בלימוד שלנו בנושאים במחשבת ישראל בימי שלישי בחצות
ראיתי לנכון שנעסוק במספר דמויות תנכיות
ומאחר שעסקנו בשיעורים הקודמים
באישיות של שרה אימנו ולאחר מכן של רחל אימנו,
עלה בדעתי שאולי כדאי שנלמד משהו על לאה.
לאה אימנו.
בכל זאת דמות חשובה מאוד, אחת מארבע אמהות.
רבקה, רבקה זה לא לאה.
מה?
מה אכפת לך בזה סדר?
למדנו על שרה.
וגם אחר כך למדנו על רחל,
בשבוע שעבר,
לא הייתה בשיעור,
וחשבתי שאולי כדי שנלמד על לאה. עכשיו, השאלה המבצעת קצת מתוך דבריך, מדוע שלא נלמד על רבקה?
בגלל שזה יהיה שבלוני מדי ללמוד לפי הסדר.
אז ככה בא לי על לאה.
זה צריך להיות יצירתי, מה שנקרא.
טוב, לאה אימנו היא האם הבלתי-רצויה.
כן, זה מה שבולט.
כן, יעקב אבינו רוצה להקים את בית ישראל עם רחל,
דוחפים לו למיטה את לאה, הוא לא מעוניין, הוא לא רוצה.
אבל זה מה שיש.
כן, בסופו של דבר יצאה לאה.
וזה משמעותי מאוד להבין
מדוע האומה הישראלית
נבנתה מהכפילות הזאת של שתי נשים, שתי אחיות.
החז"ל אומרים שבמדרש נאמר
על הפסוק "ועיני לאה רכות"
רכות שהייתה בוכה.
כשהיו הבריות אומרים
שתי בנות יש ליצחק,
שתי בנות ללבן.
הגדולה לגדול והקטנה לקטן.
זאת אומרת, הגדולה, לאה, צריכה להיות אשתו של עשו,
והקטנה, רחל, צריכה להיות אשתו של יעקב. כך היו הבריות אומרות.
ואם הבריות היו אומרות, אז כנראה שזה גם נכון. זאת אומרת, מלכתחילה, לאה לא צריכה להיות אשתו של יעקב,
אלא היא צריכה להיות אשתו של עשו.
קרה מה שקרה,
ויעקב נושא את אשתו,
את האישה המיועדת לעשו.
הדבר הזה הוא לא פשוט.
זה בעצם המשך,
דווקא במקרה הזה כפוי,
של
נטילת ברכתו של עשיו על ידי יעקב,
או בכורתו של עשיו על ידי יעקב. כלומר, יש פה מהלך שלם.
מי שאמור להיות הבכור, מפסיק להיות הבכור, זה עובר ליעקב.
מי שאמור לקבל את הברכה, לא מקבל את הברכה, הברכה ניתנת ליעקב.
מי שצריך לשאת את לאה, לא נושא אותה, לאה עוברת ליעקב.
כלומר, יש פה מהלך,
אם כן, של העברת רכושו,
זהותו, עניינו של עשיו, ליעקב. מה אתה אומר? הוא לא היה יוזם.
אתה אומר שהוא לא היה יוזם.
לכאורה, דבריך האלה טועמים לחלוטין את מה שאני אמרתי,
שזה לא היה מרצונו.
נכון?
אני אמרתי את זה או לא?
אמרתי שבמקרה הזה זה לא היה באופן יזום,
אלא באופן כפוי. אני אמרתי את זה, אז למה להגיד עוד פעם דבר שאני אמרתי?
אבל זה כנראה לא כל כך משנה. זאת אומרת, זה כמין מהלך כללי שחלקו רצוני, חלקו כפוי, חלקו חצי כפוי.
כן, הרי נטילת הבכורה זה מרצונו של יעקב, הוא יוזם את הרעיון.
נטילת הברכה זה חצי מרצונו, חצי בכפייה.
הוא יודע שהוא הולך לעשות את זה,
אבל זה אימו ציפתה עליו.
והמהלך השלישי, הנישואין עם לאה, זה אפילו לא מרצונו, זה אפילו בניגוד לרצונו.
כלומר, כך שאנחנו לומדים שמה שחשוב פה זה לא הכפייה או הרצון,
עצם המעבר הזה.
זה אומר לנו משהו מאוד רחב לגבי האופן שבו עם ישראל נבנה.
בית ישראל, לפי השיטה המקורית, היה צריך להיות מורכב משני שבטים.
שבט עשיו ושבט יעקב.
לפחות ככה הבין יצחק אבינו וכנראה שהוא צדק.
כלומר, היה צריך להיות מישהו מנהיג חזק
וגם מישהו שמוסיף קצת רוחניות כדי לתת משמעות לכל זה.
אבל הכוח המוביל צריך להיות כוח עם עוצמה פוליטית.
ברור, אם כן, שהבכור צריך להיות עשו.
עשו הוא החזק.
הוא האיש
שאפשר לסמוך עליו שהוא ידע להקים מדינה.
לעומת יעקב שהוא אישתם יושב אוהלים, לומד תורה,
לא ככה מקימים מדינה.
ולכן בית ישראל צריך להיות מלכתחילה בנויים משני השבטים האלה,
יעקב ועשיו,
כשעשיו הוא העיקר ויעקב טפל לו.
ברור?
מתוך כך מובן מדוע נאמר במפורש בתורה,
ויאהב יצחק את עשיו.
כי הוא מבין שאיתו אפשר להמשיך.
מה?
למה מי שמקים את המדינה הוא זה שעיקרי, אתה שואל? פשוט מאוד.
בשביל מה הקדוש ברוך הוא בחר באברהם? בשביל שהוא יעשה מה?
מה התשובה?
כדי שהוא יקים מדינה.
והמדינה הזאת תהיה אור לגויים.
לכן אם הפרויקט הוא פרויקט, שנייה,
גם לי מותר להגיד פה משהו.
אם הפרויקט הוא פרויקט בעל אופי מדיני,
ברור שמי שצריך להוביל את הפרויקט צריך להיות אדם עם כישרון מדיני.
כן. מה?
זה לא משהו עיקרי ממלחם. ממילא זה אומר שהקדושה היותר גדולה היא אצל עשיו, ברור.
יותר ביצועי סימן שהוא יותר קדוש. זאת אומרת, כיוון שהמטרה היא מטרה פוליטית-ביצועית,
אז זה אומר שהקדושה העיקרית של בית ישראל נמצאת שם,
כי אי אפשר בלי פוליטיקה להקים את הכלל.
אתה אומר, מי שעסוק ברוחניות הוא יותר עיקרי, תלוי איזה סוג רוחניות.
יש רוחניות של קדושת הפרט
ויש רוחניות של קדושת הכלל.
רוחניות של קדושת הפרט, זה מצוי בדתיות וזה מצוי בעולם כולו.
וזה מזדהה עם החולשה.
לעומת רוחניות של קדושת הכלל,
שהיא עוברת דרך העוצמה הפוליטית.
