה, זאת עובדה. אדם לא יכול לחיות סתם, הוא צריך להשיג את לחמו.
דבר שלישי,
יש בחיים סתם משברים, משברים נפשיים,
משברים במידות, ביחסי אנוש.
יש משברים.
ואצל הגויים הכהנים שותפים לבעיות האלה. מישהו הולך למות, קורא לכומר המוות.
כן, ובכלל כל הצרות שבעולם,
הכהן שותף להן.
ההלכה היהודית אומרת את ההפך הגמור.
כהן לא בא במגע עם מוות,
זהו.
מישהו הולך למות, צא מן החדר, זה לא בשבילך.
יש הלוויה, אתה לא הולך.
מוות לא קיים בעולמו של הכהן.
תגידו שקיים לגבי קרוביו,
אביו, אמו, אחיו, אחותו הבתולה, בן בת,
נכון,
אבל כהן גדול גם זה לא.
כהן גדול מן המקדש לא יצא.
מה זה מן המקדש לא יצא?
בקדושתו הוא עומד. לא שהוא לא יוצא פיזית מן המקדש,
אבל הוא נפשית לא יכול לבוא במגע עם המוות.
הכהונה היא ביטוי של חיים נצחיים.
דבר אחד.
דבר נוסף, מה עם פרנסה?
אתה אל תעבוד.
יש לך תרומות מעשרות,
זרוע לך ימים וקיבה,
כל חרם בישראל לך יהיה, ביקורים, הכל, כל מה שאתה רוצה יש.
אל תתעסק בפרנסה.
זה כבר חיים לא נורמליים. אדם שלא יודע את קשיי הפרנסה ולא יודע מה זה מוות,
הוא אדם לא נורמלי.
גם לגבי המשברים,
אתה לא תתחתן עם גרושה.
זהו.
כי הגירושין זה משבר, זה פוגע בנפש.
אסור שבעולמו המשפחתי של הכהן יהיה מגע עם המשבר.
אבל הוא יכול לשאת אלמנה.
נכון, אבל כהן גדול גם, אלמנה, לא.
הוא לא יודע מה זה אפילו המשבר של ההתעלמנות.
את זה הוא לא פוגש.
אז איפה הוא?
הוא חי חיים תאורטיים.
איזה מין בן אדם זה?
זה אדם שלא יודע את קשיי החיים.
נכון, הוא לא יודע את קשיי החיים, ולכן
הוא מופקד על העלאת החיים.
הוא בא לרומם את החיים של האנשים האחרים.
ולכן הוא זה שגם באים אליו,
אה, גודוי הכהן, יש לי פה בובו.
בוא בוא זה ביטוי, זה ביטוי בסלנג שמשמעותו שיש לי צרעת.
מה עושים?
הכהן אומר, רגע, רגע.
אפשר שכהן יהיה סתם כזה,
אני יודע, טכני,
טמא את האור.
זה לא עובד ככה.
זה הזדמנות, תדבר עם הכהן. הכהן אומר, מה באמת קרה?
אני לא יודע, אבל זה ההוא תמיד השכן שלי. אה, אתה מדבר לשון הרע.
זה הבעיה.
בוא נדבר לשון הטוב, עין טובה.
ואז
פתאום הבן אדם מבין שבעצם זה לא התחיל מן הצרעת,
זה מתחיל משהו יותר בסיסי.
ולכן הוא גם יכול לקבל את הברכה של הכהן.
והכהן עוזר לו לעלות מעל צרות החיים.
לכן אמרו,
אמר הנביא, כי שפתי כהן
ישמרו דעת
ותורה יבקשו מפיהו,
כי מלאך השם צבאות הוא. מלאך זה אדם לא נורמלי, כן?
כמו שהרבי שלמה קרליבך היה אומר,
כשאדם רואה שאשתו עשתה טעות,
מה הוא צריך להגיד לה?
תודה רבה שעשית טעות, כי אם לא היית עושה טעויות היית מלאך ואז היית בשמיים ולא היינו מתחתנים.
אז לכן,
אז הם אומרים על הכהן שהוא מלאך השם צבאות,
אז זה אומר שהוא במעמד של חיים שהוא מחוץ לחיים ולכן הוא יכול גם לעזור לחיים להתרומם
מעל שפלות החיים.
עכשיו נשאלת השאלה,
אבל מה מכשיר אותם לזה?
מכוח מה?
אז מצאנו שני סוגי התכהנות.
יש כהונת פנחס, יש כהונת אהרון ובניו.
פנחס, זה כתוב מפורש, תחת אשר קינא אל אלוהיו ויכפר על בני ישראל,
לכן אני נותן לו את בריתי שלום, ברית כהונת עולם.
כלומר, מי שמוכן למסירות נפש עבור הכלל, מי שמוכן לכפר על בני ישראל,
לסכן את עצמו בשביל כהל ישראל, אז ברור, יש פה איזו זכות מיוחדת. כתוב, לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי.
אבל יש כהונה מסוג אחר, כהונה הקלאסית,
כהונת בני אהרון.
בספר ויקרא אנחנו רואים, נאמר מפורש,
וידבר השם אל משה לאמור,
אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם לנפש לא יטמע בעמיו.
שימו לב לקושי בפסוק.
אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת עליהם,
אבל לא שהמשפט חוזר על עצמו,
אמור אל הכהנים בני אהרון,
ומה צריך להגיד להם?
ואמרת עליהם לנפש לא יטמע בעמיו.
אז בשביל מה תחילת המשפט?
אמור אל הכהנים לנפש לא יטמע בעמיו.
אלא כנראה שמשה נדרש לומר לכהנים שני דברים.
אמור אל הכהנים בני אהרון.
כלומר מה אתה צריך להגיד להם?
אמור אל הכהנים, נקודותיים, גרשיים, בני אהרון, סגור גרשיים.
אחר כך, אחרי שתגיד להם בני אהרון, ואמרת עליהם לנפש לא נטמע בעמיו.
כלומר, אתה צריך להגיד לכהנים שהם בני אהרון.
זה חשוב שהם ידעו שהם צריכים לדעת שהם בני אהרון, וכי הם לא יודעים,
הרי כל כהן הוא בן אהרון.
אלא הוא צריך לדעת
שזה מחייב, אצילות מחייבת.
אתה צריך להיות דומה לאהרון.
אחרי שאתה מבין את זה, שהכהונה שלך באה מכוח זה שאתה מבני אהרון,
ממילא יש ואמרת עליהם כל ההלכות של הכהונה.
עכשיו,
מה זה להיות בני אהרון? למה זה כזה חשוב?
כי זה צריך כדי להבין איך הכהנים נבחרו בין כל הכהנים
מבין כל בני ישראל.
צריך להבין מי היה אהרון.
על פי אהרון נוכל להבין מה זה הכהונה.
כי הרי יש תמיד סכנה של שימוש במעמד לרעה,
בעמדת כוח לרעה.
מי היה אהרון?
לפי זיכרוני אהרון היה אחיו הגדול של משה.
עכשיו אנחנו רואים תמיד שהאח הגדול, כלומר אם הוא בכור,
יש לו תאווה אחת, להרוג את האח הקטן.
