שלום וברכה קהל קדוש
ובכן אנחנו היום ביום ראשון
ד' באייר תשע' א'
תשע' א' ואנחנו ממשיכים בליבודנו המרתק
בספר הקדוש מסילת ישרים
אנחנו נמצאים בביאור מידת הפרישות
ומי מתנדב לקרוא?
טוב, כיוון שכבר הביאו לי ספר
אז אני חושב שאני יכול לקרוא בעצמי
זה יקל על האחרים
אנחנו במידת הפרישות
בפרק
י' ד' כן? כבר הגענו
כן, דיברנו על מידת הפרישות באופן כללי
קודם כל להזכיר
מידת הפרישות היא המידה הרביעית
המידה הרביעית מתוך תשע המידות
שספר מסילת ישרים עוסק בהן
תשע המידות שספר מסילת ישרים עוסק בהן
הן המידות שבבראייטה של הרבי פנחס בן יאיר
נמצאות בין התורה לבין רוח הקודש
תורה זה פעולה אלוהית
ממעלה למטה
כלומר הקדוש ברוך הוא משפיע השפע העליון
של תורה
אבל את התורה הוא נתן לכלל ישראל
לא כל אחד ואחד מאיתנו הוא נביא
הייתי אומר אפילו יותר מזה
בימינו אף אחד מאיתנו איננו נביא
אז זה קצת בעיה
כלל ישראל התנבא אבל אנחנו לא נביאים
אנחנו רוצים לחדש את הנבואה
אצל כל יחיד ויחיד
אז יש בשביל זה מהלך שמגיע מתורה לרוח הקודש
תורה זה ממעלה למטה רוח הקודש ממעלה למטה
מה אני עושה באמצע?
ממטה למעלה יש תשע המידות של ספר מסילת ישרים
תורה מביאה לידי
זהירות, זריזות, נקיות,
פרישות, תהרה, חסידות וכו'
עד שבסוף מגיעים לרוח הקודש
עכשיו כפי שלמדנו
ספר מסילת ישרים מדבר על ארבעה מדרגות
של התפתחות האישיות
ישר, צדיק, חסיד וכדוש
לפי הסדר של תפילת ברכת נשמת כל חי
לפי ישרים ובסיטי צדיקים
ובלשון החסידים ובקרב קדושים
ישרים לפי מה שלמדנו זה מי שרוצה להיות צדיק
אבל הוא עוד לא
הוא רק ישר
הוא קורא את ספר מסילת ישרים
ובלו הגיע למימוש
אחרי שהוא מקיים את שלושת המידות הראשונות
הלואין זהירות, זריזות ונקיות
הוא נהיה צדיק
מכאן ואילך פרישות, תהרה וחסידות
זה כדי להיות חסיד
אחר כך ענבה, עירת חטא וקדושה
זה כדי להיות קדוש
אחר כך באה מידת רוח הקודש
אז אם כך אנחנו בשלשה האמצעית
אנחנו בחלק הראשון של השלשה האמצעית
המידה שעושה את האדם לחסיד
כדי להגיע לחסידות
וזה באמת יש הבדל עצום
אם כן בין שלוש המידות הראשונות שהן חובה
לבין שלושת המידות האמצעיות
שהן לא רק שהן לא תמיד חובה
הן לפעמים גם אסורות
כלומר לא כל אדם יכול לעשות מפרישות
זה לא תמיד טוב לו
אבל יש שלב שבו האדם זקוק גם לפרישות
מה זה פרישות?
שהאדם פורש מדברים המותרים
שזה דבר מותמוע מאוד
אם זה מותר אז למה שאני אפרוש
אם זה אסור אני מבין
אבל אם זה מותר אז למה שאני אפרוש
ולמדנו שיש אצל חזל
מאמרים סותרים בדבר הזה
שמצאנו הנחיות המעודדות את הפרישות
ויש הנחיות המגנות את הפרישות
צריך להחליט או שזה טוב או שזה רע
והתשובה היא שזה תלוי
כלומר בפרישות האדם צריך לפרוש
ממה שעשוי להביא אותו לרע
כלומר אני לוקח דבר שהוא מותר
אבל אני עושר אותו
למה אני עושר אותו?
משום שאצלי הדבר הזה יכול לעשות אותי רע
כן, למשל הנה הרואה סותה בכלכלה
יעזיר עצמו מן היין
מדוע? בגלל שאדם שרואה סותה בכלכלה
המחזה הזה מזעזע את הנפש
ועל מנת להשיב את האיזון של הנפש
צריך לאסור דבר שהוא מותר
יין זה דבר שמותר לשתות
אין איסור לשתות יין
אבל אדם שרואה אישה סותה בכלכלה
המצב הזה מצריך אותו להזיר את עצמו
מן היין ולכן הוא צריך לנדור
אבל לא כל אחד
סתם אדם שלא ראה סותה בכלכלה
למה שיעזיר עצמו מן היין?
למשל, כן
בחלקי הפרישות
עכשיו אנחנו כן מגיעים
אחרי ההגדרה הכללית של הפרישות
שנפעמים הפרישות נדרשת
כשהאדם עשוי מתוך ריבוי היתר
להגיע אל הרע
ולכן זה גם משתנה מאדם לאדם
יש אדם שזה כך אצלו
ואדם שזה כך אצלו
לכן הפרישות שהיא טובה לי
איננה דווקא טובה לך
ומה שהיא טובה לך לאו דווקא טובה לי
כל אחד הפרישות שלו
שאנחנו לומדים כאן את חלקי הפרישות
פרק י'
זהו, בשעה טובה אנחנו מתחילים
בחלקי הפרישות
חלקי הפרישות הראשיים
שלושה
כי נה יש פרישות בהנאות
פרישות בדינים
פרישות במנהגים
שלושה דברים
שאדם ראו לו לפרוש בהם
הפרישות בהנאות
הוא מה שהזכרנו בפרק הקודם
דהיינו
שלא יקחת מדברי העולם
אלא מה שהצורך יכריח
ודבר זה יקיף על כל מה שהוא תענוג
לאחד מן החושים
דהיינו, במאכלות, בביילות, במלבושים, בטיולים
בשמועות וכל כך יוצא בזה
רק בימים שעונג בהם מצווה
זאת אומרת
מותר לאדם לאכול
לא רק שזה מותר, אפילו זה רצוי
אם אדם לא יאכל הוא ימות
וזה דבר חמור מאוד
אסור למות
ולכן מותר לאכול
אבל אתה לא חייב לאכול הרבה
להיות משועבד לזה שדווקא יהיה טיבול כזה וכזה
אומרים, אין בזה בעיה שאדם ישקיע גם במאכלים
השאלה היא, עד כמה הוא משועבד לדבר
אותו דבר לגבי ביילות
ביילות זאת אומרת חיי אישות
החיי אישות של האדם מותרת
זה דבר טוב
עם אשתו כמובן
השאלה היא, עד כמה האדם שקוע
תמיד זה עניין
במלבושים, ודאי שצריך להתלבש
השאלה היא, עד כמה האדם צריך להגזים
בלבוש טיולים
זה טוב או לא טוב?
טיולים זה טוב, נכון, אפילו ביום העצמאות
מכון מאיר יוצא לטיול, נכון
כולם באים, נכון
אבל, האם בגלל זה צריך
שכל ימיו של האדם יעברו בטיול?
תמיד ההגזמה, זו הנקודה פה
שצריך לדעת, להצטמצם
בשמועות, אני לא יודע מה זה שמועות
מה?
