כף ג' ומר חשבן, תשעה עין ב'
ואנחנו ממשיכים בלימודנו הקבוע
וחשוב בספר הקדוש מסילת ישרים
מת רבינו הרמחל, זכותו יגן עלינו אמן
ואנחנו הגענו אל, אני
חושב שגמרנו את פרק כף ב'
והנה אנחנו ממשיכים בפרק כף ג'
בדרכי קניית הענבה, פרק כף
ב' עסק בענבה מבחינה שורשית
בהבנתה המחשבתית והמעשית
ועכשיו אנחנו עסוקים בפרטים,
פרטים שיפרטו לנו את דרכי קניית הענבה
אז כך שאי אפשר לצפות מהפרק
הזה שהוא ילמד אותנו מהי הענבה
או מה ערכה של הענבה
אלא הפרק הזה, באחרי שהבנו את מהותה ואת ערכה
אז יש מקום לדרכי קנייתה, אבל
אי אפשר להפוך את הענף לשורש
אני אומר את זה כי אפשר לטעות בזה
הפרק הזה הוא בעצם אחרי ההכרה
בואו נקרא, שניים הם
המרגילים, אז מה יעשה אדם
שלא היה בשיעור הקודם
או בשיעורים הקודמים?
ילמד, ילמד את פרק כף ב'
שניים הם המרגילים את האדם
אל הענבה, הרגילות וההתבונן
רגילות זה דבר מאוד מעניין
בתפילה אנחנו אומרים ותרגילנו בתורתך
מה זה הסיפור הזה של ההרגל, תרגול?
יש אפשרות לומר שהתרגול זה בא בגלל
כדי להפוך את האדם לאוטומט קצת
יש איזו רתיעה מן התרגול
כי התרגול זה אומר בעצם
אל תחשוב יותר מדי, תתרגל
אתה הופך להיות כמו בשיטה של פבלוב
יש רפלקס מותנה, תגובה מותנת של האדם
שכל פעם שהוא בסיטואציה מסוימת אז
הוא מגיע באופן מסוים כבר קבוע מראש
מה מפריע לנו בזה? שהרי האדם הוא לא מכונה
האדם הוא קודם כל בחירה, הוא חופש, הוא חירות
והחירות הזאת באה לידי ביטוי בהתנהגות
וכאן אתה אומר לעשות תרגולים
קצת מוזר הדבר הזה
אלא שצריך להבין את זה אחרת
התרגול בא כדי להחדיר בתוך
הנפש דברים שהם טבעיים בנשמה
למשל, אם אני אומר
זו טעות מצויה בחינוך
אני אומר, תלמידים יקרים,
היום אנחנו נלמד על התפילה
תדעו לכם שהתפילה היא הדבר הטבעי ביותר לאדם
אז התלמיד שומע אומר, מה?
הוא אומר שהתפילה זה טבעי?
הרי אני לא רוצה לקום בבוקר, אני טוב לי בפוך
אז מה הוא אומר לי שזה טבעי?
אלא, לא, יש כאן סכנה
חינוכית ממשית באמירות האלה
האמת היא אחרת לגמרי
התפילה זה טבעי לנשמה שלי, לא לנפש
אני באופן טבעי, אני נפש, זה מה שאני
והנפש שלי דווקא מנפש בהמית
טוב לה מתחת לפוך
ורע לה לקום בבוקר בקור וללכת להניח תפילין
קשה לה
אבל אני בכל זאת מעוניין להרגיל את הנפש
לקום מהמיטה ולהניח תפילין
כי הנשמה שלי אצלה זה טבעי
ולכן אחרי שאני הגעתי להכרה שאכן בנשמה שלי
הדברים האלה הם כן טבעיים שם, בטבע הנשמתי
אז יש מקום לתרגול, התרגול עוזר
לי להחדיר את הנשמה בתוך הנפש
עד כאן מובן
טוב, אם זה כך, אנחנו
יכולים עכשיו עם פחות חששות
לגשת לנושא התרגול
שניים הם המרגילים את האדם אל הענווה
הרגילות וההתבונן
הרגילות הוא שיהיה האדם מרגיל עצמו
מעט מעט
והתנהג בשפלות על הדרך שזכרנו
בשיבת המקומות הפחותים וללכת בסוף החברה
ללבוש בגד צינועים דינו
מחוברים אך לא מפוארים
כלומר יש התנהגויות שהן
ההתנהגות של בעל הענווה
אז זה לא שזה עצמו הענווה
אבל זה מרגיל את האדם לענווה
נגיד יש מקומות ישיבה,
מקום מכובד, שולחן הכבוד
הוא דווקא לא יושב בלשולחן הכבוד
הוא הולך במקום שבו הוא לא בולט
הבגדים שלו בגדים רגילים
שימו לב בגדים רגילים זה לא
בגדים מרופטים, זה בגדים רגילים
יש בגד שמושך תשומת לב
ויש בגד שלא מושך תשומת לב
הבגד שלא מושך תשומת לב הוא הבגד הרצוי
אז מה שנקרא בישיבת המקומות הבכותים
להלכת בסוף החברה ללבוש
בגד צנועים דהיינו מכובדים
אך לא מפוארים כלומר הבגד צריך להיות מכובד
אך לא זה שכולם יסתכלו
וואו איזה בגד הוא לובש
כי בהתרגלו בדרך הזה תיכנס
ותבוא הענווה בליבו מעט מעט
עד שתקבע בו כראוי
כי הנה להיות טבע לב האדם לזוח ולהתנסה
קשה עליו לעקור מעיקרה הנטייה הטבעית הזאת
שימו לב שלפי הרמחל הענווה היא לא טבעית
יש פה שאלה של צופה קבוע
שאומר נראה לי שבשיעור
הקודם תרם סיימנו את פרק כפבט
אז אם כך טעים טעות עשינו
אז צריך לסיים את פרק כפבט
כן בפסקה האחרונה כן אני
הרגשתי את זה גם כן אין לי ספק
אז בואו נראה עוד פעם את
הפסקה האחרונה של פרק כפבט
לא בעצם החלק הרביעי כן אתם
צודקים סליחה זה שתי פסקאות לפני הסוף
אז זה לעולם לא מאוחר כדי לתקן הבן את הכן
החלק הרביעי החלק הרביעי בענווה המעשית
הוא חילוק הכבוד לכל אדם
למדנו שהחלק השלישי זה
שנאת הרבנות והכבוד אבל למדנו
שאף על פי שאתה צריך לברוח
מן הכבוד אתה צריך לתת כבוד
לאחרים ואז אנחנו עמדנו על הקשיים
שיש בדבר הזה איך אפשר לתת
כבוד כשבעצם צריך לברוח מהכבוד
אבל כך אחרי שהסברנו את זה בשיעור הקודם
אז אפשר לקרוא החלק הרביעי
הוא חילוק הכבוד לכל אדם
וכן שנינו איזה הוא מכובד המכבד את הבריאות
מסכת אבות כן איזה הוא חכם הלומד מכל אדם
הוא הרואה את הנולד איזה
הוא גיבור יש שתי גרסאות
איזה הוא גיבור קובע שתצרו
איזה הוא עשיר סמם וחלקו
איזה הוא מכובד המכבד את הבריאות
והם רואו עוד מינין היודע בחברו
שהוא גדול מנו אפילו בדבר אחד
שחייב לנהוגו כבוד ללמדנו מדוד המלך
שצריך לחלוק כבוד למי שגדול ממך
למשל אתה לא יודע לשתול
שתילי נענה והחבר שלך יודע
אז צריך לכבד אותו על זה
שהוא יודע לשתול שתילי נענה
יש לו מה ללמד אותך הוא
עליון ממך בנקודה הזאת
ועוד שנינו בכלל צריך לשתילי
נענה זה דבר שצריך לדעת
איך לשתול אותו במקום שיש
בו אור אבל גם לא יותר מדי קר
וגם לבדוק שאין תולעים וכולי
ועוד שנינו הווה מקדים בשלום כל אדם
ואמרו עליו על רבן יוחנן בן
זכאי שלא הקדים לו אדם שלום
מעולם ואפילו גוי בשוק
מה זאת אומרת? הוא רוצה עכשיו לדבר על זה?