ולכן הקדושה של עשיו בשורשה היא יותר עליונה מהקדושה של יעקב.
זה מפורש.
עשיו נקרא בנה הגדול של רבקה.
למה? הקדושה של יעקב היא גדולה.
כן. כלומר, כל זמן שאדם יושב או אלים הוא עסוק בפרטיות.
הוא עסוק בבניין האישיות שלו.
הוא לומד בשביל הכלל באופן סגולי.
זאת אומרת, הוא מאמין שמה שהוא עושה בתוך ארבעה מותיו זה תיקון העולם.
אבל במציאות
אין שום הופע של הדבר הזה.
לעומת...
אז אם הוא יהפוך את זה למשהו מעשי, זה סיפור אחר. אז בואו נבדוק מה שבדיוק קרה שם.
אני הייתי באמצע המשפט שאולי יענה גם על השאלה שאתה רוצה לשאול.
ויאהב יצחק את עשיו,
כי ציד בפיו,
ורבקה אוהבת את יעקב.
מדוע שהיא תאהב את יעקב?
ומדוע ש... לכאורה, החזק,
אמרנו,
עשיו.
ורבקה אוהבת את יעקב, ולא כתוב מדוע.
לגבי עשיו כתוב, כי צייק בפיו.
אבל רבקה אוהבת את יעקב, לא כתוב למה.
ההסבר הוא פשוט מאוד, כי אמרו לה שהוא ישתנה.
ולאום מלאום יאמץ,
ורב יעבוד צעיר.
זאת אומרת,
היא קיבלה בנבואה ידיעה שאין ליצחק,
שיעקב איננו בסוף הפסוק שלו.
זאת אומרת, זאת אישיות שתתפתח,
שתעבור מהייסוד בפרט,
מהייסוד בכלל, מהעוקבה ליושר, מיעקב לישראל,
כמובן?
ולכן,
על סמך הידיעה הנסתרת שיש לרבקה,
מותר לה לאהוב את יעקב.
יצחק הולך לפי הנגלה.
לפי הנגלה צריך לאהוב את עשיו.
כמובן.
אלא מה?
באמת המהלך שצריך יעקב לעבור במהלך החיים שלו זה להפוך מיעקב לישראל.
יעקב הופך לישראל ברגע שהוא מאמץ בתוכו
את הכישרונות של עשיו.
נגיד את זה אחרת.
אני אכתוב את זה כנוסחה: יעקב פלוס עשיו שווה ישראל.
מה אתה רוצה?
כמו שיעקב היה מוכשר מבחינה מוכנית, זה היה רב ממש אליה הרפתי וכן... אה, איך רואים שאצל עשו זה דבר כללי?
אני לא רוצה לענות.
איך רואים אצל עשו שזה משהו כללי?
הוא משתמש בחרב.
החרב זה הכלי של המדינה.
אין לה יחיד זכות להשתמש בחרב.
הסמכות להשתמש באלימות עד כדי להרוג זאת סמכות ששמורה לישות המדינית.
זה לא מושחת, זה לא מושחת, זה סתם משתמש בזה. אז אפשר להשתמש בזה באופן מושחת,
אבל זה כבר פרט קטן, הוא משתמש בזה לרעה.
כשהוא משתמש בזה לטובה הוא יקים מדינה.
זאת אומרת,
אתה לא צריך לדון את האדם לפי היצר הרע שלו,
אלא לפי הזהות שלו.
הזהות של עשיו זה הזהות המשתמשת בחרב.
צייד בפיו.
וזה מי שמקים מדינה, בסדר?
לעומת זה, בשביל ללמוד, מספיק כהלם.
עכשיו, מה? למה זה עוד? למה זה עוד? זה רעיון יפה מאוד,
שלא יקדם אותנו בהבנת האישיות של לאה.
ולכן,
אין לנו שום ברירה אלא להתעלם משאלתך ולהמשיך בשיעור. מה השאלה שלי? אני לא יודע.
כי זה לא מדבר על לאה.
כן, אתה מסביר את לאה דרך עשיו, לא?
כן, אבל עניין הוא כזה. גם אם אני אסביר את לאה דרך עשיו, על מנת להעביר שיעור, אני מוכרח לתת לזה אופי הרצאתי מסוים,
ולא להפוך את זה לשו"ת.
בסדר? לא, זה עניין מתודי, אתה מבין?
לא שיש לי משהו נגד לדבר איתך, זה דווקא נחמד, אבל אני עכשיו צריך לתת שיעור.
אתה מבין?
צריך גם להבין אותו.
להבין אותו.
מי אמר לך צריך?
עכשיו, אם כך,
האמת היא, אני הפה שלהם, תראה, הם גם חושבים כמו שאני אומר עכשיו.
עכשיו, אם כן,
כן, אנחנו רואים שיעקב היה צריך לעבור איזשהו שינוי, להפוך מיעקב לישראל,
דהיינו מאישיות דתית פרטית לאישיות כללית לאומית.
ולצורך זה יש לו צורך לרמות, לגנוב, איך שתרצו לקרוא לזה,
את כוחו של עשיו ולאמץ אותו אליו.
יש גם שלב רביעי, כן, מלבד הבכורה, הברכה והאישה,
יש השלב הרביעי של המאבק עם המלאך.
המאבק עם המלאך מסתיים באמירה של המלאך, מאוד מעניינת,
לא יעקב יקרא עוד שמך כי אם ישראל,
מה אומר רש"י?
לא יאמר עוד שבאו אליך הברכות בעקבה וברמיה,
כי אם ביושר ובנשיאות פנים. כלומר, מגיע לך.
אתה צריך להפוך מיעקב לישראל.
עכשיו, בתור שכזה, ברגע שהוא צריך להפוך מיעקב לישראל, דהיינו,
לאמץ גם מרכיבים מדיניים-פוליטיים לתוך הקדושה שלו,
הוא צריך גם לקחת את אשתו של עשיו, דהיינו את לאה.
במובן הזה, לאה מבטאת גדולה,
ולמרבה הפלא,
דווקא מלאה
יצאו השבטים שהביאו לישראל את הכהונה ואת המלכות,
לוי ויהודה,
בעוד שהבכורה של יוסף בסופו של דבר בטלה.
איך אומר הכתוב? ובשבט אפרים לא בחר,
ויבחר באוהל,
ויבחר בדוד עבדו וכו'.
כן.
אם כן,
אם כך, מדוע התורה לא מספרת שעשיו שנא את יעקב
מאחר ויעקב לקח ממנו את לאה?
זה נראה יותר פוגע שלוקחים את האישה המיועדת לך,
ומשום מה עשיו לא כועס על דבר זה?
אני לא חושב שעשיו לא כעס על זה שלקחו לו את לאה, להפך.
אפשר להסביר הרבה מאוד
ממערכת היחסים המורכבת
בין עשיו ליעקב על הרקע הזה.
הרי חז"ל אומרים
שיעקב אבינו נענש
על זה שהוא לא נתן את דינה ביתו לעשיו אחיו לאישה.
