אוקיי, הרגלנו לומדים נושאים במחשבת ישראל. לאחרונה נראה, היה לי, שכדאי לעסוק במספר דמויות תנ"כיות,
ולכן היום אנחנו נלמד, אני חושב, על רבקה אימנו.
כן, מאחר שהיה לנו כבר סדרה שבה למדנו על שרה,
על רחל, על לאה,
אז אני חושב שאולי כדאי להשלים את זה,
את האימהות עם רבקה אימנו.
ללמוד על האישיות המיוחדת.
אז אולי זו הערה כוללת קודם כל לגבי היחס בין האבות לאמהות.
בכלל, למה זה חשוב לנו?
אמרו, יש ביטוי של הרמב"ן, מעשה אבות סימן לבנים. הכוונה שהזהות הקולקטיבית שלנו נלמדת מאבותינו.
כלומר, מטבע האסוציאציות שבנפש הלאומית שלנו,
אנחנו מדמים לאברהם, ליצחק וליעקב,
וגם אנחנו מדמים לאמהות.
והמשימה, יש שאלה למה בכלל יש לעם ישראל שלושה אהבות, הרי זה בכלל לא הגיוני.
אם יש לנו אב, צריך להיות רק אב אחד, נכון?
הרי אנחנו לא צאצאי,
כלומר, אם אנחנו נגדיר את עצמנו כצאצאי אברהם, הרי גם ישמעאל הוא בן אברהם.
אם אנחנו נגדיר את עצמנו כצאצאי יצחק, הרי גם עשו
הוא צאצא של יצחק. אז מצד האמת היינו צריכים להגיד שאנחנו בני יעקב, נקודה.
למה כל הזמן להגיד שאנחנו בני אברהם ויצחק ויעקב?
אלא כנראה שהזהות שלנו היא מורכבת.
אנחנו גם בני אברהם וגם בני יצחק וגם בני יעקב, בבת אחת.
כלומר, אם היינו רק בני יעקב, זה לא היה עם ישראל.
אם היינו רק בני אברהם או רק בני יצחק, גם זה לא היה עם ישראל.
ואולי קצת להסביר מה הכוונה. כלומר,
אם היינו רק בני אברהם,
אז כנראה שמה שהיה יוצא מאיתנו
זאת הנצרות.
ואם היינו רק בני יצחק,
מה שהיוצא מאיתנו זה האסלאם.
בגלל שהנצרות אימצה את מידתו של אברהם,
שהיא מידת החסד,
והאסלאם אימץ את מידתו של יצחק, שהיא מידת הדין.
אז לא רק חסד או רק דין, זה לא היהדות,
זה עוד לא עם ישראל.
ואם היינו רק בני יעקב,
אז היינו רק,
נגיד את זה בצורה עדינה, יהדות של גלות.
זה מה שהיינו.
כי הזהות של יעקב היא זהות חסרה מבחינת העוצמה המדינית הארץ-ישראלית.
ורק כאשר יעקב הפך לישראל,
הוא נהיה אבי האומה.
ואיך יעקב הפך לישראל? הוא היה צריך בשביל זה לקלוט את המידות של שני אבותיו, אברהם ויצחק.
איך הוא אומר, ויקרא בהם שמי ושם אבותיי?
אברהם ויצחק.
יוצא שיעקב הוא גם הבן של אברהם וגם הבן של יצחק.
יותר מזה, כשבחלום נגלה אליו הקדוש ברוך הוא, אומר לו אנוכי
האל אלוהי אביך,
זאת אומרת אנוכי אלוהי אברהם אביך,
כך אומר לי יעקב,
ואלוהי יצחק.
טוב, למה הוא לא אומר יצחק אביך?
טוב, כי זה שיצחק הוא אביך זה מובן מאליו, החידוש שגם אברהם הוא אביך.
אז על רקע ה... ויוצא לפי זה שהמשימה של הזהות הישראלית היא משימה של איחוד המידות, אחדות הערכים.
בעוד שבמסגרות אחרות, הייתי אומר לאומיות או דתיות כלשהן,
או חברתיות כלשהן, מצאנו העלאת הערך, ערך אחד מבין הערכים,
בישראל יש אחדות הערכים בתור המשימה.
מה שנקרא, בלשון הקבלה, התפארת.
התפארת שהיא כוללת הכול.
אז בהקשר הזה, מהו התפקיד של האימהות?
זה מה שצריך לברך.
מה האימהות עושות לאבות.
בבקשה?
נכון.
דווקא מצד הבנים זה הפוך.
כשישמעאל יוצא מאברהם וממנו האסלאם והעשיו של ימינו הנצרות הוא יצרן. נכון.
ומה אתה שואל? איך אני אומר שאם היה רק תורת אברהם בלבד הייתה יוצאת נצרות, הרי יצא ממילו ישמעאל?
ואיך אם יצחק בלבד היה יוצא האסלאם, הרי יצא ממנו עשיו?
זאת שאלתך?
מה?
מה אתה רוצה?
אפשר לשאול על זה רגע שאלה?
אבל הוא שמת לב שהוא שאל שאלה, ואני עוד לא עניתי על השאלה שלו.
כן, נפתוח סבליים? שנייה.
ראיתי לימוד אותו בפרקת שבוע,
שעשב התחתן עם בת ישמעאל, נכון?
נכון. אז איך אומרים בעצם ש...
אז בעצם אנחנו רואים שיש פה איזה עם שהוא התערבב, כאילו, ישמעאל ועשב.
נכון.
אז איך אומרים שעשב זה מהנצרות וישמעאל זה אסלאם,
ובכלל אנחנו רואים שיש, זה איכות בוא לשנייה.
נכון. טוב, עד כאן הסוגריים. עכשיו אני רוצה לענות את השאלה שלך.
בסדר.
עכשיו, התשובה היא שכל אומה בוחרת מה שחסר לה.
זאת אומרת,
מדוע הנצרות התפשטה דווקא ברומא?
כי אותם עמים היו עמים של שפיכות דמים נוראה.
גם הרומאים, גם הגרמנים שכבשו אותם,
כל השבטים הברברים,
הם קיימו בהידור על חרבך תחיה.
ולכן כשהם רצו לחזור בתשובה, רצו להתעלות
אל אמונת ישראל באיזושהי צורה, הם אימצו את מידת החסד כי זה מה שלא היה אצלם.
החידוש שאלוהים הוא אהבה זה החידוש עצום מבחינת הנפש.
זאת אומרת, דווקא עשיו נוטה להשלים את עצמו במה שאין בו.
כמו כן, עמי המזרח שאצלם מידת החסד הייתה ללא גבול,
ישמעאל הוא פרא אדם, מה פירוש פרא אדם? הוא חופשי,
וידו והכל יד כלבו, אז אצלו,
היצרה שלו זה הגזל והעריות,
לכן הוא אימץ את מיטת הדין כדי להשלים את עצמו.
