היום מוצאי פורים,
יום שלישי, ט"ז באדר ב' תשע"א,
והנה אנחנו מתאוששים מן החוויות הנפלאות של יום הפורים,
ואנחנו ממשיכים בנושא שהכילנו בו לפני מספר שבועות והפסקנו,
והוא המשטר הפוליטי המדיני לפי היהדות.
אז דיברנו באופן כללי על ארבעה מוסדות של מלך, שופט, כהן ונביא, ראשי תיבות משכן,
ומה שדומה קצת להפרדת הרשויות ביהדות, אבל מטעמים שונים ממה שמקובל בחברה המערבית. כלומר, הטעם של הפרדת הרשויות ביהדות איננה מניעת העריצות כמו אצל מונטסקיור,
אלא המטרה של הפרדת הרשויות היא משום שהמלך זה הקדוש ברוך הוא.
בסדר?
זה העניין,
כלומר, אין שום גוף במציאות שהוא כולל בתוכו את כל מרכיבי השלטון,
משום שהקדוש ברוך הוא הוא המלך,
והמלכות שלו מופיעה דרך ארבעה סוגי מוסדות:
המלכות, המשפט, הכהונה והנבואה,
וזה בעצם ההפרדה. אלא מה?
כאן אולי כדאי לתת איזו הערה קטנה.
מה זה הסיוע של מוטסקייר? מוטסקייר אמר שצריך להפריד את הרשויות
כדי למנוע עריצות של מגזר אחד על פני מגזר אחר.
זאת אומרת שנגיד השופטים הם שייכים לסוג מסוים של מגזר ציבורי.
הכהן לסוג אחר.
אז אם אתה תרכז את הכול בטיפוס אנושי אחד,
אז הוא יעשוק את המגזרים האחרים.
כן, ביהדות זאת לא הסיבה,
יכול שזאת גם התוצאה, אבל זאת לא הסיבה.
הסיבה היא בגלל שהשם הוא המלך.
וכן אני רוצה להעיר כמה הערות חשובות.
א',
מהו היחס בין הקודש לבין המדינה?
מצאנו בזה בעולמנו הקרוב ג' שיטות.
השיטה האחת,
המפורסמת יותר, היא השיטה של הנצרות.
הנצרות כבר כמעט אלפיים שנה מדברת על כך שצריך להבחין ולהפריד בין הקיסר לבין אלוהים.
כן, כך אמר ישו,
ציינו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים.
במילים אחרות, ענייני המדינה הם חולין, ומאחר והם חולין הם עומדים מחוץ לדאגה של אלוהים,
כי אלוהים מתעסק בנשמה.
מהי הנשמה?
הפרט.
הפרט, הכלל, לעומת זה, המסגרת הקולקטיבית איננה שייכת לאלוהים.
ויש לזה הרבה השלכות חמורות,
הפקרת העולם בידי הרשעים, בסופו של דבר.
יש, לעומת זה, עמדה הפוכה לגמרי,
והיא העמדה המוסלמית.
העמדה המוסלמית אינה מכירה בקיומו של הכל כלל. זאת אומרת, גם המלכות
היא בעצם זרוע של הדת.
לפי השריעה,
זה כך צריך להיות, שבעצם המדינה מנוהלת על ידי גוף דתי,
במקביל למה שציין לך הרבנים.
כלומר, כהני הדת, אנשי הדת, הם המנהלים את המדינה.
הם ממנים גם את ראשי השלטון הסיקולרי,
החילוני, אבל בסופו של דבר,
הכל תחת הדת. כלומר, המדינה כמדינה לא קיימת, היא כלולה בדת.
השארייה זה החוקה, זה כמו ההלכה שלהם.
כן.
יש ב...
היה במאה ה-19, התחילה הלאומיות המודרנית הערבית.
הראשון שניסח רעיונות לאומיים מודרניים
הערבים היה אדם שישב בכלא במצרים על זה שהוא כתב דוקטורט,
שבו הוא טען שהח'ליף,
דהיינו ראש המדינה האסלאמית העתיקה,
היה גם אישיות פוליטית ולא רק דתית.
על זה הוא ישב בכלא.
כלומר, זה אצלם זה מאוד מאוד בולט.
כלומר, אין מלך,
יש רק אלוהים, יש רק אנשי הדת.
בתפיסה היהודית, למה הבאתי את שתי התפיסות הנוצרית והמוסלמית? כדי שנבין יותר מה אנחנו אומרים.
כן, מתוך ההפרש, מתוך הקונטרסט, נבין מה אנחנו אומרים.
ביהדות יש אנשי דת, הרבנים,
יש מלך,
כלומר, או מדינה,
ושניהם קודש.
כלומר, הם נבדלים זה מזה,
ושניהם קודש, כלומר, שניהם הם גילוי של רצון האלוהים, ודרכם ניתן לדעת את השם.
אביא דוגמה חריפה לדבר הזה.
כשהתנ״ך מביא את דברי הנביאים,
דברי פלוני, חזון פלוני.
למשל ניקח ישעיהו הנביא.
חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה.
מדוע הנביא מצוין בזמן המלך?
אם היינו דתיים קיצוניים היינו אומרים הפוך.
תציין את זמנו של המלך בימי הנביא.
מתי חי עוזיהו? העוזיהו חי בימי ישעיהו.
אנחנו רואים שלהפך,
מדרגת הנבואה נתלית במצב המלכות באותה התקופה.
למשל, יש מה שנקרא נבואת ההקדשה של ישעיהו בפרק ו'.
איך זה מתחיל?
בשנת מות המלך עוזיהו
ואראה את השם יושב על כיסא רמב"ן ניסן.
זאת אומרת,
האופי של הנבואה, מה שהמחזה הנפלא, שהוא רואה שם את כיסא הכבוד
והשרפים העומדים ממעל וכולי,
כל זה מקבל את האופי שלו מהמצב של המלכות באותה שעה. כן.
זה שבלי כאילו תואר, זה לא כאילו אישה כמו שאמרת, אבל למלך כן נותנים לו תואר,
אז כאילו זה מדרגה פחות.
לא, למה אתה אומר, שלמלך נותנים תואר?
אני לא זוכר הפקרתי, זה שמי שכאילו שם צריך לתת לו תואר על זה ומערב זה או אגאון זה,
כן, אבל רגע, רגע, אתה צודק של הנביאים לא קראו רבי, אתה צודק.
אבל, כן, אבל גם למלכים, לא, כלומר,
אתה אומר, המלך פלוני, הנביא פלוני, זה כן,
כן, זה לא... כשאמרת,
אומרים הנביא,
מה אני אעשה?
הנה, כן, שמשל בהפטרה של פרשת חיי שרה,
כן, אז אומרים לדוד, הנה נתן הנביא.
כתוב, מה אני אעשה?
שמואל הנביא.
לא עוזר.
אבל כתב הנביא שמואל.
לא, לא.
דוד המלך, או המלך דוד, אותו דבר.
מצטער, לא עובר.
טוב,
אז זה קודם כל נקודה אחת,
להבין שיש משמעות אלוהית לשלטון החולי,
של החול.
זו נקודה חשובה.
אז מה זה אומר בימינו לגבי מערכת בתי המשפט החילונית?
למה רבנים מתנגדים לה?
במה הם טועים?
