אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מוראנו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח
שכן שמסר לשכונו מפתח בית
בלי למסור לו איפה הוא הולך
לחג הפסח,
והוא יצא בי' בניסן
ולא מסר לו מספר טלפון ולא כתובת. האם צריך לשכנו לבדוק בית בליל ד' בניסן?
כל הכבוד שכנו, איזה שכן צוות.
כשלא מוסר לאיפה הוא הולך, לא מוסר לו שום דבר ונותן לו מבטח.
אבל הפשט הוא ברגע שמוסר לו מבטח שם אותו שומר על המקום הזה.
לפחות שם אותו שומר.
כששומר חייב לבדוק גם כן של המפקד
להשיג את זה על זה,
אז הוא ייכנס לתוך הדירה עם מרעה חמץ,
תיבחר את זה. יבוא בעל הבית ויאמר: מי אמר לך לאסוף לחמץ שלי?
מי רשא לך לסוף את הפח הזה? אני מכרתי אותו לגול לפני זה.
הוא אמר: למה לא אמרת לי?
אם היה בא מישהו גונם את הפח הזה, היית בא אליהם בטרוניה.
גנבו את הפח הזה, את הקבע,
היית בא בטרוניה.
הם היו גונמים בי"ב בחודש ניסן,
הייתי באיזה שבת, כאלה עוד פעם.
לפני, היו גונמים. היית אומר שטרוניה, לכן יש לו אחריות עליו.
יכול באמת לבחר את זה. אם הוא מוצא את האיפה שהוא גר, ידבר איתו. אם לא, לא.
איך אני מכשירה את השיש במטבח,
הגברת שואלת?
אני מתמקד רק על השאלה, יש לה תמיד ויכוחים אם בעלה היא כותבת.
אם יש לה ויכוחים, בעלה תגיד לבעלה שהוא יגעי.
ואז תהיה בתורייך.
שיש במטבח זה תלוי מה השתמשו בשיש.
אם
השתמשו בשיש,
לשים עליו בטק.
לך שאתה בטק, שם את הבטק לשיש, נקי.
בטק קר.
המאפיק הזה,
בטק זה נקרא בתאור,
הוא מחמין את השיש.
וזה לא מעיד על לקחת קומקום מהם חמים ולשבור עליו,
וצריך לפרק את השיש אחרי זה רק עלה.
מי עושה ככה? מי יכול לרדת?
אבל אם בשיש אדם לא שם אף פעם בטק,
אולי צריך שסיר,
הוריד את הסיר באש
ושם על השייש חתיכת עט או ברזל ושם עליו את הסיר.
עוד פעמים נשפח מהסיר על השייש, לפעמים.
אז נחזור.
שייש האש שהם שמו עליו,
את הבצק,
זה הולך לשטוף אותו יפה,
לנקות אותו בחומרים מנקים,
ולקחת סומכום מהם נופחים לשפוך עליו,
וחייב לשים עליו
או עץ או פח או נייר כסף עבה.
אבל שייש שאמרנו עליו שהוא דרך כלל לא משתמש בדבר של חמץ,
מצליף לשטוף אותו יפה בחומרים מנקים,
לשפוך עליו בקורקום מים רותחים,
בקורקום חשמלי,
וזה יוצא דחופה.
אם ירצה לחסות, תבוא עליו ולכח. אבל אדם
שלא מנקה את השייש,
והאדם הזה
לא מגעי, לא משותף מים לובשים.
הוא קונה את הפח ממש מהשערים,
פח של שייט, ושם אותו עליו, לא שווה שום דבר.
זה לא שווה שום דבר.
יקנת מים מלמטה, יקנת מים מלמעלה, יהיה חם,
אתם לא עשית אותו לפחות בעירוי מלווי רישוע לפחות,
אז הלבישה שמלבישים, אין לזה שום ערך ושום חשיבות.
בסופו של דבר לאדם יש לו תנור או אם יש לו קיריים חשמליים או קיריים
רואים אנשים אין בחלוק שלו, לחצים אותו מעט ולחצים אותו במחסה הזה של הפחד ובמים
ולא בקרבו, יושבים אור בו. צריך לנקוש אותו יפה מאוד, להגעי אותו, ואחר כך יושבים פחד.
ויש בשיש?
צדק בשיש.
בשיש שדוק.
