הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

הפרק על היצר הרע | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ו’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ה’: הגאולה – חורבן הגוף או חיזוק הגוף? | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

איך ולמה המצוות בטלות לעתיד לבוא? | אורות הקודש ד’, יפעת גילוי המצוות | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי

הרב אורי עמוס שרקי

מהו המניע להיות מוסרי וטוב ?

הרב אורי עמוס שרקי

כ״ו באלול ה׳תש״ע (ספטמבר 5, 2010)

מילות מפתח:שכר

Play Video

Autoscroll:

‫טוב, עדיי, כי הנה איננו רואות.
‫טוב, אז צריך עוד פעם ‫להתחיל מאחלפי החוטים מאלה.
‫דיברנו על מידת הזהירות,
‫שעניינה לבחון את המעשים ‫על פי קריטריון של טוב ורע.
‫מה שטוב צריך לעשות ולחזק, ‫מה שרע צריך לווטל ולהרחיק,
‫והדבר הזה מתחלק לשני לימודים, ‫לימוד תיאורטי ולימוד מעשי.
‫הלימוד התיאורטי שזה, אדם ‫צריך ללמוד מהו הטוב ומהו הרע,
‫והמעשי, אדם צריך לבדוק את ‫המעשים של עצמו אם הם טובים או רעים.
‫בסדר? ‫אבל מה מעורר אותי לעסוק בכל העניין הזה?
‫למה שאני אבדוק מה טוב ומה רע?
‫ואז זה תלוי לפי המהלה שלי.
‫יש בעצם שלוש מדרגות.
‫השלמי הדעת והפכותים מהם והפכותים מהפכותים.
‫השלמי הדעת, הם רוצים את הטוב ‫ואת השלמות מצד שזה טוב ושלמות.
‫כלומר, הטוב הוא טוב מצד ‫עצמו ולכן ראוי לחשוף אליו.
‫זאת המהלה של שלמי הדעת.
‫המהלה של הפכותים מהם, וזה ‫מה שהתחלנו ללמוד הפעם הקודמת,
‫זה אלה שמבקשים כבוד ושכר.
‫הרי הרבה אנשים רוצים לקבל כבוד.
‫ואומנם זה שטויות, אבל יש גם כבוד אמיתי,
‫הכבוד שבחיי העולם הבא.
‫ולכן צריך לפטות את ‫הפכותים האלה במידת הכבוד.
‫כלומר, הם אוהבים כבוד, אז אומרים, ‫תשמע, כדאי לך להיות צדיק ולא רשע,
‫כי על ידי זה יהיה לך ‫מקום יותר טוב בעולם הבא.
‫ולא סתם כדאי לך להיות רבע ‫צדיק, אלא כדאי שתהיה צדיק שלם.
‫כי אם אתה תהיה רבע צדיק, ‫אתה תהיה בספסל, פחות מכובד,
‫ויתאמץ ליבך כשתראה את רעך במצב יותר טוב.
‫כל זה זה אומנם שטויות, ‫אבל זה משכנע את הבינוניים.
‫בואו נקרא את זה שוב.
‫אך לפכותים מאלה תהיה היערה לפי הבחנתם,
‫והוא לפי עניין הכבוד, אשר הם מתאווים לו.
‫אגב, הרמב״ם, בהקדמת פרק ‫חלק, מבאר שאי אפשר לנו,
‫כיוון שאנחנו נתונים בגוף, אי אפשר ‫לנו להבין מה זה טובת העולם הבא.
‫העולם הבא זה קטגוריה אחרת של קיום.
‫אין לך מושג מה זה לחיות ‫חיי דעת אלוהים ללא גוף,
‫אתה לא מבין על מה מדובר, אבל, מוסיף הרמב״ם,
‫בכל זאת יש איזשהו צ'ופצ'יק, ‫איזה ניצוץ של אינטואיציה
‫שמאסביר לך מה זה חיור ‫על המבט, והוא הכבוד.
‫מדוע? מפני שבני האדם מוכנים בשביל הכבוד
‫להפסיד הרבה מאוד הנאות של הגוף.
‫בשביל הכבוד, אדם מוכן ‫להפסיד ממון, להפסיד הנאות,
‫ואפילו להפסיד את החיים.
‫עובדה.
‫פעם הצילים היו יוצאים לדוק רב, ‫הורגים אחד את השני, על שטויות.
‫זאת אומרת שבשביל הכבוד, ‫האדם מוכן לגבור על הטבע.
‫אז אומנם, בקשת הכבוד ‫שיש בעולם הזה, זה שטויות.
‫אבל זה עדות לכך שיש באדם משהו ‫שהוא משתוקק למדרגה שמעל הטבע.
‫וזה נותן קצת מושג מחיי העולם הבא.
‫יש איזה יחס בין הכבוד לבין ‫העולם הבא, כך אומר הרמב״ם.
‫גם פה.
‫אין אחלה פחותים מאלה, ‫תהיה היערה לפי הבחנתם,
‫והוא לפי עניין הכבוד אשר ימיטב אם לא, וזה.
‫כי זה פשוט אצל כל בעל דת, שאין ‫המדרגות מתחלקות בעולם האמיתי,
‫שהוא העולם הבא, אלא לפי המעשים.
‫ושלא יתרומם שם, אלא מי ‫שהוא רב המעשים מחברו.
‫ואשר הוא מעט המעשים, הוא יהיה השפל.
‫אם כן איפה, איך יוכל האדם להעלים ‫עינו ממעשיו או למעט השתדלותו בזה,
‫אם אחר כך ודאי יצר לו, בזמן ‫שלא יוכל לתקן את אשר עיבתו.
‫והנה, יש מהפתעים המבקשים רק לעכל מעליהם,
‫שאומרו למה הנהיגה עצמנו ‫בכל כך חסידות ופרישות,
‫הלא די לנו שלא נהיה ‫מהרשעים הנידונים בגהינום.
‫אנחנו לא נדחק עצמנו ‫להיכנס בגן האדם לפניי ולפנים.
‫אם לא יהיה לנו חלק גדול, יהיה לנו חלק קטן.
‫אנו די לנו בזה ולא נחביד ‫עול מסעינו בעבור זאת.
‫כלומר, מה אתה דורש מאיתנו לדקדק ‫בכל הטוב שבעולם, בכל המצוות?
‫העיקר זה שאני אנצל מדין של ‫גהינום ואני אהיה במקום צדדי בגן אדם.
‫רק שתעזבו אותי בשקט.
‫אומר רמחל, זה שטויות.
‫למה?
‫אומנם שאלה אחת נשאל מהם,
‫היוכלו כל כך על נקלה לסבול בעולם הזה,
‫אך הולף לראות אחד מחבריהם ‫מכובד ומנוסה יותר מהם ומושל עליהם?
‫כל שכן אחד מעבדיהם ‫ומנעניים הנבזים ושפלים בעיניהם
‫ולא יצטערו ולא יהיה דמם רותח בקרבם?
‫הנה, אחד עושה דאווין, קנה אוטו חדש.
‫כל החבר'ה יראו, יש לי פייט חדש.
‫עכשיו פתאום ההוא בא עם רולס.
‫נתבאס, כן? לא קל לו.
‫אגב, אני אנצל את ההזדמנות כדי ‫להציע לכם שלא לקנות רולס רויס,
‫כיוון שזה, החברה נרקשה על ידי חברה גרמנית.
