יום שלישי,
י"ח באדר א' תשע"א,
והנה אנחנו ממשיכים בנושא שאנחנו נמצאים בו כבר מספר שיעורים,
והוא מצוות
כיבוש ארץ ישראל, או במילים אחרות, בשפה הפשוטה של ימינו,
המצווה להקים את מדינת ישראל.
אז בפעם הראשונה אנחנו עסקנו בדעה של הרמב"ן,
דעת הרמב"ן, שישנה מצווה חיובית
להקים מדינה עצמאית בכל רחבי ארץ ישראל.
בפעם השנייה עסקנו בדעתו של בעל מגילת אסתר,
שדוחה את דברי הרמב"ן.
עסקנו בפעם הקודמת, זו הפעם השלישית כבר,
בדעתו של הרמב"ם בעניין,
ואנחנו השארנו איזה שני נושאים קצת עלומים. האחד, מהי ההלכה?
ב.
איך מתמודדים עם אותה סוגיה שמובאת על ידי בעל מגילת אסתר, סוגיית שלושת השבועות במסכת כתובות.
אז לצורך העניין הבאתי כאן צילום, יש פה 41 עותקים מחולקים פה בכיתה,
של הסוגיה במסכת כתובות,
דף ק"י עמוד ב' וקי"א עמוד א'. התחלנו לקרוא אותה בפעם הקודמת,
אבל הייתי רוצה שנעסוק בה קצת יותר בעיון,
נבין את משמעותה.
אז קודם כל, אתם רואים פה, דף ק"י עמוד ב', זה העמוד הימני.
יש כאן משנה.
זו סוגיה די ארוכה.
אנחנו, בחלק מהסוגיה נעמיק, בחלק נעבור מהר.
המשנה, כאן אתם רואים, באמצע העמודה הימנית
המשנה אומרת: הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין,
אחד האנשים ואחד הנשים.
זאת אומרת, מה פירוש הדבר?
שמי שמבני הזוג לא רוצה לעלות לארץ ישראל,
אז הוא המפסיד מבחינה ממונית בגירושין, כן? תסתכלו עכשיו איפה שהשורות מתרחבות,
והשורות הרחבות באותה העמודה,
שתי שורות, השורה השנייה, תנו רבנן, הוא אומר לעלות.
בסדר?
אתם רואים שמה? תנו רבנן, הוא אומר לעלות.
הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות.
כופין אותה לעלות.
ואם לאו, תצא בלא כתובה.
היא אומרת לעלות ואומר שלא לעלות, כופין אותו לעלות ואם לאו יוציא וייתן כתובה.
היא אומרת לצאת ואומר שלא לצאת,
כופין אותה שלא לצאת ואם לאו תצא בלא כתובה.
הוא אומר לצאת והיא אומרת שלא לצאת,
כופין אותו שלא לצאת ואם לאו יוציא וייתן כתובה. כלומר אנחנו רואים שהזוג איננו עמיד בפני כל משבר, יש משברים שיכולים לפרק את הזוג והמשבר יכול להיות ארץ ישראל.
כלומר, ארץ ישראל כל כך חשובה שהיא עומדת למעלה מהאידיאל של שלמות הזוג.
כן? מדוע?
הסברה הפנימית של הדבר הזה זה שארץ ישראל היא הערובה לנצחיות של האומה.
אז כל זמן שזוג נמצא בגלות,
אה, בסדר, נמצאים בגלות מתוך ציפייה לשוב לארץ ישראל פעם.
אבל אם השהייה של הזוג כאחד זה בניגוד לרעיון של העלייה לארץ ישראל,
שהרי כבר התעוררה התשוקה לעלות אצל אחד מבני הזוג,
זה סימן שזיווג כזה אין לו עתיד, עדיף שיתפרק.
אין לו עתיד בנצח.
זה יביא להתבוללות וכדומה.
טוב, עכשיו אנחנו נדלג עוד קצת.
צריך לספור מלמטה, שתיים, ארבע, שבע שורות.
שבע שורות מלמטה, באמצע השורה תנו רבנן, תו רש.
תנו רבנן, שנו רבותינו. לעולם ידור אדם בארץ ישראל.
אפילו בעיר שרובה גויים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל.
אז לכאורה, מה זה משנה מה הרוב? העניין של ההשפעה.
יש השפעה רעה
כשהרוב עובדי כוכבים, וההשפעה הטובה כשהרוב הם ישראל.
ואף על פי כן, אנחנו מעדיפים לחיות בארץ ישראל במקום שבו יש השפעה רוחנית שלילית,
ולא בחוצה לארץ.
למה?
שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה.
וכל אדר בחוץ על הארץ דומה כמי שאין לו אלוה.
האמת היא שזה מפורש בכתוב.
והיית לתת לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך, את כל ארץ כנען לאחוזת עולם, והיית יילחם לאלוהים.
אומר רש"י שם, רש"י מביא דברי הגמרא שם, שכל אדר בחוץ על הארץ כמי שאין לו אלוה,
וכל אדר בארץ ישראל כמי שיש לו אלוה.
זאת אומרת שמאחר שהקדוש ברוך הוא אלוהי ארץ ישראל,
היוצא מארץ ישראל מפקיע את עצמו מן האלוהות, ולכן כמי שאין לו אלוה.
שנאמר, לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלוהים.
וכל שאין דו דר בארץ אין לו אלוה?
מה באמת? איפה האלוה שלו?
יש לו באמת כן אלוה, אבל איזה אלוה יש לו?
יותר גרוע, אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד עבודה זרה.
זאת אומרת, יש לו אלוה.
אלוהים אחרים יש לו, כן?
וכן בדוד הוא אומר,
כי גירשוני היום מסתפח בנחלת השם לאמור,
לך עבוד אלוהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד,
לך עבוד אלוהים אחרים, אלא לומר לך כל הדר בחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה.
הדברים האלה הם ברורים.
אגב, מי כתב את כל הדברים האלה?
זה ברייתא, כן?
ברייתא זה דברי תנאים,
והתנאים היו בדרך כלל בארץ ישראל.
אבל הברייתא הזאת הובאה בתלמוד הבבלי,
ומי שיבץ את הברייתא הזאת בתלמוד הבבלי?
המוראי בבל,
הבבליים,
הם החליטו להכניס את זה בתוך התלמוד.
זאת אומרת שהם העידו על עצמם שהם עובדי עבודה זרה.
נכון?
זה אונס, זה אונס. היה. אונס, בסדר.
זה כמו שכתוב בגמרא במסכת עבודה זרה, דף ח',
ישראל שבחוצה לארץ, עובדי עבודה זרה בטהרה הם.
אז זה עבודה זרה בטהרה, אז זה עבודה זרה בכל זאת.
כמו דוד.
נכון, בדיוק.
זאת אומרת שחכמי בבל לא ניסו לייפות את המצב, הם אמרו, אכן.
הם במצב של עבודה זרה.
יש בתשובות הרשב"א.
מישהו שאל את הרשב"א,
איך אפשר להבין? הרשב"א היה בחוץ לארץ, כן?
גם השואל היה בחוץ לארץ, והוא שואל את הרשב"א
איך להבין את זה שכל הדר בחוץ לארץ כמי שאין לו אלוה.
עונה לו הרשב"א
ברשימה של כל המקומות שאומרים את זה בתלמוד.
מסקנה זה כפשוטו, כמשמעו, מה אתה שואל שאלות?
זה ממש כך.
כן, שצריך להבין למה זה באמת כעובד עבודה זרה.
