היום יום שלישי, ו' בשבט, תשע"א.
אנחנו היום נעסוק בנושא חשוב, והוא היחס בין ההלכה לבין הנבואה.
כי הרי דבר השם מופיע אלינו בשני צדדים.
גם בתורה שבכתב מצאנו שני סוגי כתיבה.
יש כתיבה הלכתית,
כן, על כל המצוות שבתורה, ויש כתיבה סיפורית שהיא שייכת לאגדה.
והשאלה היא, האם יש יחס בין שני הדברים?
ברור שחייב להיות איזשהו יחס כלשהו, כי הרי אם אנחנו רוצים לדעת
מאיפה כל הלכה שהיא מתחילה,
אז נגיד אנחנו אומרים, ראיתי את ההלכה הזאת בקיצור שולחן ארוך, בסדר, אבל מאיפה הקיצור שולחן ארוך לקח את זה?
הוא לקח את זה מהשולחן ארוך. מאיפה השולחן ארוך לקח את זה? מהטור. מאיפה הטור לקח?
מהרמב״ם. מהרמב״ם איפה? מהגמרא.
הגמרא, מהמשנה, המשנה מאיפה? מפסוק. והפסוק מאיפה?
גם הפסוק יש לו רעיון מאחורי זה. זאת אומרת, בסופו של דבר הפסוק לא נאמר סתם.
אז אחרי שאנחנו מקלפים את כל השכבות הטכניות, הדוגמטיות, הפורמליות של ההלכה,
אנחנו תמיד מחפשים, בסופו של דבר אנחנו מוצאים איזשהו רעיון שעומד מאחורי ההלכה הפורמלית הפשוטה.
וזה,
אם כן,
בין מורה כבר שיש יחס בין הצד העיוני-הגותי של התורה לבין ההלכות. עכשיו, הצד העיוני-הגותי של התורה, הוא לא מתחיל מפילוסופיה, הוא מתחיל מנבואה.
כמו כן, גם ההלכה עצמה,
סתם ההלכה נטו, בלי קשר לטעמיה,
ההלכה מתחילה מנביא,
שמו משה,
רבנו, בן עמרם,
והוא היה נביא.
לא סתם נביא, גדול הנביאים.
כן, הוא היה, מדרגתו זה למעלה מהנבואה.
אבל בסדר, אז אם זה כך, זה אומר שיש יחס בין ההתגלות לבין העשייה.
ואז השאלה שנשאלת היא,
מה זה אומר מבחינת ההכרעה ההלכתית?
האם בהכרעה ההלכתית אנחנו יכולים לסמוך על המעורבות של הנבואה,
או שלא?
בסדר?
זאת השאלה הגדולה.
שלושת המקורות המרכזיים בתלמוד הבבלי, לצורך העניין,
האחד נמצא במסכת בבא מציע דף נ"ט,
השני במסכת עירובין, דף י"ג,
והשלישי במסכת יבמות, דף י"ד.
אלה הן שלושת הסוגיות שבהן הדבר הזה נדון. כן, דפקא מינה, למשל, אתה מסתפק בהלכה.
מגיע, אתה אומר, זה מותר או זה אסור? זה נושא, בבקשה. זה מותר או זה אסור? טמא או טהור?
הוא אומר, רק רגע, אני אתנבא, אני אגיד לך.
האם אפשר לעשות את זה או לא?
אין, בבקשה.
מה לגבי על מסורות?
מסורת.
למה דווקא הלכה פסוקה שלך?
אני לא מבין את השאלה.
יש לך מסורת. מסורת זה גם דרך להכריע.
כן, אבל בסדר.
אבל נגיד שאתה לא הצלחת להכריע. נגיד, בסדר, אתה משתדל. אתה הביא את המסורת, הביא את זה. בסופו של דבר נשאר ספק. מה עושים?
לא, זו שאלה לפני. אז מה השאלה? לא הבנתי.
השאלה היא, אמרת שההלכה, ההלכה הפסוקה שיש לנו היום, היא הולכת מראשונים, אחרונים, אחת מגיעה לפסוק, ואז זו משמעות מסוימת. הוא שואל בין מסורת שאין עליה,
כשאתה מגיע מסורת מבית עמק.
אתה אומר, יש לפעמים מסורות שאתה לא יודע מה מקורן,
והן מחייבות גם מבחינה הלכתית.
כלומר,
מה שנקרא הלכה למשה מסיני קוראים לזה.
כן, ואתה לא יודע מה טעמה.
אתה לא יודע, גם לה יש סברה.
בסדר?
למשל,
חצי נזק צרורות הלכה למשה מסיני.
חצי נזק צרורות
חצי נזק צרורות הלכה למשה מסיני. מה זה חצי נזק צרורות?
למשל, אם בהמה,
הבהמה שלך הולכת בדרך, יש לך פרה,
ותוך כדי שהיא הולכת,
היא מזיקה לכל מיני דברים.
זה לא כך פשוט ברשות הרבים, אבל נגיד שהיא עושה את זה ברשות היחיד. היא נכנסה לשדה של החבר, היא דרכה על כל מיני,
היו שם תבניות ביצים, היא דרכה עליהם, צריך לשלם.
אבל, וכמה משלמים? מה שהביצים עולות, נקרא נזק שלם.
אבל אם תוך כדי הליכה
היא התיזה צרורות,
והצרורות האלה נפלו לתוך החביתה של הפועל התאילנדי שהיה שם,
כן? אז בקיצור זה הזיק,
לא ניקח לתאילנדי, כי יש כבר בעיה של נזק לגויה, ונגיד,
הזיק לחביתה של הפועל היהודי שהיה שם, בסדר?
אז זה נעשה באופן עקיף. במקרה כזה משלמים חצי נזק, חצי נזק צרורות,
הלכה למשה מסיני. אז יש היגיון או אין היגיון? יש היגיון, שכיוון שזה עקיף,
אז זה כאילו מחצית הכוח של המזיק היה שם.
עכשיו, אין הכרעה הכרחית שכך הדין,
אבל יש היגיון.
הלכה למשה מסיני אומרת,
כשאנחנו מכריעים לטובת ההיגיון הזה לעומת היגיון אחר.
מה זה?
לא, זה מסורת. אמרת שזה מסורת. מסורת זה גם סוג של נבואה.
כן, זה מסורת האומה. דבר השם,
מופיע דרך עם ישראל, לא?
כל המון
ככל שדי.
אבל בואו נחזור אם כן לשאלה הבסיסית, מה היחס בין הנבואה לבין ההלכה?
ואז לפי זה, השאלה היא אם אפשר לפסוק הלכה על פי רוח הקודש או שלא על פי רוח הקודש.
וזה בכלל שייר בכלל לחלוקה החתוכה שאנחנו מוצאים גם בתלמוד וגם בפוסקים,
בין ההלכה לבין אגדה.
כן, מה אתה רוצה?
נו, יש לי הצעה.
אני רוצה להעביר שיעור.
אני מציע שייתנו לי להעביר אותו, בסדר? לא, אם אוכפת לך, אבל בסדר. עכשיו, כפי שאמרנו, וכפי שאתה הערת בצדק,
יש שלושה מקורות שדנים בזה בתלמוד הבבלי. האחד זה במסכת בבנוציאד, דף נ"ט, מה שנקרא תנורו של אחנ"ל,
כפי שאמרתי.
ויש במסכת עירובין, ויש גם במסכת יבמות.