רכילות זה אסור
אז מה זה, שלום רב
מה זה שמועות?
למעט האמת אני לא יודע בדיוק
כיוון אולי, קריאה, אני יודע
כל דבר שמענג את הנפש
ספרות וכדומה
הדברים האלה הם דברים טובים וחיובים
השאלה היא, עד כמה?
ורק בימים שהעונג בא עם מצווה
שזה משהו אחר
בימים שהעונג בא עם מצווה,
אז האדם לא צריך לצמצם
מה דבר? צריך להרבות
צריך להרבות במאכלים
שבת, צריך להרבות
אם זה שבת וראש חודש, צריך להוסיף עוד מנה
אם זה שבת וראש חודש וחנוכה
אז עוד יותר
יפה
שם צריך להרבות
אז זו הפרישות האחת
היא דבר המובן
והייתי אומר, אפילו זה
חלק מן הבריאות של האדם
כל הזמן
אם האדם לא מסוגל לצום
יש לו בעיה, כי אדם שלא צם
אז ברגע שיחסר לו אוכל
או שהארוחה תתעכב בעשר דקות
האיש הזה נהיה משוגע
מה שאין כן
אם האדם תרגל
ירגיל את עצמו לפרוש
מן ההנאות
אז
בכלל
הוא אדם חופשי יותר
הוא אדם חופשי יותר
אפשר לומר, מאושר יותר
מה הכוונה
הוא כותב כאן
אל מה שצורך יכריח
הצורך יכריח, זאת אומרת יש דברים שצורכים
למשל אני לא יכול
בלי לאכול, צריך, מה אני אעשה
אז אני אוכל
אין, צריך להבין
לא רע לי עם זה
כלומר זה לא שמה אפשר לעשות
אוכל אחים לאכול
לא, אני אוהב לאכול, זה ענה, בסדר
השאלה היא עד כמה להיות מושועבד לזה
זה הכל סובייקטיבי
זה הכל סובייקטיבי, נכון, לכן נהנה לך בזה
אבל לפי מה שהוא
נכון, נכון
אבל אפשר בכל זאת לשפוט
לראות הגזמות, כן
למשל שאדם שהדבר היחיד שהוא קורא בעיתון
זה עתור על אוכל
יש משהו לא
לא מאוזן שם
אלא אם כן זה המקצוע שלו
הוא שף
משהו אחר
טוב
יתברר כנראה
שהשתיית דייט
זה גורם להשמנה
כן, כן, ראו הרי שכל השמינים שותים דייט
אז זה סימן
זה סימן שזה גורם להשמנה
כן, מה אתה אומר?
אני אומר בהקריות
אבל זה כסף טוב
מה כסף טוב?
ליקור הרבה דייט
זה כסף טוב אבל אתה עורג את אלה
מוסף או איננו
אה כן, טוב
דברים עמוקים, ובכן
והפרישות בדינים
דינים
הוא להחמיר בהם
תמיד
לחוש אפילו לדברי יחיד במחלוקת
אם תאמו נראה
אפילו שאין על החכמותו
ובתנאי שלא יהיה חומרו כולו
הוא להחמיר בספקות אפילו במקום
שאפשר להקל בהם
אז מה מדובר כאן?
כשאני קורא משפט כזה
אני מאוד נחרד
כי אני חושש מה שיעשו מזה
מה אתה אומר?
הוא אומרים כוח הדהתר העדיף
כוח דהתר העדיף
הוא אומר הפוך
לא, הוא לא אומר הפוך
להחמיר בהם תמיד
לא
כוח דהתר העדיף זה לעניין הפסיקה
כלומר, אם אתה בא לפסוק
אז זה דינים
אני מסביר
אני לא מדבר על פרישות
אם שואלים אותך, נגיד אתה מורה הורה
אתה הרב של המקום
שואלים אותך, כבוד הרב
זה מותר או אסור?
אם אתה יכול להגיד שזה מותר
זה נעלה יותר מאשר אם
אתה יכול להגיד שזה אסור
למה? כוח דהתר העדיף
כלומר, יש
גם הרשי מסביר את זה
שהאדם כדי להקל צריך להתאמץ יותר
אז זה סימן שהוא
למדן יותר, אם הוא כל הזמן מחמיר
זה סימן שהוא לא כל כך לומד
אסור, אסור, אסור, מה שבטוח
אומר הרשי יכול להחמיר גם בלא טעם
לכן, ברור
שכוח דהתר העדיף
זאת מעלה להיות עמקל
עכשיו, פה לא מדובר על זה שאתה מורה הורה
על האחרים, כלומר, אסור, אגב, יש איסור
אסור לך להגיד את הדבר המותר
שהוא אסור, בדיוק כמו
שאסור להגיד את הדבר האסור
שהוא מותר, אז גם כן
זו צריכה מאוד זהירות,
כלומר, שואלים אותך להלכה
אתה צריך להגיד את האמת
עכשיו, מדובר פה על הנגע הפרטי שלך
אתה זקוק לפרישות
בדינים, אתה אומר
אומנם, ההלכה היא שדבר זה מותר
אבל מאחר, אופלוני
שהוא, דעתו חשובה בעיני
אמר שזה אסור
הוא וטעמו נראה
לא סתם שהוא זרק משהו, אלא
טעמו נראה, אז אתה הולך לפי זה
זו הכוונה, אבל זה
לא אוטומטית, לא כל דבר
להגיד אסור
אלא אם טעמו, ויש פה עוד כמה דברים
שלא יהיה
חומרו כולו
כלומר, אתה מחמיר, ועל ידי שאתה מחמיר
אתה בא להקל בדבר אחר
למשל
אתה מחמיר
בואו ניקח דוגמה
מה?
צריך לומר שאין פה מורה שבא לכולה
כן, אני אסביר
כן, אין פה מורה שבא לכולה
למשל, אתה מחמיר
מאוד בדיני עירובין
הנה, זו מחלוקת הידוע
האם העירוב
שלמשל, היום נוהג בירושלים
האם הוא
מתיר, הוצר, מרשות לרשות
בירושלים
או שלא, יש אומרים שכן
וטעמם ונימוקם אימם
ויש אומרים שלא
וטעמם ונימוקם אימם
ואני מכיר תנין חכם
אחד ששאל את הרב
צבי יהודה קוק
האם להחמיר בזה
שהרי באמת יש רבים מן הראשונים
שמהם משתמע לחומרה
שאסור
אמר לו הרב צבי יהודה
בוודאי שראוי להחמיר בזה
אבל לא על חשבון
לימוד תורה
ולא על חשבון אנשים אחרים
למה אותו הרב
סיפר לי את זה? כי ראיתי אותו, הולך בשבת
עם ספר ביד, הוא אומר כן, אני הולך לתת שיעור
אז מה, אם לא הולך לך את הספר
אז מה אתה עושה?
זאת אומרת, זה לפעמים אתה מחמיר חומרה
ובסוף יוצא ש
אתה בא לידי כולה שאתה מקל בלימוד תורה
או מקל בכבודם של אנשים אחרים
אז עמוד להיזהר בדבר הזה
או למשל, אתה אומר אני מחמיר
שלא לסמוך על היתר המחירה
בשמיטה
יפה
אתה לא רוצה
לסמוך על היתר המחירה בשמיטה
ואז מה
אתה בעצם מחמיר על החקלאים
החקלאי עכשיו
אין לו פרנסה
בגללך, ולא עוד
אלא שבגלל זה
אתה מחריח
לעשות יבוא מיוחד מירדן
ואתה מאבד שווקים
לשבע שנים, זה לא רק לשנה אחת
לשבע שנים אתה מאבד שווקים
בעצם הכלכלה הישראלית נהרסת
אז מה זה חומרו כולו?