מסיבה פשוטה,
האדם שעובד את השם בחוץ לארץ,
עובד את השם דרך המסך
של השר של אותו מקום, של ההערה האלוהית הראויה לאותה האומה.
כיוון שזאת לא האומה שלנו, זאת לא ההערה האלוהית שלנו, מבחינתנו זה עבודת השם בצורה זרה.
מובן.
האמת היא שהדברים האלה כתובים בספר דברים במפורש,
בפרשת ואת חנן.
כי תוליד בנים ובני בנים,
ונושנתם בארץ,
ועשיתם הרע,
ועשיתם פסל תמונת כל סמל, ועשיתם הרע
בעיני השם אלוהיך להכעיסו במעשי ידיכם.
אז מה בעצם אומר לנו הכתוב?
כשאתם תעבדו עבודה זרה,
העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ,
כי יעבוד תו ודון מהר מעל האדמה אשר ה' אלוהיך מביא אתכם שמה לרשתה.
לא תאריכון ימים עליה כי ישמט יישמדון.
והפיץ ה' אתכם בעמים
ונשארתם מתי מעט בגויים אשר ינהג השם אתכם שמה,
ועבדתם שם אלוהים
עץ ואבן אשר לא יאכלון ולא יריכון ולא ימישון.
שאת השאלה,
מה העונש על עבודה זרה?
זה שאתם תצאו לחוץ לארץ ותעבדו עבודה זרה.
מה ההבדל?
הרי זה בדיוק מה שרצינו,
רצינו לעבוד עבודה זרה. אז מה אתה אומר?
העונד זה של לעבוד עבודה זרה, זה בדיוק מה שרצינו.
אלא שיש הבדל.
בארץ ישראל זה אלוהים אחרים רציניים.
בחוץ לארץ זה אלוהי עץ ואבן,
אשר לא יאכלון ולא יריחון ולא ימישון.
כלומר, אפילו ההערה האלוהית בחוץ לארץ,
שעוברת דרך עבודה זרה, היא הערה מעוטה ומוקטנת.
מה זה עץ ואבן?
עץ, מי עובד לעץ?
הנוצרים,
נכון?
יש להם צלב, מעץ, הם עובדים לו.
אבן, בכאבה, במכה, יש האבן.
זאת אומרת שהכתוב כבר מראש סיפר לנו דרך איזה תרבויות אנחנו נהיה.
אבל מה, שנייה, יש המשך שם.
וביקשתם משם את השם אלוהיך.
מה זה וביקשתם משם את השם אלוהיך? איפה?
בבית הכנסת.
נכון?
כלומר, בבית הכנסת אתה תבקש את השם אלוהיך.
אבל מה זה שמה? זה עץ ואבן.
כלומר, אתה תעבוד עבודה זרה מתוך בית הכנסת.
מובן?
כי איפה היהודים מתפללים? איפה הם מבקשים את השם?
זאת אומרת, עבודת השם שלך בחוצה לארץ היא עבודה זרה.
זה מה שהכתוב אומר.
נכון?
ועבדתם שם אלוהים עץ ואבן אשר לא יאכלון ולא יריחון ולא ימישון,
וביקשתם משם, מה זה שם,
מהעבודה זרה הזאת, תבקש את השם אלוהיך.
הבנת אותי?
ללבה איפה?
אבל איך ביקשתם משם את השם אלוהיך?
מתוך האכזבה לעבודה זרה.
כן, זו אפשרות,
אבל הגמרא לא מבינה ככה. הגמרא אומרת שהדבר בחוץ לארץ כעובד עבודה זרה.
נו, מה הפסוק הזה?
עכשיו, לא, נו, סימן שככה היא הבינה את הפסוק הזה.
עכשיו אני רוצה להבין פה משהו.
שמתם לב,
יש הלכה מאוד מעניינת ברמב״ם לגבי סדרי הישיבה בבית הכנסת.
הרמב״ם כותב
שנהגו בכל מדינות
צרפת ואשכנז וערי אדום
בבית הכנסת לשבת על ספסלים,
ובכל ערי ספרד ואפריקה ובבל ומצרים וכולי
לשבת בבית הכנסת על הארץ.
עכשיו אני רוצה להבין משהו.
מה גרם שפתאום היהודים,
בין הנוצרים יושבים על ספסלים ובין המוסלמים יושבים על הארץ?
האם יש קשר לעובדה שבכנסייה יושבים על ספסלים וכיסאות ובמסגד על הארץ?
פור, כל זה היו שתי הנהגות באותו.
כן, ממש שכנעת אותי.
כן, רצית להגיד משהו.
האם עדיף למות ולא לצאת לחוץ לארץ? אם אתה שואל להלכה,
התשובה היא לא.
כן, פיקוח נפש דוחה גם את זה.
כי הרי לא מדובר בעבודה זרה שחייבים עליה מיטה.
זו עבודה זרה שמותרת, עבודה זרה.
כן. אגב, יש אצל ההיסטוריון, מה?
כן, אתה צודק. אני כן רוצה פה לציין איזו עובדה מעניינת.
יש גוי אחד בשם טאציטוס,
היה רומאי,
היסטוריון רומאי.
באחד מספרד הוא מדבר על כיבוש ירושלים על ידי טיטוס.
והוא מספר שהיהודים נלחמו בחירוף נפש,
גם כשהיה ברור להם שאין להם יותר סיכוי לנצח,
בכל זאת המשיכו להילחם.
והוא מסביר מדוע.
משום שהם ידעו שאם הם ייכנעו,
אז הם יימכרו לעבדים ויוצאו מחוץ לארצם,
ולצאת מארצם קשה להם מן המוות.
ככה הוא כותב.
זה מה שכותב את הציטוט הרומאי, שליהודים קשה המוות,
קשה היציאה מארץ ישראל יותר מן המוות.
טוב,
אני רוצה לציין עוד סיפור בספר מלחמות היהודים ברומאים.
יש סיפור שמספר יוספוס פלביוס, כיצד התחיל המרד.
הוא אומר שהייתה חבורה של שודדים שתקפה שיירה של רומאים באזור בית חורון.
באזור בית חורון הלכו כמה רומאים,
הותקפו על ידי שודדים.
הדבר הזה מאוד הרגיז את הרומאים,
שלחו חיילים לערוך חיפושים בבתי היהודים באזור.
החיילים הרומאים היו מתנהגים בגסות,
ותוך כדי החיפושים אחד מן החיילים הרומאים מצא ספר תורה
ושרף אותו.
הדבר הזה הרגיז מאוד את היהודים,
וככה התחיל המרד.
ככה מספר יוספוס.
זה התחיל מזה. זה כנראה אותו אפוסטמוס ששרף את התורה,
שמוזכר במשנה במסכת תענית.
עכשיו,
פלביוס אומר כך,
שכאשר נשרף ספר תורה,
זה היה דבר מאוד קשה בעיני היהודים,
היה הדבר קשה ליהודים כאילו שורפים חלק מארצם.
זאת אומרת, אתה רוצה להראות שמשהו חמור,
אז אתה מראה שהוא חמור כמעט כמו משהו יותר גדול, נכון?
אז מה יותר חמור בעיני היהודים?
שרפת ארץ ישראל זה יותר חמור.
יש משהו שמאוד דומה לזה, זה שרפת ספר תורה.
יאללה.
עכשיו, כל זה,
למה אני מביא לכם את דברי הגמרא האלה?
כי הם הרקע להמשך.
