שהקדוש ברוך הוא פועל בארבעה שלבים.
הלו הם תוכנית,
שתיים ביצוע,
ג' שיפוט ומסקנות, ד' סיכום.
דוגמה,
ביום הראשון
ויאמר אלוהים יהי אור, זה תוכנית,
ביצוע ויהי אור,
שיפוט ומסקנות,
וירא אלוהים בטהור כי טוב, והבדלו בין האור ובין החושך.
סיכום,
ויהי ערב ויהי בוקר,
יום מרחב.
סיכום.
אם כן, יש לנו כאן תוכנית כוללת,
מבנה שעל פיו הקדוש ברוך הוא בורא את עולמו.
ביום השלישי, למשל, כדי לא להסתבך עם היום השני,
אין תוצא הארץ דשא,
זה תוכנית, ותוצא הארץ פיצוע.
וירא אלוהים כי טוב,
שיפוט, ויהי ערב ויהי בוקר, יום שלישי,
סיכום.
הייתי רוצה, ברשותכם, להתעסק בשלב הזה של הלימוד בחלק הרביעי, דהיינו הסיכום.
בסיומו של כל יום יש סיכום.
בסיומו של היום הראשון יש סיכום, ויהי ערב ויהי בוקר,
יום אחד.
בסיומו של היום השני נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום שני נכון בסיכומו של היום השלישי נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי בסיכומו של היום הרביעי נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי
אחר כך נדמה לי שכתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי
סיכומו של יום השישי וירא ויהי בוקר יום השישי
אחר כך ויחולו השמים בארץ וכל צבע העם, וחייל אלוהים ויום השביעי מלאכתו אשר עשה
ויברך אלוהים את יום השביעי
ויקדש אותו כי בוא שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי
ואחר כך הסיפור ממשיך, נכון?
מה? סליחה?
ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי?
כן.
מה אתה אומר?
לא כתוב אצלך.
זאת אומרת, אתה מאשים אותי בצדק, כנראה, בזיוף הכתובים.
הפסוק הזה איננו קיים.
אין פסוק כזה, ויהי ערב ויהי בוקר, יום השביעי.
במקום זה מה כתוב?
סברי מרנן, נכון?
או משהו כזה.
טוב, על כל פנים, באמת תמוה.
מדוע לא נאמר בסיומו של היום השביעי הסיכום המקובל, ויהי ערב ויהי בוקר, המפלוני, במקרה הזה, יום השביעי.
מה? לא היה בו אסייא.
מה זה לא היה בו אסייא? אבל יש יום השביעי?
מסתיים היום השביעי, אתה צריך להגיד, מהסיכום, כמו ש... לא יצר.
לא יצר, אז מה אם לא יצר? אבל הסתיים היום השביעי,
צריך להגיד ויהיה רבעי בוקר יום השביעי, צריך מה?
בשביל הסדר הטוב.
מה?
אלא מה?
כנראה שלא הסתיים, זהו.
כלומר,
אם אני צודק, יוצא לפי זה שכל ההיסטוריה האנושית כולה,
היא נתונה בתוך היום השביעי, אז באיזה יום אנחנו עכשיו?
יום השביעי.
אנחנו עדיין בתוך יום השביעי של הבורא,
ויום השביעי הוא כנראה ארוך קצת, לפי המסורת של חז"ל, אבל אפשר להוכיח את זה בפסוקים,
הוא נמשך במשך ששת אלפים שנה.
ששת אלפים שנה,
שהם הם היום השביעי
של הקדוש ברוך הוא, וזה מסביר הרבה מאוד דברים, זה מסביר מדוע למשל שום דבר לא משתנה בעולם.
כי הרי מהו התוכן של היום השביעי?
שלא קורה כלום, נכון?
כמו שאמרתם, אין פה יצירה, אין פה עשייה חדשה.
ולכן אפשר לומר, העולם קבוע ועומד.
מה שנקרא, ויכולו
השמיים וארץ, זה נגמר, לא עושים יותר, וישבות.
זה אומר, כי בוא שבת.
אז בכל אורך התקופה הזאת,
בעצם הקדוש ברוך הוא מתנהג כמו יהודי דתי ושומר את השבת שלו.
אז מי כן עובד?
מי עובד?
האדם, נכון?
איך אני יודע שהאדם עובד?
כתוב במפורש בפרק א', פסוק כ"ו:
"ויאמר אלוהים נעשה אדם".
מה זה נעשה?
מה זה לעשות משהו?
ליצור. לא, לא ליצור. יצירה זה לא עשייה. אני שואל מה זה לעשות.
עשייה כוונה לגמור,
לעשות אותו מושלם, כן? ועשתה את ציפורניה.
לעשות זה גמר,
לעומת היצירה, שזה התהליך.
והאם הקדוש ברוך הוא ביצע את התוכנית שלו לעשות את האדם או לא?
אם נסתכל בפסוק כ"ז, מה נאמר?
הרי מה נאמר שם?
כתוב, ויברא אלוהים את האדם.
אם כן הוא לא עשה אותו,
הוא רק התחיל אותו,
ברא אבל לא עשה.
אם כן האדם הוא יצור בלתי מושלם.
וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, אבל זה לא כולל את האדם לפי זה.
ויחולו השמיים והארץ וכל צביים, ויאכל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה,
וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה.
אז לגבי כל העשוי כבר נעשה.
אבל מה אם לגבי מה שלא נעשה?
ויברך אלוהים את יום השביעי ויקדש אותו,
כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא.
על מה זה נאמר?
מי זה מלאכתו אשר ברא?
על מי נאמר ברא?
על האדם.
כאילו,
נאמר בפסוק כ"ז, נכון? ויברא אלוהים את האדם.
אז אם כן, "כי בוא שבט מכל מלאכתו אשר ברא"
ולא גמר לעשות.
אשר ברא אלוהים,
אבל נשאר משהו לעשות.
אז איך אומרים בעלי הפתגמים, מה לעשות?
לעשות, נכון?
זאת אומרת שצריך להשלים את מעשה הבריאה,
ומי שזקוק לאותה השלמה,
זהו האדם, כן? אתם מבינים מדוע אם כן האדם הוא היצור היחיד בעולם שעדיין מתפתח,
כן?
חתולים יש להם מוטציה פעם ב...
אבל לאדם יש התפתחות תרבותית כל הזמן,
כנראה משהו עדיין לא נעשה.
קבעו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים,
ומה הוא השאיר?
לעשות.
זה המציאות של היום השביעי. אנחנו בעצם הגויים של שבת של הקדוש ברוך הוא.
הוא בשבת, אנחנו עובדים.
בסדר?
כמה זמן עובדים? כמו ימות החול, ששת אלפים שנה, ששת ימים. כן, מה אתה אומר?
מה ששינו, יום השביעי הוא שבת ביום השביעי,
מה באמת מצפה שיעשה ביום השביעי? אם עכשיו אנחנו נמצא ביום השביעי, מה היינו מצפים שהוא יעשה?
אנחנו מצפים שהוא לא יעשה. זאת אומרת, העשייה זה ההתערבות, כלומר,
אם הקדוש ברוך הוא היה עושה משהו, הוא היה מתערב במה שקורה.
