אנחנו ממשיכים בספר מסילת
ישרים את רבנו הגדול רמחאל
ואנחנו סיימנו עד כמה שאני זוכר
את פרק ח'
לא, פרק
פרק קה סיימנו ואנחנו מתחילים את ו'
נכון?
אנחנו מתחילים את פרק ו'?
אכן, טוב
בביאור מידת הזריזוז
כלומר, אנחנו הולכים לפי
הבריתה של רבי פנחס בן יאיר
לפי הבריתה של רבי פנחס
אמרתם שם?
לפי הבריתה של רבי פנחס בן יאיר
המידות שאדם צריך לעבור
דרכן בדרך אל רוח הקודש
מסודרות לשלוש לשות
שלושה, שלושה, שלושה
שלוש מידות ראשונות, הלואהן
הזהירות, הזריזות והנקיות
שלושת המידות האלה עושות את האדם צדיק
זאת אומרת, שהן מידות מחויבות
כי הרי אין לפי ההלכה שום היתר לא להיות צדיק
נכון? אין היתר
אסור לא להיות צדיק
כי מי שלא צדיק זה רשע
מותר להיות רשע? אסור
לכן, זהירות, זריזות ונקיות
שהן המידות הנדרשות כדי להיות צדיק
המידות האלה הן הכרחיות
אחר כך יש שלוש מידות
שהן פרישות, חסידות ותהרה
פרישות, תהרה וחסידות
שהן עושות את האדם לחסיד
האם יש חובה להיות חסיד?
תלוי למי
אבל רוב בני אדם אינם מחויבים להיות חסידים
כך ששלושת המידות השניות
הן, הייתי אומר, במידה רבה רשות
תלוי למי, אבל מידה רבה רשות
ואחר כך יש שלוש מידות נוספות
ענבה, ירדכת וקדושה
שעושות את האדם קדוש
אנחנו כן עסוקים בינתיים בלהיות צדיקים
וזה פרק וו
שמבאר את המידה השנייה
מן השלשה הראשונה
זהירות וזריזות
האמת היא שאם חושבים על זה סתם ככה
זהירות וזריזות זה הפוך אחד מהשני
בזהירות אני נרתע, אני נעצר
בזריזות, ההפך
אני ספונטני, אני רץ
איך אפשר בבת אחת לעמוד ולרוץ?
גם זהירות, גם זריזות
זה לא קל
זה כבר ניסיון של פתרון
אני בינתיים בהצגת השאלה
מאוד חשוב לי מבחינה פדגוגית
שאני מעביר שיעור, לפעמים להתעכב בשאלה
על מנת שהתשובה אחר כך תהיה ברורה
אפשר לזרוק תשובות
אבל אנחנו אז לא נתקדם
באופן פרדוקסלי, זה נראה שהתקדמנו
בצד האמת, בצד ההבנה לא התקדמנו
לכן אני מבקש אתי, תן לי
כשאני מוציא שאלה, להציג את השאלה
אחר כך יש לנו זמן לתשובה
אינשאללה
עכשיו אם כן, זהירות וזריזות
הן מידות הופכיות
או אם אנחנו רואים מהפסוקים
הפסוק בספר דברים שמנו למדנו
את כל הבריתה של רבי פנחס בן יאיר
יש אהבה ויראה
הזהירות היא ביטוי ליראה
אני יערה מי לא ייכשל
זריזות זה ביטוי של אהבה
מרוב שאני אוהב, אני רץ על הדבר
בסדר? אז כך שיש לי חורה
סתירה בין הזהירות לבין הזריזות
והנה אומר לנו רבי פנחס בן יאיר
זהירות מביאה לידי זריזות
או נגיד אחרת
היראה מביאה אהבה
אפשר להבין את זה קצת
ברגע שאני מעריך נכון את המרחק ביני
לבין הדבר הנאהב
אז מאותה שעה אני מתחיל לאהוב
כלומר היראה מביאה את האהבה
לכן נאמרו דורשי רשומות
ששתי האותיות האחרונות של יראה
א' וה'
הן בעצמן שתי האותיות הראשונות
של אהבה
א' וה' נכון? יראה אהבה
אז איך להבין את זה?
אנחנו נקרא עכשיו בתוך דברי רמחל
כן?
סליחה, אני חושב שדבריך אינם נכונים כלל וכלל
אנחנו דיברנו עכשיו על מידת הזהירות
עכשיו אנחנו עוברים למידה חדשה
והיה לו פרק על בבאור מידת הזהירות
אחר כך קניאתה, אחר כך מפסידה
ועכשיו אנחנו עוברים למידה השנייה
עלוי מידת הזריזות
בסדר
פרק ו'
בבאור מידת הזריזות
אחר הזהירות יבוא הזריזות
כי, הנה, זה מה שרצית להגיד
הזהירות סובב על הלא תעשה
והזריזות על העשה
והיינו, סור מרע ועשה טוב
אז נפגש שתי בחינות
יש שאדם מתרחק מן הרע באשר הוא רע
והוא דבק בטוב, באשר הוא טוב
כך שבעצם אין פה שום סתירה
כי הזהירות יקלפה דבר אחד
הזריזות יקלפה דבר אחר
פשוט
והעניינו של הזריזות מבוער
זה אומר עניינו ולא העניינה
אז מה אם זה מידה? זה נקבה, נכון?