טוב, רגע.
אם אתה שואל את אחד הרבנים, למשל אני,
למה הרבנים מתנגדים לה? אז אתה חושב שאני מתנגד.
ואחר כך אתה שואל למה הם טועים? סימן, אתה חושב שאני לא חושב כמוהם.
אז צריך להחליט.
כן? אם אני אגיד לך במה אני טועה, זה קצת בעיה.
אם אני אגיד אני טועה בכך וכך, אז כשאני טועה,
אז אני דווקא, יש פה איזה כשל לוגי.
בקיצור, אני אנסח שאלה אלטרנטיבית:
מה מעמדה של מערכת בתי המשפט של המדינה לפי ההלכה?
בסדר?
זה יותר טוב?
כן.
ההדבר היא שמערכת בתי המשפט של המדינה מנהלת את המדינה.
זה חלק מניהול המדינה,
וזה שזה נעשה שלא לפי דין תורה על ידי בית דין פסול, זה לא בסדר, זה הכול.
אבל זה לא אומר שאין משמעות לבתי המשפט, הרי אי אפשר לעולם להיות הפקר.
אז כל זמן שלא החליטו שחוקת התורה היא הקובעת,
אז מוכרחים אנחנו להישמע לבתי המשפט שאם לא כן העולם יישחט.
טוב,
זה בלי קשר לאקטואליה וכדומה,
אני לא רוצה להתייחס לזה.
עכשיו, אני רוצה להוסיף עוד הערה חשובה בדיני המלכות.
יש טענה,
הטענה של הרבי מיסאטמר,
שהעמדת מלכות היא מרידה במלכות שמיים.
ברגע שאתה מעמיד איזשהו שלטון פוליטי כלשהו, לא משנה מלוכני, דמוקרטי, דיקטטורי, לא משנה מה,
עצם העמדת ריבונות בשם עם ישראל,
הדבר הזה הוא מרידה במלכות שמיים.
אומנם... זה לא בא בשמואלי כשהוא שומע מלך.
כן, רואים אצל שמואל הנביא שהוא גם כן אומר דברים כאלה זה לא בסדר, מה אתם רוצים מלך, השם הוא מלככם וכולי.
זאת אומרת, אנחנו רואים שהילך רוח כזה מצוי במקורות שלנו,
אף על פי שלהלכה זה לא נכון. זאת אומרת, להלכה אנחנו חלוקים על דעתו של הרבי מסעדמר, ואנחנו סבורים, לא רק שזאת לא מרידה במלכות שמיים, זה אפילו מצווה.
כן, זה אפילו מצווה,
ולכן פה טעה טעות גדולה בזה שאמר שאסור היה להקים מדינה וכדומה.
אבל,
אף על פי כן הרעיון הוא רעיון נכון,
שיש תמיד בעיה בכל העמדת מערכת פוליטית שהיא מהווה כמין מסך בין האלוהות לבין בני אדם.
כלומר, אתה מחויב כלפי מערכת שאיננה הקדוש ברוך הוא.
האם הדבר הזה הוא בסדר או לא בסדר?
אז אומנם התורה צוותה עלינו להעמיד הנהגה,
אלא שיש כאן, הייתי אומר, אתגר.
אתגר למערכת השלטונית, שהיא צריכה להיות שקופה.
כלומר, היא צריכה להיות מנוהלת באופן כזה שמשתקפת דרכה מלכות שמיים.
אנחנו אומרים את זה, למשל,
בברכת השבעה שופטינו כבראשונה,
ויועצינו כבתחילה,
והסר במילוי עגון ההנחה, ומלוך אתה ה' לבדיך.
מה זה אתה ה' לבדיך?
הרי מה? ומה עם המלך?
כן, ודאי יש מלך, אלא שהמלך הוא שקוף.
דרך המלך אני רואה את מלכות ה'. זו הכוונה.
טוב,
עכשיו אני רוצה פה להיכנס לנושא קצת יותר מעמיק.
דיברנו על זה שיש חלוקה של השלטון בין ארבעה מוסדות,
ואני רוצה להתרכז אך ורק בראשון, דהיינו המלך.
וכאן נשאלת השאלה,
מהו המשטר המועדף במלכות?
האם זה צריך להיות דווקא מלוכני,
או יכול להיות אוליגרכי,
או דמוקרטי?
מה?
כן? מה עדיף, ומהן האפשרויות השונות, מה לגיטימי לפי ההלכה, מה לא לגיטימי לפי ההלכה?
ו...
צריך קודם כל להבין מהו הריבון, כן? זה מושג במשפטים,
מהו הריבון לפי ההלכה.
הריבון הוא ראשית כל העם.
העם הוא הריבון. כלומר, אם תשאל,
תראו את כלל ישראל, נגיד אין להם מלך. איפה המלך? המלך זה העם עצמו.
וזאת מנין?
כך פירש הרמב"ן.
אבל לפני שאני אביא את הרמב"ן, לא, לפני הרמב"ן אני רוצה להביא משהו מספר יהושע.
בספר יהושע, בפרק א',
העם מקבל את מלכותו, את הנהגתו הפוליטית של יהושע בן נון.
ואומרים לו, בין היתר,
אחד הדברים שמתחייבים כלפי יהושע,
כל האיש אשר ימרה את פיך יומת.
שאת השאלה,
מי נתן להם את הכוח הזה?
לוותר על איסור לא תרצח?
כן? הרי מה? מישהו לא עושה את מה שיהושע אומר, יהושע יכול להרוג אותו.
מה אם לא תרצח?
אלא מה?
מוכרחים להניח שלעם עצמו יש סמכות כזאת להרוג מי שנראה לו.
כן? מה אתה אומר? מה זה קשור? פה יש לו, השם המליך אותו, מה?
עם כוח סמכות מה שהשם המליך אותו, אתם יכולים גם להרוג אותו. רגע.
השם המליך את יהושע. בסדר? את זה אני מקבל.
השאלה היא כזאת: לא פורט בתוך המינוי מה הסמכויות שלו.
מה הסמכות של המלך? האם המלך יכול להרוג מי שנראה לו?
התשובה היא שכן, אבל מניין לך? כמו משה רבנו.
רגע, משה רבנו זה עוד סוגיה.
אתה אומר ככה, יש מינוי... אנחנו מבטיחים אותו כוח מלכות שמשה יחז בו.
אז שוב נשארת השאלה? אותה שאלה גם על משה.
מנין הסמכות של משה?
השם מינה אותו, בסדר, אבל מה הפרטים של המינוי? כלומר, אם אני ממנה אותך מזכיר של סניף בנק, בסדר? אז צריך עכשיו להתחיל להגדיר מה הסמכויות.
בימי קדם מלך,
המונח הבסיסי של מלך זה יכולת להרוג.
אתה אומר שבימי קדם זה הדבר המובן מאליו שהמלך מוגדר, בימי קדם לפחות, כמי שבסמכותו להרוג.
וזאת, אני שואל,
מניין לך? זאת אומרת, זה שזאת הייתה המציאות אצל הגויים, בסדר,
מניין שזה ככה אצלנו.
אז אנחנו רואים את זה מפורש בספר יהושע,
שהעם מודיע ליהושע שיש לו סמכות להרוג, בסדר?
