היום אנחנו נעסוק במהות השבת.
יום השבת.
עכשיו, במידה ואנחנו לא נספיק להשלים את כל הנושא היום, נמשיך גם בשבוע הבא.
ואם בשבוע הבא גם לא נספיק, אז גם בשבוע שאחרי זה.
במידה ואנחנו נספיק כבר היום, לא משנה מתי שזה יהיה, הנושא הבא הוא טעמי המצוות.
כך שלא תוכלו להגיד שלא אמרתי לכם. הנה, אמרתי לכם.
אם כן, היום הנושא הוא השבת והנושא הבא הוא טעמי המצוות.
טוב,
אז בשעה טובה אנחנו פותחים עכשיו לימוד,
דיון, על מהות השבת.
כל יום קדוש בלוח העברי
הוא בא לציין איזשהו מאורע.
אז מהו המאורע שיום השבת בא לציין?
שביתתו של הקדוש ברוך הוא. שביתתו של הקדוש ברוך הוא. שבת ואין נפש.
עוד איזה רעיון?
השבת זה היום שבו אנחנו מציינים את בריאת העולם.
לכן נאמר עליו בתפילות זכר למעשה בראשית.
כלומר,
אם תשאל, אם כן, מהו היום שבו היהודים מציינים את בריאת העולם? התשובה היא יום השבת.
בסדר?
זה, אני חושב, מעורר באופן אסוציאטיבי
שאלה קשה.
מה עם ראש השנה?
גם ראש השנה זה בריאת העולם. אז למה שני מועדים בסדר של היהדות לבריאת העולם?
כשאנחנו בעזרת השם נלמד על ראש השנה, אנחנו נשים לב
לכך שזה בכלל לא בטוח שראש השנה זה על בריאת העולם,
אבל שבת כן, שבת זה על בריאת העולם.
אבל אם זה לא תאמר לכם, זה יסדר.
זה קושייה, או זה חזרה על מה שאני אמרתי?
לא, כבודו אמר, דיברנו ששנה ושבת, אני אומר, יש עוד.
אז אני אמרתי,
אבל אני בדיוק אמרתי עכשיו, לפני 30 שניות,
שזה לא כל כך בטוח שראש השנה הוא יום בריאת העולם.
אז זה בדיוק תואם את מה שאתה אומר, נכון?
טוב.
אם כך,
יום השבת, שהוא יום שחוזר כל שבוע,
הוא מראה עד כמה בריאת העולם היא משמעותית
בעיניה של היהדות.
אבל אם זה נכון,
אני הייתי עושה את יום השבת, אתם יודעים באיזה יום?
ביום ראשון בשבוע, כמו הנוצרים.
כי הרי היום שבו נברא העולם הוא היום הראשון,
לא היום השביעי.
אז אם כבר אתה רוצה לציין את בריאת העולם,
אז תעשה את היום הראשון.
וכפי שכבר חלק מהתלמידים פה העירו,
באמת שבת, שבת זה על שם זה שהשם שבת,
ודווקא כשהשם שובת,
אז הוא חדל מלברוא, זאת פעולה על דרך השלילה.
לא בזה מתגלה גדולתו של הבורא,
בזה שהוא שובת, שהוא לא עושה.
דווקא בזה שהוא עושה, היינו רואים פה את מעשהו הגדול,
ולכן היינו צריכים לציין כיום קדוש, דווקא את היום הראשון,
שבו אמר אלוהים יהי אור, ויהי אור, משהו, התחלת הבריאה, משהו, נכון?
אז מה בשביל מה? דווקא השבת.
כנראה ש... מה?
במי שאתה בונה משהו, אתה לא חוגג גם בראשון שאתה...
אה, אתה אומר,
שכשחוגגים, חוגגים את ההשלמה, לא את אבן הפינה.
בסדר, אבל האקט היותר חזק זה של הבריאה, יש מאין.
מה שאין כן השביתה,
אז זה נגיד, זה לא על בריאת העולם, זה על העולם.
נשמע על זה. זאת אומרת, אם איפה אני רוצה... זה מצד שלם. אני הבנתי מה שאתה אומר, אבל מצד שני אני גם אוסיף על זה שאלה,
שלכאורה הפעולה האלוהית הגדולה,
איפה שמתגלה כוחו, אפשר לומר,
זה דווקא בזה שהוא בורא.
וזה התחיל ביום הראשון.
אלא מה?
כנראה שאנחנו מעוניינים להראות,
כלומר, בזה שאנחנו עושים את יום השבת דווקא ביום השביעי,
אנחנו באים לתרץ איזשהו קושי.
הקושי הוא שכל אדם נורמלי,
כשהוא מסתובב בעולם,
אין לו שום סימן לכך שהעולם נברא.
אני הולך בעולם, אני רואה
אספלט,
קיושק.
כשאני מסתכל, אה, יש גם עצים, עוד יותר, יש שמש,
ואני רואה גם מים זורמים בברז ובנחלים,
וזה תמיד ככה. כלומר, הטבע של העולם איננו מורה על כך,
אלא אם כן אני איש מדע ואני מתחיל לחקור מאיפה כל זה בא,
אבל בפשטות, החוויה המיידית שלי כשאני בעולם,
זה שהעולם דווקא לא נברא.
נכון? זה מה שנקרא עולם כמנהגו נוהג.
יש סדרו של עולם,
קוראים לזה בעברית, יש במילה אחת בשביל זה, הטבע,
ולכן אין שום דבר בעולם שאומר לי שמישהו ברא את העולם.
ולכן כשהיהודים באים ואומרים שהעולם נברא,
הדבר צריך הסבר. כלומר, נגיד שאתה צודק שהעולם נברא,
אז איך אתה מסביר שהוא כל כך קבוע?
והתשובה היא, בגלל שהשם שובת.
כלומר, השם שובת,
ולכן העולם נראה כמו שהוא נראה.
בסדר?
זאת אומרת שדווקא אנחנו מציינים את יום השבת ולא את יום הבריאה,
בגלל שאנחנו רוצים להשריש בתוך ההכרה של האדם שהעולם נברא.
זה אומר מה שאני אומר?
טוב. מה אם השם שובת הזה אומר שהעולם... אה, זה אומר שפעם הוא ברא ועכשיו הוא הפסיק.
זאת אומרת שהפעולה של הבריאה יש לה שביתה.
כלומר שאנחנו כעת בסטנד-באי, אנחנו ביציאה,
אפשר לומר לחופשה של הבורא.
ואז זה מסביר מדוע העולם נראה כמו שהוא נראה.
כן?
רק רגע.
ומה עם זכר ליציאת מצרים?
זה גם נכון.
שלום הרב, אבל לגבי השבת גם נאמר זכר ליציאת מצרים. למה השבת ניתנה במראה דווקא ולא בסיני?
טוב, אי אפשר להגיד את הכל בבת אחת. אני מתחיל מזה שזה זיכרון למעשה בראשית,
יישאר לנו זמן, נדבר גם על זכר ליציאת מצרים.
אני בינתיים רוצה להתרכז בנושא של הבריאה.
עכשיו אני רוצה להבין,
כן?
אני לא צריך להבין, אתה מנסה לקחת את זה למקום של אם הוא שובט, זאת אומרת שהייתה בריאה לפני זה? לא, זה בא להתארץ קושייה.
