אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מנחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח
בדין אורז שאוכלים בחג הפסח, מדוע ישנם שנזהרים שלא אוכלים, האם מטעם חמץ,
או שיש על זה אבקת קמח?
והאם מותר למי שעד היום נהג איסור מחמת שחשב שזה חמץ והיום רוצה לשנות את המנהג,
האם יכול לעשות עטרה?
ומה הדין אם נגמר כל האורז ורוצים בחול המועד לנקות אורז, האם מותר?
עכשיו גם יש עוד השאלה של מישהו אחר של אורז.
לספרדים שאינם אוכלים קטניות ולא אורז, האם מותר לבשל השנה בסיר של פסח אורז לילדים
שיאכלוהו במקום לתת להם לחם שלא יבררו,
ואחר כך להשתמש בסיר לצורכי פסח.
האמת היא שאני השתמטתי,
השתמטתי
מלדבר על העניינים של הכשרים של היום.
אבל כיף שהזכירו,
אמרו לי
בשבוע שעבר
חבירת אורז,
טוב עליה הכשר של ספרדים.
אמרו לי, עמדתי עם זה בדוק,
בדקו את זה
בקריית גת, יש גם שם סוגת,
הם שם בודקים את העורש שלא יהיה בו עירוב של חיטה.
אז בדקו את זה,
הם אומרים לא, לא בדקו את זה, איך אתם מוכרים את זה עם כשר בפתח?
אז לקחתי את
החבילה הזאת,
ויש בה איזושהי תקופה, מקום חלק שקוף.
ולמעלה כתוב, עורש שלם,
מאה אחוז בלתי שבור.
הסתכלתי, הייתי שם, שפעתי רק בפעם אחת, במקום, באחד שבעה אחדים שבורים
ושבעה אחדים עם שחור.
אז אם זה לא אמת, מי ידע מה הלאה מה האמת?
לכן לא לסמוך על הדברים האלה.
אם אדם רוצה לקנות אורז,
בקנה אורז, כאשר לפסע, לא כאשר לפסע הכי טוב, בקנה מסוגל.
ועם כל זה יבדוק את זה האדם בביתו.
הסבא, הסבא של הרב,
על בן נשחי,
בסך הכול המצפחה שלו היו אוכלים אורז.
היו אוכלים אורז.
והסבא שלו היה אוכל אורז.
פעם אחת
בשביעי של פסח הוזמן איזה מקום
והיה נשיא של הקהילה, הזמין אותם,
והגיעו צלחת אורז.
והוא אומר, מלמעלה הייתה מתבצבצת,
חיטה למעלה, צלחת אורז מלמעלה.
הוא אומר, מאז מורסבי לא אוכל אורז בפסח.
השאלה הידועה, המפורסמת,
מה שאומר הרב בן איש חי,
אם אישה מחמירה לא אוכלת אורז בפסח
ובעלה אוכל אורז בפסח
אם מותר לה לבקש ביום טוב לבעלה
אז אומרים את השאלה הראשונה, הראשונה שאלה אותו הסופטה שלנו
אם משה עליו שלום הרב ראש הישיבה כבוד הישיבה ומורה מרבנו הרב אבו ג'צדקה
היא הייתה מחמירה לא אוכלת אורז,
בעלה היה אוכל אורז, היא שאלה אותו אם מותר לה להכין לבעלה את האורז
אז היא הייתה בודקת שבע פעמים את האורז
שבע פעמים
אבל לאורץ של אז היה הרבה חטאים, האורץ של היום מצליף שלוש פעמים חזקה אבל צריך בדיקה לא אסמוך על מה שכתוב
הכשר לפתח
אומר הרב תשובתו
יש הבדל בין צפדים לאשכנדים
אשכנדי שיבוא היום יעשה עצרת נדרים לאכול אורץ לא יכול,
קיבלו קיבלו, שברנו
אבל
ספרדים מכיוון שלא קיבלו חלק נהגו חלק לא נהגו בעיר אחת,
בעיר אחת,
אכלו, אכלו, אכלו.
במרוקו,
כשמחמירים בפסח יותר מאשכנזים,
במרוקו לא אוכלים סוכר בפסח.
באים לפה, התקלקלו.
סוכר לא אכלו.
למה? רמה קצר שלא, והם מחמירים.
מחמירים מאוד מאוד, איכולים רק צימוקים ורק שקדים ותמרים.
זה היה הסוכר שלהם.
באים לפה, צריך הצרה.
מותר להם, אבל צריך הצרה.
ולכן מי שרוצה באורז, רגיל ספרדי מחמיר באורז
מכיוון שהחומרה זה רק חומרה, ולמה החומרה?
כמו שאמרנו מדינים שמעורה בו חיטה.
אבל אם את האורז הזה מקלפים אותו באותו מפעל שמקלפים את החיטה
ויש עליו חשש קמח זה איסור אחר.
חומרה אחרת לא יעבור לך ברירה, לא יעבור לך שום דבר.