אם יש חשש שמי ישבח למטה או יתרחב יותר,
אז חייב לקחת תקין
ולהעביר על המקום הצדד,
לא לפרר יותר
וימלא את השחק הזה בגיבס או במלט,
ואף על פי כן ישים עליו את הפחם.
לך,
יש דין קדימה.
מי הוא? שנראה מי זה?
וצק שעשו על שולחן פורמייקה.
בעיית השם.
השאלה הטובה אתה שואל, והיה קשה מאוד למה
ומייקה בוריאה
ראובן אתה התבטא כשם העולם, אתה לא יכול לקחת את השולחן ולהדעה אותו
ואמרנו שעירוי זה לא מועיל
ופחד וסמים
רק כן אדם צריך לקחת לפחות
כמה שיכול לנקות לנקות את השולחן הזה ויעלה עליו מים
ולשים עליו מפת ניילון
או
בדיק ובט ומפת ניילון זאת ובט
כך שבן של ניילון אומר דבר חם.
אם היה דבר חם אז לסלוג את המלון,
אני יודע, זה היה עדיף לזה,
אבל הוא ישים עליו גם מפה וישתמש בזה כל הזמן באופן כזה.
האם לא כן, עצוב להשתמש בשולחן הזה.
לגבי משחת שיניים, האם צריך כשר לפסח?
הרב אמר מקודם שלא צריך בשאר ה...
כן, זה נכנס לפה ומרגיש תענוג מזה, צריך כשר לפסח.
בדין ברכת האילנות,
האם נשים חייבות ומה הדין בכלאיים, עד צהר לילה, נס סרק, ואם הוא בשבת יכולים לברך או לא?
השאלה הזאת נשאלה, אם אני לא טועה, שנה שעברה גם כן.
בעניין ברכת האילנות, הנשים לא מברכות.
בעניין ברכת האילנות,
אז אנשים חושבים ללכת לברך, אבל אדם צריך ליהנות מזה,
וגם צריך להפריש דקה,
לא סתם באים לברך.
והרב אמר,
כפילה למורכב באיסור, אין לברך עליו.
כפילה של עורלה כתוב בתשובת ברף העלילים,
כיוון שנכון שהפרי אסור, אבל באסור כתוב באכילה,
אבל בראייה אין אסור,
כתוב בהנאה של הפרי,
אבל בפרחים אין אסור בהנאה.
נתקה מינה, אם אדם רוצה למכור לגוי את העץ,
או את הפרעים למכור לגוי
מהדין מותק
אבל אם נעשה פרי אסור למכור את הפרי לגוי.
אתה אמר דעשו בנאדם.
הדבר אומר, כמה שבפרי הזה מותר לכם, צריך לברך עליו.
אבל בגלעיים, טבע שנעשה ואיסור לא מברך.
אמר פי כן,
טוב לאדם כזה לא לברך, לא על זה ולא על זה.
ואני אסרק כי שבת לא נכון.
בשבת בשום כפנים ואופן לא מרשה.
לא בשבת הוא לא יאמר לא.
מה הם הכלים שחייבים לטבילתם מהתורה?
ומה הם מדרבנן ועל מה צריך לברך
כלילת כלים.
היום יש כלים וטבילים שונים.
יש כלים מתכות שלא היו אז,
לכן לא אכפת לנו.
כל כלי מתכת
שנקנה מגוי
חייב בטבילה.
אין ברכה.
כלומר, אם הגוי הוא יצר אותו.
אבל
אם יש חנות של גויים
והם קנו מסולטן מסתיר.
אז קודם כל,
"לחי אחיך עמך", לא למה אתה קנה מהחלוץ שמוכרים כשל גויים שקנה מיהודים,
אבל אם אתה קונה מגוי,
ונכנס למחלוקת אחוז סולטן,
וזה ניצר עדי יהודי,
יש מי שאומר,
"בואי קנה את זה, נהיה שלא".
אבל בלי שאתה רוצה למכור,
אתה אומר להצביר את זה בלי ולכם.
למה אתה קנה מיהודי ובכלל לא צריך קנה מיהודה, אבל
כל זכוכי מצד רחוקות הארץ או על ידי קורות רחוקות הארץ ובארץ חייבים טבילה,
עם ברכה.
אבל צלחות כאלה,
או זולה או לא חלק, חלק לא צריך,
אבל כל רחוקות או צלחות שמצופים בזכוכי אז חייבים טבילה בלי ברכה או חשוד חרצינה חייבים טבילה בלי ברכה.
יש למשל, כשאדם קונה מזג
וקונה מגש וריח.