וההמשך, לכאורה, מספר סיפור הפוך לגמרי מכל היחס הזה שראינו כאן. כן? פה אנחנו רואים דברים ברורים לחלוטין,
מעלתה של ארץ ישראל, מה זה לצאת לחוץ לארץ וכו'.
רבי זירא,
הווה, אני כאן קורא בשתי השורות התחתונות.
רבי זרע, הווה כמשתמט מיני דרב יהודה דבה למשק לארץ ישראל.
רבי זרע היה מתחמק
מלפגוש את רב יהודה.
רב יהודה היה רבו של רבי זרע.
והתלמוד אומר שהתלמיד השתדל לא לפגוש את הרב.
זה מעניין מאוד. התלמוד לא חייב לספר את זה.
למה התלמוד מספר לנו דברים כאלה על התנהגות לא נורמטיבית של תלמיד כלפי רבו?
אז זה ביזיון לרב יהודה, זה ביזיון לרבי זירא,
זה ממש לא חינוכי.
אז למה מספרים לנו דברים כאלה?
מזה למדנו שבבנייני ארץ ישראל צריך לפעמים להתחמת מן הרב.
דיברה לי מה ההישג לארץ ישראל.
רבי זירא רצה לעלות לארץ,
ואמר רבי יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה,
והוא לא סבר כמו רבו,
ולכן הוא רצה כן לעלות לארץ ישראל.
שנאמר, בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם נאום השם.
אז אם כן רב יהודה סובר שאסור לעלות לארץ ישראל מבבל.
לכן רבי זרע משתדל לא לפגוש את רב יהודה, כי הוא כן רוצה לעלות לארץ ישראל.
אגב, יש במסכת שבת סיפור על רבי זרע,
שבכל זאת, למרות שהוא היה משתדל לא לפגוש את רב יהודה,
אבל הוא בכל זאת רצה לשמוע דברי תורה מרב יהודה.
אז מה הוא עשה?
הוא הלך
אל אחורי המרחץ.
רב יהודה הלך להתרחץ בבית המרחץ,
ורבי זרע הקשיב מהחלום
לדברי רב יהודה.
והוא שמע שרב יהודה אמר,
הבו לי מסרק.
והוא אמר את זה בעברית.
ואז רבי זרע אמר,
מזה אני לומד שמדברים בבית המרחץ בלשון הקודש.
הוא למד הלכה מזה.
ואמר רבי זרע, אלמלא לא באתי, אלא בשביל זה די.
היה כדאי לבוא בשביל לדעת
שמדברים עברית בבית המרחץ,
ואז הוא עלה לארץ ישראל.
זו ההלכה האחרונה שהוא למד בבבל.
מה זה אומר?
הוא למד שיש דבר כזה שהקודש חודר לתוך החול.
זה מה שצריך ללמוד כדי לעלות לארץ ישראל.
שיש קדושה גם בחול.
שהרי לשון הקודש משמשת בבית המרחץ.
אני לומד מזה עוד משהו,
שצריך להסתרק, אבל זה עוד סיפור.
טוב,
ורבי זירא.
מה רבי זירא חשב על הפסוק הזה?
בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדיאו אותם נאום השם,
ההוא בכלי שרת כתיב. כלומר, רבי יזירה חושב שהפסוק איננו מדבר על היהודים,
אלא הוא מדבר על כלי השרת שנשדדו מן המקדש,
והם יהיו שם עד יום פקדיאו אותם,
ובאמת נפקדו אותם כלי שרת, בימי כורש מלך פרס שהחזיר אותם לארץ ישראל.
כבוד הרב, צהריים טובים.
אף פעם לא הבנתי מדוע חשוב כל כך לאלוהים
שניאחז בחבל ארץ כזו או אחרת.
לעיתים אני שומע טענות כאלה מחבריי החילוניים, ואינני יודע מה לענות להן.
תשובה,
הארץ היא חלק אינטגרלי של האדם.
כשם שאין עד איש בלי אישה,
כך אין אומה בלי ארץ.
מה הנקבה של איש?
אישה, נכון?
מה הנקבה של אדם?
אדמה. אדמה, יפה.
אדם זה הכינוי הכללי של עם ישראל,
אדם אתם לאום השם,
ולכן אנחנו פועלים מתוך שלמות הזהות שלנו. והאדם, ללא אדמתו,
אז הוא באמת חסר.
הוא בעצם חצי אדם. האומה ללא ארצה היא חצי אומה.
וזאת הסיבה שאנחנו צריכים דווקא להיאחז בארץ שלנו,
כי מתוך כך אנחנו יכולים למלא תפקיד אוניברסלי באמת.
לעומת זה, אם אנחנו תלושים מארץ,
אנחנו הופכים להיות אבק קוסמופוליטי,
ללא כל אפשרות של השפעה על האנושות, אלא להפך, האנושות תשפיע עלינו, אבל אנחנו לא נוכל להשפיע עליה.
כל היהודים בעולם שתמיד השפיעו השפעה רבה על התפתחות האנושות, מה הם השפיעו?
הם נהיו פרסי נובל
של העמים.
זאת אומרת, הם הצליחו מאוד במסגרת הנתונים התרבותיים שאומות העולם קבעו,
אבל לא הם קבעו את האג'נדה התרבותית של האנושות.
מאימתי התחילו לחשוב על יהודים ועל יהדות?
מאז שחזרנו לארץ ישראל.
כיצד רבי זרע, שהוא המורה,
לא ידע את ההלכה הפשוטה הזאת?
או שמא כוונת הגמרא ללמדנו את המשמעות הערכית שהרב הסביר?
אני לא מבין את הבעיה.
רבי זרע לא ידע שמדברים בלשון הקודש בבית המרחץ. מה יש?
מה הבעיה? זו לא הלכה פשוטה בכלל.
בבבל לא דיברו בלשון הקודש, בבבל דיברו ארמית.
אז כשרבי זרע היה הולך לבית המרחץ,
הוא היה מדבר בארמית.
והוא שמע שפתאום הרב שלו מקפיד לדבר בעברית בבית המרחץ, הוא הבין שרבו רוצה ללמד הלכה. מה הבעיה בזה?
הוא לא מתכוון לעלייה לארץ.
לא, לא.
אני מתכוון למסרק.
כן.
בוקר טוב, הרב.
אגב, לא התקשרת אליי אחר כך ברבעה לשבע.
טוב, בוקר טוב, הרב.
הערה לגבי לחימתם והתנהגותם,
אני מתכוון התנהגותם,
של בני ישראל נגד הרומאים.
מעניין שבשואה זה היה נראה לי בדיוק ההפך,
ששם היהודים נרצחו בלי התנגדות כמעט.
בסדר.
אני לא מבין מה אתה רוצה להוסיף.
טוב,
אז רבי זה... מה?
מה?
תוכל רק לאן אפשר לחזור שום תשובה לשאלה שהאדון שאל קודם על ארץ ישראל מה לענות?
אני חושב ש... אני רוצה לשאול את הרב, למה דווקא ארץ ישראל, אדם ואדמה, למה דווקא מיקום...
אה, אתה שואל, כלומר, אתה אומר כך, כשאני עניתי לה שואל מדוע צריך ארץ,
אז אתה אמרת שנתתי פה תשובה, אבל כאילו הסברתי מדוע דווקא הארץ הזאת ולא ארץ אחרת.
התשובה,
מפני שהארץ הזאת היא הארץ האוניברסלית.
כלומר, היא הארץ שיש לה שייכות אל כל האנושות כולה.
אם תשים לב,
היא נמצאת על מקום המפגש בין היבשות,
בין התרבויות ובין האקלימים.
