שלום לכולם.
אנחנו בדף היומי, שאנחנו מנסים להיות קצת קרובים אליו,
אז לומדים עכשיו מסכת תענית.
מסכת תענית בחלק הראשון שלה עוסקת בעיקר בעניין של אזכרת גשמים,
הלכה של אזכרת גשמים ושאלת גשמים,
ובדרך כלל כשלומדים מסכת תענית
מדברים על העניין הזה של אזכרת גשמים,
ממתי ומה ההלכות של ההזכרה הזו.
אני רוצה דווקא לתת איזשהו מבט
על העניין של הזכרה, לא של הגשמים, אלא העניין דווקא של הזכרת הטל בימות החמה.
גם עכשיו אנחנו נמצאים בשיעור הזה, בכלל נמצאים בתקופה הזו בימות החמה ולא בימות הגשמים.
אז בואו נראה מה הגדרים שאותם אנחנו מכירים שקשורים לימות החמה.
וכשלומדים את העניין, אנחנו בתפילה שלנו יודעים את הנוסח הרגיל שאנחנו מתפללים,
שאומרים מוריד הטל,
כולנו יודעים, כל אחד מכיר את זה בוודאי מהתפילה שהוא מתפלל,
אבל כשלומדים בגמרא ומנסים ללמוד בדברים האלה את ההלכה,
רואים שזה לא כל כך,
נקרא לזה מובן מאליו ולא כל כך פשוט,
כי קודם כל גם לא כתוב בשום מקום בצורה מפורשת ממש,
שמזכירים את הטל באמות החמה. זה לא נאמר בשום מקום בפירוש.
ומה שנאמר בגמרא פה במסכת תענית בדף ג',
שזהו הדף שבכל זאת הנושא הזה נזכר איכשהו,
אנחנו לומדים פה בגמרא, תנא בתל וברוחות
לא חייבו חכמים להזכיר.
לא חייבו חכמים להזכיר, ואם בא להזכיר, מזכיר.
זאת אומרת, כי אם אתה רוצה, תזכיר. אז השאלה היא על מה מדובר בכלל.
ובאופן מפתיע, בתל וברוחות.
כשמדובר על תל וברוחות,
אתה לא יודע על מה מדובר, מדובר על אימות החמה או מדובר על אימות הגשמים?
אם מדובר על אימות החמה, זה מובן מה מדברים על טל, אבל אם מדובר על ארוחות,
מה על ארוחות ולימות החמה דווקא? איזה עניין מיוחד יש לנו עם ארוחות בימות החמה? ובאמת, כשלומדים את רש"י פה במקום, בדף ג',
אז רש"י אומר, "בתל וברוחות משיב הרוח ומוריד אתא לא חייבו חכמים להזכיר אפילו בימות הגשמים".
זאת אומרת, שעיקר הדגש פה באמת זה לא על אימות החמה, אלא על אימות הגשמים.
זאת אומרת, לפי רש"י באמת לא נזכר פה שום דבר בקשר לימות החמה,
לעניין הזה של אזכרת הטל.
וגם כשממשיכים לפי זה את הגמרא בעמוד ב', שוב אנחנו מוצאים את רבי חנינא שאומר,
רבי חנינא שאומר, אי לכך, בימות החמה אמר מושיב הרוח, אין מחזירים אותו.
אמר מוריד הגשם, מחזירים אותו. על מה ההלכות שאומר רבי חנינא על ימות החמה בעצמם,
בצורה מפורשת על ימות החמה,
שאם אומר משיב הרוח,
אז זה לא נורא.
זאת אומרת, לכאורה הרוח לא כל כך חשובה לימות החמה, אבל לא צריך לחזור.
לעומת זאת, אם אמר מוריד הגשם,
זה אנחנו תמיד רגילים ומבינים,
שזה אומנם לא תמיד נכון,
אבל הרבה פעמים עניין הגשם בימות הקיץ, בימות החמה,
זה נחשב לדבר לא ראוי, אפילו יש בזה איזשהו ביטוי של קללה,
סימן של קללה.
