פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

הזריזות בקיום המצוות

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫בביאור חלקי הזריזות.
‫אנחנו כן במידה השנייה,

‫בשלשה הראשונה.

‫יש שלוש שלשות

‫של... לא, יכול לקרוא בלבד.

‫יש שלוש שלשות

‫של מידות שאדם צריך לעבור על מנת

‫להיות קדוש.

‫והשלשה הראשונה היא זו שעושה את האדם למה?

‫צדיק, נכון?

‫אז השלשה הראשונה מורכבת משלוש מידות,

‫שהן הזהירות, הזריזות ונקיות.

‫זהירות מבחינת ירעה

‫וזריזות מבחינת אהבה.

‫נקיות זה בדעת, זה בהכרה, בסכל.

‫אז אם כן, אנחנו עסוקים במידה השנייה,

‫שהיא ההופכית למידת ‫הזהירות, וזה מידת הזריזות,

‫עסקנו בה בפרק הקודם,

‫ועכשיו אנחנו בחלקיה, ‫החלקים של מידת הזריזות.

‫כלומר, זה פירוט של העיקרון שנאמר מקודם.

‫אוקיי? טוב.

‫חלקי הזריזות שניים.

‫אגב, יש חידוש בזריזות,

‫כי היה מקום אולי לומר ‫שלא צריכה להיות זריזות.

‫למשל, אני רוצה לקיים ‫מצווה, אולי צריך למרוח אותה.

‫כמה שיותר להתענג על זה ‫שאני הולך לקיים את המצווה,

‫ושכשאני מקיים, אז למה להפסיק את הקיום וכו'.

‫אז הזריזות זה, אתה צריך להיות אחרי זה.

‫כי יש מטרה לחיים,

‫ואז אם כן, כל הדברים ‫שאתה עושה בחיים, הם תחנות.

‫יש תחנה לקראת מטרה יותר עליונה.

‫זה מופיע גם במשנה.

‫מופיע גם במשנה שמה?

‫מצווה הבא לידך, אל תחמיד סנה.

‫יפה, מצווה הבא ‫לידך, אל תחמיד סנה.

‫אם כן, בואו נראה עכשיו פרק,

‫זה נזדרז לקרוא את ביאור חלקי הזריזות.

‫חלקי הזריזות שניים.

‫אחד, קודם התחלת ‫המעשה, ואחד אחרי כן.

‫קודם התחלת המעשה הוא ‫שלא יחמיץ האדם את המצווה,

‫אלא בהגיעה זמנה, או בהזדמנה ‫לפניו, או בעל אותה במחשבתו,

‫ימהר יכיש מעשה הוא, ‫לאחוז בה ולעשות אותה,

‫ולא יניח זמן לזמן שיתרבה ‫בינתיים, כי אין סכנה כסכנתו,

‫אשר כל רגע שמתחדש, אוכל ‫להתחדש איזה ייקוב למעשה הטוב.

‫אם כן, זה האופן הראשון.

‫לקראת המעשה, כיוון ‫שהדבר עלה בדעתך,

‫אל תתחה, או כמו שאמרו, ‫אל תאמר, לכשהפנה אשנה,

‫שמה לא תפנה.

‫מסביר המהרל מפרק, ‫בפירושו דרך חיים על המשנה,

‫שהעולם הזה הוא עולם השינוי.

‫ואז מאחר ונוצרה סיטואציה שבה,

‫אתה מסוגל לעשות ‫מעשה כלשהו, מעשה טוב,

‫כיוון שהסיטואציה משתנה תמיד,

‫סביר שלא תוכל לעשות את זה עוד שתי דקות.

‫לכן, למשל בבוקר, כשהאדם ‫מתעורר, עוד פתח רבע עין,

‫בין שזה עין ימין, בין שזה ‫עין שמאל, דבר ראשון, מודעני.

‫כלומר, לא לפספס את ‫הרגע, של המפגש עם העירות.

‫במפגש עם העירות, ‫האדם מודע אל עצמו,

‫ואז מייד ההכרה שלו ‫מתחברת, אל המשמעות של חייו,

‫שזה מודעני לפניך.

‫כמו כן גם, כשמגיע ‫מצווה, אז נשים אותה בצד,

‫אלא מייד לעשותה.

‫מאיפה למדו את זה אגב?

‫שאין להכניס את המצוות?

‫איפה זה כתוב בתורה?

‫ושמרתם את המצות, נכון?

‫אז חזן אמרו, מצות, מצוות, ‫הם כותבים את זה אותו הדבר,

‫מצווה בא לידך, תחמצי אין לה.

‫מה זה קשור אחד לשני?

‫שמרתם את המצות.

‫אלא שהמצה, זה בדיוק ‫העניין שלה, הזריזות.

‫כדי שמצה תהיה מצה ‫ולא חמץ, צריכה זריזות.

‫אז לכן כל ענייני ‫הזריזות, נרמזו במצות.

‫גם למדו מביי אשכם ‫אברהם בבוקר, נכון?

‫שזריזים, מקדימים למצוות, ‫אבל גם למדו את זה בעל,

‫גם במצוות, בא לידך.

‫כי ערך כשאברהם אשכים ‫בבוקר, זה לא כדי לעשות מצוות.

‫זאת אומרת, לא שנזדמנה לו מצוות.

‫טוב, ועל אמיתת זה הדבר, ‫העירונו זיכרונם נברכה.

‫בעניין, אגב, זה גם מסביר עוד דבר מעניין.

‫כשיעקב פגש את רחל, ‫אז הוא נשק לה, נכון?

‫נשק לה, ואחר כך הוא סיפר לה מיהו.

‫נכון? אז זה קצת לא יפה, נכון?

‫קודם כל, הוא סיפר מיהו.

‫באתי ממקום רחוק כדי להתחתן איתך.

‫בסדר? זה יפה.

‫ואז מובן את הנשיקה.

‫אבל כשזה הפוך, לא ‫יודעים מיהו בכלל,

‫והוא נושק לה ואחר כך מספר מיהו.

‫וכשהוא נשק לה, מה ‫היא עשתה מידי אחרי זה?

‫היא רצתה לבית אביה.

‫היא רצתה לבית האבא, כן?

‫זה מישהו נשק אותי, לא יודע.

‫זה מפחיד נורא.

‫אז למה הוא עושה את זה?

‫זה שהוא ידע שאין אותי עם הוא בעולם הבא.

‫לא, זה שהוא ידע שאין אותי עם הוא בקבר,

‫לא בעולם הבא חזו שלו.

‫בעולם הבא כן ביחד.

‫כשלא ייקברו ביחד, ‫זה הסיבה שהוא בחה.

‫אני לא שאלתי על הבכיה שלו.

‫אני שאלתי על הנשיקה שלו.

‫הוא לא רצה להפסיד את הרגע של ההכרה.

‫יפה. הוא לא רצה להפסיד את הרגע הזה.

‫כן? כלומר, מצווה בעלי התחל תחמצנה,

‫כיוון שבמפגש בין הנשמות של יעקב ורחל,

‫נבנה הבסיס לתיקון העולם כולו בעצם,

‫על ידי הקמת האומה ‫הישראלית, זה היה רגע מיוחד,

‫שאם הוא היה מתפספס, ‫כבר היה חזר משמעות.

‫היה הופך להיות רומנטיקה אישית ילדותית.

‫אבל אם זה ברגע של המפגש,

‫אז שם זה מהי משמעות עליונה של כל בישובו.

‫ועל אמיתת זה הדבר, ‫הארונו זכרונם נברכה.

‫מה?

‫אז למה נקרסת כאלה, ‫כדי לצער את העורים שלה?

‫לפי זה, שרחל רצה לעורים ‫שלה, זה לא בגלל שהיא נבהלת.

‫אלא היא רוצה לספר להם איזה יופי.