אנחנו רואים שהכול פועל לפי חוקות הטבע.
בסדר, יום השביעי זה הכינוי המקראי לטבע.
בעוד שבששת ימי המעשה אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא עשה כל מיני דברים, ברד את השמש ואת הירח ואת הכוכבים ואת בעלי חיים וכולי,
וכאן
הכל מתנהל כאילו הכל אוטומטי.
יש אוטומציה, יש שעון שבת של הקדוש ברוך הוא, קוראים לו הטבע,
באישור של מכון צומת,
וזהו,
הוא לא מתערב.
לפעמים הוא מתערב בכל זאת, במונחים הלכתיים,
איך זה נקרא להתערב?
מנחים הלכתיים,
זה חילול שבת.
כלומר, הקדוש ברוך הוא מדי פעם מחלל את שבתו,
אבל יש לו גם כן היתר לדבר הזה, זה נקרא פיקוח נפש.
זאת אומרת, יש מצבים שעל מנת שהתוכנית ההיסטורית לא תיכשל כולה,
לא הייתה ברירה אלא שתהיה התערבות,
אבל זה חילול שבתו של הבורא.
אחד מהחילולי שבת הגדולים זה היה מתן תורה,
שאיך אומרת הגמרא?
לכו לעלמה בשבת היה.
בזה שבת זה היה, כלומר בשבת שלו.
אז הקדוש ברוך הוא מתערב,
והשאלה שנשארה זה לקראת מה כל זה הולך?
כן?
ברור שאם ביום השביעי הקדוש ברוך הוא שובת,
אז מהי התוכנית שהוא נתן לנו, כן? אמרנו שיש תוכנית,
ביום הראשון יהיה אור, ביום השני יהיה רקיע,
ביום השלישי תדשה הארץ.
מהי התוכנית של היום השביעי?
צריכה להיות תוכנית.
התוכנית הזאת, אם אמרנו שהיא היצור היחיד שממשיך עדיין לפעול, להשתנות, זה האדם,
אם כן, התוכנית של היום השביעי מוטלת על האדם.
ככה זה יוצא, נכון?
זה מוטל על האדם. והשאלה היא, מה מצפים מן האדם?
אז נאמר במפורש:
"ויברך אלוהים את יום השביעי
ויקדש אותו".
זאת הפעם הראשונה שמופיע השורש קדש, קדוש.
אם כן, יש לקדוש ברוך הוא איזושהי תוכנית
שמחוברת אל הקדושה, ויקדש אותו.
ואז יוצא שבעצם התוכנית של יום השביעי מסתיים, מסתכמת
בדרישה האלוהית שמובאת בספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק א',
דבר אל כל הדת בני ישראל לאמור, קדושים תהיו.
עכשיו, אני עוד לא יודע מה זה קדושים תהיו,
אבל ברור שזאת התביעה.
הרמב״ם כותב שזאת לא מצווה. אין מצווה של "קדושים תהיו" לדעת הרמב״ם,
אלא זה הכלל העולה מכל המצוות כולן. כלומר, כל ההתנהגות שלך, כל המצוות,
בסופו של דבר זה מביא אותך למצב של קדושים.
זה גם מה שאנחנו אומרים לפני כל מצווה.
אשר קידשנו במצוותיו.
אם כן, ישנה תביעה של "קדושים תהיו".
אם זה כך,
בבוא הזמן יהיה כתוב
ויהיו קדושים
וירא אלוהים כי טוב
ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי
ואז יתחיל היום השמיני, ברור.
כלומר זה הסדר,
אנחנו כלומר לא סיימנו,
עדיין אפשר להגיד וירא אלוהים כי טוב,
נסיים, נעבור ליום השמיני.
עד כאן מובן.
בינתיים זה נשמע פשוט, רגוע,
אנחנו נראה פתאום שזה מסתבך מאוד.
אבל, בשלב ראשון זה כך.
עכשיו,
אולי נוסיף עוד נקודה אחת.
מהו התוכן של "קדושים תהיו"? מה זה אומר להיות קדוש?
מה שזה אומר,
אני עוד לא יודע.
אני לא יודע מה זה להיות קדוש,
אבל אני יודע מה הקדוש ברוך הוא אומר על זה.
בפרשת
קדושים, נאמר,
דבר אל כל הדת בני ישראל לאמור,
קדושים תהיו
כי קדוש אני.
דבר מאוד לא מובן.
הקדוש ברוך הוא אין לו גוף,
אז אולי גם אנחנו צריכים להיות בלי גוף כי אין לו גוף?
מה זה, קדושים תהיו כי קדוש אני.
אתה קדוש, בסדר, אבל למה שאנחנו נהיה קדושים בגלל שאתה קדוש?
מובנת את השאלה?
זה קצת מוזר, לא?
מתי מישהו מבקש מזולתו להיות כמוהו?
מתי זה קורה?
אני חושב שהוא מסוגל.
אז מה אם אתה מסוגל? אני אבקש ממך להיות כמוני? סתם ככה?
יש לי סיבה לבקש שתהיה כמוני.
נוכל ככה לשחק ביחד.
כאילו זה הקב"ה אומר, אני היחיד הקדוש,
ואני ממש בודד.
אז אולי תהיו גם כן קדושים. תהיו קדושים, נוכל להשתשע ביחד.
כן, זה מפורש. הקדוש ברוך הוא משתעשע עם נשמותיהם של צדיקים.
זאת אומרת שאחת המגמות הנסתרות ביותר של הבריאה זה מגמת השעשוע.
יכול להיות שזה מין משחק,
משחק שש בש, שחמט, דמקה, הכל לפי המדרגה של האדם, הפוקר.
שהקדוש ברוך הוא והאדם נפגשים זה עם זה, המצב של המפגש הוא הנקרא קדושה.
בסדר?
זאת אומרת שיש בינתיים מסכים שמבדילים בין האדם לבורא,
מסכי הטבע, מסכי הכרה,
וכאשר המסכים האלה מוסרים, אז יש אפשרות של מפגש, קדושים תהיו.
איפה זה נעשה?
איפה מתבצעת הקדושה? איפה מצאנו קדושה בפועל?
מצאנו קדושה בפועל בשלושה תחומים:
באדם,
בזמן,
במקום.
בה אדם מצאנו ממלכת כהנים וגוי קדוש.
אם כן, יש גוי קדוש, יש נשמות קדושות.
יש זמן קדוש,
שבת,
קודש היא לכן,
ויש מקום קדוש,
בית המקדש.
כלומר, יש שלושה מקומות,
אפשר לומר, מקום בנפש, מקום בזמן, מקום במקום,
שבהם המשימה של היום השביעי מושלמת.
ועל זה נאמר, ועשו לי מקדש.
כותב רש"י, מה זה מקדש?
מה זה מקדש לפי רש"י?
לא יודעים?
זה רש"י על התורה.
מה?
לא, זה לא מה שכתוב.
מקדש לפי רש"י,
בית של קדושה.
ככה כותב רש"י.
בית של קדושה.
פירוש הדבר, מקום שבו הפגישה בין הבורא לנברא אפשרית.
זה קורה שם.
אתה רוצה פנים אל פנים, כן? זה מה שנקרא, זה מה שעושים שלוש פעמים בשנה.