כי פשוט המילה הזריזות
זאת מילה זכרית, לא נקבית
המילים המסתיימות בעוט
חסידות, ישרות וכדומה
זה מילים שהם במין זכר
אבל בעברית מודרנית
החליטו באקדמיה שכל המילים האלה תהיינה נקבה
אבל רמחאל שחי לפני האקדמיה
עדיין הולך לפי הנוהג של העברית הרבנית הישנה
שהמילים המסתיימות בעוט הם זכר
בסדר? זה לא שרמחאל לא יודע עברית
הוא מדבר עברית אחרת מהעברית שלנו
זה הכל
טוב, אני חוזר פה לדברים
והעניינו של הזריזות מבוער
מה זה מבוער? מובן, זה בעצמו
שהוא האקדמיה
למצוות ולהשלמת עניינם
מה פירוש המילה אקדמיה?
זה לא כמו בעברית שלנו
עוד פעם, בעברית שלנו
לא, בעברית מודרנית אקדמיה זה מבוא
אבל פה אקדמיה הכוונה שזה אדם מזמן את עצמו
הוא מקדים את עצמו
האקדמיה זה משנה התקדמות
שוב, אתם רואים איך שלפעמים
שינוי בשפה העברית יכול לטעות את הלומד
רמחל לא דבק במוקרות, צריך ללכת לפני
הרמחל דבק בעברית של פעם
וכיוון שהשפה זה דבר שמשתנה
אנחנו לא מחויבים לדבר בעברית של פעם
משתנה, משתנה, צריך להשתנות נכונה
מה זאת אומרת להשתנות נכונה?
לא, לא כל כך להשתנות נכונה
אבל יש גם איזו דינמיקה עצמית של השפה
למשל, יש פועל בעברית
פועל בעברית לתרום
מכיר את הביטוי הזה? לתרום
הפועל הזה לא קיים בתורה
בתורה יש תרומה
תרומה, אבל הפועל זה להרימה
והרימותם מימנו את תרומת השם
והרימותם תרומה, ייקחו את תרומתי
הפועל זה להרימה
השם שיצא מן הפועל זה תרומה
ובעקבות כך, ימציאו חזל פועל חדש
לתרום
בסדר?
זה כמו, יש לפקוד, לפקד
תפקיד, לתפקד
כלומר, יש פעלים שמתפתחים
זו דרכה של השפה שהיא מתפתחת
כן?
אבל לא נכון, איך זה?
אבל ראיתי שלושה דברים שמשברים על הישראל
בפירוש לשון ועוד
ושל
ושל
אז, אני חושב שכן צריך לשלם על השפה
ודאי שצריך לשמור על השפה
והשפה מתפתחת
ודאי
כשרואים שישראל שמרו על לשונם
שמרו על לשונם בכל שינויה
זה דברים שונים
השפה מתפתחת וצריך לשמור על השפה
לא צריך לשמור על הצורה של השפה
הצורה הארכאית של השפה
כן?
שאם לא כן, כשאתה תראה ילד שעושה שטויות
אתה תגיד לו, חכה לו תבוש
הוא לא יבין מה אתה מדבר
כן, ועוד מעט אתה תחתום לי על המחאות
כן?
הוא תדבר בסך רחוק
באמת
מה?
אבל לא רשמנו שקיבלנו את
מי אמר שזה טעות?
דרכה של שפה שמתפתחת
זה גמרה מפורשת בתנאים דיירושלמי
לשון תורה לחוד
ולשון חכמים לחוד
זאת אומרת שאיך שחכמים מדברים
ואיך שהתורה מדברת
זה לא אותה שפה
נכון?
טוב
אז זה בסדר גמור
לכן כל הטענות שהעברית המודרנית
היא לא לשון הקודש
בגלל שהשינויים שהיא עוברת
זה שטויות
טוב
ועניינו של הזריזות מבוהר
שהוא ההקדמה למצוות
כמו שאדם מקדים את עצמו למצוות
הוא להשלמת עניינם
מה זה להשלם עניינם?
לגמור את המצוות
כן?
אדם יש לו מצווה
הוא מזדרז לעשותה
מזדרז להיות אחרי המצווה
את זה אנחנו רואים הרבה פעמים
למשל בתפילה
אנשים מאוד מזדרזים להיות אחרי התפילה
לזריזות
וחלשון הזה אמור זכרונם נברכה
זריזים מקדימים למצוות
וזה כי האמת היא
שהגיע מהיה המקום
להגיד הפוך
שאולי אדם שיש לו מצווה צריך לאחר
כדי להישאר כמה שיותר עם המצווה
למה אתה רוצה לפתור את עצמך?
כן?
היה צעד לומר שעד רבה
צריך ללכת לאט עם המצוות
אלא שאיך אמר המערל בדרך חיים
העולם הזה עולם השינוי
ואם יש עכשיו הזדמנות לקיים המצווה
ההזדמנות הזאת מן הסתם
לא תחזור על עצמה עוד חמש דקות
לכן צריך להקדים
כי כמו שצריך פיקחות גדול
למה אומרים פיקחות גדול ולא גדולה?