‫אז מי שעשה הזמנה, שיבטל.
‫לא, ודאי, כי איננו הרואות ‫כל עמל האדם להינסה
‫על כל מי שיוכל ולשים מקומו בין הרמים יותר,
‫כי היא קנאת איש מראיהו.
‫ואם יראה חברו מתרומם והוא נשאר שפל,
‫ודאי שמה שיסבול הוא מה ‫שיוכרח לסובלו, כי לא יוכל למנוע.
‫ולבבו יתעשש בקרבו.
‫מעתה, אם כך קשה עליהם להיות ‫שפלים מזולתם במעלות המדומות והכוזבות.
‫שן השפלות באה מלאה לפנים, ‫ולא היינסה אלא שווה שקר.
‫איך יוכלו לסבול שיראו עצמם שפלים יותר
‫מאותם האנשים עצמם אשר הם מעתה שפלים מהם?
‫וזה במקום המעלה האמיתית, והעיקר הנצחי,
‫שאף על פי שעכשיו הם מכירים אותו ואת ערכו,
‫על כן לא יחושו עליו, אז ‫בזמנו, צריך להגיד אך לדעתי,
‫אך בזמנו ודאי שיקירו לאמיתו לצהרה מולבושתם.
‫ודאי שלא יהיה להם זה, אלא צהר גדול ונצחי.
‫הרי לך שאין הסבלנות הזו, אשר הם ‫דורשים לעצמם להקל מהם חומר העבודה,
‫אלא פיטוי כוזב שמפתה יצרם ‫אותם, ולא דבר אמיתי כלל.
‫כלומר, אומר לנו רמחאל,
‫אם אתה לא מתעורר אל אהבת ‫השלמות מצד שהיא שלמות,
‫לפחות תתעורר מצד קנאת איש מראיהו,
‫שהיא אמנם מידה פחותה, אבל ‫תשתמש גם במידות הפחותות,
‫כדי להשיג השלמות.
‫זה כמו שאנשים אומרים,
‫אני לא מעוניין לעבוד את ‫השם מתוך ייראת העונש.
‫זה טוב, נכון?
‫יירת העונש, זו מידה פחותה.
‫אבל אם הדבר היחיד שאימנם ‫ממך לעשות רע זה יירת העונש,
‫אז אולי תשתמש בזה.
‫זה גם טוב.
‫זה, איך לומר, זה כל אשר לאיש ייתן בעד נפשו,
‫אז אפשר להשתמש גם בזה.
‫כלומר, חומר שבו מדובר ‫בשימוש במידת הרדיפת הכבוד,
‫שגם לה יש מקום.
‫וכבר לא היה מקום לפי פיטוי זה להם,
‫לולא היו רואים עמיתת העניין.
‫אבל לפי שאין מבקשים ‫אותו, והולכים ושוגעים לרצונם,
‫הנה לא יוסר מהם פיטויה, ‫מדי זמן אשר לא יועל להם,
‫כי לא יהיה עוד בידם לתקן את אשר שיחתו,
‫והוא מה שאמר שלמה המלך עליו השלום,
‫כל אשר תמצא ידך ‫לעשות, בכוכבך עשה.
‫כי אין מעשה וחשבון ודעת ‫וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שם.
‫כלומר, העולם הזה הוא הזמן של ‫הבחירה החופשית ובקניין הזכות,
‫לעומת העולם הבא, שהוא ‫מקום שבו העבודה הזאת נפסקת.
‫והיינו, כי מה שאין אדם עושה ‫עד שהכוח מסור בידו מבוראו,
‫הוא הכוח הבחירי המסור לו כל ימי חייו,
‫שהוא בהם בחירי ומצווה לעשות.
‫הנה לא יוכל לעשות אותו עוד בקבר ובשאול,
‫שאין הכוח הזה עוד בידו.
‫כי מי שלא הרבה מעשים טובים בחייו,
‫אי אפשר לו לעשותם אחרי כן.
‫ומי שלא חישב חשבון מעשיו, ‫לא יהיה לו זמן לחשבו אז.
‫ומי שלא יתחכם בעולם ‫הזה, לא יתחכם בקבר.
‫וזהו שאמר, כי אין מעשה וחשבון ‫ודעת וחוכמה בשאול אשר אתה הולך שם.
‫עד כאן ההערה השנייה.
‫הערה במובן של התעוררות.
‫מה דוחף אותי לבקש את הטוב ולא את הרע?
‫לפי הבינונים, זה בקשת המעלה.
‫עד כאן ברור? כן.
‫יש יותר פחות מזה.
‫סליחה, גם הפחותים וגם ‫הבינונים, שני הם אינטרסנטים.
‫אלא שהאינטרס הוא או בפלוס או במינוס.
‫הבינוניים הם מעוניינים ברווח, הם רוצים שכר.
‫והפחותים הם מפחדים להישרף.
‫האם עדיף להיות בינוני או פחות?
‫אתה צודק, לא.
‫זה בינוני בגלל שזה מתקרב לאהבת השלמות.
‫זו הכוונה, מצד זה.
‫יכול להיות שיש מעלה לפעמים ‫דווקא במי שיערה עירת העונש,
‫מי ישר בבינונים.
‫זה אני מקבל את זה.
‫זה בהחלט נכון.
‫בואו נראה את הערה השלישית בכל זאת.
‫אך הערה לכל ההמון היא ‫בעניין השכר והעונש עצמם,
‫בראות עומק הדין עד איך מגיע,
‫אשר באמת ראוי לזעזע ולהתחרד תמיד,
‫כי מי יעמוד ביום הדין?
‫ומי יצדק לפני בוראו, באשר השקפתו ‫מדוקדקת על כל דבר קטן וגדול?
‫וכן אמרו זכרונם נברכה, הוא מגיד לאדם מסכו,
‫אפילו שיחה קלה שבין איש לאשתו,
‫מגיבים לו לאדם בשעת הדין.
‫כלומר, לכל דבר ודבר, האדם נידון.
‫זה טוב או זה רע?
‫זה טוב שאדם נידון על כל דבר.
‫כי זה סימן שכל דבר שאני עושה יש לו משמעות.
‫היינו מתארים לעצמנו,
‫שיש מעשים שאני עושה ואני לא נידון עליהם.
‫אז היה אומר שהמעשים האלה חסרי משמעות.
‫זה הנורא.
‫אז אשרנו שאנחנו נידונים על כל פיפס.
‫ולכן גדולי האומה, הרי הם ‫נידונים על דברים יותר דקים.
‫הקב' רחום מדקדק עם סביביו כחוט הסערה.
‫אנשים שהם לא גדולים, הם ‫נידונים רק על דברים גסים.
‫עשית טוב או עשית רע, בגדול.
‫אצל הצדיקים, מדקדקים ‫על פיפס קטן, זה יותר טוב.
‫זה סימן שיש יותר משמעות למעשים שלו.
‫עד כאן ברור.
‫טוב, בואו נמשיך.
‫עוד אמרו.
‫הנה, הוא מביא.
‫וסביביו נסערה מאוד.
‫מלמד שהקב' רחום מדקדק עם חסידיו כחוט הסערה.
‫אה, יש פה שאלה.
‫אבל הרמב״ם כותב בספר המצוות במצוות היראה,
‫שמצוות היראה היא יראת העונש.
‫ואדם חייב תמיד להיות במצב הזה.
‫הבנתם את השאלה?
‫הבנתם את השאלה?
‫אני חוזר על השאלה.
‫אמרנו שיראת העונש, אמרנו ‫שיראת העונש זאת מידה נמוכה.
‫איך אני יכול להגיד דבר כזה?
‫הרי הרמב״ם בספר המצוות, ‫כתב שיש מצווה של יירת השם,
