פרשת: כי־תצא | הדלקת נרות: 18:07 | הבדלה: 19:22 (ירושלים)

אשמח לתרום

למה שווה להתחבר?

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

הקדמת הרמב"ם לפרק "חלק" – מיהו אפיקורוס? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התוכחה | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

מיהו הרב קוק? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התוכחה | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הקדמת הרמב"ם לפרק "חלק" – מהם ימות המשיח? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התוכחה | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

חסידות דרך מידת היראה

הרב אורי עמוס שרקי

כ״ד בסיון ה׳תשע״א (יוני 26, 2011)

מילות מפתח:מידת החסידות, מידת היראה

Play Video

Autoscroll:

‫החסידות היא בעופן העשייה.
‫כלומר, יש עצם העשייה ויש אופן העשייה.
‫אז החסידות, כוונת בכלל, למדנו ‫שזה לעשות דברים מעבר לחיוב.
‫יש מה שאני חייב ויש יותר ממה שאני חייב.
‫זה נקרא מידת חסידות.
‫עכשיו, יש לעשות יותר, למשל גמילות חסדים.
‫אני לא חייב לתת כל כך הרבה... ‫גמילות חסדים זה מהדברים
‫שאין להם שיעור, לעומת הצדקה.
‫צדקה, יש הגדרה מדויקת ‫כמה כסף אני צריך לתת.
‫גמילות חסדים, אין הגדרה.
‫ולכן בזה האדם יכול לתת יותר מקדם מידתו.
‫אבל יש גם אופן העשייה.
‫החלק השני מן החסידות הוא באופן העשייה.
‫והנה גם זה נכלל בשני עניינים.
‫אומנם, תחתיהם נכללים פירטים רבים,
‫שניים הראשיים הם היראה והאהבה.
‫שני עמודי העבודה האמיתית ‫שזולתם לא תיקון כלל.
‫כלומר, לא מדובר פה על איזה מעשה אתה עושה,
‫אלא הצורה, ההרגשה ‫הנפשית שמתלווה אל המעשה,
‫גם זה בכלל מידת החסידות.
‫מובן? טוב, בואו נראה.
‫בכלל היראה יש.
‫למה הוא מתחיל עם היראה? ‫כי זה פחות מן האהבה.
‫האהבה היא במעלה יותר עליונה.
‫בכלל היראה יש.
‫ההכנעה מלפניו יתברך, ‫הבושת ביקרו ולעבודתו,
‫והכבוד הנעשה למצוותיו, ‫אל שמו יתברך ולתורתו.
‫פה מדובר, אם כן, גם בתוך ‫היראה יש מעלה על גבי מעלה.
‫ההכנעה, הבושת והכבוד.
‫ההכנעה זה פנימי, בושת ‫עוד יותר פנימי, כבוד עוד יותר.
‫הכבוד כבר קרוב אל האהבה.
‫ובכלל האהבה, השמחה, הדבקות והכנעה.
‫אם כן, יש לנו פה כמה מדרגות?
‫שש. שלוש בהיראה, שלוש באהבה.
‫עכשיו, איך אורע, איך אפשר לצמצם ‫את היראה להכנעה, בושת וכבוד,
‫ואת האהבה לשמחה, דבקות וכנעה?
‫הכוונה פה על סימפטומים.
‫כי על עצם האהבה ועצם ‫הכנעה, סבל עצם היראה,
‫בעצם היראה אין צורך בהגדרות.
‫זאת אומרת, יש הגדרה ‫כוללת, שהאהבה היא ההזדהות,
‫וההיראה זה הריחוק.
‫הניחש ריחוק זה היראה. ‫הניחש הזדהות זאת אהבה.
‫כך שאנחנו כאן לא מדברים ‫על ההגדרה של האהבה והיראה,
‫אנחנו מדברים על הסימפטומים.
‫לכן גם כל הסימפטומים שאנחנו נדון בהם כאן,
‫הם לא יכולים לבוא במקום ‫עצם האהבה או עצם היראה.
‫אני קודם כול צריך לחוש הזדהות ‫לפני שאני נותן ביטויי אהבה.
‫ואני צריך קודם כול לחוש את הריחוק ‫לפני שאני נותן ביטויים של יראה.
‫זה מובן מה שאני אומר? כי שלא יתבלבל פה,
‫שאנשים יכולים להפוך את זה ‫לטכניקה או צעיף קטן בשולחן ארוך.
‫לא, לא על זה מדובר.
‫ואתה נברר אחד אחד.
‫אז כמה דברים שיהיינו לברר עכשיו? -שישה.
‫שישה, יפה.
‫הנה, העיקר היראה היא יראת הרוממות.
‫המילה עיקר הכוונה פה ‫שורש, שצריך האדם לחשוב,
‫בעורדו מתפלל או עושה מצפה,
‫כי לפני מלך מלכי המלאכים ‫הוא מתפלל או עושה מעשה ההוא.
‫והוא, מה שאיזהיר התנה, או כשאתה מתפלל,
‫דע לפני מי אתה מתפלל.
‫זו באמת שאלה גדולה מאוד.
‫אם זה נכון מה שכתוב כאן, ‫אז אי אפשר להתפלל כמעט.
‫כי אני צריך לדעת לפני מי אני מתפלל.
‫אני יודע לפני מי?
‫תגיד לי, הקב' ברוך הוא, ריבוי ‫נשא לא ילמה, וילו שבשמיים.
‫כן, אבל אתה מכיר אותו.
‫הכיר אותו, הרי זה לא דבר מובן מאליו.
‫ולכן אפשר לומר שלהגיע להיראה הזאת
‫שלדעת לפני מי אני עומד, ‫זה אחרי ריבוי חוכמה.
‫אם לא השכלתי, לא החכמתי, ‫לא הבנתי מיהו ריבונו של עולם,
‫אז אני אשאר בציורים ילדותיים ‫שהם קרובים לעבודה זרה.
‫ולכן זה אפילו לא ברור אם ‫התפילה הזאת לא תהיה תפילה פגומה.
‫לכן הצורך בלימוד, בלימוד הכוונה ההגיוני,
‫עם הראיות, ההשכלה של ענייני האלוהות,
‫זה חלק אינטגרלי של עמידה ‫של היראה שבחסידות. כן.
‫אבל מי שבאמת יודע זה רק הנביא, לא?
‫מי שבאמת, באמת יודע זה רק הנביא.
‫לפי זה יש לנו מצווה להיות נביאים. ‫אתה צודק.
‫יש לנו מצווה להיות נביאים.
‫בינתיים, זה כבר איזה אלפי ‫שנים כבר, שלמרות החיוב,
‫חסר לנו מי שיצליח בזה.
‫אין לנו מי שיצליח להיות נביא.
‫לכן אין לנו ברירה אלא להסתפק ברוח הקודש.
‫גם טוב. פחות טוב, אבל גם זה משהו.
‫מה ההבדל בין רוח הקודש לנבואה?
‫תלוי, אם בשפה של חזל לנבדל.
‫בשפה שקצת יותר מאוחרת, ‫מתקופת הגיונים והאלך,
‫רוח הקודש זה קרוב למה ‫שנקרא בת קול וכדומה,
‫שהמאפיין, הייתי אומר, של ‫ההבדל הוא שבנבואה יש ודאות,
‫ברוח הקודש יש תערובת.
‫תערובת של טעות.
‫כלומר, גם בעלי רוח ‫הקודש בהחלט יכולים לטעות.
‫בגלל תערובת של סיגים, הן מצד המידות,
‫הן מצד השכל, שמעורבים בדבריהם.
‫גם בתוך הנבואה עצמה יש מדרגות,
‫אבל מהוודאות ומעלה זה נבואה.
‫מוודאות ומטה זה רוח הקודש או פחות מזה.
‫מה זו ודאות ומעלה?
‫כלומר, מינימום כדי שהנבואה ‫תהיה נבואה, היא צריכה להיות ודאית.