כן,
וזה הכלל,
קטניות
גם הספרדים שנגעו לאכול אורז
לא כל הספרדים אוכלים קטניות, אבכו אותם, גמלנו, קטניות
לא כל הספרדים, יש כמה עזות בספרדים ולא אוכלים קטניות
אוכלים אורז אבל לא אוכלים קטניות
מה כן אוכלים קטניות? קטניות כלואים
שועית יבשה לא אוכלים, היום הייתי שועית קשר על הפתח
יש שועית לא אוכלים, חומות לא אוכלים,
ויש כל קטניות לא אכלו,
מה כן אכלו?
דבר שהוא כלואי
דקה, דקה. כלול, כלול פירושו של דבר כמו גרעינים או בוטנים תלויים.
אומר הרב ברפעלים
ואין לנו אחד מהחסידים שבחסידים שלא אוכל בכלא, שלא אוכל כפולים,
כפולים ירוקים.
זה איך אוכל?
קטניות.
בירושלים
גם אשכנזים
בירושלים
אפונה ירוקה, כרייה,
כפול ירוק טרי, אכלו.
חוץ מלך עולם לא אפילו,
רק דברים יבשים.
אז גם בספרדית נהגו בחומרות של הקטניות.
אלא מה?
מכיוון שזה לא הלכה ולא קבלה מדורי דורות, כל משפחה נהגה ככה,
אז אם כל העיר היו נוהגים לא לאכול קטניות,
לא יעזוב בכלל את הרצלת נדרים.
אבל אם חלק וחלק אז יכול לעשות את הרצלת נדרים, אבל לא יכול לאכול בלי הרצלת נדרים.
וצריך לדעת דבר אחד,
ספרדי
שהולך לבית של אשכנזי
לאכול כל השנה כולה.
והאשכנזי הביא לו בשר חלק,
חלק ספרדי, לא גלאט.
אבל הסיר של האשכנזי מותר לך לאכול ממנו אפילו שבשלמוטוף מעת לעת.
וכן
אם אדם יגיד לא לאכול אורז
אז כתוב שבערב פסח הוא יכול לאכול אורז,
לא קטנים שלו.
כל אותם שנהגו נהגו בפסח לא בערב פסח.
אבל אם הוא נהג להחמיר גם בערב פתח,
יכול לבשל הקטנים באורז,
ויכול לשטוף את הסיר הזה כמה שראו לשימוש באותו יום,
ויכול בלילה, במוצאי השבת ומחת,
לבשל בסיר הזה אוכל כשר בפסח,
כמה שזה חומרה וזה לא מיהד וזה לא דין.
עוד שאלה גם על אורז. נוהגים לאכול אורז בפסח הם יכולים לקיים מצוות
שלישית, זו הודעה שלישית, על פרחיות העשויות מאורז,
ואם מברכים על זה בורא מיני מזונות.
קודם כל צריכים לתאם מפרחיות,
שבדרך כלל הפרחיות מעורב בהם קמח,
מעורב בהם חיטה,
מעורב בהם שומשום.
פה מדברים באופן, אנחנו מדברים באופן,
שהפרחיות האלה בררו את האורז, וזה רק אורז מיוחד,
אז תנוי, אתה לוקח פרחית אחת.
אם אתה רואה אורז,
תברך מזונות.
אם אתה לא רואה אורז, רואה לבן,
אז תברך שהכול,
גם לא אדמה.
תלוי בסוג הפרחיות, איך שהם עושים אותן.
כל בית חרוש ובית חרוש עושה את זה בצורה אחרת.
ואם זה מזונות,
אז עדיין
כתחילה לא יוצאים באורז, כתחילה צריך מזונות על המחייה.
אבל אם אין לו, לא גרע מתשאט תבשיל אחר שיצא מזה איזו חובה.
איזה מצות עבודת יד יותר מהודרות? האם של עדות המזרח או של אחינו האשכנזים?
מצות יד,
קודם כל,
הכי מהודר זה השגחה.
השגחה זה הכי מהודר, לפקח על זה זה הכי מהודר.
אם הפיקוח הוא טוב, אין איזה מצות, אם הפיקוח לא טוב, לא טוב.
למשל, לפני כמה שנים
אמר לי פעם אחד העובדים
שהיה עובד במצות,
והם עובדים במצות ככה אחרי מצוי בשבט והלאה, עובדים בזריזות.
אז הם עובדים, כל שעה מקבלים כסף, כל שעה זה
חשבון להם.
אז הם עובדים עד קלות נפשם.
כמה שיכולים לעבוד לעבוד.
עד תשע בלילה, עשר בלילה, ואחת עשרה בלילה עובדים.
ואחת זה כבר הרוסים,
עוזבים את הכול, הולכים לאכול, ללכת לישון.
מחר בבוקר לוקחים את המערוך,
את השולחן ומנקים אותו.
לא מנקים את זה בלילה.
אתה לא ניקית את זה בלילה?
