שלום לכולם,
הדף היומי שאנחנו משתדלים ללוות אותו,
אז נמצא עבר ממסכת תענית למסכת מגילה,
והיות שזה עכשיו לא פורים,
אז לכן בחרתי ללמוד סוגיה אחת ממגילה, שאולי קצת מתקדמת בהמשך הדפים.
בכוונתי לסוגיה בדף י',
בדף י', מתחילה שם הסוגיה בעניין של ירושלים,
ירושלים וקדושתה,
אם היא קיימת בזמן הזה או לא קיימת בזמן הזה, וזו סוגיה ששייכת גם אולי לימים האלה, שאנחנו אומרים את השיעור,
לימי בין המצרים, שאנחנו עוסקים בעניין של חורבן ירושלים ומצפים לחורבן המקדש,
מצפים לישועה לבניין המקדש,
אז העניין של הקדושה של המקום הזה,
ודאי שזה נושא ששייך לימים האלה,
ועל כך אני רוצה קצת לדבר, גם על קדושת ירושלים וגם ממילא על קדושת הארץ.
שני הדברים קשורים ולא לגמרי קשורים זה בזה. גם קדושת ירושלים מצד אחד, קדושת המקדש,
וקדושת הארץ, קדושת ארץ ישראל. בסוגיה פה המשנה בעצמה מדברת על קדושת ירושלים ומדברת מבחינה מעשית,
האם אפשר להקריב קורבנות אחרי החורבן,
ואפשר להקריב קורבנות מחוץ לירושלים.
כי כידוע, לפני בניין המקדש, לפני בניין המקדש בירושלים,
היה מושג שנקרא: "עותרו הבמות".
זאת אומרת, היה אפשר להקריב קורבנות
גם בכל מיני מקומות, לאו דווקא במקומה של ירושלים,
במקום המקדש.
אבל לאחר העניין הזה, לאחר שכבר קדשה ירושלים ונקבע הדבר שיש מקום המקדש,
אז זה נאמר במשנה פה שקדושת ירושלים אין אחריה היתר.
זאת אומרת שאי אפשר למצוא היתר לבנות, להקריב קורבנות בזמן, בירושלים, במקום אחר חוץ מירושלים.
ועל זה דנה הגמרא האם זה באמת דבר שהוא מקובל על כולם,
כי יש מי שאומר פה, אמר רבי יצחק,
שמעתי שמקריבים בבית חוניו בזמן הזה.
בית חוניו זה היה המקדש חוניו שהיה במצרים,
וזה אחד מהדברים שנדונים ונזכרים מפעם לפעם, גם בדף המקורות פה נמצא על איזה מקום בפסכת מנחות, הגמרא מדברת על זה,
זאת אומרת בכלל האם זה היה מקום של עבודה זרה או שזה היה מקום שבעצם היה מיועד לשם שמיים ואז הנה כפי שאנחנו רואים ישנה כאן איזושהי דעה בגמרא
שאומרת שזה בסדר כי אחרי, אולי גם שייך, גם בזמן לאחר קדושת שירושלים קדשה,
יש עליה היתר אולי להקריב קורבנות במקום אחר, גם במקדש של חוניוב. על זה דנה הגמרא פה ודווקא נראה שיש הסכמה בגמרא, בדף י' פה,
יש הסכמה שאין לה היתר. זאת אומרת שהנושא הזה נראה שאף על,
אין הסכמה, אין מי שאומר שאפשר יהיה להקריב מחוץ לירושלים ואז הנושא של מקדש חוניון נמצא דווקא במצב באמת לא ברור והדבר צריך לעיין בו בדברים, אם רוצים לעיין בסוגיה במנחות כפי שמצוין בדף המקורות שם אנחנו רואים שמצד אחד זה היה אולי מיועד לא לעבודה זרה אלא באמת לשמיים אבל יש דעה של תוספות מעניין שמסביר
שחוניו עשה את המקדש הזה בשביל הגויים,
שהם יוכלו להקריב קורבנות, להם מותר להקריב קורבנות גם מחוץ לירושלים.
לא מין הסברים מהסוג הזה, אבל משמע שאין היתר מוסכם,
אין מי שסובר שאפשר להקריב קורבנות מחוץ לירושלים.