עכשיו נשאלת השאלה היא,
מאיפה העם שואב את הסמכות לתת כזאת סמכות ליהושע?
התשובה מצויה ברמב"ן בפירושו לספר ויקרא באחד הפסוקים האחרונים.
ואחד הפסוקים בספר ויקרא,
צריך להכיר, ספר ויקרא, מתוך התורה,
פרשת בחוקותיי.
נאמר כך,
אך כל חרם אשר יחרים איש לשם,
מכל אשר לו.
כן, אדם רוצה לתת מתנה לקדוש ברוך הוא, אחד מהצורת המתנות זה נקרא חרם.
מאדם, הוא רוצה להקדיש אדם.
איך עושים את זה?
יש לו עבד, הוא רוצה לתת את העבד הזה למקדש,
בסדר?
מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו
לא יימכר ולא ייגאל
כל חרם קודש קדשים הוא לשם.
בסדר, זאת אומרת, זה לא,
זה חד-כיווני, לא מוכרים בחזרה.
עכשיו,
כל חרם
אשר יחרם מן האדם
לא ייפדה מות יומת.
מה?
חשבנו שהוא יכול לתת עבד במתנה.
לא חשבנו שהורגים את העבד בגלל זה.
כן? אז מה זה הפסוק הזה? פסוק מאוד תמוה, נכון? כל חרם אשר אחורה מן האדם לא ייפדה מות יומת.
תמוה ביותר.
אז רש"י מביא בשם חז"ל דבר שהוא דרש:
היוצא להרג ואמר אחד ערכו עליי לא אמר כלום.
מות יומת, הרי הולך למות, לפיכך לא ייפדה, אין לו לא דמים ולא ערך.
כלומר, פלוני הולך להיהרג, מישהו אומר, אני תורם למקדש את מה שהאיש הזה שווה.
כמה הוא שווה? הוא שווה אפס, כיוון שהוא הולך להיהרג.
אז ככה הרש"י הסביר, כן? בשם חז"ל, זה בשם תורת כהנים,
הספרה.
אבל זה לא משמע שזה הפשט. לכן באמת הרמב"ן הסביר שאומנם כך ההלכה, אבל הפשט הוא לא כך.
הפשט הוא שיש לציבור סמכות להחליט להחרים אדם פלוני.
בסדר?
והוא מביא לזה דוגמה,
אנשי יבש גלעד
שלא באו למלחמה בפילגש בגבעה, בספר יהושע,
בספר שופטים, סליחה, שמה.
אז שמה, כיוון שהם החליטו לא לבוא, כיוון שהם לא באו למלחמה כשהציבור החליט שצריך לצאת למלחמה,
אז כל אנשי יבש גלעד נתחייבו מיתה.
כן, הרגו שם את כולם.
נשאת השאלה,
מי שם הכריז על המלחמה בכלל?
לא היה שם שום מנהיג,
אלא שבטי ישראל ביחד החליטו לצאת למלחמה כשנפעילו שלטון מרכזי.
אז אתה רואה שם שהמדינה הייתה אנרכית.
בימים ההם אין מלך בישראל, איש הישר בעיניו יעשה.
אבל אם הציבור כולו מחליט משהו, יש לזה דין של מלכות.
ולכן הם יכולים לאחרים את מי שנראה להם.
אותו דבר עם יונתן בן שאול שם,
שאול החליט שיונתן חייב מיתה כי הוא עבר על החרם,
ודווקא שם הציבור פדה את יונתן,
כן? ויפדו העם את יונתן ולא מת.
נשאלת השאלה איך יכול להיות שהציבור פדה את יונתן,
כן? הרי כתוב כאן לא ייפדה.
כל החרם אשר יהיה אחורה מן האדם לא ייפדה.
אז איך הם פדו אותו? מה?
הציבור החליטו להם סמכות. לא, כתוב שאסור להם לעשות את זה. לא ייפדה, מות יומת, כתוב.
השאלה מי החליט. השאלה היא מי החליט. לא, אלא פשוט, הם החליטו שזה השוגג.
זאת אומרת, המלך, שאול החליט להרוג את יהונתן, את בנו.
אומרים לציבור, רגע, רגע, זה לא יכול להיות דבר כזה.
אנחנו בעצם, המקור של הסמכות של המלך, ולנו נראה שלא.
ולכן פדו אותו.
כן?
כמו כן גאהר, זה היה פדו אותו בשולג או פדו אותו מהמקום? לא, פדו אותו בגלל שהוא טעם שם מיערת הדבש בשוגג. בגלל זה פדו אותו. בגלל זה פדו אותו.
היונתן ימות אשר עשה התשועה הגדולה הזאת לישראל, חי השם יפול משערת ראשו ארצה, ועיבדו העם את יונתן ולא מת.
כמו כן גאהר,
כך מסביר הרמב"ן, זו פרשנות מאוד מעניינת, את המעשה של בת יפתח.
איך יכול להיות שיפתח הרג את הבת שלו?
על איזה שטות שהוא הוציא בזמן המלחמה,
אלא אומר, זה מדין מלכות.
מדין מלכות עשה את זה.
כן?
כלומר, זה בגלל הפסוק הזה.
טוב, בקיצור,
זה יוצא לפי זה שהסמכות של המלכות מתחילה מן הציבור, והציבור מעניק חלק מן הסמכות שלו אל המלך, כולל הזכות להרוג.
למה העם לא הגן על בת יפתח?
למה העם לא הגן על בת יפתח?
כי העם היה אידיוט.
זו גמרא מפורשת, זה לא אני ממציא, כן?
כן, ששם עשו שם משחקי כבוד, ופנחס, ויפטר, וזה, שיבוא אליי, לא, שההוא יבוא אליי.
קיצור.
זה פנחס ו... כן, אבל זה אומר שזו אווירה כללית, האווירה הציבורית של אותם הימים הייתה שאפשר להרוג את בת יפטר.
בסדר, אז זה מראה על המצב הדפוק של הציבור באותם הימים.
אלה אומרים שהוא שלח אותה לאליב, ובכלל כאילו נחשבה כאילו, אני לא יודע מי אתה רואה.
זו פרשנות מאוחרת, מה שאתה אומר.
כן, הרמב"ן ודאי לא הבין את זה ככה.
כן.
עכשיו,
יש, זה המקור האחד, אם כן, לפי זה השלטון הדמוקרטי
הוא בוודאי בעל סמכות, כיוון שהשלטון הדמוקרטי הוא שלטון של העם.
כן, זה מקור אפשרי אחד. יש אפשרות נוספת, זה דברי הראש.
הראש רבנו אשר, מה?
מה אתה רוצה? כל הדוגמאות של הרביעי זה "כולם משיח אשם".
אתה יכול לבוא דוגמא אחת של העם מעמיד מלך?
תמיד זה העם מעמיד מלך.
אף פעם לא קרה שזה לא העם שעמיד מלך.
אני אומר, כל הדוגמא הזה, שהשם המליך אותו. לא, אף פעם זה לא קרה, שהשם המליך מישהו. נביא?
כל הנביאים. לא.
ההלכה היא ככה. הוא קיבל אותו. סליחה, אני רוצה לענות. אם אפשר, אני מציע שגם אני אענה.
התשובה היא שהנביא יש לו זכות וטו. זאת אומרת,
הנביא אומר, הקב"ה רוצה את פלוני.
