אנחנו ממשיכים בעצם בסוגיה שהתחלנו בה בשבוע שעבר,
הנוגעת לבריאת העולם,
מחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע במסכת ראש השנה, מתי נברא העולם.
ראינו שרבי אליעזר סובר שבתשרי נברא העולם, ורבי יהושע סובר שבניסן נברא העולם,
ומדובר בעצם בהסתכלות
הופכית זו לזו, זאת אומרת שעבור רבי אליעזר המציאות של העולם היא מציאות פסימית,
העולם בטבעו הוא סתווי, לכן הוא נברא בתשרי. כלומר, תשרי זה מורה על בליה,
לעומת העולם של רבי יהושע, שהוא עולם אופטימי,
עולם אביבי שנברא בניסן, כלומר עולם שהולך ומתקדם.
מדובר על שתי השקפות עולם כלליות לגבי האופי של המציאות. האם העולם זה עולם של נפילה או עולם של עלייה?
שני מסכימים שיש בעולם תשרי ושיש בעולם ניסן, כן?
רבי אליעזר יודע שיש בעולם אביו.
רבי יהושע יודע שיש בעולם סתיו.
השאלה היא,
מהו הגורם המנצח?
לפי רבי אליעזר מה שמנצח בעולם זה הבליה,
כלומר הנפילה, האבדון,
או במונחים פסאודו-מדעיים האנתרופיה.
זאת אומרת,
העולם הולך ומתפרק.
לעומת רבי יהושע שהוא יותר אבולוטיבי,
הוא חושב שהגורם המנצח בעולם למרות המוות ולמרות הבליה,
למרות הנפילות,
בסופו של דבר הגורם העולה הוא העיקר.
כן, לפי משל, זה קצת דומה לפילוסופיה של ברקסון או של ספנסר,
שרואים שבתוך העולם יש כיוון של התארגנות, של עלייה מתמדת וכו',
בסדר?
ניתן לומר,
ודיברנו על זה שכל אחד מכיר בזה שיש נקודה של צדק בשני.
כן, כרי ראינו שרבי אליעזר סידר כמה שיותר מאורעות משמעותיים בעולם בתשרי,
אבל הוא מודה שיצחק נולד בפסח.
בפסח נולד יצחק.
הוא גם מודה שיציאת מצרים הייתה בניסן.
זה הוא מסכים.
גם ראינו שרבי יהושע משתדל להכניס כמה שיותר מאורעות
בתשרי, בניסן,
אף על פי כן יש מאורעות שהוא לא יכול שלא להסכים שהם היו בתשרי,
כגון בראש השנה נפקדה שרה,
בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים. זאת אומרת, זה כולם מסכימים. זאת אומרת שיש בכל זאת
איזושהי נקודת הכרה של הצדק של השני אצל כל אחד,
ובאופן כללי אנחנו גם יודעים שהתפיסה התשריית,
זו שרואה את העולם כעולם נופל,
זאת היא העמדה הדומיננטית אצל אומות העולם, אצל הגויים.
אצל הגויים העולם נתפס כעולם נופל.
בעוד שהעמדה המרכזית,
הייתי אומר הדומיננטית בעם ישראל,
זו העמדה האביבית.
כך אפשר לומר שרבי אליעזר מייצג באיזשהו מקום
את השיטה הגויית,
ורבי יהושע את השיטה היהודית.
אז זה לא שרבי אליעזר הוא גוי, חס ושלום,
רבי אליעזר אומר שהגויים צודקים,
שעם ישראל מופיע בעולם כגורם על-טבעי,
כגורם שהולך נגד הנטייה הכללית של המציאות כדי להרים אותה, כדי לגאול אותה.
ואילו אצל רבי יהושע זה לא כך, יש על זה הרבה השלכות.
האם אפשר לזכות לחיי העולם הבא אם אתה גוי?
לדעת רבי אליעזר, לא.
רבי אליעזר סובר שגוי אין לו חלק לעולם הבא.
אז הוא רוצה עולם הבא, מה יעשה?
יתגייר.
כלומר, יש אפשרות, יש מילוט,
אבל המילוט דורש הצטרפות לאומה אחרת, כלומר לעקור מן הגויות להיות ישראל.
לעומת רבי יהושע, שהוא יותר אופטימי, אומר, לא, חסידי אומות העולם, יש להם חלק לעולם הבא, אין בעיה, אתה רוצה עולם הבא, תהיה גוי טוב, אתה תגיע.
זה פחות או יותר מה שראינו עד עכשיו.
עד כאן ברור?
בסדר.
כפי שאמרנו, ההיסטוריה של עם ישראל, ההיסטוריה המדינית של עם ישראל, מתחילה עם רפורמה בלוח, נכון? ככה התחלנו.
שהרי כתוב וידבר השם אל משה ואל אהרון בארץ מצרים לאמור, החודש הזה לכם ראש חודשים,
ראשון הוא לכם לחודשי השנה. זאת אומרת שההיסטוריה המעשית, הפוליטית של עם ישראל לא יכולה להתחיל בלי שקודם כל נעשה איזשהו שינוי,
רפורמה בלוח,
נפסיק למנות מתשרי, מתחילים מניסן.
עד כאן ברור.
טוב, עכשיו,
על פי זה גם הסברנו,
המחלוקת לגבי בניסן נגאלו,
אז מה ההמשך של הדבר הזה?
אז ראינו שההמשך של המשפט בניסן נגאלו נתון למחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע.
בניסן נגאלו, מה אומר רבי אליעזר?
בתשרי עתידין להיגאל.
ואילו רבי יהושע אומר בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל. מה המשמעות של המחלוקת הזאת?
לפי רבי אליעזר,
אומות העולם לא נגאלו,
נשארו מאחורה.
אז לכן מוכחים,
רואים שגאולת ניסן שגאלה את ישראל מן הטבע לא הועילה לאנושות.
לכן צריכה להיות גאולה אחרת לאומות העולם.
ומתי היא תהיה?
בזמן המתאים לאומות העולם.
בניסן נגאלו, אם כן בתשרי עתידים להיגאל.
כי ניסן לא הועיל.
לפי רבי יהושע ממש לא כך.
רואים שניסן זה עבד יפה?
זה עבד טוב לישראל, עבד טוב לאומות העולם, רק שזה לא הושלם.
אז בניסן נגאלו, זה עובד טוב, בניסן עתידים להיגאל.
כן? כמו שאומר איש מחשבים, זה עובד אל תיגע.