אם השם שובט, זה עונה על הקושייה מדוע העולם קבוע.
אם השם בורא,
אז היה צריך להיות שאנחנו נכיר את פעולתו כבורא. אנחנו לא רואים אותו בורא היום.
אז צריך תירוץ לדבר הזה. אז מסבירים לך, לא, אתה עכשיו בתוך השביתה.
השאלה מקורית בכלל, ראידה, למה אנחנו בכלל מציינים את השביתה של השם ולא את היצירה של השם?
היצירה של השם, כי אנחנו אף פעם לא ראינו דבר כזה.
אנחנו מעולם לא ראינו מעשה של הוצאת יש מאין. זה לא קורה.
אז אתה לא יכול לציין דבר שאין לך שום חיבור קיומי אליו.
לעומת זה, זה שהשם שובת,
זה אפשר לחוות.
סליחה, אני רוצה לחזור על שאלתך, אתה אומר, מעולם לא ראינו קריאת ים סוף?
מעולם לא ראינו כל הנושאים שקרו?
תשובה, ראינו קריאת ים סוף.
ראינו.
לא אתה אישית או אני אישית, אבל כאומה ראינו, זה היה בהיסטוריה.
כלומר,
קריאת ים סוף התרחשה במהלך ההיסטוריה האנושית,
ולכן ראינו אותה, היא מתועדת לנו.
לעומת זה, הראשית זה לא דבר שאתה יכול לתפוס.
כן? יש שאלה מאוד מוזרה ששואל רש"י בתחילת פירושו לתורה.
אתה זוכר מה השאלה של רש"י?
מה טעם פתח בבראשית?
כן, אבל השאלה הזאת היא נראית שאלה אידיוטית, לא?
מה זאת אומרת מה טעם פתח בבראשית?
שסוף-סוף מישהו מתחיל מההתחלה,
אף הם איפה מתחילים? מההתחלה, לא?
ואז אתה שואל, למה הוא התחיל מההתחלה?
אדרגה,
מההתחלה מתחילים.
אלא שרש"י, כנראה השאלה שלו היא בכלל לא אידיוטית, היא עמוקה מאוד.
רש"י בעצם בונה על יסוד ההנחה שאי אפשר להתחיל מההתחלה,
כי אין לך התחלה להתחיל ממנה את ההתחלה. זאת אומרת, כדי להתחיל משהו, צריך שיהיה לך משהו שקודם לו.
לכן הראשית בהגדרה היא בלתי נתפסת. יש פה כיסאות למי שמעוניין לשבת.
כן,
ההתחלה היא דבר בלתי נתפס, ולכן אפשר לכתוב עליו. אז למה בכל זאת התורה פתחה בבראשית?
אז לכן גם בריאת העולם זה דבר כל כך נעלם ממני, שאני לא יכול לציין אותו.
אני יכול לציין את החוויה שיש לי עכשיו, שהיא השביתה.
בסדר?
זה יותר מובן עכשיו.
מה?
העולם של המציין, היא לא בזה שאחרי המבול השם אומר, עוד כל ימי עזר וקציר.
אחר ועולם יום ולילה לא ישפוט, אחרי שהוא החליף את העולם אז פה הוא אומר, תהיה קביעות ולא בגלל רק שהוא שבת ביום השביעי הוא שואל, אני לא הבנתי. אתה שואל, אתה אומר שעד דור המבול העולם לא היה בשביתה?
אבל שיהיה מהיום והלאה
שיום ולילה לא ישבור. זאת אומרת שהשביתה פסקה. למה השם אומר את זה אם זה מהשבת?
אני מייד אתייחס לזה.
אני רוצה להסביר את זה קצת יותר בהרחבה, ואז הכל יהיה מובן.
הסיפור של מעשי בראשית,
יש תיאור של דברים הנקראים ימים. לא כל כך ברור מה זה, כי רש"י אומר שזה לא סדר הבריאה.
אבל כתוב יום אחד, יום שני, יום שלישי, יום רביעי,
חמישי, השישי,
יום השביעי.
ובסיום של כל יום ויום כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום פלוני.
בהתחלה יום אחד. בסיומו של היום השני כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום שני.
בסיומו של היום השלישי כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי.
בסיומו של היום הרביעי נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי.
רגע בואו נחשוב.
בסיומו של היום החמישי כתוב מה שהוא יודע אולי
ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי
ובסיומו של היום השישי כתוב ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי ואחר כך ויחולו השמאי והארץ וכו' וכו' כי בואו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוהים לעשות ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי
זה לא כתוב
מה אתה אומר זה לא כתוב?
כלומר אתה מאשים אותי בפני ציבור בהמצאת פסוקים
נכון?
כלומר,
ואז באמת ההטמיהה היא, מדוע התורה לא הוסיפה את הסיומת המתבקשת?
ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי.
התשובה היא מובנת מאליה.
אם אתה אומר שכל פעם שיום מסתיים אתה אומר ויהי ערב ויהי בוקר יום פלוני,
ולא נאמר על יום השביעי ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי,
סימן שהוא לא הסתיים.
כלומר,
לפי התיאור של התורה,
אנחנו עכשיו בתוך היום השביעי של ההיסטוריה,
או של הבריאה, סליחה.
כלומר, היום השביעי החל,
מתי שהחל? לפני אלפי שנים.
ועכשיו אנחנו נתונים בתוך היום השביעי.
ואז זה בא להסביר לנו, בעצם התורה מסבירה לנו מה קורה כאן.
אנחנו עכשיו במצב שבו הקדוש ברוך הוא שובת.
אז הוא עכשיו נוהג כיהודי של יום שבת.
בסדר?
יוצא לפי זה שכאשר הוא מתערב במה שקורה בבריאה,
למשל במבול,
איך אנחנו נכנה את זה במונחים הלכתיים?
חילול שבת.
בסדר?
לכן הפסוק הזה שהבאת, יום ולילה לא ישבוטו,
שהוא מבטיח לא לחלל יותר את השבת.
בסדר?
זאת אומרת, אבל היה חילול שבת רבתי, אדיר,
בזמן המבול, ומדי פעם יש חילולי שבת נקודתיים,
כשהקדוש ברוך הוא מתערב ומשנה את סדר הבריאה. פיקוח נפש.
פיקוח נפש. זאת אומרת, פיקוח נפש של הבריאה בכללה.
התהליך ההיסטורי שלו עלול להיכשל, אז הוא מוכרח
להתערב ולעשות חילול שבת.
בדרך כלל העולם פועל על פי שעון שבת קבוע, יש פלטה חשמלית, הכול מסודר,
וזה קוראים לזה הטבע, בסדר?
זה בעצם הסדר של העולם כעת.
אז אנחנו בינתיים עוד לא סיימנו את היום השביעי,
ואנחנו בציפייה לאחר שזה יקרה, כן? ברור.
אבל בינתיים אנחנו ביום השביעי.
אגב, מה אנחנו עושים בכל היום השביעי הארוך הזה?
אנחנו בני אדם, מה אנחנו עושים?
אנחנו עובדים, נכון?
זה כבר 5,770 איסטון פארק וישנים שאנחנו עובדים.
למי מותר לעבוד בשבת?
לגוי.
אז אנחנו פועלים, מתפקדים כגוי של שבת
של הקדוש ברוך הוא.