אם הציבור לא רוצה, הבן אדם לא מלך.
גם אם הנביא יגיד עד מחר שהוא מלך. דוגמה?
דוגמה, דוד המלך, בימי מרד אבשלום.
כשהגמרא אומרת במפורש שבזמן שדוד ברח מאבשלום היה מתכפר בשעירה.
כן, מה זה מתכפר בשעירה? כשמלך צריך להביא כפרה, הוא צריך להביא שעיר ולא שעירה.
אבל אם אדם שהוא לא מלך רוצה להתכפר, מביא שעירה, שעירת עזים.
אומרת הגמרא, בזמן שדוד היה בורח מפני אבשלום, היה מתכפר בשעירה.
למה? הרי הוא הומלך על ידי שמואל,
נביא,
כן? דוד מלך ישראל חי וקיים,
והוא הפך להיות אדם פרטי, ברגש העם לא רוצה אותו.
אז בוא נתקדם. אז אולי זה תנאי, אם זה לא דבר הכרחי.
מה זה תנאי?
זאת אומרת,
השם צריך להמליך את המלך והעם צריך להסכים לזה. לא, ההפך. ה' לא מגדיר את המלך כמומלך על ידי המלך. אין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן נמלכים בציבור תחילה.
בסדר? אגב, יש לנו דוגמה אחרת של המלאכה ללא נביא.
שמעון החשמונאי, שמעון בן מתתיהו,
הוא הומלך
כמלך על ישראל, בלי נביא,
פשוט מאוד.
לא היו נביאים.
וגם בן קוזיוה, הלא הוא בקורבא, גם הוא מומלך.
ועוד איך שהיה מלך.
יעיינה כבודו בדברי הרמב״ם,
שכותב שרבי עקיבא היה נושא כלאב של בן קוזיוה המלך.
כך לשונו של הרמב״ם.
כן, מלך לא יכול לגזור נגד דין תורה.
האם ציבור יכול להחליט נגד דין תורה ולגזור מוות על עיר שלמה?
הוא יפתח על הבת שלו?
זה לא נגד דין תורה, זה מה שהתורה בעצמה אומרת. כל חרם אשר יחורה מן האדם לא ייבדם עוד יומה. אתם לא מבינים. זה פסוק בסבר ויקרא.
אז מה, אנחנו גם מוחקים.
ומה ציבור יחזור? מספיק, מספיק טנזורות כבר יש לנו.
כן.
מה ההגדרה של ציבור?
מה ההגדרה של ציבור?
מה?
לא שומע.
אנחנו אומרים שהמלך מוכר על ידי הציבור.
כן.
השאלה המגדרה של ציבור, רוב הציבור, זה נקרא ציבור, או ש... כל ציבור בעולם יש לו תמיד נציגויות. זה תלוי בתרבות החברתית של אותם הימים.
יש למשל בחברה העתיקה, זה ברור שרק הזקנים,
הם היו קובעים בשביל כולם מה שקורה, נכון?
ודאי לא נשים ולא ילדים ואפילו לא אנשים מבוגרים שהם לא בראש המשפחה.
כן, זו דוגמה.
כן, יש חברות שזה לא כך, שיש זכות בחירה לנשים, יש כל מיני דברים. זאת אומרת, זה תלוי איך התרבות השלטונית של אותם הימים.
שלום הרב, המלך העתידי לא צריך להיות צאצא של המלך הנוכחי.
תמיד.
תמיד המלך,
בעיקרון, הרי המלכות עוברת בירושה, הוא צריך להיות מלך בן מלך.
אבל גם אם הוא מלך בן מלך, אם העם לא רוצה אותו, אז הוא לא מלך.
לא יעזור.
כן, זו גמרא מפורשת במסכת ראש השנה,
שגם אם המלך מת בכ"ט באדר,
ויש לו בן,
והמליכו אותו רק בא' בניסן,
מונים לו את שנותיו מניסן ואילך, ולא מהיום לפני, למרות שהוא מלך בן מלך.
כי כל זמן שהציבור לא מקבל, האיש הזה לא מלך, נקודה.
גם אם הוא בן של המלך הקודם.
טוב, כן, בבקשה.
אפשר ללמוד את סמכות העם אפילו מבצלאל.
קדוש ברוך הוא אמר, יפה, שראו קרא השם. לא, ראה קראתי, ומשה אומר לעם, ראו קרא השם.
כן, נכון, יפה, יפה, זה מקור מפורש. למרות שקדוש ברוך הוא בעצם מינה אותו דרך משה. אמת, אמת, וזה דבר, שאומרים דרשים שמבין, כן, כן. שמלי הסכמת העם, זו הסמכות של העם. אמת, אתה מצטט כאן את התנחומה המפורש,
שאומר, ראו קרא השם בשם בצלאל,
שהקדוש ברוך הוא שאל את משה,
הגון עליך בצלאל?
אמר לו, ריבונו של עולם, אם לפניך הגון,
אז מה יש לי להגיד? הוא אמר לו, אף על פי כן.
ואז משה הלך אל בני ישראל ושאל אותם, הגון עליכם בצלאל?
אמרו לו, אם בעיניך או בעיני הקדוש ברוך הוא הגון,
נו, אז כל שכן. הוא אומר, אף על פי כן.
זאת אומרת, למה? שאין ממליכין פרנס על ציבור, אלא על מידת הציבור. זה אחד המקורות.
בהחלט, אתה צודק, לחלוטין.
עכשיו, יש,
אם כן, אמרנו שהרמב"ן למד את זה מהפסוק ב"ויקרא".
אבל האמת היא שאם אנחנו מסתכלים בפסוק עצמו,
כשהכתוב אומר "כל חרם אשר יכורה מן האדם לא יפדם עוד יומת",
זה לא שהתורה מחדשת את סמכות הציבור.
התורה לוקחת את סמכות הציבור כנתון.
כנתון הלקוח מן הטבע.
יוצא לפי זה שסמכות הציבור היא קדומה לגילוי התורה.
נקודה חשובה, לשים לב. זה נתון של הטבע, של הטבע האנושי.
עכשיו, דעת הראש, רבנו אשר בן יחיאל,
מחשובי הפוסקים,
הוא בשאלות ותשובות שלו נשאל בכלל ו' פסקה ח',
שאלו אותו האם,
נגיד, אם הציבור עושה איזושהי הסכמה, איזושהי תקנה,
וזה יעלה כסף, כן?
מחליטים למשל שצריך לאסוף כך וכך כסף כדי לבנות בית כנסת, למשל, או בשביל כל פעולה שהיא.
וחלק מן הציבור הצביע בעד, ויש קבוצת מיעוט שהצביעה נגד.
האם הציבור, המיעוט יכול לא להשתתף
בהחלטה של הרוב? האם זה מחייב רק את הרוב או גם את המיעוט?
למה עשו הצבעה?
למה עשו הצבעה? כדי לשאול את דעתם של אנשים. עכשיו, יכול המיעוט לומר, לכאורה,
בסדר,
אנחנו לא הצבענו בעד, אז אתם תשלמו, אנחנו לא נשלם.
זה מחייב רק את מי שקיבל.
כך שאלו את הראש.
ענה הראש,
כלל הוא בכל התורה כולה, אחרי רבים להטות.