כן, אז אם כך,
אנחנו צריכים פה להבין באיזה מידה אני יכול להגיד, כיוון שהתורה היא מל השמיים. אז אני ישן בשמיים.
לא מדובר בשרלטן, בבלוף, מדובר בדבר אמיתי.
למשל, הרמב״ם כותב להלכה בהלכות
יסודי התורה,
שאם בא אדם ואומר, כה אמר השם,
הלכה כרבי יהושע,
מה עושים לו?
אומר הרמב״ם, חונקים אותו,
הורגים אותו בחנק,
כי הוא נביא שקר.
כי הרי התורה אמרה, לא בשמיים היא,
והוא החליט שהתורה היא כן בשמיים. הוא אומר שהקדוש ברוך הוא אמר לו, הלכה כדברי מי.
ולכן אדם כזה הוא נביא שקר, אנחנו דנים אותו לחנק וחונקים אותו.
עד כאן הפסק של הרמב״ם.
אם זה כך, הכל חסום.
כן?
למשל נשאלת השאלה, האם אישה
יכולה לברך ברכה על דבר שהיא לא חייבת בו?
למשל, אישה איננה חייבת ליטול לולב.
האם היא יכולה, קודם כל, האם היא יכולה ליטול לולב אם היא רוצה? התשובה היא?
כן.
האם היא יכולה לברך אשר קידשנו במצוותה וציוונו על נטילת לולב או לא? הרי היא לא צוותה.
אז האם היא יכולה או שלא יכולה?
רש"י אומר שהיא
לא יכולה.
רבנו תם אומר שהיא יכולה.
למה היא יכולה לברך וציוונו?
בגלל ש... מה?
נכללת בכלל עם ישראל. והיא נכללת בכלל עם ישראל. כלומר, הקדוש ברוך הוא ציווה לעם ישראל,
ובכלל זה גם אותה. זאת אומרת, זה שזה יוצא לפועל דרך האיש,
זה לא אומר שהיא לא בכלל הציווי. רק שהציווי, הלכה למעשה,
יוצא לפועל דרך האיש, לא דרך האיש.
לכן אם היא כבר רוצה לברך, היא יכולה להגיד וציוונו. זו דעת רבנו תם.
איך מכריעים במחלוקת כזאת?
אז מי שתלמיד של רש"י עושה כמו רש"י,
מי שתלמיד של רבי נותן, מסוכמו רבי נותן, אבל לדורות איך אנחנו נכריע.
אז מרן הבית יוסף, רבי יוסף קארו,
כתב במפורש
שאישה לא יכולה לברך
על דבר שהיא לא חייבת בו,
בגלל שהיא לא צופתה, כלומר הוא חושש לדעת רש"י, לפחות ספק ברחות כליה, כן?
אלא שכתבו האחרונים שמרן כתב את זה בגלל שהוא לא ראה את הספר "שאלות ותשובות מן השמיים".
מה זה שאלות ותשובות מן השמיים? היה חכם אחד בצרפת, בימי בעלי התוספות, רבי יעקב ממרביש,
שהוא היה שואל שאלות בהלכה בשמיים, והיו עונים לו.
והוא שאל בין היתר את השאלה האם הלכה כרש"י וכרבינותם בעניין הזה,
וענו לו מן השמיים,
יוסף השם זכרנו יברך, יוסף עליכם ועל בניכם.
אז מכאן הוא למד שגם נשים חייבות לברך, ואומרים, האחרונים, אם מרן הבית יוסף היה רואה את התשובה הזאת,
היה חוזר בו ופוסק שמברכות.
אלה האחרונים שאומרים את זה, וגם רבי יעקב מרגיש.
כנראה שהם לא סוברים כמו הרמב״ם, שאסור לפסוק הלכה
על פי נבואה, שאם לא כן,
לא היו כותבים את זה.
כן?
זאת השאלה, מה האמת?
אגב, דעת הרמה כדעת רבנותם, כך שלגבי נשים אשכנזיות אין בכלל בעיה,
כל השאלה נשארת בתחום הנשים הספרדיות.
האם נשים ספרדיות יכולות לברך,
על פי שאלות ותשובות מן השמיים,
או שהן אינן יכולות לברך כדעת מרן הבית יוסף?
זאת השאלה.
זה דוגמה, זה דוגמה הלכת... מה? והיה מגעיל למרן בית יוסף, כמו שאומרים?
מרן הבית יוסף היה מגעיל. השאלה מה מגעיל אמר לא הלכות.
המגעיל לא בסט לא הלכות.
שלום רבנו, איך הרמב״ם מסביר את המקום או מקומות בגמרא, שבת קול פוסקת או אומרת ללכת על פי דעה מסוימת?
תודה.
אני אשאל אותך, איך הגמרא שאומרת שבת קול פוסקת בדברים מסוימים, מסתדרת עם הגמרא במסכת בבא מציאה, שאומרת שלא בשמיים היא?
הרי זה בדיוק, בשביל זה אני אמרתי שיש שלוש מקומות בגמרא.
האחד במסכת בבא מציאה, דף נט,
והאחד במסכת עירובין, דף יג,
והאחד הוא מסכת יבמות דף י"ד.
אז אני מציע שאנחנו נלמד את שלושת המקורות,
ואז לפי זה אנחנו נוכל לענות גם על השאלה היפה הזו.
האם יש פה
בבא מציע?
יש בבא מציע, יפה.
ומה עם עירובין?
יש, יש, אירועים יש. יפה, יפה.
טוב.
נכון? כן.
הספר "שוט מן השמיים" אז הוא מקבל,
האם השמיים גם סיבות?
לא, לא, ב"שוט מן השמיים" הוא לא מקבל סיבות, הוא מקבל תשובה.
הוא נתון לו פסוקים, בדרך כלל פסוקים. למשל, יש מקום אחד שהוא הסתפק עם הלכה כמו רבי נותן או כמו עריף,
ועריף קראו לו יצחק. אז שם ענו לו בית בריתי עקיבת יצחק.
ומזה הוא ידע שהלכה כמו העריף באותו נושא, כן, בסדר?
זה נחמד הספר הזה. אפשר להבין אם הוא היה רואה את התשובה של פגעיין אדמה, היא עם ההסבר או אין...
אה, זהו, זו השאלה אם זה עם ההסבר או לא עם ההסבר. זו גם שאלה שנצטרך לדון בה.
הנה, יש פה במסכת עירובין, דף י"ג עמוד ב'.
אמר רבי אבא, אמר שמואל, שלוש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל.
הללו אומרים הלכה כמותנו,
והללו אומרים הלכה כמותנו.
יצאה בת קול ואמרה
אלו ואלו דברי אלוהים חיים הן,
והלכה כבית הלל.
אז אם כך אנחנו פוסקים הלכה שכבית הלל, על סמך מה?
בת קול. על סמך בת קול. אם כן, זה בניגוד לדברי הרמב״ם,
שאמר לנו שאנחנו לא פוסקים מן השמיים.
הנה אתה רואה, הלכה כבית הלל על פי בת קול.
אם כן, כן פוסקים הלכה מן השמיים.
עד כאן הסוגיה הראשונה.
הסוגיה השנייה, במסכת בבא מציע,
בדף נ"ט, עמוד א' למטה,
חתכו לחוליות ונתן חול בין חוליה לחוליה.
רבי אליעזר מטהר וחכמים מטמאים. על מה מדובר?
על תנור.
הרי התורה אומרת כך, שתנור מקבל תמואה,
ותנור פעם זה היה עשוי מחרס.
