הנושא שנעסוק בו היום הוא בראיית העולם. כיוון שאנחנו מתקרבים לראש השנה, אז חשבתי שכדאי שנעסוק
בנושא בראיית העולם.
אולי לא רק בשיעור אחד, אולי יהיו כמה שיעורים על הנושא.
אני עוד לא סגור על זה.
עכשיו, אחד מיסודות היהדות זה שהעולם נברא.
כן? זה אחד מיסודות היהדות. נשאלת השאלה למה.
למה זה חשוב לומר שהעולם נברא?
זה הנושא שיעסוק אותנו. מה אכפת לנו להגיד למה שהעולם לא נברא?
מה האופציה האחרת? אם הוא לא נברא, אז מה הוא?
קדמון, קוראים לזה, קדמון. כן, המושג המקצועי זה שאומרים או נברא,
או נגיד מחודש, זה ביטוי אחר שיש,
או קדמון.
קדמון, במושגים של הפילוסופיה של ימי הביניים, פירושו תמיד היה.
זה המשמעות של המילה קדמון. לא שהוא עתיק מאוד, אלא שהוא עתיק באופן מוחלט.
דהיינו, תמיד היה העולם.
בסדר, זו התפיסה של קדמון.
אין לו ראשית?
אין לו ראשית.
כן, עולם ללא ראשית.
איך אפשר? איך אפשר שיהיה ראשית?
איך אפשר שלא יהיה ראשית?
כבודו מתעלם מדברי עמנואל קאנט בספר ביקורת התבונה הטהורה.
בספר ביקורת התבונה הטהורה מת עמנואל קאנט, כן, כן, הפילוסוף מקניגסברג.
כן, אז הוא הגיע למסקנה שיש בעולם המחשבה מה שנקרא אנטינומיה.
אנטינומיות.
מה זה אנטינומיה? אנטינומיה זה, אלה הן שאלות
שבאופן מהותי בלתי פתירות.
זה נקרא אנטינומיה.
זו שאלה שלא שואלים. לא, זו שאלה ששואלים ואין לה פתרון. מדוע אין לה פתרון? בגלל שיש לה שני פתרונות סותרים.
כי יש לה פתרונות, ושניהם סותרים.
זה מה שנקרא, לדוגמה,
אחת מארבע האנטינומיות של התבונה הטהורה,
ככה הוא קרא לזה,
זו השאלה אם העולם נברא או קדמונו.
ואז בעצם מה שקאנט עושה שם, מעביר כמה עמודים של הוכחה שהעולם נברא,
במקביל לזה כמה עמודים של הוכחה שהעולם לא נברא.
והוא מראה ששני המהלכים הם לוגיים ומוחלטים,
ולכן יש לנו פה אנטינומיה.
כן? משהו שבאופן מהותי לא ניתן לפתרון,
מבחינה שכלית, להוכיח שהעולם נברא או קדמון.
בסדר?
נקרא אנטינומיה.
הרמב״ם לא הכיר את המילה אנטינומיה, זה מפתיע מאוד, איך זה שהוא לא הכיר,
אבל הוא השתמש במונח אחר. הרמב״ם קרא לזה מעמד שכלי. מה זה מעמד שכלי?
מקום שבו השכל עומד, זאת אומרת נפסק.
לעמוד בשפה של חז״ל זה להפסיק.
אז מעמד שכלי, מקום שבו השכל מפסיק.
זה אחת מהשאלות אם העולם נברא או כנראה.
אגב, מעניין מאוד שלפי דעת הרמב״ם, ולא ניכנס לזה כעת,
זה כן ניתן להוכיח שיש אלוהים,
לפי דעת הרמב״ם אפשר להוכיח באופן שכלי שיש אלוהים,
אבל אי אפשר להוכיח שהעולם נברא.
זו דעת הרמב״ם.
בסדר? עד כאן זה ברור.
אז אם כן... יש שהעולם נברא, אבל אי אפשר להוכיח ש... כן, הוא מקבל שהעולם נברא, רק אין לזה הוכחה שכלית, יש לזה הוכחה נבואית.
כן? על פי הנבואה אנחנו יודעים שהעולם נברא.
עכשיו, אז אם כן אתה שואל, איך יכול להיות שהעולם...
קנט בון, אני שואל אותך באותה מידה, איך יכול להיות שהעולם נברא?
הרי עמנואל קאנט אמר שאי אפשר לפתור את זה, אז מה, אתה חולק עליו?
טוב.
טוב, האמת היא שגם על דברי קאנט, אחר כך כתבו רבים, אבל זה לא הנושא,
אנחנו ניכנס לעומק הדברים. רק
אחד מהיסודות של היהדות,
כפי שאמרנו,
זה שהעולם נברא ולא קדמון.
אגב, אני רוצה להסביר למה התכוונו הפילוסופים העתיקים, האפיקורסים, כשהם אמרו שהעולם קדמון.
הם התכוונו לדעה שהיום לא קיימת יותר,
וזה שהעולם כפי שאנחנו מכירים אותו היום,
תמיד היה כך, דהיינו תמיד כל אדם נולד מהורים שקדמו לו
וכך עד אינסוף.
היום הדעה הזאת לא מקובלת,
היום תורת האבולוציה מניחה שהאדם לא התחיל תמיד מאדם.
כלומר יש איזה שלב בהתפתחות הביולוגית
שבו הופיע האדם אבל היה גם שלב שלא היה אדם
וגם זה שכדור הארץ הוא מתפקד, תודה רבה, מתפקד, כפי שאנחנו מכירים אותו, עם הטמפרטורה, תנאים אקלימיים וכולי,
שזה תמיד היה כך, לא, היום המדע הנורמטיבי לפחות מקבל שהעולם עבר הרבה שינויים עד כדי ההנחה של מעשה שדומה מבחינה מסוימת לבריאה, מה שנקרא המפץ הגדול,
לפני כמעט 15 מיליארד שנה, פלוס מינוס, כן?
זאת אומרת, אני לא יודע, לא סגור בדיוק על רבע מיליארד פה, רבע מיליארד שם, אני מקווה שזה לא יפריע לאף אחד.
אבל כל פנים, העמדה העתיקה,
מה שנקרא, זו השיטה של אריסטו,
שהעולם כפי שאנחנו מכירים, תמיד היה,
היא עמדה שהיום אין לה חסידים.
אבל עדיין יש ויכוח אם יש לעולם בורא או לא,
אם העולם נברא או לא נברא,
גם אם הוא עבר שינויים.
בסדר.
זה רק בשביל ההיסטוריה של הדעת.
אז אם כך, אני שוב חוזר על זה, לפי היהדות, אחד מהיסודות זה שהעולם נברא.
ואני שואל פה שאלה שלא, רק אני שואל, בעצם קדמונים שאלו אותה, למה זה חשוב?
מה אכפת לנו שהעולם נברא?
ואם העולם קדמון, אז מה, זה כזה גרוע?
אפשר להגיד, תמיד היה העולם,
וריבונו של עולם הוא משגיח, הוא פועל.
זו העמדה של הפילוסופים העתיקים.
הבנתם את השאלה שלי?
זה לא בהכרח סותר עם העולם קדמון,
לא, העולם קדמון, זה לא אומר שאין אלוהים.
כי הפילוסופים קיבלו שיש אלוהים ושהעולם קדמון.
הם אמרו, אפילו היה להם איזה הסבר הגיוני לדבר הזה.
אמרו כך,
מאלוהים מתחייב העולם.
כיוון שאלוהים קדמון, זה ככל הדעות,
ממילא מתחייב ממנו באופן קדמון העולם.
כלומר, אלוהים הוא כמין ספוג מלא במים,
משפריץ ממנו עולם.