אלא מי זה שצריך להחמיר בשמיטה?
מי שרוצה להחמיר, זה החקלאי עצמו
אם החקלאי לא רוצה
למכור, הקדוש יאמר לו
אבל הצרכן? חומרו כולו?
אסור, אסור להחמיר בדבר הזה
או למשל
הנה, יותר מחירה אחרת
מחירת חמץ בפסח
ידוע, זה לא מחלוק
אין לך חוקית ידועה אם הרמה הזאת
היא מותרת או אסורה, היא באמת בעייתית
אני לא אומר
עכשיו, נגיד הסופרמרקט
הוא מחר, למה? הלך לרב
זו כמות גדולה, יש לו שני טון יטריות
הוא לא יכול
לחסל את זה כל כך מהר
הוא עשה מחירת חמץ
מותר לו או אסור לו?
מותר לו
עכשיו, אתה בעצמך לא מחרת כלום בבית
מה קורה אחרי החג?
אתה הולך לסופרמרקט
אה, זה מחירה
לא קודם ממך
זה לא בסדר
למה? זאת אומרת חמץ שעבר עליו בפסח
מתי זאת אומרת חמץ שעבר עליו בפסח?
כשאדם בעבירה, בין בשוגג ובבזיד
העביר את הפסח
אבל פה, הוא עשה בהתר
שיש לו רבנים לסמוך עליהם
למכור את החמץ
אז כשאתה לא קודם ממנו, בעצם אתה עבריין
שאתה פוגע בפרנסה שלו
לכן, זה מה שאומר כאן,
צריך לזהר מאוד בחומרות
חומרות זה דבר מסוכן
שלא יהיה חומרו כולו
כן
אז זה שאתה רוצה להחמיר
בסדר, תחמיר בינך לבין עצמך
אתה יכול לחוש לדעת של פגעה
עכשיו, גם פה
סתם להגיד, הרי יש מחלוקות
ראשונים ואחרונים בכל דבר
נכון? על כל הלכה יש עשר דעות
אז מה תגיד כל הלכה?
הנה, צריך להחמיר כמו כל הדעות
כתוב פה במסודת השרים
הוא אמר, אם תעמו נראה
מה זה תעמו נראה?
שאתה למדת
כן, פעם יהודי אחד
שאל את הרב שלמה זלמן אוירבח
האם להחמיר בעירוב
כן, אותה שאלה שדברתי מקודם
אז שאלו גם את הרב שלמה זלמן אוירבח
אז הוא אמר לשואל
תראה, אם אתה למדת את הסוגיה
ומתוך הסוגיה
נראה לך
טעמם של העוסרים, אז תחמיר
זו הנחיה כללית
לגבי חומרות בכלל
שאדם לא צריך להיות
לקטן חומרות
כן, אספן של חומרות
אלא צריך לבדוק, אם במקרה
אתה למדת את הסוגיה
ופה טעמו של העוסר נראה לך
אז יש מקום בהחלט להחמיר
אגב, האם יש מקום
להחמיר בדבר
שאף אחד לא עשה אותו
למשל, יש טיפת חלב
נפלה לתוך מרק האוף
נפלה
כן, בדיוק
אישה החזיקה תינוק עם בקבוק
ו... בדיוק היא בישלה
עכשיו את האוף
לשבת, מרק אוף
כזה טעים, התינוק
תפס את הבקבוק, תפטף
לתוך המרק, מה עליך?
בתל בי שישים
בתל בי שישים
האם ראוי להחמיר?
לא, אסור להחמיר
כי מי שמחמיר בזה
בא ואומר שחזל
שאמרו שחלב בתל בי שישים
הם לא בסדר
זה לא מחירת חמץ
אלה שלא סרטו
לגבי מחירת חמץ יש לך מחלוקת
זה לא כתוב בגמרא, יש אפילו דעות
מביאות ראייה שמחירת החמץ היא לא בסדר
יש בתשובות הגאונים שהרמה
קבועה, אסורה
אז מה אתה עושה?
פרוסבול זה כבר...
פרוסבול זה כבר... אתה צודק
אתה צודק, טוב בסדר
אבל הפרוסבול כבר חזל תקנו
אנחנו פטורים מלשמור את הראש
מי שיגיד אני מחמיר, לא עושה פרוסבול
זה בעיה
מי שאומר אני מחמיר ולא עושה פרוסבול
אז הוא עבריין
כי הוא מבזה את הלל הזקן
שזה ודאי איזור דהורה הייתה
שבה זאת את הלל הזקן
כבוד הרב, שלום
הפרישות יכולה לבודד אדם ממשפחתו
חבריו ואפילו העם
אין הכלל עדיף?
הנה, זה בוודאי, אתה צודק
זאת אומרת, מה שכאן אומר
מה שאומר
המסיעת ישרים, שהפרישות
בדינים היא ראויה במידה
והיא לא פוגעת באחרים
אין חומרו כולו, אבל כשאתה פוגע באחרים
בשם החומרה
אז זה כבר חוכבי תלולה
זה בוודאי, דברים פשוטים
הוא כבר בערוך החמנו זל
מאמר יחזקאל
הנה מביא פה מספר דוגמאות
הנה נפשי לא
מתומעה
מה זה נפשי לא
מתומעה? שלא אכלתי
מבהמה שהורה בה חכמה
ולא אכלתי
מבשר קוסקוס
אז מה זה בהמה שהורה בה חכמה?
מה זה בהמה שהורה בה חכמה?
שהייתה שאלה לגבי הבהמה הזאת
אז אני מעדיף לא לשאול
נכון, החכם הורה
להתר, אבל אני מצידי הייתי
בוותר על הבהמה הזאת
מה זה בשר קוסקוס?
לא יודעים מה זה קוסקוס?
מה?
זה אוף לא? לא
קוס זה אוף, יש אוף שקוראים לו קוס
פה כתוב קוס
אצלך כתוב קוס
אצלי מנוקד בשורוק
לא משנה
זה כמו ינשוף
לא זה לא ינשוף
אתה צורק זה ינשוף קטן
אבל זה אסור
זה באמת אוף תמה
לא, קוס הכוונה
שחט
זאת הוראה שאומרים לה שחט
מהר, שחט שחט
מדוע? כי מדובר בבהמה
שהיא כבר
היא הולכת
ככה, אם לא נשחט אותה
תוך חמש דקות
היא מתה, חבל עליה
אז אומרים קוס קוס מהר תשחט
כן, אז מותר
לאכול מבהמה כזאת
כי כשפותחים אותה לא
רואים שם משהו מסימני טריפה
אבל
לא ראוי לאכול מבהמה כזאת
כי לכת דעה, אולי באמת היא מתה
בדיוק בשעה ששחטו אותה
אז יחזקן הנביא היה מקפיד
על עצמו שלא לאכול דבר כזה
והנה, כל זה מותר
הוא מן הדין ודאי
אלא יהודי אחמיר הנפשה, למה הוא
אחמיר על עצמו? כי הוא חשש
מפני ששם
הדבר הוא בכל זאת
פסול, וכבר זכרתי למעלה
שאין ללמוד ממה שהותר על כל ישראל
לפרושים שיש להם
להרחיק מן הכרור ומן הדומה לא
דומה
וכן אמר מר עוקבא
אנה בהימילתה
חלה בר חמרה לגבי אבא
דילו אבא כד
אכל בשרה הידנה
או הידנה צריך להגיד, להווה
אכל גבינה עד למחר כי ישתה
ואנה בהיסורדתה להאכלנה
ביסורדתה החיל והאכלנה
הנה דוגמה
אז ברור ש
שמר עוקבא
יחמיר מאוד פה
זה לא דבר
שמחייב את כל ישראל
גם לא פוסקים את זה בשולחן
הערוך, לא נפסק כמו מר עוקבא
ובוודאי
שאין פסק, האמת היא
מדובר על אביו של מר
עוקבא, אז אני אשאל את השאלה
למה מר עוקבא
אומר על עצמו, אנה חלה בר חמרה
שיעשה כמו אבא שלו וזהו
יפה, זו דוגמה
כיףה מניאנת, אבא שלו היה
מחמיר, והוא
לא החמיר כמו
אביו, למרות שהוא יכול היה
לחמיר כמו אביו
אז למה הוא עסק ההלכה ולא עסק כמו אביו?