כלומר, היה אפשר שתהיה השלמה
של הקשר בין יעקב לעשיו
דרך מרכיב לאתי
של לאה בתוך המשפחה של עשו, ואז היה נבנה בית ישראל באופן אחר.
ועכשיו צריך יעקב להשלים בכל מיני דרכים אחרות
את מה שהוא לא עשה יחד עם עשו אחיו.
בסדר?
עכשיו, בכלל, זה קצת תמוה כל הסיפור הזה.
מדוע שיעקב ייתן את דינה לעשו?
אם ניקח את זה כפשוטו, יש משהו לא מובן שם.
בת כמה הייתה דינה באותה שעה שהיא הייתה צריכה להינתן לעשו?
הייתה בת שבע.
בסדר?
בן כמה היה עשו?
98. כלומר, חז"ל באים בטענה,
מדוע לא עשית שידוך? זה ממש לא יפה, נכון?
סך הכול, מה ההפרש ביניהם?
סך הכול 91 שנה?
מה, אי אפשר להתגבר על זה?
כן?
ברור שהדברים האלה הם לא כפשוטם.
אלא היה צריך לעשות איזושהי ברית, נישואין, בין משפחת עשו למשפחת דינא.
אז היא הייתה מתחתנת עם הנכד של עשו,
למשל עם עמלק,
או עם הבן של עשו, עם אליפז,
כן?
משהו כזה, כן? זה היה, לא כיוון.
מה?
קורבן.
לא, אז כנראה שאם חז"ל באים בטענות, הם אומרים, למס מרעהו חסד, שהוא מנע חסד מאחיו.
זה היה להבין, איזה מין שידוך חז"ל רוצים לעשות?
כנראה שהתפיסה שלנו, של מיהו עשיו,
כשאתם עושים את עשיו לקרימינל דמוני כזה,
זה לא לגמרי ברור.
כן? ויש לעשיו מעלות עצומות,
שמפני מה שקרה הלכו לאיבוד ונהיו מה שנהיו.
כן?
אז זה, אגב, מעניין שלא מצאנו בחז"ל ביטוי שעשיו חזר בתשובה.
על ישמעאל כתוב, נכון? על עשיו לא.
מדוע? בגלל שכשישמעאל חוזר בתשובה, אז הוא ישמעאל.
כשעשו חוזר בתשובה, הוא נהיה ישראל.
בוא נגיד את זה אחרת.
האסלאם, אם יעבור כמה תיקונים, קצת רפורמות, יוכל לעמוד בתור
דת נספחת ליהדות.
הנצרות, ברגע שהיא מתקנת את עצמה, היא הופכת להיות יהדות.
כלומר, עשו מוכרח להתגייר,
כי הוא, לפי חז"ל, ישראל מומר.
עכשיו,
שלום. חז"ל אומרים שאם לאה הייתה נישאת לעשו,
היא הייתה הופכת אותו לצדיק.
אם כן, מדוע היא לא הסכימה להתחתן עמו,
אפילו שהיה רשע,
על מנת לתקן אותו ואת העתיד?
זהו, זו באמת השאלה.
כלומר, המשימה שעומדת בפני לאה
היא משימה עצומה
להיות אשתו של עשיו.
אם היא תעשה את זה,
הפוטנציאל הוא אדיר.
היא יכולה לתקן את העולם כולו,
ואז יהיו פה שני זוגות,
יעקב ורחל,
לאה ועשיו, יקימו ביחד את בית ישראל.
אבל זה סיכון.
למעשה זה לא עבד, נכון?
עשו משתמש בעוצמה שלו לא על מנת לבנות את העולם, אלא על מנת להרוג את יעקב.
אז אין ברירה.
הוא רימה אותו.
עשו
רוצה להרוג את יעקב. הוא אומר כי הוא רימה אותו. מי אמר שהוא רימה אותו?
אבל הוא רימה אותו בצדק.
הרי אם תשים לב. הוא רימה אותו בצדק, למה מרמים כל הזמן את יעקב והוא נענש כל הזמן ואומר מעט ורעים על ימיך ולא השיגו לדמי אבותיו. אה, אתה אומר אם כן, הראיה שהוא רימה אותו שלא בצדק זה שאחר כך רימו את יעקב כעונש. לא, אני שואל, אני לא אמרתי לו בצדק. רגע, רגע. אם זה בצדק, למה הוא סובל כל החיים?
מי?
יעקב. רק רגע, בוא נסביר לך. קודם כל אני אסביר לך למה יעקב צודק בזה שהוא מרמה את עשיו?
ומדוע בסוף מרמים אותו, כשחלק מהרמאות זה הסיפור של לאה.
יעקב קנה את הבכורה מעשיו, נכון?
קנה או לא קנה?
קנה.
אז למי צריך לתת את הברכה של הבכור עכשיו?
ליעקב, נכון?
כן. כלומר, אבל יצחק לא יודע את זה.
יצחק חושב שעשיו נשאר בכור, לכן הוא רוצה לתת לו ברכה.
יעקב, שיודע שהוא הבכור באמת,
הולך ומקבל את הברכה, במרמה, בצדק.
עכשיו, איך אנחנו יודעים את זה?
כשעשיו שומע שיעקב קיבל את הברכה, מה הוא אומר?
"הכי קרא שמו יעקב ויעכבני זה פעמיים את בכורתי לקח".
ועכשיו, ואתה לקח גם את ברכתי?
בעצם, מה מתברר במשפט הזה של עשיו?
שזה היה צודק.
כיוון שאת בכורתי לקח,
אז עכשיו לקח גם את ברכתי. זה חשוב שיצחק אומר, גם ברוך יהיה.
ולכן גם, זו אחת הסיבות שיצחק אומר גם ברוך יהיה, למרות שהוא אמר את זה מקודם.
אבל מה שאני רוצה לומר זה שיצחק בעצם שמע מפיו של עשו
הצדקה רטרואקטיבית למתן הברכה.
אלא מה?
תגיד, זה לא אסתטי, נכון?
זה לא אסתטי,
ולכן קורה,
כדי להתחפר על חוסר האסתטיקה של הדבר,
יש הרמאות נגד יעקב. עכשיו צריך להבין פה משהו.
יעקב קם בבוקר, והנה היא לאה.
הוא הולך ללבן, הוא אומר, רגע, רגע,
אפשר לדעת למה עשית לי את זה? הרי ברחל עבדתי לך
שבע שנים. ולמה הרים איתני?
במקומנו לא יעשה חן. עכשיו, לבן עונה לכאורה תשובה אידיוטית לחלוטין. מה הוא אומר?
לא יעשה חן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה.
זה לכאורה תשובה אידיוטית, נכון?
למה? כי הרי אמרנו,
יכולת להגיד את זה כשאני ביקשתי את רחל, נכון?
אני ביקשתי את רחל, ואתה הסכמת, ולא אמרת לא יעשה כן במקומנו.
אז משום מה יעקב שותק.
הוא שומע את המשפט
הממש לא יפה הזה של לבן, והוא שותק. למה?
כי הוא אומר לו,
בדיוק, כי מה הוא אומר לו?
לא יעשה כן במקומנו לתת עצירה לפני הבכירה.
מה הוא רומז לו?
במקומך אתה עשית את זה, שמת את הצעיר לפני הבכור.
נותן רק לזה. אני, בסדר, אני לא נותן את הצעירה לפני הבכירה.
זאת אומרת שהוא סותם את הפה מבחינה מוסרית ליעקב, לפחות לפי שיטתו.
עכשיו, ליעקב יש מה לענות על זה,
אבל
הוא יצטרך להסביר.
ברגע שאתה צריך להסביר את עצמך זה לא נשמע טוב.
לכן יעקב שותק.
בסדר? הוא צריך להגיד, כן, אבל הוא מכר לי את הבכורה. אה, מכר לך את הבכורה? למה רימית אותו?
הוא בא מהשדה והוא עייף, אז אתה ננצלת את החולשה שלו? צריך ל... ישנת עדשים אדומים. כן, בגלל העדשים וכל...
בקיצור, הוא צריך להוכיח את כל זה.
אז כיוון שאין בידו להוכיח את זה, להסביר את העמדה שלו,
לכן הוא מוכרח לשתות.
זאת אומרת שהמחיר שמשלם יעקב זה אותו מחיר שהוא שילם על נשיקת רחל. אתם זוכרים בשיעור שעבר?
הוא נשק את רחל וכולם צחקו.
כלומר, יש בחיצוניות של החיים, יש צורך לצאת ידי חובת הביקורת המוסרית הלא מוצדקת של אומות העולם כדי להתקדם.
ואז הוא משלם מחיר, מרמים אותו,
עד שהוא הופך להיות ישראל.
בעצם זה רודף את יעקב כל החיים עד המאבק עם המלאך להוכיח שהוא ראוי להיות ישראל,
או במילים אחרות שהוא ראוי ללאה. אבל בואו נחזור עכשיו לשאלה ששאלנו:
מדוע אם כן לאה לא מתחתן עתים עשיו?
זו השאלה שפה נשאלה באינטרנט, שאלה טובה מאוד.
אם זה היה הולך, אולי זה היה יותר טוב.
אבל כנראה ההשגחה העליונה יודעת שבעולם הזה אי אפשר להיות עשיו ולהצליח.
כלומר, יש כמין גורל כזה
שמי שלוקח על עצמו את העניין המדיני לבדו, ללא יסוד הקודש המצורף אליו על ידי יעקב,
הוא מוכרח ליפול.
וזה מה שכתוב:
"שני גויים בבטנך".
מה זה שני גויים? אמרנו חז"ל?
שני עמים.
לא, שני עמים זה הפשט. אני רוצה להגיד מה חז"ל אמרו.
אנטונינוס זה...
כן, רש"י אומר, כמו גאים. גאים זה אנטונינוס ורבי.
אנטונינוס, קיסר רומא, הוא צאצא של עשיו,
ורבי,
ראש שבטי ישראל, או נשיא ישראל, הוא צאצא של יעקב,
והם מסתדרים. הם אוהבים אחד את השני, כן? אנטונינוס ורבי קיימו מערכת יחסים חיובית.
ו...
אז אם כן, אבל איפה זה היה?
בביטנך.
כל זמן שזה לא הגיע לממשות ההיסטורית, שני גויים בביטנך מסתדרים יפה מאוד. זה אנטונינוס ורבי.
ושני לאומים,
ברגע שזה נכנס לפוליטיקה, ממעייך ייפרדו,
ולאום מלאום יאמץ.
כלומר, ברגע שזה מגיע לקרקע הפוליטית, יש כמין גורל כזה, שמי שבוחר את העולם הזה מוכרח ליפול.
אבל האידאל הוא החיבור של העולם הזה והעולם הבא. אז מי עושה את זה?
יעקב לוקח את הכוח של עשיו,
הוא מאמץ את הכל באישיות אחת,
והוא הופך להיות גם יעקב וגם ישראל, ובעצם גם יעקב וגם עשיו.
זה מה שעושה יעקב, ולכן הוא צריך להתחתן גם עם רחל וגם עם לאה.
הפיתוי של יעקב זה להתחתן עם רחל לבדה.
לחשוב שהוא יוכל על ידי הרוחניות הפרטית
הגלויה,
האהבה הרומנטית לרחל, לבנות את העולם.
אז ההשגחה העליונה לא מסכימה לזה, היא דוחפת לו את לאה.
נובן?
עכשיו, זה מצאנו באורות הקודש, בחלק ג',
התייחסות של הרב קוק לנקודה הזאת.
למה להתחיל בלאה?
אה, כי זה מה שהוא לא רוצה.
כלומר, אם זה היה מתחיל עם רחל,
הוא לא היה מתחיל, לעולם הוא לא היה מתחתן עם לאה.
כלומר,
יש לפעמים תהליכים היסטוריים שחייבים להיות כפויים.
אחר כך אנחנו נדבר גם על המעורבות הרצונית שלך.
בואו נקרא.
אני קורא כאן באורות הקודש, חלק ג' עמוד קכ"ה:
אותה הגדולה הנשמתית השואפת לקודש עליון ולגדולות ונשגבות.
יש אדם, הוא רוצה את הקדושה, הוא לא רוצה
את הבררה. הוא רוצה הכי טוב,
הוא רוצה את המזוקק.
אותה הגדולה הנשמתית השואפת לקודש עליון ולגדולות ונשגבות,
מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המידות והמעשים גם כן.
זה נכון שאתה שואף לקדושה עליונה,
אבל תבדוק האם אתה שטפת את מברשת השיניים.
זה גם חשוב, נכון? לשטוף מברשת שיניים אחרי השימוש.
כי זה לא יפה כלפי האחרים שהשתמשו אחר כך בכיור, נכון?
אז זאת אומרת,
מוכרחת היא להיות מטפלת בתיקון המידות והמעשים גם כן, ולפעמים לרדת לעמקי החיים המעשיים ולנכר בפרטי פרטיותיהם,
לתקנם ולכוונם על פי הצדק והדין, על פי התורה וההלכה, ולחדור למעמקי המידות הנפשיות, להסיר מהם כל רשעה וכל סלף.
ואם רק לעלייה יושם לב,
ולא אל הטהרה והקדושה התחתית,
יוכל כל אותו האור העליון להשתבר,
להתהפך לרועץ.
גדולת הנשמה תוכל להתהפך לגאווה מוזרה,
ותשוקת הידיעה
בתעצומות המסתרים, אדם רוצה לדעת את הנסתר, את הקבלה, את הסודות,
לדמיון מתגדר בשלל צבעיו.
