פרשת: צו | הדלקת נרות: 18:16 | הבדלה: 19:34 (ירושלים) 

הקדשות שיעורים

להקדשות אתם מוזמנים ליצור קשר בטלפון :02-6461328

חדשים מהרב

נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ט’, ג’: קדושת הברית ותיקון הברית | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות הקודש ד’, הקדושה שבטבע | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
נתיבות עולם, נתיב התשובה – פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
השימוש בכל כוחות החיים לשם ידיעת ה’ – כוח הדיבור | שמונה פרקים לרמב”ם פרק ה’ | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי
אורות ישראל ח’, ט’: אחדות העולמות שבישראל | הרב אורי שרקי
play3
הרב אורי שרקי

קניית מידת הזהירות – על ידי התבוננות והתמדה

Play Video
video
play-rounded-fill
 
‫פרק ב', בביאור מידות הזהירות, כלומר ‫אנחנו לוקדים כאן את הראשונה מבין
‫תשע המידות שהביא רמחאל מתוך ‫שתים עשרה המידות של רבי פנחס בן יאיר.

‫רבי פנחס בן יאיר דיבר על שתים עשרה ‫מדרגות, הראשונה תורה, שתי האחרונות

‫אליהו הנביא ותחיית המתים, שלושת ‫המידות האלה, הראשונה ושתי האחרונות

‫ששמתו על ידי רמחאל ורמחאל ‫מתחיל מזהירות עד הקדושה.

‫השאלה היא מדוע? ההסבר הוא פשוט ביותר ‫וזה משום שהרמחאל מדבר על מה שתלוי באדם.

‫כלומר, תורה זה מעת הקב' ברוך הוא, ‫נבואה, תחיית המתים זה מעת הקב' ברוך הוא.

‫ואנחנו קיבלנו תורה בתור כלל, ‫בתור אומה, האומה כולה קיבלה תורה,

‫אבל אני באופן אישי צריך ‫לעלות על ידי המאמצים

‫שלי למדרגה שבה אני ‫משחזר את החוויה הנבואית.

‫כלומר, אני מתורה יורד ‫דרך זהירות, זריזות, תיקיות

‫וכו' עד הקדושה, ואז חוזר ‫אליי רוח הקודש ותחיית המתים.

‫זאת אומרת שבסופו של דבר יש הבדל בין ‫מה שבא ממלא למטה לבין מה שבמטה למעלה,

‫אנחנו בקטע, אם אפשר ‫לקרוא לזה כך, שבין שתי

‫התגלויות, בין התורה לבין ‫אליהו הנביא, או הנבואה,

‫איך שרצו לקרוא לזה, ותחיית המתים.

‫אז אנחנו מתחילים כן ‫מן הזהירות, אנחנו בעצם

‫מתחילים את השלשה הראשונה ‫שהיא מורכבת משלוש מידות,

‫זהירות, זריזות ונקיות.

‫זהירות, זריזות ונקיות, ‫מי שמגיע לזה הוא צדיק.

‫האם זאת חובה להיות צדיק? האם זאת ‫חובה להיות צדיק? התשובה היא כן, זה חובה.

‫כי הרי מה זה צדיק? ‫זה מי שעושה את הטוב ואינו עושה את הרע.

‫מאחר ויש חיוב על האדם לעשות ‫את הטוב, יש איסור לעשות את הרע,

‫מסקנה, אדם חייב, זה חיוב הלכתי, להיות צדיק.

‫ומה שהיה להוכיח.

‫עכשיו, נעומת זה, המידות ‫שאחרי זה חסיד, קדוש וכדומה,

‫זה הכל לפי ההכנה של האדם.

‫אבל החיוב להיות צדיק הוא ‫חיוב נורמטיבי עבור כולם.

‫זהירות, זריזות ונקיות, ‫כשהזהירות היא בבחינת ירעה,

‫והזריזות בבחינת אהבה,

‫ונקיות היא בשייכת לטהרת הלב, לדעת,

‫למה שמתרחש במעמקי ההכרה של האדם.

‫כך שאפשר לומר, יש לנו פה ‫אם כן שתי, שלושה עמודים,

‫העמוד השמאלי ירעה, העמוד ‫הימני אהבה, ובאמצע כוונת הלב.

‫ועמידה של הירעה של הצדיקים נקראת זהירות.

‫למה קוראים זהירות בעברית שלנו?

‫זהירות בעברית שלנו פירושו צומת לב.

‫מה שרמחאל קורא זהירות, זה מה ‫שאנחנו קוראים בעברית שלנו צומת לב.

‫לא זהירות במובן המודרני של המילה,

‫אלא זהירות במובן של צומת לב.

‫אני צריך לשים לב למה שאני עושה.

‫זה נקרא זהירות.

‫בסדר? טוב.

‫כן, אפשר להגיד, בודאי.

‫כן?

‫זהירות זה ימין לאהבה, זה זריזות לשמאל ירעה?

‫לא. לא.

‫זהירות אמרנו ששייך ‫למידת השמאל, דהיינו ירעה,

‫וזריזות לימין, כלומר אהבה.

‫אז זריזות זה ימין אהבה?

‫נכון.

‫טוב. בביאור מידת הזהירות, ‫אז צריך להבין מה זה צומת לב,

‫שאדם צריך לשים לב למה שהוא עושה.

‫זה לא קשור לזה שאדם צריך להיות עצבני,

‫אדם לא צריך להיות עצבני.

‫כן.

‫תקרא לזה מודעות.

‫המודעות למה שאני עושה, זה נקרא זהירות.

‫מתוך כך יש לזה גם השלכות,

‫האם אני עושה את הטוב או לא עושה את הטוב.

‫כלומר, אדם צריך לשים לב למה שהוא עושה.

‫אבל נקרא בתוכו.

‫הנה הזהירות הוא, שיהיה ‫האדם נזהר במעשיו ובענייניו,

‫כלומר, מתבונן ומפקח על ‫מעשיו ודרךיו, הטובים הם אם לא.

‫זה הכל.

‫לא מדובר פה על זה שאדם ירא, ‫או שאדם מפחד, או משהו כזה.

‫לא, מדובר שאדם שם לב, האם ‫מה שאני עושה הוא טוב או לא.

‫כי הרי יש אנשים שפועלים בעולם,

‫ואינם שמים לב לשאלה הזאת,

‫האם מה שאני עושה הוא טוב או לא.

‫אז ברגע שאדם שם לב לזה שמה ‫שהוא עושה הוא או טוב או רע,

‫הוא שייך למידת הזהירות.

‫פשוט בלי יותר.

‫לבלתי לעזוב נפשו, ‫לסכנת האבדון, חס ושלום,

‫ולא ילך במהלך ‫הרגלו, כעיוור באפלה.

‫ואין לזה דבר שהשכל יחייב, והוא ודאי.

‫כי אחרי שיש לאדם דעה ועסקה ‫להציל את עצמו ולברוח מהאבדון נשמתו,

‫איך ייתכן שירצה להעלים אליו מהצלתו?

‫אין לך פחיתות ועוללות רע מזה ודאי.

‫והעוסק, כן, למשל אם אדם הולך לישון,

‫ברור שהוא הולך לבדוק האם המקום ‫שהוא ישן עליו הוא רטוב או יבש.

‫למשל, כן?

‫הוא לא אומר אני ישן איפה ‫שיהיה, מה שיהיה יהיה.

‫לא, אם זה יהיה רטוב, אז הוא לא ישן שם.

‫יבש, ישן שם.

‫אז גם אם זה כך בתחום הטכני, הפיזי וכדורי,

‫אז ודאי שגם בתחום המוסרי,

‫אדם צריך לבדוק אם משהו ‫הוא עושה זה טוב או רע.

‫והעוסק, כן, כלומר, משלו נזהר,

‫הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות ‫אשר בטבעם לשמור את עצמם.

‫ועל כן יברחו ויענוסו מכל מה ‫שיראה להם איותו מזיק להם.

