פרשת: כי תשא | הדלקת נרות: 16:57 | הבדלה: 18:14 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

אורות ישראל ח, ד: שרגא בטיהרא | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, שפה ברורה בשכם אחד | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ג | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
איך יכול להיות שהיה למשה רבנו חיסרון? | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ד’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח, ב: סגולת ישראל שמתגלה בעבודת ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, נושא דגל השלום בעולם | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

חסידות דרך מידת היראה

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫החסידות היא בעופן העשייה.
‫כלומר, יש עצם העשייה ויש אופן העשייה.

‫אז החסידות, כוונת בכלל, למדנו ‫שזה לעשות דברים מעבר לחיוב.

‫יש מה שאני חייב ויש יותר ממה שאני חייב.

‫זה נקרא מידת חסידות.

‫עכשיו, יש לעשות יותר, למשל גמילות חסדים.

‫אני לא חייב לתת כל כך הרבה... ‫גמילות חסדים זה מהדברים

‫שאין להם שיעור, לעומת הצדקה.

‫צדקה, יש הגדרה מדויקת ‫כמה כסף אני צריך לתת.

‫גמילות חסדים, אין הגדרה.

‫ולכן בזה האדם יכול לתת יותר מקדם מידתו.

‫אבל יש גם אופן העשייה.

‫החלק השני מן החסידות הוא באופן העשייה.

‫והנה גם זה נכלל בשני עניינים.

‫אומנם, תחתיהם נכללים פירטים רבים,

‫שניים הראשיים הם היראה והאהבה.

‫שני עמודי העבודה האמיתית ‫שזולתם לא תיקון כלל.

‫כלומר, לא מדובר פה על איזה מעשה אתה עושה,

‫אלא הצורה, ההרגשה ‫הנפשית שמתלווה אל המעשה,

‫גם זה בכלל מידת החסידות.

‫מובן? טוב, בואו נראה.

‫בכלל היראה יש.

‫למה הוא מתחיל עם היראה? ‫כי זה פחות מן האהבה.

‫האהבה היא במעלה יותר עליונה.

‫בכלל היראה יש.

‫ההכנעה מלפניו יתברך, ‫הבושת ביקרו ולעבודתו,

‫והכבוד הנעשה למצוותיו, ‫אל שמו יתברך ולתורתו.

‫פה מדובר, אם כן, גם בתוך ‫היראה יש מעלה על גבי מעלה.

‫ההכנעה, הבושת והכבוד.

‫ההכנעה זה פנימי, בושת ‫עוד יותר פנימי, כבוד עוד יותר.

‫הכבוד כבר קרוב אל האהבה.

‫ובכלל האהבה, השמחה, הדבקות והכנעה.

‫אם כן, יש לנו פה כמה מדרגות?

‫שש. שלוש בהיראה, שלוש באהבה.

‫עכשיו, איך אורע, איך אפשר לצמצם ‫את היראה להכנעה, בושת וכבוד,

‫ואת האהבה לשמחה, דבקות וכנעה?

‫הכוונה פה על סימפטומים.

‫כי על עצם האהבה ועצם ‫הכנעה, סבל עצם היראה,

‫בעצם היראה אין צורך בהגדרות.

‫זאת אומרת, יש הגדרה ‫כוללת, שהאהבה היא ההזדהות,

‫וההיראה זה הריחוק.

‫הניחש ריחוק זה היראה. ‫הניחש הזדהות זאת אהבה.

‫כך שאנחנו כאן לא מדברים ‫על ההגדרה של האהבה והיראה,

‫אנחנו מדברים על הסימפטומים.

‫לכן גם כל הסימפטומים שאנחנו נדון בהם כאן,

‫הם לא יכולים לבוא במקום ‫עצם האהבה או עצם היראה.

‫אני קודם כול צריך לחוש הזדהות ‫לפני שאני נותן ביטויי אהבה.

‫ואני צריך קודם כול לחוש את הריחוק ‫לפני שאני נותן ביטויים של יראה.

‫זה מובן מה שאני אומר? כי שלא יתבלבל פה,

‫שאנשים יכולים להפוך את זה ‫לטכניקה או צעיף קטן בשולחן ארוך.

‫לא, לא על זה מדובר.

‫ואתה נברר אחד אחד.

‫אז כמה דברים שיהיינו לברר עכשיו? -שישה.

‫שישה, יפה.

‫הנה, העיקר היראה היא יראת הרוממות.

‫המילה עיקר הכוונה פה ‫שורש, שצריך האדם לחשוב,

‫בעורדו מתפלל או עושה מצפה,

‫כי לפני מלך מלכי המלאכים ‫הוא מתפלל או עושה מעשה ההוא.

‫והוא, מה שאיזהיר התנה, או כשאתה מתפלל,

‫דע לפני מי אתה מתפלל.

‫זו באמת שאלה גדולה מאוד.

‫אם זה נכון מה שכתוב כאן, ‫אז אי אפשר להתפלל כמעט.

‫כי אני צריך לדעת לפני מי אני מתפלל.

‫אני יודע לפני מי?

‫תגיד לי, הקב' ברוך הוא, ריבוי ‫נשא לא ילמה, וילו שבשמיים.

‫כן, אבל אתה מכיר אותו.

‫הכיר אותו, הרי זה לא דבר מובן מאליו.

‫ולכן אפשר לומר שלהגיע להיראה הזאת

‫שלדעת לפני מי אני עומד, ‫זה אחרי ריבוי חוכמה.

‫אם לא השכלתי, לא החכמתי, ‫לא הבנתי מיהו ריבונו של עולם,

‫אז אני אשאר בציורים ילדותיים ‫שהם קרובים לעבודה זרה.

‫ולכן זה אפילו לא ברור אם ‫התפילה הזאת לא תהיה תפילה פגומה.

‫לכן הצורך בלימוד, בלימוד הכוונה ההגיוני,

‫עם הראיות, ההשכלה של ענייני האלוהות,

‫זה חלק אינטגרלי של עמידה ‫של היראה שבחסידות. כן.

‫אבל מי שבאמת יודע זה רק הנביא, לא?

‫מי שבאמת, באמת יודע זה רק הנביא.

‫לפי זה יש לנו מצווה להיות נביאים. ‫אתה צודק.

‫יש לנו מצווה להיות נביאים.

‫בינתיים, זה כבר איזה אלפי ‫שנים כבר, שלמרות החיוב,

‫חסר לנו מי שיצליח בזה.

‫אין לנו מי שיצליח להיות נביא.

‫לכן אין לנו ברירה אלא להסתפק ברוח הקודש.

‫גם טוב. פחות טוב, אבל גם זה משהו.

‫מה ההבדל בין רוח הקודש לנבואה?

‫תלוי, אם בשפה של חזל לנבדל.

‫בשפה שקצת יותר מאוחרת, ‫מתקופת הגיונים והאלך,

‫רוח הקודש זה קרוב למה ‫שנקרא בת קול וכדומה,

‫שהמאפיין, הייתי אומר, של ‫ההבדל הוא שבנבואה יש ודאות,

‫ברוח הקודש יש תערובת.

‫תערובת של טעות.

‫כלומר, גם בעלי רוח ‫הקודש בהחלט יכולים לטעות.

‫בגלל תערובת של סיגים, הן מצד המידות,

‫הן מצד השכל, שמעורבים בדבריהם.

‫גם בתוך הנבואה עצמה יש מדרגות,

‫אבל מהוודאות ומעלה זה נבואה.

‫מוודאות ומטה זה רוח הקודש או פחות מזה.

‫מה זו ודאות ומעלה?

‫כלומר, מינימום כדי שהנבואה ‫תהיה נבואה, היא צריכה להיות ודאית.

‫מה יש לטעות עם הודאות?

‫יש הרבה תכנים בתוך הוודאות.

‫בתוך הוודאות עצמה יש הרבה תכנים. ‫כן, מה אתה אומר?

‫וודאות למה?

‫לא, ודאות כביחס לתוכן ‫הנאמר, שאין פה טעות.

‫לא, לא ודאות בקשר למציאות האל.

‫וודאות למציאות האל זה לא ‫בכלל נושא שהנביאים דנים בו.

‫זה נושא שהנביאים דנים בו.

