ואנחנו ממשיכים בלימודינו, שהתחלנו פה בפעם הקודמת, בענייני תורת הגויים,
כן, תורת בני נוח.
אז כדי קצת להיכנס יותר לפרטים הלכתיים, האמיתי שאלה שהיו בשיעור של יום ראשון בערב כבר שמעו חלק מהעניינים,
וזאת תהיה חזרה, כך שמי שמפחד להשתעמם שיצא כבר עכשיו.
ואם כן,
אבל אנחנו רוצים קצת להבין מה בעצם הציפייה הרוחנית הדתית אפשר לומר מאומות העולם. אז כידוע יש מה שנקרא שבע מצוות שנצהבו בהן בני נוח. למה לא להגיד שנצהבו בהן בני אדם?
אלא שבימי אדם ניתנו שש מצוות והמצווה השביעית הייתה "מפרי העץ אשר בתוך הגן לא תאכל ממנו"
ומכאן ואילך נוספה המצווה השביעית רק במנוח, מצוות אבר מן החי.
אז כדי להכיר קצת את המצוות, במה מדובר, שבע מצוות.
שבע מצוות הן א', ב', ג', ד', ה', ו', ז'.
חשוב, לא?
זה ראשי תיבות.
א', זה אבר מן החי.
שלא לאכול מבעל חיים חי.
או איבר של בעל חיים שעדיין חי, אסור.
ויש ברכת השם,
שזה האיסור של גידוף,
לא לקלל כלפי מהלך עלייה.
גזל, גזל, אסור לגזול.
ד. דינים,
שיהיו בתי דינים.
ה, קצת יותר מסובך, הריגה.
זה איסור רציחה,
ו׳, הרמז עוד יותר רחוק,
זה וסטות, זאת אומרת עניינים שקשורים באריות,
איכשהו, צריך למצוא את זה רעשת דמוקרטיה,
וז׳, לכן אמרתי את זה קצת, כן, לכן אמרתי את זה קצת, כן, וז׳ זה זר עבודה, זר, שגם זה איכשהו, הצליחו לדחוף, אז אם כן,
גם באריות.
כן.
ועריות, בסדר, מה שלא יהיה, זה דרך לזכור בעל פה, זה סימן, סך הכל.
אבל האמת היא שזה מבולגן לגמרי, יש סדר למצוות האלה, צריך ללמוד אותן בצורה אחרת.
יש שלוש מצוות יסוד:
עבודה זרה, גילוי עריות, שפיחות דנים.
אלה הן שלושת העבירות החמורות שעליהן ייהרג ובל יעבור לפי ההלכה היהודית. אצל מדינות העולם אומנם אין מצוות ייהרג ובל יעבור, אבל זה המצוות החמורות,
שהאחת עוסקת בענייני בן אדם למקום, עבודה זרה, אחת בענייני בן אדם לחברו,
זו הרציחה, והאחת, בן אדם לעצמו, עריות.
שפיכות דמים, עבודה זרה, גילוי עריות.
זה שלושת המצוות.
לכל המצוות האלה יש נגזרות.
מה הנגזרת של עבודה זרה?
ברכת ה'.
מה הנגזרת
של שפיכות דמים?
גזל.
גזל.
מה הנגזרת של גילוי עריות?
אבר מן החיים.
יש קשר בין ברית הלשון לברית המאור,
ואפילו מבחינה פסיכואנליטית יש קשר בין הדברים האלה. גם הגמרא אומרת, הלחם אשר הוא אוכל זה ישתוק וכו'.
ודינים,
שמצוות דינים עניינה להקים בתי דינים שידונו את אלה שעוברים על שש המצוות הראשונות.
כן? זאת החלוקה האפשרית האחת. אפשר גם לחלק את זה קצת אחרת,
כי הרי עבר מנחה היא מצווה שביעית, אז יכול להיות שצריך לשים אותה אחרונה,
ואז אפשר לומר שברכת השם היא המשך של איסור עמוד אזהרה,
דינים זה המשך של שפיכות דמים, כי הרי בית דין יש לו סמכות גם להרוג,
ואז יוצא שהגזל זה ההמשך של גילוי עריות,
זה הנגזרת,
ואז עבר מנחה זה כאילו המוציא אל הפועל של הכל,
כי כשיש אכזריות,
סימן שהכל מקולקל.
בסדר, אז זו חלוקה אפשרית.
אם כן, יש לנו כבר שלושה אופנים לרשום את שבע המצוות.
או לפי ראשי תיבות,
או לפי חלוקה של שלוש, שלוש ועוד אחד כשהשביעית היא דינים,
או שלוש, שלוש ועוד אחת כשהשביעית היא איבר מן החי.
זו החלוקה המקובלת, למרות שיש בתלמוד דעות אחרות. יש דעה שאומרת ששלוש מצוות יצטרו בין הנוח.
יש דעה שאומרת ששמונה מצוות, או תשע מצוות, או אחת עשרה מצוות.
יש מחלוקות בין התנאים לדברים האלה.
יש במסכת חולין, כתוב שלושים מצוות.
יש מקום אחד שכתוב שלושים מצוות.
אז יש גרסאות שאומרים שלושים מצוות, קיבלו עליהן, שאומרים שלושים מצוות, עתידים לקבל עליהן.
יש גרסה שמובאת ברב נסים גאון של עשרים ושמונה מצוות.
זה נושא שכל שבע היא כפול ארבע.
יש בזה עמימות מסוימת, שלא לגמרי מבוררת.
יש כאלה שאמרו שמה שכתוב שלושים מצוות,
הכוונה באמת לשבע, אבל פרטי דיניהם עולה לשלושים. ואפשר לעשות רשימות.
יש באנציקלופידיה תלמודית, בנספח לערך בן נוח,
יש רשימה של כל השיטות, לפי רבנו שמואל ועזריה מפאנו ולפי רבנו ניסים ורבי יעקב גאון.
יש כמה דעות בדבר הזה.
על כל פנים,
אלה הן שבע המצוות או ענתיהן.
אם עושים חשבון של כל השיטות שנאמרו בזה, זה קרוב לחמישים מצוות.
אני כבר ספרתי את זה ארבעים ותשע, זה שבע כפול שבע.
אם לוקחים את כל השיטות כולן, כולל מצוות תפילה, יש כאלה שאומרים שיש מצווה לגוי להתפלל,
יש מי שאומר שיש מצווה להקריב קורבנות וכדומה.
עד כאן החלוקה.
יש רק בעיה אחת,
שכל המצוות האלה,
הן, אפשר לומר, דלות מאוד.
זה דל.
מה אתה אומר?
לא לעבוד עבודה זרה?
רק לא יש לך,
אפשר לומר, נכון? מה לא לעשות?
לא לגזול, לא לרצוח,
לא לגלות עריו.
לא, לא, לא.
מה כן?
גם דינים. מה זה דינים? זה גם לא.
מה זה דינים? לפי הרמב״ם, מחלוקת בין הרמב״ם לרמב״ן, אבל לפי הרמב״ם,
דינים זה להעניש את אלה שעוברים על השש מצוות.
אז זה גם כן על דרך השלילה.
זאת אומרת, אם אני לא עברתי על כלום,
אני גם לא מגיע לבית דין.
כן? וגם אני לא צריך לדון אף אחד. כלומר, אם כולם עושים מה שצריך, אז לא תהיה מצוות דינים.
זאת אומרת שיש פה איזו הרגשה של חסר מאוד מאוד רציני.
כל מה שיש ליהדות לבקש מהגויים זה דברים על דרך השלילה?
כן? זה דבר תמוה מאוד.
ועל זה כבר כתב הרב פנחס לינטופ.
הרב פנחס לינטופ
היה החברותא של הרב קוק מקבלה.