‫מה יש לטעות עם הודאות?
‫יש הרבה תכנים בתוך הוודאות.
‫בתוך הוודאות עצמה יש הרבה תכנים. ‫כן, מה אתה אומר?
‫וודאות למה?
‫לא, ודאות כביחס לתוכן ‫הנאמר, שאין פה טעות.
‫לא, לא ודאות בקשר למציאות האל.
‫וודאות למציאות האל זה לא ‫בכלל נושא שהנביאים דנים בו.
‫זה נושא שהנביאים דנים בו.
‫כלומר, הנביאים לא מאמינים שיש אלוהים.
‫הנביאים... לא, הם לא יודעים שיש אלוהים.
‫הנביאים מאמינים לאלוהים, משהו אחר לגמרי.
‫כלומר, השאלה, אם יש אלוהים או אין אלוהים,
‫כל שדן שהשאלה הזאת נשאלת, ‫אנחנו דורי חוקים מן הנבואה.
‫מובן? זאת לא הנקודה בכלל.
‫כן?
‫השאלה בנבואה, אם היא לטובה אי-וודאית,
‫אבל אם היא לרעה למדנו ‫שיכולה להשתנות, אין בה בדעות.
‫אה, אתה אומר נבואה לטובה אי-וודאית.
‫נבואה לרעה למדנו שהיא יכולה להשתנות.
‫לא, זה גם ודאי שהיא לרעה.
‫ושהיא יכולה גם להשתנות ‫כי זה ממהותה של הנבואה,
‫של רעה, היא יכולה להשתנות.
‫כלומר, זה שהנבואה לא קוימה... תקשיב.
‫תקשיב, זה שהנבואה לא ‫התקיימה זה לא בגלל שהנביא טועה,
‫אלא שזה מכללי הנבואה ‫לרעה שהיא עשויה לא להתקיים
‫אם יש חזרה בתשובה, למשל.
‫כן? אז זה לא קשור לנושא שלנו.
‫כן, דבר. -מה?
‫אני רוצה לעשות לי ג'סטר, יש לי שאלה.
‫אתה רוצה לשאול, למרות ‫שהתדענו בשאלה הזאת רק בדרך אגב,
‫אתה רוצה בכל שאני אתעמק. ‫נבדוק, או שכן או שלא.
‫מה השאלה?
‫איפה נכנס גילוי אליהו ‫וכל המגיף והלימוד האלה?
‫אה, גילוי אליהו, מגיל... זה רוח הקודש.
‫איפה זה? זה רוח הקודש? -זה רוח הקודש.
‫טורפולוגית? -לא.
‫טלורופוס? -זה כן.
‫מה? זה לדעת, מה? -לא, הבעיה היא ששאלת...
‫מה זה הסתבר מבנים? -לא, סע, סע.
‫אתה שאלת את השאלה, ‫קיבלת תשובה ושאלת עוד פעם,
‫אז הגיע לך תשובה הפוכה, זה הכל.
‫למה תשובה הפוכה?
‫בגלל שאם הפעם הראשונה לא סיפקה אותך,
‫סימן שאתה רוצה תשובה אחרת.
‫טוב, בסדר. טוב.
‫ובכן, איפה היינו?
‫אז לכן, לגבי עירת הרוממות, ‫עירת הרוממות איננה יכולה לבוא
‫מסתם הרגשות, אלא זה ‫הרגשות שבאות בעקבות הידיעה.
‫אתה יודע על מי אתה מדבר, ‫דעה לפני מי אתה עומד. כן.
‫והנה, שלושה דברים צריך שיסתכל האדם
‫והתבונה נתב כדי שיגיע אל זאת היראה.
‫האחד, שהוא עומד ממש ‫לפני הבורא, התברך שמו,
‫ונושא ונותן עימו, אף על פי ‫שאין עינו של אדם רואה הוא.
‫מה פירוש הדבר שהוא עומד ממש לפני הבורא?
‫מה זה לעמוד לפני? ‫יש גם לעמוד מאחורי, נכון?
‫ומה זה לעמוד? ‫כלומר, באיזה מובן אני עומד כעת?
‫המשמעות היא שאני חשוף.
‫זאת אומרת, בדרך כלל אני חי עם מחיצות.
‫יש מסכים, מנטליים וטבעיים, ‫שמבדילים בין האדם לבין הבורא.
‫בתפילה למשל, או בעשיית ‫המצווה, יש השרה של המסך.
‫אני במגע ישיר. מה פירוש הדבר?
‫שמערכת היחסים שלי עם ‫הבורא הוא של נושא ונותן.
‫מה זה פירוש הביטוי נושא ונותן?
‫איפה מצאנו מסע ומתן? בין מי למי?
‫בין אנשים. בין אנשים יש מסע ומתן.
‫בין אנשים יש מסע ומתן. ‫מה עושה אותי לאדם ולא למכונה?
‫-הדיבור. -הדיבור. מה עוד? האישיות.
‫כן, הרי טייפ ריקורדר גם מדבר. -המחשבה.
‫המחשבה, האישיות, הייתי אומר. ‫כי המחשבה, גם המחשב שלי חושב.
‫אף על פי כן, הוא לא אישיות. ‫אין לי מסע ומתן איתו.
‫זאת אומרת שאישיות, אני ‫אגיד את זה במילה יותר פשוטה,
‫אולי יותר מובנת, רצון.
‫כלומר, יש אינטרקציה בין ‫הרצון שלי לבין הרצון של זולתי.
‫זה נקרא מסע ומתן. זה מאפיין מערכת יחסים
‫שאפשר לקרוא לה מוסרית.
‫וזה, אפשר לומר, הייתי ‫אומר, אחד החידושים הגדולים
‫של המושג של הקדושה ביהדות, ‫שהקדושה הוא עבודת הקודש,
‫היא בנויה על יסוד מוסרי. ‫אני צריך למצוא כן בעיני השם.
‫ולכן מערכת היחסים תהיה של ‫מסע ומתן במובן המוסרי של המילה.
‫כדי למצוא כן בעיניך, אתה אדם אחר,
‫אני אדם ופונה אל אדם אחר, ‫אני רוצה למצוא כן בעיניו.
‫מה עליי לעשות? ‫להיות בעל אישיות שתדבר על האישיות שלו.
‫שתמצא כן בעיניו. אותו דבר ביחס לאלוהות.
‫מערכת היחסים העליונה ‫שבין האדם לבין הבורא,
‫בנויה על היסוד המוסרי. ‫לכן, למשל, אמר רבי עקיבא,
‫מה הכלל הגדול בתורה?
‫והאבטליה רעחה כמוך, נכון? ומי זה רעחה?
‫הקדוש ברוך הוא. כך אומר רשי במסכת שבת,
‫שרעחה זה הקדוש ברוך הוא. מאוד מושנה, לא?
‫רעחה, אני יודע שזה החבר ‫שלי, גדלנו באותו סניף.
‫אז מה זה רעחה? זה הקדוש ברוך הוא.
‫שאותה מערכת יחסים שאני מקיים עם רעי,
‫היא מערכת היחסים שביני לבין הבורא.
‫זה חידוש.
‫שלום, הרב.
‫שמעתי תלמיד חכם שאמר, ‫שהרב הנזיר אמר בתקיפות
‫לעסקה מסוימת באורת הקודש שהנבואה חזרה.
‫האם זה נכון שהוא אמר וגם שהנבואה חזרה? ‫תודה רבה.
‫תראה, כדי להגיד, נכון או לא נכון, ‫כלומר, להגיד שמישהו לא אמר משהו,
‫אתה צריך להיות איתו כל החיים.
‫שלא היה רגע אחד שלא היית איתו,
‫אז אתה יכול להגיד, ‫לדעת, שהוא לא אמר משהו.
‫מאחר, ואני לא הייתי עם הנזיר ‫אפילו שנייה אחת, אני לא יכול לקחת,
‫הוא לא אמר.
‫עכשיו, אם מדובר על פסקה באורות הקודש,
‫מדובר שמה בפסקה שמדברת על ספיחי הנבואות,
‫שאצל הרב קוק היו ספיחים, ‫כלומר, איזה מין נערות כאלה
‫של ראשית ההופעה של ‫הנבואה, אבל הנבואה עצמה,
‫דווקא מתוך כתבי הנזיר, לפחות המוכרים לי,
‫דווקא משמע שהיא לא חזרה.
‫מה אני אעשה?
‫טוב.
‫מה, ספיחים זה יותר מרוח הקודש? -כן.
‫מה זה אומר? -מאמצעית.
‫אז מה זה עומד לפני ‫הבורא, אמרנו, ללא המסכים.
‫עכשיו, המצב הזה הוא מצב מאוד קשה. ‫זאת אומרת, לעמוד ללא הגנה,