‫כלומר, הנביאים לא מאמינים שיש אלוהים.

‫הנביאים... לא, הם לא יודעים שיש אלוהים.

‫הנביאים מאמינים לאלוהים, משהו אחר לגמרי.

‫כלומר, השאלה, אם יש אלוהים או אין אלוהים,

‫כל שדן שהשאלה הזאת נשאלת, ‫אנחנו דורי חוקים מן הנבואה.

‫מובן? זאת לא הנקודה בכלל.

‫כן?

‫השאלה בנבואה, אם היא לטובה אי-וודאית,

‫אבל אם היא לרעה למדנו ‫שיכולה להשתנות, אין בה בדעות.

‫אה, אתה אומר נבואה לטובה אי-וודאית.

‫נבואה לרעה למדנו שהיא יכולה להשתנות.

‫לא, זה גם ודאי שהיא לרעה.

‫ושהיא יכולה גם להשתנות ‫כי זה ממהותה של הנבואה,

‫של רעה, היא יכולה להשתנות.

‫כלומר, זה שהנבואה לא קוימה... תקשיב.

‫תקשיב, זה שהנבואה לא ‫התקיימה זה לא בגלל שהנביא טועה,

‫אלא שזה מכללי הנבואה ‫לרעה שהיא עשויה לא להתקיים

‫אם יש חזרה בתשובה, למשל.

‫כן? אז זה לא קשור לנושא שלנו.

‫כן, דבר. -מה?

‫אני רוצה לעשות לי ג'סטר, יש לי שאלה.

‫אתה רוצה לשאול, למרות ‫שהתדענו בשאלה הזאת רק בדרך אגב,

‫אתה רוצה בכל שאני אתעמק. ‫נבדוק, או שכן או שלא.

‫מה השאלה?

‫איפה נכנס גילוי אליהו ‫וכל המגיף והלימוד האלה?

‫אה, גילוי אליהו, מגיל... זה רוח הקודש.

‫איפה זה? זה רוח הקודש? -זה רוח הקודש.

‫טורפולוגית? -לא.

‫טלורופוס? -זה כן.

‫מה? זה לדעת, מה? -לא, הבעיה היא ששאלת...

‫מה זה הסתבר מבנים? -לא, סע, סע.

‫אתה שאלת את השאלה, ‫קיבלת תשובה ושאלת עוד פעם,

‫אז הגיע לך תשובה הפוכה, זה הכל.

‫למה תשובה הפוכה?

‫בגלל שאם הפעם הראשונה לא סיפקה אותך,

‫סימן שאתה רוצה תשובה אחרת.

‫טוב, בסדר. טוב.

‫ובכן, איפה היינו?

‫אז לכן, לגבי עירת הרוממות, ‫עירת הרוממות איננה יכולה לבוא

‫מסתם הרגשות, אלא זה ‫הרגשות שבאות בעקבות הידיעה.

‫אתה יודע על מי אתה מדבר, ‫דעה לפני מי אתה עומד. כן.

‫והנה, שלושה דברים צריך שיסתכל האדם

‫והתבונה נתב כדי שיגיע אל זאת היראה.

‫האחד, שהוא עומד ממש ‫לפני הבורא, התברך שמו,

‫ונושא ונותן עימו, אף על פי ‫שאין עינו של אדם רואה הוא.

‫מה פירוש הדבר שהוא עומד ממש לפני הבורא?

‫מה זה לעמוד לפני? ‫יש גם לעמוד מאחורי, נכון?

‫ומה זה לעמוד? ‫כלומר, באיזה מובן אני עומד כעת?

‫המשמעות היא שאני חשוף.

‫זאת אומרת, בדרך כלל אני חי עם מחיצות.

‫יש מסכים, מנטליים וטבעיים, ‫שמבדילים בין האדם לבין הבורא.

‫בתפילה למשל, או בעשיית ‫המצווה, יש השרה של המסך.

‫אני במגע ישיר. מה פירוש הדבר?

‫שמערכת היחסים שלי עם ‫הבורא הוא של נושא ונותן.

‫מה זה פירוש הביטוי נושא ונותן?

‫איפה מצאנו מסע ומתן? בין מי למי?

‫בין אנשים. בין אנשים יש מסע ומתן.

‫בין אנשים יש מסע ומתן. ‫מה עושה אותי לאדם ולא למכונה?

‫-הדיבור. -הדיבור. מה עוד? האישיות.

‫כן, הרי טייפ ריקורדר גם מדבר. -המחשבה.

‫המחשבה, האישיות, הייתי אומר. ‫כי המחשבה, גם המחשב שלי חושב.

‫אף על פי כן, הוא לא אישיות. ‫אין לי מסע ומתן איתו.

‫זאת אומרת שאישיות, אני ‫אגיד את זה במילה יותר פשוטה,

‫אולי יותר מובנת, רצון.

‫כלומר, יש אינטרקציה בין ‫הרצון שלי לבין הרצון של זולתי.

‫זה נקרא מסע ומתן. זה מאפיין מערכת יחסים

‫שאפשר לקרוא לה מוסרית.

‫וזה, אפשר לומר, הייתי ‫אומר, אחד החידושים הגדולים

‫של המושג של הקדושה ביהדות, ‫שהקדושה הוא עבודת הקודש,

‫היא בנויה על יסוד מוסרי. ‫אני צריך למצוא כן בעיני השם.

‫ולכן מערכת היחסים תהיה של ‫מסע ומתן במובן המוסרי של המילה.

‫כדי למצוא כן בעיניך, אתה אדם אחר,

‫אני אדם ופונה אל אדם אחר, ‫אני רוצה למצוא כן בעיניו.

‫מה עליי לעשות? ‫להיות בעל אישיות שתדבר על האישיות שלו.

‫שתמצא כן בעיניו. אותו דבר ביחס לאלוהות.

‫מערכת היחסים העליונה ‫שבין האדם לבין הבורא,

‫בנויה על היסוד המוסרי. ‫לכן, למשל, אמר רבי עקיבא,

‫מה הכלל הגדול בתורה?

‫והאבטליה רעחה כמוך, נכון? ומי זה רעחה?

‫הקדוש ברוך הוא. כך אומר רשי במסכת שבת,

‫שרעחה זה הקדוש ברוך הוא. מאוד מושנה, לא?

‫רעחה, אני יודע שזה החבר ‫שלי, גדלנו באותו סניף.

‫אז מה זה רעחה? זה הקדוש ברוך הוא.

‫שאותה מערכת יחסים שאני מקיים עם רעי,

‫היא מערכת היחסים שביני לבין הבורא.

‫זה חידוש.

‫שלום, הרב.

‫שמעתי תלמיד חכם שאמר, ‫שהרב הנזיר אמר בתקיפות

‫לעסקה מסוימת באורת הקודש שהנבואה חזרה.

‫האם זה נכון שהוא אמר וגם שהנבואה חזרה? ‫תודה רבה.

‫תראה, כדי להגיד, נכון או לא נכון, ‫כלומר, להגיד שמישהו לא אמר משהו,

‫אתה צריך להיות איתו כל החיים.

‫שלא היה רגע אחד שלא היית איתו,

‫אז אתה יכול להגיד, ‫לדעת, שהוא לא אמר משהו.

‫מאחר, ואני לא הייתי עם הנזיר ‫אפילו שנייה אחת, אני לא יכול לקחת,

‫הוא לא אמר.

‫עכשיו, אם מדובר על פסקה באורות הקודש,

‫מדובר שמה בפסקה שמדברת על ספיחי הנבואות,

‫שאצל הרב קוק היו ספיחים, ‫כלומר, איזה מין נערות כאלה

‫של ראשית ההופעה של ‫הנבואה, אבל הנבואה עצמה,

‫דווקא מתוך כתבי הנזיר, לפחות המוכרים לי,

‫דווקא משמע שהיא לא חזרה.

‫מה אני אעשה?

‫טוב.

‫מה, ספיחים זה יותר מרוח הקודש? -כן.

‫מה זה אומר? -מאמצעית.

‫אז מה זה עומד לפני ‫הבורא, אמרנו, ללא המסכים.

‫עכשיו, המצב הזה הוא מצב מאוד קשה. ‫זאת אומרת, לעמוד ללא הגנה,

‫זה אחד הדברים המסוכנים ביותר שיש לאדם,

‫ולכן בני אדם משתדלים לא להתפלל.