ולכן יש כוח בידי רוב הציבור לכפות את מיעוט הציבור.
זאת הדעה של הראש,
ומעניין מאוד שהוא השתמש כאן בפסוק שלפי ההלכה נאמר בבית דין,
והוא מרחיב אותו על הציבור.
ומתוך כך גם הייתה שאלה שנשאלה האם,
נגיד במקרה שיש קבוצת רוב בציבור,
האם הציבור יכול להשתמש בעריצותו
של הרוב כדי לבטל כל רצון של אותו מיעוט?
בסדר?
ואז כל ההחלטות תינקטנה לפי השיטה, לפי ההשקפה של הרוב.
במילים אחרות, האם צריך בחירות לפי הרוב או לפי
מה שנקרא בחירות יחסיות.
מחירות יחסיות.
שאלה זו נשאלה, אני חושב שסיפרתי את זה, לא, פעם שעברה?
לא, הייתה בצ'כוסלובקיה שאלה כזאת, בין שתי... דיברנו על זה?
כן, דיברנו על זה. -כן, והרב קוק הכריע שבחירות יחסיות הן יותר ראויות. עכשיו אני רוצה... מה?
אתה רוצה להגיד משהו?
תגיד. -כאשר יש שם אינו מן המניין,
ולכאורה גם ההחלטות של הרוב, כמו הסוגיה, כמו השו"ת ששאלו פה את הראש
בשאלות ותשובות, זה גם נקודה של תשואה להסכמת מדינות איזשהו נושא. השאלה היא, האם יש קבוצות שאנחנו נחליט שאנחנו לא מתחשבים בה?
זהו, הטענה חרדית היא כאילו שמי שנכנס לתוך הדמוקרטיה,
זה אנשים שהם לא מן המניין בכלל.
אז מה?
אז הקשר יש להם לא מן המניין, לכן אין פה רוב במיעוט.
נראה הם מחליטים החלטות של הרוב, גם בעסקי ציבור.
מלכתחילה החיבור שלהם, בתור ציבור הוא לא רלוונטי.
למה לא?
בגלל שהם רשעים. בגלל שהם רשעים.
כן, אני לא יודע.
נגיד שציבור מורכב מרשעים,
ולציבור לא מגיעה הנהגה בגלל שהם רשעים?
לציבור לא מגיעה הנהגה בגלל שהם רשעים?
איפה מצאנו דבר כזה? הרי למשל מצאנו שבימי אחאב מלך ישראל
דווקא היו מנצחים במלחמה,
אף על פי שהם היו עובדי עבודה זרה,
בגלל שלא הייתה דלטוריה ביניהם.
אתה רואה שזה נותן דין מלך לאחאב, למרות שאחאב הוא בעצמו רשע והוא מולך על רשעים.
מה אני רוצה לומר? שההלכה מכירה באחאב, מלך ישראל, כמלך.
יש עוד דין מלכות.
למרות שהוא עצמו רשע וכל הציבור שעליו הוא מולך,
90% ממנו רשעים.
בסדר?
טוב,
עכשיו בואו נתקדם קצת.
נשארת השאלה עכשיו,
מתוך שהבנו שיש סמכות עקרונית לשלטון דמוקרטי. אגב, הדבר הזה גם נפסק, מה?
לפי דברי הרב יוצא שאסור היה לסרב פקודה בעת הגירוש מגוש קטיף, כי היה רוב הכנסת לגירוש. הייתכן? הרי הרב אמר שזה היה מעשה לא מוסרי.
תמהני עליך איש חכם היודע אבחנות ששאלת בכלל שאלה כזאת.
ממש אני בהלם, טוטאלי.
נגיד, שלא הכנסת, אלא שלמה המלך,
שלכל הדעות הוא מלך.
אני חושב שאין אדם,
רב בעולם, שיחשוב ששלמה המלך לא היה לדין מלך.
ושלמה המלך אומר לי לעבור על איסור דה רבנן. אני שומע לא או לא?
מה ההלכה אומרת?
לא. אבל הוא מלך.
בסדר, הוא מלך, זה דבר אחד,
אבל יש כללים מתי שומעים למלך ומתי לא.
אז הכנסת יש לה דין מלכות והיא יכולה לפסות מה שהיא רוצה, אבל יש דברים שהם נגד ההלכה, אז היא לא יכולה.
פשוט מאוד. מה זה?
תמהני עליך.
אז יוצא שלציבור יש מבחר מאוד ספציפי של מלכים שיכולים למלוך.
ואם למלך יש רק בן או שניים או שכל בניו הם גרועים ורושעים, אז הציבור נתקע בלי פתרון.
לא.
למה? זה לא נכון מה שאתה אומר.
הרי המלכות עוברת למלכים הכשרים,
לכתחילה, כן? כשאנחנו רואים שיש למלך שני בנים,
אחד טוב והשני רע, אז לוקחים את הטוב, למרות שהוא לא הבכור.
מה זה, חדש?
טוב, בואו נמשיך.
עכשיו אנחנו צריכים לשאול שאלה. אחרי שראינו שיש לציבור סמכות,
למשל,
נפסק גם על ידי הרב קוק
וגם על ידי פוסקים בני זמננו,
שיש למדינת ישראל,
לכנסת ולמוסדות של השלטון, דין מלכות.
למשל, הרב עובדיה יוסף,
בספר שאלות ותשובות יחווה דעת,
פוסק שאסור
לגנוב את מס הכנסה משום דינא דמלכותא דינא.
כלומר, בגלל שלכנסת יש דין מלכות,
אז אסור לעבור על דין המלכות, ולכן חייבים לשלם מס הכנסה.
בסדר?
רק שהוא רומז שלדעתו מותר לבנה תורה לרמות את מס הכנסה, אבל זה לא קשור בכלל למעמד של הכנסת כמלכות.
אלא זה מדין זה שגם אם זה היה מלך ממש מכל הבחינות,
מותר לרמות מס הכנסה אם אתה רב.
כן? זה יכול לפחות להשתמע מההערה הארוכה שכתובה בתחתית העמוד שם.
כן? זה כמה רמוז שם, לא ממש נאמר, אבל רמוז,
אבל באינדקס של השו"ת, אז כתבו את זה במפורש.
כן, אבל זה לא משנה.
לכנסת יש דין של דינא דמלכותא דינא.
עכשיו, וזאת למה? למרות שהרי היא לא... אז שמע הרב עובדיה יוסף מביא,
כמו שכתב הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק בשאלות ותשובות משפט כהן,
שכל הנהגה נבחרת של האומה, דין מלך יש לה.
וכן באמת מפורש במאירי, מסכת סנדרין,
וגם ברדב"ז, בהלכות מלכים,
שיש לפעמים מלכות שהוקמה שלא מדעת נביא, אלא מדעת הציבור.
עכשיו, עדיין זה לא פותר לנו את השאלה איזה צורת שלטון עדיפה. האם עדיף שזה יהיה מלך, או עדיף שזה יהיה דמוקרטיה?
נגיד, גם דמוקרטיה זה מלכות, גם מלך זה מלכות.
השאלה, מה עדיף?
עכשיו, מצאנו בתלמוד דיון, מה?
אתה אומר שהמלך הוא נבחר בסוג של אופן דמוקרטי? בסופו של דבר גם המלכות זה סוג של דמוקרטיה, זה נכון.