זה ברור.
לא, באמת.
כן, הרי
הבן הראשון שנולד בהיסטוריה שמו היה קין, נכון? משהו כזה. כן, קין.
וצריך להבין, האיש הזה היה אדם עצום.
הוא הראשון שהפך
זוג להורים.
יש לו זכות עצומה.
בעצם,
בעצם לידתו
הוא גאל אותם מלהיות מקבלים והפך אותם לבוראים.
כן? יש שותפות עם הבורא.
קניתי איש את השם.
יוצא לפי זה שכהיינו הגואל.
הוא בעצם המשיח, אפשר לומר.
הוא הציל את האנושות משפלותה.
איך הוא עשה את זה?
בעצם העובדה שהוא נולד, הוא לא צריך לעשות שום דבר אחר חוץ מאשר להיוולד.
זאת אומרת שעצם קיומו שם אותו במרכז כל העולם כולו.
אז הוא העיקר, הוא הבן.
פתאום אומרים לו,
יש עוד מישהו,
מה זה?
זה אח.
אח?
כן, אח, אתה אחראי עליו, הוא אחר.
מה?
אבל המרכז זה אצלי.
ברגע שאתה אומר לי שיש לי משימה של אחווה,
העברת את נקודת המרכז של התעניינות,
אלא אח, זה יצא ממני, זה יצא בחוץ.
אני חייב לבטל את האח כדי לחזור להיות בן.
זו התחושה הספונטנית של כל בן בכור
ביחס לשני.
זאת אומרת שהוא תפס
את מקומי.
זה ממש לא בסדר.
אם תשאלו ילד,
כמה אחים יש לך?
יש לי אח אחד.
ולאח שלך
כמה אחים יש לו?
אח שלי?
אין לו.
כלומר, האדם לא רואה את עצמו מלכתחילה כאח של מישהו אחר.
הוא רואה את עצמו כמרכז, והכול מקיף אותו.
ולכן אנחנו רואים לאורך כל ההיסטוריה,
לפחות בספר בראשית, את הכישלון של מוסד הבכורה.
הבכורה נכשלה תמיד.
תמיד הבכור רוצה להרוג,
בצורה כלשהי.
ואהרון, מטבע הדברים, ברגע שמשה עולה לגדולה,
הוא צריך לרצות להרוג אותו.
דווקא, ואם לא להרוג אותו, אז להצר לו.
אם לא להצר לו, לקנא בו.
משה אומר לקדוש ברוך הוא, אל תשלח אותי, תשלח מישהו אחר. שלח נא ביד תשלח.
מה?
אני מיד אמרתי, האח הגדול.
כן, עכשיו, לכן משה אומר לקדוש ברוך הוא,
תשלח מישהו אחר, זה לא ילך.
שלח נא ביד תשלח, רש"י.
תשלח מי שאתה רגיל לשלוח.
מי אתה רגיל לשלוח?
את הארון, אחי.
כן? הוא היה נביא, היה מנהיג האומה במצרים, עוד לפני שמשה נולד וכדומה.
הוא בן של עמרם.
"וייחר אף ה' במשה ויאמר אליו, הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, הנה יוצא לקראתך ורעך ושמח בלבו".
אמרו חז"ל שבעצם מכאן אנחנו רואים, טוב, גם לי חז"ל.
הפסוק מלמד אותנו שזה היה חששו של משה.
ממה משה חשש
שתהיה עינו של אחיו הגדול, צרה בגדולתו.
לכן הקדוש ברוך הוא מודיע למשה,
הנה אהרון אחיך הלוי יוצא לקראתך,
ורעך ושמח בליבו.
משה אומר, אם ככה אני מוכן ללכת.
זה מה שהרגיע אותו.
עכשיו,
בזה גם נרמז, לפי חז"ל, כי אנחנו
נדרשים לחז"ל, מה זה אהרון אחיך הלוי?
הוא היה צריך להיות לוי,
ועכשיו הוא יהיה כהן,
בגלל שאתה לא רצית מיד לצאת.
כלומר, במילים אחרות,
הכהונה התחילה מזה שיש בכור או אח גדול,
איך שנקרא לזה,
שגבר על הטבע.
הטבע של האח הגדול זה לרצוח את הקטן,
והנה כאן הגדול רוצה שמח בגדולת הקטן.
זה הפך אותו לכהן,
כי אז הוא יכול להתגבר על הנטייה הטבעית מרוב אהבה.
ואז מכאן ואילך הוא מובטח
שתמשיך הכהונה בזרעו עד עולם.
כמו כן גם מצאנו
אצל הכוהנים שלפעמים, פעם אחת בהיסטוריה,
הכהונה תפסה את המלכות.
תפסה את המלכות,
והשאלה מכוח מה?
איך הכוהנים יצליחו גם להיות מלכים?
זה דבר מאוד מוזר.
כהן הוא כהן.
איך הוא יכול פתאום להיות מלך? איפה הכישרון הזה להעמיד שושלת מלכות בית חשמונאי?
לא סתם.
אלא הכהן הוא גם צאצא של אהרון אבל עוד מישהו.
כלומר אי אפשר להיוולד בעולם הזה בלי שניים.
צריך גם איש ואני חושב שגם צריך גם אישה.
אז אם כל הכהנים הם צאצאי אהרון הם צאצאים של עוד מישהו.
מה?
של אשתו של אהרון, נכון?
שהיא
אלישבע בת עמינדב אחות נחשון.
נחשון בן עמינדב אח של
אלישבע היה נשיא שבט יהודה,
וממנו יצאה השושלת המלכותית
שממנה יצא בסופו של דבר דוד המלך,
וממנו המשיח.
כלומר,
כל הכהנים שבעולם הם משבט,
הם ממשפחת המלוכה מצד אימאמה.
כולם.
כי כולם צאצאים של אלישבע בתא מנדב.
למה תגידו, ולסביק כוח זה,
הכהונה מדי פעם יכולה גם לתפוס את המלכות.
האם יש את השאלה,
הרי המלוכה,
לפי ההלכה היהודית לפחות, לא עוברת דרך נשים, היא עוברת דרך גברים.
אז מה אכפת לנו שכל הכוהנים הם צאצאי אותה אישה?
הרי אותה אישה איננה מעבירה את המלכות.
כן, שאלה טובה.
אבל מה שאמרתי לכם זה לא נכון.
הכהונה אומנם איננה עוברת דרך המלכות, אבל היא כן עוברת דרך המלכות.
המלכות איננה עוברת דרך אישה, אבל היא כן עוברת דרך אישה. הכיצד?
נאמר, שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך.
יחד נאמר בספר משלי על ידי שלמה המלך.
שמע בני מוסר אביך.
אמרו חז"ל, אביך זה הקדוש ברוך הוא.
אמך,
כנסת ישראל.
אז מזה אני לומד שישנם שני תכנים שאני צריך ללמוד.
אחד, מוסר אביך.
אומר הזוהר, מוסר אביך דאורייתא.
זה התורה.
איזו תורה?
תורה שבכתב.
היא דבר השם.
זה מוסר אביך.