‫וההולך בעולמו בלי התבוננות עם טובה דרכו רע,

‫הנה הוא כסומה ההולך על שפת הנהב,

‫אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו,

‫כי אולם חסרון השמירה מבני היברון הטבעי,

‫או מבני היברון הרצוני, דאי ‫נוסטימת העיניים בבחירה וחפץ,

‫אחד הוא. כלומר, מה אכפת לי, ‫האם זה ביישוב החליט לא לשים לב,

‫או שסתם ככה הוא לא שם לב, ‫בכל מקרה נזקים באים לאדם,

‫ברגע שהוא נהנו בודק, האם ‫מה שהוא עושה הוא טוב או רע.

‫עכשיו, אפשר לומר שהחברה ‫המודרנית, היא דווקא עובדת יפה מאוד,

‫היא משקיעה הרבה מאוד נגד מידת הזהירות.

‫נגד מידת הזהירות. כלומר, יש ‫היום צורך, הייתי אומר כמעט כפייתי,

‫למלא את הזמן במה שימנע את הזהירות.

‫כלומר, נותנים לאדם, הרי מזד ‫אחד החברה החדשה הצליחה לעשות

‫מה שלא עשו אלפי שנות עבודה, זה ‫שפתאום יש לרוב בני האדם זמן פנוי,

‫מה שנקרא תרבות ופניי.

‫עד כדי כך שאני פעם שמעתי ‫סטודנט ששאלו אותו מה זה תרבות,

‫ואז הוא ענה, זה מה שאתה עושה כשיש לך זמן.

‫אבל הבעיה היא שזה נכון כהגדרה ‫לפניי, אבל התרבות הפכה להיות,

‫אפשר לומר, תבלין. ‫תבלין לחיים ולא עצם החיים.

‫התרבות היא רועה זה הכלל ‫העולם מכל החיים כולם.

‫אז היום יש מצד אחד המון זמן לבני אדם,

‫מצד שני, הזמן הוא דבר מסוכן ביותר.

‫ולכן נותנים לאדם במה למלא את הזמן.

‫למשל אומרים, תראה, זה ‫יותר טוב לשתות מיץ מאשר מים.

‫מיץ זה יותר טעים. אבל מה? ‫זה יעלה לך יותר כסף.

‫אין בעיה. תעבוד עוד כמה שעות.

‫יהיה לך יותר כסף, תוכל ‫גם לקנות מיץ ולא רק מים.

‫ואז אם יום אחד אדם יאמר, רגע, ‫רגע, אני שובר את התהליך הזה,

‫אני מחליט שאני לא שותה מיץ, אני שותה מים.

‫ברגע שאדם אמר את זה, הוא שבר משהו.

‫כי פתאום יש לו זמן.

‫ברגע שיש לו זמן, הוא יתחיל לחשוב.

‫יתחיל לחשוב, זה מזעזע.

‫זה עלול להרער את כל אושיות החברה כולה,

‫ולכן עושים את הכל כדי למלא לו את הזמן.

‫אני רוצה להביא אולי משל.

‫תאר לעצמך שאתה, זה ביטוי כללי, כן?

‫זאת אומרת, אתה.

‫תאר לעצמך שאתה הולך לישון.

‫למשל, על מיטתך.

‫שזה גם דבר סביר.

‫אחרי רבע שעה של שינה אתה מתעורר,

‫ואתה רואה שאתה עדיין שוכב, אבל ‫כבר לא על המיטה שלך, אלא באוויר.

‫ושמתחתיך יש אדמה, ‫סגולה, ושמיים כתומים,

‫ועצים לבנים עם פירות כחולים, ‫שלושה שמשות ושני ערכים,

‫וכל מיני ייצורים ירוקים עם אנטנות ‫שמקפצים ועושים בזיק, בזיק, בזיק.

‫תגובתך הראשונה.

‫הציבור מוזמן להשתתף בשאלות.

‫תגובתך הראשונה.

‫חלום.

‫צבתתי את עצמי כשהפשפתי, זה לא חלום.

‫אז מה התגובה? מה?

‫מה אני יכול לעשות? מה עוד?

‫פחד. מה עוד?

‫דחייה. מה עוד?

‫צחוק. מה עוד?

‫איפה אני? זאת לא שאלה נורמלית, אגב?

‫איפה אני?

‫כן, איך הגעתי לכאן?

‫מה רוצים ממני?

‫מה עושים פה?

‫שאלות טובות, לא? טוב.

‫עכשיו, שאלה הבאה.

‫תארו לעצמכם אדם שקרה לו ‫כל מה שתיארתי, ובמקום לתמוע,

‫הוא חושב שהמצב הזה נורמלי ‫לחלוטין, וזה לא מזיז לו כלום.

‫מה אתם רואים על אדם כזה?

‫עוד חמישים שנה הוא נצא פה. כולנו כאלה.

‫אני חושב שהאדם כזה הוא משוגע.

‫סוג אחת.

‫מה? זה לא הגילים מה שאני אומר?

‫משוגע.

‫זה כולם משוגעים כולנו.

‫עכשיו, אני רוצה לגלות לכם סוד.

‫אני רוצה לגלות לכם סוד.

‫הסיפור הזה זה לא סיפור שהוא ‫נמצא, זה סיפור שקרה באמת.

‫לכל אחד ואחד מאיתנו, ‫כשהוא הגיע לעולם הזה.

‫פעם לא היינו כאן, ופתאום אנחנו רואים מעלינו

‫שמיים כחולים וארץ חומה, ‫עצים ירוקים ואנשים דוברי עברית,

‫ושמש וירח.

‫זה לא מטמיע פחות, ‫מכל מה שתיארתי מקודם.

‫כלומר, פעם לא הייתי כאן, ועכשיו אני כאן.

‫הדבר המתבקש הוא שאני אשאל איפה אני,

‫איך הגעתי לכאן, מה רוצים ממני,

‫איך מסתדרים פה, וכו' וכו', נכון?

‫פחד, כל הדברים שאתם תיארתם, צחוק,

‫כל הדברים האלה שתיארתי בסיפור ההוא,

‫הם נכונים לגבי הגעתנו לעולם הזה.

‫אבל זה מדויק לגמרי.

‫אבל יש מבדל אחד.

‫ההבדל הוא שכאשר הגענו לכאן,

‫היינו כאלה קטנטנים וחסרי עונים

‫וחסרי דעת, שלא היה לנו כורח

‫לשאול את כל השאלות.

‫ברגע שגדלנו, והגענו לגיל שבו אנחנו יודעים

‫לשאול שאלות, התרגלנו.

‫ואז אנחנו חושבים שזה מובן מאליו.

‫אבל מצד האמת זה לא מובן מאליו,

‫ולכן אלה שאינם שואלים את כל השאלות

‫על משמעות הקיום ומשמעות ‫ההוויה, הם בעצם משוגעים.

‫למה אמרת כולנו משוגעים?

‫אז מי אמר שכולנו משוגעים?

‫יש הרבה אנשים ששואלים?

‫אבל כשדולנו לא היה לנו כוח לשאול.

‫אז לא המשוגעים.

‫אבל מי שיש לו כוח לשאול ‫ולא שואל, הוא המשוגע.

‫זאת אומרת, אומר כאן לך רמחאל, ‫אתה צריך להסתכל על העולם

‫מתוך עמדה של תמיהה.

‫היה תמיהה.

‫אגוי אחד בשם אפלטון אמר

‫שהתמיהה היא ראשית הפילוסופיה.

‫מתחילים מתמיהה.

‫גם נמצא דבר כזה באגדה של פסח.

‫אחד מארבע הבנים נקרא בשם תם.

‫תם.

‫התם זה נשון תמיהה.

‫תמיהה. נכון? הרי היה

‫שאתם שואל שאלה נפלאה.

‫אתה מומר, מה זאת?

‫זו שאלה גאונית.

‫זו השאלה היפה ביותר שיש בכל אגדה של פסח.

‫מה זאת?

‫זאת אומרת ששום דבר לא מובן מאליו.

‫לעומת החכם. החכם הוא דייקן.

‫מה העדות והחוקים במשפטים?

‫אתה כבר יודע שיש עדות וחוקים במשפטים.

‫ואתה רוצה לדעת מה עושים.

‫אז אתה צמצמת.

‫אגב, מה מקבל החכם?

‫תשובה לשאלה שלו.

‫מה הוא רצה?

‫הלכות. נותנים לו הלכות.

‫מה שענקן התם, הוא שאל מה זאת?

‫מה נותנים לו?

‫את האמת.

‫מה האמת?

