ואנחנו ממשיכים בלימודנו החשוב בנושאים במחשבת ישראל.
הנושא היום יהיה ההמשך של הנושא של השבוע שעבר.
אגב, אם
תלמידים מעוניינים שנושאים מיוחדים יידונו במסגרת השיעור של יום שלישי,
אז נא לידיה,
אנחנו נבחן מתי לשבץ את הנושאים המבוקשים,
במידה שיהיה בהם עניין לציבור.
בכל מקרה,
היום אנחנו נעסוק במשהו בהמשך של השיעור הקודם. בשיעור הקודם עסקנו ביחסים בין אמונה ומדע,
ועסקנו באופן כללי בקביעת מערכת היחסים בין התורה לבין המדע,
והייתי רוצה היום להתייחס לסוגיה ספציפית,
שאף על פי שלכאורה התשובה אליה, אם יצטער שפשוט לא יצא לנו,
הסוגיה הספציפית, תורת האבולוציה.
אף על פי העקרונות שדנו בהם בשיעור הקודם, קצת הזכרנו במפורש שתורת האבולוציה לכאורה אין מה לדון, בכל זאת יש כמה פרטים חשובים שהייתי רוצה לטפל בהם.
לפי מה שאמרנו בלימוד הקודם,
אין שום צורך להתמודד עם תורת האבולוציה.
כלומר, אין צורך לא להתאים את התורה אל האבולוציה,
וגם לא לאנגיד את התורה אל תורת האבולוציה.
מסיבה פשוטה,
תורת האבולוציה, התיאוריה האבולוציונית,
זו של צ'ארלס דאווין בעיקר,
עניינה לתאר את התפקוד של הופעת החיים על פני האדמה,
ואילו התורה אינה עוסקת בשאלה הזאת בכלל.
את השאלה הזאת, כיצד החיים הופיעו על פני האדמה, את התורה זה לא מעניין.
מה שהתורה מדברת עליו זה על מהות הופעת החיים.
איך החיים במובן הערכי מופיעים על פני האדמה, זה מה שמעניין את התורה.
לכן, האם אנחנו קוף משוכלל,
או שמא אנחנו חתיכת בוט מאורגן?
את השאלה הזאת התורה לא רוצה להכריע בה, בשאלה הזאת אין התורה רוצה להכריע,
משום שזה לא הנושא שלה.
בסדר?
כך שמאופן מוחלט אין לנו פה בעיה.
אבל, מה? מה אתה רוצה?
סתם, בגלל זה.
בהקשר של השולח הזה, בוא תמיד
להעמיד לדברים שאומרים אותי, להגיד שאנחנו לא...
סוף סוף אתה לא יכול... אי אפשר לנתק לגמרי. אתה חייב להגיד שלשאלה אם אדם היה בוץ או קוף, יש משמעות מוסרית בתפקיד של האדם.
אתה אומר שיש משמעות מוסרית לשאלה אם האדם התחיל מקוף או מבוץ.
אני אגיד לך משהו שפעם שמעתי מי שאמר,
מה שחשוב זה לא מהיכן באנו,
אלא אם יצאנו מזה.
כן?
העיקר שיצאנו מזה.
העובדה שיש לך נשמה היא עובדה מכרעת.
העובדה שיש לי נשמה היא עובדה מכרעת. מה זה משנה אם הנשמה הזאת מופיעה על ידי בוץ,
על ידי קוף, באופן הדרגתי או באופן פתאומי?
אין לזה שום השלכה מוסרית. אם התורה הייתה עסקה בזה, אז כנראה שהיא... מי הוא האדם? מאין באת?
מאין באתי? אז זה כתוב בתורה.
כתוב בתורה, מאין באתי.
כתוב שאני עפר מן האדמה.
השאלה, איך אני עפר מן האדמה? אתה יכול לעשות פרדוקס בנפש, תגיד, אתה יכול. רגע, רגע, רגע, יש לי שאלה.
אנחנו, אתה ואני, לא נולדנו מן העפר, נולדנו מן ההורים, נכון?
והאופן שבו הורים מביאים ילדים לעולם,
עד אמצע המאה ה-20 אף אחד לא הבין איך זה מתפקד.
אף אחד לא הבין.
היו כל מיני תיאוריות מטופשות,
עד שמישהו גילה את ה-DNA, בסדר?
האם בזה שגילו את ה-DNA,
או זה שלפני כן לא ידעו על ה-DNA,
יש לזה השלכה מוסרית,
או לא.
למשל העניין של בוץ או קוף, זאת השאלה. זה מה שאני עושה. זה מה שאומרים לי. ממילא, כשאתה אומר שאדם נולד מבוץ או קוף,
אז זה בעצם גם משמעות מחלת, איך האדם מסתכל על עצמו. בוא נראה, בסדר. אני רוצה קצת להעמיק בכיוון שלך, רק רגע.
אם אני אומר שאדם בא מקוף,
מה ההשלכה של זה?
אני אגיד לך, אז אני חשבתי, אז אני חשבתי, אני אגיד לך.
אם האדם בא מן הקוף, או ממשהו שדומה לקוף,
יש לזה משהו נפלא.
זה אומר שיש קשר של ידידות,
של משפחה, בינינו לבין בעלי חיים.
כלומר, זה מבסס את הסולידריות בינינו לבין העולם החי.
לעומת זה, אם אדי בא מן הבוץ,
אין סולידריות כזאת.
אני באתי ישירות מן האדמה,
הקוף בא לו ממקום אחר, אין קשר של משפחה בינינו,
ומבחינתי זר.
הנה, את רואה? דוגמא של השלכה מוסרית.
התשובה היא שזה לא נכון.
בגלל שגם אם לא תמצא את הסולידריות של האדם עם הקוף מצד המקור הגנטי,
אתה תמצא את הסולידריות הזאת בתחום אחר,
בתחום האקולוגי.
כלומר, מה שחשוב לנו זה לדעת שיש קשר בינינו לבין בעלי החיים.
מהות הקשר היא פחות חשובה.
אני רוצה לשאול שאלה בצורה הפוכה בגלל זה. הבנת אותי או לא? כן.
יש היגיון מה שאני אומר לו? בכל זאת, משהו.
אני אשאל את זה הפוך, זאת אומרת, אם אנחנו נגיד שבחינת התורה אדם הוא בא מהעפר,
אתה לא יכול להציג לו פרדוקס בנפש מבחינה מוסרית את הטבות המאפר,
אבל מבחינה פיזולוגית אתה באת מהקוף. למה לא? למה לא? כי זה לא מסתדר. למה לא? אני אגיד לך משהו. האדם לא טובעת מאדם פרדוקס. לא, זה לא פרדוקס, זה שני מישורים. זה כמו שלמשל,
אני אמרתי את זה גם בשיעור הקודם,
אני מכיר אסטרונום ששאל אותי מתי השקיעה,
כדי להתפלל מנחה.