כי המילה המסתיימות בעוט
בעברית של תקופתו
זה בזכר
כי פיקחות גדול
והשקפה
כי כמו שצריך פיקחות גדול והשקפה רבה
להינצל ממוקשה יצר
ולמלאת מנהרה
שלא ישלוט בנו להתערב במעשינו
כן צריך פיקחות גדול והשקפה
לאחוז במצוות
ולזכות בהם
ולא תובדנה ממנו
יש פה בעיה
למה כתוב לזכות בהם ולא לזכות בהנה?
נכון?
יש פה בעיה נכון?
על פי הדקדוק
מצוות זה נקבה
אז צריך להיות כתוב לזכות בהם
ותובדנה הרי זה נקבה
אז מה זה אומר צריך לזכות בהם?
טוב פה יש איזה
פה אני לא מצאתי איך לתרץ
כי כמו שמסבב ומשתדל
היצר הרע בתחבולותיו
להפיל את האדם במחמורות אחת
כן משתדל למנוע ממנו
עשיית המצוות ולאבדם ממנו
כלומר יש פה שני דברים
היצר הרע מושך אותי לעשות רע
אבל הוא גם מעונה ממני לעשות טוב
ואם יתרפה ויתעצל
ולא יתחזק לרדוף אחריהם ולתמוך בהם
ישאר נאור ורק מהם בוודאי
את כאן ברור?
את ברור נכון?
יש מילה לא ברורה?
כל המילים ברורות?
מה?
בהם לא ברור נכון
מחמורות
מחמורות מה זה?
מה זה מחמורות?
למה לא שאלת?
שמתי לב שאני ידעתי שאתה לא יודע את המילה
ושלוש פעמים אמרתי אם יש מילה לא ברורה
אם הכל ברור
נכון?
מילה שאתה לא מבין
תגיש, אתה לא יודע מה זה
מה הבעיה?
מחמורת זה רשת
רשת שבה תופסים בעלי חיים
זה מלכודת
ותראה
כי טבע האדם כבד מאוד
כעפריות, כעפריות החומריות גס
על כן לא יחפוץ האדם בתורך ומלכה
אנשים אוהבים לנוח
ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורית ברח
צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו
ויתגבר ויזדרז
שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו
ודאי הוא שלא יצליח
והוא מה שאמר עתנה
הווה עז כנמר וקל כנאשר ורז כצבי וכיבור כערי
לעשות רצון אביך שבשמיים
מי אמר את זה אגב?
בן עזאי
יהודה בן תמה
יהודה בן תמה
אני יודע למה אמרת בן עזאי
כי כתוב עז כנמר
נכון?
יהודה בן תמה אומר
הווה עז כנמר וקל כנאשר ורז כצבי וכיבור כערי
לעשות רצון אביך שבשמיים
המשנה הזאת מובאת בפתיחת תור אוהנד
התור מתחיל את הספר שלו עם המשנה הזאת
חלק מן המשנה הזאת מובא בתחילת השולחן הארוך
איך כתוב בתחילת השולחן הארוך?
יתגבר כערי
מביא רק את הערי לא הביא
את עז כנמר וקל כנאשר ורז כצבי
אבל הוא הביא את המסקנה
צריך להיות גיבור כערי
היה אפילו תלמיד במכון מאיר לפני שנים רבות
שהוא כל בוקר כשהיה מתעורר היה שואג
כל הקומה היו שומעים אותו
למה? הוא אמר כתוב בשולחן הארוך
יתגבר כערי
אז אני כל הזמן... מתרו
גולווין מאיר פרייר לידו
הוא רצה להניג את המואזין
רצה מה? להחליף את המואזין
זה באמת רעיון טוב
על כל פנים זה לא פשוט
כלומר טבע החיים דווקא זה מביא את האדם למטה
כלומר לשקוע לא מצד הרשעות
אלא מצד הכבדות של טבע האדם
שהוא אפרי
והאפר זה החלק השוקע של האדם
מה? כבד
עכשיו, דבר הזה הוא חשוב
מה בעצם כאן אומר לנו רמחן?
שקיום המצוות זה לא טבעי
נכון
בניגוד להשקפה הפדגוגית
המצויה לפעמים בחוגים שלנו
שכאילו כביכול המצוות זה טבעי לאדם
אבל זה פשוט לא נכון
כי אם זה היה טבעי לאדם
זה אומר שהדבר הראשון שאני רוצה
לעשות כשאני פותח עין אחת בבוקר
זה לזנק מן המיטה כדי להניח תפילין
ואני יודע, כפי שאמרתי כמה פעמים
לא מעצמי חזו שלום, אלא מחבר שלי שסיפר לי
שקשה לו, לא לי, לקום בבוקר לתפילה
ושהוא דווקא מתהפך עוד פעם תחת הסמיכה
אז זה סימן שיש אנשים, לא אני חזו שלום
שאנסלאם, קיום המצוות איננו טבעי
אז זה מה שאומר רמחן
מבחינה פדגוגית חשוב לדעת
שקיום המצוות איננו טבעי
למה זה חשוב?