היו עושים, זה כלי גדול,
חרוט,
עם פתח מהצד, עם ערובה מן מעלה, עשוי מחרס.
אם שרץ נמצא בחללו של התנור,
הוא מטמא את כל התנור. איך מטהרים תנור כזה?
התורה אומרת, שוברים אותו.
תנור וחיריים יוטץ.
רק אם מנתצים אותו,
הוא נהיה טהור. אם לא, הוא טמא.
מה קורה אם יש תנור שהוא נטוץ מלכתחילה?
מה זאת אומרת? הוא עשוי, במקום להיות עשוי מקירות,
הוא עשוי עיגולים-עיגולים, חוליות-חוליות,
בסדר עולה.
כזה כמו הצעצוע של הילדים, מכירים? יש צעצוע כזה חמוד, עם טבעות טבעות,
אז עשוי מטבעות רחבות מאוד, אחר כך טבעות יותר צרות,
ובין חוליה לחוליה שמים חול,
לא מלט,
אלא חול,
כך שזה תנור שמתפרק כמו כלום.
האם תנור כזה מקבל טומאה או לא?
רבי אליעזר אומר לא,
הוא לא יכול לקבל טומאה
בגלל שהוא נטוץ מלכתחילה,
הוא כבר נטוץ.
אז אם התנור, כדי להיטהר, צריך להינתץ,
אם הוא כבר נטוץ,
אז ברור שהוא טהור.
עד כאן דעת רבי אליעזר.
החכמים מטמאים. למה חכמים מטמאים? אומרים לו, תשמע, זה תנור שלם. זה שהוא עשוי בצורה כזאת,
זה לא עושה אותו תנור לא שלם, ולכן תנור כזה מקבל טומאה.
טוב.
וזהו תנור של עכנאי.
כן, מה זה עכנאי?
עכנאי זה נחש.
נחש כזה עגול שאוכל את הזנב שלו,
כן, זה כזה שהוא עשוי חוליות, חוליות עגולות.
מאי עכנאי? אמר רב יהודה, אמר שמואל, שהקיפו דברים כעכנה זו וטימאוהו.
כלומר, היה שם דיון שלם מסביב לתנור הזה, ובסוף החליטו לטמא אותו.
טנא, באותו היום
השיב רבי אליעזר,
רבי אליעזר הוא המטהר, נכון?
כל תשובות שבעולם,
הוא הביא הוכחות למה שהוא אומר, סברות, למה זה צריך להיות תנור קהור?
ולא קיבלו ממנו.
אמר להם,
אם הלכה כמותי,
חרוב זה יוכיח.
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה,
ואמר אלי, יש אומרים, ארבע מאות אמה.
מה זה, איזה מין ראייה זאת?
מה הקשר בין החרוב לבין התנור?
התנור, החרוב, זה עץ שהשורשים שלו עמוקים במיוחד,
מתרחבים מאוד,
יותר מכל העצים האחרים. יש רק שני עצים כאלה, לפי המשנה,
החרוב והשקמה.
ולכן, כשנוטעים עץ ליד החומה,
צריך להרחיק את העץ מן החומה 25 אמה, כדי שהשורשים לא יפגעו בחומה.
אבל אם זה חרוב או שקמה,
מרחיקים חמישים אמה כי השורשים שלו הוא אחת שורשים
כן אז זאת אומרת שמה הוא אומר רבי אליעזר? הוא אומר אני חוזר לשורשי הדברים
אתם רואים אני מזיז את הדברים משורשם
אמרו לו אין מבין ראייה מן החרוב
לא
חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים תוכיח
חזרו אמת המים לאחוריהם
למה הוא מביא הוכחה מן אמת המים?
כי החרוב, ממה הוא חי?
ממים.
אז אתם לא רוצים את השורשים שלי? אז אני אראה את השורשים של השורשים,
שזה אמת המים.
אמרו לו, אין מביאים ראייה מאמת המים.
חזר ואמר להם,
אם הלכה כמותי,
קוטלי בית המדרש יוכיחו.
למה הוא חוזר לקוטלי בית המדרש?
כי מאיפה באים השורשים של השורשים?
מהתורה, שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על ידי שיסתכל בתורה.
אז אני רוצה לחזור לשורשי השורשים של הדברים. אני אלך לכותלי בית המדרש.
וכאן קורה דבר מעניין.
היטו כותלי בית המדרש ליפול.
כלומר התחילו הכתלים ככה,
גער בהם רבי יהושע.
אמר להם, אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם, מה טיבכם?
אל תתערבו לי בשיחה.
לא נפלו
מפני כבודו של רבי יהושע,
ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר,
ועדיין מתאים ועומדים. כלומר, אם אתם רוצים לדעת איפה זה קרה,
תחפשו בחפירות הארכיאולוגיה,
משהו מהמאה השנית לספירה בערך, תחפשו איפה הוא,
שיש קירות נטויים, תדעו ששם זה יתרחש.
מהפירוש לדבר שמדיין מתאים ועומדים?
שאי אפשר באופן אבסולוטי להכריע בין רבי אליעזר לרבי יהושע.
עד היום הזה בעצם הספק נשאר.
האם רבי אליעזר צודק או רבי יהושע צודק?
אמר להם,
אם הלכה כמותי, אם אפילו כותלי בית המדרש זה לא משכנע אתכם, אז מה עושים?
אם הלכה כמותי, מן השמיים יוכיחו.
נחזור לבוס.
יצאה בת קול ואמרה,
מה לכם אצל רבי אליעזר,
שהלכה כמותו בכל מקום?
סתם ככה, אני לא מבין את הניסוח הזה.
אם אני הייתי צריך להיות יועץ לבת קול,
הייתי אומר לה,
במקום להגיד תשובות כאלה מתחכמות, תגידי, הלכה כרבי אליעזר.
אבל מה הוא אמר שם, בת קול?
הוא אמר, מה לכם אצל רבי, אל תסתבכו איתו, כן?
מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום? אתה לא יכול להגיד ישר מה שאתה רוצה לומר.
מאוד מוזר, בסדר?
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר,
לא בשמיים היא.
על התורה? היא לא בשמיים, לכן אנחנו, לא אכפת לנו מה שאומרים שמה.
הלכה, כמו שאני אומר פה, שהתנור טמא.
מה היא לא בשמיים היא? אמר רבי ירמיה,
שכבר ניתנה תורה מהר סיני,
אין לנו משגיחין בבת קול.
שכבר כתבת בהר סיני בתורה, אחרי רבים להטות.
אז הולכים לפי הרוב, לא לפי התערבות מלמעלה.
וזה העיקרון של שהתורה היא אומנם מן השמיים, אבל היא לא בשמיים.
טוב, זה שסיפור מעניין, הרי יש פה התערבות באמצע, בכ"ד מקומות, בית דין מנה דין.
מכאן שהלכה לא רוצה לקבל מה שלא תואם לבית הדין, למרות שזה יהיה נבואה.
כן? אני לא רואה איזה קשור.
יש דברים שבדין מלדין יש.
שלום הרב, מה הרב זצ"ל אומר בעניין הזה? הרי הרב כתב על כך בעינייה וכולי.
לא יודע, אני לומד גמרא בינתיים.
שלום רבנו,
איך זה הגיוני שרבנותם חלק על סבא שלו, רש"י, בהלכה?
הרי הוא צריך לשמור על מסורת אבותיו.