כן? זה עובד, אז אל תיגע.
זאת אומרת, ניסן עובד טוב, ממשיכים עם זה.
עכשיו, מתוך כך אנחנו יכולים להמשיך בברייתא.
אתם רואים לפניכם בצילום בשורה מספר
עשר, שתים עשרה, בשורה שתים עשרה,
תניא רבי אליעזר אומר,
המצאתם?
מישהו לא מצא?
מול התושבות הט.
שתים עשרה שורות מתחילת הצילום, בסדר?
בעמודה האמצעית כמובן, זו שכתובה באותיות מרובעות, לא באותיות רש"י.
אתם רואים?
מוצאים שמה תניא רבי אליעזר אומר, באמצע השורה, נכון?
תניא רבי אליעזר אומר,
כאן אנחנו לומדים את המקורות של הוויכוח ביניהם.
מניין שבתשרי נברא העולם,
שנאמר,
ויאמר אלוהים,
תדשה הארץ דשא,
עשב מזריע זרע,
עץ פרי.
מה זה עץ פרי?
אתה אומר שטעם העץ כי טעם הפרי, בגלל שאתה למדת מדרשים.
אבל,
לרב שלום, כיצד ניתן לומר שלרבי אליעזר יש ראייה פסימית? האם זו השקפה לגיטימית ביהדות? תודה. לא, זה לא לגיטימי.
אלא שרבי אליעזר אומר שהמציאות של העולם היא מציאות פסימית, אלא שעם ישראל מרים את העולם.
וזה כמו שלמשל המהר"ל מסביר,
סומך השם לכל הנופלים, מי הם הנופלים?
אומר המהר"ל כולם.
הכל נופל,
כי הרי הכל מתרחק מן העילה,
מן הבורא יתברך.
אז סומך השם לכל הנופלים, לכולם.
כן, זה המערב, זה המערב. טוב, עכשיו, בואו נחזור פה לנושא. אבל אתם למדתם מדרשים? מדרשים יפים, אני מסכים.
רק שבסוגיה כאן זה לא מובא כך. עץ פרי, לפי ההבנה הפשטנית,
הכוונה עץ שיש עליו פרי.
כלומר, הקדוש ברוך הוא ברא עצי תפוחים עם תפוחים.
מתי גדלו התפוחים?
מעולם לא גדלו,
נבראו כך.
התפוח הגדל זה בא מן העץ הבא.
מהתפוח הזה אנחנו נעשה עצי תפוחים נוספים.
אבל עץ התפוח הראשון היה עץ פרי,
אם כבר הפירות עליו.
אז ככה מבין רבי אליעזר, הוא אומר, איזהו חודש שהארץ מוציאה דשאים ואילן מלא פירות,
כבר הפירות על העץ, הווה אומר, זה תשרי.
כלומר, בתשרי הארץ מלאה כבר, העצים מלאים מפירות,
אם כן העולם נברא בתשרי, ככה רבי אליעזר אומר.
ואותו הפרק, זמן רביעה הייתה, מה זה רביעה? גשם הראשון,
וירדו גשמים וצמחו, שנאמר ועד יעלה מן הארץ.
רבי יהושע אומר,
מנין שבניסן נברא העולם, שנאמר לבריאות ותוצא הארץ דשא,
עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי.
כלומר,
הפסוק שמתאר את המציאות אומר שבסופו של דבר הקדוש ברוך הוא עשה עץ
עושה פרי. מה זה עץ שעושה פרי?
שמתחיל להוציא את הפרי.
אז הפרי עוד לא עשוי, נכון?
איזה מצב זה? איזה הוא חודש הארץ מילה דשיים ואילן מוציא פרות?
הווה אומר, זה ניסן.
נכון?
כלומר,
תראה, בדרך כלל, לפעמים כשאני שואל שאלה, ואני מתכוון שזו רק שאלה רטורית ושלא יענו, זה בסדר,
אז אפשר שתלמיד יטעה לחשוב שאני שואל.
אבל כאן אני קורא בטקסט.
הטקסט שואל, אז הטקסט עונה,
בסדר?
אז אומר, הווה אומר,
זה ניסן,
ואותו זמן,
אותו הפרק, זה מן בהמה,
וחיה, ועוף, שמזדווגים זה אצל זה, שנאמר לה: "לבשו כרים הצאן,
והעמקים יעטפו בר, יתרוע עוף ישירו".
זאת אומרת שרבי יהושע לוקח את הפסוק שמתאר את המציאות,
ובמצוות אנחנו רואים שהעץ היה עושה פרי, זה קורה באביב.
כן? ורבי אליעזר אומר, לא, בציווי רואים עץ עם פרי,
זה קורה בסתיו.
לכן, או בתשרי נברא עולם, או ניסן נברא עולם.
זאת המחלוקת.
עכשיו נשאלת השאלה, אבל כל אחד, שני הפסוקים האלה כתובים, לא?
גם הפסוק האומר, תוצא הארץ עץ פרי,
וגם הפסוק האומר, ותוצא הארץ עץ עושה פרי.
איך כל אחד יסתדר עם זה?
נכון?
שאלה טובה.
המדרשים שאתה הבאת לפני כן, אומרים משהו אחר לגמרי, גם מרבי אליעזר וגם רבי יהושע.
המדרשים אומרים שהארץ חטאה.
רש"י מביא את זה.
שהקדוש ברוך הוא אמר שיהיה עץ פרי,
ומה פירוש עץ פרי? לפי המדרש שמובא ברש"י
זה עץ שטעמו כטעם הפרי,
ובמציאות העץ עושה פרי, אבל אין טעם העץ כטעם הפרי.
מה פירוש הוויכוח?
כשאומרים שהעץ עצמו הוא פרי, הכוונה שהאמצעי הוא בעצמו מטרה.
בעולם הזה אנחנו בעולם מאוד קשה.
כל פעם שיש לנו מטרה צריך לעבור דרך אמצעים.
אנחנו מבזבזים 99% מהזמן שלנו על אמצעים ולא על מטרה.
למשל,
אני רעב, אז מה אני עושה?
אני אוכל, אבל המטרה שלי זה להיות שבע.
אי אפשר להיות שבע מיד.
למה זה צריך לעבור דרך האכילה?
אז יש פה צער גדול,
שכדי להגיע למטרה אני צריך לעבור דרך אמצעים.
יש אפשרות אגב להפוך אמצעים למטרה
על ידי אומנות למשל,
או על ידי כיפים, אני אסביר למה אני מתכוון.