השאלה מה הוא הסגנון המועדף, האם ריכוז, פה עניין, המלך יש לו ריכוז של הסמכויות בידו
ונוסף לכך זה מועבר בשושלת,
דהיינו שזה עובר בירושה במשפחתו.
האם הדבר הזה הוא מועדף או שמעדיף שלא יהיה שלטון מלוכני?
זאת השאלה.
התשובה היא שהדבר הזה שנוי לכאורה במחלוקת בין התנאים עצמם,
במסכת סנהדרין.
אנחנו רואים,
מי שכותב,
רבי יהודה,
שלוש מצוות: נצטוו ישראל בכניסתם לארץ. מה זה נצטוו? זו מצווה.
הראשונה בשלושה זה להעמיד מלך. אז אם כן, יש מצווה להעמיד מלך.
זו דעת רבי יהודה.
רבי נאורי אומר לה, מה פתאום? זה רק, כל מה שכתוב
בפרשת המלך שם, בשמואל, זה רק כדי להפחיד, אבל באמת זה לא חובה,
זה רשות.
האמת היא שבתוך דברי התנ״ך עצמו אנחנו רואים לכאורה התלבטות בדבר הזה.
כן, כאשר העם מבקש משמואל מלך,
אז שמואל לא הכי מרוצה. השאלה היא למה הוא לא מרוצה?
האם הוא לא מרוצה מסיבות נסיבתיות או מסיבות עקרוניות? זאת תהיה בעצם המחלוקת של התנאים.
בסדר?
עכשיו, הרמב״ם,
בהלכות מלכים,
העתיק את דעת רבי יהודה מהגמרא.
מהגמרא.
אז משמע שהרמב״ם פוסק
שזו מצווה, מצוות עשה להעמיד מלך,
וכך נמצא למעלה מ-90% מדבריה הראשונים שיש מצווה להעמיד מלך.
יצוין שבתלמוד הירושלמי לא נאמר שיש מצווה כזאת.
וכמו כן גם בדברים רבה, שהוא מדרש ארץ ישראלי קדום,
גם כן לא כתוב שיש מצווה.
ויצוין שגם רבנו סעדיה גאון כתב שזה רשות.
זה דבר שלא כל כך מפורסם, לא כולם יודעים שרבנו סעדיה גאון סובר
שזה רשות.
עכשיו כדי להבין על מה מדובר אני רוצה לקרוא את הפסוק שמדבר על זה בספר דברים,
בפרק י"ח:
"כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוהיך נותן לך נחלה
ורשתה
וישבת בה
ואמרת
אשימה עלי מלך
ככל הגויים אשר סביבותיי
שום תשים עליך מלך
אשר יבחר ה' אלוהיך בו.
מקרב אחיך תשים עליך מלך
לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך הוא.
אז שימו לב לסגנון.
הפסוק השני, "שום תשים עליך מלך" משמעותו שזו מצווה.
מצד שני,
הפסוק שלפני זה,
ואמרת אשימה עלי מלך. מה פירוש ואמרת?
אם תרצה.
זה כמו הפסוק,
ואמרת אוכלה בשר,
כן? ואמרת אוכלה בשר,
כי תאווה נפשך לאכול בשר, בכל אהבת נפשך תאכל בשר.
אז זה שמה נקרא בשר תאווה, כן? בהלכה.
שאם אדם רוצה לאכול בשר, יש הלכה איך עושים את זה.
כן? צריך שחיטה, וזבחת, כאשר ציוויתך וכו'.
האם יש מצווה לרצות לאכול בשר?
לא. אם אדם לא רוצה לאכול בשר,
יבושם לו, הוא לא חייב לאכול בשר.
אז ואמרת הפירוש, אם תרצה.
אז אם כך גם, ואמרת אשימה עלי מלך.
גם כן משתמע שזה רשות.
אם תרצה להעמיד מלך. איזה שלחה, איך עושים את זה?
אם לא תרצה להעמיד מלך, אל תעמיד.
אז איך הרמב״ם מסתדר עם הדבר הזה? הרמב״ם כתב שזו מצווה.
ורוב הפוסקים כתבו שזו מצווה, מצוות עשה.
כן?
רגע, יש פה כמה שאלות.
שלום הרב, גם בלוב ואיראן יש דמוקרטיה.
המציאות מראה שהבעיה היא לא הצורה שבה נבחר המלך.
הבעיה היא הזכויות של הפרט לאחר שנבחר המלך.
נכון, אפשר גם את זה להגיד.
מדוע שוטר שעומד בצומת יכול לבטל תמרורים ולהחליט מי נוסע,
ומלך לא יכול לבטל חוק ולהחליט שעכשיו עוקרים.
להעביר תמרור זה לא איסור דאורייתא.
אין שום מצווה בתורה איך להעמיד תמרורים.
ומי שהעמיד את התמרור, דהיינו המלכות,
גם נתן סמכות לשוטר לבטל את סמכות התמרור.
מה שאין כן דין תורה,
המלך יכול להיות גדול המלכים שבעולם,
עם כל הסמכויות ההלכתיות להיות מלך,
זה לא יעזור לו.
כמו למשל, אם אבא שלי,
שאני מחויב בדין תורה לכבד אותו ולעשות מה שהוא אומר, כבד את אביך ואת אמך,
אם הוא יאמר לי לעבור עבירה, אסור לי לשמוע לו.
זה לא בגלל זה הוא מפסיק להיות אבא שלי.
הדברים האלה פשוטים ומובנים, אני לא מבין בכלל מה הצורך להדגיש אותם.
אני כל פעם בהלם. עכשיו זה,
אני אגב רוצה להגיד איך הם מבינים לי בהלם, כי אפילו רבנים חשובים לא מבינים דברים פשוטים כאלה.
טוב.
ועשית ככל אשר ירוחה, יואיש ושמאל ושמאל ימין. מה זה קשור?
אז רק להקשיב למי שאמר לך, ככל שאומר לך, ירוחה. רגע, ככל אשר ירוחה זה נאמר על הסנהדרין, לא על המלך.
כן, אנחנו עכשיו דנים על המלך,
לא על הסנהדרין.
איך להבין את הפסוק ככל אשר ירוחה, ימין שמאל, שמאל ימין, זה עוד נדון, אולי.
אבל זה לא קשור לנושא שלנו.
אוקיי? טוב.
מה?
לעם,
חוץ מלהרוג את מי שהם חפצים, יש להם עוד סמכויות שהם... ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ? ?
זה מראה כאילו העם יכול לעשות אנרכיה, פשוט לא... אז זה לא אנרכיה, להפך,
זה דיקטטורה. זאת אומרת, העם יכול לעשות מה שהוא רוצה.
העם הוא סוג של חיה מאורגנת. כך אמר תומאס הובס,
גדול מייסדי מדעי המדינה,
מאירלנד.
המדינה זה סוג של בהמה גדולה.
אז זה כאילו לא כפוף לתורה.
זה נתון.
כלומר, זה כמו שהבהמה היא נתון.
זה שיש לה כוח,
זה שלמדינה יש כוח, זהו נתון ראשוני.
עכשיו, על גבי זה התורה נותנת הדרכות.
מה מותר, מה אסור וכו'.
בסדר?
