הייתי רוצה לדון היום בנושא נספח לזה, שהוא נושא המשטר של המדינה לפי היהדות.
מהו המשטר האידיאלי של מדינה כלשהי או של מדינת ישראל בפרט?
האם יש להלכה, לאמונה של היהדות, מה לומר על הנושא הזה? ברור שכן.
ואנחנו כן צריכים לעסוק בשאלה הזאת, כי היא אפילו אקטואלית, כיוון שאנחנו חיים במדינה ואנחנו שייכים,
מטבע היותנו בוחרים, לפי השלטון הדמוקרטי, אנחנו בוחרים את מוסדות השלטון, אנחנו צריכים לברר מהי צורת השלטון הרצויה מבחינתה של היעדות.
והשאלה, נגיד, הקרדינלית היא ערכה של הדמוקרטיה. האם יש לדמוקרטיה או לכל שיטה שאיננה מלוכנית אלא היא ייצוגית,
האם יש ערך מבחינת ההלכה?
ב.
האם העובדה שהשלטון איננו מלוכני, איננו שושלת,
האם זה נותן,
האם זה לכתחילה,
האם זה בדיעבד,
מה יותר טוב וכדומה.
בסדר?
האמת היא שעצם השאלה הזאת היא מעוררת גם שאלה.
השאלה מעוררת שאלה.
האם ניתן בכלל לדבר על משטר אידיאלי?
כבר ביאר אריסטו בספר הפוליטיקה,
שהמשטר משתנה.
המשטרים עוברים אחד את, מחליפים אחד את השני לפי ההתאמה של החברה.
יש מצבים שחברה דווקא מתנהלת טוב כשהיא מנוהלת על ידי רודן,
טירן, מה שנקרא.
ויש, אדרבה, חברה שצריכה דמוקרטיה.
ויש חברה אחרת שזקוקה לאוליגרכיה.
ויש חברה שזקוקה דווקא להיעדר שלטון אפילו, אנרכיה.
כלומר, האם בכלל אפשר לדבר על שלטון אידיאלי,
ובלי להוסיף את התוספת של המילה מתי?
כלומר, לפעמים, תודה רבה.
כלומר, ולכן יהיה תמוה מאוד שההלכה תקבע סוג מסוים של משטר כאידיאלי. כי הרי ברור לכל אדם שאיזשהו קצת תבונה פוליטית, קצת מה שנקרא הבנה במדעי המדינה,
מבין שזה משתנה מדור לדור.
זו רק שאלה שאני שואל כנקודת מוצא,
ובמהלך הלימוד ייתכן שגם נוכל לענות על השאלה הזאת.
יש פרשה בתורה שעוסקת במוסדות השלטון של היהדות, הלא היא פרשת שופטים.
בספר דברים יש פרשה שלמה שכל עניינה מוסדות השלטון, מוסדות החברה.
ובאופן כללי הדברים מחולקים לארבעה מוסדות שראשי תיבות שלהם הוא משכן,
מלך, שופט, כהן, נביא.
לכל אחד מן הגופים האלה יש סמכויות מסוימות ויש סמכויות שאין לו.
כמו כן גם לא כל המוסדות יכולים להיות מרוכזים באישיות אחת.
למשל,
כהן לא יכול להיות מלך, מלך לא יכול להיות כהן, למשל.
אז אם כן יש לנו מ', ש', כ', ונ', מלך, שופט, כהן ונביא,
ולכל אחד מהם יש תפקיד משלו.
המלך,
האמת היא שכיוון שהמילה מלך מתחילה במם, אפשר גם להשתמש במילה אחרת שמתחילה במם, מלכות.
כלומר, לא כל צורת שלטון עוברת דרך מלך.
יכולה להיות צורת שלטון שיש לה לפי ההלכה דין של מלכות,
והיא לא מלוכנית.
לדוגמה,
ממשלת ארצות הברית יש לה בוודאי, לפי ההלכה, דין מלכות,
אבל אין לה דין מלוכה.
ההבדל בין מלכות למלוכה. מלכות הכוונה שלטון בעל סמכויות של מלכות.
אבל צורת השלטון איננה בשושלת העברה מאב לבן דרך יורשים של המלוכה,
אף על פי כן דין מלכות יש כאן.
כמו כן גם מדינת ישראל.
מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית.
לפחות על פני השטח, ככה מכריזים שיש פה דמוקרטיה פרלמנטרית.
לכנסת ולמוסדות המדינה יש דין מלכות לפי ההלכה.
למשל,
שתיים לפחות מסמכות המלכות זה הסמכות לצאת למלחמה או לגבות מסים.
אם למדינת ישראל לא היה דין מלכות,
זה היה איסור מוחלט לצאת למילואים או לשלם את מס הכנסה.
האחד משום לא תרצח, השני משום לא תגזול.
אלא זה שמדינת ישראל מוציאה למלחמה,
והיא גם גובה מיסים, זה בגלל היותה בעל הדין מלכות.
זה ברור.
ואם כך, צריך לברך גם מאיפה לקחנו את זה,
אבל זה נמצא בפוסקים בעצם, שכל הנהגה פוליטית יש לה דין מלכות.
עכשיו,
השאלה היא מה מערכת היחסים בין כל ארבע המוסדות, מלך, שופט, כהן ונבי.
השופט,
במובן האידיאלי זה הסנהדרין,
המועצה העליונה של הרבנים.
שופט זה כינוי לאו, סנהדרין, 71 חברים שהם דורשים את התורה, מוסרים את התורה מדור לדור וגם פוסקים בכל דבר, באיזה מהסמכות של כל בתי הדינים האחרים. כלומר, כל בתי הדינים במערכת הארצית ואפילו העולמית הם תולדים.
של הסנהדרין. הסנהדרין ממנה סנהדראות לוקאליות,
מה שנקרא סנהדראות לשבטים, סנהדראות מחוזיות,
וגם בתי דינים של שלושה, ולפעמים גם של יחיד.
זה נקרא מערכת בתי הדינים.
מה התפקיד של הסנהדרין?
לפסוק.
ולכן, אם יש לאדם, למשל, תביעה נגד חברו, דפקת לי את האוטו,
אז איפה אני תובע אותך? בפני בית דין, שבסופו של דבר סמכותו נובעת מן הסנהדרין.
איך הם ידונו, הרבנים האלה?
הם ידונו לפי מה שנקרא דין תורה,
או בעברית מודרנית, המשפט העברי.
ומי ממנה אותם?
את הסנהדרין?
מי נותן להם? איך יודעים שמישהו יכול לשבת בסנהדרין?
הסנהדרין ממנה את עצמה.