אז זה החמיץ בלילה,
עבר עליו חי דקות,
אז המערוך בלחם מת,
השולחם מת,
ואז אתה עושה מחר למהדירים,
תעשו לו הגעלה.
אז אמרתי להם, אתם,
תיקחו חשבון על בעל הבית, עוד חצי שעה אשלם לכם ניקוי,
זמן הניקוי כזמן העריכה.
אז אין, יש למהדירים צריך לעזור.
אז אם זה מהדירים,
הטוב ביותר בין שרדים, בין אשכנזים, לקחת מצות רכות,
שאני יכול לאכול שתי כצפות בתוך ארבע דקות ומהר.
אבל יש אנשים אומרים: זה רך, זה כאמור מסטיק, אנחנו לא יכולים לאכול.
לא, תיקח דק,
כלומר הטוב ביותר לקחת מלאכת יד.
מישהו לא יכול לקחת מלאכת יד, או שהוא לא יכול לאכול מלאכת יד,
אז ייקח מלאכת שמורה, מלאכת מכונה.
אם אדם זקן ולא יכול לאכול את מצת מלאכת היד הקשה הזאת,
או מלאכת מכונה שהיא קשה,
מותר לו להכתיב את זה קצת ולאכול את זה לטוב.
אז זקן או חולה, לא, אדם בריא תאכל מצה כאלה ככה,
שישמעו קול.
וכשאדם אוכל מצה ושומעים קול, אז כל המזיקים בורחים ממנו,
מפוחדים,
בורחים.
אז אם כן,
אם אדם זקן, אין לך מאוכל את הדברים האלה,
הרחתי לך על ידי זה.
אבל קיצורו של דבר,
אבל כתחילה עיקר יקנוץ ומהודר,
זה עיקר העיקרים,
ואם יכול לקחת טרי עיני מצוי ותכבש.
האם האישה בודקת חמץ עם ברכה בשם ומלפוז? זו שאלה אחת. הדלקת נר, יום טוב, כיצד?
ניקוי יפה במידה
ויש בעיה עם חניכיים שמדממים?
יש עוד פה שאלה, מישהו אחר, גם לגבי הדחת שיניים
תותבות בשבת.
יש שיטה להכניס למים חמים ולהכניס כדור לתוכם ולהדיחם.
האם לדבר מותר?
קודם כל, רוב הדברים האלה, מה שעכשיו אמרת,
נמצאים בחוברת, אבל דבר אחד אין.
בחוברת כתבנו,
הוספנו מילה אחת,
ורק אני רוצה לומר שידעו,
כשקוראת לחוברת יש חדקדק לעיין בה הרבה,
לא ככה.
מפני שכל מילה שם כאן,
יכול לדעת,
למשל, כתוב כאן
על שניהם גדבות.
אחר סעודת שבת ינקם את זה לשפוך עליהם מהם חמים מכלי שני
ויתכוון לנקות אותם ולא להגעילם
כלומר אם אתה שם כדור, שומעת אותם כדור
אם הכדור בשביל לנקות, יהיה מהטוב
אם אתה רוצה בכדור הזה לעשות את החומה של מימך ולהגעיל אותם עשו לך
בשבת מוצע לך רק לנקות את הזה בשני שלושה לאכול אותה
אחד ננזר ננזר הרבה מחמץ בפסח
ובלילה אמרו לו שהוא אכל חמץ.
היה צער צער גדול, אמרו לו שהיה לו בין השניים
פרור וכשהוא לעץ את המצה אז הפרור הזה יצא והוא אכל אותו.
אמרתי, איך כמה מזינים אותנו?
להיזהר אדם, לנקות את שיניו,
לתחסך את שיניו ולהוציא את הפרור הזה.
חשוב מאוד.
החכם החזור על הגממה מדבר, אחלה לחמד בפסח, זה כבר ביטיל אותו, בטיל, ועוד דבר שלא ראוי לאכול אותו,
וכבר בין השיניים זה כמו מעוקר,
לא נותן להכניס לנו את הצדות האלה.
נותן לפעמים, יוצא לו לחם בין השיניים, יוצא לו בשר אוכל ובלע את זה. לא אומר, זה נקרא פגום.
טוב, לא משנה, אבל אדם צריך להיזהר,
בעיקר בערב פסח,
בזה שבבוקר אכל לחם,
ובעיקר בגלל שיש לו חורים בין השיניים,
או יש לו
יש לו גשר בשיניים,
אז ככה, מהיום,
אני אומר מהיום,
אחר הבוקר
ייקח מברשת שיניים בלי סבון,
בלי משחת שיניים וישפשף את החניכיים שלו.
אם יוצא דם,
נוצר.
אז מחר יחסו עוד פעם.
מחרתיים יחסו עוד פעם עד שירגיעו את החניכיים שלו שלא יצא להם דם כשהוא משפשף.
אבל אם שלושה ימים שפשף יצא לדם, אין לו תחנה.
