יום יום שלישי, ב' באדר ב'
תשע"א.
מאחר וימי הפורים מתקרבים,
אנחנו עורכים עצירה קטנה בלימוד של שבוע שעבר,
שהיה בדיני ענייני מלכות וכדומה,
ואנחנו עסוקים היום בענייני הפורים.
מי שנכנס,
אב
ממעטין בשמחה.
מי שנכנס אדר מרבים בשמחה.
נשאת השאלה למה צריך למעט בשמחה.
היה צריך להיות כתוב מי שנכנס אב עצובים.
עצובים.
מה זה ממעטין בשמחה?
מה אתה רוצה?
האם אפשר להגביר את הקול? אני אשתדל, אני לא בטוח. היום הקול שלי הוא לא משהו.
טוב, אבל יש גם משהו שיעזור לשמוע, זה אם יפסיקו פה כל מיני רעשים ובלאגנים
שזה גם יעזור, למשל הנה הבחור הזה הוא עושה רעש, הוא מזיז את הכיסא וזה פה שם.
די,
עכשיו
עכשיו אם כן היה מקום לומר מי שנכנס אב,
עצובים,
ממעטים בשמחה, משמע שיש שמחה בחודש אב רק שממעטים אותה
וברור שיש שמחה,
היא מפורש במדרש איכה רבה על הפסוק: "מזמור לאסף
אלוהים באו גויים בנחלתך,
טימאו את היכל קודשך,
שמו את ירושלים לעיימה".
והמדרש שואל איך אפשר להגיד "מזמור לאסף"?
אז זה לא מזמור,
זה קינה, היה צריך להיות קינה לאסף מבעל אלה.
אלא יש בכל זאת שמחה שהשליך חמתו
על העצים ועל האבנים, ולא השליך
על בשר ודם.
כלומר, שתשעה באב מהווה כמין שסתום בטיחות
של נצח ישראל.
כלומר, אם לא הייתה אפשרות שהמקדש יחרב מדי פעם,
אז ההיסטוריה שלנו לא הייתה היסטוריה נצחית, ולכן זה טוב שחרב המקדש. אלא מה?
כיוון שבאופן גלוי וקיומי זה מאוד מאוד עצוב,
אז אי אפשר לשמוח כל כך, לכן ממעטין בשמחה.
אבל וכן נשאר מזה שלא אומרים את החנון בתשעה ביאב, נכון?
אבל לעומת זה מצאנו משנכנס אדר מרבים בשמחה.
זה סימן שהחודש הזה הוא חודש עצוב מאוד.
שהרי,
מתי צריך לשמח מישהו?
מישהו עצוב, הוא אומר בוא נשמח אותו, סימן שהוא עצוב.
ואם מרבים בשמחה, זה סימן שיש משהו שאנחנו רוצים לחפות עליו,
שאיננו לגמרי שמח,
אבל אנחנו רוצים בכל זאת לשמוח, אז מרבים בשמחה.
אמרו חז"ל, אין שמחה אלא בשר ויין.
אז לכן בשבת ויום טוב,
אוכלים בשר, שותים קצת יין.
אבל בפורים מרבים הרבה בשתייה.
והשאלה היא, מה קרה כאן? מה אתה רוצה?
לא, להרבות בשמחה, אז זה סימן שיש משהו שבלעדי הריבוי לא ילך.
למה?
אני לא מבין איך מגיעים למסקנה הזאת. כי זה מוגזם.
כל דבר שהוא קיצוני,
הוא מורה על כך שיש משהו אחר שם.
זה חשוד.
למה אתה כל כך צוחק?
כל כך צוחק, סימן שיש משהו שאתה רוצה לחפות עליו.
יותר גדול.
למשל, לפעמים, בנושא אחר לגמרי, אני שואל, מישהו אומר לי, תשמע,
אני יוצא עם הבחורה הזאת הרבה זמן, להתחתן איתה או לא?
אז אני שואל הרבה פעמים, איך הולך לכם בפגישות?
או בפגישות אנחנו כל הזמן צוחקים.
לדעתי, כשמישהו מספר לי את זה, זה סימן שהם לא התחתנו.
שהם לא התחתנו. מדוע?
בגלל שאם כל הזמן צוחקים, סימן שיש משהו שמדחיקים, שלא רוצים לדבר עליו.
יש איזו אי-התאמה שלא רוצים לדבר עליה. לכן כל הזמן יש צחוק,
מאפשר לעבור את זה.
אז גם פה, מרבים בשמחה, יש משהו שצרברו.
ובאמת יש הלכה שנפסקה בשולחן ארוך, אומרת בגמרא,
שלא אומרים הלל בפורים. טוב, האמת היא גם לא אומרים הלל היום,
אלא שהיה מקום לחשוב שצריך להגיד הלל בפורים בגלל ההצלה הגדולה.
ומה מעבדות לחירות אמרו שירה, ממיטה לחיים, או כל שכן,
כן, אז היה צריך לכאורה שיהיה הלל בפורים.
אף על פי כן לא אומרים הלל בפורים,
והשאלה היא,
מדוע? עכשיו, אבל ברור, אם כן, שיש משהו עצוב שם, ואני רוצה אולי לקרוא איתכם את המגילה.
במגילה זה מתחיל, איך זה מתחיל? ויהי בימי אחשוורוש.
מי זה אחשוורוש?
הוא אומר מלך פרס.
מלך פרס.
מה אכפת לי מהפרסי הזה?
אני רוצה שיהיה בימי אמציהו מלך יהודה,
או אני רוצה שיהיה בימי שלמה בן דוד.
מה אתה אומר לי, הלך אשוורוש, המולך מודו ועדכוש? אני רוצה להגיד המלך בישראל.
לא, אין מלך בישראל, יש גלות.
אז המצב הראשוני של המגילה, עוד לפני כל הבעיות,
זה, זה כבר גלות, זה כבר רע.
עכשיו,
במהלך המאורעות,
אחרי שהיה רע, נהיה גרוע.
זאת אומרת שהמן ביקש להשמיד חלילה את עם ישראל.
בסוף התגברנו על המן
וכיסכנו את הצורה ל-75,000 אויבים,
שזה יפה מאוד,
וחזר להיות רק רע.
הרי זה מה ש... תארו לעצמכם אדם שנפל לתוך בור המות.
להיות בתוך בור עמוק זה צרה גדולה.
אבל פתאום, תוך כדי שאדם שועד בבור מגיע נחש.
זו צרה עוד יותר גדולה.
הוא מצליח להרוג את הנחש.
אוף, עכשיו אני רק בבור.
אבל בסופו של דבר המסגרת הכוללת היא מסגרת גרועה.
זו המסגרת של הגלות.
יוצא לפי זה שחג הפורים לכאורה הוא על רקע עצוב ביותר.
אלא מה? אתה אומר, בכל זאת ניצלנו מאמן,
אז צריך להודות לקדוש ברוך הוא, לפחות על זה.
אז בואו נערבה בשמחה כדי לשכוח את הגלות.
ויש על זה הערה חשובה בספר הקדוש "הנסיך הקטן",
שהנסיך הקטן מגיע אל השיכור,
יש לו,
בכוכב הלכת שלו, יש לו מצד אחד ארגז מלא בבקבוקים מלאים,
ומצד שני ארגז מלא בבקבוקים ריקים.