ואני לא צעקתי עליו שהוא חי בפרדוקס,
בגלל שהוא יודע כאסטרונום שאין שקיעה,
שאין דבר כזה שהשמש שוקעת.
בסדר?
כן, אתה כבר אומר ששתי תשובות נכונות.
לא, כי הוא, כשהוא שואל מתי השקיעה, זה מבחינה מסוימת, במישור מסוים,
וכשהוא שואל את עצמו על תנועת הכוכבים, זה במישור אחר, זה בתחום המדעי.
לכן הוא לא חי בפרדוקס, הוא חי בשני מישורים, זה משהו אחר.
אני גם הבן של אבי, וגם האח של אחי, וגם האבא של בני, וגם הבעל של אשתי.
אתה רואה, אני חי בפרדוקס,
אני ארבעה דברים בבת אחת.
וגם אני התלמיד של הרב שלי, וגם אני האזרח של המדינה שלי.
אתה שמת לב באיזה מתח קיומי אני חי?
לא, זה לא מתח קיומי, זה בחינות שונות של אותה זהות.
ולכן,
האמירה שהאדם בא מנעפר היא משמעותית.
האמירה שאדם בא מן הקוף אף היא משמעותית.
השאלה היא, מה היא באה ללמד אותי? זאת אומרת, במידה ותאוריית האבולוציה נכונה, או אפילו אם היא לא נכונה,
עצם זה שהיא התעוררה בעולם, מה זה בא ללמד אותי? זה מה שרציתי לדון בו. כן, בבקשה. אפשר להגיד שפשוט התורה קפצה שלבים,
שבסופו של דבר הקוף,
החיים לפידם הוא אינה חברה. זאת אומרת, שיכול להיות שהתורה קפצה מה קורה. כן, אפשר גם את זה להגיד, שהתורה קפצה שלבים. זאת אומרת, זה באמת מתחיל מנה עפר,
אבל התורה דילגה לכל השרשרת שעוברת דרך בעלי החיים עד האדם,
אבל זה שוב ניסיון של מדעיזציה של התורה.
וזה, יש לי רטייה עקרונית מן הכיוון הזה. אף על פי שזה הכיוון של פרופסור נתן אביעזר בספרו בראשית ברא,
שזה ספר מכובד ואני אפילו מעריך את הניסיון שלו, רק אני לא חושב שזו כוונת התורה.
כלומר, התורה לא דיברה על נתונים מדעיים כלל.
היא יכולה לדבר על נתונים מעין מדעיים במידה וזה עוזר לה לבטא רעיון.
זה כמו שאף אחד היום לא חושב שזו בעיה לומר שאין רקייה, למרות שבתורה כתוב שיש רקייה.
כן?
מה הקשר או היחס? מצד שני, אני שאלתי אותם בעצם שהאדם קיבל רעיון. כן, בדיוק, אז על זה אני אדבר.
בדיוק. זו המטרה של השיעור שלי, להיכנס לפרטים האלה.
כן.
בבקשה.
מי שבאמת מראה לי בתורת הרבולוציה,
כן.
כשאני מבין את התפיסה, הוא חושב שיום אחד הוא יבוא לכאן חיות ואולי בקוף של הפופים,
צינוק שיצא ולא קוף?
זה העניין?
אתה שואל, מהי תורת האבולוציה?
תורת האבולוציה, אולי צריך להסביר בעצם מה זה, אולי לא כולם יודעים.
זאת ההנחה שהמינים השונים של בעלי החיים והאדם בכללם נוצרו מהתפתחות גנטית.
זאת אומרת,
גילו שבחומר הגנטי של בעלי חיים מאוד מאוד נמוכים, חטאיים וכדומה,
יש חומר גנטי, DNA או RNA, וזה נמצא אצל כל הבעלי חיים.
גם גילו שיש דבר כזה,
אומנם דאווין,
הגיעה שיטה, עוד לא ידע איך להסביר את זה, אבל לא יודעים מי להסביר את זה,
שיש בחומר הגנטי מוטציה.
מה זה מוטציה?
איזשהו שינוי
שחל מדי פעם. כלומר, מדי פעם יש איזשהו שינוי בחומר הגנטי,
בדרך כלל השינוי גורם לנזקים,
אבל לפעמים, בתנאים מסוימים, הוא מאפשר דווקא הישרדות, בגלל שינוי התנאים החיצוניים.
תודה רבה.
למשל, אם יש למשל שלג,
פתאום יורד שלג, בעלי חיים לבנים יינצלו מן הטורפים כי הם
יהיו זהים לנוף,
ואילו בעלי חיים עם פרווה שחורה יהיו טרף קל לטורפים וימותו.
ואז יוצא שעל ידי הברירה הטבעית יישארו בעלי החיים, דווקא כשעברו את המוטציה לכיוון הלבן,
ואז לאורך מיליוני שנים ושינוי תנאי אקלים וקרינה קוסמית,
בסוף יצאו לנו בעלי חיים מסוג שונה,
עד שזה מגיע גם לאדם.
בסדר?
זו הטענה של תורת האבולוציה.
עכשיו,
דבר אחד הייתי רוצה פה להבהיר ביחס למה שאומרת תורת האבולוציה על הופעת האדם.
אחת החידות הגדולות היא מדוע האדם אין לו פרווה.
מה מדוע אין לאדם פרווה?
הרי כל בעלי החיים יש להם פרווה,
ואם אין להם פרווה סימן שהם לא צריכים.
אנחנו היצור היחיד שמשלים את החסרונות של הטבע.
יש לנו בגדים.
הביגוד לא מסופק על ידי הטבע, האדם מייצר את בגדיו.
ויש פה אם כן איזשהו נתק של האדם מן הטבע, תופעה יחידאית.
ניתן לומר שאנחנו אם כן בעל חיים עם פיגור מסוים,
בעל חיים שלא מסתדר עם הטבע, הוא צריך בגדים.
לא, אבל בגדים אצלנו כן עשויים מחומרים טבעים. זה נכון. עכשיו, לא רק שהוא צריך לעשות בגדים,
הוא גם צריך לבנות לעצמו בתים,
הוא צריך לבנות לעצמו רכבים.
כלומר,
כל הפיתוח הטכנולוגי בא בגלל איזושהי נחיתות של האדם ביחס לטבע.
עכשיו נשאלת השאלה
איך זה קרה.
אומרים בעלי שיטת האבולוציה שיש שלב בהתפתחות של העובר של הקוף,
שלב שבו אין לו פרווה,
כמו האדם.