בסדר?
זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא פועל כיהודי שנמצא בתוך השבת,
אנחנו פועלים כמו גוי שעושה את כל המלאכות מדעתו,
לצורך ישראל אולי,
אבל בלי שישראל שאל אותו,
אנחנו פועלים בתוך היום השביעי הזה כגויים,
כמובן?
או נגיד את זה אחרת.
עבורנו התקופה הזאת היא תקופה של חול.
כמה זמן זה ימי החול?
כמה זמן יש ימי חול בשבוע?
שישה.
כמה? שישה. אז יש לנו שישה ימי חולין,
שבהם אנחנו צריכים להשלים את המשימות של ההיסטוריה.
כמה זה יום, יום היסטורי, כלומר יום של הקדוש ברוך הוא?
אלף. אלף שנה.
אז כמה זמן ההיסטוריה צריכה להימשך?
ששת אלפים. ששת אלפים שנה. זאת אומרת, אנחנו,
היום השביעי הוא ארוך, הוא בין ששת אלפים שנה.
עכשיו זה מובן?
זה מה שאנחנו עושים בתקופה הזאת.
מה?
יש תוספת שבת, נכון.
כלומר, מאז מלחמת ששת הימים התחילה כבר תוספת שבת,
כי יש ערב שבת,
ערב בגימטריה 272, אז 272 שנה לפני סיום היום השישי הייתה מלחמת ששת הימים,
כלומר לפני סיום האלף השישי הייתה מלחמת ששת הימים, ואז אנחנו נכנסנו כבר לתוספת שבת. אפשר להריח כבר את ההכנות.
איך נאמר במסכת אבות?
היום קצר
והמלאכה מרובה.
איזה יום הוא קצר? כל הימים הם אותו דבר, לא 24 שעות.
אז איזה יום אפשר להגיד שהוא קצר?
יום שישי.
יום שישי זה היום הקצר.
המלאכה מרובה והפועלים עצלים ובעל הבית דוחק והכל מתוקן לסעודה.
כלומר, האלף השביעי של ההיסטוריה הוא כבר יהיה במסגרת של יום אחר.
כן, כלומר, אנחנו בהמתנה,
לא בהמתנה, אנחנו בפעילות, יותר נכון,
במשך ששת אלפים שנה, אנחנו כבר לקראת הסוף,
ואנחנו, אם כן, מחלקים את היום השביעי של הקדוש ברוך הוא לששת ימי מעשה שכל אחד הוא אלף שנה.
זה מובן?
מובן מה שאני אומר? טוב. יוצא שכאשר יסתיים האלף השישי,
נוכל להיכנס לאלף השביעי,
כלומר ליום השמיני.
כל יום הבריאה לתחשת אלפים שנה?
אני אדבר על משהו אחר.
אתה מעכב אותי מהמהלך.
אני שוב חוזר לדברים האלה.
שימו לב טוב-טוב שיש פה הפרש במספרים.
הקדוש ברוך הוא, במשך ששת אלפים שנה, באיזה יום הוא נמצא?
ביום השביעי.
יסתיימו הששת אלפים שנה, ניכנס לאיזה יום?
לשמיני, נכון?
ליום השמיני.
באיזה אלף יתחיל היום השמיני?
בשביעי, ברור?
כלומר, כשאנחנו נגיע לאלף השביעי,
שהוא מבחינתנו אנו כגויים של שבת, הוא יהיה שבת,
עבור הקדוש ברוך הוא זה כבר יהיה היום השמיני.
מובן?
זה ברור מה שאני אומר.
כלומר, כתוב, בינתיים זה עוד לא כתוב, אבל יבוא יום שיהיה כתוב.
ויהיו קדושים,
ויהר אלוהים כי טוב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השמיני.
בסדר, מה אתה אומר?
לא,
למה עשינו מאלף השישי זה כבר מאלף השישי, יש לי רעיון, אני אעשה ציור
אני אעשה ציור
זה ציר הזמן
זה אמור להיות סכמטי, לא לתרוס אותי על דברים אסתטיים
זה הכיוון של הזמן
כאן יש יום שאנחנו קוראים לו היום השני
בסדר?
זה הגמולות שלי, אוקיי?
יום השביעי הזה הוא אורך, כמה שנים אמרנו? ששת אלפים. ששת אלפים שנה.
זאת אומרת, אנחנו נחלק אותו לשישה חלקים.
משנת אחת עד שנת אלף זה ה...
האלף הראשון, נכון?
יש כאן שנת אלפיים, שלושת אלפים, ארבעת אלפים.
5,000 ו-6,000. האלף הזה, איך אתה קורא לו? האלף ה-6,000. בין 5,000 ל-6,000. זה האלף השישי, זה האלף שבתוכו אנחנו נמצאים. כשתגיע שנת 6,000 ניכנס לאלף ה-7,000. אם זה האלף השוויאאי, האלף השישי,
אתם מבלבלים אותי.
אם זה האלף השישי,
אז משנת ששת אלפים עד שנת שבעת אלפים זה האלף השביעי, נכון? כן, זה כבר היום השמיני.
וזה כבר ההתחלה של היום השמיני.
בסדר?
מה כל כך מסובך בזה?
איפה ההלטונות זה שזה לא היה ששת אלפים של היום השביעי? איך אני יודע שהיום השביעי הוא ששת אלפים שלנו?
פשוט מאוד. וכתוב בעשרת הדברות.
כתוב, כי ששת ימים עשה השם את השמיים ואת הארץ.
עכשיו, אם הכתוב היה רוצה לומר שזה לקח לקדוש ברוך הוא שישה ימים,
אז זה היה צריך להיות כתוב בשישה ימים,
עשה השם את השמים ואת הארץ. ככה מדברים בעברית, נכון?
כמה זמן, תוך כמה זמן עשית את זה? עשיתי את זה בשישה ימים, ככה הקדוש ברוך הוא היה צריך לענות.
אבל זה לא מה שהוא אמר.
הוא אמר ששת ימים, לא ב,
ששת ימים עשה שם את השם את הארץ.
זאת אומרת שששת ימים זה החומר שממנו עשויים השמיים והארץ.
ממה עשויים השמיים והארץ האלה?
הם עשויים מששת ימים.
זאת אומרת שזמן הקיום של שמיים וארץ אלה הוא ששת ימים.
הבנת מה שאני אומר?
מה זה יום של הקדוש ברוך הוא?
אלף שנה, איך אנחנו יודעים?
זה כתוב במפורש בפרשת בראשית, שזה אלף שנה.
הקדוש ברוך הוא אומר לאדם הראשון,
מעץ הדעת טוב או רע לא תאכל ממנו,
כי ביום אכולך ממנו מות תמות.
באיזה גיל מת אדם הראשון?
אמרנו 930. באיזה גיל מת אדם הראשון? אתה יכול לענות לי? 930. 930. זה כתוב, ביום אכולך ממנו מות תמות, אתה תמות באותו יום. איך?
930 שנה חי.
אלא האמת, הוא מת באותו יום.
לא, זה 930. לא, בתוך היום זה 930. אבל אתה יכול להגיד שזה 2000, בתוך היום זה 930. אה, אז איך אני יודע?
בוודאי, אבל הקדוש ברוך הוא הוא מרחם.