זה לא יכול בשבת ערב פתח לשפשף מברשת שיניים,
בלי משחה או רק עם טיפות, אני מקווה שיצא לו דם
האומנם לא מתכבד ולא רוצה, בעל מקום מקווה ואין דרך
זה טוב בשביל הדיעבד, הולכת תחילה
אז אם אדם
ניסה לשפשף ולא יצא לו דם,
אז ייקח מברשת, ישים בה טיפות של מפה לא משחה
וירחץ את שונה ונקה את שונה וכל מיני חברים וזקים, יכניס לו מברשת, לא מאוד, ויוציא את הכול
רק כתבנו בחוברת
שאחרי שעשה את כל זה לא אשטוף את המברשת.
למה? למה? אתה שוטף אותה,
שלא תהיה בשלח אחד למחר, למחרתיים, אתה מכין משבת לעול?
אז כן,
אם פוחץ מת, יטרבש לו,
ישבר לו,
ישטוף אותה,
ובצהריים, ביום שבת, עוד הפעם ישרשף את השיניים שלו באופן כזה.
האם לא כן לא יכול להכין משבת לחול?
ואם יוצא לו עוד מחניכה עידן, ייקח קיסן.
קיסן, כלומר, עץ
לא ייקח קליפה של
גרעין חמניות, היום יש גרעין חמניות ארוכים,
לא ישבור אותם בשבת ויעשה מהם קיסם.
יש מי שיאמר מלאכה דאורייתא,
עשיית כלי.
אולי ייקח איזה עץ וישבור אותו שיהיה חד,
לא ייקח אפילו עץ של בשמים, נעשה שיהיה חד בכדי לעשות, אלא ייקח קיסם מוכן מערב שבת,
וגם ייקח קיסמים שאין בהם שמן ואין בהם שומן,
נקיים,
כי יש קסמין שיש עליהם שמן או שומן,
ואם אין לו
נזכר בערב שבת, ייקח סכין, יחדד למעלה את
הקסמין האלה, שיוריד מהם את השומן או השמש שעליהם.
וינקר את שנה בצורה כזאת.
זה מנע האדם מהעניין של ספק אפילו, שיהיה בתוך פיר הדרוש של חמץ.
ואמרנו,
כמה שהרב הביא את המעשה הזה והחמיר בדבר
הזה אדם צריך להקפיד גם כן בדברים האלה לגבי הברכה של האישה בשם ומלכות אישה בעלה לא בבית בודקת עם שם ומלכות בליל שישי לא בקט ובודק ביום שישי עם שם ומלכות עד
עד הכת הנרות מתי ידידו את הנרות ביום טוב?
ביום טוב קודם כל
תופסו בחוברת
שאדם יכין
כפליים פמותים פמותים ללב שבת ופמותים ליום
וגם יכין נר שדולק למעלה מ-26 שעות,
בעת שיוכל להדליק ממנו, להעביר ממנו להדליק את הנר.
למרות שכתבו בחוברת
שהבעל כשעושה הבדלה,
כאשר קידוש והבדלה היה כנאה במוצאי שבת,
אמרנו שיברך בכת מורה האש על הנרות שהדליקה האישה,
למרות שאחרים חולקים,
אמרו: לא יביאו אותה אליה, ייקח נרות אחרים, נחבר אותם.
אנחנו לא נהגים בכל זה. אתה תחבר אותם, תטפו אותם, תבואו לידי ספקות של שיבוי ביום טוב.
אנחנו לא נהגים בכל זה. אלה אברך על נרות שהדליקה האישה.
ובעל טוב,
בעל טוב אני אומר,
צריך לדאוג לכך לקנות לאשתו נרות של ליל אחד,
איפים, גדולים.
לא בגלל שסתם יופים,
אלא מפני,
אדם מדליק נרות
בליל שבת,
ויוצא חבר לקנות מהבית שלו, הולך לאכול במקום אחר,
וחוזר הביתה,
אם כשחוזר הביתה נרות נשארו דולקות,
הברכה שלו היא ברכה,
הן לא ברכה לבטלה.
האשה מדליקה בליל יום טוב מדליקה נרות.
תיקח נר של חנוכה,
תדליק אותו,
לא יגמר הבעל את הקידוש,
הנר יחדש.
על מה בירכת להדליק נר של יום טוב?
מה תגיד, אני אקח נרות של רגילים של שבת.
כמה זמן זה דולק?
שעתיים?
שלוש שעות?
בבקשה.
אדם חוזר הביתה בערך בשעה שש וחצי, שבע,
הגדה לקחת שעתיים וחצי,
אכילה לקחת לו, ויגמרו הנרות.
עכה נקרא על נרות יפים, הודרים, הודחה גדולים,
שישארו עד אפיקומן,
לפחות.
אם לא,
מסכנה ולא קנו לה דבר הזה,
הייתי קנה לה עצמה,
ואם לא קנתה לה עצמה, אין לכם את הדליק בנרות וגרים שעתיים,
שעה וחצי, ותוכל לברך.