אדם רוצה להגיע
לאיזשהו מקום, נגיד הוא גר בירושלים והוא רוצה להגיע לתל אביב.
המטרה שלו היא להיות בתל אביב.
אז אם היינו רוצים שתם העץ יהיה כתם הפרי, בעצם היינו צריכים שברגע שהוא רוצה להיות בתל אביב, הנה הוא שם.
במציאות זה לא כך, הוא צריך לנסוע.
הנסיעה בעצם היא דבר מיותר,
דבר שלא תכלית.
יש לו תכלית, אבל הוא עצמו לא מטרה.
לעומת זה, יש במקום נסיעה, יש מה שנקרא טיול.
בטיול המטרה היא עצם ההליכה.
זאת אומרת, אין שם צער על זה שלא הגעתי אל המטרה,
כי המטרה שלי איננה להגיע למטרה.
המטרה שלי היא הטיול, עצם ההליכה.
ברור? ולכן גם התיאור של המצב של גן עדן נקרא אצל חז"ל לטייל בגן עדן.
והתהלכתי בתוך החן.
להתהלך זה לא כמו ללכת. ללכת זה בשביל... המטרה היא העיקר.
בהתהלכות יש מטרה.
יש מטרה בעצם ההליכה.
זאת אומרת ש...
בואו נראה בעצם מה זה אומר מבחינתנו. מה?
יש לנו את זה אצל בועז?
כן, אצל בועז זה ככה, כן? ויאכל וישת.
שזאת הייתה המטרה שלו, לאכול לשתות.
אז זה אדם שכבר הגיע למדרגה הזאת.
אבל רוב בני האדם אינם במדרגה כזאת שטעם העץ כטעם הפרי.
עכשיו, למה אני מביא לכם את המדרש הזה? הרי המדרש איננו דברי הגמרא, הגמרא אומרת משהו אחר לגמרי.
אלא אני רוצה להבין את המחלוקת בין רבי אליעזר לרבי יהושע לאור אותו מדרש.
שרבי אליעזר מבין שהמציאות
היא כפי האידיאל,
ורבי יהושע אומר שהמציאות
כפי החטא.
כלומר, הארץ חטאה, אז היא נתנה עץ עושה פרי.
אז זה יצא כמו בא אביב,
שאביב הוא הכנה.
רבי אליעזר אומר, לא, המציאות שהקדוש ברוך הוא ברא, כמו האידיאל, שעץ, פרי.
כמו בתשרי,
כמובן?
יש אגב, בתשרי מצווה שקשורה לאחד הפירות.
יש פרי שיש איתו מצווה בתשרי.
מישהו יודע על איזה פרי?
האתרוג, נכון, האתרוג.
האתרוג, אומרת הגמרא, זה פרי מיוחד, טעם עצו כטעם פריו.
כלומר זה הפרי המושלם,
זה העץ המושלם, אפשר לומר.
עכשיו, אני לא יודע איך זה עובד בדיוק, שטעם האתרוג כטעם, יש כמה השערות
ביחס לזה, אבל לא משנה כעת.
מה שאנחנו רואים,
שרבי אליעזר הוא נאמן בעצם לשיטת בית שמאי.
בית שמאי, הרי רבי אליעזר ידוע,
שמותי הוא, אחד הפירושים לשמותי, מבית שמאי.
בית שמאי הם תמיד מחמירים. למה? כי הם רואים את העולם האידיאלי.
שמיים מלשון שמיים.
בית הלל, הם רואים את המציאות. הלל מלשון הלל.
ההלל זה מה שבא מלמטה.
אז בואו נבין את זה. עכשיו,
על זה עולה שאלה.
ואידך,
נאמה הכתיב עץ עושה פרי.
כלומר, השני, אידך זה השני, האחר.
הרי גם אצלו כתוב עץ עושה פרי.
מי זה האחר פה? רבי אליעזר.
מה רבי אליעזר יעשה עם הפסוק?
עץ עושה פרי.
ההוא לברכה לדורות הוא דכתיב.
כלומר, מה שהעץ עושה פרי זה לא שזה מה שהקדוש ברוך הוא ברא,
אלא בדורות שיבואו אחר כך, העץ יעשה פרי.
אבל באמת העץ נברא עם פרי.
זו דעת רבי אליעזר.
וידך נאמה הכתיב עץ פרי.
מה יעשה רבי יהושע עם הפסוק האומר עץ פרי?
ארור כי רבי יהושע בן לוי. הוא חושב כמו,
זה בשביל לבטא את הרעיון של רבי יהושע בן לוי.
דר אמר רבי יהושע בן לוי כל מעשה בראשית
לקומתן נבראו, לדעתן נבראו, לצביונן נבראו, שנאמר ויכולו השמיים והארץ
וכל צבעם.
זאת אומרת, אף על פי שהעץ היה עושה פרי,
אבל בבריאת העולם העץ כבר היה במצב שהוא יכול היה להוציא את הפרי מיד.
ולכן נקרא עץ פרי. זה היה באביב, אבל האביב היה סתיו.
זאת אומרת, זה אביב שבו הפירות מיד יצאו.
זה לא אביב רגיל, זה אביב מיוחד.
כן? זה כך אומר רבי יהושע.
עכשיו, יש על זה,
נאמר ככה, כן, מה אתה רוצה?
אבל לא היה חורף בקיץ וכולי, והמדרש שם, שבתקופה הזאת לא היה?
לא יודע.
לא יודע.
אני בינתיים יודע מה שכתוב בגמרא.
בסדר?
אין לי ידיעות חיצוניות. מה שכתוב, את זה אני יודע.
אני אדם מאוד שר אופקים, דהיינו, שאני מאמין שכשלומדים משהו,
מה שכתוב זה מה שבא ללמד אותנו משהו.
עכשיו,
מה שאני רוצה לומר,
שאנחנו נראה שרבי אליעזר,
בכל המקומות שבהם הוא דן בפסוקים שאנחנו נביא אותם,
דן בהם מצד הטבע,
ואילו רבי יהושע דן באותם המקורות
מצד האדם.
מה שאני רוצה לומר זה שהתפיסה האומרת בתשרין נברא העולם היא התפיסה המשועבדת
אל הטבע.
והטבע באמת הוא פסימי.
הטבע איננו מוסרי,
איננו נותן תקווה.
ואילו האדם,
האדם סובב מסביב לציר של המוסר ובמרכז האדם נמצא עם ישראל,
ועם ישראל רואה את הבריאה דרך משקפיים מוסריות.