בוודאי שהוא לא ימיט אותו הרבה לפני הזמן, זה לא קצת לחיות, בתוך היום. 950 זה יום. אז 950. אז למה דווקא 930 ולא 990?
אני יכול להגיד גם שיחקרית 999 שלי, נכון?
בסדר?
אז אנחנו צריכים לעשות חשבונות, מה הוא נתן לדוד המלך, נכון?
שדוד המלך קיבל שבעים שנה וכו'.
בסדר? כלומר, מדרש אומר שהאדם הראשון יצטרך לחיות בדיוק אלף שנה.
אבל הוא ויתר, שבעים שנה נתן לדוד המלך, כי דוד המלך לא היה צריך לחיות בכלל.
בסדר? יש הרבה מה לדבר על זה.
ולכן דוד המלך אמר,
כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול.
בסדר?
אז אם כן, אנחנו יודעים שזה ששת אלפים שנה, מה הבעיה?
עכשיו,
ששת אלפים שנה האלה, הן בתוך היום השביעי של הבורא,
ואז אנחנו מבינים באיזה עולם אנחנו חיים. אנחנו חיים בעולם שבו פעולת הבריאה שבתה.
ולכן אנחנו מציינים ביום השבת את השביתה דווקא.
כמובן.
בסייעתא נשמיה, שלום כבוד הרב. כשאנו אומרים כל יום, עושה שלום ובורא את הכול,
זה בזמן הווה, לא ברא ונח. וכן מחדש בכל יום מעשה בראשית.
אנחנו לא פועלים מכוח האינרציה, אלא שהשם מחיה ומקיים. בורא הכל, כל הזמן. האם לא, כן? לא.
כלומר,
האם הקדוש ברוך הוא בורא כל הזמן? התשובה היא לא.
כיוונים כאלה מחסידות, אז אנחנו יכולים לתמיד. רגע, רגע, נא להסביר.
כן?
הקדוש ברוך הוא ברא פעם אחת.
מאז העולם התקיים.
איך אני יודע?
אני קראתי את זה בתורה.
ביום השביעי, שבת.
כתוב שהוא שבת.
שלום הרב,
האם להתבונן בפליאה על ההרמוניה שבבריאה זה סתם רגש או יכול להראות לי נוכחות אלוהית?
שובה,
ההתפלאות מהמעשה הגדול של הבריאה, ההרמוניה הקוסמית,
מפגישה אותך עם ההרמוניה הקוסמית.
כלומר, אם אני מתפעל מן הבריאה אז אני עושה את הבריאה לאלוהים.
אבל הרעיון שיש בי שברא את העולם
זה הבריאה לא מגלה לי,
היא רק מגלה לי את העוצמה האדירה שלה.
ולכן, הייתי אומר, התגובה המתבקשת
למראה פלאיות הבריאה זה הפנתאיזם,
ולא האמונה המונותאיסטית שאומרת שיש מי שאמר והיה העולם.
נאמר ככה, אנשים אומרים, אני הסתכלתי בעולם, גיליתי את אלוהים.
לא נכון.
אתה גילית את הבריאה.
עכשיו, אם גילית את אלוהים כשהסתכלת על הבריאה, זה בגלל ששמעת אל אלוהים מהדתיים.
כלומר, המסורת הדתית גילתה לך שמי שברא את העולם דיבר עם מישהו,
ומאז אנחנו מגלים אותו בבריאה.
אבל אלמלא ההתגלות,
לא היינו רואים את מי שאמר והיה העולם בעולם.
שלום רבנו.
אם היום השביעי הוא יום ארוך,
היסטורי,
שהיינו עוד צריכים להגיע אליו.
זה לא נכון.
אנחנו בו,
אנחנו לא צריכים להגיע אליו.
אולי צריך להגיע לסיומו.
איך למדו מזה שהקדוש ברוך הוא שבת ביום השבעי של השבוע?
זה לא נכון. הקדוש ברוך הוא לא שבת ביום השבעי של השבוע,
כי הקדוש ברוך הוא לא נמצא בזמן.
כלומר, לפי הקריאה שלך את התורה, משתמע שהקדוש ברוך הוא
חי עם שעון,
זה הגשמה נוראה.
כן, כאילו שששת הימים שמתוארים בתורה הם זמן.
הקדוש ברוך הוא לא נמצא בזמן.
היום השביעי הוא זמן,
אבל הקדוש ברוך הוא לא בזמן.
לכן באמת זה לא נכון לומר שהקדוש ברוך הוא שבת ביום השביעי של השבוע, אלא שאנחנו פעם בשבוע עושים יום מיוחד
כדי לזכור את זה שהקדוש ברוך הוא שובת.
אבל אנחנו כן בעצם רואים שהקדוש ברוך הוא
מנהל אותנו, אפשר להגיד את זה בזמן.
כן, אותנו הוא מנהל בזמן, אין שום בעיה.
אבל הוא לא בזמן.
ריבון של עולם הוא למעלה מהבועה הזאת.
בסדר, אנחנו גם קצווים לנו.
אנחנו, כן, אנחנו בזמן, זה אתה צודק.
זה אני מקבל, אנחנו בזמן.
אתה מקבל את זה שאנחנו בזמן? נכון, אז לא בזמן שלנו?
הקדוש ברוך הוא לא בזמן, הוא לא מוקף ממשהו.
הוא מקיף הכל, הוא מקיף את הזמן, לא הזמן מקיף אותו.
כשאני אומר שאני בזמן, זה אומר שהזמן מקיף אותי,
נכון?
אבל ריבונו של עולם הוא אין סוף,
הוא לא מוקף בכלום,
לכן הוא לא בזמן.
לא, הוא לא בזמן, הוא לא בתוך, זהו, שמת למה שעשית עכשיו,
בדיוק מה שלא צריך לעשות.
זאת אומרת, זו ההגשמה של האלוהות.
מה שנמצא בתוך הזמן שייך לעולם החומרי.
ריבונו של עולם אין לו שום בדליינד ולא שום כלום,
זה מה שאתה עושה, אתה רוצה, גילו שיש לו שעון אינסופי.
לא, זה לא שייך, הוא לא בזמן, נקודה.
השלילה הזאת, אפשר לתפוס את הנקודה בזכר, או שזו רק שלילה?
לא, ואפשר להבין את זה בשכל.
אפשר להבין את זה בשכל. אם אתה מבין, כמו שהרמב״ם אומר, שהזמן נספך אל התנועה,
והתנועה נספחת אל החומר,
אז מי שברא את החומר לא יכול להיות בזמן. בדיע עצמו שהזמן נספח אל התנועה אתה יכול להבין בשכל? זה דבר ניסיוני, אנחנו רואים.
הרב, אבל אדם הראשון עשה תשובה,
אז למה לומר שמת בשל החטא?
מי אמר שהתשובה מצילה אותו מן המוות?
שלום הרב, בוקר טוב. האם בעתיד הדרך שבה סופרים שבועות וחודשים תשתנה?
אם כן, מה משמעות נוסח התפייה שלנו, ומדוע תיקנו לנו לומר דבר שלא נכון?
אה, לגבי מחדש בטובו וכל יום תמים עשי מרשים? לא.
