אנחנו ממשיכים בספר הקדוש מסילת ישרים
מאת רבנו הרמחל זכותו יגן עלינו עמד
אנחנו לקראת סיומו של פרק 1
אנחנו לומדים כאן על המידות השונות של הגאה
ועל גאווה
וראינו שיש תופעות שונות של גאווה
סותרות אפילו מבחינה חיצונית
כלומר, מהגאווה יכולות לדבוע
צורות התנהגות הופכיות זו לזו
יש התנהגות שאפשר לקרוא על נותן סנובית
ויש התנהגות שהיא בדיוק הופכית לזה
שיהיה רבה שאדם מבזה
את עצמו דווקא מפני גאוותו
הוא אומר אני כל כך שלם
שאינני זקוק לשום מראה חיצוני
אז יש לו גאווה נסתרת
אז הסוגים השונים של הגאווה
התחלנו את זה בשבוע שעבר
דיבור המתחיל ואומנה
אולי נתחיל עוד פעם
סוגי הגאווה השונים
הנה היא מצא גאה אחד
שיחשוב בלבו שכיוון שהוא ראוי לתהילה
והוא מיוחד ורשום במהלתו כפי מחשבתו
ראוי לו גם כן שהתנהג
בדרך מיוחד ורשום בחובד רב
בין בלכתו ובין בשבטו ובין
בקומו בדיבורו בכל מעשיו
לא ילך אליו עם נחת גדולה כבו
בצד גודלו לא יישב אליה פרק כדן
לא יקום אליה מעט מעט כנחש
לא ידבר עם הכל אליהם נחמדי העם
וגם ביניהם לא ידבר אליה
מאמרים קצרים כמאמריית רפא
בכל שער מעשיו, בתנועותיו,
בפעולותיו, מחלוב, משטב, בדבושיו
בכל דרכיו ידנה ככבדות גדול
אם הוא כל בשרו מופרת וכל עצמם אבן אוכל
זאת אומרת זה מדובר על הגאוותן הקלאסי
אפילו הקצת מגוחך
עלו הוא הסנוב
שהוא מראה כל מיני דרכי התנהגות משונים
וימצא גאה אחר
שיחשוב שנפיל שהוא ראוי להתהילה ורב המעלות
צריך שיהיה מרגיז הארץ
ושהכל יירעשו מפניו
כלומר זה לא סתם
הוא לא יגיע למקום אלא אם כן
יש חצוצרות שיקבלו אותו וכדומה
כי לא יאות שיהרסו בני האדם
לדבר עםו ולבקש איננו דבר
ואם יאפילו לעלות אליו
יבהלם בקולו וברוח שפתיו יהומם
וענות להם עזות ופניו
זרעפות בכל עית ובכל שכן
אפשר להענין למי שלא מבצעי
במעדורה שיש ברוב האנשים
על עמוד שמח א'
זאת אומרת שבמעדורת אש כל זה עמוד שמח א'
שי, אני למשל יש לי מעדורה אחרת
שי זה מעדורת אורות חיים
אבל יש עוד כמה מעדורות שמסתובבות פה
ולכן קשה מאוד לתת לכולם סימן אחיד
זה לקראת סוף ברקוד א' כמו שאתה אומר בצד
ויש גאה אחר, זה השלישי
שהוא דווקא מתנהג באופן הפוך משני הראשונים
שיחשוב בלבו שכבר הוא כל כך גדול ומכובד
עד שאי אפשר לקבות
שיתפרש ממנו ולא צריך לו כלל
ולהראות את הדבר הזה יעשה מעשים כמעשה ענב
ויפריז על מידותיו, להראות שפלות גדול
וענבד אין חקר
אומר אני הקטן פה ושם הולך רק עם ג'ינס קרוע
ולבו מתנשא בקרבו למור
אני כל כך רם וכל כך נכבד
שכבר איני צריך לקבות
ואין לי אלא לוותר עליו שכבר רב הוא אצלי
זאת אומרת התנהגות של ענבה
שהיא בעצם ביטוי של גאווה
ענבה מיוסה
שהיא בעצם ביטוי לגאווה
זה גם אגב וטיבורו של אדם
מי אני הקטן שעבו אחרי המלך להאיר
אבל בכל זאת נראה לי
שדברי תמודו לא שלים כלום
אז תגיד שאתה בעצם על גאווה
ואם מצא גאה אחר
זה כבר קרוב לשקר
שרוצה להיות נרשם הרבה
במעלותיו ולהתייחד בדרכיו
עד שלא די לו שיהיה הללו הוא כל
העולם על המעלות אשר הוא חושב שיש בו
אלא שרוצה שעוד ירבו להוסיף בתהילתו שהוא
הענב שבענבים
ונמצא זה מתגאה בענבתו
ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו בורח ממנו
כלומר זה סוג של מחלה כמעט
אבל זה קיים לצערי מרבה
אנשים שהם נהנים מזה
שיספרו עליהם שהם בעלי ענבה
אגב יש באחת שאלה מה יעשה
אדם שמייחסים לו מעלות שאין בו
אז איפה יהיה שאדם אומר
לא אין לי המעלות האלה
אהה סתם הנבה
אז זה לא תמיד עוזר להגיד אין בי
אותן מעלות שאתם חושבים שיש בי
אבל יש הערה יפה של הרב צבי
יהודה על זה בספר אורלין טבעתי
שרצו דקו
הוא אומר כשמשבחים אדם על מעלה שאין בו
הוא צריך לסמוח בזה שאותה
מעלה חשובה בעיני בני אדם
אז זה שזה טעום וחושבים שהמעלה היא שלו
אז זה חבל
אבל לפחות יחשבו חושבים שזאת מעלה מנכבדת
למשל חושבים על מישהו שהוא גאון בתורה
הוא יודע שהוא גאון
הוא יודע שהוא גאון
אבל מכבדים אותו כי חושבים שהוא גאון בתורה
אז הוא צריך לסמוח על זה
שאנשים מחשבים את התורה
בלי קשר לעבודה שלהם מייחסים לו את זה
זה סוב של נחמה
אם הוא כן גאון
ומשבחים אותו על זה
לפחות הוא לא צריך להצטרר
שמייחסים לו את דבר שאין בו
אלא שהוא צריך להצטרר על משהו אחר
שמעמידים אותו בניסיון
שהוא יתגאה במעלות שלו
איך הוא צריך להגיב לזה?