אומץ הרוח המרומם את עופת החיים יוכל לרומם גם כן את התאוות הסוערות,
הגופניות,
חמדת הבצע, הכבוד והתענוגים המוחשיים יוכלו לפרוץ כל גבולם,
וממרום עוז השאיפה העליונה המלאכית
תוכל לבוא הנפילה היותר נוראה.
את מי הרב קוק כאן מתאר?
מי זה האדם הזה שכל כך שואף לגדולות עליונות
ובסוף נופל לכל התאוות וכל הדברים הגסים?
מי? עשו. עשו, בדיוק.
נכון, זה עשו.
ועלמה דהיתקסיה,
מידתה של לאה,
עיניה רכות.
על פרשת דרכים היא יושבת
ומתפללת שלא תיפול בגורלו של עשו.
מה?
לאה.
כן, לאה. היא אלמא דאית קאסיא.
כן, הזוהר אומר, רחל אלמא דאית גליה,
לאה אלמא דאית קאסיא.
אז זה שהמדרגה של לאה היא מדרגה עליונה מאוד,
ולכן היא מפחדת ליפול לחלקו של עשו.
גורלו, הכוונה לחלקו.
כן, אפשר להגיד גם את זה.
אין בעיה, נכון, אפשר גם את זה להגיד.
ומתוך גודלה ובחייתה
זכתה לייסוד נבואה ומלכות ולחלקו של ישראל.
כלומר, מי שיש לה שאיפות עליונות כמו לאה,
חייבת לבכות.
ואם היא תבכה,
היא תוכל לכוון את כל העוצמה הזאת לקדושה.
אבל יש פה סכנה.
ברור.
ייתכן גם שאי אפשר היה שההחלטה על נישואיה של לאה תהיה תלויה ברצון הטוב של יעקב. זה יותר מדי חשוב
כדי שנחכה שיעקב יסכים.
לכן זה צריך היה לבוא בצורה כפויה.
עד כאן מובן? כן. יש פה דבר מוזר.
זה שלבן הוא לא נורא, הוא שליח של יד ההשגחה. יוצא לפי זה שלבן הוא שליח של ההשגחה.
נכון.
הוא בסדר גמור.
אבל חז"ל קוברים אותו.
חז"ל קוברים אותו, בצדק,
בגלל שהוא לא התכוון לזה.
זאת אומרת, שהרבה פעמים אדם יכול לעשות מעשה שאם הוא התכוון לשם שמיים זה מעשה אצילי, והוא לא מתכוון לשם שמיים,
אז אצלו זו שחיתות, למרות שההשגחה תשתמש בזה למטרות שלה. אגב, אתה כל הזמן מזיז את הראש שלך עוד פעם לשם,
אז היהודי שמאחוריך צריך גם כן קולבנה. בסדר?
בבקשה.
אבל גם שכל המערכ הזה,
כן.
זה בדיעבד, כי גם יעקב צריך להיות מישהו לא מתחתן עם דעת וגם זה בדיעבד, ומה שבדיעבד הוא בעצם... נכון. זאת אומרת, המצב האידיאלי זה לא המצב הזה.
כן? המצב האידיאלי זה, אפשר לומר, בעולם העליון.
זה עשיו עם לאה,
יעקב עם רחל, והכל לשם שמיים, ובונים את האומה ביחד. זה מה שיצחק ראה.
זה מה שיצחק אבינו רצה.
כן?
ויש העולם הזה.
ובעולם הזה מוכרחים לתת את המשקל לטובת יעקב אם רוצים שגם עשיו איכשהו יינצל
ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו
והייתה לה' המלוכה. זאת אומרת צריך לעשות משפט בעשיו
לבדוק במה הוא צדק, במה הוא לא צדק. הרי
את עשיו צריך לחתוך לשניים, נכון?
יש חלק שראוי להיות קבור במערת המכפלה, יש חלק שלא.
ומאיפה בא המשפט של עשיו?
מי שופט את עשיו?
לאה, את מי שולחת כדי לשפוט את עשו?
את הבן שלה.
מי זה הבן של לאה?
יש לכם לפחות שש אפשרויות.
ראובן, ראובן. ראובן זה יכול להיות.
כן, יכול להיות דן.
מה?
חושים בן דן הוא דן. אז כן, האמת היא דן הוא לא בן של לאה, התבלבלתי, לא משנה. על כל פנים, מי שנשלח כדי לשפוט את עשו
זה חושים בן דן, נכון?
אנחנו חושבים בן דן, הנכד של יעקב אבינו,
הוא התפקיד שלו בתוך המשפחה להחליט
איזה חלק של עשיו כשר ואיזה חלק של עשיו פסו.
נכון?
אתם זוכרים איך הוא עשה את זה?
מכירים את הסיפור.
טוב,
עכשיו
יש פה איזשהו תסכול בנישואים האלה של יעקב ולאה,
לא רק בגלל שהוא לא רצה, אלא בגלל שבאופן מהותי בעצם היא עדיין לא שייכת לו.
מתי היא תהיה שייכת לו?
כשהוא יהפוך לישראל.
כשיעקב הופך לישראל, איפה זה קורה? באיזה מקום?
בארץ ישראל.
יבוק. כן, במעבר יבוק, כן, בארץ ישראל.
והתוצאה היא
שרחל מתה.
נכון? כלומר, רחל מתה
זה הזמן של לאה.
כלומר, בארץ ישראל הכהונה והמלכות הן העיקר.
כן, מה אתה אומר?
למה לאה צריכה לבכות כדי לא ליפול בחלקו של עיסף?
כי הבכייה זה המפגש עם מה שלמעלה ממה שאני רואה.
כשאני דומע,
הדמעות מטשטשות את הראייה שלי.
אני לא רואה טוב.
אז אני יכול,
זה מציל אותי מן השטחיות של העולם הזה,
ואז אני יכול להתחבר למדרגה יותר גבוהה.
זה כאילו מין שבירה של המצב הקיימי הזה. בדיוק, בדיוק. ולכן יש סכנה גם של בכייה כשמגיעים להשגות עליונות.
כתוב "כשתגיעו לאבני שהאיש טהור אל תאמרו מים מים". מה זה המים האלה? זה המים של הדמעות.
כן, ולכן דמעה אותיות דע מה למעלה ממך.
מה אתה אומר?
איך באתי לביטוי אצל הרחל והשאיפה אל
איפה רואים שרחל יש לה שאיפה אל התורה?
היא בדיוק כמו יעקב, היא רואה.
היא רואה כמוהו,
כמו הבל. מה?
כתוב על איפה רואים את התורה אצל הילדים של רחל?
פשוט מאוד.
וישראל אהב את יוסף מכל בניו, כי בן?
זקונים הוא לא. מה אומר רש"י שם?
בר חכים, נכון? זה אונקלוס. בר חכים, רש"י אומר שכל מה שלמד בשם ועבר, לימד אותו.
כן, רגע.
אם עשיו היה מקבל את חלוקת התפקידים בין יעקב
אליו
קודש וחול מהם,
האם היה נוצר
אבן יעקב אליו, קודש וחול.