‫זה אחד הדברים המסוכנים ביותר שיש לאדם,
‫ולכן בני אדם משתדלים לא להתפלל.
‫תשמעו לב לזה.
‫רוב בני אדם לא רוצים להתפלל,
‫וגם בין אלה שמתפללים, הרוב לא מתפלל,
‫ובאותו מיעוט בתוך המתפללים שכן מתפלל,
‫עושים הכול כדי שזה יעבור מהר.
‫נכון?
‫עכשיו, האם זה בא מתוך ‫שלא מעריכים את התפילה?
‫הייתי אומר, הפוך.
‫אנשים יודעים מהי העוצמה האדירה של התפילה,
‫ולכן פחדים מזה.
‫איך אני יודע? זו הגמרה, אומרת.
‫דברים העומדים ברומו של ‫עולם ובני האדם מזלזלים.
‫מה זה רומו של עולם?
‫שהאדם בתפילה נמצא ‫ברום של העולם, אתה רואה?
‫בפסגה יותר פסגתית מזו של האברסט.
‫ברור שדבר כזה מפחיד ‫מאוד, לכן בני אדם מזלזלים
‫כדי שזה יעבור מהר.
‫זה כמו אדם שמחזיק בחומר רדיו-אקטיבי,
‫שעושה הכול כדי שמהר ‫מהר זה יעבור למישהו אחר.
‫מה אתה אומר?
‫אני לא יכול להסביר למה זה ‫מסוכן, למה זה מפחיד, למה זה...
‫למה זה מסוכן, שאלה יפה.
‫התשובה היא פשוטה.
‫כי אני עומד למשפט על ידי כך.
‫כלומר, כי אם אני עומד לפני השם, ‫אני עומד לפני מי שברא אותי, נכון?
‫אז כשהוא ברא אותי, הוא ציפה ממני למשהו.
‫יש תוכנית.
‫ועכשיו אני עומד למבחן האם ‫אני עומד בדרישות של התוכנית.
‫והתשובה היא שלא.
‫כי ודאי שתמיד יש הפרש ‫בין המצופה לבין המציאות.
‫לכן זה מעמיד אותי למשפט.
‫אני בתפילה, מישון פלילי, פלילים.
‫מתפלל, אני מעמיד את עצמי למשפט. בבקשה.
‫מצד שני, אין שמחה גדולה מאשר זה ‫שמי ששופט אותי הוא מי שברא אני.
‫כן.
‫אבל נראה על העמדה הנפשית של המתפלל.
‫נכון.
‫זה לא משנה אז אם זה ‫תפילת 18 כרגע או משהו אחר,
‫או אפילו דיבור ספונטמי. -לא נכון.
‫מדובר דווקא בתפילת 18.
‫כי תפילת 18 היא התפילה.
‫היא המצב שבו המסכים האלה מוסרים.
‫אני לא כל הזמן עומד בתפילה.
‫אבל אין לאדם יכול לעמוד לפני ורוא...
‫עכשיו פריטי הוא מחליט, ‫הוא הולך לסוח בשדה,
‫וזה מה שעושה?
‫אז גם זה סוג של מעשה. ‫זאת אומרת, שמתה לי מה שאמרת.
‫הוא הולך לסוח בשדה. ‫כלומר, יש תנאים מסוימים לפתיחה הזאת.
‫את לא יודעת בתפילת 18?
‫בעיקרה תפילת 18.
‫כי הרי, למשל, גם מי ש...
‫עכשיו, כשרבין החיים ברסלב ‫אמר שצריך האדם להתבודד
‫ולדבר עם הקב". בלשון אשכנז המורגל בינינו.
‫מכן, אגב, כשהוא יתדבר עם הקב". ‫הוא צריך לדבר יידיש.
‫אז בלשון אשכנז המורגל ‫בינינו הוא הכוונה ליידיש.
‫אז אוי, תתה.
‫עכשיו, גם רבי נחמן, מעניין מאוד, ‫הוא לא אמר לבטל תפילת 18 בגלל זה.
‫מעניין למה. כלומר, האם רבי נחמן ‫שם את ההתבודדות מעל תפילת 18?
‫אני חושב שכן. שפחות, דווקא. ‫פחות מתפילת 18.
‫זאת אומרת, אני הולך ומתבודד, ‫מדבר בלשון אשכנז המורגל בינינו,
‫אל האלוה שפניתי אליו בתפילת 18.
‫כמובן. וזה לא סתם. ‫תפילת 18 היא תפילה שהנביאים חיברוה.
‫לכן שמה אני מובטח שאני לא טועה.
‫כיוון שאני התפללתי תפילת 18, ‫אני עכשיו הולך להתבודד ביער.
‫ואז אני יודע שמה שאני... ‫הוציא מהנפש שלי זה אמיתי.
‫אבל יש קצת שאלה, גם ‫בגלל התהיות של תפילת 18,
‫זה יותר קשה לבצע את מה ‫שהרבה אומר, את כל העמדה הזה,
‫גם אם מי שמתבייל לא באמת מתפלל, ‫חלק מהקושי זה בגלל שזו תפילת 18,
‫ולא דבר ספונטני. -לא, ההפך.
‫זה שזה קשה להתפלל תפילת ‫18, זה לא בגלל שזה ספונטני,
‫שזה לא ספונטני, אלא בגלל ‫שזו תפילת 18, בגלל שזה רציני.
‫כי זה באמת. ‫בתפילת 18 אני באמת עומד לפני השם.
‫השם כן בהתבודדות הולך ‫לדעה לפני מי אני עומד בדיוק.
‫כן?
‫הרב, אז למה בעצם חשוב שאדם ‫ייתן לזה דין, אם הוא ציפה לישוע,
‫או אם הוא נסע בנתן באמונה או קבע את דין,
‫ולא שואלים אותו האם התקלת בכוונה? בעצם.
‫אתה שואל מדוע... ‫-אבל זה גם חשוב להתגמר כמידה.
‫למה אתה אומר שהדברים ‫שאדם צריך לתן אליהם את הדין,
‫בעולם העליון, זה על ציפית ‫להישוע ונסתה בנתן באמונה וכדומה,
‫ולא על תפילת 18? ‫התשובה היא שגם, אני ארחיב את השאלה יותר,
‫מדוע לא קללו בזה קיום המצוות?
‫תכרוע, אם אדם מצופה ‫ממנו שיקיים תריאג מצוות,
‫אז כשאני עולה למעלה, ישאלו ‫אותי האם קיים את המצוות.
‫נכון? אז למה... והתפילה היא אחת המצוות.
‫מהחשובות שבהן, נכון? ‫אז למה לא שואלים אותי בכלל
‫על כל תריאג המצוות? ‫האם אמרתי, אלל ביום העצמאות?
‫האם אני שירתי בצבא? האם אני...
‫כל המצוות החשובות, כן?
‫האם הצבעתי לכנסת? כל מיני מצוות חשובות.
‫מדוע לא שואלים אותי את זה? ‫התשובה היא שכל זה מעוקב
‫בגלל השאלות שמה אני שאל אותה מקודם.
‫זאת אומרת, יש בכלל דרך עץ קדמה.
‫אז אם לא נסתה ונתתה באמונה, ‫עוד לא פותחים את התיק של המצוות.
‫זה הכוונה. בבקשה.
‫אם תגיד שבתחילת 18 יש פה מישהו סכנה...
‫כן, לדי. -מה זאת אומרת?
‫אם גם יש סכנה, אז למה להכניס את זה?
‫יפה. אתה אומר כך, שהזכרתי ‫שבתחילת 18 יש מישהו סכנה,
‫מה פירוש סכנה, ואם ככה, ‫אז למה להיכנס לסכנה?
‫טוב. תשובה. ‫זו סכנה בגלל שאני עומד לפני מי שברא אותי.
‫ומי שברא אותי, יש לו ציפיות ממני.
‫יש את בריאתי. ובמציאות אני לא ‫תמיד תואם את מה שהוא מצפה ממני.
‫ולכן זה מעמיד אותי למשפט.
‫כי אני בא עכשיו לבקש מהקב". משהו.
‫אם אני בא לבקש סימן שאני ‫ראוי, והוא אומר, אה, אתה ראוי?
‫בוא נבדוק אם אתה תואם את מה שציפיתי ממך.
‫ובדרך כלל המציאות היא שלו, כי היא ‫תמיד דפרש בין האידאל לבין המציאות.
‫ולכן התפילה נקראת תפילה במשל להתפלל.
‫המציאות הראשון עומד ‫בפלילים, עומד במשפט לפני הקב".