כי זה לא התאים לו לעשות כמו אביו
כי זאת לא המדרגה שלו
בדיוק, כלומר
אם אתה מחפש חומרה שאיננה ראויה
לך, זה מזיק לך
לכן מר עוקבא לא עסק כמו אביו
נכון? שאביו
כד אכל בישראל היידנה, לאווה אכל גבינה
עד למחר כאשתה, והוא
בהאיסאודטה
אכיל, אבל בישודאתה אחרית, אה?
אכיל, כן
זה פחיתות מדרגה
ליד מיצי תרחת הפרישות?
זה צורך, לא יודע אם זה פחיתות
מדרגה או אילוי מדרגה
זה צורך, יש צורך
לפעמים לעבור דרך הפרישות
ברור שהמעלה יותר
עליונה זה הקדוש, הקדוש הוא לא פורש
כן?
כיוון שלמדנו
אבל זה בדרך, לפעמים צריך פרישות
בסדר
ובוודאי שאין פסקה הלכה כמו
שהיה אביו עושה
שאם לא כן לא היה מרוקווה עושה נגד זה
אלא שאביו היה מחמיר, מחמיר היה בפרישותו
ולכך היה
מרוקווה קורא עצמו חלה בר חמרה
לפי שלא היה פרוש כל כך כמוהו
אבל הוא לא אמר
שהוא צריך לעשות כמו אביו
בסדר?
והוא זכה לתואר חלה
בר חמרה
והפרישות במנהגים, אגב
אני רוצה לציין שבסוף השיעור
יש מבחן
שבו כל אחד פה יצטרך
לצידף ולהסביר מה המשפטים שקראנו
בערמית
נכון?
למה?
כי אם אף אחד לא שואל, סימן שמבינים
נכון?
הלאה, והפרישות, מה?
חומץ בן יין
חלה בר חמרה זה
חומץ בן יין, נכון, טוב, אתה יודע
כן, למה? כי הוא
אבל אתה חושב שרק
המשפט הזה, כולם הבינו את כל המשפט
מה המשפטים האלה בערמית?
למה לא שאלת?
אז כתוב לך, אז אתה יודע
טוב, הלאה, והפרישות
במנהגים
מה? אבל הוא שואל רק
כדי לרצות אותי, מצד האמת
הוא יודע פירוש המשפטים
בסדר? טוב
והפרישות במנהגים הוא
התבודדות
וההיבדל
מן החברה
החברה המדינית
מה זה חברה מדינית?
זה ביטוי
מוזר קצת, החברה המדינית
כוונה מהחברה
המדינה, הכוונה
החברה
אז זה אומר שאדם צריך לא כל הזמן
להיות מעורה בחיים החברתיים
לפנות ליבו אל העבודה
וההתבוננות בה כראוי
ובתנאי שלא ייתק גם בזה
אלא קצה האחר
שכבר אמרו זל, לעולם תדעתו
שאת מעורבת עם הבריאות
וכן אמרו חרב על
הבדים ונועלו חרב על שונאים של תאים
זל חמים שיושבים בביבד ועוסקים בתורה
וכן ודאי צריך האדם
שיהיו לו חייבים חברתיים
יחד עם זה, הוא לא צריך להיות כל הזמן
משועבד אלא
מה שנקרא העדריות, שאדם כל הזמן
נמצא עם אחרים, אלא
יתחבר האדם עם הטובים בזמן מה
שמצטרך לו
ללימודו או לפרנסתו
והתבודד אחר כך להידבק
ובכלל זה, הוא להשיג דרכי היושר
ועבודה האמיתית
ובכלל זה
גם הרמב״ם כותב את זה
במורה נבוכים
שהאדם צריך להשתדל
שיהיו לו זמנים שבהם הוא נמצא
לבדו
בשביל מה זה טוב?
בשביל מה זה טוב להתבודד?
תפילה אתה אומר?
מעניין, הוא לא אומר את זה
זה לא ברסלאפון
הוא אומר
לפנות ליבו אל העבודה
וההתבוננות בה כראוי
אז זה כולל גם תפילה
אבל זה כולל בעיקר
מחשבה
מחשבה, שהאדם חושב
זה אחד הדברים הקשים ביותר
של החברה המודרנית
האדם
נדרש לשתות
משקה ממותק
זה יותר טעים מאשר מים, נכון?
אבל זה לא יותר כסף
אז מה הוא צריך לעשות?
לעבוד יותר
ואז הוא יחשוב פחות
ואז
כיוון שהוא חושב פחות
יביאו לו עוד מוצרי צריכה
נוספים, יגידו לו
שהוא צריך גם להחליף את הספות
לא רק לשתות אחרת, אלא גם להחליף את הספות
ואז הוא צריך לעבוד יותר
ואז הוא יחשוב עוד פחות
ואז יכול להכניס לו לראש עוד כמה דברים
ואז הוא נמצא במעגל כזה
שבו הוא ניצל
מן המחשבה. היא אומרת שהאויב
העיקרי של האדם המודרני
זאת המחשבה
בעבודה לא חושבים
חושבים בעיקר על שטויות
ומתי האדם מתחיל להיות חופשי?
ברגע שהוא אומר
סטופ, אני רוצה לשתות מים
ההחלטה הזאת
שהוא לא ישתה
את המיץ הממותק
אלא ישתה
מים. מאותו רגע
הוא התחיל להיות בן חורין
בסדר?
וזה מה ש
הייתי אומר
הפוליטיקלי קורקט
עושה הכל כדי שזה לא יקרה
כי הבני אדם יתחילו לחשוב
זה נורא והיום
כן, בבקשה
אני חושב שגם אנשים שאומדים
את התורה צריכים לומר כזה?
בוודאי
למשל יש אדם
לומד תורה
בישיבה. אומרים איך הוא?
בחור הזה, תשמע, יפה מאוד. סדר בוקר
הוא לומד כל הבוקר
סדר אחרי צהריים? כל הכבוד
מה עם בסדר? הוא לומד כל הערב
ומה הוא עושה בסדרים האלה?
הוא לומד
האם הוא גם מבין?
לא, אין לו זמן לזה. הרי הוא לומד כל הזמן
זה ברור
זה ברור שגם אדם שלומד תורה
השאלה איך הוא לומד תורה?