‫בחוזק יד הוציאה נו השם ממצרים בית עבדים.

‫זה התוכן שהוא מקבל.

‫מובן? טוב.

‫אז לכן בעצם, אפשר לומר, ‫מידת הזהירות היא דבר.

‫כלומר, תשומת לב למה שקורה.

‫אם מה שאני עושה טוב או רע.

‫וזה קשור גם לשאלה באיזה עולם אני נמצא.

‫ההתנהגות הזאת, הייתי אומר, היא מינימום ‫שבמינימום של כל אדם שיש לו קצת מודעות,

‫קצת הכרה מוסרית.

‫בסדר? זה מה שהוא אומר כאן.

‫לכן זה לא אמור להיות כל כך ‫קשה לקטוט את מידת הזהירות.

‫רק שזה דורש, אפשר לומר, התמדה.

‫התמדה שבכל יום ויום, אדם ‫ישאל את עצמו שאלות כאלה.

‫לפעמים השאלות הן כבדות ‫מאוד, על משמעות הקיום שלי בכלל.

‫ולפעמים זה, האם התנהגתי ‫בסדר עם החברות השני.

‫זה גם יכול להיות בכלל הזהירות.

‫והנה ירמיה.

‫היה, ירמיה הנביא, הכוונה,

‫היה מתעונן על רוע בן-דורו מפני ‫אותם נגועים בנגע המידה הזאת,

‫שהיו מעלימים עיניהם ממעשיהם בלי ‫שישימו לב לראות מה הם הלהיעשות אם להיעזב.

‫ואמר עליהם, זה כתוב בירמיהו פרק חד פסוקוו,

‫אין איש ניחם על רעתו למור מעשיתי, ‫כולו שב במרוצתם כסוס שוטף במלחמה.

‫והיינו שהיו רודפים והולכים ‫במרוצת הרגלם ודרכיהם,

‫מבלי שייניחו זמן לעצמם ‫לדגדג על המעשים והדרכים,

‫ונמצא שהם נופלים ברעה בלי ראות אותה.

‫זה אגב יכול להיות נכון גם ‫לגבי אדם שלומד בישיבה.

‫למשל אדם שלומד בישיבה, יש ‫פה כמה אנשים כאלה בחדר הזה,

‫ויש לפעמים שאדם לומד כל הזמן, מרוב ‫שהוא לומד, הוא לא שם לב איפה הוא נמצא.

‫זאת אומרת, אין לו מחשבה ‫לרגע על עצמו ועל התנהגותו.

‫אז צריך לאדם להקדיש זמן מסוים, זה לא ‫צריך להיות הרבה, אבל צריך איזשהו זמן,

‫שבו אדם נמצא עם עצמו, קצת מבונן עם עצמו.

‫יש הרבה אנשים שמפחדים מהרגעים האלה, ‫לכן הושים את הכל כדי לא לעשות את זה.

‫ואולם, הנה זאת באמת אחת ‫מתחבולות היצר הרע והורמתו,

‫להכביד עבודתו בתמידות על ליבות בני האדם,

‫עד שלא יישאר להם רווח להתבונן ‫ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים,

‫כי יודע הוא, כן פתאום עשו האנשה ‫פה של היצר הרע, כאילו שהוא אישיות.

‫מה? נכון, בדיוק.

‫לכן אני הקדמתי את הדברים האלה ‫מקודם, כדי שנבין את השורות האלה.

‫כי יודע הוא שאילולי היו ‫שמים ליבם כמעט קט על דרכם,

‫ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם,

‫והייתה חרתה הולכת ומתגברת ‫בהם עד שהיו עוזבים אחת לגמרי.

‫והרי זה מן עצת פרעו הרשע, שאמר, ‫תכבד העבודה על האנשים ויעשובה,

‫ואל ישעו בדברי שקר.

‫כן, מה אתה רוצה?

‫אבל ישעו דברי שקר.

‫מה מה, כמו שהיה כנראה, ‫כאילו, תכבד על האנשים,

‫ואז לא ישעו דברי אמת, כאילו, לא...

‫לא התעסקו בדברים של אבלים.

‫מה זה אבלים שם? מה? לצאת ממצרים.

‫אבלים, אבלים.

‫ה' ב' ל' י' ד'.

‫בסדר? אבלים.

‫וזה, מבחינתו של ברור, הרעיון ‫לצאת ממצרים הוא דברי שקר,

‫שמפריעים להתפתחות הכלכלית.

‫כן?

‫זה גם נוגע להפטרה של השבוע.

‫זה גם נוגע להפטרה של השבוע.

‫מה מצאו אבותיכם ביהבל?

‫הלכו אחרי ההבל והיהבלו.

‫כן.

‫ה' מציג שאדם מסתכל על עצמו ‫ועל כבל איזה משהו מקולקל.

‫לא, הוא לא אומר משהו מקולקל.

‫הוא צריך לבדוק האם מה ‫שהוא עושה זה טוב או רע.

‫לא, הוא אומר, הוא מגדש, ‫נגיד, משהו רע, ונגיד...

‫הוא צריך לתקן, כמובן.

‫אבל לא, זה לא ככה.

‫הם יודעים שם, עונים ‫על דברים, ולפני הם, ככה.

‫למה? למה אתה אומר את זה?

‫אם אדם שם לב שמה שהוא ‫עושה הוא לא נכון, אז הוא מפסיק.

‫פעם היה יהודי אחד... ‫אבל כל אחד יכול.

‫אני אתן לך דוגמה.

‫היה יהודי אחד, הגיע לרב שח, ‫זכרונו לברכה, ראה אותו מעשן.

‫אמר לו, כבוד הרב, זה מסוכן, זה לא בריא.

‫מה עשה הרב שח?

‫הפסיק את האישון של הסיגריה באמצע האישון,

‫וזאת הייתה הפעם האחרונה בחייו שהוא אישן.

‫זה דוגמה חריגה, אבל זה מראה לך, ‫הרב שח היה בן אדם, נולד מאיש ואישה.

‫זאת אומרת שהוא ביוקמונו מבחינה הזאת.

‫זאת אומרת שאין דבר עומד ‫בפני הרצון, הרצון זה כמו מחוג.

‫מריש החלטה שמשהו הוא רע, אתה מפסיק אותו.

‫אם האדם פתאום היה שם לב שהסיגריה הזאת ‫שהוא מעשן, היא במקרה רימון שעומד להתפוצץ,

‫מיד היה משליר, נכון?

‫זאת אומרת, זה רק עניין של תודה.

‫אני לא מודע לזה שהסיגריה ‫היא נזק, ולכן אני ממשיך.

‫המודעות איננה מושלמת, למרות ‫שקראתי מחקרים וסיפרו לי וכולה.

‫בסדר? זאת אומרת, הידיעה משנה את הרצון.

‫איך עושים את זה למודעות?

‫זאת אומרת, אם אתה קראתי מאמר עברית, אני ‫יודע שזה מסוכן, ולכל כך, אני מוסיף להסביר.

‫מדוע? מדוע האדם, למרות ‫שהוא יודע שזה מסוכן, ממשיך?

‫זה משום שיש איזשהו ‫שיקול של כדאי אם הוא לפסד.

‫נכון, זה עורס לי את הבריאות, ‫אבל יש לי כדאיות מזה.

‫כלומר, הרווח שאני מרוויח מזה, ‫הוא שווה לי את הרס הבריאות.

‫זה החשבון שעושה את זה הרע.

‫זאת אומרת, יש פה חוסר ברירות.

‫אם היה ברור שאין פה כל הרווח ‫ויש פה רק הפסד, לא הייתי עושה.

‫מובן?

‫זה העניין של הטוב והרע. כן?

‫אני לא שומע.

‫זה מובן מלא מה שהוא כותב, נכון?

‫להנחם, הכל מודע להתחרט.

‫כן, זו מילה תנכית.

‫כן, אז לא חייבים להגיד ‫בספרי מוסר דברים קשים.

‫דברים פשוטים.

‫דווקא הדברים הפשוטים הם ‫הבסיס להרבה הרבה עליות אחר כך.

‫הוא אומר כאן, כימונה חסרונו ‫שנראה מפני העברון הטבעי,

‫לא מפני העברון הרצוני.

‫נכון.

‫הדבר שהוא נושא איתו ‫עברון טבעי, אין לו כבר את ה...