‫ושמצוות יירת השם היא כוללת ‫להתיירא מעונשו של הבורא.
‫אם כן, אם אני לא ביראת העונש,
‫אז אני לא מקיים מצוות יראה.
‫עד כאן השאלה של השואל.
‫זה השאלה ברורה עכשיו?
‫אני אחזור על המילים, ואז ‫נראה אם הבנתי נכון את השואל.
‫אבל הרמב״ם כותב בספר המצוות במצוות היראה,
‫שמצוות היראה היא ייראת העונש.
‫ואדם חייב תמיד להיות במצב הזה.
‫אז איך אני מגנה את יירת העונש?
‫הנה הרמב״ם כתב שזה אחת ‫מתרייג מצוות ליראה מן העונש.
‫השאלה ברורה?
‫כן? השאלה ברורה?
‫השאלה ברורה?
‫השאלה ברורה?
‫יאללה.
‫טוב, אז אני אתן תשובה.
‫הרמב״ם מעולם לא כתב שאני ‫חייב להיות ביראה מן העונש.
‫הרמב״ם כתב שיש מצווה ליראה את השם.
‫ואחד מן האופנים לקיים את ‫המצווה הזאת זה ליראה מן העונש.
‫והרי היה שאני צודק.
‫שהרי במשנה תורה, בהלכות יסודי התורה, ‫כשהרמב״ם כותב על מצוות יראת השם,
‫הוא לא מזכיר בכלל את יירת העונש, ‫אלא את ההתפעלות מן הגודל של הבריאה.
‫לזה הוא קורא ייראה.
‫אז צריך להחליט.
‫אם זה כזאת מצווה מתמדת ליראה מן העונש,
‫למה הרמב״ם העלים את זה ממני במשנה תורה?
‫אלא שכנראה הרמב״ם סובר שהמצווה ‫איננה ליראה דווקא באופן זה או באופן זה.
‫העיקר ליראה.
‫ויש מי שהיראה שלו היא על ‫ידי ההתפעלות מן הקוסמוס,
‫ויש מי שהיראה שלו היא ‫על ידי פחד להיסרף בגיהינם.
‫בשניהם הוא קיים מצוות היראה.
‫שאם לא כן, הרמב״ם היה כותב ‫את מה שכתב בספר המצוות,
‫היה כותבו גם במשנה תורה.
‫כן, בבקשה.
‫אפשר להגיד שזה מפריגן, מפריגן, אבל כלומר,
‫הבסיס של הכל זה איזושהי הבנה שברור ‫לך שלכל דבר יש איזושהי סחר בהונות שלו.
‫על גבי זה אתה גם יראה ‫מירה יותר גדולה, יותר...
‫אתה מדבר בסדר הפדגוגי, ‫שאדם מתחיל מירת ההונש.
‫של האדם ההמון, ההמון, הבין.
‫כן, אבל המעולה...
‫אני מסכים, אבל האנשים ‫שכבר הגיעו להיות שלמי הדעת,
‫הם עדיין יראים מן ההונש או לא?
‫יש בהם, אני חושב שיש ‫בהם מירה הרבה יותר גדולה.
‫השאלה היא, הם עדיין יראים...
‫הם עדיין יראים... ‫הם מבינים שכל דבר בוודאי שהוא יבוא...
‫השאלה אם זה גורם להם זעזוע, ‫ובגלל זה הם נמנעים מלעשות את הרע.
‫הם נמנעים לעשות את הרע רק ‫בגלל ההונש שעלול להיות על זה?
‫אמרת רק בגלל, נכון.
‫אם יש שם מימד מסוים של ההירה שהוא גם ‫זה גורם להם, אבל בוודאי שלא רק זה, אלא...
‫אבל הרמב״ם לא כתב את זה.
‫מה נעשה?
‫יכול להיות ש... בוודאי ש... יכול להיות ‫שנשארת איזושהי מולקולה של עירת ההונש.
‫יכול להיות.
‫גם הרב קוק כותב בעקרות ראייה ‫שאסור לשלמי הדת להרבות בעירת ההונש.
‫זה אסור.
‫כי אם כדי לזעזע את הנטיות ‫הנמוכות של נפש האדם.
‫כלומר, צריך לפעמים קצת ‫איזושהי מולקולה של עירת ההונש.
‫אפשר להגיד שיש בעיה ‫אם אין לך... אתה רוצה...
‫כי האדם שומע את מול מלך ‫גדול, והוא מבין כמה הוא גדול,
‫אבל בסוף והשואה תיכן ‫הוא לא מפחד קצת מזה שיש
‫לו אפשרות גם לבחיר ‫הבאות ויש לזה איזה שיבעיים.
‫נאמר ככה... בגלל ‫שלהבות הוא בנים.
‫נאמר ככה, אדם שהוא אוהב ‫את האמת בגלל שזאת האמת,
‫ואת השלמות בגלל שהיא השלמות,
‫הוא מקבל באהבה את זה שהוא יענש.
‫הוא מרוצה מזה שהוא נענש.
‫כלומר זה כבר לא מפחיד אותו.
‫הוא אוהב את ההונש כי הוא יודע שההונש מתקן.
‫כלומר הפחותים הם מפחדים להישרף.
‫הם אוהבים את עצמם.
‫השלמים הם אוהבים את ההונש.
‫כי הם יודעים שזה מתקן אותם.
‫אז לכן אין להם עירת ההונש.
‫מובן?
‫כן.
‫בבקשה.
‫אז אפשר בעצם להגיד,
‫אני מתעורר, שהפחותים זה בעצם ‫אנשים שיש להם תפיסה יותר נמוכה,
‫של מערכת היחסים שלהם עם הטוב והרע בעולם.
‫נכון.
‫והם תופסים שבעצם הגיהנום זה מערש להבות וזה.
‫כמעט אנשים שמבינים את ‫עומק העניין בין הנוס לאדם,
‫לנפש לאדם, זאת אומרת,
‫שהם מזעזעים במשורר אחר, במשורר מוסרי.
‫זה גם, אפשר לקשור את ‫זה, אני לא בטוח שזה הכרחי.
‫כלומר, מה שאתה אומר,
‫זה שהפחותים הם חושבים ‫שגיהינם זה ממש להבות פיזיות,
‫ואילו מעולים הם מבינים ‫שגיהינם זה להבה מוסרית.
‫אפשר, אבל לא הכרחים.
‫זאת אומרת, ההבדל המנהיגות נובע ‫פשוט מהתפיסה של האמת האמינה שלהם?
‫לא, ההבדל של המנהיגות נובע מזה שהאדם,
‫יש לו משהו חיובי שמושך אותו,
‫ויש מי שאין לו משהו חיובי שמושך אותו.
‫זה הכל.
‫כלומר, יש אדם שאומר, תשמע,
‫אני מצידי הייתי ממש רוצה לגנוב, ממש.
‫אבל שמעתי שהגנבים, בגיהינם הם סובלים הרבה,
‫ולכן אני נמנע מלגנוב.
‫יש אדם שלא יעלה על דעתו לגנוב ‫גם אם יובטח לו שלא ייענש על זה.
‫זה כאילו מורידים את היד?
‫כן, הוא מוריד את היד.
‫ויש אחד שאומר, תשמע, זה כזה טוב לגנוב,
‫אני מוכן אפילו בשביל לגנוב פעם ‫אחת שיחתיכו לי את היד אחר כך.
‫אבל בשביל לגנוב את זה, זה שווה, כן?
‫יכול להיות.
‫אז אני לא בטוח שחייבים ‫לעשות את ההקבלה הזאת.
‫טוב, על כל פנים, כאן הרמחה נכנס לפרטי פרטי.