במנהג שלנו האישה צריכה להתפלל ערבית במוצאי שבת, היא לא צריכה להתפלל ערבית
אז תאמר ברוך האוהדים מקודש לקודש
ואז יכולה להעביר איך מקום למקום
ויש מי שאומר
כשמדאם אמר, הייתי בספר, קיבלתי את זה ביום שישי
ספר של אחד מהרב וורץ היה
חשוב מאוד בירושלים
נכדו הביא לי, שם כתוב
שעל נרות שמדדיקים
זה אומר שאישה מחלוקת אם תברך שהיינו לפני כן או שהיינו אחריכן
אנחנו נוהגים אחרת, אנחנו נוהגים
שאישה
מדלקת
מברכת ומדלקת בליל יום טוב,
מברכת ומדלקת. איך מברכת? פעם ראשונה
מברכת שהחיינו,
אחר כך מברכת שהיינו של יום טוב ומדליקה.
אז הוא כותב שמה, מה הדין אם אישה אמרה, במקום שתגיד ברוך הבדין מקודש לקודש,
אמרה ברוך הבדין מקודש לחול.
האם היא יכולה להדיק או לא יכולה להדיק?
אז אני אמרתי בלבי, תגידי עכשיו, אם היא שוארת תהיה לה, תגידי עכשיו ברוך הבדין מקודש לקודש, גמרנו.
הרי אנחנו מדברים על גאווה לא הלכה תחילה.
בכל אופן, אם אמרה ברוך הבדין מקודש לחול, גם כן יצא ידו חול. אבל לכן הערה צריכה להגיד מקודש לקודש.
יש כמה לוחות,
אפילו הלוחות שיצאו על שמנו ברוח של אחד שלמה,
שם הצעות דפוס.
שם כתוב שתאמר האישה,
שתאמר להזיק ברוך הבדיל מקודש לחול. לא,
בכלל אמר ברוך הבדיל מקודש לחול.
אם אמרה ותודענו זה הכי טוב.
אז אומרת, מתי היא אומרת את זה?
לא רק שמתחשק לה,
אלא כשיגיע הזמן של דקת הנרות במוצאי שבת,
אז היא תאמר ברוך הבדיל.
ואז תעביר אש ואז תכין לחמם את האוכל ותעשה מה שהיא רוצה.
וכן הברכה היא
כשהחיינו להדליק נר של יום טוב עד מדלקת.
אחד ייזהר,
אחרי שמדלקה לא יתכבד את הנר ולא יתכבד את הגברות שבידם ולשים אותו על המקום שיחבר בדם.
וטוב שהנרות האלה יהיו קרובים לבעל כשיקדש את זה.
כי בקידוש אומר ברוך
מורה אבקת מורה האש.
ואם לא אז אפשר לקרב את הנרות האלה לבעל.
אבל כמו שאמרנו אותם שנוהגים לקחת שנרות לחבר אותם
אם יישארו מחוברים מן המצבים, אם אדם יתפוס אותו דווקא עד שיגמר ישרפו לו הידיים שלו.
אז לכן השאירו אותו במקום ולא יחבר, לא יעבור לכיבור, להדלקה ולהבערה ולא יעשה שום חששות כאלה.
כי בלאו הכי
הנרות האלה שהן כלואות זה לחומרה, מהדין אפילו נר אחד.
ואם אדם רוצה להחביר על עצמו,
צריך לקחת דווקא כנוע,
אז לא יחבר נר בנר,
ייקח גפרור, שרוף או לא שרוף לא אכפת לנו,
כשהוא מקדש ישים את הגופרו על יד האש ואז זה יהיה על יד הנר ואז יהיו שתי נרות ואז כאילו מדורה ויכול לברך עליו.
אבל אמרנו מהדין אין צורך על הדבר הזה.
האם הצעה עשירה שמוצאים בשוק בהכשר של רבנים מפורסמים מותרת לאכילה בפסם?
זה עוד הכשר, עוד דבר אחד.
בשר חלה קפוא המיובא מחול,
מחול,
האם מותר להשתמש
לשימוש לבני תורה?
מצא עשירה מהדין מוטק
בתנאי מי שעושה אותה שיש לו שכל עשיר, אין לו שכל עני שאוהב ממון.
כל מי שאוהב ממון השכל שלו עני.
היום
בכל בתי חירושת של יין,
בכול,
מכניסים כדורים
שהיין לא יתסוס
או מקפיאים את היין במקרר,
קירור עושים בו,
לוקחים אלכוהול ומצרפים אליו.
אז היין הזה מעורר גם מים וגם יין.
איך אפשר לעטוב במצה עשירה?
ועוד משפטים במצה עשירה זה בבית שלך.
בבית שלך אתה יודע להשגיח מתחילה ועד סוף.
אדם יסמוך על אחרים, על משגחים אחרים,
היום מישהו הראה לי
דבר ממש זעזע אותי.
אבל לך אפשר להקל.
הראה לי שאחד המשגחים
הכי טובים,
השגחות הכי טובות שנקראות הכי טובות בארץ ישראל,
נהיה פוקר.
פקר.