איך הוא צריך להגיב זה בענבה
כן סופר בגמרא על כמה מראשי הישיבות
בזמן המוראים
שהיו מנסים אותם על הכתפיים
ומעלים אותם וכולי וכולי
ומעלילים ואומרים
יחי אדוננו ראש הישיבה
אז הגמרא מספר את מה המוראים האלה עושים
בזמן שהם היו למעלה למעלה
שהם היו רואים כל מיני פסוקים של שפלות
אם תגביע כשמה תקנה שרבים וכוכבים סמכי עיניך
משם מוריד חניה ומשהו
דברים כאלה
ויימצא גאה אחר
שרוצה להיות נרשם הרבה במעלותיו
ולהתייחד בדרכיו
אגב זה קוראים לו
עד שלא די שיעלילו כל העולם על המעלות
שרוצה שעוד ירבו להוסיף פתילתו
שהוא ענב שבענבים
ויימצא זה מתגאה בענבתו
ורוצה בכבוד על מה שמראה עצמו
בורח ממנו
והנה גאה כזה
הבורח מן הכבוד
אז הכבוד רודף אחריו
כל הרודף אחרי הכבוד
הכבוד בורח ממנו
אז אחד הולך ואומר
אני דווקא כל הזמן בורח מהכבוד
ואני לא רואה שהכבוד בא
אז הוא אומר כן אבל אתה מסתכל מאחורה
נראה אותי אם הוא מגיע
והנה גאה כזה
ישים עצמו תחת קטנים ממנו הרבה
או תחת נמזים שבעם
שיחשוב להראות בזה תכלית הענבה
הוא כבר לא ירצה בשום תואר מתוארי הגדולה
אבל הידיד בליבו אומר בקרבו
אין חכב וענב כמוני בכל הארץ
כלומר יש פה איזה בעיה בגאווה
שהגאווה משקרת
שהאדם לא יודע כבר
האם זאת ענבה או גאווה
סיבוכים כאלה
ואומנם גאים כאלה
אף על פי שלכאורה מראים מעצמם ענבים
לא ייבצרו מכשולות להם
שבלי ידיעתם תהיה מתגלת גאוותם
כלהווה יוצא מבין החרסים
כלומר הבעיה שזה ישפריץ
בסוף זה יתגלה
וכבר משלו חכמנו זכרונם נברכה
משל לבית מלא תבן
והיה בבית חורים
והיה התבן נכנס בהם
לאחר ימים התחיל אותו התבן
שהיה בתוך אותם החורים יוצא
ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן
כלומר אי אפשר לחסות את
מה שמתהווה בתוך הנפש הפנימה
אגב זה נכון לא רק לגבי הגאווה
זה נכון לגבי כל עמידות כולן
שהאדם משדר הרבה יותר מאשר הוא מדבר
למשל אתה יכול להגיד
אבל אני דיברתי איתו כל כך יפה
אז למה הוא לא קיבל את דבריי
כי אתה שידרת לו או שאתה בז לו
אבל אני אמרתי לו רק מילים של כבוד
אבל זה מה שאמרת וזה לומר ששידרת
כלומר יש הבדל גדול מאוד
בין מה שהאדם שולט בו
דהיינו הפה
לבין מה שמפע הפה ממנו
שזה בכלל לא תלוי בו
וזה תמיד יתגלה
אז אם יש גאווה
בסוף הגאווה יתגלה
וכבר משלו חמין זוכר נברכה
ולאחר ימים התחיל אותו התבן
שהיה בתוך אותם החורים יוצא
ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן
והדבר הזה שלא יוכלו תמיד להסתיר את עצמם
ומחשבתם הרעת יהיה ניכרת מתוך מעשה
אך דרך הם הם בענבה פסולה
ושפלות מרומה
ואני לא בטוח שצריך להגיד מרומה
אלא אולי צריך לגרוס מדומה
אולי יש לי מישהו גרסה כזאת?
טוב, אז מרומה
ו... מה?
כן, אבל בסדר
מרומה משון רמאות
מדומה משון דמיון
וזה בין ד' ל-ר
ר' זה האות העגולה
וד' זה משפיץ
כן
אני לא בטוח שזה לפי סדר החומרה
אני מדבר פה לפי הסדר הלוגי
איפה שיותר גלוב היא פחות גלובית
וימצאו גאים אחרים
שתשאר גאוותם כבורה בליבם
לא יוציאו אל המעשה
כלומר הם לא התנהגו לא בהתנהגות רבתנית
שהיא המצויה אצל בעלי הגאווה
ולא בהתנהגות של השפלת עצמם
שבא להסתיר גאווה נסתרת
אלא הם עושים לא זה ולא זה
מתנהגים כמו כולם
מצאו גאים אחרים שתשאר גאוותם כבורה בליבם
לא יוציאו אל המעשה
אבל יחשבו בלבבם
שכבר הם חכמים גדולים
יודעי הדברים לאמיתם
ושלא רבים יחכמו כמו הם
על כן לא ישיתו לב אל דברי זולתם
מה הוא אומר ככה?
מאחפת לי מה הוא אומר
בחושבם כי מה שקשה עליהם
לא ינקן לאחרים
ומה שסיכלה מראה להם
כל כך ברור וכל כך פשוט
אז שלא יחשבו
לא יחושו לדברי החולקים עליהם
עם ראשונים ועם אחרונים
וספק אין אצלם על ספר אדם
זה כבר מדובר בגאווה אינטלקטואלית
שאדם כל כך בטוח שהוא צודק
הוא לא רוצה להתמודד עם הדעה
של מי שכנגדו
יש בגמרא על בית שמי ובית אילאל
מה זכו בית אילאל שתפסק על אחת מותם
אז הגמרא אומר מפני שהם היו נוחים ועלופים
ומקדימים דברי בית שמי לדבריהם
זאת אומרת כשהם היו לומדים בבית המדרש
בית אילאל היו אומרים
בית שמי אומרים כך וכך
אנחנו בית אילאל חושבים אחרת
הם היו דנים בתענותיהם של בית שמי
ואחר כך מביאים את דברי עצמם
זה לכאורה גאווה?