זה לא דבר,
כן? זאת ארץ שבה אחרי כל עשרה קילומטרים אתה פוגש אקלים אחר.
כלומר, זאת ארץ שיש ממנה הפוטנציאל של תיקון העולם כולו.
בסדר?
הלאה.
בואו נמשיך.
ורבי זירא, הלו ביחלי שרת כתיבו.
אז אם כן, רבי זירא לא מסכים עם זה שהפסוק "באבלה יבוא ושמה יהיו" אוסר את העלייה, כי הוא מסביר את הפסוק כנוגע ליחלי שרת.
ורב יהודה כתבקרה אחרינה.
רב יהודה אומר, כן, אבל יש לי פסוק נוסף:
"השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או בעילות השדה וגומר" מה זה וגומר?
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. מה זה האהבה? זה הגאולה.
ורבי זרע הוא שלא יעלו ישראל בחומה. כלומר, רבי זרע אומר, זה נכון, יש פסוק שאוסר, אבל הוא לא אוסר עלייה של יחיד,
הוא עולה, הוא אוסר עלייה מאורגנת קבוצתית גדולה.
ורבי יהודה, מה הוא אומר? השבעתי אחרי נקתי, ויש עוד פעם פסוק השבעתי.
אז זה משמש גם ליחיד וגם לרבים.
ורבי זרע, ההוא בא אליה, אז רבי זרע אומר, לא, לא נכון.
הפסוקים האלה של השבעתי, כולם כבר דפוסים. אתה לא יכול ללמוד מזה איסור של עלייה ליחיד,
כיוון שהפסוקים האלה דפוסים לדברים אחרים.
"כדה רבי יוסף ברבי חנינא, דאמר שלוש שבועות הללו, למה?"
מה זה "שלוש שבועות"?
כן שלוש פעמים כתוב בספר שיר השירים: "השבעתי אתכם, בנות ירושלים".
אחת שלא יעלו ישראל בחומה,
ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את אומות העולם שלא ישתעבדו בהן בישראל
יותר מדי.
זאת אומרת,
רבי יוסף ברבי חנינא, וכך סובר גם רבי זרע,
אומר יש שלוש שבועות שאוסרות את העלייה המסיבית, את הכיבוש.
אבל עלייה של יחיד, אין בעיה.
עכשיו,
אם נאמר שהלכה כרבי יהודה, מה?
אבל אם למשל הגויים מפירים את השבועה שלהם, אז גם לנו מותר לעלות כמדומה.
אם הם משעבדים אותנו... רגע, רגע, רגע, נגמור את המשפט.
אם נאמר שהלכה כרבי יהודה,
אז אסור אפילו ליחיד לעלות, ולא מצאנו מעולם שפסקו כך באמת, אז אין הלכה כרבי יהודה בעניין זה.
אבל אולי הלכה כרבי זרע.
כן, רבי זרע בעצם כאן מתאר לפנינו איזה מין חוזה שהקדוש ברוך הוא מעביר בינו ישראל ואומות העולם כדי לאפשר לגלות להתקיים.
כן, הרי כל זמן שאנחנו צריכים להיות בגלות,
ריבונו של עולם מסדר שיהיו כמה סעיפים של חוזה שיאפשרו את קיומה של הגלות.
הגלות לא תהיה אפשרית אם ישראל יעלו כחומה.
הגלות לא תהיה אפשרית אם ישראל ימרדו באומות העולם,
והגלות לא תהיה אפשרית אם אומות העולם ישעבדו את ישראל יותר מדי.
עכשיו, יש באמת כאלה שאמרו כדבריך, נכון,
אבל ברגע שהגויים מפירים את החוזה, אז גם אנחנו פטורים,
כן?
בהשבעה דו-כיוונית. אתם מפירים, אנחנו מפירים גם כן.
בסדר, משהו כזה.
השאלה היא בכלל, הדברים האלה הם להלכה,
כן?
כן, כי הרי על יסוד הדברים האלה כותב הרבי מיסטמר שאסור להקים את מדינת ישראל, זה הפרת השבועה.
בסדר?
הפרת השבועה אסור.
עכשיו, פה נשאל את השאלה.
הגויים,
מתי הם הושבעו?
מי השביע אותם?
היה מעמד מיוחד
של הקדוש ברוך הוא שהוא אסף את הגויים ואמר להם,
עכשיו אל תשעבדו את ישראל יותר מדי, והם נשבעו.
הם למדו את מסכת כתובות הגויים?
ואתם תראו הרבה פעמים בכל המודעות רחוב
שמדברות על שלושת השבועות,
תמיד אומרים שהקמת המדינה זה עבירה על השבועה שלא יעלו כחומה
ושלא ימרדו באומות העולם וכולי.
בדרך כלל מתחמקים מלהביא את השבועה השלישית.
כי השבועה השלישית היא מערערת את האפקטיביות,
את התקפות של שתי השבועות הראשונות.
מה זה שבועה?
שבועה לפי ההלכה זה שאני ניגש לפני אנשים, עדים, או בית דין, או ביני לבין עצמי, ואני נשבע ואומר, אני מתחייב כך וכך בשבועה.
אבל פה לא כתוב אי פעם שהקדוש ברוך הוא, שעם ישראל נשבע פה משהו.
להשביע זה משהו אחר.
זה כלומר, אני בעצם מפציר בך, דורש ממך.
במילים אחרות,
וכך צריך להבין את זה כמו שהמהר"ל מפראגי הסביר בספר נצח ישראל.
השבועה היא מציאות חזקה בעולם.
מסביר המהר"ל מדוע?
בגלל שהגלות היא דבר בלתי טבעי.
זה לא נורמלי שאומה תהיה גולה מארצה.
או שהיא מתבוללת או שהיא חוזרת.
אבל להישאר באופן מתמיד במצב של גולה זה דבר שאין השכל סובל לו,
אין הטבע מסכים לו.
אז כדי שייעשה משהו שהוא נגד הטבע,
צריך איזושהי פעולה אלוהית חזקה שתחזק את זה.
אומר המר"ל, זה השבועה.
וכן, יש להבין את זה כדברי אגדה ולא כדברי הלכה.
כלומר,
נכון שמן האגדה הזאת למדו האמוראים כיצד להתנהג,
אבל בסופו של דבר מדובר בדברי אגדה.
הפסוקים, מאיפה לקוחים פה?
או מירמיהו או משיר השירים.
ממתי למדנו הלכה משיר השירים?
נכון?
אלא פה מדובר באיזה מין תיאור של מציאות, אי אפשר לצאת מן הגלות.
קול באישה ערווה.
קול באישה ערווה.
נו, מה הבעיה?
למדנו את זה משיר השירים. לא נכון.
לא למדנו את זה משיר השירים.
למדנו מהתורה.
בתורה כתוב, איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערווה.
כלומר, האיסור של קרבה אל עריות, זה למדתי מפסוק מפורש בתורה.
מה כלול בעריות?
זה צריך לשאול את האוהבים.
ולכן, מסתכלים בשיר השירים, ושם רואים, קולך ערב, מכאן למדנו שקול ויישאר בה.
בסדר?
זה גילוי מילתא, זה לא הלכה.
מה שאין כן פה, רוצים ללמוד הלכה מפסוק כזה,
פסוק שהוא סך הכול שירה.
כן? בבקשה.
אבל נראה לנו, כמו רואים שמנסים ללמוד את ההלכה. זה מה שאני מסביר לך.
שכשהם אומרים,
אסור לעלות לארץ ישראל וכדומה,
הם לא מתכוונים איסור הלכתי.