זאת אומרת, כשאני אומר שמאברהם יוצא החסד,
זה כשזה אברהם לבדו.
עכשיו, מצד ההשלמה, כלומר, מי שנוטה לחסד של טומאה,
אז הוא משלים את עצמו מיטת הדין, ולהפך.
בסדר?
עכשיו, מה שאתה הערת בסוגריים, שזה מעניין כשלעצמו, אבל מחוץ לשאלה שלו,
אתה אומר שעשיו הלך לישמעאל, זה בדיוק העניין.
עשיו וישמעאל רוצים לעשות אלטרנטיבה לישראל,
לכן כל אחד משתף את המידה שלו.
עשיו יוזם, הרי כתוב בחז"ל, מדוע עשיו הלך להתחתן עם הבת של ישמעאל?
כדי להילחם ביעקב.
זאת אומרת, היוזמה של המלחמה היא עשיו, אבל הזרוע הביצועית היא ישמעאל.
עשיו לוקח את ישמעאל כסוכן כדי להילחם בישראל.
בסדר?
אני לא אמרתי שיש על זה משהו שאני רומז אליו, לא רומז כלום.
הלאה.
בואו נחזור אם כן לנושא שמעסיק אותנו, מהו התפקיד של האימהות
בתוך המכלול של משימת איחוד המידות.
זו השאלה שאנחנו עסוקים בה.
ברורה השאלה שלי?
התשובה היא שהאימהות באות לאזן את האבות.
הרי אברהם,
איך אמר הקב"ה עליו?
כי ידעתיו למען אשר יצווה בניו את ביתו אחריו,
ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט.
למען אביא השם על אברהם,
ואת אשר דיבר עליו.
נכון?
אז אברהם,
יש לו תפקיד, הוא צריך לעשות צדקה ומשפט.
לעשות גם צדקה וגם משפט זה כמעט בלתי אפשרי.
איך אומר התלמוד?
אם יש משפט, אין צדקה, ואם צדקה אין משפט.
המשפט זה שורת הדין, כך ולא אחרת.
הצדקה זה הוויתור.
אז איך אפשר לעשות גם צדקה וגם משפט בבת-הם?
השאלה הזאת נשאלה, מה?
עזרון דוד המלך.
השאלה הזאת נשאלה למשל לגבי דוד המלך, שכתוב: "והי דוד עושה משפט צדקה לכל עמו".
אז איך אפשר שדוד היה עושה גם משפט וגם צדקה? ככה התלמוד שואל, ונותן שלוש תשובות.
התשובה הראשונה,
אתה רוצה להגיד משהו על דוד המלך?
התשובה הראשונה שאומר התלמוד זה שדוד היה יושב במשפט
הוא מחייב אדם מסוים. הוא אומר, פלוני, אתה חייב לשלם.
זה משפט.
איך ישלם? מאיפה יש לו כסף? דוד נותן לו מכיסו,
מתוך צדקה, שישלם.
אז הוא עושה גם צדקה וגם משפט.
הצדקה הייתה צדקה שלמה.
המשפט היה משפט שלם.
יש רק בעיה אחת.
זה לא באותו זמן.
בזמן המשפט יש רק משפט.
בזמן הצדקה יש רק צדקה.
לכן התלמוד נותן
תשובה שנייה.
והיא אומרת, הוא היה עושה פשרה.
פשרה זה גם משפט, כיוון שזה בא מטעמו של בית הדין.
זה גם צדקה, כי זה לא לגמרי הדין.
בסדר?
יש רק בעיה אחת, התשובה הזאת היא יפה,
אבל יוצא שהמשפט הוא לא לגמרי משפט והצדקה לא לגמרי צדקה.
אז התלמוד נותן תשובה שלישית.
כשהוא היה עושה משפט,
והיה אומר, פלוני, אתה חייב לשלם.
ואותו פלוני שחויב בדין הרגיש שעשו איתו צדקה,
שהצילו אותו מן הגזל.
יוצא שהמשפט היה לגמרי משפט והצדקה הייתה לגמרי צדקה ובו זמנית.
אבל זה דורש רמה של הכרה שלא תמיד נמצאת בחברה.
לא כל מי שמחייב אותו בדין אומר תודה לדיין על זה שהוא חייב אותו.
אבל על כל פנים זאת המטרה.
זאת אומרת, המשימה היא להראות כיצד הצדקה היא המשפט, והמשפט זה הצדקה.
עכשיו, הבעיה היא שכשאדם מתחיל את המהלך המוסרי שלו,
יש לו מלכתחילה נטייה למידה אחת ולא לשתי מידות בבת אחת. אי אפשר בבת אחת
להיות אדם שמאמץ שני ערכים.
ולכן כל אחד מהאבות הייתה לו נטייה לאחד,
והוא היה צריך להשלים עם השני.
למשל, בין משפט לצדקה.
מה הנטייה הטבעית של אברהם?
הצדקה, נכון?
הצדקה.
הנטייה הטבעית של אברהם הייתה צדקה.
מה הדבר שהוא צריך לאמץ?
משפט.
בזה הוא לא כל כך מבין,
ויש לו מספר ניסיונות
שמלמדים אותו את אימוץ מידת המשפט.
רק כאשר אברהם הצליח באופן מושלם לאמץ את מידת המשפט,
יכול היה השרביט לעבור לדור הבא, ליצחק, מתוך כך ליער.
ליצחק ההפך, המידה הטבעית היא המשפט,
הוא אוהב את מידת הדין.
והמאמץ של יצחק זה לאמץ את מידת החסד.
כמובן.
עכשיו יוצא לפי זה שכדי שאברהם יעבור ממצב של צדקה בלבד למצב של צדקה ומשפט,
הוא צריך שהעזר שכנגדו יהיה כולו משפט.
לכן שרה אימנו לבריאות, לימדה אותו את מידת המשפט כשאמרה "ישפוט השם ביני וביניך".
כן.
עכשיו, אותו דבר לגבי יצחק ורבקה, וזה מה שאנחנו נדון אחרי הסתכלות רגע אחד באינטרנט.
כתוב: "אבל כתוב שיעקב מיתתו שלמה ומידתו תפארת" שזה שלמות. נכון.
יעקב כשהפך לישראל.
שלום רבנו,
אם שייך לציין אירוע חשוב ומשמעותי.
ביום י"ז בחודש מרחשוון תרע"ח,
2 בנובמבר, היום למניינם, 1917,
פרסמה ממשלת בריטניה את הצהרת בלפור.
וואו, איזה יופי.
אז היום זה התאריך הלועזי של הצהרת בלפור,
שהייתה בעצם האקט המדיני-פוליטי הראשון של עם ישראל
מאז חורבן הבית.
כן, זה דבר יפה.
אגב, השואל או השואלת,
רע לציין שהכתובת זה ואקינגהאם. יפה.
אני לא כך מאמין. מה? זה ארמון. זה ארמון, ארמון, כן, נכון.