מה זה תורת אמך? כנסת ישראל, איזה תורה כנסת ישראל מלמדת אותי?
תורה שבעל פה.
התורה שבעל פה דיינו המסורת של דבר השם דרך האומה הישראלית,
שזה גם קיים.
נשאלת השאלה,
אם ככה, יוצא שהתורה שבעל פה
היא אם,
ולפעמים המלחמה בעם ישראל היא מלחמה על הגנת התורה שבעל פה.
זאת הייתה מלחמתם של בני חשמונאי,
שהם נלחמו על קדושת תורה שבעל פה,
שהרי אחת מגזירותיו של אנטיוכוס הייתה
נגד קביעת ראש חודש, וראש חודש זאתי הסמכות של התורה שבעל פה, של חכמי ישראל לקבוע מתי יחול ראש חודש.
וכיוון שנלחמו על קדושת תורה שבעל פה,
יכלו לזכות למלכות מכוח אימם.
באותה שעה, במובן.
נשאלת השאלה, אבל עד מתי?
הרי נפסקה בסופו של דבר מלכות ביתך שמונאי, נכון?
איך היא נפסקה?
ברגע שהם נהיו צידוקים,
הצטרפו לכת של הצידוקים, והכת של הצידוקים בישראל הייתה כת שכפרה בסמכות התורה שבעל פה,
מאותה שעה נפסקה גם מלכות ביתך שמונאי.
ואז התחדשה שושלת חדשה במקומם.
שושלת.
מה שושלת שמלכה אחרי בית חשמונאי?
בית הורדוס. אה, אתם מבינים בית הורדוס.
הורדוס.
כן, אבל הורדוס זה לא החבר'ה הטובים,
זה לא החבר'ה שלנו.
אלא מה?
יש שושלת נוספת שהתחילה מאותה שעה בתוך הסנהדרין פנימה.
מה?
הלל. הלל, יפה.
ברגע שפסקה השושלת החשמונאית,
אנחנו רואים שנשיא הסנהדרין, הלל,
מתחיל להעביר את הנשיאות לזרעו.
אז זה לא היה כך.
נשיא הסנהדרין כל פעם היה נבחר מחדש
יוסף בן יועזר, אחרי זה שמעיה,
אחרי זה שמעון בן שטח,
יהודה בן תבי,
כן, כל פעם מישהו אחר.
אבל מהילל ואילך
הנשיאות עוברת מאב לבנו,
מהילל לבנו שמעון, לשמעון לרבן גמליאל בנו,
שמעביר לרבן שמעון בן גמליאל בנו,
שמעביר לרבן גמליאל השני בנו, שמעביר לרבן שמעון בן גמליאל השני בנו, שמעביר לרב יהודה הנשיא בנו,
וכולי וכולי. כלומר, זה עובר מדור לדור.
כלומר, שושלת בית הלל מתחילה ברגע שפוסקת השושלת של בית חשמונאי.
מאיפה הכוח של בית הלל
להעביר מלכות?
צאצא של מי היה הלל?
של דוד המלך, אתה אומר.
אתה אומר, נכון?
היה מבית דוד.
מה, בן אחרי בן?
בן אחרי בן?
חז"ל אומרים
שהוא היה מצד אביו,
היה משבט בנימין,
ומצד אימו מבית דוד.
עכשיו אתם רואים, זה עוד פעם חוזר על עצמו.
כן? המלכות עוברת דרך האם,
כשזה צריך להיות מלכות שמגינה על התורה שבעל פה. מה היא הזירה שבה מגינים על התורה שבעל פה?
הסנהדרין.
ולכן שם זה המשיך.
מובן.
עד כל פנים, בואו נחזור לכהונה.
הכהונה,
יש לה, כן, שורש גדול,
מי שהפך את מידת הדין למידת החסד.
מידת הדין של הקנאה באח
למידת החסד של הדאגה לאח.
וכיוון שזה מעל הטבע,
כי הרי הטבע הוא הקנאה והשנאה והתחרות,
יוצא שהכהונה שייכת למישור חיים שהוא לא בטבע.
לפי הטבע דברים מתפתחים דרך אינטרסים וכדומה. הכהן הוא למעלה מזה.
איפה מצאנו עולם
שבו אנחנו פטורים מקנאה ושנאה ותחרות?
מצאנו את זה בעולם הבא.
זה העולם של הנשמה, זה הטבע של הנשמה, זה לא הטבע של הנפש. הטבע של הנפש
זה המריבה.
אבל איך אומרים בתפילה? עושה שלום ממרומיו,
הוא יעשה שלום עלינו.
משמע שהשלום הוא במרומיו, לא פה.
כדי שיהיה שלום בעולם, בניגוד לשיטה האופטימית הנאיבית שאומרת שהשלום זה דבר טבעי,
דווקא אנחנו רואים בתפילות שלנו שהשלום זה לא דבר טבעי, זה בא מלמעלה.
עושה שלום ממרומיו, הוא יעשה שלום עליו.
הדבר הזה נאמר גם בברכת המזון, גם בקדיש,
גם בסוף תפילת שמונה עשרה,
גם דודו פישר אמר את זה וגם הנריקו מסיאס.
זאת אומרת, יש הרבה מקורות לזה שעושה שלום עם רומיו, הוא זה שיכול לעשות שלום עלינו.
אם כך,
הכהן שייר בעצם לא ממש לעולם הזה.
יוצא לפי זה שהכהן הוא מלך,
אבל הוא מלך לא של העולם הזה.
שימו לב שלפי ההלכה יש בחברה היהודית
אדם אחד בלבד שפטור מלהשתחוות למלך.
מי האדם היחיד בחברה היהודית שפטור מלהשתחוות למלך?
הכהן הגדול.
נביא משתחווה.
ראש הסנהדרין משתחווה.
אבל הכהן לא משתחווה.
למה?
כי מלך
לא משתחווה למלך.
הם מלכים, שני מלכים.
הוא מלך של העולם הזה, הוא מלך של העולם הבא.
מלך פוגש מלך,
לא משתחווים מזה לזה.
ולכן יש לו גם עטרת מלכות בראשו.
רק איפה הממלכה שלו?
במרחב של הכהונה,
כן, בהר הבית למשל,
יש לו מקום שזה שלו, זה דתיקנה,
זה שלו.
כן, מה אתה רצית לשאול?
סונאט עם ראייתו שלו, מה הכוח שנותן לו, מה עומד בעצם?
מה מאפשר את המעבר של העין הטובה של אהרון לזרעו?
היית אומר שרק לאהרן.
אתה רוצה תשובה או לא?
אני רוצה לשאול אותך שאלה. האם אתה רוצה תשובה לשאלה שלך? כן. אז אני אתן לך.
התשובה היא, הלכות הכהונה עושות את זה.
הלכות הכהונה עושות את זה.
זה בדיוק מה שהסברנו.
ההלכות של הכהונה יוצרות ספירה רוחנית כזאת שבתוכה גדל הכהן,
שמנתק אותו מן המאבקים של העולם הזה.
ולכן הוא יכול להביט בעין טובה לאחרים.