אבל בשלבים המאוחרים ביותר של ההיריון העובר מפתח פרווה, ולכן כשהקוף יוצא יש לו פרווה.
מה קרה לאדם?
במהלך התהליך האבולוציוני הטבע השקיע יותר ויותר אנרגיה בהגדלת המוח של האדם לעומת זה של הקוף.
כל כך הרבה השקעה נעשתה שאין זמן
לעובר לפתח פרווה,
כי בינתיים הוא עסוק בפיתוח המוח.
כך שכשהוא יוצא, הוא יוצא לפני השלב הפרוותי של הקוף,
ולכן אין לאדם פרווה.
מסקנה, האדם הוא סוג של קוף מפגר.
כלומר, מבחינת הקופיות האדם איננו מושלם,
אף על פי שמבחינת המוח הוא בומבה של מוח.
כן? כלומר, משהו אדיר מבחינת המוח,
מבחינת כל התכונות שבהן אנחנו שבים לקוף, יש לנו נחיתות אדירה.
עכשיו, יוצא לפי זה
שכל הקדמה הטכנולוגית של האדם, עשיית הבגדים,
בניית הבתים,
כל זה בא מפני איזשהו פיגור.
עכשיו, זה מעניין.
הפיגור בא בגלל שיש משהו אחר שמתפתח,
המוח של האדם.
עכשיו, הדבר הזה, אני רוצה לראות
משהו מעין זה בתיאור של בריאת האדם,
בספר התורה.
וכאן אני אקרא עמכם חלק מן הפסוקים,
רק אתם צריכים להיזהר לא לחשוב שאני נותן פירוש מדעי לפסוקים,
אלא אני נותן פירוש ערכי לפסוקים שמקביל למה שהתיאוריות המדעיות אומרות.
עד כאן ברור.
נא לעיין בבראשית פרק א',
פסוק כ"ד.
אה, יש לך אפילו, איזה יופי.
ובראשית, אבל אני אגיד לכם את הפסוק, אחר כך תוכלו לבדוק, מי שאין לו תנ״ך,
ויוכל לבדוק אם אני מזייף או לא.
ופרק א' של ספר בראשית,
פסוק כ"ד:
"ויאמר אלוהים"
מה אין לך?
מה, מישהו קרא את הדף?
אה, איזה דרוויניסט היה פה.
כן.
זה מה שנקרא, מה הדרווין שלך.
עכשיו,
עכשיו, ויאמר אלוהים, תוצא הארץ,
מה זה הארץ?
הטבע.
האדמה, זה לא כתוב האדמה, כתוב הארץ.
הארץ זה הטבע בכללו, תוצא הארץ.
ואז יש לנו רשימה של ארבעה דברים.
תוצא הארץ, נפש חיה למינה.
שתיים, בהמה.
שלוש, ברמס.
ארבע וחייתו ארץ למינה ויהי כן.
אם כן, מה תוכנן שיצא מן האדמה,
או מן הטבע, יותר נכון? ארבעה דברים.
נפש חיה,
בהמה,
רמס,
חייתו ארץ.
מה קרה באמת?
פסוק כ"ה:
ויעש אלוהים את
חיית הארץ למינה
ואת הבהמה למינה
ואת רמס האדמה למיניהו.
וירא אלוהים, כי טוב.
כמה דברים יצאו בפועל?
שלושה.
מה ההפרש בין 4 ל-3?
1. אני יודע, היום זה בגרות במתמטיקה, תדעו לכם שזה משמעותי, כן?
בין 4 ל-3, ההפרש הוא 1. כלומר,
יש משהו בתוך הרשימה המקורית
שלא הצליח לצאת אל הפועל.
מה הוא?
נפש חיה.
הנפש החיה שהייתה מתוכננת
לא הצליחה לצאת מן הארץ. מה, זה לא כותרת?
אז אתה רוצה לומר שזו כותרת.
אם נאמר שזו כותרת, נשאלת השאלה, מדוע בביצוע לא מוזכרת הכותרת?
לא צריך, אז אל תגיד... מה יוצא בפורק?
רגע, רגע, רגע, רגע. אם בתוכנית
יש גם כותרת וגם פירוט,
מדוע בביצוע יש רק פירוט בלי כותרת?
מה נאמר בתוכנית?
אם כבר נאמר בתוכנית, אז אם ככה,
אין שום צורך לומר את הרשימה, אפשר להגיד.
ויעש אלוהים את כל אלה.
אבל לא כתוב שהוא עשה. דבר נוסף,
אם בהתחלה יש כותרת, לא היה צריך בתי הפירוט. היה מספיק להגיד, תוצאי הארץ, נפש חיה. יותר מזה, כתוב למינה, משמע שזה נורא שכותרת. למינה הכותרת, ואז, דוגמא, כן? כן, אבל יש לי בעיה.
כי גם כתוב וחייתו ארץ למינה,
בפסוק כ"ד.
למינה?
כן?
למינה.
למה כתוב בהמות וחייתו ארץ בנפרד?
למה בהמה לא ניתנת?
מדוע בהמה איננה חיה?
יש לזה הרבה הסברים,
אבל מה זה משנה כעת?
בהמה זה מה שנמצא בעולמו של האדם,
מה שניתן לביות,
וחיה זה מה שלא מבוית,
באופן כללי, כן?
אבל זה לא תמיד מדויק, ההבחנה הזאת, אבל במקרה הזה כן.
ככה למה כתוב אחרי זה "וירא אלוהים כי טוב"?
מה זה "וירא אלוהים כי טוב"? "וירא אלוהים" שלמרות שזה לא היה מושלם, בכל זאת זה היה טוב.
אבל זה ככה, זה כתוב "וירא אלוהים כי טוב", זה טוב.
כן, אומרים, אתה מרוצה? כן, זה טוב.
זה לא בדיוק מה שרציתי, אבל זה טוב.
אבל זה לא טוב.
לא, זה טוב, רק לא מושלם.
כן. אבל אמרנו שדבר שהוא לא שילם הוא עזוב, נכון?
כן, אבל הבהמה, החיה והרמס היו טובים, היו מושלמים.
כן. אז למה לא נאמר שפונקציה ראשונה, הנפש חלל לא... עכשיו אני שואל, למה לא נאמר? זו עוד שאלה, אבל אני רוצה להתקדם.
עכשיו, נשאלת השאלה, מהי אותה נפש חיה שלא הצליחה לצאת אל הפועל?
בלי ניחושים? נסתכל בפרק ב',
פסוק ז'.
מה כתוב בפרק ב', פסוק ז'?
עכשיו יש לך שמה, נכון? כן.
כתוב מפורש, וייצר
השם אלוהים את האדם עפר מן הבהמה ויפח באפיו נשמת חיים, ויהי האדם
לנפש חיה.