מה? מה אתה רוצה? תאריך לועזי. תאריך לועזי. כלומר, זה השנה השימשית. זה התאריך השימשי. מה אתה רוצה?
אני 93 שנים. אמרנו שיש לנו את אברהם, יצחק ויעקב, כל אחד יש לו את המידה שלו, שבעצם אנחנו מאחדים את המידות.
אבל הנה אנחנו רואים שיש אברהם ושרה,
אז למה שלא יהיה אברהם ושרה, יש להם שתי מידות, ונוצרת מתוכם, המידה המתאימה.
אברהם חסד שרה דין. זאת אומרת, שיצחק יהיה האיחוד שלהם.
זאת אומרת,
למה לא בבן יהיה את האיחוד, אם יש את האיחוד?
עד זאת אומרת, אם אברהם ושרה הם כבר חסד ודין,
כן, אז היה צריך שיצחק יהיה כבר הייחוד,
או שמידת הרחמים למשל, כן? היה צריך כבר להיות.
כן, אבל כיוון שיש דומיננטיות של האב והבן הוא בן,
אז הבן הוא הופכי לאב.
זה לא קשור אלינו. כן, אני אסביר את הנקודה הזאת עוד מעט, אנחנו מיד נגיע לזה.
יש אצל
מערכת היחסים בין ילדים להורים.
כידוע,
יש, כדי להיוולד צריך אבא ואימא.
וכשאדם נולד הוא או בן או בת.
אם הוא בן,
אז הוא קשור במיוחד לאימו,
מה שבפסיכואנליזיה מכנים תסביך אדיפוס.
ואז יש לו איזשהו ניגוד לאביו.
כלומר, זה לא סימטרי.
כן, האדם הוא לא,
איך לומר,
איחוד של ההורים שלו,
אלא הבן הוא המשך של אימו מבחינה מסוימת,
וחי בניגוד לאביו.
וזאת מדוע? משום שאין תחרות בין הבן לאם.
הבן לעולם לא יהיה אם,
אבל הבן עתיד להיות אב.
מכיוון שהוא עתיד להיות אב, יש לו ניגוד אל אביו.
בסדר?
זה הבעיה.
ולכן, אין שום פלא שמי שהם הבנים של אדם כמו אברהם.
אברהם, בואו נתייחס לשתי תכונות שיש לו.
הוא גם היה בעל מידת החסד,
וחוץ מזה הוא גם היה צדיק.
מה יעשה בן של אברהם כדי לקבל איזושהי אוטונומיה בזהות שלו?
יש פה שתי אפשרויות.
או שהוא יהיה רשע
של מידת החסד,
או שיהיה צדיק
של מידת הדין.
וזה מוליד את שני הבנים של אברהם.
ישמעאל החליט להמשיך את מידת החסד של אברהם,
ולכן הדרך היחידה שלו לתת לעצמו איזושהי אוטונומיה זה היה להיות רשע.
מה שאין כן, יצחק, כיוון שהיה צדיק כאביו,
אז הוא היה צריך להיות צדיק של מידה הופכית, של מידת הדין.
נכון?
דווקא בהקשר של רבקה ויצחק
מצאנו כך
שיצחק התפלל כי אשתו הייתה עקרה,
נכון?
וכתוב: ויתר יצחק לשם לנוכח אשתו
כי עקרה היא.
אז מה זה לנוכח אשתו? אומר אשי שיצחק היה מתפלל בזווית אחת
ורבקה מתפללת בזווית אחרת.
אם כן, שני מתפללו.
ויעתר לו השם וטהר רבקה אשתו.
מה זה ויעתר לו?
אמרו חז"ל, לא ולא לה.
מדוע?
שאינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק
לתפילתו של צדיק בן רשע.
כלומר, כיוון שיצחק הוא צדיק בן צדיק, אז התפילה שלו נשמעת יותר.
וכאן אני שואל שאלה פשוטה.
וכי זה פייר?
מדוע לתת פרוטקציות לצדיק בן צדיק,
ולא לצדיק בן רשע?
רוצים תשובה?
התשובה היא עמוקה.
אם אדם הצליח
להיות צדיק
אף על פי שאביו צדיק,
סימן שהוא צדיק בזהות הפנימית שלו. הוא צדיק באמת.
לעומת זה,
אם אדם צדיק ואביו רשע,
אתה שם, אתה צדיק כדי להרגיז את אבא שלך.
זאת אומרת, זה לא, כלומר, זה חשוד. יש פה תערובת שלא לשמה בדבר.
זאת אומרת ש... אבל המחיר שצריך לשלם הצדיק בן צדיק זה שהוא צדיק לפי מידה אחרת.
מובן?
אם לא, הוא סתם איזה חלוש אופי כזה.
הוא עושה כל מה שהיה בשלום הערוני.
כן?
מה אתה רוצה?
לפני הסבר הקודם,
אני רוצה שרבקה הייתה צריכה לראות אותה, כאילו, זה בסדר שיש לזה בחינה של יצחק בגדרי, כי היא קשורה לאבא של הטבע של אימא שלו.
לא הבנתי מה שיש לך.
למה נראה לנו שהבת היא בעניין, כאילו, כמו שאמרת שהבן קשור לאימא,
אז הבת קשורה לאבא, נכון, מה זאת אומרת. לכאורה, אז הניגוד פה לא אמור להיות כמו שאצל יצחק. יצחק הוא ביחס לאברהם,
אבל רבקה היא לא מתנגדת לאברהם בדואל.
בתואר באופן. ודאי שהיא מתנגדת לבתואר. למה?
כי היא צדיקה.
לא, אבל בנפש זה כאילו, זה בא לבטיביות. כלומר, זה השאלה היא מה מאמצים.
תמיד מאמצים מידה אחת ודוחים מידה אחרת.
אבל אתה אמרת שזה, אתה אומר, הסברת למה כאילו יצחק הוא היטב כזה, כאילו צדיק ואין צדיק. כן. נכון?
אבל למה צדיק ואין צדיק? הסברת שהבן מתנגד לאבא באופן, נכון? כן. אבל היא דבקה לא מתנגדת לאבא שלה באופן.
כי זה לא כמו, אתה נכנס לאבא. זה נכון, אז זה לא מתנגד.
אה? אז אני רוצה להתנגד, אז
הלאה.
אני לא מתנגד.
זה לא מתנגד. בגלל המלאך שעזבדת, זה בגלל שההוכחה שהוא צדיק זה שהוא לא,
בעיקרון הוא צריך להתנגד בגלל שהוא בן.
ולכן הוא מוכיח שהוא צדיק אמיתי.
אוף.
שמת לב בכלל שהביטוי של חז"ל הוא יכול ומדויק?
אינה דומה תפילתו של צדיק בן צדיק, לצדיק בן רשע.
היא לא בן.
נכון?
בסדר, אז יצא להגיד צדיקה בת רשעה, בסדר?
אלא מה? לא נחליט לדיוקה.
הלאה.