כן? אז אתה לוקח ספוג רטוב, מניח אותו על השולחן, מה יוצא לך?
מים. מים, נכון.
אז אתה לוקח אלוהים, מניח אותו על היש, מה יוצא? עולם.
בסדר, זה כזה. אלוהים הוא ספוג כזה בעולם, ויש פריץ מבין עולם.
כן, זו העמדה של הפילוסופים העתיקים של אבן רושט, ועוד כמה.
כן.
זה לא מאוד חשוב, יש מאין שווה את מילה.
זהו, השאלה למה יש מאין זה חשוב.
זאת באמת השאלה. כלומר,
השאלה אם יש אלוהים או אין אלוהים היא שאלה נכבדה,
עומדת בפני עצמה,
וזה לא הנושא של השיעור שלנו.
אבל השאלה היא, למה זה חשוב לנו לומר שיש לעולם התחלה? זו בעצם המשמעות של המושג בריאה. לומר שיש לעולם התחלה, למה זה כזה חשוב,
למה זה כזה עקרוני.
שאלה אחרי של רוח מועצותית זה... לא, רש"י שואל שאלה אחרת.
רש"י שואל, מה טעם פתח בבראשית? כלומר, למה התורה התחילה עם זה?
רש"י לא דן בשאלה למה זה חשוב.
כן, אבל זה עונה.
שאם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אז הוא הבוס.
אם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, אז הוא הבוס.
ואם הוא לא ברא את העולם, הוא לא יכול להיות הבוס?
זאת אומרת, כלומר, הטענה של הפילוסופים היא שהקדוש ברוך הוא הוא הבוס למרות שהוא לא ברא.
ככה הם צוענים.
השאלה היא, אולי נגיד את זה אחרת,
עד כמה הוא הבוס?
כלומר,
אם אתה אומר שכל המציאות כולה היא פעולת רצונו של הבורא,
אז זה נותן שליטה מוחלטת לקדוש ברוך הוא.
אם אתה אומר שהקדוש ברוך הוא צריך להתחשב בטבע,
אז יש גבולות לפעולה שלו, כן?
גם אפשר לראות, גם כשיש ויכוח או ריבונן,
הם קוראים מתוכנן או זה קורא במקרה.
אם דברים בטבע,
אפשר לחשוב שזה מקרה, כמו חוקים בטבע טבעיים, כל דבר.
הקודש בורוך הוא בראה את העולם, הוא בא מאיזה תוכנה.
לכאורה, גם אם אתה אומר שהעולם נברא,
אין מניעה לומר שזה מתוכנן, אין מניעה לומר שיש מקרה. אולי אני אסביר למה אתה מתכוון.
יש,
הנה יש אפילו, אתם רואים שההשגחה הזוונה מסודרת,
שיש אפשרות לכתוב, יש טו.
אנחנו כתוב ובדקנו אם זה עובד.
הסבירות שזה לא עובד היא גרועה.
-טבע.
כן. אז בואו נראה כאן.
אה, יפה מאוד.
יש השקפה שאומרת שהכול במקרה.
יש השקפה שאומרת שהכול בהשגחה. -רק מיישן.
רק רגע.
כלומר, יש פה מחלוקת, הייתי אומר, בין הכופרים לבין המאמינים, נכון?
אבל גם יש, חוץ מההשלכה, יש מתוכנן. ההשלכה אומרת שזו בדיקה, שמישהו למעלה מסתכל.
אבל התוכנן אומר, זה מתוכנן, מה קורה בעולם...
חבר'ה, אני עוד מעט אתייחס לתוארך. אבל קודם כל יש פה השקפת הכופרים. הכופרים אומרים, הכול במקרה, אין השקפה.
המאמינים אומרים, מה פתאום? יש השגחה? הקב"ה הוא לא סתם עושה דברים. דברים קורים לא סתם.
עכשיו, יש שתי השקפות מדעיות.
יש השקפה מדעית שאומרת שהכל עקולאי,
ויש השקפה שאומרת שהכל מתוכנן.
כן? מה שקראת מתוכנן.
דטרמיניסטי. אתה רואה טוב או שהדטרמיניסטי הוא אמונה מיוחדים? אני רואה טוב. ראיתי? בסדר. עכשיו, האמת היא שזה ממש כמעט נס, כי אנחנו הגענו לסוף האטוש.
אבל מה שצריך, דברים, זה השקפה נפלאה.
עכשיו, השאלה היא כזאת,
זה אלה שתי השקפות של אנשי מדע.
יש אנשי מדע שאומרים שהתהליכים במציאות הם אקראיים,
אין להם תכנון מראש,
ויש אנשי מדע, וזה יותר מקובל, דטרמיניסטיים, שאומרים שמראש אפשר לצפות את התהליכים.
מה זה?
כמה יש מעורב?
יש כמובן מעורב, בסדר. אני פה לוקח את הקצוות.
עכשיו נשאלת השאלה.
חוקי הטבע, איך אפשר להגיד שהכל האקראי?
לא כופים בחוקי הטבע.
תלוי מי.
שכופים בחוקי הטבע? כן, כן, וויליאם ג'יימס למשל.
כן, אבל השאלה היא כזאת, האם יש קשר בין האמונה והכפירה לבין שתי ההשקפות המדעיות האלה?
אתה הבנת את השאלה שלי?
כלומר, זה לא ברור שזה קשור אחד לשני. אני אגיד לכם משהו.
הדתיים,
הם אוהבים יותר לומר שהכול מתוכנן.
הם חושבים שהאמונה מחייבת לומר שהכול מתוכנן.
אבל זה לא נכון.
מבחינה דתית זה לא נכון, כי יש בחירה חופשית.
הבחירה החופשית מניחה איזה מרכיב אקראי דווקא.
עכשיו,
יש כופרים שהם חושבים שהם חייבים על פי כפירתם לומר שהכל אקראי,
אבל זה לא נכון.
אדרבה, יש כופרים שמשתמשים דווקא בזה שהעולם מתוכנן כדי לכפור.
כך שאני אומר, באותה מידה אפשר להיות בעל השקפה שהכל במקרה ולהניח שהעולם אקראי,
ובאותה מידה אפשר לחשוב שהכל במקרה והכל מתוכנן,
אפשר באותה מידה לחשוב שהכל בהשגחה והכל אקראי,
אפשר שהכל בהשגחה והכל מתוכנן. כלומר, יש פה ארבע השקפות והן לא קשורות לשאלת האמונה והכפירה.
אתה מבין מה שאני אומר?
לא.
יש את עצמך, כל אחד, נציג אותו.
אני אומר ככה, בואו נשאל שאלה פשוטה:
המסלול של טיפת גשם הוא קבוע מראש או לא?
לא חייב. לא יודע. זה מחלוקת בין אנשי המדע.
יש אנשי מדע שאומרים,
שאם יש לי מספיק נתונים אני יכול לחשב באופן מדויק את המסלול של הטיפה.
ויש אנשי מדע בתאוריית הכאוס שאומרים שלא,
גם אם יהיו לי כל הנתונים אי אפשר לצפות מראש את המסלול של טיפת הגשם.
כלומר, השאלה אם העולם הוא אקראי או מתוכנן היא שאלה מדעית.
עכשיו, השאלה היא, האם יש מאחורי זה הקדוש ברוך הוא או אין הקדוש ברוך הוא מאחורי זה?
האם יש פה השגחה או רק מקרה?
זו שאלה אחרת שאיננה קשורה לשאלה המדעית.
כן, אבל המדעים מדבר על אופן תיאורטי,
הם מדבר על ה... הם הולכים לפי ניסיונות.