בכל כהן שנולד, יש לו את התכונה הזאת? -סליחה, אז... אתה שואל האם מה שאמרתי הוא נכון או שזה הפוך ממה שאני אמרתי. זאת אומרת... -אני לא הבנתי עובר מה שאמרתי. זה בדיוק, כן, אני מרגיש את זה. כן, אתה אומר שאני אמרתי שזה טבוע בכהן,
שזו הרי כנראה התשובה שציפית, שאני אתן לך,
אבל זה לא מה שאני עניתי.
אני אמרתי משהו אחר. הלכות הכהונה
הן השומרות על התפיסה הארונית הזאת.
מה זה ההלכות של הכהונה?
אהו, מה זה ההלכות של הכהונה?
שהוא לא בא לידי מגע עם המוות,
עם הפרנסה,
עם המשברים, נכון?
הוא חי בעולם תאורטי שבו הארת הנשמה שלו היא יותר גדולה,
ברור?
אז לא אמרתי שזה תכונות מולדות.
אני לא אמרתי גם לא,
אני רק אמרתי שזה משהו אחר ממה שאני אמרתי.
הבנת אותי עכשיו?
מה אני אמרתי?
שההלכה היא זאת שנותנת לו את העוצמה,
את היכולת... איך ההלכה נותנת את זה?
זה בדיוק הפוך ממה שאני אמרתי.
אני לא אמרתי שההלכה נותנת את זה, אמרתי שההלכות נותנות את זה. יש הבדל.
כלומר, יש בהלכה שהכהן צריך לקיים משהו שמחנך אותו למבט הזה.
אתה מבין?
מי שלא יקיים.
כל הכהנים שהיו פושים. ולכן,
לכן אומרת ההלכה, הימור אל הכהנים בני אהרון,
"ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרון הכהן".
אז מה לומדת מזה ההלכה?
שלא נותנים תרומה לכל כהן,
אלא רק לכהן שדומה לאהרון.
הבנת?
כהן שלא דומה לאהרון לא מקבל תרומה.
הוא מגיע עם השק שלו אל הגורן,
הוא אומר, שלום, אני כהן, איפה התרומה?
הוא אומר, אתה לא דומה לאהרון, לך.
כן,
אני לא אמרתי שזו לא תכונה מולדת, אמרתי שזאת לא התשובה לשאלה.
כן.
למה הכהונה היא לא כמו נזירות? שכל מי שרוצה, אבינו. יפה.
זאת אומרת, שהקדוש ברוך הוא, כיוון שתולה את הכהונה בתכונות נפשיות,
אז כל מישהו בעל תכונה נפשית כזאת יכול באופן זמני להפוך למשהו כמו כהן גדול.
זה הנזיר.
הנזירות
היא הפיכתו הזמנית של אדם לכהן גדול.
נכון? הרי הוא לא מתאמן לשום מת,
גם לא לאביו ואמו, כמו כהן גדול.
הוא גם לא שותה יין, כמו כהן גדול, שצריך כל רגע להיות מוכן להקריב.
נכון? -עול כלכלי יש עליו.
עול כלכלי יש עליו, ותספורת אסורה לו, בדיוק הפוך מכהן.
אבל בדברים מסוימים יש לו דמיון לכהן גדול, ולכן יש אפילו שאלה בהלכה, מה עושים כהן גדול ונזיר שהולכים בדרך ויש מת מצווה, מי מטפל בו?
כן? זו מחלוקת. יש דיון על זה בגמרא.
אז מה אני רוצה לומר?
עכשיו, תגיד, אז אולי גם,
אולי שכהן ייפסל מכהונתו,
נכון?
אז זה הקדוש ברוך הוא לא רוצה לקחת סיכונים.
זאת אומרת, מוכרח להיות
שיהיה עמוד שדרה של הכהונה לאורך הדורות,
ולכן הקדוש ברוך הוא סידר שתמיד במשפחת הכהונה יהיה מי שראוי לכהונה.
ויש כאלה שלא ראויים, אז הם באמת מתייחסים אליהם באופן אחר,
נכון?
כן, בבקשה.
הוא פרסם מחקר שיש קרורוזון שובר אצל דווקא הכהנים,
הזכרים, באותו כמובן, מראה שכולם צאצאי הארון.
הרב ביטא שמע על זה.
אתה אומר ככה,
נעשה מחקר שהראה שיש כרומוזום כהני,
שהוא תלוי כמובן בכרומוזום הזכרי,
והוא מראה שכל הכהנים הם צאצאי הארון.
ואתה שואל, מה השאלה בעצם?
-אם יש בזה משהו? -האם יש בזה משהו? זאת שאלה מדעית, מה שאתה שואל.
לא, אבל הרב ביטא שמע על זה. -אני ודאי שמעתי על זה,
אבל זאת שאלה מדעית. מה השאלה? אין לי שום תגובה, זאת שאלה מדעית.
לא, זאת אומרת,
אתה, נעשה מחקר מדעי... זה לא עניין של גלם, זה עניין של הלב. אה, זה כבר קושייה.
אתה אומר ככה.
קושייה להבין. לא, זה לא קושי. קודם כל, שיהיה ברור מה השאלה.
אתה אומר, אני אמרתי שהכהונה, מה שעושה אותה לאהרונית זה תכונות הנפש שההלכות מקנות,
קיום ההלכות מקנה.
ואתה אומר, הנה אנחנו רואים שזה גנטי, עד כאן שאלתך. זה גם גנטי. יפה, לכן אני הדגשתי מספר פעמים, לא אמרתי שזה לא גנטי,
רק השאלה היא אחרת,
מה עושה את הכהן דומה לאהרון?
זה לא הגנטיקה.
מה שעושה את הכהן דומה לאהרון זה קיום ההלכות של הכהונה,
בסדר?
אבל מי צריך, מי נדרש לקיום ההלכות האלה? מי שמבחינה גנטית הוא צאצא של אהרון,
אפילו אם לא יהיה לו הקרומוזוג.
טוב.
מה קודם למה ארון? -מה? מה קודם למה?
אז אדם שבאמת רוצה מאוד מאוד מאוד להיות כהן, אבל הוא לא מבנה ארון של אפס. -והוא...
יש לו הכול.
יש אדם שמאוד מאוד רוצה להיות כהן.
זה יקרה.
ואתם, כהני ה' תיקראו.
עם ישראל, ממלכת כהנים,
ולכן לעתיד לבוא, כל אחד מישראל עולה לדרגת כהונה.
עד כדי כך שגם הכהנים עולים בדרגה מסוימת להיות דומים לכהן גדול. הרי בספר יחזקאל הנביא כתוב
שהכהנים בני צדוק
הם יהיו אסורים להתחתן עם אלמנה, אלא אם כן היא אלמנה מכהן.
שזה, טוב, זו שאלה איך לקרוא את הפסוק, אבל זה פשט הפסוק שם.
שהכהנים בני צדוק, אף על פי שמותר לכהן לשאת אלמנה,
אלא אם כן הוא כהן גדול,
יחדשו איזו חומרה חדשה.
שהם לא יתחתנו עם אלמנה, אלא אם כן זאת אלמנת כהן.
זאת אומרת שהעולם בכלל לא יתעלה.