אם כן, מה יהיה הנפש חיה שהטבע לא הצליח לחולל?
האדם.
יפה מאוד.
אבל אז, ואז לפי זה אני גם מבין את ההמשך של בפרק א',
פסוק כ"ו.
מה אומר הקדוש ברוך הוא בעקבות הכישלון?
ויאמר אלוהים
נעשה אדם.
מה זה נעשה, לשון רבים?
יחד איתי.
יחד איתי, אבל מי יחד איתי?
מלאכים.
לא, אבל השם אומר שנעשה.
למלאכים. למלאכים? כן. הוא מצטנע הרב. איפה המלאכים פה? הוא הולך לאדמה אולי. לאדמה. פשוט לאדמה. הרי אם האדמה לא הצליחה לבדה,
עם הארץ, סליחה, לא היא צליחה לייצר את הנפש חיה, לבדה,
אומר הקדוש ברוך הוא, אז נעשה שותף.
נעשה.
כן? כלומר, הקדוש ברוך הוא, והארץ הנזכרת בפסוק הקודם,
נעשה ביחד את האדם.
וזה אגב מה שמבואר
בפרק ב' פסוק ז'.
וייצר ה' מלואים את האדם עפר מן האדמה.
כלומר, יש יסוד שכן בא מן הטבע.
ויפר בעיבם נשמת חיים. יש יסוד שלא בא מן האדמה. למה לא כתוב מן הארץ?
הרי אמרנו שהארץ זה לא יותר כללית.
כן, נכון.
אם הארץ הכללית הייתה מסוגלת להוציא את האדם,
אז היה כתוב שהכל בא מן הארץ.
ברגע שהיא לא מסוגלת, היא נותנת חלק, שזה עפר מן האדמה.
וההשלמה באה מנשמת חיים.
כן?
למה שלא נאמר שאלוהים פונה להשם?
שבביתר אי קלב, כתובי א' הוא אמר... כן, כן, שמת לב שזה פסוק כ"ו.
שמה ויה?
ויאמר אלוהים, איפה הוא אומר את זה? בפסוק כ"ו.
אה.
אתה מתעלה? טוב.
עכשיו,
אם כך, יוצא שיש יסוד על-טבעי באדם.
עכשיו,
שוב, אפשר לשאול שאלה.
מדוע כשהקדוש ברוך הוא רצה שהארץ תוציא את האדם, הקדוש ברוך הוא לא ישתמש במילה היותר סטנדרטית?
ויאמר אלוהים,
תוצא הארץ, אדם, בהמה ורמז.
למה צריך להגיד נפש חיה? מה זה, ביטויים שיריים פיוט פה?
אלא שבאמת לא כל האדם
אי אפשר להוציא מן הטבע.
יש חלק שהטבע כן מסוגל לייצר.
החלק של האדם
שאיננו יכול להבוא מן הטבע הוא החלק הנקרא באדם נפש חיה.
אני אומר,
לא כל האדם זה האדם כולו.
החלק שהטבע איננו יכול לייצר הוא החלק הנקרא נפש חיה,
אבל לא האדם כולו.
זאת אומרת שיש משהו שהטבע יכול לייצר,
שהוא מה שתורת האבולוציה מתארת,
האדם הטבעי.
אבל יש עוד מרכיב שבא מן העליונים,
שאותו הטבע לא יכול לייצר, והוא הנפש החיה.
נשארת השאלה,
מדוע הטבע איננו יכול לייצר את הנפש חיה.
מה מעל העולם?
מה כל כך מעל העולם בנפש חיה?
אני אגיד לכם בדיוק מה, אני אגיד לכם בדיוק.
הבחירה החופשית.
הבחירה החופשית
היא דבר, היא אוף מוזר בטבע.
הטבע פועל באופן דטרמיניסטי לפחות ברמת המקרו.
כן? ברמת המקרו, הטבע פועל בצורה חוקית של הכרח
ולא באופן של חירות.
לכן יש הכרח
שהנפש החיה תבוא מן העליונים ולא מן הטבע.
וזה היסוד של ההכרה המוסרית.
אין הכרה מוסרית כל זמן שאין חירות.
לכן יש הכרח שתהיה נפש חיה מן העליונים.
שאלה שנייה
שהיא מתעוררת כאן,
היא
מה אתה רוצה?
מה עובדה השאלה של חברי הטבע,
זה לא עולה.
חברי הטבע שהם לא מאמינים, איך הם מסבירים את הנגש שלהם?
אה,
איך האפיקורסים מסתדרים עם זה שיש לאדם בחירה חופשית?
זאת השאלה.
תשובה, הם לא מסתדרים עם זה.
זאת אומרת, הנטייה הקבועה
של האפיקורסים היא לומר שהאדם חושב שיש לו בחירה חופשית,
אבל באמת אין לו.
הם מדברים על חופש, אבל לא על בחירה חופשית.
כלומר, מאחר ואין לי בחירה חופשית,
זה לא יהיה פייר להגביל אותי,
כיוון שאני מוכרח להתנהג לפי איך שאני מתנהג.
בסדר?
כלומר, יש נטייה אצל האפיקורסים לראות את האדם כמכונה.
כי הרעיון שאדם הוא באמת בן חורין, זה עושה אותו חריג בעולם שכל-כולו חוקיות.
איך יכולים להגיד שהאדם בפי דעתיו הוא גשמי לחלוטין?
אפשר גם את זה להגיד, כן.
הוא מקדם, הוא חושב, איך יכול להיות?
איך הם מסתדרים עם זה? תראה, יש ניסיונות
בדור האחרון לבטל לחלוטין את הייחודיות של האדם,
אפילו של הדיבור.
קוראים לזה השיטה הסטרוקטורליסטית.
הסטרוקטורליזם מנסה לומר שהדיבור של האדם
הוא גם כן סוג של אשליה, הוא סך הכל סטרוקטורה,
איזושהי מבניות בתוך הטבע.
יוצא שלא אני מדבר, אלא יש משהו שמדבר.
אתה מבין את הפרדוקס?
זאת אומרת, זה ניסיון לעקם את המציאות.
יש משהו שמדבר,
אבל אין פה אני.
האני הוא סוג של אשליה שנוצרת מהמכלול,
מאיזשהו מכלול, מאיזשהו מבנה.
מה? הם טוענים שתמונה מבינה יש גם לאפילים ועוד מבחינתם. גם זה אפשר להגיד.
טוב, מה?
אדם חי בעולם של מלאכותיות ודמוטרמליסטיות. נו. אז הוא גם משועבר לחוקיות כזה. זה חיצוני עליו. יפה, יפה. אתה אומר שיש לאדם שעבוד מסוים לדטרמיניזם, so what.