‫עד כאן ההסבר למה זה סכנה. ברור?
‫נדמה לי ששמעתי פעם את ההסבר הזה. -כן.
‫כן. אז לא, כי בקשר שאני אסביר, סימן ‫שההסבר הפעם הראשונה לא סיפק אותה.
‫עכשיו, לגבי השאלה, אז ‫למה להתקיים את הסכנה?
‫תשובה, כי זה מסוכן לחיות בכלל.
‫אז אולי בכלל אפשר לא להיוולד.
‫ברור, אפשר להגיד, תשמע, ‫אני מעדיף חיים בלא כל אתגר.
‫בבקשה, אז אל תחיה.
‫אבל זו, אכלת אותה, הסכמת בסוף לרדף לכאן.
‫אז עושים את זה.
‫נוסף על כך, הרי אם ‫האדם לא ייכנס לסכנה הזאת
‫של בדיקת עצמו בעצם, ואדם ‫בודק את עצמו על ידי התפילה,
‫בשביל מה הוא חי, בשביל מה זה טוב.
‫דבר נוסף, יש גם מצווה להתפלל.
‫זה מצווה להיכנס לסכנה הזאת.
‫נכון.
‫זה כמו שאפשר להביא ‫ילדים לעולם, זו סכנה, לא?
‫לך תדע, יש נשים, לא עלינו ולא עליכן,
‫שמתות בשעת ידי תן.
‫היא סכנה, הרעיון.
‫אז אולי היינו צריכים לאסור את זה.
‫אז למה יש מצוות ברור?
‫כנראה שבסופו של דבר זה יותר טוב.
‫טוב, כיצד הרב אומר שתפילה זה מסע ומתן?
‫מאחר ואין לי יכולת לראות את הבורא,
‫ואני לא בעמדה לעמוד על דעתי ‫כמו אברהם שאמר את דעתו לבורא.
‫אם כן, זה לא מסע ומתן, זה רק הגשת בקשות,
‫ותקווה שהבורא ימלא את כולנו חלקנו.
‫אני מבין, מסע ומתן, תבין ‫את זה במובן שיש לי סיג ושיח,
‫לא במובן של אני מתווכח.
‫אלא במובן שזה לפני הבורא באמת שאני מדבר.
‫זה לא סתם ששלחתי פאקס, ‫ואני מקווה שהמזכירות שמה
‫לא ישכחו את זה באיזה סל.
‫אלא אני באמת, עם הבורא דיברתי.
‫אני פניתי אליו, זה לא מכוון שיש מסע ומתן.
‫לזה התכוונתי. בסדר? טוב.
‫זה כמו שאתה אגיד, הנה, פה הביטוי גם,
‫האחד שהוא עומד במשלי ‫הבורא ונושא ונותן עמו.
‫זה לא הלשון שלי, זה לשון רמחן.
‫הוא אמר את הביטוי הזה.
‫אף על פי שאין עינו של אדם, רואה הוא.
‫ותראה, כי זהו היותר קשה, ‫שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי.
‫יען, אין החוש עוזר לזה כלל. ‫כלומר, אין לנו תפיסה חושית,
‫חס וחלילה וחס ושלום, של האלוהות.
‫אומנם, מישהו בעל שכל נכון, ‫במעט התבוננות ושימת לב,
‫יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר, ‫איך הוא בא ונושא ונותן ממש,
‫אם הוא התברך, שים לב שעוד ‫פעם הוא משתמש בביטוי נושא ונותן,
‫אז אל תבוא אליי בטענות, שלך פאקס לאחד.
‫ולפניו הוא מתחנן, מאיתו הוא מבקש.
‫והוא התברך, שמו מאזין לו, מקשיב לדבריו.
‫כאשר דברי, ישאל ראה הוא, ‫וראה הוא מקשיב ושומע לו.
‫אז זה מנהין, האם האמירות האלה ‫מחזיקות מים מבחינה פילוסופית?
‫מה? -לא.
‫בוודאי שלא מחזיק מים, נכון?
‫לכן אם היית מבקש, נגיד, ‫מפילוסוף לחבר תפילה,
‫איך הייתה נראית התפילה שלו?
‫אני חושב שהוא היה מתחיל ‫בעת הקדוש וגומר שם.
‫לכן רבי יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי
‫שאוקדמו שתי הברכות הראשונות לברכה השלישית
‫כדי לעקוף את הבעיה הזאת.
‫הוא אומר, אלוהינו ואלוהי אבותינו, ‫אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב,
‫נביא גוהל ו... מה? -זה לימוד זכות כתובת?
‫לא, זה לא לימוד זכות, בכלל לא.
‫זה בא להסביר מה אנחנו עושים בתפילה.
‫אנחנו פונים אל האלוהים ‫בתור מי שמעורב בהיסטוריה.
‫הוא אלוהינו ואלוהי אבותינו, ‫אלוהי אברהם, אלוהי יצחק,
‫אלוהי יעקב, הוא מביא גוהל.
‫והוא מחיים את אמא, והוא מחלקל חיים בחסר.
‫ולכן אנחנו פונים אליו.
‫אבל תזכור שהוא קדוש.
‫מה זה הוא? זה מה שהוא קדוש? ‫שאי אפשר להשיג אותו באמת.
‫אז מה זה מה שדיברת לפני כן?
‫זה לפני ששמתי לב שהוא קדוש.
‫כי אם אני אשים לב בהתחלה ‫שהוא קדוש, לא אוכל להתפלל.
‫יוצא לפי זה שיש בתפילה ‫איזו תערובת של חוש אומור,
‫שמניח שניתן לאדם לדבר ‫עם הבורא, כדברי של ראו.
‫אבל באמת באמת הוא קדוש. אז למה התפללת?
‫כי כך רצונו של הבורא שתוכניותיו ‫תתקיימנה דרך תפילת האדם.
‫ולכן צריך שאני אוכל לעשות ‫את ההבחנה הזאת בתוך הנפש
‫בין מה שאני לומד לבין מה שאני חווה.
‫התפילה היא הרגשית חווייתית, ‫והיא מדברת אל הקדוש ברוך הוא
‫כאילו שהוא מלך שאני שכנע אותו בדמעותיי,
‫אף על פי שהשכל מורה על כיוון אחר לגמרי.
‫מבין? כן. יש דואליות בתוך הנפש. כן.
‫הנוסח התפילות קודם ‫18, והוא בתחילה של היום
‫של אנשי כנסת הגדולה, חוץ מעולם הרשיניים.
‫אז מה הבעיה? -אבל מה על ידי נביאים?
‫אנשי כנסת הגדולה היו נביאים?
‫אתה שואל מי קבע את הנוסח של התפילה.
‫התשובה היא, אני משמש בלשון של הגמרה,
‫אנשי כנסת הגדולה ובהם כמה נביאים?
‫תקנו 18 ברכות על הסדר.
‫שים לב, שלא תמיד הגמרה אומרת כך.
‫לפעמים הגמרה אומרת, תקנה ‫את אנשי כנסת הגדולה, נקודה.
‫למה הגמרה בחרה לומר ובהם כמה נביאים?
‫בישת תפילה, יצריכה נבואה.
‫בירושלמי כתוב שהיו בתוך ‫אנשי כנסת הגדולה 83 נביאים.
‫אם זה רק חגי וזכריה ו...
‫את אומר רק חגי, זכריה, מלאכי, ‫ועזרה ונחמיה ומורדכי ודניאל
‫ומי עוד? ברוך בן נריה.
‫אלה יש מחלוקת, יבואי הנביא.
‫ברוך בן נריה. ‫גם אם מישהו יש עליו מחלוקת שהוא נביא,
‫זה בכל עוד מדרגה טובה, להיות ‫אחד שיש מחלוקת עליו אם הוא נביא.
‫ברוך בן נריה לא זכה לנבואה.
‫ברוך בן נריה לא זכה ‫לנבואה, ככה אתה טוען, נכון?
‫אז אתה חולק על רשי. -כי בירמיהו...
‫אז אתה חולק על רשי. ‫-כי הוא אומר שלמד והיה גדול בתורה.
‫אז אתה חולק על רשי.
‫אתה אומר שרשי חולק על ירמיהו, כי ‫בירמיהו כתוב שהוא לא זכה לנבואה.
‫נכון?
‫הוא כתב מפי ירמיהו.