‫העברון הטבעי, הכוונה, העברון ‫שבא מן הטבע, אבל לא שהוא...

‫הוא לא רואה?

‫לא, הוא לא מדבר על ‫העברון שהוא לא רואה פיזית.

‫העברון הדעת הטבעי.

‫זאת אומרת, שיש לאדם ‫באופן טבעי נטייה לא לשים לב

‫האם מה שהוא עושה זה טוב או רע.

‫זה נקרא העברון שם.

‫רצוני הגעה שאדם החליט שהוא ‫לא רוצה לראות את הטוב והרע.

‫הוא נוקד בעמדה שהוא פורק מעליו ‫את הצורך בדין והחשבון המוסרי.

‫זה שני האופנים.

‫אז מה שאומר כאן, הוא מביא כאן דברי פרעו.

‫פרעו היה גאון כלכלי, גאון פוליטי גם.

‫הוא הבין שאם תהיה תנועת התנגדות ‫לדבריו, אז ימי ממלכתו ספורים.

‫ולכן הוא מצא פתרון כדי למנוע את המחשבה.

‫איך מונעים את המחשבה? תכבד העבודה.

‫גם למשל מצאנו במגדל בבל.

‫מגדל בבל היה מפעל גאוני שאין כמוהו.

‫הרי אלה שבנו את מגדל בבל ‫החליטו שזה מסוכן מאוד שיהיה מבול.

‫כשיש מבול העולם מת, מושמד.

‫והם היו קצת זמן אחרי המבול, ואז הם ‫החליטו שהם צריכים למנוע את המבול הבא.

‫והם שאלו את עצמם איך הגיע המבול הראשון.

‫המבול הגיע בגלל שבני אדם היו רעים זה לזה.

‫ומדוע בני אדם היו רעים זה לזה?

‫משום שהיו הבדלים ביניהם, הם היו ‫עסוקים כל אחד במה שמייחד אותו,

‫והם רצו להשליט כל אחד את ‫העני שלו על העני של זולתו.

‫אמרו הוגה המגדל, אנחנו ‫נעשה איזה מפעל גדול מאוד.

‫מגדל שמגיע עד השמיים.

‫כמה זמן לוקח לבנות כזה דבר? המון זמן.

‫המון זמן. ‫אנשים ייוולדו באמצע תקופת בניית המגדל,

‫וכשהם מתים עדיין המגדל לא גמור.

‫כל החיים כולם הם בשביל אידאל אחד ‫גדול שחיצוני לאדם, אבל הוא משותף לכולם,

‫וזה בניית המגדל.

‫ואז יוצא שאין זמן לחשוב על משהו אחר.

‫צריך מהר, מהר, להביא עוד לבנה ועוד לבנה.

‫ברוך השם, אף אחד לא חושב ‫על עצמו, לא חושב על זולתו.

‫העיקר המגדל, והמגדל, ואז יש שלום לבני אדם.

‫הרעיון הזה, הגב, הוא רעיון שיש לו כמה ‫גלגולים בהיסטוריה, במשטרים טוטליטריים,

‫שהעלו את הערך של הכלל לעומת הפרט,

‫כדי למחוק את הזהות הפרטית, ‫שהורגשה כמשהו מסוכן.

‫מסוכן, ולכן מחקו את היחיד.

‫האם האינטרנט הוא גיבוש של מגדל בבל?

‫גלגול של מגדל בבל.

‫למה?

‫כולם רואים אותו דבר, כולם זה, אבל דווקא לא.

‫אם הייתי אומר תוכניות טלוויזיה ‫אחידות לכולם, הייתי מבין.

‫אבל באינטרנט יש ריבוי ‫מופלא של כל מיני אפשרויות.

‫ההפר, זה אינדיבידואליזם מוחלט.

‫האדם קובע מתי הוא יראה את התוכניות.

‫זה כל כך דבר קשור לדבר שכולם קשורים אליו?

‫כן, זה נכון. ‫הוא קשור לאותו דבר שכולם קשורים אליו,

‫אבל הוא יכול גם לחבות.

‫הוא לא יכול לחבות.

‫אז הוא יתמכר, מסכן. אז הוא יפסיק לחשוב.

‫כן, זה נכון.

‫אם אדם היה מסוגל להתנתק ‫מיד, אז לא יצא לך בשנה פאקינג.

‫למה?

‫בן זהו, בן זה שלא יצא לך.

‫הזהות זה לגבי... ‫זה נכון ולא נכון.

‫זאת אומרת, כי הזהירות עוסקת בתו והרה בגדול,

‫והניקיות בקטן.

‫נכון?

‫למה? כלומר, מה זה הניקיות?

‫לא הגדרנו מה זה הניקיות.

‫הניקיות זה שאין לאדם נטייה לדבר אסור.

‫שהוא הכר את הנטייה הזאת.

‫עכשיו, הניקיות, לפי מה שהוא מסביר בהמשך,

‫זה שערך לפרטים ולא לדבר בכללו.

‫נכון?

‫לגבי הדבר בכללו, כן, אפשר ‫להגיע באופן מיידי לתיקון.

‫איזה דוגמאות יש לדרכים גולים האלו?

‫דוגמאות, תגיד, גולים האלה?

‫למשל, המשטר הסובייטי, למשל.

‫זו דוגמה.

‫וכל סוגי האימפריאליזם שהיו,

‫מנפוליאון ועד היטלר ועד ‫האימפריאליזם התרבותי של...

‫אני לא בא להשוות את זה ביניהם,

‫אבל יש משהו כאימפריאליזם תרבותי.

‫כולם שותים קולה, כולם חייבים המבורגר,

‫ולכולם יש אותו פח אשפה מאותו פלסטיק.

‫זאת אומרת שיש אחידות שנטבעת מן האדם

‫באופן שהוא לא מסוגל לחשוב על עצמו

‫כי הוא צריך לצאת ידי חובת התביעה הכללית.

‫מה זה?

‫בגד אחיד בבית ספר, נוסח אחיד בצבא וכדומה.

‫מה? אתה צודק, בצבא זה חכי,

‫אבל הצבא זה לא החיים, הצבא זה לא החברה.

‫זה בדיוק העניין.

‫הצבא זה מקרה קיצוני.

‫למשל במלחמה, האדם מוכן ‫להקריב את הפרטיות שלו למען הכלל.

‫אבל לא כל הזמן האדם נמצא במלחמה.

‫לעומת זה, הגדרה הפאשיסטית ‫של האדם, למשל הפאשיזם גם,

‫הגדרה הפאשיסטית של אומה,

‫זה קבוצת בני האדם שנלחמים ביחד.

‫עושים מלחמה ביחד.

‫זה לא הגדרה של קולקטיב, זה די מטורף.

‫זה נכון, שאם אני שייך ‫לקולקטיב אני אצא למלחמה.

‫אבל לא המלחמה היא המגדירה את הקולקטיב.

‫טוב, אז איפה היינו?

‫אז פרו, הוא היה אדם מאוד חכם,

‫והוא מהוות המשטרים הטוטליטריים,

‫ואז הוא הבין שצריך שכולם יעבדו.

‫בסין עד עצם היום הזה יש משקרה חינוך מחדש.

‫אדם שלא חושב נכון, אז ‫שולחים אותו לחינוך מחדש.

‫מה זה חינוך מחדש? לעבוד.

‫כן? ברור.

‫והרי איזה מעין עצת פרו הרשע שאמר,

‫תכבד העבודה על האנשים, ויהיה עצובה.

‫ועל ישרו היו בדברי שקר,

‫שהיה מתכוון שלא להניח להם רווח כלל,

‫ובלתי יתנו לב או ישימו עצה נגדו,

‫אלא היה משתדל להפריע ליבה מכל התבוננות,

‫בכוח התמדת העבודה הבלתי מפסקת.

‫אז בדיוק מה שפרו עשה על ידי כפייה חיצונית,

‫יצר הרע עושה מכפייתו הפנימית.

‫כן, היא העצת היצר הרע ממש על בני האדם,

‫כי יש מלחמה הוא, הוא מלומד בארמימות,

‫ואי אפשר להימלט ממנו, אלא ‫בחוכמה רבה והשקפה גדולה.

‫מהו החוכמה הגדולה?

‫לעצור, כן?