נכון. אז מה? אז מה? אבל זה לא קשור. השאלה היא רק איך הקדוש... נגיד, אתה מאמין שיש אלוהים, בסדר?
ושום משגיח.
האם הקדוש ברוך הוא פועל דרך מקרה
או דרך תכנון?
וואי, אתה מאמין ש... לא יפנה.
האם אתה מדבר תכנון, נכון? לאו דווקא.
למה? כי הקדוש ברוך הוא גם יכול לפעול דרך האקראיות,
דרך תהליכים אקראיים.
רב פיגון נתן דוגמא, דוגמא מישהו בונה אוטו.
אתה שואל אותו, תראה, יש חלקים באוטו שלא צריך,
שאתה לא בטוח, סתם שמת את זה שם.
והתשובה היא, מה פתאום, אני, כל דבר שאני בורא, יש מטרה.
כל מישהו שאני מייצר, יש מטרה, אני לא עושה סתם דברים. טוב, אז אתה חסיד גדול של הבעל שם טוב.
כן, אבל זה לא כולם מסכימים עם זה.
אבל בסדר, יכול להיות, אתה יכול להגיד, לא, הרמב״ם,
למשל הרמב״ם והרמב״ן חושבים שיש הרבה תהליכים בבריאה שהם אקראיים
כגון למשל האם הדג הזה יבלע את הדג ההוא או לא
שהקדוש ברוך הוא לא משגיח על זה, ככה אומר הרמב״ם.
זה ביצירה. כתב רמב״ן אומר... גם הרמב״ן חושב ככה. יש ניסים וסתרים.
גם אבל הרמב״ם אני רוצה, סליחה סליחה, אני רוצה,
אני מחילה מכבודכם, אני רוצה להזכיר דבר שלא כולם שמו לב אליו
הרמב"ן בפירושו לספר איוב מעתיק מילה במילה את דברי הרמב"ם על ההשגחה.
והוא אומר, ויפה כתב רבנו.
בסדר? אז שלא יהיו סיפור, יספרו לי שזה מחלוקת מקובלים ופילוסופית. בסופו של דבר שאת פה, הרמב"ם... אני יודע, אני יודע, הכל ניסים נסתרי, בסדר, אבל...
הם מישהו אומר איזה טבע ערכי העולם?
לא, מה שאומר הרמב"ן זה שאי אפשר לקבל שהעולם איננו בשליטה אלוהית.
אבל השאלה, מהו העולם?
האם הוא מתפקד בתהליכים אקראיים או בתהליכים דטרמיניסטיים?
זה, אין לאמונה מה לומר על זה.
האם יש תהליכים דטרמיניסטיים, רק תהליכים דטרמיניסטיים, או שיש גם תהליכים אקראיים?
זו לא שאלה אמונית, בגלל שזאת שאלה מדעית.
אבראמב״ם הראשון השתתף על כל המעשים,
הקב"ה הוא מנהיג את העולם,
אבל איך הוא מנהיג אותה? בכל המעשים, פעם בעבר, גם בעולם, גם בעקיף. So what?
מה אין so what? לא! רגע, אני רוצה שכבודו ישים לב שבספר הכוזרים, מאמר חמישי, הוא מסביר שהאמירה שהקדוש ברוך הוא מנהל את הכול, היא צריכה בירור. מה זאת אומרת שהוא מנהל את הכול? יש דברים שהקדוש ברוך הוא מנהל באופן ישיר ויש דברים שהקדוש ברוך הוא מנהל באופן עקיף, כגון הדברים התלויים בבחירה,
שבזה הוא השאיר לאדם מרחב ואולם.
כן, בבקשה, אדוני.
אנחנו עושים מילדים בכל ארבע הערוב. נכון, ארבעת הדברים אפשריים. השאלה שלי, האם אפשר להאמין בהשגחה ולחשוב שהכל אקראי? כן.
הכול. ודאי.
אדרבה, ודאי שאפשר להאמין בהשגחה ולחשוב שהכל אקראי, כי אדרבה, איפה שיש אקראיות, ההשגחה יותר חזקה.
למשל,
הגורלות, אתה מטיל גורל, זה לשם, זה לעזאזל.
אין שום הכרח שזה יצא או לשם או לעזאזל.
אז ההשגחה מתערבת.
אין הכרח על פי הטבע שזה יצא דווקא לשם או דווקא לעזאזל,
ולכן ההשגחה מתערבת.
זה הסוד של הגורל.
גם לתכנון, יש תכנון על פי הטבע. לא תכנון על פי הטבע. השאלה היא איך הטבע מתאפקד.
הוא לא בא לפי הטבע, אבל התכנון. יש פה רצון, לאו דווקא תכנון. זה חוזר לתכנון.
אז זו כבר שאלה תיאולוגית.
כלומר, השאלה היא,
האם אתה אומר שהמכונה של העולם היא מכונה שבה הכול קבוע מראש,
או שאתה אומר שיש במכונה של העולם דברים שהם לא קבועים מראש, ואז ההשגחה מתערבת דווקא שם.
אם אני מבין נכון, הכוונה היא שזה קרבו מאוד, אך אני לא יכול לצפות אותו.
לא, לא, זה לא קבוע על פי הטבע, זה מה שאני רוצה לומר.
למשל כתוב, ויקר מקרע חלקת השדה אשר לבועז.
נכון? ויקר מקרע.
ביטוי של מקרה.
שימו לב, כל המשיחיות, כל השושלת של בית דוד,
מתחילה מויקר מקרע.
משהו במקרה קרה,
שהיא הגיעה לחלקת השדה אשר לבועז.
כי זה דבר שעל פי הטבע לא היה הכרחי וההשגחה סידרה שזה יהיה כך.
זה מתוכנן.
לא, זה לא מתוכנן, שוב, אני חוזר למילה מתוכנן,
מתוכנן על פי רצון השם או מתוכנן על פי הטבע. כלומר, האם הטבע...
אז זה לא נקרא מתוכנן על פי הטבע.
זאת אומרת שמבחינה טבעית זה לא היה הכרחי.
זה מה שאני מתכוון.
אתה מבין מה שאני אומר?
אני רוצה שתבין אותי, אני מנסה שתבין אותי, זה יהיה יותר חשוב לי, כלומר זה קצת אגואיסטי שאני רוצה שיבינו אותי יותר מאשר שיבינו אותך, אבל אני אסביר לך מה אני מתכוון,
אני חושב שאני יכול לחדש לך משהו, כי שורר, כי שורר, כן, אני רוצה שתבין משהו שאני מחדש,
למשל, אם אתה שם מים על זרע שבאדמה, יצא מזה חיטה, בסדר?
זה בטוח,
יצא חיטה, יש כללים, יש חוקים.
אז אתה שופך מים,
אז זה רגע דגל.
ויש תהליכים שהם, זה נקרא תהליך הכרחי.
אבל יש תהליכים לא הכרחיים,
כגון המסלול של טיפת הגשם,
שהוא לא הכרחי על פי הטבע.
אבל הקדוש ברוך הוא יכול להחליט שאדרבה, מכיוון שזה לא הכרחי על פי הטבע,
הוא יביא את הטיפה הזאת למקום שהוא רוצה.
הבנת את העברה?
ריבונו שלא יהיו לו.
אני רוצה להסביר לך, בואו נחדש לך חידוש
פילולוגי, בסדר?
מינוח, סמנטיקה, בסדר?
המילה מתוכנן, יש לה שתי משמעויות בעברית.
משמעות אחת,
מתוכנן על פי הטבע.
שתיים,
משמעות שנייה,
מתוכנן על פי רצון השם.
אתה מבין שזה שני דברים שונים?
הטבע זה לא רשות אחרת. זה כן. זה חוקים.
הטבע הולכת להיות חוקים מיוזמנים.
נכון. אפשר להגיד חוקי הטבע, אבל חוקי השם אין לו חוקים. יפה. הבנת. התחלת להבין אותי.
עכשיו, התחלת להבין אותי. הבנת, אם כן, שכשהמילה מתוכנן היא בעלת שתי משמעויות. אז לכן, כשאני אומר מתוכנן,
אתה צריך לשאול את עצמך, כשהרב שרקי אמר מתוכנן, למה הוא מתכוון?
למתוכנן א' או למתוכנן ב'?
כי אם לא, אז אנחנו נמשיך לדבר בדיאלוג של חרשים במשך איזה שעה שלמה.
הבנת?
אוקיי, לכן אני אומר, הדתיים הם אוהבים לחשוב שהטבע מתוכנן,
וזה לא נכון,
כי ההשגחה דווקא היא מנצלת את החלקים של הטבע שבהם אין תכנון,
אין הכרח,
אין דטרמיניזם. בסדר?
אוקיי.
מה שאליו ציין, השגחה, אקרא ומתוכן,
האם זה הכול צפוי ברשותי כמעט? לא, זה לא קשור לנושא, אל תעררר, אתה מספח אותנו עכשיו.
לא.
האם זה הרשות לפעולה זה בחילה, מה שאליו ציין, זה בחילת השיעור.
שיש בחילה.
תדמיין, תדמיין שהטוש הזה עובד.
ותוסיף, תחת המילה אקראי, על פי הטבע, מתוכנן על פי הטבע.
בסדר?
לא, אבל בהשגחה מוכרח להיות, את כל צפי ורשות נתונה.
לא, איפה שהוא עושה את זה בשביל זה. איזה השגחה?
אתה יכול להגיד שיש השגחה בזה שהעולם קבוע מראש,
כי הקדוש ברוך הוא מראש קבע חוקים שיגרמו לכך וכך תוצאות במשך מיליארדי שנים. אם כן, זה מתוכנן מראש, זה סוג אחד של השגחה.
סוג שני של השגחה, הקדוש ברוך הוא משתמש דווקא בדברים שלא מתוכננים מראש כדי לערב את עצמם, נכון?
בסדר?
בבקשה אדוני. אני חושב שאני יודע להגיד,
אני חושב שאנשים לומדים את מציאות השם מהטבע,
זה מה שיוצר את החוסר...
מציאות השם זה לא קשור לטבע,
זה שני דברים שונים.
לא, כי אם הטבע הוא אקראי אז אנחנו לא יכולים ללמוד את מציאות השם מהטבע,
אנחנו לא יכולים לראות את התכנון. אדרבה, הרמב״ם כשהוא רוצה להוכיח את זה שהעולם נברא, הוא רואה דווקא את התהליכים הלא מתוכננים שיש בבריאה,
כגון פיזור הכוח הגמרא.
בסדר, טוב.
אני עוד לא, אני עכשיו עדיין בנושא שלי של בריאת העולם, כן, מה?
על בריאת העולם, מה ששאלת אותם קודם.
עכשיו, עצם זה שאתה... מה שאלתי מקודם.
למה זה הכרחי? למה זה הכרחי, כן.
כן, זה אני מתכוון להסביר. זה השיעור. זה הנושא של השיעור, אתה צודק. אתה צודק, זה הנושא של השיעור.
רק בגלל ההערה של האדון הנכבד, אני פה, נכנס לי עכשיו ל...
כן, אני רוצה לחזור לזה, כן. אני מנסה להשתדל.
זאת אומרת, עצם זה שאתה אומר שהעולם הוא קדמון,
אתה אומר שהקדוש ברוך הוא... יעבדו פעמים.
אתה מגביל את הקדוש ברוך הוא, אתה אומר שהוא לא יכול למה, כי הוא לא יכול לצמצם את עצמו למצב שהוא רוצה ליצור עולם כזה,
ואז בעצם מה שצריך להיות במציאות זה שיש הכל, יש.
כל העולמות שאתה רק יכול לדמיין לעצמך קיימים בעולם, כי הקדוש ברוך הוא מחויב בזה.
לכן בריאת העולם היא מחויבת מצד זה שהקדוש ברוך הוא כל יכול.
והוא יכול גם לצמצם רצון מסוים ולהחליט שהוא רוצה ליברע עולם. כלומר, אתה אומר שהעולם נברא
כי זה הכרחי בגלל שהקדוש ברוך הוא כל יכול. כן.
כן, זה אם העולם נברא אז באמת זה נכון שהקדוש ברוך הוא כל יכול,
אבל מי אמר לך שהוא כל יכול?
בסדר, זה הנחת יסוד לאלוהים. הנחת יסוד לאלוהים?
לא. לא, לאו דווקא.
אריסטו,
הוא דווקא חשב שהקדוש ברוך הוא יושב ראש הכבוד של העולם.
ושהוא כמין גלגל ראשון במכונה.
ושהמכונה הזאת היא הכרחית.
כיוון שאתם יהודים,
אז אתם רגילים למחשבה יהודית.
ולכן קשה לנו לחשוב על סוג אחר של מחשבה.
מחשבה שלא תאמר שהעולם נברא, ובכל זאת יש שאלות.
בסדר?
השאלה אם איפה אתה רוצה את סיומה של אלוהים, זו שאלה אחרת. אנחנו עכשיו לא דנים בשאלה של מציאות השם.
שמת לב? אני בכוונה מפריד את הנושא.
מה?
קשה לדבר על הבריאה בלי לדבר על השם. למה לא?
איך זה נברא?
לא.
מי יביא את הפרצץ הראשון?
לא, מאיפה בא את החומר, סליחה, זה לא סטייל, כן, אבל תן לי, גם לי מותר להגיד פה משהו, גם לי מותר לדבר פה, גם לי מותר לדבר פה, אה סליחה, אתה פנית אלייך, בסדר, אבל בכל זאת, אבל גם לי מותר להגיד משהו,
זה שאם העולם נברא, אז ברור שאנחנו מדברים על אלוהים,
אבל אני אומר, גם אם העולם לא נברא, אפשר לדבר על אלוהים.
כן, במקום זאת אנחנו מדברים על אלוהים.
כן, לכן אני אומר, השאלה אם יש אלוהים או אין אלוהים איננה הנושא של השיעור.
הנושא של השיעור הוא האם העולם נברא או קדמון.
בסדר?
עכשיו, אני הזכרתי שלפי היהדות, זה שהעולם נברא זה דבר חשוב.
ואני עדיין בשאלה הראשונה, למה זה חשוב?
בסדר?
אוקיי.
עכשיו,
לאחרונה אגב התפרסמה דעתו של סטיבן הוקינג,
לפיה העולם נברא ואין אלוהים.
אבל זה באמת צריך, זה כמה פלפולים. עסקנו בזה בעזרת השם בכנס תשובה מאהבה שהיה בבנייני האומה בשנה שעברה.
כן, אז נתתי איזו הרצאה שמה במשך עשרים דקות
התייחסתי לדעתו של הוקינג, ולא היו הפרעות שם. תולדות הזמן.
עכשיו, אני רוצה...
אחר כך המשכתי לעוד נושא, אבל...
למה אני אומר את זה שלא הפרעות? כי 20 דקות בלי הפרעות אפשר להגיד הרבה דברים. עכשיו, בואו נחזור לנושא שלנו.
הרמב״ם,
כשהוא שואל את ה... בספר מורה נבוכים,
חלק ב',
פרק כ"ה אומר כך,
דע שאין בריכתנו מלסבור קדמות העולם,
זה שאנחנו לא רוצים לדבר על עולם קדמון,
זה לא מחמת הכתוב אשר נאמר בתורה שהעולם מחודש.
אפשר להגיד, למה אנחנו חושבים שהעולם נברא?
כתוב בתורה בראשית בר האלוהים, אז ודאי שהעולם נברא.
אומר הרמב״ם זה לא הסיבה.
למה?
לפי שאין הכתובים המורים על חידוש העולם יותר מן הכתובים המורים על היות האלוה גוף.
אני יכול להביא לך עשרות פסוקים בתורה שבהם כתוב שיש לקדוש ברוך הוא גוף.
אז זה אומר שהיהדות מאמינה שיש לאלוהים גוף?
מה התשובה? לא, נכון. אין לו דמות הגוף ואין לו גוף.
אז באותה המידה שהסתדרנו והסברנו את כל הפסוקים האלה,
באופן של משאל.
כך אין לנו שום מניעה להסביר את כל הפסוקים שאומרים שהעולם נברא, דווקא להסביר אותם לפי השיטה שהעולם קדמון, אם היינו רוצים.
נכון?
הנה, אומר הרמב״ם את זה. וגם אין דרכי הביאור נעולים בפנינו ולא נמנעים ממנו בעניין חידוש העולם, אלא יכולים היינו לבאר אותם
כדרך שעשינו בשלילת הגשמות.
וייתכן שזה היה יותר קל בהרבה,
והייתה לנו יכולת רבה לבאר אותם הכתובים ונקיים כדמות העולם כדרך שביארנו הכתובים ושללנו היותו יתעלה גוף.
כלומר, באותה המידה שהרבנים יודעים להסביר את הפסוקים האומרים שיש לקדוש ברוך הוא גוף, להסביר אותם באופן שמתאימים לאמונה שאין לאלוה הגוף,
באותה המידה היו יכולים הרבנים אם הם היו רוצים להסביר את כל פסוקי פרשת בראשית,
מתוך ההנחה שהעולם קדמון, אם היינו רוצים.
אני מעגיד את זה על כל התורה.
אפשר להגיד את זה על כל התורה,
זה הוא לא אומר.
הוא אומר שלגבי הנקודה הזאת כן היה אפשר ואולי אפילו היה יותר קל.
אז למה אנחנו בכל זאת מניחים שהעולם נברא? למה?
אומר הרמב״ם,
ואשר הביאו אותנו שלא נעשה כן ולא נסבור כן,
הם שתי סיבות.
האחת,
כי זה שאינה אלוה הגוף
הוכח
וחובה בהחלט לבאר כל מה שפשטו נגד ההוכחה
וייוודע שיש לו ביאור בהחלט
וקדמות העולם לא הוכחה.
ולכן אין ראוי לדחות את הכתובים ולבערם
למען הכרעת השקפה אשר אפשר להכריע אפחה.
בסוגי הכרעה רבים זוהי סיבה אחת.
כלומר, אם יש לך הוכחה למשהו,
אז אתה מוכרח
להסביר את הפסוקים באופן שיתאימו להוכחה.
מאחר ויש הוכחה לדעת הרמב״ם שאין לאלוה הגוף,
מכאן ואילך זה מונע אותנו מלהסביר את כל הפסוקים הגשמיים כפשוטם.
כן? אבל לאלה הרמב״ם, יש כבר הוכחה שהעולם קדום לאחרונה ולכבר? מה?
לאלה זה הרמב״ם?
יש כבר הוכחה שהעולם קדום ב-5,000 שקל פה?
זאת לא הנקודה.
אנחנו לא דנים עכשיו עם העולם...
סליחה, אני חוזר.
אנחנו לא דנים בשאלה מה גיל העולם.
אנחנו לא דנים בשאלה אם זה 5,000 או 5 מיליארד או 15 מיליארד או 100 מיליארד. זה בכלל לא מה שאנחנו דנים בו עכשיו.
אנחנו דנים בשאלה אם העולם קדמון או נברא.
קדמון, לפי...
הפירוש של המילה קדמון,
כפי שהסברתי בהרחבה בתחילת השיעור לאלה שהגיעו בזמן,
המילה קדמון בשפה של הפילוסופים פירושה תמיד היה,
לא שיש לו התחלה,
כן? מי שאומר שהעולם הוא בין 15 מיליארד שנה מסכים שהעולם התחיל.
פה אנחנו מדברים על השיטה של הפילוסופים, של אריסטו,
שאומר שהעולם מעולם לא התחיל, תמיד היה,
בסדר?
אז כיוון שאי אפשר,
קוראים לזה, עמנואל קאנד קרא לזה אנטינומיה של התבונה,
או הרמב״ם קרא לזה מעמד שכלי,
מקום שבו השכל עומד. אי אפשר על פי השכל להוכיח שהעולם נברא או שהעולם קדמון,
לכן אנחנו לא נטריח את עצמנו לשנות את פשט הכתוב עבור דעה שהיא מסופקת מבחינה שכלית.
זו הסיבה הראשונה. עד כאן ברור?
טוב.
והסיבה השנייה, עכשיו אנחנו, עד עכשיו, בסדר.
אז אין לך הכרח לשנות את פשט הפסוקים,
אבל אין לך גם הכרח שלא לשנות.
אז לכן הסיבה הראשונה שנותן הרמב״ם היא סיבה קצת חלשה.
הסיבה השנייה
היא הרבה יותר עמוקה.
בואו נראה.
והסיבה השנייה,
כי סברתנו שאין האלוה הגוף
אינו סותר לנו מאומה מיסודות התורה,
ואינו מחריש דברי שום נביא,
ואין בו אלא מה שבדמים השכלים שיש בכך נגד הכתוב ואינו נגדו כמו שביארנו אלא הוא כוונת הכתוב.
כלומר כשאני אומר שלאלוהים אין גוף
אני לא ארסתי שום דבר אומר הרמב״ם
אבל סברת הקדמות
כפי האופן הנראה לאריסטו שהוא על דרך החיוב ולא ישתנה טבע כלל ואין דבר יוצא ממנהגו
הרי זה סותר את התורה מעיקרה.
מה?
הרב המון אומר, יכולתי להסביר, לפרשן את הפסוקים, להמתין כעל הקוראה, אבל אני מתכוון.
למה אני לא יכול לפרש את זה כעל הגבוה?
הוא חושב שבעיה, מה כל התורה? לא, הוא עוד לא הסביר לך למה זה סותר את כל התורה.
אבל זה מה שהוא אומר עכשיו.
הוא אומר זה סותר את כל התורה, הוא עוד לא הסביר לך למה.
אין לך משהו לא יכול.
הוא שהוא לא יכול מסיבות אחרות, לא מסיבות
אינהרנטיות לפסוק עצמו, אלא מסיבה אחרת, שזה סותר דברים אחרים בתורה.
מה עם הדברים האחרים שזה סותר בתורה? הוא עוד לא אמר לך.
מתי הוא יאמר לך?
כשיתנו לי לקרוא את דבריו.
כן.
הוא מכחיש את כל הניסים בהחלט.
אה, זו סיבה ראשונה.
כלומר,
אם אתה אומר שהעולם קדמון,
הטבע הוא דבר מוחלט.
ואם הטבע הוא דבר מוחלט, לא ייתכן הנס.
כי הנס הוא שבירה של הטבע.
ומבטל כל התקוות שהבטיחה בהן התורה או הפחידה מהן.
אלא אם כן נבאר גם את הניסים
כדרך שעשו בעלי הסוד המוסלמים ותהיה התוצאה סוג מן ההזיות.
כלומר, אתה תצטרך להסביר שקריאת ים סוף זה היה כאילו קריאת ים סוף,
שהפיכת המטה לנחש זה היה כאילו הפיכת המטה לנחש,
ושהמן זה היה כאילו אכלו מן.
אבל באמת הם אכלו גזר ממותק
וכל מיני דברים כאלה. אז זה דברים שאין הדעת סובלתן. כלומר, די שזה לא סביר.
גם הסבירות בהסברת המציאות זה חלק ממה שמדריך אותנו.
זאת אומרת, אומר הרמב״ם,
דבר ראשון,
אם אתה רוצה ניסים,
אתה לא יכול להסתדר עם ההשקפה שהעולם קדמה,
לפחות לפי דעת הרמב״ם.
עד כאן ברור?
טוב.
אבל,
ואחר כך הוא ימשיך את זה עוד קצת.
אבל אם יסבור אדם את הקדמות לפי ההשקפה השנייה אשר ביארנו,
והיא השקפת אפלטון,
והיא שגם השמיים הווה נפסדת,
הרי אין אותה השקפה סותרת יסודות הדת, ולא יימשך ממנה הכחשת הניסים אלא אפשרותם,
ואפשר לבאר את המקראות לפיה,
וימצאו לה דימויים רבים בפסוקי התורה וזולתה, שאפשר להתעלות בהן ואף ללמוד מהן.
כלומר, אומר הרמב"ם,
שיטת הקדמות של אריסטו סותרת את התורה,
בגלל שזה מכחיש את הניסים,
אבל שיטת הקדמות של אפלטון,
אפשר להסתדר עם זה.
מובן?
אבל, אז למה שלא תפרש את הפסוקים לפי שיטת הקדמות של אפלטון?
עם שיטת הקדמות של אפלטון זה בסדר.
זה הסיבה לכך.
אבל אין שום דוחק, נכון, אין שום דוחק שיביא אותנו לכך,
אלא אילו הוכחה אותה ההשקפה.
אבל כיוון שלא הוכחה,
לא השקפה זו ניטה אליה ולא לאותה השקפה אחרת, לפני כלל.
כלומר, כיוון שאין שום הוכחה לא להשקפה של אריסטו ולא להשקפה של אפלטון, למה שנקבל את שיטת אפלטון?
אלא ניקח את המקראות כפשוטם ונאמר כי התורה הודיעה לנו דבר אשר לא יגיע כוחנו להשגתנו.
והניסים מעידים על אמיתת דברינו.
כן, מה אתה אומר?
מהי שיטת הקדמות של אפלטון? מהי שיטת הקדמות של אפלטון?
התשובה היא שמאחר ואתה היחיד ששואל את זה בכיתה, זה סימן שכל האחרים יודעים על מה אני מדבר,
נכון?
לכן אין לנו אלא לפנות אל האחרים שלא שאלו,
כי הם מן הסתם יודעים.
מהי שיטת הקדמות של אפלטון?
אתה שם, עם הכיפה.
השואל היה שליח ציבור.
אתה לא יודע.
עכשיו נשאלת השאלה.
מאחר ואתה לא יודע מהי שיטת הקדמות של אפלטון,
למה כשחזרתי על זה ארבע פעמים לא שאלת?
הרי זאת הלכה מפורשת בהלכות תלמוד תורה,
שאם אדם לא מבין משהו שנאמר בשיעור,
הוא חייב לשאול.
לא, אתה יודע שאני לא מאשר זמן לשאלות בסוף.
נכון. ולכן, זאת עבירה לא לשאול.
אולי אתה יודע מה זה שאתה כדור שלו.
באת לשאול. יצאת מזה וזאת.
אבל שתלמדו מזה, לעתיד,
שכשאדם לא מבין משהו בשיעור,
זאת חובה הלכתית,
בשאול מה זה?
בדיוק אמר לך שצריך לתת לך אספייסטר. נכון, בסדר.
אז עכשיו
ניסנגר על דבר.
יפה. טוב, אחרי כל ההפסקה הדידקטית הזאת,
אז בואו נסביר מה זה שיטת הקדמון של אפלטון.
אפלטון אומר כך,
שהעולם קדמון מצד החומר ומחודש מצד הצורה.
למה הכוונה?
שהקדוש ברוך הוא מנהל את העולם ומשנה את צורתו כל הזמן,
למרות שחומר היסוד, מה שנקרא היולי,
זה באמת קדמון.
כלומר העולם כפלסטלינה.
העולם הוא פלסטלינה ענקית והקדוש ברוך הוא יש לו אצבעות ארוכות והוא כל הזמן משנה את מבנה העולם.
זו השיטה של אפלטו.
אומר הרמב״ם, השיטה הזאת היא לגיטימית.
כלומר היא לא סותרת שום דבר ביהדות,
אבל מאחר ואין לנו הוכחה שהשיטה הזאת נכונה,
אנחנו לא מחויבים אליה.
אגב, אני רוצה לציין שאחרי שהרמב״ם כתב את זה,
הקדוש ברוך הוא הרים את הכפפה והביא לעולם את נשמתו של הרלב"ג,
רבנו לוי בן גרשון, שזו באמת שיטתו.
הוא סובר כמו אפלטון, הרלב"ג,
שהעולם מחודש מצד הצורה וקדמון מצד החומר.
זה לא שזה לא גרם לרלב"ג הרבה בעיות,
כל העולם כולו תקף אותו אחר כך. אבל הרמב"ם אמר, זה כשר.
מה אתה אומר?
אני אומר, הרבה דברים שאמרת בסוף הזה הוא די קרוב ליהדות.
יש דברים באפלטוניות שקרובים ליהדות, אבל זה לא.
לא כל דבר שאפלטון אמר כאן. לא כל דבר.
יש דברים, יש דברים, יש דברים.
אנחנו, איך אמר הרמב"ם?
(אומר בערבית:
מימן קאה להם.
זאת אומרת, קבל האמת ממי שאמרה.
אז אנחנו מקבלים שזה, אם זה אמת, אם זה לא אמת לא נקבל.
בסדר?
כן. לפי שיטת אפלטון,
אז הקוסמוק הוא תמיד היה? כן. והעולם גם תמיד היה? לפי אפלטון, העולם לא תמיד היה בצורתו הנוכחית,
ולכן הנס הוא אפשרי. מה שחשוב לרמב״ם זה שהנס יהיה אפשרי.
לפי אפלטון יש אפשרות של נס, לפי אריסטו לא. אז איך הוא מסביר את זה?
כאילו, תמיד היה העולם, והמדינים הופכים אחורה, אחורה, אחורה. אבל תמיד השתנה, החליף צורה.
וכדי לעשות נס, מספיק להחליף את הצורה.
כן. זהו.
אז לכן, הרמב״ם אומר, אין לי משהו נגד זה, כן?
חוץ מזה שזה לא הוכח.
מה אתה אומר?
אז בעצם בריאת העולם, מה שכתוב בתנ״ך, אפשר להגיד בבית ששולי זה שינוי בעצם, בריאה מאפס? נכון. נכון. והיה לפני זה בריאה מאפס של גם... זה נקרא יש מיש,
יש במקום יש מאין.
בסדר?
מה?
אני לומר, כתב פלאטו, שהוא אמר "הקודש בורוך" הוא היה איזה,
יש לו עולם שלו אידיאלי כזה. עולם האידיאלי. בעולם הזה, יש דמיון כזה. נכון. יש אידיאלי שולחן, אידיאלי... כן, אבל לא על זה הוא מדבר.
כן, אבל לא על זה הוא מדבר. אבל זה בריאות, זה כמובן שהבורנו,
זה לא... הוא אומר, הוא מרדות מאוד כאן בעולם הזה,
האידיאלי שם בעולם אחר, משהו כזה.
נכון, זה לא סוצר. זה בריאה, לא? לא, זה לא בריאה, זה יצירה.
כי זה לא מעין? נכון. אה, בסדר. אוקיי, בסדר, אבל זה עניין, זה קצת בריאה.
לפי אפלטון, מה שיש מעין זה הצורה, לא החומר.
זה לא יש מעין?
הצורה, כן. הצורה יש מעין,
והחומר לא יש מעין.
מה זה?
אמרתם פעמים שהצורה חשובה, זה לא החומר. כן, נכון.
מה? למה?
הצורה זה עיקר המציאות,
כי החומר בלא צורה אין לו קיום.
אין חומר בלי צורה, אבל יש צורה בלי חומר. מה?
אם אפלטון מכיר בזה שהצורה היא מחודשת,
מה מפריע לו שגם החומר היא מחודשת?
מה מחזיק אותו שמפריע לו? אתה צודק, שאלה יפה. אם כבר אפלטון מוכן לקבל שהצורה מחודשת,
שהיא יש מאין,
מה אכפת לו שגם החומר יש מאין?
תשובה, הוא היה יווני.
מאחר שהוא היה יווני,
זה לא היה בעולם המושגים שלו.
זה באמת כך.
התחוזרים מסביר את זה יפה.
כן, כן,
זאת אומרת, יש מהלכי חשיבה, כלומר, כיוון שאתם יהודים,
אתם מבינים דברים שאפלטון לא מבין.
אין מיליון רצינות.
בדיוק באותה מידה שקשה לכם להבין את מה שהוא קיבל, ברור?
יש דברים שהם יותר עניין של הלך רוח תרבותי מאשר לוגיקה.
מה המקור לכך שיש חיוב הלכתי לשאול כאשר לא מבינים? בעיקרון לא רציתי לשאול, אבל אני חייב.
הלכות תלמוד תורה, פרק ג' הלכה, אני חושב, ד', רק שנייה
אבא אישן למד, לא?
כן, אבל הוא רוצה מקור הלכתי. לא אבא אישן למד, זה משנה.
פרקי אבות, הלכה, הלכה, כן? זה כמו שאני אגיד לך, כתוב על שולחן ארוך כר וכר, תגיד, הרב מורדכי אליהו אמר את זה או לא?
סליחה, זה בפרק ד',
כתוב כך
הרב שלימד, הנה,
הלכה ד', פרק ד', הלכה ד', הרב שלימד
ולא הבינו התלמידים.
קורא, שהתלמיד לא הבין, מה אפשר לעשות?
לא יכעס עליהם וירגז, אלא חוזר ושונה הדבר אפילו כמה פעמים עד שיבינו עומק ההלכה.
וכן, לא יאמר התלמיד הבנתי והוא לא הבין,
אלא חוזר ושואל אפילו כמה פעמים.
ואם כעס עליו רבו?
יתרגז, כי אז אברהם בובהגז, יאמר לו, רבי,
תורה היא וללמוד אני צריך, ודעתי קצרה.
הלכה ה לא יהיה התלמיד בוש מחבריו שלמדו מפעם ראשונה או שנייה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים.
שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום.
לפיכך אמרו החכמים הראשונים: אין הבא אישן למד ולא הקפדן מלמד.
אז יש פה הלכה לרב, יש פה הלכה לתלמיד.
האם מותר לרב, אם כך, לחדד על תלמידיו?
חס ושלום.
לא. אלא אם כן.
במה דברים אמורים? לא כתוב, הרמב״ם פה.
במה דברים אמורים?
בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר,
מפני עומקו ומפני דעתם שהיא קצרה,
אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלים בדברי תורה ומתרפים עליהם, ולפיכך לא הבינו,
חייב לרגוז עליהם
ולהכלימם בדברים כדי לחדדם, ובעניין זה אמור חכמים, זרוק מרא בתלמידים
וכו' וכו'.
בקיצור,
אסור לא לשאול אם לא הבנת, נכון? אז קיבלת תשובה עכשיו. טוב, מה?
אפילו יכול לעשות חיבור עם זה בקשר לשאלה של השיעור, העניין של הפטרן?
לא, זה לא קשור לשיעור, כיוון שהוא באמצע שעה. לא, זה הדעה של הפגות.
הדעה של אפלטון. -כן, זה לוקח אותנו הדעות האלה, לא, אני עוד לא... אמרתי שהרמב״ם כאן לרגע אחד מפסיק, ואחר כך חוזר לנושא. עכשיו, כן, אנחנו מגיעים לעומק מחשבתו של הרמב״ם, וזה מאוד מעניין. מה בעצם דוחף אותו בנושא של בריאת העולם?
ודע, כי עם הדעה בחידוש העולם יהיו כל הניסים אפשריים,
ותהיה התורה אפשרית,
ותיפול כל שאלה שתשאל בעניין זה, עד שאם ייאמר מדוע השרה השם נבואה על זה ולא אישרה על זולתו?
ומדוע נתן השם תורה זו
לאומה מיוחדת ולא נתן לזולת?
ומדוע ציווה בזמן זה ולא ציווה לפניו ולא לאחריו?
ומדוע ציווה מצוות אלה והזהיר על עבירות אלה?
ומדוע ייחד הנביא בניסים אלה האמורים ולא בזולתם?
ומה מטרת השם בתורה זו? ומדוע לא נטע את הדברים הללו שציווה בהם ושהזהיר מהם בטבענו,
אם היו אלה בכוונתו?
תשובת כל השאלות הללו,
זה שאלות נכבדות, בחירת עם ישראל, תורה, טעמי מצוות,
הרבה מאוד דברים,
תשובת כל השאלות הללו היא לומר כך רצה,
או כך היווה חוכמתו
כשם שהמציא את העולם בעת שרצה, בצורה זו,
ואין אנו יודעים את רצונו בכך ולא אופן החוכמה בייחוד צורותיו וזמנו,
כך לא נדע רצונו או הכרעת חוכמתו בייחוד כל מה שקדמה השאלה עליו.
ואם יאמר אדם כי העולם נתחייב כך,
כמו שהפילוסופים אומרים,
הרי צריך בהכרח שישאלו כל אותן השאלות,
ואין להימלט מהן, כי אם בתשובות רעות הכוללות הכחשה
וכפירה בכל פשטי התורה אשר אין בהם ספק אצל מבין שהם כפי אותם הפשטים ומחמת זאת
היא הבריחה מן ההשקפה הזו.
כלומר שימו לב שבסופו של דבר כשמדובר בשאלות יסוד ההכרעה של הרמב״ם היא הכרעה מוסרית.
המוסר הוא הדורש מאיתנו בסופו של דבר להכריע עבור דעה מסוימת לעומת דעה אחרת.
ואני אסביר את זה קצת יותר בהרחבה,
אם פרשו.
כשאני אומר שהעולם קדמון,
עד כמה הקדוש ברוך הוא יכול להתערב במה שנעשה?
מעט מאוד, נכון? הוא לא יכול לעשות ניסים.
נכון? הוא לא יכול לעשות ניסים.
ואז הוא גם לא יכול לנהל את עולמו על פי הטוב והרע.
הוא לא יכול.
לעומת זה,
אם אני אומר שהעולם נברא,
לברור זה אקט לא טבעי,
זה אקט מוסרי.
אם זה אקט מוסרי זה אומר שכל הבריאה כולה כולל חוקות הטבע יסודם בהחלטה מוסרית.
ואז אני יכול להניח שגם במקום שבו הפעולה המוסרית איננה גלויה היא נמצאת שמה באופן סמוי.