וזה מביא אותנו ממילא לדיון האם קדושת ירושלים נשארה במקומה בתוקפה לגמרי או לא,
או שיש איזשהו חיסרון לאחר החורבן במקומה של ירושלים. על זה מפורסמת היא ביותר המחלוקת שבין הרמב״ם לרייבן בהלכות בית הבחירה, כמובן מצוין בדף המקורות.
כאשר הרמב״ם בא ואומר,
כמו שיש פה דעה של רבי יהושע בגמרא,
איך רבי יהושע אומר בגמרא: "שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית, אוכלים קודשי קודשים אף על פי שאין קלעים,
קודשים קלים ומצר שני אף על פי שאין חומה,
מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
זאת אומרת שיש פה ברור דעה של רבי יהושע שאומר,
לפי רבי יהושע הוא אומר שאפשר להקריב קורבנות וגם כשאין המקדש בנוי אז באמת אפשר להמשיך להקריב קורבנות והרמב״ם נוקט בלשונו של רבי יהושע וסובר באמת שקדושת ירושלים קדשה לעתיד לבוא. כדאי כאן לקרוא את הרמב״ם,
אני חושב שכדאי לצטט: "למה אני אומר" אומר הרמב״ם,
"במקדש בירושלים שקדושה ראשונה קדושתן לעתיד לבוא ובקדושת שאר הארץ זה לא קדושה לעתיד לבוא הקדושה הראשונה.
למה לפי שקדושת המקדש בירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה" כך אומר הרמב״ם.
והרי הוא אומר, "והשמעו תת-מקדשיכם ואמרו חכמים אף על פי ששוממים בקדושתן אין עומדים" זאת אומרת הקדושה של המקדש, זה מכוח השכינה.
והשכינה לא בטלה, משכינה כבר באה לו, עוזבת.
ואילו בקדושת הארץ, רק מפני הכיבוש בקדושה הראשונה,
וזו בטלה. בכל אופן זו דעתו של הרמב״ם.
הרייבד חולק עליו,
והרייבד סובר במידה מסוימת הפוך, הוא רוצה להגיד שאולי קדושת הארץ אולי אפילו נשארה,
ודווקא קדושת המקדש בטלה, דווקא רוצה להגיד שזה תלוי במחיצות,
דהיינו במחיצות של החומה של המקדש,
הקירות של הבניין הם אלה שקובעים את הקדושה בצורה מושלמת וכשאין מחיסות אז אין קדושה.
זה בעצם מחלוקת הרייבד והרמב״ם. אבל הנקודה היא שאיזה דברים מפורסמים כבר של הרב קוק זצל שמאוד עמד על כך שהמחלוקת היא לא קיצונית.
זאת אומרת שזה לא נכון לומר שאצל הרייבד אז זה לגמרי מותר במקום המקדש ובמקום הר הבית אלא זה לא באותה דרגה בשלמותה.
כמו שהוא מדייק בלשון הרייבד במקום הזה שזה לא,
אין חיוב כרת אבל יש איסור, זאת אומרת הקדושה במקומה עומדת.
ועל כך אני חושב שיש כמה ראיות נכונות שמוכיחות את הדבר הזה.
כי המחלוקת בין הרמב״ם לרייבד היא לא קיצונית מקצה לקצה אלא כפי שבדרך כלל מחלוקות נמצאות ככה על גבול דק.
והנקודה היא שאצל הרמב״ם קדושת ירושלים והמקדש נשארו במקומם וגם
אנחנו נתקף נדון על זה ונמצא שזה לא לגבי כל דבר,
ואילוצל הרייבד אתה אף אומר שאין קדושה אבל זה לא נכון שאין בכלל קדושה.
איך אני רואה את זה?
את זה אנחנו יכולים למצוא בהלכות אחרות של הרמב״ם. הרמב״ם בהלכות למשל של מעשר שני פוסק שאף על פי,
הוא אומר שלא אוכלי לכאורה איזה מקום להגיד שאפשר לאכול מעשר שני בזמן הזה בירושלים.
הכוונה בין החומות.
לכאורה אולי אפשר להגיד דבר כזה, שאפשר להקריב קורבנות בזמן הזה בירושלים.