‫תשמעו לב לזה.

‫רוב בני אדם לא רוצים להתפלל,

‫וגם בין אלה שמתפללים, הרוב לא מתפלל,

‫ובאותו מיעוט בתוך המתפללים שכן מתפלל,

‫עושים הכול כדי שזה יעבור מהר.

‫נכון?

‫עכשיו, האם זה בא מתוך ‫שלא מעריכים את התפילה?

‫הייתי אומר, הפוך.

‫אנשים יודעים מהי העוצמה האדירה של התפילה,

‫ולכן פחדים מזה.

‫איך אני יודע? זו הגמרה, אומרת.

‫דברים העומדים ברומו של ‫עולם ובני האדם מזלזלים.

‫מה זה רומו של עולם?

‫שהאדם בתפילה נמצא ‫ברום של העולם, אתה רואה?

‫בפסגה יותר פסגתית מזו של האברסט.

‫ברור שדבר כזה מפחיד ‫מאוד, לכן בני אדם מזלזלים

‫כדי שזה יעבור מהר.

‫זה כמו אדם שמחזיק בחומר רדיו-אקטיבי,

‫שעושה הכול כדי שמהר ‫מהר זה יעבור למישהו אחר.

‫מה אתה אומר?

‫אני לא יכול להסביר למה זה ‫מסוכן, למה זה מפחיד, למה זה...

‫למה זה מסוכן, שאלה יפה.

‫התשובה היא פשוטה.

‫כי אני עומד למשפט על ידי כך.

‫כלומר, כי אם אני עומד לפני השם, ‫אני עומד לפני מי שברא אותי, נכון?

‫אז כשהוא ברא אותי, הוא ציפה ממני למשהו.

‫יש תוכנית.

‫ועכשיו אני עומד למבחן האם ‫אני עומד בדרישות של התוכנית.

‫והתשובה היא שלא.

‫כי ודאי שתמיד יש הפרש ‫בין המצופה לבין המציאות.

‫לכן זה מעמיד אותי למשפט.

‫אני בתפילה, מישון פלילי, פלילים.

‫מתפלל, אני מעמיד את עצמי למשפט. בבקשה.

‫מצד שני, אין שמחה גדולה מאשר זה ‫שמי ששופט אותי הוא מי שברא אני.

‫כן.

‫אבל נראה על העמדה הנפשית של המתפלל.

‫נכון.

‫זה לא משנה אז אם זה ‫תפילת 18 כרגע או משהו אחר,

‫או אפילו דיבור ספונטמי. -לא נכון.

‫מדובר דווקא בתפילת 18.

‫כי תפילת 18 היא התפילה.

‫היא המצב שבו המסכים האלה מוסרים.

‫אני לא כל הזמן עומד בתפילה.

‫אבל אין לאדם יכול לעמוד לפני ורוא...

‫עכשיו פריטי הוא מחליט, ‫הוא הולך לסוח בשדה,

‫וזה מה שעושה?

‫אז גם זה סוג של מעשה. ‫זאת אומרת, שמתה לי מה שאמרת.

‫הוא הולך לסוח בשדה. ‫כלומר, יש תנאים מסוימים לפתיחה הזאת.

‫את לא יודעת בתפילת 18?

‫בעיקרה תפילת 18.

‫כי הרי, למשל, גם מי ש...

‫עכשיו, כשרבין החיים ברסלב ‫אמר שצריך האדם להתבודד

‫ולדבר עם הקב". בלשון אשכנז המורגל בינינו.

‫מכן, אגב, כשהוא יתדבר עם הקב". ‫הוא צריך לדבר יידיש.

‫אז בלשון אשכנז המורגל ‫בינינו הוא הכוונה ליידיש.

‫אז אוי, תתה.

‫עכשיו, גם רבי נחמן, מעניין מאוד, ‫הוא לא אמר לבטל תפילת 18 בגלל זה.

‫מעניין למה. כלומר, האם רבי נחמן ‫שם את ההתבודדות מעל תפילת 18?

‫אני חושב שכן. שפחות, דווקא. ‫פחות מתפילת 18.

‫זאת אומרת, אני הולך ומתבודד, ‫מדבר בלשון אשכנז המורגל בינינו,

‫אל האלוה שפניתי אליו בתפילת 18.

‫כמובן. וזה לא סתם. ‫תפילת 18 היא תפילה שהנביאים חיברוה.

‫לכן שמה אני מובטח שאני לא טועה.

‫כיוון שאני התפללתי תפילת 18, ‫אני עכשיו הולך להתבודד ביער.

‫ואז אני יודע שמה שאני... ‫הוציא מהנפש שלי זה אמיתי.

‫אבל יש קצת שאלה, גם ‫בגלל התהיות של תפילת 18,

‫זה יותר קשה לבצע את מה ‫שהרבה אומר, את כל העמדה הזה,

‫גם אם מי שמתבייל לא באמת מתפלל, ‫חלק מהקושי זה בגלל שזו תפילת 18,

‫ולא דבר ספונטני. -לא, ההפך.

‫זה שזה קשה להתפלל תפילת ‫18, זה לא בגלל שזה ספונטני,

‫שזה לא ספונטני, אלא בגלל ‫שזו תפילת 18, בגלל שזה רציני.

‫כי זה באמת. ‫בתפילת 18 אני באמת עומד לפני השם.

‫השם כן בהתבודדות הולך ‫לדעה לפני מי אני עומד בדיוק.

‫כן?

‫הרב, אז למה בעצם חשוב שאדם ‫ייתן לזה דין, אם הוא ציפה לישוע,

‫או אם הוא נסע בנתן באמונה או קבע את דין,

‫ולא שואלים אותו האם התקלת בכוונה? בעצם.

‫אתה שואל מדוע... ‫-אבל זה גם חשוב להתגמר כמידה.

‫למה אתה אומר שהדברים ‫שאדם צריך לתן אליהם את הדין,

‫בעולם העליון, זה על ציפית ‫להישוע ונסתה בנתן באמונה וכדומה,

‫ולא על תפילת 18? ‫התשובה היא שגם, אני ארחיב את השאלה יותר,

‫מדוע לא קללו בזה קיום המצוות?

‫תכרוע, אם אדם מצופה ‫ממנו שיקיים תריאג מצוות,

‫אז כשאני עולה למעלה, ישאלו ‫אותי האם קיים את המצוות.

‫נכון? אז למה... והתפילה היא אחת המצוות.

‫מהחשובות שבהן, נכון? ‫אז למה לא שואלים אותי בכלל

‫על כל תריאג המצוות? ‫האם אמרתי, אלל ביום העצמאות?

‫האם אני שירתי בצבא? האם אני...

‫כל המצוות החשובות, כן?

‫האם הצבעתי לכנסת? כל מיני מצוות חשובות.

‫מדוע לא שואלים אותי את זה? ‫התשובה היא שכל זה מעוקב

‫בגלל השאלות שמה אני שאל אותה מקודם.

‫זאת אומרת, יש בכלל דרך עץ קדמה.

‫אז אם לא נסתה ונתתה באמונה, ‫עוד לא פותחים את התיק של המצוות.

‫זה הכוונה. בבקשה.

‫אם תגיד שבתחילת 18 יש פה מישהו סכנה...

‫כן, לדי. -מה זאת אומרת?

‫אם גם יש סכנה, אז למה להכניס את זה?

‫יפה. אתה אומר כך, שהזכרתי ‫שבתחילת 18 יש מישהו סכנה,

‫מה פירוש סכנה, ואם ככה, ‫אז למה להיכנס לסכנה?

‫טוב. תשובה. ‫זו סכנה בגלל שאני עומד לפני מי שברא אותי.

‫ומי שברא אותי, יש לו ציפיות ממני.

‫יש את בריאתי. ובמציאות אני לא ‫תמיד תואם את מה שהוא מצפה ממני.

‫ולכן זה מעמיד אותי למשפט.

‫כי אני בא עכשיו לבקש מהקב". משהו.

‫אם אני בא לבקש סימן שאני ‫ראוי, והוא אומר, אה, אתה ראוי?

‫בוא נבדוק אם אתה תואם את מה שציפיתי ממך.