הרב פנחס לינטופ.
כתב הרבה ספרים חשובים,
ואז הוא גם, באחד המאמרים שהוא כתב בעיתון בימיו,
זה שאנחנו רק יודעים להגיד מה לא, אנחנו לא יודעים להגיד מה כן, האם יש תוכל חיובי,
שאנחנו מצפים מאומות העולם להשתייך אליו.
זו השאלה שעולה כאן.
מה?
מה? אם יקיימו את כל הלווים האלה, הם יהיו חיובים.
אם, אתה אומר, אם יקיימו את כל הלווים, אז אתה... בעולם אתה שומע הם. אז אני שואל אותך שאלה, אז למה אתה, היהודי, יש לך מצוות חיוביות?
רק שחיימת מצוות לא תעשה, מה יהיה? וחמתנו, עלינו היטיב את הכול.
סתם דוד, מה ההבחנה?
אני אפילו רוצה לציין פה עוד עובדה מעניינת.
אין אפילו מצווה בשבע המצוות בני נוח להאמין בשם.
זאת אומרתם דעתי איזה?
המצווה הראשונה שמונה הרמב״ם במשנה תורה,
המצווה הראשונה, מצווה לדעת שיש שם אלוהו, נכון?
נכון?
כן. אחר כך הרמב״ם כותב מצווה שנייה שלא לעבוד זולתו.
איך זה מתחיל מהמצוות של בני נוח?
לא לעבוד זולתו.
איפה המצווה החיובית של להאמין בשם?
הייתי אומר אפילו לפי זה, אני רוצה להסיק מסקנה,
והיא שאתאיסט זה גוי טוב,
נכון?
כי הוא כופר בעבודה זרה, ויש לנו כלל, נאמר בגמרא,
כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי.
נכון?
למה הוא אתה יהודי?
כי מכלל לאו אתה שומע ההם שהוא מודה, יהודי מלשון הודאה,
שהוא מודה במציאות השם,
אבל הוא לא אומר את זה במפורש.
אתה רוצה להגיד משהו על זה?
איך גוי שהוא אתאיסט ירצה להיות בן נוח?
זו, זו, איך גוי אתאיסט ירצה להיות בן נוח? זה דבר מאוד מעניין.
יש בספר מלכים, יש סיפור מעניין מאוד
על נעמן שר צבא ארם.
רגע, טוב, תקראי.
צהריים טובים, כבוד הרב, היום למדתי את נושא המלקות במשניות בזיקין,
וראיתי שבכדי לזכור כמה סוגי עריות יש, זה זר. ומשום מה חשבתי עליך. מה אתה אומר על זה?
והנה כבודו הרב מדבר על כך. מדהים!
ואללה, טוב, יפה.
טוב, אז איפה היינו?
כן, אז יש סיפור על נעמן שר צבא הרב.
נעמן שר צבא הרב הוא שר צבא.
מאויבי ישראל,
והוא עובד עבודה זרה כמו כולם.
יש לו צרעת,
אז יש לו שבויה עברית בתוך הבית, אומרת לו, תראה, אני מכיר נביא בשומרון,
אני בטוח שהוא יכול לעזור לך.
הוא יכול לעזור לך.
נעמן שר צבא ארם, מגיע לאלישע הנביא,
אלישע אומר לו, אין בעיה, טבול בירדן שבע פעמים,
אתה תהיה בסדר.
הולך טובל בירדן שבע פעמים, כל האור שלו מתרפא.
אז הוא הולך לאלישה, משתחווה לאלישה, ואומר לו,
עכשיו אני יודע.
מה אני יודע?
כי אין אלוהים בכל הארץ.
זאת אומרת, הוא נהיה אתאיסט.
אחר כך הוא מוסיף עוד כמה מילים, כי אם בישראל.
זאת אומרת,
מה שהוא יכול לחוות מצד החוויה האישית שלו זה חוויה אתאיסטית,
אין אלוהים בכל הארץ.
אלא מה? הוא יודע שבישראל,
כשמדברים על זה יודעים על מה הם מדברים.
עכשיו, אתה יכול להגיד שמבחינה לוגית זה לא מסתדר. איך אני יכול... מה?
ודאי, מבחינה לוגית יש לך קושי, איך אפשר לקבל דבר כזה?
שמצד אחד אדם יהיה אתאיסט ויחשוב שיש מקור אלוהי שמופיע בישראל.
זה נכון שמבחינה לוגית קשה לקבל את זה.
אבל מבחינה חווייתית זאת המציאות.
כלומר, אנחנו רואים שיש בעולם הרבה מאוד אנשים שהם מוכנים דווקא לעבור את המהלך הזה, ולא מן הקטנים שבהם. למשל, היה גוי אחד בשם סארטר, שמעת עליו?
סארטרה, ז'אן פול סארטרה.
אני לא זוכר מאיזה מדינה.
עכשיו,
מגדולי הפילוסופים של המחצית השנייה של המאה ה-20. כלומר, כל המחצית השנייה של המאה ה-20 נתונה תחת שלטונו,
הפילוסופי של סרטר,
והוא היה אתאיסט.
אבל בסוף ימיו הוא אמר לתלמידו היהודי,
הוא אמר לו, תראה,
אני הגעתי למסקנה ששום דבר לא מצליח,
כל השיטות נכשלו, השיטה שלי נכשלה,
התקווה האחרונה של העולם זאת המשיחיות של עם ישראל.
עכשיו,
מעניין, והוא גם דיבר על זה שעם ישראל,
יש לו משהו מיוחד, כי הוא מאמין באל אחד, חיי העולם הבא, כל הדברים האלה מאוד משמעותיים וכו'.
האם סרטר הפסיק להיות אתאיסט? התשובה היא לא.
הוא נותר אתאיסט באופן קיומי,
אף על פי שהוא מכיר בערך של המונותאיזם היהודי.
אז אפשר לומר שהאתאיזם זה סוג של מונותאיזם,
למרות שבאופן חווייתי קשה לך לתפוס את זה.
אבל בדרך כלל פעם עשו סקר במדינת צרפת
כדי לבדוק את מצב האמונות של בני האדם שם.
וראו שיש אחוז יותר גבוה של אנשים שחושבים שיש לאלוהים בן מהאחוז של האנשים שחושבים שיש אלוהים.
אחד היהודי המומן. כן, אבל זה אמיתי, זה אמיתי מאוד. זאת אומרת שהאופן שבו אנשים חיים את חיי האמונה אין לו שום חפיפה עם התחום הלוגי.
מובן מה שאני אומר?
ולכן האתאיסט הוא יכול בהחלט להיות בנוח כשר,
ולא עוד אולי אפילו זה עדיף.
בגלל שאם הוא מתחיל להאמין באלוהים באופן חיובי, הוא ייתן הגדרה. ברגע שהוא ייתן הגדרה הוא ימציא תיאולוגיה. ברגע שהוא ימציא תיאולוגיה זה יעבודה זרה.
הרי בזה הסתבך כל העולם הנוצרי, שהעולם הנוצרי הרגיש שיש משהו אלוהי בעם ישראל.
ובמקום להשאיר את זה ליהודים, הם התחילו להשתלט על התיאולוגיה שלנו.
ואז הם נכנסו לתסבירים בלי סוף,
לידילות מוחלטת בתוך האמונה שלהם.
אז עדיף לפעמים להשאיר את זה לאמונה. כן?
אני כבר קורא, אני מדבר על התאיזם,
זה מעין להגיד שגוי... זה בסדר שיגיד שהיהודים כנראה יש להם אלוהים מה ש... ואני לא חושב על זה בכלל לגבי האמונה. נכון, זאת אומרת, אם אמונה... זה לא באמת התאיזם כמו שאנחנו מבינים אותו בזמן הכלל. לא התאיזם, אלא אתאיזם.