‫רק רגע, עוצרים.

‫מה?

‫לחשוב, פשוט.

‫המחשבה זה דבר שהחברה ‫המערבית רואה בו סכנה גדולה,

‫ולכן עושים הכל כדי לבטל ‫גם את הערך של המחשבה.

‫לכן הפילוסופיה היום נחשבת לדבר מאוד עזוב,

‫ואין אדם עושה כמעט בשורשי התרבות.

‫לכן גם התוכניות של לימודי ‫היסטוריה, או גיאוגרפיה אפילו,

‫הדברים האלה, תנח, כל ‫הדברים האלה הולכים ויורדים,

‫והמטרה היא לייצר איש הייטק

‫שיחשוב רק על דבר אחד, ‫מלבד, על המקלדת שלו.

‫כן.

‫איפה היינו?

‫כך היה יצר, כן.

‫והוא מה שהנביא צובח ‫ואומר, שימו לבבכם על דרכיכם.

‫הנה, זה מה שהסברנו שהזהירות ‫זה שימת לב, תשומת לב.

‫ושלמה אמר בחוכמתו,

‫אל תיתן שינה לעיניך או תנומה לאף עפיך,

‫הנצל קצבי מיד, וחציפור מיד יקוש.

‫וככה מנו זכרונם נברכה אמרו, ‫כל השם עורכותיו בעולם הזה

‫זוכה ורואה בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

‫בסדר?

‫שם זה מלשון להאריך, שומע.

‫שאדם עושה הערכה.

‫איפה אני עומד, מי אני, מה אני, וכו'.

‫למה זה קשור לישוע הזה?

‫למה זה קשור לישוע?

‫יש פסוק, ושם דרך, ‫הרעינו בישע אלוהים,

‫אל תקרא ושם דרך, אלא ושם ‫דרך, הרעינו בישע האלוהים,

‫שמראים לו בישועתו של הקדוש ברוך הוא.

‫מה הרעיונית?

‫מה הקשר בין העובדה שאני שם לב לבין הישועה?

‫פשוט מאוד, אם אני לא ‫שם לב, הישועה לא נוגעת לי.

‫זה לא מעניין אותי, כלומר,

‫אני גם לא מבין שאני אסור בכוונים,

‫ולכן אני גם לא זקוק לישועה.

‫זה ההבדל שיש בין גלות לבין גלות בתוך גלות.

‫סתם גלות זה שאדם יודע שהוא בגלות.

‫גלות בתוך גלות זה שאדם לא יודע שהוא בגלות.

‫ברגע שאדם לא יודע שהוא ‫בגלות, אז גם הגאולה לא נוגעת לו.

‫אז גם במצב שאדם אסור בכבלי ‫היצר הרע, והוא לא מודע לזה,

‫אז הוא לא יכול לראות בישע האלוהים.

‫אם הוא שם דרך, אז הוא ‫יכול לראות בישע האלוהים.

‫מה את כאן מובן? נפלא.

‫הוא פשוט, הוא.

‫מה, רוצה להגיד משהו?

‫זוכר לראות ישועת השם ‫בעולם הזה או בעולם הבא?

‫לא, לא, לא כי אני יודע.

‫אם כתוב בעולם הזה, בעולם הבא, לא יודע.

‫הוא פשוט, הוא.

‫שאפילו אם פיקח האדם ‫על עצמו, אין בכוחו להינצל,

‫אילו להקדוש ברוך הוא עוזרו.

‫כי היצר הרע תקיף מאוד,

‫דוח מה אמר הכתוב צופה ‫רעשה לצדיק ומבקש להמיטו,

‫השם לא יעזבנו בידו.

‫מה פירוש הביטוי הזה שהקדוש ברוך הוא עוזרו?

‫מה זה אומר?

‫עוזרו זה מה, על ידי ניסים?

‫לא, הכוונה היא שעל ידי שאדם דבק בשם,

‫זה מה שעוזר לו לגבור על היצר הרע.

‫מדוע? כי יצר הרע הוא נתון שבא מכוח הטבע.

‫ואילו הקדוש ברוך הוא, הוא מעל הטבע.

‫ולכן ברגש אדם דבק בדעת אלוהים.

‫אז ממילא היצר נתון בידו, ‫ולא הוא נתון בידי היצר.

‫יש ב... ילקוד שמעוני, כתוב ככה.

‫צדיקים ליבם... לא, ההפך.

‫רשעים נתונים ברשות ליבם.

‫וצדיקים ליבם ברשותם, ‫ודומים לקדוש ברוך הוא.

‫רשעים נתונים ברשות ליבם, שנאמר,

‫אמר נבל בליבו, ויומר המן בליבו.

‫ואילו צדיקים, נאמר, וחנה היא מדברת אל ליבה.

‫אל ליבה. ‫וגם דומים לבורעם, שנאמר, ויומר השם,

‫לבריאות, אל ליבו. זה לא היה חלק מהציטוט.

‫ויומר השם, אל ליבו.

‫כלומר, שמה זה הלב?

‫מה שמדובר עליו כאן? זה מכלול כוחות הנפש.

‫יש הנחת יסוד שמצויה בפסיכולוגיה, והיא,

‫שאני נתון באמצע כוחות הנפש ‫שלי, כאילו שהם מקיפים אותי.

‫ואז הם פועלים עליי מפה, ‫משם, מלמטה ומלמעלה ובהלכסון,

‫ואני בעצם תוצר של כוחות הנפש.

‫זה נקרא, ניתונים ברשות ליבם. הלב קובע.

‫ואילו צדיקים, ליבם ברשותם, ‫זה אילו שהם עומדים מחוץ ללב,

‫והם מפעילים אותו. ‫מפעילים את הכוח הזה, הכוח הזה, הכוח הזה.

‫או, אם ניקח משל יותר פשוט,

‫עגלה עם סוסים. יש אדם שנמצא בעגלה,

‫ויש לו סוסים. השאלה היא, מי מוביל את מי?

‫יש מצב שהסוסים ללא הדרכה,

‫אז הם מובילים את האדם לאן שהם רוצים.

‫ויש אדם שהוא עגלון מלומד,

‫הוא יודע למשוך את הסוס לכיוון שהוא רוצה.

‫בנצרות, החליטו שהסוסים זה מסוכן,

‫ולכן צריך לשחוט את הסוסים.

‫שלא תהיה עגלה. כי הסוס, ‫כוחות הטבע, הם מסוכנים כל כך,

‫שהאדם לא יכול להימלט מהם,

‫אז צריך להרוג את כוחות החיים. אבל ביהדות,

‫אומרים שהסוסים דווקא ‫הם חיוביים, רק צריך לדעת,

‫לאן מכוון אותם.

‫אז זה, מה שאומר כאן,

‫שאדם צריך לפקח על עצמו. ‫עכשיו, מכוח מה אדם יכול לפקח על עצמו?

‫כתוב, ודומים לבוראם. גם אצל הקב".

‫הלב של הקב". ברשותו. מה פירוש הדבר?

‫שהקב". יש לו לב. זה משל, ‫כוונה כוחות השפע האלוהי בעולם,

‫הם ניתונים לידי הרצון האלוהי. ‫אז באותה המידה,

‫הצדיק שולט בכוחות הנפש שלו.

‫עכשיו, נשארת השאלה לפי זה.

‫הרשע הוא לא אחראי. הצדיק הוא אחראי.

‫תשובה. אני

‫מחליט אם להיות צדיק או רשע. כלומר, אני

‫מחליט איפה להעמיד את עצמי, האם באמצע כוחות

‫הנפש, או מעל כוחות הנפש. זאת החלטה שלי.

‫כן?

‫יפה. מה שמאמין את האדם

‫מעל כוחות הנפש, זה הרצון.

‫מאיפה בא לנו הרצון?

‫מה הקב". זאת אומרת, ‫הרצון הוא לא תוצר של הטבע,

‫אלא הוא ניצוץ אלוהי עליון.

‫וזה בדיוק מה שאמר כאן הרמחל, ‫שאלמלא הקב". עוזר לאדם.

‫איך הקב". עוזר לאדם? על ידי כוח הרצון.

‫לא היה יכול לאדם לעמוד מולה יצרה רעה.

‫כן?

‫הרצון, כן, זה יוצא למלואים.