אומר הרמב״ם שלא אוכלים מעשר שני אף על פי שקדושת ירושלים בשלמותה לכאורה קיימת.
והנה אנחנו רואים שבכל זאת זה לא ככה.
זאת אומרת למה? וכאן הם מסבירים את זה שהעניין של האכילה של מעשר שני זה כמו אכילת קורבנות.
ופה צריך להיות בית המקדש על מקומו ממש ולא רק מבחינת הקדושה שנשארה וכאשר אין מקדש אז אולי אין שמחה וכשאין שמחה אז אי אפשר לאכול קורבנות גם לא לאכול מעשר שני זה פחות או יותר מובא על פי הגמרא במסכת מכות בדף י"ט שם יש היקש כזה של מעשר שני לקורבן בכורות שהעניין תלוי בשמחה
אז זאת אומרת שגם לפי הרמב״ם,
אף על פי שהקדושה נשארה במקומה, הנה עובדה שיש חיסרון,
שאי אפשר לאכול מעשר שני בירושלים.
אבל מצד שני הרמב״ם בהלכה אחרת אומר שאין פודים מעשר שני בירושלים. ההלכה של מעשר שני היא שאין פודים מעשר שני אלא מחוץ לירושלים, רק כאשר נמצאים מבחוץ.
כשנמצאים בתוך העיר, אי אפשר לבדות, צריך לאכול את המעשר השני,
ובכן בתוך ירושלים אין פודים מעשר שני.
אז עכשיו השאלה,
בזמן הזה אפשר למדוד מעשר שני בירושלים או לא? אומר הרמב״ם אין פודים. זאת אומרת, אף פעם בשביל לא אוכלים,
יכולתי לחשוב אם ככה שזה אולי לא נחשב כאילו נמצאים בירושלים,
אז אולי אפשר, יכולנו לחשוב שבכל זאת יהיה אפילו שמותר יהיה לפדות, זה לא.
אין אוכלים אבל גם אין פודים.
ועל כך אנחנו לא רואים את הרייבד שהוא חולק.
אנחנו לא רואים שהרייבד חולק על העניין הזה.
זאת אומרת שהרייבד אף על פי שהוא בהלכה הראשונה שציינו אותה אומר לנו
שקדושת ירושלים כאילו הוא המקדש כבר לא כפי שהייתה אבל כפי שאמרנו זה לא לגמרי כי זה שלא אוכלים עשר שני בירושלים גם הרמב״ם מסכים אבל זה שגם לא פודים גם הרייבד מסכים זה שלא פודים זאת אומרת למה לא פודים?
זאת אומרת שגם לפי הרייבד אפילו בזמן הזה אנחנו יודעים שאין פודים
מעשר שני בירושלים כי בירושלים לא פודים מעשר שני. זאת אומרת, אף על פי שהקדושה של המקדש לא נשארה כפי שהייתה כבתחילה ושהיא תהיה בעתיד,
בכל אופן יש לה קדושה אפילו לפי דעת הרייבד.
איך אנחנו יודעים שהרייבד גם סובר ככה?
מתוך זה שהוא לא משיג על הרמב״ם בהלכות של מעשר שני.
זה בדרך כלל הכלל הידוע, כשהרייבד חולק על הרמב״ם הוא אומר את זה,
וכשהוא לא חולק אז אנחנו אומרים שגם רייבד מסכים לרמב״ם.
אז זאת אומרת שהצלחנו בדרך הזו לקרב את הדעות, דהיינו את הרמב״ם מצד אחד,
שאומנם קדושת המקדש במקומה אבל לא אוכלים מעשר שני, ובסופו של דבר גם לא מקריבים קורבנות,
גם זה מצוין בדף המקורות.
בגלל שחסר פה משהו בשמחה, חסר בשלמות,
כפי שהרמב״ם בעצמו אומר, אין ריח ניחוח,
דברים מסוג זה,
זה מצד אחד אצל הרמב״ם, ואצל הרייבד מצד שני אין פה דין מעשר שני בירושלים,
ומי שמקריב קורבן מחוץ לירושלים, גם בזמן הזה,
אנוש כרת.