ולכן כשאמר מוריד הגשם בימות החמה, מחזירין אותו.
בימות הגשמים לא אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו, לא אמר מוריד הגשם מחזירין אותו.
זאת אומרת לגבי מות הגשמים אם הוא לא אמר מוריד הגשם אז מחזירים אותו.
אפילו אם הוא לא הזכיר את הרוח ביחד עם הגשם.
אבל בימות החמה אם אמר מוריד הגשם אז זה דווקא דבר לא ראוי שצריך לחזור בו.
אבל שוב כפי שאמרנו בתחילה לא נאמר פה הדבר הזה של ימות החמה שאומר מוריד הטל את מה שאנחנו אולי מכירים.
אז ממילא כשאנחנו לומדים צריך להסתכל יותר במפרשים הראשונים ויש פה גם את התוספות במקום יש פה גם את הרי"ף שנמצא פה יש פה גם את הר"ן ודפי המקורות נותנים את הכיוון לכל המקורות האלה שכרגע אנחנו מדברים עליהם ונראה לי שבסופו של דבר המקור הברור ביותר שיש עניין
של זיכרון הטל בימות החמה זה דווקא לא מהתלמוד בבלי אלא מתלמוד ירושלמי כי באמת בבבלי קשה למצוא איזושהי נקודת אחיזה לעניין הזה אבל בירושלמי יש כן אפשרות להבין שזה הכוונה כי בירושלמי כפי שגם התוספות אומרים כתוב ומדובר שם היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירין אותו
זאת אומרת, מי שהיה בימות הגשמים, שייך בגשם, מה זה שייך בגשם?
כשהוא היה בימות הגשמים בזמן הגשם,
כשמדברים על גשם,
והזכיר טל, אין מחזיר, אין אותו, זה אחת ההלכות הידועות שמובאות פה גם כן דווקא לגבי ימות הגשמים, כי כידוע,
אם אומרים מוריד הטל ולא זוכרים לומר משיב הרוח ומוריד הגשם,
אז לא צריך לחזור,
לא צריך לחזור בו,
וזה כמעט סיבה של יש שאומרים שבגלל זה כדאי להגיד מוריד את הטל בקיץ כדי להיות בטוח בחורף שלא צריך לחזור.
אבל לגופם של דברים מה שנאמר פה היה שייך בגשם והזכיר טל אין מחזירים אותו בטל והזכיר של גשמים מחזירים אותו מה זה בטל? זאת אומרת היה שייך בטל זאת אומרת הירושלמי בעצמו מדבר על כך שיש תקופה דהיינו בימות החמה שזה הזמן של הטל זאת אומרת שאם אני רוצה להסתמך על העניין של אמירת
מוריד הטל בכלל כצורך לומר אז המקור שלו הוא החזק ביותר הוא דווקא בירושלמי ולא בבבלי ולכן אם אנחנו למשל לוקחים את ההלכה של הרמב״ם יש על השולחן ערוך אז באמת בדברי הרמב״ם באמת נזכר העניין של אמירת מוריד הטל כפי שאפשר ללמוד מהירושלמי בשולחן ערוך זה לא במפורש ממש אבל בכל זאת זה נשמע שם שיש דבר כזה שרק נאמר שם שאם לא אמר מוריד הטל לא מחזרים אותו
אבל מה שבדרך כלל כן אומרים מוריד הטל זה מה שנאמר בשולחן ערוך בדברי המחבר אבל הרמ"א דווקא אומר שאנחנו כך הוא אומר אנחנו בני אשכנז נוהגים שלא לומר זאת אומרת באמת המנהג האשכנזי המקורי כפי שמובא על ידי הרמ"א בשולחן ערוך הוא באמת שלא לומר מוריד הטל כי אין לזה שום מקור בגמרא כפי שאמרנו זה לא נאמר בשום מקום בצורה מפורשת.