שאין לי בכלל... זאת אומרת, זה כמה כוסותי אדם שותה. אם הוא שותה רק אחד, הוא מונותאיסט.
זאת אומרת ש... עכשיו, אבל לא, זה המונותאיזם האמיתי.
זאת אומרת שיש, הרי מה נקרא אמונה? זה הרב קוק מסביר במאמרי ראייה, שאמונה זאת ידיעה שיש לה משמעות עבור החיים שלי, היא משנה משהו.
האם זה נכון שתאמר שאני מאמין שהפתרון של משוואה ריבועית הוא כך וכך?
זה בכלל לא משנה, שיהיה הפתרון כך, שיהיה פתרון אחר.
זה לא משנה שום דבר בחיים שלי, זה לא נקרא שאני מאמין.
אבל אם יש דבר שאם אתה נוטל אותו ממני,
כל החיים שלי מקבלים משמעות אחרת,
זה נקרא שאני מאמין.
ולכן יתאחד מאוד שהנוכחות האלוהית,
החשיבה בעצם האלוהי וכו', כל הדברים האלה עשויים רק לבלבל את האדם. ולכן יש בהחלט פרץ של אתאיזם שנתגלה בדור האחרון.
כן? בגלל שצריך לטהר את העולם האמוני.
ובישראל יש לזה משמעות, מובן.
ולכן אנחנו מוצאים, אני שוב חוזר לבעיה שלנו,
שאנחנו לא מוצאים לכאורה בשבע מצוות בני נוח וענפיהם שום תוכן חיובי של עבודת אלוהים,
של עבודת השם.
אז מה עושים עם זה?
כן, בבקשה, מה אתה רוצה? לפי ההצעה אפשר להגיד את כל המצוות בחיוב,
למשל איסור הרג, להרבות חיים, ערך החיים, גנבה, שמירת הרכוש ה... אני מבין. אתה אומר שבכל הדברים השליליים יש ניסוח חיובי. כלומר, אם אסור לגזול, סימן שאני צריך לכבד את הרכוש של השני.
אם אסור להרוג, סימן שאני צריך לכבד את החיים.
אם אסור לגדף, סימן שצריך לכבד את האמונה, וכדומה.
אתה צודק,
זה נכון שדרך עקרות שליליות מתפתחות עקרות חיוביות,
אבל זה עדיין, מבחינתי, דל מדי. כלומר, האם היית מוכן לקבל את כל היהדות כמצוות לא תעשה בלבד?
אפילו מצוות השבת,
שהיא אצל היהודים מצווה שכל-כולה שלילה.
הרי מה זה הלכות שבת?
זה הכל אסור. אסור זה, אסור זה, אסור זה, אסור זה, אסור זה.
מה עשו היהודים מהשבת?
מילאו את השבת בכל מיני דברים חיוביים שהתורה לא ציפתה אותם בכלל.
קידוש, אוכל, מנוחה, שיעורים, תפילות.
כל זה, האווירה של עונג שבת, כל הדבר המיוחד הזה, בגדים יפים,
אופן מסוים, איך ללכת, איך לדבר אפילו על חום שבת, לצורך הפציחה ולדבר דבר, כל הדברים האלה,
זה היהודים מילאו
את השבת בגלל שאי אפשר היה לבנות את הכל רק על תוכן שלילי.
ברור.
אז מה זה זכור?
זכור את יום השבת. זה לומר היום שבת.
זו הגדרה, זו המצווה מן התורה. זה בדיוק הדבר החיובי, כן, אבל מה זה חיובי?
זה חיובי ללא כל תוכן.
זאת אומרת, היום שבת. ומה זה שבת? שלילה.
זאת אומרת, היום זה היום שבו שוללים, ברור.
אלא מה? חכמים תיקנו שתעשה את זה על יין.
זה על יין, יש בה כוס, יש בה אופן איך לתפוס את הכוס וכו'.
זאת אומרת, זה ברור שהחיים האימוניים צריכים לקבל גם איזשהו ביטוי אפילו פולחני.
והשאלה היא, מה קורה אצל אומות העולם בתחום הזה? כן, בבקשה.
דבר דבר, זה לא חיובים.
דבר דבר זה לא מן התורה, זה דברי נביאים. הנביאים הוסיפו את זה, נכון?
בתורה אתה יכול לשתוק, לפי התורה אתה יכול לשתוק כל השבת, או להגיד שטויות כל השבת, לא עברת על איסור שבת.
לא חיללת את השבת, בסדר?
אז אם כן, אנחנו צריכים לחפש מהו התוכן החיובי של,
בוא נגיד, האמונה הדתית של אומות העולם, וגם בשביל לשאלה עקרונית, מדוע התורה לא פירטה את זה. כן, מה אתה אומר?
דורות הרב סביר שהרקוק מגדיר את ארץ ישראל דרך השלילה נפני גדולתה.
כן. אני מסכים, אבל גם אחרי,
זה כמו שהרקוק מגדיר את ארץ ישראל דרך השלילה נפני גדולתה, אבל גם אחרי שאנחנו שוללים מארץ ישראל כל הגדרה,
דווקא מתוך כך היא מתמלאה במשמעות עבורנו,
נכון?
מחילה, הרב חותך את המשפט באמצעו:
אין אלוהים בכל הארץ, הוא אתאיסט,
כי אם בישראל יש אלוהים,
הרי זה משפט אחד, התאיסט לא היה אומר שיש אלוהים בישראל,
זה לא כמו לומר אנוכי השם לא תגנוב,
אנוכי השם לא תגנוב.
לא באמת, אני יודע לקרוא פסוק,
לא נולדתי אתמול.
הפסוק אומר, עתה ידעתי כי אין אלוהים בכל הארץ כי אם בישראל.
השאלה היא, מה המשמעות של החלק הראשון של האמירה הזאת, אין אלוהים בכל הארץ?
זאת שלילת כל האמונות שהיו לו עד עכשיו, כל האלילים שהיו לו עד עכשיו.
והוא יכול היום להגיד במקום כי אם בישראל, כי אם אחד.
אין אלוהים כי אם אחד.
גברתי שאומר כי אם בישראל,
הוא מייחס את חוויית האמונה האמיתית לאומה שדווקא הוא נלחם איתה כל הזמן,
שאין לו קשר חווייתי איתה.
אגב, דבר אחד הוא שואל את אלישע, האם מותר לו להשתחוות בבית עבודה זרה,
כשהוא נמצא ליד המלך.
כן? הרי אם הוא לא ישתחווה, יהרגו אותו. אז האם זה מותר? האם יש לו מצוות מסירות נפש על עבודה זרה? ואז אלישע עונה לו, לך לשלום, ומזה למדנו שאין מצוות מסירות נפש על עבודה זרה אצל הגויים.
כן?
יש על זה כמה השלכות. האם יש מצוות מסירות נפש על שפיכות דמים?
שזה הרבה השלכות. למשל,
ראשי הנאצים, יימח שמם וזכרם, אומרים: אם לא היינו מקיימים את הפקודות, היו הורגים אותנו.
אז האם זה היה מותר או זה היה אסור? דיון באחרונים יש בדבר הזה.
ואפילו בספר הבוסרי, "תורת המלך" דנו בזה.
כן.
עכשיו,
אני רוצה פה, אם כן, להיכנס קצת יותר לעומק.
ברור ששבע מצוות בני נוח זה לא מקסימום,
זה מינימום.
כלומר, כל זמן שאדם לא קיבל על עצמו שבע מצוות של בני נוח,
אין לנו מה לדבר איתו, כי הוא עדיין ברברי.