המזג חייב עם ברכה,
מגש וקדול חייב קבלה בלי ברכה.
לא, אבל מגש לא אוכלים,
הוא מגיש הגשה לאוכל,
אבל בזה, במזג הזה לא אוכל, הוא חייב עם ברכה.
כלים שבאים
מחוץ לארץ והם עצובים מפלסטיק,
אין שום חילום, לא לחומרה ולא שום דבר, אין שום חילום קבלה.
רק מתכת ריסוקית שהם קמים בגרירות. זה הכול.
זה וזה אין.
אדם תכף מאוד מזהר
כשקונה
מנביא לבית שלו כוסות,
שכוכית,
אם יכול, ומי שהכניס ארבעת יבדח למי תהיה תביא אותה.
וכדי להוציא להם את האדמה,
האדמה המדבקה,
שמראה מה המחרות הזאת או מה זה.
בעניין הגעלה, מה צריך הגעלה?
האם כלים חדשים שמגעילים בחבית של המים הרותחים לא שייך שהמים שיקבלו חמץ
משאר הכלים ויבלעו בכלים החדשים?
זה לא ידוע.
אוי ואללה מאחור.
כלים חדשים מעדים
שמייצרים בארץ, אין צורך שום דבר כזה.
כלים חדשים שמייצרים בחוץ לארץ
חייבים קבילה,
אבל אין צורך בהגעלה, רק ייקח,
לשטוף אותם, לשבשב אותם עם צמר פרדה ונקה ויפה.
אם יוצא להחמיר לה, תהיה להחמיר.
אבל זו מילה אמרנו שמחוץ לארץ הם צריכים.
בנוגע לכלי של התעלה, כבר למדנו בשעור והזכרנו בשעור,
שלא לתמוך על אדם על עצמו, איך להכשיר את הכלי. היא פה הרבה בעיות הרבה ספיקות.
הייתה משקיעה עם ידיעות
או עם ידיעות אמברד
או עם נוכח למטה.
יש כמה ספקות, ולכן צריך לשאול רב איך עושים ואיך מגעילים, אבל אם אדם רוצה להגיד לביתו למשל מזג,
למשל למדתי מזג,
צריך לרחוק את המזג טוב מאוד, חושבים הרבה שעות ללא שימוש,
ובין השיניים של המזג, מי שמתמת לדעת, ילכה בדיוק בעיהם.
אם המים הם מלוכלכים, כל עוד לא יהיו שמן
רק מלוכלכים,
אז נדלת, וגם מחליטים בהם מלא כמה או משהו אחר, והם לא מבליעים בתורך הקציר.
הרי נהלכו לשמן מהשומה של הטבעי מיותר ויותר יהיה שומן,
הגעלה בכלים הגעלה לא בשומן.
בדין מצה עשירה אם מותר ללוש במים,
ואם עושה שיעור של 1,666 גרם
חיוב ברכה, או מה יעשה עם מחלה?
אנחנו לא נוהגים להשתמש במצה עשירה.
מצה עשירה תורשה של דבר שלוקשים קמח עם מי פירות.
היום מי פירות לא כל כך ניקיים,
ביין יש אלכוהול
ובשאר ינוד יש סוכר,
שני פירות, בעיה קשה מאוד.
מותר לך לשתות את היין אבל לא מותר לך לעשות בזה מצה עשירה. נו, רק כן,
אדם, וגם כאן אני כותב שאנחנו בזמן הזה לא נהגנו על מצה עשירה.
כתוב ביותר אם אדם רוצה לעשות, בואו ניקח קמח
של מצה שנאבטה ונדחם דק דק, זה מותר.
אבל לקחת קמח, קמח, כמו שכתוב על הניירות,
אדם לא יתמוך על הדבר הזה כי היו בעיקר כשהם עושים בית חרושת או מאפייה ומקום גדול אפשר לפתח ולהשגיח כמו שאדם משגיח בביתו
על כן לא נהגו לעשות מוצא עשירה בציבור ולפרנציה
אבל אם אדם עשה מוצא עשירה
הקודם כל אשכנזי נהגו לא לאכול מוצא עשירה בפתח
וגם מסרדים יש מחמירים לדבר הזה שלא אוכלים
אותם שנוהגים, צריכים להיזהר שלא יחמיץ הרבה הרבה ספקות יחודות בדבר הזה.
עד כדי כך
פעם אחת רצו לאסור לדגן דגים עם קמח, מצה ובלחם.