לא, זה ענבה אמיתית
כשאתה אמרת את מה שאתה אומר
יש בירור ודאי מבחינתך
אבל הבירור הוודאי בא מתוך המוכנות
לשמוע מה שיש לשני לומר
כי בוודאי יש לו משהו שלא חשבת עליה
ואולי הוא גם צודק
זה ענבה
זאת אומרת שהענבה היא מחוברת גם אל האמונה
כי למשל אם אדם לא מוכן לשמוע דעה אחרת
מה זה אומר לגבי הביטחון העצמי שלו
לגבי דעתו?
באופן גלוי זה אומר שהוא
מאוד מאוד בטוח בעצמו
עד כדי כך שהוא לא מרשים דעת אחרים
אבל באופן נסתר, סמוי מאוד
זה אומר שיש לו פחד מן הדעת נגדית
שהוא חושש שלא יהיה לו מה להשיב לדעה נגדית
שהדעה הנגדית תערער אותו וכדומה
וגם זה יביזיון גדול בשבילו לומר
אני מודה שתהיתי וכדומה
כל אלה מהטעויות שבאות מחולשת הביטחון העצמי
של בעל הגאווה
אז כן הענבה היא דורשת גם
בעצם את היושר האינטלקטואלי
עכשיו חלוק לי לומר על
פוגשה של פוסר ביטחון עצמי
מהדרכה של הרמחל פה
וכל אלפי השדידה
אבל בעצם זה פה דרכה חיובית
איך להימנע מהגאווה מצד
אחד וגם מפוסר ביטחון מצד שני
כן, אתה אומר שאלה איפה
אתה אומר ככה, דברי הרמחל הם
טובים אבל הם לא פותרים לנו בעיה
מצד אחד הם באים לדחות את הגאווה
מצד שני הוא גם לא אומר איך
להגיע לענבה ולביטחון עצמי
לענבה מהענבה
תשובה לשאלתך
הביטחון העצמי נולד אצל בעל הענבה דווקא
בעל הענבה הרמחל פה לא
מסביר לנו איך מגיעים לזה
איפה הוא כן מסביר?
בשאר הענבה
אז אל תדאג הרמחל יסביר לנו הכל
אנחנו עסוקים כאן רק במידת הניקיות
אנחנו במידת הניקיות
מה היחס בין הגאווה לחוסר ביטחון עצמי?
זה הסברנו, שברגע שיש לאדם גאווה
באופן שהוא לא מוכן לשמוע דעה אחרת
זה מגלה שבאיזשהו מקום הוא מפחד מהדעה אחרת
אם הוא היה בעל ענבה אמיתית
א', הוא לא מפחד מזה שדוחים את דעתו
לא צודק, לא צודק, מה אני יכול לעשות?
ב', אם האדם הוא בעל ענבה אמיתית
הוא גם יותר אובייקטיבי
כי הוא לא צריך להגן על שום אינטרס
אם יש לי גאווה
אוי ואווי, מה יהיה, אם מתברר שאני לא צודק
המעמד שלי נופל
אבל אם יש לו ענבה אמיתית, מה אכפת לו?
הרבה פעמים הם מכסים
את זה גם בתאנות חינוכיות
אסור שהתלמיד ישמע ספק
או אסור שהתלמיד ידע
שתיארס אצל התלמיד הדמות של הרע
זה שטויות כאילו
כי יד רבה, התלמיד מקבל הרבה יותר
מזה שהוא רואה שהרע מוכן להודות בתאות שלו
מצאנו מגדולי המוראים
שעמדו בפני הציבור ואמרו
מה שאמרתי לכם אתמול היה טעות ביד
ועל זה אומרת הגמרא
כשהחכמים מודים את דעותם
זה השבח של החכמים
אז למה הביטחון העצמי לא ניתן אצל משה
כאשר הקב' הוא מבקש ממנו להנהיג את העם
פשוט מאוד, כי למשה הייתה קושיה
כלומר, זה שמשה לא רצה ללכת להנהיג את העם
זה לא בגלל שהוא חסר ביטחון עצמי
אלא בגלל שיש לו קושיה אמיתית נגד השיבוע שלו
מה הקושיה של שני משה?
שהוא לא מתאים בגלל שהוא לא גדל בתוך האומה
ולכן הוא אומר אני לא אהיה כביל על בני ישראל
והם לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי
כי אמרו לא נראה אליך אשם
למה לא נראה אליך? כי אתה לא מהחבר'ה
אז זה טענה נכונה
ולכן הקב' הוא נותן לו
תשובה נכונה לשאלה הזאת
הוא אומר אל תדאג אני שולח לך את הארון
הארון הוא יהיה יחסי חוץ שלך
הוא ישווק אותך טוב
זו באמת שהייתה קושיה טובה למשה
אבל משה לא סתם היה
מתעקש אלמלא שיש סיבה טובה
דווקא הדבר הרואים אצל משה דבר מאוד מעניין
משה ענף מכל אדם אשר על פני האדמה
רק כורח מעז להגיד רבע מילה נגדו
אומר משה שיקבר באדמה
איך הוא יכול לדבר כזאת תקיפות?