‫יפה. כן?

‫לא.

‫הרצון שלי איננו מושפע מן השכל שלי ומן

‫התודעה שלי, אלא הרצון שלי בא לי ככה.

‫אני בן חורין לחלוטין.

‫ואני מחליט איזה השפעות

‫לקבל. כמו שאני אדם אומר, אני

‫כל דבר עושה לפי השכל. זה אומר שהוא מוכרח?

‫אה, לא?

‫לא. ידעת שהוא יחליט שהשכל ישלוט בו.

‫אבל זאת החלטה. ‫החלטה הזאת היא רצונית, היא חופשית.

‫כן?

‫על פי מה הוא מחליט? על פי עצמו.

‫זה בדיוק העניין. ‫שהרצון הוא בהגדרה בלי סיבה.

‫מהרגע שאתה נותן לו סיבה, הוא כבר לא רצון.

‫נכון? זאת אומרת, זה בדיוק הדבר

‫הפלאי שיש בחירות

‫האנושית. שכל כך קשה לפילוסופים לקבל אותה.

‫שאדם הוא באמת בן חורין.

‫שזה לא בלוף. בסדר?

‫אה? אני לא יודע אם אפשר להבין.

‫אפשר לקרות את זה כנתון.

‫כלומר, יש נתון בנפש שלי שיש בי

‫ניצות של חירות. מאיפה הוא בא לי? ברור שלא

‫מן הטבע. נשארת אותה שאלה.

‫בוא נשאר אותה שאלה. ‫האם הקב' ברוך הוא כשהוא ברא את העולם

‫היה מוכרח לברור את העולם או ‫הוא עשה את זה לפי רצונו החופשי?

‫מה התשובה?

‫הלו, הלו, אתה שם עם הקיפה.

‫אתה אומר שהקב' ברוך הוא ‫היה מוכרח לברור את העולם.

‫זה נכון. זו דעתו של ספינוזה.

‫כלומר, ועוד כמה פיקורסים שסברו

‫שיש הכרח שהקב' ברוך הוא

‫יעשה את מה שהוא עושה. ‫יש אליהם כמה קושיות פילוסופיות.

‫אבל לפי היהדות

‫הרי המעשה של הבריאה הוא מעשה חופשי.

‫הוא אקט בכירי של הבורא.

‫יוצא לפי זה שאין שום דבר שמכרח אותו לברור.

‫בסדר? אלא זה חסד מוחלט.

‫הוא יכול היה שלא לעשות.

‫עכשיו, אם זה כך, יוצא שיש בתוך העולם

‫של החוקים שלנו, יש איזה ראשית בכירית.

‫אנרכיה, אתה אומר?

‫זה נכון.

‫זה נכון.

‫זאת אומרת שלפני החוקים לא היו חוקים.

‫לפני שטפוחים נפלו מן העץ, דווקא לא רחוק,

‫הם היו נופלים איך שבא להם

‫ולפעמים גם לא נפלו. או עלו.

‫או התחלקו לשניים. עד שבסוף

‫הוחלט שטפוחים ייפלו מן העץ. נכון?

‫עכשיו, זה האנרכיה הזאת

‫שאתה מתאר אותה, היא מאוד מפחידה.

‫זאת אומרת, רוב בני אדם אינם מעוניינים

‫להיות בני חורים. רוב בני אדם מעדיפים

‫לספר לעצמם את הסיפור השקרי

‫המכונה, זה יותר חזק ממני.

‫מכיר את הסיפור הזה? זה חזק ממני.

‫כן, אתה החלטת שזה חזק ממך.

‫אבל, מה?

‫ההשגחה מסדרת יפה מאוד.

‫ההשגחה היא פונקציה של התנהגות האדם.

‫כפי שהאדם מתנהג, כך הקב'ה משגח עליו.

‫אבל ההחלטה שלי איך להתנהג

‫היא תלויה בי. זה מה שנקרא, השם צלחה.

‫השם צלחה, כתוב. כלומר, כשאני הולך

‫יש לי צל. איך הצל מתנהג?

‫לפי איך שאני מתנהג. ‫הקב'ה מתנהג כאילו שהוא הצל שלי.

‫השם צלחה.

‫למה?

‫למה?

‫היה לי מי אשאחריות אם לא היה לבן אדם?

‫אין אדם שאין לו רצון חופשי.

‫לפי זה, אין אדם שאין לו אחריות.

‫אין אדם שאין לו רצון חופשי.

‫לפי זה, אין אדם שאין לו אחריות.

‫איך זה שאנשים בוחרים לחתול?

‫כי יש להם מחירה חופשית.

‫יש להם אחריות. ‫כי יש להם אחריות לבחור אם לעשות רע או טוב.

‫זה בדיוק העניין. אם זה לא בכירי,

‫אז זה לא חטא. דבר שאין לי ברירה

‫אלא לעשות אותו, אתה לא יכול להגיד שהוא חטא.

‫רק דבר שיש לי בכירה אם ‫לעשות אותו או לא לעשות אותו,

‫יכול לי לחשב לחטא או למעשה טוב.

‫למשל, הגשם איננו מקבל שום מערכה

‫על העובדה שהוא מגדל את החיטה.

‫והרגש לא מקבל שום גינוי

‫על העובדה שהוא מתפרץ.

‫בגלל שזה טבעו של הרגש

‫וזה טבעו של הגשם.

‫אבל אם הגשם היה יכול שלא לגדל את החיטה

‫ובכל זאת הוא מגדל אותה, אז היינו אומרים

‫ישר כוח גדול לגשם שיסכים לגדל את החיטה.

‫והיינו מגנים את הרגש על זה שהוא קבר אנשים.

‫מה אתה הייתי?

‫מה זה משנה?

‫בעצם זה שאני מצווה במשהו

‫זה הראייה שאני יכול לא לעשות אותו.

‫מה אתה הייתי?

‫למשל, פעם הנסיך הקטן שאל את המלך

‫מה אתה עושה פה על הכיסא הזה?

‫הוא אומר, אני?

‫אני מולך.

‫על מה? על הכל. ‫כל מה שאתה רואה פה אני מולך עליו.

‫הוא אומר, תרגיד, אתה מולך גם על השמש?

‫הוא אומר, וואו, איזה יופי.

‫אתה יכול גם לצוות על השמש לשקוע?

‫כן, בוודאי שאני יכול לצוות על השמש לשקוע.

‫אז אולי תעשה לי שקיעת חמה, ‫אני כל כך אוהב שקיעות חמה.

‫הוא אומר לו, המלך, אם הייתי מצווה

‫על אחד מהגנרלים שלי לעוף כפרפר

‫והוא לא היה עושה כן, מי היה השם?

‫הוא או אני?

‫הנסיך הקטן עונה, וודאי ‫שאתה היית השם, אדוני המלך.

‫זה לא הדבר, אני לא יכול, זה לא יצודק

‫שאני אתבא מהשמש לעשות ‫דבר שאני לא מצוגלת לעשות.

‫ולכן, ואז הוא מוציא לוח ‫שנה, הוא אומר, תבוא היום

‫בשבע וחצי ותראה איך שנשמעות פיקודותיי.

‫מה זה להראות? זה שטוט.

‫כלומר, לחשוב שיש מצווה ואווירה ‫בדבר שייך לטבע, זה לא שייך.

‫אבל האדם, מי אחר והוא בן חורין,

‫אז יש אצלו מצווה ואווירה.

‫אתה הייתי?

‫זה בדיוק, ודאי שזה קשה להבין על פי מה ‫הוא מחליט, כי אין על פי מה הוא מחליט.

‫זה בדיוק העניין, זה אין על פי מה הוא מחליט,

‫זה נקרא לזה אנרכיה במובן ‫הפוליטי, כי באמת אין מלך לרצון.

‫הרצון הוא בעצמו המלך.

‫זאת אומרת, אני יכול לקבוע ‫מרצוני החופשי מה שאני רוצה.

‫אני יכול להחליט לפעול לפי המוסר, ‫לפי השכל, לפי הטבע, לפי הדחפים,

‫אבל זה אני מחליט.

‫יש מי שמחליט שמה שיקבע ‫בחיים שלו, זה הדחפים הטבעיים.

‫יש מי שמחליט שמה שיקבע בשבילו ‫בחיים, זה עד כמה הוא ירוויח כסף.