למה?
שלא הקדים לו שלום, אדם בעולם
הוא תמיד היה הראשון שאמר שלום
הוא ראה מישהו עוד לפני
שהוא מספיק להגיד לו שלום
הוא אומר שלום
הרבן יוחנן בן זכאי הוא
אדם מכובד הוא נשיא ישראל
הוא אחד מגדולי האומה
אז מה הוא צריך להגיד שלום לאחרים?
הם צריכים להגיד לו שלום
אף על פי שלכאורה הכבוד ראוי לו קודם
הוא מקדים
אפילו לגוי
זה מדעת חסידות
אבל... כן, אבל בסדר
אבל גם מדעת חסידות יש מה ללמוד מזה
מדעת חסידות שזה... מה?
אפילו גוי, כן, נכון
למה באמת הוא רצה להקדים שלום לגוי?
אתה יכול להגיד מצד דרכי שלום
אפשר להגיד מצד שהאדם הוא ראוי לכבוד
אפילו גוי ראוי לכבוד
הרי הוא בריאה של הקב'
ברוך הוא ונברא בצלם אלוהים
נכון, אפילו גוי כי הרי בגוי אתה במלחמה
אז אין שלום
נכון?
לא תמיד
לא תמיד אבל לפעמים כן
זאת אומרת, אם הגוי אנחנו במצב
שהשלום הוא לא דבר מובן מאליו
רק עכשיו בשוק
בשוק אפילו ברחוב
שוק זה רחוב
של חז'ל
אפילו פגש שתם איזה גוי בשוק אמר לו שלום
ולומר שלום זה לא דבר פשוט
כי שלום זה שמו של הקב'
הוא קורא למה תקנו לומר שלום?
זה תקנת חכמים
שחייבים להגיד שלום
כדי שיש להם שם שם שגור בין הבריאות
שם שם זה שלום
אז על זה יש בערב קוק הרבה
בעולת ראייה
למשל על ההלכה
שאסור לתת שלום לחברו לפני התפילה
כן?
כל לנו תן שלום לחברו קודם שהתפלל
כאילו עשהו במה
כי הרי שלום זה שמו של הקב'
אז מה לתת לנו תן שלום לאחרים?
אלא הכוונה
שאתה לא יכול לבנות את השלום
באמת לא מתוך יחס אל הקב'
כי אם השלום הוא רק
בינינו, בלי הקב'
אז זה שלום אינטרסנטי
כדאי! אני לא ארוג אותך
כדי שלא תארוג אותי
בוא נעשה שלום
זאת אומרת שברגע שאני יהיה בטוח
שאני יכול להרוג אותך בלי שתארוג אותי
אז באמת האינטרס כבר בטל
כי אולי כדאי לי להרוג אותך
מה שאין כן, אם אני אומר שלום
כדי ששם שמיים יחול בינינו
אז זה ערך עצמי
גם אם יש לי נזק מן השלום הזה
אני אתן לך שלום
וכבר סיפרו זיכרונם
יש באמת שאלה
אדם פוגש אותך לפני תפילת שחרית
להגיד לו שלום או לא?
אז יש כאלה שאמרו
לא להגיד שלום אלא צפרטבה
בוקר טוב, דברים כאלה
אבל זה מחלוק את הפוסקים
כי מה שאמרו שאסור לתת שלום לחברו
הכוונה ללכת אליו
בוא נעשה אצלו ביקור
לפני התפילה, אני בדרך
אני עוצר לבקר אצלו
או אני עובר את הכביש כדי להגיד לו שלום
או אני עושה
קידה מיוחדת, אבל שם אמירת המילה
שלום, אז יש הרבה פוסקים
שאמרו שאין בזה איסור
והרב צבי יהודה קוק היה כן נוהג
לומר שלום, מפני שגדול
השלום, ולכן לא היה
נוהג כדעת המחמירים בזה
הראיתי את הימדי חכמים גדולים
שכן מקבילים על זה, וכן אומרים צפרטבה
אבל צריך לדעת שיש גם צעד לומר כך
כן
ואפילו
הוא גאוי בשוק, הוא בן בדיבור
הוא בן למעשה, בכלל נהוג
כבוד
בחבריו
וכבר סיפרו זכרוננו ברכה מ-24,000 תלמידי
רבי עקיבא, שמתו
על שלא היו נוהגים
כבוד זה לזה
זה דבר תמוה מאוד
איך זה שלא
לא נהגו כבוד זה בזה
כל המעט לא נהגו כבוד, אכפת להם
לנהוג כבוד
אבל בגלל זה מתו
זה קשה מאוד הדבר הזה
אני לא מבין את דעתי שלכם
אבל עד כדי כך שמתו 24,000 אנשים
ככה
איך הם מתו בכלל
במלחמה קרה
נכון
בגמורה כתוב שהם מתו בעסקרה
עסקרה
זה סוג של
מחלה
מחלה של מחנק
אדם לא יכול לנשום יותר, מת
משהו כזה
הם מתו מזה
עכשיו, הקבוץ זה בדיבור
כיוון שהם פעם היו פגועים בדיבור
אבל
זה כמו שכתוב בגמרה
אבל זו לא האמת ההיסטורית
האמת ההיסטורית היא שהם מתו במלחמה
מלחמת בר כוכבה
כפי שמפורש בעיגרת רב שירה גאון
רב שירה גאון מסביר
שעבא שמד על תלמידו יתרי רבי עקיבא
היה שמד על תלמידי רבי עקיבא
מה זה שמד? שמד זה מלחמת בר כוכבה
בכל מקום, זה אל חזל
מלחמת בר כוכבה
אז הם מתו במלחמה
כתוב שהם היו בן גוות לאנטיפרס
בן גוות לאנטיפרס זה אזור הקרבות
באותם הימים
אז הם מתו בקרב
אבל כתוב במלחמה, בגלל הכבוד שלו
זה הסיבה שהם מתו
זה לא
למה הם מתו במלחמה
למה? בגלל שלא נהגו כבוד
זו השאלה של הרב, בגלל הכבוד הזה
אז עכשיו אני מבין, במלחמה
אם אדם לא מכבד את חברו,
אז הוא לא שומע פקודות
של חברו, אז הוא לא אכפת לו
אז בסוף מתים במלחמה, פשוט מאוד
ועכשיו זה מובן
מה, אם אדם לא מכבד
אתה גם חיילים? כן
כל אחד עשה מה בראש שלו
במלחמה, אם כל אחד עושה מה בראש שלו
אתה לא מנצח
מה?
למה בגמרא כתוב
כן, אז זה במרחק
ההיסטורי, זה מה שזה הופך להיות
למה הגמרא לא אומרת את האמת ההיסטורית
נכון? זה השאלה שלך
למה היא לא אומרת את האמת ההיסטורית?
זה השאלה שלך? כן
אז התשובה היא פשוטה מאוד
קודם כל הגמרא לא אמרה את ההפר
של ההיסטוריה
כתוב ככה
ששנים עשרה אלף זוגות תלמידים
היו לו לרבי עקיבא בן גוואטלן טיפארס
וכולם מתו במיטה רעה
כך כתוב
בגמרא ואי ומות
כתוב, מתו במיטה רעה
ואחר כך הגמרא שואלת
מהי מיטה רעה?
ואז רב נחמן אומר
אסכרה
שבמקור שהגמרא מביאה הבריתה
שהיא מביאה לא כתוב שזה באסכרה
כתוב שמיטה רעה
רגע רגע
בפרחות שהפי קשה
באמיתות
אסכרה
כן אסכרה, זה מיטה קשה
אבל מיטה רעה יכול להיות גם עוד כמה דברים
הרי כתוב מה ההפך של רעה?