כיוון שיש לו ענבה
אז הוא יכול לדבר נגד כורח
כי הרי מי שמינה את משה, מי
ששלח את משה זה הקב' ברוך הוא
לכן אין לו ברירה, איללה להיות תקיף
זה לא בשבילו, לעומת זה אם משה היה רוצה
להראות כושר מנהיגות אישי
אני ראוי להיות המנהיג,
אולי כורח מתאים יותר לך
טוב, כל אלה תולדות הגאווה משיבה חכמים
החור ודעתם מסכלת
מסירה לב ראשי החוכמה
ואף מתלמידים שלא שימשו כל צורכם
אפילו כשמדובר בחכמים גדולים
הגאווה מסיטה אותם מן האמת
אז כשמדובר בצוציקים שלא שימשו כל צורכם
עכשיו כמעט שנפכחו עיניהם
כבר חכמי החכמים שביב להם בליבם
זה תופעות שאפשר לראות
יש תופעות מאוד מעניינות
שלשום הוא עדיין אכל חזיר
ועכשיו הוא פתח קיצור שולחן ארוך
ואז הוא כבר יודע שהרב ההוא כן בסדר
והרב ההוא לא בסדר
הוא יודע, מאיפה הוא יודע
זה כבר שלושה ימים שהוא פתח קיצור שולחן ארוך
אז הוא כבר יודע הכל
אגב, יש גם סיפר הרב ולדמן
הרב יזר ולדמן ראש ישיבת ניר בקרת ארווה
אז הוא סיפר שבזמנו הוא ביקר
ברוסיה סובייטית בתקופה
שהיה אסור שם ללמד יהדות וכולי
אז היה עושה דברים בסדר
והרב היה מהסירובליקים
הוא היה פוגש אותם בפורומים סגורים
ואז הוא סיפר שהייתה שם בעיה
כי הייתה מתחילה שהתפשטות
של יהדות בקרב היהודים ברוסיה
חלקם התחילו לקיים מצוות
חלקם לא קימו מצוות
אז אלה מקיימי המצוות שהיו די חדשים בעסק
היו בזים מאוד לאלה שלא חזרו בתשובה
הם לא בסדר, הם עבריינים וכו'
אז הרב אלמן אמר להם
תדעו לכם שבכל המחמאי ישראל יש סגולה
ושצריך להבין שההתבוללות עשתה את שלה
וצריך סבלנות
אז היה למר איזה זקן אחד
זקן מאוד
הוא אומר אני זוכר, אני שמעתי פעם שיטה כזאת
אני חושב שזה קוק, נכון?
הוא אומר עדיין הזכר של תורת
העפוק נשאר ברוסיה הסובייטית
טוב, חז'ל נוהגים לא
לחלוק על חכמים מדור קודם
לדוגמה, המורה לא יחלוק על תנה
ואם האדם אמיתי ורוצה לברר את האמת
מה משנה לו שתנה אמר משהו
השכל שלי אומר אחרת
נכון, באמת, יכול להיות שאתה צודק
נגד אתנו, יכול להיות
אבל זה שלא יכול לחלוק על תנה
זה בגלל שלתנה יש סמכות שלך
זה מדין לסמכות, לא מדין ברור האמת
זה דבר ראשון
דבר נוסף
לא טוב, מה הבדיל בשמחות לך האמת?
יש כמה דעות, נגיד בהלכה
יש מספר דעות, האם דבר מסוים מותר או אסור
מה אני עושה?
אני אלך לרב שלי
נכון, שזה הרב של המקום, מה רדיעתך?
מה שהרב אומר אני עושה
אם הוא אומר להקל, מקל,
אם הוא אומר לסור, אוסר
האם זה אומר שהרב שלי צודק? לא
זה אומר שההלכה נתנה סמכות לרב שלי
להכריע בדבר שיש בו מחלוקת
זה מה שזה אומר
יכול להיות שהאמת לא
כמו הרב שלי, ומה אכפת לי
ההלכה היא צריכה לעשות כמו שהרב שלי אומר
זה דבר אחד
זה שהמורה לא יכול לחלוק על תנה, זה
לא שהמורה לא יכול להיות צודק יותר מתנה
לפעמים, יכול להיות שהתנה טרה, והמורה צודק
אבל, אם התנה הוא תנה, יש לו סמכות
שאין לה המורה, זה דבר ראשון
דבר נוסף, לא צריך המורה
לחשוב שהתנה צודק ושהוא לא צודק
לא, יכול להיות שהוא צודק,
ופתאום תהיה הלכת כמו התנה
זה דבר אחד
חלק מבירור האמת, זה לדעת מי אמר מה
כלומר, זה לא במקרה
שהמורה לא יכול לחלוק על תנה
כי מן הסתם, התנה הוא קרוב יותר
להבנת בר השם ולהמיתותו, מאשר המורה
ולכן, אף על פי שהמורה
באופן עקרוני יכול לחלוק על תנה
אבל הוא צריך בשביל זה,
לטבול שמונים פעם באש ובמים
לפני שהוא יחליט שהתנה תה
ואם הוא בסוף יחליט שתה תה, אין מה לעשות
כן, גם מצאנו בימינו, שהחרונים
חולקים על גדולי הראשונים
אם נראה להם שהראשונים
האלה טעום, אין מה לעשות
אבל למה זה נראה להם?
נראה להם אחרי בירור רציני
מה? מורה?
דוגמה? כן, דמוכת דוגמה
למשל, הרשבה כותב שמותר לעשות
סלט עירקות חתוך דק דק בשבת
ככה סוגר הרשבה, על סמך משנה
והחזוניש חולק עליו על סמך תוספתה
חזוניש רשבה, עולות,
ניתן לו של כמה מאות שנים
עולות, חולות
איפה היית?
מה זה לשמש כל צורכו?
מה זה לשמש כל צורכו?
הקריאה נהיה לשמש כל צורכו,
אבל היינה ללמוד אצל הרע
מה זה לשמש?
יש דברים שאתה לא יכול לכתוב
אלא זה הסברה, איך להסתכל על משהו
אם אתה לא שימשת את הרע,
זאת אומרת, שלא היית בשכנות אליו
ושומע את הסברות שלו ואת
האופן שבו הוא ניגש לדברים
אז אתה, ואתה תסמר רק על מה שהוא כתב, למשל
אתה תתאי בהבנת אותו
זה מה שהגמרא במסכת ברכות אומרת
מי שקרה ושנה ויש בו משנה
ותלמוד ותוספתות והגדות
ולא שימשת על מידי חכמים
הרי זה עם הארץ
למה זה עם הארץ?