‫ובדרך כלל המציאות היא שלו, כי היא ‫תמיד דפרש בין האידאל לבין המציאות.

‫ולכן התפילה נקראת תפילה במשל להתפלל.

‫המציאות הראשון עומד ‫בפלילים, עומד במשפט לפני הקב".

‫עד כאן ההסבר למה זה סכנה. ברור?

‫נדמה לי ששמעתי פעם את ההסבר הזה. -כן.

‫כן. אז לא, כי בקשר שאני אסביר, סימן ‫שההסבר הפעם הראשונה לא סיפק אותה.

‫עכשיו, לגבי השאלה, אז ‫למה להתקיים את הסכנה?

‫תשובה, כי זה מסוכן לחיות בכלל.

‫אז אולי בכלל אפשר לא להיוולד.

‫ברור, אפשר להגיד, תשמע, ‫אני מעדיף חיים בלא כל אתגר.

‫בבקשה, אז אל תחיה.

‫אבל זו, אכלת אותה, הסכמת בסוף לרדף לכאן.

‫אז עושים את זה.

‫נוסף על כך, הרי אם ‫האדם לא ייכנס לסכנה הזאת

‫של בדיקת עצמו בעצם, ואדם ‫בודק את עצמו על ידי התפילה,

‫בשביל מה הוא חי, בשביל מה זה טוב.

‫דבר נוסף, יש גם מצווה להתפלל.

‫זה מצווה להיכנס לסכנה הזאת.

‫נכון.

‫זה כמו שאפשר להביא ‫ילדים לעולם, זו סכנה, לא?

‫לך תדע, יש נשים, לא עלינו ולא עליכן,

‫שמתות בשעת ידי תן.

‫היא סכנה, הרעיון.

‫אז אולי היינו צריכים לאסור את זה.

‫אז למה יש מצוות ברור?

‫כנראה שבסופו של דבר זה יותר טוב.

‫טוב, כיצד הרב אומר שתפילה זה מסע ומתן?

‫מאחר ואין לי יכולת לראות את הבורא,

‫ואני לא בעמדה לעמוד על דעתי ‫כמו אברהם שאמר את דעתו לבורא.

‫אם כן, זה לא מסע ומתן, זה רק הגשת בקשות,

‫ותקווה שהבורא ימלא את כולנו חלקנו.

‫אני מבין, מסע ומתן, תבין ‫את זה במובן שיש לי סיג ושיח,

‫לא במובן של אני מתווכח.

‫אלא במובן שזה לפני הבורא באמת שאני מדבר.

‫זה לא סתם ששלחתי פאקס, ‫ואני מקווה שהמזכירות שמה

‫לא ישכחו את זה באיזה סל.

‫אלא אני באמת, עם הבורא דיברתי.

‫אני פניתי אליו, זה לא מכוון שיש מסע ומתן.

‫לזה התכוונתי. בסדר? טוב.

‫זה כמו שאתה אגיד, הנה, פה הביטוי גם,

‫האחד שהוא עומד במשלי ‫הבורא ונושא ונותן עמו.

‫זה לא הלשון שלי, זה לשון רמחן.

‫הוא אמר את הביטוי הזה.

‫אף על פי שאין עינו של אדם, רואה הוא.

‫ותראה, כי זהו היותר קשה, ‫שיצטייר בלב האדם ציור אמיתי.

‫יען, אין החוש עוזר לזה כלל. ‫כלומר, אין לנו תפיסה חושית,

‫חס וחלילה וחס ושלום, של האלוהות.

‫אומנם, מישהו בעל שכל נכון, ‫במעט התבוננות ושימת לב,

‫יוכל לקבוע בליבו אמיתת הדבר, ‫איך הוא בא ונושא ונותן ממש,

‫אם הוא התברך, שים לב שעוד ‫פעם הוא משתמש בביטוי נושא ונותן,

‫אז אל תבוא אליי בטענות, שלך פאקס לאחד.

‫ולפניו הוא מתחנן, מאיתו הוא מבקש.

‫והוא התברך, שמו מאזין לו, מקשיב לדבריו.

‫כאשר דברי, ישאל ראה הוא, ‫וראה הוא מקשיב ושומע לו.

‫אז זה מנהין, האם האמירות האלה ‫מחזיקות מים מבחינה פילוסופית?

‫מה? -לא.

‫בוודאי שלא מחזיק מים, נכון?

‫לכן אם היית מבקש, נגיד, ‫מפילוסוף לחבר תפילה,

‫איך הייתה נראית התפילה שלו?

‫אני חושב שהוא היה מתחיל ‫בעת הקדוש וגומר שם.

‫לכן רבי יהודה הלוי אומר בספר הכוזרי

‫שאוקדמו שתי הברכות הראשונות לברכה השלישית

‫כדי לעקוף את הבעיה הזאת.

‫הוא אומר, אלוהינו ואלוהי אבותינו, ‫אלוהי אברהם, אלוהי יצחק, אלוהי יעקב,

‫נביא גוהל ו... מה? -זה לימוד זכות כתובת?

‫לא, זה לא לימוד זכות, בכלל לא.

‫זה בא להסביר מה אנחנו עושים בתפילה.

‫אנחנו פונים אל האלוהים ‫בתור מי שמעורב בהיסטוריה.

‫הוא אלוהינו ואלוהי אבותינו, ‫אלוהי אברהם, אלוהי יצחק,

‫אלוהי יעקב, הוא מביא גוהל.

‫והוא מחיים את אמא, והוא מחלקל חיים בחסר.

‫ולכן אנחנו פונים אליו.

‫אבל תזכור שהוא קדוש.

‫מה זה הוא? זה מה שהוא קדוש? ‫שאי אפשר להשיג אותו באמת.

‫אז מה זה מה שדיברת לפני כן?

‫זה לפני ששמתי לב שהוא קדוש.

‫כי אם אני אשים לב בהתחלה ‫שהוא קדוש, לא אוכל להתפלל.

‫יוצא לפי זה שיש בתפילה ‫איזו תערובת של חוש אומור,

‫שמניח שניתן לאדם לדבר ‫עם הבורא, כדברי של ראו.

‫אבל באמת באמת הוא קדוש. אז למה התפללת?

‫כי כך רצונו של הבורא שתוכניותיו ‫תתקיימנה דרך תפילת האדם.

‫ולכן צריך שאני אוכל לעשות ‫את ההבחנה הזאת בתוך הנפש

‫בין מה שאני לומד לבין מה שאני חווה.

‫התפילה היא הרגשית חווייתית, ‫והיא מדברת אל הקדוש ברוך הוא

‫כאילו שהוא מלך שאני שכנע אותו בדמעותיי,

‫אף על פי שהשכל מורה על כיוון אחר לגמרי.

‫מבין? כן. יש דואליות בתוך הנפש. כן.

‫הנוסח התפילות קודם ‫18, והוא בתחילה של היום

‫של אנשי כנסת הגדולה, חוץ מעולם הרשיניים.

‫אז מה הבעיה? -אבל מה על ידי נביאים?

‫אנשי כנסת הגדולה היו נביאים?

‫אתה שואל מי קבע את הנוסח של התפילה.

‫התשובה היא, אני משמש בלשון של הגמרה,

‫אנשי כנסת הגדולה ובהם כמה נביאים?

‫תקנו 18 ברכות על הסדר.

‫שים לב, שלא תמיד הגמרה אומרת כך.

‫לפעמים הגמרה אומרת, תקנה ‫את אנשי כנסת הגדולה, נקודה.

‫למה הגמרה בחרה לומר ובהם כמה נביאים?

‫בישת תפילה, יצריכה נבואה.

‫בירושלמי כתוב שהיו בתוך ‫אנשי כנסת הגדולה 83 נביאים.

‫אם זה רק חגי וזכריה ו...

‫את אומר רק חגי, זכריה, מלאכי, ‫ועזרה ונחמיה ומורדכי ודניאל

‫ומי עוד? ברוך בן נריה.

‫אלה יש מחלוקת, יבואי הנביא.

‫ברוך בן נריה. ‫גם אם מישהו יש עליו מחלוקת שהוא נביא,

‫זה בכל עוד מדרגה טובה, להיות ‫אחד שיש מחלוקת עליו אם הוא נביא.