בחזל
יש ביטויים מופחיים
רעה או יפה
טעינים רעות, טעינים יפות
נכון?
אז באמת מצאנו, מיטה טובה לא מצאנו
אבל מצאנו מיטה יפה
ברור לא מיטה יפה
על מה זה נאמר?
זה גם במיטת החרב
הגמרא דנה, האם זה בסדר
לחתוך את הראש בסעיף
הרי זו מיטה מנובלת, זה לא מיטה יפה
והרי התורה אמרה
ברור לא מיטה יפה
אבל מה שמיטה רעה זה מיטה בחרב
אז מתו מיטה רעה
מה?
אה, אז מיטה רעה היא בחרב
כאילו ירדו אותה עם חרב
נכון, בחרבות, במלחמה
עכשיו, רב נחמן, כששואלים אותו
מהי מיטה רעה
הוא לא מדבר על הבריתה, הוא אומר
ביטה רעה זה אסכרה
בעלמה, מיטה רעה זה אסכרה
יש גם, יש אורים שאומרים שזה רמז
בשפה הערבית
אסכר זה גדוד
אז מתו במלחמה, בגדוד
מה אתה אומר?
יכול להיות שאסכרה זה חרחור
בסדר, אה, חרחור
שם במלחמה
יכול להיות גם
בסדר, אבל מה שלא יהיה
יש לנו מסורת אצל רבינו שרגעון
שאומר שזה היה בשמד
אז מה שלא יהיה
תלמידי רבי עקיבא
הייתה אצלם איזושהי בעיה
יכול להיות שאם הם היו מלאי אהבה אחד לשני
ומכבדים אחד לשני, באמת לא היו נופלים במלחמה
כן
שלום לרב שרקי
האם אלה המתעוררים בבוקר בקלות לעבודת הבורא
אינם בחזקת בני העולם הבא
ויתר הציבור
שאינו מתעוררים בבוקר בקלות
הם בחזקת אלה שיש להם חלק בעולם הבא
תודה
טוב, אתה מחבר את זה לשיעורים קודמים שלי
כן, אפשר להגיד את זה
מי שקם באופן ספונטני לא יכול להישאר במיטה
הוא חייב לקום
הוא חייב לרוץ מחוץ לפוך ולניח צילין
אז זה סימן שכבר הוא מחובר לנשמה שלו
אז זה כבר משהו אחר
כן
אז הוא בן העולם הבא
טוב, בואו נמשיך
וכמו שהביזיון הוא דבר מתייחס אל הרשעים
כדבר הכתוב שזכרנו בבורא שעה בגמבוז
כן, הכבוד מתייחס אל הצדיקים
כי הכבוד שוכן עממהם ואינו מתפרש מהם
כמו אינו פורש מהם
ואומר ונגד זקניו כבוד
זה פסוק, כי מלאך השם צבעות בציון
ונגד זקניו כבוד
מעניין, יש הערה של הרפקוק
על זה באורות הקודש חלק ג'
על ההבדל בין היחס אל
הזקנים ביהדות וביווניות
כן, שאריסטו כתב בספר הפואטיקה אני חושב
אריסטו כתב שהעולם שייך לצעירים
זאת אומרת, הוא אומר שעיקר
החברה זה האנשים הצעירים החזקים
היפים, היצרניים
והזקן נועלה מתגעגע לעולמם של הצעירים
אבל הוא בעצם כבר לא רלוונטי
נכון?
והרפקוק אומר שזה עצמו, האמירה הזאת
של אריסטו היא הראייה לדלות של שיטתו
כי איך יכולה להיות שיטה
שאיננה נותנת מקום לכל
ולכן עד רבה הנביאים אמרו ונגד זקניו כבוד
כלומר, חברה שבה יש מקום רק
לסוג מסוים של זהות היא חברה חסרה
לכן, למשל, אחד הדברים
הבולטים בעברית המודרנית
לא אומרים זקן, זה נחשב למילה רע
אומרים קשיש, מבוגר
כי מרגישים שזה בושה להיות זקן
להפך, זה כבוד להיות זקן
זה מכובד
ונגד זקניו כבוד
זקניו כבוד, אזכנים, זה ביטוי
שנותנים של זקן החוכמה וכדומה
זקן החוכמה
נכון
כן
והרי נתבערו חלקי הענבה הראשיים
עד כאן בעצם, החלק הרביעי
שהוא חילוק הכבוד לכל אדם
והרי נתבערו חלקי הענבה הראשיים ופרטיהם
ככל פרטי המינים המתרחבים
והולכים לפי הנושאים
ולפי העתים והמקומות
לכן באמת רמחן אומר, אני לא יכול
לכתוב לך את כל הצדדים של הענבה
יש כל מיני אופנים
יש משמע חכם ויוסף לקח
והנה זה ודאי
שהענבה מסירה מדרך האדם מכשולות רבים
האדם שיש לו ענבה, אז הוא לא כועס
הוא לא בלחץ
הוא גם לא מתבזה
באמת, מצד האמת, הוא מכובד
הוא מקרב את אותו אל טובות רבות
כי הענב יחוש מעט על דברי העולם
ולא יקנה בהבליו
ועוד
הרי, למשל, אדם שיש לו גאווה
אז הוא חייב לעבוד קשה מאוד
כי הוא צריך שהרכב שלו
לא יהיה פחות טוב מהרכב של חברו
אז מהגאווה הוא מגיע לכנעה
ולשנאה ולתחרות
בקיצור, הוא מחלה את חייו רק בגלל הגאווה
ולא עוד, אלא שבסוף
הוא אפילו את מה שהוא רצה להשיג, איננו משיג
כי כולם צוחקים עליו
אז מה, הענבה היא לשם תועלת?
פה יש צד של תועלת בענבה
לא, לא אמרנו שהענבה היא רק זה
אבל פה הוא דיבר על התועלת
בסוף הוא אמר, לא, מה שיש לו תועלת?
מה?
וודאי שיש צד של תועלת
יש גם צד של תועלת, זה מה שהוא אומר
זה ודאי שהענבה מסירה מדרך אדם מכשלות רבים
הנה, זה כתוב פה, זה צד התועלת שיש בענבה
מה אתה אומר? שכל אדם רוצה שיהיה לו טוב
כאילו, אפשר להתעלם
בראש אתה רוצה שיהיה טוב
גם כדי שיהיה טוב לך
זה לא משהו... לא הבנתי מה השאלה
על מה אתה מקשה?
לא, אני לא מקשה
אני אומר באופן כללי
שהרובים מסתכלים גם על הענבה
שים צד התועלת, לא אבל זה ברור ש...
לא, לא, רגע, בוא נדייק
המידות הטובות, הן טובות מצד עצמן
ולא רק מצד התועלת שיש בהן, נכון?
ובדע
לכן גם הענבה, אי אפשר לגמד
אותה רק לממד התועלתי שלה
אפשר לא
זהו
אני אומר, אפשר לזלזל בממד
יש גם צד תועלתי
אבל אם נגיד שאני רק מעצב התועלתי, זה...
אם נגיד שאתה רק מעצב
התועלתי, אז זה כבר לא ענבה, נכון
זה לא ענבה, כי זה תמיד...
בסדר, אז אנחנו, אתה, אני והוא מסכימים
בסדר? אוקיי, הלאה
והנה, זה ודאי
שהענבה מסירה מדרך אחד המכשולות
רבים, מקרבת אותו לטובות רבות
כי הענב יחוש מיית על
דברי העולם ולא יקנה בהבלב
ועוד
שחברת הענב נעה עד מאוד
ורוח הבריאות נוחה עמנו
בהכרח לא יעבור לידי כעס ולא לידי מריבה
אלא הכל באשקט, הכל
במנוחה, אשרה מי שזוכה למידה זו
כמו אמרו זכרוננו ברכה, מה שעשתה חוכמה
עטרה לראשה, עשתה ענבה עקב לסוליאתה
כלומר מדובר שם, יש ראשית חוכמה, יראת השם
נכון ככה כתוב? ראשית חוכמה, יראת השם
אז מה קיבלו שלמילה ראשית?
