שלום וברכה, בוקר טוב.
היום יום רביעי, י"ח בכסלו, תשע"ב, ואנחנו ממשיכים בלימודנו המרתק ויסודות ממחשבת היהדות,
כשאנחנו היום נקדיש כמה עניינים, כמה מילים לעניינו של חג החנוכה.
חג החנוכה הוא חג מאוחר.
חג מאוחר.
השאלה היא איך הוצץ החג הזה, איך הוא הגיע, למה בכלל יש חג בחנוכה?
אם אני מסתכל למשל בספר החשמונאים,
ספר המכבים, יותר נכון, ספר המכבים א',
ספר המכבים א',
נכתב על-ידי אנשים שנכחו במאורעות המתוארים שם.
הוא כנראה נכתב תחילה עברית, למרות שבידינו הוא רק ביוונית,
ותורגם בחזרה לעברית.
בחשמונאים או במכבים א'
אנחנו מוצאים שהיו מלחמות,
מלחמות שחרור,
גם לאומית וגם דתית.
מה?
השאירו מיקרופון פתוח.
מה אתה רוצה שאני אעשה?
על כל פנים,
אנחנו רואים שאכן הייתה מלחמה כבדה,
שבה, ברוך השם, ניצחנו.
בעקבות כך טוהר בית המקדש.
בית המקדש שוחרר,
טוהר וחודשה בו העבודה.
וחנכו את המזבח בחזרה וקבעו חג של שמונת ימים לכבוד חנוכת המזבח,
נקרא חג החנוכה.
זהו בעצם הטעם של החג כפי שהוא מתואר בספר מכבים א'.
בספר מכבים ב'
מסופר אותו דבר,
שהיו מלחמות,
שכבשו את ירושלים,
שטיהרו את המקדש,
והיה שם משהו מיוחד. יהודה המכבי אמר לבוא אל בית המקדש ב-25 בכסלו
עם לולבים, אתרוגים, הדסים וערבות
ולחגוג שמונת ימים,
כי במשך שמונת ימי חג הסוכות
שהיו בחודש תשרי,
ישבו בהרים כחיות השדה ולא יכלו לעשות
לא את חג הסוכות בסוכות ולא לקחת את ארבעת המינים וגם לא להקריב את קורבנות החג, כיוון שהמקדש
לא היה משוחרר,
ולכן ציווה יהודה המכבי לעשות את חג הסוכות בחודש התשיעי.
וכך עשו, שמונת ימים סמכו עם ארבעת המינים בחג החנוכה.
זה שני הסיפורים שיש בידינו, הסיפורים העתיקים.
הסיפור הזה מסופר גם אצל יוספוס פלביוס,
יוסף בן מתתיהו,
שמספר גם כן על מלחמות החשמונאים,
שהוא אגב מצאצאיהם,
והוא מספר שנלחמו,
כבשו את ירושלים,
טיהרו את המקדש
וקבעו חג של שמונת ימים וקראו לחג חג האורות.
מזה הביטוי "חגורים" שמשתמשים בו היום,
וקראו לחג הזה "חג האורות"
לכבוד זה שהשתחררו מאויביהם וחזרו לחירותם הלאומית והדתית.
לכן זה נקרא אורות,
כי יש הרבה אור,
יש הרבה אור בנפש,
הרבה אור בנשמה,
מכוח זה שחזרנו אל עצמאותנו.
זה היסוד שכתוב
אצל יוספוס.
שימו לב לדבר אחד שאיננו כתוב.
מה לא כתוב?
נס פח השמן לא מוזכר.
מעניין.
אם אנחנו מסתכלים במשנה,
חיבור קצת יותר מאוחר,
במשנה מוזכר חג החנוכה בשישה מקומות.
אומנם בקצרה,
בגלל שהמשנה אין בה מסכת חנוכה, כמו שיש מסכת מגילה לפורים,
אבל אף על פי כן לא נעדר חג החנוכה לחלוטין מן המשנה בשישה מקומות ומוזכר.
ועם כל זה, שם לא מוזכר,
אומנם זה לא התפקיד של המשנה, אבל זאת עובדה,
לא מוזכר הסיפור.
לא מוזכר.
יש גם ספר,
יש גם תלמוד, יש ספר הנקרא תלמוד ירושלמי,
התלמוד של ארץ ישראל.
שם גם כן מוזכר חג החנוכה מספר פעמים,
ולא מוזכר שם נס פך השמן.
יש ספר שנכתב אחרי התלמוד ושמו השאילתות דרב אחי גאון,
אחד הספרים העתיקים ביותר של ההלכה שיש בידינו,
ויש שם גם הלכות חנוכה ויש גם דרשת חנוכה.
במהדורה המקורית המדעית של הספר הזה יש שם מספר עמודים לא קטן,
של סיפורים, של מדרשים על חג החנוכה, המלחמות שהיו
וכל מיני דברים נפלאים שהיו. יש רק דבר אחד שלא מוזכר שם,
זה נס פך השמן, לא מוזכר שם.
תמוה מאוד, נכון?
עכשיו, על יסוד זה ביקשו ההיסטוריונים לומר,
כל מיני היסטוריונים רצו להגיד שנס פך השמן הוא אגדה
מאוחרת שלא הייתה ולא נבראה,
או שזה רק משהו סימבולי.
זה ברור שזה לא נכון,
כי נס פך השמן כן מוזכר.
הוא מוזכר בתלמוד הבבלי.
כן, הרי יש סוגיה מפורשת במסכת שבת, דף כ"א,
שמזכירה באריכות את הנס
של פך השמן, שכאשר תיארו את המקדש
חיפשו שמן טהור והשתמשו בו והדליקו את הנרות שמונת ימים.
גם זה מוזכר בסקוליון, מה שנקרא,
דהיינו איזה מין ברייתא של מגילת תענית. מגילת תענית, ספר קדום שנותר בידינו מימי בית שני,
עם רשימת החגים שהיו נוהגים בימי בית שני, ביניהם גם חג החנוכה,
ומוזכר גם שם נס פך השמן.
וגם יש לנו ספר קדום בשם "מגילת אנטיוכוס",
או נקראת "מגילת בני חשמונאי",
כתובה בארמית,
וגם שם מוזכר נס פך השמן,
אומנם לא בכל הגרסאות,
ויש ויכוח בין ההיסטוריונים על עתיקותו של הספר הזה,
האם הוא קדמון
או לא.