כדי שאני לא ארגיש אשמה
במקום שלא צריכה להיות אשמה
כי מה יאמר האדם? אני לא בסדר, למה?
אני לא קמתי בזריזות
אומר לך רמחן, זה נורמלי שלא קמת בזריזות
זאת מידה שצריך לקנות בנפש
אחרי שהאדם מתרגל
אז יש בתרגילנו בתורתך
ואז החיים הנשמתיים חודרים לתוך ההכרה
ואז האדם באמת מזנק מהמיטה כל בוקר
כי הוא רוצה להתפלל
הוא כבר לא יכול אפילו
או הוא רק עבודי העיר השחר
שאלה ראשונה, מה זה גס?
מה זה גס? גס זה עווה
עוד לא מעורבת
ראשוני מאוד
כל מיץ? כל מיץ
במצוות לא תעשה גם כן
יש שם גם כן עניין שזה
זה טבעי לנו או לא טבעי
לנו לעשות את היסורים?
גם במצוות לא תעשה
יש לנו טבע לעשות את היסורים
אבל אין שם היעדר זריזות
כלומר, כיוון שאין פה פעולה
הזריזות זה דורש מן האדם פעולה
אני משל, כדי לא לרצוח לא צריך לעשות שום דבר
צריך פשוט להישאר בבית
מה שאין כאן, כדי להניח תפילים
צריך לעשות מעשה
וכן, אנו חכמים, זכרונם
ברכה, בדברים מנצחים חיזוק
טוב ומעשים טובים, סימן שבלי חיזוק
אז אין תורה ומעשים טובים
ומקרא מלא הוא חזק ואמץ מאוד
לשמור לעשות ככל התורה שרצית לך משה עבדי
כי חוזק גדול צריך למי
שרוצה לכפות הטבע הלופחות
והנה, שלמה שנה מאוד בזהרתו על זה
בהראותו את רוע העצלה
וההפסד הגדול הנמשך ממנה
ואמר, כלומר, יש בספר משלה
עריכות דברים בנושא הזה
על העצלות, נכון
אני בחוץ, אני בחוץ, אני אריא בחוץ
כן, נכון, ואמר, מעט שנות,
מעט תנומות, מעט חיבוק
ידיים, נשכב, ובקי מהלך
ראשיך ומחזורך כאיש מגן
כי הנה העצל, אף על פי
שאינו עושה רע, בקום עשה
הנה הוא מביא את הרע עליו, בשביל על תעשה שלו
ואמר, גם מתרפה במלאכתו, אך הוא לבעל משחית
כי אף על פי שאינו המשחית הרושה את הרע בידיו
לא תחשוב שהוא רחוק ממנו,
אלא אחיו הוא, ובין גילו הוא
ואמר עוד, לבעי רעת העצל, ביעור ציורי
מה שיקרה ויבלד לעינינו יום יום
על שדה איש עצל עברתי, ועל קרם אדם חסר לב
והנה עלה חולוקים שונים,
כוסו פניו חרולים וכו'
ואיך זה אנוכי, אשית ליבי, ראיתי, לקחתי מוסר
מעט שינות, מעט תנומות, ובה מתהלך ראשיך
והנה, מלבד פשוטו, אשר הוא אמיתי, כמשמעות
שהוא מה שקורא על שדה העצל ממש, כן?
אדם לא מאבד את השדה, אז השדה מתמלה בקוצים
הנה דרשו בו חכמים זיכרונם
וברכם, מדרש נאה וזה לשונם
והנה עלה חולוקים שונים,
שמבקש פירוש של פרשה ואינו מוצא
כוסו פניו חרולים, מתוך שלא עמל
בהם, הוא יושב ומתאמן את התאור
הוא מתאר את התאמה, הוא
פורץ גדירן של תעמידי חכמים
מה עונשו של זה? שלא מופירש, הוא פורץ גדר
אישכנו נחש, זאת אומרת
שמלבד העצלות בתחום הכלכלי
הפשוט, שאדם לא מאבד
את השדה שלו, יש גם עצלות
בקיום המצוות, והעצלות
בקיום המצוות מביאה בסוף
לעבירות רבות, והנה, כי
רעת העצל אינה באה בבת אחת
אלא מעט מעט, בלא שידע וירגיש בה
כי הנה הוא נמשך מרעה אל רעה,
עד שימצא תבואה בתכלית הרעה
הנה בתחילה אינו אלא
מחסיר התורח אשר היה ראוי לו
ומזה נמשך שלא ילמד בתורה ככל הצורך
ומפני חסרון הלימוד, כשיבוא אחר כך ללמוד
תחסר לו ההבנה, כי הרבה זמן כבר
לא למד, אז הוא כבר לא רגיל בלימוד
והנה, אילו לא הייתה גורמת
רעתו בזה, גומרת רעתו בזה
כבר הייתה רבה, אך עוד מיד רבה,
והולכת, ומה שהיא פרצותו על כל פנים
בלי השם הפרשה בפרק ההוא,
הנה יגליל בה פנים שלא כהלכה
וישחיט האמת ויעבחהו, ויעבור
על התקנות ויפרוץ את הגדרים
וסופו האוכל היה, כי משפט כל גודר פרץ
כל פורץ גסר, כל פורץ גדר,
לא, יש גודר פרץ זה בישעיהו
פורץ גדר, שזה הפוך, במשל, בכהלת, אמר שלמה
וזה, הנוכי, השיט ליבי, עכשיו את
הדבר הזה יש לו הרבה מאוד השלכות
למשל לגבי לימוד ההלכה, הרבה
אנשים אומרים, אני לומד הלכה
מה זה אומר שלומד הלכה,
הנה לקחתי קיצור שולחן ארוך
לקחתי משנה ברורה, לקחתי
ילכות יוסף, לקחתי בן ישחאי
כל אחד, עם הספר הלכות שלו,
והוא כל כך מבסוט שהוא לומד הלכות
שהוא מתחיל לתת מוסר לכל האחרים,
הוא אומר, סבא, מה שאתה עושה זה לא נכון
כתוב בספר האחרת, והוא רואה
את החבר שלו לחדר, והוא אומר
זה לא נכון מה שאתה עושה, כתוב בספר האחרת
הוא מתחיל להיות מבלבל
המוח הראשי לכולם, וכל זה למה?
