[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/231136861″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
תחילת מאמר ראשון
***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע***
מתייחסים בספר זה בכבוד לרצינות של עובד אלילים (מלך כוזר)
ההתחלה היא באלילות, (כמו ילדים קטנים)
אחר כך אפיקורסות,( נער מתנער )
ולבסוף אדם מאמין.
המעלה של עובדי אלילות היא הוודאות בניגוד לספק של האפיקורסות.
נקודת המוצא חייבת להיות וודאית אחרת אין תקווה להיות מאמין.
לכן ריה”ל בחר שנקודת המוצא של מלך כוזר תהיה וודאית כלומר בעבודת אלילים.
מלך זה..נשנה אליו חלום – למה לפתוח בחלום?
איך יכול להיות שחלום מומצא משמש כראיה? (ריה”ל המציא את חלום הכוזרי)
החלום מפעיל את הדמיון.
כדי לדון בקושיות ושאלות יש להפעיל את השכל, לכן הפילוסופים רצו להתעלם מהדמיון.
אם מתעלמים מהדמיון מתעלמים מחלק אינטגראלי בנפש ולכן מפספסים את האמת.
ריה”ל פותח בחלום כדי להזכיר לנו שרק יחד עם הדמיון אפשר להגיע לאמת.
אי אפשר להבין באופן מהותי מה היהדות רוצה לומר אם מתעלמים מהדמיון והחלומות.
”כוונתך רצויה, אבל מעשך אינו רצוי”- יש תביעה מצד המלאך לאחדות בין המעשה לכוונה.
על פי הנצרות הכוונה חשובה בלבד, לעומתם המרקסיסטים טענו שרק המעשים חשובים.
כל אחד מהם הפסיד משהו, כי האדם מורכב מכוונה ומעשה יחד.
הפילוסוף התעלם מהמעשה, ומלך כוזר אמר לו שתשובתו אינה מספקת.
מדוע בכלל מלך כוזר פנה אל הפילוסוף המתייחס רק לכוונה ולא למעשה?
אי אפשר לעבור מאמונת שקר לאמונת אמת בלי לעבור דרך מינות (כפירה).
מלך כוזר לא יכל להגיע לאמונת אמת אם הוא לא עבר קודם כל דרך כפירה, דרך הפילוסופיה.
הפילוסופים מציגים את הפילוסופיה בתור המחשבה האנושית הצפויה, אך הם שוכחים שהיא התחילה בזמן מסוים ובתרבות מסויימת.
זה סימן שזהו סגנון מחשבה שהתפתח בתנאים מסויימים.
הפילוסופיה עונה על שאלות בעניין העולם, המוסר וכו’, הכי הגיוני להפנות שאלות אלה למי שברא את העולם, אך הפילוסופים מאמינים שאין עם מי לדבר.
לכן, אם אפשר לדבר עם האלוקים זה סותר את החשיבה הפילוסופית.
כשיש גילוי שכינה לא ייתכן שאדם יעסוק בפילוסופיה כי הוא יפנה את שאלותיו לבורא.
מצד אחד נאמר שהפילוסוף הוא אפיקורס ומצד שני נאמר שהוא מחכמי האומות.
אך הכוונה שפילוסוף יהודי הוא אפיקורס כי כופר באמונתו, אך פילוסוף גוי הוא מחכמי האומות.