‫אה, יש פה כמה שאלות.
‫מדוע שלימי הדעת רוצים את השלימות?
‫סתם רצון להיות שלם, זו מטרה אינטרסנטית.
‫אם הרב כבר התייחס לכך, סליחה, ‫לא שמעתי את השיעור הקודם.
‫לא, דווקא לא דיברנו על זה.
‫אז אני רוצה לענות על השאלה.
‫השאלה היא מאוד יפה.
‫בכאורה, גם שלמי הדעת הם ‫אינטרסנטים לא פחות מאחרים.
‫שארי, האחרים הם רוצים כבוד, ‫הם רוצים להגן על עצמם מן האש.
‫אבל, בכאורה, גם שלמי ‫הדעת שאוהבים את השלימות,
‫אהבת השלימות היא סוג של אגואיזם.
‫תשובה, זה אגואיזם קשר.
‫כלומר, ההנאה, השמחה שיש למבקש השלימות,
‫בהשגה של השלימות, איננה אגואיזם מגונה.
‫האגואיזם המגונה זה שהאדם יש לו אהבת עצמו.
‫מה שאין כאן מי שיש לו אהבת השלימות,
‫אז אהבת עצמו היא בעצמה חלק מדרישת השלימות.
‫זה כבר לא בגלל שזה עצמו.
‫אני רוצה להביא כאן סיפור ‫שהבאתי אותו מספר פעמים,
‫ותסלח לי אם כבר שמעת אותו,
‫אבל זה טוב שלפעמים חוזרים על דברים.
‫יש הסיפור המפורסם על ‫אותה אישה שהלכה לרבי זושה
‫כי היא רצתה שהיא יוולד לבן.
‫מכירים את הסיפור?
‫נכון? מכיר את הסיפור?
‫מכיר את הסיפור?
‫אתה מכיר.
‫יש כמה שמכירים, אבל זה לא ‫יעזור להם, אני אספר בכל זאת.
‫יש איזו אישה אחת הלכה לרבי זושה.
‫אמרה לו רבי תתפלל עליי שייוולד לי בן.
‫מה עושה רבי זושה?
‫מתפלל עבור שפרינצה בס גיטל שתזכה לבן.
‫האמת היא ששפרינצה בס גיטל ‫זה רק לדוגמה, לשם ההמחשה.
‫אבל זה יכול להיות גם פרחה ‫בצעדה, זה אותו דבר, גם טוב.
‫אבל כל פנים הוא התחיל להתפלל שייוולד לבן.
‫ותוך כדי התפילה הוא שומע ‫כל מן השמיים שאומר לו,
‫זושה אל תתפלל כי אני לא רוצה שיהיה לה בן.
‫ואז מה עושה רבי זושה?
‫ממשיך להתפלל כמובן, ואז הוא ‫שומע כל מן השמיים שאומר לו,
‫זושה אם תמשיך להתפלל יהיה לה בן.
‫אבל לך לא יהיה עולם הבא.
‫אומר רבי זושה, איזה יופי.
‫אני סוף סוף אוכל להיות לבוביצ'יאני אמיתי,
‫אני אוכל לעבוד את ‫השם, לקיים את המצוות,
‫לא על מנת לקבל שכר.
‫אני לא אהיה אגואיסט, ‫אני אהיה אידאליסט.
‫ואז הוא שומע כל מן השמיים שאומר לו,
‫זושה אם תמשיך להתפלל יהיה לה בן,
‫ואת העולם הבא שאהיה לך תקבל בכל זאת.
‫איום.
‫כן?
‫מה עשה רבי זושה?
‫המשיך להתפלל.
‫מדוע?
‫בגלל שהוא הבין שבאיזשהו מקום
‫זה גם החטא לא לרצות את העולם הבא שלו.
‫הוא אמנם היה צריך לעבור איזה שלב
‫של מוכנות לעבוד את השם
‫ללא כל שכר.
‫אבל זה לא מנומס.
‫הקב' הוא רוצה לתת לך את ‫העולם הבא, אתה לא מקבל? לא יפה.
‫אז תקבל את העולם הבא לשם שמיים.
‫ואז זה מפסיק להיות אגואיסטי.
‫זאת התביעה של שלמי הדעת.
‫כן?
‫רב, זה יוצא מזה ששלמות דעת
‫הולכת יד ועד עם הנבה,
‫מכיוון שהאינטרס שהוא ‫רוצה הוא לא משהו שיעזור לו.
‫יפה מאוד. אני מקבל.
‫אתה אומר ששלמות הדעת ‫זה הולך ביד ובד עם הנבה,
‫כי הוא לא רוצה את טובת עצמו, נכון?
‫אמת.
‫טוב, שאלה הבאה.
‫אבל זה לשונו.
‫כאן ציטוט של הרמב״ם עוד פעם.
‫היא הציווי שנצטבעו להאמין ‫בירעתו יתעלה ובמוראו,
‫ובל נהיה שעננים מובטחים,
‫אלא נחוש לביאת עונשו יתברח בכל העת.
‫אם הרמב״ם היה סובר שעירת ‫העונש היא עירת רוממות,
‫הוא היה כותב גם אותה.
‫הרמב״ם לא סובר שעירת ‫העונש היא עירת הרוממות,
‫אלא הוא חושב שעירת ‫העונש היא דרך קיום הירעה.
‫וזה שמינני שהוא חושב שגם ‫עירת הרוממות היא הירעה,
‫כי את זה הוא כותב במפורש במשנה תורה.
‫הוא כלל גדול נקוד בידינו.
‫מה שהרמב״ם סובר להלכה הוא כותב במשנה תורה,
‫ומה שהרמב״ם כותב בספר המצוות,
‫זה רק סימנים בעלמה ‫ללומד כדי שידע מהן המצוות.
‫אבל אי אפשר ללמוד הלכה מספר המצוות,
‫יש ללמוד הלכה מהמשנה תורה.
‫זה כמו שמישהו הקשה, קושיה,
‫דווקא מישהו עוד היום ‫שאל אותי את השאלה הזאת,
‫אבל זו שאלה מפורסמת.
‫איך אפשר להגיד שלפי ‫הרמב״ם יש מלחמת מצווה בימינו,
‫ולא הרמב״ם בעצמו כתב בספר המצוות,
‫שאין לנו עניין עם מלחמות כל ‫הזמן שאין לנו מלך ואורים ותומים.
‫ומאחר ואין בימינו אורים ותומים,
‫אז אם כן לפי הרמב״ם אין היתר לצאת למלחמה.
‫עד כאן דברי המקשים.
‫ואני מקשה על המקשים,
‫אם באמת הרמב״ם מתכוון לזה, אז ‫למה הוא לא כתב את זה בלכות מלאכים?
‫הרמב״ם צריך לכתוב בלכות מלאכים,
‫שאם אין אורים ותומים אסור לצאת למלחמה.
‫אלא מה? מה שכתב הרמב״ם בספר המצוות,
‫זה על דרך הכלל שאין לנו ‫כעת, בזמן הגלות במצרים,
‫איפה שהרמב״ם היה, אין לנו מקום למלחמות,
‫כי אין לנו לא מלך ולא אורים ותומים,
‫ולא תהיה מלחמה, אלא במלך ואורים ותומים.
‫מה זאת אומרת? זה המצב הרגיל, האידיאלי.
‫אבל פרטי הפרטים של זה, הרמב״ם לא נכנס לזה,
‫אלא בספר משנה תורה.
‫וזה כלל גדול לכל לומדי הרמב״ם,
‫שיידעו לעשות הבחנה בין הרמב״ם במשנה תורה,
‫לבין הרמב״ם בספר המצוות, ‫והרמב״ם בפירוש המשנה.
‫טוב.
‫גם פירוש המשנה זה לא דעת הרמב״ם האסופית,
‫אלא זה מה שהוא כתב בצעירותו.