דהיינו, מישהו מת בסנהדרין, או יצא לגמלאות,
לא יודע מה, מביא מישהו אחר.
מי מביא אותו? אנשי הסנהדרין בעצמם מביאים אותו.
כך שהסנהדרין היא גוף אוטונומי אוליגרכי.
כלומר, מועצת נכבדים שממנה את עצמה.
זו צורה אחת של שלטון. בעצם זה ממש לא דמוקרטי.
כן, מה אתה רוצה? איך מתחילים למנות את הסנהדרין?
איך מתחילים למנות את הסנהדרין? הולכים לראשון שהיא מינה סנהדרין.
משה.
משה רבנו. הוא מינה.
תן לנו כבר היום.
אה, עד היום לא.
בימינו זה כבר משנת 349,
הקיסר הביזנטי הרשע,
יפטיניוס, שם רשעים ירקה ויישחקו עצמותיו,
הוא ביטל את הנשיאות,
וכך בטלה גם הסנהדרין.
אם לא דיברו על זה, אם היום נרצה לחדש את הסנהדרין, מה אני צריך לעשות? וואה, זה נושא לישור בפני עצמו.
הרמב״ם טוען שאין דבר יותר פשוט מזה לחדש את הסנהדרין,
צריך פשוט שכל הרבנים יסכימו למנות אדם אחד עליהם.
זה פשוט.
אתה הולך לרבנים, אתה אומר, נכון, ההוא נראה בעיניך, נכון?
אלא כולם מסכימים על אדם אחד שהוא רבם, וזהו, ואז הוא הופך להיות הסמוך והוא סומך אחרים וכו'.
זה פשוט לא.
מה זה התשובה?
מה?
מה זה התשובה? אתה כבר מתחיל עם שאלות.
בסדר.
עכשיו,
אולי בהזדמנות אנחנו נדון, נעשה שיעור במיוחד על הנושא הזה.
עכשיו, לעומת זה, המלך.
המלך הוא בדיוק הפוך מסנהדרין.
הוא עושה כל מה שצריך כדי שהמדינה תהיה מתוקנת בניגוד לדין תורה.
דבר פשוט.
למשל, אם יש אדם
שרץ ברחוב ואומר, הצילו, הצילו,
הוא רוצה להרוג אותי.
ואז אנחנו מסתכלים, רואים באמת הבן אדם הזה רץ, ויש אחריו בן אדם עם סכין.
והוא אומר, אני אהרוג אותך, אני אהרוג אותך.
ואותו נרדף נכנס בסוף לביתן של מפעל הפיס,
כשהרודף נכנס אחריו,
שומעים צעקות,
אהה!
זהו.
ההוא יוצא החוצה עם הסכין מלידם, הוא אומר, אני הרגתי אותו.
נכנסים, רואים את הבן אדם עדיין גוסס, הוא אומר,
הוא הרג אותי.
ולא עוד, אלא שאפילו יש גם מצלמה שצילמה את העסק הזה מבפנים.
לפי ההלכה לא עושים שום דבר. למה? בגלל שלא היו עדים.
כיוון שלא היו עדים,
אין מה לעשות.
הבן אדם חופשי, מתהלך לו בשוק עם הסכין נוטפת,
שורק לו,
לא קוראים לו.
עכשיו, האם דבר כזה הוא נסבל?
זה אכן נסבל אם זה קורה פעם בשבעים שנה.
מישהו מנצל פרצה בחוק וזה כדי לבצע את זממו הרע,
אבל אם זה הופך להיות אופנה ואנשים מנצלים את זה ומתחילים לרצוח,
אז המלך נכנס לעניין.
המלכות, המדינה, יש לה סמכות להרוג מי שנראה לה להרוג שלא בדין תורה אלא כל הנדרש לשם תיקון העולם.
זאת אומרת שדין תורה ודין מדינה משלימים זה את זה. כן, מה אתה אומר?
הכנסת הגדולה הייתה סנהדרין מורחבת בזמן עזרא ונחמיה.
מנתה 120 איש.
עכשיו, זה אם כן, עכשיו, מה?
על פי מה המלך פועל? לפי מה שנראה לו.
מה שנראה לו נדרש לתיקון העולם.
הוא חושב שצריך להרוג פלוגי, אז יהרוגו, כן.
ואם המלך רוצה לעשות מהלך שנוגד תורה?
האם המלך רוצה לעשות מהלך שנוגד את התורה? זה תמיד מה שהוא עושה, מה הבעיה?
הוא עושה את זה תמיד.
הוא מחליט להרוג את הסנדרים.
מחליט להרוג את הסנדרים, זה ממש לא יפה, זה ממש לא בסדר.
אז צריך להוריד את המתח הזה, ממש לא יפה.
דברים כאלה לא עושים.
חוץ מזה, הרי,
לא, זאת אומרת, כי אז פה אתה שואל שאלה יפה, מי ממנה את המלך?
מכוח מי הוא נוקט את הסמכות שלו?
אחד מהגופים שצריכים להסכים למינוי המלך זה סנהדרין.
ואם המלך עושה שטויות, אז עכשיו הסנהדרין תדון אותו.
כן, זאת אומרת, יש, זאת מלוכה חוקתית, בסדר?
היה מישהו, אגב, מלך כזה שניסה להרוג את הסנהדרין, ולא רק זה, הרג את הסנהדרין.
זה היה ינאי המלך.
ינאי אלכסנדר, ממלכי בית חשמונאי, הוא הרג את הסנהדרין.
וגם אחד מיורשיו, הורדוס,
ידע שכשהוא ימות היהודים ישמחו,
אז הוא ציווה להכניס את כל הסנהדרין לכלא,
ושביום שהוא ימות,
שישחטו אותם כדי שזה יהפוך להיות יום אבל,
ובסוף הוא מת אבל לא שחטו אותם.
ואז הפכו את זה ליום טוב.
היה יום שמחה בימי בית שני, יום שבו מת הורדוס,
היו עושים חגיגה על הדבר הזה.
כן.
אז...
השאלה שלי היא איפה בדיוק הגבול של המלך אסור...
אז איפה הגבול? יש כמה דברים שמגנילים אותו.
המלך לא כולל לבד. יש עוד שלושה גופים חוץ ממנו.
הסנהברין,
והכהן הגדול והנביא.
אני מייד אתייחס לזה עוד.
הכהן הגדול הוא אחראי, עכשיו לא הסברנו מי ממנה את המלך.
מי ממנה את המלך?
לא.
לא, העם. יפה.
עם ישראל הוא זה שממנה את המלך.
וזה צריך לברר למה דווקא העם,
אבל בלי הסכמה של העם,
המלך הוא לא מלך.