ואומר לו, מה אתה עושה?
עונה השיכור, אני שותה.
אומר לו הנסיך הקטן, ומפני מה אתה שותה?
הוא אומר, כדי לשכוח.
תודה על ההדל.
ובשביל מה?
מה אתה רוצה לשכוח?
אני רוצה לשכוח את חרפתי.
ומהי חרפתך? שואל הנסיך הקטן בחמלה.
חרפתי שאני שותה.
ואז הוא עוזב את הכוכב לכת
כשהוא עצוב מאוד.
זאת אומרת שבסופו של דבר
השתייה היא בשביל שכחה.
אנחנו רוצים לשכוח משהו.
לשכוח שזה היה במסגרת של גלות.
אם אנחנו קצת יותר מעמיקים, אנחנו רואים שהדברים עוד יותר גרועים ממה שחשבנו.
בתחילת המגילה פועלות שתי דמויות חשובות,
מרדכי ואסתר.
אנשים סימפטיים סך הכול, המגילה מתארת אותם בצורה ממש נחמדה.
אבל במהלך הדברים
זה מסתבך.
המן רוצה להרוג את מרדכי ואת כל העם, אסתר נלקחת אל בית המלך.
זה מסתיים בסוף יפה, נכון?
כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשוור.
וגדול ליהודים, ורצוי לרוב אחיו,
דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרו.
איזה יופי, מה שקוראים לו למרדכי, בסוף.
ומה עם אסתר?
נשארת תקועה בבית המלך.
זה מזעזע הסיפור הזה. היא נשארה עם הגוי.
כלומר,
שעל מנת להיוושע
היינו זקוקים בעצם להקריב בחורה טובה מישראל,
ושהיא תובעת מן האומה, מישהי מבית המלכות.
כן, זה משהו נורא, זה מבזה נורא.
כן, זה בדיוק ההפך מאישה אחרת שאנחנו מכירים אותה מהמקורות, הלוא היא יהודית.
כן, יהודית עשתה את ההפך הגמור של אסתר.
יהודית עשתה כאילו שהיא נמסרת לגוי והיא חתכה לו את הראש,
בעוד שאסתר נמסרה לגוי ועל ידי זה
היא הצילה את המצב.
זאת אומרת שאין לי כל כך הרבה מה לשמוח כאן,
אבל
אי אפשר לא להכיר בזה שהקדוש ברוך הוא עשה פה משהו גדול שהציל את עם ישראל, ולכן שמחים למרות הכל.
עד כאן מובן?
כן, בבקשה.
אולי כל השמחה זה שאתה אומר לך. עכשיו, זה רצון של הטוב ברוך הוא שעכשיו יהיה בגלות, זה רצון שלו שזה מה שיהיה.
בגלל זה רצונו אני שמח, אני לא מסתכל על עצמי,
מסתכל בצדק, בסדר, מה שאתה אומר זה בדיוק, זה אותו דבר כמו שאני אומר, זאת אומרת בסופו של דבר
זה המצב, אז צריך לזמוח, אבל זה המצב,
מצב של התגלות הוא מצב רע.
אגב, לגבי אי אמירת ההלל בפורים יש שלוש דעות בגמרא, דעה אחת אומרת, בגלל שאין אומרים הלל על נס שבחוץ לארץ,
נכון? מה יש לך לשבר? זה בחוץ לארץ בכלל, מה אתה עושה עם זה?
קריאת ים סוף הייתה בחוץ לארץ, נכון? ואז מה?
הוא בדרך לב.
הוא מתפלא.
ואז מה?
אבל זו שאלה שהגמרא שואלת.
הגמרא שואלת את זה שם.
והיא עונה מה שהיא עונה.
יעיין שם כבודו היטב ודעת לגב שהוא ינען.
עכשיו, מה?
יש לי שאלה על העניין הזה עם אסתר ויהודית.
אולי יש לזה רמז למשהו יותר עמוק,
כשאסתר נשארה אצל המלך, אבל באסתר.
כן, זה נכון. כלומר, אסתר היא פועלת את הפעולה של הגלות.
הפעולה של הגלות זה מסירת מלכות ישראל לאומות העולם. יש מהלך כזה בהיסטוריה.
כן? מה שאין כן יהודית, שהיא בארץ ישראל, יש גאווה לאומית.
וגם אם היא בנויה, היא לא יכולה להיות אסתר.
מה היא? אסתר היא, זה עדיין במוסתר. אם היא תחת אסתר כ... כן, בסדר, יש הרבה סיבות. נכון.
עכשיו, יש הדעה השנייה בגמרא, מדוע לא אומרים הלל בפורים?
זה בגלל שבהלל אומרים הללויה, הללו עבדי השם.
מה זה עבדי השם?
ולא עבדי פרעה.
עבדי השם ולא עבדי אנטיוכוס.
אבל, כן, אתה אומר, עבדי השם, אנחנו נשארנו עבדי אחשוורוש.
אז אי אפשר להיות עבדי השם.
זה דבר מאוד מאוד קרן, שאי אפשר באמת להיות עבד השם כל זמן שאין לך עצמאות מדינית.
העצמאות המדינית
היא העושה אותך עבד השם.
דבר אמור,
יש כאן. אז אלקוהנים כן פורים,
זו מסגרת של הגלות.
לכאורה,
וכאן נשאלת באמת שאלה גדולה,
אז היה צריך להיות שהחג הזה יתקיים כל ימי הגלות.
אבל ברגע שאנחנו יוצאים מן הגלות,
אז זה כמו אדם שיצא מן הבור סוף סוף.
הוא יעשה חגיגה על זה שהוא יצא מן הבור, על כל הכלול בו.
הוא לא צריך לעשות חג על זה שהוא הרג את הנחש כשהוא היה בתוך הבור.
הוא צריך פשוט לשמוח על זה שהוא יצא מהבור לגמרי.
אז ברגע שיש יום העצמאות,
לכאורה חג הפורים צריך לעבור מן העולם.
מיותר.
כמו שמצאנו בכמה קהילות בישראל,
שכל פעם שהייתה הצלה לאותה קהילה, היו עושים חג פורים של אותה קהילה.
נו, אז מה נשאר מכל החגים האלה? עכשיו חזרנו לארץ, אז החגים האלה הולכים ונשכחים. כן, מה אתה אומר?
וגם החגים שהחשמונאים קבעו,
שגם יתבטלו, רק נשאר חנוכה.
נכון, נכון. מאותה סיבה שלמשל כשהחגים שהחשמונאים קבעו, אתה מתכוון למגילת הענית, כל החגים האלה יבטלו ברגע שבטלה המדינה החשמונאית.
אז גם פה, זה חג בתוך הגלות, כשבטלה הגלות צריך לבטל את החג הזה, לכאורה, נכון?
חמישה חנוכה.
נשאר חנוכה, זו שאלה זו, נשאלה בגמרא במסכת ראש השנה, דף י"ח או דף י"ז, אני לא זוכר בדיוק.
הגמרא שואלת למה את חנוכה לא ביטלו.