או, זה צריך להבין את זה במאפיינים אחרים לגמרי. עיין בספר נפש החיים לרבינו חיים וולוז'ין, שמסביר שמחדש בכל יום תלמיד מעשי בראשית. אין הכוונה לטבע, אלא לצירופי השמות שמתוכה ההוויה משתלשלת. זאת אומרת, נגיד את זה בשפה יותר פשוטה,
המוטיבציה של הבורא לברוא את העולם היא מוטיבציה אחרת בכל רגע ורגע.
זה הכוונה. זה נקרא צירופי שמות, ששם סדרי שמות הוויה וכולי, הכול מסתדר מחדש כל רגע ורגע.
כל, כמו אלף ושמונים פעם בשער.
זהו, כן?
שם, שאני רוצה להגיד משהו, כן? אתה הצבעת. מה זאת אומרת מתוך ש...
שאברהם אבינו הסתכל על ההלכה ומתוך הבריאה, או שהוא הגיע לבורא ולא היה לו מסורת?
רגע, רגע, רגע, רגע, אמרת שני דברים.
שאלת מה זה שאברהם אבינו הסתכל על השמש ועל הירח,
אחר כך הוספת,
זה אומר שמתוך הבריאה הוא הגיע לבורא ולא מתוך מסורת.
עד כאן שני דבריך.
אז בואו נגיד על שני הדברים.
זה שאברהם אבינו הסתכל על השמש ועל הירח,
זה באמת אומר שהוא הסתכל על השמש ועל הירח.
זה בסדר להסתכל על השמש ועל הירח.
מה עשה אברהם כשהוא הסתכל על השמש?
הוא עד כל כך התפעל מזה שהוא סבר שהשמש הוא האלוה,
לא הבורא, האלוה.
כלומר שלא ראוי לעבוד, שהכל תלוי בו וכו'.
ראה שהשמש שוקעת והירח עלה,
אמר, הירח זה האלוה.
באו עננים, כיסו את הירח, אמר, העננים הם האלוה.
באה רוח פיזרה את העננים,
אמר, הרוח הוא האלוה.
הסתכל בתוך עצמו וראה שיש בו רוח,
ונשאר נבוך.
ואמר,
אפשר בירה זו,
ולא מנהיג.
כלומר, למה הגיע אברהם אבינו מתוך ההסתכלות הזאת?
בספק.
כלומר, הוא הגיע למבוכה.
ואז נוצר בתוך ההכרה שלו
מקום ריק.
ואז מה כתוב בהמשך של המדרש?
הציץ עליו בעל הבירה,
ואמר לו, אני הוא בעל הבירה.
כלומר, אברהם לא הגיע למסקנה,
אם כן, X שווה יש אלוהים,
מה שהיה להוכיח.
כלומר, לא אברהם יצר את האלוהים שלו.
אלא אברהם יצר את האפשרות לאלוהים לבוא אליו,
כי הוא פתח בקרבו חלל חדש בהכרה.
מובן מה שאני אומר?
יש. זה מאוד חשוב. כלומר, אברהם לא היה מגיע למציאות השם אלמלא שהשם נגלה אליו.
אז יש מיאט להתעורר ולהביאה לדף הפרדליים?
אה, אנחנו, שכבר אנחנו נביאים או בני נביאים,
אבותינו היו נביאים,
אז אנחנו כבר יודעים.
לכן, דרך ההתפעלות מן הבריאה, מההדה של הבריאה, אנחנו מכירים את מי שאמר והיה העולם.
לכן, יש לנו ברכות כשאנחנו רואים הרים גבוהים או את הים או כל מיני דברים פלאיים בבריאה. אנחנו אומרים, עושה מעשה בראשית.
תודה.
בבקשה.
אם אנחנו לא נתייחס רק לימה שתהיו בריאה,
אז למה אמרת,
והבנתי נכון,
שהימים הערב השלישי הם לא מסגרת בזמן.
מה הם מוסיפים לנו, החלוקה לימים?
אז בשביל מה כל החלוקה לימים ומה זה אומר?
ומה זה משנה ביותר מדי? אתה צודק, זו שאלה שחייבים לדון בה.
לשם זה הוקם השיעור על ספר בראשית בימי ראשון בערב במכון מאיר.
והיה כבר אחד השבוע,
ובעזרת השם היא עוד.
כן.
זה אומר שעוד 230 שנה היא היבאת מיתה שלישית?
לא.
אמרת שבשיעור אחר שיום שמי זה בית המדע השלישי.
לא אמרתי את זה.
כן.
לא, לא רוצה להגיד, נגיד, אני נשאר לך לרדת מה... למה אתה רוצה?
אני רוצה לשאול שאלה פשוטה. אתה לא מפתיע כמובן שאחרי ששתפים שלנו, של הזמן, לפי הזמן שלנו, כאילו, ששתפים שלנו... זה תלמוד, זה תלמוד ערוך, זה לא אני הבטחתי.
אמר רב קטינה, שיטה אלפי שניה ועלמה, ואחד חרוב וכולי, מה, מה...
זה לא במדרש, אני גם אסיים.
אז מה?
זה לא חישוב קצים בכלל.
זה חישוב קצים, מה שעשיתי עכשיו? כן. זה נוכל לא חישוב קצים.
למה לא? למה לא? כי לחשב את הקץ, הכוונה היא לחשב מתי יבוא המשיח.
מה המשמעות שלנו לעבור ליום השמיני, של לבריאה?
מה המשמעות של לעבור ליום השמיני? זה הכוונה לסיים את המשימות של היום השביעי.
מה זה אומר לנו? מה נעשה?
להיות קדושים.
זה מה ש... מה? מה זה אומר עכשיו? מה התבנית של עם ישראל להשתנה בעוד 230 שנה?
מה התבנית של עם ישראל להשתנה בעוד 230 שנה?
אנחנו נהיה כבר אחרי כל המשימה ההיסטורית של...
זה המשמעות של משיח, לא?
לא. צריך להיות אמיתי? לא.
לא, אתה מערבב בין שני דברים.
המשיח זה תהליך מדיני-פוליטי.
כלומר, אתה מעמיד מלך מבית דוד.
יש לו מספר משימות והוא מבצע אותן. זה המשיח.
זה הכול.
הוא נתחיל בכל מה שנתי אחרי זה. ודאי שנהיה אחרי זה, אבל זה לא חישוב קיצים. לא אמרתי לך מתי המשיח יבוא.
זאת אומרת, אתה מבטיח למה שהוא עדיין שלו. סליחה, האם כבודו ראה פעם לפחות את הכריכה החיצונית של הספר נצח ישראל?
כן.
אני הסתכלתי גם בתוך הכריכה.
בתוך הכריכה יש שם פרק שאומר שאסור לחשב קיצים.
ויש גם עוד פרק שאומר שכל הסיפור הזה נגמר תוך ששת אלפים שנה.
אז עכשיו כנראה שהמהר"ל ייפרג לא חשב שהפרק ההוא סותר את הפרק ההוא.
אני שואל שאלה מעשית לגמרי. אני מכיר את המהר"ל,
היו הראשונים שגם חישבו את הגט שלנו משיח ואת ה... אבל אני לא דיברתי עכשיו על חישוב קיצים.