‫תראו, היא גיעה יעקב.

‫ועל אמיתת זה הדבר, ‫הארונו זכרונם נברכה,

‫בעניין המלאכת של עומו.

‫שאמר דוד לבניהו, ועורדתם ‫אותו אל גיחון, ויען בניהו,

‫הרי לא למדו את כל זה?

‫לא בטוח שלא?

‫טוב.

‫ועורדתם אותו אל גיחון, ויען ‫בניהו, בן יהוידא, את המלך,

‫ויאמר, אמן?

‫כן, יאמר השם.

‫זה דבר קצת מפתיע.

‫אתם מכירים את הרקע שם?

‫הרקע זה המלאכת אדוניהו בן חגית.

‫אז יש לנו מלך זקן, המלך ‫דוד, והיא חסור בבגדים,

‫ולא יחם לו, קצת קשה לו, ‫פיזית, לא יכול לצאת מהארמון.

‫בינתיים, יש אחד, אדוניהו, ‫בן חגית, הוא הבן של דוד,

‫והוא אומר, הגיע הזמן שאני מלוך.

‫אז הוא אוסף כמה ‫חבר'ה ביחד, אצל המעיין,

‫הנקרא עין רוגל, אתם ‫יודעים איפה זה עין רוגל?

‫זה למטה מהשילוח.

‫היום יש איזה צינור ‫כזה, שהונח שם,

‫אבל זה מעיין עין רוגל.

‫ושם הוא עושה המלאכה.

‫כולם תוקעים בשופר, ‫ואומרים, יחי המלך אדוניהו.

‫ויחי המלך אדוניהו.

‫בינתיים נתן הנביא שומע על זה,

‫והוא אומר, רגע, מה זה צריך להיות?

‫מה עם שלמה?

‫אם אדוניהו ימלוך, הוא ‫יהרוג את שלמה ואת בת שבע,

‫אז הוא הולך לבת שבע, הוא ‫אומר, תראי, חייבים לעשות משהו,

‫כי אם לא, הלך עלייך ‫כפות, כפי שרגילים לומר.

‫אם כן, את תיכנסי למלך, ‫תתחילי לדבר, אני אכנס באמצע,

‫נסדר את העניינים, אז היא ‫לבריאות, גם מגיע נתן הנביא,

‫הוא אומר, אתה יודע, אדוניהו מלך,

‫ואפילו לבניהו בן יהוידה, ‫הוא לא קרא, ולצדוק הכהן,

‫הוא לא קרא, מה?

‫לויתר הכהן? לא, לויתר הוא כן קרא.

‫לויתר הוא קרא.

‫לצדוק הוא לא קרא.

‫גם לנתן הנביא, ‫לשלמה, הוא לא קרא.

‫בקיצור, יש פה איזה כנוניה, ‫דוד אומר, זה לא יהיה,

‫אני הבטחתי שלמה, יהיה שלמה.

‫טוב, בסדר, מה עושים?

‫צריך לעשות המלאכה לשלמה.

‫והמליכו את שלמה באותו יום,

‫יוצא שבירושלים, יושבי ירושלים,

‫ראו שלושה מלאכים באותו יום.

‫דוד, שלמה, אדוניהו, אתה לא ‫יודע, כל מקום שאני מסתובב,

‫אתה פוגש מלך.

‫אז בקיצור, ואז דוד ‫שנמצא במקום גבוה,

‫בארמון שלו, אגב, איפה הארמון של דוד?

‫איפה ביר דוד?

‫אומרים שזה בחניון גבעתי.

‫עשו שם חפירות ארכיאולוגיות

‫לאחרונה, אומרים, ‫הילד מזר, אני חושב,

‫מצאו שם את הארמון של דוד המלך

‫מתחת לחניון.

‫כן, וזה, דווקא את התזות של

‫פינקלשטיין ואחרים, שאמרו שכל הסיפורים

‫האלו היו ולא נבראו, הנה, אנחנו

‫מוצאים את הארמון של דוד. דוד אומר,

‫טוב, צריך להמליך את שלמה.

‫איך עושים? תיקחו את הפרדה שלי

‫והורדתם אותו

‫אל גיחון, ושמה

‫תמליכו אותו.

‫שמה מרחק בין חניון גבעתי

‫לבין מעיין הגיחון?

‫200 מטר.

‫200 מטר.

‫ואז דוד אומר, ‫תורידו אותו, ותמליכו

‫אותו. ואז בן איהו

‫בן ידה ששומע את זה אומר, אמן, כן

‫יאמר ה'

‫מה קרה? סרקול, 200 מטר.

‫כן, אבל הרבה מקטריגים מכאן ועד גיחון.

‫אגב, המקטריגים זה לא

‫תיאוריות, זה גם לא מלאכים

‫ושדים. יש אנשים בפועל

‫שעלולים להרוג את שלמה בדרך.

‫כן, הרי החבר'ה שלי

‫אדונייהו, לא

‫שוקטים על שמריהם.

‫אבל כן אנחנו רואים את הזריזות

‫שאינדרשת כדי לתקן

‫את המצב. מה שבו הורדתם

‫אותו אל גיחון, והיהן ובן איהו

‫בן ידה את המלך, והם ‫אמרו, כן, אמרו זכרונם לברכה,

‫רבי פנחס בשם רבי חנן

‫דציפורי, ועלו כבר נאמר, ‫הנה בן נולד לך, הוא יהיה

‫איש מנוחם. כלומר, הרי הוא

‫פתח כבר על ידי הנביא, ששלמה

‫ימלוך, אז מה צריך כל כך להילחץ?

‫מה, הנביא זה לא מספיק טוב.

‫אלא הרבה

‫קטגורים יעמדו מכאן

‫ועד גיחון.

‫על כן, הזהירו, זכרונם ‫לברכה, ושמרתם את

‫המצות. מצווה בא

‫לידך, אל תחמצן.

‫ואמרו, לעולם, כי ‫אתם לא יודעים אם זה

‫יתקיים או לא, כן? כמו שלמדנו במערל

‫מפרק, בגבורות השם. אנחנו רגילים

‫לחשוב ככה, שאם הקבוה

‫שאם אדם מפתיח, ‫נגיד, משהו, אדם נותן

‫הבטחה, אז לא בטוח שהוא

‫יקיים. אבל אם הקבוה

‫הוא מפתיח, בטוח

‫שהוא יקיים. אומר המערל

‫במציאות זה ביויק הפוך.

‫הרי אם אדם מפתיח,

‫הוא חייב לקיים. מה זאת ‫אומרת? אתה הבטחת לו, אז תקיים.

‫אבל, אה, אה, הבטחת, תקיים.

‫לעומת זה, כשהקבוה ‫מפתיח, זה בכלל לא בטוח

‫שהוא יקיים. הסיכוי שהוא יקיים שואף לאפס.

‫למה? בגלל שהקבוה ‫אומר, אני כשהבטחתי לך,

‫היית בעל זהות פלונית.

‫האם אתה עדיין בעל

‫אותה זהות שאליה נתנה הבטחה?

‫כלומר, הקבוה נותן ‫הבטחה לעם ישראל, אבל

‫אתה באמת אותו ישראל שדובר עליו?

‫לכן, כדי לקיים הבטחה אלוהית,

‫צריך להביא הרבה שינויים לעבור.

‫כלומר, הקבוה יבטיח, אבל ‫הוא לא רוצה לקיים. אבל אתה לא

‫מי שהוא יבטיח לו. אז הוא

‫יכריח אותך להשתנות, ‫כדי להפוך בחזרה

‫למי שאליו

‫ניתנה הבטחה. שתהיה ראוי לה.

‫כך שלקבל הבטחה אלוהית, זה ‫לא כל כך סימפטי. זה אומר שאתה

‫תעבור הרבה בעיות.

‫כי יכריחו אותך להיות ראוי לזה.