‫יש אחד שמחליט שזה הכבוד, ואחד שמחליט ‫שזה המצווה, או שזה האידאל, לא משנה מה.

‫אז זאת החלטה.

‫והחלטה היא לא על פי ‫משהו, בהגדרה היא לא על פי.

‫תהייתי?

‫ועכשיו?

‫היו, מדברים איתך, אתה עם הקיפה.

‫אה?

‫כן, עמנואל. זה גם טוב, סליחה.

‫אז עמנואל, כן?

‫אז מה אתה אומר?

‫אני עוד לא הבנתי אותך.

‫סוף סוף כאילו הם לשני התנאי הנאמנים, ‫או חוסקים, או שוותים, זה אדם מקבל.

‫נכון, זה בדיוק מה שקורה במציאות.

‫שאנחנו רואים שני אנשים, ‫באותם תנאים, תנתוני פתיחה והכל,

‫והם עומדים בפני ברירה, ‫אחד עושה ככה, אחד עושה כך.

‫זה לא דבר, כמו שאמרנו, חשוב.

‫לא, למה אי אפשר להבין את זה?

‫נכון, זה בדיוק המשמעות של חופש.

‫חופש זה דבר שאין לו סיבתיות.

‫אדם לא יכול ליצור בחירה, ‫הוא בן חורין בעל כורחו.

‫זה נכון.

‫האדם הוא בן חורין בעל כורחו.

‫זה הדבר היחיד שאני לא יכול לווטל.

‫כי זה שאני בן חורין זה מהנתונים.

‫כמו שהעובדה שנולדתי בזמן ‫מלזמנים ובמקום מן המקומות זה נתון,

‫כך העובדה שאני בן חורין היא נתון.

‫השאלה היא איך להבין מאיפה נובע הנתון הזה?

‫מה מזין את הנתון הזה?

‫ברור שלמשל היכולת שלי ללכת ‫היא באה מתפוחי אדמה שאני אכלתי.

‫תפוחי אדמה הם פועלים על פי הטבע, ‫יש בהם מאגרי אנרגיה ומאפשרים לי ללכת.

‫אבל מאיפה המאגר של הרצון באדם?

‫איפה אוכלים את זה?

‫התשובה היא שזה בא מהנשמה של האדם.

‫זה לא בא לו מהטבע.

‫אתה הייתי? יפה, אמנואל. שמה ש? לא שמעתי.

‫שהיא? כן. האם האדם הוא ישות נפרדת ‫מהקב' ברוך הוא? התשובה היא כן, בוודאי.

‫בוודאי שאני נפרד מהקב' ברוך ‫הוא, כי אם לא הייתי אלוהים.

‫והייתי משטח אבל לעצמי או לך, לא משנה.

‫הייתי מקריב לעצמי קורבנות.

‫אבל אני לא אלוהים, לפחות ‫עד כמה שאני יודע, ממה שלמדתי.

‫אז אם אני לא אלוהים, אז אני ישות נפרדת.

‫זה בכלל אחד מהיסודות של היהדות ‫שאנשים קצת שוכחים, זה שהעולם קיים.

‫זה לא בלוף.

‫כן.

‫האם הרצון שלי הוא רצון השם?

‫כמו שאמרו, עשי רצונך כרצונו, ‫כי רצונך נוהלה באמת רצונו.

‫כן, כדי איתה באורות הקודש.

‫זו שאלה מאוד מורכבת מה שאתה אומר.

‫ביש שברצון של הקב' הוא גם נמצא הרע.

‫ואז אני יכול גם לרצות את ‫הרע ולומר שעשיתי רצון השם.

‫כן.

‫האם הרצון הוא פונקציה של דעת? ‫תשובה? בוודאי שלא.

‫לתינוק אין דעת, יש לו כבר רצון.

‫הגברת הרצון נעשית על ידי הרצון.

‫כלומר, אני מחליט להגביר את הרצון שלי.

‫אז זה הרצון רוצה יותר רצון.

‫יכול להיות, ויכול להיות שלמרות ‫שיש לאדם כל הדת שבעולם,

‫הוא ימשיך בכל זאת לרצות את ההפך.

‫אבל זה מקרים נדירים, רק ‫אצל אנשים ענקים, כגון נמרוד.

‫נמרוד, דווקא אבי המגדל, אמרו ‫חזל עליו שהוא היה יודע את ריבונו,

‫ומתכוון נמרוד בו.

‫השאלה היא האם גם פה היה שיקול?

‫והתשובה היא שוודאי שהיה פה שיקול של נמרוד.

‫נמרוד רצה להציל את האנושות מאלוהים.

‫לכן הוא רצה לעשות משהו ‫שיעמיד את האדם בעצמאות מהבורא,

‫והוא היה מוכן לשלם על זה את המחיר.

‫הנגרה, פשוט נמרוד ראה ‫שהמצב של העולם הוא רע.

‫אז השאלה היא, אם המצב של העולם רע, מי ישם?

‫הוא אמר, מי שברא את העולם.

‫לכן הפתרון מבחינתו של נמרוד זה לשכוח אותו.

‫להשכיח את האלוהים מלב בני האדם,

‫ועל ידי זה הם יהיו פטורים מאמת דינו.

‫בסדר? להפוך את כולם לתינוקות שנשבו.

‫זה ייעוש מהתיקון?

‫זה ייעוש מהתיקון, ודאי, והוא חשב

‫שעל ידי שהוא ישכיח את הרעיון האלוהי

‫ואת הסולם הערכי מלב בני האדם,

‫הם יהיו כולם פטורים מן הדינה.

‫אבל יש אדם אחד שיודע ‫מה שהוא עושה, זה הוא עצמו.

‫והוא היה מוכן לשלם על זה את המחיר.

‫ענק.

‫זה משהו בשוואל גיטשה?

‫אני לא יודע אם זה קשור לניטשה, ‫אני לא יודע אם נמרוד הכיר את ניטשה,

‫למרות שהשמות של שני מתחיל בנון.

‫כן, בבקשה.

‫האם הקב' הוא רוצה שנשלוט על הרצון שלנו?

‫האם הקב' הוא רוצה שנשלוט על הרצון שלנו?

‫השאלה היא מה אתה קורא רצון.

‫הרי עצם ביותנו בעלי רצון זה אנחנו.

‫אבל יש ענפי הרצון, שעליהם אנחנו שולטים גם.

‫אבל אם הקב' הוא לא רוצה שנעשה חטא?

‫הקב' הוא לא רוצה שנעשה חטא?

‫הוא רוצה שנעשה חטא, אז שלא ייתן לנו לחתום.

‫הוא רוצה שנחליט אם לעשות טוב או רע.

‫אם נחליט שרק אם לעשות טוב,

‫אבל אם אנחנו לא נכנעים את זה,

‫אבל אם אנחנו לא נכנעים את זה,

‫אז הוא לא ירצה לעשות את הרצון שלנו?

‫נכון, אז מה?

‫הוא רוצה שאני אעשה את הרצון שלו?

‫הוא רוצה שאני עשה את הרצון שלו?

‫אם אנחנו רוצים לעשות ‫את הרצון שלנו, אז כן.

‫יש לנו אפשרות

‫לעשות את רצון השם שיהיו מצוות,

‫או לעשות את רצון השם שתהיינה עבירות.

‫זה רצון השם וזה רצון השם.

‫ומאחר, ויכולתי לעשות את הטוב,

‫לכן יש לי אחריות ועונש אם עשיתי את הרע.

‫ברור? כן, בבקשה.

‫שמעתי כך, שמעתי כך, ‫שמעתי כך, שמעתי כך, נכון, נכון.

‫שמעת, כפי שאתה אומר, שהחלק ‫העיקרי של האדם זה הנשמה,

‫שהיא חלק, אמרת אלוקה, אני ‫יודע שאני שמעתי חלק אלוהה,

‫ממעל, ואז יוצא לפי ‫זה, ככה אתה שואל,

‫שהאדם הוא חלק בלתי נפרד מהקב".

‫תשובה? לא נכון.

‫וזאת משום שחלק אלוהה ממעל

‫אין פירושו חתיכה של הקב".

‫אלא חלק אלוהה ממעל, זה ‫פסוק ביוב, ומה חלק אלוהה ממעל

‫נחלת שדה עם מירומים.