למשל, אין לנו מלך גדול מדוד שהייתה מרידה נגדו והוא ברח
וההלכה אומרת שבזמן שדוד ברח מאבשלום היה מתכפר בשעירה.
מה זה מתכפר בשעירה? אם המלך עושה פשלה,
יש עבירות מסוימות שהוא צריך להביא עליהן קורבן,
אדם רגיל שעושה את אותן העבירות צריך להביא כבשה או שעירה לחטאת,
אבל אם זה מלך הוא מביא שעיר לחטאת,
זכר ולא נקבה.
אבל דוד, בזמן שברח מאבשלום,
אומרת הגמרא, היה מתכפר בשעירה.
כלומר, הוא חזר להיות אדם פשוט, הוא לא היה מלך באותה שעה.
במשך שישה חודשים דוד הפסיק להיות מלך,
בגלל שהוא לא היה בהסכמתם.
זאת אומרת, העם הוא זה שממנה את המלך,
ויש זכות וטו לגופים מסוימים, הלא הם הסנהדרין והנביא.
הנביא יכול להגיע, רגע, לא מזכיר.
זה, אז הוא לא מלך.
אבל זה מתחיל מן העם.
הכהונה, לעומת זה, היא מתמנה על ידי מספר גופים. בדרך כלל הכהונה הגדולה עוברת בירושה, אבל לא תמיד.
בכל מקרה צריך הסכמה של המלך, המלך הוא זה שקובע מי יהיה הכהן הגדול.
ויש לנו גוף רביעי.
הגוף הרביעי מבחינה שלטונית, הלוא הוא הנביא.
מהי הסמכות השלטונית של הנביא?
ריבונו של עולם. מה אתה אומר? ריבונו של עולם.
ממנה את כולם, בכל מקרה. ריבונו של עולם, הוא קבע שיהיה מלך, והוא קבע שיהיה שופט, והוא קבע שיהיה כהן, והוא קבע שיהיה נביא.
השאלה היא לא מי עשה את הנביא לנביא.
השאלה היא אחרת: מהי הסמכות השלטונית, החוקתית, של הנביא במדינה?
זה מה שאני שאלתי.
והתשובה היא שהנביא,
יש לו סמכות לשבור את הגופים האחרים.
דהיינו,
הנביא יכול לומר, היום לא שומעים למלך,
או היום הולכים בניגוד לחוקי הכהונה.
לא מקריבים על המזבח או מקריבים בפתח שלו, בחצר, לא יודע מה.
הנביא יכול לעשות כל מיני דברים שהם בניגוד לדין תורה, לדין מלכות, לדין כהונה.
הוא יכול, בתנאי שהוא עושה את זה בהוראת שעה.
כמו אליהו הנביא. כמו אליהו הנביא בהר הכרמל. הנה, אליהו הנביא בהר הכרמל הקריב קורבן מחוץ למקדש, שעל זה חייבים כרת,
והוא עשה את זה כדי להכחיש את נביאי הבעל, להביא אש מן השמיים וכו'.
זאת אומרת שיש,
אפשר לומר שבמידה מסוימת הנביא הוא גורם אנרכי בתוך המערכת המדינית.
עכשיו,
ומה שחשוב לדעת זה שהגופים האלה לא יכולים להתערב זה בזה.
דהיינו, נביא,
בזמן שהוא מתנבא, לא יכול לשבת בסנהדרין.
למשל, תארו לעצמכם, יש דיון בסנהדרין,
יושב שם,
בין חברי הסנהדרין, יושב נביא,
ופתאום הוא מקבל איתות,
פקס מלמעלה,
הוא הולך להתנבא.
אז הוא אומר, חבר'ה, צריך להפסיק את הדיון, כי אני עכשיו מתנבא.
אי אפשר, הסנהדרין עכשיו לא חוקית, בסדר?
הוא לא יכול לפסוק הלכה בתור נביא.
אבל ברגע שהוא מפסיק את הנבואה, הוא אומר, טוב, בסדר,
יש הפסקת הישיבה לחצי שעה, כשתגמור את הנבואה תחזור,
ואחרי חצי שעה הוא חוזר, בסדר, כה אמר השם, כך וכך, וממשיכים עכשיו את הדיון.
לא, יכולים להיות הרבה נביאים, אולי יש שלושים נביאים בסנהדרין אותם.
כשהכנסת הגדולה הייתה בת מאה ועשרים חברים,
ישבו בה 83 נביאים.
מה ההסבר לזה? מה ההסבר לזה? זה כמו שתלמיד חכם ששתה יין, אסור לו לפסוק הלכה.
כי מה שפה עד עכשיו זה לא השכל.
הדמיון, הנבואה זה לא השכל. כן, הנבואה היא לא שכלית,
היא למעלה מהשכל.
אז זאת אומרת שברגע שהוא מקבל מסר נבואי, אז הוא לא יכול לפסוק הלכה.
זה כמו שתלמיד חכם ששתה יין, אסור לו לפסוק הלכה.
לכן אסור לכם לשאול שאלות בהלכה את הרבנים בשבת אחרי הצהריים. זו הלכה.
מדוע? כי הוא שתה יין בקידוש.
כן?
מעשה בי שהייתי בקריית ארבע בשבת פעם,
ורציתי לשאול שאלה את הרב דב ליאור, הוא הרב של קריית ארבע.
אמרתי לעצמי, בשעה כזאת מן הסתם הוא עכשיו יוצא מהישיבה, אני אלך מהצד ההוא, אני אפגוש אותו,
אני אשאל אותו שאלה.
בדיוק מצאתי אותו, באמת, שאלתי אותו את השאלה שלי בהלכה, הוא ענה לי את התשובה שלו ואז שאלתי אותו, כבודו אחרי קידוש, אז איך הוא ענה לי?
כן?
אז הוא אמר לי תשובה מפורטת. הוא אמר לי, א',
יין של היום זה לא יין של פעם, ב', שתיתי מעט, ג', זה היה מצנבים.
יפה, יפה, יפה, יפה, זה שאלה בהחלט במקום, אז אם כך
אנחנו מבינים שאי אפשר לקבץ את כל התכונות ביחד,
אבל בואו נראה, מי היה המלך הראשון בעם ישראל?
משה, נכון? משה היה מלך, ויהי בשור עם מלך ויתאסף ראשם, משה היה מלך.
הכהן הגדול הראשון בהיסטוריה שלנו היה משה רבנו, כפי שכתוב בפרשת פיקודי, במפורש, שבימים הראשונים של המשכן, מי ששימש שם בכהונה גדולה היה דווקא משה, ולא הראש.
מי היה ראש הסנהדרין?
לא רק שהוא היה ראש הסנהדרין, הוא היה הסנהדרין כולה,
הסנהדרין כולה באדם אחד.