בגלל שהוא חושב שהוא למד הלכה,
מצד האמת, מי שלמד הלכה באמת
זה אדם שהעמיק מאוד בתורה,
כלומר, כדי לדעת הלכה אחת
אתה צריך ללמוד אלף דפים, אז מה תעשה?
עד שתלמד כל האלף דפים
על כל הלכה, לא תעשה?
לא, מותר לך לעשות מה שקראת בספר
בתנאי אחד, שאתה לוטבלבל את המוח
לאחרים, כי אתה לא יודע אם הם לא צודקים
קיבלתי לאחרונה מייל
ארוך, אחד התחיל להסביר לי
שהחבר שלו לעבודה ממש
לא בסדר, למה הוא לא בסדר?
כי הוא מתפלל, מקיים מצוות,
לומד תורה, עושה מעשים טובים
מקביל בכלל הכבוד המוח,
אבל הוא הולך בלי כיפה
ואני מנסה כל הזמן להסביר לו
שזה לא בסדר שהוא בלי כיפה
כבוד הרב, האם אתה יכול להביא לי
מקורות מפורשים לזה שחייבים לשים כיפה?
עד כאן דברי המייליסט שרצה
להציל את חברו מדינה של גאינה
הסתתפתי לו, חברך צודק, אין חיול לשים כיפה
אחרי יומיים קיבלתי מייל, אם זה היה
תלמיד שלך האיש הזה, היית ככה מורה לו?
אמרתי לו כן, גם מכאן שאסור לו להיות המורה
זה שאתה שם כיפה, כל הכבוד, זה שאתה
חושב שכולם צריכים לשים, זה כל השאלה האחרת
אבל יש הלכה שמינג ישראליק קובעה על הלכה
הלכה היא שמינג ישראל קובע את ההלכה, זה נכון
אז אם אני אלך ככה, אז רוב המשרדים
לא שם כיפה, אז זה סימן שלא צריך לשים
אם אני אלך לפי מה שאתה אומר,
מינג ישראל הקדום, גם כאן לא שמו כיפה
אני רוצה שתסדר עליך, כל מי שיש לו סבא זקן,
או מצפון אפריקה, או מאיטליה, או מגרמניה
שישאל אותו, האם הוא שם כיפה כשהוא היה צעיר
בתפילה, בקשר המון ברכות,
בית הכנסת, בית המדרש
נכון, הלכו בגילו ראש,
נכון, תלמידי חכמים אפילו
אתה אומר, הסבא הזקן חי אחרי
השולחנות, זה נכון, אין לנו היום זקנים
שהם כל כך זקנים, שזה היה לפני השולחנות
מה אני לא יודע לך לדעות?
לא ללכת, דלת עמוד, בלי
כיסוי ראש, איפה זה כתוב?
אני שואל אותך איפה זה כתוב
יש דעה ששלושה צעדים אסור ללכת בלי...
יש דעה ששלושה צעדים אסור ללכת בלי...
מה נכון ומה לא נכון?
איפה זה יהיה?
בואי נסתכל בשכון האור,
אתה רוצה לסתכל בשכון האור?
אני רוצה לסתכל בשכון האור
יש פה משנה בוראית
אין לי משנה בוראית, אז אם אתה לא תבין
את הספר לא נדע את ההלכה, מה אתה אומר?
יש לי מעלה למעלה, תשמע לי,
בין זה, מיניון העניין, מעלה למעלה
הנה, שולחן ארוך
בואו נראה מה כתוב בשולחן ארוך
לגבי ההכנה לתפילה
אני קורא כאן בשולחן ארוך, סימן צדיק א'
בסעיף ג'
יש אומרים שאסור להוציא
אזכרה מפיו בראש מגולה
אם אתה אומר את שם השם, יש
אומרים שצריך להיות עם כיסוי ראש
ויש אומרים שיש נמכות שלא
להיכנס בבית הכנסת בגילוי ראש
יש אומרים שצריך למחות אם
מישהו נכנס לבית הכנסת בגילוי ראש
מעניין, זה מה שהשולחן ארוך כותב
עכשיו אני קורא עוד כמה דברים, בהלכה ה'
לא יעמוד בהפונדתו, כלומר, אדם שנכנס להתפלל
שלא יהיה עם החגורה הזאת,
עם הכיסים, זה יהיה אפוד כזה
ולא בראש מגולה, אתה הולך
להתפלל, אל תהיה בראש מגולה
ולא ברגליים מגולים עם דרך
אנשי המקום שלא עמדו לפני גדולים
אלא בבתי רגליים
אז כאן בשולחן ארוך כתוב שלתפילה
אני חייב להיות עם כיסוי ראש
מה אתה לומד מזה?