אלא אומרים, זה לא מתאים, זה לא הזמן. זה כמו שהרמב״ם,
באיגרתו ליהודי תימן,
כאשר הייתה בתימן תסיסה משיחית שסיכנה את הקהילה ממש,
אז הרמב״ם כותב להם להיעזר בסבלנות, עוד לא הגיע הזמן:
וכבר הזהירנו הכתוב דרך משל
השבעתי אתכם בנות ירושלים.
שים לב שהרמב״ם מביא את שלושת השבועות
והוא כותב על זה דרך משל.
בסדר?
אם וככה, למה רבי זירה מנסה להתחמק מרב יהודה?
רבי זירה מנסה להתחמק מרב יהודה כי הוא רוצה לעלות לארץ, ורב יהודה לא רוצה שהוא יעלה לארץ.
אבל למה לא חושבים מילה, דרך משל זה לא היה לך?
זה דרך משל, גם דרך משל זה משמעותי.
כלומר, יכול להיות שיש משהו שאתה רוצה לעשות,
וממש לא מוצא חן בעיניי, למרות שהוא לא אסור.
ואז כיוון שלא יהיה לך נאי ממני, אתה תתחמק מלפגוש אותי, למרות שזה לא אסור.
נכון? זה בעצם מה שכתוב כאן.
עכשיו,
אז זה הכוונה, שזה דברי אגדה. אגב, אני רוצה לציין משהו. הרמב"ן,
שלמדנו בשיעור הראשון מארבעת השיעורים בנושא של ארץ ישראל,
הרמב"ן, כשהוא מביא את דברי הגמרא בכתובות,
הוא מביא את כל המאמרים של הגמרא לפני השבועות,
והוא מביא את המאמרים של הגמרא שאחרי השבועות,
והוא דילג על השבועות.
למה?
כי הוא יודע, זה הלכה וזה אגדה.
כן, מה אתה אומר?
שאלה הרב, ואללה.
הרב יהודה אומר, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה. אנחנו מכאן שרב יהודה חושב שזו ממש מצווה.
אתה אומר ככה, כתוב, כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה,
מכאן שזו ממש מצווה.
לפי סברה של הרב יהודה.
הבנתי את השאלה, אני רוצה לענות.
כן?
עובר בעשה. איפה יש מצוות עשה? איפה רשימת מצוות העשה?
בתורה בלבד.
וכאן הוא מביא לך פסוק מירמיהו, איזה עשה זה?
איך יכול להיות עשה שהוא לא בתורה?
נכון? שאלה טובה.
אין מדבר כזה. אין דבר כזה. יש ממך עשה מדברי קבלה.
אבל זה כבר לא עשה, זה לא ממש הלכה.
זה דברי הנביאים.
עכשיו, הרמב״ם מביא את הפסוק הזה בהקדמתו למשנה,
והוא אומר שיש סמכות לנביא
לבטל את מצוות התורה כדרך שירמיהו אסר לעלות לארץ ישראל במשך שבעים שנה.
בסדר?
זאת אומרת שהרמב״ם מבין שזו התערבות של הוראת שעה של הנביא.
בסדר? עכשיו, השאלה היא, אז איך אביהודה ממשיך את זה גם לתקופה שלו?
זו שאלה אחרת.
כן? אבל על כל פנים ברור מדברי הרמב״ם עצמו שהוא סובב שיש מצווה לעלות לארץ ישראל ורק שמותר לבטלה
בגלל ציווי של הנביא. כן.
סיפרתי, אני לא קראתי את זה, אבל למדתי שאם יש מצווה,
אני לא זוכר אם זה בדיוק מצוות עשה או מה שהרב יכוון,
אבל אם נאמר יש מצוות עשה, אני חושב
בנביא שאין שום זכר בתורה,
מקבלים אותה כהלכה דאורייתא.
אני טועה?
כן, אתה טועה.
יש משהו שדומה לזה, שאני מבודד איתו? אתם קיבלו על משפט אחר. יש משפט שאומר, דברי תורה מדברי קבלה לאי אלפינא.
שאנחנו לא לומדים דברי תורה מדברי קבלה, כאילו דברי קבלה הכוונה דברי הנביאים.
אלא מה אומרת הגמרא? גילוי מילתא כן לומדים.
זאת אומרת,
אם אני רוצה לדעת מה התכוונה התורה כשהיא דיברה על קרן,
אז מותר לי לקחת פסוק מהנביאים וללמוד מה זה קרן.
ברור?
זה כמו שאמר, על כל בי אישה ירבה לפניכם.
בואו נמשיך.
אז זאת אומרת שיש פה שלושת השבועות,
אבל כפי שאמרנו, הגויים ביטלו.
מדוע? כי הם שיאבדו את ישראל יותר מדי.
עכשיו, יש טענה נוספת.
הרי הגויים החליטו
בשנת 1922, נדמה לי,
בוועידת סן רמו המפורסמת.
ועידת סן רמו הייתה ועידה של חבר הלאומים,
שבאה לקבע את המצב שנוצר אחרי מלחמת העולם הראשונה,
ורצתה לקבע כמה דברים מבחינת המשפט הבין-לאומי,
והוחלט להעניק מנדט לבריטניה על ארץ ישראל
לשם הקמת בית לאומי לעם היהודי.
וזה היה בעצם המימוש הפוליטי-משפטי של הצהרת בלפור שניתנה
עוד בימי מלחמת העולם הראשונה,
בסוף שנת 1917. עכשיו,
בעקבות כך אפשר לומר,
אומות העולם החליטו לבטל את השבוע.
כלומר, זו לא מרידה באומות העולם.
מעניין מאוד שבאותם הימים היה יהודי אחד מגדולי הפוסקים בעל האור שמח,
רבי שמחה הכהן מדווינסק, מגדולי הפוסקים.
והוא כותב
שעכשיו
שסר פחד השבועות,
אנחנו מחויבים כולנו לעלות לארץ ישראל.
עכשיו פה נשאל את השאלה.
מה פירוש הביטוי הזה,
פחד השבועות?
זה לא ביטוי הלכתי בכלל.
למשל, אם אני אומר לך שנפלה טיפת חלב בתוך מרק בשרי,
אבל הוא בטל בשישים, אז אני אומר, אתה יכול לאכול,
כי סר פחד איסור של בשר וחלב.
כשר פחד, לא אומרים פחד,
אלא אומרים, אין פה איסור, נכון? כיוון שזה בטל בשישים, אז אין פה איסור.
אבל כשאתה אומר שר, היית צריך להגיד, אם כן שר, איסור השבועות.
אלא מה הבין האור שמח? שאלה שמשתמשים בשלושת השבועות כדי לאסור את העלייה,
הם בעצם סתם מבחינים.
זה סתם הבהלה. זאת אומרת, אפילו לפי מי שסובר את הדבר הלא נכון הזה, שר הפחד הזה.
זה גם ראייה לזה שמשך החוכמה הבין שהדברים האלה הם דברי אגדה ולא דברי הלכה.
בסדר?
עכשיו, מי פה בעצם המחזיק בשלושת השבועות? רבי זירא, נכון?
כמו רבי יוסף ורבי יהודה, ורבי זירא הולך בשיטתו.
מסופר בתלמוד שרבי זירא, כשעלה לארץ ישראל,
התענה מאה תעניות.
מאה טעניות?
אתם יודעים כמה ימים זה? זה קשה.
אבל למה הוא עשה את זה?
אומר התלמוד: כדי לשכוח את התלמוד הבבלי,
כדי שייכנס בליבו תלמוד ירושלמי,
תלמוד של ארץ ישראל.
עכשיו אני לא מבין.
אדם שלומד תורה,
זה שיש לו ידיעה, זה לא מפריע לו לקנות ידיעה אחרת.
למדתי את זה,
עכשיו אני רוצה ללמוד גם את זה.
למה אני צריך לשכוח,
לעשות דיליטה על הדברים הראשונים שלמדתי?
אלא מה אומרים? המנטליות של הבבלי והמנטליות של הירושלמי זה לא אותה מנטליות.
מצאנו תלמידי חכמים גדולים שבקים בבבלי ובירושלמי לא קרה שום דבר.
אלא שכנראה, מתי אדם עושה תענית?
כשהוא רוצה מה?
הוא רחף.
לכפר על משהו.
היה צריך משהו, רבי זרעא היה צריך לכפר על משהו.
הוא יודע זה המטרה.
על מה הוא היה צריך דווקא הוא לכפר ולא מישהו אחר.
אז כדי לדעת על מה מדובר, יש בשיר השירים רבא
סיפור על רבי זרע
במדרש שיר השירים רבא.
מדרש לא כל כך מפורסם, כלומר הסיפור לא כל כך מפורסם. המדרש הוא מדרש חשוב, אבל הסיפור לא כל כך ידוע.
המדרש מספר שרבי זרע הלך בשוק,
בבבל,
והוא קנה שם ירקות או פירות מתגר יהודי מארץ ישראל שישב שם בבבל והיה מוכר.
ורבי זרע רואה איך שהיהודי הזה שוקל, הוא אומר, תשקול טוב.
התחיל לדקדק עליו, אצלי שוקלים כמו שצריך.
התגר התעצבן,
אומר לו,
אינך הולך מכאן?
בבלי אחד,
שאבותיך לא עלו לארץ.
רבי זירא הולך,
אומר,
מה טובים אבותיו מאבותיי?
מה, הוא חושב, שדווקא היה מצווה לעלות לארץ? הרי ישו היה אסור לעלות לארץ.
ואז הוא המשיך את דרכו,
הוא הגיע ליד בית המדרש ושמע את רבי שאלה.
רבי שאלה היה שני דורות לפניו, כלומר כנראה כבר היה זקן רבי שאלה.
רבי שלע הוא מחבריו של רב.
רב זה שני דורות לפני רבי זרע.
אז כנראה שהוא אריך ימים. והוא שומע את רבי זרע מלמד את ספר שיר השירים.
אגב, זה מוכיח שזה לא היה בישיבה של ימינו.
והוא שומע את רבי זרע, דורש את הפסוק:
"אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף,
ואם דלת היא נצור עליה לוח ארץ".
אמר רבי שלע,
אם עלו כחומה,
היו ככסף הזה שאינו נרקב,
עכשיו שעלו כדלתות,
הרי הם כארז שהרקב שולט בו.
כלומר, מה רבי שלע למד? אם חומה היא שמצווה לעלות בחומה.
אמר רבי זרע,
יפה אמר לי אותו תגר.
אם כן, רבי זרע חזר בו מהשלושת השבועות שבמסכת כתובות.
לפי זה אפשר להבין שכשהוא עלה לארץ ישראל, הוא רצה לכפר על זה,
כי הוא ידע שלאורך הדורות
ישתמשו בדרשתו זו כדי להתנגד לעלייה לארץ.
כן, בבקשה.
הרב יכול להסביר שוב איך הוא ציק מהדורשת של הרב שלה שזו מצווה?
רבי שלה אומר ככה: אם חומה היא,
נבנה עליה עתירת כסף. מה זה עם חומה? אם עלו כחומה,
בניגוד למה שכתוב כאן, שאסור לעלות בחומה.
בכל זאת, מה זה נבנה עליה עתירת כסף?
היו משולים ככסף הזה שאין הרכב שולט בו.
מה זה הרכב?
רכב זה ריקבון.
היו משולים ככסף, שהכסף לא מרכיב.
עכשיו, שעלו כדלתות, עלו קצת, לא כולם עלו.
הרי הם משולים כארז,
ארז זה עץ,
שהרקב שולט בו.
כלומר, עשו חטא שלא בא כחומה. נכון.
וזה, למד רבי זרע, אם כן, חזר בו, כי הוא שמע שרבי שלה אומר, אם עלו כחומה.
כן, מה אתה אומר?
הסיפור פה, אם רבי זרע הוא מעשה לכתובות,
מדובר על זמן שעלו חלק מהאנשים אחרי הצנת חורש לישראל, וחלק נשארו כחומה.
רבי זרע חי משהו כמו 700 שנה אחרי מעשה עליית כורש.
אוקיי. בסדר?
בסדר. עכשיו, עליית כורש הייתה עלייה של יהודים לארץ ישראל.
ישראל, לעומת זה, מה שאתה אמרת, זאת מדינה שעוד לא הייתה קיימת. כלומר, אפשר להגיד שהם עלו לישראל.
זה ביטוי מודרני, לעלות לישראל.
בסדר?
עלו לארץ ישראל.
כן. מה אתה אומר?
כשיצא לי לדבר עם תלמיד חכמים חרדי,
אז הוא אמר לי שהיום,
שצריך ללכת אחרי גדולי הדור,
בעניינים ציבוריים.
אומר, היום גדול הדור, כאילו, הוא אמר לי, זה הרב אדישי וצריך להקשיב לו. הוא אמר לי עוד דבר,
שהביקורת בעיקר על הציונים היא שאנחנו נגררים אחרי הציונות החילוניות, זה לא,
בוא נגיד, המאבק על עץ, זה יותר כאילו שאנחנו הכול נגררים אחריהם, ואז כאילו הצניעות שלנו לא צניעות, הקשור לא קשור,
הכל אנחנו כאילו איתם.
זהו.
דיברת עם תעמיד חכם חרדי שאמר לך, א', שצריך ללכת אחי גדול הדור, והוא גם יודע מגדול הדור, ולכן הוא נתן לך את השם שלו, וצריך לעשות מה שהוא אומר.
שתיים, אתם הציונים, הדתיים, אתם לא בסדר,
כי אתם נגררים אחרי חילוניותה של המדינה.
זה שני הדברים שאמרת.
תשובה.
א',
הרעיון הזה שהלכות גדול הדור,
הוא רעיון חדש ורפורמי לחלוטין.
מעולם לא מצאנו ביהדות דבר כזה שהלכה כגדול הדור, נקודה.
נמצא לי מקור אחד שאומר את זה.
אין מקור לזה.
אם תרצה, יש אפילו ויכוח על זה בין שני כותבי מאמרים בקובץ תחומין האחרון.
יש רב אחד שניסה להגיד את זה שהלכה כגדול הדור,
ואז שמע תלמיד חכם ענק עונה לו, שמע בראיות מפורשות נגד הדבר הזה.
אין דבר כזה הלכה כגדול הדור.
שתיים,
מה שאתה הבאת, הביקורת על הציונות הדתית בגלל היגררותה כביכול אחרי החילוניות של המדינה,
זאת עמדה
שהיא לא העמדה שאני מדבר עליה כאן.
כלומר,
הציבור החרדי מחולק לשתי עמדות עיקריות ביחס למדינה.
יש עמדת מיעוט ועמדת הרוב.
עמדת המיעוט היא העמדה שאני כעת תוקף,
העמדה של הרבי מסטמר,
שסובר שאסור להקים מדינה, אפילו תהיה דתית.
קל וחומר, אם היא תהיה דתית,
אפילו זה יותר חמור,
בגלל שזה מרידה במודע במלכות שמאי.
העמדה שאתה הבאת, שהיא העמדה של רוב הציבור החרדי היום, איננה כזאת.
רוב הציבור החרדי איננו סובר שהשבועות תקפות בימינו,
אלא הם סוברים שמדינת ישראל היא פסולה בגלל חילוניותם, זה הכול.
אם היא הייתה דתית, היה בסדר.
בסדר? זו טענה אחרת.
אתה איתי?
אהו.
אתה שם לב שיש פה שתי עמדות?
כן או לא?
כן.
זאת עמדה אחרת שלא איתה אני כעת מתפלמס בשלב הזה, אני מדבר בינתיים נגד העמדה של הרבי מיסטמר.
מה שאתם מבינים, העמדה של החזון איש, של הרב שך וכדומה, שהם סבורים, כן, מדינה זה בסדר, מותר שתהיה מדינה, רק שזה לא בסדר שהיא חילונית.
זה הכל, בסדר? שגם על זה יש מה להשיב, אבל זה לא הנושא כאלה.
בסדר? בבקשה.
יש סיפור אבל בגמרא על זה שהיה ויכוח מתי יום כיפור על רבי יהושע,
שאומר לו, אתה רוצה לבוא ביום כיפור של חודש? אה, זה שרבי, רבן גמליאל הכריח את רבי יהושע לקבל את הפסיקה שלו בנושא קידוש החודש? כן, והוא ה... כן, זה ברור. זה, יש שם, הוא מביא פסוק מיוחד, שבקידוש החודש ההלכה היא כמו גדול הדור.
שבקידוש... אה, רק בקידוש החודש. זה בקידוש החודש, זה הסמכות של הנשיא.
הוא היה נשיא של הסנהדרין, והוא הקובע מתי יחול ראש חודש. זהו.
והוא מביא שם פסוק מפורש שאומר את זה.
כן, כן, בבקשה. ושניהם נגמר תלמוד ירושלמי?
זו שאלה נפלאה, אבל מה זה קשור לנושא כעת?
אמרת שעולים לארץ צריך ללמוד...
אני מבין, זאת שאלה יפה, אבל היא לא קשורה לנושא שאנחנו לומדים כעת.
בסדר, בבקשה.
ולכן אני גם לא חוזר עליה.
כן, בבקשה.
אם רבי זרעה חזר בו, למה הוא לא אמר את זה בפירוש?
אה, אם רבי זרעה חזר בו, למה זה לא מובא במפורש בגמרא?
זו שאלה טובה.
אבל, עם כל זה שזה לא כתוב מפורש בגמרא,
יש רמז לדבר הזה בהמשך. אנחנו עוד מעט נגיע לזה. בסדר?
כן. אפשר לקבוע את כל מה שאמרת בקריאה סטמאית?
כן, בבקשה.
רבי יהודה ורבי זיירה חולקים ביניהם בשאלה אם אפשר ללכת יחיד.
רבי זיירה באיזשהו שלב בא ושומע את טענותיו של רבי שילה,
ואחרי שהוא שומע את הטענות שלו, אז הוא אומר ככה:
אף אחד לא שלד את העלייה כחומה,
ואשר ייגמרו השבועות. זאת אומרת, כאשר השם יחליט לעלות אותם לישראל,
אז יעלו כחומה, אבל זה הדבר הכי טוב.
זה מה שגם ככה, נגיד, בשיטה של הרב רוק, כשמסבירים את רבי יהודה שהוא רצה להיכנס את כולם בבבל,
לייצר איזשהו מרכז רוחני בבבל,
אז הוא אמר, אל תעלו גם יחידים.
אז אפשר להסביר שמה שרבי זרע שם, אולי אפשר גם להסביר את החטא הזה, שהוא מבקש רבי תעניות,
שהוא צריך לעשות תעניות, זה לא זה שהוא לא הלך, הוא אמר, היה צריך לעלות גם כחומה,
אלא בכלל זה שעליתי לארץ ביחיד, כי צריך לחכות בזמן שכולם יעלו כחומה.
זה מה שהוא חוזר בו.
זה הפשט של היום, כאילו, שמעת בשביל השופט, עלייה כחומה היא טובה, אז למה עליית כחומה יחיד?
אתה צודק, באמת, אני צריך לעלות כיחיד.
זה אפשר להסביר גם למה. לא, אבל לפי רב יהודה,
גם עלייה כחומה וגם כיחיד היא אסורה.
עלייה כחומה וכיחיד, עכשיו.
הוא אומר, למה, ככה הוא מסביר, הוא מסביר, שהאלייה כחומה,
ההאלייה גחומה היא לא טובה, כי היא לא עוזרת לי לעלייה כחומה עתידית.
כי העלייה כחומה יש תהיה עליה נפילה.
בעין הס... אפשר לקרוא את זה ככה.
נו אז ועד לפני שרבי זהב בכלל לא סובר,
לא לפי חומה ולא כיחיד. הוא חוזר בו לגמרי. נכון, נכון.
ככה הרבי מסתמן יקרא את המגרץ של הבא לאז.
כן.
כן. הלאה.
אז קיימת ושלושת השבועות.
לפי הרבים מסעפניים, ודאי שקיימו עוד שלושת השבועות.
עכשיו, יש לציין, אגב,
שמבחינת ההלכה, וזה אולי דבר שלא הספקתי לדבר עליו,
מבחינת ההלכה, ההלכה לא נפסקה כמו אלה שסוררים שלושת השבועות.
כן? הרי בפאת השולחן,
לרבי ישראל משקלוב,
תלמיד הגאון מווילנה,
הוא מביא שכדעת הרמב"ן פסקו כל הפוסקים כולם.
הוא מביא שמה שכך סובר הרשב"ץ והריבש והרשב"ש והגאון מווילנה,
וגם אפשר להוסיף לזה את האבננזר והאור החיים
ורבי יהודה עייש והרב קוק
והנציב מוולוז'ין,
שכולם פסקו
שלהלכה,
הלכה כדעת הרמב"ן.
לא רק שיש כדעת הרמב"ם שיש מצווה לעלות לארץ, אלא כדעת הרמב"ן שיש מצווה להקים מדינה.
וגם מובא בשאלות ותשובות
ישועות מלכו
לרבי יהושע מקוטנה,
שהיה מגדוליה המתעסקים בשאלות האלה מבחינת ההלכה.
כולם כולם סבורים ללא יוצא מן הכלל שיש כן מצווה לעלות. זאת אומרת, סימן שכולם סברו שאין הלכה כשבועות האלה.
שלום, כבוד הרב, מה אם ועשית ככל אשר יורוך, כשגדולים שמורים דבר מסוים מותר לעשות מה שנראה לנו? מדוע גדולי ישראל מזרמים שונים לא יושבים יחד ומכריעם באופן שההלכה תצא לאור מבוררת ומחייבת לכל ישראל?
סוף שאלתך היא התשובה לתחילת שאלתך.
זאת אומרת, זה נכון, ועשית ככל אשר יורוך. כשהקימו סנהדרין, באמת, עשית ככל אשר יורוך.
הוא לא הקימו סנהדרין, כל אחד עם הרב שלו, בסדר. אז יהיה רב אחד גדול הדור,
זה לא משנה שום דבר.
כן, בבקשה.
הרבי מיסת מאיר מתייחס למדרש בשיר השירים?