‫כן, אבל אתה אומר שהוא ‫לא זכה לנבואה, נכון?
‫בירמיהו הוא כתוב מפורש, ‫שהוא ביקש ולא ניתן לו, נכון?
‫כן, אבל רשי מביא במסכת ‫מגילה רשימה של 48 נביאים,
‫והוא כולל גם את ברוך בן נריה, הקיצב.
‫אלא שברוך בן נריה, כשביקשת ‫אותה נבואה שמוזכרת בירמיהו,
‫לא קיבל, ואחר כך קיבל.
‫בסדר?
‫וכלומר, וגם אם היינו אומרים כדבר אחד,
‫אדם שראוי להיווקש נבואה זה כבר מדרגה.
‫אבל בקיצור, יש לנו יותר ‫משלושת אלה שהזכרת, יש עוד דבר.
‫חוץ זה, אם תסתכל בספר נחמיה, ‫יש תפילה של אנשי כנסת הגדולה.
‫אנשי כנסת הגדולה. יש תפילה שם ‫של אנשי כנסת הגדולה שעזרה אומר,
‫ואחר כך יש חתימה. ‫חותמים על התפילה הזאת 83 אנשים.
‫אז כנראה שלזה התכוונה הגמרה.
‫אז כך שיש לך את השמות שלהם גם.
‫שלום לרב. ‫אם אדם חי את היום שלו ואת החיים כתפילה,
‫זאת אומרת שיהיה בו דיאלוג מתמיד עם הבורא.
‫תודה רבה שעכשיו אתה מרגל את השם.
‫אתה גר בירולים, שם את הלב.
‫השואל טוען שהוא גר בירולים. ‫אני לא יודע איפה זה.
‫שלום לרב. אם... היי, הלו.
‫אם אדם חי את היום שלו ואת החיים כתפילה,
‫זאת אומרת שיהיה... ‫נגיד שיש בו דיאלוג מתמיד עם הבורא.
‫יכול להיות שהתפילה הרגילה זה סוג ‫של ירידה לסוג של קשר פורמלי יבש?
‫יש טענה כזאת, יש כאלה שטענו את זה,
‫שיש אנשים שכל ימם, כל היום ‫שלהם הוא תפילה, כל יומם תפילה.
‫ואז באמת בשבילם לא צריך שום נוסח, ‫אבל זה מדרגה שאין לנו השגה בימינו.
‫לא נראה לי.
‫מדוע תומעה מהווה לכאורה ‫מניעה ומגבלה לתפילה?
‫הדרישה בהגמרה לתבוא ‫לפני התפילה בתומת קרן,
‫ואילו החטא לא מהווה מסך ומניעה לתפילה,
‫אולי אי אסור לחוטא ‫להתפלל, ואם אסור, מה נעשה?
‫כלומר, תומעת הגוף עשוי למנוע תפילה.
‫הרי בזמן חזל היה אסור ‫להתפלל לבעל קרי בלי תבילה.
‫ואילו החטא לא מונע תפילה, עד כאן השאלה.
‫תשובה.
‫יש בשביל זה פסוק שתיקנו ‫חזל לומר בתחילת התפילה,
‫שנקרא תפילה העריכתה.
‫זה פסוק, ה' שפתיי תפתח וכו'. נכון?
‫למה הפסוק הזה קיים?
‫בגלל שהחוטא הוא מי שסילק ‫מעצמו את האדנות של הבורא.
‫ולכן כאשר האדם מקבל ‫על עצמו את אדנות הבורא,
‫ולכן הפסוק מתחיל בשם אדנות ולא בשם הוויה,
‫הוא מסולק מן החטא, ולכן יכול להתפלל.
‫אבל זה שייך לשיעורים שעברנו על התפילה.
‫היהיהן לכבודו הן בדיסק, הן ‫בארכיון, והן בחוברת עיון תפילה
‫שיצאה לידי הישיבה ‫לבוגרי צבא של הרב ציפורי,
‫ושמה דעת לנפשו של השואל תנעם.
‫פה היינו.
‫ואחר שהקבע זה בדעתו, צריך ‫שיתבונן, על רוממותו יתברך.
‫אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהילה,
‫על כל מין השלמות שתוכל ‫מחשבתנו לדמות ולהבין.
‫שימו לב פה, הדיאלקטיקה שדיברנו עליה,
‫בין האפשרות לדבר עם ‫הבורא לבין אי האפשרות לדבר,
‫מופיע פה גם כן בדברי רמחל.
‫כשאתה בא לדבר עם הבורא, קודם ‫כול תדמה בנפשך שאפשר לדבר,
‫שאם לא כן לא תוכל להתפלל.
‫ואחרי זה תקבע בדעתך שהוא למעלה מכל מחשבה.
‫ועוד צריך שיתבונן על שפלות ‫האדם ובחיטותו לפי חומריותו וגסותו.
‫כל שכן לפי החטאים שחטא מאודו,
‫כי על כל אלה אפשר שלא ‫יכחד ליבו ולא ירעש בעודו מדבר,
‫לדבריו לפניו יתברך, הוא מזכיר בשמו,
‫הוא משתדל להירצות לו.
‫כלומר, מלבד הקושי המהותי, ‫הן של הדיבור עם הנעלם,
‫עם זה ש... מה זה כל האלה?
‫עם זה שאי אפשר לדבר עם ‫האלוהות ובכל זאת אני מדבר.
‫בנוסף לכך, גם אם הייתי ‫פותר את כל הבעיות האלה,
‫אבל יש בי שפלות.
‫ומהי השפלות? ‫הן מצד גסותו של החומר של האדם,
‫שהאדם הוא כמין ביוב שהוא מאכיל ומוציא,
‫מזרים דרכו, אם אפשר בלי... ‫אני אראות את זה ועושה המון רעש.
‫כן, ניכל, כשאתם מחלקים ‫סוכריות בשמחות ובתי כנסת,
‫יש שני סוגי סוכריות. ‫יש כאלה שהנייר מרשרש,
‫ויש כאלה שזה שעה אבני.
‫אז להשתמש בשעה אבני, ‫המכון נטופי, ולא במרשרש.
‫כי המרשרש, הילדים עושים ‫קצת ככה, צ'יק צ'יק צ'יק,
‫וזה מונה את התפילה, את הדרשה וכו'.
‫זה היה רק בדרך אגב.
‫ובכן, איפה היינו?
‫כן, שיש השפלות הטבעית של האדם.
‫השפלות הטבעית זה שאדם זומה סך הכול לביוב,
‫מכניס מפה, מוציא משם.
‫אז יש שפלות טבעית באדם, שלא ‫לדבר על כל המגבלות של הגוף וכו'.
‫אבל מלבד זאת, יש עוד שפלות ‫נוספת, והיא חתותיו של האדם.
‫זה דווקא לא הכרחי, כי ‫אדם יכול גם שלא לחתות.
‫אבל מצויים הרבה אנשים שיש להם חתאים,
‫ולכן גם זה מוסיף בושה ‫וחלימה, וזה מצטרף ליראה.
‫כי על כל אלה אי אפשר ‫שלא יחרד ליבו ולא יראה
‫שבעודו מדבר דבריו לפני ברך, ‫הוא מזכיר בשמו ומשתדל להירץ אותו,
‫ומה שהמערה כתוב, היוודו את השם ביראה,
‫וגילו ביראה דעה, הוא כתיב, ‫אל נערץ בסוד קדושים רבה
‫ונורא על כל סביבהו.
‫כי המלאכים, להיותם יותר קרובים ‫אליו בברך מבין הגוף החומרי,
‫קל להם יותר לדמות שווח גדולתו,
‫על כן מוראו עליהם יותר ‫ממה שהוא על בני האדם.
‫כלומר, מי באמת יש לו אירת שמיים אמיתית?
‫למלאכים יש יותר אירת שמיים מאשר לנו. למה?
‫כי הם יודעים לפני מי ‫הם עומדים, יותר מאיתנו.
‫גם אנחנו קצת יודעים לפני מי אנחנו עומדים,
‫אבל הם באמת יודעים לפני ‫מי, לפחות יותר מן האדם,
‫ולכן יש להם ירעה.
‫ועמנם דוד המלך, עליו ‫השלום, היה משבח ואומר,
‫למדנו, כן, על כל פנים, ‫שיש שלושה דברים הנדרשים
‫כדי לקנות את הירעה בתפילה.
‫זה שהאדם מדמה בנפשו שהוא ‫עומד לפני מלך מלכי המלאכים ממש,
‫ב' שהמלך מלכי המלאכים למעלה מכל השגה,
‫ג' שפלותו של האדם הן ‫מפאת טבעו הגס ומפני חטאיו.