יראיקו לזוכר את פני השם,
פני האדון השם.
צריך מדי פעם להסיר את המסך, להיפגש עם הפנים.
פנים אל פנים.
כן, איך אומרת הגמרא?
כשם שבא לראות, כך בא לראות.
נפגשים.
ואז יוצא שהמקדש הוא, אפשר לומר, כמין מטרה.
מטרה, אולי נסביר את זה ככה.
אם נשאל אדם
שמעולם לא קרא את התורה,
אנחנו נגיד לו, תשמע, יש לך כמה ימים פנויים?
קח את הספר הזה, בבקשה תקרא, קח.
חמישה חומשי תורה.
פעם שאלתי מישהו שבא ללמוד במכון מאיר,
מה למדת עד עכשיו?
הוא אמר לי, אני הייתי בשיעור בית הכנסת, היה שם,
אני ראיתי לומדים שם ספר,
הוא נקרא חומשי תורה, ראיתי.
כי המילה חמישה הייתה כתובה בקטן.
אז ראיתי, יש ספר חומשי תורה.
וגם היה איזה, למדתי קצת, יש ספר משנת תורה, נכון?
אז תיקח אדם כזה, שמעולם לא למד, תגיד לו את הספר.
תגיד לו, אבל מה,
בבקשה, כשתגמור לקרוא, תגיד מה קראת.
טוב, בסדר, אחרי שלושה ימים, בן אדם חוזר, אומר, כן, קראתי את הספר, מאוד מעניין.
הספר אומר כך,
שאלוהים ברא את העולם,
זה מה שכתוב בהתחלה, נכון?
כדי לברוא את האדם,
כדי לברוא את עם ישראל,
שיקבל את התורה וייכנס לארץ ישראל
ויבנה את בית המקדש.
זה פחות או יותר הסיכום של כל החמישה חמישה תורה, אם קוראים את זה לפי הסדר.
עכשיו אתה אומר לו, תשמע, זה קצת ארוך מדי איך שהסברת, אתה יכול לקצר את זה עוד קצת?
כן, תתמצת, אפשר במשפט אחד קצר.
ננסה בשבילך.
בעצם אני מבין שאלוהים רוצה מקדש.
זה פחות או יותר הסיכום של כל התורה כולה,
בשלוש מילים, נכון?
אלוהים רוצה מקדש.
הוא מעוניין בפגישה הזאת.
זה בעצם התוכן של כל התורה כולה.
זה אם כן מאוד רציני.
הגעגועים לבית המקדש הם משמעותיים. אז אם זה ככה, באמת יש כמה קושיות שעולות מזה.
איך אפשר? לא, אבל לפני זה.
יש בילקוט שמעוני מדרש מזעזע. לא, מה זה מזעזע? הוא נועז.
מדרש נועז.
אומר ככה, שלפני בריאת העולם,
הקדוש ברוך הוא בנה לו סוכה בהר הבית.
אל תשאלו אותי איך הקדוש ברוך הוא בונה לו,
ואיך יש הר הבית לפני שנברא העולם.
אבל אומר, המדרש בנה לו סוכה בהר הבית
והיה נכנס בה,
איך הקוראים נכנס תוך סוכה, אני לא יודע,
והיה נכנס בה,
הוא מתפלל ואומר,
יהי רצון מלפניי
שיבנו לי בניי
בית במקום הזה.
עם כל הקושיות המטאפיזיות, פילוסופיות, תיאולוגיות שעולות מזה,
לוגיות שעולות מזה,
אבל דבר אחד ברור, זה מבטא את המגמה שנאמר בפסיקתא רבתי, שהקדוש ברוך הוא רוצה לבנות לו דירה בתחתונים,
רוצה להיפגש עם מישהו שמחוץ לו, עם מי שנמוך,
זה המפגש.
אז זה מה שזה אומר.
יוצא לי בזה שהמקדש הוא דבר מאוד חשוב.
מצד שני, אם זה מאוד חשוב, אז איך הוא יכול בכלל להיחרב?
זה דבר כזה חשוב?
איך יכול להיחרב?
אומר המהר"ל,
העולם מחזיק מעמד בגלל שפעם היה מקדש ועתיד להיות מקדש.
אז אתה כמו מי שקופץ מצוק אחד של הקניון
אל הצוק השני.
אז אתה מקבל עוצמה ברקיעת הרגליים מן הצוק האחד,
ואתה הולך ומתקרב אל הצוק השני.
אם אתה שוכח
איפה אתה נמצא, בדרך, אז אתה נופל.
נכון?
מה? כן. כמו מיקי מאוס,
נכון? שכאשר הוא רץ על גבי הצוק והוא פתאום ממשיך באוויר ואז הוא שם לב איפה הוא נמצא.
אז יש שתי גרסות. יש גרסה שהוא נופל אז ויש גרסה שהוא רץ בחזרה.
כן?
ברור.
עכשיו,
אבל האמת היא שזה לא כל כך פשוט מה שאני אומר.
כן? כי לפי זה בית המקדש, אמרתי שבית המקדש לא יכול להיחרב. מצד שני,
זה ממש לא מובן.
בית המקדש הוא בעצם לא המצב הנורמלי של העולם.
זה לא המצב של היום השביעי,
זה המצב של היום השמיני שם.
אם יש מפגש בלתי אמצעי בין הבורא לנברא,
אז אתה לא ביום השביעי, אתה ביום השמיני.
אבל אמרנו שיום השביעי לא יסתיים.
נכון,
אבל אף על פי שלא יסתיים, היום השמיני התחיל.
איך אני יודע?
ויקרא,
פרק ט',
פסוק א', מה נאמר שם?
לא יודעים?
ויקרא ט"א, נו מה כדור שם?
יפה מאוד, הנה גל קרא לנו, ויהי ביום השמיני.
אם כן, היום השמיני התחיל.
במשכן,
בחנוכת המשכן, בפעם הראשונה שהייתה נוכחות של השכינה באופן ידידותי אל המשתמש פנים אל פנים בעולם הזה,
נאמר, ויהי ביום השמיני. אם כן, היום השמיני התחיל,
למרות שהיום השביעי לא הסתיים.
זה דבר תמוה מאוד.
עכשיו, שמא יהיה מי שיקשה. מה אתה מדבר שטויות?
זה יום השמיני הזה, זה שמיני לשבעת ימי המילואים שהיו לפני זה.
כן, איך אמר משה לאהרון ובניו?
ופתח אוהל מועד תשבו שבעת ימים,
כי שבעת ימים ימלא את ידכם.
ויעש אהרון ובניו, ככל אשר ציווה השם,
את משה כן עשו, ויהי ביום השמיני קרא משה.
אז מה אתה מספר לי יום השמיני של בריאת העולם? זה יום השמיני של ההמתנה בכניסה למשכן.
כמה שטחיות יש בקושייה הזאת,
שאני בעצמי אמרתי אותה.
לכן אני יכול גם לרדת על עצמי, זה בסדר, זה לא פוגע באף אחד.
ביום השמיני הזה,
בספר במדבר, בפרשת נשוא, קיבל שם אחר.
בפרשת נשוא, היום השמיני נקרא בשם היום הראשון.