מהם,
לא יודע מי זה, האם היה נוצר עם ישראל ללא השבטים?
ודאי שהיינו נעשים השבטים,
אבל השבטים היו שניים.
סליחה, לא הבנתי. מדוע התורה לא מספרת שעשף כעס על יקיחת היעד? זה כבר ראינו.
בסדר.
פשוט הניסוח של השאלה לא לגמרי ברור שם.
כן, בבקשה.
אפשר, כמו שיעקב גנב את הרכאורה,
בצורה לא סימפטית,
ואז כביכול אנחנו משלמים על זה איזשהו מחיר,
גם את המעשה ששרה גירשה את ישמעאל, וגם על זה אנחנו משלמים כביכול. יכול להיות, זה דעת הרמב"ן מה שאתה אומר.
אבל אני אפילו לא חוזר על השאלה, כי זה לא הנושא של השיעור.
בסדר?
עכשיו, כן.
נו, דבר.
הסיפורים מעלהים מאוד. כן. על רחל ולאה. כן.
דווקא נראה שרחל מאוד פרקטית מאוד בעולם הזה, עם הטרפים ועם
סיפורים, איך נסתדר עם זה? נכון.
אבל לא אמרנו שהיא רוחנית כזאת?
לא אמרתי שרחל היא רוחנית. לא אמרת שהיא השלמה של נושא זה שהיא נמצאת... לא אמרתי שרחל היא רוחנית.
לא אמרתי שרחל היא רוחנית.
כן, אני רוצה לגמור את המשפט.
לא אמרתי שרחל היא רוחנית. אמרתי שרחל היא דתית.
זאת אומרת, היא מכירה את הרוחניות הדתית,
דהיינו, מה שצריך כדי לבנות בית של קדושה במישור של הפרת.
אם צריך בשביל זה לגנוב את התרפים, נגנוב את התרפים.
כמו שיעקב גם כן גנב את הברכה.
בסדר?
המקור באות הקודש, כן, זה אמרתי, חלק ג'
עמוד קכ"ה.
עכשיו, מתוך כך
אני רוצה להבין מה שקורה במשפחה של לאה.
לאה היא הראשונה באימהות,
שנאמר עליה במפורש שנולדה לה בת.
נכון?
כל האחרות, שרה, ילדה את יצחק,
רבקה
את יעקב ועשיו,
רחל את יוסף ובנימין,
לאה, אנחנו שומעים פתאום שהיא יולדת בת.
תמוה מאוד. בשביל מה הבת הזאת ללאה?
במיוחד שזה שנולדת בת זה לא דבר טוב.
נכון? איך אני יודע?
כתוב מפורש
על אברהם,
והשם ברך את אברהם בכל.
יש שלוש דעות מפירוש הברכה.
הדעה הראשונה היא שבת הייתה לו לאברהם ובכל שמה.
אומר הרמב"ן,
מה זה אומר שהייתה לו בת? אין הכוונה שהייתה לו בת,
אלא הכוונה שהייתה לו מידה כזאת.
בת, מלשון מידה,
ויש לו מידה של כוללות, אבל לא שהייתה לו בת.
מעניין, הרמב"ן, למרות שחז"ל אומרים שהייתה לו בת,
הוא אומר, אל תחשוב שהבת הייתה בת.
פירוש שני יש אצל חז"ל,
והשם בירך את אברהם בקול, שלא הייתה לו בת.
פירוש שלישי,
והשם בירך את אברהם בקול, בקול בגימטרייה בן.
זו הברכה.
כלומר, לפי שלושת הדעות,
כולם מסכימים שלאברהם אבינו אין בת.
יש לו בת מדרשית, אבל לא בת כפשוטו.
בסדר?
ליצחק,
לא כתוב שהייתה לו בת.
פתאום, בדור השלישי, יש בת?
מה קרה?
עכשיו אני רוצה להבין, למה זה לא טוב שהיא תהיה לאברהם בת?
כי הבת תקבל השפעות מן החוץ.
עוד לא נבנתה זהות ישראל,
אז אם אנחנו נביא מרכיבים מבחוץ לבניית הזהות,
אפשר לומר, יהיה פה איזה מין זיהום של הזהות הישראלית.
הכול צריך להישאר במעגל סגור.
אז כל זמן שלא נולד עם ישראל,
אי אפשר שתהיה בת במשפחת האבות.
ברגע שנולדת הזהות,
אדרבה, צריך שיהיו בנות.
בנות זה ברכה.
עד כאן מובן.
עכשיו יוצא לפי זה שצריך לברר מדוע אם כן יש ללאה בת.
התשובה היא פשוטה מאוד,
כדי לבנות את השבט השלוש עשרה.
מה זה השבט השלוש עשרה?
זה השבט המשותף לישראל ולאומות העולם.
כלומר, היסוד האוניברסלי מופיע אצל יעקב ולאה דווקא,
כי לאה, מתוך גדולתה,
היא יכולה להכיל גם את ההשפעה של אומות העולם בקרבה.
ולכן נולדת דינה בתור ההשלמה.
עד כאן מובן.
הבעיה היא שאיך נבנה את השבט הזה.
יש לדינה ארבעה בעלים אפשריים.
אפשר שהבעל יהיה עשיו,
זה האולטימטיבי.
זה הכי טוב.
אבל לא קרה.
יש אפשרות אחרת. חז"ל אמרו שדינה הייתה אשתו של יוב.
מי זה יוב?
הצדיק הגדול ביותר באומות העולם.
גדול הצדיקים של האנושות.
אז זה טוב מאוד. אפשר לעשות עם זה משהו, נכון?
למרות שדווקא שם אשתו של יוב עושה לו צרות, נכון? איך אמר לה שם יוב?
כדבר אחת הנבלות תדברי.
למה הוא דיבר איתה ככה?
כי נבלה עשה בישראל.
נשכב את בת יעקב,
זאת אומרת, הוא זוכר לה את מעשה שכם,
שנבלה עשה בישראל, ולכן הוא אומר לה, כי תדבר אחת הנבלות, תדבר.
במילים אחרות,
זה לא בדיוק עובד,
הקשר הזה בין איוב לבין דינה.
תמיד הוא יזכיר לה את הצרות שלה.
יש אפשרות שלישית,
זה שהיא תתחתן עם שכם בן חמור.
זו הייתה התוכנית של יעקב.
יעקב רצה שדינה תתחתן עם שכם.
אבל הבעיה היא ששכם נשאר ברברי.
הרי במקום לעשות את הכל כתיקון הראוי,
הוא בא עליה באונס.
אז אי אפשר, מוכרחים להרוג את שכם.
אז מה קרה למעשה?
חז"ל אמרו, התחתנה עם האח שלה,
עם שמעון.
כלומר, מי שמקנא נגד שכם,
הרוצח של בעלה הפוטנציאלי,
אז הוא הופך להיות בעצם מי שמשקם אותה בתוך המשפחה.
על כל פנים, אנחנו רואים שזה מסובך,
הרעיון של השבט השלוש עשרה, זה לא עובד.