אתה רוצה, אני אעשה לך חישוב קיצי בבקשה, זה לא נוסף. לא משנה, אתה לא אומר עכשיו שהמשיח יבוא ביום פלוני. זאת אומרת שמה שבטוח עד 200-30 שנה הוא כבר פה אחרי כל המשימות. זה מה שאתה אומר. לא יודע, נו, זו שאלה. אה, זאת שאלה. זאת אומרת, הניל שלך בטוח יהיה אחרי המשיח.
אני לא יודע בדיוק...
הבן של הניל, הוא בסדר. משהו מהאזור.
מה זה יום השביעי?
מה זה יום השביעי? אני עוד לא יודע מה זה יום השביעי.
לאט לאט.
כן, עכשיו,
אני רוצה להתעסק פה בשאלה שהיא מאוד חשובה לי, לא בזה ביום השמיני, כי את זה אני יכול להשאיר לשיעור על ספר בראשית.
אני רוצה להבין למה זה כזה חשוב לדעת שהעולם נברא.
כלומר, אם תשימו לב, המאמצים העיקריים של לוח השנה העברי זה לשמר את הידיעה הזאת שהעולם נברא.
הרבה יותר מאשר יציאת מצרים.
הרי כל שבוע אנחנו עושים שבת.
כל שבוע.
וכל שבוע צריך להביא מישהו למכון ולדאוג שהתלמידים יישארו ושיירשמו בתחילת השבוע לחדר האוכל כדי שנתארגן עם המטבח והכול. כל שבוע.
אז מה זה כל כך חשוב?
התשובה היא שאם אנחנו לא מניחים שהעולם נברא,
אנחנו נוטלים את יסוד החופש מן העולם.
אני רוצה להסביר.
אם העולם קדמון,
אז זה אומר שהטבע זה הדבר הקבוע ועומד.
זה לא זז.
ואז אם זה לא זז, יוצא שיש חוקיות ברזל,
שהיא-היא הקובעת את גורלו של העולם ושל האדם,
ואז בעצם אתה לא באמת בן חורין.
מה שאין כן,
אם אתה אומר שהעולם נברא,
האקט של הבריאה הוא אקט של חירות.
ואז יש אפשרות של חדירה, של משהו מן החירות הזאת גם לתוך הבריאה.
ואז יש אפשרות שהאדם יהיה בן חורין.
כן?
אני קצת לא מבין למה אנחנו צריכים את הבריאה כדי להגיד שהאדם הוא בן חורין. הרי אנחנו גם אומרים שהקדוש ברוך הוא הוא בן חורין.
ואני לא חושב שאנחנו צריכים להגיד שהקדוש ברוך הוא בן חורין,
כי לדעת שהקדוש ברוך הוא בן חורין,
לעשות מה שהוא רוצה בעולם.
אנחנו מבינים מה אני שאין. הבנתי. זאת אומרת, אתה אומר, הקדוש ברוך הוא בן חורין והוא קדמון.
נכון.
אבל הוא קדמון למעלה מכל חוקיות.
זאת אומרת, כשאתה אומר על הקדוש שהוא קדמון, זה על דרך ההשאלה.
זה לא קדמון במובן שאתה מייחס לעולם.
זאת אומרת, מאחר שריבונו של עולם הוא למעלה מכל חוק,
אז הוא גם בן חורין, אפשר לומר. הוא בעל חורין, אף חורין.
אפשר להגיד בן חורין, הוא אף חורין.
כן.
במובן ראשון. כלומר, מובטאית התשובה של הרב, אחר והטבע מצד עצמו יש לו חוקים,
אז אם הייתי אומר שהוא קדמון,
אז כל מה שהבטוח לא בבואה בבואה בבואה. נכון. או היה אפשר לתאר את החירות בתור בואה קטנה.
זאת אומרת, בתפיסה נגיד הקדמונית של היוונים,
העולם כולו נתון לחוקיות חוץ מן האדם,
שהאדם הוא בן חורין.
אבל הוא קטן.
מה גובר בסופו של דבר החוק?
כלומר, אנחנו איזה משהו חריג בתוך עולם של חוקיות.
זה עניין מה שאני אומר? כן.
אז להיות חריג בתוך עולם של חוקיות זה אומר שבסוף של דבר מה שינצח זה הטבע.
כלומר, אתה תבנה תרבויות
שיחזיקו מעמד אלף שנה, אלפיים, ארבעת אלפים שנה,
אבל בעוד מאה אלף שנה כל זה יחרב.
כלומר, לא יזכרו אותך בכלל, לא יספרו אותך.
אתה יודע, זה משהו נורא, התפיסה המטריאליסטית אותי, או על כל פנים, הטבעית שרואה את האדם
כאיזה מין בועה של חירות בתוך עולם של חוקיות,
מראה את האדם בכל חולשתו.
אין משמעות בעצם לחירות שלי. דרך אגב, התפיסה היוונית היא לא דטרמיניסטית?
התפיסה היוונית הייתה דטרמיניסטית ביחס לטבע, לא ביחס לאדם.
כלומר, זה מעניין.
היוונים הכלמונים האמינו שאדם הוא בן חורין,
אבל החירות הזאת היא חסרת משמעות בגדול.
היא בעלית משמעות במיקרו.
לפי זה גם נשאלת השאלה, מה המשמעות של המוסר?
אם אתה אומר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
אז העולם כולו הוא תולדה של מעשה מוסרי.
יש מישהו שהחליט להעניק את הקיום למישהו אחר מחוץ לו.
קוראים למעשה הזה חסד.
אבל אם אתה אומר שהיחס בין האלוהים לבין העולם הוא יחס אוטומטי,
יוצא שהמוסר הוא לא ראשוני בעולם.
זה רק איזו המצאה של האדם.
זה טריק של החלשים, המוסר, אבל באמת זה לא רציני.
בסדר?
כאילו לאדם יש איזשהו מרחב פעולה שהוא יכול לזוז בו, אבל הוא לא באמת משפיע עלינו. כן, זה כמו איזה עכבר כזה בתוך מכונה, עם הגלגל הזה ש...
יש גלגל כזה, יש עכבר שכל הזמן מזיז אותו, אבל עובדים על העכבר המסכן הזה.
כן?
מה שאין כאן, אם אתה אומר שהעולם נברא,
זה אומר שהעולם כולו בנוי על יסוד המוסר,
ושהמוסר זה רציני, אם ככה.
אני אסביר למה אני מתכוון. ניקח למשל
שני בני אדם, אחד יהודי ואחד יווני,
יושבים על ספסל בשדרות המאירי.
איזה מי מפורס שדרות המאירי?
כן. זה פה.
יושבים בשדרות המאירי, היווני והיהודי,
עובר מולם צדיק.
הצדיק מחליק על קליפת בננה ושובר את הרגל.
מה היהודי אומר?
איך זה יכול להיות?
הוא צדיק ורע לו.
זה לא יכול להיות, זה קושייה.
היווני אומר,
אתה לא מבין שום דבר, הוא מוציא פנקס,
כותב, חוק,
כל המחליק על קליפת בננה בזווית נתונה שובר את רגלו.
חוק של הטבע.
מה אתה רוצה, זה הטבע.
השאלה היא, מי צודק?
כלומר, מהי הנחת היסוד מאחורי כל אחד מהנאומים האלה?
השיח של היווני זה הנחת יסוד,
זה שהעולם מנוהל באופן של חוקיות.