יעיינה כבודו שם ודעת נפשו ינאם.
כן.
אבל גם זה שהסתר... שמתי לב שאני חותך, למה? כי אני לא מעוניין לפתח נושאים שמועלים פה בדרך אגה.
כן.
זה שהסתר ממשרה לאחשוורוש נולד להם בן שהוא בעצם יחזר את העלייה,
אז אולי בגלל זה, אז יש לפורים איזה משהו יותר מיוחד? מה שאתה אומר זה מעניין. אתה אומר שמכיוון שלפי חז"ל, דרייבש, זה שבנה את המקדש, היה הבן של אסתר המלכה,
אז אולי זו סיבה לעשות חג הפורים.
יכול להיות. אבל אז אני אומר, העיקר חסר מן הספר.
כן? זה היה צריך להיות כתוב במגילה.
ודווקא זה לא מוזכר.
בסדר?
אז לכאורה, אני שוב חוזר לשאלה שלי, היה צריך להיות שחג הפורים ייבטל.
האמת היא שהשאלה הזאת רמוזה במגילה עצמה.
במגילה נאמר כך:
וימי הפורים האלה
שמעת את השיעור שלי פעם?
שמעת רוצים לדבר על זה פעם? לא.
וימי הפורים האלה
לא יעברו מתוך היהודים
וזכרם לא יאסוף מזרעם.
כך אומרת המגילה.
אני חוזר על הפסוק כדי שהדברים יראו:
"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים,
וזכרם לא יאסוף מזרעם".
ואני, התם, שואל שאלה פשוטה:
מי הם זרעם של היהודים?
יהודים.
אז אם כך, כאילו שהכתוב אומר שימי הפורים
אלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יאסוף גם מתוך היהודים.
אבל זה כבר אמרנו, יהודים זה יהודים, אז מה חידשת?
שאלה זו נשאלה על ידי הנציב מוולוז'ין.
הנציב מוולוז'ין כתב פירוש על התורה.
ויש לו, הוא מתפיס לפי חומשים ויש לו על חומש שמות ויש לו בסוף חומש שמות
חידוש שהוא כותב להשלמת גיליון הדפוס.
עכשיו, זה דבר נפלא, שפעם לא היו מעבדי תמלילים,
ולכן הרבה פעמים נשארו חצי דף, שליש דף,
לפעמים כמעט דף שלם,
שהמדפיס אומר ל...
כלומר, המוציא לאור אומר לרב שכתב את הספר, תשמע,
נשאר פה איזה חצי דף,
אולי תכתוב משהו, נדפיס איזה דבר תורה שלך.
ובזכות הבעיה הטכנית הזאת זכינו להרבה דברי
תורה עמוקים של גדולי ישראל.
אז במקרה הזה הנציב כתב שמה, להשלמת גיליון הדפוס,
הערה בעניין מגילת אסתר.
מעניין.
אז בזכות זה זכינו.
מה הוא כותב שם?
"וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים",
אומר הנציב, "היהודים" זה "היהודים",
ו"זכרם לא יאסוף מזרעם" זה "ישראל".
ישראל.
כי הוא אומר, "יהודים" זה השם שלנו בגלות.
אבל ישראל זה הזמן שלנו בגאולה.
כלומר, היהודי הוא מושפל,
מוקטן, חי בזהות דתית בלבד,
ואילו ישראל, שרית עם אלוהים ואנשים בה תאכל,
אתה כבר בעל שררה,
בעל עוצמה מדינית.
אז לכן הכתוב בא לומר, דע לך שגם כשכבר לא יהיו יהודים,
אבל במקום מזה שיהיו יהודים יהיו ישראל,
בכל זאת ימי הפורים האלה לא יעברו.
השאלה היא, אז קודם כל זה מראה שהייתה פה הווה אמינא,
שהיה מקום לחשוב שכיוון שנגמרת הגלות כבר אין מקום לחג הפורים,
ואף על פי כן עושים אותו.
ואז יש את השאלה,
מדוע וכי למה?
הבנתם את השאלה?
אז אני אתן לכם את התשובה, אבל קודם כל השאלה ברורה,
כן?
השאלה ברורה.
טוב,
ברור.
התשובה היא פשוט,
משום שמה שהתגלה בפורים
הוא משהו שאיננו שייך
לדור ספציפי, אלא שייך לכל הדורות כולם.
כלומר, התגלה שם יסוד שחורז את כל צורות הדורות,
בין דורות של גלות ובין דורות של גאולה.
מה התגלה?
התגלה שעם ישראל איננו בר השמדה.
אפילו כשכל התנאים מאפשרים את זה,
חלילה,
אי אפשר להשמיד את האומה.
מסקנה,
הפורים מגלה את נצח ישראל.
נצח ישראל זה שייך לכל הדורות.
ולכן,
למרות הכל,
עושים את ימי הפורים גם בזמן הגאולה,
בגלל שפה לא מדובר על חג של גלות מצד האמת,
מדובר על נצחיות האומה, ונצחיות האומה זה שייך לכל הדורות.
כן.
אבל זה לא התגלה כבר לפני זה, נביא, מה שאתה אומר?
אתה שואל האם זה לא התגלה כבר לפני זה, מה שאני אומר.
תראה לי איפה נתגלה.
סיפורי אבות, כל הממשחיות. סיפורי אבות לא היה עם ישראל בכלל.
יציאת מצרים. יציאת מצרים זה לידת האומה.
אין לך משם ראיה שהיא מצחית.
מה?
מה?
למה? ביציאת מצרים? איי, כמה זה טובים שם.
הבטחה לאבות.
הבטחה לאבות.
איפה מצאת באבות הבטחה שאנחנו נצחיים?
זה לא פשוט.
המהר"ן דן בזה בספר קבורות השם. האם יש הבטחה כזאת?
אבל בסופו של דבר, גם הבטחה לאבות זה לא דבר חווייתי,
זה הבטחה.
פה זה נתחווה במציאות.
בסדר, התברר. זאת הפעם הראשונה שאני מתחבר במצרים. נכון, זאת הפעם הראשונה. למה? כי עד אז הקיום היהודי היה המשך טבעי.
כלומר, ברגע שהאומה קיימת אז ברור שהיא תיכנס לארצה, ברגע שהיא נכנסת לארצה ברור שהיא תקים מדינה, ברגע שהיא מקימה מדינה, ברור שהדורות ממשיכים אחד אחרי השני בתוך המסגרת המדינית.
ולכן עד שלא מגיעה גלות אתה לא יכול לדעת אם יש פה נצחיות.
עכשיו, כשבגלות נוצרו התנאים שלפי הטבע היה צריך שהאומה הזאת תחדל מלהתקיים, בכל זאת היא התקיימה, זה ראייה לנצחיותה.
אפשר להגיד לך? כן, בבקשה. ולמה דווקא בחודש הזה?
למה דווקא בחודש הזה?
יש ספר בתנ״ך שקוראים בגלת אסתר, ששם מסופר שהמן רצה להשמיד את היהודים דווקא בחודש הזה.
לא, למה הוא רוצה להשמיד? מה השורש הזה שהוא רוצה להשמיד? אה, זה נכון, נגיד.