ומי היה הנביא?
משה.
יוצא שיש פה אדם אחד שמילא ארבע פונקציות בבת אחת בניגוד להלכה.
הכיצד?
ההלכה נכתובה אחרי זה, אבל משה הוא מלמד אותנו הלכה.
אלא,
לא?
הוראת שעה. אפשר להגיד הוראת שעה, זה פורמלי.
פשוט מאוד, משה הוא נמצא מחוץ להיסטוריה.
כלומר, הוא במדבר, המדבר הוא מקום תאורטי.
במקום התאורטי הזה מלכות השם היא הגלויה.
ולכן הכל יכול להיות מרוכז באדם אחד, ובריא שנכנסים לארץ ישראל, הפונקציות מתחלפות.
המלך הוא יהושע,
ראש הסנהדרין, עותניאל בן כנז, הכהן הגדול, אלעזר, הנביא, פנחס.
המשיח גם הוא גולר?
המשיח לא, המשיח לא יכול לקבץ את כל הפונקציות ביחד.
לא יכול,
לא עוזר לו.
מה?
להפריד את הסנדרים שלו.
לא.
זה נושא אחר.
זה קשור לשאלה מה זה הסנדרים.
וזה אמרתי שזה שיעור בפני עצמו.
זה נביא את יחס.
טוב, כן.
הנביא יכול ששם הסנדרים יפסוק הלכה בניגוד לנבואתו במסבר השכלי?
כן.
עכשיו, יש פה שאלה שצריך לברר מה זה הצורך הזה בהפרדה.
למה צריך בעצם להפריד את המוסדות?
זה די דומה לרעיון המפורסם בימינו הנקרא הפרדת הרשויות.
הפרדת הרשויות זה רעיון של אחד בשם מונטסקיו.
מונטסקיו,
הוא היה צרפתי והוא כתב ספר בשם רוח החוקים,
L'Epris Delois,
רוח החוקים,
והוא בעצם זה שביסס את הרעיון של הפרדת הרשויות,
שיש רשות שופטת,
רשות מחוקקת,
רשות מבצעת.
בעידן המודרני הוסיפו רשות רביעית, הרשות המבקרת.
למשל, במדינת ישראל רשות מחוקקת
זה הכנסת,
רשות מבצעת הממשלה, רשות שופטת בית המשפט,
ורשות מבקרת, מבקר המדינה.
יש ארבע רשויות שכל אחת עם הסמכויות שלהן.
ואז, מכיוון שזה מאוד פופולרי לעשות הקבלות כאלה, אז אנחנו נאמר, אולי בעצם היהדות
היא בעד הרעיון של הפרדת הרשויות בסגנון של מוטסקי.
התשובה היא, אגב, המושג הפרדת רשויות לא כתוב במפורש במוטסקי, אבל זה בעצם מה שהוא התכוון.
עכשיו, התשובה היא שזה בכלל לא קשור אחד לשני, ואני אסביר למה.
מהי הסיבה של הפרדת הרשויות במשטר המודרני כדי למנוע עריצות של מיעוט?
כל מוסד הוא פרי של מגזר אחר בחברה. למשל, שופטים זה סוג מסוים של השכלה.
המלך מבטא בדרך כלל מגזר אחר.
הכהונה או אנשי הדת מבטאים גם כן מגזר אחר. ולכן,
על מנת למנוע עריצות של מגזר שירכז אצלו את כל הסמכויות,
לכן אמר מדע המדינה המודרני שצריך לחלק את הסמכויות.
בתורה זה מסיבה אחרת לגמרי.
הסיבה האמיתית בתורה היא בגלל שהשלטון האמיתי הוא של הקדוש ברוך הוא,
ולכן אין שום גוף שיכול לרכז אצלו את השלטון כי הוא לא אלוה.
אדרבה, על ידי החיבור של המוסדות השונים, מלך, שופט, כהן ולוי, יש לנו משכן.
מה זה משכן?
מקום שבו השם שוכן.
יש למשל,
כדי להבין את זה,
היה ביוון,
בכל מדינה ומדינה ביוון, כלומר,
בדרך כלל העיר הייתה גם מדינה,
היה מה שנקרא אגורה.
אתם יודעים מה זה אגורה?
אגורה זה הרחבה המרכזית
שבה העם היה מתאסף וקובע את סברי השלטון שלו.
למשל באתונה היו במעמדים חשובים אוספים את כל בעלי זכות הבחירה אל הכיכר המרכזית ושם היו עורכים הצבעות.
מעניין מאוד מה יש באמצע מחנה ישראל לפי הסיפור בתורה.
שם יש שם משכן, זה המקום שאסור להיכנס אליו.
בסדר?
אז זה אומר שזה ריק?
לא. לא, יש שם מישהו.
מי יש שם?
ריבונו של עולם, הוא שם.
כלומר, יש נוכחות ממשית שממנה גם אשרת השכינה.
משם נובעת הסמכות של הגופים השונים.
יש פה כמה שאלות.
איך יכול להיות שמדינת ישראל יש לה דין מלכות אם אין לנו מלך?
למה לא?
כפי שאמרתי, יש הבחנה בין מלכות למלוכה.
מלכות זה כינוי הלכתי לכל גוף ממשלתי סוברני, דהיינו ריבונים.
מאיפה לומדים שמלך נבחר על ידי העם?
ואם כך, האם ראש הממשלה נחשב למלך גם בלי סלדרין והנביא?
שאלה יפה, אני אתייחס בהמשך.
ראה, אל תעבירו כל כך מהר שם.
הרב, בסדר, בסדר. הרב, שלום. מה סמכות המשפט של ימינו?
האם ברגע שיחזור שלטון על פי תורה,
כל מה שהמשפט הקיים קבע, בטל או לא?
הנציב כותב שיש לשלטון של דן תוקף,
דן ידין עמו, במצב שהעם לא ברמה רוחנית, אך היא גבוהה. ומה אתה שואל, מה קורה עם המשפט העברי?
בסדר, זה עוד נושא לדיון.
זה באמת ארוך.
האם המבנה שהרב מציין ביחס למלך והסנהדרין לא יוצר מצב שבו השחיתות השלטונית הרסה את עם ישראל?
במקום לחסל את המלך ולעשות מהפכה שתבטל את השיגעון של המלכים,
האם זה מה שהתורה רוצה או שזה תהליך היסטורי?
זה נושא שאני הבטחתי שנדבר עליו. האם יותר טוב מלכות או דמוקרטיה? מלוכה או דמוקרטיה?
האם השלטון היום, שהוא בית המשפט, הוא נגד חוקי התורה,
אז למה לנו להיות תחתיו ולא תחת בית דין תורה?