אבל זה בדיוק מה שקורה בין כהן לישראל היום,
זה מה שיקרה לעתיד לבוא בין ישראל לעמים.
אנחנו כהני האומות,
ואתם כהני השם תיקראו.
בסדר? אז כך שההשתוקקות להיות כהן יכולה לבוא לידי מימוש, לידי מיצוי,
לעתיד לבוא.
כן.
והיה לנו מקרה אחד של לוי שהפך לכהן,
לשעתו.
יש לנו שני מקרים.
משה רבנו היה...
שימש בכהונה, זה נכון, אבל יש עוד מישהו.
שמואל הנביא.
שמואל הנביא שימש
בכהונה גדולה למרות שהוא היה משבט לביא.
איפה זה כתוב? בספר הזוהר.
אבל זה גם על ידי הרבה מהפסוקים. רואים ששמע ששמואל זובח על הבמה, כאילו שהוא הכהן הגדול.
זה דבר תמוה.
זאת אומרת, הוא הצליח בפועל לעשות את מה שסבא
קורך לא הצליח לעשות, הרי שמואל הוא מצאצאי קורך.
קורך רצה
לבטל את הכהונה ולפחות לקנות אותה לעצמו, נכשל.
הצאצא שלו הצליח בזה.
זה מה שחזל אמרו, מה ראה קורך לשטות זו?
הוא ראה שמואל שיוצא ממנו, הוא ראה שיש מצאצאיו מישהו שיהיה כהן.
אז יש כנראה סיבות,
כנראה שהוא לא הבין מתי זה צריך להיות בהיסטוריה. אולי בהזדמנות אנחנו נלמד מתי
הכהונה צריכה להיות אצל שמואל ומתי לא. בסדר?
מתי השיטה של כורח יש לה מקום או לא,
זה דבר שצריך
בירור.
אבל כל פנים, בואו נחזור לעניין שלנו.
הכהן הגדול, הכהן בכלל,
כפי שאמרנו, הוא שייך לעולם עליון.
כן, מה אתה רוצה?
לפי זה עתיד לבוא הכהן. לא.
אז המלך צריך כהן. אה, כלומר, אם כולם צריכים להיות כהנים,
אז גם המלך יהיה כהן. זה כמו כולם.
זה לא מעמד מיוחד בגלל היותו מלך.
עכשיו, אני רוצה להסביר פה נקודה חשובה.
באמת כשהכהן מנסה להיות מלך,
אז הוא עושה פשלות.
מוכרח לעשות פשלות.
זה מה שקרה בסופו של דבר למלכות בית חשמונאי.
ואני אסביר אולי למה.
מלכי בית חשמונאי היו בהתחלה. בכלל, משפחת החשמונאים הייתה משפחה אדירה.
משפחה שרצתה לתקן את הכול.
היא ראתה שיש פגיעה בקודש,
כיוון שהם היו כוהנים.
הם קנאים לקודש. מה זאת אומרת? פוגעים בקודש? אני אראה לכם מה זה.
יש רק בעיה אחת.
ניצחת בקרב עכשיו, מה אתה עושה?
יש לך מדינה לנהל.
איך מנהלים מדינה?
מבקשים ממי שמומחה לניהול מדינה לטפל בזה, מלכות בית דוד.
במקום לטפל בזה, הם אמרו, טוב, אנחנו כבר ניצחנו,
אז גם נהיה מלכים.
ואיך מנהלים מדינה? אתה למדת את זה בבית המקדש.
ויש פה כמה רעיונות.
טוב, בוא נראה אותך.
אתה לא יודע איך גובים מיסים, איך מקימים צבא,
איך מנהלים, כל העניינים.
כלכלה,
אתה לא יודע לעשות את זה.
אז מי מלמד אותך?
היוונים ילמדו אותך.
כי היוונים באותם הימים, התרבות ההלניסטית שהייתה סובבת אותנו באותם הימים,
היא דווקא ניהלה מדינות.
ואז הכהן שעומד עכשיו בראש המדינה אומר לעצמו, וואי, מה עושים? טוב, בוא תקרא לפויסדיניוס,
פויסדינוס, ותקרא ליאסון,
הם יסבירו איך מנהלים מדינה. ואז בסוף המדינה הופכת להיות הלניסטית.
כלומר, בימים אחרות, אני חושב שזה השלכות מאוד לא פשוטות.
זה אומר שברגע שאתה מנסה לבנות את העולם על הקודש בלבד,
החול מפיל את הקודש.
כי עמדת היסוד של הכהן שהוא לא מכיר דבר אחר חוץ מהקודש.
אתה לא מכיר שום דבר אחר חוץ מהקודש, אתה תיפול.
אם אתה יודע מלכתחילה שיש בעולם גם קודש וגם חול,
ושהמשימה היא גילוי האחדות של הקודש והחול, אתה תצליח.
וזה הסוד של מלכות בית דוד.
אגב,
יש כיוון הפוך.
הכיוון של דוד בן-גוריון,
שהוא יש לו זכות עצומה, הוא הקים את מדינת ישראל, הוא רצה שהחול בלבד ינהל את מדינת היהודים.
טוב, אז הקודש הפיל אותו.
זאת אומרת, זה תמיד אותה הטעות.
או רק קודש או רק חול, אתה לא יכול להצליח.
אבל בואו נתקדם.
הכהן, כפי שאמרנו, הוא שייך לעולם אחר.
איך קוראים לעולם העתידי בשפה של התנ"ך?
בשפה של חז"ל אני יודע, קוראים לזה עולם הבא.
אבל איך זה נקרא בתנ״ך?
אחרית הימים, לא, אני אגיד לך למה לא.
אחרית הימים זה כינוי בתנ״ך
ליציאה מן הגלות.
כל פעם שיוצאים מגלות זה נקרא אחרית הימים.
זה קרה מספר פעמים.
למשל כשיעקב אבינו אומר,
היאספו והגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים,
הוא מתכוון כשהם יצאו ממצרים,
בתקופה של השופטים.
רואים שנסתר ממנו?
לא, מה שנסתר ממנו זה לא אחרית הימים.
מה שנסתר ממנו רש"י אומר במפורש, הוא רצה לגלות את הקץ.
ואז התחיל לדבר דברים אחרים. -אבל שערית הימים וקץ זה דומה.
אבל במקום לדבר על הקץ, על מה הוא דיבר?
על אחרית הימים, ברור.
ואז הוא רואים שמה בתוך הברכות שהוא נותן, הוא מדבר על מה שיקרה בתקופת השופטים, שמשון,
ומלחמת דבורה וברק, כל הדברים האלה שקרו מיד אחרי יציאת מצרים,
בתקופה שאחרי יציאה תמצא.
אז אם כך,
אז איך נקרא העולם העתידי בתנ״ך? אני עוד לא קיבלתי תשובה.
-יום השמיני. יום השמיני, יפה מאוד. יום השמיני, נכון?
יום השמיני, ודאי. באיזה יום אנחנו עכשיו, לפי
המסורת של התנ״ך?
באיזה יום של בריאת העולם אנחנו עכשיו?
אנחנו ביום השביעי, נכון?