סנכי ריב זה לא היה איום מאוד גדול על קיום נצח ישראל? לא.
הוא הצליח לא רע בצפון?
לא.
סנכי ריב זה לא היה איום על הקיום של האומה, זה היה קיום המדינה,
משהו אחר.
הרי הוא רצה להגלוק אותנו.
כן.
אם ככה שפורים זה בעצם חג על נצח ישראל באופן כללי, ולא סקציפית על ההצלה מהמן באותה תקופה,
אז איפה העניין של העצב שדיברנו עליו בהתחלה?
אה, העצב הוא שהמאורעות היו מאורעות מבזים
ושזה היה בגלות וכולי.
אגב, לא הבאתי לכם את הדעה השלישית למה לא אומרים על אלו פה.
הדעה השלישית בגלל שהמגילה היא העלב, ככה אומרת הגמרא.
אז היא לכאורה תשובה לא ברורה.
מה זאת אומרת אם המגילה זנה? אז תגיד עליה, אל תגיד מגילה.
יותר קצר.
אלא, שרוצים לומר, אנחנו לא מסוגלים להגיד הלב על המאורעות.
לכן רואים את המגילה במקום.
שאלה שקשורה בעקיפין:
מדוע חז"ל קשרו בנס פורים לצדקה, משלוח מנות ומתנות לאביונים?
ומדוע המסר של פורים צריך לעבור באמצעות מגילה כשרה ולא כמו ההגדה של פסח שהוא מסר חינוכי בעל פה?
וואי, הרבה שאלות יפות.
הקשר בין נס פורים לצדקה, משלוח מנות וכולי,
זה בגלל שזה בדיוק מה שעשה את הישועה.
לך כנוס את כל היהודים, הסולידריות היהודית.
אז דווקא זה מה שאנחנו מביאים לידי ביטוי בחג הזה.
עכשיו, מדוע דווקא בקלף כשר,
ולא כמו הקדשת פסח שבעל פה?
כי, נשאר משהו בפורים, קיבלו מחדש את התורה.
ולכן נאמר בגילה שזה דברי שלום באמת, שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה.
לא הבנתי,
אז אין הבטחה אלוהית לעם ישראל לנצחיות?
לא, לא, יש, יש, אל תדאג.
רק שזה דיון.
זה דיון, בגבות השם, אבל יש, יש, יש.
כן.
כן, כתוב היה, ושמתי את זרעך, את חוכבי השמיים.
נכון.
אבל בספור הכוכבים, אם תוכל לספור אותם, כה יזרעך.
זאת אומרת שהכוכבים,
זה מה שאי אפשר לפגוע בו.
הם לא נגישים.
גם ממילא לא ניתנים לזה.
הלא,
גם חנוכה עונה על ההגדרה הזו.
מה ההבדל בינו לבין פורים של העתיד לעבור כפורים וכולי?
אני לא יודע מה זה בין פורים של העתיד לעבור שלוש פקודות, לא יודע מה אתה רוצה לומר.
מה זה כפורים?
שמה? ש?
יש דעה שגם חנוכה לא התבטל, אבל זה לא משנה.
בחנוכה לא הייתה סכנת השמדה.
לא הייתה סכנת השמדה.
זו הייתה הכוונה גם של האיבנט.
טוב, בואו נחזור אם כן לנושא שלנו.
אם כן, המדרגה שמתגלה בפורים היא מדרגה גבוהה.
כן, מה?
הוא אומר שבכל זאת להרבות בשמחה זה בגלל הגלות, אז עכשיו כשאנחנו חורגים את החג הזה בארץ ישראל, אז זה אומר שאנחנו רוצים להרבות בשמחה?
בוודאי צריך להרבות בשמחה. למה? אבל זה היה כדי לחסות על המאורעות המבזים ועל הגלות, אמרנו.
כן, אבל זה באמת נשאר, שזה היה המאורעות.
עכשיו, אגב, לגבי התאריך של פורים, זה דבר מאוד משונה.
כל החגים שלנו הם תמיד חלים באמצע החודש, נכון?
בט"ו בתשרי, בסוכות.
בט"ו בשבט, ראש השנה לעילה.
בט"ו בניסן, פסח.
בט"ו באייר, פסח שני.
בט"ו באב,
גם כן, החג הגדול הזה שהיו עושים.
אז מה קרה שפתאום יש לנו חג כל כך חשוב בי"ד?
אה, אין לי יותר.
ערב ט"ו. ערב ט"ו, מה קרה?
כן, אבל בפסר.
קבע, מה? כן, אבל אכילת הפסר היא בט"ו.
אבל חג הפסר משהו תורה קוראים? כן, השחיטה של הפסר היא ב... ארבע עשר.
למה? כי אתה עדיין בגלות.
מתי אתה רוצה?
בא הערב,
נכון?
אז מה זה אומר?
פשוט מאוד.
החג לא נמצא במקום.
חג הפורים איננו בזמן הנכון שלו.
מדוע הוא לא בזמן הנכון שלו?
בגלל שהוא לא יהיה במקום הנכון שלו.
הוא היה צריך להיות בארץ ישראל.
הוא לא היה בארץ ישראל, מזיזים אותו.
ולכן,
ב-15 עושים את הפורים של המוקפים.
למה יש שם מוקפים?
מותקפות חומה ממועצת יהושע בן נון, אומר הרמב״ם בשם הירושלמי,
עשו כבוד לארץ ישראל.
שהייתה חרבה באותם הימים.
ובארץ ישראל יש הרבה מאוד ערים שיש להן חומה עתיקה ממות יהושע בן נון,
בתקופה שבשאר העולם לא היו חומות כלל.
אז אם כך,
יש פה כבוד ארץ ישראל, אבל איפה שעמדן הכבוד זה ב-15.
כך שהפורים האמיתי הוא ב-15.
אבל בגלל המאורעות שעשו שכל הנס הזה ידוע במקום, זה עבר ליהודני.
וזה לפי זה.
זה קורה דבר מאוד מעניין,
שיש איזה מין פספוס בפורים,
והמדינה לפורים אחר.
הפורים האחר זה כשעם ישראל מקבל את התורה מרצון בארץ ישראל.
איפה זה קורה שעם ישראל מקבל את התורה מרצון בארץ ישראל?
בימינו. בימינו זה קורה.
זה קורה בזכות מכון מאיר בין היתר באינטרנט,
כי הקדוש ברוך הוא סידר משהו מדהים במאה ה-19.
10. הקדוש ברוך הוא סידר שרוב עם ישראל יהיה חילוני.
זה דבר נפלא.
זאת אומרת שהאומה החליטה לתת לעצמה הגדרה של זהות יהודית שאיננה מחויבת לתורה.
עד כדי כך שמי ששומר תורה ומצוות
נחשב למשונה.
במה השתגעת?
אתה יהודי, אז לפעמים אתה מקיים תורה ומצוות.
כן? משהו מרכזי.
וזה יוצר מצב שבו קבלת המצוות והתורה זה נעשה מתוך בירור שכלי ורגשי ללוב כל זכר של כפייה.
אז זה בעצם ההשלמה של נס הפורים,
דווקא בימינו אלה.
בפורים ליהודים הייתה אפשרות לפרש את האירועים באורח מקרים.