למה הרבנות מכירה בבית משפט בעניין הפלילי ולא מקימה גם בית דין פלילי?
וואו וואו, טוב, בסדר, הלאה, אני לא יכול לעלות על כל השיעור האלה.
לא, כי זה מצריך שיעור בפני עצמו, אני רואה שאני צריך לדעת כמה שיעורים כנראה בנוסף.
צהריים טובים לרב שרקי, ובו המלך המשיח, האם משתנה סוג השלטון בישראל, האם המשיח יהיה מלכה של ישראל,
האם המשיח יזדקק להסכמת העם לשלטון מלכותו,
תודה והמשך שיעור נעים.
ברור שהמשיח יהיה המלך,
כי בשביל זה הוא המלך המשיח.
ברור שאם יש מלך, אז זה אומר שיש איזשהו שינוי שלטוני. השאלה היא איזה אופי של שלטון.
האם המלך, המשיח, יפעל במסגרת דמוקרטית או לא?
האם, אבל דבר אחד ברור זה שהמשיח לא יכול למלוך אם העם לא מקבל אותו.
כלומר, יבוא אדם ויאמר, שלום, אני המשיח. אז מה אם אתה אומר, אבל העם לא קיבל אותך, אז אתה לא מלך, בסדר?
רק אם העם מקבל אותו, הוא מלך.
ואני רוצה קצת להמשיך בנושא של העם.
אם כן ראינו שבמהלך הדורות אז משה למשל היה מי שריכז אצלו את כל השלטון.
השאלה היא, האם הציור הזה שאנחנו מדברים עליו של ארבעה מוסדות,
האם אי פעם זה הצליח?
והתשובה היא לא,
זה אף פעם לא הצליח.
מדוע?
בגלל שבמהלך ההיסטוריה היו תקופות שכל פעם הייתה דומיננטיות של אחד מארבע המוסדות.
בתקופה שממשה ועד שאול המלך.
איך קוראים לתקופה הזאת?
לא יודע, שופטים. תקופת השופטים.
תקופת השופטים.
מי ניהל את ענייני העם?
השופטים.
משאול ועד חורבן בית ראשון,
מי ניהל את ענייני העם?
המלך.
מי חורבן בית ראשון ועד בניין בית שני,
מי ניהל את ענייני העם? הנביאים.
ומי בניין בית שני עד חורבן בית שני, מי ניהל את ענייני העם?
הכהנים.
הכהנים.
זאת אומרת, ואפילו באיזשהו שלב כהנים תפסו את המלוכה, החשמונאים למשל, הם מלכים כהנים מתקופת בית שני.
זאת אומרת שכל פעם יש מישהו אחר שמתערב
והוא מרכז אצלו את עיקר השלטון.
אביא לכם דוגמה אפילו שבימי בית ראשון, כשהמלכים היו מרכז העניינים,
אז הייתה אפילו שאיפה של המלכים להשתלט על הכהונה.
עוזיהו מלך יהודה,
נכנס לפני ולפנים להקטיר כתורת,
כאילו שהוא כהן גדול ביום הכיפוי.
הוא אמר, הנה, הגיע הזמן סוף סוף לייחד את התפקידים,
אני אהיה גם מלך וגם כהן גדול.
טוב, לא הלך לו, הוא נהיה מצורע מייד.
ושם יש כל נבואת ההקדשה של ישעיהו בעקבות הסיפור הזה,
כן, עם השרפים עומדים ממעלו, כל הזמן.
אבל זה מראה לכם כיוונים כאלה. למשל, אפילו בספר שמואל כתוב, ובני דוד כהנים היו.
מה זה כהנים היו? המפרשים מתלבטים. אבל מה שלא יהיה זה מראה על איזו כוונה של המלוכה להיכנס אל תוך הכהונה.
ומה קרה אחרי החורבן?
כאשר ארבעה מוסדות מערבבים זה עם זה,
ויש הנהגה טובה והעם מרוצה, האם זה צורך שעה או צריכים להמשיך בהנהגה זו?
ודאי שזה צורך שעה, זה לא טוב לערב את המוסדות.
מה קרה אחרי החורבן?
אחרי רומן פעם שני בטלה המלוכה מישראל, בטלה העצמאות המדינית
אבל
בכל זאת כל המוסדות האלה המשיכו בצורה מיקרוסקופית.
הסנהדרין המשיכה להתקיים דרך בית הדין הרבני של הקהילה.
יש רב שהוא הדיין והוא מקים את הבית דין.
זה המשך רחוק של הסנהדרין.
ויש המשך של המלכות, קוראים לזה ועד הקהילה.
ועד הקהילה, יש לו סמכות לגבות מיסים, איפה זה בא?
ולפעמים הוא אפילו יכול... ראש הגולה.
ראש הגולה, אני מדבר, ראש הגולה, ואחר כך היה קצת פחות.
אני אומר, בסופו של דבר,
בקהילות קטנטנות תמיד היה ועד הקהילה.
ועד הקהילה, לפי ההלכה, יש לו סמכות, אם צריך,
גם להרוג.
אם רואים מישהו שמסכן את הציבור,
למרות שלבית הדין הרבני אין סמכות היום להרוג אף אחד,
לוועד הקהילה יש סמכות כמו מלך.
זה ממשיך.
אבל, בתוך הגדר.
מה ההמשך של הכהונה?
החזן.
בסדרי בית הכנסת יש שם חזנים, פייטנים.
מי שמנהל את העניינים זה המשך של בית המקדש.
מה? הגבאים זה יכול?
לא, לא הגבאים, החזן.
החזן, חמד על החזן.
ומי במקום הנביא?
הדרשן.
יש דרשן, הוא נותן תוכחות.
הוא אומר, מוריי ורבותיי, זה ממש לא בסדר מה שקורה בזמן האחרון בקהילה.
כן? זה במקום הנביא.
זה יכול להיות הרב כולנו.
כולם יכולים להיות רבנים. זאת אומרת, יש רבנים שהיו יותר דיינים, כאלה שהיו יותר מנהיגים, כאלה שהיו יותר דרשנים.
כאלה שהיו יותר חזנים,
כן?
אבל בסופו של דבר מדובר על ארבע פונקציות שונות זו מזו.
זה היה בזמן הגלות.
מתי זה נגמר?
עם האמנציפציה,
עם המהפכה הצרפתית והאמנציפציה באירופה,
כשניתן שוויון זכויות ליהודים.
ושלום רבי, למה אין לנו מלך?
כי לא בחר תרבות, מה זאת אומרת?
אה... צריך לבחור, ואז יהיה מלך.
מה ש...
מי המועמד?
אתה רוצה להיות מלך?
נכון. תציע מועמדות, נדבר.