האגר"א מציין שם שבכל אופן המקור של המחבר שכן לומר,
מה שהוא נקרא המנהג של ספרד לצורך זה,
זה באמת על פי הירושלמי,
והמגן אברהם מצידו אומר שזה בכל זאת מי שאומר זכור לטוב.
הביטוי זכור לטוב נזכר בדברי הר"ן, זאת אומרת זה לא דבר, זה באמת דבר מעניין,
שאף על פי שזה לא נאמר במפורש שיש להגיד מוריד הטל,
כמו שנאמר, להגיד ממות הגשמים,
מוריד הגשם,
בכל זאת,
כאילו אומרים, כי בתפילה אנחנו יודעים, יש עניין של דקדוק בכל מילה ומילה,
ואנחנו לא מוסיפים דברים באופן פשוט לברכות.
הרי יש דבר שנקרא, כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות,
זה דבר פוגם בברכה,
אז ממילא לכאורה יש מקום לדקדק,
יש צורך לדקדק בכל מילה ומילה, ולכן פה זה משהו אפשר להגיד גבולי במשהו,
שלכן באשכנז באמת לא אמרו אבל בספרד ככה זה יוצא לפי דעת המחבר. המעניין הוא כמובן שהמנהג למעשה לפחות כאן בארץ ישראל הוא שכולם כן קיבלו את המנהג הזה כן לומר מוריד הטל. זה באמת לא כל כך, זה חידוש גדול שמשנים ממה שכותב הרמ"א שלא לומר.
ראיתי רק דבר מעניין שבעניין הזה באיזשהו סידור צלות אברהם
אומר שלפי זה ניתן לפרש שאפילו לא מתכוונים לטל של המים אלא לטל של דחיית המתים שזה בעצם מתחבר אל העניין הזה של דחיית המתים זאת אומרת שזה העניין של הטל לקבל אותו בצורה הזו ואפילו לא דווקא בצורה כי בגמרא דווקא משמע שאין עניין להזכיר את הטל בעצמו את הטל הרגיל כמו שהגמרא בעצמה אומרת דלא מיאצרי זאת אומרת אין כאן זה דבר
זה דבר שכאילו לא צריך להזכיר אותו, כי זה כאילו כמו שהשמש זורחת, ככה יש טל, במובן הזה.
ולכן להגיד מוריד הטל זה כאילו להגיד השמש זורחת.
אז כמו שאת זה לא אומרים, ככה גם את זה לכאורה לא אומרים.
אבל בכל אופן המנהג למעשה, כפי שאמרנו,
הוא דווקא כן נתקבל שכן לומר,
כפי שאנחנו רגילים לומר. אולי בארץ ישראל, פה במיוחד,
העניין הזה של הטל יש בו יותר צורך ועניין.
זה בקשר לנקודה ראשונה, בנקודה השנייה שאותה יש ללמוד פה מתוך הסוגיה זה באמת עניין של טעויות כיוון שאם באמת באימות החמה הם לא אומרים מוריד הטל אז ברור שאם אין בקושי יש חיוב אז בוודאי שאין עניין להחזיר את מי שלא אומר.
המדובר באימות החמה לגבי צורך של חזרה שיש דבר צורך לתקן זה לא כשלא אומרים מוריד הטל אלא כשאומרים מוריד הגשם.
זה באיזשהו מקום כן נאמר פה במפורש, זה נקודה כיוון שהגשם בימות החמה לא נחשב לדבר של ברכה ועל זה יש באמת כאילו איזשהו דיונים מעניינים בהלכה בפוסקים ואפשר לראות פה איזושהי הבחנה מעניינת לגבי שני דברים,
מי שיש כאילו שתי טעויות אפשריות שחוזרים בהן, מחזירים אדם,
טעות אחת
כשהוא לא אומר מוריד הגשם בחורף
וכשאומר מוריד הגשם בימות החמה.
זה שתי טעויות. על שתי הטעויות האלה נאמר שמחזירים אותו. לכאורה זה אותו דבר ובכל זאת יש הבדלים.