זה אגם שיודע את כל התורה כולה
זה הגדר של המארץ
זה אחת ההגדרות האפשרית
הוא למד כל התורה כולה, תורת התורה המארץ
למה? כי את התורה הזאת הוא למד בלי רב
אם הוא למד בלי רב, הוא
לא יכול לדעת מה כוונת התורה
אז זה אגיד שטויות
אז הספר לא מקנה את השיטה של הרב?
האם הספר מקנה את השיטה של הרב?
במידה מסוימת, כן
אבל לא באופן מוחלט
זה תיאר ידיעתי, אני חושב שזה אצחי
הרבה פעמים היה פוסק
אחרת עם מה שהוא כתב בעצמו
מספר בשנה מרוח
פעם מישוב, בא לי רבי ראום שפיר
הקשה עליו על דברים שהוא כתב באיזה מאמר
ראום שפיר, הוא כתב באיזה מאמר תורני
בא בן אדם, כולו מלא קושיות
מתחיל להגיד, כתבת ככה,
מה פתאום, ופה ושם וזה וזה
אחרי שהבן אדם גמר את כל הקושיות
הוא אמר לו, וגיד, מה כתבתי?
אז בואו נראה, ועל כולם נאמר
תואבת ה' כל גבע לב
ומכולם צריך שיינקה
הרוצה במידת הנקיות
וידע ויביא
כי אין הגאווה אלא עיוורון ממש
אשר אין שכל לאדם רואה חסרונותו
ומכיר פחדותו
שאילו היה יכול לראות ומכיר האמת
היסר ומתרחק מכל הדרכים
הרעים והמקולקלים האלה
הרחק גדול
ועוד נדבר, לכן גם כשרוצים לביאר הלכות
צריך לביאר את ההלכות מתוך ענבה מוחלטת
ומתוך אובייקטיביות
למשל, נגיד שאני חולק עליך בהלכה
או אתה חולק עליי בהלכה
אז איך פותרים את זה?
שני רבנים חלוקים ביניהם בהלכה
מה עושים?
עושים הפגנה, נכון?
עושים הפגנה ואז זה מוכיח שהרב השני טועה
נכון?
אבל הרב השני יכול להיין
שאם יעשו נגדו ההפגנה
הוא ידפוק את האובייקטיביות
ואז מתברר שהראשון טועה
ככה פוסקים ההלכות
מה שענקן בעלי גאווה
הם בודקים את הטענות
טוב, מעלה
ועוד נדבר מזה
בשיעתת ישמעיה ובוינו
על מידת הענבה
ועכשיו נדבר על זה
אשר מפני הקושי הגדול של פסקתה
הוא שמה בדברי רבי פנחס
מן האחרונות
להתרחק מן הגאווה
זה דבר ראשוני
כי הגאווה היא סוג של איברון
סוג של שטוד
אבל לקנות את הענבה
זה המידה השליטה
מתוך התשע
עד כאן הענבה
עכשיו אנחנו עוברים לתולדה של הגאווה
מידת הקרס
ונדבר עדיין מן הקרס
הנה יש הרגזן
שאמור עליו כל הכועס
כאילו עובד עבודת הלילים
איפה אמרו את זה?
זה לא כתוב בשום מקום
אבל בסדר
אומרים שזה כתוב
והוא הנכעס על כל דבר שיעשו
נגד רצונו ומתמלא חמם
אגב פה במדורה כתוב
עיין שבת כופדת
זה לא ביקור שבת שבת
והוא הנכעס על כל דבר שיעשו נגדו
נגד רצונו ומתמלא חמם
למשל
יאללה תזוז כבר
זה כבר ירוק
עצבן
עד שכבר ליבו ולעימו
ועצתו נמערה
ואין איש כזה כדאי להחריב עולם מלא
הוא ישרוף את בירות הנפט הכל
כן השכל שולט בו כלל
והוא שר טעם ממש
הוא ככל החיות הטורפות
ועליו נאמר הוא טורף נפשו ואפו
הלמען אחד יעזב ארץ
והוא קל ודאי לעבור כל מיני עבירות שבעולם
אם חמתו תביעהו להם
כי כבר אין לו מיניה אחר אלא כעסו
ולאשר יביעו ילך
היה גוי אחד כזה קראו לו אלכסנדר מוקדון
היה לו חבר שמת
זה כל כך צייר אותו שהחבר שלו מת
שהוא הרג 80 שבועים באותו יום
כדי להראות כמה זה מצייר אותו
שהחבר שלו מת
טורף
זה כעס, כן כעס שמי שמסוגל להחריב את העולם
עכשיו תגידו זה מדובר
פה על אנשים לא נורמליים?
לא נכון
זה מצוי אפילו ביומיות
שיש אנשים שהכריסו אותם
אם הייתה ביכולת בידם
היו שורפים את המועדות
ושוברים את הבסטר
לא אפשר, לא
ויש כעסן רחוק מזה
הוא שלא על כל דבר שיבואים או שלא כרצונו
אם גדל ואם גדול יבער פה
הרי עקפו אותו בתור
לא נורא, אמנם זה מעצבן קצת
אבל לא עושים את זה עניין
אך ביאגיון להרגיש
ירגז ויכעס כעס גדול
זה מה שנקרא אני לא עצבני
אני לא עצבני אבל מעצבנים אותי
רק שמעצבנים אותי
וואלה, לא כדאי להיות בדרכים
אבל זה לוקח לו זמן, עד שהוא כועס
לא? מה?
איך להסביר שהוא צריך לשלוט על עצמו נכון?
איך להסביר לו שהוא צריך לשלוט על עצמו?
זה לא... סליחה, להסביר לו עוד יותר
תרגע, אפשר לא להתרגם כי זה אחר
מה?
הוא צריך לפעול, לא בשעת כעס
אין מי רציף לאדם בשעת כעס
תעשו שם את כיוון הצערו אבל זה אותו הדבר
אלא צריך להסביר לו מדרכי התבונה
זה מה שהוא מסביר כאן
מדוע הכעס הוא שטוט?