אתם בעד לבחור בו? לא.
האחד כן, האחרים לא? טוב, לא יודע.
נבדוק.
לא רואים אותך.
לא רואים אותך. נכבה לכלים.
טוב, אה... איפה היינו? כן.
כשהייתה אמנציפציה, ניתן שוויון זכויות לייעוד.
שוויון הזכויות היה בנוי על נוסחה מאוד מאוד ברורה,
זה שהיהודים יוותרו על האוטונומיה המשפטית שלהם.
מכאן ואילך הם יהיו אזרחי המדינות שבהן הם חיים,
והם בכך מוותרים על זכותם המשפטית
לדון את עצמם על ידי עצמם.
צריך להבין שפה קרה משהו מדהים. כלומר,
עד המהפכה הצרפתית,
מה היו היהודים באירופה?
הם היו בני ממלכת יהודה הגולים תחת חסות המלך המקומי.
למשל, מלך צרפת נתן את חסותו
לבני העם היהודי הנמצאים תחת, נמצאים במדינתו, אבל הם לא היו אזרחי צרפת.
ובעצם היעדר האזרחות היה שמירה על השייכות לאומה אחרת, אומה בלי מלך,
אומה בלי מדינה.
אבל אומה בכל זאת.
והמהפכה הצרפתית, ובעקבותיה גם האמנציפציה, זה שינה את כל המהלך הזה.
מכאן ואילך היהודים,
הם הפסיקו להיות עם, והתחילו להיות בני דת,
מה שנקרא גרמני בן דת משה,
צרפתי בן דת משה וכדומה.
במובן הזה זאת הייתה הגלות היותר חשוכה מבחינת עם ישראל.
מאותה שעה התחילה הציונות.
לא דרך הרצל בהתחלה, אלא דרך אנשים כמו נפוליאון.
נפוליאון הגיע לארץ, יצא בהצהרה, הגיע הזמן שהיהודים יקימו את מדינתם בארץ ישראל.
טוב, זו הייתה הצהרה קצרה שלא החזיקה מעמד,
במיוחד הצרפתים בו לא החזיקו מעמד.
אבל אחר כך התחילו כל מיני דיבורים, האוטו-אמנציפציה,
משה הס ודורשי ציון, הרב קלישר,
הרב אלקלעי,
אחר כך חובבי ציון בוועידת קטוביץ,
ואסוף הציונות עם הרצל,
ואחר כך הקמת המדינה. זאת אומרת, בסופו של דבר ההיעדר המוחלט של עצמאות שלטונית,
זה מה שהביא בסוף להתחדשותה של השכינה,
שכינתה הוקמה מעפרה לחזור לארץ ישראל.
ואז מה התחיל?
אז שופט זה התחיל,
הרב קוק הקים את הרבנות הראשית לארץ ישראל בזמן העמדת הבריטי.
זה המוסד המדיני הראשון שקיבל הכרה רשמית מהשלטון הבריטי.
בהתחלה הרבנות הראשית.
באיזה סמכויות?
בשנת 1922. ואיזה סמכויות?
הרבה סמכויות. למשל, נישואין וגירושין,
אחת הסמכויות שיש.
אחר כך התחילו להקים גם את הוועד הכללי, כנסת ישראל,
ואחר כך ועד היישוב,
וכל זה תחת שלטון בריטי,
ומזה נהייתה אחר כך המועצה הזמנית שהקימה את המדינה,
בה"א בירתא שחר.
אז אם כך, התחלנו קצת
את השופט,
התחלנו קצת את המלאכות.
מה עם כהונה ונבואה?
טוב, בית המקדש עוד לא בנוי.
התחלנו משהו, כבשנו את הר הבית, זה יותר משהו,
בתשכ"ז.
אבל בינתיים לא עשינו מזה כלום.
נבואה, אינשאללה.
כן, אמרנו.
שלום הרב, כיצד יש להשפיע על השלטון דרך מפלגות קטנות ששייכים לציבור שלנו,
או שצריך להשפיע דרך מפלגה גדולה ומשם להתחיל את המהפכה?
איזה אחלה שאלה.
אבל היא לא שייכת לנושא של השיעור, אז אני לא אדבר.
כלומר, האם יותר טוב מפלגות סקטוריאליות?
או מפלגות שלטון, זו השאלה ששואלים אותי כאן, אני לא רוצה לענות,
ככה,
פחות לא בשיעור, זה לא נושא של השיעור, ממה אתה רוצה לגרור אותי עכשיו לוויכוח פוליטי?
טוב,
זה לגבי, אם כן, ההיסטוריה של הדברים.
עכשיו נשאלת השאלה,
מה המקור של הסמכות
של המלך?
למשל, יש לנו מלך חשוב, יהושע בן נון,
שמשה מינה אותו,
אבל אחר כך העם קיבל אותו.
בספר יהושע פרק א' כתוב כך:
כל האיש אשר ימרה את פיך יומת רק חזק ואמץ.
זאת אומרת שהעם,
בזה שהוא נתן סמכות ליהושע להרוג את מי שבא לו,
בעצם מינה אותו למלך.
נשאלת השאלה:
מניין זכות ליהושע לעבור על איסור לא תרצח?
כי הרי אתם מבינים שמזה נגזר כל השלטון כולו. כלומר, אם יש לי זכות להרוג אותך, יש לי גם זכות לקחת את הממון שלך.
אם יש לי זכות לקחת את הממון שלך, יש לי גם זכות לתת לך הוראות בכל תחום ותחום.
אז בעצם המלכות מתחילה מהזכות להרוג, וזה מתפרט אחר כך לכל מיני פרטים.
אז אני שוב רוצה לשאול,
מניין הזכות של יהושע לעבור על "לא תרצח"?
מהנרצח. אז מה, אם אני אומר לך, אני מרשה לך לרצוח אותי, זה בסדר?
הרי פה העם אומר ליהושע: אתה יכול.
מי התיר להם לוותר על חייהם? מה אתה אומר?
על זה בדיוק תשמע. למה לא היו הקלות כמו הבן-סוהר? זאת אומרת, ראש העולם... לא, בוודאי שהיו הקלות.
רק דיברו על המקסימום. גם היום המדינה היותר דמוקרטית ויותר ליברלית בעולם,
היא שומרת לעצמה זכות להרוג.
אלא שהיא לא עושה את זה, אבל היא שומרת לעצמה את הזכות.
אז אותו דבר, יש זכות ליהושע להרוג.
אז אמרנו שזה מהעם. העם אומר לו, אתה יכול.
מכאן אתה למד שכנראה העם סבר,
וכנראה שהוא צדק,
שיש גם לו זכות להרוג.
כלומר, הציבור במקור הוא המלך.