אז אם כך, אם מצאנו
שיש הופכיות של ה...
כמו שיש הופכיות של הבן כלפי האב,
יש גם הופכיות משלימה בין האבות לאמהות.
אז אם אברהם מידתו ומידת החסד,
הוא זקוק לאישה של מידת הדין,
ולכן שרה הייתה של מידת הדין, כפי שדיברנו בשיעור עליה.
עכשיו,
יוצא שכאשר יצחק נולד, ויצחק הוא צדיק של מידת הדין,
נכון.
הדין.
אז איזה אישה הוא צריך?
חסד. מידת החסד.
וזה בדיוק מה שהלך לבחון עבד אברהם כשהוא הלך לחפש אישה ליצחק.
הוא הולך לבדוק מה המידה שלה,
והוא מחפש מישהי שתאמר אשכחה וגם לגמלך.
זה מה שהוא הלך לחפש.
השאלה, למה זה מה שהוא חיפש? אפשר לחפש עוד מידות.
למה? כיוון שהוא יודע שהיא בשביל יצחק,
אז הוא מחפש את מידת החסד.
ומן הסתם הוא יודע מראש שזה ייצור מתחים בתוך המשפחה.
אבל אין ברירה. אגב, בחיפוש הזה אחרי רחקה יש הרבה פרטים שם.
אתם יודעים, חז"ל אמרו,
יפה שיחתם של עבדי אבות מתורתם של בנים, כל הסיפור שם הוא סיפור מופלא, מה שקורה ליד המעיין.
יש דבר ש...
שמים לב, כתוב פעמיים, ותמהר.
כן?
ותמהר, ותורד יד כדה מעליה ותשקעו.
אגב, ותמהר, ותיאר כדה אל השוקת, ותשאב לכל גמליו.
למה כתוב פעמיים? שמיהרה.
זה פשוט.
כתוב, שמה, לעת ערב, לעת שאת השואבות,
שמה עבד אברהם מתפלל.
מתי זה לעת ערב, לעת שאת השואבות?
עוד מעט השמש תשקע, נכון?
כלומר, לא נשאר הרבה זמן, נשאר איזה רבע שעה, עשרים דקות,
כדי לעשות כל הבחינה הזאת.
עכשיו, מה אומר אליעזר עבד אברהם?
השם, אלוהי אדוני אברהם,
עקרה נא לפניי היום.
והוא רוצה שכל הסיפור ייבדק באותו יום, יש לו רק עשרים דקות לבדוק
ותמהר כדי להספיק עד השקיעה את כל המבחן כולו,
נכון?
לפי דברי הרב,
בעל תשובה הוא סתם מרדן בהוריו האתאיסטים בחללי השבת שאוכלים ביום כיפור.
הרבה פעמים זה ככה.
אפילו גם בין בני זוג,
כן?
הרי פעמים אתם רואים בני זוג שרבים,
על התקרבות לדת.
הוא החליט שהוא ישמור שבת, והיא לא רוצה שהוא ישמור שבת.
ואז מתחילים לריב.
ואם אתה בודק את הדברים לעומק, אתה רואה שהוויכוח הוא לא דתי בכלל ביסודו,
זה ויכוח מסוג אחר לגמרי. הם רבים בגלל סיבות אחרות,
והדת עלתה טרמפ,
או יותר נכון, הוא עלה טרמפ על הדת כדי להעצים את הריב, או היא עלתה, לא משנה.
לכן, כשמישהו רוצה,
הוא אומר, אני רוצה לחזור בתשובה, שאלה ראשונה צריך לשאול אותו, ומה אשתך אומרת?
כן.
טוב.
אז זה...
הרב, לכאורה למצוא מישהי שהיא השלמה שלך,
אני לא יכול גם אפשר להגיד הניגוד שלך,
זה לא דבר כל כך טוב.
הרוב אומרים, תחפש מישהי שדומה לך בתכונות ושתתחבר אליה.
בונה.
מצטער אם אני פותח עכשיו בסוגריים נושא אחר, אבל...
אתה אומר שזה לא טוב למצוא מישהי שהיא הניגוד,
אלא, אדרבה, מישהי שהיא דומה.
אז תחפש.
כלומר, לא, אני אומר,
אין דבר כזה, שני אנשים שהם אותו הדבר,
ואין דבר כזה, שני אנשים שהם לגמרי הפוכים. זה לא קיים.
יש תכונות תופכיות, יש תכונות דומות,
ועל זה נאמר בתורה,
זכה, נעשית לו עזר, או לא זכה, נעשית לו כנגדו. מה פירוש הדבר הזה?
שהאדם יש בו תכונות שהוא צריך שיעזרו לאותן התכונות להתגבר.
כן? כלומר, זה תכונות, התכונה הזאת אצלך מצוינת,
רק צריך לתת לה עזר.
יש תכונות שזקוקות לכנגדו,
נכון?
זאת אומרת שמה שהאדם זכה הוא זקוק לעזר, מה שהאדם לא זכה הוא זקוק לכנגדו.
לכן, דווקא צריך מי שגם דומה וגם מי שהיא יופית. זו השלמה האמיתית.
אה? כן.
אני לא מבין למה זה משלים,
כי אם נגיד שבעצם שרה הייתה אמורה לאזן את אברהם במבקעת יצחק, אבל בעצם היא עושה לו את העבודה של המידה שאין לו, ואז הוא בעצם לא צריך להשתמש בה.
כאילו, שרה משתמשת במידת הדין,
ואברהם נשאר בשלום במידת המירה החסד, והוא לא צריך להשתמש במידת הדין, כי שרה עושה את זה בשבילו.
לא,
טוב, מאחר ששרה תובעת מאברהם את מידת הדין,
אז הוא מתרגל למידת הדין, ואז הוא יודע לאמץ אותה
לבוא הזמן.
הרי כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה, שהיא תגרש את ישמעאל, למה שאברהם יגרש?
כן? אלא על ידי שרה הוא למד לגרש את ישמעאל.
עכשיו בואו נחזור לנושא של רבקה.
רבקה היא אישה של מידת החסד,
עד כדי שזה נראה אפילו כפרייריות מוחלטת.
מה זאת אומרת לשאוב לכל הגמלים?
אתם מבינים?
הבן אדם הגיע מהדרך, הוא בסך הכל חזק, לא? גבר.
ואיזה ילדה קטנה, היא צריכה לשאוב לכל הגמלים.
כן? והוא מחכה.
זה סקנדל. אם אני הייתי רואה דבר כזה, הייתי מתערב.
כן, החכה לך עבדים. מה? גם היו לו עבדים איתו.
כן, כן. ושם יש לו עשרה גמלים.
אז מה, הם לא יכולים לשאוב?
כן? אז עשרה גמלים.
יש לו מן הסתם עשרה עבדים איתו,
או לפחות חמישה עבדים,
והם מסתכלים על הילדה הקטנה הזאת שהיא צריכה להשקיע איתו. עבודת ילדים בכלל. כן, עבודת ילדים, טוב, זה בכלל, העוזרת הסוציאלית היא תמיה.