‫אבל הוא הגורם לזה.

‫הוא הגורם לזה, ולכן

‫גם הוא בעצם משחק

‫איתי. זאת אומרת, הוא הכניס אותי

‫לתוך המשחק, ועכשיו אני לא יכול

‫לצאת ממנו, ואני חייב להיות

‫תואם לציפיות.

‫ואמרו, מוביל עכשיו עוד מקור.

‫מקור די מעניין.

‫אני צריך לומר, אפילו מפתיע.

‫ואמרו, לעולם יקדים

‫אדם לדבר מצווה.

‫זאת אומרת, צריך לעשות את המצוות כמה שמותר

‫מוקדם. שבסחר

‫לילה אחד, שהקדימה

‫בחורה לצעירה, זכתה וקדמה

‫ארבעה דורות בישראל למלכות.

‫בנות

‫לא. הן אומרות, רגע, זה ‫לא בסדר מה שקורה כאן.

‫אין איש בארץ לבוא עלינו

‫כדרך כל הארץ,

‫אז אין ברירה, צריך להביא ילד מההורים שלנו.

‫מאבא שלנו.

‫אז הבחירה

‫משקע אותו יין, ושוכבת ‫עם הוא באותו לילה, וגם

‫למחורת, הצעירה עושה אותו דבר.

‫ותהרינה שתה בנוטלות

‫מאביהן, מהבחירה יצא ‫מואב, מהצעירה יצא עמול.

‫בסחר לילה

‫אחד שקדמה, בסחר הכל זה

‫רק הבדל של לילה, קדמה ‫ארבעה דורות להיכנס בישראל.

‫כי הרי ממואב יצא

‫רות המואביה, ‫שהתגיירה ונהייתה אשתו

‫של בועז, ומבועז יצא בן

‫בשם עובד, אביו של

‫של מי? ילדיה.

‫עובד זה אבא של מי?

‫של אישה, יפה. שהוא אביו

‫של דוד, שהוא

‫האבא של אומור, ‫שהתחתן עם נעמה העמונית.

‫כן? כלומר, יש ארבעה דורות אפרש

‫של כניסה לעם ישראל.

‫כל זה בזכות?

‫בן מואב לעמוד.

‫בזכות לילה אחד, מה אתה רוצה?

‫זה מעשה טוב

‫כדי לילה.

‫יפה, שאלה נפלאה. וכי זה מעשה

‫שראוי להתפאר בו. מה אתה אומר?

‫זה מעשה מעובד.

‫זה מעשה מעובד, אז מה בכלל

‫לתת בעל?

‫עשו לשם שמיים.

‫לא ישראל בעולם אף אחד.

‫זה מזעזע.

‫כן?

‫זה מזעזע.

‫גם המעשה של אסתר

‫עם החשבי ראש.

‫גם המעשה של אסתר עם החשבי ראש?

‫טוב שאלה, כן.

‫אבל גם אסתר נשמע.

‫אסתר נשמע.

‫מה אתה אומר?

‫אסתר נשמע.

‫אז אתה אומר שגם בנות לות

‫זה נשמע.

‫כן, בזכות אסתר, עם ישראל נשמע.

‫בסדר, אז אם ככה, פתרון דבר של אסתר.

‫בוא נחזור לבנות לות.

‫בנות לות פתאום אומרים כל הכבוד

‫יקדימה לילה אחד.

‫זה מעשה מטועף, מזעזע, בא פתאום.

‫איך? סדע.

‫גם בכתובים

‫מה שכתוב אצל הצעירה, לא כתוב אצל הבחירה.

‫כן, זה נכון.

‫שיש הידל בין הצעירה לבחירה.

‫זה נכון. אבל בכל זאת,

‫איך אפשר להגיד בזכות לילה אחד שקטנה?

‫צעירה עם שם יין.

‫זה עוד יותר קשה.

‫זה מתחיל להיות בדרך.

‫כתוב, איך היא הביאה לו יין?

‫מאיפה היה לה יין בכלל?

‫כן?

‫אז אומרים, נזדמן להם

‫יין מגנה עדד, כדי להוציא

‫שתי אומות.

‫אז אם כן, הקב' היה מעוניין בסיפור.

‫אפשר לנתק את זה.

‫אפשר לנתק את זה ולהגיד,

‫בוא נסתכל על נקודת הזריזות בסיפור הזה.

‫רואים שהזריזות נשאר תוצאות עצמות.

‫כן, אז אתה אומר שאתה מישל לנתק.

‫זה אומר, מצד אחד המעשה הוא מעשה

‫ממש מקולקל. אבל מצד הזריזות

‫היה בסדר. כן, מצד זה.

‫אבל זה לא בסדר. אתה רואה שזה תוצאות עצמות.

‫אז יש כמה שאלות לשאול אותי.

‫אפשר גם לרצוח מישהו ולמנוע אומה שלמה.

‫זה מעשה מעובד.

‫כן, תומה, זה מעשה מעובד. ‫אז איך בכלל לקבל את זה?

‫עד כאן השאלות שלכם?

‫אפשר לענות? אני יכול להתייחס?

‫או שגם שלי אסור לדבר פה?

‫זה קליפ ביהילות בערב.

‫אמן, כנראה.

‫מה שאני רוצה לומר, קודם כל, ‫אני רוצה לשאול שאלה שתזעזע

‫חלק מהציבור. אז אם

‫יש אנשים פה רגישים, אפשר לצאת. טוב.

‫אני יכול. קודם כל, מי אמר ‫לכם שהמעשה הזה הוא אסור?

‫בן נוח.

‫בן נוח מותר בביטו?

‫קודם כל.

‫זה מחלוקת תנאים.

‫מחלוקת תנאים, אבל אל תגלו את זה לעוזרות

‫סוציאליות וזה, זה זה זה, את כל האמת.

‫אבל לפי מחלוקת תנאים, אבל ‫הלכה היא שבן נוח מותר בביטו.

‫יחד עם זה, אף על פי ‫שבן נוח מותר בביטו,

‫זה מגונה לכל הדעות. למה?

‫כתוב, ואיסר משם

‫אברהם ארצה הנגב.

‫למה? אומר רשי, להתרחק מלות

‫שיצא עליו שם רע

‫שבעל בנותיו.

‫אם כן, ובמיוחד שהייתה צריכה

‫בשביל זה לשקוט אותו יין, סימן שהוא לא היה

‫כל כך רוצה. כן?

‫אז זה סימן שזה דבר רע בכל זאת.

‫למרות שהוא מותר, אבל הוא רע.

‫אז אני שוב רוצה

‫להבין את הסברה של בנות לות.

‫עכשיו, תשימו לב טוב טוב.

‫מה?

‫אתה אומר ככה, בוא ‫נעשה לבין את הפסוק

‫שאתה מבין. תודה רבה.

‫כשהם אמרו, איש אין בארץ

‫לבוא עלינו כדרך כל הארץ.

‫מה זאת אומרת אין איש בארץ שיבוא עלינו?

‫אז מה פחד סדום?

‫אז מה?

‫מה?

‫היו בטוחות שחרף כל העולם?

‫היו בטוחות שחרף כל העולם?

‫מה הם עשו בצוהר?

‫שראו שצוהר לא נחרבה?

‫ולא עוד?

‫מה זה? הם הולכים אל ההר, נכון?

‫בהר.

‫אין שם חורבן.

‫רק בזדם.

‫מה זה הסיפור הזה?

‫שאין איש בארץ לבוא עלינו?

‫היו רק נשים בעולם?

‫כן?

‫אין איש בארץ אגון שיבוא עלינו.

‫אגון בכל העולם?

‫למה? איך אתה יודע שאין איש אגון?

‫מה, אי אפשר לחפש?

‫בנות לאות זה סך הכל, הם ‫קרובות משפחה של אברהם אבינו,

‫סך הכל זה... כן?