המוסר הוא מקרה.
לעומת היהודי, שסובר שהעולם בכללו, כולל חוקות הטבע והגרביטציה,
זה קודם כל מוסרי.
אז אם כן יש קושייה, איך הוא שבר את הרגל, כמובן?
אז כל זה תלוי באמונת הבריאה.
רגע, רגע, יש פה כמה שאלות.
הרב, אז האדם צריך לשאוף לחיות מחוץ לזמן או בתוך הזמן, כי אז ידמה לבורא?
אתה לא צריך לשאוף לשום דבר, אתה חי בזמן.
שלום רבנו.
אם כן, למה יש קדושה ממשית ביום השבת,
שבת בראשית,
אם זהו סך הכל ציון או אזכרה
ליום השביעי שבו שובת הבורא?
הבנתם את השאלה?
השאלה היא יפה. הוא אומר ככה:
אם אנחנו הולכים לפי השיטה שהקדוש ברוך הוא,
הוא שבת ביום שבת,
ולכן עכשיו כל שבעה ימים יש שבת,
כי זה בדיוק שבעת ימים, זה שביעיות מדויקות של ימים מאז בריאת העולם,
אז אני מבין שיש קדושה.
אבל לפי מה שאתה אומר, הרב שרקי, שבעצם הקדוש ברוך הוא הוא לא בזמן,
ואנחנו רק כל שבעה ימים עושים אזכור לזה שהקדוש ברוך הוא שובת, אז למה יש קדושה ממשית
ביום השביעי של השבוע?
מובנת השאלה שלו?
הבנתי את השאלה שלך נכון, נכון? כן, תודה.
התשובה,
הקדושה של השבת,
נגיד ככה, הייתה יכולה באופן עקרוני,
אני אגיד משהו קצת מסוכן, אני חושב שזה אמיתי,
הקדושה של השבת הייתה יכולה להיות ביום אחר,
אבל מה נעשה שבני ישראל,
התחיל לרדת להם המן ביום שבו הוא ירד,
והוא פסק אחרי שישה ימים,
ואז נקבע להם השבת באותו יום.
כמובן מה שאני אומר.
הרי יש הלכה.
הלכה היא שאדם שנמצא במדבר ולא יודע מתי שבת, מה הוא עושה?
סופר שישה ימים. סופר שישה ימים ועושה שבת.
אולי הוא באופסייד ביחס לכל האנושות.
אולי כל האנושות עושה את השבת בשלושה ימים אחריו,
אבל הוא, כיוון שהוא לבד במדבר,
ההלכה היא שהוא עושה שישה ימים לחול,
יום אחד שבת. שישה ימים לחול, יום אחד שבת.
עד שיגיע ליישוב.
אתם מכירים מישהו שזה קרה לו?
אני מכיר מישהו שזה קרה לו.
מה?
מי שם במדבר?
מי?
לא שמעתי.
יפה, עם ישראל במדבר. היה אחד כזה.
עם ישראל היה במדבר,
לא ידע עד מתי שבת, התחיל לספור שישה ימים, וזה היה שבת.
כי הם לא ידעו מה זה שבת בכלל.
לא ידעו מה זה שבת בכלל.
אלא מה?
אמרו, אנחנו רעבים. משה, נגמר לנו האוכל. יש לך משהו? הוא אומר, אל תדאגו. מחר בוקר אני מביא לכם מן.
בסדר, ואז היה שישה ימים. מה היפויות שבגלל זה הפנינו את זה ראש השנה ב... לא, לא, לא קשור לזה.
בסדר, עכשיו אני רוצה פה לחזור לנושא.
יוצא לפי זה שבריאת העולם היא עקרונית אם אנחנו רוצים לבנות עולם של מוסר ועולם של חופש.
הרב עדיין לא הבנתי למה חופש.
אני אסביר.
הבנת למה מוסר ולא הבנת למה חופש? אני אסביר.
המעשה של הבריאה זה מעשה רצוני או הכרחי?
רצוני, נכון?
כלומר, הקב"ה לא היה חייב לברוא את העולם,
והוא ברא.
זאת אומרת, במעשה הזה באה לידי ביטוי החירות האלוהית.
בסדר?
אז אם דווקא בשורש כל המציאות עומדת חירות,
זה סימן שהחירות זה דבר רציני, זה ממשי, זה קיים.
אז אין מניעה שמשהו מהחירות הזאת יחדור לתוך הבריאה.
ואז זה מסביר מדוע יש לנו יצור אחד לפחות שהוא בן-חורין, האדם.
כלומר, החירות שלנו היא המשך של החירות של הבורא.
מה זה, אם העולם היה חוקי כמו שהיוונים אומרים?
אם העולם היה חוקי, כמו שהיוונים אומרים,
לא היה לנו הסבר מאיפה נשאבת החירות.
כלומר, אם יש לך מערכת שהיא לגמרי הכרחית, לגמרי דטרמיניסטית,
אז לא ייתכן שבתוכה יופיע משהו שלא תלוי במערכת.
זה לא מובן מה שאני אומר.
אם יש לך משחק שעשוי מקוביות, אתה יודע, המשחק הזה של הקובייה ההונגרית,
והכול מלא בקוביות, נכון? זו קובייה שעשויה מקוביות.
אז כיוון שכל החלל תפוס, אתה לא יכול להכניס עוד קובייה.
אי אפשר, זה תפוס.
אותו דבר, אם העולם כל-כולו חוקים,
לא ייתכן שבתוך העולם תהיה בועה
של יצור אחד שהוא בן-חורין, בסדר?
כי אין לו מאיפה לשאוב את החירות הזאת.
אוקיי, ולמה חשוב לנו לדעת שאנחנו חופשיים?
למה זה חשוב לדעת שאנחנו חופשיים?
אתה שואל. שאלה יפה, נכון?
תשובה.
אם אנחנו לא חופשיים, אין משמעות למוסר.
כי המוסר הוא רק במקום שבו אני יכול לבחור בין טוב לבין רע.
אבל, למשל,
כשהגשם מגדל את החיטה, זה לא מעשה מוסרי.
לא מגיע יישר כוח לגשם על זה שהוא מגדל את החיטה.
לא מגיע שום גינוי להר געש על זה שהוא קובר אלפי אנשים תחת האפר.
כי זאת פעולה מוכרחת.
אתה יכול לדבר על מוסר רק במקום שבו יש חירות.
לכן אפשר לומר, בלי השבת
לא היינו זוכרים את זה שאנחנו בנכורין באמת.
לא היינו זוכרים את זה שהמוסר זה רציני.
לכן אם אנחנו רוצים שהטוב ינצח בעולם,
מה הדבר הראשון שצריך לעשות?
לשמור שבת, פשוט.
כן. עכשיו, זה מסביר לכם מה שאומר הרמב״ם
בספר מורה נבוכים,
שיסוד בריאת העולם הוא כל כך חשוב,
שבגלל זה אדון הנביאים הרג מחלל שבת.
כן?
הרי יש הרבה מצוות בתורה שכתוב שמי שעושה כך וכך חייב מיתה.
אבל לא מצאנו כל כך הרבה כאלה, חוץ מהמקלל,
והמקושש זה חילול שבת.
חוץ מהמקושש, לא מצאנו עוד הרבה מצוות שמשה אישית דאג להרוג מישהו.