האם הרבי מיסת מאיר מתייחס למדרש הזה בשיר השירים? נראה לי שלא.
נראה לי שלא.
אבל מי שהביא את המדרש הזה כראייה לחזרתו של רבי זירא בדלתו זה הרב מרדכי עטייה,
זכר צדיק לברכה, שהיה מקובל מחלג שבסוריה,
אחר כך עבר למקסיקו והיה אב בית דין במקסיקו,
והיה מתנגד לציונות,
עד שעיין בסוגיה לעומק,
לעומקה, ואז הגיע למסקנה פרו-ציונית,
והוא כתב ספר בשם "סוד השבועה",
שבו הוא דן בדברי השירים האלה,
שיר השירים רבא האלה.
אני רוצה פה להוסיף פה משהו.
אני מדלג פה על השש שבועות, כי אחר כך יהיה שש שבועות,
אבל כתוב יד אחרי זה, "אמר רבי אלעזר"
מה זה קורה? בצבאות ובעילות השדה. כן, אני קורא כאן,
איפה שכתוב בצבאות ובעילות השדה.
אמר רבי אלעזר, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל,
אם אתם מקיימים את השבוע, מוטב,
ואם לאו, אני מתיר את בשרכם כצבאות וכעילות השדה.
אומר הרבי מסאטמר,
שזה בגלל זה הייתה השואה.
השואה הייתה בגלל שעברו על השבוע, התחילו את הציונות,
זו עבירה חמורה,
ולכן הייתה השואה.
הוא אומר את זה על הפיגועים האלה.
הוא אומר את זה גם על הפיגועים, אבל הוא אומר את זה גם על השואה.
כן. עכשיו יש בעיה אחת.
מי בא למאמר הזה?
רבי אלעזר, נכון?
עכשיו, מיד אותו רבי אלעזר מוסיף:
אמר רבי אלעזר, כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון,
שנאמר, ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בה נשוא עוון.
כלומר, איך אותו רבי אלעזר מצמיד כאן מאמר בשבח ישיבת ירץ ישראל,
אחרי שהוא אמר, אם אתם עוברים על השבועה,
אני מתיר את בשרכם.
רבי ניסת נגיד לך שבאמת אדם גדול,
שבזמן שצריך לעלות הוא יזכה להיות כ... אז אני רוצה להסביר פה משהו, רק רגע. רבי אלעזר, כידוע לכם,
הוא תלמידו המובהק של רבי יוחנן,
נכון?
רבי יוחנן.
עד כדי כך תלמידו הגדול של רבי יוחנן, שכתוב בגמרא שפעם אחת רבי אלעזר נתן שיעור
והוא אמר דברים של רבי יוחנן ולא ציין שזה רבי יוחנן שאמר את זה.
אז רבי יוחנן הקפיד ואמרו לו, לא, אל תקפיד.
כי מאחר שרבי אלעזר הוא תלמידך המובהק,
כולם יודעים שכשהוא מדבר,
כל מה שהוא אומר זה דבריך.
אז אין צורך בכלל להקפיד.
בעצם כולם יודעים, רבי אלעזר אומר את הדברים, הוא פשוט ה-tape recorder,
של רבי יוחנן.
עכשיו, מה אומר רבי יוחנן על השבועה?
במסכת תענית וגם בזוהר, מובא,
אמר הקדוש ברוך הוא,
וזה גם בזוהר כתוב, נשבע הקדוש ברוך הוא,
שאיני נכנס לירושלים של מעלה
עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה.
אז מהי השבועה לפי רבי יוחנן?
לבנות את ירושלים. השבעתי אתכם,
בנות לירושלים.
הוא מבין בשון?
לבנות.
ואז יוצא שרבי אלעזר, כשהוא אומר, אם אתם מקיימים את השבועה, על איזה שבועה הוא מדבר?
על השבועה של רבי יוחנן רבו.
הוא אמר, אם אתם בונים את ירושלים, מוטב, ואם לאו, אני מתיר את בשרכם כצבאות וכעילות השדה.
אז זה קצת מהפך את העניין,
ככה נראה לי. זה הפשט פה בסוגיה?
זה הפשט ברבי אלעזר. שאומר את זה ישר אחרי השבועות והוא מדבר לך על השבועה האחרת שלא כתובה פה? בוודאי.
כי הרי אותו רבי אלעזר מצמיד, כלומר הגמרא לפחות מצמידה מיד לרבי אלעזר את "כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עבר". אז למה אמרנו שאפשר להסביר את זה?
אם אתה רוצה. מי ששייך לארץ ישראל בזמן שמותר הוא נשוי בלא עבוד, אבל עכשיו שאסור. כל הדר, כתוב.
כל הדר,
זה כל מי שדר, לא משנה באיזה תקופה,
שנאמר, "ובל יאמר שכן חליתי העם היושב בנשוא אבון".
כן, בבקשה.
ניתן להסביר את זה שהוא רוצה לומר שלמרות שאסור לעלות לתומה, ולמרות שכל הישומים שהזכרנו קודם, מי שכבר דר בארץ ישראל,
הוא אמר שהוא נקלע למצב הזה, הוא לא בא ופעיל בא ודא בארץ ישראל, אז הוא שמוי ולא ארבע. או שתאמר.
אני הולך בכיוון שלך, שאף על פי שאסור לעלות בחומה וכו',
בכל זאת הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון.
ואם הוא ימרוד בגויים?
בארץ ישראל. כן, בארץ ישראל.
לפי רבי אלעזר הוא בסדר.
לא, זה מסביר לך מדוע רבי עקיבא תמך במרד של בר כוכבא.
איפה האיסור למרוד בגויים?
איפה הוא היה כאן, נכון.
אז זה עוד יותר מסתדר. זאת אומרת, הרי הקמת מדינת ישראל נעשתה על ידי מחתרות
וצה"ל ופלמ"ח שפעלו כאן.
אז זה עוד יותר טוב, מתאים ממש לפי רבי לזר.
כי הרי מעולם לא מצאנו שהתארגנו הציונים באירופה והקימו שם צבא ונלחמו בגויים ועלו.
אבל הרעיון?
מה?
הרעיון. הרעיון, ודאי, רעיון זה טוב מאוד. גם הרבי מסנדברג מתפלל, ותחזינה עינינו שוב לציון.
זאת אומרת, ודאי שרעיון של גאולה זה רעיון טוב.
אז אם כך, זה בסדר גמור.
אגב, יש טענה ש... כן, אבל הגויים חזרו בהם.
בסדר, חזרו בהם. איפה נכתבה שבועה חדשה עכשיו?
מסכת כתובות חדשה?
כן.
אגב, הרמב"ן אומר את זה,
שכשישראל יצאו מהגלות, זה יהיה בהסכמת האומות כמו בימי עזרא.
כן, מעניין. זה קרה בדיוק.
כן, בבקשה.
התחלנו לבנות את ירושלים עוד לפני השואה. זה נכון.
זאת אומרת שהעם, אבל עם ישראל לא רצה, כן?
לא רצה.
באו, בנו קצת.
מי זה מתחיל?
קצת. ואחר כך באו הרבנים ואמרו אל תעלו.
נכון?
כן.
כיצד יהודי הדר בחוץ לארץ יקבל החלטה האם לעלות או לא לפי ההלכה המלאה בפלפולים ומחלוקות?
צריך נס שזה יקרה.
מזל שבן-גוריון הקים את המדינה.
אם זה היה צריך להיות לפי ההלכה,
השם ירחם.
טוב, עד כאן יארתו היפה, זהו להיום, שלום.