‫והוא חזר בו אחר כך מערבע דברים.
‫הוא כותב את זה בעצמו בעיגרת.
‫הוא אומר, מה שכתבתי בפירוש המשנה,
‫זה כשהייתי, שהלכתי לפי ‫הפסקים של אלה שקדמו לי.
‫עדיין לא הייתה לי דעה משלי.
‫ברגע שאני החלטתי מהי ‫דעתי, כתבתי אותה ממשנה תורה.
‫לכן אם אתה רואה סתירה בין ‫פירוש המשנה לבית המשנה תורה,
‫אתה יודע שהלכה כמו המשנה תורה.
‫זהו.
‫כן.
‫התחיית הפריטוי של הרמב״ם לגבי הבינוניים,
‫דווקא נראה לי צריך להיות הפוך.
‫דווקא נראה לי ששכר באונישי ‫הרבה יותר מפחיד אנשים בינוניים,
‫יש להם טיפה שכח, יש להם פשוטים,
‫מאשר העניין של הכינה, של הכבוד,
‫זה נראה לי הרבה יותר פחות... ‫אבל לא הבנתי, הפחותים...
‫הפחותים... הפחותים ‫והשלישית, את התקורה השלישית.
‫הפחותים שזה ההמון, אז הרמב״ם ‫לא אומר שמה ששכנה אותם
‫אסור לדרכם הרע, זה עינה של השכר באונישי.
‫בבינוניים, שזה אמור להיות דווקא ‫אנשים מעלה טיפה אותה גבוהה,
‫כמו שאת אמרת, הכבוד זה מה שמניע אותם.
‫זה נשמע עוד יותר נמוך אפילו.
‫זה לא נשמע משכנע.
‫כן, יש פה גם קטע בחור שם.
‫הוא תגיד לבן אדם למה להשתפר במצוות,
‫למה לא להסתפק במועט, בגלל הכבוד.
‫זה לא משכנע, זה לא נשמע...
‫אתה מסדר את השלישי לפני השני, נכון?
‫בתור התחלה, וגם אם לא...
‫אני לא נגד זה. ‫גם יש פה מישהו שיציע את זה לפני כן.
‫אמרתי שיש צד כזה וצד כזה.
‫גם אני לא בטוח שרמחל ‫יקפיד אם אנחנו נחליף 2 ו3.
‫אבל זה יהיה כולם יום אחד.
‫כן, אלא מה? יש רק בעיה אחת,
‫שאם אתה שם את השני אחרי ‫השלישי, אז הוא כבר לא שני.
‫אז זה נגיד מסתדר.
‫אוקיי, ואיך זה משכנע עניין של הכבוד, באמת?
‫זה לא נשמע כמו חיית פיתוי.
‫למה? יש אנשים שכל מה שהם ‫רוצים בחיים שלהם זה כבוד.
‫אז זה ברור שזה חשוב להם ‫להיות במקום טוב בעולם הבא.
‫מה?
‫אולי אפשר להציע שזה...
‫הבנוני, הוא כבר יש לו מקמה חייבית,
‫שזה שהוא מבין שהוא רוצה משהו בעולם הבא.
‫הוא רוצה את העולם הבא מצד עצמו.
‫רק אומר, אני רוצה חלק קטן.
‫אתה צריך, הבנאדם כזה, ‫הוא צריך איזושהי תמונת מראה
‫כדי להבין למה הוא בעצם לא רוצה חלק קטן,
‫הוא רוצה באמת חלק גדול, ‫אבל איך הוא יבין את זה?
‫מצד עצמו הוא לא יבין את זה.
‫אבל אם הוא מסתכל על החבר ‫והוא רואה מה זה החלק הגדול,
‫הוא אומר, אה, אני רוצה ‫בעצם כזה, אני לא רוצה כזה.
‫כן, אז אתה אומר שהבנוני, יש לו ‫מעלה שלפחות הוא רוצה משהו חיובי.
‫כן, אבל גם החבר משמש כאיזושהי ‫מראה של מה השאיפה שלך האמיתית.
‫אתה אולי לא מודע לזה, אתה באמת רוצה...
‫100 אחוז. כן, מה?
‫מתוך שלא לשמע ולשמע, נכון.
‫אדם, הוא עובד שלא לשמע.
‫כן, ודאי. אפשר מתוך השני והשלישי להגיע...
‫זה מה שאמרת, מתוך שלא לשמע ולשמע.
‫אפשר לעוד פעם עכשיו? טוב.
‫אז כאן יש לנו רשימה.
‫הרמחל כאן נכנס לפרטים, הוא ‫מביא לנו רשימה של גדולי האומה
‫שחטאו ח'קל ושהייתה הכפדה גדולה עליהם.
‫כלומר, הוא אומר את זה כדי להדגים ‫את זה שהקב' הוא מתאקדק עם סביבם.
‫כן, הוא מביא דוגמאות מתקופת התנ'ך.
‫האמת היא שמהתקופה שאחרי ‫התנ'ך יש לנו הרבה מאוד סיפורים
‫על גדולי האומה שבשביל ‫דבר קל חטפו, כמו שאומרים.
‫שלום עליך, כבוד הרב.
‫הייתה כן עבודת השם השלמה שאין נבואה
‫והכל אימון, בקהילו, קופסאות ‫שימורים ללא עוצמת חיים.
‫נכון? אתה צודק.
‫עבודת השם היא לא שלמה היום.
‫שלום הרב.
‫למה הרב מתכוון בדיוק באומרו מלך?
‫ולמה הרב מתכוון בדיוק באומרו אורים ותומים?
‫מלך זה אדם שעומד בראש הפירמידה השלטונית.
‫ואורים ותומים זה דרך לדעת את רצון השם
‫על ידי פנייה אל הקוהן הגדול
‫שמסתכל ברוח קודשו על האותיות הבולטות בחושן.
‫למשל, המלך רוצה לדעת האם ‫לעלות למלחמה נגד פלוני או לא.
‫אז אם הקב". הוא מעוניין, אז ‫פתאום הקוהן הגדול מסתכל בחושן
‫והוא רואה את האותיות אין, למד, ה', מהוהבות.
‫אז הוא יודע, עלה.
‫ואם הקב". ‫הוא ממליץ למלך לא לעלות, אז יהיה כתוב
‫למד, א', לא.
‫זה אורים ותומים.
‫יש כמה דעות, איך אורים ותומים זה עובד?
‫יש איזה חמש, שש דעות, ‫איך בדיוק הם עושים את זה.
‫טוב, כשזה יחזור נדע.
‫אז בואו נחזור לדוגמאות ‫מגדולי האומה שעשו פשלות.
‫אבל נראה שזה פשלות דקות.
‫הנה, אברהם. הוא אברהם האהוב לקונור,
‫עד שהכתיב עליו אברהם ‫אוהבי, כך כתוב בישעיהו.
‫לא פלט מן הדין, מפני ‫דברים קלים שלא דקדק בהם.
‫על שאמר במה עדה, אמר לו הקב". ‫חייך, ידוע תדע,
‫כי גר יהיה עזרך.
‫על שקראת בריטים אבי מלך בלא ציבור של מקום,
‫אמר לו הקב". ‫חייך שאני משהה מסמכת בניך שבעה דורות.
‫צריך להבין קצת את הדברים האלה.
‫מה זה הסיפור הזה שאברהם אומר במה עדה,
‫ובגלל זה נגזר על בניו גלות.
‫הרי הקב". אומר לאברהם, אני ‫השם אשר רציתי לך מאור כזדים,
‫לתת לך את הארץ הזאת לרשתה.
‫והיא אומר אברהם, השם ‫אלוהים במה עדה כי הרשנה?
‫במה עדה כי הרשנה?
‫מה אברהם שואל, איך אני יודע שזה נכון?