ראש, כן? ככה חז'ל דרשו
ראשית מצוין ראש, כלומר
שבראש החוכמה עומדת היראה
ראשית חוכמה, יראת השם
זה קצת שונה מהפשט הראשוני
הפשט הראשוני זה שאתה
מתחיל בהיראה כדי להגיע לחוכמה
אבל חז'ל דרשו, לא, כי בזה צריך
להיות כתוב תחילת חוכמה, יראת השם
אבל לא כתוב תחילת, כתוב ראשית
ראשית הכוונה שזה עומד בראש
וכתוב עקב ענבה, יראת השם
אז מה פירוש העקב?
רגעים להסביר בעקבות, נכון?
בעקבות הענבה, בה יראת השם
חז'ל, שוב, גם את זה הם הופכים
הם אומרים, העקב בעצם של הענבה
זה יראת השם, זאת אומרת שהעקב זה דבר הנמוך
ביחס לענבה, אפילו יראה זה דבר נמוך
יוצא שיש לנו פה שלוש מדרגות
חוכמה, למעלה מן החוכמה
יראה, למעלה מן היראה ענבה
כן, זה הסדר
אז מה שעשתה חוכמה, התרה לראשה
עשתה הענבה עקב לסוליאטה
שזה היראה, שנאמר עקב ענבה, יראת השם
כן, למה הבאתי את הפסוקים?
כי הוא לא הביא אותם
אז נדענו מדבר
כי כל החוכמה כולה לא ירחנה
וזה ברור
למה זה ככה?
למה החוכמה היא פחות מן היראה?
נכון, החוכמה זה ידיעת האמת
יראה זה חוויה פנימית
זה הרגשה
איך אפשר לשים רגש למעלה מן השכל?
אז אתה תמוה, לא?
הרגש זה משהו פרטי
איך שאני מרגיש, אתה לא מרגיש כמוני
איך שאני מרגיש מני, בפנים
אין איש מרגיש כמוני
אבל היראה היא יותר קשורה למטרה של...
היראה היא יותר קשורה מניה לקב' ברוך הוא
כי אתה נראה מן הקב' ברוך הוא
אבל מה עם חוכמה של הקב' ברוך הוא?
גם זה, השכל וידוע אותי
אז מתחילים ביראה, אז קודם צריך יראה
אבל פה, אתה צודק, אבל זה אני מסכים איתך
צריך להתחיל עם יראה, מתוך כך מגיעים לחוכמה
אבל לפי הדרשה של חז'ל זה הפוך
שזה היראה היא כאילו המסקנה
זה מה שלא מובן כאן
נכון?
אם אתה לא מכיר אז...
לא, אבל קודם כל, השאלה ברורה או לא?
קודם כל בוא נתבונן בשאלה
קיבלתי מרבותיי שיותר טוב
שאלה טובה מתירות צולע
אז קודם כל ננסה להבין מה השאלה
אתם מבינים את השאלה שלי, כן או לא?
כן, אוקיי
אז בואו נשקע קצת בשאלה
נאכיל את זה, אתה יודע, תמיד היום
דינמיקה קבוצתית
צריך לאכיל את זה
אז אנחנו צריכים לאכיל את הקושייה
בסדר?
זה נורא מדבר אליי
מה אתה אומר?
זה אוהבת את סוף דבר,
כל נשמעי, את האלו מיראה
זה אוהבת את הפסוק
אז אוהב את הפסוק שאומר את זה
סוף דבר, כל נשמעי, את האלו מיראה
בסדר, זה פסוק, אני רוצה להבין את הפסוק
אני רוצה להבין למה היראה היא המסקנה
אז הרב קוק מסביר בהנהיה, הדבר מאוד מעניין
הרי כל ההכרות של האדם הן הכרות סובייקטיביות
נכון? בסופו של דבר
אין ידיעה אובייקטיבית מחוץ לנפש
כל ההכרות שלנו הן הכרות סובייקטיביות
אז כל ההכרות, הן דומות להיראה
אם אני חושב שיש לי ידיעה
אובייקטיבית של המציאות
אז אני רחוק מן האמת
אם אני יודע שאני סובייקטיבי
אני קרוב יותר אל האמת
יוצא שהמסקנה של החוכמה זה היראה
היראה זה הכוונה ההכרה הסובייקטיבית
מעניין
טוב, רציתי להגיד משהו
טוב, בסדר
ובכן, רבותיי היקרים
מאחר שסיימנו בשעה טובה את פרק אף
ובדאי אנחנו עוברים לפרק אף ג'
ובדאי, קניאת הענבה
אז הענבה, יש לה שני זדים
הצד התיאורטי הכללי והצד הפרטי הטכני
הצד הפרטי הטכני זה דרכי קניאת הענבה
אז אי אפשר לטעות, לחשוב
שהצדים הטכניים הם הענבה
אחרי שאדם הגיע להכרה של הערך של הענבה
אז יש מקום גם לתרגול הטכני
שניים הם המרגילים את האדם אל הענבה
הרגילות וההתבונן
הביטוי רגילות, כמובן שהרגל
יש בזה איזושהי רטיעה בנפש היהודית
הקיצב, רוצים ממני שאני אתרגל
או את תרגל וכי אני מכונה
תשובה, אני צריך קודם כל
להכיר שיש לי טבע נשמתי
רק שהטבע הנשמתי צריך לחדור אל הטבע הנפשי
יש ניגוד בין הטבע הנשמתי לטבע הנפשי
הטבע הנשמתי אומר שאני רץ
להתפלל עם תפילין בבוקר בקור
והטבע הנפשי אומר ההפך, תשאר מתחת לפוך
אלא מה?
פוך זה דוגמה, יכול להיות גם סתם שמיכה
או אפילו שמיכת קיץ, תיילות
אבל בכל פנים, או בסאונה
אבל בכל פנים, ברגע שיש לי הכרה שיש הפרש
בין הטבע הנשמתי לטבע הנפשי
אז אני רוצה שהטבע הנשמתי
יחדור לתוך הטבע הנפשי
ואז אני מתרגל, כביטוי, בתרגילנו בתור התכנה
קוראים לזה דיג'אבים
טוב, שניים הם, אז זה הרגילות וההתבונן
הרגילות הוא, שאי אדם מרגיל לעצמו מעט מעט
בהתנהג בשפטות על דרך
שזכרנו, בישיבת המקומות הפחותיים
וללכת בסוף החברה, ללבוש בגלל צינויים
בגלל צינויים די נו מכובדים ואך לא מפוארים
כי בהתרגלו בדרך הזה, תיכנסת אבוא הנבה בלבו
מעט מעט, עד שתיקווה בוקר ראוי
כי הנה, להיות טבע לבעדם לזוח ולהתנסה
קשה עליו לעקור מעיקרה הנטייה הטבעית הזאת
שימו לב אם כן אומר הרמחל
שהגאווה זה טבעי וההנבה לא טבעית
כן, הפך מה שאולי כמה
מחנכים טועים רוצים ללמד
לא, ההנבה זה לא טבעי, אלא ההנבה צריך ללמוד
מדוע הטבע של האדם זה
להתנסה, לזוח דעתו ולהתנסה?
כי לכל אדם יש מודעות לעני שלו
יפה, כי באמת יש בעני שלי חלק אלוהי
אני חלק אלוהי ממלא, החלק
האלוהי הזה באמת ראוי לכבוד
ולכן כשאתה אומר לאדם אתה צריך לנהוג בהנבה
הוא חש באיזשהו מקום שזה גידוף כלפי מעלה
מה, אני לא בסדר?