‫תשובה וחד השיעור.

‫אני נתתי תשובה וחד השיעור לנושא.

‫אז מה אתה אומר?

‫לא לחזור על זה.

‫רק להפנות לשיעור ששמעת.

‫לא, אני רוצה... לי יש ‫מנהג לחזור על הדברים שלי.

‫יש לי מאגר, ולפעמים אני ‫מוציא דברים שנאמרו כבר.

‫כן?

‫בסתום, כולם היו שודים על משקף זכוי.

‫סתום עלך.

‫בסדר, אבל הם אמרו אין דבר דבר בדרך כל הארץ.

‫צריך שהם מכירו שהם באים כמו שהם באים שם.

‫לא היה איתו שם כל הארץ, זה דרך כל הארץ.

‫אז למה הם חושבים שאם לא תהיה בסדר?

‫אלא מה?

‫אני אסבר לכם, פשוט מאוד.

‫האישות בעברית אומרים לבוא... אל.

‫לבוא אל.

‫נכון? כי כך איש אישה, הוא וה אליה.

‫נכון?

‫הווית אשתי כמעלה וימיי, והווה אליה.

‫לבוא אל, זה הביטוי בעברית.

‫לבוא על, זה לא הביטוי המקובל.

‫זה מופיע רק בשני מקומות בתורה.

‫האחד, פה, ואין איש בארץ לבוא עלינו.

‫ועוד מקום אחד.

‫רמז, ספר דברים.

‫מה?

‫לא שומע.

‫ייבום.

‫ייבום, נכון.

‫יבמה יבוא עליה.

‫מה זה לבוא על? לבוא בנוסף.

‫זאת אומרת, אדם בא על כלב.

‫זאת אומרת, הוא בא עם הכלים שלו.

‫זאת אומרת, כיוון שכבר המת בא אליה.

‫עכשיו, יבמה יבוא עליה, בנוסף למת.

‫וייבמה.

‫אז מה אם אומרות, אין איש לבוא עלינו?

‫אין מי שיאבם את אנשי סדום.

‫כיוון שכל סדום הלכה.

‫והם רוצות להקים שם למתים.

‫הסדומי היחיד שנשאר עדיין בחיים,

‫ושיכול להקים שם לסדום, זה אדיאל.

‫עכשיו, צריך להבין פה.

‫הרמבן כותב שייבום, לפני ‫מתן תורה, נהג בכל הקרובים.

‫וגם יהודה מיבם את תמר, שהיא קלטה.

‫ולא יש את אחיו.

‫זאת אומרת, שהם התכוונו פה למצווה.

‫עכשיו, יותר מזה, הם צדקו.

‫הם רצו להקים שם לסדום.

‫עכשיו, אז יש פה איזה בעיה.

‫מעשה היבום הוא מעשה של חסד, נכון?

‫וסדום זה היה אנטיטזה לחסד.

‫אז אתה עושה חסד עם מי שכל ‫העניין שלו זה להתנגד לחסד?

‫יוצא פה, אז החסד בא להם מאברהם.

‫הרעיון להקים שם לסדום, בא להם לסדום.

‫יוצא מזה שתי אומות, עמון ומואב, בעייתיות.

‫שאו שהן חסד גמור, או שהן סדומיות גמורה.

‫וזה, מה שכתוב, לא יעבור ‫מואבי ואמוני, בכלל ה' עד עולם,

‫על דבר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים.

‫מה? זה הכל?

‫לא נתנו מים, אז זהו, זה...

‫לא קידמו, לא שהם לא נתנו, רק לא קידמו.

‫זה כזה נורא שהם לא יכולים לבוא בכלל ה'?

‫הרי יש אומות שעשו לנו הרבה יותר קשה.

‫אלא אם הן לא נוהגות, שתי ‫האומות האלה, בחסד של אברהם,

‫סימן שהן כבר הגיעו לעמדת סדום.

‫וזה מה שאומר הנביא, מואב כי סדום תהיה.

‫ברור? מואב זה המשך של סדום.

‫זאת אומרת שמבחינה זאת, הם עשו מצווה.

‫אז למה אברהם מתרחק מהם?

‫אברהם מתרחק מהם בגלל שזה היה מוקדם מדי

‫כדי לספוג את התוכן הזה לתוך האומה.

‫כלומר אברהם אומר צריך להמתין עד ימי רות.

‫בימי רות נקרב אותם.

‫כן? מה?

‫טוב, עכשיו יש פה שאלה. מה?

‫איך לא תקודים של סדום?

‫אבל סדום עצמה לא עברו ‫אותו, הוא היה נפרסה חסר.

‫לא תראו המשך של סדום, ‫הרי בסדום לא עברו אותו.

‫כתוב, ולא תיושב בשער ‫סדום, שמינו הוא שופט עליהם.

‫הוא הסדומי.

‫מכולם.

‫מהו התכונות שלו?

‫מה?

‫לא, הוא סדום המתוקן.

‫אגב, כששם אומרים לו תן לנו את ‫שני האנשים שאומרים לך הביתה,

‫אבל לא, לא, אל תיגעו בהם.

‫תקחו את הבנות.

‫זה לא הכי מוצלח.

‫לא הכי מוצלח.

‫אבל אני יודע, זה לא... זה ‫נותן לתת לנאדם, נעלם את...

‫כן.

‫נכון, זה קצת לא נורמל.

‫טוב.

‫בשיעתת ישמעי השלום, כבוד הרב.

‫איך מיישבים את אין מלכות ‫נוגעת בחברתה כמלוא הנימה,

‫עם זה ששלושתם מלכו, ששלוטם, ‫ששמותם, מלכו באותו זמן?

‫שלמה, אדונייה.

‫הם לא מלכו באותו זמן.

‫אדונייה, באמת, מלכותו בוטלה.

‫ומלכות דוד, הועברה לשלומו.

‫כך ששלושתם, או ‫שלוטם, לא מלכו ביחד.

‫טוב.

‫כבוד הרב, זו שיטה מצוינת לראשי ממשלה.

‫הם יאמרו שהם יפתיחו לעם ‫במצב אחר, וזה לא אותו עם,

‫ולכן הם לא חייבים לקיים.

‫רעיון מצוין.

‫נכון?

‫זה מה שהם עושים.

‫טוב, הלאה.

‫לא, אבל זה מה שאני הסברתי.

‫כן, דבקים, דבקים, זה צריך ‫שאני אשפר, אבל אני אשאר.

‫כשאמרנו שאדם צריך לקיים את ההבטחה שלו,

‫זה בגלל שהבטחה איננה תלויה ‫במצבו של המקבל, של המובטח.

‫מה שאין כן, אצל הקב". הוא ‫כיוון שהוא הבורא של המובטח,

‫בהחלט זה תלוי במצבו של המובטח.

‫כן.

‫למה זה היה חשוב להם להציל את סדום?

‫למה זה היה חשוב להם להציל את סדום?

‫כי הם אמרו שלא יכול להיות ‫שיש דבר בעולם שהוא לגמרי עבוד.

‫אין דבר כזה.

‫עבדון מוחלט.

‫כי הרי הקב". הוא בכל.

‫הם היו מונותאיסטיות.

‫מוחלטות.

‫לכן הוא חייב להיות יקון לסדום.

‫כן.

‫אני חושב שמסדום יצא המשיח.

‫לא סתם.

‫כן.

‫למה אז מואביה, מה יש באישה?

‫מה במואביה מותר?

‫פשוט מאוד.

‫אין דרכה לצאת מן האוהל.

‫לכן אין טענה על זה שהיא ‫לא קידמה בלחם נובמן.

‫ואיך זה בא לידי ביטוי במידות?

‫זה בא לידי ביטוי במידות של רות המואביה,

‫שהיא עשתה חסד עם חמוטה.

‫כן.

‫טוב.