אבל בכל זאת, המדרש מוסיף
שמדינה ושכם יצא משהו. היא נכנסה להיריון.
ומי נולד?
ילדה
והיא אסנת בת פוטיפרה שהתחתנה עם יוסף.
עכשיו, זה גלגול מאוד משונה.
בגלל שלפי חז"ל,
כשדינה, כשלאה הייתה בהיריון מדינה,
הוולד שהיה בתוך מאיה היה צריך להיות בן,
נכון?
היא התפללה שזה יהפוך לבת,
ואז נהייתה דינה.
אבל אם היא הייתה בן, מי היא הייתה?
היא הייתה יוסף, נכון?
כלומר דינה זה התואם הנקבי של יוסף.
לכן המעשה של האונס של דינה בשכם נעשה במקום שבו יוסף עתיד להיקבר.
נכון?
מעניין, זה אותו המקום.
לא סתם, במקום של קבר יוסף ממש, שם זה נעשה.
זה הנחלה של יוסף, בסדר?
אז זה המקום שלו בעצם.
זאת אומרת
שיש קשר סמוי בין יוסף לבין דינה,
והוא בא לידי ביטוי על ידי זה שיוסף מתחתן עם הבת של דינה.
האם הוא ידע שהיא הבת של דינה? חז"ל אומרים שלא.
כלומר, הוא רצה בעצם, אפשר לומר, זה כמו ניסיון להתבולל, פתאום מתברר שמי שחשבת אותה לגויה בעצם היא יהודייה.
ואז הכל נשאר במשפחה.
אבל מה יצא מאסנת בת פוטיפרה?
כלומר, אסנת שהיא הבת של דינה, שהיא הבת של לאה.
מי נולד מזה?
אפרים ומנשה.
אפרים ומנשה הם שני שבטים.
מה קרה שהם שני שבטים?
היה צריך להיות רק שבט אחד.
אלא צריך להשלים את השבט השלוש עשרה שחסר.
ומי משלים?
מנשה או אפרים?
אבל מנשה או אפרים הוא השלוש עשרה?
מה?
מנשה הוא השלוש עשרה.
כן? אתם בטוחים?
אני חושב שדווקא אפרים.
כי יעקב רצה,
אפרים, נכון? יפה, איך ידעת?
לא, אני אגיד לכם למה אני יודע את זה.
יוסף רצה שמנשה יקבל את הברכה, נכון? את הבכורה.
אבל יעקב אמר לו, לא, עושים מחלפות,
נכון? מה הוא אומר לו? ידעתי בני ידעתי,
גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטון יגדל ממנו,
וזרעו יהיה
מלוא הגויים.
כלומר, הוא ימלא
את הפונקציה שהגויים היו צריכים למלא.
ואז יצא ממנו משיח בן אפריים,
שהוא זה שיילחם בגויים ויביא בסוף לתיקון העולם.
בסדר?
זאת אומרת שיש פה תהליכים ארוכי טווח כדי להשלים את חוסר התאמה, את הדיזרמוניה שנוצרה,
על ידי זה שיעקב נשא שתי אחיות,
נשא שתי נשים במקום שתהיה חלוקה הרמונית,
אז מתחילה שרשרת ארוכה של תהליכים מסובכים עד כדי שבסוף יוכל השבט השלוש עשרה להיבנות בשיתוף פעולה עם אומות העולם.
זה מובן מה שאני אומר?
טוב, כן.
אתה שואל שאלה יפה מאוד.
האם כל התהליכים האלה שאנחנו מדברים עליהם הם לכתחילה או בדיעבד?
זו השאלה שלך?
תשובה,
אין לי שום הבנה במושגים של "לכתחילה" ו"בדיעבד".
אני לא מבין מה המשמעות של הביטויים האלה.
אני אסביר לך גם למה.
בגלל שהרבה פעמים אומרים, דבר זה קרה בדיעבד, אבל אם הוא קרה, זה מה שהיה לכתחילה.
זאת אומרת,
דבר הוא לכתחילה מצד מה, והוא בדיעבד מצד מה.
נכון?
כלומר, במקום לשאול את עצמנו אם זה לכתחילה או בדיעבד, בואו נבנה קטגוריה שלישית,
שתפתור לנו את כל הבעיות.
הקטגוריה של ההשגחה העליונה.
בסדר?
האם הייתה אפשרות כלשהי בהיסטוריה שבאמת בסוף
דינה תתחתן עם עשיו?
אתה שואל האם הייתה אפשרות שדינה תתחתן עם עשיו.
בין שנענה כן, בין שנענה לא.
היא לא התחתנה. היא לא התחתנה, לא כותבים את ההיסטוריה מחדש.
זה מה שאני רוצה להסביר לך.
שדבר אחד שאנחנו לומדים מהתורה זה שהזמן הוא חד-כיווני ולא דו-כיווני. זה וקטור חד-כיווני.
כלומר, מה שהיה, היה.
בסופו של דבר התברך שזה עובר דרך לאב יעקב.
האם זה היה יכול היה להיות אחרת?
לא יודע.
כלומר, זו כבר שאלה של השקפת עולם כוללת. האם כל מה שקורה בתורה הוא הכרחי שיקרה דווקא כך, או לא?
אני אגיד לך את האמת, נראה לי שהיה אפשר אחרת.
אבל אחרי שזה היה כך, סימן שזה ככה עובד.
בסדר?
כן.
פעם ראשונה שאלה, כשלא הבנתי, איך היו צריכים להגיד בעשו?
מה טוב ומה לא טוב בעשו?
זה הסיפור של חושים בן דן.
לא מכיר את הסיפור?
אה, בגלל זה אתה שואל.
האחרים אמרו שהם מכירים את הסיפור,
והם הפחידו את אלה שלא מכירים את הסיפור, והם לא העזו לשאול.
הסיפור הוא פשוט מאוד.
יעקב אבינו נפטר,
היה צריך לקבור אותו במערת המכפלה.
באו למערת המכפלה עם כל נכבדי מצרים, הצבא וכו' ובנים של יעקב,
ועשיו עומד בפתח של מערת המכפלה ואומר, פה לא קוברים.
הוא אומר, למה לא קוברים? זה מקום שלי.
אני הבן של יצחק,
בן בנו של אברהם, זה שלי.
הוא אומר, כן, אבל יש מקום לקבר אחד בלבד.
כן, ליד לאה. כן, הוא אומר, לאה הייתה צריכה להיות אשתי בכלל,
אז זה המקום שלי.
ואומרים לו, כן, אבל אתה מכרת את הבכורה,
אז זה לא שלך, זה שלנו.
אני מכרתי את הבכורה, איפה זה כתוב?
הוא אומר, אתה חתמת על שטר.
איפה השטר?
השטר במצרים.
טוב, תשלחו מישהו,
שיביא. אז שלחו את נפתלי, שהוא איילה שחנוכה, שהוא ירוץ את כל חצי האי סיני עד שיגיע.