אם אני לא בסדר, אם העני שלי לא לגיטימי
זה מה שהקדוש ברוך הוא חש בכלל יהיה לא בסדר
שהוא ברא אותי כמו שאני
אנשים שאומרים שאין דבר
כזה, הנבה זה מעש משהו
כן, יש בזה משהו, אני אסביר יותר מזה
יש ביטוי כזה בעקבות משיחה
חוצפה יזג, יש חוצפה בעולם
למה יש חוצפה בעולם?
החוצפה זה שהאדם איננו חש
צורך לתת דין וחשבון לשום סמכות
אני הסמכות
למה אני הסמכות? כי יש בי גם כן משהו אלוהי
המודעות הזאת כשהיא עולה בנפש האדם
נותנת לו חוצפה וגאווה
עכשיו, אם האדם יאמר
באמת אני כלום, הבל וריק
אז הוא בעצם
פוגע במי שנתן לו את החיים האלה
מצד שני
מה?
אז איך אברהם אבין אומר אני הוכי האפר והאפר?
אלא מה?
התשובה היא
אני בעל ערך רק מצד מה שהקדוש ברוך הוא שם בי
מצד שהקדוש הוא שם בי אז אני חייב לכבד את זה
מצד עצמי אני כלום
זה הבחנה הזאת היא הבחנה שכלית
מה זה עצמי? עצמי זה לא החליט אותם מה?
כשאני לעצמי, הכוונה כשאני
מנתק את העני שלי ממה המקור שלו
כן, יש ביטוי כזה
יש במשנה במסכת עבוד דברים שאמר אילן לזקן
אם אין אני לי מילים או שאני לעצמי מה אני
צריך להחליט, או ככה או ככה
אם אין אני לי מילים, מה שחשוב שאני אהיה לי
זה שאני אדובר שאני אהיה
לעצמי מה אני, אז זה לא חשוב
צריך להחליט
אלא כוונה אם אין אני לי מילים
אם העין הוא המקור של העני שלי
העין סוף הוא המקור של העני שלי
אז יש מישהו בשבילי
אז אני עומד בקשר עם מי שאמר
והיה העני שלי
ולכן העני שלי הוא בעל ערך
וכשאני לעצמי
זאת אומרת כשאני לוקח אותו כיחידה עצמאית
ומנתק אותו משורש החיים שלו
אני הופך להיות מה? מה אני?
אני הופך להיות סובי...
אני הופך להיות אובייקט ולא סובייקט
אני הופך להיות חפץ דבר
הבנת?
כי הכל הופך להיות משחק ככוח
יש העני שלי, העני שלך
בוא נראה מי יותר חזק
אז זה הופך להיות קטן מאוד
זה כוח מול כוח
כשאני מול הבורא, הכוח שלי הוא אינסופי
כן, מה אתה אומר?
אני שואל גם, כן, אומרים
דווקא על משה רבינוש, הוא אדם מכל אדם
הוא אמר דווקא, הוא מה?
זאת אומרת, כאילו, מבחינת
שאני לא עפר ולא יודע
יש לי את זה משהו, מה? לא יודע
אבל יש לי דרך קושי,
כאילו, אני אין שאני, כאילו...
כאילו פחות ממה
שאני... אז אני משהו עדיין
כן, אכן, הזוהר אומר
שדוד המלך היה יותר ענב ממושה
שהוא אמר... ואני הולך לתפיל...
כתוב בתורה עצמה שאין דבר כזה
מה? כתוב בתורה, והאיש משה ענב מאוד
נכון? מכל האדם שווה האדמה
זה קורה
כן, כי עוד לא נולד דוד
דוד עוד לא נולד, דוד יותר ענב ממושה
אבל בכל זאת צריך להבין למה
כן, דווקא משה יש לו פגם
אלא הכוונה שמשה היה במדבר
ודוד בארץ ישראל
מי שנמצא במדבר, כדי להצליח
במשימה שלו, הוא צריך קצת להתנסה
מה שאין כן דוד שהוא בארץ ישראל
הוא שואב מן האומה
לכן הוא לא צריך שום התנסות אישית
כלומר, זה לא שדוד
פחות, יותר טוב ממושה, אלא שמשה
אין לו התנאים המאפשרים
את גילוי הענבה של דוד
זה מה שאומר למיכל
מה? זה מה שאומר למיכל
אה, אבל זה... כן, נכון
כאילו, יותר ענב
אבל עבודה של משה זה יותר עבודה
זאת אומרת, עבודה שלו היא עזה בעצם
כן, כן, כן
לכן אנחנו לא באים לטענות לא למושה ולא לדוד
אנחנו מסתכלים רק את ההפרש
של המצבים
אבל אני רוצה לעזור לנקודה
שעליתה שם
יש ספק גדול
האם העני שלי
הוא לגיטימי
האם בכלל העני שלי קיים
נכון? יש ספק כזה
למשל
במסטיקה המזרחית
במיוחד בבודדיזם
אומרים שהעני זה אשליה
זה אשליה שיש לי עני
מצד האמת אין לי עני
כשאני אגיע להבנה הזאת
אז הגעתי לדעת האמיתית
זה מה שהם למדים
מה? איך אפשר לעפות את הדבר כזה?
זה הנחת יסוד שמצויין
במסטיקה הבודדיסטית
כל מישהי הבודדיסטים הם אומרים
שבעצם העני זה סוג של כלום
האמת היא
אלוהים אצלם לא קיים
כלומר זה דת בלי אלוהים
אז ממלא אם הדת יכולה להיות בלי אלוהים
אז גם אני יכול להיות בלי עני
זה השיטה שלהם
כלומר זה מין אובדן מוחלט
התמוססות מוחלטת של הזהות
זה האידאל אצלם
כלומר זה נרוואנה וכו
בפילוסופיה המערבית
לעומת זה מצאנו מי שאמר
שאני ושלי ודאי שהוא קיים
זה הדקארט
אני חושב
משמע אני קיים
הספק שלי עם אידאל קיומי
קוגיטו
ארגו
שום, אני חושב
משמע אני קיים
עד כאן דברי הגאווה
של הפילוסופיה המערבית
מה הבעיה בעמירה הזאת
הבעיה היא שכשאתה אומר
אני חושב
מי הרשא לך להשתמש במילה אני
הרי עוד לא הוכרת שאני קיים
אלא מה?
אתה בעצם לוקח כהנחת יסוד
את מה שאתה רוצה להוכיח
ברור שאתה תגיע למסקנה
שאני שלך קיים
כיוון שאתה הנחת אותו כהנחת יסוד
אבל זה לא לגיטימי, יש פה גאווה
קודם כל תוכיח שאני קיים
תגיד אחר כך אני חושב
אז אנחנו נמצאים במלכוד
בין הבודיזם לבין הקילוסופיה הקרטזיאנית
מה עושים?
אין לנו ברירה אלא לפנות אל היהדות
מה אומרת היהדות?
מודה אני
כלומר, האני שלי
מקבל את תופעתו מכוח ההודעה
כיוון שיש מישהו שרצה
שהאני שלי יהיה קיים
אז הוא קיים
וזה המשך של הביטוי, לפניך
מתי יש לי אני? לפניך
אני אסביר את זה בשפה של הרב קוק
זה יותר פשוט
מה אומר הרב קוק
בעולת ראייה
חלק ראשון
בעמוד א'
זה דבר ראשון
שהרב קוק מסביר
האדם מוצא את עצמו
בעצמו
איך? על ידי אור החיים
האלוהיים המופיעים בקרבו
הממלאים אותו ברוח הטוב
של רגש התודה
כלומר זה מוסרי, זה מתחיל מהמוסר
של הכרת הטובה האלוהית
וההבטאתה
שאני אמרתי את המילה מודה
מודה משמע
אני
כי במין
עכשיו האדם
בחלישות כוחו, בהפסיותו
וזיירותו
נגד כל היקום הגדול
והעצום
היה גוי אחד
הוא אמר
הוא אמר
הגהינם
זה האחר
האחר
מאיים עליי
היום יש כמה בני אדם בעולם?