‫איך הם הקימו שם לסדום?

‫לאט לא היה סדומי.

‫אתה אומר איך הם הקימו שם לסדום?

‫הרי לאט לא היה סדומי.

‫הוא בא לשם.

‫הוא בא לשם.

‫ואיפה הם באו?

‫אינם.

‫לא, הסדומים, איפה הם באו?

‫גם הם לא באו לסדום.

‫עד שמקום קם, אז אנשים באים אליו.

‫אגב, חוץ מזה שכתוב על ‫לאט, ולאט יושב בשער סדום,

‫שמינו הוא שופט עליהם.

‫אם כן, הוא הסדומי.

‫והיה אידיאה.

‫נכון?

‫כפי שאמרנו לפני ארבע דקות ורבע.

‫פה.

‫נכון.

‫ואמרו, זה ריזין, מקדימין למצוות.

‫ויש כם אברהם בבוקר.

‫וכן אמרו, לעולם ירוץ אדם ‫לדבר מצווה, ואפילו בשבת.

‫הרי בשבת אסור לרוץ.

‫אבל לדבר מצווה, הוא במדרש אמרו,

‫הוא ינהגנו על מות ‫בזריזות, כאילן עולמתה.

‫כמה דעת אמר, בתוך עלמות תופפות.

‫כן? אז עלמות, מלשון עלמות.

‫העלמות הן זריזות.

‫כי הזריזות היא מידת שלמות גדול.

‫אשר טבעו של האדם, ‫היא מונעה ממנו עתה.

‫עכשיו, למה אומר שלמות ‫גדול, ולא שלמות גדולה?

‫עות.

‫כי המילים המסתיימות ‫בעות, בעברית, שאני מבין,

‫הן מילים בזכר.

‫לכן שלמות גדול.

‫עכשיו, למה הזריזות זה שלמות גדול?

‫מה כל כך גדול בזריזות?

‫שזה נגד הטבע.

‫הטבע מכביד, הזריזות ‫היא מעל הטבע.

‫מה הקשר לעלמות?

‫אני מבין שזה זריזות.

‫עלמות הן זריזות.

‫מה?

‫אני מבין שזה שם זריזות, ‫אבל מה הבעיה שלכם עם זה?

‫למה שאני לא נלווד מעלמות?

‫עלמות הן זריזות.

‫כי זה משאי עגנון, ‫זריזות של עלמות.

‫זריזות של עלמות, כך ‫הוא אומר משאי עגנון.

‫מאיפה הוא לקח את זה?

‫הוא אומר את זה על תהילה.

‫הוא אומר את זה על תהילה, ‫אבל מאיפה הוא לקח את זה?

‫הוא לקח את זה מפה.

‫מהדרשה הזאת.

‫בכלל, כדי להבין את עגנון, ‫כדאי ללוות קצת את חז'ל.

‫יש הרבה מוטיבים של חז'ל בעלמות.

‫כי הזריזות היא מידת שלמות ‫גדול, אשר טבעו של האדם

‫מונעה ממנו עתה.

‫ומי שמתגבר ותופס בה כל מה שיוכל,

‫הנה לעתיד לבוא יזכה לה באמת.

‫אשר הבורא יתברח, ייתנה לו שכרו,

‫חלף מה שישתדל אחריה בזמן עבודתו.

‫כלומר, גם הזריזות היא לא ‫רק דרך לבנות את השלמות,

‫היא בעצמה שלמות, ולכן ‫היא ניתנת כשכר לעתיד לבוא.

‫כן.

‫מה זה קרה ככה?

‫אך הזריזות, אז כל זה זה ‫הזריזות לקראת המעשה.

‫כלומר, אני צריך ‫להשתדל, לרוץ אל המעשה,

‫ולא להפסיד אותו.

‫להבריא אותו.

‫פעם שמעתי על איזה פרופסור אחד ליהדות,

‫ששאלו את אחד הרבנים, מה ‫כבוד הרב אומר על אותו פרופסור.

‫אז הוא אמר,

‫אני ראיתי אותו רץ להרווית ‫כדי לא להפסיד את ברכו.

‫אם הוא רץ להרווית כדי ‫לא להפסיד את ברכו, בסדר.

‫טוב.

‫אך הזריזות אחר התחלת ‫המעשה, הוא שכיוון שאחז במצווה,

‫ימהר להשלים אותה, ‫ולא להקל מעליו,

‫כמי שמתעווה להשליך מעליו משאות.

‫אלא מירתו פנויזקלו לגמור אותה.

‫זאת אומרת, זה לא שאתה עושה מהר את המצווה,

‫כדי לגמור עם זה, כי ‫נמאס לך מן המצווה.

‫אלא אתה עושה את זה מהר,

‫כדי להיות בטוח שאתה השלמת את המצווה.

‫ועל זה הרבו להזהיר זכרונם לברכה ואמרו,

‫כל המתחיל במצווה, ואינו ‫גומר אותה, קובר אשתו ובניו.

‫למה?

‫כי למה יש לו אשתו ובניו?

‫כדי שיהיה המשך.

‫הוא רק מתחיל, הוא לא רוצה המשך.

‫אז גם ההמשך שלו הולך לאיבוד.

‫ועל זה הרבו להזהיר זכרונם לברכה ואמרו,

‫אגב, היה מקרה כזה אצל הרבי מפילוב.

‫הרבי מפילוב היה הבן של הרבי מקוצק.

‫הבן הוא הנכד, לא זוכר.

‫והוא היה ציוני גדול, והוא ‫אפילו פעל למען הציונות,

‫אבל אחר כך קצת הפריעו לו בזה,

‫אנשים באו לביקורת ורפו ידיו,

‫והוא הפסיק את פעילותו הציונית.

‫ואז מתו אשתו ובניו.

‫ואז הוא אמר, וישו עבר על דברי חזל,

‫שאמרו, המתחיל במצווה ואינו גומר אותה.

‫ואז כדי לחפר על זה, הוא כתב ‫ספר נפלא בשם שלום ירושלים.

‫יצא בכמה הוצאות לאור, ‫האחרונה הוצאת ישיבת רבי ישועה,

‫שלום ירושלים, אדמור מפילוב.

‫אז ספר נפלא על הציונות מבחינת אורנית,

‫יצא בתחילת המאה ‫העשרים, שב ולקרוא.

‫טוב, ואמרו, כן.

‫אז זרות במהלך המעשה, זה ‫כדי למנוע כל מיני עיכובים שיש?

‫נכון, זה בדיוק מה שהוא אומר.

‫נכון, שצריך לזרות במהלך המעשה,

‫כדי שהעיכובים לא ימנעו ממנו לגמור אותה.

‫ואמרו, אין לה מצוות נקראת אלא על שם גומרה.

‫ואמר שלמה המלך עליו ‫השלום, חזית איש מהיר במלאכתו,

‫לפני מלאכים התייצב, ‫ולהתייצב לפני החשוקים.

‫וחכמים זכרונם נברכה יחסו לו השבח הזה,

‫על שמיהר במלאכת בניין ‫הבית, ולא נתעצל בה לאחר אותה.

‫כן, הרי כתוב, ששלמה בנה ‫את בית המקדש בשבע שנים,

‫ואת ביתו, בארבע, שלוש עשרה שנה.

‫עשרה, בארבע שנים המקדש, לא?

‫שבע שנים המקדש, ‫שלוש עשרה שנה ביתו.

‫אז יש דורשים לשבח, יש דורשים לגנאי.

‫יש דורשים לגנאי, שבית המקדש ‫עשה אותו מהר ככה, חפ-לפ,

‫ולביתו, בדיוק לביתו, ‫דק-דק יותר, רבי אומנים,

‫וזה, פה ושם.