נהיה רשע.
וכל ההכשרים, היינו סומכים עליו.
אמר, אדם יסמוך על המשגחים,
אולי יגחנו מגיח לבכור את עמי יחסה,
מה אדם יסמוך על המשגחים?
אדם יסמוך בבית כשמצא עשירה, אה, אולי אפשר לאכף,
בתנאי שהיין שלו וההשגחה שלו, הכל טוב שלו.
אבל לסמוך על השוק, לא יסמוך.
היה מעשה לפני כמה שנים,
אחד הביא לי,
מצא עשירה בערב פסח, אחרי שעה 12,
עליו שלו נפצעת,
לא יזכירו אותו לשבח, נזכיר על השבח, נחשבו שזה צורר צורר חיים.
אחכם דוד רפול, אני זוכר אותו.
אז הביא לי, אמרתי לו, תוציא מהבית, מהר,
תשרוף מזה כבר.
לא שאל שום שאלה, הלך שרף.
אחרי ששרף בא לאריו, אבל יש כאן איכשה של רבאים אחרים.
אחרי ששרף קיים, הלך בא לשאול.
אמרתי לו, זה הכשל, חולים, זכינים, לא בשבילך.
אבל הוא אומר, השלב שעשה, ואחת בא לשאול.
אדם לא יסמוך.
על זה. לא אדם
ולא אחריו אמר עונג ונגע
אדם צריך להיזהר מעונג ונגע
בשביל עונג אחד אדם יתענג מאכל כזה מתוק טעים ובזול ואחר כך יהיה לו נגע בשביל מה הדבר הזה האדם
התרחק מכל דבר אחי
כותב הקנהג
האשכנזים אסור להם מטע שער
קיבלו חומרה לא לאכול
אפילו בערב פסחה בחבת
והספרדים כותב הקנהג נהגנו להחמיד למטע עשירה אלא אם כן עושה בבית טוניק
בגללם האדם מתכנס לתוך הספקות האלה
על הבשר שבא מחוץ לארץ
כתוב לומד לשלח לומר אין יודע, לא יודע, מה אגיד לכם, לא יודע מה
קודם ידענו פרטי פרטים,
ידענו את העניינים,
איך נעשה
והיינו שואלים אותנו, אמרו לי בני תורה אתם יכולים לסבוך,
היום אנחנו צריכים לברר את זה באופן יסודי, באופן פרשי, קודם כל למה, אחד אומר ככה, אחד אומר ככה,
באופן שמועות שונות
בקבע שכן
שומר נפשו ירחק מהם,
האדם לא ייכנס לבוץ הזה. אבל אם הוא יכול לברר בצורה ברורה, שיברר את זה.
האם לסעודה שלישית בשבת,
שחל בערב פסח, יוצא ידי חובתו ברביעית יין, כמו שבקידוש זה תופס
קידוש במקום סעודה, ולדעת הבן איש חי, ישתה שתי רביעיות ועוד דבר חל לסעודה. מהם מתי מותר במוצאי שבת להתחיל להכין השולחן לסדר אם מספיק
לחכות עשרים דקות מהשקיעה ולומר ברוך המבדיל בין קודש לקודש או יותר?
הרב אמר, תחפי השלט.
מותר בשעודה שלישית לשתות יין.
יש הרבה שאלות שהזדהרתי אליו, שזה פעם רעיונה. כאן כתוב, הנוהגים לקבוע שעודה שלישית על היין,
יש,
מי שנוהגים כדעת הרמב״ם,
צריכים בשעודה שלישית באמצע ההחלטה לשתות יין.
וגם נוהגים כדעת הקבלה, צריכים באמצע ההחלטה לשתות יין.
כתבנו פה בשבת זה לא ישתו.
למרות שבטור רביעי שמותר לשתות,
מכיוון שמרן פסק שאסור לשתות, אז אסור לשתות.
זה דבר אחד. דבר שני,
יש מודעת הבדל,
קידוש במקום סעודה או סעודה.
מה שאם אדם שתה יין,
רביעית יין,
אנחנו מדברים על שבת רגיל,
אז זה נקרא קידוש במקום סעודה,
אבל זה לא נקרא סעודה,
זה לא נקרא אכילה שיוצאת בידי חובה.
זה נקרא קידוש במקום פגש,
מה שאחרי זה יכול לאכול לאכול אחר
ועל כן אם אדם ישתה, נגיד דוגמה רביעית יין בגלל השלישית, לא יצא איזו חובה
כי זה לא סעודה, זה רק במקום סעודה ולא סעודה ממש
ובנוגע למה?
זה היה עשרים דקות, אתה מתכין את הדברים במוצאי שבת
ובן איש חי
כתב כולה גדולה
הוא אמר סידור השולחן לצורך הלילה
לא יעשה אלא אחר חשיכה
ואין שבת מכין ליום טוב
אך מכיוון שעבר בין השלושות
ושהוא אחר כך אמרו לו בשבעה דקים מותר להכין צורך. כלומר,
נודעת הבן איש חי
אם עבר לפי החשבון שלנו 25 דקות,
25 דקות בירושלים אז יוכל להכין את השולחן.