כי האדם נפעל מן החוץ
יוצא לפי זה שהחוץ ניצח אותו
ואז האדם לא רוצה שהחוץ ינצח אותו
ואו שיקראו חכמית זכרוניה מברכה
קשה לכעוס וקשה לרצות
וגם זה רב הדי
כי כבר יכולה לצאת את הקלה רבה
מתחת ידו בזמן הכעס
ואחריכנו יוכל לתקן את השאר
אי וטוב
אל תענה למכתלים שאתה כועס
אתה יכול לענות ורק לא לשלוח אותם
רק תקרא אותם ותסרוף אותם
ויש כעס פחות מזה
שלא יכעס על נקלה
ואפילו כשיגיע לכעוס
יכעסו כעס קטן
ולא יסור מדרכי הסר
אך עודנו ישמור עברתו
זה עדיין ככה נמצא עצור בקיר
והנה זה נכון
רחוק מן ההפסד
יותר מהראשונים שזכרנו
וגם זאת ודאי שלא הגיע להיות נקי
כי אפילו זהיר איננו עדיין
למה הוא לא זהיר?
כי זהיר זה מי שנמלט מן הרע הגלוי
ואפילו הרע הזה הוא גלוי
כי עד שהכעס עושה בו רושם
לא יצא מכלל כעסן
וכעסו לא להשחית ולא לחלה
אלא כעס מועט
וכמה זעמו?
רגע ולא יותר
זה מה שאמרו כי רגע ועפור
ואל זועם בכל יום
אז אמר חזל אל זועם בכל יום
כמה זעמו?
רגע שנאמר כי רגע ועפור
וכמה זעמו?
רגע ולא יותר
משעה שהכעס מתעורר בו בטבע
עד שגם התבונה תתעורר כנגדו
זהו מה שאמרו חכמים הזוכרים לדבר כך
קשה לכעוס ונוח לרצות
כלומר גם כשהוא כועס
מהר מאוד התבונה גוברת בו
ואז הוא מבטל את הכעס
כי טבע האדם מתעורר לכעס
והוא מתגבר עליו שאפילו
בישרת הכעס עצמו לא יראה הרבה
הוא מתגבר עליו שאפילו אותו הכעס הקל
לא יעמוד בו זמן גדול אלא יעבור באלך
ודאי שראוי לשבח הוא
יש בישיבה של רמחל
היו תקנות
פרסמו בתקוויית
תקנות הישיבה של רמחל
אחד התקנות שהיה שם
זה שכשהאדם כועס
על חברו
חברו אומר לו תן כבוד לשם אלוהי ישראל
ואז הוא צריך מיד לחדול מידה
זו הייתה אחת התקנות
את מדרשו של רמחל
היו עוד כמה תקנות
אחת התקנות הייתה שאין אדם בא לישיבה הזאת
לא עם כוונתו ולעימודו
לתקן את נשמתו
אלא אך ורק לשם אלוהי השכינה וכנסת ישראל
רק לשם זה הוא גרעים
היה שם עוד תקנה
שלא יהיה רגע אחד בישיבה
השביה לא יהיה מישהו אחד שלומד זוהה
זאת אומרת היה משמעות
תמיד במשך עשרה ומשך
שישה תלמידים
היו שישה תלמידים
איך הצליחו להיאח?
הוא מצא שישה תלמידים כאלה
אפילו הייתה תקופה שהישיבה גדלה מאוד
והיו עשרה תלמידים
תקופת הזוהר של ישיבת רמחל
ממה הם התפרנסו החברה?
הם היו עובדים
הם היו גם סטודנטים לרפואה באוניברסיטת פדווה
אבל זה אסור להגיד כי זה ממש לא חינוך
שלום הרב
לתקשורת בימינו יש עודף עודף של אהבה
כאשר רבנים כותבים מכתב תמיכה כלשהו
אם זה נגד דת התקשורת היא ישר מגדפת
ויוצאת למרחץ דנים נגד אותם רבנים
איך אפשר להיאזן את גוף
הנוערי שלא רוצה לחזור בתשובה?
מרגישים את הכעס בדבריך
איך אתה כועס על התקשורת?
אולי תבין שהתקשורת יש תפקיד גם כאלה
יש תפקידים
אפילו לרשעים יותר גדולים יש תפקידים
גם התקשורת שיש ביניהם רשעים אבל לא כולם
יש תפקיד
זה התפקיד להיות המחסום
הם עושים את זה בצורה מטופשת ואיפה מרושעת
אבל תיקח את זה באומור
ואז אתה מוותל את זה
מי ביקש ממך לקרוא אותם?
להשמוע אותם?
יש אנשים אומרים ככה אם
אנחנו נשתלל על תחנות הטלוויזיה
ועל מערכות העיתונים ועל האינטרנט וכו
יהיה טוב
אני לא נגד, זה אפשר
יש ביטרון יותר פשוט
אל תפתח את המקלט, אל תפתח את העיתון
זו המלחמה יותר חזקה
כי הרי מזה הם חיים, מזה שאתה פתחת את המקלט
ואתה פתחת את העיתון
לא פתחת, ניצחת
טוב?
אני רוצה לתת כבוד לאנשים לא ישראל
בגלל שהכועס הוא כועס על יחבודו
ובמשפט אומר ש...
עוד שאלה, זה בסדר שאדם
כועס כמו שהוא לא משתלט
או שכולם כועסים עצמו
נגיד לבד כאילו
כועסים עצמו
אדם כועס עם עצמו זה
לא טוב, הוא שורף את עצמו
אבל אין בזה גם עניין של הוצאה של היקץ?
או משהו כזה?
לפעמים זה טוב, יש כאלה
אבל אני חושב שזה עובד, אם לא נשמור בבטן
אם אני אשמור בבטן, בסוף אני אתקלע
אז אני מעדיף ככה להתפוצץ מולך או נגדך
ובסוף אני רגוע ואני יכול לנשק אותך
זה לא מידע טוב, יש בזה משהו
לפעמים זה, רואים את זה
יש מוסד שבו הדבר הזה הפך לנורמה
קוראים לזה בית הכנסת
אז זה אפשרי
אבל לבי האהבה, הכל יהיה בסדר
אין לקעס מקום חיובי?