הוא עדיין מתחת להגדרה של האנושיות הראויה להתייחסות.
ולכן אנחנו אומרים לו, אתה קודם כל, אתה רוצה לדבר איתנו, יש לך יש אפשרויות, או שבמצוות או גיור.
אל תנסה משהו אחר.
כן.
האם בן אדם אומר שסתם ככה, כאילו באופן טבעי הוא יוצא לו לקיים את המצוות האלה?
כאילו, בדרך כלל הוא לא הורג, הוא לא... כן.
הוא צריך קבלה מיוחדת בשביל להגדיר את עצמו בתור... יפה, אתה שואל פה שאלה נפלאה. אם אדם באופן טבעי מקיים שבע מצוות,
או באופן טבעי או מצד הכרה דעתו,
נכון?
האם הוא ייחשב לחסיד אומות העולם, האם הוא ייחשב לבן נוח,
כן?
בשאלה זו עסקנו לפני,
בחודש, לא, בשבוע שעבר עסקנו בזה, נכון?
עסקנו בזה לפני שבוע.
ולכן אתה יכול להוציא את השיעור הזה מן הארכיון,
וגם אתה יכול לעיין באגרות ראייה,
כרך א',
עמוד ק',
בסדר?
האמת היא שזה מתחיל בעמוד צ״ט בשורה התחתונה,
אתה הופך את הדף לעמוד ק', שמערף דן בזה בהרחבה,
ולכן אני אמנע בשלב הזה מלדבר על זה בכלל. טוב.
עכשיו, שוב אני רוצה להבין, אז כן.
למה אם אדם למשל גוי מקפיד על שש מצוות של בני נוח, הוא אומר העניין של "לא יהיו פעמים בחרימה קטנה" יצא, יש לגבי עוד משהו אחר.
אז מה, אני גאה אותו כברברי בשביל אי אפשר לדבר איתו? אה, אתה שואל פה שאלה מעניינת.
מה קורה עם גוי שמקיים שש מצוות בני נוח,
אבל עובד עבודה זרה?
האם אנחנו נחשיב אותו לברברי?
א', כן, מסיבה פשוטה.
ברגע שאדם עובד עבודה זרה,
הוא מביא את כל הצרות לעולם למרות שהוא לא התכוון לזה.
בגלל שהעולם האלילי הוא עולם של פירוד ערכים,
ועולם של פירוד ערכים בסוף מביא מער על העולם.
זה דבר כזה.
דבר נוסף, נשאלה השאלה האם אנחנו נוכל להחשיב אותו לתינוק שנשבע.
הביטוי תינוק שנשבע זה תינוק שנשבע בין הגויים,
נכון?
אבל כאן הוא בעצמו גוי, אז איך הוא נשבע בתוך הגויות?
כן, זה קצת מוזר, הדבר הזה.
כן, אז האם אנחנו נקל בדבר הזה או לא?
אני רוצה לציין פה הלכה מאוד משונה.
אתם מכירים את הדין של אומר מותר?
מה הדין של אומר מותר?
מחלוקת אביי ורבא.
אביי ורבא, נכון? מה ההלכה? ההלכה היא שהיא, למשל, יהודי עובר עבירה,
לא במזיד ולא בשוגר,
אלא בגלל שהוא בכלל לא יודע שיש איסור כזה.
זה נקרא אומר מותר.
האם אומר מותר, מה קורה כתבייבל רבא?
האם הוא פושע
או אומר מותר, אנוס הוא.
זה קיצוני, כן? או אנוס או פושע.
להלכה אנחנו פוסקים שאומר מותר, אנוס הוא.
כלומר, למשל, מישהו, אני יודע, אכל חזיר, כי הוא בכלל לא ידע שהתורה אוסרת לאכול חזיר, הוא חשב שהוא בסדר גמור, אפילו הוא הביא את זה לכבוד שבת.
כן? הוא עשה צ'ונט טעים מאוד עם חזיר, כי הוא חשב שזה אדרבה,
זה טוב. זה לא שוגג הרב?
לא, זה לא שוגג. שוגג זה מי ששכח את האיסור. הוא יודע את האיסור, שכח אותו.
אבל מי שבכלל לא ידע שיש איסור כזה. זה נקרא אומר מותר, אומר מותר, אנוסו. בסדר?
ואנחנו אפילו לא צריכים להביא קורבן על הדבר הזה ולא כלום.
אבל ההלכה אומרת שהדבר הזה נאמר ביהודי ולא בגוי.
בגוי, אומר מותר, חייב.
זאת אומרת, למשל, אומר הרמב״ם,
והרמב״ם מביא לזה שתי דוגמאות.
מאוד מעניין, למד דווקא שתי דוגמאות.
אומר הרמב״ם, אם הוא רצח
כי הוא חשב שמותר לרצוח,
או בעל הערווה כי הוא חשב שמותר לגלות את האריות,
אף על פי כן יתחייב מיתה.
למה?
אומר הרמב״ם, כי היה לו ללמוד
ולא למד, זה חמור מאוד.
שתי הדוגמאות שהביא הרמב״ם,
שפיכות דמים,
גילוי עריות.
וכאן מתעוררת באופן מיידי השאלה
מה עם עבודה זרה?
מדוע הרמב״ם לא הביא את הדוגמה הזאת? למה שהרמב״ם לא יוסיף עוד משפט אחד שהוא עבד עבודה זרה? כי הוא חשב שמותר גם כן חייב. למה הרמב״ם שמה לא כותב? אה, אבל לגבי יהודי זה ככה כאילו ש... לא, לגבי יהודי, לא. יהודי שחשב שמותר לרצוח ולכן רצח, פטור.
בסדר?
חשב שמותר לגלות את הראיות. אז למה הוא הוסיף בהתחלה הזאת כאילו פנזרים במדינה?
אז מה הסיבה להבדל הזה?
טוב, אנחנו נזקקים להסבר אחר של הרב קוק ביחס לדין יום או יומיים, אני לא אכנס יותר מדי לפרטים, אבל שחלק מההחמרה שאתה מחמיר במצווה,
בעבירה,
זה לפי הסיכוי, לפי השכיחות של העבירה.
הסיכוי שיהודי יגיע למצב שהוא חושב שמותר לרצוח הוא סיכוי כל כך קטן שהתורה דנה בזה כמו מילתא דלה שכיחה לא גזור ברבנה.
כי אנחנו חוסים על חייו של היהודי הזה.
מה שאין כן אצל אומות העולם שהסיכוי שזה יקרה או שתטען הטענה הזאת הוא יותר גדול,
לכן פה התורה החמירה.
בסדר?
אבל שוב אני חוזר, מדוע הרמב״ם מביא דוגמה רק של שפיכות דמים וגילוי עריות ולא של עבודה זרה?
ליבי אומר לי שבגלל שהרמב״ם מבין כך,
שבעבודה זרה אי אפשר יותר מדי לבוא בטענות אל האנשים בגלל שהם כמין תינוקות שנשבו.
הוא גם אומר שזה היה בסדר ואחרי עבודה זרה.
לא, הוא לא אומר את זה.
אבל יש אצל רבנו בחיי,
בפירושו לתורה,
בספר דברים, בפרשת וילך,
על הפסוק "וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ",
מסביר רבנו בחיי. למה התורה קראה לעבודה זרה אלוהי נכר הארץ?
הוא אומר כי הם נוכרים בארץ.
כי התורה מאוד מאוד מקפידה שבארץ ישראל לא יעבדו עבודה זרה, כי זה ביתו של המלך.
אז אי אפשר לעבוד למישהו אחר מאשר למלך, בארמונו של המלך,
בחנור של מלך.
אבל בחוצה לארץ לא מצאנו, אומר רבינו בחייה,
שנשלחו הנביאים להזהיר על עבודה זרה.