יש סורה של לימוד תורה שמונעת
מן האדם לחשוב בכלל מה הוא לומד
ברור שאם אדם
לא להתבונן בעצמו
אבל היא להתבודדות כלשהי
חסר לו
את אומר, ההיקף
האופק, הרחב
שמאפשר לו להבין את המשמעות
האמיתית של מה שהוא לומד
אז אחת לכמה בממוצע האדם צריך להתבודד?
אחת לכמה בממוצע?
אחת
ל-14 שעות 32 דקות
ו-14 שניות
בממוצע
אני אומר שדבר הזה משתנה
מאדם לאדם, אין בזה כללים
אין בזה כללים
כלומר, אחת הטעויות שנעשו בברסלב
זה שהפכו את ההתבודדות
לחלק מסדר היום. אני אמר שזה טוב
לא תמיד מה שיש לי להוציא
מעצמי החוצה
כדאי שייצא החוצה
כן, מה אתה אומר?
איך זה צריך להיות מבחינה טכנית?
איך זה צריך להיות מבחינה טכנית?
הוא צריך לעמוד
מול קרוורוד על ספה ירוקה
אני יכול לעשות את זה
לפני שנתי שונה, אני יכול לעשות את זה
כשאני הולך בעל ברחוב
כל אחד מוצא לעצמו את הזמנים המתאימים לו
ברור
השאלה שלי היא אם זה
הוא מדבר פה ממש על התבודד
או פשוט לפעול את הזמן במחשבה
שצריך לעשות את זה כמו שמורמד
זה נכון, אבל צריך שיהיה לאדם
לא, זה לא תוך כדי עבודה
צריך שיהיה לאדם איזשהו זמן שהוא עם עצמו
האם זה כל יום, פעם בשבוע
פעם בשנה, לא יודע, אבל צריך שיהיה
מה אתה אומר?
למה אפשר לחשוב שאני עם אנשים?
למה אני צריך להיות לבד בשביל לחשוב?
אין שום בעיה
ברגע שאתה חושב, אתה לבד
גם אם אני עם אנשים?
גם אם אתה עם אנשים, כלומר, אין הכוונה דווקא
לפרישות הפיזית
זה לא יוצא לי מקום אחר
אלא אפילו כשאתה בחברת אנשים
יש איזה זמנים שבהם האדם יוצא עם עצמו
מה?
עבודת הנצח להיות נאמן למעביד
נכון?
אפילו פטרו מברכה רביעית
של ברכת המזון את הפועלים
שלא יגזלו את בעל הבית
ויותר מזה, מצאנו שגדולי החכמים
כשהיו עוסקים בעבודתם,
לא היו קמים בפני תלמיד חכם
כדי לא לגזול את בעל הבית
אין צורך להביא את זה
למעשה, אין דבר ככה מחשבה
מה זאת אומרת?
שזה לא פשוט אפשר לעשות רק כשאתה לבד
אני חושב שזה משתנה מאדם לאדם
לכן, דווקא החלק הזה של המסילת ישרים
הוא חלק מאוד אינדיבידואלי
לכן, מי שיגיד
שחייבים לעשות דווקא לפי סדר פלוני ופלוני
אלא אם כן הוא מכיר אותך היטב
או איזה סדרה ישיבה שלו
אז זה משהו אחר
טוב
אלא
יתחבר האדם עם הטובים
זמן מה
שמצטרך לו ללימודו
או לפרנסתו
ויתבודד אחר כך, להידבק באלוהיו
ולהשיג דרכי היושר ועבודה אמיתית
ובכלל זה
למעט מדיבורו
ולהיזהר מן השיחה בטלה
ושלא להסתכל מחוץ
לארבעה עמותיו וכל כך יוצא בזה
מעניינים שהאדם מרגיל את עצמו בהם
עד שנשארים לו בטבע אל תנועותיו
כן, זה
זה
ההנהגות
שמוצאים הרבה פעמים של בחורי ישיבות
ולפעמים גם הם מגיעים
מתוך זה גם לדברים קיצוניים
אז צריך מאוד להיזהר בנאמר כאן
להשתמש בזה במידה הנדרשת
כדי להעלות
את האדם ולא כדי להפוך אותו
למשוגע
כי פשוט השיגעון זה כאשר האדם מתנתק
מן החברה
הניתוק מהחברה זה התחלת השיגעון
כן, טוב
והנה, שלושת החלקים
האלה
מהן שלושת החלקים?
פרישות בהנאות
בדינים ובמנהגים
הנה שלושת החלקים האלה
אף על פי שאמרתי לך בכללים
קצרים
הנה רואה שהם כוללים פעולות רבות
מפעולות האדם
וכבר אמרתי לך
שהפרטים אי אפשר להימסר כי הם לשיקול הדעת
להאישר אותם
על יושר הכלל והאמיתו
שימו לב שהוא עונה כאן על השאלות שלכם
שאלתם מבחינה טכנית
כמה שעות, כמה זה
הוא אומר, זה שיקול הדעת
וטוב שהאדם יתייעץ בזה
באדם גדול ממנו
רבו, חברו וכדומה
ולא ייקח
לפחות באופן קבוע
החלטות מדעתו בדברים האלה
בגלל שיצרו של אדם
מתא אותו בדברים האלה
מתא אותו לכיוון
לפעמים דווקא של הפרישות היתרה
כתירוס לדברים אחרים
וזה מצוי הרבה בבעיות של
שלום בית, אחר כך וכולי
אני צדיק, אז כן
לכיוון שאני צדיק אני לא עושה כלום
פרק תדבב
אתם רואים?
למדנו את הפרק מהר
בלתי אי אומן
אנחנו בזאת עוברים לפרק תדבב
בדרכי קניאת הפרישות
כפי שעושה רמחן בכל המידות
שהוא מגדיר לנו את המידה, את חלקיה
דרכי קניאתה
הדברים המפסידים אותה
והרחקת מפסידיה
הנה
הדרך המובחר לקנות את הפרישות
מה זאת אומרת לקנות?
שאדם יזדהה
סתם אתה אומר לי
אני אוהב שוקולד ואתה
אומר לי לפרוש מילה שוקולד
זה קשה לי
אני אוהב שוקולד, למה שאני לא אוכל את זה?
שוקולד קשר
אבל אם אני התבוננתי
באמת
זאת אומרת בכמה שהשוקולד
מזיק ועד כמה שאני מבזמן
על זה, אז לא ייקשה לי
לפרוש
הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות
זה כל האדם בגרעות תענוגות העולם הזה
ובחטוטם מצד עצמם
והרעות הגדולות
שקרובות להיוולד מהם
הכוונה שוב
זו מילה שהוא לא משתמש בה אבל היא
כל הזמן נמצאת פה מתחת לפני השטח
אשיעבוד
אם האדם משועבד
למה שהוא
אז אותם הדברים
שולטים בו
ואז הוא מאבד את צלמו
כי הנה מה שמתא הטבע
אל התענוגות האלה
עד שיצטרך כל כך
כוח ותחבולות להפרישו מהם
הוא פיטוי העיניים
הנפטים במראה
הדברים אשר הוא טוב
וערב לכאורה
הוא הפיטוי שגרם לחטא הראשון
שיעשה
כעדות הכתוב ותראה האישה
כי טוב העץ למאכל
וכי תאווה הוא
לעיניים
ונחמד העץ להשכיל
ואת תיקח מפריו
ואת אוכל
כלומר זה שהאישה ראתה
שהעץ הוא טוב
למאכל ותאווה לעיניים
זה איסור?