ומאחר ויש לציבור זכות להרוג מי שנראה לו,
הוא יכול להאציל את הסמכות הזאת לאדם אחד ולשושלת אחת.
כשאתה אומר ציבור יש לו זכות, אתה מתכוון לרוב הציבור? אתה מתכוון לרוב הציבור? אתה מתכוון לחלק מהציבור? השאלה היא איך מודדים ציבור. אם זה רוב, מיעוט וכו', יש עדות כלל. האם צריך שכולם יסכימו על אותו הדבר?
יהיה קצת קשה, נכון?
יש לנו כלל של אחרי רבים להטות.
ואז נשאלת השאלה,
מאיפה לקח הציבור את הזכות להרוג?
כן. לא אמרתי למה ציבור. הקדוש ברוך הוא מינה את יהושע, הוא לא שאל את העם מה הזכות, כאילו, מה הזכות... הקדוש ברוך הוא, אתה אומר, מינה את יהושע.
זכות.
זכות שלו. מה פתאום? שום דבר.
אם הקדוש ברוך הוא ממנה מישהו והציבור לא מקבל אותו, הוא לא מלך. נקודה.
זו הלכה מפורשת, הם ממנים פרנס על הציבור, אלא מידת הציבור תחילה.
וזה בדיוק מה שכתוב,
ראו השם, קרא השם בשם בצלאל בן אורי בן חור.
כן, אבל... מה זה ראו?
אז אומרים חז"ל במדרש, שמשה אמר לעם: האם אתם מסכימים לקבל את בצלאל, הקדוש ברוך הוא רוצה אותו?
אמרו לו: אם הקדוש ברוך הוא רוצה, למה אתה שואל אותנו?
הוא אומר: אף על פי כן.
אבל הסמכות עצמה של כל מלך שהוא, בסופו של דבר... הסמכות של המלך זה בגלל שהעם קיבל אותו.
העם קיבל את המלך ספציפית, את השוק? כן.
כן. הסמכות של המלך עצמו?
הסמכות של המלך היא נגזרת של הסמכות של העם.
ראיתי?
כיוון שלעם יש סמכות של מלכות, נגיד בימי השופטים,
אתם מכירים את המעשה של פילגש בגבעה?
שם יצאו כל עם ישראל למלחמה נגד שבט בנימין.
בשם מי
הם התגייסו ויצאו למלחמה?
התשובה היא בשם עצמם.
כלומר, הציבור פעל כישות מדינית לכל דבר, ללא מניעין.
כן, מה אתה אומר?
כבר כתוב, עשה את שרפת רצונו.
So what?
יש רצון יותר טוב מרצון ה'?
אין רצון יותר טוב מרצון ה', נו, ואז מה?
למה בכלל נותנים פה מקום לעם לבחור עם ה' פה?
אני פשוט לא מבין את השאלה.
השם אומר, אני רוצה את פלוני,
אפילו מגלה לי דרך הנביא. אומר לי, הקב"ה רוצה,
הנביא אומר, הקב"ה אמר לי שהוא רוצה את פלוני.
הוא אומר שהוא רוצה, והגדול שהוא רוצה, שהעם יקבל אותו.
ואם העם לא קיבל?
אז העם הוא לא בסדר.
אבל אז הבן אדם לא מלך.
אתה איתי?
כן, ברור. לא, לא, ברור. לכן הכושה שלך איננה כושה כלל.
היא לא כושה הלכתית.
אז אתה אומר, זה לא בסדר שהעם לא קיבל את מי שהשם שלח. בסדר, זה קורה.
כן, מה?
יש שאלה, אמרנו שהכלל הכי הרבים לאותו יש שם.
האם הוא פועל גם בהסמכה יש עצמו?
אני לא רוצה לענות על זה.
למה אני לא רוצה לענות על זה? כי אתה מוציא אותי מהנושא.
וזה אפילו מבלבל אותי, אני לא מלאך.
אתה מבין?
היית צריך לחשוב על זה לבד?
כן, עכשיו, אז איפה הייתי עכשיו?
כן, אה, כן. עכשיו, מאיפה אני לוקח שיש לציבור זכות להרעות?
אז אם אפשר לקבל תנ״ך או ספר ויקרא או משהו כזה, יש פה?
תודה.
בסוף ספר ויקרא יש פסוק תמוה.
כתוב כך:
"אך כל חרם אשר יחרים איש לשם מכל אשר לו.
מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו
לא יימכר ולא ייגאל
כל חרם קודש קודשים הוא לשם
למשל אם יש לי שדה אני מחרים אותו
או יש לי עבד אני מחרים אותו
או יש לי בהמה אני מחרים אותה
אז מה דינה?
קודש, קודש, נכון? בקדוש, זה הלך להקדש
אחר כך יש פסוק ממש לא מובן.
כל חרם אשר יחורם מן האדם לא ייפדה.
מות יומת.
מה זה?
כל חרם אשר יחורם מן האדם לא ייפדה. מות יומת.
עד עכשיו דיברנו על דיני ממונות.
יש לי עבד, אני מקדיש אותו, הוא קודש.
אבל פתאום אומרים לי, אם אתה מחרים אותו, צריך להרוג אותו.
איפה מצאנו דבר כזה?
התשובה,
כפי שמסביר הרמב"ן,
שמדובר על משהו אחר, מדובר על אדם שהציבור החליט שהוא חייב מיתה.
זה נקרא חרם אשר יחורה מן האדם,
לא ייפדה מות יומת, על ידי מי?
על ידי הציבור.
זאת אומרת שכאן מתברר שהציבור הוא ישות שפועלת כמלך,
ואת הסמכות הזאת הוא מעביר אל מי שהוא רוצה, ליהושע, לכל שושלת שאיל וכדומה.
כן. אבל למה זה פתח?
זה פתח למהפכות. פרש נא דבריך.
זאת אומרת, עכשיו, לדוגמה, הציבור לא מגיע לו דבר מסוים שקורה.
מה קורה כשהציבור עושה מהפכה ומחליף שלטון? זה מה שאתה שואל? לא, אני אומר, הפתח הזה שלציבור יש לו סמכות מסוימת,
אני בתור אזרח ולא בתור חייל. עכשיו אני אומר,
היה איקס או איברית, ועכשיו אני רוצה ליצוח מישהו מהצבא,
לגמרי, מתוך העם לגמרי, כמו שאתה מביא אותה למקום הזה. זה משהו שאני מסביר, זה ההבדל בין היחיד לציבור.
יחיד לא יכול לפעול נגד הציבור,
והציבור יכול לפעול איך שהוא רוצה.
לכן הציבור יכול להחליף שלטון.