כן.
אבל יחד עם זה, היא יודעת בדיוק מה היא צריכה לומר.
כן? הרי סך הכול, בכל הסיפור הזה היא אמרה רק מילה אחת.
מי אדומי?
לא, לא. אחר כך, כשמתווכחים על השידור, נכון?
מביאים את עזר עבד אברהם לאכול,
והוא מתחיל לספר על מי זה אברהם ומי זה יצחק ומה זה היה סיפור היום במעיין וכולי וכולי.
אז אמרו אותו, מה לעשות, מי השם יצא הדבר?
אין ברירה, מוכרחים להסכים.
ובסוף אמרו, טוב, אז נו, אז אפשר ללכת?
הוא אומר, רגע, רגע.
נקרא לה נערה ונשאלה את פיה.
והיא אמרו אליה, את הלכי עם האיש הזה?
ואתה אומר, הלך.
בסך הכל מילה אחת קצרה,
זה מה שהיא הייתה צריכה לומר. זאת אומרת,
זו גם מידה מיוחדת שהיא יודעת לומר מה שצריך בגבוה הזמן. עכשיו, מה כל כך מיוחד במידה הזו?
היא הייתה הרי בעלת מידת החסד.
החסד לא יודע גבולות.
להגיד הלך ברגע הנכון זה בעצם התחלה של מידת הדין.
כלומר, זה החסד שנמצא במקום הנכון.
כי אתה יכול להגיד, אני רוצה לעשות חסד עם ההורים שלי.
במיוחד שלפי חז"ל באותו בוקר, אבא שלה מת.
כן? אז אולי צריכה קצת להישאר עם המשפחה בזמן השבעה וכו'.
כן? והיא אומרת, לא, אלה.
אז זה החסד במקום הנכון.
יש עוד דבר מיוחד ברבקה, היא ידעה לראות
מלאכים.
איך אני יודע?
יש משהו, כשאברהם
שולח את עבדו
להביא אישה ליצחק.
אז הוא אומר לה,
העבד אומר, רגע,
אולי האישה לא תרצה להגיע,
אולי לא תובע אישה ללכת אחרי לארץ הזאת?
ניישב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם.
ויאמר אברהם אל עבדו, אישה אומר לך פן תשבת בנשמה, השם אלוהי השמיים אשר לקחני מבית אביהו מארץ מולדתי,
הוא ישלח מלאכו לפניך,
ולקח את האישה.
אז זה סימן שאברהם הבטיח שהקדוש ברוך הוא ישלח מלאך.
עכשיו, אם מחפשים בכל הסיפור,
חפש את המלאך.
לא כתוב שם מה שיש מלאך?
אז יש לנו עכשיו מלאכה לקרוא את הסיפור
של הבאת רבקה ולמצוא את המלאך בתוך הסיפור.
אבל לפני כן יש פה מישהו שנעלב.
הרב, אני ממש נעלב.
חזרתי בתשובה לפני 25 שנה,
ולא היה לי שום רצון למרוד בהוריי.
אל תיפגע, זה בסדר,
זה צריך להבין.
מה שאני אמרתי זה שאדם שחוזר בתשובה זה חשוד,
כי אולי הוא עושה את זה מתוך ניגוד להורים.
לא אמרתי שזה בהכרח ככה.
ואולי זה שאתה לא, לא היה לך מרד נעורים,
אולי גם זה בעיה.
אולי זה בעיה, לא?
אדם לא יכול להסתדר בלי מרד נעורים, נכון?
אין לך פעם מישהו בא אליי,
בגיל 45,
אמר, אני לא יודע מה קורה לי בזמן האחרון,
אבל אני מרגיש שאני כועס על הקדוש ברוך הוא. לא יודע איך להסביר את זה.
אמרתי לו, היה לך מרד נעורים?
לא, הייתי ילד טוב.
הוא אמר, אז עכשיו אני הגיע.
לפעמים כשמדחיקים מדברים, אז באיזשהו שלב זה פורץ. אל תיפגע, אני מפחד ממך, אני לא רוצה להעליב אף אחד.
טוב, עכשיו בואו נחזור לעניין.
אז אברהם הבטיח שהשם ישלח מלאך.
אתם יודעים איפה המלאך, איפה הוא?
איפה כתוב על המלאך בפרשת?
לא יודעים, זה האיש.
האנשים אשר אימו. לא, לא האנשים אשר אימו, האיש.
אולי אני אסביר לכם את זה.
יש שאלה שכל המפרשים שואלים, ובמיוחד את זה גם רש"י, מדוע עבד אברהם נתן את הצמידים לפני שהוא שאל בתמיהת.
צמידים זה יקר לו, לא נותנים סתם צמידים לבחורה.
צריך להיות בטוח שהיא מהמשפחה של אברהם, הרי אברהם ביקש מהמשפחה, נכון?
ואז הוא רואה שהיא משקה,
אז הוא אומר, וואי, זה ממש מתאים למה שביקשתי.
הוא שם את הצמידים על ידיה,
ואז הוא אומר, בת מיעת.
כולנו שם קודם כל בת מיעת, אחרי זה תגיד, תשים את הצמידים.
ובאמת, כשעבד אברהם מספר בסעודה את כל הסיפור, הוא אומר,
ואשים הצמידים על ידיה.
נוסחה, שאלתי אותה בת מיעת,
ואחרי שהיא אמרה לי שהיא בת מטורל, אז אני שמתי את הצמידים.
אז מה, הוא משקר?
רש"י אומר שהוא אמר את זה כדי שלא ישאלו אותו יותר מדי שאלות.
אבל מה, הוא משקר?
אלא, אם מסתכלים טוב-טוב,
זה בשבת שעברה, כך שמאוד קל לזכור.
איפה זה?
נו,
איפה שמת את זה? זה היה איש משתען.
רגע, רגע, רגע.
אתה יודע את הכל בעל פה.
ותמהר, ותיער כדה אל השוקת,
אף אתה רוצ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו.
של מי? של העבד, נכון?
והאיש משתאה לה.
מי זה האיש?
מלאך. זה המלאך, נכון?
כתוב, והאיש גבריאל.
כן, וימצא אישו, והנה טועה בשדה.
כל מקום שכתוב איש, סתם, זה מלאך.
שנאמר, עליכם אישים אקרא,
וקולי אל בני אדם.
אז יש בני אדם, יש אישים.
אז האיש משתאה לה.
אז מי נתן את הצמידים לפני שהוא שאל?
האיש.
מי נתן, מי שאל ואחרי זה נתן את הצמידים?
העבד.
יש לנו פה שתי דמויות שעובדות במקביל.
האיש הוא המלאך, הוא יודע שזאת רבקה.
אז בעולם העליון, נגיד במישור הרוחני, המקביל למישור הגשמי,
הצמידים ניתנו לפני השאלה.