שהרי לא כתוב, היה ערב, היה בוקר, יום השביעי, סימן שיום השביעי לא יסתיים,
כל ההיסטוריה האנושית בכללה היא נתונה תחת הכותרת הכוללת הנקראת יום השביעי.
וכאשר נסיים את המהלך ההיסטורי
של היום השביעי, אז נוכל להיכנס אל היום השמיני.
אבל יש
מקום אחד בעולם שבו היום השמיני כבר התחיל.
איך אני יודע?
כתוב מפורש בתורה בפרשת שמיני בספר ויקרא פרק ט', פסוק א',
ויהי ביום השמיני.
מתי זה היה?
בחנוכת המשכן.
כלומר, בתוך המשכן זה איזו טריטוריה אקסטרה-טריטוריאלית,
זה מחוץ לסדר של העולם הזה, שם יש יום השמיני.
עכשיו נשאלת השאלה,
מי הם בעלי הבתים,
בעלי הבית ביום השמיני?
הכוהנים. הכוהנים. יפה מאוד.
במשך כל היום השביעי, דהיינו במשך כל ההיסטוריה,
הכוהנים הם לא בעל הבית.
הם צריכים לשמוע למישהו אחר,
להקשיב למישהו אחר שיגיד להם מה לעשות.
מי זה?
משה.
משה רבנו.
כן? כתוב,
מה אומר משה לכהנים?
ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים
ולא תמותו,
כי שבעת ימים ימלא את ידכם.
ומשה אומר גם ביטוי מאוד חזק,
כי כן צוויתי,
כי כן צוויתי. זאת אומרת,
אתם צריכים לעשות מה שאני אומר, בשביל מה באתי לכאן? בשביל לדבר, בשביל לתת הוראות.
ויעש אהרון ובניו
ככל אשר ציווה השם את משה
כנעשו ככתוב, נכון? כל הכבוד.
משה אמר להם לעשות משהו והם עשו מה שהוא אמר. כל הכבוד להם.
איך אומר רש"י?
מגיד שפחם שלא יטו ימין ושמאל.
זה יישר כוח, הרי
מה וכי זה יעלה על הדעת שאהרון ובניו יעברו על דברי משה?
אלא
שבמשך שבעת ימים אהרון ובניו
מחזיקים מעמד בלהקשיב למשה.
שבעת הימים זה בעצם תמצית של כל ההיסטוריה כולה.
ויהי ביום השמיני אומרים למשה,
כבר מתחיל להתגנב בתוך לב הכהן הרעיון,
הייתי מחויב למשה בעולם הזה.
עכשיו אני בתוך הממלכה שלי, אני לא מחויב למשה.
והדבר הזה בא לידי ביטוי אצל נדב ואביו.
לכן כתוב, ויעש אהרון ובניו.
למה לא כתוב ויעשו?
כי אהרון, הוא השלים עם זה שהוא צריך לעשות דברי משה.
אצל בניו זה לא היה כל כך קל, זה היה בחריקת שיניים.
הגיע יום השמיני,
סוף סוף נדב ואביהו מורים הלכה בפני רבם.
הגיע הזמן שאנחנו נתחיל להגיד מה עושים פה.
ואז הם באמת נשרפים.
למה הם נשרפים?
כי נשרפים זה לא עונש.
הם עלו לשם, הם לא רצו להישאר פה, בעולם כזה.
בעצם זאת הייתה התאבדות מכוונת,
התאבדות רוחנית.
זה מה שאומר משה לאהרון, הרי כתוב שם,
אחרי שמתו נדב ואביהו,
משה פונה לאהרון ואומר, הוא אשר דיבר השם,
בקרובי אקדש.
רש"י שם אומר דבר מאוד חריף,
אבל זה אולי חריף מדי, אני לא יודע אם פידגוגית אפשר להגיד.
אבל זה כתוב ברש"י, אז אני אגיד.
רש"י כותב,
אמר לו משה לאהרון,
יודע הייתי
שיתקדש
המשכן במיודעיו של מקום,
כלומר ידעתי שמישהו ימות שם,
וסבור הייתי בי ובך,
עכשיו יודע אני שהם גדולים ממני וממך.
רגע, אני רוצה להבין,
זה השקר או זה לא השקר?
אם זה השקר, זה מנחם את אהרון.
אהרון הרי מה, אי אפשר לעבוד עליו, אם קוראים לו לוקשים.
אלא זה כנראה אמת.
משה אומר, זה באמת נכון.
אני לא מארון, אבל זה סימן שזה היה בסדר.
זאת אומרת, הרי משה גם לא משקר, נכון?
אז באמת, ועל זה נגמר ונקדש בכבודי,
אז נדב ואביהו היו באמת שייכים לאותה הספירה שהיא מעל סדרי העולם הזה.
עכשיו נשאלת השאלה, האם חטאו בזה או לא?
נחשב כחטא באותו רגע, אני רוצה להביא.
אני תמיד אומר שלא, אז מה זה אומר שאני צודק?
כדי להגיע למה צריך לומר טוב אין שיחורות.
אתם ממציאים ביטוי שלא כתוב במקורות, זה לא אני.
זאת אומרת, אתם ממציאים חטא נדב ואביהו.
תחפשו בכל התורה כולה,
וזה מוזכר כמה פעמים שנדב ואביהו מתו,
בשום מקום לא כתוב שהם חטאו.
לא כתוב שהם חטאו.
יותר מזה, הביטוי הוא ביטוי של שבח.
בקרבתם לפני ה'
לא פשוט.
אלא מה תגידו?
נכון, מתו, נכון.
עכשיו, גם על משה כתוב שהוא מת.
כתוב... יש זרה.
יש זרה, אז מי אמר שיש זרה זה אסור?
איפה כתוב שיש זרה זה אסור?
אשר לא ציווה השם. לא כתוב שהשר השם,
לא כתוב אשר ציווה השם לו,
אלא אשר לא ציווה השם, נכון?
הנה, אתה נתבקשת, אני יודע, להביא תרומה לבית הכנסת, ובמקום להביא מה ש... הבאת עוד יותר.
אז מה?
זה בסדר, יש זרה, זה מצוין.
לכאורה אין בזה איסור.
ולכן באמת עלו.
עכשיו נשאלת השאלה, אבל
זה מותר ככה? איך הם הגיעו בעצם לקרבת אש זרה? חז"ל אמרו שטויי יין נכנסו, נכון? שטו יין,
ואז נכנסו למקדש שטויי יין.
זה מותר היה להיכנס שטויי יין או לא?
אז לא היה אסור.
האיסור הגיע אחרי זה.
האיסור הגיע אחרי זה.
מיד אחרי מות נדב ואביהו,
השם פונה אל אהרן ישירות ואומר לו,
יין ושכר אלטשת אתה ובניך איתך בבואכם לאוהל מועד.
משמע שדה זה המותר.
אז אי אפשר להגיד שהם עברו עבירה.
אלא מה?
זה כל כך ייחודי שזה נוגע רק להם בלבד, ומכאן ואילך, לאורך כל ההיסטוריה כולה זה אסור.
ולכן אין מה ללמוד מזה.