‫ברוך בן נריה לא זכה לנבואה.

‫ברוך בן נריה לא זכה ‫לנבואה, ככה אתה טוען, נכון?

‫אז אתה חולק על רשי. -כי בירמיהו...

‫אז אתה חולק על רשי. ‫-כי הוא אומר שלמד והיה גדול בתורה.

‫אז אתה חולק על רשי.

‫אתה אומר שרשי חולק על ירמיהו, כי ‫בירמיהו כתוב שהוא לא זכה לנבואה.

‫נכון?

‫הוא כתב מפי ירמיהו.

‫כן, אבל אתה אומר שהוא ‫לא זכה לנבואה, נכון?

‫בירמיהו הוא כתוב מפורש, ‫שהוא ביקש ולא ניתן לו, נכון?

‫כן, אבל רשי מביא במסכת ‫מגילה רשימה של 48 נביאים,

‫והוא כולל גם את ברוך בן נריה, הקיצב.

‫אלא שברוך בן נריה, כשביקשת ‫אותה נבואה שמוזכרת בירמיהו,

‫לא קיבל, ואחר כך קיבל.

‫בסדר?

‫וכלומר, וגם אם היינו אומרים כדבר אחד,

‫אדם שראוי להיווקש נבואה זה כבר מדרגה.

‫אבל בקיצור, יש לנו יותר ‫משלושת אלה שהזכרת, יש עוד דבר.

‫חוץ זה, אם תסתכל בספר נחמיה, ‫יש תפילה של אנשי כנסת הגדולה.

‫אנשי כנסת הגדולה. יש תפילה שם ‫של אנשי כנסת הגדולה שעזרה אומר,

‫ואחר כך יש חתימה. ‫חותמים על התפילה הזאת 83 אנשים.

‫אז כנראה שלזה התכוונה הגמרה.

‫אז כך שיש לך את השמות שלהם גם.

‫שלום לרב. ‫אם אדם חי את היום שלו ואת החיים כתפילה,

‫זאת אומרת שיהיה בו דיאלוג מתמיד עם הבורא.

‫תודה רבה שעכשיו אתה מרגל את השם.

‫אתה גר בירולים, שם את הלב.

‫השואל טוען שהוא גר בירולים. ‫אני לא יודע איפה זה.

‫שלום לרב. אם... היי, הלו.

‫אם אדם חי את היום שלו ואת החיים כתפילה,

‫זאת אומרת שיהיה... ‫נגיד שיש בו דיאלוג מתמיד עם הבורא.

‫יכול להיות שהתפילה הרגילה זה סוג ‫של ירידה לסוג של קשר פורמלי יבש?

‫יש טענה כזאת, יש כאלה שטענו את זה,

‫שיש אנשים שכל ימם, כל היום ‫שלהם הוא תפילה, כל יומם תפילה.

‫ואז באמת בשבילם לא צריך שום נוסח, ‫אבל זה מדרגה שאין לנו השגה בימינו.

‫לא נראה לי.

‫מדוע תומעה מהווה לכאורה ‫מניעה ומגבלה לתפילה?

‫הדרישה בהגמרה לתבוא ‫לפני התפילה בתומת קרן,

‫ואילו החטא לא מהווה מסך ומניעה לתפילה,

‫אולי אי אסור לחוטא ‫להתפלל, ואם אסור, מה נעשה?

‫כלומר, תומעת הגוף עשוי למנוע תפילה.

‫הרי בזמן חזל היה אסור ‫להתפלל לבעל קרי בלי תבילה.

‫ואילו החטא לא מונע תפילה, עד כאן השאלה.

‫תשובה.

‫יש בשביל זה פסוק שתיקנו ‫חזל לומר בתחילת התפילה,

‫שנקרא תפילה העריכתה.

‫זה פסוק, ה' שפתיי תפתח וכו'. נכון?

‫למה הפסוק הזה קיים?

‫בגלל שהחוטא הוא מי שסילק ‫מעצמו את האדנות של הבורא.

‫ולכן כאשר האדם מקבל ‫על עצמו את אדנות הבורא,

‫ולכן הפסוק מתחיל בשם אדנות ולא בשם הוויה,

‫הוא מסולק מן החטא, ולכן יכול להתפלל.

‫אבל זה שייך לשיעורים שעברנו על התפילה.

‫היהיהן לכבודו הן בדיסק, הן ‫בארכיון, והן בחוברת עיון תפילה

‫שיצאה לידי הישיבה ‫לבוגרי צבא של הרב ציפורי,

‫ושמה דעת לנפשו של השואל תנעם.

‫פה היינו.

‫ואחר שהקבע זה בדעתו, צריך ‫שיתבונן, על רוממותו יתברך.

‫אשר הוא מרומם ונשגב על כל ברכה ותהילה,

‫על כל מין השלמות שתוכל ‫מחשבתנו לדמות ולהבין.

‫שימו לב פה, הדיאלקטיקה שדיברנו עליה,

‫בין האפשרות לדבר עם ‫הבורא לבין אי האפשרות לדבר,

‫מופיע פה גם כן בדברי רמחל.

‫כשאתה בא לדבר עם הבורא, קודם ‫כול תדמה בנפשך שאפשר לדבר,

‫שאם לא כן לא תוכל להתפלל.

‫ואחרי זה תקבע בדעתך שהוא למעלה מכל מחשבה.

‫ועוד צריך שיתבונן על שפלות ‫האדם ובחיטותו לפי חומריותו וגסותו.

‫כל שכן לפי החטאים שחטא מאודו,

‫כי על כל אלה אפשר שלא ‫יכחד ליבו ולא ירעש בעודו מדבר,

‫לדבריו לפניו יתברך, הוא מזכיר בשמו,

‫הוא משתדל להירצות לו.

‫כלומר, מלבד הקושי המהותי, ‫הן של הדיבור עם הנעלם,

‫עם זה ש... מה זה כל האלה?

‫עם זה שאי אפשר לדבר עם ‫האלוהות ובכל זאת אני מדבר.

‫בנוסף לכך, גם אם הייתי ‫פותר את כל הבעיות האלה,

‫אבל יש בי שפלות.

‫ומהי השפלות? ‫הן מצד גסותו של החומר של האדם,

‫שהאדם הוא כמין ביוב שהוא מאכיל ומוציא,

‫מזרים דרכו, אם אפשר בלי... ‫אני אראות את זה ועושה המון רעש.

‫כן, ניכל, כשאתם מחלקים ‫סוכריות בשמחות ובתי כנסת,

‫יש שני סוגי סוכריות. ‫יש כאלה שהנייר מרשרש,

‫ויש כאלה שזה שעה אבני.

‫אז להשתמש בשעה אבני, ‫המכון נטופי, ולא במרשרש.

‫כי המרשרש, הילדים עושים ‫קצת ככה, צ'יק צ'יק צ'יק,

‫וזה מונה את התפילה, את הדרשה וכו'.

‫זה היה רק בדרך אגב.

‫ובכן, איפה היינו?

‫כן, שיש השפלות הטבעית של האדם.

‫השפלות הטבעית זה שאדם זומה סך הכול לביוב,

‫מכניס מפה, מוציא משם.

‫אז יש שפלות טבעית באדם, שלא ‫לדבר על כל המגבלות של הגוף וכו'.

‫אבל מלבד זאת, יש עוד שפלות ‫נוספת, והיא חתותיו של האדם.

‫זה דווקא לא הכרחי, כי ‫אדם יכול גם שלא לחתות.

‫אבל מצויים הרבה אנשים שיש להם חתאים,

‫ולכן גם זה מוסיף בושה ‫וחלימה, וזה מצטרף ליראה.

‫כי על כל אלה אי אפשר ‫שלא יחרד ליבו ולא יראה

‫שבעודו מדבר דבריו לפני ברך, ‫הוא מזכיר בשמו ומשתדל להירץ אותו,

‫ומה שהמערה כתוב, היוודו את השם ביראה,

‫וגילו ביראה דעה, הוא כתיב, ‫אל נערץ בסוד קדושים רבה

‫ונורא על כל סביבהו.

‫כי המלאכים, להיותם יותר קרובים ‫אליו בברך מבין הגוף החומרי,

‫קל להם יותר לדמות שווח גדולתו,

‫על כן מוראו עליהם יותר ‫ממה שהוא על בני האדם.