וההבדלים הם, ככה זה יוצא מדברי הפוסקים, כפי שמצויין בדף המקורות,
מדברי מרדכי שמביא את דברי הרביו והדברים האלה גם ניתן לדקדק בהם בשולחן ערוך בסימן קי"ד בהלכות שיש קצת הבדל והסיבה להבדל
אם כן גם היא ברורה.
ההבדל יהיה ברור, מדוע?
מפני שכשלא אומרים מוריד הגשם, אז זה לא אמרת.
זה בעצם משהו, לא אמרת, חסר באמירה,
אבל לא אמרת משהו כאילו שלילי, נקרא לזה.
לעומת זאת, אם אומרים את מה שלא צריך לומר,
דהיינו מוריד הגשם במוט החמה, זה כאילו יותר חמור.
ולכן, למשל, הרש"י אומר לגבי מוריד הגשם, שמחזירים אותו בחמה,
דמיאץ, כיוון דבאיה מיטרא לא יתפלל תפילתו כעוגן.
חוזר לראש הברכה, זאת אומרת שזה ברור שצריך לחזור לראש הברכה כאשר הוא אמר מוריד הגשם כאילו מה שאמרת לא טוב,
צריך לחזור בחזרה,
ויכול להיות שכשלא אומרים מוריד הגשם בחורף זה לא נקרא לא טוב ויכול להיות שאפשר להשלים אחר כך איפה שהוא נמצא,
זה באמת מדובר על זה בשולחן ערוך,
שהוא יכול לחזור בו ולומר עד שהוא אפילו סיים את ברכת מחיי המתים,
אז הוא יכול להשלים שם את האמירה הזו של מוריד הגשם.
מה שאין כן בימות החמיים, אמר מוריד הגשם, כי אז הוא כבר קלקל, כמו שאמרנו.
זאת אומרת, יש כאן איזשהו הבדל.
זה באמת דבר מעניין שמתוך הדיונים שנמצאים פה,
וכדאי, אני שוב חוזר לעיין במרדכי,
מה שהוא מביא פה בתחילת המסכת העוסקת בעניינים האלה,
אז אפשר לראות שיש באמת שתי שיטות בעניין הזה של החזרה, וזה דבר שאני חושב שהוא די עקרוני בדברים נוספים, אולי אם נספיק כאן לדבר על כך.
יש באיזשהו מקום עניין שהתפילה כאילו נפגמת אם טועים,
אומרים את מה שלא צריך לומר או שלא אומרים את מה שכן צריך לומר,
ויש הבנה אולי שונה שזה לא בדיוק שהתפילה נפגמת, אבל חסר את מה שהיה צריך לומר.
זאת אומרת, זה לא שהתפילה נפגמת,
אלא חסר את מה שהיה צריך לומר. כמו שאמרנו, אם לא אמר מוריד הגשם,
אז בעצם התפילה כאילו הייתה בסדר.
הוא לא אמר מוריד הגשם,
אז אומרים לו תשלים אפילו אחר כך,
זה מה שיוצא.
לעומת זאת, יש דברים שאם אתה אומר אותם, מה שלא היית צריך לומר זה כאילו התפילה היא שלא כהוגן.
יש כאן איזושהי נקודה שיש פה פגם בעניין הזה, ובדברי המורדכי אפשר לראות את ההבדלים האלה,
ובשולחן ערוך, כמו שהזכרתי,
שהנקודה היא להבחין,
יש שיטה שאומרת שכל העניין הוא שאין היכר. זאת אומרת, אם אדם, אפילו אדם לא אמר את מה שצריך לומר, אין היכר לדבר שהיה צריך לומר. זאת אומרת, חסר בה היכר של הדבר,
לא שחסר בה מהות של התפילה.
ככה באיזשהו מקום זה חשוב שצריך לומר, אבל זה לא קשור כל כך לכל התפילה כולה.
היא בתפילה שהיא נחשבת.