לכן, כשרבי אליעזר שואלים אותו, מה אתה עושה אם עץ עושה פרי? הוא אומר, זה לדורות, בהיסטוריה האנושית.
בבריאה זה לא כך, בסדר?
לעומת זה, רבי יהושע, כששואלים אותו, נו, מה אתה אומר על הפסוק הטבעי של רבי אליעזר, עץ פרי?
הוא אומר, זה לא טבעי, זה לדעתן נבראו, לקומתן נבראו.
אני אסביר למה הכוונה, לדעתם ולקומתן.
לפי ההסבר של רבי יהושע בן לוי,
בתוך הטבע מסתתר רצון.
באופן גלוי, בטבע יש רק חוקיות.
אבל בשורש הטבע נמצא הרצון.
ממלא המוסר. אם יש רצון, אז יש מוסר.
למה אני מתכוון?
הרי מה הוא אמר כאן? מה זה "לדעתם נבראו"? תסתכלו ברש"י בבקשה.
מצד ימין, בעמודה הימנית, כן? יש
ברש"י דיבור המתחיל "לדעתם".
מצאתם?
מישהו ראה פה?
מישהו לא מצא?
מצאת?
כן?
כן או לא?
יפה.
רש"י אומר דבר,
אני מבקש לא ליפול מהכיסא, מי שיושב על כיסא שלא ייפול מהכיסא, אבל רש"י אומר דבר שהוא בלתי נסבל כאירוע.
לדעתם שאלם אם חפצים להיבראות ואמרו הן.
מצאת?
נכון?
שאלם אם רוצים להיבראות
ואמרו הן.
במילים אחרות,
כל מה שיש במציאות
קדם לו רצון.
שאלו למשל את התפוח,
אתה רוצה להיברא?
והתפוח אמר
כן ונברא.
מה נעשה עם כל הפירות שאמרו לא?
אז הם לא נבראו.
כל מה שהמדע הבדיוני ממציא
לא רצה להיברא, בסדר?
אבל מה שבמציאות רצה להיברא
יוצא לפי זה שגם אני
בחרתי להיברע.
הרי העם כרוכה אדון עולם התמיכה, אתה, כל העם כרוכה. אני אביא לך פסוק ואתה מביא לי משנה?
לא, זה לא סותר, זה עובד. ודאי שזה לא סותר, אבל קודם כל נבין מה הפסוק אומר. כאן כתוב
כל מעשה בראשית, וזה כולל לכאורה את האדם,
לדעתם נבראו.
במילים אחרות זה אומר שאני בחרתי להיות אני,
בחרתי להיות יהודי, להיוולד יהודי,
נכון?
אגב,
ומה אחוז האנשים בעולם שבחרו להיות יהודים?
בערך אחד למאה.
אחד לאלף. אחד לאלף.
כלומר, יש אחד לאלף בני אדם שהוא יהודי.
זאת אומרת שהרוב המכריע מאוד, המוחלט כמעט,
בזה המוחלט,
של הנשמות בחרו להיוולד גויים ולא יהודים.
כנראה
שזה הרבה יותר כדאי,
הרבה יותר משתלם להיות גוי מאשר יהודי?
עובדה שהרוב בחרו להיות גוי.
כן.
אתה מזהה.
אה, אתה אומר יש יותר עניים מאשר עשירים.
כן.
אז כנראה שיותר משתלם להיות עני.
כן.
נכון.
לפי זה כן. ככה זה יוצא. כן, מה אתה אומר?
זה יותר אידיאלי. להיות גוי. כן.
זה יכול להיות שהיהודי בסופו של דבר הוא בטל בשישים.
זאת אומרת, אם כל המטרה, אם כל האדם תגרורו ואני רציתי, תראו, אמרתי כן,
אז יכול להיות שהרצון האלה... יכול להיות שזה, כן, זאת משימה יותר אידיאלית להיות גוי.
נכון, יכול להיות.
יש לי כמה פסוקים שלכאורה הולכים בכיוון הפוך.
כן, לכן, כן, לא מסתבר, לא מסתדר. אבל אנחנו רואים שלמעשה הרוב בחרו להיות גויים,
והמעט בחרו להיות יהודים.
זה להבין מה זה השיגעון הזה, לרצות להיות יהודי.
כלומר, להיות יהודי כנראה לא מרוויחים מזה הרבה,
כי אנחנו רואים שיש הרבה בעיות בלהיות יהודי.
אני לא מדבר רק על האנטישמיות,
הרדיפות,
סתם בעיות של קליטת עלייה, של ימי מילואים בשנה,
עוד כמה דברים כאלה.
אז בכל זאת אנחנו, אתה רוצה לשאול שאלה?
לא, כי אתה רוצה לשאול שאלה?
בעולם האמת, בואו נבדוק מה יש בעולם האמת.
הריסה, כשנות להוריד את המציאות השליחה בעולם שלנו במיוחדן נוהג בכליתות... כי אני רואה שזה יותר כדאי, אני אסביר לך למה.
נגיד שאני רוצה עולם הבא,
בסדר?
אני רוצה עולם הבא.
אומרים לי, אתה יהודי? כל ישראל ישלם לך בעולם הבא, אין בעיה.
אבל מה שאני צריך לעבור, וואו,
יכריחו אותי, אני לא יכול לצאת מהמשחק.
אתה רוצה עולם הבא?
גלגולים, גיהינם,
צרות, בא העולם הזה, בא העולם הבא, בסוף תגיע.
הגוי אומר כדי: תשמע, אתה רוצה עולם הבא? אין בעיה.
תהיה ישר,
תקבל.
אתה לא רוצה לשחק במשחק?
אין חלק לעולם הבא, אין בעיה.
אז מה יותר כדאי?
חסידות במאות העולם יש להם חלק לעולם הבא?
כמו של יהודים? לא יודע כמו של יהודים, לא כמו של יהודים. עולם הבא, דיברנו על עולם הבא.
ג'ובניק.
כן, הוא עשה את הצבא שלו, נכון? הוא עשה שירות.
זה אותו דבר,
שלוש שנים, שלוש שנים, מה קרה מסובך? יהושע הוא גם שבוע-שבוע.
כן?
ברור, אז מבחינת, גם בצוואר רגיל, הרי כמות הלוחמים היא קטנה מאוד לעומת כל השירות מסביב.
זאת אומרת שבסופו של דבר כנראה הרוב הולך על הכדאיות
והמעט הולך על האידיאל.