תשובה, לא הייתה מסורת בזה.
הלאה.
אשכחה רבי נתן לאליהו.
רבי נתן מצא את אליהו הנביא.
מה זאת אומרת? גילוי אליהו.
אמר לו, מה עביד קודשה בריחו בהשארתה? כלומר, מה הקדוש ברוך הוא עשה בזמן שזה קרה?
כן, כשרבי יהושע אמר לו, בשמיים היא וכו'.
אמר לו,
כה חייך ואמר, היה צוחק ואומר,
ניצחוני בניי, ניצחוני בניי.
כן, הקדוש ברוך הוא היה מבסוט, איזה יופי,
איך הם ניצחו אותי, כל הקרוב,
ניצחוני בניי.
אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר רבי אליעזר
ושרפום באש.
כל דבר שהוא טיהר,
כיוון שהחליטו שזה תמל,
שרפו את זה.
ונמנו עליו וברחו, כלומר קיללו אותו.
ואמרו, אז יש פה שאלה, זה שקיללו ונידו את רבי אליעזר והכול,
זה אומר שהם צדקו או לא?
אנחנו לא יכולים לדעת, אולי הם לא צודקים.
ויש לי אולי הוכחה שהם לא צודקים, כי רבי אליעזר לא קיבל את דבריהם.
טוב,
אמרו, מי ילך ויודיעו?
צריך לספר לו שהוא בנידוי, כן, הוא לא צריך לדעת, אדם שמנדים אותו. אם הוא לא יודע שהוא בנידוי, הוא יעבור על הלחות נידוי.
יש הלחות? לא יודע למה נידו אותו, הוא לא... למה נידו אותו? כי הוא לא קיבל לדעתם.
הוא אמר, אני ממשיך לפסוק על פי בת קול.
אה, לפסוק? כן, הוא אומר, אני קיבלתי מן השמיים,
אני חושב שזה טהור, ואני לא אתן לכם, אני לא אוותר לכם.
אז שלחו את רבי עקיבא, כן? אמר רבי עקיבא, אני אלך, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריו את כל העולם כולו. זאת אומרת, הם פחדו מרבי אליעזר.
מה עשה רבי עקיבא לבש שחורים?
כלומר, זה מכאן שזה היה דבר נדיר.
לא מקובל.
ונתעטף שחורים,
וישב לפניו בריחוק ארבע עמוס.
למה? כי כשאדם מנודה אסור להיות בקרבתו ארבעה אמות.
אז הוא ישב, כן, אז רבי אליעזר מיד הבין, כן, הוא לא טיפל.
אמר לו רבי אליעזר, עקיבא,
מה יום-יומיים?
מה קרה שאתה מגיע?
אמר לו רבי, כי מדומה לי שחברים בדלים ממך.
כמדומה לי, אני אומר את זה בעדינות, כן?
אף הוא קרע בגדיו וחלץ נעליו,
כן, כארי, ברגע שהוא מנודה, אז הוא צריך לנהוג בדיני מנודה.
ונשמט וישב על גבי קרקע, זלגו עיניו דמעות.
לקה העולם,
שליש בזיתים ושליש בחיתים ושליש בשעורים.
כלומר, היה קללה בתבואה, ביבול החקלאי של אותה שנה.
כן? כלומר, הייתה שנה על הפנים,
מבחינה חקלאית.
ויש שאומרים, אף בצק שבידי אישה טפח. כלומר, גם הבצק שהיה באותה שעה,
כשהכינו אותו לתנור, הבצק נפל.
טענה,
אף גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו עיניו, רבי אליעזר נשרף.
רבי אליעזר, אומנם הוא מקבל הלכות נידוי, הוא יודע שהוא מנודה,
אבל יש לו חשבון.
ואף רבן גמליאל היה בא בספינה, הרי מי בעצם עשה את הנידוי? ראש הסנהדרין.
מי זה ראש הסנהדרין באותם הימים? רבן גמליאל.
אז הוא האחראי הראשי,
היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו.
אמר, כמדומה לי שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר בן הורקנוס.
עמד על רגליו ואמר,
ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי,
ולא לכבוד ביתה בה עשיתי,
אלא לכבודך,
שלא ירבו מחלוקות בישראל.
כלומר,
לא הייתה לי ברירה.
צורך האומה הוא שסוף סוף תיקבע הלכה אחת,
ואם כל אחד יגיד: אני, יש לי גילוי מן השמיים, ולכן אני לא מקבל את הדעה שלכם, מה יהיה?
נח הים מזעפו.
הים נרגע.
משמע שבשמיים הקפידו על רבן גמליאל, אבל אמרו טוב. אז כיוון שזה... בשביל זה.
אימא שלום דבטו דרבי אליעזר אחטה דרבי אליעזר הווי.
כן, יש אישה ששמה אימא שלום.
אימא שלום הייתה אחותו של רבן גמליאל, והיא הייתה אשתו של רבי אליעזר. כלומר, זה סיפור בתוך המשפחה, סיפור של גיסי.
"מההוא מעשה ואילך לה אבא שב כלא לרבי אליעזר למפל על הפה".
מאז שזה קרה הסיפור, היא לא הייתה מרשה לו לעשות נפילת אפיים.
כל פעם שהיה מגיע סוף תפילת שמונה עשרה,
עמד לעשות נפילת אפיים, הייתה מפריעה לו.
למה?
כי היא פחדה שאם הוא ייפול על פניו, תפילתו תישמע בשמיים,
ואז האח שלה, רבן גמליאל, ימות.
ההוא יאמר אשירך אהבה, ויחלף לה בן מלא לחסר. היה פעם אחת שהיה ראש חודש,
שהיא לא שמה לב שזה חודש מלא וחשבה שזה חסר. בקיצור, היא לא שמה לב,
היא חשבה שזה ראש חודש, באמת לא היה ראש חודש.
איכא דאמרי עטא עניא וקיה בבא, או יש אומרים שלא, היא ידעה שזה לא ראש חודש, אבל הגיע עני לבקש צדקה בפתח,
אפיקה לריפתא, והיא הוציאה לו לחם,
אשכחתלי נפל על ענפה, ופתאום חוזרת ורואה שבעלה נפל על פניו.
אמרה לה, קום,
קתלית לי אחי, אתה הרגת את אחי.
היא ידעה שברגע שהוא עושה נפגת אביים זה יהרוג את רבן גמליאל.
הדעה היא, תוך כדי כך, נפק שיפורה מבית רבן גמליאל דשכיף.
יצא קול שופר, היו תוקעים בשופר כשנשמה של בן אדם הייתה יוצאת,
והיא שמעה את השופר שיוצא מביתו של רבן גמליאל.
אמר לה, מן הידעת? הוא שאל אותה, איך את יודעת שאני הרגתי אותו?
אמרה לי, קח מקובלנים מבית אבי אבא, אנחנו, יש לנו מסורת במשפחה של הנשיאים, נשיאי ישראל.
כל השערים ננעלים חוץ משערי הונאה, כלומר צער.
כן? כמו שהיה,
מכיוון שציערו אותך, היה ברור שתפילתך תישמע.
טוב, אז זה סיפור מזעזע, נכון?
אבל זה מראה קודם כל שכל אחד לוקח את החיים ברצינות.
רבי אליעזר לוקח את החיים ברצינות, רבן גמליאל ברצינות, הוא מוכן אפילו למות על זה.
הוא יודע בדיוק מה יקרה לו בגלל שהוא נידה את רבי אליעזר. מה הקשר בנפילת אפיים לזה שזה יערוך?