‫כלומר, מי באמת יש לו אירת שמיים אמיתית?

‫למלאכים יש יותר אירת שמיים מאשר לנו. למה?

‫כי הם יודעים לפני מי ‫הם עומדים, יותר מאיתנו.

‫גם אנחנו קצת יודעים לפני מי אנחנו עומדים,

‫אבל הם באמת יודעים לפני ‫מי, לפחות יותר מן האדם,

‫ולכן יש להם ירעה.

‫ועמנם דוד המלך, עליו ‫השלום, היה משבח ואומר,

‫למדנו, כן, על כל פנים, ‫שיש שלושה דברים הנדרשים

‫כדי לקנות את הירעה בתפילה.

‫זה שהאדם מדמה בנפשו שהוא ‫עומד לפני מלך מלכי המלאכים ממש,

‫ב' שהמלך מלכי המלאכים למעלה מכל השגה,

‫ג' שפלותו של האדם הן ‫מפאת טבעו הגס ומפני חטאיו.

‫ועמנם דוד המלך, עליו ‫השלום, היה משבח ואומר,

‫יש תחווה לך לקודשך בעירתך.

‫הוא כתיב, ומפני שמי, ניחת הוא, ואומר,

‫אלוהיי, בושתי ונחלמתי ‫להרים אלוהיי פני אליך.

‫מי זה שאמר את זה?

‫דוד המלך. -אתה אומר דוד המלך.

‫יש עוד הצעה? -עזרה.

‫עזרה. אז מה נעשה? ‫בין עזרה לדוד אנחנו מתלבטים.

‫מה התשובה האמיתית? -עזרה.

‫עזרה. כן, עזרה הוא זה שאמר את זה.

‫למה זה חשוב לי לציין שזה עזרה? ‫כי הוא ממתקני התפילות.

‫הוא מאנשי הכנסת הגדולה שתיקנו את התפילה.

‫ואולם העירה הזאת צריך שתגבר בלב בתחילה,

‫ואחר כך תראה פעולותיה גם בעברי הגוף.

‫כלומר, קודם כול זה מתחיל מהעירה הפנימית,

‫ואז יש התנהגויות הנלוות אל העירה הפנימית.

‫מה הסכנה?

‫שהיה הפוך. ‫שאדם יתחיל עם ההתנהגויות של עירה

‫וחושש על ידי זה הוא קונה עירת שמיים.

‫כמו שכותב רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי,

‫שעירת שמיים זה לא ערמת גביני העיניים.

‫כן? יש רבי יהודה שרואים שהגבות ‫שלו ממש למעלה מרוב דביקות.

‫כן? זה לא דביקות, זה סתם.

‫לפעמים זה יכול להיות שאדם ‫מתוך שהוא חש ומת דביקות,

‫אמיתי, אז גם גביני העיניים שלא מתרוממים,

‫אבל זה ממש לא הקטע, כמו שאומרים.

‫לא לדען המעשים שמשכנתם עליו.

‫אז זה לא בחסידות, אם קרה.

‫מה שאומרים, המעשים מפשרים את הלבבות,

‫זה לא שייך לימדת החסידות. ‫זה יותר למחלת הדעת.

‫ואולם העירה הזאת צריך שתגמר בלב בתחילה.

‫ואחר כך, הנה, אתה רואה, קודם כול בלב.

‫ואחר כך תראה פעולותיה, או ‫תראה פעולותיה גם בעברי הגוף.

‫אני חושב שצריך לנקד פה תראה.

‫מי שנקד פה תראה זה לא נכון.

‫הלוהם מה? כובד הראש והאיש תחווהה.

‫שפלו את העיניים וחיפת ‫הידיים כבד קטן לפני מלך רב.

‫וכן אמרו, זה בתפילה, לא כל היום.

‫אדם לא צריך ללכת כל היום כאילו ש... ‫כמו אטלס,

‫שכדור הארץ על כתפה, לא.

‫וכן אמרו בגמרא, רבה פחר ידי ומסלה.

‫אמר, כי אבדק הממראה.

‫והנה דיברנו עד עתה מן ההכנעה ומן הבושת,

‫שהם שתי המידות הראשונות של היראה.

‫הכנעה בהכרה, הבושת מפני שפלותו.

‫ואז אמרנו שיש שלושה דברים ‫בהיראה, זמן נשאר, הכבוד.

‫נכון? מדברת עמי, אין הכבוד.

‫שצריך לכבד את מי שאני יערה מפניו.

‫שימו לב שאין פה בכלל זכר ‫ליראת העונש או דברים כאלה,

‫שזה לא שייר בכלל לכאן.

‫זה שייך למידות הזהירות והמידות הראשונות.

‫הנה, כבוד המצווה.

‫ויקרא, כבר הזירונו... ‫אגב, מה פירוש פחר ידי?

‫מה? -שילב?

‫לא, לא שילב. וודאי שלא שילב את ידיו.

‫לא שילב ככה? -לא, אלא הניח זו על זו.

‫כבר הזירונו עליו החכמים ‫זל, ואמרו, זה אלי ואן והוא.

‫אלי ואן והוא.

‫התנאה לפניו במצוות.

‫ציצית, נאה. תפילין, נאה.

‫ספר תורה, נאה. לולב, נאה וכו'.

‫כלומר, זה שהמצווה היא ‫אסתטית, זה חלק מן היראת שמיים.

‫כלומר, זה חסידות.

‫תגיד, מה אכפת לי שהתפילין מכוערות?

‫העיקר שיצאתי דחובה. ‫לא, התפילין צריכות להיות יפות.

‫וכן אמרו, הידור מצווה עד שליש.

‫עד כאן מי שלא, מכאן ‫ואילך, מי שלא, הקב' ברוך הוא.

‫אחרי דעת ספרות זה הם זל, ברור מללו,

‫שאין די בה עשיית המצווה ‫לבד, אלא צריך לכבדה ולהדרה.

‫ולהוציא ממי שלעכל על עצמו ולומר, אין ‫כבוד אלא לבני אדם המטפטים בעבדים אלה.

‫אך הקב' ברוך הוא אינו חושש לזה כי ‫הוא מרומע מדברים האלה ונשגב מהם.

‫וכיוון שהמצווה נעשית להמיטה, די בה זה...

‫עכשיו שמעתי מי שאמר שהנוי ‫של הסוכה זה שהיא כהלכה.

‫זו נויה של סוכה, שהיא נעשית כמצוותה.

‫אבל זה לכאורה קשה לקבל דבר כזה,

‫כי הרי זה שאתה צריך לעשות את ‫הסוכה כהלכה זה חיוב, זה לא נוי.

‫הנוי זה שאתה שם שם כל ‫מיני דברים קיטשיים כאלה.

‫יש קיץ' דתי מצוי שקוראים ‫לו בימינו נוי מצווה.

‫ככה טוענים.

‫לא חיים לעשות את הדברים ‫קיטשים, אבל בינתיים מקובל בדורנו

‫שהקיץ' זה סימן להירת שמיים.

‫זאת אומרת, אתה לוקח פסוק, ‫אומר אותו במבטא אשכנזי,

‫מוסיף אוי אוי אוי, ויש לך שכב קודש.

‫הנה, דוגמה. אז זה כנראה מינוי של מצווה.

‫יש גם חושבים שהדברים צריכים ‫להיות יפים, אבל זה עוד סיפור.

‫טוב, אז לכלומר, באמת, זו ‫שאלה למה הקב' הוא צריך

‫שאתה תעשה את הדבר בצורה נאה.

‫הוא הרי לא צריך את זה, ‫אלא יש פה כמה דברים.

‫קודם כול, הנוי מורה על יחס רציני שלך.

‫אתה מכבד את הדבר. ‫אבל יש פה משהו יותר עמוק.

‫ייחוד הבורא, האמונה שהשם אחד,

‫היא אמונה שמחייבת גילוי בכל.

‫ולכן דווקא הגילוי בממד ‫האסתטי זה השלמת הייחוד.

‫לכן בית המקדש היה יפה. ‫למה בית המקדש היה יפה?