לא מצאנו.
למשל, יונה הנביא יוצא לננבה,
כי גדלה צעקתה. מה צעקתה?
החמס אשר בכפיהם.
זאת אומרת, זה שבננבה עבדו עבודה זרה כנראה לא הפריע ליונה.
כלומר, לא בשביל זה שלחו אותה.
אז למרות שבאופן עקרוני, ברגע שגויין נמצא תחת שלטונך,
אתה מצווה להזהיר אותו מעבודה זרה.
אבל אין לנו מצווה להזהירו מעבודה זרה בחוצה לארץ.
אבל שאר הדברים כן.
וגם בכלל, יש הרי הלכה שצריך להשמיד עבודה זרה, נכון?
צריך להשמיד.
איפה?
בארץ ישראל בלבד.
אין מצווה לרדוף אחריה בחוצה לארץ.
אז למה שהתורה לא תיתן לנו מצווה לרדוף אחרי עבודה זרה גם בחוץ לארץ?
אתה עובר ליד כנסייה בלונדון, למשל,
לא, אין מצווה כזו. למה?
חוץ לארץ. זה הקדוש ברוך הוא מוותר כאילו.
אז יש צד כזה גם. בארץ יש מצווה להשמיד?
אל תסיק מסקנות אופרטיביות מטורף. אני מבקש. יש לנו כלל בהלכה, שמתי ההלכה היא הלכה למעשה?
ואשר הרב מורה לעשות כך למעשה. כל מה שהוא לא אמר מעשה, זה בסדר?
לא, אני יכול גם להסביר לך למה, אבל זה לא הנושא הזה, כן?
אבל
למשל, אפשר ללמד כמה דברים לאל-קאעידה, כן?
שיבינו שאין מצווה להשמיד עבודה זרה בחוץ על הארץ. טוב,
שלום לרב שרקי. נניח ויש נוגוי המקיים שבעה מצוות בני נוח, שומר על כשרות האוכל,
אופן הכנת האוכל וחליו כשרים.
האם מותר לאכול אצלו בבית במידה והזמין אותך אליו?
תודה והמשך שיעור נעים. לא. אי אפשר לאכול אצלו, בגלל שיש איסור של בישולי גויים,
כי אנחנו לא רוצים להתחתן עם הבת שלו.
בסדר.
עכשיו, מה? אבל לא צריך להשמין אירוע נדמה וחצי ארץ?
כי זה לא היכלו של מלך.
זאת אומרת, זה כמין מצב כזה שהתורה מבינה שמצבה של האנושות הוא עדיין ירוד מדי כדי שאמונת הייחוד תתפשט בכל.
ואת זה אנחנו אומרים פעמיים בכל יום באהבה: "שמע ישראל,
השם שהוא אלוהינו ולא אלוהי הגויים,
עתיד להיות השם אחד לכולם".
כך מפרש רש"י את הפסוק "שמע ישראל".
כלומר, הפסוק שהוא אבי המונותאיזם הוא פסוק הנותן לגיטימציה,
לפחות פסיבית, לעבודה זרה.
בואו נחזור אם כן לנושא שלנו.
אנחנו עדיין בחיפוש אחרי תוכן חיובי לעבודת השם של הגוי. האם הדבר הזה הוא אפשרי? אז אני אמרתי שבאופן בסיסי שבע מצוות זה מינימום ולא מקסימום.
ולפי זה יוצא שאם גוי ירצה,
אחרי שהוא קיבל שבע מצוות,
להוסיף עוד מצוות על שבע המצוות שהוא מקיים,
ברוך הבא, יקיים כמה מצוות שהוא רוצה.
למשל, יש גמרא במסכת ביצה,
תמוהה מאוד,
בפרק שני, של מס ערכת ביצה.
שם כתוב, הגמרא שואלת מדוע גויים נענשים על זה שהם לא שומרים שבת.
מאוד מוזר. כלומר, הנחת היסוד של הגמרא היא תמוהה מאוד.
כלומר, הגמרא מניחה שגויים נענשים על זה שהם לא שומרים שבת.
להיפך, יש איזה מצווה שהוא שומש בה בגאה למיתה. אתה אומר שאם גוי שומר שבת, שומר נלחה למיתה. אז רש"י הסתבך מאוד בדבר הזה. לכן רש"י פירש בצורה דחוקה קצת.
שהכוונה שהם נענשים על זה שהם לא קיבלו את התורה כשהקדוש ברוך הוא הציע להם אז.
אבל זה לא נכנס למילים, כן?
זה דבר תמוה מאוד. אגב, באמת, גם המהר"ל מפראג בתפארת ישראל מסביר שהרי התורה הזהירה פעמיים על השבת: "זכור את יום השבת, שמור את יום השבת".
בדיבור אחד. בזכור את יום השבת, זה בדיבור אחד, כן?
הטעם של שמירת השבת הוא בריאת העולם.
כי ששת ימים עשה ה' את השמיים ואת הארץ, וביום השביעי שבת ביהי נפש,
ולכן צריך לשמור. עכשיו, בשמור כתוב,
וזכרת כי העבד היית בארץ מצרים, והעבדך אשר מלאכה משם, על כן צבחה אשר מלאכה לעשות את יום השבת.
אז זאת אומרת שהטעם של שמור זה יציאת מצרים, זה שייך רק ליהודים.
אבל הטעם של זכור זה בריאת העולם, שייך גם לגויים.
לכן אומר המהר"ן, זכור זה שייך לאומות העולם,
שמור ליהודים.
אז אם כן יש צד של שמירת שבת או של זכירת שבת על כל פנים אצל אומות העולם. איך להבין את זה אם ההלכה המחמירה האומרת גוי שעסק בתורה חייב מיתה,
גוי ששומר שבת חייב מיתה? איך נסתדר עם הדברים האלה?
טוב, אז צריך פשוט לדעת לקרוא ברמב״ם
זה עניין של הבנת הנקרא.
יש פה בוודאי רמב״ם, יש תקווה שיש פה את הכרך הנדרש
אושוויץ' זה הלך בדרך התיבה, זאת אומרת שהכרך הנדרש לא נמצא.
הכרך האחרון של הרמב״ם,
כרך ז', כמובן שהוא לא נמצא.
אולי פה יש משהו
נא להכיר ספר משני תורה, לארבעה עשרה חלקים בחלק הארבעה עשרה נקרא שופטים
בהלכות מלכים,
כותב רבנו בפרק י' בהלכה ט', כותב רבנו הרמב״ם כדברים האלה: גוי שעסק בתורה,
חייב מיתה.
אמרו מה?
קשה מאוד.
מי שיש פה, מי שרגיש שיצא עכשיו, כי הדברים ילכו ומזעזעים עוד יותר.
לא יעסוק אלא בשבע מצוות שלהם בלבד.
רק זה.
וכן גוי ששבת.
אפילו ביום ימות החול.
אם עשהו לעצמו כמו שבת,
חייב איתה.
ואין צריך לומר אם עשה מועד, לעצמו.
כללו של דבר, אין מניחים אותם לחדש דת ולעשות מצוות לעצמם מדעתם, אלא
או יהיה גר צדק ויקבל כל המצוות, תרי"ג,
או יעמוד בתורתו, כמה?
שבע,
ולא יוסיף ולא יגרע.
ואם עסק בתורה או שבת או חידש דבר,
כל מצווה שהיא.
מקין אותו ועונשין אותו ומודיעים אותו שהוא חייב מיתה על זה.
אבל אינו נהרג.
נחמד בכל זאת.
הוא חייב מיתה אבל לא הורגים אותו. רק אומרת, שמע, זה חמור מאוד, זה משהו לא בסדר.