אני זוכר כמה ימים
שבעה מיליארד בני אדם
אז תראו כמה שבעה מיליארדים
של גהינם יש מסביב לי
אני לבדי
מול כל אלה
עוד סיני
מה יהיה? מה יהיה איתי?
יש אנשים שלא רוצים להילדת יותר
כי כל ילד חמישי הוא סיני
אז אומר
כי במין עכשיו האדם
בחלישות כוחו
בהפסיותו וזיירותו
נגד כל היקום הגדול
והעצום וכוחות הבריאה
האדירים והנפלאים העותרים אותו
מרוב שיממון
לעומתם
עובד האדם מתוכן
לנהי שלו
זה הבעיה
מול הכל זה כוח מול כוח
ואני כלום לעומת הכל
ימחצו אותי
אמנם
בהאיר עליו אותו העור
של הכרת הטובה האלוהית
כמו שהוא אמר את המילה מודה
וכל הסעיפים הקדושים
כבירי עוז הקודש שהיא מהירה בקרבו
אז בא האדם
להכיר את גדולת ערכו
את עניותו
זה שיש לו אני
והיעדר ביטולו בכללות ההוויה
ומוצא את עצמו
מאושר לומר בפה
מלא אני
זה הענבה
אמיתית
שאני מקבל את העני שלי מן העין
ולכן זה מה שאמר ילד לזקן
אם העין הוא העני שלי
מי לי יש מישהו בשבילי
וכשהעני שלי עומד בפני עצמו
אז הפכתי להיות אובייקט
מה אני
יש פה כמה שאלות
לרב שלום, לא כל כך הבנתי בסופו של דבר
מה מעל מה חוכמה
ואז ירעה ואז ענבה, נכון
האם הרב מסכים להבחנה
כל ענבה שהיא אמיתית מביאה
לעשייה טובה, נכון
במחילה, מה העני של אלוהים
יפה
העני של אלוהים זה אנחנו
כן
העני של אלוהים זה אנחנו
הוא נתן לנו את העני
אז ודאי, העני של הכלל יותר גדול
אבל בסופו של דבר
ריבונו של העולם הוא
באיזשהו שלב
הוא החליט שאי אפשר לקרוא לו אתה
וכאשר אני קורא לו
אתה, אז אני אני
יש
בפרשה של ציצית
פרשה ציצית
בספר במדבר
והוא אומר השם אל משה למור
אמר את בני ישראל ואמרת עליהם
זה גוף שלישי, אני לא מדבר איתם
אתה תאמר להם
ועשו להם ציצית
על כנפי בגדיהם לדורותם
ונתנו על ציצית הקנף בדיל תחלת
נתתם ציצית
והיה לכם
לציצית, זה מדבר בגוף שני
וראיתם אותו
וזכרתם את כל מסע שלו, ועשיתם אותם
ולא תטעו אחרי דבבכם
ואחרי נכון של שדותים אחריהם
ברגע שהפנמתם
את כל זה, אני
השם אלוהיכם
האני שלכם
זה השם אלוהיכם
בשני זה לא
כלומר
הקבל החליט להתגלות בתור אני
זה אצלנו
כשאנחנו נותנים לו את הכלי הזה
אפשר להשתגם מהשאלה הזאת
כפי שאין לו את התורה
אפשר להשתגם מהשאלה הזאת
יש
המשוגעים
חושבים שהם המשיח
המשוגעים חושבים שהם המשיח
אבוקדו וכאלה
מה זה?
בדרך יש קשר שישבים אבוקדו וגזר
על מפה
ישבים אבוקדו וגזר על מפה?
כן, והמושלים הם המשיח
מה יש קשר לאבוקדו וגזר?
אני אמרת על משיח
חוץ מהגזר
ואבוקדו
אמרת יש קשר שישבים משיח
אז אמרתי חמייה
טוב, לא משנה
אבל יש קשר שישבים שהם המשיח
זה משוגעים
אבל משוגע בגימטריה
אני משיח
זאת אומרת המודעות הגדולה לעני שלו
אז כשהיא עוברת את הגבולה
הוא מודע לזה שהוא המשיח
היה פעם איזה יהודי אחד, היה מבלבל את המוח
היה מבלבל את המוח לרב זוסמן
זיכרונו לברכה
התלמיד הגדול של הרב חרלאפ
הוא היה מלמד בקוטל
הרבה, והיה שם אחד שכל
הזמן אומר על עצמו שהוא המשיח
היום אחד הרב זוסמן אמר לו
תדע לך שבכל יהודי
יש נקודת משיח
אבל מי שמדבר מאבד את זה
מאז הוא שתק
כן
אבל מה המשמעות
להגדרת העצמי מול האלוהות בזמן
בו יש אסתר פנים כמו בזמננו
טוב, אני יכול להתייחס אל השאלה הזאת
כשאלה כפולה
מה המשמעות להגדרת העצמי מול האלוהות בזמן
בו יש אסתר פנים
עד רבה
ההכרה שהאני שלי ניתן
על ידי הבורא
זה עצמו בוקע את האסתר פנים
כי ואנוכי
אסתר אסתי
בתוך האסתר יש אנוכי השם אלוהיך
עכשיו מה שהבנה מה בסוף
כמו בזמננו אני רואה בזה
במחילה מכבוד השואל כפירה
בזמן הזה יש אסתר פנים
הזמן הזה
יש בו גילוי פנים שלא היה כמו
אלפי שנים
איך אפשר לדבר ככה
על הזמן הזה שהקב' הוא גילה
את פניו כל כך הרבה
דרך הקמת המדינה, מלחמת ששת הימים
מלחמת יום הכיפורים
והעליות של מיליוני יהודים
והתלאג של מדינת ישראל
שעולה כל הזמן
ושיעורי תורה כל הזמן
והאינטרנט וכו' וכו'
להגיד אסתר פנים זה כפירה
זה כפירה בטובה
לא רק כפירה אידיאולוגית
זה לכפור בטובתו של הקב'
ועכשיו אנחנו באסתר פנים
אבל כבר אמר דוד
אבל אני אלמד עליך זכות
כי כבר ישעיהו הנביא אמר
מי עיוור כי עם עבדי
עבדי ה' הם עבריים, לא רוצים לראות
לכן אנחנו מפללים ותכך זנה
איננו בשופע לציון, זאת אומרת שכשאתה
חוזר לציון אנחנו צריכים
שיהיה לנו עיניים לראות
כי הנטייה של עבדי ה'
זה לומר שהכל רע
איך אפשר להגיד את זה, לשבת בקולל שמקבל
פרנסה מהמדינה
ולהגיד שהכל רע
במדינה הזאת לא בסדר
לרב שלום
אז מה המשמעות של המילה אני
כשהקב' אומר אותה בתורה אני ה'
אני ה' מלואיכם, כן
זו כוונה דרך כנסת ישראל
אני ה' מלואיכם זה כנסת ישראל
שלום לרב שרקי
האם לאור כל מה שעברה חנה באופן אישי
והקרבה העצומה שהיא קריבה
למען הקמת ותקומת המלוכה
ועם ישראל גם דרך דוד המלך
ובעתו העתידית של משה בן דוד
היא הראויה לתואר הענב
מכל אדם, תודה
לא, כי
זה נאמר על משה הענב מכל אדם
טוב, בואו נמשיך
כן
זה סוג של ביטי
ה' לנגיד, אני
נו, שומר ברוך אתה
ה' מה
מה אני צריך לראות
מה אני צריך לשבות
זה לא הנושא של השיעור עכשיו, דחי לך
זה לא הנושא של השיעור עכשיו
כן, אבל
הזכרתי את זה בדרך אגב
זה שאני מזכיר נושא בדרך
אגב, זה לא הופך אותו לנושא
השיעור, אתה רואה מה
כן, עוד משהו?