‫כי הוא נויו של העולם. ‫כיוון ששם מתגלה הייחוד של הבורא,

‫אז יש הכרח שהייחוד הזה ‫יבוא לידי ביטוי בכל הממדים.

‫לכן צריך שזה יהיה גם יפה. ‫אם זה רק יפה, זה בעיה,

‫אבל צריך להיות גם יפה, זה משמעותי.

‫זה נקרא מידת ההוד אצל חכמי הקבלה.

‫שההוד, כשהדבר מגיע עד ‫כדי הוד זה סימן שהוא אותנטי.

‫יש בתפילה, אומרים, אמת ‫ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן

‫ואהוב וחביב ונחמד ואדיר, ‫מותוקן ומקובל וטוב ויפה.

‫עכשיו, יש מבעלי הדרשות הבינוניות שאומרים,

‫אמת זה בהתחלה, יפה זה בסוף, נכון?

‫מכאן, שמה שאמת לא צריך ‫להיות יפה, מה שיפה זה לא האמת,

‫אין לך דבר יותר מרוחק אחד ‫מהשני מאשר האמת והיופי.

‫אבל המעמיקים שמו לב ‫שלפני כל המילים האלה יש וו.

‫אמת ויציב. ‫אם כן, זה אמת, זה כל כך אמת שזה גם יציב.

‫אם כן, זה גם יציב. ‫זה כל כך אמת שזה גם נכון, שזה גם קיים.

‫ולכן יוצא שהוו של ויפה זה ‫הביטוי של האמת האולטימטיבית.

‫אם זה גם יפה, אז זה סימן שזה אמת באמת.

‫אם לא, זה קצת אמת וקצת לא אמת. ברור.

‫יש ביטוי כזה אצל היוונים, קאלוס קגטון.

‫אמת, אם כן... זאת אומרת, יפה, אם כן אמת.

‫עכשיו, על זה יש סימן ‫דגש שונה בין יוון לישראל.

‫הרב יוסף דווה לוי ‫סולובייצ'יק, הצהל היה אומר

‫שאצל היוונים מה שיפה זה האמת. ‫כל מה שיפה הוא אמת.

‫ביהדות כל מה שאמת הוא גם יפה.

‫אבל ברור שיש פה מפגש בכל ‫זאת בין שתי מגמות של הייחוד

‫הייחוד בין האסתטי לבין האמיתי.

‫אז כרטפי זה שהחוש האסתטי ‫זה לא רק בגלל שזה נחמד

‫לחיות בחברה בעולם יפה, ‫אלא יש פה משהו ששייך

‫למדי את החסידות באופן אמיתי. ‫זה כבוד המצוות, נוי המצוות.

‫אומנם האמת הוא שהאדון ‫ברוך הוא נקרא אל הכבוד,

‫ואנו חייבים לכבדו, אף על פי שאינו ‫צריך לכבודנו ולא כבודנו חשוב וספון לפניו.

‫ומי שממעט בזה במקום שיכול ‫היה להרבות, אינו אלא חוטא.

‫בבקשה. -בגלל כל החסידות,

‫אז מה שאנחנו חייבים לחוטא? ‫-אה, יפה. שאלה יפה מאוד.

‫אם מדובר במדידת חסידות, אז מה החטא בזה?

‫זה לא חובה להיות חסיד, נכון? ‫זאת השאלה. תשובה.

‫חסידות היא חובה למי שראוי למעלה הזאת.

‫כלומר, מי שראוי למעלת החסידות זה ‫חטא בשבילו לא להיות במעלה הזאת.

‫לא היה כוונה.

‫הוא מה שהנביא מלאכים ‫התראה עם על ישראל בדבר ה'

‫וחי את הגישון עיוור לסבוח הנראה?

‫הקרבה הונא לפחתיך, הירצח הוא היספנך?

‫כן, אחד יש לו בתוך העדר ‫שלו יש כבש שכזה לא רואה טוב.

‫הוא אומר, טוב, נשים ממנו קורבן.

‫כלומר, אם שהם דובר בשביל ‫הפכה, דהיינו, לשלם מיסים,

‫בוודאי שאת זה הוא לא היה רוצה. ‫אבל הקב' אתה נותן.

‫כן, היום עושים את זה ממעשה, כי ‫רצון השם שניתן דווקא את הרכוב.

‫למה? כיוון שאי אפשר לקהן לאכול את זה.

‫אבל אם הקהן היה ראוי לאכול את זה, ‫הייתה נותנת דווקא את הבננה הטובה,

‫לא הרכובה. -אבל למה אתה נותן לקהן?

‫זה לא... המטרה פה זה לא לקהן,

‫אתה משתמש בזה לקב' אתה יכול... ‫-לא, אני לא נותן את זה,

‫אני נותן לקהן. -אתה נותן את זה לקהן.

‫אני נותן לקהן שהוא אדם קדוש.

‫אבל כיוון שאני לא יכול לתת ‫לו, עד רבה, זה בל תשחית.

‫חבל לתת לו את הבננה, לתת את הבננה הטובה

‫כשממביליה הולכת לאיבוד. ‫-כאילו, כלומר, לקב' הוא...

‫אם הייתי יכול לקיים מצוות ‫נתינה, הייתי נותן את הכי טוב.

‫כמו למשל בשמן של תרומות ‫ומעשרות, שנותנים לקהן לשריפה.

‫אז זה, נותנים לו את השמן הטוב.

‫אבל למשל, בקטורה, שאדם נותן את זה לקב'

‫לא מוגבל את זוכות קומר שהוא... ‫-לא משנה, לא משנה,

‫אבל פה אני לא נותן לקב', ‫כשאני זורק את זה לפח,

‫אני לא נותן לקב', אני רק הפרשתי.

‫קיימתי מצוות הפרשה ‫ולא קיימתי מצוות נתינה.

‫בסדר? טוב.

‫ואולם חכמים, זיכרונם יברחיי, ‫זירונו להתנהג איפך זה בעבודה,

‫ואמרו בעניין מים שנתגלו שלא יסננן במסננת.

‫מטעם אמור דה אמרי להדיות.

‫לגבוה, מי כאמר, לט להקריבי עונה לפחתיך,

‫יש פה טעות בניקוד, לפחות תציל במדורה שלי.

‫כלומר, מי כאמר, סימן שאלה.

‫לט להקריבי עונה לפחתיך, סימן שאלה נוסף,

‫ולא לט לפסיק, כמו שכתוב כאן.

‫טוב, זאת אומרת, רה, מה? רה, נאמר, חיסרון,

‫יש בימים שנסתננו, ‫וכולם מותרים להם להדיות,

‫ואפילו אחי, אסורים להם ‫לגבוה משום שאינו דרך כבוד.

‫והאמרו עוד בספרי,

‫וכל מבחר נדרכם, אגב, כולם ‫פה יודעים מה זה מים שנסתננו

‫והקריבי עונה לפחתיך וכו', טוב?

‫ואמרו עוד בספרי, וכל מבחר נדרכם,

‫היה פה רמז של ביקורת,

‫שאנשים עוברים פה על הלכה מפורשת,

‫זה לא מדיית חסידות, יש הלכה מפורשת,

‫שאם אדם לא מבין משהו ‫בשיעור, הוא חייב לשאול.

‫כן, בבקשה.

‫מה זה מים שנסתננו? -אה, יפה.

‫הנה, אדם שפה מקיימת ההלכה.

‫תשאל את החבר שלי אדך, הרי הוא לא שאל,

‫סימן שהוא יודע.

‫נכון?

‫יש לו אותו? ‫-אתה יודע מה זה מים שנסתננו, נכון?

‫יש לי את התרגום. -אה, יש לך תרגום, יפה.

‫לכן הוא... טוב, בקיצור,

‫יש הלכה שאסור לשתות מים מגולים.

‫מים, מכוונה שנשארו ‫גלויים ללא כיסוי כל הלילה,

‫אסור לשתות אותם. למה? ‫כי אנחנו חוששים שבא נחש,

‫שטה מהמים האלה בלילה, והטיל את הארס שלו.

‫אז זו סכנת נפשות.

‫אבל אפשר לסנן את המים, ‫והארס צף, ואז אפשר לשתות.

‫עכשיו, יש פה בעיה לגבי ‫ניסוך המים על גבי המסבח.