ויהי המקריב ביום הראשון,
נחשון בן עמינדב למטה יהודה.
הקריב את קורבנו כערת כסף אחת שלושים ומאה משקלה וכו'.
אם כן, היום השמיני נקרא יום הראשון.
אומרים חז"ל, למה יום השמיני נקרא יום הראשון?
להקיש אותו ליום הראשון של בריאת העולם,
שהייתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא,
כיום שנבראו בו שמיים וארץ.
אם כן, אנחנו רואים שהיום השמיני הוא לא סתם יום שביעי, הוא יום ראשון,
יום גדול.
הוא היום שבו נברא העולם מחדש בעצם, כי עכשיו אפשר לעבור ליום האחר.
זאת אומרת, אז למה באמת
אהרון ובניו היו צריכים לשבת שבעת ימים מחוץ לאוהל מועד? פשוט מאוד.
מאחר שהם הולכים להיכנס אל היום השמיני, הם צריכים לסכם בתוך עצמם את החוויה של שבעת הימים שהיו עד עכשיו.
במילים אחרות,
אם אתה רוצה לראות איך היום השמיני עתיד להיראות,
תיכנס למקדש.
שמה תראה.
יוצא מצב פרדוקסלי.
יש בתוך העולם שלנו, שהוא עולם של היום השביעי,
חתיכת יום שמיני.
תפוח אדמה לוהט
בדמות חתיכת יום שמיני,
שזה המקדש.
עכשיו,
אם אני צודק,
יוצא שבית המקדש הוא גוף זר בעולמנו.
הוא איזה מין ישות אקסטרה-טריטוריאלית,
כמין שגרירות או התרמה
של היום השמיני בתוך עולמנו.
מה קורה לכל גוף זר?
נדחה.
אז אם כך,
אני מבין מדוע בית המקדש נחרב,
בניגוד למה שלא הבנתי מקודם, שאני לא הבנתי איך בית המקדש יכול להיחרב.
עכשיו, אני מתחיל לא להבין איך בית המקדש יכול להיות קיים.
כי בית המקדש הוא נוכחות של עולם אחר בתוך עולמנו.
דבר כזה, הטבע דוחה.
הטבע אינו מקבל את מציאות המקדש, מציאות הנבדל בעצם.
ולכן בית המקדש מדי פעם חרב.
זה בעצם, הקדושים שלכם לקחו את זה בחשבון.
כתוב שמן זית זך כתית.
מה זה כתית?
מה פירוש המילה כתית?
ריסוק, נכון? לחטט זה לרסק.
יפה מאוד.
אז זאת אומרת שמה שיש במקדש צריך להתרסק.
ואלה פיקודי המשכן, משכן העדות. אמרו חז"ל למה משכן משכן? שהוא ממושכן.
הוא בעצם צריך להיחרב כל פעם שישראל מגזימים, טאח, זה פיוז שקופץ,
המקדש נחרב.
כתית, אפילו אמרו חז"ל,
כתית כת,
י"ת זה 420 ו-410, כנגד בית שני ובית ראשון, שזה שנות קיומן.
זאת אומרת שבית המקדש לא יכול להחזיק מעמד.
ממש לא הגיוני שיש פה בית מקדש.
אז נשאלת השאלה, אז למה הקדוש ברוך הוא עושה את זה?
למה הוא בונה לו מקדש שהטבע של המציאות דוחה אותו?
כן. אפשר להגיד שבית המקדש של בית זה סוג של בית גדול כזה?
בדיוק, אלה פיקודי המשכן. זה מה שכתוב, פיקודי משון פיקדון.
כן, אז נשאלת השאלה,
אז למה בכלל הקדוש ברוך הוא עשה לעצמו את זה, לבנות לו מקדש,
או לבקש מאיתנו לבנות לו מקדש,
שמטבע הדברים נחרב.
יפה. על מנת לדעת למה אנחנו שואפים. כלומר, זה, איך אומרים? זה תרגילים.
תרגילים לקראת.
אז אנחנו מקבלים מנות של הקדושה העליונה של היום השמיני,
כל פעם זה נדחה, אבל בסוף מתרגלים.
כן?
כל פעם נופלים, אבל מתרגלים עד שבסוף אנחנו מכינים את עצמנו אל היום השמיני.
יש את השאלה, אם זה ככה, אז למה לבנות בית שלישי?
בית שלישי יחרב או לא יחרב?
מה זה נכון?
אז אתה אומר שאז הוא לא יחרב.
זה מעניין.
איך לא יחרב?
הרי יש העולם בחוץ, ויש המקדש בפנים.
יש תוספות
חכמי אנגליה.
יש קובץ של תוספות,
והיו בעלי תוספות באנגליה,
ויש על כמה מסכתות, נמצאו בגניזה, בכתב יד,
תוספות של חכמי אנגליה.
יש תוספות חכמי אנגליה על מסכת סנהדרין.
בסוף המסכת,
אחד מבעלי התוספות אומר מסורת מאוד מוזרה, לא ראיתי את זה בשום מקום, לא ראיתי מקור בכלל לדברים האלה, והוא אומר
שבית שלישי יחזיק מעמד 830 שנה.
די מאכזב, נכון?
מה,
אנחנו עובדים כל כך קשה בשביל משהו שיחרב?
ודאי שלא.
ודאי שלא ייחרב.
אבל למה התכוונו התוספות שאמרו 830?
זה החיבור של שני המספרים של קיום בתי המקדש. בית ראשון היה 410,
בית שני היה 420. סך הכל 830. אז כנראה שזה מה שהתוספות רצו לומר.
אבל מה יקרה בסוף?
אחרי 830, מה קורה למקדש?
הכהנים עומדים במתח.
קראו בתוספות
שאו-טו-טו המקדש נחרב.
זה מתפשט על כל ארץ ישראל. יפה.
מוכרחים לומר שבעצם המקדש יתמזג עם העולם,
כי הניגוד הוא כאשר יש ניגוד בין העולם למקדש.
אבל אם העולם הולך ומתקדש,
אז המקדש הולך ומתפשט כמו כתם שמן,
שמנוני מאוד, שהולך ומתפשט על כל העולם כולו.
אז לכן הוא לא יחרב, הכוונה שהוא... למה הלשון נחרב? לא, לא כתוב נחרב.
אני אמרתי שהם כתבו 830, זה הכול.
אחרי 830 הוא באמת לא נחרב,
אלא הקדושה הולכת ומתפשטת. הנביא זכריה
אומר לנו
שיבוא יום שכל סיר בירושלים וביהודה
יהיה קודש לשם
והיה כל סיר בירושלים כמזרקים לפני המזבח.
אני לא מבין.
חסר לך מזרקים, מזרקים. מזרק זה הכלי שבו מקבלים את הדם של הקורבן כדי לזרוק אותו על גבי המזבח.
יהיו כל כך הרבה קורבנות שלא יהיו מספיק מזרקים אז ייקחו את הסירים.
כן, אבל למה בירושלים וביהודה?
זה אומר שהעזרה של המקדש במקום להיות מצומצמת בהר הבית,
העזרה תלך ותתפשט על כל ירושלים ויהודה.
זה יותר ויותר.