המסורת הרבנית אומרת שהוא נכתב על ידי זקני בית הלל ובית שמאי,
אם כן מוזכר נס פך השמן במקורות.
אם אבותינו ורבותינו הזכירו את נס פך השמן, זה אומר שזה היה.
אכן היה.
אבל עדיין צריך לשאול מדוע הוא נעדר ממכבים א',
מכבים ב'
ומיוספוס, במיוחד כשיוספוס קורא לחג הזה "חג האורות", התבקש
שהוא יזכיר את נס פך השמן, וזה לא מוזכר.
כמו כן, גם בתפילת על הניסים, שאנחנו אומרים בימי החנוכה,
אז יש שם תקציר של המאורעות, נכון? בימי מטתיה בן יוחנן כהן גדול, חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכותי יוון, הרי שעה על עמך ישראל וכו' וכו'.
בסוף כתוב:
וטיהרו את מקדשיך והדליקו נרות
בחצרות קודשיך.
כתוב שהייתה הדלקת נרות,
אבל לא כתוב מה התרחש באותה הדלקת נרות,
וגם לא כל כך ברור איפה הנרות האלה הודלקו.
כי הרי אם אנחנו רואים בתפילה כתוב: והדליקו נרות,
בחצרות קודשיך.
עד כמה שאני יודע, הדלקת הנרות לא נעשית בחצר,
אז על מה מדובר?
אז בכל זאת,
צריך לשאול את עצמנו מדוע נעדר נס פך השמן מן המקורות המרכזיים שמדברים על כך, כן? צריך לעשות חקירה על הדרת
נס פך השמן מן המרחב הציבורי, כן?
זה פשוט סקנדל.
עכשיו, התשובה היא,
בגלל שזה לא חשוב.
מה, באמת זה לא חשוב? לא, זה חשוב מאוד,
אבל זה לא חשוב.
אני אסביר.
נס פך השמן,
בוודאי הוא מעיד על משהו, זאת אומרת, זה לא סתם שהוא התרחש.
לא סתם הקדוש ברוך הוא שולף ניסים.
אז אם נעשה נס כזה בשמן של המקדש, מצוין.
אבל עם כל חשיבותו של הנס הזה,
הוא לא יכול להיות המקור לחג.
לא ייתכן לעשות חג על נס.
מעולם לא מצאנו דברים כאלה.
שהרי למשל בספר מלכים מסופר על אישה אלמנה מסכנה
שלא נשאר לה כלום בבית כדי לשלם את הכסף לנושים,
והדבר היחיד שנשאר לה זה אסוך שעמן,
כלומר
כת קטן ובתוכו כמות קטנטנה של שמן,
ואז אלישע הנביא אומר לה למלא את הבית בכלים ריקים,
לקחת מן השכנות את כל הכלים הריקים שיש.
כלים ריקים, אל תחסוך היא.
ואחר כך, כשגמרו לה את הכלים, הוא אמר לה עכשיו, תמלאי את הכלים בשמן הזה.
נעשה נס, כמויות אדירות של שמן מילאו את הכלים.
לכי מכרי את השמן ושלמי את נשייך, ואת ובנייך תחיו בנותיו.
אז אם אנחנו מדברים על נס שנעשה בכמות של שמן שהולכת ומכפלת,
הנס של אלישע שווה פי כמה וכמה. אקטוליטרים רבים של שמן יש כאן.
אלא... זה נס לרבים וזה נס לפועל. זאת אומרת, זה שיש פה נס לא משנה שום דבר.
צריך, כדי שייקבע חג, הרי אין חג של אלישע הנביא,
צריך משהו בעל משמעות לאומית.
אז זה ברור שרק בגלל שהמאורע הוא בעל אופי לאומי הוא קובע את החג.
מהו המאורע בעל האופי הלאומי?
השחרור מן היוונים.
לא מעטים מול רבים, לפעמים מנסים לטשטש את זה, אומרים מעטים מול רבים. לא, זה לא מעטים מול רבים,
זה שהשתחררנו מן העול היווני.
ברור שגם היה אספח השמן, אבל לעצמו הוא לא היה קובע שום דבר.
והאמת היא שמי שהסביר את זה יפה, הלוא הוא רבנו הגדול,
הרמב״ם.
הרמב״ם בהלכות חנוכה
פרק ג'
הלכה א'
מספר לנו מה היה.
מה קרה לרמב״ם כשהוא מספר לנו מה היה?
כי מה שכתוב בתנ״ך כתוב בתנ״ך.
אומר הרמב״ם, תקרא את התנ״ך, אחר כך תקרא את הספר שלי, תדע את הכל.
אבל הנס של חנוכה לא מסופר בתנ״ך
ולכן הרמב״ם היה צריך לכתוב אותו.
ומה הוא כותב?
בואו נראה מה הוא כותב.
אה לנו
ספר משנה תורה
להרמב״ם
בבית שני
כשמלכי יוון גזרו גזרות על ישראל
וביטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות
ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם
ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות
וטימאו הטהרות
וצר להם לישראל מאוד מפניהם,
הולחצום לחץ גדול.
זה מה שהיה.
היו גזרות,
רדיפות, משהו קשה מאוד.
עד שריחם עליהם אלוהי אבותינו
והושיעם מידם והצילם.
איך הוא עשה את זה?
מלחמת החשמונאים.
וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים והרגום והושיעו ישראל מידם.
אז כתוב כאן מצד אחד שהושיעם מידם אלוהי אבותיהם
גברו הכהנים הגדולים והושיעו אותם
משמע שמה זה שהקדוש ברוך הוא מושיע?
שהוא שולח את צה"ל
שולח את צה"ל,
צה"ל מנצח, זו הכוונה, הקדוש ברוך הוא מושיע
והעמידו מלך מן הכהנים
המלך מהכהנים זה השמעון החשמונאי
וחזרה מלכות לישראל עד יתר על 200 שנה עד החורבן השני.
מה זאת אומרת יתר על 200 שנה?
מובא
בספר סדר עולם רבה לרבי יוסף בן חלפתא,
שמלכות בית חשמונאי ארכה 103 שנים
ומלכות בית הורדוס מאה ושלוש שנים.
מאה ושלוש ועוד מאה ושלוש,
206. אומר הרמב״ם, הנה חזרה המלכות לישראל עד החורבן השני,
206 שנים.
עכשיו מעניין,
זו סיבת חג החנוכה לפי זה.
חג החנוכה זה בעצם חג של עצמאות.
ברוך השם, יצאנו מעבדות לחירות,
ולכן אנחנו עושים חג.