אין בזה כל איסור
מותר להתבונן בעץ הדעת
ולראות כמה שהוא טוב למאכל
וכמה הוא תאווה לעיניים
וכמה נחמד העץ
להשכיל, כל זה מותר להתבונן
ואפילו רצוי במעצם מסוים
הבעיה היא שהאישה
נמשכה אחרי החוויה האסתטית הזאת
באופן שאי אפשר היה
שזה לא יוביל גם לאכול
ואת תיקח מפריו ותאוכל
אם הייתה יכולה לעשות את ההבחנה הזאת
בין זה לזה, בסדר, היה מותר
רצוי
מה? בין החוויה האסתטית
לבין התולדה האסורה
אם היה אפשר לעשות את ההבחנה הזאת
אין שום בעיה
הרי לא אמר, הקב' ברוך הוא
לאדם, אסור להסתכל בעץ
אמרו, יש שם עדים זרעים אחריהם
אז מדובר שם בריאה אסורה
פה לא מדובר בריאה אסורה
אסור להסתכל על עץ הדעת?
לא יודע, שלא טוב ללכת
אפילו לגעת היה מותר
זה לא שקורה, זה התפוצצה
אבל מה היה הפיטוי?
מה הופיע הפיטוי?
שכיוון שהוא טוב למראה
אז היא גם רוצה לאוכלו
אבל אם היא יודעת לעשות את ההבחנה
בין טוב למראה, שזה יפה
שהדבר הזה קיים בעולם
למשל, תן דוגמה, האם מותר להגיד על גוי
שהוא יפה?
אסור, שדמר לא תכונן
לא תיתן להם אכן, איסור דורה איתה
אסור להגיד על גוי
כמה נאה גוי זה
עכשיו יש גוי נאה, מה אני עושה?
שולחן ארוך מפורש, מה אומר?
אם כוונתו
להודות
לקבוש ברוך הוא שברא
בריאה נאה כזו
מותר ואפילו רצוי
אז מתי התורה אמרה
לא להגיד על הגוי שהוא יפה?
כשאתה שוכח את השם
אם אתה לא שוכח את הקבוש ברוך הוא
עד רבה, אתה שמח שהקבוש ברא גוי נאה
בסדר?
אז אותו הדבר
אם היא שוכחת שיש מי שמצווה
אז ההסתכלות
בעץ מביאה
בסופו של דבר לאכילה
איזה יופי שריבונו שלום ברא כזה
עד רבה, זה היה מצווה
כמובן
כן
זה מה שהוא כותב גם
בהתחלה
כשהסתכל על המקריאות
הענוגות בעולם הזה הוא פחית אותם
מצד עצמם
יפה
מצוין, זה ממש דיוק נכון
כן, שהוא כתב כאן הוא פחית אותם
מצד עצמם, אבל אם זה לא מצד עצמם
זה בסדר
עד רבה
יש גם
למשל
חמץ בפסח
הנה, זוג מה
האם מותר, מי שלא עשה בדיקת חמץ
לפני פסח
למה עושים בדיקת חמץ?
כדי שלא יישאר חמץ
למה לא רוצים שיישאר חמץ?
בפסח הוא ימצא את זה יוכל
שלא יבוא לאוכלו
עכשיו, אדם לא עשה בדיקת חמץ לפני פסח
מתי הוא עושה בדיקת חמץ?
בפסח
מה, הוא לא יבוא לאוכלו?
אומרת הגמרא
מתוך שעסוק
בלבארו, לא יבוא לאוכלו
כלומר, המפגש
שלו עם החמץ, הוא מפגש
שעניינו לבאר
אז זה מותר
או למשל, גם דעות זרות
עבודה זרה
האם מותר ללמוד ספרי עבודי
עבודה זרה או לא?
אסור?
הרמב״ם אומר
אין ספר של עבודה זרה שתורגם לערבית
שלא קראתי
יפה, כלומר, אם זה בשביל
לשאול, כלומר, אם סתם ככה אתה אומר
אולי זה נכון, אולי זה לא נכון, אז אסור
אבל אם אתה בא עכשיו בתוך
מצד מלחמת האמונות
והדעות, עד רבא, צריך לברר מהן הדעות
ויש לה אפילו ראייה לזה
שדעותיהם של עובדי
עבודה זרה כתובות בתורה
מה?
מה? לא כתוב בתורה
שיש אנשים שעובדים עם עבודה זרה?
כתוב, נכון?
אפילו יש דברי גידוף
נוראים, ראיתי, כתוב בספר שמות
שם, מי ה' אשר
השמע בקולו? לא ידעתי את ה'
וגם את ישראל לא השלח
זה נורא, אני חשבתי להוציא את זה
מהספר תורה שלי, אבל אמרו לי
בבית כנסת שאומרים שבלי זה זה ספר תורה
פסול, טוב, אז השארתי, זה בתוך
אהרון קודש, לא יודע מה לעשות
אבל זה, אם
מנתקים את זה משמעות
כלומר, אתה צריך להבין את ההקשר שבו הדברים
להם עריב, כל דבר, הרי אין דבר
שאין לו ערך מצד הקשרו
במצד ההקשר הנכון, בסדר
אז
יש אפילו, הרב
קוק בספר הקדוש
לנבוכי הדור
מדבר על בל תשחית, הוא אומר שיש גם
ייסור בל תשחית בדעות
אתה רואה דעה, אתה אומר
הדעה הזאת לא שווה כלום
אל תעשה את זה, זה בל תשחית, אומר
הרב קוק, תבדוק
מה בתוך הדעה השנייה נכון
ומה לא נכון, מה שלא נכון
תשחית, מה שלא נכון, יש ייסור
בל תשחית
זה מעניין, טוב
כן
אם יש איזשהו
תענוג מסוים שאני לא משועבד
לזה, אבל מצד שני אני לא
חבר אותו, אני מתחלק
לזה, זה בדיוק השאלה
מה שאתה שואל, יש מושג כזה באומנות
מה שנקרא, האומנות לשם האומנות
מכיר את זה? מושג כזה, הרבה אומנים
משתמשים בזה, האומנות לשם
האומנות
זה ההתחלה של עבודה זרה
זה בדיוק העניין, כלומר
ברגע שאדם יש לו חוויה
שהיא מנותקת מכל דבר שהוא
היא לא יאומנית מצד עצמה
זה סוג של אובדן משמעות
בסופו של דבר
טוב
איפה היינו?
הנה
ותקן
ותקן ברוזרול
אבל כשהיא תברר אל האדם
היות הטובה הוא כוזב לגמרי, מדומה ובלי
שום התמדה נכונה
והרב הוא אמיתי, הוא קרוב להיוולד ממנו
באמת, ועדיין שהמאס בו ולא ירצה
הוא כלל, על כן זהו כל הלימוד
שצריך שילמד האדם את שכלו
להכיר בחולשת
התענוגים האלה ושקרם
עד שמאליו ימאס בם
ולא ייקשה בעיניו לשלחם מאיתו
כלומר מה שהרמחל כאן רוצה לעזור לנו
זה שלא ייקשה לו לאדם
לפרוש
יש אדם שגורם לעצמו סבל
הגמרה אומרת למה
בנזיר נאמר וחיפר עליו
מאשר חטא על הנפש
זה נזיר שצייר את עצמו
מן היין, יש לו צער מזה
הוא אוהב יין והוא לא שותה רק בגלל שהוא נזיר
אז זה אומר את הגמרה
חטא על הנפש, למה היית צריך להצטער
אבל אם האדם אומר
יין בכלל לא מעניין אותי, אני לא רוצה שחרות
אני רוצה צלילות הדת
אז זה שהוא פורש מן היין
זה דבר קל, נכון?