אבל בעולם הגשמי הגלוי,
השאלה נשאלה ואחרי זה ניתנו עצמינים.
כן.
נדמה לי שלבן רץ אל האיש?
אז יפה.
לבן רץ אל האיש, נכון?
זאת אומרת שלבן רואה מלאכים.
זאת אומרת, המשפחה היא משפחה מיוחדת. זה משפחה של בני תרח, אל תשכח.
משפחה של קרובים של אברהם אבינו.
בעברית. אז הוא לא רץ בשביל הכסף?
הוא רץ גם בשביל הכסף.
יש שלא לשמה ויש לשמה.
אבל הוא, הלבן, הרי לפי, יש אחת הגרסאות במסכת אבות הזרה,
שלבן היה מנביאי אומות העולם.
וגם שרה, וגם רבקה היא רואה את האיש. כי הרמאי אמרה, כה דיבר אליי האיש.
אז היא מספרת את הדברים האלה.
עכשיו, יש בסוף משהו מעניין. בכלל, העבד לא מבין כלום ממה שקורה.
איך זה כתוב?
ותקום רבקה ונערותיה.
ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש.
כלומר, מה מושך את רבקה?
האיש, המלאך.
ויקח העבד את רבקה וילך.
הוא חושב שהוא לוקח את רבקה,
אבל היא לא נלקחת על ידו, היא הולכת אחרי האיש.
עכשיו, כשמגיעים, ויצחק בא מבו
באר לחי רועי,
מי זה יצחק? לזוהר בשדה, כן?
לשנות הערב, והנה גמלים באים,
ואז רבקה רואה את יצחק מרחוק,
ואז היא אומרת אל העבד,
מי האיש הלזה הבא לקראתנו בשדה?
ויאמר אליה העבד, הוא אדוני.
לא, לא, לא, ותיקח הצעיף ותתגעס.
זאת אומרת, מה היא ראתה ביצחק?
היא ראתה שהוא נראה כמו מלאך.
העבד יודע שיצחק זה אדוניו,
אבל היא רואה שהוא האיש,
היא רואה את המלאכים, אז היא אישה שרואה מלאכים,
לא סתם בן אדם. אז יצחק שלח חלק ממנו בעצם אחד עם... האיש קשור ליצחק?
המלאך הזה אולי הוא איזה...
דומה ליצחק היה? משהו כזה. כנראה שהוא הדומה ליצחק, כן, כן. בסדר.
עכשיו,
יש בהתנהגות של רבקה, שהיא יותר גדולה,
אחרי שעברו הרבה שנים, נכון?
כתוב "היה יצחק",
בן ארבעים שנה ביקחתו את רבקה.
ואחר כך, כשנולדים יעקב ועשיו,
יצחק בן שישים, אז עשרים שנה עברו.
כן, אז כבר רבקה הספיקה להתלמד בדרכי השם.
ויהי כבר נביאה.
ויתרוצצו הבנים בקרבה.
ותאמר, אם כן, למה זה אנוכי?
ותלך לדרוש את השם.
לא מובן שום דבר, נכון?
מה פירוש ותאמר אם כן למה זה אנוכי?
שאלה,
איך קוראים לאלוהי העולם הזה?
אלוהים נולדים. לא, אלוהי העולם הזה קוראים לו זה.
שנאמר הנה אלוהינו זה.
נכון?
זה אלי.
אגב, מי שמע על זה אצל הגויים?
היוונים, ככה הם מכנים את השם של האלוה שלהם, נכון?
אז הקדוש ברוך הוא, כשהוא אלוהי העולם הזה, נקרא בשם זה.
וכשהוא אלוהי העולם הבא, נקרא אנוכי.
אנוכי השם אלוהיך.
עכשיו, כתובה: התרוצצו הבנים בקרבה, שהיו מריבים בנחלת שני עולמות.
אז היא לא יודעת מיהו אלוהי העובר, היא חושבת שיש רק עובר אחד.
אז היא אומרת:
למה זה אנוכי?
לפעמים אני מרגישה שהאלוהים של אותו ולד הוא זה.
לפעמים אני מרגישה שהוא אנוכי.
ואתה הולך לדרוש
את השם.
היא הולכת לשאול את השם, אתה זה או אנוכי?
זה המדבר שאומר ש...
בדיוק, בדיוק.
ויאמר השם לה שני גויים בביתנך.
כלומר, יש שניים.
אחד שמתאים לעולם הזה, אחד שמתאים לעולם הבא, אז הכל מובן עכשיו.
והשם אומר לה משהו מאוד מעניין.
ולאום,
כלומר, ושני גויים בבטנך,
ושני לאומים ממעייך יפרדו,
ולאום מלאום יאמץ, ורב יעבוד צעיר.
זאת אומרת, מי שהוא גדול,
יעבוד את מי שהוא קטן,
שזה דבר לא הגיוני, נכון? איך יכול להיות?
שמישהו גדול יעבוד את הקטן.
סימן שהקטן יגדל.
זה הקטן, גדול גדול, ויהיה ראוי לעלות בערכו על הגדול.
בסדר?
עכשיו, זאת הסיבה שקרה מיד אחרי הלידה, כן, כשנולדים שני ילדים,
ויאהב יצחק את עשיו
כי צאי בפיו,
ורבקה אוהבת את יעקב.
עכשיו, זה שיצחק אוהב את עשיו, אני מבין.
מדוע?
כי עשיו הוא אדם שיודע להשתמש בחרב.
אדם שיודע להשתמש בחרב
הוא אדם שמסוגל לקחת אחריות פוליטית,
ולכן הוא יוכל לממש את התוכנית של המשפחה, שזה להקים מדינה.
כן? איך אמר הקב"ה?
"אל הארץ אשר אראכה ואזכה לגוי גדול",
זאת אומרת, אתה תקים ישות פוליטית-מדינית,
ונברכו בך כל משפחות האדמה.
יצחק רואה שני בנים, אחד יושב אוהלים,
בלי כוח.
כזה פשוט.
אז מה,
אפשר למסור בידו את הנהגת המדינה?
ויהיה עם יצחק, סב,
כי צייד בפיו. זה אדם שיודע,
רצון, יודע להשתמש בכוחות הנדרשים כדי לנהל את העולם.
מה שקשה להבין זה ההמשך.
ורבקה אוהבת את יעקב. מה קרה לה שהיא אוהבת את יעקב?
רואים שיעקב הוא לא מסוגל, נכון? לא מסוגל להקים מדינה.
מה התשובה?
היא התבשרה על זה שהיא גדולה. כי היא ידעה שהוא יהיה גדול.
כן? עכשיו, אז למה היא לא מספרת את זה ליצחק?
יש לו פוטנציאל.
יש לו פוטנציאל. זה תמיד מה שאומרים באספות הורים.
כן?
כן, יש לו פוטנציאל,
ואם הוא ישתדל,
אז הוא יכול להגיע להישגים.