למה קוראים מלכות בית חשמונאי ומלכות בית הורדוס?
כידוע לכם, המלכים שמלכו
גם מבית חשמונאי,
חוץ מהדור הראשון,
וגם מבית הורדוס,
היו המלכים הגרועים ביותר שקמו לנו במשך כל ההיסטוריה,
רוצחים ונואפים וגנבים.
זה מה שהיה.
והנה ההלכה אומרת,
כיוון שהמלכים הדפוקים האלה מלכו עליך,
אתה צריך לעשות חג.
זה דבר מאוד חשוב,
והוא שעדיף להיות תחת השלטון של הגרוע שביהודים מאשר תחת שלטון זר.
כן?
זה מה שכתוב כאן.
זאת אומרת,
אנחנו עושים את החג, אומר הרמב״ם, בגלל שחזרה המלכות
לישראל.
דהיינו, העצמאות המדינית.
וכשגברו,
עכשיו, שמתם לב, מה חסר פה עד עכשיו?
נס פך השמן. איפה נס פך השמן? אמרו, לא יודע, הרמב״ם? הנה הוא כותב.
וכשגברו ישראל על אויביהם ואיבדו בכ"ה בחודש כסלוו היה ונכנסו להיכל
ולא מצאו שמן טהור במקדש של הפך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים,
עד שקדשו זיתי והוציאו שמן טהור.
אז כלומר, גם זה היה.
אבל שימו לב לפרופורציה.
היה קודם כל שהשתחררנו, חזרה מלכות.
חוץ מזה, גם מצאו שמן. כן, מה אתה אומר?
היה עדותו, שהוא היה באמת יהודי.
ואם כך רוצה שאנחנו עדיין נהיה שלטון זר, ולמה נשמח לשלטון זר?
בית הורדוס
זה שלטון יהודי.
זה עם ישראל שמולך שם.
זה שעומד בראש המלכות אדם שמוצאו היהודי לא לגמרי ברור,
זה לא הופך את זה ללא מלכות ישראל.
הוא מלך היהודים,
ככה הוא הוכר גם בעולם כולו על ידי הרומאים,
ואפילו אגריפס, נכדו,
היה קורא בספר התורה בבית המקדש, בהקהל.
זאת אומרת שנכון,
יחוסם היהודי מפוקפק, הם עבדים משוחררים או חצי משוחררים,
החייבים במצוות אגב,
לפי ההלכה,
כי עבדים חייבים במצוות,
וזה לא,
נגיד, המשובחים שבמלכים שלנו, זה אפילו אסור, לפי ההלכה, להעמיד אדם כזה כמלך,
אבל עובדה,
הוא ייצג את עם ישראל.
העם קבע, לכן העם באמת הסכים לקבל את הורדוס עליו.
כלומר, זה היה מלך היהודים, כמלך יהודי הוא הופיע.
הוא היה ממנה את הכהן הגדול, למשל, ועוד כל מיני דברים כאלה. המינוי שלו היה גם של הקיסר, זה נכון.
הקיסר הוא ממנה וגם היהודים ממנים, זה הולך ביחד.
זה לא שלטון זר, בקיצור.
אז זה מה שכתוב כאן, כלומר, אתה רואה אפילו דרגת שלטון כל כך נמוכה,
שהיא הרבה הרבה יותר נמוכה
מדרגת השלטון של מדינת ישראל, שהיא ברוך השם עצמאית מאוד ביחס לכל זה,
זה גם נחשב מלכות בעיני הרמב״ם,
מלכות ישראל.
חזרה מלכות לישראל, זה מה שכתוב.
אז זה המצב.
היה בכל זאת
גם איזה נס קטן,
נס על פך השמן. זה היה נס קטן, ונעשה בו נס והגדילו אותו.
עשו מהנס הקטן הזה נס גדול. זה גם נס
לפך השמן.
אפילו לא הבנתם את הבדיחה, לא נורא.
טוב, ומפני זה
התקינו חכמים שבאותו הדור.
כלומר, אז כמה דברים קרו?
שני דברים, נכון?
גם חזרה המלכות
וגם נמצא השמן.
ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור, אז עכשיו התקינו שני דברים.
כיוון שהיו שני מאורעות,
התקינו שני דברים. בואו נבדוק מה.
התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו
שמונת ימים האלו
שתחילתן בכ"ה בכסלו ימי שמחה והלל ומדליקים בהן הנרות בערב
על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות
להראות ולגלות הנס, וימים אלו הם הנקראים חנוכה,
והם אסורים בהספרת ותענית כימי הפורים והדלקת הנרות בהם מצווה מדברי סופרים כקריאת המגילה.
כלומר,
כיוון שקרו שני דברים,
הותקנו שתי הלכות.
ההלכה הראשונה, ימי שמחה והלל.
ההלכה השנייה, הדלקת נרות.
הדלקת נרות, כנגד איזה משני הניסים?
סביר.
כן, שמן, שמן, נרות, נרות.
אז נס פח השמן קובע את הדלקת הנרות.
והמלכות, מה היא קובעת?
איזה הלכה היא קובעת?
הלל.
נכון.
הרי הרב אומר לך שני דברים, אחר כך אומר לך שתי הלכות.
אז הראשונה בשביל הראשון, השנייה בשביל השני.
הגיוני.
נכון. זאת אומרת שאמירת ההלל באה בגלל העצמאות.
שאלה,
מהי המצווה העיקרית של חג החנוכה?
לפי זה ההלל.
הנרות זה דבר משני לחלוטין.
בעצם התקנה המקורית של החשמונאים הייתה לקרוא את ההלל במשך שמונת ימי החנוכה.
הנרות, מתי זה הופיע,
זה בעצם יש מקום לדיון.
ממתי התחילו להדליק נרות בחנוכה?
כן.
היום זה נותן קרי הנרות כבר? היום. בשביל זה אני נותן שיעור, כדי להפוך את הטעות.
החשיבה שהנרות זה העיקר היא טעות חמורה.
אמנם זה חשוב להעדיק נרות חנוכה,
אבל עוד יותר חשוב אמירת ההלל בו,
כי ההלל, מה?
לא הייתי בתחושה כללית. את זה כבר אמרת.
מה הוספת על מה שכבר אמרת?
בסדר.
אז אם כך, ההלל הוא העיקר והנרות תפל. כן, בבקשה.
אני כבר רוצה פרסום נס.
פרסום הנס יגלה לנו את ההלל.
אתה אומר שיש מעלה בנירות שזה פרסום הנס.
זה נכון.
אבל יש גם פרסום הנס בהלל.
כן, הגאון מבין לא אומר שאמירת ההלל בליל הסדר זה משום פרסום ניסה.
אז יש גם פרסום הנס בהלל, יש פרסום הנס... מה?
ראייה עולה על שמיעת ההלל.
ראייה שרואים את ה... ראייה, אתה אומר, כן, זה מרשים יותר, זה עושה את ה... בסדר, אבל קודם כל צריך להכיר את המקורות של הדברים.
מה?
אולי פגישה בין החשיבות של הנביאות הללו והזמן שהם עושים אותם? אני עוד לא יודע.
אם יתנו לי לצאת את השיעור אז אני אוכל גם לדבר על זה.
כן, אז אם כן, ההלל הוא העיקר,
והדלקת הנרות, מתי זה התחיל. כי אם אני מסתכל בתלמוד במסכת שבת, דף כ"א עמוד ב',
יש שם תיאור מאוד מעניין של נספח השמן,
וכתוב בעקבות זה גם מה הייתה התקנה של החשמונאים, נכון?
כשגברה מלכות בית חשמונאי,
לא מצאו אלא פח אחד של שמן ולא היה בו להדליק אפילו יום אחד, נעשה בו נס, והדליקו ממנו שמונת ימים.
לשנה האחרת
קבעום ועשאום בהלל ובהודה. מה קבעום?
מה קבעו? זה כבר היה קבעו, להדליק לדורות.
מה קבעו?
מה קבעו לדורות?
מה קראו לדורות?
זאת אומרת שכל שנה ושנה יעשו. שמה יעשו?
ידליקו דורות. הלל. לא, ידליקו ימי חג. ימי חג, נכון. לא כתוב שם נרות.
בשנה אחרת כבעום ועשה אום בהלל ובהודאה.
לא כתוב בהדלקת נרות.
אומנם יכול להיות שזה רמוז על ביטוי כבעום. את מה? את הנרות שמצאו, אבל זה לא כתוב במפורש.
ולכן התלמוד שואל שאלה מאוד מעניינת לגבי
זה הברכה שמברכים על הדלקת הנר
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר חנוכה.
והתלמוד שואל:
והיכן ציוונו?
עשית כל אשר יורדו.
עכשיו, אני לא מבין את השאלה של התלמוד. מה זה "והיכן ציוונו"? מדוע אתה לא שואל את השאלה הזאת על ההלל? הרי גם על ההלל מברכים:
אשר קידשנו במצוותיו וציוונו.
והספרדים אומרים לגמור, והאשכנזים לקרוא את ההלל.
אז
שם אתה לא שואל היכן ציוונו.
מדוע אתה שואל רק על הנרות ולא על ההלל?
כי על ההלל אנחנו יודעים היכן ציוונו.
היכן ציוונו?
על ידי בית חשמונאי,
שם כבאום והלל והודה, אז לכן לא צריך לשאול מיכן ציוונו.
אבל לגבי הנרות, שזה לא מוזכר בברייתא, לא מוזכר בדברי התלמוד, על זה באה השאלה היכן ציוונו.
ברור.
ונמצאו שם שתי תשובות מעניינות.
יש דעה בגמרא
שה"וציוונו"
ב"לא תסור".
מה זה לא תסור?
בפרשת שופטים התורה אומרת שצריך לעשות מה שחכמי הסנהדרין אומרים לעשות:
"ועשית ככל אשר יורוך לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
יוצא לפי זה שהברכה עניינה אשר קידשנו במצוותיו וציוונו
לשמוע לרבנים שאמרו לנו לעשות את חג החנוכה, או להדליק נר חנוכה.
זה ההסבר האחד בגמרא.
אבל יש הסבר אחר בגמרא.
שם נאמר שנאמר שאל אביך ויגדך.
אבא שלך הדליק נר חנוכה, אז גם אתה תדליק.
כלומר, זה בא מכוח האומה,
זו התעוררות של האומה לעשות את החג,
וזה מה שקובע את חג החנוכה.
זאת אומרת שיש בחג הזה איזו התעוררות ספונטנית שבאה מלמטה.
יוצא לפי זה שהאדם הראשון שהדליק נר בחנוכה לא בירך,
אבל הבן שלו כבר בירך.
מדוע? כי התורה אמרה
ש"על אביך ויגדך זה כןיך" ויאמרו לך. אז אם אבא שלך עשה, אז גם אתה צריך לעשות.
אבל למה הראשון עשה את זה?
למה האיש הראשון שהחליט שהוא מדליק נר בחנוכה, למה הוא עשה את זה, אם זה לא הסנדרין שאמרו לו?
אבל סתם הוא החליט שככה מדליקים נרות.
עשרה פעמים.
לא, זה לפי הפירוש האחד, שזה בלא תסור.
לפי הפירוש השני,
וזה שאל אביך ויגיד לך, זה לא הסנינדרין שקבעו את זה.
אני מכיר אישה שכאשר היא שמעה ששחררו את הכותל המערבי במלחמת ששת הימים,
הדבר הראשון שהיא עשתה כשהיא שמעה את זה היא הדליקה נרות.
עכשיו, מישהו אמר לה איזה רב ציווה עליה להדליק נרות? אף אחד לא ציווה עליה, היא עשתה את זה בעצמה.
אתה רוצה להגיד משהו?
אבל אם תואר רוצה לעשות, אם האדם רוצה לעשות בערך. נכון.
אבל הוא בערך, אבל התורה אמרה לו,
תעשה מה שהבא שלך אומר. אז יש מצווה מן התורה לעשות מה שהבא עשה, לכן צריך לברך.
כן, בדיוק.
עכשיו, נשאלת השאלה.
אני לא יודע.
אני עכשיו לא עוסק בשאלה הזאת. אני עוסק עכשיו בשיעור קצר על חנוכה, ולכן אני מסרב בכל תוקף להיגרר לנושא צדדי.
ככה זה, ככה אני.
עכשיו,
בואו נחזור לעניין.
הראשון שהדליק נרחנון קולה, מה עשה את זה? יש בתלמוד סיפור מעניין במסכת שבת,
שהייתה תקופה שהיו גזרות נגד ברית המילה.
זה קרה כמה פעמים בהיסטוריה, בין היתר בימי היוונים.
אנטיוכוס גזר שלא לעשות ברית מילה.
בכל זאת היהודים היו מלאים בסתר,
אבל כדי למול בסתר צריך שלא ידעו שנולד ילד במשפחה,
כי ברגע שנולד בן,
כולם יודעים שיש בן, אז חיילי אנטיוכוס רק מחכים ליום השמיני כדי למנוע את הברית.
אז מה שהיו עושים, היו יולדות נשים בסתר.
זה לא קל ללדת בסתר, אבל אפשר.
וכשהיה צריך לעשות ברית מילה, היו מדליקים נרות בחלון. כך הגמרא אומרת.
והשאלה היא כמה נרות היו מדליקים.
כי ככה ידעו שלמחרת בבוקר יש ברית אצל פלוני.
אני מתאר לעצמי שבלילה הראשון שהילד נולד, היו מדליקים נר אחד,
בשני שניים,
בשלוש,
ערב הברית, שמונה נרות.
או יכול להיות שעשו אחרת,
בלילה הראשון שמונה,
ואחרי זה שבעה, שישה וכו', כך שבלילה האחרון, נר.
כן, יכול להיות שזה המחלוקת בין בני אלשימה ושל.
אחר כך, כשהשתחררו מהיוונים, מישהו אמר, וואלה, רעיון יפה,
אנחנו נדליק נרות זכר ממה שהיינו עושים מזמן הגזירה.
אז יכול להיות שזה המקור. כן, יש מדרשים שקושרים בין שמונת ימי החנוכה לשמונת ימי המילה.
אז כנראה שיש קשר היסטורי כזה.
אבל אני רוצה קצת, אגב, מזה יש מנהג אצל יהודי צפון אפריקה,
שבלילה שלפני הברית מדליקים שני נרות על הכיסא של אליהו, שלמחרת יעשו עליו את הברית.
יש מנהג כזה.
עכשיו,
פה נשאלת השאלה החשובה:
למה בעצם כל זה קרה, לא סתם, אני רוצה לפני כן להסביר עוד משהו.
דיברנו על זה שיש בחנוכה איזו התעוררות ספונטנית של האומה.
אכן כן,
כי הרי היוזמה להילחם באה מן העם.
השאלה היא מה גרם, מה הדבר שהצית
את נס המרד.
אז יש הסיפור,
יש הסיפור,
אז יש שני סיפורים.
יש סיפור בספר המכבים,
ויש סיפור במדרשים.
הסיפור בספר המכבים
זה
סיפור מאוד יפה, יש איור מאוד יפה של גוסטב דורה בתנ"כים המאוירים של פעם. אתם מכירים את התנ"כים המאוירים של פעם?
כן, כל מיני ציורים כאלה. היה אחד צרפתי, גוסטב דורה,
הוא עשה איורים של כל התנ"ך, להבדיל גם של הברית החדשה, אבל זה אסור לדעת.
ויש איור יפה מאוד, ואיך מתיתיהו דוקר שם את החייל היווני.
האמת היא שזה לא חייל יווני, זה יהודי שהוא דוקר שם.
כלומר,
מגיעה משלחת שם עם איזו פלוגה של יוונים לכפר מודיעין,
ואז אומרים,
עם מזבח קטן ופסל של זאוס וחזיר,
הראשון מהיהודים שיהיה מוכן להקריב את החזיר הזה לזאוס
הוא יכובד, יקבל כסף, המלך יגדל אותו וכו'.
יש איזה יהודי שמתקרב כדי לעשות את זה,
מתיתיהו אומר: בכפר שלי אין דברים כאלה.
לוקח את הרומח,
דוקר את היהודי,
הורג את החזיר, שובר את המזבח,
אומר: מי לה' אליי?
הורגים את היוונים. ככה מתחיל המרד.
טוב, בסדר.
זה היה תג מחיר של אותם הימים.
עכשיו,
היהודים התחילו את המרד בגלל רדיפה של עבודה זרה.
התחילו לרדוף אותנו, להכריח אותנו לעזוב את
עבודת אלוהי אבותינו,
ובמקום זה אנחנו,
טוב, ועם כל זה אנחנו נלחמנו כדי להגן על אמונת אבותינו.
זה מה שכתוב בספר המכבים.
במדרשים כתוב משהו אחר לגמרי.
במדרשים כתוב שהייתה גזירת הגמון.
מה זה גזירת הגמון?
זו גזירה שבמשך ההיסטוריה קרתה מספר פעמים במספר ארצות,
שקבעו שכל בחורה שמתחתנת,
בלילה שבו היא מתחתנת,
היא קודם כול עוברת למיתתו של ההגמון המקומי,
ורק אחרי זה הולכת לבעלה.
גרעייה.
השאלה היא, האם לפי ההלכה הדבר הזה הוא מותר או אסור? מה אתם אומרים?
היא לא נאסרת על בעלת נוסה או...
היא הנוסה, מה אתם רוצים?
נכון? זה אונס.
האם היא חייבת למסור את הנפש על אונס?
לא, לא חייבת.
לא חייבת. אם החתן הוא כהן, יש בעיה. אם החתן הוא כהן, אז היא נאסרת לבעלה.
אבל האם היא חייבת למסור את הנפש על זה?
הטבעים היא לא חייבת. לא, היא לא חייבת.
אישה קרקע עולה, היא פסיבית וכו' וכו', הכל בסדר.
אז מסופר בתלמוד שהייתה הבת של אלעזר,
שהיא התחתנה עם,
הבת של יוחנן, שהיא התחתנה עם אלעזר החשמונאי,
ובאותו לילה באו כל גדולי ירושלים לחתונה.
אתם מבינים, כל הכוהנים הגדולים, ראשי הקהל, ראשי הסנהדרין,
כל מי ומי בירושלים מגיע להיפר-חתונה של ירושלים.
כולם היו מבסוטים. מדוע?
כי היה אוכל טוב, חלק,
והיו שם ירקות בלי תולעים,
והייתה שם מוזיקה כשרה לחלוטין, היו כזה פסוקים עם אוי אוי אוי,
הכול בסדר,
וכולם אמרו מזל טוב וכולם היו מרוצים.
חוץ מאדם אחד שלא היה מרוצה,
הכלה.
הכלה הייתה מפרצפת.
כל הערב, פרצפה.
למה?
כי היא ידעה שבאותו לילה היא הולכת להגבוד. אבל לאף אחד לא היה אכפת,
בגלל שלפי ההלכה היא לא חייבת לעשות שום דבר, אז בסדר.
מה היא עשתה?