כן?
רק שאליו אם חפצים ילדים, לא שאל אדם איך אתה מחפש את זה.
נכון.
אתה לוקח את זה לאבני אדם, אז לא שאתה אומר כי תהיו בירות, אתה כן צריך להיות בירות.
דו גבוהים, עניים.
אני זה אני.
הרי לא, כלומר, אם אני רוצה להיברא,
אז זאת אומרת, מה זה להיברא? להיברה זה אומר איפה להיוולד, באיזה משפחה, באיזה תנאים.
ואגב, יש... מאם אני לא מבין את זה. מאם אתה לא מבין את זה. אבל אני אגיד לך משהו, יש איזו קושה מוסרית על דבריך,
וזה גם קשור לקושה המוסרית על המשנה שאתה הבאת,
ואני דן ביחד.
יש משנה שאומרת כך, על כוחך אתה נוצר,
ועל כוחך אתה נולד,
ועל כוחך אתה חי,
ועל כוחך אתה מת,
ועל כוחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך, מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא.
המשנה הזאת היא מזעזעת,
היא צריכה לקומם את כל הרגש המוסרי שבקרבנו.
מה זאת אומרת?
אני לא ביקשתי לשחק את המשחק.
אז אני צריך גם לשלם?
נדפקתי בהתחלה, ממשיכים לדפוק אותי כל החיים, וגם אחרי?
מה ביקשתי? מה?
לא ביקשתי.
זה בדיוק הבעיה.
אם לא ביקשתי, אז למה מכריחים אותי? מה שלך ביקשתי?
אה, אז אתה כבר רוצה לתת תירוץ?
התשובה היא שרציתי.
כלומר, אם באמת לא רציתי להיות במשחק, זה לא פייר לדרוש ממני לשלם.
לא רוצה לשחק. מה אתם רוצים ממני?
זה הרעיון של המשנה.
אז מה זאת אומרת? המשנה אומרת, תשמע, באמת העולם רע.
זה מה שאתה אומר. זה אומר שאתה כזה קטן.
שאתה כזה קטן, אומרת המשנה. זה מה שהיא רוצה להגיד לי. להראות את האפסיות שלך. כן. אז למה ברו אותי? ולמה נבראתי בצלם אלוהים?
אם זה בשביל להגיד לי שאני אפס?
בשביל מה?
זאת אומרת, זה נורא אכזרי. האלוהים הזה שעושה אותי כזה קטן, זה נורא אכזרי.
אני יודע על סמים שזה עושה אותי כזה קטן,
אבל שהקדוש ברוך הוא
יעשה אותי כזה קטן?
זה מה שהוא רוצה ממני, מה הוא מקנא בי,
כן?
לא, אז אנחנו מבינים את זה אחרת.
על כוחך אתה נוצר.
מה זה השלב הזה?
מתי זה נוצר?
נולד אני יודע, זה כשאני יוצא מהרחם של אמי.
מה?
ארבעים יום.
מה זה ארבעים יום?
ארבעים ואחת יום.
ארבעים ואחת יום, מה? של מה?
מה זה ההפריה?
מה זה ההפריה?
זאת אומרת, מה שחזק מכנים בשם יצירה,
זה שלב מסוים בהיריון שמתרחש ארבעים יום אחרי ההפריה.
איך נקראת ההפריה אצל חז"ל?
פקידה.
יש פקידה ויש יצירה.
כן, זה גמרא במסכת סנהדרין, דף צדיק א' עמוד ב'.
כן, אז יש שלב, מה שנקרא ריקום האיברים,
או על פי אנשי המדע בימינו הופעת מערכת העצבים הראשונה,
אז השלב הזה נקרא יצירה,
והוא על כוחך.
כלומר, ברגע שהתהליך הביולוגי נכנס לאיזשהו תלם, אין ממנו חזרה.
על כוחך אתה נוצר,
ממילא גם נולד, חי, מת.
אבל אם אמרו על כוחך אתה נוצר, ולא אמרו על כוחך אתה נפקד,
או על כוחך אתה נברא,
זה אומר שלפני היצירה היה רצון חופשי.
כלומר, אתה החלטת ברצונך החופשי להיכנס לתוך מערכת של הכרחים.
אבל בהתחלה זה היה רצוני,
ולכן על כוחך אתה בית הדין וחשבון.
ואפשר קצת להתוודע לזה, באמצע גם כן, שהרי על כוחך אתה חי.
אז על כוחך, אז מה היית רוצה?
למות. מגיע הזמן למות,
על כוחך אתה עומד, אתה לא רוצה.
אז זה מברר רטרואקטיבית שלא על כוחך אתה חי.
ולכן אתה צריך לבית דין וחשבון.
ואם מתאבד אם האדם מתאבד?
גם האדם שמתאבד, הוא מתאבד בגלל אהבת החיים.
כי למה האדם מתאבד? כי הוא אומר, חיים כאלה, לא רוצה.
סימן שציור הטוב שיש בחיים הוא אצלו ציור גבוה. כן, אבל הוא בוחר ליטול את חייו.
הוא בוחר ליטול את חייו מתוך הארכת החיים.
נו, אבל זה לא חושב שמשפחתי יעשו אותו אופי, להמית אותו.
כן, אבל, הוא קופץ מהגל, ואז הוא קופץ, כן, אבל הוא בחר.
השאלה מה השיקול שמאחורי זה.
האם זה בגלל שהוא מואס בחיים?
הוא לא מואס בחיים, הוא מואס בתנאי החיים.
אתם יודעים מה שאני אומר?
כלומר, המתאבדים, אדרבה, הם הראייה לזה שהחיים אהובים.
כי אם כל הטוב שבחיים הוא לא רוצה בהם,
אז זה סימן שהחיים אצלו יש להם ציור הרבה יותר גבוה.
מה היית רוצה שהוא יעבד אם הוא בכלל לא היה רוצה?
אם הוא בכלל לא רוצה את החיים, שהוא לא יגיע לכאן בכלל.
זה לא באפשרויות חוץ מלהתאבד. לא, אדרבה. האנשים שבאמת חושבים שאין משמעות לחיים לא עושים כלום.
לא זה ולא זה.
למה אדרבה? בלי תקווה ובלי ייאוש.
אני פשוט ישנו.
כמו תייר על העולם, והוא כל כך יפה.
כן.
הבודהיזם דווקא מדריך את הבן אדם להשתמש בחיים כדי להגיע למטרה.
נו. זו המטרה.
כן.
כן, אבל הוא לא מתאבד.
כן.
כן, זה נכון.
בגלל שהוא לא מאמין שזה היה כדאי.
כיצד ניתן לראות מוסרי, טוב, רגע, שנייה, בואו נחזור לנושא. אז קודם כל זה אומר שביסוד אני רוצה להיות אני.
זאת אומרת שמה שאומר רבי יהושע והסתמך על רבי יהושע בן לוי זה שהעולם הטבעי הוא המעטפת של העולם המוסרי.
באופן גלוי הכל מתנהל על פי חוקיות טבעית,
אבל באופן פנימי הכל מתנהל על פי החלטה מוסרית,
על פי נוסחה מוסרית.
זה מובן מה שאני אומר?
טוב.
זה רבי יהושע מגלה לנו את זה, רבי אליעזר לא מגלה לנו את זה.
כיצד ניתן לראות מוסריות בחוקי הטבע?
הרב יכול להסביר ולהביא דוגמה,
זה באמת שאלה נפלאה.
אנחנו היהודים טוענים שהעולם מתנהל באופן מוסרי,
אבל באופן גלוי זה לא כך,
נכון?
באופן גלוי, למשל,
אם אני מחליק על קליפת בננה,
אני שובר את הרגל.
עכשיו, לא שואלים אותי,
כשאני מחליק על הקליפה,
האם אני צדיק או רשע.
אם אני צדיק,
אז קליפת הבננה הייתה צריכה להתחשב בזה,
נכון? זה לא פייר שהיא אוכלת אותי, שהיא מפילה אותי.
ואם אני רשע אז מגיע לי, נכון?
אבל במציאות קליפות הבננה לא מבחינות, יש חוקי טבע.
אז כך שבאמת באופן גלוי אנחנו לא רואים את זה. חוץ ממקרים יוצאי דופן,
למשל מה שהתלמוד מספר על רבי חנינא בן דוסא והערוד.
שרבי חנינא בן דוסא בסיפור שלו עם הערוד הגיע למסקנה שלא הערוד ממית
אלא החטא ממית.
אוי לו לאדם שנשכו ערוד אוי לו לערוד שנשך את רבי חנינא בן דוסה.
זה כמובן.
השאלה הבאה,
האם אי אפשר להגיד שמה שרש"י מתכוון זה שכל מין נשאל רק פעם אחת בהתחלה עם רצונו להיברא.
גם הדעה שמובאת מדברת על מעשה בראשית
וברגע שכל מין נברא אז צאצאי המין המדובר
כבר לא נשאלים.
ואני שואל, אם ההשערה של השואל כאן היא נכונה,
אז בשביל מה סיפרו לנו את זה?
אין צורך לספר לנו את זה.
זה אדרבה, זה מדכא אותנו יותר.
פעם היה אפשר לבחור, עכשיו לא שאלו אותי.
אלא אם כן תאמר,
אם סיפרו לי את זה,
אם התורה גילתה לי את זה, ונבואה שהיא צריכה לדורות נכתבה,
זה בא לומר שלי יש מה ללמוד מזה.
זה בא לומר שהחותם של הבחירה הבראשיתית נמצא עדיין בקרבי,
ומכוח זה יש לי בחירה חופשית
על מהלכי החיים שלי.
ככה אני מבין.
כן?
אני לא מבין את השיטה הטבעית של רבי אליעזר.
מה זאת אומרת שהוא שם את הדגל לשיטה הטבעית? הרי גם הוא לא, יש ג'וקר של השמיים וכיפור.
נכון. אז הג'וקר הסופי שלו זה לא תאירה. נכון.
אז מה זה אומר?
כאן כל הסיפור שהוא תולה הכל? אצל רבי אליעזר
זה הרבה יותר דואלי.
זאת אומרת, באמת באמת הטבע הוא פועל באופן עיוור.
מה שמציל מן הטבע זה הקדוש ברוך הוא.
כלומר אין בטבע נתונים להצלה.
לכן רבי אליעזר אומר שביום טוב אתה צריך להחליט.
או שאתה אוכל ושותה או שאתה לומד תורה.
אי אפשר שניהם.
כן? כלומר רבי אליעזר תובע מן האדם פרישות יתרה מן העולם.
ולכן במדרש כתוב שרבי אליעזר אומר "כל מה שיש בשמיים נברא בריאתו מן השמיים,
כל מה שיש בארץ בריאתו מן הארץ".
ורבי יהושע אומר "כל מה שבשמיים ובארץ בריאתו מן העפר".
יש יותר אחדות בעולמו של רבי יהושע.
עכשיו השאלה היא באמת איך להדריך את האדם.
במציאות אנחנו רואים שיש שתי שיטות חינוכיות,
זו של הרמב״ם וזו של הרמב״נה ביחס לחיי הגוף, למשל.
לפי הרמב״ם הגוף
הוא סוג של מעטפת, כפי שאמרנו,
מעטפת שצריך לדאוג לה כדי שהיא לא תפריע.
כלומר, הגוף זקוק למאכל ומשתה וחיי משפחה?
תן לו מאכל ומשתה וחיי משפחה.
האדם זקוק לכסף?
תן לו כסף.
בשביל מה כל זה?
כדי להשתיק את הטבע, שלא יפריע.
ואז אתה נמצא בשלווה נפשית כזאת שבה אתה יכול לעסוק בחוכמה ולדעת את השם.
אצל הרמב"ן זה לא ככה,
אצל הרמב"ן יש מטרה של קדושה בחיי הגוף.
עיין ספר איגרת הקודש של הרמב"ן,
ששם הוא כותב נגד דברי הפילוסופים שאמרו שחוש המישוש חרפה הוא לנו.
אומר הרמב"ן, זה הפילוסופים, אצלם זה או מישוש או חוכמה.
בישראל יש קדושה,
ולכן גם המישוש מתקדש. זה בעצם מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע.
עד כאן ברור?
אמר רבי אליעזר היה קרוב לפילוסופי.
כן, אצל רבי אליעזר יש יותר קרבה לשיטה הפילוסופית, נכון. אם אמרנו בעד פרישות, אז בעצם מה הוא חולק על פרישות?
הרמב"ן בעד פרישות?
הרמב"ן בעד פרישות?
הוא חולק על הרמב"ן, הוא אומר רק אם תיתן לבו את כל הפרישות.
לא, ההפך.
אצל הרמב"ן,
חיי הגוף זה מטרה.
יש קדושה בזה.
מה הוא כותב? קדש עצמך ומותר לך.
קדש עצמך ומותר לך,
כדי שתוכל לקדש את הגוף. אני אסביר למה הכוונה.
הרמב"ם, מאחר שאצלו אין לגוף ערך עצמי,
יש לו יחס של שלווה כלפי הגוף.
הוא ייתן לו מה שהוא צריך כדי שהוא לא יפריע.
הוא בעצמו מחוץ לקודש.
אצל הרמב"ן והמקובלים בכלל,
יש משימה של קדושת הגוף.
לכן צריך לעבור דרך הרבה סיגופים כדי לגלות את הקדושה הזאת.
באופן פרדוקסלי,
הפרישות נדרשת
בגלל שיש הערכה גדולה לגוף.
אני מסביר לך.
אם אני חושב שהגוף שלי אין לו סיכוי להיות קדוש,
אז אני חי איתו בשלום.
אני אתן לו מה שהוא צריך, רק שלא יפריע.
לעומת זה, אם המטרה שלי זה לגלות את הקדושה בגוף,
אז צריך לעבוד קשה עכשיו.
אז אם הגוף רעב, אתה תיתן לו או לא? בוודאי, תלוי. אם הגוף רעב,
לפי המקובלים, יש שלב שבו אני אעצום ולא אתן לו,
כדי להגיע למצב שבו אני אוכל הרבה בקדושה.
זאת אומרת שיש שני שלבים.
השלב בפרישות הוא כלב החמאס. יפה. איך הרב קוק קורא לזה? הפרישות כהדרכת מעבר.
זה מעבר.
מי מחליט? פשוט האדם לפי מצבו מחליט באיזה שלב של מסילת ישרים הוא נמצא. האם הוא בשלב הפרישות או בשלב הקדושה?
בשלב הפרישות הוא לא אוכל, בשלב הקדושה הוא אוכל הרבה.
נכון? בשביל זה יש ספר נפלא שקוראים לו מסילת ישרים,
שמסביר לך בדיוק באיזה שלבים אפשר להימצא, ואתה בוחן את עצמך איפה אתה נמצא.
אם אדם הוא צדיק ועם עודף משקל, זה סימן שהוא קדוש.
רבי צדוק מלובלין אומר את זה.
רבי צדוק מלובלין אומר, זה שהתלמוד סיפר לנו על כמה חכמים, תנאים ואמוראים, שהם היו שמנים,
זה כדי שנדע שהם היו קדושים,
שהם היו מרבים באכילה כדי להוסיף קדושה בעולם.
כן?
בבקשה? כן, בבקשה, אדוני.
דבר.
האם ניתן להבין או להבין את השיטה של רבי אליעזר
ואליעזר? אליעזר, כן. אליעזר ורבי יהושע. יהושע, אדם א' ואדם ב'?
כלומר, אה, אדם א' ואדם ב'? האיך, האיך והלמה, שהאדם הראשון שואל איך,
וזה מסביר לנו את עבודת הגויים.
עבודת הגויים עוסקים בלשחרר את העולם בהרבה מובנים.
כלומר, עבודת ישראל מתעסקים ברומו של עולם בלמה.
אה, יפה, אני בהחלט מקבל את זה. כלומר, אפשר להתאים את זה, כלומר, העבודה הטבעית,
כשייכת למה שהרב סולובייצ'יק מכנה האדם א',
ואחר כך האדם ב', שהוא האדם המוסרי מטאפיזי. כן, אפשר.
להוסיף על זה,
ואני רוצה לשאול את השייכות של זה,
גם בריאה אדם הראשון הוא באמת בורא את האדם והסיפור השני מדבר ויצר את האדם.
נו, ואז מה? אז אני מנסה להבין איך זה, איזה... האם זה קשור לבריאה ויצירה?
כי אנחנו דיברנו על היצירה,
אנחנו אומנם התייחסנו לזה בנטציה אחרת,
אבל בהקשר לכך, שהוא באמת יצר את האדם בסיפור השני והיצירה בסיפור השני משתייכת לאדם ששואל למה,
ואני זה משתייכת לאללה.
ייתכן, אני לא בטוח,
כי ההבחנה בין בריאה ליצירה שמה זה מתקשר אצלי לתכנים אחרים.
אבל אפשר לנסות.
בסדר?
בואו נמשיך.
עכשיו תראו, אנחנו עוברים כאן לשלב של בריאה, לידת האבות. זוכרים שלפי רבי אליעזר האבות נולדו בתשרי ולפי רבי יהושע האבות נולדו בניסן.
כן? מה לגבי הגרסה שם שיש בגבולה?
מה אתה מתכוון?
לדעתן יבואו יש שם גרסה?
מה היא?
יש גרסה, לא הבנתי על מה אתה מדבר. -לקומתן?
לא, יש, לגבי לקומתן, יש לך גרסה אחרת שאומרת... -בקומתן.
לא, לא, ויש פה ב' עם צ'וקצ'יק.
בקומתן או לקומתן.
כן, זה לא נפקא מינה, לענייננו, בסדר?
יש הפירוש אגב של הרמב״ם במורה נבוכים למאמר הזה,
שזה שונה לגמרי מכל מה שאמרתי לכם.
בסדר? אתם אומרים, אני מספיק פייר,
לא מביא לכם רק את רש"י, אני מפנה למורה נבוכים.
טוב, רבי אליעזר אומר,
מניין שבתשרי נולדו אבות,
שנאמר,
ויקהלו אל המלך שלמה כל איש ישראל בירח האיתנים,
בחג.
מה המשך הפסוק?
הוא החודש השביעי. פה זה לא כתוב, אז אני משלים לכם.
בירח האיתנים בחג הוא החודש השביעי. מה זה חג?
סוכות.
אז למה חודש תשרה, החודש השביעי, נקרא ירח האיתנים?
עונה הגמרא, ירח
שנולדו בו איתני עולם.
מה איתן במציאות?
אברהם, יצחק ויעקב הם האיתנים.
זה, מי אומר את זה, רבי?
רבי אליעזר.
"מהי משמע דהי איתן, דשנא דתקיפה. מאיפה אתה לקחת שאיתן פירושו חזק?
דתקיפהו. כדכתיב: איתן מושביך ושים בסלע קניך.
ואומר: שמעו הרים את ריב ה'
והאיתנים מוסדי ארץ.
ואומר: כל דודי הנה זה בא,
מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות,
מדלג על ההרים בזכות אבות,
מקפץ על הגבעות
בזכות אימהות.