טוב, נמשיך
קשה
אלא אם כן
אלא אם כן, הפעולות החיצונות
אה, כן, לגבי אני ה' אלוהיכם
כן, למה לא הגעת היום לשיעור
שאלה טובה
בשבע יש לי איזו פגישה היום, זה לא יעזור לך
טוב, אלא אם כן
הפעולות החיצונות המסורות בידו
אז כן, כי נביאות טבע לבעדם
לזוח ולהתנסה
קשה עליו לעקור מעיקרה הנטייה הטבעית הזאת
אלא אם כן, בפעולות החיצונות
המסורות בידו ימשיך מעט הדבר
בפנימיותו הבלתי מאסור לו כל כך
וכעניין שבהרנו בזריזות
יש איזה עניין של תרגול
שכל זה נכלל מאמרם זכרונם נברכה
לעולם יהיה אדם ערום
ביראה, ערום הכוונה מתוחכם
דהיינו שיבקש תחבולות
נגד הטבע ונטייתו
עד שינצחם
זה אם כן הצעד של התרגול
יש תרגול, לאט לאט
האדם מתרגל לענבה
כמו שאצל בעלי המוסר
הם היו עושים תרגילים כאלה
שמשל כדי לקנות מדעת השפלות
הם היו מתעקשים
לקנות מסמרים בבית מרכך אחת
ואז היו זורקים אותם
בביזיונות וכו'
והם היו פסוטים, אה, קניתי מדעת השפלות
זה קצת חולני
טוב, אך ההתבונן
זה צעד של התבוננות
בענבה, הוא על עניינים
שונים
האחד הוא המוזכר בדברי הקוויה
בין מהל עליהם
אה, יש פה שאלה
ההסתרפנים שאני מדבר עליו הוא מבחינה קיומית
ועל זה אין מה להתווכח
מי יכול לומר שהוא חש את נוכחות הקב". באמת?
כל מי שאומר על אל ביום העצמאות
זה סימן
שהוא חש את נוכחות הקב". באמת
טוב, אל תיקח את זה אישית
אני לא, לא, לא
אני רק אמרתי מה שאני חושב
מבחינה חינוכית
מאוד חשוב שאנשים ידעו שהשם גילה את פניו
כן
טוב, אז אתה צודק
לדון שאין לנו נבואה
אוי ואווי
אין לנו נבואה
טוב
אך, ההתבונן הוא
עניינים שונים
האחד הוא המוזכר בדברי הקוויה בין מהל על אל
דא מאין באת
מציפה סירוחה
ולאן אתה הולך
למקום עפר רימה ותולעה
ולפני מי אתה
תינתדין וחשבון? לפני
מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא
אגב, שאלה מעניינת
אם אני באמת טיפה סירוחה
ורימה ותולעה, או אני בא משם
והולך לשם
אז למה אני צריך לתת דין וחשבון?
גם מה שבהמצא
כן, אבל למה שאני צריך לתת דין
וחשבון לפני מלך מלכי המלאכים
הקדוש ברוך הוא, אם אני כזה לא חשוב
אתה עושה דין וחשבון
עם מי שלא חשוב?
מי שחשוב אתה עושה דין וחשבון, אבל אני כלום
אני טיפה סירוחה, אני אכפת לכם שם בדין של
מה למה אני עשיתי
אני טיפה סירוחה, לא?
אז פעם ראיתי הסבר על דרך
הוורט, המור
מאוד מאוד דבש פל רוח
שתקוות אנוש רימה
זאת אומרת, מה התקווה של האדם
שיעמוד בדין
שהוא יגיד, אני בעצם
רק רימה ותולעה, אני כלום
אה, אתה כלום?
אז למה הקפדת על חברך כשהוא פגע בך?
אז אכן, מאוד מאוד דבש פל רוח
כי תקוות אנוש
התקווה שלך לעמוד בדין, זה רימה
שאתה דגיש שאתה רימה, בסדר, אבל זה הדרך
הדרוש, אבל פה יש משהו
רציני מאוד, מי ש
יודע
שהוא בא מטיפה סירוחה
ושהוא הולך למקום
האפר עם מוות תולעה
אז הוא ראוי לתת
דין וחשבון לפני מלאך מלכי המלכים
החדש והרפוא
כן? כלומר, קים לו, אז הוא בית לו חשוב
אז הוא לא ייתן דין וחשבון לפני אף אחד
טוב
האמת היא
שאם מסתכלים במשנה של
הקוויה בין מהלאל, זה בנוי משני חלקים
הקוויה בין מהלאל
אומר, הסתכל
בשלושה דברים, ואין אתה בלידי עבירה דע
מאין באת, ולאן אתה הולך
לפני מי אתה תת דין וחשבון
ואז אחר כך, עוד פעם הוא חוזר
מאין באת מטיפה סירוחה
ולאן אתה הולך, במקום
רימה, אפר עם מוות תולעה
ולפני מלאך מלכים, אתה תת דין וחשבון
למה לא אמרת את זה בהתחלה?
מה הצורך
זה התקשר של ההקדמה, מאין באת, לאן אתה הולך
כי באמת, מאיפה באתי
אני באמת באתי מטיפה סירוחה?
מה פתאום
הגוף שלי בא מטיפה סירוחה,
אבל הנשמה שלי בא מהעדיונים, לא?
לאן אני הולך, למקום אמרתי, אפר רימה ותולעה?
מה פתאום, זה הגוף שלי, אבל
הנשמה שלי הולכת לגן עדן אולי
ולפני מי אני אתי דין וחשבון?
מה, לפני מלאך מלכים ומלאכים?
לא, לפני אבי שבשמיים יש
ולפני מלכנו
אלא שיש פה שתי צדדים באמת
המשפט הראשון של הקוויה
בן מהלאל נאמר על הנשמה
דא מאין באתה, אז מאיפה באתה?
מאין, גם אחרי זה אומר אבל מאין באתה
רגע, לא, קודם כל אני, כשאני קורא
משפט אני לא יודע את המשך המשפט
דא מאין, הקוויה בן מהלאל
אמר לי לחשוב מאין באתי
אני חושב מאין
כן באמת באתי מאין
מאין סוף ברוך הוא
ולאן אתה הולך?
אה, לאן ולא, לאין
יש כאילו גרסאות בכתב יד, לאין אתה הולך?
מאין אתה, כן? ולאין, כן?
ולפני מי אני אתי דין וחשבון?
לפני מי שאמר והיה עולם
אבי שבשמיים
איזה יופי, זה נותן בליבי אהבה
וחוץ מזה, תודה רבה
יש בתוכי נטיות שפלות,
בהמיות, נמוכות, גופניות, הרסניות
אה, או אליהם אני צריך להראות מה זה
מאין באת, אתה הגוף
מתיפס רוחה, לאן אתה הולך?
לפני מי אתה, לפני המלך
תרבה לך, כדי לך להיזהר
זה מידת היראה
אם כן, השלמות של הכרת
האדם זה האהבה והיראה כאחד
לכן בהתחלה נאמר המשפט בלי הפירוט, הבנת?
אבל עדיין אתה אומר מאין באת
מאין באת, עדיין
מאין באתי באמת, תגיד, ומה התשובה?
זה מה הבעיה, אני מבין מה אתה
אומר, אבל עדיין יש את המאין באת
אני לא מבין
מאין באת זה כולל את הנשמה או שזה רק...
רגע, רגע, לא הבנתי את מה שאתה אומר
אי פתאום אתה ראשונה
אין, אין סוף, הקב' ברוך הוא
נכון, תרוש גם על פעם השנייה אין
לא, תתאום אתה שוכל שזה אין
כי זה הגוף, איפה בא הגוף?