‫זה תמוה מאוד.
‫איך יכול להיות שנביא בשעת ‫נבואתו, כשהקב". אומר לו משהו,
‫הוא אומר לקב". במיניין שזה ‫נכון, סתם זה לא מסתדר לוגית.
‫הקב". אומר לך שזה נכון, ‫אבל אתה שואל איך אני יודע?
‫סתם לא מובן.
‫דבר נוסף, גם לא מובן, ‫ביחס לדמות של אברהם,
‫שהוא הרי אבי המאמינים.
‫אז שהוא יהיה לא ספק בבונה, גם זה לא מובן.
‫גם בלי קשר לנבואה.
‫יש פה משהו לא מובן בכלל.
‫אלא ברור, תודה רבה ניסין.
‫אלא ברור שמה שמדובר ‫כאן, זה לא שיש לאברהם ספק,
‫כי זה פשוט הסיטואציה לא מתאימה לספק.
‫אלא זה ביטוי של ענבה.
‫במה עדה כיירה שינה?
‫במה אני ראוי לדבר הזה?
‫או, מה שכנראה יותר עמוק, ‫אברהם שאל מדוע זה צודק.
‫הקב". אומר לו אתה מקבל את ארץ ישראל,
‫אתה וזרחה. הוא אומר ולמה?
‫בזכות מה?
‫זה הרי הקב". לא הסביר לו בזכות מה.
‫זה נשמע גזעני,
‫למה להעדיף דווקא את זרע ‫אברהם על פני מישהו אחר?
‫ברור? ואז הקב". צריך להסביר לו.
‫והקב". מסביר לו אגב.
‫מסביר לו דברים עמוקים מאוד.
‫כשאנחנו נלמדת בספר בראשית,
‫בפרשת ללכת לך, אנחנו ‫נבין מה התשובה של הקב".
‫מה הקב". הסביר לו.
‫אבל בסוף, זה מגיע ל... ‫והיום אומר אל אברהם.
‫דיידוע תדע כי גר יזרחה בארץ לא להם,
‫ועבדו ועינו אותם ארבע מאות שנה.
‫וגם את הגוי אשר יעבודו, דן אנוכי,
‫ואחריכם יצאו ברכוש גדול, ‫ואתה תבוא אל אבותיך בשלום,
‫תקבר בסבה טובה.
‫ודור רביעי ישובו הנה, כי ‫לא שלם אבון האמורי עד הנה.
‫ביום ההוא קראת השם את אברהם,
‫ורית למור לזרחה נתתי את הארץ הזאת.
‫אם נקבל כיבשותו, מה ‫שכתוב במדרש, שאברהם נהנש.
‫בעצם מי קיבל את ההונש?
‫הילדים שלו.
‫מה קרה לו?
‫ואתה תבוא אל אבותיך ‫בשלום, תקבר בסבה טובה.
‫אז הוא, נגיד בסדר, אדם ‫מצטער על זה שבניו יסבלו.
‫אבל יש הבדל בין צער עקיף לבין צער ישיר.
‫הצער הישיר הוא על בניו, לא עליו.
‫אז בכלל לא מובן כל הסיפור הזה
‫שהוא נהנש על זה שהוא אמר במעיידה.
‫ילד צריך להבין את זה אחרת.
‫כשאברהם אומר במעיידה כי רשענה,
‫זה ביטוי של ענבה או של בקשת ידיעת האמת.
‫אבל השאלה הזאת, כיוון ‫שהיא נשאלה על ידי אברהם,
‫עתידה להישאל גם על ידי בניו.
‫וכאשר הבנים ישאלו את זה, ‫זה יהיה באמת חוסר אמונה.
‫ולכן מגיע להם, מגיע להם ‫העונש של שיעבוד מצרים.
‫יוצא לפי זה, שדבר שהוא שורש ‫לחסרון אמונה, אצל אברהם,
‫הופך להיות פרץ גדול באמונה אצל בניו.
‫ולכן מדקדקים איתו הרבה.
‫כי הוא שורש כל הדורות.
‫כן?
‫אני אסביר לך משהו.
‫כשאברהם שואל, זה ‫לפני שהוא קיבל תשובה.
‫תבדארי.
‫ברגע שהתשובה ‫ניתנה, וברור מהי הזכות,
‫אף על פי כן, אני שואל, ‫זה כבר חוסר אמונה.
‫תבינים מה שאני אומר?
‫כלומר, יש שאלות שנשאלות ‫פעם ראשונה בהיסטוריה.
‫הלו, אני מדבר איתך.
‫יש שאלות שנשאלות פעם ראשונה בהיסטוריה.
‫כל שאלה שנשאלת הפעם ‫הראשונה בהיסטוריה היא לגיטימית.
‫ברגע שנשאלת פעם שנייה היא כפירה.
‫כי הרי כבר ניתנה התשובה.
‫תבין?
‫אבל השפק של חסרון אמונה,
‫זאת אימא שלנו סוגר את מה הוא שואל.
‫כן, אבל הספק היה לגיטימי.
‫זה לא ספק של חסרון אמונה.
‫זה ספק אמיתי.
‫הקבלו שחוקר אומר לו, אני נוצא לך את הארץ.
‫אברהם אומר, אני רוצה להבין למה.
‫כן, זה סוג של ספק אינטלקטואלי.
‫אבל זה לא שהוא לא מאמין לה, קדוש ברוך הוא.
‫אבל אם הוא קיבל את התשובה,
‫אז זה בעתיד, שאותו שאלה הוא אמר,
‫אני קיבלתי את התשובה, אני לא מספיק.
‫לא, אחרי שניתנה התשובה, אז יש תשובה.
‫יש, אבל לא יש לה תשובה.
‫כי היא כתובה בתורה.
‫אבל אם למרות שניתנה התשובה, יש עדיין שאלה,
‫אז היא כבר כפירה.
‫אותו דבר למשל מצאנו בשרה עמנו.
‫שרה שואלת שאלה, לכאורה כפרנית לחלוטין.
‫היא אומרת, מה, אני יכולה ללדת?
‫הקדוש ברוך הוא הבטיח.
‫אני יכולה ללדת? אני זקנה.
‫ואז הקדוש ברוך הוא אומר ‫לאברהם, למה היא צוחקת?
‫מה, אני לא יכול?
‫היד ה' תקצר?
‫היפלא מה' דבר?
‫למועד, השוב אליך.
‫עכשיו, אני לא מבין.
‫שרה עמנו, היא שואלת, האם ‫הקדוש ברוך הוא יכול לעשות ניסים?
‫מה התשובה?
‫כי באמת עוד לא היו ניסים.
‫זה היה הנס הראשון בהיסטוריה.
‫כיוון שזה היה הנס הראשון בהיסטוריה,
‫הייתה לה סברה בהחלט נכונה ‫לומר שהנס הוא בלתי אפשרי.
‫אבל אחרי שהיו ניסים, מי שיאמר,
‫כדאי שהוא לא עושה ניסים, הוא הפיקורוס.
‫זה הכל. פשוט מאוד.
‫טוב.
‫אה, זה כבר היינו.
‫בסדר.
‫טוב, זה לגבי הקושי הראשונה של אברהם.
‫דבר שני שהוא אמר על שקרת בריטים אבי מלך
‫בלא ציוויו של מקום.
‫מה זה הייתה הבריט הזאת עם אבי מלך?
‫אה?
‫הסכם שלום.
‫הסכם שלום. נכון, מה היה שם?
‫מה? באים אבי מלך ופיכול שר צבעור,
‫באים אל אברהם ואומרים לו, ‫אלוהים ממך בכל אשר אתה עושה.
‫ואתה, נקראת הבריט, ביני וביניך,
‫אם תשקור לי ולניני ולנכדי,
‫כחסד אשר עשיתי עמך, אתה ‫עשה עמדי ועם הארץ אשר גרת בה.
‫קודם כל, איך אבי מלך מציג את עצמו?