כלומר, לפי רבי אליעזר, האבות
הם סוג של איתנים,
הם חזקים. מה שמאפיין אותם זה שהם חזקים.
מה?
הוא לא כולל את יצחק בזה.
אברהם ויעקב.
מספיק לו אברהם ויעקב.
רבי יהושע אומר,
מניין שבניסן נולדו אבות שנאמר ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים בשנה הרביעית בחודש זיו.
חודש זיו זה ניסן.
למה נקרא זיו?
בירח שנולדו בו זיוותני עולם.
מי זה זיוותני העולם?
מה?
מה שזה הגענו.
נכון.
אז למה רש"י כתב את זה? יש לזה סיבות.
אבל פשט הגמרא, הכוונה שזה בניסן.
עכשיו, למה רש"י כתב יער? בגלל שאחר כתוב בשני.
בהמשך הפסוק, כתוב בשני.
אז השני זה אחוז השני.
אבל הגמרא רוצה ללמוד מזה שבניסן נברא העולם.
אז כנראה שהכוונה של התנא היא שחודש
ניסן ויער זה אותו אקלים.
ולכן אפשר עדיין לברך ברכת האילנות בתחילת יער מי שלא בירך בניסן.
בסדר?
עכשיו הוא אומר,
בירח שנולדו בו זיו תנא עולם,
זאת אומרת אלה שנותנים אור לעולם זה האבות.
ואידך נמי הקטיב בירח האיתנים,
אז מה יעשה רבי יהושע עם מה שכתוב בירח האיתנים?
דתקיפי במצוות.
חודש תשרי נקרא איתן בגלל המצוות שבו.
ואידך נמי הקטיב בחודש זיו,
מה יעשה רבי אליעזר עם זיו, שמשמע זיו תנא עולם?
ההוא דאית בה זיווה לאילנה.
זה חודש שבו האילנות נותנים זיו, הם מבריקים.
דאמר רבי יהודה, היימן דנפק ביומן ניסן, שהרי רבי יהודה אומר מי שיוצא בתקופת ניסן, שזה כולל גם את תחילת יר כנראה,
והזה אילנה דמלבלבי, רואה אילנות מלבלבים,
אומר ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריאות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם.
עכשיו,
בואו נראה איך רבי אליעזר הבין את איתנים ואת זיו ואיך רבי יהושע הבין את איתנים ואת זיו.
רבי אליעזר הבין איתנים מלשון חזק
וזיו שיש בו זיו לאילנות.
הכל נשאר במסגרת הטבע.
רבי יהושע הבין איתנים, מצוות,
זיו, אבות,
הכל נשאר במסגרת האדם.
פשוט. כלומר, יש נקודת מוצא
בנפש שהיא המגלה בפסוק את הממד או הטבעי או האנושי,
תלוי אם אתה רבי אליעזר או אם אתה רבי יהושע. כן.
מי מפרש שירח קייטנים זה ירח שהכתונים הם כמו מודים? זה רעיון יונתן בן עוזיאל.
מה?
מה?
של הקטע.
של הקטע, של הקטע שקראנו עכשיו.
יש שני פסוקים, אחד שמדבר על ירח זיו,
איכה שאומר יירך האיתנים.
אז רבי אליעזר אמר איתנים זה האבות.
ולמה נקרא הם איתנים? כי הם חזקים.
זיו, מה שכתוב זיו,
זה לא על האבות, זה הזיו שבאילנות.
זאת אומרת שרבי אליעזר יש לו קריאה של הפסוקים המפנה אל התוכן הטבעי.
לעומת רבי יהושע שאומר איתנים, זה בכלל לא קשור לאבות,
זה איתנים במצוות.
ומה שכתוב זיו זה באמת הירח של האבות שהם זיוותני העולם.
זאת אומרת שרבי יהושע קורא את שני הפסוקים האלה בקריאה,
הרואה את הממד האנושי-מוסרי של הפסוקים.
בסדר?
אז הרמב״ם מתפסק. מה?
זיו.
זיו זה אור.
אור. ברק. כן, מה אתה רוצה? הרמב״ם מתפסק כמו רבי דעזר,
שקורא לאברהם אבינו איתן.
נכון, נכון. הרמב״ם שקורא לאברהם אבינו איתן,
פוסקי רבי אליעזר, כן? לא פשוט. מה, השם הזה, איתן, זה שם יפה, כן.
זה לא פשוט כי בסופו של דבר הוא גם פוסק שבניסן נברא עולם.
הרמב״ם פוסק גם שבניסן נברא עולם.
כתב הרמב״ם בארבעה מקומות שונים בפירושו למשנה,
שכאשר נחלקים החכמים בשאלה מטאפיזית שאין לה השלכה למעשה, הם אומרים הלכה כדברי זה.
אפשר להגיד,
אגב, אני לא רואה את שאלה מס' 2. האם אפשר להגיד שבסוף ההיסטוריה נגלה שאותה מציאות טבעית, בכל זאת הגיעה לרמה המוסרית הגבוה,
מתברר שהיא מוסרית, יש פה כמה בעיות בעברית, אבל כן, כן. זאת אומרת, המטרה לעתיד לבוא זה לגלות את הממד המוסרי שבטבע.
השאלה היא, בינתיים מה עושים?
אפשר להגיד שלרמב״ם יש גישה אמביוולנטית,
כי מצד אחד הוא אומר, חושה מישהו שחרפה,
ומצד שני עונג שבת לאכול ולבעול וכו'.
נכון,
אפשר להגיד את זה, מחילה מהרב,
אך להיות שמן אין זה בריא.
זה נראה נוגד פשט חיים טבעיים,
איך זה מסתדר עם קדושה.
להיות שמן זה לא בריא,
אבל, וזה הורס את הבריאות,
אבל יש מה שנקרא מסירות נפש.
מסירות נפש של הקדושה,
וזה במיוחד בעלי ביטוי בצעודה שלישית,
בימי החורף,
שיש פה מסירות נפש אדירה כדי להוסיף קדושה בעולם.
זו הסיבה שבברכת המזון של שבת אומרים רצה ואכלי צאנו, יש לנו בריאות, הבראה,
כן, שאנחנו זקוקים.
טוב,
מתוך כך אפשר להבין גם את המשך הסוגיה,
אבל זה מספיק לענייננו. בעזרת השם,
בפעם הבאה אנחנו נעסוק בנושא אחר, אתם יכולים לשמור את הדפים אצלכם.
שלום. שלום. שלום.