לא הייתה שום כפייה על הבכירה.
עם זאת, בחר העם דווקא מתוך ההסתר בקדוש ברוך הוא ובתורה.
זוהי קבלת תורה אמיתית,
קבלת אהבה מתוך גילוי הקדוש ברוך הוא, על אף ההסתר.
טוב, מה יש לי להוסיף, על דברים נפלאים כאלה?
ממש מרגליות, אבנים טובות.
אתה שומע?
טוב, אם כך,
אני רוצה פה להמשיך.
אז מה עם רמסיל שולירם? אז אם כך, נשאלת השאלה,
למה זה קורה, כל הסיפור הזה התרחש, לא, זה י"ט-וואי, אבל למה זה התרחש באדר?
למה לא התרחש בזמן אחר?
כי באדר זה הסוף,
זה הסוף של השנה.
זה מה?
זה הסוף של השנה. השנה מתחילה בניסן, מסתיימת באדר.
אם כך,
באדר מתגלה מה שכל הזמן לא רוצים לדבר עליו, מה שמדחיקים אותו.
מה?
אבל הסוף לא בגלל זה.
מה?
אתה יודע שיש לנו סוף לעם ישראל, כמו כל דבר שיש לנו. לא, חס ושלוש.
אלא שבסופי תהליכים מתגלים דברים שלאורך כל התהליך לא דיברנו עליהם.
למשל,
זה שבכל דבר יש הסתר, והנסתר מתגלה.
למשל, המגילה שלנו נקראת מגילת אסתר. מדוע?
כי מתגלה בה הנסתר.
יש אומרים שזה גם בגלל שבסיפור של המגילה מדברים על אסתר המלכה, זה שזה גם נכון, אבל זה נראה לי יותר דרשני.
עכשיו, אני רוצה כאן להיכנס כאן לעומק של הדברים ולראות מה בעצם מתגלה בפורים.
יש שאלה גדולה,
מדוע? ונקרא לזה שאלה פרשנית. שאלה פרשנית פשוטה ביותר,
ושהיא לכאורה תלויה כל הבנת המגילה.
אנחנו יודעים שכל הבעיה התחילה מזה שמרדכי לא השתחווה להמן.
וכאן הבן שואל, וכי למה?
למה שלא השתחווה להמן?
הרי כף פסק המלך,
נכון? בכל עבדי המלך אשר בשער המלך
קוראים ומשתחווים להמן,
כי חי ציווה לו המלך.
אז אם כך, חייבים.
דינא דמלכותא, דינא. -אפשר לזה עבודה זמן. -אני אגיד לכם יותר מזה.
איך נפתרו כל הבעיות?
כשאסתר משתחווה למלך.
ההשתחוויה, היא פתרה את הבעיה,
שהביא אותה עלינו,
מי שלא רצה להשתחוות.
אבל זה למלך ולא לאמן.
למלך או לאמן, מה עקבותך? האם יש איסור הלכתי להשתחוות,
מה אתה אומר? אין שום איסור להשתחוות לאדם בהלכה
אין בהלכה איסור להשתחוות לאדם
כבר זה לא עבודה זרה? מה עבודה זרה?
הם השתחוו אליהם, המלך ציווה שהשתחוו לאמה
הוא אמון השתחררו לאמה? לא. לא. למה? למה? זה המלך אמה.
המלך ציווה שהשתחררו לאמה.
אז כל הכוח של אמה זה מכוח המלך.
אף אחד בממלכה, כולל אחשוונות,
לא חשב שהמלך הוא אלוה.
נכון?
אז אם המלך שהוא לא אלוה, הוא נותן כוח למישהו, אז ברור שמה שנותנים לו זה לא אלוהות.
אכן באמת קשה מאוד לקבל שהיה פה עבודה זרה.
כן.
אתה יודע, אז אם מלך אומר לך להשתחוות לך שלום לפסל, אז מי?
אם המלך אומר להשתחוות לפסל זה משהו אחר, כי זו עבודה זרה,
ואסור לעבוד עבודה זרה, אבל להשתחוות לאדם זה מותר, כן?
לא צלם.
אז אתה כבר מתחיל עם ההסברים.
האמת היא שהשאלה הזאת הסיקה מאוד את המפרשים,
המפרשים, ומתוך הכירושים השונים עולות דמויות שונות לגמרי של מרדכי ואסתר ושל כל משמעות המגילה ביחד.
אני אגיד לכם רק חמישה כירושים.
מה?
כאילו אנחנו מקצינים את הגורם ההיסטורי ומקבלים שאחשווירוש הוא קצת סס,
אז הוא כן מנהל חישב בעצמו איזשהו אלוהר.
כן? איפה ראית את זה?
מקורות אחרות. קסרקסס עשה את עצמו אלוה?
בפרס.
בפרס עשה את עצמו אלוה? מה פתאום?
אף פעם לא שמעתי על זה.
שקסרקסס עשה את עצמו אלוה? מה פתאום?
תביא מקור, נדבר.
מה?
קסים את מה שדיברת.
לא, זה היה בעברית.
הוא דן, מה שטוען ניתן זה שיש מקור.
הרי ההשערה הסבירה היא שאחשווירוש זהה למלך הפרסי שהיוונים קוראים לו קסרקסס
ולפי המקורות היוונים, קסרקסס עשה עצמו אלוהו, ככה אתה אומר.
אני אבקש לראות את זה, בסדר? אולי אתה לא הבנת את היוונית כמו שצריך.
כן, אז צריך לדע אסיה ווניס, מכיר את הסיפור הזה? טוב, אז איפה היינו?
כן, כן. אז מדוע מרדכי לא משתחווה להמא?
יש חמישה פירושים שאני אבין,
לנדר. הפירוש הראשון אומר,
וזה מובא ברש"י,
ויש לזה יסודות במדרשים,
שהמן עשה עצמו אלוהו,
אבל, ולכן היה אסור להשתחוות לו.
אבל יש פה כמה שאלות שעולות מהפירוש הזה.
א',
צריך באמת להפוך את המן לסוג של משוגע,
כי הרי כל כוח ההשתחוויה שלו,
ההשתחוויה אליו זה בגלל שהמלך אומר, והמלך לא עשה עצמו אלוה, לפחות לפי מקורות שביהן.
דבר נוסף,
אגב, אם זה היה נכון, אז אסתר היה אסור לה להשתחוות.
השתות היא השתות נכון.
טוב, דבר נוסף,
אם יש עוד משהו שמאוד מפריע, זה לא כתוב, נכון?
זה לא כתוב,
ואם זה היה כתוב זה היה מאוד עוזר לנו.
אבל מה שעוד יותר קשה לי,
מאיפה מרדכי יודע שהמן חושב את עצמו אלוהם?
הוא מכיר אותו הרבה שנים איתנו. אז לא אם הוא מכיר אותו הרבה שנים.
זה דברים שבא לב אינם דברים.
איך הוא יודע מה המן אומר בליבו?
כן, איך הוא יודע מה המן אומר בליבו, אותו דבר. מה התשובה?
הוא היה לו רוח הקודש. רוח הקודש. יפה, זאת אומרת.
בפרשנות הזאת אנחנו עושים את מרדכי לנביא.