טוב, אז יוצא לפי זה שלמשל מישהו שהוא לא יהודי ירצה ליטול לולב,
אז לא ניתן לו, נכון? לא, יש את ההלכה הבאה.
רגע, לפי ההלכה הזאת,
לא ייתן לו, נכון?
אז אני רוצה שאם הוא ירצה לתת צדקה,
או לכבד את אבא שלו.
מה? לכבד כיבוד אב האם? זה לא בשביל המצוות.
אסור.
כן?
או ואהבת לרעך כמוך.
מותר לו לאהוב את רעהו? כן?
זו שאלה, לא?
הוא לא עושה את זה בתור מצווה.
הוא לא עושה את זה בתור מצווה. ואם הוא רוצה את זה בתור מצווה, הוא אומר, אני רוצה,
אני רוצה, כן, אז הוא אומר, אני רוצה לתת צדקה, כי אני שמעתי מהיהודים שזה דבר טוב.
אולי לא ייחשב לו כמצווה.
אבל לפי זה אסור לו.
אז זה לא ייחשב לו כמצווה.
לא ייחשב לו כמצווה, אז זה יהיה גם אסור.
אפשר להגיד לזה גם אם אדם בא אומר שהוא לא ירא.
אני שואל אם זה אסור או זה לא אסור.
טוב, בואו נקרא את ההלכה הבאה.
כבר לא הבנו הלכה ראשונה. בואו נעבור להלכה השנייה.
בן נוח שרצה לעשות מצוות, שרצה לעשות מצווה
משאר מצוות התורה
כדי לקבל שכר,
אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה.
כהלכתה? כהלכתה, כן? הוא בא, רוצה ביטול לולר, הוא שואל אותך, תגיד, ארבעת המין פה, הבלטלאח הזה, זה בסדר? זה לא בסדר?
כן?
הוא אומר לך את זה בשפה שלו.
כן? זה יכול להיות בגרמנית, ברוסית, ביפנית, ולא משנה מה. כן? הוא שואל, בלטלאח זה בסדר או בסדר? כן?
וזה, זאת אומרת, כן, זה ככה, לפי השיטה של החזון מיש זה ככה, לפי השיטה שלו זה ככה.
אבל כתוב, אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה.
אז מה אמרת לי לפני כן שאסור לו?
מובנת השאלה?
התשובה היא ברורה מאוד, שפשוט צריך לדעת לקרוא המילה הראשונה בהלכת ט' והמילה הראשונה בהלכה י'.
המילה הראשונה בהלכת ט' זה גוי,
המילה הראשונה בהלכה י' זה "בן נוח".
אז לגוי אסור להוסיף על שבע מצוות,
לבן נוח הוא יכול להוסיף כמה מצוות שהוא רוצה.
פשוט מאוד.
אז איך הוא הופך להיות מגוי לבן נוח? איך הוא הופך מגוי לבן נוח? בסדר? מה זה ההגדרה של גוי? מה זה בן נוח?
בואו נסתכל לרגע אחד בהלכות מאכלות אסורות
בפרק יא, זה אני מאמין שיש.
כן, תותן רבינו הרמב"ם, בהלכות מאכלות אסורות בספר קידושה,
בארק י"א
בהלכה ז'
גר תושב,
והוא שקיבל עליו שבע מצוות, כמו שגיארנו,
יינו אסור בשתייה ומותר בהנאה,
ומייחדים אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין,
וכן כל גוי שאינו עובד עבודה זרה, כגון אלו הישמעאלים,
יינם אסור בשתייה ומותר בהנאה, וכן הורו כל הגאונים.
אבל אותם העובדים עבודה זרה סתם יינם אסור גם בהנאה.
הלכה ח'.
כל מקום שנאמר בעניין זה שהיין אסור, אם היה גוי שנאסר היין בגללו עובד עבודה זרה,
הרי הוא אסור בנה.
ואם אינו עובד עבודה זרה, הרי הוא אסור בשתייה בלבד.
עכשיו, כאן המשפט החשוב.
וכל מקום שנאמר גוי סתם,
הרי זה עובד עבודה זרה.
כלומר, אומר לך הרמב״ם, כשאני כותב את המילה גוי,
אני מתכוון לעובד עבודה זרה. עכו"ם.
כן, פה הדפיסו עכו"ם, אבל בכתב יד של הרמב״ם כתוב גוי.
זאת אומרת, שכל מקום שהרמב״ם כותב את המילה גוי,
הוא מתכוון לעובד עבודה זרה.
זאת אומרת שהוא לא קיבל שבע מצוות.
אז אתה עדיין עובד עבודה זרה, או רוצח, או מגלה עריות, או גזלן,
ואתה רוצה ליטול לולב?
או לשמור שבת?
או לעסוק בתורה?
אנחנו לא ניתן לך, מטומאתך זו,
לגשת לדברים האלה.
כי אתה תשתמש בזה נגד עם ישראל בסוף, ואתה תעשה מזה זוועה.
אז קודם כל,
או שתתגייר, או שבע מצוות בלבד.
אחרי שקיבלת בקשה בנוח שרצה לקייץ,
פרוחת ושאר מצוות התורה כדי לקבל עליה שכר,
אין מונין אותו לעשותה כהלכתה. כן.
אבל אם לזה הרמב״ם מתאמן כשהוא אומר גול, אז למה הוא מתייחס לשבע מצוות לנוח?
הרי גורמים לא מצווים בכלל לשבע מצוות לנוח.
אני לא הבנתי את השאלה שלך, אני אסביר לך למה.
אתה אומר שלפי ההלכה גויים אינם מחויבים בשבע מצוות לנוח?
כי הם לא מבדי נוח?
הם חייבים בשבע מצוות לנוח.
גם אם הם לא מבדי נוח?
גם אם הם לא בני נוח, אלא מה, מהמאדים.
לא, אבל זה בדיוק העניין. איזה דבר הוא לא בן נוח.
אנחנו עושים את ההכוודה הזאת. לא, זאת אומרת שכל בנה,
כל צאצאיו של נוח, מחויבים לקבל על עצמם שבע מצוות, שתנשאו בבני נוח.
אז כולם הם בני נוח. כן, אבל כל זמן שהוא לא קיבל על עצמו, הוא לא בסדר.
זה כמו אדם שנגיד, הוא גזלן. כתוב בתורה לא תגזול, אבל הוא לא קיבל על עצמו לא תגזול.
אז הוא עדיין יכול להיכנס לבית המדרש, הוא עדיין גזלן.
אז אותו דבר, זה נכון שכל בני העולם חייבים לקבל שבע מצוות, אבל לא כולם קיבלו.
מדוע לא כולם קיבלו?
זה התלמוד אומר משפט מאוד מעניין במסכת בבקמה,
שעל הפסוק, עמד וימודד, במסכת בבקמה דף ל"ח: עמד וימודד ארץ,
ראה ויתר גויים.
ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות
שקיבלו על עצמם בני נוח,
ואינם מקיימים אותם, עמד והתיר להם.
הותרו ראשי המצוות.
שואל התלמוד,
איך אפשר להגיד דבר כזה? וכי נמצא חוטא, נשכר?
אני לא רוצה לקיים מצוות, אז אני אגיד, אני לא מקבל.
אומרת הגמרא, לא, הם עדיין חייבים.
אלא שאינם מקבלים עליהם שכר כעושה מצווה,
אלא כמי שאינו מצווה ועושה, שזה פחות.
כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה.
תרגום.
אומות העולם ממשיכים לקבל על עצמם את המצוות האלה. מה שנקרא, מצוות המוסר הבסיסי והאמונה הבסיסית.
זה עדיין קיים.
אבל
הם אינם רוצים שזאת תהיה מצווה.