לכן אם אתה רואה אותו
שאתה רוצה גם לעזור לחבר שלך
לפעמים יש מצבים שהוא לוקח בקבוק
אז אתה תופס לו את הבקבוק לפני שהוא שותה
זה לא אומץ לב, רק רצית שחר כל
שהוא יחזור הביתה בשלום
אבל הדרך המפולשת לאדם
זה שהוא יפרוש
ממה שהוא פורש
מתוך הכרה שכלית, שהדבר ראוי לפרוש
הנה, טענו גם מה אכל
הוא היה יותר מוחש ומורגש
הנה, עכשיו הוא נותן לנו דוגמאות
היה יש דבר עבד ונפסד יותר ממנו?
כן, מה?
בפגש על הנזיר
כן, נזיר נקרא קדוש
ויגב לקחות
אז תלוי איזה נזיר זה
זה הסמר שראוי לי
הוא נתן לו לנזיר כי הוא רואה בזה
זה מה שהמצווה אומר את קרל בית
אז הוא מצטער
אז חבל שהוא נדר נזירות
אנחנו רואים אבל בהדרכה של
באמת לא קשורות
לא אומרים, לא ארי אי אפשי
אני לא רוצה את זה כי אני לא
אלא אפשי, שאני באמת רוצה את זה
אבל הכי מסר עלי זה
הוא אומר שכן, זה מלא מלא
שאדם מתאבד, זה עבד לקבל בו חמלי
לא, אז אני
בעצם אני חופר את הרצון שלי
לרצון הקבל בו
אז הנזיר פה, הוא רוצה את זה
הנזיר
גם הנזיר מקיים אפשי ואפשי
מה ההסה שאהבי שבשמיים גזר עליי
שמצוות נזירות
איננה תלויה בזה שאתה מצטער או לא מצטער
ברגע שאדם נדר נזירות הוא חייב לקיים
אבל הטענה היא
למה הוא בכלל נדר?
זה דיוב כזה
למה הביא את עצמו למצב
שעכשיו הוא יצטער? הוא לא היה צריך
זה החטא
הוא רצה להיות קדוש
והוא טעה בשיקול הדעת
שהוא חשב שעל ידי זה יהיה קדוש
סך הכל נהיה רק חוטא
אז הטענה שבעצם הנזיר שהוא
יבין את ה... הנזיר הוא
פשוט מתעלם מעל היין
הוא לא רוצה לסבול
הקדוש הוא לא רוצה שאדם יסבול
אבל מה?
אם הוא משאבל את האדם
הוא עושה אותו שיקור
אז הוא נודר מן היין כי הוא רוצה להתעלות
מתוך האהבה
אהבת השם
לא משנה
אל תגידי על הספרטים עכשיו
זה לא משנה
אנחנו מדברים פה על העיקרון
ברור
אם הוא מבין
אז מילי הנזירות היא רק... נכון
אבל אם ככה
הוא מביאך גם קדושה
וברגע שהוא עשה את זה דרך נדר נזירות
אחרי שהוא הבין שהיין
איננו ראוי
ועכשיו הוא נודר נזירות אז
הוא זוכה למעלה של קדושה
שווה?
בסדר?
הנה תענו גם האכל
הוא היותר מוחש ומורגש
היש דבר עבד
ונגסד יותר ממנו
שהרי אין שיעורו
אלא כי שיעור בית הבליעה
כמה זמן אדם נהנה
מן המאכל
כל זמן שהוא בבית הבליעה
נכון?
מה הגודל של בית הבליעה אגב?
אגבה אומרת נכון? כביצה
תנסו להכניס ביצה לבית הבליעה
אני אראה אתכם
לא תצליחו
זה מוכיח
שלא על
כביצה של היום
הדברים
הביצים של פעם היו קצת יותר קטנות
לא
לא
הביצים של פעם
זה ידוע
הרי פיתחו את הביצים
היום הביצים גדולות
אבל הביצים של פעם היו קצת יותר קטנות
ואז באמת זה נכנס לבית הבליעה
לא ביצה של תרנגולת
אבל זה היה קצת יותר קטן
מה אפשר לעשות?
מצאו אפילו ביצים חנותות בפירמידות
מצאו
קצת יותר קטנות משלנו
החניתה גורבת שזה נשאר באותו גודל
מצאו
מה אפשר לעשות?
אלא כי שיעור
שריאן שיעורו גם מהזיתים היום
כזאית היום
עושים כזאית זה בערך שני ליטר
זה כזאית
עוד מעט זה יהיה
עוד לא הגענו אבל זה עוד מעט יהיה
השבוע היה אחת
מהפכות האתרולוגיות גרעיני זיתים
מלפני אלפיים שנה
לפני שלושת אלפים שנה מצאו גם
וזה אותו גודל כמו הזיתים של היום
אותו דבר
טוב
אלא כי שיעור
שריאן שיעור אלא כי שיעור בתבליה
כיוון שיצא ממנו וירד לפני המאיים
מאבד זכרו ונשכח כאילו לא היה
וכך יהיה סווה אם אכל ברבורים אבוסיים
כמו אם אכל לחם כיבר
אם אכל ממנו כדי סבייה
אז זאת אומרת שברור
ההנאה של המאכל היא
הנאה רגעית מאוד
כל שכן אם ישים ללבו
החולאים הרבים
שיכולים לבוא עליו מחמת אכילתו
אתה אוכל זה שומני
הרבה קולסטרול הרבה
קלוריות הרבה ריאלים
הרבה צבעי מאכל
מונוסודיום גלוטמט ועוד
כמה דברים כאלה
שזה מסמר שערת
בשרנו כשאנחנו חושבים על כל הנזקים
האדירים שיכולים לצמוח מזה
ולפחות
הכובד שמגיע הוא אחר האכילה
אתה כבר לא יכול לזוז
תפסיק עם זה
ולפחות הכובד שמגיע
הוא אחר האכילה
והעשנים המהבילים את שכלו
זה מהרפואה הישנה
פעם היו אומרים
איזה אדם אחרי האוכל הוא קצת מטושטש
אז היו אומרים שיש עשנים
שעולים אל המוח
ואז מבלבל את המוח
זה הרפואה של גלינוס
הנה על כל... מה שעושה כל המאכל
אתה לא בא לכלל לאכול אחרי כל זה
הנה על כל אלה ודאי שלא יחפוץ
האדם בדבר הזה
כיוון שטובתו היא נעה טובה ורעתו
רע
הוא שר כל ההנאות שבעולם כמוכן
לגבי המאכל
זה ברור אבל אפשר לראות בעוד
דברים. אפשר לדבר על הכסף
שזה עולה. אנשים אומרים
אני חייב שיהיו בחתונה
לפחות 30
סוגי סלטים. אם לא החבר'ה
יצחקו עליי
4 סוגי בשר
8 סוגי גלידות
ואוגות בסוף
ואם לא תעשה מה יקרה?
הזוג יהיה פחות מאושר
אגב המציאות מורה
שככל שאדם משקיע יותר
בבמבסטיות של החתונה שלו
כך הזוגיות
בדרך כלל יותר דפוקה
זה הוכח מן המציאות
כמוכן
אילו
אני מכיר פעם הגיע אליי זוג
שלושה ימים אחרי חתונתם
מה הם רוצים? להתגרש. למה?