נפילת אפיים זו תפילה שבה האדם מתנפל לפני השם שישמע תפילה, נכון?
אז הבקשה של רבי אליעזר היא להרוג את מי שעושה לו צרות, נכון?
הוא רצה להרוג אותו? כן, הוא רצה להרוג אותו, הוא הרג אותו.
אתה חושב שצוחקים פה? לא צחוק.
אגב, יש גם סיפור אחר, שאני לא מביא אותו כעת, מה קרה בזמן שרבי אליעזר מת.
רבי אליעזר גם כן, יש לו סיפור שלם, רבי עקיבא מבקר אותו.
סיפור עם מסכת סנהדרין, כן?
טוב, על כל פנים זה לא בגלל שהוא קיבל כך משמיים, אלא מפני שכך סבר.
הבתקול זה רק סייעתא, לא?
יכול להיות, אבל אף על פי כן רבי אליעזר סובר שאפשר להכריע הלכה על פי בתקול.
זה נכון שלרבי אליעזר יש סברה משלו,
מדוע התנור הזה טהור.
יחד עם זה הוא אומר, גם אם יש לכם טענות נגדיות,
אבל בתקול מכריע נגד הטענות שלכם.
אם כן רבי אליעזר סובר ששואלים בבתקול, ורבי יהושע סובר שלא.
עכשיו, מדוע נודו את רבי אליעזר?
אולי בגלל שסוברים, סוברו כמו הרמב״ם, שלא פוסקים הלחם מבת קול, ואז יוצא שרבי אליעזר קרוב להיות נביא שקר.
כיוון שהוא קרוב להיות נביא שקר, היו צריכים אולי אפילו להרוג אותו.
הסתפקו בלנדות אותו.
כן, משהו בקרוב.
סתם, למה הוא קיבל את הנידוי בכלל? אם הוא לא הקשיב להם הנפשרים, זה אותו מהלך, אבל... מה? לא, יש הלכות נידוי. הוא יודע שהוא מלודי, אז הוא חייב להתנהג כמנודה.
זה שיש להם סמכות לנדות אותו, זה ברור.
עדיין אין להם סמכות לגבור עליהם בהלכה?
אבל הוא סובר שהם טועים, טעות יסודית בהלכה.
למה לא מקבלת הכרעת העם ומקבלת נדויה?
כי יש להם סמכות לנדות ואין להם סמכות לפסוק בניגוד לבת-קול, נו, כל כך מסובך.
לא, הרוב בכל מקרה תמיד גובר, הלכה כרבים, לא? הלכה כרבים? הוא אומר לא, מה פתאום, איזה הלכה כרבים? עכשיו יש בת-קול.
זה דבר פשוט, לא?
טוב, כן.
זה היה עניין של נידוי,
וגם של החנש של הרמב״ם.
בסוף חוששים שהאנשים יתקרבו אליו, יתגרו את ההלכה הברוכה, ואז יתעצרו מכל כך.
לא רוצים שיתקרבו אליו. אם הוא לא הולך בזרם... אה, יכול להיות, כן. יכול שנידו אותו...
כן, כדי שאנשים לא יתקרבו אליו, נכון. נכון.
מ-400 ואילך הקול שלו לא מגיע.
בסדר.
מתרחקים ממנו. כן, מתרחקים ממנו. זה גם, תדעו לכם,
והאיש הזה אאוט,
הוא לא בפנים.
כן, זה דבר לא פשוט, רבי אליעזר מענקי העולם, כן? זה לא אדם קטן, בכלל.
טוב, אבל כל פנים אנחנו רואים שיש פה סתירה ברורה בין הנאמר כאן במסכת בבא מציאה לבין הנאמר במסכת עירובין שהכריעו הלכה כבית הילל על פי בת קול.
טוב, הגמרא במסכת יבמות דנה בדברים האלה.
מסכת יבמות.
יש גם הנחה מובלעת שאין בין נבואה לבת קול. זה הנחה מובלעת שאתה לא... זה נכון. יש לי הנחה מובלעת שבת קול ורבואה זה דומה. כי הגמרא אומרת שמאז שפסקו הנביאים, שואלים בבת קול.
אז כנראה שזה קשור אחד לשני.
השאלה מה פירוש המילה בת קול.
אפשר גם להסביר את זה בכל מיני אופנים.
שבת קול הכוונה, שהעמון וכדומה. אפשר גם את זה להגיד.
כן, אז הגמרא דנה במסכת ימות דף י"ד האם בית שמאי עשו כדבריהם או לא.
כן, הרי בית שמאי חולקים על בית הלל בהרבה דברים.
השאלה היא, זה שהם חולקים האם ההלכה למעשה הם עשו כמו דעתם או לא.
כיוון שבית שמאי ידעו שהם מיעוט ושבית הלל הם הרוב,
אז אולי הם היו עושים כפי הרוב, בניגוד לדעת עצמם.
אז יש דעה שאומרת,
לא עשו בית שמאי כדבריהם.
ורבי יוחנן אמר,
עשו ועשו.
כלומר, לא רק שבית שמאי חלקו,
הם גם למעשה נהגו בניגוד לבית הילה.
כן, מחלוקת.
ויפלוגתא דרב ושמואל,
שרב אומר, לא עשו בית שמאי כדבריהם, ושמואל אמר, עשו ועשו.
אימת? מתי?
אילא אימה קודם בת קול.
מה היא טעמה דמאן דאמר לא עשו? אם אתה מדבר שלפני שיצאה הבת קול, שמבית מסכת עירובין שהלכה כבית הלל,
אז למה שבית שמאי יעשו כבית הלל לפני שיצאה בת קול?
ואלא לאחר בת קול,
מה היא טעמה דמאן דאמר עשו?
אם כבר יצאה בת קול, אז למה שבית שמאי יעשו כדבריהם?
איבא יתמה קודם בת קול ואיבא יתמה לאחר בת קול. אלא מה אפשר להסביר? גם לפי זה, גם לפי זה.
איבא הייתמה קודם בת קול וכגון דבית הלל רובה, דבית הלל רובה. כלומר, מי שאומר שלא עשו גם לפני הבת קול זה בגלל שבבית הלל היו הרוב ואז בית שמאי לא הייתה להם ברירה אלא לקבל דעת הרוב.
דהא בית הלל רובה. ומה דאמר עשו למי שאמר שכן עשו גם אחרי דבריהם,
לא עושה לפני כן?
כי אז לינן בתא רובה אחד חי ידד הנינו אך בית שמאי אחד לבית פי. כלומר,
יכול להיות שאמרו בית שמאי, תשמעו חבר'ה,
נכון שהלכה כמו הרוב, אבל זה בין רוב של שווים.
אבל אנחנו הרבה יותר חכמים מבית הלל,
אז זה לא נקרא בכלל רוב ומיעוט.
רוב העולם הרי טיפשים,
מיעוטם חכמים.
אז נלך לפי הטיפשים בגלל שהם הרוב?
כשאמרו רוב, זה רוב בין חכמים לחכמים.
אנחנו סופר חכמים, בית הלל לא כל כך חכמים כמונו, לכן אין פה כלל של רוב קובע.
והיא בעלית אימה, ואם תרצה, לאחר בת-קול. אפשר להגיד שכל הסיפור הזה, המחלוקת היא גם לאחר בת-קול. למה? מאן דאמר לא עשו,
מי שאומר שלא עשו, דה נפקא בת-קול. כיוון שיצאה בת-קול ואמרה הלכה כבית הלל, אז בית שמאי הפסיקו לנהוג כדבריהם.