אז כנראה שזה מאוד מאוד חשוב.
אם היה צריך שמשה אישית ידאג להרוג מחלל שבת,
זה בא להסביר לך עד כמה שזה מהותי ועקרוני לכל התורה כולה.
כך אומר הרמב״ם, במובן?
עכשיו אני מסביר, מה כל כך מהותי?
החירות והמוסר, כן.
דווקא, אם לא הייתה לי מסורת שבאמת השם נגלה אליה בהר סיני,
אז הרבה יותר הגיוני הגישה היוונית. אתה רואה, כי אנחנו רואים כל היום את הגישה היוונית בעולם.
אתה רואה צדיק ורד רוקו הימין בעצמא וזה, ואנחנו כל הזמן נדחקים ונתחיל להסביר. יפה, אתה חוזר בדיוק למה שאני אמרתי בתחילת השיעור.
שאלמלא ההתגלות, לא היינו יודעים שיש לעולם בורד.
לא, אבל אז השאלה שלי היא כזאת,
זה שמעתי בכמה שיעורים חזר על הנקודה הזאת,
אבל אז עוד פעם, אז למה השבת קצת? כי אולי ההתגלות זו הנקודה החשובה שצריך להזכיר כל הזמן,
שהיא זאת שמזכירה לי שיש לי את החופש לפעול ושהעולם הוא מוסרי ולא בריאת העולם.
ההתגלות, אתה צודק, ההתגלות היא זו שייסדה את השבת.
שימי לב, מה היה התוכן של ההתגלות?
אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים,
אם לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי לא תישא את שם השם אלוהיך לשער, זכור את יום השבת.
נכון?
זאת אומרת, זה בדיוק מה שזה בא לעשות. כלומר, כדי לקבוע את הזכר של התוכן של ההתגלות, צריך את יום השבת.
מאיפה בעצם כן החופש שלנו לבועה הזאת?
מאיפה באה החירות שלנו?
אז לפי זה החירות שלנו היא יניקה מן החירות שיש לאלוהים.
האלוה הוא בעצמו חופשי? אנחנו כן בסוף אנחנו צריכים ליצור את הבועה הזאת בתוך ה... לא, אצלנו זה לא בועה.
זה ערובה.
יש הבדל.
ולפי היוונים, החירות האנושית היא בועה. בתוך עולם שכל-כולו חוקיות, יש בועה מוזרה, בלתי מוסברת,
של חירות אנושית.
לפי מה שאנחנו מסבירים, זה בכלל לא בועה, זה ערובה.
יש לנו קשר ישיר אל החירות האלוהית. החירות האלוהית היא חודרת והופכת להיות החירות האנושית.
זה משהו אחר לגמרי.
לכן אומר הכתוב במזמור שאומרים ביום שלישי,
אני אמרתי, אלוהים אתם ובני העליון כולכם.
כלומר, יש משהו אלוהי באדם.
היכולת הזו להיות בן חורין. על זה נקרא שהוא בצלם אלוהים.
בסדר?
כן?
היממה השנייה ביום השביעי הוא יום ראשון שלנו?
ה-1000 השני ביום השביעי זה לא היממה השנייה ביום השביעי.
אתה מתכוון לקטע הזה?
אנחנו יודעים שהתחילו יום השביעי, נכון?
היום השביעי התחיל לפני חמשת אלפים שבע מאות שבעים לסתום פארק וישן.
נכון. עכשיו,
איך שהיה ערב בוקר, כאילו שנגמר כל יום, מתי ערב בוקר?
לא היום השביעי, יממה, 24 שעות. על מה אתה מדבר?
על תחילת היום השביעי.
כאן? כן. נו, מה אתה רוצה לעשות? אחרי יממה, זה היה יום ראשון?
אחרי יממה,
היה עוד יום.
זה יום ראשון? היה.
לא יודע איזה יום זה היה.
איך אני עוד יכול לדעת?
אז השבת הזאת שאנחנו חורגים זה זכר ממה שהיה במדבר?
נכון, אנחנו חורגים את זכר ממה שהיה במדבר, בסדר? ומה הסיבה שראש השנה אף פעם לא יוצא בשבת?
ראש השנה אף פעם לא יוצא בשבת?
כי ככה נקבעו כללי הלוח העברי לפני 1400 שנה בערך.
לפני כן זה יכול היה לקרות.
בסדר?
למה הם שימעו ככה?
למה קבעו ככה? יש לזה כמה סיבות.
אחת הסיבות זה כדי שלא יתעפשו הירקות.
זאת אומרת, כי אם זה היה קורה,
אז יוצא שיום כיפור היה יכול לצאת או ביום שישי או ביום ראשון,
ואנחנו לא מעוניינים שזה יקרה,
כי מה יקרה לירקות? כשהירקות יתקלקלו, לא היו מקררים באותם הימים.
זה נשמע מצחיק, נכון? אבל זה כתוב מפורש במקורות.
עכשיו השאלה, האם הסיפור הזה, שכדי שלא יתעפשו הירקות, יתכוונו ברצינות או לא?
אני טוען שלא,
ויש שיש סיבה סודית בדבר הזה.
כן? אז כשנלמד על ראש השנה, אולי נעסוק בזה. בסדר?
כן, בבקשה.
אתה רוצה שבעצם כל הימים של השבוע זה לא באמת ימים זה זכר למעשה בראשית, אלא זה ימים שהם פשוט זכר ליעילה של אמן.
נכון.
אלא מה?
שדרך הימים שהם זכר לירידה של המן, רטרואקטיבית מתברר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. הרי בואו נראה בדיוק איך כתוב בעשרת הדיברות:
זכור את יום השבת לקדשו.
מה זה זכור?
אני לא יכול לזכור דבר שאני לא מכיר.
אלא מה?
לפני מעמד הר סיני כבר היה להם שבת זכר למן.
לכן אומר הכתוב,
זכור את יום השבת שאתה כבר חוגג מזה שלושה שבועות,
ואתה כבר מציין אותו לפני שלושה שבועות,
ועכשיו לקדשו,
כי ששת ימים עשה השם את השם מבית הארץ.
כלומר, רטרואקטיבית, דרך השבת הזאת שקיבלנו במן, מתברר לנו שהשם ברא את העולם.
כלומר, הרב אומר שבעצם הסיבה שהמן ירד ביום בשביעי, זה נובע מהעניין של... בוודאי, אבל רק בהר סיני נתגלה לנו שהמן ירד בתאריך ההוא כי הוא באמת זכר למעשה בראשית.
עד אז לא ידענו.
אגב, אבל המסורת של שבוע הייתה ידועה שם לפני יציאת מצרים.
מצרים, נכון. אצל הבבלים, נכון. אנחנו רואים שכל העולם בעצם סופר שבוע.
היום כל העולם סופר שבוע.
אבל דווקא אצל הבבלים הייתה להם חלוקה של מה שנקרא יום השופתו.
שופתו זה כמו שבת,
אבל לפי הימים בחודש, כלומר היום השביעי,
ה-14, ה-21 וה-28 בחודש.
ככה הם היו מציינים.
לא קשור לשבוע שלנו.
בסדר?
טוב, עד כאן להיום,
שלום. בשבוע הבא בעזרת השם אנחנו נעסוק בטעמי המצוות.