שבלי תפילה לא שמענו שאדם
חייב להיות עם כיסוי ראש
עכשיו מה עם רבנים?
דרך החכמים ותלמידיהם
שלא התפללו אלא כשמטופים
עובד זעם, יש לחבק את הידיים בתפילה וכו'
עכשיו יש פה עוד משהו, אבל
מה זה הסיפור הזה של 400?
בכל זאת אתם לא המצאתם
את הסיפור הזה של 400, נכון?
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא
אני מציע שאנחנו נסתכל במה שכתוב בשולחן ארוך
בסימן ב' זה הפבר
אסור ללך בקומה זקופה
מה זה קומה זקופה?
גאווה
אז אסור ללך בקומה זקופה
מה הביטוי? אסור
אסור ללך בקומה זקופה
ולא ילך 400 בגילוי הראש
שים לב, לגבי קומה זקופה
הוא כתב את המילה אסור
לגבי 400 בגילוי הראש, מה הוא כתב? ולא ילך
סימן שזה, עצה טובה, עצה טובה, ראוי, זה טוב
עכשיו, מזה אנשים כשהם
קוראים דבר כזה בשטחיות
ושכיחו להסתכל בסימן צדיק א'
אז הם אומרים, אתה בלי כיפה?
בוא אני אציל אותך
אני אשים לך כיפה, בסדר?
אז מזה אתה לומד דבר מאוד חשוב
כשאתה לומד הלכה, מותר לך לעשות טעויות
כי הרי בלי ספר מה אתה עושה?
אתה יצא לעשות עוד יותר טעויות
אז מותר לך להשתמש בספר, לעשות קצת טעויות
אבל אל תבלבל את המוח לכל העולם כול
זה רק עצה, למה הוא כותב נימוק?
הוא לא כותב נימוק
דלי דמות זה לא נימוק
הוא מגדיר, כן
הוא אומר כי פחות נימות זה אפילו לא עץ הטוב
בסדר? טוב
כן
הוא אומר שהוא בפסקה הראשונה
שהוא מוגדיר את העץ הרע
זה כאילו שהוא
הוא מראה איזה שטן פיצוני
שפורס לאדם מכשולים
הוא לא קורא לזה עץ רע
הוא אומר זה פריות הטבע
הוא אומר זה עץ הרע
הוא מספר, משתדל עץ רע
הוא מדבר על טבע
הוא מספר, משתדל עץ הרע ותחבור לו קטן
כמו שטן, הפידה כמו דחית
זה לא כמו ההגדרה שאתה מבין
מה זה עץ הרע
שהרבים סביבתם שעץ הרע זה כוחות הטבעיים
כמו לעבוד את השם בשני לבביך
עץ הרע זה עץ הרע
זה עץ הרע זה כוחות הנשיים והטבעיים
כמו שהוא מגדיר
אי אפשר לעבוד בעץ הרע כמו יצא הרע
עץ הרע זה הכוונה פה
היצר הרע לפעמים הוא רע
מתי הוא רע?
כשהוא רוצה לקבוע את האג'נדה שלי
כשהוא רוצה לקבוע את ה...
הוא רוצה להיות זה שעל פיו
יחליטו מה יהיה הכיוון שלי
היצר הרע
אז אני אומר לזה, יש בתוכי
כוחות נפש
הכוחות הנפש האלה הן לא הכל
הן נשלטות על ידי השכל
כשאני נותן השכל להיות
נשלט על ידי כוחות הנפש
אז אני שלטתי את היצר הרע
על היצר הטוב
אבל כאשר השכל
מנהיג את כוחות הנפש
אז יצר הרע הוא מצוין, צריכים אותו
זה כוחות הנפש
זה לא דברים ש...
סביב תחבולות ורשתות?
אז בוא נסבר, מאיפה התחבולות והרשתות?
התחבולות והרשתות
זה התחבולה
של הכוחות הטבעיים
כדי לשכנע אותי שהם צריכים לקחת את ההנהגה
וזה כן יש
זה גם יש לייצר טוב גם כן
נכון, נכון, נכון
גם יש תחבולות של הייצר הטוב
מצוינות, יש תחבולות של היצר הרע
בסדר
אז היצר הרע, מה?
זה לא כאילו, זה נשמע פה
כאילו... זה ציורי
אבל זה מאוד טוב, זה מאוד נכון
זאת אומרת, יש... הוא
לא מצייר סרטן חיובי
הוא לא מצייר פה מלאך חיובי
כי זה לא עבודה שלו עכשיו,
הוא לא יכול להסביר את הכל
בבת אחת
מה?
