אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא אפיש על איתה.
שאלות ותשובות בהלכות פסח
יש חלק מהחמוקים שמסבים בעין ארכור,
וארכור הזה,
ולרובו אקום מחמץ,
ועל כן את המוקים צריך שיהיה כשר בפסח.
לא רק את המוקים שעליה החבושים אלא גם האישה רוצה לשים למשל עודם.
אז גם על עודם הזה כל השנה כולה צריכה לזוג שיהיה כשר בפסח,
שיהיה כשר כל השנה כולה.
גם לפעמים שאומרים שמשומה לא כשר,
והיא שמה את זה על השטן שלה,
ושאוכלת שלא יכולה לעקוב על מלאכות.
על כן, אז צריכה לקחת כשר.
ולפסח צריך לראות במיוחד שיהיה קשה בפסח.
נגיע למשחות.
המקבוע הנביאה אומר על הפסוק "לזבוק המים וקבעו יושב מבעצמותיו",
זאת אומרת, "סליחה הראית נכייה".
לדעתו,
גם משחות אדם מושך על עצמו,
גם בהפיכויות קשה בפסח.
אבל אם יש לו פסח,
או אם יש לו גלול,
עניין שצריך למשוח משחה.
אז אין משחה כשרה לפסח,
אז מותר לו לברוח על ידו,
אבל צריך לזהר גם שהחרש הוא בורח לא לאכול אוכל,
עם שירחץ את היד שלו וינקה את זה עד שלא יהיה חשש לבית חמיץ.
נגיע לתרופות ותרופות ומשחות,
אנחנו שומחים בירושלים,
כאן אני מדבר על לקחת אופלטקה,
לא על עצמו שצריך רפואה או צריך תמרוקים או צריך דיחות,
אתה ילך ללקחת אופלטקה, הוא בקיר לומר איזה תמיכה טובה, איזה תמיכה טובה, זה חשוב או לא חשוב,
והוא עומד לדבריים.
יש כאלה שיבוא את התרופות, עשו לשאול, קיבלו את התשובה, אמרתי להם אחרי השיעור.
אבל בנושא הסף של המצות, המצות זה רפואה,
זה הילד שצריך לילד בזמן שהוא יקבל את זה, תשמע.
אין לו פרק אימן.
הוא אומר, שמע שלדעת הרב צריך להיות המצה בתנור בין 10 ל-12 שניות,
אם זה נכון.
אני רוצה להסביר לו איזה תנורים יש. וגם הוא אומר, בבית אל קיימת מאפיית מצות שעובדים שם הסחירים במקום,
ויש שם, מה עם בית אל? בבית אל יש שם תנור.
ושם יש חבורות,
והם עושים הפסקה של חצי שעה. בזמן ההפסקה של חצי שעה הם מחלישים את הכוח של התנור, אם יש בעיה במצות האלה או לא.
אולי הוא רוצה להיות בריסק. כשבריסק עוברים לעשות את התנור במוצאי שבת,
משאירים את כל התנור בוער כל השבת.
המצה הראשונה שנכנסת לתנור היא ממש רועדת.
המצה,
כמה זמן שחל בתנור,
זה תלוי מה הכובש של המצה ומה החום של התנון.
לא יכול להיות תעלות אש בוער,
ומכנסים מצה בתוך תנון חם ממש,
אז זה נשרף מלמעלה, נשרף מלמטה,
ובפנים נשאר בצק.
אז זה הם רואים, צריך תנון, שיהיה החום שלו, ההום אמצעי,
ולא משנה כמה זמן שנמצא בתוך התנון, העיקר שיהיה ארכוי מלמטה וארכוי מלמטה, ולא דבר.
מעיקר הדין מותר לאכול מצה עובר שלה 80 סנטימטר.
אם עובדי היום מצה בעובר של 18 סנטימטר,
האשכנדים לוקחים דקה מלבטה,
עובדים לוקחים חצי סנטימטר, אולי רבע סנטימטר,
אז אין בעיה בדבר הזה, אבל העיקר הוא שהתנור לא יחד מדי,
לא יקר מדי לבינוני.
אנחנו אומרים חצי שעה,
בדין בדיקת חמץ בליל 14. כאשר עושים את הבדיקה מניחים עשרה פרורים, הוא אומר.
הוא אומר, לא יהיה לו שום דבר אחר לבדוק, ולכאורה אנחנו גוממים את הבדיקה הזאת, אם על ידי כן צריכים לברך על הבדיקה,
ומדוע?
הוא אומר, אין לו שום דבר מה לבדוק,
רק את העשרה פרורים האלה, מה שהוא עושה.
ומתי צריכים לברך שחייל?
הרמב״ם כותב שיש בליל ערב פסח שני איובים
חיוב לנקוב את הבית
וחיוב לבדוק.
האם מיקום מה צריך לבדוק?
עכשיו, כשאנחנו עושים עשרה פציטים זה לא שאומרים: אם לא עשית עשרה פציטים זה ברכה לברצלה. לא.
אחר כך שמנקים את הבית, אומר הרמב״ם,
חייבים לקבוצ, יש שני חיובים בדברי סופרים לדעת הרמב״ם.
אבל כן, אנחנו פותקים ברשן אל הפסח וקבוצים את המצווה של המשנייה של דברי סופרים.
ומה שעושים מעשרה פתיתים זה לפי הקבלה.
אבל מה שהם צריכים להיזהר מאוד מאוד,
לקחת את העשרה פתיחים האלה, קודם כל שיהיו פחות רכי זית וחמיץ,
ולעקוב אותם בנייר או בניידו, כשלא יתפורר.
ולרשום,
שמתי, ביציתי אחד על חלום, אחד על מסרב, אחד על שעור, אחד על הרדיו, אחד כאן,
בשביל מה לשאול?
שאם המוצא לא מצא,
אז איפה הוא נמצא?
המשקינה אשר ששמה, או מי ששם, אולי לדבר, והיא ככה.
ואחר כך זה יישאר חמש בפסח,
ולכן טוב לרשום איפה שמעו את זה.
אחר כך שמעו את זה, אחר כך שמעו את החמש ונותן את החמש והוא שתראה ברשימה אם זה נכון מדויק,
ואז בסדר גמור לגמרי.
ולכן, צריך לקחת עץ וניין, ותרשום איפה נמצאים מי ששם את החמש נגדו, שמה, והוא ירשום איפה שהוא מצא את הדבר הזה.
כמו שמאמרים היום,
מה שחזור לבית ישחי לקחת אותם במודק סכין ומלח וגברות,
זה טוב,
צריך לקחת סכין ומלח וגברות,
למה צריך פנס כיס?
אם אדם רוצה לבדוק איתו ארון בגדים,
היה בבגדים כולב לילה,
אז הוא אמר לו לאשתו, מה אתה רוצה כאילו הנר הזה יסרוג לך את הבגדים ותתחיל לצעוק,
אז הוא יבהל מאשתו ולא יבדוק את זה?
בארון של הבגדים של לארון בגדים תיקח פנס עושים.
או אם הוא נמצא בזרסרה למשל,
או מחזר רוח,
תיקח נר למרות, אני אכבור רוח ואני אכבד אותה.
לכן, במקום שאי-אזרע לבדוק על ידי נר הגודל על ידי
למר אדם, אנחנו נשקיע לגמר.
לגמרא,
כשהגמרא אומרת על ריב נר, הגמרא מביאה עשרה פסוקים שצריכים נר.
כתוב שאו לא יימצא בבתיין.
וכתוב ויחפש בגדו ויחפש כן פרקצון גדלה.
וקיבלו את השוליים בנארו, וכתוב "להרשם נשמת אדם", וקיבלנו את זה. כך נראה שום דבר לא,
אבל גלעד לא היה פנאס,
אלא מה, משמעת, מה, מראה,
אנחנו לא יכולים להגיד בגמרא,
אנחנו גם מחייבים אותה.
תן לבנאר.
הנה כאן, במקום שקשה לבדוק על בנאר,
אין לפנאים צופרים בפנאס.
אם אדם, אין לו דאר.
אז יש מי שזה טוב שאומר לך על פנאס.
יש מי שאומר, לא,
לא צריכים לדבר חדש.
לכן אמרנו להם שאין לו נר,
ייקח גפרות
בלבי בצד,
ומאיר יברך ויבדוק בגפרות הזה דקה אחת.