נביא, בעל רוח הקודש, משהו כזה. אישיות מאוד מאוד מיוחדת, ואז הוא יודע את צפוני לבבו של המן.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה, זה לא ברש"י, זה ברבי אברהם בן עזרא,
שהמן ענד על בגדו סמלי עבודה זרה, פסלונים וכדומה, כמו שהכמרים שמים שתי וערב על הגלימה שלהם,
ולכן יש איסור הלכתי להשתחוות לעבודה זרה הזאת,
ולכן מרדכי לא השתחווה.
לפי הפרשנות הזאת, מרדכי הוא לאו דווקא נביא,
אבל הוא תלמיד חכם, מיושבי לשכת הגזית אולי.
כן, תלמיד חכם, צדיק, הוא לא רוצה להשתחוות לעבודה זרה.
יש בעיה אחת עם הפירוש הזה, עם כל זה שזה פירוש טוב,
מה הבעיה? זה לא כתוב.
הוא מנסה, הוא מכבס את החיכוך עם המעצור.
שזה לא כתוב, זה עיקר הבעיה.
כן.
אולי סלמפדין הוא עודד.
פירוש שלישי הוא על רקע אחר לגמרי, על רקע ציוני-פוליטי.
הרי באותם הימים היהודים בירושלים היו מעטים והיו להם צוררים מסביב, במיוחד בשומרון,
שמנעו מהם לבנות את בית המקדש,
ולא עוד, אלא שהם הצליחו להוציא צו הקפאה לבניין בית המקדש ממלך פרס.
כלומר, כל מגילת אסתר לפי זה מתרחשת בתקופת ההקפאה.
ומרדכי,
לפי המדרשים, נשלח בתור עסקן פוליטי לשושן הבירה כדי לעלות בסולם שם של השלטון, כדי להשפיע על המלך.
ובאותו זמן המן אף הוא נשלח מהשומרון על ידי הגויים כדי להשתדל נגד מרדכי,
נגד היהודים.
יוצא לפי זה שהרקע, החיכוך בין מרדכי להמן הוא רקע אחר לגמרי.
המדרש מוסיף שבדרך המן גמר את כל האוכל שלו, היה בסכנת מוות,
ביקש ממרדכי למכור לו קצת אוכל, אמר לו בסדר,
אבל אתה מוכר את עצמך לי לעבד.
כתבו את שטר המכירה על הסנדל של מרדכי,
וכל פעם שהמן היה עובר,
מרדכי היה מרים את סנדלו ואז בעצם המן היה מוכרח לשתוק כדי שלא יתגלה העניין.
יוצא לפי זה שהרקע לכל החיכוך הזה הוא רקע פוליטי וזה הופך את מרדכי לא לתלמיד חכם אלא לעסקן פוליטי,
עסקן פוליטי ציוני.
יש רק בעיה אחת עם הפירוש הזה שזה לא כתוב.
זה בעיה, היינו מאוד רוצים שזה יהיה כתוב.
יש פירוש אחר,
פירוש שמובא בספר יוסף לקח לרבי אליעזר אשכנזי, בעל ספר מעשה השם.
ויש לזה גם קצת רמזים במקורות נוספים.
שבעצם מרדכי מעולם לא היה בארץ ישראל.
מרדכי היה בשושן הבירה,
והוא, בזמן שכל החברים שלו עלו לארץ ישראל,
הוא נשאר בגלות.
הוא היה ראש הקהילה היהודית בשושן.
בעצם הוא עסקן גלותי,
ראש הקהל.
והיה חוק, שהיה קיים גם בימי הטרוקים,
שכאשר מצווים להשתחוות למישור,
היהודים לא בכלל הגזירה.
וזאת מפני כבוד מיוחד שניתן לעם ישראל,
שהוא העם הראשון שיצא מעבדות לחירות.
ואת זה הגויים זוכרים,
ולכן נותנים איזושהי פריבילגיה ליהודים גם בתוך גלותם שהם לא מחויבים להשתחוות לשום אדם.
כתוצאה מכך, ואז יוצא לפי זה, וכל עבדי המלך
אשר בשער המלך קוראים ומשתחווים לאמן כי כן ציווה לו המלך,
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה שגם את זה המלך ציווה.
שמרדכי לא יכרע ולא ישתחוות.
ואז יוצא שמרדכי הלך בכוונה להמן כדי לממש את הזכויות של הקהילה היהודית.
ברגע שהוא שם שכולם משתחוות, הוא הלך כדי לא להשתחוות.
ראיתי אפילו אחד הפירושים, רבי יצחק הרמה, אומר שהוא לא ישתחוות כי הוא הקרוב של המלכה, והיה אסור לקרובי המלכה להשתחוות למישהו. כן, מה אתה אומר? אז עוד פעם, הדבר הזה אף אחד מהיהודים לא היה בשער
המלך.
הוא היה פקיד בשער המלך, אז הוא היה צריך להיות שם,
מה שאין כסתם היהודים שברחובות.
אין להם שיח השיג עם המן, בכלל לא נוגע להם.
לא כתוב ספציפית שרק הוא לא השתחוות.
למה? כתוב במפורש: "עבדי המלך קוראים ומשתחוות למן". מה זה "עבדי המלך"? זה השרים, נכון? כל שאר העם, לא אכפת לו בכלל מהמן.
לא צריך להשתחוות או לא, כן להשתחוות או לא להשתחוות, זה בכלל לא היה רגע. אני שואל בשער מלך לא אמרו להשתחוות ממלך. נכון, נכון.
אז אם כך, יוצא לפי זה שמרדכי הוא לא, הוא יהודי טוב אולי, כן? אבל יהודי שנשאר בגלות וכולם עולים לארץ ישראל, לאו דווקא נביא, לא יודע אם הוא חכם.
זה פירוש נחמד, רק חסר משהו על זה, שזה.
לא קודם שהוא יהודי.
כי יגיד להם אשר הוא יהודי. מה זה יגיד להם אשר הוא יהודי? ויהודי פטור מלהשתחוות. אבל זה ממש ככה על פני השטח בלבד.
פירוש חמישי.
הפירוש החמישי, אני מהסס אם לומר אותו או לא, כי הוא נועז, והוא עלול לזעזע כמה אנשים.
אז אני מתלבט.
להגיד אותו בכל זאת? כן.
טוב, אני אגיד, אבל אל תגדו את זה לאחרונה.
הפירוש החמישי,
בכלל רואה את מרדכי כדורות אחרת לגמרי.
הרי לפי המגילה אין לנו שום מידע על האיש הזה.
רק דבר אחד ידוע,
זה שלא יודעים שהבת שלו המאומצת יהודייה.
לא יודעים את זה.
זה תמוה מאוד. כששליחי המלך מגיעים לבית של אסתר,
הם צריכים לפחות לראות תמונה של הבבא סאלד,
או איזה חוט אדום על ידה.
את זה צריכים לדעת, הם צריכים לדעת את זה.
כלומר, משהו שיראה קצת על יידישקייט, קצת יהדות,
משהו מערוץ מאיר, איזה לוח שנה, לא יודע, משהו.
ונכנסים, לא יודעים מאיזה עם היא.