למה אני מתכוון? אני מתכוון לדברי הרב קוק בספרו הקדוש אורות
בספר הקדוש אורות בישראל ותחייתו פסקה ב׳ אומר הרב שתי הבנות כלליות הן המקיפות את
ההוויה ואת התורה את כל ההסתכלות בכל שינויי דרכיה,
ההבנה המוסרית וההבנה הסיבתית.
כלומר, אם אתם, למשל, יושבים במקום נקרא, נניח, למשל, שדרות המאירי,
יודעים איפה זה?
שדרות המאירי,
יושבים על ספסל.
במקום להיכנס לשיעור או לבית המדרש, יושבים על ספסל,
ויושבים על אותו ספסל יהודי ויווני.
עובר,
ליד היהודי והיווני, צדיק.
יש הרבה צדיקים בשכונה.
עובר צדיק, אתם יכולים לדמיין מי שאתם רוצים.
עובר הצדיק ומחליק על קליפת בננה או על שארית פלאפל שנפלה מן הקיוסק.
וזה שמנוני.
כן, זה שמנוני.
הוא מחליק ושובר את רגלו.
ואז היהודי מסתכל ואומר, איך זה יכול להיות?
צדיק ורע לו?
הרי הוא צדיק.
איך קליפת הבננה לא התחשבה בזה?
זה לא בסדר.
אוי ואבוי, שאלה באמונה.
היווני אומר לו, אתה לגמרי לא נורמלי. מוציא פנקס, אומר,
מזה אנחנו לומדים, שכל המחליק על קליפת בננה בזווית נתונה,
בן צדיק בן רשע, שובר את רגלו.
גילה חוק בבריאה.
שם בכיסו.
חוק טבע.
בסדר?
עכשיו,
השאלה היא באמת מי צודק.
אם העולם קדמון, היווני צודק,
אם העולם נברא, היהודי צודק כשזה מהווה שאלה.
מה שנקרא ההבנה המוסרית הנמצאת בסתר, בתוך ההבנה הסיבתית. מה שאומר הרב כאן?
בתוך ההבנה הסיבתית
הקדומה בזמן לגבי רוח האדם, כלולה היא בתור נשמה עליונה מחיה אותה ההבנה המוסרית.
אז באמת יש פה איזו חידה נעלמה, אחר כך הרב כותב את זה, כן?
שעצם קיומה של ההסברה הסיבתית,
זאת חידה נעלמה.
אחר כך הרב מסביר באופן מפורט,
אני מזמין אתכם לקרוא את זה בפנים,
כיצד אפשר להבין קשר מוסרי בתוך ההבנה הסיבתית.
כן, מה אתה אומר? יש נא שאסור להיכנס למקום של סכנה שמתמוטט לקריאת שמע ומעולם. נכון. אם צדיק ייכנס, אז מה השאלה?
אתה אומר שבכלל מגיע לו לצדיק,
כי מה פתאום הוא הלך למקום שבו יש קליפות בננה? מבחינה הלכתית אסור, לא בננה.
אני אקח את המקרה הזה, והיה ברור שזה אסור.
לא, אני מדבר על שדירות הנירי, אני לא מדבר על חורבה.
אבל מותר לשאול על מקום אחר.
כן, אבל אני מדבר, העובדה, אנחנו ראינו צדיקים שעשו את הכל כדי להישמר, ובכל זאת שברו את הרגליים, כן.
יש ספר יוב על זה, יש ספר יוב, ספר שלם, נותן בשאלה הזאת, כן, מה אתה אומר? היוונים כתבו ספרים על מוסר. כן, יפה.
גם היוונים כתבו ספרים על מוסר.
נשאלת השאלה, מה המעמד של המוסר לפי היווני?
המעמד של המוסר לפי היוונים זה מין נשק שמשתמשים בו החלשים.
מי הם החלשים?
האדם.
האדם הוא יצור חלש.
הוא עומד מול בריאה שאיננה מוסרית.
היא, הייתי אומר, סתמית.
היא בעצם, איך אומרים לזה, אימפרסונלית.
אימפרסונלית, כן, כשהעץ הוא ירוק,
מה אכפת לו לים כשהעץ הוא ירוק?
זה אדיש לחלוטין.
אבל בתוך הקוסמוס הגדול יש איזו בועה קטנה ששם האדם המציא את המוסר.
זה אופן התפקוד של האדם, זו האתיקה.
אבל בסופו של דבר מה שחזק באמת
זה הטבע.
ומה שחזק באמת,
מה שמנצח את הכול זה המוות.
המוות הוא הכוח החזק ביותר במציאות,
כי הוא בסופו של דבר גובר על הכול.
ואז יוצא שהמוסר הוא צורת תפקוד,
אבל זה לא משהו שהוא מהותי לקוסמוס כולו.
מובן מה שאני אומר? זאת אומרת לא, הוא מדבר על בן אדם פרוביטי, בן אדם... יפה, האדם... הוא מדבר על הטוב.
כן, באתיקה.
כן, האתיקה, המטרה זה לעשות טוב.
טוב עבודי. בעיניי בן אדם. יפה. אני לא יודע, הטוב והגילה. בשבילנו אנחנו... זאת אומרת, זה שהר געש מתפרץ וקובר אלפי אנשים,
זה לא שייך לשאלת המוסר לפי אריסטו. נכון. נכון, יפה. לפי היהדות כן.
אנחנו שומעים חשבון נפש. יפה. היהודי רואה, הר געש שהתפרץ,
הוא שואל את עצמו למה זה קרה,
בסדר? היה הורי כאן בניו ג'רזי, למה?
מה זה למה? זה טבע.
נכון?
זאת אומרת שהמרחב של המוסר לפי היוונים הוא קטן מאוד,
הוא לא מהותי לבריאה, לעומת היהדות שאומרת שכל הקוסמוס כולו הוא תולדה של אקט מוסרי,
אז ממילא זה מכריח להראות בתפיסה מוסרית את כל המציאות.
מובן? זה ההבדל, אני חושב, תהומי. כן, אבל, כמה אנשים בחשבון על כל דבר שקורה בעולם כ... זו שאלה אחרת. עכשיו, תראו, תראו, מה הסיבה של... עכשיו, הרב קוק, הרב קוק בספר ממרירייה.
בספר מאמרי ראייה,
אז הרב קוק דן בהבדל בין היווניות לבין היהדות לפי הרמב״ם.
אז הוא אומר
שיש שלושה הבדלים מהותיים בין היהדות לבין היווניות.
הוא אומר כך,
אחד משלושת ההבדלים:
הרמב״ם הבדיל הבדלה תהומית שאין למעלה ממנה, בעצם המהות של התורה כלפי חוכמת יוון,
וזאת תהיה ההבדלה שבין קודש לחול, אחרי אשר קבע שלוש יסודות עיקריים ששום מעיין בספר המורה לא יוכל לזוז מהם, והם האחד שהנבואה היא למעלה מכל מושג של השכל האנושי כולו,
אני מדלג, השני הוא יסוד חידוש העולם,
שהוא עקר את כל המבט האלילי היווני על כל ההוויה כולה,
והשיב לנו את אורחות הקודש של התורה, שהוא התוכן של המבט היהדותי המקורי על כל ההוויה,
והוא ההיפוך הגמור מהמבט היווני האחוז בקדמות העולם.
זאת אומרת,
ההבדל בין עולם נברא לעולם קדמון זה הבדל בין עולם מוסרי לעולם סתמי.
וזה, הייתי אומר, הבדלה מהותית.
טוב, עד כאן להיום, בעזרת השם נמשיך במהלך.
:::::::::::::