‫אבל יש דורשים לשבח, וזו ‫הדרשה שמביא כאן רמחאל,

‫כי זה מה שנוגע לענייננו,

‫לשבח שבית המקדש נזדרז לעשות אותו מהר,

‫וביתו, שיקח שלוש עשרה שנה, פחות או שונה.

‫כן.

‫סטפ ביי סטפ.

‫מה?

‫סטפ ביי סטפ.

‫סטפ ביי סטפ.

‫כלומר, צעד אחרי צעד, אתה מתכוון.

‫נכון, יפה.

‫מכאן, שאתה גם יודע אנגלית.

‫עכשיו, והחכמים, זכרונם ‫וברכה, ייחסו לו על שבח הזה,

‫על שמיהר במלאכת בניין ‫הבית, ולא נתעצל בה להחר אותה.

‫וכן דירשו על משה עליו השלום, ‫על שמיהר במלאכת המשכן.

‫אגב, יש עוד שבח על משה ‫שאפשר להביא, זה על מלחמת מדיאן.

‫הקב' ברוך הוא אומר למשה,

‫נקום נקמת בני ישראל מת ‫המדיאנים, אחר תאסף על עמך.

‫מה זה אחר?

‫אחר זה מיד.

‫אחר פירושו מיד.

‫יש אחרי שזה מופלג, ‫ואחר שזה סמוך.

‫מה אמר לו?

‫נקום נקמת בני ישראל מת ‫המדיאנים, אחר תאסף על עמך.

‫אז מכאן עכשיו יכול ‫משה לומר, אין בעיה,

‫אני עוד כמה שנים, נקום ‫נקמת בני ישראל מת המדיאנים,

‫בינתיים אני אחיה.

‫כי הרי הוא פתח לי שאני אמות,

‫רק אחרי שאני אעשה את הנקמה הזאת.

‫אז הוא יכול היה למרוח.

‫ובמקום זה, מיד משה עשה את ‫המלחמה, לא איחר את המצווה,

‫למרות שידע שזה, הוא ‫אומר שהוא ימות מיד אחרי זה.

‫כבוד הרב, דרך אורה, ‫אם הוא היה שופט בסדום,

‫הוא היה רשע, אז למה אני צה?

‫להפך, הוא היה שופט בסדום,

‫כי הוא חשב שעל ידי זה הוא יציל את סדום.

‫זה לא עזר לו.

‫יש אומרים על דרך ‫הלצה, שמי ששופט בסדום,

‫הוא מביא את החורבן.

‫למה?

‫כי בסדום, לפני שלוט היה ‫שופט, השופטים היו מושחטים.

‫אז אף פעם לא ביצעו את החוקים הסדומיים.

‫כי תמיד היה קצת ‫שוחד, וזה סידר את הכל.

‫אבל לוט, כזה ישר, ‫הוא לא מקבל שוחד,

‫אז מפעילים את החוק הסדומי.

‫הסדום התחייבה.

‫ולכן הוא ניצל.

‫בבקשה.

‫זה קורה שמשה עזריז בנה שלושה ערים מקלט.

‫הנה, אה יפה.

‫כן, שמשה עזריז שבנה שלושה ערים מקלט,

‫למרות שהם לא קלטו בימיו.

‫אלא אמר, אני עושה מה שאני יכול.

‫אבל שזה חצי מצוות.

‫חצי מצוות, כי זה מה שהוא יכול היה לעשות.

‫מה אפשר לעשות.

‫טוב.

‫אז בכלל, משה מצאנו כמה ביטוי...

‫הוא מתחיל לצהרון לו ‫כמו, ואז הוא ייכנס לארץ.

‫כן, זה גם היה שיקול.

‫טוב.

‫וכן דירשו על... וכן תמצא ‫כל מעשייהם של צדיקים,

‫תמיד במהירות.

‫אברהם... אלה בריאות.

‫אברהם כתיב בו, ואיימהר ‫אברהם האוהל על שרה,

‫ויומר, מהרי.

‫ואיתן אל הנער, ואימהר לעשות אותו.

‫אגב, יש... מספרים... יש ‫שאלה לגבי עריכות בתפילה.

‫ראינו שהרבה אנשים, ‫במיוחד ראשי ישיבות וכדומה,

‫מעריכים מאוד בתפילה.

‫תפילה ארוכה.

‫יש בזה מעלה.

‫כן, שאדם מעריך בתפילתו.

‫אבל מצאנו גם צדיקים ‫גדולים, שהיו מקצרים בתפילתם.

‫למשל, מגיל ממזריץ', ‫היה מכין את עצמו לתפילה

‫כמה זמן, זמן רב, וכאשר מגיע ‫הזמן של התפילה, זזז, גומר.

‫כי הוא מרכז את כל המחשבות שלו

‫בזמן קצר בתפילה שלו.

‫כלומר, כך שעריכות התפילה

‫היא לא דווקא סימן ליותר כוונה.

‫לפעמים דווקא אדם ‫צריך לקצר, כדי להתכוון.

‫ומספרים על הרב אברום שפירא,

‫שהיה אחד מגדולי הצדיקים ‫בדור, שהוא היה מקצר בתפילה.

‫הוא היה פלאל זריז.

‫אז מישהו ניגש אליו, ‫אמר לו, כבוד הרב,

‫אולי ככה כדי שהבריות ‫לא יגידו, לא יגידו שזה,

‫שכבודו לא בדיוק מתאים לציור, ‫אפשר קצת להעריך בתפילה.

‫הוא אומר, אתה לא יודע ‫כמה, אני כבר מעריך בגלל זה.

‫כן.

‫טוב.

‫אבל אמרו, כן, בגמרה, ‫שמי שמעריך מאוד,

‫וכולם אומרים, כמה ערכנו זה,

‫אומרים לו, כלום מעריכו יותר ממושה,

‫שמושה התפלל ארבעים יום וארבעים לילה.

‫ואם הוא מקצר, ויגידו, כמה קצרנו זה,

‫יגידו, כלום מקצר הוא ממושה,

‫שמושה אמר, אל נער איפה נעלה.

‫זאת אומרת שהכל תלוי ‫בכוונה, ולא בעריכות.

‫אני לא צריך לעשות דאווינים, ‫שהתפלל הרבה, ארוך, קצר,

‫זה בכלל לא קשור לעניין.

‫השאלה אם יש כוונה או אין כוונה.

‫הוא מבן שכוון מבוא לשמיים.

‫ואימאר אברהם, הועלה ‫אל שרה ויאמר מהרי,

‫ואידאל ענא ואימאר לעשות אותו.

‫רבקה ותמאר, ותאר כדאי לשוקט.

‫אגב, איש הסביר לגבי רבקה.

‫כתוב, מתי עבד אברהם הגיע?

‫לעת הערב, לעת צא את השואבות.

‫שזה מתי?

‫זה לא בלילה.

‫השואבות לא יוצאו בלילה.

‫זה לא גם בין השמשות, ‫אבל זה כשהשמש מאוד למטה.

‫למה אז יוצאו את השואבות?

‫כי לא חם כל כך.

‫יותר קל לעבוד שלא כל ‫כך חם, ועדיין לא חשוך,

‫כי כשחשוך ממש לא נוח לשאור.

‫אז לעת הערב, לעת צא את השואבות.

‫מה אומר עבד אברהם?

‫השם האלוהי אדוני אברהם

‫עקרן ללפניי היום.

‫הוא רוצה שכל הסיפור הזה ייגן לה היום.

‫עכשיו, כיוון שההשגחה שלך

‫את רבקה כדי לקיים את תפילתו

‫של אליעי עזר אבד אברהם, ‫אתה צריך לעשות את הכל מהר,

‫כדי שיגמר עוד היום.

‫כן, זה היה כיוון.

‫טוב.

‫וכן אמרו, ואתה מהר האישה, ‫ואתה רוצה לתגד לאישה.

‫מי זאת האישה?

‫אמו של שמשון.