ומאן דאמר אסור,
מי שאומר שכן המשיכו לעשות למרות הבת-קול, רבי יהושעי דאמר אין משגיחים לבת-קול.
הם פשוט פסקו כפי הסוגיה, מבסירת בבא מציעה שכרבי יהושע שאמר שאין שואלים בת קול, לכן לא היה אכפת להם שיצאה בת קול ואמרה
אלו ואלו דברי אלוהים חיים והלכה כבית הלל, כי אומרים לא אכפת לנו בת קול. כמו שרבי יהושע שמה הגיב, גם הם הגיבו ככה.
טוב.
הלכה יש דיון על לא תתגודדו וכו'.
למה זה רבי יהושע? זה אליהו הנביא בכלל.
ברגע שהקדוש ברוך הוא צחק ואמר... הקדוש ברוך הוא צחק ואמר, ניצחוני בניי. זה אומר שהוא מסכים איתם?
נכון. לא, אלוהו צוחק.
בסדר?
זה כמו שגם מצאנו על שמעון בן שטח, שאמר ליכוני המעגל, אלמלאיכוני אתה גוזרני עליך נידוי. אלא מה אתה כמו בן המתחטא לפני אביו, ואביו עושה רצונו.
אז זה לא אומר שזה בסדר.
אבל לך סולחים, כן? מחליקים לך.
אז על כל פנים, אנחנו רואים מהסוגיה עצמה,
שהסיפור בבב המציע סותר קוטבית,
חזיתית,
את הסיפור במסכת עירובין.
עד כאן ברור?
טוב.
שואלים התוספות.
אני קורא לכם את דברי התוספות,
שהם כבר תוספות חשובים ביותר.
כלומר, אגב, מה אומר הרמב״ם על כל זה?
הרמב״ם לא אכפת לו מהסוגיה בעירובין, נכון?
הרמב״ם פוסק
כרבי יהושע שאין שואלים בבת קול,
ומה שפוסקים הלכה כבית הלל זה בגלל שהם הרוב, נקודה, לא בגלל הבת קול שיצאה.
התוספות לא חושבים כך. רגע,
הנידוי מופיע בציטוט ממסכת ברכות,
דף י"ט.
בסדר.
שלום לרב ולכל בית מאיר.
יש יישוב לא רחוק, בפריזור ירושלים, שקוראים לו בית מאיר,
וטוב, אנחנו מוסרים לבני היישוב את השלום של השועל.
האם פעם הנשים היו נמצאות ליד בעליהן כאשר היו מתפללים?
בוודאי.
אשתו של רבי אליעזר, היא הייתה לידו כשהוא התפלל,
כי מאז שהוא היה מנודה,
הוא לא יכול היה להתפלל במניין,
אז הוא היה נשאר בבית.
כיוון שהוא נשאר בבית, הוא התפלל לבדו, אז מי נשאר איתו? אשתו, שהוא עושה את זה.
ואז היא חיכתה שם, תוך כדי שהיא מכינה ארוחת בוקר, היא הסתכלה מתי הוא גומר תפילת שמונה עשרה,
ואז הייתה מזנקת כדי להפריע לו.
בסדר, רבנו.
הלאה.
מה?
זה למה מוזר לו שיש לו הרבה... שלום רבנו. איך עלינו להתנהג היום שיש הרבה יהודים מכל העולם,
שלכל אחד יש מסורת משלו וזה גורם למחלוקת בעם ישראל, ומצד שני כל אחד צריך לשמור על המסורת?
זו שאלה יפה מאוד שלא קשורה לנושא שלנו. זו שאלה בכלל בהלכה, איך עושים אם יתני לא תתגודדו וכדומה.
שזה המשך הסוגיה בעיוונות, אבל לא הנושא שלנו כעת. אנחנו מדברים עכשיו על היחסים בין הלכה לבין נבואה.
ואני קורא לכם את דברי התוספות.
ואם תאמר ומא ישנא דלא קיימלן כבת קול דרבי אליעזר,
כלומר, מדוע?
אנחנו לא פוסקים לפי ההלכה,
לא פוסקים הלכה לפי הבת קול של רבי אליעזר,
אלא אמרינן בכל דוכתא, אנחנו אומרים בכל מקום, דשמותי הוא. מה זה שמותי?
מנודה, מנודה הוא,
ואין הלכה כמותו,
וכבת קול דבית הלל קיימלן דה הלכה כבת הלל,
אבל לגבי הבת-קול של בית הלל, אנחנו כן מקבלים אותה.
זאת אומרת, התוספות מקבלים כהנחת יסוד, לא כמו הרמב״ם,
שהסוגיות אומרות את ההפך אחת מהשנייה, ואנחנו מקבלים את שתיהן.
ויש לומר,
משום דה-בת-קול דה רבי אליעזר לא יצאה אלא לכבודו,
שאמר, מן השמיים יוכיחו כדאמר הטם.
כלומר, רבי אליעזר, הוא הזמין את הבת-קול,
אבל הוא קצת לחץ אותה, כן? לחץ את הבת-קול.
כאילו, מה, יש לי חבר'ה. טוב, לא היה נעים לחבר'ה מן השמיים, אז באו.
אבל באמת לא פסקו הלכה כמותו.
כי הרי מה אמרה הבת קול?
היא אמרה, מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום?
זה עצמו רומז שהבת קול לא הייתה דעתה נוחה מההזמנה הזאת.
אני יותר חזק, מה? מה? אני יותר חזק מלהגיד סתם הלכה כמותו רבי אליעזר. הלכה כמותו בכל מקום, לא רק פה. אבל שהלכה כמותו בכל מקום,
זה נו, כאילו,
לחצו, לא הייתה לי ברירה, חתמתי על הגילוי דעת כי לא היה לי עיניים מהחבר'ה.
זה מה שזה אומר.
זאת אומרת, לפי התירוץ הזה של התוספות,
זאת אומרת שההלכה היא כן על פי בת-קול,
בניגוד לדעת רבי יהושע,
ושאנחנו כן פוסקים הלכה על פי נבואה.
חוץ מהמקרה ההוא, כיוון שזה הוזמן.
אבל כשבת-קול באה מעצמה,
אז כן פוסקים הלכה על פיה,
בניגוד לרמב"ם.
עכשיו, זה הרב קוק כותב באיגרתו לרב יצחק הייזיק הלוי מגרמניה.
הוא אומר, אף על פי שהרמב״ם קבע כלל גדול שאין פוסקין על פי נבואה,
כבר קבעו בעלי התוספות שאין זה כלל גדול.
בסדר?
טוב.
איננה,
יש אומרים, יש הסבר אחר. באהי בת קול שהייתה כנגד רבים,
דה רבנן עבור רובה,
דוודאין הלכה.
אבל כבת קול דבית הלל קיימה לה משום דאבו בית הלל רובה.
אלא דבית שמיים מחדדת פי. כלומר,
מתי פוסקים על פי בת קול? זה לפי ההסבר השני, זה ככה מצמצמים את השימוש הזה.
אם יש רוב נגד המיעוט,
אז הרוב קובע נגד הבת קול.
אלא מה? מה שהיה שמיים, בית שמיים ובית הלל,
מלכתחילה בכלל בית הלל היו רוב.
אלא שהיה ספק האם זה הרוב הזה נקרא רוב.