האם יש כזה ציור?
האם יש בספר ציור?
כן, כן, ודאי
החל מעמידות המתקדמות
לא זוכר בדיוק מאיפה, אבל זה יש
יש ההתעוררות עצמית, גם לפני כן הוא
הסביר בזהירות, מה המניעה של
הזהירות, אז הוא אמר שאצל
שלמי הדעת
ההתעוררות היא בגלל אהבת השלמות
מאשר השלמות, נכון?
ואצל הבינוניים
זה בקשת השכר, ואצל הבחותים
זה הפחד מן ההונש
טוב
אז אם כן, אבל יצר
אמר זה עובד מצוין, באמת יש תחבולות
זה מאוד חכם, מה זה תחבולות?
זה לא שיש איזה שד בקרבי
שרוצה להסיט אותי
השד שמסיט זה אני עצמי
בסדר?
זה הכבוד, אבל
הציורים האלה מאוד עוזרים
לאדם להתבונן בעצמו
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה
איש מגן זה האדם שמהלך לפני
הגיבור ונושא את המגן שלו ביד
הוא עושה הרבה דאווינים, כן?
כלומר, הוא בא בביטחון כזה, או בתהלוכה
הוא בא, כמעלך רשחה, מהלך זה לא הולך, אלא
מהלך זה אדם שמאוד מקפיד על צורת ההליכה שלו
ומחסורך יבוא כמו איש מגן, שגם כן
הוא סוחב איתו בצורה הפגנתית את המגן
כמו שמצאנו אצל גוליאק כשהוא בא
להילחם בדוד, אז כתוב שמה שנושא הצינה לפניו
וידמתו? לא לגמרי הבנתי את מה שאתה מסביר,
שלא לבנבל מישהו אחר, כלומר, יש הרבה מצבים
במצב הקיצוני זה איש ואשתו,
כלומר, אתה לומד על אחה, אתה
צריך לסתום את הפה ולא להגיד
לאשתך שלמדת שצריך בבית שיהפוך
צריך לתת לה להתקדם אל
עדי, כלומר, זה מצב קיצוני,
אבל בסוף זה גם עם חבר,
יש לך איזושהי מידת אחריות
אני לא נגד אחריות על חבר,
בסדר, אבל הרבה פעמים
יש לאנשים התנהגויות שמצד
האמת הם ההתנהגות הנכונה
ומאחר ואין לך הידע אתה חושב
שההתנהגות לא נכונה, זה הכוונה
הכלים כדי לא לעשות
טעות זה ללמוד, זה מה שהוא
אומר, ככל שאדם לומד
יותר תורה, אז הוא יתאה פחות
כל פעם שאתה לא פוסק על
אחה, אז יהיה פוסק על אחה, הרי
כל אלה שהם פוסקי על אחה,
הם בהתחלה לא היו פוסקי על אחה
מה עשה אותם פוסקי על
אחה? הם למדו, אבל הבעיה
היא עד כמה למדו? לא
תמיד לומדים עד הסוף
עד אז אני צריך לחיות לעצמי?
מה? עד אז כן, צריך לחיות
לעצמך, כי אם לא, אז אתה עלול
לפגוע באנשים בצורה לא צודקת
ואם אני לומד אלחוד קשרות בבית,
ואני רואה משהו שעד כמה שאני מבין...
אבל זה אלחוד קשרות, אז אמרתי,
עושים כמה תוריד, זה טוב לעשות לפי הספר
אבל אם אשתי עושה הפוך, מה אני לא...
אשתך עושה הפוך, אז תלך לרב ותשאל
אם אתה עושה כך ואשתך עושה
הפוך, זה סימן שצריך ללכת לרב, לפתרון
ללמוד ביחד את הספר לא
עושה? ללמוד ביחד את הספר זה
אולי עוזר, אבל אולי יש לך
מסורת אחרת מהבית משלך
כמו שהיה פעם איזה אדם אחד
שבא, הזמין את החברים שלו לחתונה
והוא סידר שם שהאוכל
שבחתונה יהיה אתרה בית יוסף
ראש הישיבה שלו אמר, אתה מאכיל אותנו
נבלות וטריפות, אסר על התלמידים להגיע לחתונה
הרב בית יוסף התקשר לראש הישיבה
ואמר לו, אני אורך את החופה ואני אשאר
עד שאני אראה שיש תלמידים שמוכנים ללכות.
אני אוכל ואני...
זאת אומרת שאנשים לפעמים בגלל שהם
למדו פה ושם איזה הלכה או איזה חומרה
הם חושבים שמותר להם להפוך את העולם
על פי החומרה ועושים דברים יותר חמורים
על בנת פנים ועוד כמה דברים כאלה.
אני אספר לך סיפור
הייתה פעם איזה ילדה שהמורה
אמרה, היא הביאה אוגה לכיתה
היא הביאה אוגה לכיתה בבית ספר החרדי
שלה והמורה אמרה שאסור לאכול מהאוגה הזאת
בגלל שהיא נאפתה בתנור שבו
בישלו ירקות של יותר מחירה
אז זה נקרא שאדם לומד על החה ואומר שטויות
היא הלכה לרב מורדכי אליה
הוא שאל אותה האם יש לך אומץ?
היא אמרה כן.
אז תלכי, תתארחי אצל המורה שלך בשבת
ותגידי לה שאת לא רוצה לאכול כי זה
לא קשה כי הרב אליה אמר שזה לא קשה
היא עשתה את זה ואז המורה
שאלה למה זה לא קשה רצי?
היא אמרה בגלל שיש דעה בהלכה
שאין שום אפשרות לעשות קוסטה בשבת
ואצלכם עושים קוסטה.
אז המורה הבינה את הטעות וביקשה סליחה ועוד
אז יש הרבה אנשים שעושים
שטויות בגלל שהם למדו על החה
כן הרב אליה הוא היה
מכביר מאוד אבל הוא ידע גם
לך אני הבאתי את הדוגמה שלו. הוא יודע
מה זה הלכות והוא יודע את ההלכות באמת
איפה אנחנו? בבקשה
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, ב�
בקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה,
בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בבקשה, בב�
שאלה מצד בורו, ואף על פי כן אין
איחירות. לא מחסרון הכרת החובה
ההיא, ולא לשום טעם אחר, אלא
מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו.
והרי הוא אומר, אוכל כמעט, או
אישן כמעט, או קשה עלייצאת מביתי,
פשטתי את כותונתי, חכה על
בשינה. כן, זה בשירה שירית, נכון?
שהדוד שמה, דופק בדלת, פתחיליח,
הוא תראה, הייתי, הוא אומר, אה, מה אני
אקום עכשיו? פשטתי את כותונתי, חכה
על בשינה. רחצתי את רגליי, חכה את הנפה.
כי הרי פעם, הרצפה, זה לא היה
ממרצפות כמו היום, זה היה מהאדמה. אדם
לפני שנכנס למיטה, ישוטף את הרגליים
שלו. רחצתי את רגליי, חכה את הנפה.
בסוף, קמתי אני לפתוח
לדודי. כן, קמתי. וידיי נטפו
מור, ועצבותיי מור עובר על
כפות המנור. הרבה מחשבות.
פתחתי אני לדודי, ודודי חמה קבר. קורא
לו פו. נכון? עד שאני מתלבט. אז בסוף,
היא יוצאת אל הרחובות, ואז נותנים
לה מכות, השומרים עמקים אותה, בקיצור.
כל זה בגלל העצמות. חמה עזה בעולם.
חמה יום. הקרה רבה, קר היום. רגשמים. לכל
שאר המטלהות והטוענות, אשר פי העצלים
מלא מהם. יש הרבה הרבה הרבה הסברים.
ובין כך, התורה מונחת, והעבודה מבוטלת,
והאדם עוזב את בורו. מה ששלמה אומר,
בעצלתיים, ימח המקרא, ושליפו את
ידיי בעגלוף הבית. המקרא, כלומר, התקרא.
תקרא זה דעת אלוהים של האדם. אף לא אסחך. ואולם,
אם תשאל את פי העצל, יבוא לך במאמרים רבים,
עם הממרי החכמים, והמקראות, ומן הכתובים, והטענות
מהשכל, אשר כולם יודו לו לפי דעתו המשובשת,
להקל עליו, להניחו במלוכת הצלתו, ואיננו רואה שהן הטענות
האלה, והטענות האלה הם נולדים לו, מבני שיקול דעתו, אלא
מקור הצלתו הם נולדים לו. אשר ביותה היא גוברת בו, מתה
דעתו, וסיכלו אל הטענות האלה, אשר לא ישמע לכל החכמים,
באנשי הדעת נכונה, ומה ששלמה צובח ואומר, חכם, עצל בעיניו, משמע
משבטם, כי העצלה אינה מנחת לו, שיהיה אפילו חש לדברי המוכיחים
אותו, אלא יחשוב הכל לתואים ושוטים ולא לגדול חכם. והנה תדע,
כי זה כלל גדול מנוסה במלכת הפירישות, שכל כולה צריכה בדיקה.
אדם רוצה להקל מעליו, אין בעיה, אפשר להקל, בתנאי שזה
אמיתי. כי הפלפיש יכולה להיות ישרה ונכוכה, אומנם קרוב
לדבר, שהיא מרצות היצר ומרמוטה, על כן צריך לבדוק אחריה
בחקירות ודרישות רבות, ומחר כולל תצדק, וודאי שהיא טובה.
בכללו של דבר, חיזוק גדול, צריך אדם להתחזק ולהתגבר בזריזות לעשות
המצוות, והשליחו מעליו כובד האסלאם מעכבת על ידו. ותראה שהמלאכים נשתבחו
במידה הטובה הזאת שנאמר בהם, גיבורי חוח עושה דברו לשמוע בכל דברו,
ואומר, והחיות רצו ושוו כמראי הבזק, והנה האדם הוא אדם ולא מלאך.
על כן אי אפשר לו שיגיע לגבורתו של המלאך, אך
ודאי שכל מה שיוכל להתקרב, מנדרגתו אליו ראוי
שיתקרב. ודוד המלך היה משבח על חלקו, ואומר,
חשתי ולא התמהמעתי לשמור מצוותיך. עד כאן להיום.