יש דברים שסנהדרין מעכב את הדברים, נביא מעכב,
וכדומה.
מלחמת הרשות, מלחמת מצווה,
כמו כן גם לגבי הפקעת רכוש.
כל זה רק אם זה מדובר על מה שבטובת המדינה, לא טובתו האישית של המלך.
הרי אתה בוודאי מכיר את הפרשה של כרם נבות הישראלי,
שאשתו של אחאב, איזבל,
זה בכל המובנים,
היא אומרת שזה לא יכול להיות שאתה מלך ישראל ולא יכול להפקיע את גן הירק של השכן שלך.
היא אמרה, אני אלמד אותך איך מולכים פה.
ואז היא עושה פטנט איך להרוג את נבות הישראלי.
כן, אומר הנביא שבגלל זה אחאב נהרג ברמות הגלעד.
דברים כאלה לא עושים אצלנו, בגלל המלך יש גבול. אגב, יש שיטה המובאת בשם רבנותם בתוספות ובר"ן במסכת נדרים,
שאין דינא דמלכותא דינא במלכי ישראל, בגלל שמלך ישראל הוא לא יכול להוציא אדם מנחלתו.
אז איך שלא נסביר את זה, השיטה הזאת,
זה בא לומר שיש גבולות לעריצות של המלך.
עכשיו אני רוצה פה להתקדם קצת.
אז רבנו יצחק אברבנאל הוא באמת לקח את הפסוקים האלה כפשוטם
והוא חולק על הרמב״ם והוא טוען שאפילו רבי יהודה בגמרא לא התכוון לומר שיש מצווה דאורייתא להעמיד מלך.
רבי יצחק אברבנאל אומר שיש העדפה של התורה לשלטון דמוקרטי.
ודעתו של רבינו יצחק אברבנאל הובאה במבוא לחוקה האמריקאית,
כן? בין אלה שבישרו את הרעיון הדמוקרטי.
והוא שמה מביא כמה דוגמאות, הוא מביא כמה רעיונות מדוע זה יותר טוב שלטון דמוקרטי לדעתו.
הוא אומר בגלל שברגע שההנהגה מתחלפת,
אז העומדים בראש השלטון מתייראים לעשות דברים רעים,
בגלל שהם יודעים שאחר כך יבואו הבאים אחריהם ויעמידו אותם למשפט
וישפטו אותם על מעשיהם.
לכן יש לזה מעלה.
זאת אומרת, צריך להעמיד לדין הנהגה שעשתה שטויות.
נכון, אומר רבי יצחק רבנואל, זה יותר טוב.
ב. הוא מביא שם דוגמה היסטורית שרומא הצליחה יותר כשהיא הייתה רפובליקה, מאשר כאשר הפכה להיות קיסרות.
והוא אומר, אנחנו רואים גם במציאות,
הרי רבי יצחק רבנואל היה שר בממשלת ספרד ופורטוגל,
והוא אומר, אנחנו רואים מה שקורה במדינות המתנהלות על ידי מלכים, שהכל שם די קטסטרופלי,
מה שאין כן מדינות כמו, הוא מביא שם דוגמה של ונציה ושל פירנצה,
מדינות שהקימו שם שלטון מאוד חזק ואפילו אימפריות דווקא על ידי, שהם נוהלו על ידי מועצות של אנשים שמתחלפים מדי שנים,
מדי כמה שנים או לפעמים מדי שנה בשנה.
טוב, על כל פנים דברי רבי יצחק אברהם בנאל לא התקבלו על דעת רוב הפוסקים,
אבל אף על פי כן עדיין יש קושי בהבנת הפסוק.
הפסוק אומר במפורש: "ואמרת אשימה עלי מלך",
רק אז "שמת אשימה עליך מלך".
התשובה נמצאת בדברי הנציב מוולוז'ין.
הנציב, רבנו, מי זה נציב?
נפתלי,
צבי, יהודה, ברלין.
ראש ישיבת וולוז'ין,
מרבותיו של הרב קוק.
כותב בפירושו לתורה "העמק דבר"
על הפסוק "והשימה".
הוא אומר, ואמרת, שימה עלי מלך, הוא אומר, זה נכון שזו מצוות עשה.
כן? הוא חולק בזה על רבי יצחק אברהם בנאל,
פוסק כמו הרמב״ם.
יש מצוות עשה להעמיד מלך.
אבל מצוות עשה לבריאות,
מצוות עשה נדחית מפני
פיקוח נפש.
ולהעמיד בראש המדינה שלטון, אפילו שהוא רצוי בעיני התורה,
אבל הוא שלטון שלא מתאים למצב האומה,
הדבר הזה יסכן את הציבור.
ואז הוא כותב כך:
יש מדינה שבלי מלך היא כמו ספינה בלא קברניט,
ויש מדינה שאם תעמיד עליה מלך,
המדינה לא תסבול את זה שיהיה לה מלך.
הוא כותב את זה במאה ה-19 על רקע המהפכות,
המהפכה הצרפתית והמהפכה הבולשביקית שהייתה בדרך, כן? הוא עדיין חי תחת שלטון נצר,
הנציב.
אבל הייתה תסיסה אנטי-מלוכנית מאוד רצינית.
הוא אומר, אם אתה לוקח חברה שהיא דמוקרטית ביסודה, ואתה מעמיד בראשה מלך,
המדינה לא תעמוד, זה לא יחזיק מעמד.
בדיוק באותה מידה שאם היו מעמידים מלך בתקופת השופטים,
אז היו מעמידים אותו משבט מסוים.
כל השבטים האחרים היו הורגים אותו.
זאת אומרת, זה נוגע לפיקוח נפש. פיקוח נפש דוחה מצוות עשה.
ומאחר והיה גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא, כשהוא נתן לנו את התורה,
שסדרי השלטון מתחלפים מחברה לחברה.
לכן התורה אמרה שאף על פי שזו מצווה, המצווה הזאת נדחית עד שיהיו תנאים שיאפשרו לקיימה.
עכשיו פונש את השאלה, אז מהם התנאים המאפשרים לקיים את המצווה?
במובן מה שאני אומר?
כן.
אז הוא אומר, התורה נתנה לנו אינדיקציה,
נתנה לנו סימן,
שעל פיו אנחנו יודעים מתי מגיע הזמן לקיים את המצווה הזאת.
מהו הסימן?
לא. אם העם רוצה.
לא, לא אם העם רוצה, יש עוד משהו.
לא, אז תתפלאו קצת.
אומר הנציב, הפסוק אומר במפורש: "ואמרת אשימה עלי מלך" מההמשך?
"ככל הגויים אשר סביבותי".
זאת אומרת,
כשאתה תראה בגויים שמסביב
שאלה שיש להם מלך מתנהלים יותר טוב מאלה שאין להם,
זה סימן שהתרבות הפוליטית הגיעה למצב כזה שיותר טוב להיות עם מלך.
זאת אומרת, ככל הגויים, בדרך כלל,
בכל הדרשות הרבניות אומרים, ככל הגויים,
שזה דבר רע, שלילי.
אתה רוצה מלך כמו כל הגויים?
אומר הנציב מבולג'ין, לא, להפך, ככל הגויים זה סימן שהגיע הזמן.