פשוט
הם במשך שנה וחצי
הכינו את החתונה. זה היה בשבילם
אפשר לומר פסגת המאביים שלהם
כל עולמם היה
מסיול החתונה הזאת
אבל המשפחות
הלכו מכות בחתונה
בגלל איזה ריב על מי
ישלם את החדר במלון לזוג
אחרי החתונה
אז הכל
הלך. ומכיוון שכל סיבת
קיומם, כל סיבת
היותם נשואים לא הייתה אלא בשביל
החתונה הגדולה הזאת
לכן אחרי שכל זה נכשל
לא היה טעם לנישואי
בכלל. כן, לכן אחרי שלושה ימים
הם באו אליי לשאול איך מתגרשים
כן
ושאר כל ההנאות שבעולם
כמוכן
סוף טוב הזה? סוף טוב? אני לא יודע
בדיוק נתתי להם כמה יסות
לא היכל להתגרש
אבל טוב, לא יודע
לא עקבתי אחרי זה
מה?
אם בן אדם לא מצליח
לשכנע את עצמו
בדבר הרע שזה
כן. של אותו תענוג שהוא חושב
שהוא באותו תענוג הוא צריך
להתפרוש ממנו
אז שאלים עוד נהזיר
אם אדם לא מרגיש
את הגריעות של התענוג
שהוא קשה
לו לפרוש ממנו, שלא יפרוש
הרי לא מדובר פה בדברים
האסורים, מדובר בדברים המותרים
למה שאדם יסבול?
אבל אם זה ככה לא
חוסר רגשה
זה כמו שמשל אדם, יש מידת חסידות
שזה לשים
ציצית
יש בגט כזה, ארבעה כנפות
ציציות, זה לא חובה
מידת חסידות
לא חייבים
אין שום חייב לעשות את זה
זה מידת חסידות
עכשיו
מה?
כי אין חייב, תראי לי איפה כתוב בתורה
שאני צריך לשים דבר כזה, אני אשים
לא קיבלו שום דבר על עצמם
אין שום חייב לשים ציצית
גמרנו
עכשיו, זה דבר טוב לשים
ציצית, למה שמים ציצית
יש לי פה אפילו, למה שמים?
זה מצד חיבוב
המצווה
אדם, ישראל רוצה להיות במצב
ויש חייב במצווה, לכן אנחנו לובשים
בגדים של ארבעה כנפות עם ציציות
האם שאדם שסובל מזה
והרם שלו בישיבה התיכונית
רודף אותו בגלל זה
וכל הזמן אומר לו
במקום להסתכל על הבן אדם
האם הוא בן אדם טוב או בן אדם רע
האם יש לו עירת שמיים או אין לו עירת שמיים
איך היחסים במשפחה, שזה דברים חשובים
עכשיו, דינים דהוראית בזה, כל הזמן בא אליו
לוחץ או תן לו מכה בכתף
צ'אפחה יענו כדי לבדוק אם יש לו ציצית
אז הבן אדם הזה בסוף
ימאס בכל
אחר כך הרם יגיד
ראה לי למה הוא נהיה חילוני
מה אני עשיתי, דווקא בדקתי אם יש לו ציצית
דווקא זו הסיבה
אתה הכרחת אותו
בדבר שהוא מדעת חסידות
ורק גרם לו סבל
לא שזה לא טוב לשים ציצית
אבל אני אומר, צריך לדעת את הפרופורציות
כן
יש לי שאלה, אם הוא לא מרגיש
שהוא צריך להחליט בזה
אבל העניין שבדקת זה לא במי מרגיש
הוא בא מחוסר ידע
זה מה שאמרנו, חוסר ידע
אבל אם יש לו ידע ועכשיו הוא מבין
אז הוא גם לא רוצה
אדם שמבין כמה שאישון זה רע
אז הוא לא מאשן, ברור?
אבל אדם שלא מבין, לא סיפרו לו
זה למה שיפרוש
הלאה
הנה על כל אלה ודאי שלא יחפוץ אדם בדבר הזה
כיוון שטובתו אינה טובה ורעת רואה
ושאר כל הנושב העולם כמו כן
אלא יתבונן בהם יראה שאפילו הטוב המדומה שבהם
אינו אלא לזמן מועט
והרע שיכול להיוולד מהם, קשה
וארוך, עד שלא יעוט לשום בעל סכל
לסום עצמו בסכנות הרעות
הסכנות הרעות, הרווח הטוב המועט ההוא
וזה פשוט
אוכשי ירגיל את עצמו
ויהתמיד ביונו על האמת הזאת
הנה מעט מעט יצא חופשי
ממעשר הסכלות
אשר החומר עושר אותו בו
ולא יתפתה
מפיתוי הענאות הכל זאת כלל
אז ימאס בהם וידע
שאין לו לקחת מן העולם אלא יחכים
כמו שכתבתי
והנה, כמו שההתבונן על זה הדבר
גורם קניית הפרישות
עכשיו דיברנו על מה שגם
גורם לא לדעת
גם סכלותו מפסיד אותו
כלומר, כשאתה לא יודע את הדברים האלה
זה גורם להפסיד את הפרישות
וההתמדה בין הסרים
כלומר, חברת הסנובים
ואנשי הגדולות
הרוטפים אחר הכבוד
ומרבים ההבל
נדימי רמחל
זו תקופת הרנסנס, נכון? בצפון איטליה
אז שם הירבו
בהרבה שטויות וכשקושים כאלה
אצל האצילים באיטליה
ומרימה הבל
כי בראותו את היקר ההוא
והגדולה ההיא
אי אפשר שלא תתעורר את אהבתו בו
לחמוד אותם, גם אני רוצה
מרצדס, ואפילו
אני אעניך את יצרו שנעצח אותו
על כל פנים, מדי מלחמה לא יימלט
טוב, בסדר, אני אבטר על המרצדס
אבל אני אקנה כל הזמן חוברות
על המכוניות, כי זה
הלוואי והיה לי
והנה הוא בסכנה, וכעניין זה הוא
אמר שלמה, טוב ללכת
אל בית אבל, מלכת אל בית המשתה
ויקר מן הכל הוא
ההתבודדות, וכמו שמסיר
מעיניו ענייני העולם, כן מעביר חמדתם
מליבו, הוא כבר הזכיר דוד המלך, אלוה ושלום
ושבח ההתבודדות, ואמר, מי ייתן לי עבר קיונה
אהופה ושקונה, הנה הרחיק
נדוד, עלין והמדבר, סאללה
והנביאים
אליהו ואלישם, הצענו איתם יחדים
מקומם עלי הערים, מפני התבודדותם
וככה חסידים הראשונים
זל, הרלכו בעקבותיהם
כי מצאו להם זה המצאי
היותר מוכן לקנות שלימות הפרישות
למה שאולי יהיו
חברי חבריהם להביל גם הם
כמותם, מה שצריך להיזהר בכניית
הפרישות הוא, אגב, כשאתה עושה התבודדות
בהרים, אז ידע לך שהפקח
של רשות השמורות הטבע
אחרי ארבע, אומר לך
לצאת מן השמורות, ומה שצריך להיזהר
בכנית הפרישות, הוא שלא ירצה
האדם לדלג
ולקפוץ אל הקצה האחרון
שבו, רגע אחד, כי זה ודאי
לא יעלה בידו, אלא יהיה פורש והולך
מעט מעט, היום יקנה קצת
ממנו, מחר יוסיף עליו מעט יותר
עד שיתרגל בו לגמרי
כי ישוב לו כמו טבע
ממש
עד כה, להיום, שלום