‫בתור אדוני הארץ, ואומר לאברהם, ‫תשמע, אני עשיתי עמך חסד,
‫אני סבלתי אותך פה, הסכמתי ‫שתהיה פה, אז בוא נעשה שלום.
‫עכשיו, מה אברהם היה צריך לענות לו?
‫זה לא שום חסד, זה הכל שרחון ‫נתן לי, מה אתה בכלל מתווכח?
‫אני עושה איתך חסד שאתה פה.
‫מה עושה אברהם? הוא שומע, ‫שאבי מלך מוכן לעשות שלום.
‫מה התגובה המיידית של אברהם?
‫והיה אומר, אברהם, הנוכי ישווה.
‫מסכים. קודם כל הוא מסכים.
‫אחר כך הוא נזכר שיש כמה סוגיות שלא סגורות,
‫והוכיח אברהם את אבי ‫מלך, על אודות הבאר,
‫אשר גזלו עבדי אבי מלך.
‫כלומר, אבי מלך הזה הוא לא אדם נקי.
‫אבא דו, גזלו את הבאר.
‫והיה אומר אבי מלך, לא ‫ידעתי מי עשה את הדבר הזה,
‫וגם אתה לא הגעת לי.
‫הוא עונה לפיכול. כן?
‫ראש המנגנון המשקל, הוא ‫אומר לו, גם אתה לא הגעת לי.
‫מה הוא עונה פיכול? וגם ‫הנוכי, לא ידעתי, בלתי היום.
‫כלומר, בקיצור, כולם רמאים שם.
‫מה עושה אברהם?
‫הוא אומר, טוב, צריך לקדם את התהליך.
‫והיא כך, אברהם צוד לו ‫בקר, והיא תן לאבי מלך.
‫כלומר, צריך לעשות מכווה.
‫נכון, הם קצת בעייתיים, אבל ‫נעשה מכוות, נקדם את התהליך.
‫ואז, בסוף, ובמכוות, אגב, ‫מי נותן למי את הבקר?
‫אברהם לאבי מלך. מה אבי מלך נותן?
‫שום דבר. למה?
‫בגלל שדעת הקהל אצלו לא תסכים
‫לזה שיהיו ויתורים כלפי אברהם.
‫לכן, זה חד-שדני.
‫נכון?
‫מה כתוב מיד אחר כך?
‫ויהי אחר הדברים האלה, ‫והאלוהים ניסה את אברהם.
‫אומר הרשבם, מה זה ניסה?
‫צייר אותו.
‫למה? כי חרא אפו של הקדוש ברוך הוא.
‫על זה שהוא נתן לאבי מלך את ארץ גרר.
‫וארץ גרר מארץ ישראל ‫היא, ונאמר לו תחיה כל נשמה.
‫איפה זה ארץ גרר?
‫מה? לא שומע.
‫איפה ליד מצרים?
‫בין רפיח לעזה.
‫כך כתוב מפורש בתרגום אונקלוס.
‫בין רפיח לעזה זה החלק שאברהם ויתר עליו.
‫ועל זה חרא אפו של הקדוש ‫ברוך הוא, שהוא נתן את החלק הזה.
‫ואמר לו, נתגעת בבן שנתתי לך.
‫אומר לך לעלות אותו לעולה,
‫ונראה מה יהיה קריטות ברית שלך.
‫תרגום לעברית.
‫הקדוש ברוך הוא אומר ‫לאברהם, תראה, נתתי לך בן.
‫לא סתם נתתי לך בן, בן ‫בשביל לרשת את הארץ.
‫אתה לא רוצה את הארץ?
‫אז תחזיר את הבן.
‫ברור.
‫מה עשה אברהם?
‫הלך להחזיר את הבן.
‫אבל למזלנו, הוא ‫נתן רק חלק מן הארץ.
‫אם הוא היה נותן את הכל, ‫אז היה נותן גם את הבן,
‫לא היינו פה כדי לדבר על זה.
‫כיוון שנתן רק חלק של הארץ, ‫אז אומנם זה סיבך אותנו,
‫אבל בסוף הסתדרנו עם זה.
‫אגב, איך הסתדרנו?
‫כתוב מפורש, בפרשת דברים, ‫והאבים היושבים בחצרים עד עזה,
‫כפתורים היוצאים מכפתור
‫ישמידו בישבות אחתם.
‫אומר רשי, מה זה הכפתורים,
‫מה זה האבים היושבים בחצרים עד עזה?
‫שם עומקלוס אומר, מרפיח עד עזה.
‫אז אומר שם רשי, האבים ‫הם הצאצאים של אבי מלך,
‫שאיתם קראת אברהם ‫ברית, אז אפשר היה לכבוש.
‫מה עשה הקב' הוא?
‫סידר שהכפתורים יכבשו ‫את האבים, ואז כבר איתם,
‫אם הכפתורים לא קראתנו ‫ברית, ואז אפשר לכבוש.
‫כפתורים היוצאים מכפתור, ‫ישמידו בישבות תחתם.
‫כן, בלחיצת כפתור.
‫אגב, שם בדיוק לפני כן דובר על עם אחר,
‫שגם הוא עשה עבודה, זה החורים.
‫החורים והכפתורים כנראה היו קשורים אחד לשני.
‫עכשיו צריך למצוא מה היה הקשר ביניהם.
‫על כל פנים, זה אומר שבאזור ‫הזה, שאברהם ויתר עליו,
‫יש איזו הפיכה.
‫והגורם שאיתו, אברהם ‫קראת ברית, הגורם הזה נעלם,
‫וגורם אחר תופס את השלטון, ‫וכלפיו אין לנו שום מחויבות,
‫ואז אפשר לכבוש.
‫מה התיקון של החלטון?
‫מה?
‫כי הוא מה התיקון של ‫החלטון, אבל שבו זה התלחק.
‫אז התיקון זה היה הקדת יצחק.
‫אז זה לא היה הקדה ‫שלמה, זה היה שלמה.
‫לא, לא, היה בסדר, היה בסדר.
‫טוב, הלאה.
‫אגב, המבחן, מה שאומר ‫כאן, הראיני משהה,
‫אני משהה משמחת בני חשיבה ‫דורות, זה באמת, החזל אומרים
‫שזה נתקן רק אחרי שבע ‫דורות, כשדוד כבש את ירושלים.
‫כלומר, יש קשר בין תיקון ‫החטא הזה, לבין כיבוש ירושלים.
‫טוב.
‫דוגמה שנייה, יעקב.
‫על שחרא פה ברחל, שאמרה ‫לו, ה' ולי בנים', מה חרא שם?
‫היא אמרה לו, ה' ולי ‫בנים', ועם עין, מתה אנוכי.
‫ואז מה כתוב?
‫ואיחר אף יעקב ברחל, ‫ויאמר, התחת אלוהים אנוכי,
‫אשר מנע ממך פריבטן.
‫עכשיו, השאלה, למה באמת חרא פה?
‫בסך הכל היא מסכנה, נכון?
‫אתם יודעים למה חרא פה?
‫מתי מצאנו שיש לה
‫הקב' חרון אף?
‫הרמב'ם כותב, במורה ‫נבוכים, שהמקרה היחיד,
‫שבו אנחנו רואים שהקב' ‫חורא פה, זה כשיש עבודה זרה.
‫מה?
‫כן, בכמה מקומות.
‫יש כמה מקומות, ויש כמה ‫קושות על דבר הרמב'ם האלה,
‫למשל, אבל לפי הרמב'ם, חרון ‫אף, זה רק כשיש עבודה זרה.
‫אז אם יעקב חרא פה, ‫כנראה שהוא רצה להידבג
‫במידותיו של הקב' הוא הבחין
‫שיש כאן סכנה של עבודה זרה.
‫מה הסכנה?
‫מה היא אמרה לו?
‫אבא לי בנים, ואם אין, מתה אנוכי.
‫זאת אומרת שהיא חושבת
‫שזה בידו לקבוע את זה.
‫מי בידו לקבוע שאלה בנים?
‫רק לקב' חורא.