ואז יוצא לפי זה שגם ירושלים עצמה, איפה היא תתפשט?
אז אמרו חז"ל, ירושלים עתידה להתפשט על כל ארץ ישראל.
שנאמר, ודמשק מנוחתו. הרי מנוחה זה המקדש.
דמשק מנוחתו, יש פה משחק מילים, דמשק אותיות,
תחשבו קצת לרגע.
מקדש. מקדש, יפה.
אני רואה שיש פה הפעלה לימודית, זה טוב.
עכשיו, דמשק מנוחתו.
אם כן, שירושלים עתידה להתפשט עד שערי דמשק.
ואז ארץ ישראל, על כל העולם כולו.
ואז הנביא מוסיף גם, "והיה ביום ההוא יהיה על מצילות הסוס קודש לשם".
מה זה מצילות הסוס?
המצילות זה תכשיט
שמניחים על גבי המצח
של הסוסים.
ועל המצח של הסוסים יהיה כתוב "קודש לשם".
אתם מכירים מישהו שעל המצח שלו כותבים, קודש לשם?
על כהן הגדול.
פתאום הסוס נהיה כהן גדול. מה זה, קליגולה שעשה את הסוס שלו סנאטור?
כן. לא, הכוונה היא שהקדושה תתפשט על הכול.
עכשיו, מעניין מאוד, היה לפני למעלה מ-200 שנה,
אחת המדינות הברבריות באירופה עשתה מהפכה.
חשבו שהם מודרניים, עשו מהפכה.
במהפכה הם נלחמו בין היתר נגד העריצות של המלכים וכולי,
אבל נלחמו גם נגד הדת.
אמרו, הדת זה מיושן,
זה כובל את האדם,
הפכו את כל מדינתם לחילונית.
מצד שני, הם התעוררו לזה שזה לא יכול להיות
להשאיר את העולם בלי אלוהים.
אז לא רוצים דת, אבל רוצים אלוהים. אז עשו חוק באספה הלאומית של צרפת,
וקבעו בחוק שיש אלוהים.
ואז אלוהים יכול היה לצאת מהמחתרת, הותר לו להיות קיים.
מאוד יפה מצד המחוקקים.
אבל הם לא קראו לו אלוהים, כי זו מילה מיושלת. הם קראו לו היש העליון.
ל'איתכוס שיפכם.
והם אמרו שמכאן ואילך יש עבודת, יש פולחן היש העליון,
שמידותיו האמת והצדק,
והיכלו העולם.
מעניין, האינטואיציה שהייתה כאן.
הרי כתוב,
והשם בהיכל קודשו הס מפניו כל הארץ.
זה היכל קודשו.
היכל השם זה העולם.
אלא מה? בינתיים זה לא כך. ההיכל זה רק ההיכל.
אבל ההיכל צריך ללכת ולהתפשט עד שהוא נהיה כל העולם. אגב,
משום כך הם גם עשו תקנה, הם שינו את הלוח,
והחליטו שבמקום שבוע,
שבועה ימים,
יש עשורים,
שבכל חודש יש שלושה עשורים.
כלומר רצו להיות אחרי היום השביעי, רצו להיות ביום השמיני.
טוב, כיוון שהם לא ידעו איך מנהלים דברים כאלה, הם הפכו להיות שופכי דמים גדולים,
וזה נכשל טוטאל, כל המהפכה הצרפתית הזאת,
אבל הייתה פה איזושהי כוונה,
אבל זה מה שעתיד להיות במקדש.
יש פה
שאלה, נתייחס לשאלה. לרב שלום,
לפי שיעור של הרב על פרשת בראשית,
האדם חטא ביום שישי לפני שהיה גוף,
ורק לאחר החטא התקין להם כותנות עור.
כל הבריאה הייתה רגילה וחומרית לפני החטא,
חוץ מהאדם?
אולי לא הבנתי נכון.
הבריאה כולה הייתה בלי גוף,
גם כן.
כלומר, לפני שהאדם קיבל גוף,
אז הוא נמצא במעשה בראשית. מעשה בראשית זה המישור המטאפיזי.
שהוא מחוץ לעולם החומרי.
זה שאחר כך האדם קיבל כותנות אור כי הוא ירד לעולם הפיזי.
והעולם הפיזי, התורה לא הסבירה איך הוא נברא,
לא תיארה את זה.
בסדר?
בסדר, נכון? אתה לא מגיב, סימן שקיבלת.
עכשיו, בואו נחזור לנושא, אם כן,
של חורבן המקדש
ונצחיות המקדש.
הרב קוק
מסביר בספרו הקדוש אורות,
בחלק הנקרא למהלך האידאות בישראל,
שכל אחד מבתי המקדש, משני המקדשים, חרב בגלל מה שלא היה בו.
מה זה אידאות?
אידאות זאת מציאות עליונה שמעניינה להופיע בעולם הזה.
בסדר?
זו המשמעות של הביטוי.
אנחנו לא לומדים עכשיו את המאמר ההוא,
כך שאנחנו פטורים מלהעמיק בשאלת הגדרת אידאות,
למרות שיפה עשיתה ששאלת.
אבל אני רוצה לחזור כאן לביטוי שהרב מסביר,
להסבר שלך של הרב שמה במאמר,
הנקרא למהלך האידאות,
שמסביר מדוע כל מקדש חרב.
המקדשים חרבו בגלל מה שלא היה בהם,
לא בגלל מה שהיה אלא בגלל מה שלא היה.
בית ראשון מעלתו הייתה קדושת הכלל.
אז מה לא היה בו?
קדושת הפרט.
כיוון שקדושת הפרט לא באה לידי ביטוי,
אז הפרט התקלקל מאוד,
וכך בסוף הגיעו לעבירות הגדולות של עבודה זרה,
גילוי עריות ושפיכות דמים,
וכך אחריו המקדש הראשון.
בבית שני הייתה בו קדושת הפרט.
כולם היו צדיקים, איך אומרת הגמרא במסכת יומא?
אנחנו בקיאים בהם
שהם היו צדיקים וחסידים.
אז מה היה חסר שם, קדושת?
תעשו איזה ניסיון.
הכלל.
הכלל? אתם מסכימים שהיה חסר קדושת הכלל?
כן.
זאת אומרת, ולכן הייתה שנאת חינם
בין שני צדיקים. אני צדיק, אתה צדיק. הוא, אה, זה התחיל לריב בינינו.
אתם אומרים, פעם מישהו אמר,
מדוע תלמידי חכמים מרבים שלום?
כי על ידי שהם עושים הרבה מחלוקות,
אז מתרבים האנשים שמנסים לעשות שלום ביניהם.
אז בקיצור,
בית שני,
מחלוקות סדוקים ופרושים, מתייוונים וחסידים, בית הלל בית שמאי.
קיצור, שם מחלוקות-מחלוקות, חרב המקדש.
כן?
כלומר, בית ראשון מצטיין בקדושת הכלל,
חסר הפרט.
בית שני מצטיין בקדושת הפרט, חסר הכלל.
אז בית שלישי מה הוא?
כלל שהוא צריך לפרט, ופרט שהוא צריך לכלל.
כשתהיה סינתזה
בין הכלל לבין הפרט,
ממילא התוצר הוא תוצר בלתי ניתן לחורבן.
לכן בעיל שלישי לא יחרב.
בגלל שצריך לחבר
את העקרות.
מעניין מאוד שבזהות היהודית של זמננו אנחנו רואים שני רשמים עיקריים.
הרושם של העידן התנ"כי,
התנ"ך.
והרושם של העידן התלמודי.
ואפשר לומר שהרשמים האלה נקלטים בשני מגזרים שונים של החברה.
הרושם התנ"כי נקלט בחברה החילונית,
התנ"ך זה ספר לחילונים,
והתלמודי אצל הדתיים.
זאת אומרת שיש קדושת הכלל, קדושת הפרט, מתחברות זו לזו,
באופן שכאשר תשוב הנבואה,
היא תשוב כמדרגת משה רבנו,
שהיא הייתה מדרגה של נבואה כללית היורדת לפרטים.
אבל בינתיים זה יוצר ניגודים בחברה בין דתיים לחילונים, ששונאים זה את זה לפעמים,
והשנאה הזאת היא בסופו של דבר משלימה את הטיפוסים של כל קדושה וקדושה עד שנוצרת הסינתזה.
כלומר, ואז קירוב הלבבות בין הדתיים לחילונים,
שצריך להיעשות על ידי בעלי מראה בנשמתה, אומר הזוהר,
זה מחבר בסופו של דבר את ההכרות זו עם זו.
מה?
סינתזה זה חיבור.
חיבור.
כן. לעומת אנליזה,
שזה הפרדה,
ניתוח.
אם כך,
אני רוצה קצת להבין יותר מה קרה בבית ראשון.
בית ראשון קרה בו משהו מאוד מעניין.
הייתה חנוכת בית ראשון.
מי המלך שפיקד על זה?
שלמה, נכון?
שלמה פיקד על חנוכת
בית ראשון.
והוא עשה חגיגה גדולה
שבה כל העם הקריב עולות וגם הקריב שלמים ואכל שלמים
במשך שבעת ימים.
מתי היה היום הראשון?
ח'
בתשרי.
היום השביעי, י"ד בתשרי.
ואחרי זה שבעת ימי הסוכות,
ואחרי זה היום השמיני,
שזו שמחת תורה, הקיצו חגיגה של שבועיים,
חמישה עשר יום, שהעם חגג יחד עם המלך.
במשך כל השבעת ימים של החגיגה,
כל יום הקריבו עולות, אכלו שלמים.
נכון? מחטא בתשרי
ועד י"ד בתשרי.
יפה, נכון?
הדבר הזה לא מעורר שום קושייה, אז בינתיים אני אנצל את זה כדי לראות.
תודה, עכשיו הבנתי יותר. וואו, תודה.
כבוד הראש, ויהי לשון צער, האם היום השמיני מבשר רעות? חס ושלום.
יעיינה כבודו בהקדמת המהר"ל לספר אור חדש.
בפרק הראשון שם מדבר על ויהי,
ויהי בימי אחשורוש, הוא מנתח את כל הסוגיה של הגמרא שדנה על ויהי לשון צער,
ויהי ערב ויהי בוקר, שהגמרא אומרת שזה לא לשון צער,
ואז צריך לברר למה. אבל בכל מקרה, לגבי ויהי ביום השמיני ההוא,
הרי שם באמת מתו נדב ואביהו, לא?
אני לומדת בתל אביב עם חבר'ה שבית המקדש לא בדיוק מעניין אותם.
נגיד שהשיעור הנ"ל לא היה ברור להם בכלל,
איך אפשר לחבר את החברה הישראלית כדי לחזק בה את הרצון לבניית המקדש?
פשוט מאוד,
הרצון לבניית המקדש
זה לא יכול לבוא מתוך שאיפה של השלמת לוח המצוות.
כן? הנה, יש מצווה, תפילין, אני מניח, כן, אה, בסדר, סמבי, שבת,
כן, שבת אני שומר, מקדש, אה, לא בניתי, טוב, בואו נבנה.
כן? לצאת ידי חובת
דף ההוראות של הקדוש ברוך הוא, שאמר, יש לי איזה תרי"ג מצוות אחת ממני לבנות בית המקדש, נו, מה קורה איתכם? למה לא בניתם?
אם זאת הגישה, ודאי שזה לא ילך,
כי בית המקדש שייך למדרגת חיים הרבה הרבה יותר גבוהה
ממה שהתרבות העכשווית יכולה לתפוס. ולכן זה גם נחשב לפרימיטיבי, ברברי וכדומה.
ולכן אנחנו צריכים לגרום לעלייה תרבותית גדולה, שינוי ערכי התרבות והחברה הישראלית,
ואז מתוך כך גם המקדש יהיה משמעותי.
הדבר הזה, אגב, מתבצע בין היתר
בערוץ מאיר, למשל. עושים מה שהוא לא
בשם הדבר הזה.
עכשיו, אבל צריך, פשוט, אני חושב שכדאי שהחבר'ה שלך ילמדו.
עכשיו,
אה, יפה, סוף סוף הגיעה השאלה.
זאת אומרת שהם אכלו גם ביום הכיפורים,
נכון? בימי שלמה.
אם, הרי בח' בתשרי, יש אחרי זה ט',
י', נכון? י' בתשרי, אז כמה שאני זוכר, זה יום הכיפורים, אסור לאכול.
הם הקריבו קורבנות, אה, איך זה יכול להיות? זה לא רק הקריבו, אכלו גם קורבנות, איך זה יכול להיות?
אומרת הגמרא שאחר כך יתפלא, שנתכפר להם שהם אכלו ביום הכיפורים. הכל העם לא שם לב?
אלא הכוונה היא כזאת.
יום הכיפורים זה בא לטפל בחטאים של הפרט, שלי. יש לי חטאים.
אני רוצה לטפל בזה.
אני רוצה להיות פרט נקי, פרט מתוקן.
הוא אומר, שמע,
עכשיו זה השמחה של הכלל. מה אתה בכלל מערב את השיקולים הפרטיים שלך? זה נמחק.
הפרטיות שלך בטלה לעומת קדושת הכלל,
שמחת האומה, אז תאכל.
מה עם החטאים שלך? נטפל פעם אחרת.
לא תיפלו, חרב המקדש.
כן, מה אתה אומר?
למה הרמב״ם אומר שזה רק מלטפל בפרט?
אם כיפור הרמב״ם אומר שכל עיר ואיום נשפטת כל עיר ואיום נשפטת כל עיר ואיום נשפטת כל עיר ואיום נשפטת כל עיר ואיום נשפטת? כן, הוא צודק, אתה צודק, הוא לא אומר את זה על יום הכיפור.
הוא אומר את זה על ראש השנה.
אוקיי, אז מאיפה להגיד את זה שזה מדבר על הכלל?
מה?
מאיפה חשב הכלל על יום הכיפורים?
פשוט.
כי ביום הכיפורים יש חטאים שצריך לתקן.
החטא הוא בהגדרה של הפרט, לא של הכלל.
אתה מבין את זה?
אין דבר כזה חטא של הכלל.
לא קיים.
כמו שאומרים שרואים ביום הכיפור את הקרובים,
ואומרים את זה בזה כמו ישראל.
נו, אז מה?
זה מראה שיום הכיפורים עושה מה?
זה ביום כיפור, לא? אתה צודק? מה, שהקרובים יורים?
לא.
ילין לא ביום כיפור? לא.
סתם.
טוב, כן, בבקשה.
יותר מזה, יום הכיפורים, עבודת יום הכיפורים מתחילה בעבודה של פרט.
שאהרון צריך להקריב את פרח חטאת אשר לו,
וכיפר בעדו
ובעד ביתו.
רק אחרי זה הוא יכול להביא עוד קורבן לכפר בעד הכוהנים, ואחרי זה בעד כל ישראל.
כלומר, המהלך של יום הכיפורים הוא מהלך של פרטיות.
בבקשה.
לא מבין מה שהסחילות בגוון בין פרט לכלל. סך הכל עבירה,
צריך להקים, הכלל זה מאזן יותר גדול. לא, לא. יפה.
שאלתך היא בהחלט במקום. אולי לא הסברתי מה זה כלל.
הכלל, קודם כל, מה הוא לא?
הוא לא סך הפרטים.
אין דבר כזה.
סך הפרטים קוראים לזה בעברית ציבור. מי שאין לצבור?
נצבור.
עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד, יוצא ציבור.
הכלל זה משהו אחר, זה הנשמה הכללית,
זאת אומרת, זה האומה הישראלית בתור ישות מטאפיזית, תור ישות רוחנית,
שכל אחד ואחד מאיתנו מתפרט מתוכה.
זה כמו שורש וענפים.
השורש הוא לא סך כל הענפים.
השורש קודם לענפים.
כך גם נשמת הכללת, היא קודמת לפרטים.
והנשמה משפיעה על הכלל? לא, הנשמה הכללית שלך משפיעה על הפרט.
ואתה בתור פרט יכול, אתה, כן, אתה, אני מתקן את הפרט שלי ולא המתקן את הקלאסמא, יש כל איזשהו שתי... יפה, יפה, מדובר על שני מישורים שונים.
כן, למשל קדושת הכלל הורגשה מאוד בימי בית ראשון,
שהרי שכינה הייתה שורה במקדש,
והיו באים מכל העולם כולו לשמוע את חוכמת שלמה,
והיה קידוש השם אדיר בעולם,
והיה, איך כתוב שם, שהיה זהב וכסף כאבנים בירושלים.
שלמה מת,
הדבר הראשון שהציבור עושה,
הדבר הראשון,
סוקלים באבנים את שר האוצר.
לא מבין.
שר האוצר היה צריך להיות האיש האהוב ביותר בתגובה של שלמה.
רק כנראה שהעם בכלל לא היה שותף לגדולה הזאת.
זו הייתה גדולה של המדינה,
לא גדולה של הפרט.
מובן?
הרב אמר שהעולם הוא מחוץ לבורא.
האם אין זה סותר את האחדות שהשם מתגלה בכל?
ואם הוא לא מחוץ לבורא, האם אין זה פנאנטאיזם?
כיצד ליישב? תודה.
אני רק רוצה להזכיר דבר אחד פשוט, שלפי היהדות
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
כן? אני חושב שזה דבר מקובל.
לפי היהדות
הקדוש ברוך הוא ברא את העולם.
אם הוא ברא את העולם, סימן שהוא לא העולם.
פשוט מאוד.
ואני קראתי אצל חז"ל משפט,
שאולי אתם תמחקו אותו עכשיו מהספרים,
אבל כתוב: "אין העולם מקומו".
נכון? זה כתוב במדרש רבא,
סימן צדיק ג', אני חושב, פרשת צדיק ג',
כתוב: "אין העולם מקומו".
כולם זוכרים את החלק הראשון של המשפט:
"הוא מקומו של עולם".
שוכחים שאין העולם מקומו.
כן, עכשיו, לכן בעצם הבריאה זה הזולתיות.
מה לא הבנת על יום הכיפורים?
איך הוא ביטל את יום הכיפורים?
הוא ביטל את יום הכיפורים כי קדושת הכלל,
כי כל הנושא של המקדש זה קדושת הכלל, והחטא שייך לפרט.
ולכן הוא שייך בכלל יום הכיפורים.
טוב, תגיד, ודאי שהלכתית זה יסתדר, הייתה הוראת שעה של נביא וכולי.
אבל אני רוצה...
לא, זו לא תשובה.
כי מה הרציונל של ההוראת שעה של הנביא?
בשביל מה הנביא מורה כך?
נו, והנביא מתנבא בשם ה'. ולמה ה' אומר כך?
שה' כך רצה. ולמה ה' כך רצה?
אז אני יודע.
הוא רצה כך.
בגלל שקדושת הכלל גדולה מקדושת הפרט.
זה הרציונל של דבר השם. הקדוש ברוך הוא לא אומר סתם דברים אבסורדים.
כן.
יש שם הגמרא אם עשו כל וחומר נכון או לא?
כן, אז יש דיון אם זה היה כל וחומר או שזה היה הוראה.
הם עשו בהתחלה כל וחומר. בדרך כלל זה זה היה כל וחומר נבואי, כן.
זה כל וחומר של הנבואה. הנבואה עושה את הכל וחומר. מבחינת בני נביאים הם? כן, כן, בדיוק. או שלא, היו נביאים ממש, לא צריך בני נביאים. היו נביאים ממש.
עכשיו, לעומת זה בית שני,
בית שני אחריו,
אז הגיע טיטוס, נכון?
הגיע בהתחלה אספסיאנוס.
אספסיאנוס עושה מצור על ירושלים
והיהודים בפנים,
ולאף אחד לא אכפת מאספסיאנוס.
אף אחד. אספסיאנוס ממש נפגע,
נעלב מאוד.
החיילים שלא משתעממים,
מתחילים לשחק שש בש, כי זה מה שהם מסוגלים.
ובינתיים יש מלחמה.
איפה? בתוך ירושלים.
מתחילים החבר'ה לריב אחד עם השני,
לזרוק אבני בליסטראות, לשרוף
אחד לשני את המחסני התבואה וכדומה.
יש שלושה צבאות בתוך העיר.
יוחנן מגוש חלב תפס את הר הבית,
ושמעון בר גיורא
את העיר העליונה,
אלעזר בן שמעון, העיר התחתונה,
מתחילים לריב.
יורים אחד על השני.
בינתיים הרומאים ממש מובטלים. בסוף, כשכבר נגמרו האוצרות, יש רעב בעיר וכו' וכו',
נזכרו שיש רומאים בחוץ, אז אולי נעשה משהו.
כן, אז זה כבר היה מאוחר מדי. טיטוס היה קל לו כבר להחריב את המקדש,
בית העיר.
זאת אומרת שכשאומרים שבית שני חרב בשנאת חינם, זה לא מיסטיקה,
זה גיבשו אותו.
שנאת החינם היא זו שהחריבה את ירושלים.
עכשיו אני רוצה קצת להבין, מה?
מה, למה את הספירה מקודם מה שאמרו על מבנה שבא, אם אין העולם מקומו?
מה הספירה ביניהם?
אין העולם מקומו, סימן שהקדוש ברוך הוא זה לא העולם.