ככה דין.
ככה הוא כתב, ככה דין.
אבל אם אישה רוצה להחמיר על עצמה כמו שאמרנו
אז להכין השולחן דבר אחר
מותר לה אחרי 20-25 דקות
אבל להדליק אש היא לא יכולה
אחרי עשרים ועשרים וחמש דקות.
כי אנחנו קיבלנו עלינו במדינת ירושלים ארבעים דקות
אל המדינה חנה משבת לחול, וכיוון שזה עכשיו כבר בין השמשות אז זה יותר קל להכין את השולחן אבל לא להבערה. כלומר רבי אחדים רצו לסמוך על דעת הבן איש חי להתיר הבערה ולא הם.
שאלה אחרונה: זכר לקורבן חגיגה אם צריך לעשות גם השנה?
היה על אבו שלום הרב הגדול קדיף ויחסיד
ממש חצי דקה לסוף פרישה, חכם מעכו ומסופי חלבו שלום, אותו גל ילד עליכם.
היה מבקיע עצום.
היה אומר, רציתי להם, לבבלים,
שאוכלים את חצי הביצה במה נשתנה.
חצי ביצה, לא יותר מחצי ביצה.
למה? הוא אומר שכאילו שובל להם את הרעבון שלהם.
אז היה נוהג,
המנהג היה
שהם
לוקחים ביצה ואומרים: זכר קורבן חגיגה.
אומרים הצפות:
השנה שחר חרף פסח בשבת, אין קורבן חגיגה,
אז לא נשים ביצה.
מהקבלה
הקערה צריכה להיות של אימה, לא תכניס לנו ביצה,
חגיגה לא חגיגה,
הקערה של אימה,
שאחר כך גברים צריכים להיות בקערה.
אז לכן, זה אחד. דבר שני,
כשאנחנו נוהגים להגיד בהגדה של פסח,
נמכר שם מן הזבחים, מן הפסחים, מן הפסחים, מן זבחים, עושים שינויים
אז הולדים לא משנים
גם משקיעזים לא כולם משנים
למה? אנחנו אומרים
כשם שנזכה להגיע אלינו גם כן, נאכל שנה הבאה מן הזבחים ומן הפסחים. מה הבעיה הזאת? נאמר את הדבר הזה
אם נאמר את הדבר הזה, זה אפשרי וזה חשוב
ועקל בצמא עושים, אבל לכן זה מחרף שבת אמרנו
ולומר נוכל שם איזה יוחיין ופסחין שהרגיע דמם עקים ובעכה זה חשוב מאוד הדבר הזה. ועוד דבר
דעת הרמב״ם
אם יבוא המשיח אחר בוקר
אני סביר לי שהמשיח יבוא גם במוצאי השבת יבוא
גם בלילה יבוא
לילה כיום יעיל יבוא המשיח נעשה אור בעיה
ואם לא נגיד לו אתה יודע מה עכשיו האמריקה יום נתחיל באמריקה לבוא
אז הנה
ייבבת ביום העיקר תבוא מוקדם
הם יבואו מחר ויגיד לכם, מי אמר לכם ראש חודש ניסן ביום ראשון?
מה אתם קובעים?
נגיד אני אעשה בית דין עכשיו, יעשה הנור ראשון ביום שני,
או ימר ילד ביום שבת.
יש אומרים,
אפילו בט"ו וט"ו וי"ד בניסן יכול המשיח להפוך את התאריך,
את הלוח.
כלומר שהחודש הם קונים.
יש מישהו אמרו,
המשיח מבוא לפני שבת יכול,
אבל אחרי שאמרנו היום א' בניסן, עשינו כתובות א' בניסן,
עשינו שטרות, איך יבוא המשיח
ויהפוך לנו את זה?
אנחנו נפסוק שהמשיח יכול להפוך,
יכול לבטל.
אם לא, אז בסוף נקבל את הפסק שלו מחובר עלינו.
אבל מה אנחנו רוצים?
התפילה שלנו
שהמשיח יבוא בקרוב.
ואדם צריך לדעת,
אם אדם
לא מאמין,
רק אומר יבוא המשיח בקרוב,
לא מאמין בזה, זה קשה מאוד.
ערב פסח שחל בשבת,
מוצאי פסח,
יום א' לכל המועד פסח,
מי שלא חושב על המשיח הוא לא בסדר.
למה?
הגמרא במסכת זוכה, מסכת ראשונה,
אמרה אם מותר לאכול חדש בתחילת היום או בסוף היום,
הגמרא מדים והמשיח יבוא ויבנה ולא יבנה, עשתה תחנה רבניה מזרקאי.
אז אם הגמרא אומרת, המשיח יבוא, אולי המשיח יבוא, איך אתה לא מאמין או לא חושב על המשיח?
או בערב יש אחד בשבת.