אז זו באמת פועשייה מאוד רצינית
האם יש בכלל מקום לקעס חיובי כלשהו?
אז יש באיזה מחלוקת
בין המציאת ישרים
המציאת ישרים אומר שכל קעס עשוי
אבל יש ברב
שלפעמים הקעס הוא מורה על החיים של האדם
כמובן לא על קעס שבו האדם
מאבד שליטה על עצמו
וגם לא שהוא קועס על שטויות
כגון כבוד וכדומה
אלא שהוא קועס לכבוד אלוהים ישראל
יש צעד כזה
לפעמים מצאנו שיש קעס קדוש
של אנשים מיוחדים
יש גם קינת קבשת
שאותו נאמר תולערץ על בלימה
על מי שבולם פי בשעת מריבה
והיינו שכבר נתעורר טבעו בחעס
ומתגברותו בולם פי
אמנם מדעתו של ילד לזקן
עולה על כל אלה
שכבר לא היה מקביל על שום דבר
ואפילו התעוררות של קעס לא נעשה בו
וזהו ודאי ענקי מן הקעס בכל בחור
וזהו, במסכת שבת יש סיפור ידוע
שבא מישהו להתערב עם חברו
שהוא יכעיס את ילד
ואני ארגיז אותו התערבו על 400 גזוס
ואז מה עשו?
והוא אומר ביום שישי אחרי הצהריים
בזמן המקלחת של ילד
זה עוד מעט שבת
מי כאן ילד? מי כאן ילד?
זה אני, מה אתה רוצה?
ויש לי שאלה
מה השאלה?
שאל ביני
אז הוא אומר, כן, למה
האיתיופים יש להם רגליים רחבות?
אז הוא אומר
שאלה גדולה שאלת
שאלה גדולה שאלת ביני
למה הוא שאלה גדולה שאלת?
כי כנראה ילד הבין
מה רוצה הבן אדם
ילד לא טיפש, הוא רואה בן אדם מגיע מדבר ככה
בגסוד ביום שישי קצת לפני
השבת ושואל שאלה מטופשת
הוא הבין שיש לבן אדם את זה כוונה
אז הוא יכול היה
או לסבור לו את הדלת הפנים
הוא יכול היה גם לענות לו על השאלה
ולהגיד לו משהו אחר
הוא אומר לו, שאלה גדולה שאלת ביני
מה זה כל כך הרבה שאלה גדולה?
זה כל כך מסביר בעיניה
שהוא רצה לרומם את השאלה מכתנותה
ולהפוך אותה לשאלה גדולה
אז הוא אומר לו, זה בגלל
שהם חיים במקומות של ביצות
כדי שהם לא ישקעו
בתוך הביצה, זה הגדול שהוא
סידר להם שיש להם רגליים רחבות
ולמצאת בכל מקום, אפילו יורדת
עד הפרטים הביולוגיים היותר טעים
אז לכן, הוא אומר, תודה
רבה ששאלת אותי את השאלה
כמו אתה רצת להרגיז אותי
אבל אני השתמשתי בך כמו בג'ודו
שמשתמשים בעוצמה של השני
וחוזר, וייקן אילן
למה אתם מורים ויש להם עיניים כאלה?
אז הוא אומר, שאלה גדולה שאלת
זה בגלל שיש חיים במקומות שיש חול
וחול יכול להיכנס לעיניים,
ולכן העיניים הם קצת עגולות
ואחר כך הוא שואל אותי שאלה מעצבנת יותר
כי זה הרי אילן היה בבלי, הוא
אומר, למה הבבליים יש להם ראש כזה
שפינצי?
אפשר איזה ראש עגול כמו כולם?
זה אומר, זה השפינצ הזה
אז הוא אומר, שאלה גדולה
שאלת פני, זה בגלל שאין להם
ילדות טובות ואז אם הראש היה עגול מדי
אז הילד היה נחנק בלידה, אז הוא נקרא
קדוש פרוסי
הוא אמר לו, שאלות הרבה יש לי
הוא אומר לו, כל שאלות
שיש לך בעולם
שאל
למה? כי הילד אומר
זאת הסתתפות בלתי רגילה
כלומר, הילד באמת היה מעויין בשאלות האלה
הוא אומר, בזכות אותו אדם
שרוצה עכשיו להרגיז אותי
אני זוכה לכל החוכמה שבעולם
אז זה טוב שהוא שואל שאלות
לכן הוא אף כן מעוניין, כלומר זה לא סתם
כאילו, צוחק עליו, הוא באמת רוצה לשמוע עכשיו
כל השאלות שיש לזה, כי כראש
השאלות תהיינה יותר אידיוטיות
הוא הזכה הלל לחוכמה יותר גדולה
אמר לו
אתה הוא זה שהלל שקוראים לו
נשיא ישראל?
אמר לו, כן, זה אני
אבל אני רבו בישראל
שבגללך הפסדתי ארבעה מיליון זוז
אז הוא חשב שזה ירגיז אתי לא יותר
כי כל השאלות ששאלתי זה רק להרגיז אותך
זה עצמו מרגיז
אומר לו, הלל
יעבדו לך עוד
הרבה זוזים, אתה ועוד רבים כמוך
והלל לא יקפיד
למה הוא אמר והלל לא יקפיד?
להגיד, ואני לא יקפיד
מורשת של חול זרים?
לא, הוא רצה לי ללמד מוסר לאותו אדם
שהלל, אתה צריך לדבר בגוף שלישי
ואני אעמד אותך משהו
אני ערב, אז תלמד אותי לדבר איתי בגוף שלישי
מה פה החוכמה שלי לזה?
למה הוא רומז כאן לרמחן?