אם הציבור מחליט, לא טוב לנו צורת שלטון זו, אנחנו רוצים צורה אחרת.
עושים מהפכה ויכול.
אבל זה בטח לעשות את זה בצורה לא חוקית.
אם אתה רוצה לרצוח אותו, אתה צריך לכבד את זה, דרך...
אבל אני לא מבין, מדובר על יחיד.
יחיד, אסור לו לרצוח מה שלא יהיה.
לא, הציבור, באמת, הציבור רוצה... הציבור רוצה להרוג מישהו. זה יכול. בסדר, לא מספיק. למה לא דרך בית דין? למה לא דרך המוסר? כי לפעמים, כי בית דין זה תולדה של הציבור.
כלומר, בתוך הציבור יש גם בתי דינים.
אבל יש, קודם כול,
לפני שיש בתי דינים, יש ישות מדינית, פוליטית, הציבור.
הוא קודם לכול.
כן, הרי עם ישראל היה קיים במצרים עוד לפני שהיה לו סנהדרין, עוד לפני שמשה הגיע.
למה אין דמוקרטיה בבניין המשכן?
לא יודע. שלום הרב היקר והחשוב, מהו תפקידו של המשיח?
מהו הקשר בין המלך
עם המשוח?
אני לא מבין מה השאלה.
תפקידו של מלך המשיח זה להביא גאולה.
טוב, הלאה.
והמשיח צריך להיות מלך, זה ברור.
אז איפה היינו? כן, אז דיברנו על זה שלפי הרמב"ן,
המקור של הסמכות, של המלכות, זה הציבור.
עכשיו אני רוצה קצת להיכנס יותר לפרטים של הדבר הזה,
וכאן אנחנו מזדקקים לדברי רבנו הראש.
הראש, רבנו אשר בן יחיאל, מגדולי הפוסקים בספרד במאה ה-15,
לא, ה-14 בעצם, במאה ה-14,
הוא דן בשאלה פשוטה ששאלו אותו:
אם הציבור עושה תקנה
ועשו הצבעה לצורך הדבר הזה. היה רוב בעד אחת ההצעות ויש מיעוט שהתנגד.
האם המיעוט יכול להוציא את עצמו מן התקנה או לא?
במילים אחרות, האם הרוב קובע או לא?
לא, אבל האם הרוב גם קובע את המיעוט? האם הרוב יכול לקבוע עבור המיעוט?
נגיד, הרוב החליט על עצמו איזושהי החלטה מחייבת, זה מחייב אותם.
האם הם יכולים בחייב גם את המיעוט לקבל את דעתם או לא? זאת השאלה ששאלו את הראש. שאלה נחמדה, נחמדה, פשוטה.
מה?
אחרי רבים להטות. ענה הראש בכל דבר של ציבור אמרה תורה אחרי רבים להטות.
עכשיו זה מעניין מאוד בגלל שזאת פרשנות מיוחדת של הראש.
בגמרא הביטוי "אחרי רבים להטות" נאמר ב"בית דין בלבד",
שבתוך הבית דין הולכים לפי הרוב של הבית דין ולא לפי המיעוט של הבית דין.
הראש חידש שבעצם ההלכה הזאת שנאמרה בבית דין היא השתקפות של עיקרון יותר כולל,
שזה שתמיד בענייני הציבור הרוב קובע אפילו עבור המיעוט.
בסדר?
עכשיו, על זה באמת נשאלה שאלה,
ואז יוצא שכל היסוד של השלטון הדמוקרטי הזה נמצא שם.
נשאלה שאלה בין שתי מלחמות העולם בתקופת המנדט, הייתה שאלה בצ'כוסלובקיה.
צ'כוסלובקיה הייתה מדינה דמוקרטית, באמת,
והנשיא הראשון היה,
שמו מסריק,
והוא דווקא היה אדם שאהב יהודים, היה אדם דמוקרט אמיתי.
והוא חידש גם בחירות לוועדי קהילות, כולל לוועד הקהילה היהודית,
במונקאץ'.
מונקאץ', אז הייתה תחת השלטון הצ'כוסלובקיה.
ואז התפתח ויכוח בין היהודים עצמם באיזה צורה לעשות את הבחירות, האם בחירות יחסיות או בחירות על פי רוב ומיעוט.
אז חסידי מונקאץ' אמרו שהם רוצים בחירות על פי רוב ומיעוט,
ואז זה היה נותן להם שליטה מוחלטת בכל המוסדות, כי הם היו הרוב,
ללא שום אפשרות לתת ביטוי לקבוצות מיעוט אחרות, כגון הציונים שהיו שם ועוד כמה אנשים אחרים.
ואילו הקבוצות האחרונות טענו שצריך בחירות יחסיות ואז יהיו נציגים מכל הציבורים בתוך איזה מין מועצה כללית.
ואז הרבנים התחילו להתווכח ביניהם, יש רב שאמר ככה, יש רב שאמר אחרת.
בסוף זה הגיע לרב הראשי,
זה הגיע לנשיא צ'כוסלובקיה,
למסריק, והוא פנה אל הרב ברוד,
שהיה רב של פראג,
והוא אמר לו, תגיד, האם יכול להיות שתהיה מחלוקת בין היהודים בהלכה לגבי צורת השלטון? הוא אמר, כן, ודאי, יכולות להיות מחלוקות כאלה.
ואז הוא סיפר לו מה שקורה שם במונקאץ',
הוא אומר לו, מה אתה מציע לעשות?
אמר לו, במקרה כזה כדאי לפנות לגדולי ישראל.
אז הוא אומר, למי לפנות?
הוא אומר לו, תפנה לרב קוק,
לפלסטינה.
ואז נשיא צ'כוסלובקיה פנה לרב קוק, שיפסוק בדבר הזה.
ובאמת הרב קוק הכריע, יש לו תשובה ארוכה בנושא הזה,
בשאלות ותשובות אורך משפט בעד הבחירות היחסיות.
הוא מביא כמה ראיות מהגמרא לדבר הזה, כדאי לדעת את זה.
אז כך שהיסוד גם של הסמכות של הציבור וגם של צורת הניהול הדמוקרטית של רוב ומיעוט של הציבור,
הדברים האלה יש להם בסיס בהלכה, וזה מסביר, זה קצת עונה על השאלה שנשאלה מקודם,
מדוע אף על פי שאין לנו מלך יש לכנסת דין מלכות.
עדיין לא ביררנו,
את השאלה הבסיסית, מהי צורת השלטון המועדפת?
האם מלוכה,
מלוכה אבסולוטית, מלוכה יחסית,
דמוקרטיה פרלמנטרית?
כל הדברים האלה, נצטרך לדון בהם בפעם הבאה. שלום.