היא רואה תמיד בבן שלה שהולך ל-TIMSTENG.
כן, אבל זה שהאימא רואה בבן שלה שהוא עתיד להיות משהו גדול, אבל היא גם היא שירה את עשו, גם זה הבן שלה.
כן?
אלא מה? היא ידעה.
איך היא ידעה? כי המלאך אמר לה, כן? ורב יעבוד צעיר.
זאת אומרת, המצב של יעקב, מצבו הראשוני, איננו יכול להיות ישראל.
עד שהוא לא מאמץ את הכוח של עשו,
ואז הוא מחבר את היעקוביות עם העשוויות,
הוא עוד לא יכול להיות ישראל.
עכשיו נשאלת השאלה,
אז למה היא לא מספרת את זה? ליצחק? היא תגיד לו, תראה, השם אמר לי
שהוא ייקדל.
מה התשובה?
הוא מאמין במשהו אחר. מה? הוא מאמין במשהו אחר.
למה היא אומרת שהשם אמר לי? למה השם אמר לא?
מה?
יכול להיות שהוא...
למה לא תנסה שהיא תספר לו, השם אמר לי, וזהו.
כתוב, ויאמר השם לה.
לה ולא לא.
זאת אומרת, הדיבור היה מלכתחילה על מנת לא להימסר.
כלומר, הקדוש ברוך הוא אמר לה, אני הולך להגיד לך משהו בשבילך בלבד, אסור שיצחק ידע.
אז אם ככה, אין לה ברירה.
לכן היא צריכה לענות בתחבולות.
עכשיו, למה זה היה ככה? אני אגיד לך למה.
כי ככה זה הכריח אותה לרמות.
זה הכריח אותה להכניס את יעקב לתוך מבצע של רמאות, נכון? של מרמה.
ולמה זה היה חשוב?
כדי שהוא ידע להסתדר עם העולם. כדי שהוא ידע להסתדר. זאת אומרת שהעולם הוא עולם של סיבוכיות,
וצריך להראות ליעקב, ויעקב בא להראות כיצד אפשר להיות ישר בתוך עולם עקום.
לכן שהשם שלו זה יעקב.
עקב זה דבר עקום.
בסדר?
כן.
רק שנייה.
איך אדם רשע כמו לבן רואה מלאך?
אני לא רשע ולא רואה מלאכים,
וגם רבנים לא רואים.
כנראה שלבן הוא לא כל כך רשע כמו שאתה חושב.
הוא אמנם אינטרסנט
והוא אמנם רמאי,
אבל ברור שלבן המשימות,
היעדים של המשפחה העברית חשובים לו,
והראיה שהוא משתמש בשם השם כשהוא מדבר.
איך רבקה,
בת שלוש, רואה מלאכים?
ואיך אפשר להיות צדקת עם עמידות טובות במשפחה וסביבה רשעה?
איך רבקה בת שלוש רואה מלאכים?
כנראה שהייתה אישה רוחנית מאוד.
ואיך אפשר להיות צדיק במשפחה כל כך רשעה?
למה לא? מה, אין בחירה חופשית?
אפשר.
אגב, אתם באמת חושבים שהייתה בת שלוש?
מה זה לא? חז"ל אמרו שהייתה בת שלוש. אתה לא מאמין לחז"ל?
התוספות הומי 14. הבנתי.
התוספות אומרים שהיא הייתה בת 14? התוספות אומרים שהיא הייתה בת 14. אז איך הם מסתדרים עם המדרשים שהיא הייתה בת 3?
עוד 20 גמרי שעון, אותו דבר.
למה חז"ל אמרו שהיא הייתה בת 3?
לא יודעים למה.
פשוט לא.
המהר"ל אומר, זה לא שהיא הייתה בת 3,
אלא הכוונה, משעה שהיא בת 3, שאז היא ראויה לביה,
משעה הזאת היא ראויה ליצחק.
ולכן ראוי שהיא תהיה בת 3 כשהיא ניסית ליצחק,
למרות שבמציאות היא הייתה יותר גדולה.
בסדר?
זה הרבה פעמים, אמר הלומר,
שמה שחז"ל מדברים זה למהות.
במציאות, מה שאפשר להיות.
זאת אומרת, אתה מחוברת ליצחק ורוצים להראות לנו שמהרגע הראשון... כן, מהרגע שהיא ראויה לביה, היא ראויה ליצחק. אבל זה לא שהיא באמת הייתה בת שלה.
כן, בבקשה. בת כמה הייתה?
בת כמה הייתה? כמה שאפשר.
כנראה הייתה קצת צעירה, הייתה ילדה, בכל זאת. הרי שלחו אותה ואת מניקתה.
כן? שלחו את רבקה עם המנקת שלה.
או מניקת זה השפעה.
היא הייתה צריכה מישהי שתנהיג אותה, אבל אם זו שהיא התחילה לטפל בה כשהיא הייתה יונקת, אז שלחו אותה גם.
היא הייתה בת שלוש, היא לא יכולה לשאוב.
בת שלוש? היא לא יכולה לשאוב.
למה אי אפשר לשאוב בגיל שלוש?
למה? פחית.
לעשרה גמלים. לעשרה גמלים, כן, עוד פחית.
ספינת המדבר, לא? כן, מה? מה אתה אומר?
נו.
רש"י, על הגיל של משחק שהוא בן 40,
רש"י הגיש שלוש, ממש, שלוש שנים, לא? כן, רש"י מסביר לפי המדרש, אבל עכשיו המהר"ל מסביר לך מה המדרש אומר.
אבל אי אפשר להבין את זה מהותי. אפשר להבין את זה מהותי.
אם נניח שהיא הייתה בת שלוש, אז יוצא החישוב שרש"י מביא.
זה הכול.
עכשיו, אם יעקב לא היה מתברך מיצחק,
לא היה נהיה ישראל,
מדוע שהברכה תשנה אותו?
הרי הישראליות הייתה תמונה בו מלכתחילה. צודק.
מאחר והישראליות הייתה תמונה בו מלכתחילה, לכן קיבל את הברכה מיצחק.
ולא היה יכול להיות שלא יקבל את הברכה מיצחק.
אה? כן.
יצחק בעצמו היה יותר דומה ליעקב.
הוא יכול לדבר עליו שהיה עולה תמימה,
וכל מקום שהיה מאבק אז הוא לא נאבק, הוא פשוט כאילו המשיך הלאה.
ובעצם היה צריך לחשוב שאיש מנו היורש ולא הוא.
של ה... מה?
יצחק בעצמו יותר דומה ליעקב מאשר לעשיו.
יצחק היה יותר דומה ליעקב מאשר לעשו, וזאת מניין לך?
שהוא היה עולה תמימה, כמו ש... הוא היה עולה תמימה, ואז מה?
אז הוא גם לא נאבק, כאילו, גם היה מין איש תמין שבועלים, כאילו,
דומה ליעקב במובן הזה מאשר לעשו, שהיה... אה, אתה אומר כי הוא היה פסיבי?
כן. כי שמו אותו על גבי המזבח?
אז זה כשאנחנו נלמד על הדמות של יצחק, בסדר?
עכשיו אני רוצה פה להוסיף משהו.
יוצא שרבקה היא זו שצריכה להשתמש במידה של רמאות.
להשתמש ברמאות זה קצת ההפך של מידת החסד.
זה כאילו מבחן לרבקה,
להשלים את עצמה על מנת להשלים את יעקב.
עכשיו, נאמר דבר מאוד מעניין.
כשיעקב יוצא לחרן, כלומר לחרן, לבית לבן,
כדי להתחתן עם רחל ולאה,
אז כתוב,
יש פסוק קצת משונה.
וישלח יצחק את יעקב
וילך פדינה ארם אל לבן בן בתואל הארמי.
אני חוזר.
וישלח יצחק את יעקב וילך פדינה ארם אל לבן בן בתואל הארמי.
אחי רבקה.
הם יעקב ועשיו.
זאת אומרת, צריך לשלוח את יעקב אל לבן,
שהוא בן ביטולרמי,
אחי רבקה,
אם יעקב ועשיו.
שאלה, וכי לא ידענו שרבקה
היא האם של יעקב ועשיו?
אז רש"י שמה כותב משפט,
אחד המשפטים העמוקים שרש"י כותב,
רש"י אומר, איני יודע מה מלמדנו.
מה זאת אומרת? מה זה רש"י כותב? איני יודע מה מלמדנו.
בשביל מה אתה כותב את זה?
אז יש כאלה שאומרים, זה הענווה של רש"י. תראו, זה רש"י כזה ענו, שכשהוא לא יודע, הוא כותב שהוא לא יודע.
אבל אם זה נכון, רש"י לא פירש כל מילה בתורה.
רש"י מפרש, מה?
רש"י מפרש איפה שהוא רואה לנכון לפרש.
אז אם רש"י היה מסביר כל מילה בתורה, ויש מילה שהוא לא יודע מה מלמדנו,
אני מבין.
עכשיו, ודאי שרש"י לא התכוון לזה.
זה משהו יוצא מהכלל. אבל אני אגיד לכם למה זה לא נכון שרש"י לא יודע מה מלמדנו.
כי הרי ברור מה הפסוק מלמד.
הרי יש לנו קושייה.
יצחק ורבקה הם צדיקים.
אז איך יוצא להם בן צדיק ובן רשע?
מאיפה באה בתוך המשפחה האפשרות שייוולד אדם כמו עשו שרוצח?
זה מה שלומדים בבית של רבקה ויצחק?
זה מה שקיבלו בירושה מאברהם ושרה?
חייב להיות תשובה לדבר הזה.
פשוט מאוד.
כי רבקה, האימא של שניהם,
היא אחות לבן הארמי.
לכן היא אם יעקב ועשו.
כלומר, יש יסוד ארמי במשפחה שמעורב.
ואיך כתוב? ויהי יצחק בן ארבעים שנה
ויקחתו את רבקה,
בת בתואל הארמי,
אחות לבן הארמי,
מפדאן ארם,
לא לאישה.
אתם רואים שהכתוב מדגיש את זה,
שיש יסוד ארמי במשפחה של רבקה?
עכשיו, זאת אומרת שיש בירור שנעשה,
והבירור זה לוקח לו שלוש דורות.
יא אברהם צריך להיפרד מלוט,
יצחק מישמעאל,
יעקב מעשיו.
הארמיות דבקה במשפחה
עד שמצליחים להשתחרר ממנה.
וזה בא לידי ביטוי, הביטוי האחרון של הבירור זה יעקב ועשיו.
עכשיו זה מובן מה שכתוב.
ואלה תולדות יצחק בן אברהם,
אברהם הוליד את יצחק.
זה משפט לא מובן.
אם היו מבקשים ממני להשלים את המשפט ואלה תולדות יצחק בן אברהם, מה הייתי כותב?
יעקב ועשיו.
נכון?
הרי מיהם תולדות יצחק בן אברהם?
יעקב ועשיו. במקום זה כתוב: ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק.
מה רוצים פה מאיתנו?
עכשיו יותר מזה, רש"י עושה את עצמו שהוא לא הבין. למה? מה הוא כותב רש"י?
ואלה תולדות יצחק בן אברהם, מפרש רש"י, יעקב ועיסו.
התעלם מהפסוק,
יעקב ועיסו ואמורים בפרשה?
מה זה פה הסיפור הזה?
אלא רש"י הבין שיעקב ועיסו אמורים בפרשה, זה אברהם הוליד את יצחק.
כי גם יש פה שתי מידות.
יש אחד שהוא מדעת הדים, לגמרי, זה עיסו.
יש אחד שהוא מדעת הרחמים, לגמרי, זה יעקב. איך זה בא?
בגלל שאברהם הוליד את יצחק.
כי החסד הוליד את הדין.
ברור.
אז כיוון שהחסד הוליד את הדין, יש לנו בתולדות גם דין וגם רחמים.
ומכיוון שרבקה היא אחות לבן הארמים,
לכן עשיו הוא רשע.
במובן.
זאת אומרת שיש פה בירורים של נאצים דרך האימהות,
ויש פה עבודה מאוד מיוחדת של רבקה ושל יצחק,
כדי להצליח איפה שדברים כאלה נכשלו,
כי מצאנו כבר שני אחים שעשו בעיות אחד לשני.
איפה מצאנו שני אחים שעשו אחד בעיות?
קהין והבל, נכון?
אחד היה רועה צאן ואחד היה עובד אדמה. מזכיר לכם משהו?
קהין.
זה קהין והבל, אבל איפה מצאנו עוד מישהו כאלה?
עשו יעקב.
ועוד פעם, זה הרצח מתוכנן, נכון?
עשיו מתכנן לחזור על הפרשה של קהין והבל.
מה יכול היה למנוע את הרצח בימי קהין והבל
אם ההורים היו מתערבים קצת?
נכון?
מה?
לא שומע.
מה אמרת?
אם ההורים היו מתערבים,
כן?
אבל רואים שאדם וחבל הם התערבו.
אז עכשיו רוצים לחזור על אותו סיפור, ההורים מתערבים.
אומרת רבקה,
אתה תברח. הוא רוצה להרוג אותך? אתה תברח, אני אטפל בזה.
למה אשקל שניכם יום אחד?
אני מבקשת ממך לא לחזור על מה שעשית כשהיית הבל ואני הייתי חבל.
עכשיו, אני לא נותנת שזה יקרה,
וגם יצחק לא נותן שזה יקרה.
זאת אומרת שאנחנו מתקנים בתוך המשפחה של האבות את מה שהאנושות נכשלה בו.
וכאן יש לרבקה תפקיד חולייתי חשוב ביותר בתיקון הזה.
זהו, תודה שלו.