יכול להיות שיש דברים כאלה,
ואפשר לדון בזה אפילו, למשל, אני אתן דוגמה ממסכת ברכות בדף ל' עמוד ב',
בסוף פרק רביעי,
יש דיון לגבי יעלה ויבוא אם לא אמר בראש חודש.
אם לא אמר בראש חודש יעלה ויבוא, אז יש מי שרוצה לומר שם שיכול לצאת ידי חובה מזה שהוא שומע את האמירה יעלה ויבוא מהשליח ציבור.
שומע מהשליח ציבור,
אז הוא שומע למה בכל זאת לא אמרת אתה בתפילה, התפילה שלך הייתה בסדר, רק לא אמרת יעלה ויבוא.
צריך לומר ילה ויבוא, אז אפילו זה אפשר לתקן כאילו על ידי שליח ציבור.
זה באמת דיוק שמדייקים בדברי רש"י שם בדף ל' עמוד ב' במסכת ברכות והדבר הוא באמת קשור למה שאמרנו עכשיו שיש דברים שזה לא בגדר פגע מוחלט אלא רק בגדר של חיסרון נקרא לזה בעצם בדבר שהיה צריך לומר אבל לא שזה פוגם בתפילה.
יכול להיות שיש דברים שיש דברים כאלה ויש דברים כאלה כמו שאמרתי
כי מה שרש"י אומר פה, שתפילתו שלא כעוגן הייתה,
אם הוא אומר מוריד הגשם בימות החמה, הוא הופך את כל התפילה שלו לתפילה שלא כעוגן.
הדבר הזה אולי יבוא לידי ביטוי בנקודה נוספת שמובאת פה בתוספות, במסכת תענית.
בסוף התוספות,
תוספות מדברים עם שליח ציבור חוזר, שליח ציבור שלא אמר מוריד הגשם, האם מחזירים אותו או לא מחזירים אותו.
ובאיזשהו מקום התוספות צוברים באופן מעניין
שלא מחזירים שליח ציבור ככה התוספות אומרים בהלכה אנחנו כן אומרים ששליח ציבור חוזר ככה זה נראה בסימן קקו כמו שמצוין פה בדף המקורות אבל התוספות אומרים שלא וכאן הסיבה של שליח ציבור לא חוזר במידה ולא חוזר זה מסבירים שזה כאילו תירחא דציבורה להטריח את הציבור עוד פעם ששליח ציבור יאמר כאן אנחנו שוב מוצאים את הנקודה
אם התפילה חסרה במהות שלה אז המושג "תיכא דציבורא" לא מספיק חזק כדי להימנע מהחזרה של אפילו שליח ציבור, ככה אפשר לומר.
אבל אם הפגם
הוא לא מהותי כל כך אז אפשר להגיד, אז הוא לא אמר "מוריד הגשם". נו בסדר, אז זה לא ראוי, זה לא טוב אבל התפילה הייתה תפילה ומשום "תיכא דציבורא" מול הצורך לומר "מוריד הגשם"
תוספות אומרים שאצל שליח ציבור לא מחזירים אותו.
זאת אומרת,
ניתן להבין שהם מבינים שהחיסרון הוא לא חיסרון במהות של התפילה כולה,
כאשר למשל לא אמר מוריד הגשם. אז זה באמת דברים שבאמת כדאי להתבונן, ויש בהם כל מיני השפעות הלכתיות בכל הדברים שצריכים לחזור או לא צריכים לחזור.
איך לראות את הדבר שנעשה, שמצריך את החזרה,
האם זה פגם בכל התפילה,
או איזה חיסרון שלא אמר את מה שהיה צריך לומר,
שזה אולי רק משהו שאפשר אולי לתקן גם מעבר לחזרה על כל התפילה.
נישאר בזה בינתיים, הדברים הם לא כל כך פשוטים ולא כל כך קלים, המעיין יעיין וימצא את הבדלי השיטות והדינים כפי שהם בדף המקורות, כפי שהם במקורות עצמם של הראשונים והפוסקים.
כל טוב.
שלום שלום.
שלום שלום.
:::
:::