‫אשתו של... אשת מנוח.

‫כן, אשת מנוח.

‫מה היה השם שלה?

‫מה?

‫צלפונית.

‫זה לא כתוב שם, אבל יודעים את זה.

‫מלמד שכל מעשיים של זדיקים במהירות,

‫אשר לא ייתנו הפסק זמן,

‫לא אל התחלת המצווה ולא אל השלמתה.

‫ותראה שהאדם אשר תלהק נפשו בעבודת בורו,

‫ודאי שלא יתעצל בעשיית מצוותיו,

‫אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה.

‫כי לא ינוח ולא ישקוט, ‫ולא יגלה הדבר להשלימות.

‫זאת אומרת, אדם צריך להזדרז ‫ללכת ללמוד בבית המדרש, למשל,

‫וצריך להזדרז לגמור את הסוגיה.

‫שלא יפחד שפתאום לא יישאר לו מה לעשות.

‫כן, גמרת? יש עוד מה לעשות.

‫ואומנם, התבוננות,

‫שכמו שהזריזות היא תולדת ההתלהטות הפנימי,

‫כן, מן הזריזות ייוולד ההתלהטות.

‫והיינו, כי מי שמרגיש ‫בעצמו במעשה המצווה

‫כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה,

‫כן, הנה הוא גורם שתיבר ‫בו תנועתו הפנימית כמוכן.

‫והחשק והחפץ יתגבר בו.

‫כלומר, יש כאן תוספת מעניינת

‫שיש טריקים תרגוליים.

‫יש תרגיל.

‫ותרגילנו בתורתך.

‫יש ספר שכתב רבי יהושע הלר.

‫רבי יהושע הלר.

‫אחד מגדולי ראשי הישיבות בליטא במאה ה-19.

‫כתב ספר חשוב בשם חוסן יהושע

‫על ביטול תורה.

‫זה ספר אחר. איך להתגבר על ביטול תורה.

‫ספר מעניין. מצוי בישיבות.

‫עכשיו, מעניין, הוא כותב שם בהקדמה

‫שהוא קרא את ספר מסילת ישרים

‫והגיע לשער רביעי.

‫ושער רביעי אומר שזה חשוב ללמוד תורה.

‫אז הוא אומר, וואי, זה נפלא.

‫והוא מאוד רצה ללמוד ‫תורה, אבל הוא לא הצליח.

‫למרות שהוא התלהב מאוד

‫מנפש החיים.

‫הוא אמר, כי רבי חיים וולוג'ין

‫דיבר בשביל אנשים במדרגה שלו.

‫שרק מספיק להגיד להם שזה חשוב ללמוד תורה,

‫זה רואים את זה.

‫אז מיד הם לומדים תורה.

‫אבל אני לא כזה.

‫ולכן יש לי כל מיני בעיות.

‫ואני רציתי לשתף את הקורא בבעיות שלי

‫כי יש בטח עוד אנשים עם הבעיות האלה.

‫זה ספר שהוא מלא טריקים.

‫מלא עצות מעשיות

‫כיצד להתגבר על ביטול תורה.

‫זה חמוד כזה.

‫חוסן יהושע.

‫דוגמה אין לי כעת, לא זוכר.

‫אבל שם זה ספר מלא

‫בעצות איך להתגבר על לימוד תורה.

‫על ביטול תורה.

‫יש מן הסתם בספרייה.

‫במדפי ספרייה מוסר.

‫אגב, יש לו עוד שם

‫עוד כמה ספרים. התפיסו ביחד עם זה.

‫עוד כמה ספרים שלו פירוש ‫על מסכת אבות, שיש לו דרשות,

‫שיש לו דברים מאוד יפים.

‫אז עכשיו למה אני מספר לכם את זה?

‫בגלל שאנשים יגידו, מה זה? לא בשבילי.

‫אני אחד כזה אידאליסט. אני לומד.

‫גם בלי עת טריקים.

‫אז תדע לך שמגדולי האידאליסטים

‫שבדור, הקודם, הוא ‫כן אמר שצריך טריקים.

‫אז זה מה שאומר גם פה הרמחל.

‫ההתלהטות החיצונית

‫מביאה גם את ההתלהטות הפנימית.

‫יש כל מיני דרכים לעשות.

‫למשל, התנועה הפיזית.

‫אם אדם

‫יושב לו בקורסה

‫בנוח, ואתם יודעים מה זה אדם

‫שנמצא מול הטלוויזיה

‫עם פופ קורן

‫וביר.

‫איך קוראים לדבר כזה?

‫שמן מסך.

‫אז זה

‫מה שאומר כאן

‫הרמחל.

‫אך אם מתנהג בכבדות בתנועת

‫עבריו, גם תנועת רוחו

‫תשקע ותכבה.

‫וזה דבר שהניסיון

‫יעידר.

‫הוא אמין הניסיון, לא צריך להביא הוכחות לזה.

‫במציאות רואים את זה. ‫ואומנם, כבר ידעת שהנרצה

‫לפי זה גם יש חשיבות להתעמלות

‫והוא

‫שאר מעשה זריזות של האדם.

‫ולכן

‫יש גם ערך

‫מוסרי לא להיות שמן.

‫לפעמים יש מחלה, לא עלינו. אבל

‫להיות שמן זו מדרה.

‫כי זה אומר שהאדם נותן נכבדות

‫לבריאות.

‫זה אומר שהאדם נותן נכבדות הטבע

‫לגבור על נפשו.

‫ואומנם, כבר ידעת

‫שהנרצה יותר בעבודת הבורית

‫ברך שמו, הוא חפץ הלב

‫ותשוקת הנשמה.

‫והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב

‫ואומר, כי אייל תארוג

‫על אפי כמים, כי נפשי תארוג

‫אליך אלוהים. צמאה

‫נפשי לאלוהים, לאל חי, ‫ואבוא ויראה בני אלוהים.

‫נחשפה וגם

‫קלטה נפשי לחצרות השם.

‫צמאה לך נפשי, כמה

‫לך בשרים. כלומר, אנחנו ‫רואים שדוד דיבר על זה

‫שהעבודה הרצויה היא מתוך

‫ההשתוקקות. ואולם

‫האדם אשר אין החמדה הזאת, לא

‫הט את בוקר ראוי, מה יעשה?

‫דוד המלך היה כזה, אבל ‫אני לא כזה, מה אני אעשה?

‫עצה טובה היא לא שהיא הזדרז ברצונו

‫כדי שהיא משך מזה שהיא תיוולט

‫בו החמדה בטבע. כי

‫התנועה החיצונה מעוררת הפנימית.

‫ובוודאי שיותר

‫מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

‫אך אם

‫ישתמש ממה שבידו, יקנה גם כן

‫מה שאינו בידו בהמשך.

‫כי תיוולט בו השמחה

‫הפנימית, והחפץ והחמדה מכוח

‫מה שהוא מתלהל בתנועתו, ברצון.

‫בספר שער המצוות לאריזל

‫כתוב שכל מה שהאריז

‫זכה לו במדרגות רוחניות, ‫זה בגלל דבר אחד פשוט.

‫הוא קיים את כל המצוות בשמחה.

‫אם אתה מקיים בשמחה, ‫אתה זוכה לכל המערכת.

‫זה מעניין, כי זה פה לא מיסטיקה.

‫כן? הרי יש לכם יותר מיסטי

‫מהאריזל. לא, אבל המיסטיקה

‫הזאת היא תלויה בדבר הרבה יותר פשוט.

‫בשמחה. הבטיחות.

‫נכון?

‫תחת השאלה

‫מה את אומרת?

‫את אומרת

‫שמובסס את זה על פסוק מפורש

‫בתורה, עבדו את השם בשמחה ולפניו ומעלה.

‫יש לי קושייה עליך.

‫אתה אמרת שזה פסוק בתורה, זה לא פסוק בתורה.