מדוע הם אינם רוצים שזאת תהיה מצווה?
כי הם אומרים שאם אתה נשפט,
כלומר אם זו מצווה, היחס שלך לאלוהים יישפט לפי מידת קיומך את המצווה.
ואת זה הם לא רוצים.
הם רוצים שזה יהיה מצד המוסר הטבעי,
אפילו לא מצד המצווה.
כמו שאמר פאולוס,
הכל מותר,
אך לא הכל ראוי.
אבל אם גוי רוצה לצאת מן המצב הזה שאותרו לו שבע מצוות,
במצב העכשווי של האנושות הוא צריך לגשת לבית דין ולקבל על עצמו שבע מצוות.
בסדר? אז ההפרדה היא ממי שקיבל על עצמו את זה כמצוות. יפה מאוד. הנה, אתה קורא כאן בדברי הרמב״ם בפרק ח' של הלכות מלאכים.
דבריך הם כדברי הרמב״ם ממש, כן? אומר כך רבנו הרמב״ם
המקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום וצריך לקבל עליו בפני שלושה חברים,
כן? כלומר, הוא צריך לגשת לבית דין ולומר אני מאומן לקבל.
כל המקבל שווה מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם וכו' וכו'.
הוא צריך קבלה.
כל הזמן שאין פה קבלה, אז הוא עדיין עקום, גוי.
כיוון שהוא גוי, אנחנו לא מרשים לו להוסיף מצוות. אתה רוצה להוסיף מצוות, אתה צריך לעבור איזה מין גיור.
לא גיור ליהדות, אלא גיור להיות בנוח.
אגב, אתמול בלילה נקבע במגדל של יד טבריה,
אחד מגדולי בני נוח שבכדור הארץ, ונדל ג'ונס, זכרונו לברכה,
שהיה נסער בגיל 80, והוא היה מגדולי המקדמים את הרעיון של תורת בני נוח בעולם.
כן,
בבקשה.
האם כאילו,
כשאקום כאילו גוי רוצה להתחיל,
רוצה להתגייר,
אחד מהשלבים בין להיות אקום ולהתגייר, הוא צריך להיות בן נוח?
לא, לאו דווקא.
אפשר לעבור ישירות מגוי ליהודי, על ידי גיור, זה אפשר.
למשל אברהם אבינו, זה מה שהוא עושה? זאת אומרת, ראה גול, הוא הפך ליהודי או שהוא היה... אצל אברהם אבינו זה דיון אחר, אין פה לא גוי ולא יהודי בשלב הזה, מה אתה...
השאלה אם אברהם אבינו, הייתה לו תקופה שהוא היה כמו בנוח, כזה שהוא קיים את ה... האם אברהם אבינו היה יהודי או גוי, זה מה שאתה שואל.
לא, הוא הפך להיות יהודי באיזשהו שלב. אתה טוען שאברהם אבינו הפך להיות יהודי באיזשהו שלב. כלומר, ברור לך לחלוטין. ברור לי שאומרים חז"ל שהוא קיים את כל המצוות. הוא קיים עם כל המצוות. השאלה אם הוא היה יהודי.
לא, אבל בעצם קיים המצוות איך הוא אולי חייב עליהם כלום.
אני שואל, אתה קופץ מהגדרה להגדרה. אני שואל אותך שאלה, ואתה לא רוצה לענות לי. האם אברהם אבינו היה יהודי?
לא, הוא היה עברי.
לא. זהו. אברהם אבינו לא היה יהודי. הוא היה עברי.
היה עברי זה נכון, אבל יהודי הוא לא היה, בסדר?
אז איך הוא העיז לקיים יותר משווה המצוות? מה, הוא עבר על דברי הרמב״ם? לא, הוא הבין בתור דברי הרמב״ם שבן נוח יכול לקיים גם מצוות שהוא רוצה. הוא קיים את כל התורה כולה.
אז איך אברהם בן נוח?
יפה מאוד, אברהם בן נוח.
האם מותר לבן נוח ללמוד תורה? שואל השואל.
לכאורה יש חילוק בין שתי הלכות בלימוד התורה.
לא נכון. זאת היא הקריאה הלא נכונה בדברי הרמב״ם. אני רוצה פה לחזור עוד פעם.
אם הרמב״ם היה כותב רק גוי שעסק בתורה או שמר שבת חייב מיתה,
אז היינו מבינים שכשהרמב״ם כותב בהלכה אחרי זה
שבן נוער שרצה לקיים מצווה משאר מצוות התורה, הכוונה שאר מצוות התורה חוץ מלימוד תורה ולשמירת שבת.
אבל לא כך כתב הרמב״ם.
בהלכה הראשונה הוא כתב שכל מצווה אסורה לו.
אז איזה שאר מצוות התורה נשאר אחרי שהוא עשר עליו את כל המצוות של התורה?
אלא ברור שלפי הרמב״ם, מי שהוא בן נוח יוכל גם לשמור שבת וגם ללמוד תורה.
כן.
לא למה זה, אבל מה הדין של בן אדם מוסרי כמו עמנואל קאנט?
למשל, הוא עושה כל מיני מצוות מוסריות.
כן.
אבל הוא לא בן נוח.
אתה אומר, עמנואל קאנט
היה מקיים את כל המצוות של בן הנוח, הוא הקיים שבע מצוות בן הנוח,
אבל לא מפני הציווי, אלא מפני הכרע הדעת, נכון? זה מה שאתה שואל, נכון? כלומר, אתה שואל, אדם שמקיים שבע מצוות מפני הכרע הדעת,
מה דינו?
נכון? לא ידעתי שהוא קיים שבע מצוות. כן, הוא היה אדם ישר וטוב,
הוא היה אדם מוסרי,
זה כולל שבע מצוות, זה בסדר.
השאלה האם אדם כזה,
מה יהיה דינו? חסידו מות העולם, עולם הבא, אין עולם הבא.
היום הוא בנוח, כן? זה מה שאתה שואל, נכון?
הנושא הזה, עסקנו בו הרבה בשיעור של שבוע שעבר,
וגם כשלמדנו על עולם הבא של גויים וכדומה,
ואני מאמין שאו שתוציא מהארכיון את השיעור, או שתסתכל באיגרות ראייה, חלק א',
עמוד ק'. האמת היא שזה מתחיל מצדיק-צד למטה,
ואחר כך הופך את הדף ומגיע לק'. יש לי הרגשה של דז'ה-וו.
כן, טוב, רגע.
יש פה שאלה, הנה ידעתי שאתה תשאל
הנודר מבני נוח מותר בישראל, שנקראים בני נוח אלא שאר האומות
סותר את ההגדרה בהלכות מאכלות אסורים
אני לא מבין למה, אתה אומר דברים עמוקים, אבל רגע, רגע, רגע, טוב, נא להחזיר את השאלה, אתה אומר הנודר מבני נוח
אז הוא אסור באומות העולם ומותר בישראל.
בסדר.
זאת אומרת שכשאדם אומר "אני יותר מבן נוח" בלשונם של בני אדם, כוללים בזה כל מי שהוא לא יהודי.
אין שום בעיה.
זה לא אומר ש... כשברמב״ם כתוב בן נוח או שהסוגיה ההלכתית במסכת סנהדרין עוסקת בבן נוח,
היא כוללת כל סוג של גוי.
והראיה שהרמב״ם פה עושה את החילוק הזה.
האם מותר לבן נוח לעשות לו יום מנוחה על בסיס השבת,
ולא משנה באיזה יום זה יהיה?