‫ועמנם דוד המלך, עליו ‫השלום, היה משבח ואומר,
‫יש תחווה לך לקודשך בעירתך.
‫הוא כתיב, ומפני שמי, ניחת הוא, ואומר,
‫אלוהיי, בושתי ונחלמתי ‫להרים אלוהיי פני אליך.
‫מי זה שאמר את זה?
‫דוד המלך. -אתה אומר דוד המלך.
‫יש עוד הצעה? -עזרה.
‫עזרה. אז מה נעשה? ‫בין עזרה לדוד אנחנו מתלבטים.
‫מה התשובה האמיתית? -עזרה.
‫עזרה. כן, עזרה הוא זה שאמר את זה.
‫למה זה חשוב לי לציין שזה עזרה? ‫כי הוא ממתקני התפילות.
‫הוא מאנשי הכנסת הגדולה שתיקנו את התפילה.
‫ואולם העירה הזאת צריך שתגבר בלב בתחילה,
‫ואחר כך תראה פעולותיה גם בעברי הגוף.
‫כלומר, קודם כול זה מתחיל מהעירה הפנימית,
‫ואז יש התנהגויות הנלוות אל העירה הפנימית.
‫מה הסכנה?
‫שהיה הפוך. ‫שאדם יתחיל עם ההתנהגויות של עירה
‫וחושש על ידי זה הוא קונה עירת שמיים.
‫כמו שכותב רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,
‫שעירת שמיים זה לא ערמת גביני העיניים.
‫כן? יש רבי יהודה שרואים שהגבות ‫שלו ממש למעלה מרוב דביקות.
‫כן? זה לא דביקות, זה סתם.
‫לפעמים זה יכול להיות שאדם ‫מתוך שהוא חש ומת דביקות,
‫אמיתי, אז גם גביני העיניים שלא מתרוממים,
‫אבל זה ממש לא הקטע, כמו שאומרים.
‫לא לדען המעשים שמשכנתם עליו.
‫אז זה לא בחסידות, אם קרה.
‫מה שאומרים, המעשים מפשרים את הלבבות,
‫זה לא שייך לימדת החסידות. ‫זה יותר למחלת הדעת.
‫ואולם העירה הזאת צריך שתגמר בלב בתחילה.
‫ואחר כך, הנה, אתה רואה, קודם כול בלב.
‫ואחר כך תראה פעולותיה, או ‫תראה פעולותיה גם בעברי הגוף.
‫אני חושב שצריך לנקד פה תראה.
‫מי שנקד פה תראה זה לא נכון.
‫הלוהם מה? כובד הראש והאיש תחווהה.
‫שפלו את העיניים וחיפת ‫הידיים כבד קטן לפני מלך רב.
‫וכן אמרו, זה בתפילה, לא כל היום.
‫אדם לא צריך ללכת כל היום כאילו ש... ‫כמו אטלס,
‫שכדור הארץ על כתפה, לא.
‫וכן אמרו בגמרא, רבה פחר ידי ומסלה.
‫אמר, כי אבדק הממראה.
‫והנה דיברנו עד עתה מן ההכנעה ומן הבושת,
‫שהם שתי המידות הראשונות של היראה.
‫הכנעה בהכרה, הבושת מפני שפלותו.
‫ואז אמרנו שיש שלושה דברים ‫בהיראה, זמן נשאר, הכבוד.
‫נכון? מדברת עמי, אין הכבוד.
‫שצריך לכבד את מי שאני יערה מפניו.
‫שימו לב שאין פה בכלל זכר ‫ליראת העונש או דברים כאלה,
‫שזה לא שייר בכלל לכאן.
‫זה שייך למידות הזהירות והמידות הראשונות.
‫הנה, כבוד המצווה.
‫ויקרא, כבר הזירונו... ‫אגב, מה פירוש פחר ידי?
‫מה? -שילב?
‫לא, לא שילב. וודאי שלא שילב את ידיו.
‫לא שילב ככה? -לא, אלא הניח זו על זו.
‫כבר הזירונו עליו החכמים ‫זל, ואמרו, זה אלי ואן והוא.
‫אלי ואן והוא.
‫התנאה לפניו במצוות.
‫ציצית, נאה. תפילין, נאה.
‫ספר תורה, נאה. לולב, נאה וכו'.
‫כלומר, זה שהמצווה היא ‫אסתטית, זה חלק מן היראת שמיים.
‫כלומר, זה חסידות.
‫תגיד, מה אכפת לי שהתפילין מכוערות?
‫העיקר שיצאתי דחובה. ‫לא, התפילין צריכות להיות יפות.
‫וכן אמרו, הידור מצווה עד שליש.
‫עד כאן מי שלא, מכאן ‫ואילך, מי שלא, הקב' ברוך הוא.
‫אחרי דעת ספרות זה הם זל, ברור מללו,
‫שאין די בה עשיית המצווה ‫לבד, אלא צריך לכבדה ולהדרה.
‫ולהוציא ממי שלעכל על עצמו ולומר, אין ‫כבוד אלא לבני אדם המטפטים בעבדים אלה.
‫אך הקב' ברוך הוא אינו חושש לזה כי ‫הוא מרומע מדברים האלה ונשגב מהם.
‫וכיוון שהמצווה נעשית להמיטה, די בה זה...
‫עכשיו שמעתי מי שאמר שהנוי ‫של הסוכה זה שהיא כהלכה.
‫זו נויה של סוכה, שהיא נעשית כמצוותה.
‫אבל זה לכאורה קשה לקבל דבר כזה,
‫כי הרי זה שאתה צריך לעשות את ‫הסוכה כהלכה זה חיוב, זה לא נוי.
‫הנוי זה שאתה שם שם כל ‫מיני דברים קיטשיים כאלה.
‫יש קיץ' דתי מצוי שקוראים ‫לו בימינו נוי מצווה.
‫ככה טוענים.
‫לא חיים לעשות את הדברים ‫קיטשים, אבל בינתיים מקובל בדורנו
‫שהקיץ' זה סימן להירת שמיים.
‫זאת אומרת, אתה לוקח פסוק, ‫אומר אותו במבטא אשכנזי,
‫מוסיף אוי אוי אוי, ויש לך שכב קודש.
‫הנה, דוגמה. אז זה כנראה מינוי של מצווה.
‫יש גם חושבים שהדברים צריכים ‫להיות יפים, אבל זה עוד סיפור.
‫טוב, אז לכלומר, באמת, זו ‫שאלה למה הקב' הוא צריך
‫שאתה תעשה את הדבר בצורה נאה.
‫הוא הרי לא צריך את זה, ‫אלא יש פה כמה דברים.
‫קודם כול, הנוי מורה על יחס רציני שלך.
‫אתה מכבד את הדבר. ‫אבל יש פה משהו יותר עמוק.
‫ייחוד הבורא, האמונה שהשם אחד,
‫היא אמונה שמחייבת גילוי בכל.
‫ולכן דווקא הגילוי בממד ‫האסתטי זה השלמת הייחוד.
‫לכן בית המקדש היה יפה. ‫למה בית המקדש היה יפה?
‫כי הוא נויו של העולם. ‫כיוון ששם מתגלה הייחוד של הבורא,
‫אז יש הכרח שהייחוד הזה ‫יבוא לידי ביטוי בכל הממדים.
‫לכן צריך שזה יהיה גם יפה. ‫אם זה רק יפה, זה בעיה,
‫אבל צריך להיות גם יפה, זה משמעותי.
‫זה נקרא מידת ההוד אצל חכמי הקבלה.
‫שההוד, כשהדבר מגיע עד ‫כדי הוד זה סימן שהוא אותנטי.
‫יש בתפילה, אומרים, אמת ‫ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן
‫ואהוב וחביב ונחמד ואדיר, ‫מותוקן ומקובל וטוב ויפה.
‫עכשיו, יש מבעלי הדרשות הבינוניות שאומרים,
‫אמת זה בהתחלה, יפה זה בסוף, נכון?
‫מכאן, שמה שאמת לא צריך ‫להיות יפה, מה שיפה זה לא האמת,
‫אין לך דבר יותר מרוחק אחד ‫מהשני מאשר האמת והיופי.
‫אבל המעמיקים שמו לב ‫שלפני כל המילים האלה יש וו.
‫אמת ויציב. ‫אם כן, זה אמת, זה כל כך אמת שזה גם יציב.
‫אם כן, זה גם יציב. ‫זה כל כך אמת שזה גם נכון, שזה גם קיים.
‫ולכן יוצא שהוו של ויפה זה ‫הביטוי של האמת האולטימטיבית.
‫אם זה גם יפה, אז זה סימן שזה אמת באמת.
‫אם לא, זה קצת אמת וקצת לא אמת. ברור.
‫יש ביטוי כזה אצל היוונים, קאלוס קגטון.
‫אמת, אם כן... זאת אומרת, יפה, אם כן אמת.
‫עכשיו, על זה יש סימן ‫דגש שונה בין יוון לישראל.
‫הרב יוסף דווה לוי ‫סולובייצ'יק, הצהל היה אומר
‫שאצל היוונים מה שיפה זה האמת. ‫כל מה שיפה הוא אמת.
‫ביהדות כל מה שאמת הוא גם יפה.
‫אבל ברור שיש פה מפגש בכל ‫זאת בין שתי מגמות של הייחוד
‫הייחוד בין האסתטי לבין האמיתי.
‫אז כרטפי זה שהחוש האסתטי ‫זה לא רק בגלל שזה נחמד
‫לחיות בחברה בעולם יפה, ‫אלא יש פה משהו ששייך
‫למדי את החסידות באופן אמיתי. ‫זה כבוד המצוות, נוי המצוות.
‫אומנם האמת הוא שהאדון ‫ברוך הוא נקרא אל הכבוד,
‫ואנו חייבים לכבדו, אף על פי שאינו ‫צריך לכבודנו ולא כבודנו חשוב וספון לפניו.
‫ומי שממעט בזה במקום שיכול ‫היה להרבות, אינו אלא חוטא.
‫בבקשה. -בגלל כל החסידות,
‫אז מה שאנחנו חייבים לחוטא? ‫-אה, יפה. שאלה יפה מאוד.
‫אם מדובר במדידת חסידות, אז מה החטא בזה?
‫זה לא חובה להיות חסיד, נכון? ‫זאת השאלה. תשובה.
‫חסידות היא חובה למי שראוי למעלה הזאת.
‫כלומר, מי שראוי למעלת החסידות זה ‫חטא בשבילו לא להיות במעלה הזאת.
‫לא היה כוונה.
‫הוא מה שהנביא מלאכים ‫התראה עם על ישראל בדבר ה'
‫וחי את הגישון עיוור לסבוח הנראה?
‫הקרבה הונא לפחתיך, הירצח הוא היספנך?
‫כן, אחד יש לו בתוך העדר ‫שלו יש כבש שכזה לא רואה טוב.
‫הוא אומר, טוב, נשים ממנו קורבן.
‫כלומר, אם שהם דובר בשביל ‫הפכה, דהיינו, לשלם מיסים,
‫בוודאי שאת זה הוא לא היה רוצה. ‫אבל הקב' אתה נותן.
‫כן, היום עושים את זה ממעשה, כי ‫רצון השם שניתן דווקא את הרכוב.
‫למה? כיוון שאי אפשר לקהן לאכול את זה.
‫אבל אם הקהן היה ראוי לאכול את זה, ‫הייתה נותנת דווקא את הבננה הטובה,
‫לא הרכובה. -אבל למה אתה נותן לקהן?
‫זה לא... המטרה פה זה לא לקהן,
‫אתה משתמש בזה לקב' אתה יכול... ‫-לא, אני לא נותן את זה,
‫אני נותן לקהן. -אתה נותן את זה לקהן.
‫אני נותן לקהן שהוא אדם קדוש.
‫אבל כיוון שאני לא יכול לתת ‫לו, עד רבה, זה בל תשחית.
‫חבל לתת לו את הבננה, לתת את הבננה הטובה
‫כשממביליה הולכת לאיבוד. ‫-כאילו, כלומר, לקב' הוא...
‫אם הייתי יכול לקיים מצוות ‫נתינה, הייתי נותן את הכי טוב.
‫כמו למשל בשמן של תרומות ‫ומעשרות, שנותנים לקהן לשריפה.
‫אז זה, נותנים לו את השמן הטוב.
‫אבל למשל, בקטורה, שאדם נותן את זה לקב'
‫לא מוגבל את זוכות קומר שהוא... ‫-לא משנה, לא משנה,
‫אבל פה אני לא נותן לקב', ‫כשאני זורק את זה לפח,
‫אני לא נותן לקב', אני רק הפרשתי.
‫קיימתי מצוות הפרשה ‫ולא קיימתי מצוות נתינה.
‫בסדר? טוב.
‫ואולם חכמים, זיכרונם יברחיי, ‫זירונו להתנהג איפך זה בעבודה,
‫ואמרו בעניין מים שנתגלו שלא יסננן במסננת.
‫מטעם אמור דה אמרי להדיות.
‫לגבוה, מי כאמר, לט להקריבי עונה לפחתיך,
‫יש פה טעות בניקוד, לפחות תציל במדורה שלי.
‫כלומר, מי כאמר, סימן שאלה.
‫לט להקריבי עונה לפחתיך, סימן שאלה נוסף,
‫ולא לט לפסיק, כמו שכתוב כאן.
‫טוב, זאת אומרת, רה, מה? רה, נאמר, חיסרון,
‫יש בימים שנסתננו, ‫וכולם מותרים להם להדיות,
‫ואפילו אחי, אסורים להם ‫לגבוה משום שאינו דרך כבוד.
‫והאמרו עוד בספרי,
‫וכל מבחר נדרכם, אגב, כולם ‫פה יודעים מה זה מים שנסתננו
‫והקריבי עונה לפחתיך וכו', טוב?
‫ואמרו עוד בספרי, וכל מבחר נדרכם,
‫היה פה רמז של ביקורת,
‫שאנשים עוברים פה על הלכה מפורשת,
‫זה לא מדיית חסידות, יש הלכה מפורשת,
‫שאם אדם לא מבין משהו ‫בשיעור, הוא חייב לשאול.
‫כן, בבקשה.
‫מה זה מים שנסתננו? -אה, יפה.
‫הנה, אדם שפה מקיימת ההלכה.
‫תשאל את החבר שלי אדך, הרי הוא לא שאל,
‫סימן שהוא יודע.
‫נכון?
‫יש לו אותו? ‫-אתה יודע מה זה מים שנסתננו, נכון?
‫יש לי את התרגום. -אה, יש לך תרגום, יפה.
‫לכן הוא... טוב, בקיצור,
‫יש הלכה שאסור לשתות מים מגולים.
‫מים, מכוונה שנשארו ‫גלויים ללא כיסוי כל הלילה,
‫אסור לשתות אותם. למה? ‫כי אנחנו חוששים שבא נחש,
‫שטה מהמים האלה בלילה, והטיל את הארס שלו.
‫אז זו סכנת נפשות.
‫אבל אפשר לסנן את המים, ‫והארס צף, ואז אפשר לשתות.
‫עכשיו, יש פה בעיה לגבי ‫ניסוך המים על גבי המסבח.
‫שניסוך המים על גבי המסבח ‫אי אפשר לקחת מהמים הגלויים.
‫שואל את הגמרא, ואולי ‫נסנן אותם ויהיה מותר?
‫הוא אומר, לא, זה נאמר להדיות. ‫כלומר, האדם שהוא לא הקב' ברוך הוא,
‫אבל הגבוה, לקב' ברוך הוא, אי אפשר.
‫בסדר? כי הרי משום הקרבה הוא נע לפחתיך.
‫כלומר, אם היית מביא, כמו ‫שהנביא אומר, היית מביא לפחה שלך,
‫הכבס, האיבר, לא היית מביא לו.
‫אז גם לקב' ברוך הוא אתה ‫לא מביא מים שעברו סינון.
‫אז הולכים, מעיין של השילוח, כל הסיפור. ‫טוב.
‫ואמרו עוד בספרי, וכל מבחר נדרכם.
‫דהיינו שלא יביא אלי מין המובחר. ‫מבחר שהוא נדרכם, זו הכוונה.
‫אתה רוצה להקריב לקב' ברוך הוא משהו?
‫תיקח את הטוב. בסדר? ‫יש לך, נגיד, משהו, תרומה לבית הכנסת.
‫אתה רוצה לתרום, אני יודע, קוס, קוס קידוש.
‫אז מה תיקח? הקוס הפחות טובה שיש לך
‫או את הקוס היותר טובה שיש לך? ‫את זו שהיא יותר טובה, תיתן.
‫וכבר מצאנו קין והבל. ‫הבל הביא מבחורות צונו ומחלבן,
‫וקין מן הפסולת לפרי האדמה ‫כפירושם זן ומעלה בהם,
‫ואישה השם אל הבל ומנחתו, ‫ואל קין ואל מנחתו לא שעה.
‫זה דבר מעניין. ‫על מה זה נפל כל הסיפור הזה?
‫על ביקורים, נכון? ‫בחורות צונו ומחלבן, מהשמן.
‫כן. כלומר, יש לנו יום בשנה ‫שנקרא יום הביקורים, נכון?
‫כן, יש דבר כזה? יום הביקורים, יש דבר כזה?
‫חג השבועות נקרא יום הביקורים, נכון? ‫יש דבר כזה?
‫יש דבר כזה, אז למה אתה ‫אמרת לי שאין דבר כזה?
‫לא, יש, אבל לא נהנתם אותו בפנייך. ‫אחרי שבועות.
‫לא, לא, מי שבועות בא אלך ‫אפשר להביא ביקורים, אתה צודק.
‫עכשיו, יום הביקורים. ‫עכשיו, תכורה, התורה ציינה
‫שחג השבועות הוא חג של ביקורים, ‫לא ציינה שהוא חג של מתן תורה.
‫איפה מתן תורה בחג השבועות? ‫הרב אשכנזי היה מסביר
‫שחג הביקורים זה עצמו חג מתן ‫תורה, כי הרי לא ניתנה התורה,
‫אלא למי שמסוגל להביא ביקורים.
‫כלומר, אם אתה רואה את עצמך ‫כשני, ולכן אתה נותן לזולת את הראשית,
‫אתה יכול לקבל את התורה. ‫אם אתה רואה את עצמך כעיקר,
‫ולכן אתה לוקח לעצמך את ‫הראשית, את הפסולת אתה נותן לחבר,
‫אתה לא יכול לקבל את התורה. ‫מדוע? כי התורה גם היא
‫הקרבת ביקורים. הקב' ה-ר הולך ‫לקח את הדבר הטוב ביותר שיש לו
‫ונתן לזולתו. אז אם כן, הוא יקריב ביקורים.
‫לכן, מובן שיום הביקורים הוא יום מתן תורה.
‫וככה זה יתברר גם אצל קין ואבל.
‫קין ואבל.
‫וכמה דברים... ‫ואומר, והרור נוחל ויש בעיד רוז אחר,
‫ונודר וזובח מושחת ‫לדוניי, כי מלך גדול אני.
‫וכמה דברים מזירינו זל. ‫אגב, מעניין, המילה אני,
‫שמתם לב איפה היא מופיעה בתורה?
‫98% מהמקומות שבהם התורה משתמשת במילה אני,
‫זה הקב". שאומר את זה.
‫או רשע. רשע אומר אני.
‫זה מעניין. אבל באופן אמיתי, רק הקב". ‫יכול להגיד אני.
‫מכלל שהוא מלך הכבוד. מה אתה אומר?
‫אם מישהו מספור עלי מישהו ‫מהארציות, שגם לא רוצה להגיד...
‫יכול להיות, יכול להיות. טוב.
‫וכמה דברים זירונו זל שלא ‫יהיו מצוות בזויות עלינו.
‫הוא כבר אמר, רו כל האוחז ספר תורה הרום,
‫נקוור הרום, מפני בזוי המצווה.
‫מה זה לאכוז ספר תורה הרום? בלי מפה, כן?
‫אבל לתפוס את הספר תורה ‫ישירות, בלי לעטוף אותו במשהו.
‫וסדר העלאת ביקורים.
‫יהיה לנו לעיניים לראות ‫מהו הידורן של מצוות.
‫למה דווקא מצוות ביקורים? ‫כי מצוות ביקורים היא מורה דווקא
‫על ההחשבה של הזולת יותר מעצמי.
‫כדי אני גידלתי את הפרדס ‫הזה, עמלתי בו, גידלתי אותו,
‫בסוף סוף יצא תאנה אחת.
‫יש לי שמחה גדולה שאני רואה פרי בעמלי.
‫ואני אומר, לא, אם זה הראשון, זה לקב".
‫יש פה איזו התגברות של ‫האדם על האגואיזם שלו.
‫גן עבר, פום, מחטרת הרחמן הקריה.
‫ומכאן שיש מעלה להתפלל ‫למרות שאין ירעה והכנה.
‫זה גם טוב.
‫שלמה אורצי אמר, גם בקיץ' יש שמץ של אמת.
‫הוא צודק?
‫טוב, בסדר. ‫אני לא יודע אם הוא אמר את זה באמת,
‫אבל זה ראיין חמוד.
‫לכן אני יצאתי פה להגנת ‫הקיץ', אני לא שללתי לחלוטין.
‫מה זה קיץ'?
‫קיץ' זה, הנה.
‫אתה רואה את זה?
‫זה קיץ', סגנון כזה.
‫יש כל מיני... זה סוג של סגנון.
‫טוב, אני לא רוצה להגיד ‫משהו נגד ההוצאה הזאת,
‫אבל יש דוגמאות רבות.
‫דעוי. -מה?
‫דעוי זה... -דעוי, בסדר, ‫אבל באיכות לא טובה כל כך.
‫זה כזה, כן? ‫זה ורד רד עם כל מיני פייטים וזה כדי ש...
‫טוב.
‫בסדר עלת ביקורים אלינו לעיניים ‫לראות מהו הידורן של מצוות.
‫יש הרבה בתכנסת שאתה רואה את זה,
‫שיש תערובת של טעם גרוע, אבל בכמויות.
‫כלומר, מוסיף עוד משהו ‫ועוד משהו, הוא שמה איזה...
‫הוא שם פלורסנט, לא יודע ‫נשמעת נדשמה, את לא יודע מה,
‫ואתה מוסיף אחר כך ליד ‫זה בדיוק איזו מנורה מהוהבת,
‫כזאת ירוקה, יפה, ואתה מוסיף ‫על זה אחר כך חתיכת שיש.
‫אבל מה? כשאתה רואה את ‫המכלול, אתה רואה שם עירת שמיים.
‫אתה רואה שם מה שאנשים שמו את הלב שלהם.
‫כל הכבוד.
‫לכן שומו הארצי כנראה צודק.
‫טוב.
‫בסדר עלת הביקורים, יהיה לנו ‫לעיניים לראות מהו הידורן של מצוות
‫שכן שדינו, השור הולך ‫לפניהם, וכרנב מצופות בזהב,
‫והטרת של זית בראשו וכו'.
‫עוד שעה.
‫בקיצור, זה אולי נראה בפעם הבאה.
‫קול טוב.

[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/230717014" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:01', fwdevp_time_to_hold_add:'0', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]

מספר פרק בסדרה : 45

לא קיימים פרקים קודמים בסדרה זו

לחץ לפרק הבא >>

הכבוד

פרק יט'

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 52 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:מידת החסידות, מידת היראה

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש"ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

סכום לתרומה

[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/230717014" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:00', fwdevp_time_to_hold_add:'7', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]

תגובה אחת

. הגיב:

י״ג בניסן ה׳תשפ״ד (21/04/2024) בשעה 1:33 pm

שלום וברכה. האם פרק 44 לא צולם? כי הוא לא נמצא בעמוד הסדרה. תודה רבה על מערכת השיעורים הנפלאה.

הגב

כתיבת תגובה לבטל

[shiurim_mp3]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חסידות דרך מידת היראה

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

תגובה אחת

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל:

האתר נבנה על יד KAL-SITES
לפרטים לבניית האתר הבא שלך: 0549871812