‫מה זה אם כן חלק, זה ‫לעומת נחלה, כמו נחלה.

‫כלומר, נחלתו של הקב בעולם זה הנשמה.

‫בסדר?

‫ואנחנו מתנהגים כמו הקב".

‫מה הקב' בן חורין?

‫אף אנחנו בן חורין.

‫זה המשמעות של חלק אלוהה ממעל.

‫בסדר? כן?

‫אם הרצון הוא אלוהי, אז אין ‫מה להגדיל ולפתח את הרצון.

‫וכי למה?

‫אין לו יכול לפתח משהו שהוא אלוהי.

‫למה? מי אמר לך על זה?

‫כי לפי הציור שלך, ‫האלוהות זהו מושג סטטי.

‫בלתי מתפתח.

‫כן, ודאי.

‫כי אתה אומר, שים לב, אתה ‫אומר, האם יש התפתחות באלוהות,

‫דהיינו ההשתלמות המתמדת, ‫אז מדוע שגם לא יהיה אצלי?

‫לא שאני אצל תעשייה.

‫למה? אם אני בעל ‫רצון, אני בן חורים,

‫אז זאת מתנת אלוהים, ‫שאני בן חורים,

‫אז מדוע שזה לא יהיה אינסופי?

‫יש כבר ניבות מתאות.

‫הרי היה גוי אחד בשם דקארט, ‫הוא אמר דבר מאוד חכם,

‫הוא אמר, אנחנו מוגבלים מצד התבונה,

‫ובלתי מוגבלים מצד הרצון.

‫כלומר, הרצון שלי אין לו גבול,

‫אז אני יכול גם להגדיל אותו.

‫למה אתה אומר את זה עליו?

‫אתה אומר שדקארט לא חשב

‫שהרצון זה דבר אלוהי?

‫וזאת מיניין לך?

‫עד רבה.

‫הראייה שהביא דקארט למציאות האלוהים,

‫זה מושג האינסוף שבנפש.

‫בבקשה.

‫אינסופי זה שיש התפשטות בלי גבול.

‫אם הרצון לא מושפע, איך הוא משתנה?

‫אם הרצון לא מושפע, איך הוא משתנה?

‫כי זה מהגדרתו של הרצון

‫שאין לו כיוון הכרחי.

‫ולכן הוא יכול להשתנות לפה ולשם.

‫על פי מה?

‫על פי עצמו.

‫כלומר, אין לרצון שום גורם חיצוני

‫הקובע לו מה להיות.

‫זה הגדרתו של הרצון, הוא ראשוני באדם.

‫אתה הייתי?

‫אז לא זוכר איפה זה כתוב, אבל ‫יכול יום ליצור של אדם גובר עליו.

‫אם אלה הקבוצו חולו, נכון?

‫נכון, זה בדיוק מה שהרמחן עכשיו ציטט.

‫זה אומר, תראה, הקבוצה שולחת את הרצון,

‫אז איך הקבוצה תעובר לי להפקיד את זה?

‫אה, עד רבה. ‫הרצון איננו מחריך אותי לרצות לא טוב ולא רע.

‫הרצון הוא מנחורי.

‫ולכן, זו המתנה הגדולה שהקבוצה נתן לי,

‫כדי להתגבר על הנתונים של הטבע.

‫יש פה כמה שאלות.

‫בוקר טוב, אני לא מבין, הטבע לא בא מאלוהים.

‫תודה. התשובה אתה מבין מצויין.

‫הטבע בא מאלוהים.

‫אלא מה?

‫זה שיש משהו באופן ישיר ויש משהו באופן עקיף.

‫הרמחן אומר, בדעת תבונות,

‫טוב, יפה מאוד איך שכתבת את הכתובת.

‫הרמחן אומר בדעת תבונות, ‫שבריאת העולם היה קדום לחוקו,

‫כי לא יתכן בו שינוי, אז ‫איפה הרצון של אלוהים?

‫אני לא ראיתי בדעת תבונות ניסוח כזה.

‫אבל אני מוכן שתראה ‫לי, אני אשמח להתמודד.

‫אך ככל שאדם ידע את חובתו ‫בעולמו, יותר יתמסר אליו.

‫אדם פרימיטילי באפריקה, ‫לא ידע לעשות את הטוב,

‫כי לא לימדו אותו טוב ואורע.

‫צודק.

‫זאת אומרת, ככל שאדם ‫יותר יודע מה הטוב ומה הרע,

‫המרחב של הבחירה החופשית שלו גדול יותר.

‫אבל זה לא אומר שגם במרחב ‫ידיעה קטן, אין בחירה חופשית.

‫כלומר, הבחירה החופשית ‫היא נשארת חופשית לחנותים,

‫בנתונים משתנים.

‫הרמחן אומר, בסוף מסילת ישרים,

‫דרך אצחיים, שאם האדם היה ‫יודע את גודל הטוב ועומק הרע,

‫לא היה חותק כלל.

‫כלומר, שגודל הרצון תלוי ‫בגודל העט של הטוב והרע.

‫הוא מתכוון לדעת, אבל פשוט ‫רק לדעת לא יצא לו הדלת.

‫כן.

‫בגודל הדעת נאמר, של הטוב והרע.

‫זה נכון?

‫הלאה.

‫מה, שמה לא נכון?

‫אני אמרתי, שלפעמים יכול להיות ‫אדם שידע, ובכל זאת, תכוון נמרוד.

‫כן, אבל אני הוספתי שזה ‫יצא ליחידי זגולה, כגון נמרוד.

‫אז, בעוקר הגללי, הדעת כן משפיעה על הרצון.

‫הדעת כן משפיעה על הרצון,

‫בגלל שבני האדם, בדרך ‫כלל, מחליטים ללכת לפי הדעת.

‫בדרך כלל.

‫אבל השורש הוא לא בדעת.

‫בואו נמשיך בדבר המחל.

‫אך אם האדם מפקח על עצמו,

‫אז הקב' הוא עוזרו וניצול מהיצע הרב,

‫אבל אם אינו מפקח, הוא על עצמו, ‫ובוודאי שקדושו הוא לא יפקח עליו.

‫כי אם הוא אינו חס מייחוס עליו,

‫והוא כנראה נשאר מה שאמרו זכרון הנברכה,

‫כל מי שאין בו דעה אסור לרחם עליו,

‫והוא מה שאמר, מה ‫שאמרו, אם אין ענילים מילים.

‫רק הערה קטנה, מה זה הסיפור הזה,

‫שמי שאין לו דעה אסור לרחם עליו?

‫זה ממש אכזרי, לא?

‫מה זה הדבר הזה?

‫אין לו דעת, אז תרחם עליו.

‫אני חושב שזה בדיוק כפור.

‫אם אין לו דעת, אתה רוצה ‫לעזור לו, אז אל תרחם עליו.

‫כלומר, הדרך היחידה לעזור למי שלא דעת,

‫זה על ידי שאתה לא תרחם עליו.

‫כי אם אתה תרחם עליו, הוא יישאר בלי דעת,

‫ואתה גרמת לו רע.

‫למרות שמבחינה רגשית זה עשה לך טוב.

‫טוב, עד כאן להיום.

‫תודה.
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230728976″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
מספר פרק בסדרה : 8
היחס של האדם אל העולם - זרות וחשדנות או השלמה
הכרת ובירור הטוב והרע המוחלט ובחינת מעשי האדם הטובים והרעים
פרק ב’ – בביאור מידת הזהירות
אורך השיעור: 56 דקות

רוצה להיות שותף בהפצת שיעורי תורה? בחר סכום!

סכום לתרומה

ש”ח 

כיצד נוח לך להמשיך?

No data was found
[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/230728976″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:00′, fwdevp_time_to_hold_add:’7′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

קניית מידת הזהירות – על ידי התבוננות והתמדה

Play Video

הרשמה חינם
דרך חשבונך בגוגל יתן לך:

  1. דף בית מותאם עם רבנים וסדרות מועדפים
  2. היסטוריית צפיות וחזרה למיקום אחרון שצפית
  3. הורדת וידאו ושיפורים אינטראקטיביים בנגן
  4. ועוד הטבות מתפתחות בהמשך השדרוג של הערוץ!
דילוג לתוכן