‫לכן הוא אומר, ואיחר אף ‫יעקב בראחל, והוא אומר,
‫אתה אחת אלוהים אנוכי.
‫זאת אומרת, הוא מאשים אותה
‫בנטייה לעבודה זרה, לפי זה.
‫לכן, מוצדק החרון אף.
‫כלומר, צריך להבין
‫שחרון אף של יעקב,
‫זה לא חרון אף של סתם אדם ‫שיעצבני, אז מעצבנים אותו.
‫במקום.
‫אתה אחת אלוהים ‫אנוכי, האם אני במקומו?
‫זאת אומרת, אתה עושה אותי ‫עבודה זרה, זה מה שהוא אומר.
‫זאת אומרת שיש מקום לחרון אף ‫של יעקב, אבל מה שהיה חסר שם
‫זה הרגישות.
‫כשחזאל אומרים, וככה ‫עונים את המעוקות,
‫אמרו במדרש, זה לשונם, ‫אמר לו הקב' בראחל,
‫כך עונים את המעוקות?
‫חייך שבנייך עומדים לפני בן ה...
‫כלומר שבני לאה יעמדו ‫לפני בני רחל, אמנם מול יוסף.
‫זאת אומרת שיש פה דקדוק עם יעקב
‫על דברים דקים.
‫ולפי שנתן את דינה בטבע
‫כדי שלא ייקח אהיה עשיו,
‫אף על פי שכוונתו הייתה ודאי לטובה,
‫אך לפי שמנח נסן מאחיו, אמרו ‫במדרש, אמר לו הקב' בראחל,
‫הוא למס מראו חסד.
‫לא ביקשת להסיע למהול, ‫הרי היא ניסית לערל.
‫לא ביקשת להסיע דרך יותר, ‫הרי היא ניסית דרך איסור.
‫מה מדובר?
‫כשיעקב פוגש את עשיו, הוא ‫מציג לפניו את נשיו ואת בניו.
‫דינה לא מוצגת.
‫איפה הייתה דינה?
‫הורים חזל, הוא שם אותה בקופסה, בטבע.
‫למה הוא שם אותה בטבע?
‫הוא לא רצה שעשיו יסתכל עליה.
‫ומה אכפת לו?
‫כי אז הוא היה צריך לחתן אותה עם עשיו.
‫והוא לא רצה לעשות ‫את זה, לכן נהנה.
‫עכשיו יש לי כמה שאלות.
‫בין כמה היה עשיו בשלב הזה?
‫אני אגיד לכם, הוא היה בדיוק בגיל של יעקב.
‫איך אני יודע?
‫הם היו תאומים.
‫בין כמה היה יעקב בשלב הזה?
‫היה בין 98.
‫מסקנה בין כמה היה עשיו?
‫בת כמה הייתה דינה?
‫שבע, שמונה.
‫נגיד שמונה.
‫אז אומרים לך, זל, זה לא בסדר.
‫יש לך בחורה, בת שמונה.
‫סך הכול, מה ההפרש הגילים?
‫תשעים שנה.
‫מה, אתה לא יכול לעשות משהו?
‫אה, לא יפה.
‫אז מה, מה, זה לא שידוח טוב?
‫מה, הוא עובד עבודה זרה, ‫שאופך דמים, מגלה הרעיות.
‫אבל מה, סך הכול, זה אח שלך, לא?
‫עם אחים צריך להתחשב.
‫זה קצת, המדרשים האלה, ‫כשקוראים אותם בפרטי פרטים,
‫יש גם דברים שלא עוברים.
‫ברור?
‫ובגלל זה הוא נענש, שבסוף ‫נענצה על ידי שכם בן חמור.
‫מה קרה?
‫זה ברור שאין הכוונה של חזא על כיבשותו.
‫אלא הכוונה שיש קשר בין השושלת,
‫של האיסב, לבין השושלת של יעקב.
‫אז היה צריך שדינה תתחתן עם הנכד של האיסב,
‫או עם הנין של איסב.
‫הכוונה.
‫זאת אומרת, לא שהאיסב עצמו,
‫אבל היה צריך לעשות איזשהו קשר,
‫להשלמת הזהות של עם ישראל.
‫הרי יש ליעקב, הבינו, 12 בנים ובת.
‫12 בנים כדי להקים 12 שבטים.
‫והבת?
‫בשביל להקים את השבט ה-13.
‫איך מקימים את השבט ה-13?
‫בשיתוף פעולה עם גורם מבחוץ.
‫אז הגורם מבחוץ יכול להיות,
‫או הצדיק שבאומות העולם, שזה יוב.
‫החזאל אומרים שהיא ניסעה ליוב.
‫זה יכול להיות הצדיק,
‫או לא בדיוק הצדיק, אבל קרוב המשפחה,
‫הקרוב ביותר, דהיינו, האיסב,
‫שמביא את הכוח המדיני לתוך האומה, הפוליטי.
‫זה יכול להיות שזה יישאר בתוך המשפחה,
‫שזה שמעון אחיה, שחזאל ‫אומרים שהיא ניסעה לשמעון.
‫ואם זה לא עובד, אז מישהו ‫עושה את זה בעל כוח אחר.
‫שכם מלחמו.
‫יש ארבעה בעלים פוטנציאליים לדינה, לפי זה.
‫אז היה יותר טוב שזה ייעשה ‫מתוך המשפחה של האבות,
‫ואז היה בתיקון העולם הגמור,
‫על ידי שהיה שבט דינה, דינה איסב,
‫שהיה מוסיף את הכוח של מדעי ‫המדינה הפוליטיקה לתוך האומה,
‫ועוד שני מסך שבטים של רוחניות,
‫ואז הייתה לנו אומה מושלמת.
‫לא יצא, יצא בדרכים אחרות.
‫בסדר? טוב.
‫מה קורה פה?
‫טוב, אנחנו לא נספיק את הכול היום,
‫אז נמשיך בפעם הבאה, שלום.
‫נלישה בשנה הבאה.
‫תודה.

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230727567″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

מספר פרק בסדרה : 12

<< לחץ לפרק הקודם

חשבון הנפש

לחץ לפרק הבא >>

"וסביביו נשערה מאוד" הדקדוק המיוחד של הקב"ה עם הצדיקים

פרק ד’

מדור: בית המדרש

אורך השיעור: 50 דקות

סדרה:מסילת ישרים - התשע | הרב אורי שרקי

מילות מפתח:שכר

לחץ כאן להורדת קובץ שמע MP3

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח

כיצד נוח לך להמשיך?

An error occured.

No data was found

[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230727567″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

למה שווה להתחבר?

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

מהו המניע להיות מוסרי וטוב ?

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

כיצד נוח לך להמשיך?

כתיבת תגובה לבטל

מכון מאיר - יהדות באהבה

מחלקות מכון מאיר

מחלקות מכון אורה

ערוץ מאיר

ארכיון שיעורים

ערוץ מאיר בטלפון ללא אינטרנט:
02-6475073

תרומות

מדיניות האתר

מכון מאיר בדוא"ל:

טלפנו אלינו:

מכון מאיר בדוא"ל: