שלום וברכה. היום יום רביעי, ז' בתשרי תשע"ב,
ועם ישראל מתייחד עם זכרו של איש גדול שעבד לעם ישראל, הרב חנן פורת,
שהיה בהחלט מעמודי האומה.
ואנחנו נלמד עכשיו על חג הסוכות הממשמש הובא לקראתנו.
כפי שלמדנו בשיעורים הקודמים,
ראש השנה זה יומו הגדול של יצחק אבינו,
שבעצם עומד מול מידת הדין ועומד גם מול יצרה דה שפיכות דמים.
ויום הכיפורים זה יומו הגדול של אברהם אבינו,
שעומד מול יצרה דה עבודה זרה.
ואז מה השארנו ליעקב?
סוכות. השארנו לו את סוכות.
שנאמר, וילך
עשיו ביום ההוא לדרכו, סעירה.
כלומר, נשלח הסעיר,
העזאזל.
נשלח הסעיר.
ויעקב נשא סוכות.
אבל כנגד איזה יצר הוא עובד שם? הרי יצרד, שפיכות דמים, השארנו את ראש השנה.
עבודה זרה ליום הכיפורים, אז מה נשאר לסוכות?
אריות. אריות. גילוי אריות.
כלומר,
יש לנו שלושה סוגי תשובה לעשות, תשובה כנגד יצר של שפיכות דמים בין אדם לחברו,
עבודה זרה בין אדם למקום,
גילוי עריות בין אדם לעצמו.
וכל אחד מהיצרים האלה יש לו תיקון משלו,
יש תיקון על ידי האהבה בראש השנה,
על ידי היראה ביום הכיפורים,
ועל ידי השמחה בסוכות.
יש בסוכות שמחה מיוחדת, זה חג השמחה,
שבו נאמר כמה פעמים בתורה במפורש שיש לשמוח בו,
צריך לברר מה השמחה המיוחדת.
השמחה המיוחדת היא בתיקון המוחלט של היצר הרע.
וזה מה שכתוב, ויעקב נשא סוכותה.
ויבן לו,
מה קרוב בן אלוג שם?
בית.
ולמקנהו עשה סוכות.
לא מבין. האבות קיימו כל התורה כולה.
אם כבר, אז שיעשה סוכה, מה הוא עושה לו בית?
לא, גם מה פתאום שליטה, אלא שמן הראוי
לבנות בית.
באמת, האדם המושלם הוא אדם שאצלו הבית בנוי, לא ארעיות.
סוכה זה דבר ארעי, זה לא דבר מושלם.
ואצל יעקב אבינו, שהיה אדם שלם, ולא היה חסר לו דבר,
אז באמת עבודת השם שלו הייתה על ידי שהוא בנה בית.
ובבית יש תיקון מוחלט
ליצרע דעריות.
אחד הדברים שצריך לשים לב,
בחופה, הייתם פעם בחופה?
גם פעם ידידיה. כן, שמתם לב, כן, היית גם פעם בחופה, נכון, ידידיה?
הייתי. כן, כן, ודאי.
יש דבר שמתרחש בזמן החופה, משהו מאוד מיוחד.
יש איזה רגע קצר כזה, אבל משמעותי מאוד,
שבו כולם,
אבל כולם, שמחים.
יש שמחה מיוחדת לחופה,
לא לפני ולא אחרי. בזמן החופה משהו מאוד מאוד שמח.
השאלה היא, מה קרה שם?
שבירת הכוס.
שבירת הכוס זה משמח? דווקא לא, זה יזכר לחורבן. דווקא לא.
דווקא לא, דווקא שם לא שמחים.
להתעצב מצערים על חורבן המקדש.
אבל יש, רגע, סליחה, ידידיה.
אני יכול לתת שיעור בבקשה? כן, כן. תודה.
יש איזשהו רגע מאוד מאוד שמח בחופה.
אבל צריך לדבר בעד מה הוא טוב.
קיבלתי מרבותיי שבחופה קורה משהו מיוחד, וזה שיש איזה רגע שבו מתברר באופן גלוי וברור
שיצר הרע
ויצר הטוב רוצים אותו דבר.
אם כן,
המחלוקת שקיימת בעולם
בין היצר הטוב לבין היצר הרע, וזה מה שעושה את החיים מרים,
המחלוקת הזאת פוסקת לרגע אחד.
ואז זה מספק לנו את ההוכחה שהיינו צריכים
לכך שהעולם הזה הוא לא גיהינם.
כי אם לא, זה גיהינם.
כי אם יש מלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע,
העולם הזה הוא גיהינם.
בחתונה הוא רוצה מה שהיצר הטוב רוצה.
זו אותה המצווה,
זה אותו הדבר,
אין הבדל.
ולכן יש שמחה.
זאת אומרת, יש תיקון של היצרא דעריות לאותה שעה,
ולכן השמחה הגדולה.
אצל יעקב אבינו,
גם כן היה תיקון של הדבר הזה, יעקב אבינו היה אדם שאצלו כל הנושא של יצרה דעריות היה מתוקן.
באיזה מובן?
זה כתוב בספר בראשית.
יעקב אומר ללבן,
כן?
ויאמר יעקב ללבן,
הבה את אשתי,
כי מלאו ימיי ואבואה אליה.
זה ביטוי כזה בוטה, ביטוי גס.
מה זה "והגואה אליה"? ככה מדברים?
עם האבא של ערוצתך.
זה נשמע שהוא לא מסודר.
רש"י שמה שואל:
"והלא קל שבקלים אינו אומר כן" כלומר, אפילו הכי זול שבעולם לא ככה ידבר,
אלא להעמיד ולדות נתכוון.
הוא מתכוון להביא ילדים.
טוב, אז מה?
אז מה, נכון? זה לא פותר את הבעיה, כולם.
וכי בגלל שהוא מתכוון להעמיד ילדים, תודה רבה.
זה מתיר לו סגנון זול,
אלא מסביר רבי צדוק מלובלין את כוונת רש"י,
שאצל יעקב אבינו תוקן חטא הדם הראשון,
ולכן כל מה שכתוב
על הבושה, "וידעו כי ירומים הם ויתפרו עלי תאנה ואסתם חגורות" הוא כבר מבחינת לא יתבוש אשום.
ולכן אצלו מיטתו שלמה,
ולכן הוא בונה לו בית.
אבל למקנהו עשה סוכות.
למה?
מה זה מקנהו של יעקב אבינו?
אנחנו המקנה של יעקב אבינו.
אנחנו הנשמות שבאות מאיתו ושהוא מטפל בהן.
מקנהו לא במדרגה הזאת.
אז אצל מקנהו המדרגה הזאת היא מדרגה ארעית ולא קבועה.
זוכים לזה מדי פעם, למשל בחג הסוכות, למשל בחופה,
אבל לא זוכים לזה כל הזמן.
כן.
לא פשוט מה שאתה אומר.
לא פשוט.
לא, אז אתה נכנס פה למחלוקת גדולה בין הרמה לבין האחרים,
האם אדם פטור מלישון בסוכה בגלל שהוא צריך להיות עם אשתו בחג או לא, יש מה לדבר.
אני רק רוצה לציין שהרי בימי קדם, ביום הכיפורים, הרי עושים שידוכים גדולים, נכון?
היו שם עושים את השמחה בכרמים והכול.
מתי עושים את החופה?
בסוכות.
כן,
זה היה ירוצין שם,
אחר כך צריך להתחתן.
מה?
כן, אז אם כך,
המדרגה אצלנו היא ארעית ואצל יעקב היא קבועה.
לפי זה מובנת מחלוקת גדולה
בתחילת המשנה במסכת סוכה
בין רבי יהודה לחכמים.
שסוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה פסולה,
ורבי יהודה מכשיר.
למה סוכה שהיא גבוהה למעלה מ-20 אמה פסולה?
שלושה הסברים יש בגמרא. ההסבר השלישי, מה?
זה ההסבר הראשון.
זה ההסבר השני.
כן, אבל אני מחפש את ההסבר השלישי,
דירת ארעי, יפה, כן?
המושג של סוכה, סוכה, משמעותו דבר ארעי,
ולא ייתכן אם כן שאדם יבנה בית ארעי שהוא גבוה מ-20 אמה. ברגע שזה גבוה מ-20 אמה,
סתם אדם עושה את זה של קבע,
והתורה אמרה לעבור לדירת ארעי, ולכן סוכה שהיא גבוהה מ-20 אמה, שאין דרכו של אדם לעשות אותה
ארעית אלא קבע,
סוכה כזאת פסולה.
זה דעת חכמים.
ורבי יהודה מכשיר.
למה רבי יהודה מכשיר?
הוא למד את זה מאיפה?
פתחו של אולם,
שהפתח של האולם היה גבוה למעלה מ-20, היה 40 אמה.
ומנין לך שרבי יהודה למד מפתחו של אולם?
מה?
אה, משיעור אחר שלי.
כן, כי בגמרא זה לא כתוב.
בגמרא לא כתוב
מדוע רבי יהודה מכשיר.
רק כתוב, מה?
דירת קבע. כן, זה מה שכתוב. כתוב בגמרא שרבי יהודה ועוד איזה תנאים אחרים,
שמונה תנאים, שמה סבורים שסוכה דירת קבע בעינן,
שצריך שהסוכה תהיה קבועה.
אבל למה דירת קבע בעינן?
למה? לא כתוב בגמרא למה, נכון?
עכשיו,
במסכת עירובין,
יש מחלוקת דומה,
מצאנו לגבי קורה,
כן, מבוי שהוא גבוה מ-20 אמה ימעט, ורבי יהודה אומר אין הוא צריך.
שאם אנחנו רוצים לבנות במבוי, מבוי זה רחוב צר
שיש לו שלושה צדדים,
וצד אחד פתוח לרשות הרבים, אם רוצים שיהיה מותר לטלטל בשבת,
אז צריך לשים קורה
לסימון המקום, ואז מותר לטלטל שם,
לעשות שם עירובי חצרות.
הגמרא אומרת,
אה, והמשנה דנה, מה קורה אם הקורה היא גבוהה, למעלה מ-20 אמה?
אז חכמים אומרים ימעט,
רבי יהודה אומר אין לו צריך.
הגמרא בעירובין
לומדת את דברי רבי יהודה מפתחו של אולם, שהפתח של האולם הוא גבוה 40 אמה.
אבל את זה היא אומרת לגבי דיני מבוי.
מי אמר שגם בסוכה זה כך?
הירושלמי.
בירושלמי כתוב במפורש שרבי יהודה למד את זה גם כן לפיתחו של היכל, כמו בעירובין.
ורמז לסוגיה הירושלמית, יש בתחילה את הסוגיה במסכת סוכה, שם בדף ב עמוד א',
שם מה שמשווים בין שתי המשניות זה רמז לשיטה של הירושלמי.
עכשיו,
מה שלא יהיה יוצא לפי זה שרבי יהודה לומד את הסוכה מבית המקדש.
בית המקדש זה דירת ערעי או זה דירת קבע?
זה דירת קבע, כן?
כן, כי בחר ה' בציון, היווה למושב לו,
זאת מנוחתי עדי עד,
פה אשב כי הביתיה.
כלומר, בית המקדש זה מקום שממנו שכינה לא זזה לעולם.
אז רבי יהודה לומד שהסוכה שלך צריכה להיות המקדש. בעצם יוצא לפי זה
שהסוכה האידיאלית באמת
זה בית המקדש.
וכמו שכתוב,
ויהי בשלם סוכו.
מה אמרת ויהי בשלם מה?
ויהי בשלם סוכו. סוכו, נכון, יפה.
סוכו ומעונתו בציון.
כך שהסוכה לפי רבי יהודה נלמדת מן המקדש,
אבל לפי חכמים זה צריך להיות ערעי.
מה זה אומר?
שרבי יהודה מדבר לפי שיטת יעקב אבינו,
וחכמים מדברים לפי שיטת מקנהו.
רבי יהודה אומר, אנחנו צריכים ללמוד את כל איכות סוכה ממידתו של יעקב. יעקב כבר בנה לו בית.
וחכמים אומרים, כן, אבל אנחנו רק מקנהו. צריך ללמוד דווקא את הארעיות.
המדרגה הזאת היא ערעית.
בסדר?
כמובן פה ההבדל.
איך אפשר לומר לשבעה ימים לבנות קבע?
זה לא לשבעה ימים.
במשך שבעה ימים אתה בדירת קבע. השאלה היא באמת איפה הדירה הקבועה שלך.
כן, זו בגלל שאלה.
אתה יודע, יש סיפור, מספרים על החפץ חיים,
שפעם אחת הגיע אליו איזה עשיר מאמריקה וראה שהבית שלו, מה זה, במצב מט ליפול,
שהרהיטים, לא רהיטים וזה, רצה לתרום לחפץ חיים.
הוא אמר, אני אתן לך רהיטים יפים וזה.
אמר לו החפץ חיים, ואתה? איפה הרהיטים שלך?
הוא אומר, הרהיטים שלי באמריקה,
שם זה הבית, ופה אני בטיול, אני בביקור.
אמר לו החפץ חיים, גם אני בביקור.
העולם הזה זה לא, זה המקום שלי, המקום הקבוע שלי.
בסדר, אז הוא אומר, בשביל דירת טהריי זה לא רע דווקא.
תודה.
אז איפה היא?
אז צריך, לפי זה גם אפשר כנראה להבין את ההבדל
בין מדרגת בית ראשון
למדרגת בית שני ביחס לחג הסוכות.
רק שנייה.
מה זה עוזר שיש רגע חד פעמי בחיים שאין סתירה בין היצרים?
בשאר 99.99% יש מלחמה מתמדת.
ועוד איך שזה משנה.
כי אם אתה מקבל את הידיעה שהמלחמה הזאת היא חיצונית בלבד,
אז יש לך כוח
לעמוד בכל המלחמות.
שלום הרב.
האם גם בקיום מצוות עונה במשך שנות הנישואין, היצר הטוב והיצר רוצים אותו הדבר? סליחה אם השאלה ישירה מדי.
כן, נכון.
התשובה היא כן.
והשאלה היא קצת ישירה, אבל בסדר.
בואו נתקדם קצת. לפי זה אפשר להבין את ההבדל שיש בין בית ראשון
לבית שני ביחס לשמחה של חג הסוכות.
הרי בחג הסוכות היו עושים שמחה, נכון?
היו עושים שמחה, נקראת שמחת
בית השואבה.
איך היא הייתה נעשית?
היו מטפלים שם בעצם בתיקון היצר הרע.
הרי איך כתוב במשנה במסכת סוכה? יש פה מסכת סוכה?
יש.
מי שלא ראה,
זה בדפי הגמרא, זה בדף נ"א, עמוד א',
מי שלא ראה שמחת בית השואבה,
לא ראה שמחה מימיו.
זה אומר שהשמחה של בית השואבה לא הייתה שייכת לעולם הזה.
כי הרי אם
בלי זה אני לא ראיתי שמחה מימיו.
זאת אומרת, יש הרבה דברים שמחים בעולם.
אז כנראה שהשמחה של בית השואבה הייתה שייכת למשהו שלא שייך לעולם הזה,
דהיינו התיקון של העתיד לבוא.
מה ההבדל בין העולם הזה לבין העתיד לבוא? בעולם הזה יש לי מלחמות, בעולם הבא אין לי מלחמות.
במוצאי יום טוב הראשון של החג ירדו לעזרת נשים.
מה זה לרדת לעזרת נשים? למה צריך לרדת?
אולי צריך לעלות לעזרת נשים.
למה כתוב ירדו?
הייתה מאחורי מה?
זאת אומרת, יש עזרת נשים, ואז יש את ה...
מאיפה ירדו?
מאיפה ירדו?
מאיפה ירדו לעזרת הנשים?
מעזרת ישראל, נכון? מלמעלה, ירדו 15 מעלות,
הגיעו לעזרת הנשים.
אבל מי שנמצא, נגיד, מחוץ למקדש,
והוא נכנס למקדש הזה, הוא עולה לעזרת הנשים.
אז למה דווקא ירדו?
כל אחד הגיע. זאת אומרת, מי שהיה צריך להגיע, הגיע.
נכון?
כן, אז כלומר, למה ההרגשה דווקא שירדו? לא צריך לרדת.
אלא הכוונה שהולכים למקום נמוך,
שבו יש מכשול לאדם,
ואותו מתקנים.
כן? עזרת הנשים,
מקום של היצר הרע.
כן?
הרי כתוב, נבראת האישה נברא שטן, עימה.
זאת אומרת שהאישה היא לא השטן, כי נברא שטן,
עימה,
נכון? כתוב, נבראת האישה,
תראו מה שהמדרש אומר.
נבראת האישה, נברא שטן עימה.
אז אני למדתי שני דברים: א', שהיא לא השטן,
נכון?
מי חשב שהיא שטן?
אני אגיד לך מי חשב את זה. הנוצרים.
אני אגיד לך מי חשב את זה.
לא, הנוצרים מבטאים איזושהי נטייה של האדם להאשים את האישה בנפש האדם שלו.
אבל, עכשיו אני שואל את השאלה, אם האישה היא לא השטן, אז איפה השטן נמצא?
הוא באיש.
ברור?
כי ברגע שנבראת האישה, יש לו התמודדות.
ברור.
לא הרי יציר רע של האיש, כי הרי יציר רע שלו.
זה לא מה שכתוב.
אמרנו, תגיד שגם קנאה זה גם שטן.
נכון, אבל פה מדובר על יציר רע אחר.
אז זה מה שכתוב כאן.
במוצאי יום טוב הראשון של החג ירדו לעזרת הנשים
ומתקנים
זה יפה.
סליחה על השאלה הישירה.
לא, באמת יש פה שאלה ישירה, אבל
טוב שהיא נשאלה.
אבל אני מרגיש
שהייתי מוותר על מצוות עונה,
ואולי מתעלה יותר בעבודת השם וחי עם הרגשה של נפילה בקיומה.
יש מנזרים בשביל זה.
אבל אני אסביר.
הקדוש ברוך הוא הוא לא רוחניות.
הוא גם לא גשמיות.
הוא אלוהי הרוחניות ואלוהי הגשמיות.
ואני אגלה לך סוד, לפי היהדות השם הוא אחד.
היהדות היא מונותאיסטית.
ולכן גילוי הייחוד הוא דווקא בחיבור
בין העולמות.
אם לא, אתה בעצם מפרנס השקפה שבה יש דואליות בעולם, שתי רשויות.
הקדוש ברוך הוא נמצא עם הנשמה והשטן נמצא עם הגוף.
וזה בדיוק
מה שהנחש רצה ללמד את האדם.
בעוד שתורת משה מלמדת שהשם קדוש. מה זה קדוש?
הוא נמצא בכל.
ולכן, אם אתה רוצה עבודת השם אמיתית,
אז היא כוללת
כחלק אינטגרלי של העבודה, הוא אפילו משמעותי של העבודה, מצוות עונה.
מה אתה אומר לחיים ביותר? זה איך שהוא מרגיש.
כאשר הוא יעבוד בבני... לא, כשהוא מקיים.
אני רוצה עכשיו לתת שיעור על השאלה שלו, כן? אני אתן שיעור על השאלות שלי.
טוב, עכשיו.
כן.
במעמד הר סיני היה צורך לפרוש, נכון?
הם פרשו.
והם פרשו באופן זמני, נכון?
כי הרי מה כתוב אחר כך?
לך אמור להם,
שובו לכם, לאהול לכם.
למה נאמר לשוב לאוהל?
כדי לממש את התורה, ברור?
כלומר, יש איזה רגע שבו כדי לקבל את התורה צריך לפרוש,
אחר כך יש קיום התורה.
ואתה פה עמוד עמדי,
זה בגלל שמשה לא הצליח
לחבר את שתי המדרגות.
כן, הרי זה מה שלמנו בשם הרב קוק, שמשה רבנו נטבע
על ידי הדור לחזיר את המדרגה של אדם הראשון,
ולא הצליח.
כיוון שלא הצליח,
אז הוא לא היה גם המשיח.
כלומר, ואתה פה עמוד עמדי, זה שכדוש ברוך הוא יכול לנבא אותו כל רגע,
ולכן הוא צריך לפרוש מן האישה,
זאת מעלה שהיא גם באיזשהו מקום, גם חיסרון.
כן.
עכשיו בואו נמשיך כאן במשנה אם אפשר, או ש...
אני יכול, נכון?
בסדר.
מי שלא ראה שמחת בית השואה והלא ראה שמחה מימה במוצאים טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת הנשים,
ומתקנים שם תיקון,
מה כתוב בהמשך?
גדול.
אפשר להגיד, מתקנים שם תיקון.
למה צריך להוסיף גדול?
כנראה שמדובר בתיקון האחרון של אחרית הימים.
התיקון שבו נשחט יצר הרע לחלוטין. הרי כל הסוגיה אחר כך זה על שחיטת יצר הרע.
זאת אומרת שלרגע אחד, בשמחת בית השואבה,
ראו מה זה העולם של אחרית הימים.
עולם שבו אין מלחמה ביצר הרע.
תיקנו שם תיקון גדול.
כל זמן שלא מתקנים את התיקון הגדול, יש ספקות.
דבר שנשאר בספק, איך נקרא בגמרא?
תיקו.
מה חסר לו?
נון, נכון?
נון, זה כמה בגיל מטריה?
חמישים, חמישים שערי בינה.
אנחנו בעולם הזה משיגים רק ארבעים ותשע שערי בינה מקסימום.
חסר לנו השאר החמישים כדי להכריע,
כדי להפוך את התיקו לתיקון.
אבל היו מתקנים שם תיקון גדול.
מנורות של זהב היו שם,
וארבעה ספלים של זהב בראשיהם,
וארבעה סולמות לכל אחד ואחד,
וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של מאה ועשרים מלוג שמטילים לכל ספל וספל.
בקיצור, היו שם עושים הרבה אור,
הרבה שמן,
הרבה אור.
השמן זה מה שצף,
המים זה מה שיורד,
אבל השמן זה צף על גבי המים.
זאת אומרת, זה הצד העילאי של האדם.
שמן, מלשון שמונה.
שמונה.
שמונה זה יותר משבע.
שבע זה המספר שמודד את העולם הטבעי.
העולם הטבעי נברא בשבעה ימים.
אז השמן השמיני זה למעלה מהטבע.
עכשיו, מה שמעניין, איך היו עושים את הפתילות?
הפתילות שהיו שמים בשמן. זה מאוד מטריד את המשנה.
איך היו עושים פתילות?
צמר גפן, פשתן, מה היו עושים את זה?
אז המשנה אומרת, "מבלי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהם היו מפקיעים ובהם היו מדליקים".
זה ממש חשוב לדעת ממה היו עושים את זה.
מהמכנסיים הבלויות
ומהחגורות הבלויות
של הכהנים.
מזה היו עושים את הפתילות.
ממה זה היה עשוי, המכנסיים והחגורות האלה?
מפשתן. פשתן זה בוער טוב, כפתילה זה טוב, נכון?
נכון?
כל היוצאים מן העץ, אין מדביקים בו, אלא פשתן. הפשתן זה טוב, נכון?
אבל למה צריך שנדע שזה מהמכנסיים ומהחגורות? התוספות שם שואלים שאלה מעניינת:
למה לו גם הכותונת?
הרי גם הכותונת הייתה עשויה מפשתן.
ולמה לו מהמקבעת?
הרי גם המקבעת הייתה עשויה מפשתן, אז למה דווקא לקחו מהמכנסיים והחגורות?
כי זה המקום של היצר הרע.
זה היצר שבאו לתקן, יצרדי אריות,
אז לכן דווקא את זה היו לוקחים.
חגורה זה מה שמפריד.
נראה לי כך, חגורה מפרידה בין החלק ההיא להיא לחלק הבהימי של האדם.
אז דווקא משם היו לוקחים.
כן, מה?
אתה תמכו לו את ההפרדה שם? אני עוד לא יודע.
אתה יודע דברים שאני לא יודע. כי אתה קראת את ההמשך של הגמרא,
ואתה אדם מאוד מלומד, אני לאט-לאט לומד.
לא לבאס אותי.
כן, מה אתה אומר?
לכן זה פרחי כהונה וכולי, שזה ההתמודדות שלהם.
שהתחיל זקנם לפרוח, כתוב, נכון? מה אתה אומר?
נו,
שאין קבלת טומאה. האפשרות שהוא יכול לקבל טומאה, זה לא בסוף ל... נכון.
נכון. זאת אומרת, זה היה טהרה.
אין טהרה אם אין אפשרות של טומאה.
יפה.
אם הם היו מפקיעים, הם היו מדליקים. ולא היה חצר בירושלים שינה מהירה מאור בית השואבה.
ואז כל התיאור עם חסידים ואנשי מעשה. עכשיו,
הגמרא שואלת, בסדר,
כל זה מאוד יפה, אבל מה זה התיקון הגדול? למעשה, תכלס.
פרקטי, מה זה היה?
אומרת הגמרא שהיו עושים מחיצה.
שמו מחיצה.
אהה, בין נשים לגברים.
יש טיעון, שמע סיפור שלהם, אמר רבי אלעזר, כזה שענינו, חלקה הייתה בראשונה וכיפוה גזוסתרה, והדקינו שיהיו נשים יושבות מלמעלה ואנשים מלמטה.
בראשונה היו נשים מבפנים ואנשים מבחוץ, והיו באים לידי קלות ראש.
הדקינו שיהיו נשים יושבות מבחוץ ואנשים מבפנים,
ועדיין היו באים לידי קלות ראש, עדכינו שיהיו נשים יושבות ממעלה ואנשים מלמטה.
קיצור, היו שלבים איך החליט, איך עשו את החלוקה בין נשים לגברים.
עכשיו, הדבר הזה הוא מעניין מאוד, כי לפי המשך הסוגיה,
אתה רואה, אני קצת מכיר את ההמשך של הסוגיה בכל זאת,
זה דבר שקרה בבית שני.
בבית ראשון לא היו עושים את זה.
בבית ראשון היו עושים שמחת בית השואבה ללא שום מחיצה,
בין גברים לנשים.
שום מחיצה.
בימי בית שני אמרו,
באים לידי קלות ראש, בואו נעשה מחיצה.
שואלת הגמרא,
מי התיר להם לעשות מחיצה?
היכי עביד הכי.
איך הם התירו לעצמם לעשות את זה?
לעשות מחיצה בבית המקדש?
אז זה לא יכול להיות.
והכתיב,
הכל בכתב מיד השם עלי ישכיל.
זאת אומרת שכל סדרי המקדש וכל צורת הבנייה האדריכלית,
נעשתה על פי נבואה.
אז אם הנביאים קבעו
שאין מחיצה,
מי הם,
עם כל הכבוד,
התנאים בזמן ליל שני שהם שמים מחיצה?
עד כאן קושיית הגמרא.
היא עונה,
מצאו פסוק שמתיר להם.
איך הם עשו את זה? מצאו פסוק, אמר רב, קרא השכחו, מצאו פסוק.
ודרוש, הם דרשו אותו.
מה הפסוק?
בזכריה. זכריה היה נביא, מתי?
בתחילת ימי בית שני.
והוא אמר להם כך, וספדה הארץ משפחות משפחות לבד,
משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד.
אמרו ועלו דברים קל וחומר,
קל וחומר, ומה לעתיד לבוא שעוסקים בהספד ואין יצר הרע שולט בהם, אמרה תורה נשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקים בשמחה ויצר הרע שולט בהם,
על אחת כמה וכמה.
זאת אומרת שלמדו בקל וחומר מדברי הנביא.
כשהנביא אומר שבהספד הגדול שיהיה לעתיד לבוא,
יעשו הפרדה בין נשים לגברים, אז גם בשמחת בית השועל.
עכשיו, מזה אני לומד דבר מאוד מעניין.
א', שלהפריד היה צריך בשביל זה היתר.
ב', שבבית ראשון לא עשו את זה.
בבית ראשון לא הייתה מחיצה, בבית שני הייתה.
למה בבית ראשון לא הייתה?
הייתה שכינה שורה. ברגע ששכינה שורה, איפה יצר הרה ואיפה נעליים?
אבל בית שני שבו
שרתה שכינה או לא שרתה שכינה?
שכינתונת.
היה קצת שכינה.
ניצוץ כזה.
אז אומנם מצד אחד הייתה השראת שכינה, מצד שני לא כל כך, יצר הרע דין מרקט,
בדלית ברירה עשו מחיצה.
למה עשו מחיצה? כדי שתהיה אפשרית השמחה.
כדי ששמחת בית השבבה תהיה אפשרית.
אז באופן עקרוני זה לא אמור להיות.
כשיש השראת שכינה אין יצר הרע.
אבל מה אפשר לעשות?
לא הייתה השראת שכינה,
לא כמו שצריך, עשו מחיצה.
אז עשו תיקון לפי ערכם.
זה חצי תיקון, נכון, זה בדיוק מה שאומר.
אין ברירה, אז לכן עשו דרשה.
אז זה לא התיקון האמיתי.
אגב, יש מאורע אחר שהיה מתרחש במקדש
פעם בשבע שנים,
שבו היו לא סתם גברים ונשים,
היו כל עם ישראל גברים, נשים וילדים ביחד ללא שום מחיצה.
מתי זה היה?
מצוות ההקהל.
מצוות ההקהל,
פעם בשבע שנים,
מלך ישראל קורא בתורה בפני כל העם.
הוא קורא בתורה, אנשים, נשים וטף, כולם באים,
אין מחיצה.
איך זה יכול להיות?
יש, תודה על העזרה,
יש תורה.
ברגע שיש תורה,
המלך קורא בתורה,
אז יש התגברות של השכל
על הטבע,
ולכן אין צורך בהפרדה.
אז מי הבטיח שזה אצל כולם? ואתה חושב שבימי בית ראשון,
בטוח שאף אחד לא היה לו יציר הרע באיזשהו מקום.
אנחנו מדברים פה מהי המגמה הכוללת, מה הדומיננטי.
כמו שלא מצאנו למשל שחכמים חייבו לשים מחיצה על המדרכה,
למרות שגם יש יציר הרע על המדרכה.
כן?
אנחנו מדברים פה על התנועה הכוללת.
עכשיו, מה הדבר הזה אומר?
זה אומר,
זה אגב המקור
למנהג של אחינו הספרדים,
שכאשר מוציאים ספר תורה,
פותחים את הווילון שבין הנשים לגברים. שם אתם לב לזה?
כן. אז תשימו לב, בתי כנסת של אחינו הספרדים.
מה?
מה כבר אין לזה? למה?
אני רואה את זה כל שבת.
בוילון, אבל יש קיר.
היום יש קיר בטון עם שברי זכוכית ותיל.
דריסים. ותיל, נכון?
ספרדים. נכון, זה מחושמל, נכון? זה מחושמל, כן.
אבל אני מדבר בבתי כנסת
של אחינו הספרדים, שפעם היה דבר כזה,
אז אתה רואה שמסיתים את הווילון ונשים מנשקות את הספר תורה,
נכון? שולחות את ידיהם ומנשקות ספר תורה.
למה? זה כך.
כשיש תורה,
אין יצרה. אז מה זה הסיפור הזה מספד?
במספד
או בשמחת בית שואבה יש פרץ של רגשות.
יש רגשות או של שמחה
או רגשות של עצבות,
ואז יצר הרע יכול לפעול.
הרב, כאשר היו לוקחים מהמכנסיים לעשות פתילות,
הם חשבו על מה שהרב אומר כדי לתקן, או שזה רק אנחנו שמסבירים כך?
ויכול להיות שלהם היו הבנות שונות שמתאימות לדורם.
הם חשבו על מה שאמרתי,
שאם לא כן, לא הייתי מפרש כך.
אם פירשתי כך, זה סימן שככה הם היו חושבים, לא?
איזו שאלה.
אז זה השמחה המיוחדת של חג הסוכות.
עכשיו צריך לברר,
המאורע התנ"כי, ההיסטורי,
שהוא היסוד של כל חג הסוכות.
כן, מה אתה רוצה?
מה? יש כאלה יסודים שהתיקון של השכינה זה...
לא הבנתי את השאלה, תסביר את השאלה.
התיקון של השכינה, אין שכינה,
מתמודדים עם זה, אז עושים מחיצה. לא, אין שכינה, אז יש יצר הרע.
יש יצר הרע, אז עושים מחיצה.
זה לא סיפור שהשכינה בעצם ה... לא, זה מה שאפשר לעשות.
במצב ירוד של ימי בית שני, זה מה שעושים.
כן? זה המצב.
ודאי שיותר טוב בלי, כן?
איך אמרו אז בית ראשון, אם לא היה יצר הרע? אם לא היה כאילו היה רעיון,
כאילו...
בית ראשון,
לא אמרנו שלא היה יצר הרע.
לא היה יצר הרע בשמחת בית השואבה.
כי אז הייתה שורה שכינה.
זה מזהיר, למשל, כתוב
שכאשר דוד היה חוזר מהמלחמה,
היו אנשים יוצאות לקראתו ושרות.
מה הם היו שרות?
היכה שאול באלפיו, לא, לא נכון.
לא נכון, לא היו שרות דוד מלך עשרה. כתוב בתנ״ך מה שהן היו אומרות.
כתוב, היכה שאול באלפיו
ודוד ברירבותיו, ברירבותיו, נכון? למה על החשבון שאול?
טוב, אז יש שם מה לדון שם, אתה רואה שם, אבל זה לא הנושא שלנו, לכן אני לא אתייחס לזה.
יש לנו כלל בשיעורים פה,
אנחנו מתייחסים רק לנושא הנלמד,
וגם כשאנחנו מזכירים משהו בדרך אגב, זה רק לצורך מה שזה משרת את הנושא הנלמד.
בסדר.
אז היו אומרות, היכה שאול בעלפיו ודוד בריבותיו. היו שרות.
איך הם היו שרות?
מה, אז היה שם, היו החיילים, חזרו מהמלחמה, שרות, מה קרה?
אלא בזמן הניצחון, הייתה שורה שכינה.
שורה שכינה, היא נייצר הרע.
לכן אתם יכולים גם להבין מה שכתוב, ותשר דבורה
וברק בן אבינועם ביום ההוא לאמור,
זו הייתה שירת ניצחון במלחמה,
ולכן
היא הייתה שרה, היא וברק.
מה, תגידו שהיא הייתה שרה בשקט?
שלא יישמעו.
אז מה אם זה בעלה? אז מה אם זה בעלה? אבל כל עם ישראל שמה.
כן, בסדר. דואט.
מה?
בגלות הזה יש את זה? אורי אורי דבורה, אורי אורי דברי שיר.
כתוב, לא?
מה?
בגלות הזה יש יותר יצר הרע, נכון.
יצר הרע. זה המקום שלו, זה המקום של השליטה שלו.
זה גם רק ליהודים או גם לגויים?
מה?
גם לגויים כאילו יש... האם לגויים יש יצר הרע?
לא, או שיש להם יצר הרע. אלא מה השאלה?
כשהם באים נגיד לארץ, יש להם יצר הרע קטן יותר?
כי זה מקום של אשכנן.
מה ההפייה של יצר הרע בכם? מה? לא הבנתי. אני שואל. הגויים באים לארץ?
זה אנחנו באים לארץ, לא הם.
בסדר, אבל יש גויים שנמצאים בארץ. יש גויים שנמצאים בארץ. האם הם גם מרגישים ב... האם הם מרגישים?
ודאי שהם מרגישים, ועוד איך שהם מרגישים. הרי כל העולם כולו בא לכאן. למה? יצר רם משגיע להם פחות?
יצר רם משגיע להם יותר בארץ.
דווקא בגלל העוצמה של החיים פה. גם הלילה בעצם? בוודאי. זאת אומרת, בגלות יהיה פחות? תלוי. זה אופנים שונים של התמודדויות.
בגלות היצר הרע חזק מצד שפלותו של האדם,
וארץ ישראל, היצר הרע גדול מצד מעלתו של האדם.
זה סוג אחר.
כן.
עכשיו, בואו נתקדם קצת. אני רוצה,
למה דיברנו פתאום על השירה שמה?
טוב, בסדר. עכשיו אני רוצה להגיד משהו.
יש רקע לכל חג, כידוע,
כל חג בלוח העברי,
מקורו באיזה מאורע היסטורי
שעבר על האומה,
והוא מייסד את הקדושה של החג.
המאורע שאנחנו מציינים בחג הסוכות, מתי היא התרחש?
יציאת מצרים. מתי זה היה בשנה?
בפסח. בפסח, נכון?
כתוב מפורש.
וייסעו בני ישראל מרם אס אס
סוכותה.
אז איך שלא נסביר מה זה הסוכות האלה, אם זה היה ענני כבוד,
סוכות ממש,
מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא,
אבל בכל מקרה המאורע התרחש בט״ו בניסן.
בסדר?
משום מה,
התורה מחלקת את חג הפסח לשני אגפים.
אגף א' לאביב, אגף שני לסתיו.
כלומר, חלק מחג הפסח עבר לחודש תשרי.
קצת מוזר.
טוב, אפשר להבין.
כנראה שחג הפסח לא מושלם.
חג הפסח הצליח באופן חלקי את המשימה, יש להם להדליק את זה?
זה? אני חושב שכדאי, לא?
כן.
מה,
זה דלק?
זה בטח היה על חימום.
לא?
טוב, אני אעשה.
טוב, חג הפסח כנראה השיג,
חג הפסח השיג חלק מן העבודה שלו,
הוציא את ישראל ממצרים,
אבל נכשל בהוצאת מצרים ממצרים.
כלומר, העולם נשאר מאחורה.
לכן אפשר לומר, מה שהוא שייך עדיין לעתיד.
איך אומר רבי אליעזר? בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל.
למה אתה מתעקש דווקא להביא את דעת רבי יהושע?
כי אתה זוכר את דעת רבי יהושע. כנראה יש את הגלגול של רבי יהושע. שרבי יהושע אמר,
בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל. אבל אנחנו לומדים את רבי אליעזר עכשיו.
רבי אליעזר אומר, בניסן נגאלו ובתשרי עתידין להיגאל.
וכך מפורש לכאורה כדבריו בנבואת זכריה, שלעתיד לבוא כל הגויים באים בחג הסוכות וכו'.
זאת אומרת, אז זו ההערה העתידית.
עכשיו, אם זה נכון,
אני מתחיל, אז אני מבין שחג הסוכות הוא צריך להיות העתק
של חג הפסח.
כמה ימים יש בחג הפסח?
שמונה כמובן, נכון?
ודאי.
אבל יש שמונה ימים בפסח, נכון?
אני שאלתי כמה ימים יש בפסח?
שמונה.
בוודאי. שבעה ימים שבהם
אוכלים מצות ולא אוכלים חמץ,
והיום השמיני זה חג השבועות, נכון?
חג השבועות הוא השלמה של חג הפסח.
אבל זה לא דרש בכלל.
למה צריך לספור ספירת העומר?
אם חג השבועות עומד בפני עצמו,
אז תקבל לו תאריך.
אבל אתה לא קובע לו תאריך, אתה אומר,
זה היום החמישים אחרי וכולי.
נכון? זאת אומרת שמשהו בחג הפסח עדיין לא הושלם וצריך לספור, כן, יש שמיני של פסח, שמיני של פסח, חג השבועות, יפה מאוד.
השאלה היא,
למה זה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? למה אי אפשר לעשות את השמיני של פסח
ביום השמיני, דהיינו במימונה?
למה צריך לחכות שבעה שבועות?
נו, מה התשובה?
צריך להיטהר, ממה?
טומאת מצרים.
טומאת מצרים עדיין שולטת בעולם,
ולכן אין ברירה.
צריך כאישה המטהרת לבעלה,
שסופרת שבעה נקיים, אז גם פה סופרים שבעה שבועות.
בסדר.
אז היום השמיני דחוי.
אז אם זה ככה, אני לא מבין כלום.
כמה ימים יש בסוכות?
שבעה.
נכון?
בסוכות תישבו שבעת ימים.
ומתי צריך לחול חג השבועות שלו?
אחרי שבעה שבועות.
ומה קורה?
מייד אחריו.
מה קרה? שפתאום פה קיפלו.
מה, בגלל שמתחיל הגשם, אז יהיה קשה לעשות משהו ככה באמצע ימות הגשמים?
זה קשה מה שאומרים לי. מה זה קשה מה שאני אומר? למה זה קשה? שבועות זה פסח,
אז אין שלוש רגלים.
שלוש רגלים תחרוג לי בשנה. מצד האמת היה צריך להיות רק רגל אחת.
בסדר, אבל... לא, אם אתה עושה חשבון. שלוש רגלים... מצד האמת, אם עם ישראל היה מצליח את המשימה של יציאת מצרים עד הסוף,
וייסעו בני ישראל מרעמסה סוכותה,
ואז היינו מיד מגיעים ביום השמיני
לארץ ישראל ומקבלים שם את התורה,
ואז היה לך רק מועד אחד בשנה
של שמונה ימים, מט"ו בניסן עד כ"ב בו,
ובו היית אוכל מצות בסוכה, בסדר?
ועושה שמחת תורה במימונה. זה הכל, נגמר.
אבל קרה מה שקרה, ההיסטוריה נכשלה, אפשר לומר, נגיד,
הצליחה באופן חלקי,
ואז הלכה שלושה רגלים,
מובן?
ואז היינו צריכים לתקוע בשופר באלף בניסה.
עכשיו אני רוצה להבין משהו.
אז אם ככה, או שהיום השמיני דבוק לחג,
או שהיום השמיני מרוחק מן החג.
בפסח אומרים לי, תחכה שבעה שבועות,
בסוגות אומרים לי, ניד אחר כך.
מה ההבדל?
בסוגות אין טומאת מצרים. למה אין טומאת מצרים?
כי לא. לא, זו לא הסיבה.
כי היה יום כיפור.
יום כיפור. יום כיפור זה הזמן שבו אנחנו מסירים את היצר הרע.
אז אפשר, אם כן, לממש באופן מיידי מה שלא הצלחנו בהיסטוריה לעשות.
בהיסטוריה היינו צריכים להרחיק את קבלת התורה מיציאת מצרים, ואת קבלת התורה מארץ ישראל.
לעתיד לבוא, הכל מתכווץ לדבר אחד.
ולא נותר אלא חג סוכות בלבד.
מובן?
כן.
נכון. אז גם בסוכות זה קצת חלקי.
לא הכל מוצלח. למה? עובדה, יש דברים שאנחנו עדיין משלמים בהקפה.
בסדר, הבנתי, הבנתי. רק רגע שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, בסדר.
כן.
זאת אומרת, יש, איך קוראים לזה,
דברים שאנחנו כבר מצליחים להשיג ודברים שאנחנו משאירים לעתיד.
עובדה,
אתה לוקח לולב,
הלולב צריך להיות לפי ההלכה, של מי?
שלך.
אתה צריך לקנות אותו בכסף שלך ולקחתם,
לכם, מי שלכם.
אבל אתה יושב בסוכה,
והסוכה מקיפה אותך.
של מי צריכה להיות הסוכה?
לא משנה.
יכול לקרוא שזו סוכה של החבר שלך, אפילו סוכה שגוי בנה.
זה גם זה טוב.
זאת אומרת, יש משהו שאתה עוד לא הפנמת.
משהו שאתה קנית הוא שלך.
יש משהו שאתה עוד צריך להפניק.
כמו כן, גם אתה מסתובב עם הלולב הזה מסביב לטבע.
אתה מקיף.
להקיף, אכן ואני,
מקיף.
למה החנווני מקיף?
הוא אומר, אני יודע שעכשיו אין לך מה לשלם, אבל אני יודע שאתה עתיד להיות מסוגל לשלם, אז על חשבון העתיד אתה מקבל.
ובשמחת תורה זה ההקפה שבה הקפות. אין שם לולב בכלל, רק מה שאתה מקיף.
כן?
יש פה שתי שאלות.
הרר, מזה שנשים פותחות את הווילון, נלמד מזה הלכה? אולי זו טעות?
זה שאנשים אוכלים מצה בפסח,
אולי זו טעות?
זה שאנשים מניחים תפילין על הראש,
אולי זו טעות שאולי צריך לשים את התפילין מסביב לצוואר? לא יודע.
אולי זו טעות?
איך אתה יודע מה ההלכה, תגיד?
ההלכה, אנחנו יודעים מדבר אחד,
מהמסורת.
ואם עם ישראל עושה משהו, זה סימן שזה נכון.
אם כן,
לפי דברי הרב,
אוטובוסים מהדרין זו דרישה נכונה לאסור שירת נשים בצבא?
אולי נבנה עולמות וחיים נפרדים לנשים וגברים? מדינת ישראל הגברית ומדינת ישראל לנשים?
אני בכלל לא מבין את הקשר.
מה קשר? אני לא יודע.
שוב,
כדי לדעת מה היהדות אומרת,
צריך
ללמוד מינה מסורת.
הרי איך אנחנו יודעים מה התורה אומרת?
מסורת האומה, אין לך יותר מזה.
יש תשובה של הרעבד בספר תמים דעים.
הרעבד, מגדולי הפוסקים, רבנו אברהם בן דוד.
מישהו שאל אותו על תקיעת השופר שלנו,
והוא הראה שלכאורה האופן שבו אנחנו תוקעים בשופר,
יש כמה קושיות על זה מהסוגיה בגמרא.
שזה לא נראה מהגמרא שאנחנו תוקעים נכון.
ענה לו הרעבד,
דע לך שההלכה היא מה שאנחנו עושים,
כי כך נקבע הדבר על פי המסורת.
ואם הדבר יתיישב עם סוגיית התלמוד, מה טוב, ואם לא, לא נזוז מקבלתנו.
זה לימוד גדול.
כי אנשים היום חושבים שההלכה פוסקים מספרים,
ואינם יודעים שהספרים אינם אלא העדות על המסורת, ולא להפך.
ואם כן, אם אנחנו רואים שעם ישראל,
מאז משה רבנו ועד היום, לא עשה אוטובוסים נפרדים,
אז זה סימן שלא צריך.
כל האוטובוסים
שהיו בדרך להר סיני,
לפי מה שידוע לנו, היו בלי מחיצה.
כן.
ברור.
עכשיו, לגבי שירת נשים בצבא, זו סוגיה חדשה, יש מה לדון בזה.
אני אגיד לכם משהו, זה בכלל לא משנה מה ההלכה בזה.
האם היה מותר לחיילים האלה להישאר שם או היו צריכים לצאת,
והפלפולים ההלכתיים לכיוון הזה ולכיוון הזה, זה בכלל לא משנה.
כי צריך לתת גיבוי לאנשים.
יש איגרת של הרב קוק
לאחד מהפקידים של הברון רוטשילד.
הפקיד של הברון רוטשילד
שהיה אחראי על כמה מושבות בארץ,
רצה להכריח את החקלאים הדתיים להסתמך על היתר מכירת הקרקעות בשמיטה שהרב קוק חתום עליו.
רצה להכריח אותם. הנה, אמר להם, הרב קוק מתיר,
אז אני מחייב אתכם
לסמוך על ההיתר שלו.
הרב קוק כותב אל הפקיד של הברון, הוא אומר, תשמע,
אמנם אני מתיר,
אבל מכיוון שלדעתם זה אסור אם אתה כופה עליהם דינם שיהרגו ולא יעברו,
כי על כפייה על דת ייהרג ועל יעבור.
שימו לב לאובייקטיביות העצומה של הרב קוק. הרב קוק אומר שזה מותר, אבל לדעתם זה אסור,
אז אסור לך לכפות עליהם.
לכן זה בכלל לא משנה אם החיילים, לפי ההלכה, היו צריכים להישאר או היו צריכים לצאת.
צריך לתת להם גיבוי.
טוב,
אז איפה היינו? כן, היינו בשמיני.
עכשיו,
זאת אפשרות אחת, מה שאני אמרתי עכשיו.
אפשרות אחת לומר שבעצם המאורע שאנחנו חוגגים בסוכות התרחש בפסח.
כך משתמע מהגמרא במסכת מנחות, שהיה ראוי לשבת בסוכה דווקא בפסח.
אבל זה נדחה לסוכות.
אבל יש אפשרות אחרת לגמרי.
ייתכן מאוד שהמאורע שעליו מדובר בסוכות, הושבתי את בני ישראל והוציאו אותה מארץ מצרים.
הרי כתוב והושבתי את בני ישראל,
ושמה וייסעו בני ישראל מרמסיה סוכותה,
זה לא שה' הושיב אותם,
הם ישבו בעצמם.
אבל היה, ועד כמה שאני זוכר, גם בני ישראל לא ישבו בסוכות, הם ישבו במה?
באוהלים,
נכון?
הם ישבו באוהלים, מה?
יהיו עדני כבוז. לא, אבל סתם מבני ישראל, סתם, כן, ישבו באוהלים, לא?
יריעה. מה זה, סובבו בסוכות תושבתי.
"מה טוב הוא אוהליך יעקב", אז מה זה הסיפור הזה "בסוכות תושבתי"?
אלא היה אירוע אחד שבו הם ישבו בסוכות, אתם יודעים מתי?
במעמד הר סיני.
כתוב, היו נכונים לשלושת ימים,
אל תגשו אלישע, נכון?
ואז הם יצאו מן האוהלים. איך אני יודע שהם יצאו מהאוהלים? כי הרי אחרי מעמד הר סיני נאמר, לך אמור להם,
שובו לכם,
לאוהליכם.
אז משמע שאנשים נשארו באוהלים. איפה ישבו הגברים במשך שלושה ימים?
בחוץ, איך?
ככה, שמש?
מה שמש? זה היה שם בחג השבועות, איזה ראשי חג השבועות.
יש חם,
חם, שמש, הכל, לא סתם, נו, יוני.
אלא הם עשו סוכות.
זאת אומרת, היו שישים ריבו סוכות למרגלות הר סיני.
בסוכות הושבתי את בני ישראל, והוציאו אותם ארץ מצרים.
אם כן ייתכן מאוד,
באמת הושבתי אותם בסוכות, כי אמרתי להם לצאת מן האוהל,
נכון?
אז אם כן, יכול להיות שהמאורע שעל המדובר הוא בעצם המאורע של מתן תורה.
מה?
זה עוד לא תשאלה, זה יותר קרוב.
אתה אומר.
אבל זה עוד לא תשרה ממש.
כן, אבל זה אומר משהו שבעצם היה צריך שחג מתן תורה יהיה אולי, אם כבר הוא דחוי,
אז שיהיה בתשרה.
ואיך אני יודע?
הרי קבלת התורה... מתי היה החג של קבלת התורה?
ביום הכיפורים. ביום הכיפורים, נכון?
ביום הכיפורים קיבלנו לוחות שניים, אז בקבלת תורה היה...
ואז צריך לעשות חג על זה.
מהו החג? חג הסוכר שבא מיד אחרי יום הכיפורים.
אפשרות שלישית, מהפכנית,
שאולי
המאורע של בסוכות,
תושבתי את בני ישראל ומוציאו אותם ארץ מצרים, זה היה בסוכות,
שזה באמת מקורי.
לחשוב שהמאורה שהתורה מציינת התרחש באותו תעל.
איפה מצאנו את זה?
פשוט מאוד.
ויעקב נשא סוכותה. איפה זה סוכות של יעקב אבינו?
לא, זה לא בשכם, ממש לא.
זה בעבר הירדן המזרחי, נכון?
רואים את זה במלחמה של גדעון נגד המניינים, שהוא עובר שם במקום הנתה סוכות, נכון?
עמק סוכות המדד.
סוכות זה בעבר הירדן המזרחי.
גם אנחנו רואים שכשאוריה החיתי מגיע לירושלים ודוד אומר לו, הולך הביתה, הוא אומר, אה, כל ישראל יושבים בסוכות ואני אלך הביתה?
זאת אומרת שכשהם עשו את המלחמה על רבת עמון,
שם הם ישבו בסוכות.
הסוכות בכלל זה היה מההסטרטיה של המלחמה, גם ששימש להסוואה, גם למגורים והכל.
זאת אומרת שהמקום, הסוואה.
ולמה לא רואה את ההסוואה?
מה?
כשאתה עושה מלחמה, אתה צריך להסתיר את הלוחמים שלך.
למה סוכות?
סוכות זה עשוי מענפים, אתה יודע.
כן, אני יודע, אבל אנחנו היום רואים את זה בצורה אחרת.
עכשיו, אם כן, ישראל ישוב בסוכות.
אגב, מי משתמש עוד בסוכות?
מי האנשים שבדרך כלל צריכים סוכות? רועי צאן, נכון? איפה מקום המקנה הגדול? איפה יש מרעה גדול בארץ ישראל? בירדן המזרחי, גלעד, נכון?
בני גד ובני ראובן.
רצו לעשות, רצו דווקא את הארץ ההיא, בגלל שיהיה להם הרבה צאן.
כלומר, המקום שבו באופן טבעי נעשות סוכות זה איבר הירדן המזרחי.
אהה,
איבר הירדן המזרחי, זה שייך לארץ ישראל או לא?
כן. זה שייך, נכון?
זאת אומרת שברגע שבני ישראל עברו את נחל ארנון,
נכנסו לאיבר הירדן המזרחי, בעצם הגיעו לארץ ישראל,
נכון?
אז מתי זה היה?
והייתה מלחמת סיחון, נכון?
מתי זה היה?
איזה היה? תעשו חשבון.
מתי מת אהרון?
בראש חודש אב. בראש חודש אב, נכון? כתוב מפורש בתורה שבראש חודש אב מת אהרון.
מתי משה התחיל את הנאום שלו, של ספר דברים?
בראש חודש שבט. ראש חודש שבט, נכון? ב-12 חודש ו-1 לחודש.
הואיל משה בערת התורה הזאת.
אחרי הכותו את סיחון.
זאת אומרת, מלחמת סיחון צריכה להיות באיזשהו מקום בין ראש חודש אב לראש חודש שבט.
נכון?
עכשיו, אחרי ראש חודש אב,
שאמר אחרי שמת אהרון,
סבבו את ארץ אדום.
זה לקח הרבה זמן. כתוב הנאס"ו ואת הר-סעיר,
ימים רבים.
נכון?
עכשיו, יש גם שם פרשה של בעל פאור
והפרשה של בנות צלופחד.
בקיצור,
יש הרבה דברים שצריך לחלוקת השלל של מלחמת מדיין,
אז כל זה מחזיר אותנו כמה חודשים לפני.
הלו, ידידיה,
תתעורר, יש לך שם טלפון שמצל�ל. זה לא מפריע. בסדר, זה מפריע.
בסדר. טוב, לא משנה.
אני חושב שהשאלה מתי, אם כן, הייתה המלחמה.
אז אני אגיד לכם, רבי אליעזר, רוקח
מוורמייזה, אומר שמלחמת ציחון הייתה בסוכות.
זה, אם כן, על הכניסה לארץ ישראל עושים את חג הסוכות.
יוצא לפי זה שיש לכם חג
על יציאת מצרים,
חג על מתן תורה,
וחג על הכניסה לארץ ישראל.
פסח,
שבועות, סוכות.
חג אחד ששייך לעבר,
יציאת מצרים שייך לעבר, בהגדרה.
חג להווה, מתן תורה.
חג לעתיד, סוכות.
עכשיו שימו לב שיוצא לפי זה שיש התלכדות בין השמחה לבין ארץ ישראל.
הרמב״ם כותב, ומורה נבוכים.
למה עושים את חג הסוכות?
כי זה השמחה של באי הארץ.
יושבי המדברות,
מה מסמל בשבילם את שמחת היישוב?
ענפים ירוקים.
עד היום הזה הערבים אוהבים את הצבע הירוק,
ויש שבמקורם הם יושבי מדברות.
אז נווה המדבר, נדבר אליהם.
אז כן לוקחים ענפים ירוקים, שמחים, ושמחתם, ואתה תופס משהו ירוק,
זה עושה אותך שמח. כן, אם אתה בא מהמדבר, אתה שמח בירוק.
זאת אומרת שהשמחה של ארץ ישראל
היא השמחה של הטבע, לפי זה,
והיא השמחה של תיקון יצר הרע,
הכל באשר לכל. זאת אומרת, יש פה התאחדות של מדרגות שבדרך כלל נפרדות זו מזו,
ומכאן השמחה הגדולה.
היה ראוי להעריך יותר, אבל הגיע זמן המבזק.
שלום.