כן? כלומר, זאת מדרגה שהיא שייכת רק להם,
וזה הסוד שלהם.
של מה?
של נדב ואביהו.
כן, כן, כן, הם שתו,
ומכוח זה גם הגיעו להשגות עליונות,
ולכן מכוח זה מתו וקרבו לפני השם.
הרי יש הלכה, מובאה בפוסקים,
שביום הכיפורים, כשקוראים בפרשת החרמות,
כשאומרים את המילים "החרמות
שני בני אהרון",
צריך להוריד דמעות
כדי להצטער על מיתתם של צדיקים.
אם הם היו חוטאים, אז הם לא צדיקים,
ממש מה שהם היו צדיקים.
בסדר. אז אם כן זאת מדריגה. עכשיו, יש פה סכנה.
הרי הכהן, הוא יכול בעצם בשביל הכיף שלו
להישאר תקוע שם כמו נדב ואביהו.
אבל לא בשביל זה שלחנו אותו. שלחנו אותו בשביל
שהוא ייתן לנו משהו משם.
לכן לא נוטים לו לשתות יין ומשביעין אותו
שלא ישנה דבר מכל מה שציוו אותו. נכון, הרי יש הלכה, כהן גדול, לפני שהוא נכנס בקודש הקודשים,
אז זקני בית דין אומרים לו,
משביעים אנחנו אותך, במי ששיכן. -בגלל שהיו הצדוקים.
יפה.
מה אתה אומר?
בגלל שהיו הצדוקים. כן, אבל מאיפה זה בא, הנטייה הצדוקית?
זה בא מנדב ואביהו.
זו כבר אמרה מפורשת, במסכת יומא. נאמר שם:
משה חינך את אהרון ובניו שבעת ימים,
ואף לדורות
מוסרים לו שני תלמידי חכמים שמחנכים אותו בעבודה.
עכשיו שימי לב שהגמרא מוסיפה שם שתי מילים.
מוסרים לו שני תלמידי חכמים מתלמידיו של משה,
סוגריים, לאפוקי צדוקים,
ומלמדים אותו סדר העבודה.
אז מזה אתה מבין שהנטייה הצדוקית,
השחרור מן הסמכות של התורה שבעל פה,
זה בא מכפר יצא נדב ואביהו. זאת אומרת, זה משהו שהוא מולד בכהונה. לכן לא במקרה הצדוקים היו כהנים בדרך כלל. כן.
הם אומרים, מתי ימותו שני אלה?
יש מדרש שאומר שהם אמרו, מתי ימותו שני אלה, ואנחנו... כן.
מה החטא בזה?
גם הוא רוצה שאבא שלו והאבא שלו, גדולי העולם... -כן, הם רוצים שגדולי העולם ימותו. נו, נו, מה רע בזה?
לא רק? לא, כי הם יודעים שהגיע הזמן, שהם ינהיגו.
אדם שרוצה שאבא שלו ימות, זה לא חטא?
אין אדם בעולם שלא רוצה את זה, לפי פרויד.
-הוא רוצה. בסדר.
בסדר? אבל אני אומר יותר מזה.
כי יש
אצל אללה ואביהו, כיוון שהם היו גדולים ממשה ואהרון,
הייתה השתוקקות להנהיג את האומה בצדק, נכון?
אני חושב שיש היגיון בזה.
עכשיו, בואו נחזור לעניין שלנו, איפה היינו?
אה, סיבכתם אותי. אה, כן, כן, אז אנחנו משביעים, כן? זקני בית דין משביעים את הכהן הגדול.
מה זה משביעים? איפה זה בא המילה הזאת?
שבע, נכון?
כלומר תישאר לו קצת ביום השביעי,
תשמור על קשר עם היום השביעי.
ולכן ספר הזוהר אומר
שהיו עושים משהו מיוחד, כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, היו קושרים בקרסולו חבל.
כן, בשביל מה החבל הזה?
שאם ימות ימשכו אותו.
זה הגננת לימדה.
אני לא מבין.
הרי
אם הוא ימות שם, זה דבר שאף פעם לא קרה אגב,
אין בעיה.
אתה יודע מה, אתה יכול לשלוח לשם רשת, אתה יכול למשוך שם, זה לא בעיה, להשתמש בכלים, לגרור אותו. זה לא, בשביל זה לשים לו ברגליים חוט?
כן.
זה כמו בסיפור של דדל ואיקרוס, כן, החוט של אריאנה, נכון?
לא. בוודאי.
אתם לא מכירים קצת מיתולוגיה יוונית, משהו?
כן, אותו איזה אחד, תזהוס שמה, שנכנס למבוך של אמינותאורוס, נכון?
כן.
כן, אז כדי שהוא ינצל, אז הבת של המלך, אריאנה, נתנה לו חוט,
כדי שהוא ימצא את דרכו בתוך המבוך.
מכירים את זה?
קצת מיתולוגיה, אתם אומרים רק תורה, אתם, אה?
קצת מיתולוגיה יוונית, משהו, קצת עבודה זול.
טוב, לא משנה.
מה שהזוהר מתכוון לומר זה דבר פשוט ביותר.
אם לא יהיה לו חוט, אז הוא ישכח לחזור.
הוא לא ירצה לחזור.
זה החוט המקשר, זה בדיוק העניין.
כן, בדיוק. מה?
זה מובא בזוהר.
כן, כולם חושבים שזה כתוב בגמרא. זה לא כתוב בגמרא, זה כתוב בזוהר.
זה כתוב שקשור לבגמרא?
לא, בגמרא זה גם לא כתוב.
בשום מקום לא כתוב ששמו חוט ברגלו של הכהן הגדול, מלבד בספר הזוהר.
כן, זה המקום היחיד.
עכשיו, לכן הזוהר לא ממציא דברים, הזוהר פה אומר רעיון.
הזוהר אומר שבעצם הכהן,
הוא עלול להיכנס למה שנקרא לאקסטזה מיסטית.
זה משהו נפלא.
אז בשביל מה לו לשמוע לחכמים שבחוץ?
הוא עכשיו בדיאלוג אישי, בדון לבין הקדוש ברוך הוא.
כן, ברור.
אז מה בעצם החטא שיכול להיות?
שהוא יעשה את הקטורת,
שהוא ישפוך את הקטורת על הגחלים לפני שהוא נכנס לקודש הקודשים,
נכון?
ומה ההלכה הפרושית אומרת?
שהוא צריך להיכנס לקודש הקודשים,
ורק אז לשים את אבקת הקטורת על הגחלים.
על זה הוויכוח.
זה כל הסיפור.
עכשיו אני רוצה להבין, למה שהוא ירצה לשים את הקטורת על הגחלים לפני הכניסה?
הוא רוצה להיכנס לטשטוש,
טשטוש הראייה, הוא רוצה שיהיה ענן,
שיהיה ריחות,
עוד לפני שהוא נפגש עם המקור.
ואילו חז"ל אומרים, לא,
לא, אתה צריך לשמוע על צלילות הדעת,
לראות את הארון הברית, את הכפורת עם הכרובים, אתה צריך לראות את זה
בעיני שכלך, בעיני הבשר,
ורק אז לעשות את הקטורף.