למה שמישהי ראתה לרחוב אשתו של דבריו ודגנת קמח מצה ובלחם, חשבתי קמח רגיל.
אמרה, אסור לאכול קמח ככה, אסור לאכול לחם, אסור לאכול לחם,
אבל לקחת, לעשות לו בשיקוי זה מותר.
בא בעלה, אבל אישו של הרב איתי עשה את זה.
הלכו לאישו של הרב, אמר הרב היום והלאה אשתי לדעתי אף פעם,
זה אם אין קמח מצא למה שאנשים לומדים ממנה ואין להם. ורק כן צריך לזהר בדבר הזה.
לפעמים הם אוכלים הכול,
אוכלות, שפוחות,
פשוט.
אז אני מבין את זה בדיוק כמו מוחמד.
אדם נמנה מזה.
רק אם הוא חולה על תאווה, איזו תאווה לאכול.
מחלת תאווה זה מותר לו. אבל אם לא, כנראה נימנע מהדברים האלה.
ואם שקידים טחונים, זה לא יהיה,
שלא ישבו ש... עם מה?
סתם שקידים טחונים ומטגנים בזה את הנגים.
גם מעקרון הבחינתה לא גוזרים.
לא גוזרים. רק יעמוד. זהו, חמיר, באמת, דוגמה, אבל מהדין לא גוזרים.
זה לגבי החומרה, שאלה. כן.
מדוע צריך לנקות את כלי החמץ היטב
מן החמץ? הרי בחמץ שנשאר אינו ראוי לאכילה.
אם נפסוק את דעת רב,
בדרך כלל מפותקים הלכת השקרה ומסולא.
אם נחשוק את העטריו,
על איזה עטריו,
אפילו הכוסות האלה,
על הפסח כדי לשבור אותן.
הטלחות האלה על הפסח כדי לשבור אותן.
בא אמר רשמואל וזמור על ישראל, איך אתה עושה ככה?
אז אמר שמואל אומר, החכמים לא גדרו על הדלוח.
אבל משהו בעין החכמים גדרו.
אז אם הסיר הוא לא נקי,
למרות שאתה לא רוצה ליהנות ממנה כרגע,
אבל זה בעין, זה לא צריך ליהנות כתבאי.
אומרים, למעט שומן, למעט בכלוך לא אכפת לנו,
אז אחר הפתח תשתמש בעוד רחמת שעברה על הפתח וזה אסור.
מביא שעבר עליו תמונת שעה ימים.
והקטע הזה נקוד קצת סבירים טוב מאוד,
מעט לכאן כזו מגעת,
ולא יודע שיש דבר שהוא רחמת שיכול להבדיע.
בפריפריה דיוטית יש רחמת, כלומר אני לא אוכל רחמת על זה,
אתה לא אוכל את החמץ הזה בסדר גמור, אבל החמץ תבשל ועוד יהיה מגיע לך.
אלא אם כן אין שם חמץ בעין, יש שם מערכת לכלוך ולבב דבר אחר.
אז לכן מי שלא רוצה לנקות את הכלים,
אז הוא לא פוסק לדעת שמואל,
פוסק לדעת רב, אה? בבקשה, תסבור דקות,
נבוא תגריר את הכול.
אדם שפתח קופסת שקית או כל מצרך כשר לפסח לפני פסח,
והוציא קצת מהקופסה לחמץ לשימוש לפני הפסח,
והשאיר
השאר לפסח.
האם יכול לעשות כך?
הרב אמר את זה ביום שישי, שצריך,
כדאי מעכשיו לקנות מצרכים. לא, לא, הם מתכננים בפסח.
אבל אדם משתמש במצרכים אדם לא בדעתם.
הכפי, יש בעלי יחד, בעצם בסקיוויטים,
אתה לא שם לב,
אתה מותיר מהטבוס אותך עוד מעטה,
עוד מעטה.
אתה מתפתח והשתמשת בזה,
תוצמו לזה עם כל הדברים שהם לא חמץ ולא כשר, כלומר לא ישתמש להם.
או פליפל שחור, למשל, אדם לא ישתמש בו.
אדם צריך להיזהר בממלכה שלו ששם על השולחן,
אז אדם במלכה הזאת יש לה איזה פסח.
בעיקר במלח שבהרבה פעורים יש בה, שחדל מאוד להיזהר בדבר הזה.
קורא את כל האגדה של
פסח, אם יצא מזה, וזה סיפור יציאת מצרים.