זה אפשר למצוא בהלכה שנוגעת ל... מובא פה במעשי הקורבנות, בהלכות מעשי הקורבנות, מובא בדף המקורות,
מובא העניין הזה שבאיזשהו מקום דבר מעניין שיוצא שמי שנודר להביא קורבן מחוץ לירושלים,
כמו בבית חוניו,
אז אם הוא מקריב את מה שהוא מקריב אז הוא יצא ידי חובה, ככה נאמר. מה פירוש יצא ידי חובה?
כי הוא נדר להקריב אז הוא הקריב.
אבל מהו אנוש כרת?
זאת אומרת, מצד אחד הוא יוצא ידי חובה מבחינת הנדר,
אבל מצד שני הוא אנוש כרת.
למה הוא אנוש כרת? כי קורבנות לא מקריבים מחוץ לירושלים, וגם על זה הרעבל לא חולק.
זאת אומרת שהנקודה היא שכפי שאמרנו, יש כאן מחלוקת,
אבל לא מקצה לקצה, אלא יותר קרובים זה לזה בדעות, עם דעה לכאן או לכאן,
כפי שפחות או יותר נראה לי שהסברנו.
זה באשר לקדושת ירושלים,
כי הנקודה היא, כפי שאנחנו ראינו, אצל הרמב״ם אנחנו רואים
שקדושת ירושלים היא מפני השכינה והיא יותר נשארת בתוקפה,
בעוד שקדושת הארץ יכול להיות שדווקא כן ירדה, בוודאי בקדושה ראשונה,
אם לא בקדושה שנייה.
לדעת הרמב״ם בעניין הזה אולי היא ידועה, אבל אני לא יודע אם אנחנו יכולים להפליג עכשיו בדברים ולהיכנס לכל השיטה המיוחדת הזו של הרמב״ם לגבי העניינים של מצוות התלויות בארץ,
בזמן הזה אבל קדושת ירושלים כאילו נשארה במקומה
ואצל הרייבד הפוך קדושת ירושלים ירדה בכוחה אבל קדושת הארץ נשארה במקומה זה איזה מין ככה לכאורה יוצא ועל הנקודה הזו כדאי להתבונן
על מה שיוצא ביניהם בהשוואה בין קדושת ירושלים לקדושת הארץ
כי כשאנחנו מדברים אצל הרמב״ם שקדושת ירושלים נשארה במקומה
אז יש מקום לדון מה הדין של מי שלמשל יש לו גידולי קרקע בתוך ירושלים.
האם שם, ידועה שיטת הרמב״ם שסובר שגידולי מצוות התלויות בארץ כמו תרומות ומעשרות וגם אולי שביעית זה רק מדרבנן?
יכול להיות שכשנמצאים בתוך ירושלים אז זה יהיה מן התורה. למה?
מפני שיש בסופו של דבר קדושת ירושלים.
אז מה יכול להיות שיש קדושת ירושלים וקדושת הארץ לא תהיה בשלמותה?
זאת אומרת אם נשארה קדושת ירושלים אז זה כאילו יותר נראה סביר שגם קדושת הארץ באותו מקום נשארה.
כמו שאומרים כי אם אין קדושת הארץ
זה כאילו שתי קומות או אם אין יסוד אין בניין אם אין קדושת הארץ
אז יכולה להיות קדושת ירושלים?
קדושת ירושלים היא לא תלויה באוויר היא נמצאת בארץ ישראל על בסיס של ארץ ישראל.
ולכן יש בהחלט סברה לומר ודנים בזה אחרונים הפוסקים שיכול להיות שבירושלים לפי הרמב״ם באמת יש קדושה
כיוון שיש קדושת ירושלים אז יש גם קדושת הארץ
וממילא מצוות התלויות בארץ יהיה באמת בירושלים שייכים גם אפילו בזמן הזה.
ציינתי בדף המקורות את מה שאומר רשות הרדב"ז
פשוט הרדב"ז מוביל לגבי נטע רוואי שהקדושה בירושלים שלו נשארת במקומה שאוכלים נטע, אמרנו מקודם שאין אוכלים מעשר שני אבל אוכלים נטע רוואי בירושלים, כך הוא רוצה לומר,
בגלל שנטע רוואי אין לו את אותו מגבלה שדיברנו שצריך להיות בשמחה כמו בקורבנות,
זה לא אותו דבר, אבל מכל מקום מסתבר שלפי הרמב״ם אם יש קדושת ירושלים אז יש גם קדושת הארץ.