שהלל הייתה לו מידה כזאת
שהוא השתדל ללמוד מכל דבר
כל דבר מופיע להיות אתגר, התקדמות
לכן אין מה לכרוס
והנה, אפילו לדבר מצווה
יש בכלל שאלה לגבי
מה שקורה, ריתך דוריתא
בגמרה, ההוא קשובה מדרבנה דירתא
אם אתה רואה את אדם חכם שכועס
אז זה לא שהוא כעסן
אלא שיש לו התורה רותחת בקרבו
למה התורה צריכה להיות תורה?
מסביר אגב, אני מרסלב
שהחוכמה, לפעמים החכם
משיג דבר מאוד גבוה
וזה הרבה יותר גבוה ממדרגתו
אבל כיוון שהצלחם הוא גבוה
אז האדם באופן מהיר מאוד
משיג דברים שעוד לא יפנים
באישיות שלו
אז ההפרש בין הדבר שהוא השיג
לבין המצב העכשווי של אישיותו
זה מה שמרתיח
זה הכעס
וזה ההסבר שנותנים להתנהגותו
של יונתן בנוזיאל
כשהוא היה עוסק במעשה מרכבה
כל עוף שהיה עובר מעל ראשו
מיד נשרף
מה?
מעשה מרכבה זה סוגר את התורה
אז כשהוא היה עוסק במעשה מרכבה
כל עוף שהיה עובר לו מעל הראש
מיד נשרף
אז שאלו השואלים אם התלמיד של יונתן
כשהיו עוברים מעל ראשו העופות
היו נשרפים
אז יונתן עצמו מה היה קורה לזכור
בטח הוא היה ממיס את כל הספירה
אבל הוא לא, בפגש של יונתן
היא עוד יותר גבוהה
שהעופות היו עוברים לו מעל הראש
ולא היו נשרפים
זה עוד יותר גדול
אז עוד יותר גדול
האם טענה כי דברי חזל לא
רלוונטיים להיות כמו שהם
אלא דורשים מטעמה בחומרה ובטגשים שלהם
האם זה גאווה או אולי כפירה
לדוגמה מי שמדבר בזמן התפילה
לא יצא להם מחמה
היום אתה צריך להודות שהיהודי בא לבית הכנסת
אה, כלומר צריך להתודע שהוא הגיע
האמירה שצריך להתאים את דברי חזל למציאות
איננה גאווה
אלא היא דברי חזל עצמה
כלומר, אם אתה אומר
מה שאמר אותו רב, רבי עקיבא,
הוא לא הבין את הדור שלי
הוא הבין את הדור שלו
ולכן הוא אמר מה שאמר
אבל אני, כשאני מבין שהעולם מתפתח
אז אני יכול להגיד שדברי
רבי עקיבא הם לא רלוונטיים
זה דבר וזה גאווה
וזה גאווה כשהוא דיבר הוא
בוודאי יתכוון במצב מסוים
הוא בוודאי שרבי עקיבא רוצה
שבדור אחר אני אתאים את דבריו למציאות
אז זה ענבה
אז ההשתדלות להבין את מה שרבי עקיבא אמר
זה שתי תוצאות דומות מתוך מוטיבציה שונה
או מתוך גאווה או מתוך ענבה
כי הרי ברור לנו שלא ייתכן
שהם לא רלוונטיים לדור
הם מתכוונו גם שנתיים לדור
והנה אפילו את דבר מצווה
הזרינו זרחוננו ברכה שלא לכאוס
אפילו הרב עם תלמידו והאב עם בנו
למרות שלכאורה מותר לרב לכאוס על תלמידו
ומותר לאב לכאוס על בנו
אבל, אז הוא אומר ולא שלא יייסרם
אלא יייסרם וייסרם
אך ובלי כרס
כי אם להדריך אותם בדרך הישרה
והכרס שיראה להם יהיה כרס על פנים
לא כרס על לב
ואמר שלומו אל תבעל ברוכך לכאוס
כי כרס בחק כסילים ינוח
ואומר כי להביל יהרוג כרס
ואמרו זכרוננו ברכה
בשלושה דברים האדם ניכר
בחוסו ובחיסו וכרסו
יש למשל סיפור
שסיפר אדם אחד על רבי אריה לבין
רבי אריה לבין היה
חכם גדול
מחשובי חכמי ירושלים בתלמידי הרב קוג
ולפרנסתו הוא היה גם מלמד תינוקות
היה יושב בתלמיד תורה
מלמד ילדים
פעם אחת היה ילד אחד שעשה שטוט גדולה
ניגש אליו רבי אריה לבין
הרים את ידו כדי לתת לו סתירה
אבל
הילד לתדם התורה שרבי אריה לבין
שירים את היד החזיר את היד אחורה ויצא
מה?
החזיר את ידו לאחוריו
ויצא מן המקום
אחרי כמה דקות רבי אריה לבין מגיע עוד פעם
שוב מחזיר את היד אחורה
ויוצא
פעם שלישית
הוא רואה את רבי אריה לבין מגיע
נרים את היד ונותן לו סתירה
אבל הוא הרגיש שזה היה מלא
כל כך אהבה
שזה שינה את כל החיים שלו
מה קרה בפעמיים הראשונות
רבי אריה לבין שהילד הזה מגיע לו סתירה
אבל רבר יהיה קצת כעס
היה לו איזה מולקולר של הקפדה אישית
הילד הזה ירגיז אותי
מה עם הנזק החינוכי?
עדיף שיהיה הנזק החינוכי
כי הנזק החינוכי שיהיה מזה שנתת סתירה
כשאתה קצת כועס זה עוד יותר חמור
לכן אומר רבי רמחן יהיה ישרם וישרם
אלו הוא כועס
אני פעם ישבתי את זה תנית חכם אחד
שאמר לי ילדתו הקטנה
כמשפט הזה ובתון הזה
אני מאוד כועס עלייך
ששפח את הדיסה
ואז הילדה פרצה ובכי מר
כן
ברור
שהניקח שהוא בכלל לא כועס
אבל הוא אמר אני מאוד כועס עלייך
ששפח את הדיסה
אז ייקח יש הרבה מה ללמוד מזה
תודה רבה