כלומר, היה ספק בדרכי פסיקת ההלכה, האם רוב פועל גם נגד מיעוט של חכמים מיוחדים או לא.
כיוון שזה לא היה ברור, היה צריך בתכון. זאת אומרת,
כיוון שהכלל בהלכה לא ברור, זה נקרא שהתורה נשארה בשמיים.
אז כבר לא נכון להגיד לא בשמיים היא, היא בשמיים.
כיוון שהכלל לא ברור.
אחרי שהכלל מתברר, אתה פוסק על פי הכלל.
כן.
אבל זו עוד שאלה שצריך להכריע לפי הרוב.
היו מעלים את השאלה האם הרוב הוא רוב מיוחד או... עזוב, אבל זה בעיה.
כי אתה רוצה להכריע בשאלה הזאת גם על פי הרוב.
כן? שהרוב יכריע איזה סוג רוב צריך. אבל זה אתה בעצמך לא יכול לקבוע.
כי המיעוט שהיה שם,
שהיה חכם יותר, סבר שהכלל הזה לא נכון.
אבל לא הגיוני שהשאלה עלתה פעם ראשונה אחרי לא יודע כמה שנים אצל בית שמאי ביתי לב.
זאת הייתה הפעם הראשונה שזה עלה. במשך שלוש שנים רבו שם על הסיפור הזה.
לא, אבל במשך כמה זמן עד שבית שמביתי אמרים שניתנה תורה, אני לא יודע לך עכשיו את החישוב הזה.
לא, זהו, זהו, זהו, אז כנראה שלא היה כלל בזה.
זהו, זה בדיוק העניין.
שלא היה כלל בזה.
כיוון שלא היה כלל בזה, מאז מתן תורה,
זה נקרא שחלק מכללי התורה לא ירד מן השמיים.
ומכמה אתה מתחיל לספור רוב מיוחד אל מול זה? אפשר להגיד לזה גם רבי אליעזר.
הוא גם היה אחד מיוחד ביותר אל מול רוב קצת פחות חכמים ממנו,
וזה אותו עניין.
אה, אז אתה אומר, רבי אליעזר זה גם מיעוט.
כן, גם כן מיעוט מאוד מיוחד, וזו אותה שאלה הלכתי.
כבר שזה קדם לזה, ואז כבר בין שר הביטלין הכריעו בשאלה הזאת, ואז השליכו את זה על רבי אליעזר.
טוב, זו שאלה יפה. זאת אומרת, אתה אומר שבעצם זו אותה השאלה.
זו השאלה. אלא אם כן נאמר שרבי אליעזר הוא נגד העיקרון בכלל. כלומר, הוא טוען שתמיד אפשר לפסוד גם נגד רוב,
גם בין שווים,
שאפשר לפסוק על פי בת קול.
כן, הרי רבי... לא, רבי אליעזר לא חשב שהוא יותר חכם מרבי יהושע.
אם רבי אליעזר היה טוען, אני יותר חכם מרבי יהושע,
אז זו הייתה אותה שאלה כמו בית שמאי ובית הלל.
אבל כנראה שרבי אליעזר קיבל את זה שהוא שווה לרבי יהושע. רק הוא אומר, למרות שאתה רוב,
אני נגדך, בגלל שיש לי בת קול.
מה שאין כן בית שמאים ובית הלל, שהם קיבלו את העיקרון שהרוב קובע בין שווים, רק לא קיבלו שזה קובע בין לא שווים.
ובשביל זה צריך התערבות מן השמיים. ורבי אליעזר לא קיבל את העיקרון של אחרי רבים להטות? לא.
רבי אליעזר לא קיבל את העיקרון של, לא, הוא כן קיבל את העיקרון של אחרי רבים להטות
כשהשמיים לא מתערבים.
אבל כשמן השמיים מתערבים, כל הכללים בטלים.
ברור?
כלומר רבי אליעזר הוא מהתקופה שעדיין היו גילויי רוח הקודש עליונים שקבעו את ההלכה.
טוב, אז אילמה באי בת קול שהייתה כנגד רבים,
דרבנן, אבו רובה,
בוודאי אין הלכה כבת קול.
אבל אבר כבת קול דבית הלל, קיימה לאן משום דאבו בית הלל רובה, אלא דבית שמאי מחדדדת פי.
כן,
אז אם תאמר, ודילמה רבי יהושע נמי דווקא, האטאם כאמרת אין משגחים כלי פירשנו, אבל בעלמא לא.
כלומר, אולי רבי יהושע מסכים עם ככה, עם העיקרון שלא שואלים, שכן אפשר לפסוק על פי בת קול, רק באותו מקרה, בגלל שרבי אליעזר הזמין,
לכן הוא אמר, שמה שאינה לך כמו רבי אליעזר? לא.
יש לומר, מדינקת רבי יהושע,
האלישנא ואמר לא בשביים היא שמע מינא בכל דוכתאית לדין משגיחין. טוב, בסדר. על כל פנים לפי אם תשאלו אם כן האם פוסקים הלכה לפי נבואה על פי התוספות התשובה היא כן.
עכשיו מה עושים עם זה מחלוקת רמב״ם ברבנותם
הרב קוק למשל הוא פוסק כי רבנותם
שכן פוסקים על פי נבואה הוא מקבל את דברי התוספות נגד דברי הרמב״ם.
לעומת זה
בנו הרב צבי יהודה קוק, בהערות שלו במשפט כהן כותב שמה שפוסקים הלכה לפעמים על פי בת קול זה יכול להתאים גם לדעת הרמב״ם כשמה שמדובר הוא שאותו חכם יש לו ספקות באיזה סברה לנקוט,
כן? יש לחכם ספק, הוא אומר יש לי סברה א', יש לי סברה ב',
אני לא יכול להכריע בין סברה א' לסברה ב'.
פתאום הוא מקבל חלום מהשמיים, אומרים לו, תשמע, ההלכה,
קח,
מה הוא עושה החכם?
לא, הוא לא הולך על פי הבטקון,
אלא אומר, זה עוזר לו לבדוק איזו סברה יותר נכונה.
כמו שלמשל מצאנו דבר כזה,
שכשאדם בא להעיד בפני בית דין,
יש לנו כלל, מפיהם ולא מפי כתבם. כלומר, אומרים לבן אדם, תשמע,
האם אתה יכול להגיד מה קרה ביום פלוני במקום פלוני?
הוא אומר, תשמעו, אני עכשיו לא זוכר,
אבל כתבתי את זה בפנקס. תנו לי רק רגע להסתכל בפנקס.
מה ההלכה אומרת?
עדות כזאת פסולה.
למה? הרי הוא כתב,
אבל הוא כעת לא זוכר מה היה שם.
זה רק הכתוב שאומר לו מה היה שם.
אז יש לנו כלל, מפיהם ולא מפי כתבם. אבל הוא אומר, רק רגע,
אני אסתכל בפנקס,
ועכשיו, עכשיו כשהוא מסתכל על הפנקס, הוא גם נזכר.
אז הוא יכול להעיד או לא?
הוא יכול להעיד, כי עכשיו זה כבר לא,
הפנקס רק עזר לו להיזכר, אבל עכשיו הוא באמת זוכר מה שהיה שם.
אז ככה הוא יכול להעיד. זה ההבדל. כלומר, יש שני סוגי הזדקקות לכתב.
אז גם אפשר להגיד שהבת-קול שבאה לאותו חכם, זה כמו פנקס שאומר לו להיזכר.
ואז זה עוזר לו להכריע בסברה בכיוון כזה ולא בכיוון כזה.
טוב, פה אנחנו רואים שיש פה בעצם קצת מחלוקת בין האב לבנו.
כן, לפי הרב,
האב,
אז באמת פוסקים הלכה על פי נבואה,
ובאמת כך מצאנו שגם החידה
וגם הבנשחי,
שניהם פסקו להלכה שאישה ספרדיה
מברכת
על לולב
אשר קישלו וסתיו הצווינו על נתידת לולב,
למרות שהיא לא נצטפתה, ולמרות שמרן אמר שלא,
בגלל שבשאלות ותשובות מן השמיים הוכרע שכן.
מה זה אומר?
קודם כל שומע להם בגלל של הרב ציודה.
ויש פה כל אחד מביא טעם, רבים אותם מביא טעם,
ושכל עם ישראל מצטרף. כן, ברור. אז זה לא, זה לא, זה לא תקדור?
לא, אבל הם כותבים שם, הם לא מביאים את הסברה של הרב ציודה.
הם כותבים את הסברה של עצמם.
כשאמרת שמן השמיים הוכיחו,
אז הם מקבלים את זה.
כן.
כל דבר שנמצא כזה בשל מן השמיים, זה תלוי במחלוקת הזאת. בדיוק. גם על תפילין רבנו תם, שזה הלאה. אז הוא, באמת, הוא גם שאל על תפילין של רש"י ושל רבנו תם בשאלות ותשואות מן השמיים. אז הוא יקר רבנו תם.
לא.
אני שאלתי כרבנו תם. לא, תסתכל בשאלות ותשואות מן השמיים. שם כתבו לו ששניהם בסדר.
כן? כן.
כן, בכלל, לפי הקבלה, לשניהם יש מקום,
ולכן זה לא ספק דאורייתא, אלא לשניהם יש קדושה, ולכן אפשר... אגב, שזו השלכה.
האם מותר לשים תפילין של רש"י ושל רבינותם באותו כיס?
אם אתה אומר אחד זה תפילין והשני זה סתם,
אז אסור לשים חול עם קודש.
אבל אם אתה אומר שלשניהם יש מקום, שמים באותו כיס.
בכל מקרה יש קדושה.
לא, אם אתה אומר ש... יש שם קודש אבל. לפי רש"י. יש שם פרשיות.
אז מה אם זאת אומרת? כן, אבל זו לא אותה מדרגה.
זו קדושת תפילין, זו סתם קדושת כתבי הקודש. אסור לשים ספר עם תפילין בכל מקרה. בוודאי, אתה לא יכול. זה כיס מיוחד לתפילין.
כיס מיוחד לתפילין, אתה לא יכול לשים בו סתם איתו פרשיות.
כן?
ואז אלה שפוסקים על פי הקבלה אומרים שאפשר להכניס את שני התפילין באותו כיס, ואלה שאומרים שלא, אז לא.
כן? שזה רק מצד הספק.
כן?
שאלות נשמעות לפי התוספות זה לא טוב,
כי בעצם זה שאלות שהוא שאל, זה דין אילוץ.
לפי התוספות, האם זה כאילו שהוא הכריח את הבת קול, האם השאלות הודשנות מן השמיים זה שהוא הכריח את הבת קול לבוא? לא, הוא רק שאל.
לא, זה לא אותו דבר, הוא לא אמר, מן השמיים הוכיחו, כן? זה כמו הסגנון המתריס הזה.
אלא מה היה עושה רבי יעקבי מרוויש?
היה מתפלל,
והיה שם את השאלה מתחת לכרית, ובלילה היו נותנים לו את התשובה.
וזה בסדר,
זה מותר.
זה תשובות מאוד יפות. אגב,
בדרך כלל הוא לא כותב את התאריך שבו הוא קיבל את התשובה,
חוץ משני מקומות ששם כתוב באיזה תאריך הייתה התשובה.
באחד משני התאריכים זה היה בי"ט בכסלו,
ואמרו לו מנה שמים שזה יום גדול היום הזה.
מה אתה אומר?
היום אין בת קול ואין גם רבים אחר רבים להטעות כי אין סנהדרין, אז איך אפשר לדעת על פי מי לפסוק בהלכה?
היום אתה אומר ככה, אין בת-קול ואין סנהדרין, אז אין לנו גם רוב.
נכון. נכון. על פי מי לפסוק?
על פי מי לפסוק?
קודם כל, מי אמר לך שאין בת-קול?
למה לא? יש אנשים בעלי רוח הקודש.
אז זה בסדר.
מי שיש לו רוח הקודש, יכול לצעוק על פי רוח הקודש.
עכשיו, מי שאין לו בת-קול,
אז הוא פוסק לפי כללי ההלכה.
של דיני ספקות וכדומה.
בסדר?
ואז יש לנו כלל, שאם זה מחלוקת די רבנן,
אז הולכים אחרי המקל, זה דאורייתא, הולכים אחרי המחמיר.
אנחנו האנשים הפשוטים שמקשיבים לרבנים.
לאיזה רב אנחנו מקשיבים?
כל אדם צריך להקשיב לרב שלו.
אז זה מה שבעצם... כן, זה תמיד היה. זה תמיד היה בכל מקרה, גם כשהיה בת קול, גם כשלא היה בת קול וכולי.
תמיד ההלכה היא לפי הרב שלו.
השאלה היא, כל מה שדנו עכשיו זה מה הרבנים צריכים לעשות,
איך הרבנים יפסקו את ההלכות.
אבל זה ברור שאני, אם אני גר במקום פלוני, והרב של המקום זה אדם אלמוני, אז אני צריך לעסוק לפי הדברים שלו.
מה אכפת לנו מה הולך במקום אחר?
בסדר?
עכשיו עוד דבר אני רוצה לציין.
כתוב
בגמרא שלעתיד לבוא המצוות בטלות.
איך יכול להיות? הרי אסור לבטל מצווה,
נכון?
אבל יש לנו כלל
שאם אדם מקבל הוראת שעה,
אז הוא צריך לעשות את זה, נכון?
כלומר, אם הנביא אומר לי,
מחר בבוקר בשעה 11 אוכלים חזיר, אני אוכל או לא?
ההלכה היא שכן, נכון?
כי יש לנביא סמכות של הוראת שעה.
עכשיו שאלה,
ואם הנביא אומר זה בטל לעולם,
לא שומעים לו.
אבל אם אני בעצמי הנביא,
ואני מקבל באופן מתמיד נבואה
שאומרת לי לבטל מצווה מסוימת, אני מבטל אותה.
אם יהיו כל ישראל נביאים ויקבלו נבואה מתמדת המבטלת להם את המצוות,
יוכלו לבטל את המצוות לעתידם.
בסדר?
אז נחכה עד שכל ישראל יהיו נביאים,
במגילוי מתמיד,
ואז באמת נוכל לפסוק את ההלכה מחדש.
אבל זה הפשט של ראשון בית היות לתת לברום?
הרב, זה יכול להיות אחד הפשטים של מצוות בית היות.
הרב, האם בית המדרש של שם ועבר היו ההתחלה של בית הלל ובית שמאי, ומה הסיבות העמוקות של המחלוקת? לא.
האם להלכה הרוב קובע גם כשהמיעוט הוא חכם יותר? להלכה כן.
עד כאן להיום.
בבקשה.
ת... "מ�, א. זה זה מ