שלא לדבר על זה שהיא שינתה את השם שלה. היה לה שם עברי, הדסה,
והיא קנתה לעצמה שם של עבודה זרה.
אסתר זה שם של אלת הירח, הסתהר.
וגם מרדכי, השם הזה הוא לא בדיוק שם יהודי כל כך, זה מרודך, זה מרדוך,
זה אל הברק הבבלי, לא משהו, כן?
אז מה קרה שפתאום יש מרדכי ואסתר,
ויותר מזה,
הוא אומר לה,
כשאת תבחרי, אל תגלי שאת יהודייה, את יודעת? כי אם לא, אז זה עלול להיות שלא יבחרו בך.
אז אל תגידי שאת יהודייה, ככה תתקדם.
יותר מזה, אם לי הייתה קרובת משפחה נתונה בביתו של גוי,
בעל כורחה,
והייתי שומע שמישהו עומד להרוג את הגוי הזה,
איך הייתי מגיב?
בשמחה.
במקום זה הוא הולך, הוא מציל את הגוי.
היה מקרה פה, מתוך נאמנות כנראה.
זאת אומרת,
לתפיסה הזאת, מרדכי מופיע כמתבולל. כתוב בגמרא שהוא צדיק.
זה נכון.
אפשר להגיד לך שהוא מתבולל?
יש מקורות שונים.
איפה כתוב שהוא המתבולל?
יש מקורות שונים. איפה כתוב? בגמרא.
בגמרא? כן, בגמרא, רק זה ידעתי לקרוא את המדרשים.
עכשיו, אני רק מסביר לך,
לא אמרתי לך, גם אם לא היו לי מדרשים, יש לי מדרשים,
אבל גם אם לא היו לי מדרשים, אני עכשיו בינתיים קורא את הטקסט,
ואני רוצה להבין מה הטקסט משדר.
הוא משדר, אני רואה שהוא כתוב בצורה עלומה ושהוא ניתן לפרשנויות שונות.
בסדר?
אותו טקסט עצמו, זה קצת תמוה.
ואני רוצה להבין למה
אחד הדברים שאני צריך לפתור במהלך הלימוד, אם תיתן לי,
זה לבדוק למה זה נכתב באופן שניתן לתת פרשנויות כל כך קיצוניות לכל הכיוונים.
זה הכול. מי אמר שניתן?
ועוד איך שזה ניתן, ואני אשמח על למה.
כי אפשר להבין את זה כך:
מרדכי מציל את המלך, נכון?
מציל את המלך.
מה מגיע למרדכי?
קידום. קידום. מגיע לו קידום.
במקום לקדם אותו,
המלך מקדם את המן.
מרדכי אומר, מה?
אני הצלתי את המלך וקידמו אותו? לא משתחררתי.
אגב, הגאון מווילנה מסביר מדוע המלך קידם את המן,
למה הוא גידל אותו.
הוא אומר, הוא רצה להודות לאסתר.
הרי אסתר הצילה אותו. הרי ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי.
אז בעצם אחשווירוש ייחס את הצלתו לאסתר.
הוא אומר, אם כך, אני צריך לעשות משהו שישמח את אסתר.
הרי לקדם אותה יותר ממלכה אי אפשר, היא כבר בטופ.
אז מה אפשר לעשות? לקדם את החברים שלה.
מי היא מן הסתם אוהבת יותר מכולם בממלכה? מן הסתם את המן.
כי הרי לפי חז"ל, המן הוא ממוכן, הוא זה שנתן את העצה להרוג את ואשתי ועל ידי זה הסרני את המלכה.
אז אני אקדם את המן, אומר לו החבר'ה ראש, כדי למצוא חן בעיני אסתר.
למה הוא מדבר על זה ממוכן?
יש מחלוקת כזאת.
כן?
עכשיו, מה?
לא מניח הוא מתבולל.
רגע, רגע, רגע.
בעקבות כך,
מתברר לו להמן,
הגידו לו שמרדכי הוא יהודי,
היהודי אומר, אני אשמיד את כל היהודים.
כולם.
לא משנה, אנחנו ניתן חוקי נירנברג, אנחנו ניתן הגדרות ליהודי. אפילו יהודי שלא יודעים שהוא יהודי, הוא יהודי.
מרדכי רואה את זה,
וזה נוחת עליו בצורה קשה ביותר,
ומכאן ואילך
הוא משנה את שמו.
מכאן ואילך במגילה הוא נקרא בשם, שלא היה לו מקודם,
מרדכי היהודי.
לפני כן זה לא מופיע.
מפתיע מאוד.
השאלה היא, ואז הוא הולך להסתער, הוא אומר, תראי,
הבנתי שעשינו טעות ושהגיע הזמן
להציל את עם ישראל, ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למחות ותלכי אל המלך וכו' וכו'. היא אומרת, שמע, אנחנו סגורים.
אני אלוהית, קודם כל לא נקראתי להם, איך זה שלושים יום?
ואומר לה מרדכי, אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים.
מה זה אומר?
אם הוא צריך להגיד לה משפט כזה, זה סימן שזה עבר לה בראש.
שכל הילדים ילכו והיא תישאר? היא חשבה שהיא תישאר.
ואז הוא בעצם מחזיר אותה בתשובה ואומר לה,
אנחנו צריכים להיות הפועלים את הגאולה.
אם החרשת החרישי, רווח והצלה יעמוד היהודים במקום אחר,
ואז הוא בתהליך טוב אליו. אמרו אותו, אם זה ככה, אז אני מתקבלת,
אבל מאחר שאנחנו מאוד רחוקים מן הקהילה היהודית,
צריך לעשות מעשה של סולידריות.
גינוס את כל היהודים אשר בשושן ותשומו עליהם.
עכשיו נשאלת פה שאלה.
אז לפי הפירוש הזה, אגב, כל מה שאמרתי הוא אפשרי אבל הוא לא כתוב.
הוא לא כתוב במפורש.
כל זה היה נפתר על ידי תוספת של שלוש-ארבע מילים במגילה,
ששם היה כתוב במפורש מדוע מרדכי לא השתחווה להמן, ואז כל ההתלבטויות של כל הפירושים וכל המדרשים וכל המקורות השונים שקיימים בנושא הזה,
כל ההתלבטויות האלה לא היו קיימות, ואז הייתי צריך לתת שיעור על נושא אחר במגילה.
אז למה באמת
זה לא כתוב? אבל חוץ מזה, השאלה נשאלת מה האמת.
האם האמת זה כמו הפירוש ראשון, שני, שלישי, רביעי או חבישי?
והתשובה היא שזה בכלל לא משנה.
כי מטרת הכתוב היא שאתה תוכל לפרש בכל מיני מדריבות
כדי להסביר לך שמרדכי בנוי כמו בובה רוסית.
מה זה בובה רוסית?
איך זה נקרא?
מטרושקה.
אה, יפה. מטריוושקה.
מטריוושקה. איך אתה יודע את זה?
הייתי ברוסיה. אני שומעתי לך פעם אחת.
כן? מטרושקה זה סבתא.
כן, אבל איפה אתה יודע שאומרים מטריושקה? הייתי ברוסיה, הייתה ברוסיה, נכון. כי בארץ כולם קוראים להובה הזאת בבושקה,
וזה לא נכון, בבושקה זה סבתל'ה.