אז זה אומר שיש באדם שני מוקדים.
מוקד אחד שהוא עפר מן האדמה, ויש מוקד אחד שהוא נשמת חיים.
ושני המוקדים האלה נמצאים במלחמה מתמדת.
אבל הסברה שלהם היא שכל בחירה של האדם הוא שומר, נכון, ככה הם טוענים.
ככה הם טוענים, נכון. אז איך אתה הולך?
מה?
מה אומרים את זה?
אבל אין שום ראייה למה שהם אומרים.
שאין דטרמיניזם בעולם? כן, שום ראייה. יותר מזה, אני אגיד לך יותר מזה. ההתפתחות המדעית של עשרות השנים האחרונות גילתה שהדטרמיניזם איננו מוחלט גם בטבע.
שמעת על תורת הכאוס?
לא.
כן.
כן, תורת הכאוס, היא אומרת דברים נפלאים. זה בשכל, אמרנו. לא, זה לא רק בשכל.
תורת הכאוס,
היא מגלה שיש גבול לאמירה שהכול צפוי מראש.
וזה ברמת המיקרו, אנחנו רואים שיש איזושהי חירות ברמת חלקיקי היסוד.
זו אחת המשמעויות הפילוסופיות העמוקות של משפט האי-ודאות של אייזנברג.
לא, זה אומר שהמציאות היא לא אחידה.
עולם הטבע הוא לא אחיד בדטרמיניזם שלו.
יש איזושהי חריגה.
חריגה, אז אם ככה יכולה להיות חריגה במקום אחר.
למה נשארים עם הסברה הישנה?
למה אנשים נשארים קבועים עם הסברה הישנה?
כי אנשים שמרנים.
כן.
אבל תנו לי קצת להתקדם. רגע, רגע, רגע.
אגב, היה...
לא משנה, לא? אני באמת רוצה להתקדם.
אז אם כן, היינו במאבק בין הנפש חיה לבין העפר.
עכשיו,
איך כתוב, ויאמר אלוהים, כן, נעשה אתה,
אתם מלבלתם אותי עם כל הסיפור שלכם.
זאת אומרת שיש באדם משהו שקוראים לו נפש חיה, אה, עכשיו אני זוכר את השאלה.
הסברנו מדוע נפש החיה לא יכולה לנבוע מן הטבע.
אבל אמרנו שיש יסוד אחר, שהוא בא מעפר מן האדמה,
שבא לקלוט את הנפש חיה הזאת.
ואת זה האדמה כן הצליחה לייצר.
איך קוראים לזה בתורה?
הנחש. הנחש.
איך קוראים לחלק של האדם השכלי,
השכלי שהוא כן תוצר של השכלול הטבעי.
התשובה, קוראים לזה בתורה נחש.
בפרק ג'
של ספר בראשית,
פסוק א',
כתוב:
והנחש היה ערום מכל חיית השדה אשר עשה השם אלוהים.
מה פירוש המילה ערום בתורה?
מה?
זה לא ערום.
ערום זה בלי בגדים, מה זה ערום? ערמומי.
ערמומי זה ערמומי, מה זה ערום? חכם. חכם, חכם, כן.
כך מתרגם אונקלוס,
וחביא,
חכים,
מקל חוות בירה, דיעבד השם אלוהים.
זאת אומרת שהנחש מתאר, זה כינוי לחיה החכמה ביותר בעולם.
מהי החיה החכמה ביותר בעולם?
האדם.
זאת אומרת שהתורה מכנה את האדם בשם נחש.
השכל הטבעי הוא הנחש.
נשאת השאלה, למה קוראים לו נחש,
מלשון?
מנחש.
הרי זה בדיוק מה שהשכל עושה.
השכל מנחש, מגלה את הנעלם.
השכל הוא גם ארצי,
לכן הוא על האדמה.
הוא גם מפותל,
השכל,
והוא גם הורג.
כל זה אנחנו מוצאים גם בבעל חיים המשונה, הזוחל הזה, שאנחנו קוראים לו נחש.
זאת אומרת שיש בתוך האדם מאבק בין הנחש לבין הנפש.
בסדר?
נחש בגימטריה?
משיח.
בגימטריה משיח, זה נכון, מה עוד?
בגימטריה חושן,
בגימטריה שחן,
בגימטריה שנח או חנש.
כן, אני רק שואל מספר, מספר. אני אדם, מה?
358. יפה מאוד.
נפש.
נפש בגימטריה?
נפש בגימטריה.
430, נכון? זה נפש.
שאלה במתמטיקה, זה היה היום,
אמרנו שהיום זה הרי הבגרות במתמטיקה, מועד ב',
כלומר מועד א' עם שאלות של מועד ב',
מה ההפרש בין 430 ל-358,
יש לכם שלוש שניות, מה?
שבעים ושתיים.
שזה הגימטריה של חסד.
כלומר, אם אתה לוקח, והחסד זה הראשית של המוסר.
אם אתה לוקח את הנתון הטבעי, את הנחש,
ואתה מוסיף לו את החסד,
דהיינו המוסר,
אתה מקבל את הנפש.
הפרש כזה.
כן, זה, זה מה, אני רוצה להגיד משהו, כן.
למה אתה מדבר על החיבור בין הנחש לאדם?
מה החיבור בין הנחש לאדם?
מה הקשר? אני מסביר לך.
מה הקשר של ה...? מה הקשר? הבנתי את השאלה.
אני רוצה לענות.
נחש פלוס נפש שווה אדם.
בבריאת האדם.
אה, בבריאת האדם. זאת אומרת, הנחש הוא השלב הקדום
של האדם.
דהיינו,
בהמה או קוף משוכלל.
ברבולוציה של נחש אנחנו אמרנו. כן. כלומר, האבולוציה בעצם מתארת
את כל ההתקדמות של החיים עד הנחש.
בסדר?
אז כך שאם אתה רוצה לשאול לפי היהדות איך ננסח את תורת האבולוציה,
אנחנו באים מהנחש, בסדר?
אלא שההופעה של הנפש איננה הופעה ביולוגית מן הנחש,
אלא היא התנוצצות מן העליונים.
מובן מה שאני אומר?
מהנחש הפתחנו? בדיוק. לא, לא התפתחנו, זה בדיוק העניין.
הנחש לא התפתח לאדם, הנחש קיבל נפש ונהיה אדם.
איך בדיוק, היה נחש לפנינו, נכון, ואז אחרי שהוא יצר את האדם, לא, לא,
היה נחש לפנינו, מה, הוא לקח את הנחש?
לא, הוא לא לקח את הנחש.
היה נחש,
הקדוש ברוך הוא הוריד לו נפש, נהיה אדם.