כלומר, אתה צריך לראות מהי התרבות הפוליטית של העולם בימיך,
איפה זה מתנהל יותר טוב,
כשתראה שהמשטר המלוכני עדיף אצל אומות העולם, תדע שגם אתה תצטרך להעמיד מלך.
כך אומר הנציב וולוז'י. זה מצביע שההתפתחות האנושית היא כללית. יפה, יפה. כן, זה מראה שההתפתחות האנושית היא כללית.
הבנתם מה שאומר הנציב?
לכן, אם אנחנו מסתכלים, מה הן המדינות שסביבותינו?
המדינה שסביבותינו זה צרפת, איטליה, ארצות הברית,
קנדה, אנחנו רואים את המדינה שסביבותינו.
מה זה סביבות? זה סביבותינו.
כן.
אז מה זה כל הערבים שמצביעים?
אה, לא שמתי לב.
אנחנו רואים שאלה שסביבותינו גיאוגרפית,
הם מתנהלים בצורת שלטון שדווקא מרעה עם הציבור.
כן, הצורה הלא דמוקרטית.
מה? כן, ולכן זה רע. אנחנו רואים שדווקא החברות המלוכניות שאצלן יש ריכוז של השלטון בידי אדם אחד הן חברות נכשלות
ונכשלות
ולכן אנחנו בוחנים מה שסביבותינו ומה שסביבותינו אנחנו רואים שדווקא המדינות הדמוקרטיות מתנהלות יותר טוב
מובן?
ולכן בינתיים אנחנו דוחים את מצוות העמדת מלך
עכשיו, פה נשאלת שאלה גדולה.
איך יכול להיות? הרי מצוות העמדת מלך היא לא מצווה קטנה, היא מצווה שיש לה משמעות עצומה עבור הציבור כולו.
איך יכול להיות שהתורה תולה את קיומה של מצווה במצב הגויים?
זה דבר תמוה, כן? למשל, מצוות ציצית היא תלויה בזה שיש לי בגד של ארבע כנפות. אין לי בגד של ארבע כנפות, אני פטור מציצית.
זה בסדר, זה תנאי שאפשר להבין אותו, כן?
כמו כן, גם מצוות קידוש תלויה בזה שהיום שבת.
אם היום לא שבת, אין לי מצוות קידוש.
אבל מצוות עמדת מלך,
אם בכל זאת נוגעת לחברה כולה, איך היא תלויה בגויים?
אלא כאן מתברר, אני חושב, איזשהו יסוד מאוד חשוב.
בשביל מה בכלל צריך משטר פוליטי?
או נגיד את זה אחרת.
מדוע הקדוש ברוך הוא דרש מאיתנו להקים מדינה ולא הסתפק בזה שנקים דת?
השאלה שלי אומרת, זה ממש ברוך הוא.
הבנתם את השאלה שלי?
התשובה היא,
שאם היינו רק דת,
היינו יכולים להשפיע רק על עצמנו.
הקמת מדינה זה לקחת תפקיד שיש לו השלכה על שאר האנושות.
זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא דרש מאיתנו להקים מדינה בשביל
תיקון העולם, בשביל להשפיע על הגויים.
עכשיו, אם זה כך, אתה לא יכול להשפיע על מישהו
אם אין לך איזשהו מכנה משותף איתו.
ולכן דווקא במה שנוגע למשטר הפוליטי,
התורה תלתה את זה בתרבות הפוליטית של האומות.
כי בזה מתקיים ונברחו בכלל כל משפחות האדמה.
עכשיו אני רוצה להוסיף עוד דעה.
מדוע צריך דווקא
מלכות בן דוד?
הרי יש בגמרא דעה של רבי הלל, אחד האמוראים,
רבי הלל, זה לא הלל הזה, כן? רבי הלל,
שהוא אמר שלא יהיה משיח.
אין להם משיח לישראל שכבר אכלו בימי חזקיה ומלך יהודה.
מה זאת אומרת שהוא אמר שלא יהיה משיח?
שתהיה גאולה אבל במלך.
ככה סבר רבי הלל.
הגמרא דוחה את דברי רבי הלל ומוכיחה שהוא טועה.
כי הרי זכריה הנביא שחי בימי בית שני הרבה זמן אחרי חזקיה ומלך יהודה אומר גילי מאוד בת ציון הנה מלכך יבוא לך.
אם כן צריך שיהיה מלך.
עכשיו, מדוע רבי הלל חשב שזה לא טוב שיהיה מלך? כי מלך זה מתאים לתקופות מפגרות של האנושות.
כשמישהו צריך איזה מישהו מלמעלה שאומר לו מה לעשות.
אבל אם האנושות מתקדמת, אז ברור שהיא יותר טוב בלי מלך.
אומר הרב קוק, מה הייתה טעותו של רבי הלל?
שהוא לא הבין
שהתקוות של עם ישראל במשך הגלות
רוכזו כל כולן מסביב למשפחת דוד המלך.
אז זה כמו דובדבן בקצפת, אתה עושה עוגה ובסוף במקום של הדובדבן אתה לא שם דובדבן.
זה לא יפה לקחת מעם ישראל את הציור הנאיבי הזה של מלך מבית דוד שעומד בראשו.
לכן בשביל לעשות ג'סטה לעם ישראל, הרגישות המיוחדת שלו, צריך להעמיד מלך מבית דוד.
אבל,
אומר הרב, אין שום הכרח שהשלטון יהיה מרוכז באמת בידו.
אלא מה?
יכול להיות כמו שהבן שכבר התקדם מאוד בחיים והוא כבר מנהל את העניינים שלו לבד, מזמין את אבא שלו לסעודה.
ואומר לו, אבא, נהל את העניינים.
זה יכבד אותנו שאתה תנהל את העניינים.
אבל באמת, האבא כאילו בעצם מנהל.
מצד האמת, כבר הציבור והבן וכולי מסתדרים כבר לבד.
זה בעצם הציור שיש למלכת אנגליה או משהו כזה.
מה נחשב לטוב או רע בצורת השלטון?
אחת המחלות של השלטון בעולם המערבי היא המתירנות לעומת רווחה כלכלית,
בעוד השלטון במזרח נלחם נגד מתירנות על חשבון רווחה כלכלית.
אז ממי יש ללמוד?
יפה. מי אמר שזה קשור לצורת השלטון?
כי היא יכולה להיות חברה דמוקרטית
שלא תיתן למתירנות להתפתח.
כן? יכולה להיות חברה דמוקרטית שמרנית.
זה אחד הבלבולים, וגם יכולה להיות חברה דיקטטורית
דווקא מתירנית ביותר.
למשל, קדאפי ידוע במשמר נשים אשר סביבו, עד כמה שאני יודע.
אלא מה?
היום אנחנו עושים בלבול גדול מאוד בין שלטון דמוקרטי, משטר דמוקרטי, לבין מה שמכנים בשם ערכי הדמוקרטיה,
או עוד יותר רחב,
תרבות הדמוקרטיה.
כלומר, אם אתה לא בעד הומוסקסואלים,
אתה לא דמוקרט.
כן? זה דבר שבאמת מצד האמת אין לו שום הצדקה. כלומר, יכול להיות שלטון דמוקרטי,
והוא דווקא שמרני, אין בזה קורלציה הכרחית בין שני המושגים.
טוב, עד כאן להיום. שלום.
