שלום לכולם אנחנו גם היום ממשיכים עם השיעורים שלנו הפחות או יותר המלווים נקרא לזה את הלומדים של הדף היומי
הדף היומי התחיל בשעה טובה ללמוד מסכת חגיגה
ואני רוצה לדבר על משהו שנמצא פה במסכת אפילו דווקא קצת באופן מפתיע ואולי לא היה שייך דווקא לחגיגה אבל גם זה צריך לסבר למה נמצא דווקא במסכת חגיגה
המשנה הראשונה של המסכת מדברת על מי שחייב במצוות ראייה,
חגיגר, הם מדברים על מצוות הראייה.
הכל חייבים בראייה,
אז כתוב: חוץ מחרש, אוטב וקטן,
אז חרש, אוטב וקטן זה השלישייה שמוכרת לנו.
הרבה דברים אנחנו אמורים: חרש, אוטב וקטן, לגבי נזיקין, לגבי עניינים, לגבי קידושין, לגבי מצוות,
לגבי כל דבר, וכשמדברים על הפרטים שלהם, מי הם אלה שנמצאים באותה מסגרת,
אז החירש,
אפשר לומר שאנחנו יודעים מי זה חירש.
חירש זה מי שאינו שומע אבל גם אינו מדבר, אם הוא מדבר ואינו שומע, יש עליו דינים, יש דווקא על הדברים האלה יותר בירורי דברים לגבי החירש,
גם אולי בדברים שנוגעים להתפתחות של הרפואה או של המדע, שמצליח ליצור יותר תקשורת עם החרשים.
אז זה לא הנושא שלנו היום.
יש את הקטן, שגם כן אנחנו יודעים מי קטן.
קטן זה אם מישהו לא הגיע לגיל של מצוות, לגיל של בר מצווה.
יש בזה גם את העניין של הגיל, יש בזה גם את העניין של הסימנים,
סימנים של בגרות, של גדלות, גם אצל קטן וגם אצל קטנה.
אז זה גם, פחות או יותר, אנחנו מכירים את העניין.
יש לעומת זאת את השוטה.
השוטה הוא גם כן אחד מהחברים הנכבדים בשלישייה הזו,
ובדרך כלל אנחנו אומרים השוטה, נו מי שוטה, אנחנו לא נכנסים יותר מדי לבירור של הדבר.
והנה באופן מפתיע הגמרא במסכת חגיגה דווקא,
כאן הגיע הזמן לבירור העניין הזה, כי הגמרא בדף ג' עמוד ב' כאן מדברת על כך
שאומרת הגמרא תנו רבנן איזה הוא שוטה,
יש לנו כאן את הדיון שלא קיים במקומות אחרים,
איזהו שוטה,
היוצא יחידי בלילה,
אהלן בבית הקברות,
המקרע את כסותו.
יש כל מיני פעולות מסוימות שיש. אז זה לגבי שוטה.
יש כאן מחלוקת בין רב הונא לרבי יוחנן.
רב הונא אומר ששלושת הדברים האלה שנזכרים בברייתא
צריכים להיות ביחד כדי שהוא יהיה נקרא שוטה.
רבי יוחנן אומר שמספיק שיהיה רק אחד מן הדברים האלה, ושוב יש אחר כך עוד איזשהו גדר שוטה זה המאבד כל מה שנותנים לו, זה אולי דבר יותר נגיד מוכר שאנחנו יכולים אולי להבין, אז זה פחות או יותר הדברים לאן יחידי בלילה,
לאן בבית הקברות, יוצא יחידי בלילה מקרע את כסותו,
אלה הדברים שמאפיינים ומגדירים את השוטה.
זה באמת דבר שצריך להבין על מה מדובר פה.
בדרך כלל אפשר להבין ששותה הוא חסר דעת.
ששותה הוא חסר דעת.
אולי גם הקטן הוא חסר דעת.
אבל הנה למשל לגבי הקטן.
אנחנו אומנם יודעים שעד גיל 13 הוא פטור ממצוות והוא לא יכול לעשות קניינים, לא יכול לעשות קידושין.
לא יכול לעשות.
אבל אי אפשר להגיד שאין לו דעת.
אנחנו יודעים, ילד קטן אפילו בפחות מגיל מצוות, אולי הגמרא בעצמה מדברת על זה.
יש מה שנקרא גיל הפעוטות,
ופה בדף המקורות אני מציין פה את ההלכה שמופיעה בעניין הזה בשולחן ערוך לגבי הקטנים,
כיוון שיש גיל הפעוטות שתיקנו חכמים שמקחו מקח וממכרו ממכר.
זאת אומרת שאנחנו לא אומרים שלא דעת, אני עושה דבר מעניין,
שבעצם אנחנו מכירים בזה שיש לו דעת, אם בודקים אותו ורואים שהוא ילד מבין וחכם,
הוא מבין דברים.
אז אם הוא מבין דברים,
אז במדרבנן יש לו מקח, יכול לעשות קניינים.
זה מה שאנחנו בעצם אומרים לגבי הקטן.
אז למה בכל זאת אין לו קניינים מדאורייתא? הרי יש לו דעת.
אז אנחנו רואים שזה לא רק קשור בדעת.
יש כאן, במידה מסוימת זה אחד מהדברים המעניינים הנלמדים פה בסוגיה, כפי שאני רוצה להדגיש.
המושג דעת זה מושג בוודאי חשוב שמי שאין לו דעת אז אין לו באמת דעת והוא לא ראוי להצטרף אולי לשום דבר אבל יש כאלה שיש להם לכאורה דעת ובכל זאת לא מצטרפים כמו קטן שהוא יכול להיות קטן פיקח וחריף אבל בכל זאת הוא קטן
זאת אומרת יש איזה כללים במסגרת של החברה הנורמלית שצריכים להיות אנשים עם גדרים מסוימים והנה לגבי זה לכן קטן הוא לא נכנס במשבצת הזו
ייתכן שזה מהווה גם איזשהו מבוא ומסביר גם את העניין של השוטה.
כי הדוגמאות כאן, כשנחזור בחזרה אל הדוגמאות של השוטה, שנזכרו פה בגמרא,
איך כתוב כאן,
היוצא היחידי בלילה, לאן בבית הקברות, המקרע את כסותו,
יכול להיות עוד כל מיני דברים מהסוג הזה.
זה לא מדובר פה על אנשים שאין להם דעת,
זה בעצם מדובר פה, אם רוצים להבין על מה מדובר פה, מדברים פה על משוגעים.
אדם שהוא משוגע,
אולי זוהי הגדרה לא יפה אבל זוהי בעצם הגדרה של שוטה לפי הפירוש של הגמרא
עושה דברים משונים אז יש מחלוקת האם זה כל הדברים הוא עושה מה שכתוב פה או שרק עושה דבר אחד מתוך הדברים האלה
אבל בעצם זה אדם משוגע
שהוא באיזשהו מקום יש לו איזה מין שיגעון ללכת לישון בבית הקברות לדוגמה ניקח את זה כדוגמה שבאמת נראית משונה אדם הולך לבית הקברות לישון נו אין לו מקום אחר ללכת לישון רק בבית הקברות
אז בשביל זה הוא משוגע.
אבל חוץ מזה, כשהוא אחרי הלילה בבוקר, יכול להיות האדם הזה אדם רגיל,
שיכול לדבר, שואל כעניין ומשיב כהלכה,
יכול להיות שהוא בן אדם עם שכל טוב, יכולת הבנה ועם שיחה,
הוא משוגע לדבר אחד אפילו.
המשוגעון הזה, אם הוא לדבר אחד או לכמה דברים, כמו שכתוב פה,
מוציא אותו במסגרת, מהמעגל של האנשים הנורמליים.
זאת אומרת, יש כאן גדר של משוגע,
שזה באיזשהו מקום מן הדברים,
ואז ממילא אנחנו עוד אפילו לא יכולים לומר בוודאות שמדובר פה,
כשמדברים על שוטה שהוא חסר דעת,
אלא מדברים על שוטה במובן הזה שהוא לא שייך למעגל של האנשים הנורמליים.
ככה נראה לי בהגדרה הפשוטה.
בתוך הדברים האלה מה שמעניין לראות,
הדיון בגמרא במסכת חגיגה, אז על מה הגמרא במסכת חגיגה מדברת?
היא מדברת על מצוות ראייה, כי הרי זה מה שדובר פה בסוגיה.
זאת אומרת, פה מדובר על שוטה שפטור מן המצוות.
על השוטה שפטור מן המצוות,
כי זה הסוגיה.
מעבר לזה,
כשמעיינים בפוסקים ברמב"ם ובשולחן ערוך,
אז רואים שהם מזכירים את הדברים האלה לגבי עדות,
בהלכות עדות גם ברמב"ם וגם בשולחן ערוך,
וגם בהלכות שחיטה.
שם נזכרים הדברים האלה,
כיוון שצריך ממילא להבין שבהלכות עדות
יש באמת סברה חזקה לא לקבל אדם שהוא משוגע,
זה בעצם יותר פשוט להבין שהוא פסול לעדות מאשר שהוא פסול לדברים אחרים.
כי עדות זה בעיה בן אדם, אנחנו צריכים לסמוך עליו לגבי דברים אחרים.
בן אדם שהוא משוגע לדבר אחד, מי יודע אם הוא לא משוגע לדבר שני, ואז ממילא הוא לא יהיה ראוי בכלל להעיד.
ולגבי שחיטה אולי גם,
כי בשחיטה אתה צריך לסמוך עליו, ואי אפשר אולי לסמוך עליו.
אבל זה עוד לא אומר שיהיה אדם הזה פסול לדברים אחרים אולי כל כך בוודאות. ואולי יש הבדל בין דבר לדבר.
על זה מעיר הנודע ביהודה בתשובה שלו,
שזה נקרא בתשובות נוספות,
תשובה מספר ט',
הוא אומר הנודע ביהודה שבעידוד יש יותר מקום לפסול מאשר בדברים אחרים.
יכול להיות שבדברים אחרים המשוגע צריך להיות משוגע באמת
לפי ההלכה על כל הדברים ורק לגבי עדות
אז מספיק שהוא משוגע לדבר אחד
כפי שאפשר לדייק מלשון הרמב״ם שמדובר על משוגע לדבר אחד ולא מדובר דווקא, זאת אומרת אם הגמרא דיברה אם הוא משוגע לדבר אחד או לכמה דברים לגבי עדות הוא לוקח את הדעה הקיצונית לחומרא שאפילו רק לדבר אחד הוא פסול כי לגבי עדות הוא פסול יותר.
זה באיזשהו מקום אנחנו מוצאים שבעדות יש באמת החמרה וכפי שאמרנו הרמב״ם מדבר בהלכות עדות
ודברים אחרים אנחנו באמת לא יודעים.
אין לנו ידיעה.
הרבה פעמים נזכר בהלכות, תכף נדבר על זה,
יש מושג שוטה, השוטה נזכר בכל מקום, בהרבה מקומות.
אבל על איזה שוטה מדברים כבר לא כל כך מפורט כמו שמפורט בהלכות עדות,
גם בשולחן ערוך וגם ברמב״ם.
אבל בהלכות עדות גם ברמב״ם וגם בשולחן ערוך הם נכנסים ומביאים עוד דבר.
מוזכר שם גדר נוסף.
בהתחלה מדברים על השוטה,
שהוא בעצם כמו שהגדרנו אותו המשוגע,
ויש מה שנקרא פתאים, פתי.
הפתי הזה הוא גם כן פסול לעדות.
כאן צריך להבין מה ההבדל בין פתי לבין השוטה שהזכרנו מקודם.
האם יש הבדל?
כי כשהרמב״ם מדבר על הפתי אז הוא באמת אומר עליו שהוא פסול לעדות.
שוב הוא מזכיר שהוא פסול לעדות פתי.
מה זה פתי?
הדבר הזה מוסבר על ידי אסמה,
מובא בדף המקורות בשולחן ערוך בחושן משפט, סימן ל"ה,
על הפתי.
ובכן הפתי הזה, לפי דעתי,
מתקבל מאוד העניין שהפתי זה באמת מה שאנחנו קוראים היום מפגרים.
שיש אדם, אנשים עם פיגור שכלי,
יש פיגור שכלי גדול ויש פיגור שכלי קטן,
ויש פיגורים, הוא לא משוגע,
ממש לא,
אבל הוא מפגר.
וכיוון שהוא מפגר, השאלה אם הוא נכלל בגדר של שוטה לצורך הדברים האלה.
זה באמת,
ברמב"ם, כפי שאמרתי, הוא מזכיר את הפתאים האלה לעניין עדות.
אז שוב, לגבי עדות,
זה באמת נראה פשוט שאי אפשר לסמוך על אדם שהוא מפגר.
עדות זה דבר רגיש יותר.
צריך להגיד בן אדם שהוא מבין ויודע להגיד מה שקשור לשני ולהגיד דברים ברורים.
ואי אפשר יהיה לסמוך על אדם שהוא מפגר.
אבל לגבי דברים אחרים זה לא אומר שהפתי הזה נפסל.
זאת אומרת שפתי הוא אולי שונה משוטה במובן הזה,
אם אנחנו חוזרים ודנים, השוטה הוא המשוגע הזה,
שחוץ מהשיגעונות שלו,
חוץ מהשיגעונות שלו,
אז הוא בדברים אחרים אולי מבין לעניין, הוא אדם אפילו חכם ומבין,
אדם שאתה אולי מי שנפגש איתו אפילו לא ידע שיש לו שיגעון למשל לישון בבית הקברות
לא יהיה לו את ה... הוא לא ידע מזה כי הוא ירגיש שהוא מדבר עם אדם כרגיל
לעומת הפתי שהוא לא מדבר כרגיל
אבל אם אתה מלמד אותו ומחנך אותו אז הוא בסופו של דבר מבין הוא לא מבולבל
הוא יודע מה כן ומה לא גם מבחינתו
ולכן לגבי פתי יש מקום מצד אחד לראות אותו
במצב נחות מהמשוגע הזה השוטה,
אבל מצד שני אפשר להגיד שהוא במצב יותר טוב.
דהיינו, יש לו יותר יציבות.
והיציבות הזו מאפשרת לעשות איתו דברים שלא עושים עם השוטה.
השוטה יוצא מהמעגל החברתי, כפי שאמרנו.
הפתי, היות שהוא בבעיה של חולשה בדעת,
בפיגור, כתוצאה מהפיגור,
יכול להיות שהוא ראוי למשל לעשות חליצה.
ועל זה מדבר שו"ת מוהרית.
מדברים על זה, הפוסקים הרבה, על השוטה,
על אדם כמו זה,
בתשובות שמובאות פה, גם של מוהרית, גם בדברים שמובאים בסמא,
ושוב, גם בדברים שמובאים בשו"ת אגרות משה.
הדברים האלה נידונים, יש עליהם קצת מחלוקת,
זה לא הולך כל כך פשוט,
אבל הרעיון הוא שהפתי הזה,
שהוא כמו שאני מפרש אותו, המפגר הזה,
הוא יכול לעשות חליצה כיוון שבסופו של דבר יש לו את הדעת לפי דרגתו
והוא לא יוצא מהמעגל. זה מעניין.
ורק מה שנאמר ברמב״ם שהוא פסול זה לעניין עדות.
כי בנושא של עדות המצב באמת יותר רגיש ויותר סביר שלא נקבל אדם שהוא פתי לגבי עדות. זה לא.
אבל לעשות למשל חליצה שמסבירים לו מה לעשות
אז יכול להיות שבאמת החליצה.
וזה ככה נראה בפוסקים.
שאלות כאלה לפעמים צצות כאשר מדובר על אישה שזקוקה לייבום וחליצה והאח הוא מצב כזה של פיגור ואז השאלה היא כאשר עומדת לנגד עינינו האישה הזו שלא תהיה הגונה באים הפוסקים ומקלים ולכן בתשובה הזו שגם של מעריץ וגם של אגרות משה בתשובה מאוחרת שהוא מסתמך על המעריץ והוא באמת דן על העניין הזה באריכות ומסביר לא כל כך באריכות אפילו ומסביר למה הוא מקל בעניין הזה של הפתי הזה
כפי שאנחנו קוראים לו, לגבי העניין של חליצה שהוא יוכל לעשות. זאת אומרת שיש הבדל בין פתי לשוטה,
למרות שבהלכות עדות הם נמצאים באותה משבצת לגבי פסול עדות.
יותר מזה, כדאי להתבונן. יש, כמו שאמרנו, השוטה, חירש, שוטה וקטן נזכרים בהרבה סוגיות.
דוגמה של קידושין,
גמרא ביבמות דף קי"ב עמוד ב',
שוטה לא יכול לעשות קידושין.
מי זה השוטה שלא יכול לקדש?
מי הוא השוטה שהקידושין שלו לא שווים שום דבר?
שם באמת
בשולחן ערוך לא מפורט מה שמפורש בהלכות עדות,
אבל הרי מה הוא משוטה?
והרימה אומר שהוא באמת משוגע בכל דבר.
וכאן מצוררת השאלה אם זה אותו דבר כמו שאנחנו למדנו במסכת חגיגה או לא.
וזה באמת מתברר כמחלוקת.
כי שוב, לגבי הפתי,
לגבי הפתי,
שהוא כמו שהגדרנו אותו כמפגר,
שם רוצים להגיד הפוסקים באמת שיש קידושין,
שיכול להיות קידושין, לא יודע אם זה מומלץ תמיד,
אני לא נכנס לזה,
אבל מבחינת חלות הדבר דווקא יש אולי קידושין, כי זה לא דומה ללכות עדות כמו שהגדרנו את זה מקודם.
לעומת זאת,
לעומת זאת, לגבי המשוגע של מסכת חגיגה, המסכת שלנו,
המשוגע הזה שלן יחידי בלילה,
האם הוא יכול לעשות קידושין או לא,
זה באמת מחלוקת בין הפוסקים האחרונים, כפי שמצוין בדף המקורות.
בערוך השולחן אומר, לא, אין בעיה,
הרי יש לו שכל טוב.
בעוד שקורבן נתנאל ציינו פה בדף המקורות על הראש במסכת יבמות,
הוא אומר שכמו שמסכת חגיגה הוא נקרא שותה, גם כאן הוא נקרא שותה.
זאת אומרת ששוב, כמו שאמרנו,
יש פה מקום להצתכלות בשני מובנים,
כי מסוגייתנו, משמע,
הרי לכאורה פה בסוגיה מדובר על מצוות. אז משמע שהמשוגע הזה פטור ממצוות.
אז מה, אין לו דעת, כמו שאמרנו? אמרנו, יכול להיות שיש לו דעת, אבל הוא משוגע.
אז הוא מחוץ למעגל.
אז הוא פטור ממצוות. אז בוא נגיד שהוא רק פטור ממצוות, אבל קידושין הוא יכול לעשות.
אולי.
זה אולי מה שמתכוון ערוך השולחן לומר.
או שאולי, כמו שהוא פטור ממצוות, הוא גם לא יכול לעשות קידושין. ולא בגלל שאין לו דעת, אלא בגלל שהוא נמצא מחוץ למעגל.
יש דבר כזה.
אבל מי שלא יוצא מהמעגל, אף על פי שאין לו דעת, אבל יש לו דעת קלושה
לגביו לא צריך לומר את זה בכלל, ולכן רק לגבי עדות אנחנו נגיד שהוא פסול.
אז זו אולי באמת הגדרה שאולי לא משתמשים בה יותר מדי, אבל מעניין שמחלוקות יש פה.
האם הדבר שנאמר פה משמעותו רק לגבי עדות,
או אולי בוודאי לגבי עניין של פטור ממצוות, או גם לקידושין,
כמו שאמרנו על החלצה.
הדברים האלה צריכים להתברר,
ולמען האמת,
גם בשולחן ערוך כתוב שבסופו של דבר הדיין צריך להחליט ולראות עם איש לא עסק פה בסופו של דבר בהגדרה שלו. אז איזה הדברים בכל אופן שייכים למסכת חגיגה ואנחנו נישאר בזה בעזרת השם.