מסופר שמה במדרש שבאמצע החתונה היא קרעה את בגדיה ועמדה ערומה לפני כולם.
האחים ממש התביישו
והחליטו להרוג אותה.
כי זה פגיעה בצניעות, אתם מבינים?
זה ממש לא בסדר, יש פה פגיעה בצניעות.
אבל מה?
כיוון שהיה להם פה,
לפני שהם הרגו אותה הם אמרו לה: רגע, את לא מתביישת?
אמרה להם: ואתם לא מתביישים?
ככה אתם נוטים שדברים כאלה יקרו?
אמרו לה: את יודעת מה? את צודקת.
אז לא הרגו אותה, הלכו והרגו את ההגמון במקום, וככה התחיל המרד.
שימו לב לדבר מאוד מעניין,
איך התחיל מרד החשמונאים לפי המדרש,
על ידי התקוממות של בחורה מישראל נגד ההלכה.
בסדר?
מזה אתה לומד דבר מאוד חשוב,
שאם אתה רוצה הלכה נטו, אתה מגיע לתועבה.
ולכן יש פה התעוררות נוספת של רוח האומה,
שהיא זו שגרמה לשחרור.
ולפי זה אפשר להבין מדוע נר החנוכה, הנר נקבע מכוח שאל אביך ויגד לך, התעוררות ספונטנית של האומה.
ולא רק תקנה של הסנהדרין.
זה בספרות הפנימית שלנו.
יוספוס, לא רק יוספוס, ספר המכבים מוכר סיפור אחר לגמרי.
הוא מוכר את הסיפור של התנגדות לעבודה זרה.
כי זה הגויים יכולים להבין. מדוע יצאתם למלחמה נגד
מלך יוון?
יצאנו בגלל שרצו לכפות אותנו לעזוב את עבודת אלוהי אבותינו.
אבל אם זה בשביל להגיד שאנחנו לא רוצים שהבנות שלנו ייבעלו לגויים, זו גזענות.
אז זה נשאר בספרות הפנימית שלנו.
זה מובן.
עכשיו, זה מאוד מעניין, כי יש במדרשים סיפור,
יש בספר דברים, בפרשת "זאת הברכה"
יש תיאור של מלחמת החשמונאים.
מי כתב את פרשת "זאת הברכה"?
משה רבנו, נכון? זה כתוב בתורה,
זה חלק מהתורה.
אבל יש פסוק אחד שכותב משה רבנו,
שכבר אמרו הקדמונים, רבנו סדיה גאון וגם רש"י, וכנראה בשם מדרשים עתיקים יותר,
שהפסוק הזה מדבר על מלחמת בניך שמונאי.
על מה זה נאמר?
"וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך אשר נסיתו במסע
תרבעהו על מי מריבה האומר לאביו ולאמו לא ראיתי ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצרו,
יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל,
ישימו כתורה באפיך וחליל על מזבחיך,
ברך השם חילו.
איזה חיל יש לבני לוי?
איפה מצאנו ששבט לוי נלחם?
אומר רבנו סעדיה גאון, לא, אבל משה כותב את זה אחר כך,
ברך השם חילו.
זאת אומרת שמשה מדבר על מלחמה שתהיה על ידי שבט לוי,
ולא מצאנו מלחמה לשבט לוי,
אלא מלחמת בניך שמונאי בלבד.
וזה, ההמשך שם,
ברך השם חילו ופועל ידיו תרצה מחץ מותניים קמיו ומשנאיו מן יקומון.
מה זה מחץ מותניים קמיו?
אומר רבנו סעדיה, מותניים,
מותניים זה יוון.
איפה הוא לקח את זה שמותניים זה יוון?
בספר דניאל, במראה החלום של נבוכד נצר,
הוא רואה שם פסל ענק
שראשו מזהב,
חזהו וידיו מכסף, מותניו מנחושת,
רגליו מברזל וחרס.
ודניאל אומר לנבוחנצר: מה שראית, ראית את ההיסטוריה.
הראש מזהב זה בבל.
והמלכות מכסף זה המלכות שתקום אחריך.
היינו מלכות פרס.
ומה שיקום אחרי זה זה המותניים.
נו, מי זה?
אלכסנדר מוקדון והיוונים
והם המותניים.
עכשיו, מעניין מאוד, למה מותניים ליוון?
כי טומאת יוון הייתה במותניים, שזה מקום הערווה,
שם הם רצו לתפוס אותנו.
עכשיו,
ראיתם פעם נחושת?
מותניים, בסדר, מותניים, הבנתי, מקום הערווה,
זה המקום שבו הם רוצים לתפוס אותנו.
אבל נחושת, למה נחושת?
נחושת, ראיתם פעם נחושת? ראית פעם נחושת, נכון?
זה דומה למתכת אחרת, זהב.
זה דומה לזהב, אבל זה הרבה יותר זול.
אם מבריקים את זה, זה מאוד מרשים,
אבל בסופו של דבר זה זול.
זאת אומרת שיש שם משהו שמנסה להיות יקר, אבל באמת הוא זול.
על זה אמר רבי יהודה הלוי משפט אדיר:
"ואל תפתך חכמה יוונית
אשר אין לה פירות
כי אם פרחים".
כלומר, זאת חוכמה שאיננה פוריה,
אבל היא מבריקה מאוד.
יש הברקה אינטלקטואלית.
ולכן יש קשר
בין השחיתות של קדושת הברית,
שרצו היוונים לפגוע בה,
לבין האינטלקטואליזם ההלניסטי-פילוסופי של אותם הימים. זה הולך ביחד.
ולכן, אפשר לומר, כאשר האדם איננו מתוקן בקדושת הברית,
אז יש לו גם פגיעה בתפיסה האינטלקטואלית שלו.
זה הולך ביחד.
לכן תמיד צריך לשאול את עצמנו,
כשיש שאלות באמונה, למשל,
מה המצב של קדושת הברית, החברה וכדומה.
על כל פנים, זה הרמז שהיה אז. כלומר, באופן פנימי, באומה אנחנו יודעים שהכול מתחיל מקדושת הברית,
ואנחנו מוכרים לאומות העולם שזה מתחיל משאלות של אמונה.
בסדר?
ולכן יש פה שני סיפורים.
כן, בבקשה, אדוני.
יש שאלה, הדלקת נרות, אחרי שתראו את המקדש וקבעו את הדלקת שמונת ימי חנוכה בשנה שכבר הו,
ועד שחרב בית המקדש,
איך יגליקו את המנורה בשבעת נביאים,
ומה עשו לחנוכה הדיקו במפליאה?