הרי זה גם סוג של שמירת התורה. כן, לפי מה שהרמב״ם אומר,
ימותר לו להוסיף מצוות כפי שהוא רוצה. אגב, זה הבסיס לזה,
שלפי ההלכה, כשגוי רוצה להקריב קורבן,
האמיתי זה נאמר אפילו על גוי עובד עבודה זרה,
אבל בוודאי שעדיף שזה יהיה בן נוח,
אנחנו עוזרים לו.
זאת אומרת, בא איזה מישהו,
נגיד מסין או מקזחסטן,
גומי.
הוא אומר,
אני מאוד רוצה להקריב קורבן לאלוהי ישראל.
מה אני צריך לעשות?
כן? מה עושים?
אומרים לו, תשמע, אין בעיה,
אתה צריך לעשות מזבח.
צריך להיות תך וכך לעשות את המזבח. אתה יכול מקלקר, אתה יכול מאבנים, יש כל מיני אופנים.
וצריך להקריב באופן כזה וכזה,
ויש בהמות שהן פסולות להקרבה, שכשרות להקרבה,
ולהסביר לו איך עושים את ההקרבה.
ואישור מהמשטרה. מה?
ואישור מהמשטרה. למה אישור מהמשטרה?
הוא יכול בכל מקום?
בכל מקום, הוא יכול בחצר האחורית שלו, כן? הוא מגדל חתולים והוא רוצה להקריב חתול לאלוהי ישראל.
בכורות חתולה.
יש לו חתולים, הוא עושה ככה את הבכורות,
להקריב לאלוהי ישראל,
כן? בלי כת השטן, כן? בלי קשר, כן?
אז אני לא יודע, אז הרמב״ם כותב בפורש בהלכות חגיגה, שמצווה לעזור לו, רק אסור לו לסייע בידיים, כי לנו אסור הקרבה בחוץ.
אבל אנחנו יכולים לתת לו הוראות,
זה להדפיס לו וזהו, עושים ככה, עושים ככה, להזמין תקשורת.
אבל זה היה טהורה.
מה?
היה טהורה.
טהורה ולא טהורה זה לא ברור, זה נאמר בנוח.
אבל בפשטות לפי ההלכה הוא צריך לא להקריב בהמה שהיא מחוסרת איבר.
יש בכל זאת...
האם לא אמרנו
שההגדרה של יהודי אינה אלא אחד המודה בהימצאותו של הקדוש ברוך הוא?
תודה, תומר רע דעתו. בסדר, זה בהקשר אחר. כל פעם צריך להבין את הדבר באיזה הקשר.
מה עונשו של יהודי שעוזר לגוי ללמוד תורה?
אה... לא יודע.
יש שאומרים שזה איסור דאורייתא, לא יודע, מה איסור, מה עונשו, מה משנה.
כבוד הרב, לפי פעריך אני לא הבנתי.
אם גוי לא מקבל עליו את שבע המצוות,
אז אסור לו לכבד את תוריו וכו', ואם כן, אז מה הלכה למעשה?
זו שאלה מעניינת. יהיה מותר לו לכבד את תוריו, לא בתור מצווה.
כלומר, שהוא לא יבוא לבקש על זה שכר מצוות כיבוד הוויה.
אלא כמה שנקרא מוסר הטבעי, זה לא יכול להתפתח באנושות, הגמרא אומרת, בואו עד היכן כיבוד אב האם,
מסכת קידושין, עד היכן כיבוד אב האם, ולומדים מההתנהגות של איזה גוי עובד עבודה זרה באשקלון,
כיצד הוא כיבד את הגיא. מזה לומדים איך לכבד את ההור.
זה בסדר.
יש המכונה בין נוצרי למוסלמי ביחס לבן נוער?
טוב, אז פה אתה נכנס פה לשאלות כבדות.
האם נוצרים, מוסלמים, יש להם דין של בני נוער או לא?
כן, יש על זה מחלוקות גדולות. הרמב״ם סובר שלא לנוצרי וגם לא למוסלמי יש דין של בן נוער.
אין להם דין כזה. גם לא למוסלמי.
גם לא למוסלמי, אף על פי שמוסלמי, לפי הרמב״ם, איננו עובד עבודה זרה,
אבל מכיוון שהוא לא קיבל שבע מצוות בפני בית דין,
עדיין לא נחשב לגר תושב. זה לפי דעת הרמב״ם.
יש דעות אחרות, אבל דעת הרמב״ם, שהיא דעת מרכזית, אומרת שלא.
כן, בבקשה.
אמרנו גם בשורות קודם שעם ישראל לא מנסה להפוך את... קיבלתי מייל מאיזה מוסלמי
קיבלתי מייל מאיזה מוסלמי באינדונזיה
שרוצה לקבל שבע מצעות בני נוח
אז הוא אמר לי שיש לו בעיה כי לפי החוק הוא חייב שתהיה כתובה לו דת בתעודת הזהות
ואם הוא יכתוב יהודי או יכתוב בן נוח, בן נוח לא קביל שם,
יהודי, ודאי שיעשו לו צרות
אז הוא שאל אותי האם מותר לו לפי ההלכה שיהיה כתוב בתעודת הזהות שלו שהוא מוסלמי.
מה ההלכה אגב? מה ההלכה? מה אתה היית אומר? התאיסט, שלושה ושל תאיסט.
כן, אמרנו שקידוש השם זה לעבודה זרה. אמרנו שקידוש השם אצל הגדול. מותר, נכון. גם מוסלמי זה לעבודה זרה.
בסדר, אבל לפי הרדב"א אסור ליהודי להיות מוסלמי כדי להציל את חייו.
יש דיון אצלך.
טוב,
כן.
זה המצב, החילוק בין הגוי לבין אבו הוא מאוד מובן דרגיוני יבנה. אז אולי צחקת סתם, בלי דייק ברמב"ם. אז הרמב"ם אמר שם בהלכה הראשונה שאסור לגוי לחדש דת מעצמו.
נכון. זאת אומרת, כל מה שאולי הרמב"ם רצה לאסור בהלכה הראשונה אצל גוי זה שאם הוא בא לחדש דת מעצמו. זאת אומרת, לעולם באמת גוי לא יכול לקיים מצוות של התורה ואם הוא בא לקיים דת מעצמו, אז אנחנו גם עושים את זה.
נכון.
הלאה.
בהלכות שמיטה ויובל, אני רוצה לסיים בזה. הרב שם שלושה. לא, אנחנו קוראים למבזק, אין לנו זמן.
הרמב״ם בהלכות שמיטה ויובל,
פרק י"ג, בסוף הלכות שמיטה ויובל, הוא כותב כך:
ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה
עם אחיו?
מפני שהובדל לעבוד את השם, לשרתו ולאורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים,
שנאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הוגדלו מדרכי העולם" וכו' וכו'.
הלכה י"ג.
"ולא שבט לוי בלבד,
אלא
כל איש ואיש מכל באי העולם".
מה זה כל באי העולם?
כל האנושות.
"אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו,
להיבדל, לעמוד לפני ה' לשרתו"
לשרתו זה במעשים,
"ולעובדו"
לידיעה את השם, כלומר יש פה שירות, עבודה, ידיעה.
והלך ישר, כמו שעשהו האלוהים.
ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם,
הרי זה נתקדש קודש קודשים.
ויהיה השם חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים.
מזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזיכה לכהנים ולדעים.
הרי דוד עליו השלום אומר,
השם מנת חלקי וחושפי, אתה דומר גורלי. כלומר, אתם רואים, מעדיפו זה יכול להגיע.
האמת היא שהדברים האלה מפורשים דאותנא דבי אליהו,
מעידני עלי שמיים וארץ,
בן איש בן אישה, בן עבד בן בן חורין, בן ישראל בן נוכרי, שורה עליו רוח הקודש לפי המעשה שהוא עושה.
טוב, עד כאן, עכשיו המבזק, שלום.