נשאר גם נחש?
לא, לא נשאר שום דבר.
מה הנחשים שכאן? אה, הנחשים שזוחלים על הארץ, אין לזה שום קשר.
שום קשר.
לא, הוא הרגיש אותו, אין לו שום זכר, מה הכול?
זה אנחנו צריכים ללמוד.
אנחנו נלמד את זה בעזרת השם. כן, בבקשה.
אז לפי זה יש הפסק באימוגרציה.
לפי זה כן, יש פה חריגה.
זה משהו שמתערב בתוך העולם הטבעי ומבסס את ההכרה המוסרית.
מובן?
כן.
מה עומד לגישה הזאתי?
מה אמר לך שכל העובד שהוא קיבל,
איך זה בא לגבי מיטוי ערכי התימוי שלכם?
אני עוד לא הבנתי את ההבדל בין השאלה שלך לבין השאלה שלו.
הבחור שפה יושב שאל את אותה שאלה לפני בערך שלוש שניות ורבע.
הוא אמר, אם כך, מה זה העונש של הנחש?
האם אתה מתכוון לשאול שאלה מסוג אחר?
לא.
אז אני אמרתי שאנחנו עוד נלמד, בעזרת השם. כן, בלי נדע. מה? אני חושב שאני חוזר לזה, אבל עצם הגילות שאין פתרונסט לבטל בה זה סופר.
כאילו, אז מה החידוש באדם? בין פתרונסטים לבטל בהם ובין פתרונסטים לבטל בהם?
אה, יפה.
אתה שואל שאלה יפה.
אתה אומר, אם בעצם עכשיו גילינו על פי התיאוריות החדשות שאין דטרמיניזם מוחלט בטבע, אז מה הייחודיות של האדם?
אה?
עד כאן שאלתך.
אתה רוצה תשובה?
תשובה. זה שאין דטרמיניזם בעולם,
זה ברמה של המיקרו, לא של המקרו.
כלומר, ברמת חלקיקי היסוד,
שם אין דטרמיניזם.
וזה מה שמאפשר את המחשבה שגם לא יהיה דטרמיניזם במקרו אצל האדם.
אבל זה לא זה,
זה לא תואר עוד פעם.
בתופעות של המקרו יש דטרמיניזם,
נכון?
אף על פי כן אתה אומר שמבחינה סטטיסטית יש אפשרות של חריגה.
איפה מצאנו כדמות הדבר הזה? מצאנו ברמת המיקרו.
זה הכול, זה מה שאמרתי.
והמיקרו לא משפיע על ההתחלה של המיקרו? יכול להיות שכן, שהמיקרו משפיע. זאת אומרת, יכול להיות שאם פעם נצטרך להסבר מדעי איך
שוכנת הבחירה החופשית באדם, ייתכן שנצטרך להיכנס לחלקיקי היסוד.
כן, אבל זה רק תיאוריות רחוקות.
אני לא יודע אם אפשר לבדוק את זה בכלל. כן?
היצר הרע זה החלק באדם שכפוף לטבע?
אתה שואל, האם היצר הרע זה החלק באדם שכפוף לטבע? לא.
היצר הרע זאת ההחלטה של האדם להיות נשלט על ידי הטבע.
אבל היצר הרע עצמו הוא בסדר גמור.
זאת אומרת, הטבע עצמו הוא בסדר.
הרי מי החטיא את האדם?
לפי המדרשים, מי החטיא את האדם? לפי המדרשים,
הסדרה אחראה, רחבה על הנחש.
הנחש עצמו הוא בסדר.
נחש טהור.
בסדר?
לפי זה הנחש הוא תלות ברשימה והצלחה?
יפה.
עכשיו נשאלת השאלה,
אולי אפילו ביום החמישי, כן? "ישרצו המים שרץ נפש חיה".
מה זה שרץ נפש חיה?
יש מדרש שאומר, זה הנחש.
בזה שהאדם, הטבעי, הפרה-היסטורי, אפשר לומר,
יכול להיות שמקורו עוד ביום החמישי.
כן, מה אתה אומר?
האם יש סיבה שבאנו מסכימה?
מה הסיבה שנוצרנו מנחש? יפה, שזאת שאלה מצוינת.
המדרש שואל את זה.
המדרש אומר כך,
שהקדוש ברוך הוא ביום הראשון ברא שמים וארץ.
שמים מן העליונים, ארץ מן התחתונים.
ביום השני עשה את הרקיע מן העליונים.
ביום השלישי האדמה והצמחים מהתחתונים.
בינתיים יש איזון.
ביום הרביעי מאורות מן העליונים.
ביום החמישי דגים ועופות מן התחתונים.
בינתיים שוויון, תיקו,
בין תחתונים לעליונים.
ביום השישי רצה הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם. אמר, אם עברה אותו מן העליונים, יש קנאה בתחתונים.
אם עברה אותו מן התחתונים, יש קנאה בעליונים.
מה עשה? עשה את גופו מן העליונים ונשמתו,
את גופו מן התחתונים ונשמתו מן העליונים, ויש שלום בעולם.
במילים אחרות, זאת הטלת משימה.
האדם הוא חוליית הקשר שמגלה את האחדות
בהוויה המפורדת.
ברור? יש בעולם פירוד ויש איזשהו מנעול שבא לאחד את העולם.
זה האדם.
המחיר שאנחנו משלמים זה שאנחנו יצור מסובך,
שכל הזמן מתוח בין שני בוגדים.
יש קרע בתוכנו.
ראיתי?
כן. בבקשה.
אם הנפש חייה זה הצד הלא-יותרף. נכון. אז זה אחד הקדוש ברוך הוא דורש מארץ קיצור או שירות.
יפה.
איך הקדוש ברוך הוא ביקש משהו שנועד מראש לכישלון? תוצא הארץ נפש חיה, כשהוא יודע שהיא לא מסוגלת.
אה?
כאילו, או שהם מבקש אדם, הם מבקש אדם כל... כן, כן, הבנתי, הבנתי. כלומר, אתה שואל איך אפשר לתבוע מן הארץ לעשות את מה שהיא לא מסוגלת לעשות?
זאת אומרת שאלה שלך?
או שאני לא הבנתי אותך?
כאילו אם היה מבקש אדם, הייתי מבין.
כן, אז אתה שואל, האם אני הבנתי נכון כשאני פירשתי את שאלתך?
אה, יופי, אני שמח, לפחות זה אומר שאני מבין משהו. מה? אנחנו לא מבינים איזה משהו, אז תשובה כאילו.
אה, אתה רוצה לתת תשובה? לא, אבל הוא רוצה לתת מה אני עוד פנה.
טוב.
התשובה היא כפולה.