בזמן ששחררו את הממלכה מידי היוונים,
אז תיהרו את המקדש, ובמקדש היו כל יום מדליקים את המנורה.
את המנורה של שבעת קנים, ובבתים בחנוכה היו מדליקים שמונה נרות, מה הבעיה? לא במקדש.
לא יודע, זה במקדש. מה זה קשור? אז בבתים כן... בוודאי.
עכשיו אני רוצה, ואחת הסיבות כנראה זה כדי שלא יחשבו שזה כמנורת המקדש. זו אחת הסיבות.
עכשיו בואו נתקדם קצת.
כל הסיפור הזה מתרחש בכ"ה בכסלו, נכון?
לא, אני לא רוצה לענות.
יש לנו כלל שבשיעור הזה אני לא עונה לשאלות שבאינטרנט.
ככה קבענו מראש, דיברנו על זה, שבשיעור של יום רביעי ב-12:00 אין התייחסות לשאלות האלה.
עכשיו, איפה היינו?
כל הסיפור הזה מתרחש, אם כן, בכ"ה בכסלו.
נשאלת השאלה: למה החשמונאים עשו את החג הזה דווקא בתאריך הזה?
כ"ה בכסלו? מה, הם לא יכלו לעשות תאריך אחר?
אלא מה?
אם תסתכלו בספר המכבים, שוב, צריך להסתכל בספר המכבים.
כתוב שזה היה שלוש שנים,
יום ליום,
אחרי שאנטיוכוס
טימא את המקדש,
והוא טימא את המקדש בכ"ה בכסלו על ידי שהוא חנך שם מקדש אלילי
והוא הקריב חזיר לזאוס על גבי המזבח.
הכניס פסל של זאוס
בקודש הקודשים וטימא את המקדש על ידי הקרבת חזיר.
וזה בכ"ה בכסלו.
יוצא לפי זה שבמשך אותן שלוש שנים
אנטיוכוס היה חוגג את חג החנוכה שלו,
חנוכת המזבח האלילי שלו.
ולכן כנגדו אנחנו חוגגים את החנוכה שלנו,
להראות לו בדווקא: אתה עשית חנוכה, אז בגלל החנוכה שלך אנחנו עושים חנוכה שלנו.
אבל זה לא מספק אותי, כי נשאלת השאלה מדוע ראה אנטיוכוס לנכון לעשות את חנוכת המזבח שלו בקפה בכסלו.
מה?
המשכן. המשכן, הוא יודע על המשכן.
אלא כי זה יהיה חג החנוכה.
בוודאי.
תסתכלו בספר חגי,
הרי זה היה בית שני, נכון?
בספר חגי, בפרק ב',
כתוב במפורש
שבכ"ד בחיסלו יסדו את ההיכל.
אז מתי התחילו להקריב קורבנות?
למחרת בבוקר, כ"ה בחיסלו.
יוצא שמאז חנוכת בית שני עד אנטיוכוס,
כ"ה בחיסלו היה היום שבו היהודים היו חוגגים את חג החנוכה.
איזה חנוכה? של בית שני,
לא חנוכת החשמונאים.
אז כאן יש לנו כבר שלוש חנוכות.
חנוכת החשמונאים על בסיס החנוכה של אנטיוכוס,
שהיא על בסיס חנוכת בית שני.
אבל זה עוד לא מספק אותי, כי אז נשאלת השאלה: מה ראו אלה שבנו את בית שני, שהיו ביניהם גם נביאים,
מדוע הם החליטו לעשות את החנוכה בכ"ה בכסלו?
במשכן שהיה מוכן.
איזה במשכן?
המשכן היה מוכן בכ"ה בכסלו, איפה זה כתוב מה שאתה אומר?
איפה זה כתוב?
כן, זה כתוב במדרשים, נכון.
אבל אני רוצה ראיות,
כי בתורה זה לא כתוב, מה שאתה אומר.
אלא מה? בכ"ה בכסלו היה חג,
חג קדום.
ואני אגיד לכם איזה חג זה היה.
אתם שמעתם פעם על הקרבת הביקורים?
מתי מביאים ביקורים?
בשבועות. בשבועות? לא.
משבועות ואילך.
מאז חג השבועות אדם שיש לו ביקורים מביא אותם.
מתי הוא מביא אותם?
עד סוכות.
נכון? הרי סביר. אדם יש לו רימונים
של ביקורים. מה, הוא ייסע במיוחד לירושלים?
הוא יחכה עד חג הסוכות.
חג הסוכות, הוא מביא את הביקורים שלו.
אם הוא יזדמן לירושלים לפני כן, בבקשה, או ירושלמי, או קרקע, או ודאי שיביא לפני זה.
אבל הבעיה היא, מאיזה פירות מביאים את הפירות?
מה?
פירות העונה. פירות העונה. מה? מִמִישְמשֶיםּ מ�יאים ביקורים?
לא, אבל משבעת המינים.
משבעת המינים, נכון.
עכשיו, יש שבעת המינים, מה זה? חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית שמן, תמרים.
עכשיו יש בעיה, הזית לא נותן פירות
לפני סוכות.
הפירות של הזית, הביקורים של הזית זה אחרי סוכות. מה יעשה אדם
שיש לו ביקורי זית?
אז המשנה אומרת: עד חנוכה.
זאת אומרת, וזו מצווה דאורייתא,
זאת אומרת שכ"ה בכסלו הוא סיומה של מצווה שבתורה.
עכשיו, מה עושה חברה חקלאית שגמרה נגיד את הקציר, מה היא עושה?
היא עושה את חג האסיף, נכון?
מתי זה חג האסיף?
זוכות. זוכות. כמה ימים?
שמונה.
חברה חקלאית שגמרה,
מה עושה חברה חקלאית שגמרה למסוק את הזיתים?
היא עושה חג,
חג של מסיק הזיתים.
כמה ימים?
שמונה ימים, כמובן.
עכשיו, מה יכול להיות המוטיב המרכזי של חג מסביב לזיתים, תגידו?
שמן. שמן, ומה עושים עם שמן?
מדליקים נרות, מדליקים נרות, מה עוד?
סופגניות.
נכון.
זאת אומרת,
כן, אפשר גם להשתמש בסופגניה בתורנר,
יש כל כך הרבה שמן, שר, לשים שם פתילה, זה נדלג.
כן.