מתי פס רוחה?
אבל פעם אחת אתה אומר מאין, אין סוף
פעם שנייה שאתה אומר הגוף, אתה אומר מאיפה
לא מאין, אתה לא דורש אין
לא, הבנת את השאלה
אני אחזור על שאלתה כי היא שאלה יפה
אתה שואל, רגע, אם כשאתה דרשת אין
בפעם הראשונה זה אין סוף, אתה יודע מה?
בפעם השנייה אתה שוכח שאין זה אין סוף
ואתה אומר מאיפה
כי הגוף לא יודע
אז כאן השאלה שלך, בסדר? תשובה
כי גם הגוף הוא בא מאין סוף
גם הוא באמת בא מאין
נכון, אבל לא מגלים לו את זה
כלומר, בניגלה אומרים שמה
זה בא מרימה ותולה, מתי פס רוחה
אבל באופן טבעי גם זה בא משם, כן
הגוף בעצם זה מבריאת האדם
מי שנברא לאדם הראשון
ואז יש לנו גוף, כן
אבל כשאומרים מאין זה בעצם גם לנשמה
גם לגוף, זו השאלה
אז זהו, יש פה שתי שאלות
מאין הראשון זה לנשמה
והמאין השני זה לגוף
אבל כל העיקר פה בתשובה של המשנה
זה שמרימה ותולה זה לגוף
כן, זה לגוף, בדיוק
טוב
כי באמת כל אלה, אומר רמחאל
הם נגדיים לגאווה
ועוזרים אל הענבה
כי בהיות האדם מסתכל
בפחיתות חומרו וגריעות התחלתו
אין לו טעם לנסה כלל
אלא לבוש ולהיקלם
כן, הרי כל אדם
מסתכק מספר פעמים ביום
למוסד שנקרא שירותים
כן, אז מה זה אומר?
שאדם עם כל מעלתו
הוא סוג של ביוב, נכון?
סוג של ביוב
הוא מכניס, הוא מוציא
הזבל עובר דרכו, בסך הכל
זה בעצם האדם כולו
אז מה יש לחתיכת ביוב
להתנסה ולחשוב שהוא נעלה וכו'
על מה זה דומה?
לרואה חזירים שהגיע למלוך
כל העת אשר יזכור ימיו הראשונים
אי אפשר לו שיתגאה
ושיחשוב כמוכן
שבסוף כל גדולותיו
ישוב להפר, מאכל לטולה
כל שכן, שיקנה גאונו
וישכח שעון גאוותו
כמעט טובו, מגדולתו
ואחריתה, בושת וחנימה
וכשיחשוב עוד
וידמה בליבו
רגע ייכנסו לפני הבדין הגדול
של צבא מעלה
בעת שיראה עצמו לפני מלך מלכי המלאכים
הקב' ברוך הוא
הקב' הטהור בתחתית הקב' הטהרה
בסוד קדושי משרתי גבורה
גיבורי חורח עושה דברו אשר הם באים כל מום
והוא עומד לפניהם פחות
גרוע פחות ונפזה מצד עצמו
אותם מאום גואל מצד מעשיו
היה רים ראש
היה לו פתחון פה
וכי ישאלו הוא
היה איפה פיחה
היה גאונך וכבודך אשר נסתה בעולמך
מה יענה
או מה ישיב
על תוך אחתו
הנה ודאי, שלא רגע אחד יצייר האדם בסכלו
האמת הזה ציור אמיתי וחזק
והרוח תפרח ממנו כל הגאווה
ולא תשוב אליו עוד
הייתי פעם, אחד כתב ספר
לענבים מתנחן
יש לי ספר כזה
מישהו אסף אתו ממאמרים
של ענבה
אז שם הוא מביא שיש אדם
שהקפיד מאוד
כי לא העלו אותו שלישי
לתורה
לא העלו אותו שלישי
האחוז הוא רב סלר גמור, צדיק כל חייו
רק העלו הקפדה קטנה שלא העלו אותו שלישי
אז אמרו לו
טוב, מגיע לך
להיות בגן עדן, באמת אתה אדם צדיק
אבל יש משהו קטן צריך
אתה צריך פשוט רק
שיקבלו אותך, כל הצדיקים בגן עדן
אז מביאים אותו
כל הצדיקים מתאספים ואומרים
הוא עומד שם ואומר
קבלו את פלוני שהקפיד שלא העלו אותו שלישי
אז זה לגבי
הדבר הראשון
בהתבונן
זה שפלותו של האדם
כל אדם בצד טבע בריאתו עוד לפני
מעשיו הרעים
אדם עשה רק מה שאין לו
אבל יש פה שפלות טבעית
השני הוא עניין חילוף תולדות הזמן
ורוב תמורותיהם
כי העשיר
קל להיות אני
והמושל
לעבד
והמכובד לנקלה
זה דברים שרואים בכל יום
אנשים שהתהלכו
כגדולי העשירים בעולם
ואחר כך מקבצים נדבות
ניצויים
אדם ששולט על אחרים
נפל וכו'
זה דברים שצריך לפתוח רדיו
כל בוקר שומעים דברים כאלה
ואם הוא יכול כל כך על נקלה
לשוב אל המצב הנבזה בעיניו היום
איך יגוע ליבו על מצבו אשר אינו בטוח עליו
כמה מיני חולאים יכולים חזי שלום
לבוא על האדם
במופעי ולהתחנן
למי שיעזור אותו ויעשה יהו
במקצת
כסיפור על טיטוס
שהתגעה
נכנס לו זבוב והתחיל לאכול לו את המוח
והוא היה צריך לבקש מהנפח
שייתן מכה בקורנס כדי שזה
ייעזבוב, ייבהל ויפסיק לאכול לו את המוח
כמה צערות חזי שלום
יכולים לבוא עליו שייצטרך ללכת
לשחרר פני רבים
אשר מעש לפעמים לתת להם שלום
למען יהולו
למושיעים
ודברים אלה אנחנו רואים בעינינו דבר יום ביום
כדאי הם להסיר מלב האדם
גאוותו וללבישו ענבה
ושפלות
וכשהתבונן עוד
אז זו התבוננות השנית
הראשונה מצד השתפות הטבעית של האדם
בית מצד
זה שיש גלגל חוזר בעולם
שלפעמים מי שלמעלה נמצא למטה
וכשהתבונן עוד
האדם, עכשיו זה הדבר השלישי
על חובתו
לפניו התברה וכמה
היא נעזבת ממנו וכמה
היא מתרשל בה
ודאי שיבוש ולא יתגאה, ייקלם ולא ירום לבבו
וכן הוא אומר
שמוע שמעתי אפריים מתנודד
ייסרתני ואיבשר כי איגל לא לומד
כי אחרי שובי וניחמתי
ואחרי ודאי ספקתי על ירח
בושתי וגם נחלמתי כי נסעתי
חרפתני האוראי
אז אם כן הדבר השלישי
זה שהאדם לא יוצא ידי חובתו
גם מלבד כן התחלפו את המצבים בעולם
מצד בנותו של האדם
אני הרי לא יוצא ידי חובתי
מה שהייתי צריך לעשות לא עשיתי
ועל הכל
התבוננות רביעית
אם כן יש לנו
ארבעה התבוננויות
ההתבוננות הרביעית היא לא תמיד להכיר
חולשת השכל האנושי ורוב טעותיו
הוא חזרה, הרי הדבר היותר נכבד של האדם
זה שכלו וגם השכל
מתאה
שיותר קרוב לו תמיד הטעות מהידיעה האמיתית
על כן יירא תמיד מהסכנה הזאת
ויבקש ללמוד תמיד מכל אדם
ולשמוע תמיד לעצב וניקשל
ומה שאמרו סיכונאי וברכאי
הוא חכם ולומד מכל אדם וכן הוא אומר
ושומע עליה הצעה
חכם
שלום