א',
זה כדי שיהיה כישלון,
כלומר כדי שייווצר ההפרש בין האידאל למציאות,
ואז המציאות מתעלה באופן מתמיד.
ב',
עתידה הארץ להיות מסוגלת להוציא נפש חיה.
בסדר? לכן תוצאי הארץ הופך להיות עתיד ולא הווה.
כן.
אמרת שבשביל הנפש חיה,
הארץ לא יצליחה לעשות. אז למה הקדוש אומר "נעשה"?
למה שיהיה שותף?
אה, אז עכשיו הנפש חיה, הארץ לא יצליחה לעשות, אבל צריך לעשות אדם.
האדם זה גם נפש חיה וגם נחש.
לכן אומר הקדוש ברוך הוא נעשה דיחד,
אני והארץ.
את עשית הקדוש של ה...
לכן הקדוש ברוך הוא עשה חצי, הארץ תסתכלת.
כן?
לא הבנתי מה הנפילה והיצר של שמשון.
לא, זה מה שמשון, שיר של הרב ילבר.
אה.
רגע.
בסדר, ואחר כך יש לי עוד צמח שישה יכולות לי.
לרב הצדיק שלום.
תביאו אותו.
בריאת האדם כפי שמתוארת בתורה,
בריאת האישה, בריאת החיות, הדגים וכל מעשה בראשית,
מסתדרים עם האבולוציה בברכה?
תשובה, אני ממליץ שתשמע את השיעור הזה.
שלום הרב,
ואת כל רמז האדמה.
יפה, זה ציטוט נכון של הפסוק.
כשהרב אומר שמהנחש התפתח אדם מה מתכוון.
אני לא אמרתי את זה.
אני אומר דווקא את ההפך, שהנחש לא התפתח לאדם,
שהמעבר מנחש לאדם היה דילוג על הטבע.
כלומר,
אנחנו רואים, נשאל, אני אביא לכם אולי דוגמה ממה שבפלאונטולוגיה גילו.
מתי האדם התחיל להמציא כלים?
לפני כמה זמן בערך.
לפי הממצאים היותר מדויקים שיש לנו, לפני בערך
אה... 12,000 שנה.
גלגל אני לא יודע. אבל הכלים,
כלומר, זה מאוד מעניין שמבחינה אבולוציונית אנחנו מוצאים שלדים של יצורים בעלי צורת אדם, נאמר,
עד מלפני מיליון שנה,
אבל היכולת של האדם להתחיל לפתח טכנולוגיה
זה הרבה הרבה יותר מאוחר.
כמו כן גם, לפני בערך 12,000 שנה,
האדם התחיל לקבור את המתים שלו.
ראשית ההכרה הדתית.
לפני כן זה לא היה.
איך להסביר את זה? מה?
משהו מתחיל שם.
כלומר, סך הכול, אם אנחנו רואים את הפרופורציה ביחס לעידנים העצומים
של קיום האדם לפי תורת האבולוציה,
והאדם התרבותי, אנחנו רואים שהזמן הוא קצר מאוד,
מאוד קרוב אלינו.
זאת אומרת, שאי אפשר לא, והרי מבחינת היכולת של המוח של האדם הקדום,
הרבה לפני שהוא התחיל להמציא כלים, זה אותו מוח.
איך להסביר את זה?
סביר מאוד להניח שיש פה התערבות אלוהית.
בדיוק מה שהתורה מכנה כאן, הנפש החיה שנזרקת לתוך האדם.
אז כמה אלפי שנים זה לוקח עד שזה מגיע לאותו אדם,
שאנחנו קוראים לו הראשון
עם מספר תעודת זהות 0, 0, 0, 0, 0, 1 בעלה של חווה למשפחת הראשונה
עם תעודת זהות 0, 0, 0, 0, 2 אז זה היה לו כמה אלפי שנים.
אבל אנחנו רואים שבסופו של דבר ההופעה של האדם המוסרי-תרבותי היא מאוחרת מאוד.
כלומר, יש צורך בתשתית רחבה מבחינה טבעית,
ואיזה ניצוץ אלוהי שמופיע בשלב מסוים.
מובן?
מה?
לפני 12,000 שנה לא היה אדם.
12,000 שנה, כן, זה לא האדם של התורה.
זה לא האדם שהתורה קוראת לו אדם. כן, נכנס בו נפש.
כן, אני אומר, זה ראשית התהליך.
זה ראשית התהליך לקראת, מה?
אדם של התורה הוא יותר מאוחר. אדם של התורה הוא יותר מאוחר. הרי כמה אנחנו סופרים מאז האדם הראשון?
5,770 איסטון פארקו? סליחה,
חמשת אלפים ושבע מאות שבעים, כן?
זה לא הרבה.
נגיד תוסיף עוד איזה כמה מאות שנים, ששת אלפים שנה, זה לא הרבה.
אבל זה הולך ומתקרב אלינו.
זאת אומרת שיש איזשהו שלב שבו הופיעה האישיות המוסרית הראשונה,
והתורה מכנה אותה בשם אדם,
ומאז אנחנו סופרים את האדם, את בריאת האדם, את בריאת העולם אפשר לקרוא. כי מבחינתנו כל מה שלפני זה
הוא מעניין רק בתחום המדעי, אבל לא מעבר לזה.
כן. מה גרה לחוק ההחוקה החופשית שלהם?
אני לא יודע אם הייתה בחירה חופשית. אולי היו בצבוצים ראשוניים של בחירה חופשית.
אני לא יודע אם זה מוסרי לקבור.
יכול להיות שראשית ההכרה של אדם הייתה
עדיף לקבור מאשר לא לקבור. זו בחירה.
כן, אבל השאלה איזה מרחב של בחירה זה.
אני לא יודע אם יש לנו אפשרות בכלל לבדוק את זה, כן?
ברור שגם הבחירה החופשית לא הופיעה בבת אחת.
גם לזה יש אבולוציה.
מי נחש?
זה המעבר מהנחש לנפש חיה,
מובן?
אני לא חייב לקנות את התיאוריות המדעיות האלה כמדויקות.
אני אומר, זה דגם אפשרי.
אבל אז אנחנו חוזרים לאחד השיטות של שנה הזו.
לכן אני אמרתי שאני לא מחויב לקבל את השיטות האלה כמדויקות,
אלא אני מדבר כדגם אפשרי של חשיבה.
בסדר?
עכשיו,
כן, בבקשה.
נכון. איך אני משלב את הנחש בעפר מן האדמה?
תשובה,
אתה שאלת איך אני משלב את הנחש בעפר מן האדמה, נכון?
לפי מה שהסברתי עכשיו,
אם השלב הראשון של האדם זה נחש,
אם השלב הראשון של האדם זה נחש,
אז איך בפרק ב' זה נקרא עפר? זאת שאלתך?
כן. יפה.
תשובה,
העפר של פרק ב'
הוא הנחש של פרק ג'.
איך אני יודע?
ונחש עפר לחמו.
נכון? זה עוד פני העונש.
נכון.
אבל איך יכול להיות שיהיה עפר לחמו אם אין לו יחס אל העפר?
בכלל, אני שואל אותך, מה זה עפר?
הרי כתוב, עפר מן האדמה.
אני רוצה שעפר זה דבר אחד, אדמה זה דבר אחר.
פשוט מאוד.
מה עושים בעפר?
מוצאים חיים.
עין
זה מלשון מקור, נכון? מעיין.
העין שמביא פריון, עפר,
לעומת אדמה שהיא דוממת.
אז יש הופעה של
מעיין החיים מתוך הדומם, עפר מן האדמה.
מה הצורה שזה קיבל אצל האדם? נחש.
בסדר? בבקשה.
זה סוג של אדמה, כן? אבל מין זה מלשון מקור, זה בא ממשהו,
כאילו יצא משם.
כן.
אני מבקש שאני מקווה את התשובה של אבותן.
עשידה הארץ ויוצא נפש חיה, לא הבנתי.
מה התכוונתי כשאמרתי, עתידה הארץ ליוציא נפש חיה?
מה שהטבע היום מנותק מן המוסר, זה יתבטל לעתיד.
ולכן הממד המוסרי של הטבע יתגלה,
וממילא תוכל הארץ להוציא נפש חיה.
זה יקרה בעתיד.
הלאה. מה השאלה הבאה?
לגבי המדרש,
יוצא שאם אנחנו עניינים מדי,
כאילו נוצר אי שוויון.
כן, אם אנחנו רק רוחניים, יש הפרה של האיזון. נכון.
לכן זה רע להיות רוחני בלבד.
זה תשאיר למלאכים.
כן, פעם רב שלמה קרליבך אמר שכשאדם רואה שאשתו עושה טעות,
מה הוא צריך להגיד?
צריך להגיד לה תודה רבה.
כי אם לא היית עושה טעויות,
אז היית מלאך.
ואם היית מלאך, היית בשמיים ולא היינו מתחתנים.
אז תודה שאת עושה טעויות.
זה טוב גם לכיוון השני, כן?
כי מה שאני מסביר כאן זה יסודות ערכיים שהתורה מתארת כאן.
מהו האופן המדעי שבו הדברים האלה מופיעים בו בעולם, זה בכלל לא משנה.
זה מה שהתכוונתי, בסדר?
ואם כן, מה חטאו של שימי בן גרה ועיפר בעפר?
פשוט מאוד.
שהוא רק עפר. הרי הטענה שהאדם הוא רק עפר היא טענה מסוכנת.
היא מורידה מן האדם את היסוד המוסרי שלו.
עכשיו אני רוצה להוסיף עוד משהו.
האדם, הנפש חיה,
המחולק לשני חלקים שהתורה מכנה אותם בשם איש ואישה,
והנחש,
והשיחה ביניהם,
זה מתרחש איפה?
בגן עדן, נכון? בוודאי, זה בתוך האדם, זה דיאלוג פנימי. הרי לפעמים אומרים לאדם, תגיד, מה אתה חושב, אני עושה פלוני? הוא אומר, תראה, השכל שלי אומר ככה, הרגע שלי אומר ככה, אבל הגוף שלי אומר ככה, נכון?
אז כלומר, בתוך האדם יש גם כן איזה דיאלוגים או טרילוגים מפותחים.
אני חושבת השאלה,
כשהאדם היה בגן עדן,
מה לא היה לו?
לא היה לו גוף,
נכון?
ודאי שלא היה לו גוף.
כשמישהו מת,
נכון?
אז אומרים שהוא, אנחנו מתפללים שהוא יעלה לגן עדן.
לאיזה חלק שלו אנחנו מתכוונים?
לנשמה. לנשמה שלו.
אבל הגוף שלו אנחנו משאירים באדמה, לא?
אז מה הוא חיסטה שם?
מה?
אז יוצא לפי זה שהדבר היחיד שהיה חסר לאדם בגן עדן היה הגוף.
יוצא לפי זה, רק רגע, יוצא לפי זה שהאדם נמצא במצבו האידיאלי,
זה אומר בגן עדן,
בלי אפשרות לחיות בעולם הזה.
באיזשהו שלב הוא גורש, נכון?
מה זאת אומרת הוא גורש? הוא הגיע לפה,
הגיע לעולם הזה.
ואז הוא התלבש, נכון?
מתלבש עם מה?
עם גוף.
הלבוש של האדם זה גופו.
יש גם לבוש ללבוש, זה הבגדים שאנחנו לובשים.
איך מכונה הגוף בסיפור של התורה?
בפרק ג', פסוק כא',
נאמר,
ויעש השם אלוהים
לאדם מול אשתו
כונות עור
וילבישם.
אז הוא הרגיש אותם בכותונת עור.
מהי כותונת העור שלנו?
הגוף שלנו.
נכון?
כן?
תודה רבה. אפשר לשאול שאלה?
מה השאלה?
רחל, אז בקשר למה שאתה אומר,
אני ראיתי שיש שריע הקדוש בקבלה ואת הרי נשחת שהם כתבו
שהאדם הראשון, החדש ברוך הוא נותן לו גדים מחשמל.
כן, בדיוק. אתה צודק, רק שהמושגים האלה הם מושגים מופשטים.
אז זה לא סותר, כי אין... לא, זה לא סותר, זה מושגים מופשטים.
זה לא החשמל שאנחנו מכירים.
זה מושגים מופשטים.
אז אם כך,
יש כותונת עור שקיבלה אותנו באיזשהו שלב של ההיסטוריה. ניתן לומר שהופעת האדם ההיסטורי הראשון,
זאת ירידת הנשמה מגן עדן לתוך כותנת של אור שהמתינה במהלך הפרהיסטוריה כמה מיליוני שנים עד שהיא קיבלה את הנפש.
טוב,
מה?
הפנימה יש להם לא להתמושש.
אה, מן החטא.
ברגע שאדם חוטא, יש לו מה להתבייש.
חטא נימה, אין גוף, אין כלום. אז צריך להבין מה זה החטא שם.
יעיינה כבודו, כי אני עכשיו צריך לסיים את השיעור,
בספר חסד לאברהם, לרבי אברהם אזולאי,
ששם הוא שואל מה זה החטא של הנשמה לפני שהיא באה לגוף.
טוב, עד כאן להיום.
תגובה אחת
אודה לרב אם יקדיש שיעור לנושא: השפה העברית קושיות ויישובן