אבל מה שאני אומר, זה שהרעיון שהיה חג של אורות קדום,
זה כבר היה בין בית ראשון. עכשיו, אפשר להבין, אלה שבנו את בית שני, מה הם הרגישו?
הנביאים שראו את זה ברוח הקודש, הם הבינו שהעולם נפל לחשיכה, כיוון שהשכינה הסתלקה.
אבל חזרה קצת הארה של השכינה,
שכינתונת הייתה בבית שני,
קצת צ'ופצ'יק של שכינה.
אז איך זה נראה?
נר בחושך.
לכן אלה שבנו את בית שני אמרו, הזמן המתאים ביותר להקמת המזבח,
חנוכת המזבח של בית שני, זה דווקא כשאנחנו עושים חג כזה של נרות, שזה באמצע החורף, של מלך חשוך וכו'.
מה עושים אנשים שסגורים בבית בחורף?
חקלאים.
הם מסובבים, סביבונים, זה הכול.
עכשיו,
נשאלת השאלה, לפי זה, מי הראשון שחגג את האור בכ"ה בכסלו?
האדם הראשון. האדם הראשון, זו גמרא מפורשת, כן?
האדם הראשון, כתוב שהוא חטא
בראש השנה וראה שהעולם הולך ונהיה חשוך יותר, כן? הימים הולכים ומתקצרים,
ואז התחיל לבכות, אמר, אולי בגללי העולם חוזר לתוהו ובוהו.
ישב שמונה ימים במספד ותענית,
אחר כך ראה תקופת
טבת ויום שמאריך והולך.
מתי זה תקופת טבת?
21 בדצמבר.
זה נקרא תקופת טבת.
וראה יום שמאריך והולך. כמה זמן זה לוקח לשים לב שהיום יותר ארוך?
משהו שלושה ימים בערך, נכון? משהו כזה, שלושה, ארבעה ימים.
הגיע אם כן 24 בדצמבר בערב,
ועשה חג שמונת ימים.
איך כתוב?
לשנה האחרת,
ביטוי מעניין, שנה האחרת, קבעם לאלו ואלו ימים טובים,
והגמרא אומרת: הם עשאום,
כלומר הוא קבעם לשם שמים, והם, הרומאים,
עשאום לעבודה זרה. זה הרי החג האלילי של סטורנליה,
שהוא הסבא של חג המולד.
זה מתחיל אז.
זאת אומרת, שמונה ימים שמורים על, למה שמונה ולא שבעה? כי שבעה זה הטבע,
אבל הוא רואה תוספת אור, אז הוא עושה שמונה.
אז זאת אומרת שתקופת טבת, באופן ממוצע, זה יוצא בקפה בכסלו.
ברור שבשנה הראשונה של ההיסטוריה זה מתלכד.
יוצא שהראשון שחגג את חג החנוכה עם הדלקת נרות היה האדם הראשון.
אבל בעצם זה מתחיל ממה? מזה שסדר העולם בנוי על זה שיש יותר אור באותה שעה.
בגלל ההטייה של כדור הארץ במסלול מסביב לשמש,
אז זה יוצא לפי זה שהקדוש ברוך הוא כבר קבע שיש יותר אור בעולם.
בכ"ה בכסלו, וזה בעצם מה שכתוב במפורש בתורה.
הרי כתוב, בוא נספור בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ והארץ הייתה תוהו
ובואו וחושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני, כמה כבר ספרנו? עשרים. עשרים, המים, ויאמר אלוהים יהי אור.
זו המילה עשרים וחמש,
אם כן כ"ה,
וזה בפסוק השלישי של בריאת העולם,
כי זה החודש השלישי מאז בריאת העולם.
אז יוצא לפי זה שהקדוש ברוך הוא הוא זה שהחליט שיהיה אור החל מקפה בכסלו.
אבל כאן נשאלת שאלה גדולה.
אם זה נכון כל מה שאמרתי,
זה סותר את כל מה שאמרתי בתחילת השיעור.
אמרתי בתחילת השיעור שכל המטרה של חג החנוכה זה לחגוג את העצמאות המדינית,
ושנס פך השמן וכל המוטיב של האור זה מוטיב משני,
פתאום זה הופך להיות מרכזי.
אז זה כן מרכזי.
אז זה לא קשור לך.
זהו.
אלא מה?
נגד מי הייתה המלחמה שלנו? נגד מי?
נגד היוונים.
ועל זה נאמר בתחילת ספר בראשית: וארץ את התוהו, תוהו זה בבל,
ובוהו זה פרס.
וחושך
זה יוון.
אהה, זאת אומרת שמלחמה נגד יוון היא של אור נגד חושך.
לכן זה מובן עכשיו מדוע יש
דמיון ביניהם.
אבל אני לא מבין, איך אפשר להגיד, האם זו לא אמירה חשוכה, מה שאני עשיתי עכשיו,
לומר שיוון זה חושך?
הרי מיוון בא לנו המדע,
הדמוקרטיה, האסתטיקה.
הרבה דברים טובים באו מיוון, ואתה אומר, זה חושך?
יא חשוך שכמוך.
אלא
שדווקא זה אור, יוון זה אור,
ואור, כשהוא מתחרה באור, הוא מחשיך אותו.
כי יש לנו שני סוגי אורות.
יש אורות נבואיים ויש אורות פילוסופיים,
והם מנוגדים זה לזה.
הפילוסופיה אפשרית רק כאשר אין נבואה.
ואז יוצא שהם המחשיכים ולכן המלחמה בהם זה האור.
עכשיו אפשר להבין מדוע אחרי חורבן בית שני, כשהיה ספק,
בעצם חרב המקדש, חרבה המדינה החשמונאית.
אז האם אחרי שחרבה המדינה החשמונאית עדיין צריך לחגוג את חג החנוכה?
זה הגמרא שולטת במסכת ראש השנה, אומרת שכן. מדוע?
משום שהתפרסם הנס, הפרסם ניסה.
זאת אומרת שהמוטיב של האור חזר להיות מרכזי
בזמן הגלות.
יוצא שהיה אור
מבריאת העולם עד החשמונאים,
חירות מהחשמונאים עד חורבן בית שני,
ואור בחזרה מחורבן
בית שני עד חנוכה שנת תרע"ח.
מה קרה בחנוכת תרע"ח?
אלנבי כבש את ירושלים.
וזה היה בעצם ראשית המימוש של הצהרת בלפור,
ובזה חזר המוטיב של החירות לחג החנוכה.
שלום. שלום. שלום. שלום.