אם מבין עברית, כן.
אבל אם הוא לא מבין משהו, מוצאים את פיו, לא יצא את העולם.
ועוד, אם אדם קרא את האגדה של פסח,
קרא את איך כתוב במרכי, איך אומרים בלע מצא יתא ידא חובה,
בלע מרור ויתא ידא חובה.
יש שאלה, מה, נינם ברעת אגדן?
מצא ידא חובה ולתא ידא חובה.
אז הוא אומר אצל ניחותה בלע מצא יתא, בלע מרור ויתא, בלע אגדה תפק.
יצא אולי תפק לדאוריית לאדא חברה, אדם עדיין יחדו ויקרא את זה.
אבל נכון שלא כל מילה ומילה אדם חייב לקרוא בהגדה,
וכן אדם חייב לקרוא את הצורך הזה.
ומצווה לאדם להסביר בפניו ובאמתו,
לקיים את המצווה והגיתה לבינך את העבדים היינו, או שאר דברים, מה שיכול להיות בהגדה.
אבל אם אדם קרא את ההגדה,
הפלוש שלו כיבד בכוונות הערביות,
גם כן אדם ייתה אתו. הייתה לידה, ואני עכשיו בא להגיד עניין,
ותתלב את בנך, וגם עניין זה זכר את מצרים,
וגם אנחנו רואים את הפרק, את הבשנה הזאת: "אמר בלעזבא עזרא אריה אני גביר של עים שנה".
ולא זכר לשתי עמיות,
זה דבר חשוב מאותם העומדים המחזורת שכל הזמן עוסקים בי. הם חייבים להשכיר בליל פסח, או רק בליל כל הערב ולילה, או כל יום ויום,
חייבים להשכיר.
וחייבו זכר להשכיר צעד מצרים,
אומר לדור העובדים אשר בטל בעלו בן אש חי, דבר נפגש,
כשישראל מזכירים בצעד מצרים.
משבחים לקדוש ברוך הוא על ילכים גבוהות שעשה עמנו
אז מוריד את הקדוש ברוך הוא ומלאך בשמיים
למלאכי חלבי מלאכים
אומרים תרדו לארץ
כאילו מלאכי אני שומע רעש רעש
אני אומר את זה, שמעתי את זה מחכם אחד ששמע אמר בישראל
אומר לי שהוא שומע רעש רעש
אז מלאכי יורדים
מלאכי פרטת, מלאכי זיה, מלאכי חבלה, מלאכי השרת,
יורדים
מלך חבלה זאת בן קוראים, נולד,
איזה בית, רואים, שרים,
אמונים אל חושב, שרים.
אומר, מה כשרים?
נו, ללכת לזרימה.
בא מלך אחר, אכפה אחד ממאדיינו, אחד שומע אמר רבי ימליאל,
לא אמר,
אמר רבי ימליאל, לא אמר,
אחד שומע רחמה ענייה שרים את זה בשירים,
כל פעם שעם גשרים על ילויה שרים,
כל אחד לוקח.
מה זה?
אנחנו לא יודעים.
מלאכה ישראל יודעים, הולכים לרבב"רים.
שמעים דרשות,
שוד, דרוזים, על הגרשת פתח, דרוזים,
הם גם כן לוקחים.
עולים בשמיים, באים. באים המלאכי חמי ארצות.
שמענו שיר, שמענו אישה עמדה, שמענו אמונים, שמענו ככה.
מה שמענו זה?
אני יודע, אנחנו בונים קצת מצרים.
אבל כמה זמן זה היה קצת מצרים, לא יודעים.
שחדשאלו אומר להם,
נולדים אומרים, אה, לפני אלפיים שנה, שלושת אלפים שנה.
חכמים אמרו, זה חידוש אחד, חידוש, חידוש אחד וחדש חידושים.
על מה? על יחד ישראל. מדי?
לפני
ישראל אני עשיתי בעצם נסים ללמוד לפני שלושת אלפים שנה,
ועד עכשיו הם זוכרים את זה?
והם משבחים אותי על זה?
הם ככה ראויים הם להם שאני אעשה להם עכשיו נסים להם לו.
יהיה רצון שיש להשתיק, ואתם אנו רוצים לבעוט, אמן. כמו נוסעת מהותנו,
וכן וגאה על תוצרת מנהליך, חי בסבבה על אמן. אמן. אמן. רבי חננניה בן הקשיע, אומר,
של של של של של