‫בתהילים. בתהילים, יש שבדל.

‫בתהילים זה לא תורה.

‫אבל זה הכתוב.

‫אה?

‫תחת

‫אשר לא עבד את תת השם אלוהיך

‫ושמחה ופטוב לבד מרוב כל.

‫יש שאלה, רבי נחמדים רסב אמר שיש

‫מצווה גדולה

‫להיות בשמחה תמיד.

‫ושאלה היא איפה הוא מצא את זה?

‫איפה יש מצווה להיות בשמחה תמיד?

‫יש, למשל, ושמחת בחגך.

‫ושמחת בכל הטובה שנתן לך השם אלוהיך.

‫אבל זה שיש בשמחה תמיד, ‫איפה כתוב שיש מצווה כזאת?

‫כן? מה?

‫תחת אשר לא עבדת את תת השם אלוהיך

‫בשמחה ופטוב לבד, זה לא כזו

‫שזה מצווה. יותר מזה.

‫הפשט של הפסוק זה

‫תחת אשר לא עבדת את תת השם אלוהיך

‫כשהיית בשמחה ופטוב לבד,

‫אז, ועבדת את אויביך בחוסר כל וכו'.

‫מה?

‫וביום שמחתכם, הסלימן שלא כל יום.

‫דווקא זה הרעיון?

‫לא, זה לא כל יום.

‫וביום שמחתכם, אלו השבתות.

‫כך כתוב. בספרי.

‫אז איפה מצאנו שיש מצווה להיות בשמחה תמיד? ‫מה?

‫לא צריך להגיד את זה, כמו שהלמידות בתורה.

‫אז לא צריך להגיד. אז אם לא צריך להגיד,

‫אז זה לא מצווה. זה לפני המצוות.

‫אז למה הוא אומר מצווה?

‫אז ראיתי אחד מחסידי ברסלב,

‫בשנות ה-40, רב אפרייבל קראו לו,

‫היה בירושלים, כתב ספר עונג יום טוב.

‫שם הוא שואל, מיניין לו לרבנו,

‫עד מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד?

‫מיניין לו.

‫אז הוא אומר דבר מאוד מעניין.

‫הוא אומר שאם אדם לא בשמחה, ‫אז הוא עלול גם להיות עצוב.

‫אם הוא עצוב, הוא ‫עלול גם להגיע לדיכאון.

‫אם הוא עלול להגיע לדיכאון,

‫הוא יכול חלילה לשלוח יד בנפשו.

‫והרי זה פיקוח נפש.

‫ופיקוח נפש דוחה כל התורה ‫כולה, חוץ משלוש מצוות.

‫נכון? ‫שהם גילו העריות, שפיכו דמים ועבודה זרה.

‫מכאן, שמצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.

‫כי למה היא גדולה?

‫כי המצווה להיות בשמחה, ‫שכולה כנגד 610 מצוות,

‫מתוך תריאן.

‫610 מצוות שכולן נדחות ‫מפני השמחה, מפני פיקוח נפש.

‫בזה שהאדם...

‫כלומר, פיקוח נפש, זה ‫תלוי בזה שהוא יהיה שמח.

‫אם כן, מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.

‫ראייה יפה, נכון?

‫מה?

‫הוא אומר, אם אני לא ‫שמח, בסוף אני אתאבד. נכון?

‫זה פיקוח נפש?

‫פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה?

‫חוץ.

‫סכנת חיים.

‫כי אם אני... להתאבד? ‫יודע מה זה להתאבד?

‫כן.

‫זה דווקא בצורה הזאת. יש כמה אופנים.

‫זה שאתה עושה ככה, אני ‫חושב שהקדח זה הדרך לחשבה.

‫יש כמה דרכים.

‫אפשר לקחת רעל, אפשר להתעלות, יש כמה דרכים.

‫אז, כובעים, זה יוצא ‫לפי זה שזה פיקוח נפש.

‫מי שלא בשמחה, הוא בסכנת מוות.

‫או סכנת חיים, איך שרצו לקרוא לזה.

‫אז יוצא, שכיוון שפיקוח נפש דוחה 610 מצוות

‫מתוך התרייג, יוצא שהמצווה ‫הזאת היא מצווה גדולה.

‫היא שקולה כנגד 610 מצוות.

‫זה לא.

‫האמת היא, אני לא מסכים איתו.

‫היא שקולה כנגד 609.

‫כי זה עצמו המצווה.

‫כן, אבל גם 609 זה הרבה.

‫אז זה מה שאומר, אך ‫היא משתמש ממה שבידו.

‫היא יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך.

‫כי תיבא לנגוע שמחה פנימית.

‫והחפץ והחמדן היא כוח מה שהוא מתלהל

‫בתנועתו ורצון.

‫והוא, מה אתה רצה להגיד משום?

‫מי שם הזה התנועה החיצונית?

‫התנועה החיצונית זה הטריקים שהוא עושה.

‫כל דבר הוא עושה מהר.

‫כן, הוא עושה מהר.

‫במקום לשקוע בקורסה, ‫הוא שם לעצמו כיסא פשוט.

‫זה עוזר לו להיות זריז.

‫נכון? תראה גם בחנויות.

‫שלא נותנים לעובדים

‫לשבת על כיסאות.

‫זה אפילו נגד זכויות האדם, אבל זה סיפור אחר.

‫אבל למה? ויש שומעים ‫שאם אדם עומד, אז הוא זריז.

‫עכשיו יש חוק שעושה את זה.

‫והוא, מה שהיה הנביא ‫אומר, ונדעה, נרדפה,

‫לדעת את השם. שמכאן, שרצים

‫אל בית הכנסת, וכתוב

‫אחרי השם ילכו

‫כאריה ישאג.

‫כן, מצאנו שחלקי הזריזות

‫הן שלושה. האחד לפני

‫המעשה, לזרס את המעשה.

‫האחד אחרי המעשה.

‫והחלק השלישי, זה ‫שההתלהטות החיצון,

‫מוליד את ההתלהטות הפנימית.

‫עד כאן להיום.

‫שלום.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230725677″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 18
כיצד יתכן לדרוש מאדם לרכוש בנפשו שתי מידות הופכיות - זריזות וזהירות
מידת הזריזות - לצאת ידי חובה לעומת עצבנות דתית
פרק שביעי בבאור חלקי הזריזות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230725677″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

תגובה אחת

  1. כבוד הרב אורי עמוס שרקי האהוב, שיעור נפלא, מלא יסודות וכללים בעבודת השם. תודה רבה! רציתי להאיר (דווקא בא’) כי הפירוש שנאמר בשיעור ע”י אחד המשתתפים, לשאלת כוונת הפסוק “ואיש אין בארץ” (בראשית י”ט ל”א) שבנות לוט חשבו שכל העולם נחרב ואין אף אחד בעולם כולו שימשיך את האנושות מלבד אביהן, אלה לענ”ד בדיוק דברי רש”י הקדוש: “ואיש אין בארץ. סְבוּרוֹת הָיוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם נֶחֱרַב כְּמוֹ בְּדוֹר הַמַּבּוּל: (בראשית רבה):”
    https://www.sefaria.org/Rashi_on_Genesis.19.31.2

    יחד עם זאת, הכיוון שהרב הציע לפרש, נפלא ומתוק מדבש. נשמח לשמוע אם זה פירוש מקורי של הרב או שיש מקור קודם לדברים, על מנת לומר דבר בשם אומרו בל”נ ולהביא את הגאולה השלימה במהרה בימינו.

    בברכה רבה ותודה עמוקה לרב שליט”א ולכל הפועלים בקודש, על הסדרה המחכימה והמשמחת את הלב. יאריך הקב”ה ימיכם ושנותיכם בטוב ובנעימים, אכי”ר!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזריזות בקיום המצוות

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן