שלום לכולם אנחנו לומדים את הסוגיות שאנחנו מפעם לפעם סוגיות שנמצאות במסגרת הדף היומי
דף היומי שאנחנו נמצאים לידו עוסק היום במסכת מגילה
ואני רוצה היום לדבר על סוגיה בעצם אחת שהיא בעצם שתיים שהיא בעצם שלוש סוגיות
שעוסקות בעניינים של חיוב של נשים בכותרת אני רושם חיוב של נשים במגילה
חיוב של נשים בקריאת התורה וממילא גם חיוב של נשים בזימון, שזה נושא להבדיל משתי הסוגיות הראשונות שהן במסכת מגילה,
הרי הסוגיה של זימון נמצאת במסכת ברכות,
אבל היא משתלבת בעיון שאנחנו מעיינים, אנחנו נחושב שצריך לשלב ולראות
איך שהדברים משתלבים בכל הסוגיות.
הדבר, אם אנחנו מתחילים במסכת מגילה,
אז הרי הדבר המעניין הוא שנשים חייבות במקרא מגילה,
זה מופיע בדף ד' עמוד א' במסכת מגילה,
נשים חייבות, אז לכאורה החיוב שלהן
הוא חיוב רגיל של נקרא מגילה.
בכל זאת אנחנו רואים מצד אחד,
וזה בדברי התוספות שם, בדף ד' עמוד א', מה שמצוין בדף המקורות,
מצד אחד אנחנו רואים שאף על פי שלכאורה זה החיוב באותה רמה, בכל זאת יש בשם בעל הלכות גדולות
שאומר שזה לא בדיוק אותו חיוב,
זה דבר שצריכים להסביר אותו,
כי אם חייבות אז למה בכל זאת לא חייבות באותה רמה,
אם יש איזשהו הבדל בחיוב ואיזה מין גדר חיוב זה שהוא אומר שהחיוב של אנשים הוא רק לשמוע ולא לקרוא,
זה דבר שצריך להסביר.
לעומת זאת יש מצד שני דיון אם האם נשים מצטרפות למניין שצריך למגילה,
כי יש עניין שאנחנו יודעים שהחיוב של מגילה זה
אמנם חיוב גם של כל יחיד ויחיד,
אבל יש עדיפות לקריאת מגילה במניין,
או בעיקר ובייחוד כאשר מדובר על קריאה של מגילה שלא בזמנה,
שאז החיוב במניין הוא עיקרי.
ואז השאלה אם נשים מצטרפות להשלים למניין,
זה דבר שלכאורה לא שמענו עליו בדברים אחרים.
ובכל זאת ברן, כפי שמופיע פה בדף המקורות,
ובשולחן ערוך, בדברי ערימה,
גם מצוין בדף המקורות,
אנחנו רואים שדווקא פה בעניין המגילה יש מי שאומר שדווקא נשים מצטרפות אפילו למניין של נחוץ למגילה, כשנחוץ מניין למגילה.
ובכן מצד אחד כאילו דרגת חיוב פחותה,
מצד שני יש מי שאומר שיכולות להצטרף אפילו למניין,
דבר שלא מוכר לנו בדרך כלל בדברים אחרים.
אז העניין בעצם דורש לימוד ועיון גם מהצד של אלה שאומרים,
את הצד הגורע מחיוב של אנשים שזה בעצם אין על זה יותר מדי דיבורים אבל אני חושב שאפשר להסביר את זה על רגל אחת שעניין של המגילה יש פה באמת שתי בחינות יש מצווה לשמוע את המגילה מהבחינה הזו של מצד הודעה על הנס כדי לזכור את הנס של פורים ומצד שני יש גם במגילה מהגמרא לפי הגמרא
שהגמרא אומרת שקריאת המגילה נחשבת גם למין חלופה של אמירת הלל,
של קריאת ההלל שלא אומרים בפורים.
אז ממילא באמת אפשר להסביר שאם האישה חייבת, היא לא חייבת בבחינה הזו של קריאת ההלל,
מפני שקריאת ההלל זה כבר שוב חוזר להיות מצוות עשה שהזמן גרמה,
שנשים פטורות,
ולכן החיוב שלהם הוא רק באמת לשמור.
האם מדובר על ההלל, אני חוזר רק שוב,
זה באמת גדר שצריך לומר, כי זה כמו תפילה.
בעוד שבעניין של ידיעת המגילה וזיכרון האמנס,
זה דבר שמספיק לשמוע.
לכן אולי זה ההסבר של השיטה שגורעת מהחיוב של אנשים.
לעומת זאת, אלה שנותנים את אותה דרגה ואומרים שאפשר אולי לצרף אותה למניין, משמע שלא סוברים ככה,
אלא סוברים שהחיוב הוא של אנשים הוא באותה רמה, ולכן גם יכולות להצטרף למניין.
למניין וכאן צריך להסביר את זה לפי מה שנלמד בסוגיה אחרת.
כוונתי בדף המקורות, באמת כפי שהזכרתי,
ציינתי את הסוגיה במסכת ברכות.
דווקא במסכת ברכות אנחנו יודעים שיש דיון לגבי חיוב של הנשים בברכת המזון במסכת ברכות בדף מ"ה,
ושם נאמר שנשים מזמנות לעצמן.
השאלה היא אם נשים מזמנות לעצמן, הן גם יכולות נשים להצטרף לזימון,
אפשר לצרף אותם לזימון.
בדרך כלל אנחנו מבינים שלא, שהן מזמנות רק לעצמן. ובכל זאת יש בדברי הראשונים,
כמצוין בדף המקורות, שזה מובא בדברי הטור ומובא בדברי המרדכי,
יש אומרים שנשים יכולות להצטרף לזימון של שלושה ויש אומרים שיכולות אפילו להצטרף לזימון של עשרה. אמנם בהלכה למעשה אנחנו לא מכירים את הדעות האלה,
אבל הנה הן נזכרות ונדונות ונאמרות על ידי גדולי עולם,
שנשים כן מצטרפות לזימון.
אבל אלה שחולקים באמת מתוך דבריהם,
אנחנו יכולים ללמוד על שלוש סיבות. כאשר אנחנו מדברים על כך אם נשים מצטרפות או לא מצטרפות,
אפשר למנות שלוש סיבות שיכולות לגרום לשינוי ולעובדה שנשים לא יכולות להצטרף.
כמו שאמרנו מקודם לגבי קריאת המגילה,
יכול להיות שהסיבה היא מצד דרגת החיוב.
האם זה דרגת חיוב זהה השבה לאיש ולאישה? אולי לא.
אז כמו שאמרנו לגבי המגילה שיש מי שאומר ככה,
ככה יש מי שאומר,
גם לא אומר זה דווקא משמע בגמרא במסכת ברכות בדף מ"ה,
שחיוב הנשים מברכת המזון הוא רק חיוב מדרבנן ולא חיוב מן התורה.
ולכן יוצא שכיוון שדרגת החיוב של הנשים הוא פחות מהחיוב של הגברים,
לכן הן לא יכולות להצטרף, כי בצירוף צריך לצרף את מי שהוא נמצא באותה דרגה. אז זו סיבה אחת.
סיבה שנייה באופן מיוחד לגבי הזימון יש דעה שאומרת
שיש בזה להקפיד באופן מיוחד שלא יצטרפו כי בזימון זה באיזשהו מקום הרי מבטא התחברות של סעודה והתחברות של סעודה בין גברים לנשים יש בו באמת איזושהי בעיה מן הבחינה של צניעות
נאמר בסגנון הזה ולכן באמת לא שייך
בזימון לצרף אלה שסוברים שלא מצרפים נשים לזימון אז הם אומרים גם את הנימוק הזה וזה מובא במאירי כפי שזה מובא פה בדף המקורות.
אז זה באמת, זה שתי סיבות
שאנחנו יודעים שבגללם נשים לא מצטרפות אפילו לדבר שלכאורה הן חייבות והנה יש לנו נושא שלישי,
הנושא השלישי זה נושא שנזכר לגבי קריאת התורה דבר מעניין בגבי קריאת
התורה ואנחנו על זה שוב הגענו למסכת, חזרנו וחזרה למסכת מגילה.
כאן אנחנו באמת רואים במסכת מגילה את העניין של,
במסכת מגילה אנחנו רואים את העניין של קריאת התורה בהמשך המסכת, זה נזכר כדבר עקרוני בדף ל"א בהמשך ועוד קודם בדף כ"ג יש את העניין של קריאת התורה והנושא הזה של קריאת התורה הוא באמת חיוב של ציבור.
אנחנו יודעים שיש חיוב של קריאת התורה בציבור,
ובדף כ"ג עמוד ב' במשנה נאמר גם שאין קוראים בתורה,
יש שם רשימה שלמה של דברים שאין עושים אותם אלא בעשרה.
בין הדברים הנזכרים זה גם עניין של קריאת התורה,
וצריך בירור מה באמת הסיבה שקריאת התורה דווקא בעשרה,
ואז אנחנו צריכים להפך, להבין מתי צריך עשרה. הגמרא בעצמה שם בדף כ"ג במסכת מגילה,
אומרת שזה עניין של דבר שבקדושה, אם אני אקח למשל, אם אני אקרא את הגמרא בדף כ"ג עמוד ב',
אנחנו קוראים במשנה שם
אין פורסין על שמעה ואין עוברים לפני התיבה ואין עושים את כפיהם ואין קוראים בתורה ואין מפטירים בנביא ואין עושים רשימה שלמה,
עליהם כל אלה כתוב שאין עושים פחות מעשרה והגמרא אומרת מנה אני מילא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן
דאמר קרא ונקדשתי בתוך בני ישראל כל דבר שבקדושה לא יהיה פחות מעשרה.
אז הגמרא אומרת את זה, השאלה אם הגמרא אומרת את זה על כל הפרטים שנמצאים באותה רשימה או רק על חלק מהם.
וזה כשלומדים את הרמב״ם בפירוש המשניות על המשנה הזו בדף כ"ג, שוב עיינו בדף המקורות,
הרמב״ם משמע מתוך דבריו שהכותרת של אין דבר שבקדושה מתייחסת לכל הפרטים,
גם לעניין הזה של קריאת התורה.
לעומת זאת זה מעניין לראות בדברי הר"ן על הריף בדבריו שהוא באיזשהו מקום כאילו מסביר לנו שאין קוראים בתורה בפחות מעשרה מפני שככה התקנה נתקנה שהתקנה נתקנה לקריאת התורה שיקראו אותה בציבור.
זאת אומרת הוא לא מזכיר את העניין של דבר שבקדושה.
זאת אומרת כאן אנחנו נפגשים עם ככה עם סיבה נוספת שיש בזה עניין של עשרה
ושבכלל בעניינים של צירוף שממילא אולי זה משפיע גם על עניין של הנשים בהרבה סוגיות מפני שכשאנחנו אומרים שאין דבר שבקדושה פחות מעשרה לפי הלימוד של הגמרא זה המקור שלנו לגבי מניין בתפילה בקדיש ובקדושה ששם באמת העניין של דבר שבקדושה צריך להיות בעשרה גברים כפי שאנחנו יודעים בהלכה הנוגעת לאמירת קדיש וקדושה עכשיו השאלה האם העניין הזה גם נוגע לקריאת התורה
ולברכת המזון. למשל, ברכת המזון, האם בברכת המזון כשדיברנו מקודם זה גם כן קשור לעניין של דבר שבקדושה?
לכאורה לא, לכאורה זה זימון וברכת המזון באמת לא.
אבל אנחנו יכולים לראות וללמוד שבדברי הראשונים והפוסקים העניין הזה שנוי במחלוקת.
אם אני חוזר בחזרה לעניין של הזימון,
אם אני מעיין בדברי הרמב״ם
בהלכות ברכות,
אז אני מוצא בדברי הרמב״ם שהוא אומר שנשים
שמזמנות אפילו לעצמן לא יזמנו אבל בשם, דהיינו בעשרה מה שאנחנו אומרים ברוך אלוקינו,
זה לא לומר.
ואז השאלה היא מדוע לא,
מפני שצריך להבין שזה נקרא דבר שבקדושה. זאת אומרת שאם אומרים בעשרה, מה שאומרים בעשרה זה דבר שבקדושה שלא שייך במניין של נשים.
אבל אחרים כפי הנראה חולקים על זה,
כנראה שיכול להיות שעצם הברכה שאומרים זה לא נקרא דבר שבקדושה,
דבר שבקדושה זה שייך רק כשאומרים יתגדל ויתקדש או קדוש קדוש קדוש קדוש זה נקרא דבר שבקדושה אבל עצם האמירה של ברכה נברך לאלוקינו אולי זה לא נקרא דבר שבקדושה ולכן אנחנו מוצאים בזימון כבר שיש ראשונים שאומרים שנשים מצטרפות אפילו לעשרה
זה בזימון ואותו דבר כשאני בא וחוזר ודן לגבי קריאת התורה בקריאת התורה האם זה דבר שבקדושה
לכאורה לפי הרמב״ם גם כאן זה דבר שבקדושה
מדוע זה נקרא דבר שבקדושה. בדברי המאירי נמצא שהמאירי מסביר דבר שבקדושה בגלל הברכה שאומרים ברכו את השם המבורך.
זאת אומרת האם האמירה של ברכו את השם המבורך,
מה שאנחנו אומרים לפני קריאת התורה, כל העולים לתורה,
האם זה מעמיד את העניין ברמה של דבר שבקדושה?
אולי יכול להיות לא בהכרח.
זאת אומרת שכנראה לא כולם סוברים את זה.
הזכרתי כבר את הר"ן, שהר"ן אומר שהברכה שמה שצריכים עשרה בקריאת התורה זה לא מפני שזה דבר שבקדושה אלא בגלל שככה נתקנה התקנה יש תקנה של קריאת התורה אומר הר"ן זו תקנה של ציבור זה לא תקנה של יחידים אלא תקנה של ציבור זה כשלעצמו חידוש מעניין אבל הוא מעניין באופן
מיוחד כי הוא מלמד ממנו אפשר ללמוד עוד הלכה שגם כן מצוינת פה בדף המקורות זה גמרא במסכת ברכות גם כן בדף ח' שם אנחנו רואים שמופיע וזה מופיע בהלכה בשולחן ערוך שאדם שהוא למשל תלמיד חכם והוא מאוד לומד איזה סוגיה של גמרא למשל והוא עסוק בסוגיה הזו אז יכול בזמן קריאת התורה לא להקשיב לקריאת התורה אלא להתעסק בלימוד העיוני שהוא עסוק בו בסוגיה של דברי תורה אחרים
או איזו סוגיה בגמרא למשל וזה דבר שהוא מעניין הרי למה הוא יכול לעשות את זה הרי יש עכשיו מצווה של קריאת התורה אבל לפי ההסברה של הר"ן אנחנו מבינים את זה כי המצווה של קריאת התורה היא מצווה של ציבור צריך לקרוא בתורה בציבור אבל זה לא מצווה של יחידים אז ממילא סתם אדם מקשיב לקריאת התורה אדם שהוא תלמיד חכם שיש לו איזו סוגיה חשובה לעיין לא נורא ככה זה יוצא שם לפי הגמרא רב ששת לא הקשיב לעניין של קריאת התורה זאת אומרת שעניין של קריאת
התורה זה עניין של ציבור ואז אנחנו בעצם צריכים להבין מה זה הרעיון הזה שזה עניין של ציבור מה זה הרעיון הזה שזה עניין של ציבור אפשר לראות את זה לפי המגן אברהם בסימן רפ"ב גם זה מצוין פה בדף המקורות המגן אברהם באמת מסתפק בהגדרה של עניין של קריאת התורה האם קריאת התורה זה עניין של מצווה של תלמוד תורה או שקריאת התורה זה משהו אחר זה כמו
משהו מן מעמד הכאל זוטא.
מעמד הכאל זה מעמד החשוב והגדול שזה אחרי שנת השמיטה,
מוצאי חג הסוכות.
אז אומר המגן אברהם, אולי כל קריאת התורה זה כמו איזה מין הכאל כזה של הציבור.
זה מתאים למה שאומר הר"ן, שמצוות קריאת התורה היא מצווה של ציבור.
מצווה של ציבור זה מצווה של קריאת התורה.
ואז ממילא יש נפקא מינא, לפי המגן אברהם, אם אישה חייבת בקריאת התורה או לא.
הוא אומר, אם זה מצוות תלמוד תורה,
אז אישה פטורה מתלמוד תורה אבל אם אישה אם זה מצוות הקהל מצוות הקהל שייכת גם לנשים אז ממילא אומר לפי זה המגן אברהם שנשים אולי חייבות בקריאת התורה לא שמענו על כך שנשים חייבות בקריאת התורה תמיד אולי הרבה נשים שומעות קריאת התורה בשבת אבל ביום חול בשני וחמישי לא שמענו שמקפידות אבל בכל אופן לפי המגן אברהם יכול להיות שכן היו צריכות להתחייב אם היינו הולכים בשיטה הזו
שזה מעניין של ציבור ואז ממילא אם אומרים
באמת שזה עניין של ציבור אז אולי באמת אישה יכולה להצטרף למניין עשרה בשביל קריאת התורה למשל אם יש חסר מניין לקריאת התורה אז אולי צריך גם אישה זה נשמע אולי קצת מוזר אבל לכאורה לפי המגן אברהם בעקבות ההגדרה של הר"ן אז באמת יכול להיות שזה נכון אנחנו הרי יודעים גם שכתוב בגמרא שנשים עולות למניין שבעה בכלל אלא רק מפני כבוד הציבור לא יעלו
וזה עצמו מראה שיש שייכות לנשים לעניין הזה של קריאת התורה.
וזה באמת דבר שצריך עוד ללמוד ולעיין,
איך זה מסתדר באמת לפי ההגדרות שאמרנו.
כי אם זו הגדרה של תלמוד תורה,
אז איחור האישה הרי פטורה באמת מתלמוד תורה.
אבל אם זו הגדרה כמו מעמד הקהל,
אז אישה כן אולי חייבת בעניין של קריאת התורה.
אז הדברים הם באמת קצת ארוכים,
וצריכים עוד הרבה עיון אבל לא נוכל פה להאריך בזה, כי בדף המקורות יש כמה מקורות מעניינים שכדאי לעיין בהם בדברי הר"ן והמאירי כפי שמצוים בדף המקורות על העניין הזה לראות את הדברים שהם אומרים כל אחד לפי דעתו
שזה מתייחס לעליית הנשים כאשר מדובר לפי המנהג הקדום שהיו קוראים בתורה
והיה רק הראשון מברך והאחרון מברך,
ולעומת המצב היום שכולם מברכים, כל העולים לתורה,
האם זה משנה משהו לגבי אנשים או להפך?
ובעצם פה ערן ומאירי אומרים דברים הפוכים.
לפי ערן,
בגלל שכולם מברכים אז אישה כבר יכולה גם,
יכולה לעלות לתורה ולברך, ככה הוא אומר.
בעוד שהמאירי אומר שכיוון שמברכים אז אישה לא יכולה לברך, כיוון שהיא לא יכולה להוציא ידי חובה את הציבור.
זה דבר שצריך לעיין בו ועוד ללמוד ולא נוכל פה במסגרת הזו להעריך בזה למרות שלפי דעתי יש פה דברים עמוקים ויפים שמסבירים את ההבדלים בהגדרה של קריאת התורה כפי שזה תלוי במה שאמרנו האם זה מצוות תלמוד תורה או שזה מין מצווה של מעמד כמו מעמד עקל.
אני אשאר בזה בינתיים והלומד ימשיך בוודאי ללמוד ולעיין וימצא את הדברים בצורה מאוד יפה וטובה בעזרת השם.
של של של של של של