‫שניסוך המים על גבי המסבח ‫אי אפשר לקחת מהמים הגלויים.

‫שואל את הגמרא, ואולי ‫נסנן אותם ויהיה מותר?

‫הוא אומר, לא, זה נאמר להדיות. ‫כלומר, האדם שהוא לא הקב' ברוך הוא,

‫אבל הגבוה, לקב' ברוך הוא, אי אפשר.

‫בסדר? כי הרי משום הקרבה הוא נע לפחתיך.

‫כלומר, אם היית מביא, כמו ‫שהנביא אומר, היית מביא לפחה שלך,

‫הכבס, האיבר, לא היית מביא לו.

‫אז גם לקב' ברוך הוא אתה ‫לא מביא מים שעברו סינון.

‫אז הולכים, מעיין של השילוח, כל הסיפור. ‫טוב.

‫ואמרו עוד בספרי, וכל מבחר נדרכם.

‫דהיינו שלא יביא אלי מין המובחר. ‫מבחר שהוא נדרכם, זו הכוונה.

‫אתה רוצה להקריב לקב' ברוך הוא משהו?

‫תיקח את הטוב. בסדר? ‫יש לך, נגיד, משהו, תרומה לבית הכנסת.

‫אתה רוצה לתרום, אני יודע, קוס, קוס קידוש.

‫אז מה תיקח? הקוס הפחות טובה שיש לך

‫או את הקוס היותר טובה שיש לך? ‫את זו שהיא יותר טובה, תיתן.

‫וכבר מצאנו קין והבל. ‫הבל הביא מבחורות צונו ומחלבן,

‫וקין מן הפסולת לפרי האדמה ‫כפירושם זן ומעלה בהם,

‫ואישה השם אל הבל ומנחתו, ‫ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

‫זה דבר מעניין. ‫על מה זה נפל כל הסיפור הזה?

‫על ביקורים, נכון? ‫בחורות צונו ומחלבן, מהשמן.

‫כן. כלומר, יש לנו יום בשנה ‫שנקרא יום הביקורים, נכון?

‫כן, יש דבר כזה? יום הביקורים, יש דבר כזה?

‫חג השבועות נקרא יום הביקורים, נכון? ‫יש דבר כזה?

‫יש דבר כזה, אז למה אתה ‫אמרת לי שאין דבר כזה?

‫לא, יש, אבל לא נהנתם אותו בפנייך. ‫אחרי שבועות.

‫לא, לא, מי שבועות בא אלך ‫אפשר להביא ביקורים, אתה צודק.

‫עכשיו, יום הביקורים. ‫עכשיו, תכורה, התורה ציינה

‫שחג השבועות הוא חג של ביקורים, ‫לא ציינה שהוא חג של מתן תורה.

‫איפה מתן תורה בחג השבועות? ‫הרב אשכנזי היה מסביר

‫שחג הביקורים זה עצמו חג מתן ‫תורה, כי הרי לא ניתנה התורה,

‫אלא למי שמסוגל להביא ביקורים.

‫כלומר, אם אתה רואה את עצמך ‫כשני, ולכן אתה נותן לזולת את הראשית,

‫אתה יכול לקבל את התורה. ‫אם אתה רואה את עצמך כעיקר,

‫ולכן אתה לוקח לעצמך את ‫הראשית, את הפסולת אתה נותן לחבר,

‫אתה לא יכול לקבל את התורה. ‫מדוע? כי התורה גם היא

‫הקרבת ביקורים. הקב' ה-ר הולך ‫לקח את הדבר הטוב ביותר שיש לו

‫ונתן לזולתו. אז אם כן, הוא יקריב ביקורים.

‫לכן, מובן שיום הביקורים הוא יום מתן תורה.

‫וככה זה יתברר גם אצל קין ואבל.

‫קין ואבל.

‫וכמה דברים... ‫ואומר, והרור נוחל ויש בעיד רוז אחר,

‫ונודר וזובח מושחת ‫לדוניי, כי מלך גדול אני.

‫וכמה דברים מזירינו זל. ‫אגב, מעניין, המילה אני,

‫שמתם לב איפה היא מופיעה בתורה?

‫98% מהמקומות שבהם התורה משתמשת במילה אני,

‫זה הקב". שאומר את זה.

‫או רשע. רשע אומר אני.

‫זה מעניין. אבל באופן אמיתי, רק הקב". ‫יכול להגיד אני.

‫מכלל שהוא מלך הכבוד. מה אתה אומר?

‫אם מישהו מספור עלי מישהו ‫מהארציות, שגם לא רוצה להגיד...

‫יכול להיות, יכול להיות. טוב.

‫וכמה דברים זירונו זל שלא ‫יהיו מצוות בזויות עלינו.

‫הוא כבר אמר, רו כל האוחז ספר תורה הרום,

‫נקוור הרום, מפני בזוי המצווה.

‫מה זה לאכוז ספר תורה הרום? בלי מפה, כן?

‫אבל לתפוס את הספר תורה ‫ישירות, בלי לעטוף אותו במשהו.

‫וסדר העלאת ביקורים.

‫יהיה לנו לעיניים לראות ‫מהו הידורן של מצוות.

‫למה דווקא מצוות ביקורים? ‫כי מצוות ביקורים היא מורה דווקא

‫על ההחשבה של הזולת יותר מעצמי.

‫כדי אני גידלתי את הפרדס ‫הזה, עמלתי בו, גידלתי אותו,

‫בסוף סוף יצא תאנה אחת.

‫יש לי שמחה גדולה שאני רואה פרי בעמלי.

‫ואני אומר, לא, אם זה הראשון, זה לקב".

‫יש פה איזו התגברות של ‫האדם על האגואיזם שלו.

‫גן עבר, פום, מחטרת הרחמן הקריה.

‫ומכאן שיש מעלה להתפלל ‫למרות שאין ירעה והכנה.

‫זה גם טוב.

‫שלמה אורצי אמר, גם בקיץ' יש שמץ של אמת.

‫הוא צודק?

‫טוב, בסדר. ‫אני לא יודע אם הוא אמר את זה באמת,

‫אבל זה ראיין חמוד.

‫לכן אני יצאתי פה להגנת ‫הקיץ', אני לא שללתי לחלוטין.

‫מה זה קיץ'?

‫קיץ' זה, הנה.

‫אתה רואה את זה?

‫זה קיץ', סגנון כזה.

‫יש כל מיני... זה סוג של סגנון.

‫טוב, אני לא רוצה להגיד ‫משהו נגד ההוצאה הזאת,

‫אבל יש דוגמאות רבות.

‫דעוי. -מה?

‫דעוי זה... -דעוי, בסדר, ‫אבל באיכות לא טובה כל כך.

‫זה כזה, כן? ‫זה ורד רד עם כל מיני פייטים וזה כדי ש...

‫טוב.

‫בסדר עלת ביקורים אלינו לעיניים ‫לראות מהו הידורן של מצוות.

‫יש הרבה בתכנסת שאתה רואה את זה,

‫שיש תערובת של טעם גרוע, אבל בכמויות.

‫כלומר, מוסיף עוד משהו ‫ועוד משהו, הוא שמה איזה...

‫הוא שם פלורסנט, לא יודע ‫נשמעת נדשמה, את לא יודע מה,

‫ואתה מוסיף אחר כך ליד ‫זה בדיוק איזו מנורה מהוהבת,

‫כזאת ירוקה, יפה, ואתה מוסיף ‫על זה אחר כך חתיכת שיש.

‫אבל מה? כשאתה רואה את ‫המכלול, אתה רואה שם עירת שמיים.

‫אתה רואה שם מה שאנשים שמו את הלב שלהם.

‫כל הכבוד.

‫לכן שומו הארצי כנראה צודק.

‫טוב.

‫בסדר עלת הביקורים, יהיה לנו ‫לעיניים לראות מהו הידורן של מצוות

‫שכן שדינו, השור הולך ‫לפניהם, וכרנב מצופות בזהב,

‫והטרת של זית בראשו וכו'.

‫עוד שעה.

‫בקיצור, זה אולי נראה בפעם הבאה.

‫קול טוב.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230717014″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 45
לא קיימים פרקים קודמים בסדרה זו
פרק יט’
אורך השיעור: 52 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230717014″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

חסידות דרך מידת היראה

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!