הוא לא בעולם, נכון?
מה ההסבר?
מה ההסבר?
זה כפשוטו, זה מה שהיהדות אומרת.
שהעולם נברא. פירוש הדבר שהעולם הוא לא אלוהים.
אם לא, אז הוא לא נברא.
נברא על ידי אלוהים. מה? נברא על ידי אלוהים, אבל הוא לא אלוהים.
נכון?
זה דבר פשוט.
אני יודע שזה מזעזע את דרכי החשיבה,
הייתי אומר, הפגניות שהתפשטו
בעם ישראל בדורות האחרונים, אבל מה נעשה שעדיין אני נאמן ליהדות.
פגני זה אלילי.
עכשיו, אני רוצה קצת להתקדם עוד קצת.
בית שלישי
הוא בית שבו יש יישוב,
אם כן בין הפרט לבין הכלל, שבו יש התאמה בין העולמות
ויש בו התעוררות מיוחדת.
אני אסביר בדיוק למה הכוונה.
איך הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם?
אומר הנציב מוולוז'ין,
בזמן שבית המקדש קיים,
הקדוש ברוך הוא מתגלה דרך בית המקדש
ולא דרך לימוד תורה.
בזמן שבית המקדש חרב,
הקדוש ברוך הוא מתגלה בעולם דרך לימוד התורה,
ולא דרך המקדש.
יש פה, אפשר לומר,
שני צינורות שונים.
צינור נשמתי,
שאפשר לקרוא לו, שבא לידי ביטוי בלימוד, בלימוד הנשמה שלי מופיעה בקרבי,
ויש מישור אחר לגמרי של קדושה טבעית,
קדושה שדרך הטבע,
שבא לידי ביטוי במקדש.
כיוון שהמקורות של הקדושה,
אומנם במקור העליון זה אותו המקור, אבל במקורות הגלויים הקדושה שמעל הטבע והקדושה שבטבע
צרות זו את זו,
אז בזמן בית המקדש לא לימוד תורה איכר,
בזמן הגלות לא בית המקדש איכר.
יש בספר מלכים
הנחיה מאוד מעניינת של יאשיהו מלך יהודה.
יאשיהו הרגיש שהמדינה בסכנה,
שעוד מעט תהיה גלות,
ולכן הוא ציווה שני דברים על הכוהנים.
הוא ציווה את הכהנים לגנוז את ארון הברית.
הוא אמר להם, תגנזו את הארון, אין לכם משא בכתף,
ומאז הארון גנוז במחילות תת-קרקעיות בהר הבית,
לא יודעים איפה זה.
ודבר שני,
יאשיהו ציווה את הכהנים ללמד את העם תורה.
משמע שעד אז הכהנים לא לימדו את העם תורה.
זאת אומרת, התורה זו הייתה איזו מין מומחיות פנימית של...
חזקיהו לילד קטן ידע את כל התורה.
בימי חזקיהו אתה אומר שילדים קטנים ידעו את כל התורה כולה.
איפה ראית את זה?
איפה המדרש הזה? איפה בגמרא?
אני אגיד לך, במסכת פסחים.
זה מובן, כן? חזקיהו מלך יהודה,
לפי חז"ל, לפי המדרשים,
הוא לימד את כל עם ישראל תורה, כל הילדים הקטנים אפילו ידעו.
זה כתוב בגמרא ולא כתוב בתנ״ך.
למה?
כי זה לא היה.
באופן,
לא זה היה, אבל לא באופן שאנחנו קולטים את זה.
כלומר בימי חזקיהו כל העם חזר בתשובה.
הצורה שבה אדם חוזר בתשובה בימי חז"ל זה שכולם יודעים ללמוד תורה.
ולכן ככה מציירים את זמנו של חזקיהו.
בסדר?
המשך לתגובת הרב.
אז אם כן יוצא שיש משהו מחוץ לבורא, נכון.
האם העולם הוא הופעה של הבורא וכך ניתן ליישר?
אבל לא עצמותו?
ואם כן, מה בנוגע לרעש שיש בעולם? האם אין זה גם גילוי של הבורא? תודה רבה.
זו כבר שאלה מורכבת מאוד.
אבל דבר אחד אני יכול להגיד:
העולם זה לא הבורא, ולכן יש משהו מחוץ לבורא.
בסדר.
קוראים לזה אצל חכמי הקבלה סוד הצמצום,
שכביכול, כביכול, הסיר את עצמו
מתוכו
על מנת לתת מקום לזולתו.
איך שתסביר את זה?
ועל זה, מה, אנחנו ניכנס עכשיו לכל הריבים מסביב לנושא הזה?
המקובלים כתבו, שפכו על זה קיתונות בכמויות אדירות של דיו.
כמה דיו נשפך מסביב לשאלות האלה?
אז גם בוא נגיד באופן כללי. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם, זה כזה פשוט, לא?
כן, בבקשה.
תזכור שבארמית המילה ברא זה בחוץ.
כן, מה אתה רוצה?
טוב,
אחר כך. טוב, בואו נחזור לעניין.
אם כך,
בהשתוקקות לבניין המקדש
יש קשר בין ההשתוקקות הזאת
לבין חזרת הקדושה שבטבע.
במשך אלפי שנים התרגלנו לקדושה שמנצחת את הטבע.
אומר הרב קוק באורות, ניצחנו.
הטבע נוצח.
האדם
עם הקדושה שלו
עם המוסר שלו, ניצח את הטבע.
אבל הניצחון הזה הוא ניצחון חלקי,
כי בתוך הטבע יש גם קדושה שרוצה לבוא לידי ביטוי.
איך היא באה לידי ביטוי?
במקדש.
אבל לפני שהיא באה לידי ביטוי במקדש, היא באה לידי ביטוי דרך החוצפה דעיק ותא דמשיחא.
החוצפה דעיק ותא דמשיחא,
דהיינו החילונות,
היא ביטוי לתביעה סמויה,
תת-מודעת,
של הקודש להתגלות. איזה קודש? לא הקודש הדתי, אלא הקודש שבטבע.
איפה המקום הבוגר של הקדושה הזאת?
במקדש.
וזה מה שאולי יכול לענות על השאלה שאני שואלת לגבי החוג של החבר'ה בתל אביב.
איך הם יהיו רגישים לנושא של המקדש?
פשוט מאוד.
על ידי שהם יהיו רגישים לקדושה שבטבע.
והדבר הזה מתחבר עוד יותר לתביעה של אומות העולם
היום להוראה מכלל ישראל. כלומר, אנחנו רואים יותר ויותר גויים בעולם שמעוניינים לקבל את המסר של עם ישראל אליהם.
שעל זה נאמר "כי מציון תצא תורה" זה נאמר
על ידי גויים, "כי מציון תצא תורה ודבר השם ירושלים". תסתכלו בספר ישעיהו, ישעיהו שם את זה בפה של הגויים לעתיד לבוא.
לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה
ברכותיו כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים.
זאת אומרת, כיוון שיש התעוררות של האנושות כולה לדעת מה שיש לעם ישראל לומר להם,
אז גם הולך ומתקרב הזמן שבו נבנה את בית המקדש במהרה בימינו אמן.
כל טוב.