ומטריושקה, מטריושקה, לא מטריושקה, אלא מטריושקה. כן, ביררתי את זה, שזה אמו, לא אמו.
אז יוצא שבעצם הכתוב בא לומר לך שבמגילה כולם משחקים אותה איזשהו משחק. יש איזה מסכות לפנים ממסכות.
אז זה בא לומר לך שאפילו אם מרדכי מופיע כמתבולד,
אבל בתוך כל יהודי מתבולד מסתתר יהודי שנאמן לקהילה,
בגלות.
בתוך כל יהודי גלותי
מסתתר יהודי-ציוני.
אפילו חילוני.
בתוך כל יהודי-ציוני מסתתר תלמיד חכם.
בתוך כל תלמיד חכם מסתתר רוח הקודש נבור.
בעצם, אז כל אחד זה אחד מהשני, זה בדיוק מטרתה של המגילה,
כי הרי המגילה היא עשויה שכבות-שכבות,
גם באופן גלוי, אסתר לא מגדת את עמה ואת מולדתה, כל אחד שם משחק איזשהו משחק,
כן? וכולם מאחורי מסכות,
ולכן זה נכתב בצורה שזה נכתב,
הרגעת את עמה, כן, עכשיו, לא לגמרי, טוב,
אז יוצא, עכשיו אני אשאל, אני רוצה להוסיף פה שאלה חמישית,
ומה מסתתר מאחורי בעל רוח הקודש?
גם הקדוש ברוך הוא.
גם הקדוש ברוך הוא מסתתר במגילה.
כן, אני מפורסם את השאלה איפה הקדוש ברוך הוא במגילה.
התשובה היא שהוא נמצא בכל המגילה.
כי אם הקדוש ברוך הוא היה כתוב בפסוק כלשהו במגילה,
אז הם אומרים, הוא נמצא שם בפסוק הזה.
אז איפה שהוא נמצא, אז בשאר המקומות הוא לא נמצא.
אבל במגילה מתברר שהוא נמצא בכל מקום,
ולכן אי אפשר לכתוב אותו בשום מקום.
יוצא שבמגילת אסתר מתגלה משהו שאנחנו לא רגילים אליו,
הנוכחות האלוהית בתוך האסתר,
שזה דבר שאפשר לומר אותו רק בסוף,
זה מה שהתחלנו להגיד.
חודש אדר הוא החודש הסופי.
יש דברים שאנחנו מדחיקים כל השנה,
ורק בסוף השנה הם עולים,
וזו הנוכחות האלוהית.
ואת זה החסידים עושים כל השנה.
החסידים כל השנה מנפנפים בלית אתר פנוי מיניה, הכל אלוהות וכו' וכו'.
אבל זה נכון רק בפורים. בפורים זה מתגלה.
בפורים גם המתנגדים הם חסידים.
לכן אפילו הרב קוק כותב להלכה שאפשר להתפלל שיכור בפורים. למרות שבדרך כלל זה כעובד עבודה זרה, מתפלל שיכור כעובד עבודה זרה.
אבל במקרה הזה זה משהו אחר.
כיוון שהוא עסוק במצווה, והמצווה היא,
להיות שיכור,
זו שאלה עד כמה, כן? לא צריך להיות שיכור כלוא, כלומר, יש תופעות שליליות שאני רואה לפעמים בפורים,
אבל הכוונה שטושטש קצת,
אז באמת זה קורא לו עבודה זרה. אבל הטשטוש הזה יוצר איזה מין מצב כזה שבו אין חילוקי מדרגות יותר.
שיכור העולם לפניו כמישור.
אז מתגלה הפנימיות האחידה שבכול,
בשביל זה יש חג הפורים, כמובן.
עכשיו, יש פה כמה שאלות שנשאלו.
ליהודים הייתה אורה ושמחה, שמחה על ההצלה אני מבין, מה הקשר והכוונה במילה ואורה?
אורה, אמרו חז"ל, זו תורה, כמו שהם הבינו דברים בתורה שלא הבינו עד עכשיו.
האם היו מפרשים שדנו בנצחיות עם ישראל? למה הרב מתכוון?
כן, איך מפרשים שדנו בנצחיות עם ישראל? למשל המהר"ל מפראג, יש פה ספר "נצח ישראל".
כתב רבי יוסף נחמיאס,
ספרד מאה י"ד,
והנכון שיצאה מבית מרדכי ללכת לרדת אחת מחברותיה
ונלקחה בדרך באונס
ומרדכי ידע את הדבר ושתק כי אם הייתה נלקחת מבית מרדכי היו מבינים מיד שהיא ישראלית.
טוב, בסדר, תראו שיפה.
כתב רבי יצחק ערמה
כשהם ידעו שלקחוה מבית מרדכי
אז זה בדיוק בניגוד לרבי יוסף נחומון זה.
אבל הוא הודיע להם איך הוא אומן לה בלבד,
כי אין לה אבה אם, ושלא ידע בת מיהי,
אלא שלהיותה יפת תואר וטובת מראה, ניקחה לו לבת,
כסבור שהיא מזרע המלוכה מן הפרטנים.
טוב, גם עוד פירוש.
עכשיו אני רוצה להגיד משהו. אם הקדוש ברוך הוא מסתתר במגילה,
אז הוא צריך לתת לנו איזשהו סימן לדבר.
האמת היא שכל השנה הקדוש ברוך הוא מסתתר,
כי אנחנו לא אומרים את שמו.
שמו ידוע, ואנחנו לא רואים אותו.
שמו, בארבע אותיות, י"ק ו"ק, אסור לומר אותו.
אז מה אומרים במקום?
אדוני, נכון?
א', ד', נ', י'.
עכשיו, זה כתוב במפורש במשנה הראשונה של מסכת מגילה.
מגילה נקראת, מה פירוש מגילה נקראת? מגלים את יא, נכון? מגילה מגליה.
היא נקראת. מתי היא נקראת?
כן? מה?
יא',
י"ב, י"ג, י"ד, י"ד, בט"ו.
כמה זה יוצא סך הכול?
56 אתה אומר?
יש עוד הצעה?
אה?
11 ועוד 12 ועוד 13 ועוד 14 ועוד 15. נו, הצעות.
40 ו?
65?
72?
זכה. מה?
מה זה?
51 שני מקומות.
מה?
כמה יוצא?
שישים וחמש זכה.
אם כן, יוצא שישים וחמש, שזה הגימטריה של אדוני, א', ד', נ', י', זה שישים וחמש.
אז המגילה נקראת בשישים וחמש,
והמשנה מוסיפה, לא פחות ולא יותר. מה זה פחות מי"א?
יו"ד. יו"ד, נכון?
כמה זה יותר מט"ו?
ט"ז.
כמה זה ט"ז?
שש עשרה ועוד עשר?
עשרים ושש. עשרים ושש, שם הוויה.
כלומר, זה שם הוויה לא מגלים,
אלא מגלים אותו רק דרך שם אדנות,
וזה הבחינה של אסתר אסתיר פני ביום ההוא.
זהו, עד כאן להיום. שלום.