יש פה לימוד גדול של עליונות החוכמה על הדמיון.
מתוך הסכנות האלה של הכהונה,
יש תמיד סכנת הגלישה, הכוהן יכול לגלוש.
זה הר מאוד מעניין, הגלישה של הכוהנים.
למשל, משה אמר,
אני עולה להר,
אני מבקש שתהיו ילדים טובים, יש בעיות, תפנו לאהרון וחור.
הנה אהרון וחור, אם אכן,
מי בעל דברים ייגש אליהם.
טוב, משה לומד תורה, שמר ארבעים יום, ארבעים לילה, מקבל את הלוחות.
בינתיים העם אומר,
משה מגזים, בושש משה לבוא.
פונים לחור,
ואומרים לו, חור,
אנחנו רוצים עגל.
חור אומר, בחיים לא,
זה אסור.
מה עושים לחור?
שוחטים אותו.
פונים לאהרון, אומרים לו,
קום עשה לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו,
כי זה משה האיש אשר אלינו מארץ מצרים.
הם לא ידענו מה היה לו.
וירא אהרון, מה ראה?
שהרגו את חור.
כן? ראה שחור שחוט לפניו.
קח את זה.
ואז הוא אמר, טוב, בסדר, נעשה לכם.
אז מה, זה הפך את אהרון לאיזה חסר אופי כזה?
מה, אתה לא מסוגל למות כמו כולם?
אם החור מת על קידוש השם,
אז גם אתה תמות על קידוש השם, מה יש? מה הבעיה בזה?
זה מתאים לכהונה גדולה, למנהיג האומה,
שהוא מפחד שישחטו אותו? אז שישחטו אותו, מה קרה?
אלא הוא עשה את זה מתוך דאגה לעם.
הוא אמר, אם ישחטו אותי, מה יהיה עם העם?
ולכן הוא נתקד באסטרטגיה הפוכה מחור.
והוא אמר, טוב, הם רוצים לחטאו, אין בעיה, אני עושה את זה איתם.
אני עושה את זה איתם, ואז אני אעלה אותם.
זו אסטרטגיה חינוכית.
הוא אומר אותו דווקא לא היה בין. לא, יש לו שיטה אחרת. יש לו שיטה חינוכית, שצריך לרדת עם החוטא אל החטא שלו ולהעלות אותו משם.
בשביל זה עוצמה.
אתה אומר שאשר רצה להמיט אותו הוא התפלל בעדו בדברים
אתה אומר שיטת משה היא מנוגדת לזה
משה אומר סליחה אין דבר כזה לעשות עבירות ככה לשם שמיים
כן נכון משה אומר אפילו והתפלל בעד אהרון בעת האי ולמד תפילה שלא התקבלה כי יש מקום לשיטת אהרון
אבל מה נשאר משיטת אהרון מתי היא נכונה
בהוראת שעה
ודאי ודאי גדולה עבירה לשמה ראשי תיבות עגל
נכון ברור
אז זאת אומרת ש... אגב, רואים, משה יורד מנהר,
הוא אומר לאהרון, תגיד.
ויאמר משה לאהרון, מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה?
מה קרה?
זה נורמלי לעשות עגל?
מה עונה אהרון?
ויאמר אהרון אל משה,
אל יאיחר לאדוני.
מה אתה מתעצבן בכלל? מה קרה?
הרי מה הם אמרו?
אדוני יודע את העם כי בראוו
ויאמרו אליי,
קום עשי לנו אלוהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש,
אשר ילדנו מארץ מצרים וידדנו מאיילה.
והוא אמר לי מזהב יתפרקו וייתנו לי ושליחיו באש ויצא העגל הזה.
מה בעצם אומר אהרון?
אני לא מבין למה אתה כועס. הם ביקשו אז עשיתי.
נכון? זו שיטה מעניינת מאוד, זו השיטה של אהרון.
הוא אומר, הם מבקשים.
מה שהם מבקשים אני עושה.
הרי איפה החינוך? זה החינוך.
הוא אומר, אני אעשה את זה ובסוף אני אעלה אותם משם.
כן?
וחג לה' מחר וכולי וכולי.
זאת אומרת שהשיטה של אהרון היא שיטה של אדם בסדר גודל של עולם הבא
שהוא מסוגל לדעת שהוא לא ייפול בגלל זה.
משה ביטל את זה. להלכה לא עושים את זה.
אז מתי כן עושים? כהוראת שעה.
או לפעמים גדולה אווירה לשמה. יש.
מה נשאר? איזה פתח צר של תורת אהרון.
וזה מה שאומר הלל.
הלל אומר, הווה מתלמידיו של אהרון.
אבל מה?
אל תהיי מתלמידיו של אהרון לעניין שיטתו לעשות את החטא,
כי זה כבר נפסל,
אלא תהיי מתלמידיו של אהרון במידות אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות.
הוא מקרבן למה?
לתורה של מי?
לתורת משה.
הוא מקרבן לתורת משה.
זאת אומרת, לעניין המידות יש מקום למה שעושה אהרון.
עכשיו יש פה שאלה,
מקרבן לתורה, לתורת משה ולתורת אהרון.
אבל לפעמים צריך לעשות חטאים בשביל לקרב.
התשובה היא שזה טוב לנביאים.
הנביאים יכולים.
הנביאים, יש להם סמכות, הוראת שעה וכדומה.
מה קורה כשנגמרת הנבואה?
אין יותר נבואה.
מי הנביא האחרון?
מלאכי.
אז לפני שהשידור של הנבואה עומד להיפסק, בדקות האחרונות שואלים את מלאכי, מה יהיה?
עכשיו הנבואה פוסקת. מה צריך לעשות עכשיו? תורת משה או תורת אהרון?
אומר מלאכי,
אומר המלאכי, זכרו
תורת
משה עבדי,
אשר ציוויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים.
כלומר, תעשו עכשיו מכאן ואילך תורת משה
ולא תורת ארון.
אבל אומרים לי מלאכי, אבל אם זה ככה,
מה יהיה ביום הדין? יתרבו הפושעים ולא יהיה איך להחזיר אותם בתשובה.
חייבים שתהיה אפשרות לפעמים לעשות חטא כדי להחזיר בתשובה את הפושעים.
אומר להם הנביא, אל תדאגו,
הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום השם הגדול והנורא
והשיב לבבות על בנים ולבנים על אבותם פן אבו והכיתי את הארץ חרם. זאת אומרת,
הנבואה תתחדש מספיק זמן לפני שיהיה יום הדין הגדול
ואז הם יוכלו לחזור בתשובה, זה בסדר, אני אשלח לכם את הרב קוק, יהיה בסדר גמור.
הוא ידע איך להשיב לבבות על בנים ולבנים על אבותם.
כפי שפעם שאלו את הרב זוננפלד,
כשהרב קוק הגיע לארץ,
הגיע ליפו,
שאלו את הרב זוננפלד, תגיד,
הוא יהיה הרב של ארץ ישראל? הוא אמר, זה אני לא יודע, אבל כהן גדול בבית המקדש בטוח הוא יהיה. עד כאן להיום. שלום. שלום.