איך בחלק בלעזור איש ברצותה לבין חכמים,
אם מותר לשרוף תרומות או עשו תרומות?
אומרים לו,
אולי יבוא, אומר להם, אולי יבוא המשיח לערב ביום שבת.
אמרו לו, כבר מותח להם מישראל של המשיח לערב יבוא שבתו.
גם חלוקת.
אז אם הגמרא אומרת,
אומרת ויעזב אותו, אולי המשיח יבוא ביום שבת,
אז צריכים להאמין.
להאמין, אז מה זה פסקו הלכה?
אז האמין שהמשיח יבוא כל רגע ורגע.
היה עליו השלום,
צדיק וחזיר חמצדכא הזקן,
הייתה לו אמונה גדולה על המשיח.
רגע, רגע, רגע, רגע, משיח.
משיח היה אצלו...
אז הייתה לו שאלה קושייה.
הוא אומר, אנחנו אומרים במסך שלנו, בהקדש של פסח,
זכר המקדש כדי לזקן שהיה כורח מבוכה בבת אחת,
לקיים מה שנאמר על מסות ומורים וכווהו.
הוא אומר, הפסוק הזה, זה נאמר על פתח שני, לא על הפתח הראשון.
אז הוא שאל כמה רבנים,
אמר, אני אגיד לך תירוץ,
על זה אלף קושיות.
אמר תירוץ.
אמר,
אנחנו אומרים,
זכר המקדש, כדי לזכא שיהיה קורחם לא חנוך מאבטחה, לקיים מה שנאמר על מצות ומורים יכלו. כלומר,
אם המשיח יבוא היום, לא נוכל להכין קורבן פסח,
אבל לקיים,
נזכה לקיים קורבן פתח שני,
שעליו נאמר על מצות ומורים יכלו.
זה אדם.
הלכתי הביתה, חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי, מצאתי מגדול.
מצאתי ירושלמי, מצאתי תשובה של הרב חידא,
שמחלוקת בירושלמי אם המשיח יבוא בין פסח ראשון לפסח שני,
אם יקלבו פסח שני או לא.
מה זה פסח שני?
אם פסח שני זה במקום פסח ראשון או זה חיוב בכלל עצמו?
אין לי ספק.
עכשיו מוקדם הרב חידא,
איפה המשיח אליהם השם ושאל אותו?
באתי לחמטתך, אמרתי לו, הלו שלא אמרתי לו, חכם, אתה אמרת לך ימי שנאמר
שנאכלנו בפסח פתח שני, הלו כתוב על הרחידה ספק,
לא חייבים.
אמר לי, נשאר לך
999 חושיות.
חושי אחד יחסית, בסדר, אמרתי לך אלף חושיות,
אבל זה הפירוש.
זה הפירוש.
והאמת היא שמפתח הראשון עד פתח שני, כל הזמן היה חושב,
ומשיח יבואו,
קורבנות, קורבנות, כל הזמן היה חושב הלאה.
על הדבר הזה.
אמרתי לו פעם, דרך בדיחותה, אמר לי, לו זה פירוש אמיתי,
כתוב בדמרה, בשניות בשבת,
שאם
אדם שכח לקחת טורבן פסח בערב שבת,
אז הוא הולך אצל רועה,
הוא אומר, תן לי טורבן פסח ואני אתן לך את המשכון.
איך מקנה בשבת, הגמרא דנה, המעריכה איך מותר להקנות בשבת.
אדם בא בשבת
לנסגר ערב פתח לזכור אין לו נושא, אין לו קורבן?
אמר אישי כגור שנאנס, איך אפשר להיענד?
אדם מחכה לגמרי פסח כל כך הרבה זמן,
לפני שבועיים תכין אותו, עכשיו אתה נזכר להכין אותו?
אמרתי זה מדובר שהמשיח בא ביום שבת וביום שישי אחרי הצוהריים.
לא הכינו גמרי פסח אז הולכים אצל הרועים לקחת את התעשה הזה, על זה הגמרא מדברת.
אני אומר בבדיחה,
וכל הבא המשיח יום שישי אחרי הצוהריים
ונחייב את ההלכה הזאת לקחת את השם.
מה נעשה אם אין מספיק שם בכל המדינה? אין. הם מביאים מחוץ ארץ רמת הבשר.
אז מה יעשו הקורבנות? איך יעשו?
ערב פתח יבואו, יממשיה, יום שישי. מה נעשה אנחנו?
אין בעיה.
כתוב "אלה נלוויות ישרתו נכם".
יש בסוליה הרבה כבשים.
יש בעיר רק הרבה כבשים.
אלה כבשים לבדן ילכו ויבואו לכאן לפני ערב פסח.
או שנזכה בהם הפקר על חשבון של יעקב אבינו שנתן לעשיו,
או שנסתכל עליהם אחר ההפך, כמו שכתוב בגמרא.
יהיה רצון שנזכה בעגבו המתחילים ויאמרו אמן.
רבי חנניה בן התלישא אומר הצעה כדברו לתקציבי.