בינתיים כל ההלוויה מתעכבת, כן?
ועשיו עומד בפתח,
ועמד שם אדם בשם חושים בן דן. חושים בן דן הוא הבן של דן,
והוא היה חרש.
חרש באותם הימים גם היה טיפש,
כן? כלומר, כיוון שאין לו אפשרות להשכיל,
אז הוא היה משוגע כזה.
ואז הוא שואל,
מה קורה פה?
אז מנסים להסביר לו, מראים לו את עשו שמפריע שם בכניסה.
אז הוא מבין שעשו מפריע.
אז הוא לוקח אבן, זורק על הראש שלו,
והראש נתלש והתגלגל בתוך הקבר של יעקב.
וזה מה שאמרה,
זה החצי,
זה מה שאמרה רבקה, למה אשקל שניכם יום אחד.
מזה אתה לומד דבר חשוב. הראש של עשיו, דהיינו החוכמה,
זה צריך להיות במערת המכפלה.
המעשים שלו הם פסולים, צריך להיקבר מחוץ למערת המכפלה.
בסדר?
בבקשה.
מדוע חז"ל ציפו שיעקב ייתן את דינה לעשיו על מנת להפוך אותו לצדיק? האם זה באמת היה הדבר שיעקב היה צריך לעשות?
מדוע?
אני לא מבין.
אם חז"ל אמרו, זה סימן שמה שהיה צריך לקרות, לא?
מדוע? אז אמרו, כדי להפוך אותו לצדיק.
לא הבנתי מה שהרב הסביר על הכרחיות הבכי אצל לאה. מדוע דווקא בכי?
הבכי מטשטש את התמונה הגלויה,
ואז אפשר להגיע לתמונות יותר עליונות.
כי הרי העליוניות של הקודש היא מסוכנת ליפול לחלקו של עשו,
אבל העליוניות של העליוניות היא לא מסוכנת.
ולכן על ידי הבכי היא מגיעה לזה.
וזה מה שנאמר, דע מה למעלה ממך.
עכשיו אני רוצה להבין עוד קצת.
לאה,
כידוע לכם, הייתה שנואה, נכון?
כתוב.
וירא השם כי שנואה לאה.
אומר ספר הזוהר, למה לאה שנואה?
כי לאה זה הנסתר ואנשים שונאים את הנסתר.
ומדוע שונאים את הנסתר?
כי הנסתר מערער את היציבות של העולם הזה.
לכן יש איזו רתיעה אנטי-מיסטית אצל בני אדם,
שצריך, הנסתר זה לא בשבילי.
אתה שואל, מדוע את סך כל הסיבוך הזה ואי אפשר היה לעשות ישר?
לפי הכלל, למה לעשות מסובך אם אפשר לעשות פשוט, נכון?
כנראה שאצל יעקב אבינו זה הפוך. למה לעשות פשוט אם אפשר לעשות מסובך? למה?
שהרי העולם הזה הוא עולם מסובך.
אז חייב להיות שלפחות אחד מן האבות שלנו
יגלה איך יש קדושה בתוך עולם של סיבוכים.
הרב ציודה קוקר תמיד מסביר את זה כך.
שאברהם אבינו זה גדלות ענקית של פעילות,
ויצחק אבינו זה גדלות ענקית של נפעלות,
ויעקב זה הגדלות של הקדושה בתוך הסיבוכיות.
אז צריך שיהיה מסובך.
להיות ישר בעולם מסובך צריך ללכת עקום.
עכשיו,
אני באמצע הסיפור של זה של לאה שנואה.
האם, זה, כתוב שללאה הייתה שנואה.
שאלה הבאה, האם יעקב אהב את לאה?
ודאי שהוא אהב את לאה, איך אתה יודע?
אני רק זוכר שהרב הסביר שסימנה ושנאה זה... אני רוצה הוכחות, לא מה שאני הסברתי, אני רוצה הוכחות.
כתוב, ויבואו גם אל רחל,
ויאהב גם את רחל.
אם כתוב ויאהב גם את רחל, סימן שהוא אוהב את לאה.
עכשיו יותר מזה, ויאהב גם את רחל מלאה.
אז משמע שלאה מהווה מדד, להראות לך כמה
הוא אוהב את רחל, שאפילו הוא מסוגל לאהוב אותה עוד יותר מלאה. סימן שאהבת לאה היא אהבה גדולה.
אה?
אז מה...
אז איך כתוב? מייד אחר כך?
"וירא השם כי שנואה לאה ויפתח את רחמה".
טוב, ראיתי לך סיפור שהמם הזה זה מם של מיתו.
מלאה.
מלאה, כלומר, מיתו, הסימן של לאה.
מתוך שנאת לאה ואת רחל?
זה לא משכנע.
מה עושה יעקב אם הוא אוהב את לאה, הוא הולך לאוהל?
מה?
יעקב אבינו אחרי שהאחים מתה, לאיזה אוהל הוא הולך?
לא לאוהל לאה.
אז איך אתה אומר שהוא אוהב אותה?
איך אני אומר שהוא אוהב אותה? כי זה כתוב במפורש שהוא אהב אותה.
אבל למה הוא הלך לבלהה במקום? למה הוא הלך לבלהה? כי הוא אהב את רחל עוד יותר.
אז הוא הלך לשפחת בלהה, לשפחת רחל, לבלהה.
אז זה מנסה להבין, אז למה כתוב שהוא שנא אותה?
נו?
בגלל שהאהבה שלו לרחל הייתה כל כך גדולה, היא הרגישה שנואה? היא בעצמה הרגישה שנואה? אתה אומר שהיא הרגישה שנואה? כתוב, "וירא השם כי שנוא עליה".
שנואה. השם ראה, לא "הרגישה".
אני אגיד לכם פשוט מאוד.
ברגע, לשנוא בעברית מקראית, פירושו לאהוב קצת.
כלומר, לאהוב פחות ממה שצריך.
כלומר, הוא אהב את לאה,
אבל כיוון שהיא אשתו, הוא צריך לאהוב אותה בדיוק כמו שהוא אוהב את אשתו השנייה, את רחל.
ברגע שהוא הבדיל בין האהבה של רחל לאהבה של לאה,
זה נקרא שנאה.
כלומר, התיקון צריך להיות האהבה השלמה לשניהם.
אגב, התורה למדה מזה לקח.
כתוב כי תהיינה לאיש שתי נשים,
האחת אהובה ואחת שנואה.
התוצאה תהיה וילדו לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור,
השניאה,
ואז יהיה בלאגן כי הוא ירצה לבקר את בן האהובה על פני בן השנואה הבכור,
ואז בגלל זה ירדנו למצרים. לכן אומרת התורה,
לא יוכל לבקר את בן האהובה, את בן השנואה הבכור,
כי את הבכור בן השנואה יכיר לתת לו פי שיניים בכל אשר יימצא לו,
כי הוא ראשית עונו לא משפט הבכורה.
כלומר, לא לחזור על טעויות.
עד כאן להיום.