אצל הרייבד לעומת זאת
זה כאילו שאלה לאידך גיסא.
אם קדושת ירושלים ירדה במקומה,
כאילו איננה,
אז האם קדושת הארץ באותו מקום נשארת,
או שקדושת הארץ זה לא תלוי זה בזה?
גם כשקדושת ירושלים יורדת,
קדושת הארץ במקומה נשארת.
והנקודה היא שצריך לדעת להבחין מה בין קדושת ירושלים לקדושת הארץ, דברים שמובאים פה בדף המקורות.
קדושת ירושלים, יש לנו איך מקדשים את ירושלים, איך מקדשים את המקדש.
זו גמרא במסכת שבועות בפרק שני,
מובא פה בדף המקורות בהלכה של הרמב״ם בהלכות בית הבחירה.
יש לזה כלל, זה צריך להיות על ידי כהן ומלך ונביא ואורים ותומים ויש סדר שלם איך מקדשים את העיר, איך מקדשים את מקום המקדש.
ארץ ישראל איך היא מתקדשת?
ארץ ישראל לא מתקדשת על ידי טקס כזה.
אין לנו בשום מקום בגמרא את הדיון או האמירה,
הודאה, ההלכה,
כאילו שבא לומר או ללמד איך מקדשים את הארץ לקדושת הארץ.
ולכן יש בהחלט מקום לומר שקדושת הארץ נעשית ונקבעת על ידי העובדה שיושבים בארץ ישראל.
הרמב״ם בהלכות תרומות בהתחלה,
גם זה בדף המקורות,
מציין לנו שקדושת הארץ, איך היא נקבעת קדושת הארץ,
קדושת הארץ הרמב״ם קובע לנו על ידי זה שיש, על ידי מלך או רוב ישראל.
זאת אומרת, כאשר נמצאים בארץ ישראל בדרך של מלך או רוב ישראל, מה זה רוב ישראל?
כמו שאנחנו היום.
למעשה כשאנחנו היום נמצאים בארץ ישראל בהנהגה הלאומית יהודית
שמבוססת על רוב ישראל, כי מי שנמצא בארץ ישראל זה מה שנקרא רוב ישראל,
זה מה שנותן את התוקף של קדושת הארץ.
זאת אומרת, קדושת הארץ היא לא על ידי איזשהו טקס של הקדשה.
אני מוכרח לומר בשביל הדיוק, יש כאלה שרוצים להגיד שכן,
שבאמת יש מושג כזה של
סדר של הקדשה.
ומדייקים מדברי ראשונים שאמרו בכמה מקומות שקידשו או לא קידשו,
שהמושג של קדושת הארץ גם תלוי כאילו באיזה
טקס של הקדשה,
אבל אין לנו שום מקור על זה.
ונראה הרבה יותר פשוט לומר שזה נובע מהעובדה שעם ישראל יושב באיזה מקום במטרה להיות שם כישות לאומית,
זהו הדבר שקובע את קדושת הארץ.
ולכן אף על פי שקדושת המקדש יכול להיות שירדה,
קדושת הארץ לא תלויה בזה,
כי קדושת הארץ איננה תלויה בהקדשה אלא תלויה בעובדה שיושבים שם עם ישראל בארץ ישראל, בכל מקום כזה.
וזה ההבדל הגדול בין קדושת הארץ וקדושת ירושלים.
לכן למשל גם היום,
אם אנחנו למשל נדון על מקומות אפילו שלא היו בהם עולי בבל,
אז מסתבר שכל, איך כתוב בתורה? כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם,
לכם יהיה.
וזה מה שנותן תוקף של קדושה לקדושת הארץ על ידי עצם הנוכחות בארץ ישראל. בירושלים והמקדש הקדושה היא על ידי טקס של הקדשה,
כפי שנאמר במסכת שבועות.
הדברים האלה חשובים לנו כיוון שהם באמת נוגעים לנו והמבין יבין בעזרת השם. כל טוב ושלום שלום.