שהחיינו,
יש מחלוקת אם מברכים על בדקת חמץ שהחיינו או לא.
יש מי שאומר, תברך מצווה שבאה פעם אחת לשנה.
יש מי שאומר על השחתה,
על שרפה, על שרוק חמץ, אין בדקת ראייה.
על כן אומר הבורא חדש, ייקח בירה חדש
או ייקח בירה חדש.
ולפני הבדיקה,
לפני שהוא מברך על בור חמש,
אז הוא כניבה את הבגד או יאכל את הפיר ולברך קריינו,
הוא יכמם גם על בדיקת חמש. ואחר כך הוא מברך על בדיקה חמש, למרות שאנחנו מסורדים כל הזמן,
אוכלים איזה פרי,
אנחנו לוקחים בורא פרי על עץ,
ואחר כך אנחנו מברכים קריין.
אחינו השני נהלים, אלה מרחיב שחיינו בהתחלה,
אחר כך לא ברחים בבורי פריאלית. אנחנו עוברים כמו מגילוש,
אנחנו קודם כל ברחים על בורי פריאלית ואחר כך שחיינו,
גם בגבול שאין, אנחנו ככה עושים.
אחר כך כאילו אומרים, לא,
אתה בריח של אילת,
נהלים,
לא מראה פשוט מאחורי יהודה,
רואה פרי חדש, רואה ואוכל,
זה רואה שחיינו.
היום, אם אחד רואה פריחה ולא אוכל,
זה ממש צער בשבילי שאני רואה ואני לא אוכל.
מה אני אברך?
הגענו על ההדבר הזה.
לא.
לא מתחילים.
בליצה.
תסלחו לי להאמין.
בדין אכילת קוטניות, אם יש חילוב בין דברים מבישים או דברים שהם טריים, מה ההבדל? מה הדין של שום?
ומה עם השימורים?
וגם הקוטניות בין אשכנזים לספרדים, למה לא כתב?
וכיצד מכשירים שיניים טוטבות?
ושאלה פה אחרונה: האם אפשר לסמוך על מכירת חמץ, או עדיף שלא להשאיר חמץ כלל?
ומוצאי פסח,
מתי יהיה אפשר לאכול חמץ?
לשאלה של התבלינים אני אסתם בסוף.
אולי יש לי עשרה שאלות כאלה.
בניור,
יש אוכלים אשכנזים, משטרדים ולא אשכנזים, לא שטרדים.
זה כל אחד ואחד לפי העדה שלו.
יש מקומות אוכלים דיניות, יש שם אוכלים דיניות.
אלה שלא אוכלים דיניות,
אז יכולים להשאיר את השורים האלה, ובצד לא חייבים לקרוא אותם.
עד אם כן יש לה, ברור להם שם החמץ,
אבל אלה שאוכלים דיניות,
צריכים לברור את התניות מבני נפש אחר. לראות, יש שם חמץ, אין חמץ, פוחמים נשק, גלגלים של חיטה או רבותו,
או שאתם כתוב שבאללה ובאללה תבוא לכל איזה.
שוב,
אומר השלחמת עשורמה,
אנחנו נוגעים בהגדה, הוא אומר לא יודע למה עשורמה,
מה אין בשוב?
אומר רבי שביב עשורמה, אין לא אוכלים שוב.
שוב פעם זה מנהלי,
מי שנוהג על כל שוב יכול לשוב. מי שאומר למה?
על אותם שמחמידים יקניות,
למרות עליהם שנחביר גם מישהו, למה זה דבר שנוגע באנשים.
ועוד דבר,
נאמר מחלוקת שמותר לאכול פירות יבשים,
למשל שירפים או צינוקים.
המזמנה היו שמים את העלבים בגל והשמים אין להם בשק אותם.
מצביעים צינוקים שמים בגל,
שאין להם בשקה, שאין להם בשקה.
היום לא רוצים להתאמן על השמש,
אז הם מכניסים את זה לתנור.
בזמנם היו מכניסים בתנור של חמץ,
אחרי שגמרו לאכות חמץ, כשהתנור הוא לא חם ולא כאב,
הם מכניסים את הצימוקים ואת השזפים כדי להתייבש בתנור. היום לא עושים דבר כזה,
היום יש להם תנורים מיוחדים לייבש בזה את הצימוקים ולייבש בזה את השזפים.
ועל כן מי שנהג לא לאכול לראות אנשים צינוקים ושזווים, נכה או רע, גם הצוות הדרים לא צריך. למה? לך כאן דבר חדש.
אף על פי כן אנחנו אומרים לאנשים האלה,
עשו הצוות דדרים ורק אז תוכלו לאכול את הציבורים והשזווים שמתעסקים על ידי התרענות.
שימונים,
לאכול קבוצה דיורים כזו בהשגחת רב בינוני אלמני.
אם אתה סומך על הרב הזה שאומר להשגחתו וקשה לפסח, אין נראה. לפעמים,
לפעמים, בשבוע הייתי בעיתון תפוסה חברה אחת עובדת, כתוב על המוצר שלנו "קשה לפסח" בטעות,
כשהדפיסו על הכופסה בטעות "קשה לפסח",
אז זה צריך מושגן אדם, לא יודע, כתוב, אני לא יודע אם זה טעות או אם זה,
בסדר, לכן צריך מאוד מאוד להקפיא את הדבר הזה.
מי שלא אוכל תקליות אז גם שימורים לא אוכל.
שיניים תותבות.
יש מי שאומר שאתה צריך שיניים תותבות בחלב,
שיניים תותבות בבשר,
שיניים תותבות בפרווה.
צריך בשלושה שיניים תותבות.
אם זה שני תודעות למער ולמטה, צריך שישה.
ולפסח, צריך גם כן עוד הפעם הבאה.
ההלכה אינפלית לדבר הזה.
למה?
אף אדם לא רוצה למשל עצה של חמץ כשזה רותח.
מי שותה רותח?
ואם פעם אחת אתה לא רותח, אבל ערב.
ועל כן, בעיקר הדין, הוא שילם תודעות,
משרפפים אותם יפה,
מניטים בעיקר בין הסדקים בין שן לשן,
ואחרי זה את כך מים רותחים לשפוך. לא רותחים ממש לקלקל את השיניים,
אלא לשפוך על זה מים חמים רותחים, וככה מכשירים את השיניים האלה.
ועוד דבר,
השיניים הזאת אבוא במקורם סוג מיוחד של שיניים,
סוג מיוחד של חומר שלא עולה.
אם היה אולע, היה מסריח.
על כן, דרך כזו לא צריך, אבל טוב לשפוך לו מים מים מותרים,
אבל בעיקר לנקות בשיניים בין החריזים.
בעניין מכירת חמץ,
הטוב ביותר, שאדם לא יחיל חמץ בביתו.
יעשה בכל חמץ,
לפני חמץ, בבני יפסק, יאכל את כל החמץ שיש לו.
ואלה ששומעים אותם עכשיו, יש להם בבית ריות וביתים,
רוצים מי? עכשיו יאכלו.
מכרת חמץ עשוי רק בשביל יפסד מרובה או רק לבעלי חנויות.
מוצאי פסח,
אלה שאוכלים ידו, מוצאי פסח,
חמץ הם טוענים.
הם צריכים להמציא שעה עד שיצליחו לקנות את החמץ מהגולות.
אני גר מול אנג'ל,
בכל מוצאי פסח עומדים שם במקור ויכולים לקנות לחם,
חמץ.
בהתחלה אמרתי, הנה אנשים האלה תהיה להם דרכיים,
בסדר, מה אתם עושים, אתם עומדים עכשיו פה כאילו אתם מואשים את המצב.
אחר כך אמרתי, למה אני אלמד עליהם חובה?
אלמד עליהם זכרות.
ואני אומר, מספיק, הם אוכלים מצב אוהב להם בטן וקשה להם. ואנחנו נביא כאן שבעה ימים אכלו מצב, ועכשיו הם לא יכולים ללמד עליהם זכות.
אבל אנחנו נביא כאן,
צריך להמתין עד שייקנו את החמץ מהגורים.
אם אתם תלכו ביום אחרי פסח,
מוכרים לחם ופתאום וכותבים "נדחן אחרי פסח".
זאת אומרת, יש לי טוחנים במוצאי החג,
טוחנים חיטה,
מהחיטה לטוחנים עוד לא עושים מזה לחם או פיצות, או מוכרים את זה בחגי יום אחרי פסח, ביר שמחה, ואומרים זה נדחם, זה אותם שמחרים לא שומכים על מכירה ורוץ, כלומר שום דבר לא מכירים את זה.
או אנגליה, למשל, לא יודעת מה,
תקנו קמח כשר בפסח.
ולהתקן מחדש, עולה ויוקר,
כאשר הפסח יבואים את זה במוצאי החג מיד,
הולכים להכות את הלחם או הלחמניות או בבקשה, אדוני היושב-ראש?
בעניין, מה?
נו, מתי במוצאי פסח?
בעניין מוצאי פסח,
הזמן הכי קשה זה ערב פסח וממוצאי פסח.
למה?
ערב פסח לא בוכרים חמיץ.
ואישה מוציאה את הכדים של הכשר לפסח, וזה מתחיל להתבלבל, כשר לפתח ולפתח,
או מכירים קטנים, ילד, מה אכפת לו, מי יכול לשמור על הילדים?
הם מסובבים כל הזמן.
איך אמר ירקוב אבינו המלאך, הוא אומר את זה מגורר, הוא אומר את זה בני העמים.
הילדים, מי יכול לשמור עליהם?
מי יכול לשמור עליהם?
פעם שאלתי מישהו,
אם מותר לשים,
צריכים לבדוק בהסקה המרכזית,
יש הסגה, יש להם בצלעות, גם שם צריכים לבדוק.
אמרתי, אם יש להם ילדים קטנים, כן.
אמרתי, יאללה, קטן שם את האלחם שלו, תשם לב לדבר הזה.
יש שצריכים לשמור את הילדים,
יש להם פעמים ילדים, אוכלים משטיק.
למשל,
מה אבא, מה לעשות, קידוש, לא לאכול משטיק, לא לאכול משטיק.
מה עושה, נראה, נראה, נראה, קטן משטיק, הוא נביא כזה בתחת כיסא או באיזה מקום,
נגיד לילד, אם אתה הכי גמות לי בלב, אם היה אותו יקנה לבני הפסח, תוציא אותו מהפסח.
נכון שיש מס שיקשר לפסח,
אבל אני לא אסרוך על הדברים האלה כולנו.
פה כולם בריאים.
יש כרית שהבנק נותנת,
אני לא רוצה להגיד את השם של הבנק,
היא עושה כאב ראש לאנשים. בנק? בנק.
פה רשום מה אמרו, כתוב פה הבנק,
בקטע בארץ נוטלף, הכרית הזאתי.
זאת אומרת שאלה, מה זה הכרית?
הכרית הזאת, חממו את הכרית שתי דקות במיקרוגל ותתפנקו.
המיקרוגל של השכן כבר כשר לפסח ולכן הוא לא חימם.
אני פתחתי את הכרית הזאתי,
והשארה נראה מה שיש בפנים הכרית.
מי שיש לו כאבים,
רמתיז,
יש פה איזה גלגילים בפנים,
מעשה גשמים.
כתוב בשירוש,
אדגנית מכילה תחרומת מנהה אחוז טבעי של מגנים.
מגנים.
לא לגודנם ולא לגודנם.
חמץ בחיים.
כתוב מצור, כתוב מצר מהר במשרדה.
לא תכנוב מצור ולא יהיו ירדים לדברים האלה. אז בפסח מה לעשות עם זה? זה עם מכירת חמץ או ל...
לשרוף את זה. אבל אם זה יפה, זה עולה יקר.
אם זה יקר, אבל... סגן המנהל נמצא פה, אני לא רוצה לבייש. לא, אין מחנת חמיץ.
אם זה יקר.
כתוב בשלום פורשת זה יקר.
מאוד כתוב פה,
אנחנו מביאים בדבר הזה, מה מביאים?
שזה יוצר את הארץ.
שוב, זה יוצר מאוד יוצר את הארץ.
לפנות חומצות יוצר את הארץ,
קיפות יוצר את הארץ,
כל דבר יוצר את הארץ במצווה ידידה.
לא כמו אותם שבונים יין של פחות לארץ.
יין של פחות לארץ,
אמרו כתוב עליו מאה חבמות, עליו הנמלאה.
יין של ארץ ישראל, כמה מנגחים עליו, כמה מנגחים עליו,
כמה חשוב לקנות דובר מארץ ישראל, דבר חשוב מאוד.
כותבת, אני אישה ספרדיה, ונישאתי בשנה הזאת לבעל ספרדיה, אז מה הבעיה?
שאלתי היא,
בדברים שיש בהם מנהג מפורסם כגון אורש, והוריי נהגו, כן,
האמא ניצחה אתרה כשבעלי לא נוהג בהם?
עכשיו, בדברים שאין בהם מנהג, רק רואי הקפידו בזה.
והקפדתי גם אני בביתי עד החתונה.
יש לזה ברירה אחרת?
האם כשנישאתי צריכה אני אתרה, כגון לא אכלנו שום תבלינים, שמן סויה רק שמן זית, קפה, דברי חלב?
מעדין אישה שמתחתנת לא צריכה חלק לדברים. למה?
בזמן שיש אדם ושאלה לאכול,
מה שאומרים לה ההורים שלה,
ענן סהדל, שמתי הוא אוכל את זה,
מה בחזונה? בחזונה, מה שבעלי יגיד אני אעשה.
אף על פי כן,
כשממה לא חשבה ככה,
אז כל אחד במה שאמר יגיד, הוא מה? ובאמת הוריה לא אכלו אורץ.
אז היא התחלתה עם אחד שכן אוכל אורץ.
אז מה, אם לא צריך לצאת לצאת לדלים, אבל טוב שתעשה את לצאת לדלים. או, נו,
אם באמת הוריה אוכלים אורז,
בבית בעלה לא אוכלים אורז,
אז אסור לה לאכול אורז.
אבל אם היא הולכת לבית הוריה ובעלה לא נמצא,
לא רואה אותה שאוכלת אורז,
אז מי נשמע שאוכל לה לאכול אורז?
ידוע מה שאמרנו כמה פעמים,
היה רב גדול אחד לשנתי,
אמרו לו יעבץ,
הרב יעבץ.
היה תרגיל בזה,
מקשיב בשטח הרבנים, חולך עליהם, מקשיב.
אז היה אומר,
אני דעתי, ואתה אומר, מצווה לאכול אורן ולאכול המועד ולא לאכול מצור. אורן אין לי מלחמץ בכלל.
מצור הוא חצות, משגחה, ויכוח.
הוא אומר, ואני לא פוחד לשום אדם בעולם,
אני פוחד מאשתי.
תאמר לאשתי עם הארץ, אוכל בורץ.
איך תגיד לאשתי?
זאת אומרת, אלה שנהגו לאכול, אבל כתוב צריך לבדוק אם העורף טוב, טוב מאוד.
נכון, היום יש מכשירים שמלים שהעורף עובר דרכם ברשת מסוימת,
ויש שם משקל החיטה יותר נתמידה מהעורף,
חיטה והמשקל יורדת למטה,
עליכם האורז הוא בסדר, או אוכלים אורז קשה לפסח,
על פיקט לא אוכלים אורז,
רק שבודקים אותו לפחות, של ראש פעמים לגחולת.
היו פעם נוהגים שבעה פעמים, נוהגים שלוש פעמים בגודל כוסו, שלא יהיה בו תערובת חיטה או משהו אחר,
ובעיקר אורז מלא.
אלה שנוהגים לאכול אורז מלא, אלה צריכים בדיקה מבוקדקת.
כי האורם ברר והשעורה הם מעט דומים אחד לשני.
והכסף בדיקה מנמזגת, איך עשו את הדבר הזה. גם כן,
אני אומר כאן, שאלה שקוראים אורם מלא, במשח לא יאכלו אורם מלא. אורם לא יאכלו אורם מלא. אורם לא יאכלו אורם רגיל.
כן.
אני,
יש לי איזה עשרה-שתים עשרה שאלות בעניין התבלינים,
אבל לקחתי אחד שכותב חזק.
אני רוצה להיות דתי חזק חזק ובזה לפתור את בעיית השערורייה של הכאמון
על ידי שיברר את הגרגירים אחת לאחת ויתחן אותם,
וכן את שאר התאבלינים".
הוא כותב: "ושמעתי שמי שמקבל עליו איזה חומרה בפסח יכול לבקש בקשה לישועה".
אבל קודם כל,
אם אדם בודק את התאבלינים אחד-אחד,
זה טוב מאוד,
אבל הוא צריך לקנות את זה מהדמות,
שפותח לו את השק חדש.
לפעמים בעל החנות,
נגידו מה גמור, לא משנה.
עובר בשחר טוב,
אז בעל המוכר לקח את השק כמפני או גם לפני יומיים.
הקו שלו,
של מוכר בבית הסולת או שאר דברים,
קנקר וזה נוציא את הבלבל השחור.
זה צריכים לדאוג להם, ועל כן צריך לומר למוכר,
או שצריך חזרת חדש או שאתה רוצה לבטוח קו ישן מיום של השער לבחן מיום לפני כן, לקח קו מיוחד שהיא קשרה בפסח היום.
פעם היו עושים קו פח,
ללכת פחה,
להביא להם מהאודם, אין לך קו פלסטיק,
אין בעיות בדבר הזה, אפשר להשתמש בזה בצורה קטנה,
למרות שיש מישהו שאומר פלסטיק,
חמש בפסח,
חמש בפסח,
למה תגיד חמש בפסח להשיג?
אנחנו נכון שזה קשה בפסח.
למשל,
היום אומרים לשים מפה על השולחן.
נכון,
באשר חי כתב שמפה שרוצים אותה חדשה או מסרות למכבשה טובה שעושה על ידי עמילן,
אז אסור לאכול עליה בפסח. למה?
שהוא יפול משהו על המפה בבנק יחדן יאכל את זה והמפה היא ייבשה בה משהו רטוף תשעה ומאה משהו.
היום כל העמידה לא עושים תרפוחי אדמה או עושים מנשה מלאכותי.
אז אין בזה בעיה ולכן אין בזה בעיה, כן מותר לדבר על זה.
ברגע שדיברנו על הבנק,
זה אומר אדם שיש לו מניות בבנק
ומשתתפים עם חברות בעולם,
והחברות האלה שוחרות בחמץ.
מותר להשתמש בכסף הזה לאחר הפסח?
ויש מי שאומר שחמתו אוהבת להשתמש בחומץ
להברקת כלים.
היא אמרה לא פעם, חומץ זה כמו חמץ.
אותי עוד חמץ.
מה את השאלה הראשונה?
השאלה הראשונה לגבי החברות
שעם הבנק.
בשטר מכירת חמץ שאנחנו דיקנו כתבנו אני אוכל את החמץ שלי וגם אם יש מניות שהתקהלו בשבילי ואת חמץ גם זה מה שאני אוכל אבל אין צורך. למה?
אדם,
נגיד לדוגמה כולל מניות של חברת
לא משנה
נגיד לדוגמה פריצ'רד
למשל
ושאדם הזה יכול לקחת את הנייר,
לקחת קודש אחד משם?
זה מניע לזכות, ואין לה קניין בחפץ עצמו.
אז אין לה קניין בחפץ עצמו, אבל מניע אותי, בוא נעשה מה שיעשה.
אתה, לא אכפת לך מהדבר הזה כולו.
חומץ,
איך אומרים, בלשחה יש, נהרו, לא לאכול הומוס בפסח,
זה מה שאומרים, המון לחמץ.
אז אם אתה לא אכל חומות ולא אכל קדמיות,
הרסו לו דבר ממוס,
אבל אם אתה לא אכל חומות ויש חומץ לחמץ,
מותר לו לאכול.
אם אדם רוגע חומץ,
היו פעם מקבידים לקחת רק חומץ,
היו קוראים לזה חד חד שם,
חומץ של קרשים, ככה היו קוראים לזה.
היום יש נסודו עכשיו, יש חומץ טבעי ויש חומץ מלאכותי.
חומץ טבעי, מוכרים אותו ביוקר הרבה.
לוקחים יעדים, מחמיצים את היין, מי החומץ? ובזה הם מוכרים ביוקר.
ואת חומץ מלאכותי הם מכניסים שם חומרים חמיים.
ועל זה אין לי איזה חומרים בנושאים הבאים.
אבל כן, בלילה בפסח,
כשמתלבנים את הכרפס בחומץ,
בחומץ
או בלמי מלח
קונה חומץ או יקנה חומץ של יין ממש,
או שהוא בביתו יעשה קטנה מעט יין לפני פסח,
ישבוא על יד מחף מים שוב על יד השמש ואז יפה ליד החומץ,
או הטוב ביותר מים עם מלח קומה איתו.
מימון, לא בגימון לקחת לימון ולשחות,
אלא לימון עם עד מים.
למה? אם אדם לוקח לימון בלי סחיטה
והיה יוצא ביום ראשון לטפל פה את הנחם,
סליחה, לחם לא רואה,
כבש,
ואול, אני לא חייב אותו לדעת. למה? לימון זה לא משמעות המשקיעים שמטמאים את הידיים.
אבל אם אתה שם עליו מעד מים, קצת מים,
נאמר.
כמה קצת מים?
יש מי שאומר מעד מים, יש מי שאומר לו בואו מים.
אנחנו עוסקים מעט מים מספיק,
או ממלח או מלימון או חומץ של יין, דבר טוב.
ועכשיו בליל פסק, כשמטפלת על מרור, החרוסת,
אז יש קיצוץ מזווים של החרוסת.
איך, מישהו אומר, תעשה החרוסת בשבעת המילים.
תיקח תאילים, תיקח תמרים, תיקח עיבודים, וגם דברים שאתה בחר שישאין,
אם שיהיו בהם ארגלי הדריקות ירד חי, הם עושים מזה
בשאלות, באמת עושים לחרושת גוש.
אומרים חרושת, דבר רציני, שלא יהיה גוש כזה.
והם מבקשים תימרים,
מבקשים אותם.
המיט שלהם,
והם מבקשים את ה... זה הם לא עושים בגלל איריבו.
הם אלה שעושים בחרושת ממש,
מתימרים, הם טועים משני דברים.
הם טועים,
הם צריכים לשים שם שקדים הרבה,
תיכונים או גוסים טבעיים,
שזה ייראה כמו טיט.
חרושת, ככה שעובדים אותה ועובדים אותה, זה לא טיט.
לבד שני,
צריכים להכניס בחרושת קצת לימון או חומץ בתוך החרושת.
למרות שהיא מתוקה,
למה?
יש בלב שבעת הציבורים מביאים קרפה, צריכים לקבל מעט חומץ,
חלק יוצאים מבנים מעט חומץ בתוך החרוסת או מיקיון.
אז על הכמון מה יעשה?
כמון זה שנה לא לאכול כמון, לא לאכול טטניות, גם כמון אסור לו לאכול.
במשנה טטניות, כמון מותר לו, אבל לא יסרוך על החנויות כמון מוכן,
אלא לא בעדו יארור כמון, כמון,
אחר רוחה,
יבדוק פעמך,
יבשרו לאשתו פעם שנייה,
יבשרו לביתו פעם שלישית,
אם אין לו באק,
והוא יגיד עוד פעם שליש. זה כתוב בשאלות אם אין את התינוק או שואל,
אם אין לו בת, הוא יגיד עוד פעם שליש.
שלא יחשוש בחריץ שנכנס.
לא, הוא יגיד עוד פעם שליש.
איזה,
אחד כותב סיפור.
הסתובבתי השבוע בסופר הקרוב לביתי,
ובמדפי החנות ראיתי מוצרים רבים הקשרים לפסח.
כשבדקתי אחד לאחד, הדבר היה נראה לי לא רחוק מפורים.
פסח זה קרוב לפורים.
רוב הממתקים כיום קיבלו הכשר של פסח, כמו ויסלי, במבה, גינגלית, עוגות,
חפפור,
מה הוא פותח?
פופקרן,
גנידות, אבקות מרק, שקדי מרק,
ואי אפשר לפרוטם כי רבים הם. שאלתי לרב, האם מותר לי לאכול מוצרים אלה משום מרית עין?
אנשים יחשבו כאילו אני אוכל מוצר ממות השנה?
והאם מותר לי לאכול בכלל דברים אלו או שאני צריך לעשות התרה?
כיוון שעד היום לא אכלתי מוצרים אלו וגם חדשים בשוק,
האם רצוי להימנע כלל מאכילתם?
תודה בזה כמו בעיר דוף שלנו.
תקציבו בהלכה שתבואה חדשה, שורה מן התורה, עד שיעבור יום ראשון של פסח.
תגידו, כל חדש ושום מן התורה.
כל דבר שמחודש לא יודע מה זה במבו"ד, לא במבו"ד, כל מיני שיפורים האלה,
לא לא.
ואלה שעושים את המבו"ד ואת שאר הדברים,
נגיד להם: תעשו שינוי.
במבות לגילו תעשו דם עגולים, במבות של פסח תעשו מרובעים או תעשו את המשולשים.
אתה יודע מה?
תקראו יהדות האומטר, יראו משולד, מובן, מלבן, נדמה.
אחר כך יעשו שינוי בדברים האלה.
לא אותה צורה של
למה הרב פלאד שאי פעם אמר בזה ולכן אל תמה לדעתו אין לעשות
דבר שדומה לחמץ.
הגלוש מקשר ממש.
כן, כמה אם אוכלים עוגות,
אז בעצם זה מעט קשה לפתח.
באמת בעובדה, נפוחה או ככה,
כשחי אדמה, חצי מטר, אין גוזמה,
עשרים שצי מטר, כמו צור,
אתה מוכר, ביחד אלה מוכר, לא אוהב את אוכל הטוב שלו שבבית שלו.
לא צריכים לעשות את זה. אלא אם כן יעשו לפסח
צער והרוע או הגור, לא יודע, יעשו שינוי, יעשו.
כמו שלמשל מורקס,
צריך שינוי בין בשר לבין חלב, או משולב, או מרובך, או עגול, למה עוזב שינויים בכל ה...
אז מה אם אנחנו עושים את הפרווה?
ואם אלה שלא עושים שינוי,
המדינה צריכה לאכול אותם רק בפשיעה.
למרות שבאמה כתוב כל מקום שגזרו הדבר בין לעין,
אפילו בחדרי-חדרים אסור,
במקרה זה זה לא חמורי גדולה,
ונקניקיות פרווה.
היום כולם יודעים
שיש נקניקיות פרווה ונקניקיות כאלה.
על כן אפשר לסמוך על זה לאכול את נקניקיות המחמאה או משהו אחר,
אבל הוא מנוצע במקום שלא הודרים שיש דבר כזה.
לא הודרים, אבל הוא אסור לכם ולספורתם לאכול את הדבר הזה. למשל,
כשהמציאו את המנגרינה,
אז הרבנים אמרו,
כשאומרים אסור, אמרו אסור לאכול מרגלינה.
שם תאכל את המרגלינה עם נקניק ואנשים ילמדו לכל חמאה עם נקניק.
היום
יש מרגלינה הרבה, לא כמו שפעם היה. היום
אוהבים שמשיבים במרגלינה, הולכים במגלינה ומורחים על הלחם, על זריבה או משהו אחר, ואוכלים.
כן, אין חשש לדבר מיגעים מזה.
האם מותר לאשכנזים לאכול מצות של ספרדים,
וגם שואל איזה מצות הרב אומר שכדאי לאכול ואיזה מצווה
הכי חשובה ביותר בליל הסדר, מצה, ארבע כוסות, אכילת מצה, מרור וגם מי שלא יכול,
יש לו סוכר שלא יכול לשתות ארבע כוסות, מה יעשה?
על פניין אשכנזי ואשכנזי, נכון,
יש במנהגים יוצאים בין אשכנזים באשכנזים.
יש עדות אשכנזים שמחמירים יותר מאשכנזים.
למשל,
יש עדות שסוכר בפסח לא משתמשים,
רק משתמשים בתימרים, משתמשים בצימוחים,
בברישים ממתיקים, לא בסוכר.
אלה,
אם רוצים גם בשביל מסוכר, צריך ללחוץ את הרצהרה.
ויש,
בשביל מסוכר גם משתמשים.
יש סוכר דר לא משתמשים,
סוכר חניכות היו כן משתמשים.
פעם היו אומרים לא בסוכר דר, לא בסוכר חניכות,
אלא בסוכר ראש.
מי שיודע מהדור הקודם היו מביאים סוכר כמו כובע של היצנים,
רחב למטה וצר מלמעלה.
היו שוברים אותו בפטיש, בגזה,
עד שהיו שוברים את זה.
רק מזה היה מותר לך מעטים למי שרוצה לשנות, אז יעשה הצהרות שנדהיים.
שאלה שנשאלת כל שנה,
אבל יש פה אנשים חדשים:
איך להכשיר מיקרוגל תנור אפייה, ובעיקר
נדיח כלים,
שואלים,
ואיך אפשר לבדוק ספרים כהלכתם,
בפרט הספרים שבמנחת יהודה יש בעיה פה במליאה. אתה אשם, אתה מביא בורקס כל יום הולדת שיש לך.
כל שבוע יש לך, אתה מביא בורקס.
אז תנו לא מכשירים.
למה בכל תנות ותנות יש זלת
והדרת מורכבת בשני חלקים,
בין חלק לחלק החריץ
ושם יש הרבה גבולים.
דבר שני,
בתנור יש זכוכית.
הרמב״ם כותב שזכוכית
בוללה כמו שמוסקה בן ישחד.
ואלה שאומרים, הוא נותן לכם לאכול בצד לחל זכוכית חמץ,
ובלילה תאכל בברק של בשר וכסח, הם טועים
נגד הרמב״ם, נגד בן ישחד.
אלה שאומרים כוס, תכניס בו ברק בשר,
תשתה בו, תשתוך מוסר ותשים וקבל חלם והם טועים.
ואז הרמב"ם זורחים בולעת
וגם בן שחי הם זורחים בולעת, אלא מחלוקת שיש.
דעת הרמב"ם אפשר להקהיל את הרבוחית,
וגם בן שחי, אם זה בלע כחד, אי אפשר להקהיל אותה.
אז לכן אנחנו לוקחים את שתי החינוך,
הרבוחית הוא לים, ואי אפשר להקהיל אותה. אבל כן,
כן, בכל תנות יש חלון, זכוכית, מה תעשה?
אנחנו אומרים תנור בלי פרוגה, לא תנור, לא עשירים.
אבל אם יש לחט,
האשה אומרת מה אני אעשה, אני אצלך, אני אצלך.
אה, אם את צריכה לחט,
בבקשה,
תפרקי את שני החלקים של הדלת
ותשימי על החלון הסופי הזה או דבר,
נייר או נייר כסף, ותשים על הדבר הזה, וכרגע לא מעלה,
לא תמיד דבר כסף.
צריך להיזהר מאוד מאוד בדבר הזה כולנו.
צריך
אדם צריך להיזהר כל השנה כולה,
לא ללמוד כשהוא אוכל,
ואם הוא רוצה ללמוד כשהוא אוכל, בבקשה.
את הספר הזה של לומד שאוכל, כמו אותו תמיד,
וישים אותו במקום מסוים, בפסח ישים אותו עם החמץ.
לי, אם אחת פעם יבוא בבית שלי ויאראה את ה...
יש לי חנות, הוא ממולק לארבע חלקים ממגן אברהם.
אז חלק כמעט זה הלכות פסח.
יראה שהוא מודבק דוודא. למה?
פעם אחת מישהו לקח ממני את הספר הזה בהשאלה והחזיר לי אותו.
ראיתי על רגב של
הכיוון, ולכלוף רציתי לזה פירורים מודבקים.
אמרתי מילה אחרת לפני, והרמתי את הלפר דמדל,
קרעתי את הדפים ובדקתי יחד אחד אחד והדבקתי אותם.
אדם לא חייב ככה לעשות.
אדם, פסח,
למשל, למשל,
פעם היה מחזור לפסח,
לסוכות, לשבועות בתום מחזור,
היה אמור לו לשם כולם מאשרים: קונים מחזור לסוכות, מחזור לפסח,
מחזור לשבועות.
אז במחזור לפסח אין בעיה שאכל חמץ,
אבל אם מיכול בחזור והדור הישן והכל יש בו,
אז באמת צריך לבדוק אותו בעיקר לדוכת המזון.
בסוכות יושב, לקטע המזון, אוכל, אכל, ברך,
צריך לבדוק אותו במדור הזה.
או ספר נכתב, נגיד ללמוד, ללמוד לאוכל, אבל הספר הזה יצמין אותו במקום מסוים.
פעם אחת כשזה נאמן בקשר לתואם,
אמר לי אחד,
זה גם חשוב היה,
אמר לי, אם יש פרור בתוך ספר, מי אוכל פרור כזה?
אין אחד לא אוכל, למה אדם עמל עלינו?
ככה אמר לי.
אמרתי להתבטח במורים, אני מנבלת טוב, והוא עדיין ככה
חשוד שלו.
ואז נדמה לי אם הם עקימו רקש,
היו, לא היה פה רגש, הרי היו מציות קטנות עם סונסון.
תנתניה, אין לי כלום.
אז הוא אחר, וסונסון אחר זה נשאר בספר.
אז הוא באמצע הרימון שם את האצבע שלו בכיל,
הרטיב את האצבע,
וקבעתה את הארגה בסונשון הזה ולאכול אותו.
אני הכיתי לו עד שהמשיך את היד שלו ולעמיד תולעים.
הוא אמר לי, יש לך רצועה, הוא אומר: כן, מה קרה? רצועה.
הוא אמר: לא, אני רוצה לאכול את השונשון הזה.
בלי מחשבי.
אז אתה רואה,
אתה רואה לנו צריכים לבדוק, ואתה אוכל לחביל בפתר. ומה עם הברכה? ומה היא בברכה של האדמה או של השונשון? האדמה לאכול ביחד,
וגם אמרתי שלא לקנות ירעינים תלויים לפסח
או מותקים תלויים לפסח.
ואני אומר למה, אני יודע, הם פרסו או לא פרסו.
אז היה חנות וחנודה,
שני אחים פרסים.
היו עושים ירעינים, עובדים, היו מקצועים, מקצועים בעבודה.
אלה,
בערב פסח היו שוגרים את החנות שלהם.
לא אומרים, אומרים אולי אחלה, לא אומרים.
אם יש בחמניות, אין בזה בעיה.
אמרנו לו, יש מלח באחד בחמניות,
אבל אין מלח, מלח, אין בזה כלום.
אז יום אחד יצאו מפה שכנשת והוא יוציא את החמניות שלך לאכול.
אז בן יאמר, לא, צוחקתי בשינה, לא בפרסיה.
מה איש בזה?
אני הייתי בשביל הרב, חרדתי, כשהייתי עושה את זה ברור לך טפו,
והוא אמר, אתה שם בטחים.
ואין לי מעשה, או חייפה המעשה כאילו חכונה
ויש לנו כמה אגמורים מצריימרים, ואני אגיע עם הכובע הזה,
לא על מגוון מגבעת.
אז אשכנדים מרוקים חטים,
אפילו צבועים זורקים על החטבה הקדה.
תרקו עליהם.
אם אני אמרתי מרוקמים, אני אמרתי מרוקמים, אני אמרתי מרוקמים, אני אקח בנגל שלהם.
אז אם עשיתי ככה, הייתי פה חטף.
פה,
הוצאתי אותם,
אמרתי לאדוני אם אתם בערב פשע צריכים להיזהר, לבדוק את השטרייפים שלכם.
עכשיו,
כחלו עליהם.
היה אדם אחד בנית פשע מיושב ומתנהג ומתנהג ומתנהג על השלחת גדול פשוטה.
מה הוא חליגו לו?
חברי, תבואו, הוא מה אתה עושה לי,
הוא שעושה לי אותי,
עורפים אותי בעות.
אמרו לי, מה הכי אהבה?
שזרתי אותי, אני מצטרף.
אני גם אמרתי, אה, זה אדמון הזה?
ונשאר, תגיד לו, יש לו במפטרל שלו עוד חמץ.
הוא עושה ככה, וזה היה חמץ.
תגיד לו, שיקח את הכל שזרתי שלו,
או לשלוף אותו, או לשלוף אותו לקול של חמץ.
ישראל נהודת בטיופיה, הדבר הזה.
אבל במקום שרגילים לזרוק חצי ואת האדם תלכה לשלוף,
יש למשל בכל התקוואות
האמיתיות
אם איננו נקבע לשים לב איך מסורים ונקבע למעלה חוק דף מסורי אבוי עם כבתור ממי שמע עשו את הדבר הזה.
תביא.
זה כתוב,
אה?
הנה,
הנה.
ברשימה עשו את זה,
זה,
היועץ הזה אהב לו הכובע, כשלא יעוף לו.
אבל בשבת אדם לובש כובע,
כובע, הוא דק. במקום שאין ערור, אז אין לו את הבוניה הזה, אסור לו ללכת.
יתן מזה, מישהו פה קנטימטר, אין.
בעליו, ועדו, והיו שם.
אסור לו ללכת בשבת.
למה? יש כאן זמן המטבע.
לדעת ח'רו, הודעה לרמב״ם אוי ערעי, זה טבח, אה? זה נקרא אוהל ערעי, אוהל ערעי עשוי.
אם זה היה באמת לא כזה חזק, קשה,
היינו אומרים אותם,
אבל זה קשה,
כמו שקשה,
זה כמו למעלה מישהו,
מצפח יחזוק באלף ארבע אצבעות, או אתה לוקח את שפח, לא בגלל זה, ארבע אצבעות זה גם אצבעות שזה נקרא לך,
אז בשבת בעיה בשבילו.
אז אם הוא יכול ללכת והגיעה לכובעה,
נתנצל.
כן, אני לא אקח משפטנים לגזור, אבל ככה איך זה יהיה.
ולגזור.
מה קורה?
טוב, יש פה עוד שאלה?
אני לא מעריך,
אם קראנו אותו, אמרנו עליו הלכות,
מה שמיים? מה תחשבו?
בכל יום שמישהו יורד בלי קובע כל הזמן,
אז אמור לו יחזור במיזון וכוח.
מה הקטעון שלו, שלוש דקות חכם כמו הוא,
יברק עליו כאת המזון, הוא יכאל במי מהאוטו.
אתה רואה, שעה שעתם ל...
שעה שעתם ל...
זה היה.
אז אדם, בואו אגיד לכם עוד דברי,
בשבת, אם אדם רואה אחד עם כוח, הוא מוצא ללכת
לאוטו שלו, הוא פותח אין חשמל, לא יוצא אור,
להביא סרטימטר ולמדוק את הכוח.
אם זה מוצא או אסור, זה בסדר או לא בסדר בדבר הזה.
מישהו מבין את זה. גם לזה היה תיקון בעיניי.
גם לזה, השמיים היה חזן אחד על שלום.
לא חזקי גדול, חזקי גדול.
אז הוא היה לו קוש, קוש רפוחי.
היה שותה בו בבוקר חמן לית,
בצהריים קוש דה, ולא הקוש,
בערב חמן לית,
כדור על הקוש הזה,
עמדה על הקוש הזה,
והיה נפל, הנצפה היה נשבר לו.
יום אחד שם אותו על השולחן,
והוא נפלח מהגרעים.
אז זה סדר, הקוש נגע בקרעין, "אתם נפר על שלחם ונשבע".
הוא בא אצלי עד עכשיו פשוט,
אז הוא אומר את שלעי, "הקושר בן ישברו",
אמרתי לו את שלעי,
"הקושר בן ישברו" בא בגיבוי.
היא מאה פעמים,
או אלף פעמים,
כשזו בא מים ומברכה.
בא ומברכה, בא אצלך,
אתה בערך למאה פעמים, תיכנת אותה, אתה משווה לדבר, נגמר הזכות שלה ונגמר הזכות שלה. זה נגמר הזכות שלה.
החכם ההוא
שהיה פעם בחוק לארץ,
ואני מאמין למה שהוא שווה,
אמרו לו, אסור ללכת לביבי ביחיד.
אין שם כדין, אפשר לקחת.
אז הוא הולך לביבי בריאה שמשית,
בחוק לארץ, ואחרי זה ואין שדין.
בא השם תרע ז'יפו, אמר לו, חכה,
אני עכשיו, אני לא בורח בי נועם, אני מילים מקדים.
עד כדי להגיד לי, נועם, זה מה שאני אעשה לך.
לך מפה!
הוא ברח.
אשר בורח פחד מאבי נועם,
הוא ברח לו. דברים האמינו לחכם שאמר את זה, והם האמינו שאשר בורח מהפחד שלו.
אין ברוך השם, בארץ ישראל אין מוזיצים, אין שליטים, אין כל דבר כזה.
אבל יש לה, לצערנו הרב,
הרבה צולעים, הרבה מזיקים יש לנו,
שהוא חוץ מאשר בשידים האלה.
גם אותם הקדוש ברוך הוא הפר עטתם,
מקלקד מחשבותם, ולא תעשנה ידיהם תשויה, ואדרבא,
ואדרבא, חרבם תבואו בליבם, וכדושת אותם שברנו.
שיש שלשו עליו בצק,
איך?
אם יכול לשפוך עליו מים רותחים, הוא מפחד לגבי השיש, מה לעשות?
ולגבי טבעת נישואים עם חריצים שלשו בא בצק,
זה בדרך כלל הרב אומר להחמיר לקנות עוד טבעת לפסח.
שיש שלשו בו בצק או הגיעו את הבצק עליו ורדדו עליו בצק יש בו שיעור בין שיעור
הוא חריף כל שיעור כל שמרים נכון חריפים אבא יעקב
גם אתה מאוחר גם אתה חולה
השמרים חריפים?
שמרים של הבצק, חריף, חמוץ,
אה?
כן.
השמרים האלה חמוצים, הם מחמיצים את השולחן,
הם מחמיצים את השיש.
אדם שיש לו דבר כזה אין תקנה.
למה אין תקנה?
כתוב בהלכה, ייקח גחרת אש
ונשים על השיש שלו או השולחן שלו.
התקנה, תספוך על זה מים רותחים,
ויש עושה את זה בנייר קצב עבה.
אם נקרע על נייר קצב,
וכשהוא יקנה עליו וישים נייר קצב אחר.
אדם,
איך שאומרים, היה פעם אחת
בא לדרוש.
אחד בא לדרוש
לפני ה...לב יונח, לפני הדרשות העומכות.
אז אמרו לו, החכם, אתה לא חכם, אתה לא חכם, אתה לא חדוש.
אמר טוב,
בשבוע הבא אני אדרוש לכם, בשבוע הבא אמר להם אני אדרוש לכם את זה. למה הקדוש ברוך הוא ברא את התאנה בעץ
או את האבטיח ברצפה?
האבטיח הגדול הודיכו אותה על העץ,
והתאנה הקטנה למטה.
אנשים בראו את זה ככה, למה?
אם אדם ילך תחת עץ תאנה ויש שם האבטיח על הראש שלו שבור לו הראש שלו,
אתה חכם, אתה חכם טוב.
אז אמר להם,
אם אדם ילבוש
כובח של רבנים
וחבורה של רבנים ומפקף של רבנים,
כן, היו אומרים: קרס וזקה, חצי רבנים.
עשה ככה.
אז אם אדם,
למשל את הקיריים שלו,
תצפה אותם,
תצפה אותם בעלימה וקרבו וקרובות אמון עורבו.
מה במועדה שלך לקרובות אותם? מפנים ויש עדיין חמץ.
עליך להגעיל אותם,
להספוך עליהם מים רותחים ואחר כך לשים עליהם יד כסף.
או למשל, אדם יש לו
כיריים של גז.
בדרך כלל בכיריים של גז יש מכסה.
המכסה עומד,
בגז שלו עומד.
אדם שם מסיר עם כריות ממשל,
והוא שם עוזר מכסה.
אז לפעם מה זה יוצא, יוצאים ילדים, הולכים על הדופן,
אז נמצא זה בערך חמש
האטה מפשע,
לשפוך עליו ערף פשע, מים בוטחים, ולצפות אותו
במייאת כסף.
אם אדם יש לו במקום הקיריים שלו, אין לו כל מיני מידע,
יש לו שם, מה חסינה?
חסינה מה, יוציא את החסינה מה... אין חסינה, מה יעשה?
לרחצתו מאוד,
לשפוך על זה מים רוצחים ויכסה את זה או בבד או בניית כסף
למה שלא ימלע אחר כך החמץ ממנו.
כלל הוא,
אדם צריך לדעת כלל מאוד מאוד גדול.
מי שפעם קרד ממשחק ולעג עליו,
שאמר ומסתדר בכל מיני מקומות,
בסוף נכשל,
נכשל בחמש בפסח.
אדם צריך לזהר,
כל מה שכתוב בפוסקים יחמיא את המזהר, זה בדבר הזה, יש להחמיא בדבר הזה.
אז למשל, היו בחול מביאים אותם מכובשים עם נש החמץ.
או אומר הבן איש חי,
היו רוצים לעשות צווארון ככה עם עמירד,
אז עמירד היה עם נש החמץ.
אז מי אוכל מהצווארון?
מי הבעל לא אוכל.
אז הוא אומר,
אז בזמנם היה להם כמו חלוק רבשים.
אז הוא היה רוצה להוריד את הבגד הפנימי שלו,
אז היה תבוש את קצה הגלימה בפיו,
כדי שהוא יוכל לעשות את הדבר הזה.
אז כמה צריך לחשוש בדבר הזה?
יש למשל צלחות חד-פעמי, אין דבר, צלחות חד-פעמי,
אבל יש לרחוב עשוי מיניין חד-טעמי,
קטון חד-טעמי, צבע, ציורים.
תשאל אותו, זה קשה לפסח?
מי יודע, אולי זה חמץ.
אולי הקטון הזה ידביק אותו עד החמץ.
לכן אדם בפסח הכי טוב מביא כלים יפים, כלים נאים.
תגיד לאישה יש לה אורחים עשרים,
ואישה שלוש מנות לתת להם עשרים כפוי שלושים,
שימו-הו, כמה צריך לרחוץ, הלכה לרחוץ.
אבל לקרוא חד-פעמי.
שימו-חד-פעמי יפה,
יפה, והעיקר לא כרצון.
ואחרי זה גמרה,
אז אמרו לאכול, אפשר לדרוק את זה, ואין לזה בעיה.
אבל תמיד אנחנו מזכירים,
עדיין יש לו הכוס חד-פעמי.
שתה בו בשבת,
בליל שבת,
וזרק אותו
במשולש בתיור.
והבוקר ככה מחפש קוד חד פעמי לא מוצא, מותר לך לקחת את הקוד הזה, לשטוף אותו ולשתות בו מים.
אבל אם אדם שתה בכוס חד פעמי בערב שבת
וזרק אותו במשולט בכיור,
ובלילה שבת הוא אוהב שאמר שזה יהיה כוס חד פעמי,
אסור לו לקחת את הכוס החד פעמי הזה,
זה נקרא מופצה.
ולך שזרקת אותו, אשלח לדעתך ממנו.
זק אורש שנמצא בבית ואורש לא נברר.
כיצד להתייחס אליו בפסח,
לסגור אותו, לאכתן אותו, ומה השימוש של הרי פסח?
היום, בזמן שלנו,
יש ריסוסים מהאוויר, קוראים לזה.
מטוסים עושים ריסוסים,
אז בכל מקום שיש שם,
נראה, זרעו אורז, למשל.
ולא רוצים שייצא שם החיטה שלא תמשוך החיטה כוח של האדמה,
אז מרססים שהחיטה תיפול.
וגם, כשבודקים את זה, בודקים, יש הבדלה, ההבדל בין אורל ובין איתה.
ועל כן,
אם אדם יש לו שק אורל לא בדוק,
יסיר אותו בבית, לא אכפת לנו,
אני אומר, בדור שלנו.
אבל אם הוא רוצה בפתח להשתמש בו,
אז חייב לבדוק אותו שלוש פעמים לפני ערב פתח.
לגבי הטבעת,
אמרתי, בדרך כלל הרב מחמיר לקנות טבעת חדשה לאישה בפתח.
בטבעת יש שני סוגים נשים ושני סוגי טבעות.
יש נשים שאין להן מיקסר
או שאוהבות תלוש ביד.
זה לוטות ביד, זה החמיש שלהן, אז הטבעת נהיה חמץ. לחזק את השרירים. ממילא היא רוצה לעשות קפיסות בפסח,
קפיסות בפלפל, בבצל, אז ימלה מה הטבעת שלה.
והקשת צריכה להגעיל את הטבעת הזאת, אבל טבעת, אם יהלו, מה ישלו?
לאופק, לא להשוושות.
אז זה, אין מזה בעיה.
או אם ישר מת להגיד כל פעם שגילה שאני מוצא לטובעת שם בבצד.
פעם אחת שכחתי,
פעם אחת אני נמחל לך
ולא אשנה לו. פעם אחת ולא אשנה לו.
אז חלילה.
אבל אם היא גילה, אז היא צריכה להגעיל את הטבעות האלה.
אם לא ידעת להגעיל או בעלה לא יודעת להגעיל או שכחו להגעיל,
אז תאמר לבעלה, נכת לקנות טבעת חדשה. ולמה אחי
אדם בערב חג
צריך לקנות לאשתו דבר שמשמח אותה.
יש אישה שמחה בנעלי בית.
יש אישה שמחה בנעלי בית.
יש אישה שמחה בקומו היפה וצעיל יפה.
יש אישה שמחה בתחשית יפה.
מה שטוב לה, מה שמהנה אותה, היא קנה לה.
או צעיל, או חפיצה, או שינה, או משהו. דרך לקנות.
ודאי מדע לו.
מה שאדם קונה לאשתו
בכלל המצווה,
או כאילו להשייך הוא בהכי תתעטרו.
אתם תעשו את הדבר הזה, תקבלו עושר.
עושר זה כדוי, אם אתם עושים את הדבר הזה, בפני שהמצווה,
לא בפני שהאישה תשמח או בגלל זה, אלא בגלל זה.
אבל לאישה תגידי לה, הוא המצווה שמח אותה וכבודך,
בגלל המצווה.
מה זאת אומרת, הנילה חשובה, רק המצווה חשובה.
אז היא מבינה באופן כזו.
מעולם שלא באה בין נשחי ומאה שבעה מחד אישה,
זכד עליה טבעתי מהלום.
אז הביאה כמה טבעות, אמרה לבעלה,
אני רוצה לקנות כמה,
אמרה, זה למשל באלף, זה באלפיים,
זה באלפיים חמש מאות, אמרה, לא, לא, לא, לא שווה.
למחרת זכה חליפה, עוד פעם אמרה, וכך אמרה, לא, לא, לא שווה.
אז הלכה של אימא שלי, אמרה, אין לי בעלי סיס,
התחיל ככה, אמר לה, את אין לך שהיא אמרה לה.
את תקני את הטבעת הראשונה שאמרת, לך לא,
תשימי את זה באצבע שלך.
תבואי לבעלי, אני רוצה לקרוא את הטבעת כזאת.
אני רוצה לקרוא את הטבעת כזאת.
ברגע שנפגע עלייך,
על האהבה שלו כלפייך, הולכת גם הטבעת.
ואז תקני את עשית הדבר הזה בצורה כזאת.
אה כן, בטבעות, זה לא רק זה.
גם אם אדם יש לו משקפיים
ויש לו תיק למשקפיים.
אנשים משלמים אותם ככה בכיס המעיל או למעלה.
וזה,
אדם לא מבין זהב מה נכנס בתיק של המשקפיים.
גם את התיק הזה אדם צריך לנער אותו בערב פסח,
אולי יהיה שם ברור או משהו אחר. או למשל,
אדם עובד במשרד, פקיד.
אז הם מביאים אוכל,
הוא לא עושה את האוכל על השורה,
גם אותו במגילה.
אז בערב פסח הוא לא הולך לעבודה.
ערב זה ערב פסח,
יש מי שאומר עליך לבוא בליל ערב פסח לעשות בדיקת הדמיות האלה.
יש מי שאומר, לא.
אתה ביום י' לפסח, י' לניסן, או י"א ניסן,
תוציא את הרגילה, תבדוק אותה,
שלא יהיה בה חמץ ושאלה חייבת זאת כדי לבוא בליל ערב פסח.
אטלאט,
כל מקום של רגילים אפילו בשקות להטיל שם חמץ,
צריך בדיחה.
דם שיש לו בפית חוט ברזל ישור שיניים,
לא ניתן להוציא את החוט הזה.
מה צריך לעשות?
צריך לקנות קסמין.
קסמין, יש קסמין
לנקות בו את השיניים.
וגם הקסמין צריך להיות קשה בפסח.
סליחה.
כשר וכשר לפסח.
כל הקסמים האלה, תראו אותם, הם משוחים במשחה מיוחדת.
מי יודע, אם יש לך כשרה או לא כשרה,
אתה מגניב לפה שלך,
יפול לך חלק מהשמן הזה בתוך זה.
צריך להיזהר כשר וכשר לפסח.
אדם כזה צריך להשתמש בקסמים.
זאת אומרת, קסמים האלה הם חזקים, לא נשברים, אין בזה בעיה.
נשאר לו אוכל במוצאי פסח.
אוכל חם, אוכל קר.
אם הוא יכול להעביר את זה לסיר של החמץ לגבי הניצוק,
אם יש דבר כזה.
אם יש לו אוכל חם רותח,
ולהעביר את זה לתוך כלי חמץ,
הפוך אמרו שאסור.
אם למטה חמש ולמעלה רותח בעיה,
אבל בצורה זו ערוי לאו,
לא נקרא,
בישול הכלי שני, וזה מותר.
לגבי המים. יש אנשים שבבית שלהם
שואב עדים.
בשליל, שואב עדים, שואב למעלה.
אדם צריך הלילה.
לא יש לך הלילה, אני אומר.
ייקח
שיר, לא שיר, ייקח מעם של מים חמים.
או שיר הכי גבוה.
ימלא אותו מים חמים.
ויתיח את המים החמים, יעלה בסולם למעלה.
ויגע בשואב עדים. אם רואה שהיד שורדת בו,
בערב פתח צריך לרחוץ אותו ולצפות אותו בנייר קשב.
לעניין המים, אם זה נקרא, יש בזה חוזר וניעור?
כנרת.
היום יש לצערי מעורר
שינויים גדולים.
יש שרים משוננים.
פעם היו אומרים, בערב פתח,
לא שואבים מים מהכנרת, אלא מהמעיינות יש,
מזה שואבים מים.
היום יש שרים ראשונים, אומרים: אה, זה עולה הרבה כסף לשאוב מהכנרת.
אם גם ישאלו בקשר שלהם: אם אדם רוצה להחמיר לקנות מים בבקבוקים לפני פסח, תבוא על הברכה.
אם לא רוצה להשתמש בהם, מותר. לא רק זה,
אפילו ילך אחד
מהארץ
ויקח בקבוק בירה וישפוך בכנרת,
שאמר: אם יעקב את בניית חמד, חמד בפתח, משהו,
אה, אתה התכוונת להגיש אותנו? למה?
הגויים היו מרגיזים את היהודים,
הולכים לבורות של היהודים,
מכניסים ומפעילים בירה.
אה, מעצילו שישו מים.
המפיקים, כמו שהם שמנו את הדבר הזה, אנחנו אומרים שזה בטל וזה נמצא.
היה פעם, אנחנו מדברים על עתיקה,
אז המים היו מים של בורות.
בהר הבית
שבורו גדולים של מים.
והבורות האלה הם מים שהם ממש טעימים וטובים.
היו מוכרים את המים הזה יותר יקר ממים רגילים.
ואז היה חכם אחד בכתב שק, אסור לקנות את המים האלה. למה?
הגוי הולך להר הבית,
הוא לוקח מים מהר הבית.
אסור לגבות להיכנס להר הביתה.
תתאמן.
אם לי אסור להיכנס, גם לא אסור להיכנס,
אז הוא עושה באיסור, אז איך אתם קונים ממנו?
אמרו שאסור לגבות ממנו מים.
ועוד אמרו, המים האלה, אולי בבור הזה יתקדישו,
אבל באמת לא מתקדשים.
יש אנשים שהולכים לכותל מערבי,
נשערים על הכותל, מנוסקים את הכותל, אין דבר. נשערים, אין דבר.
יש מכסים, ניירות,
ברכה, מכניסים ניירות לתוך הכותל,
ואז בא גם כדי להכניס. אומרים לאוויר, מותר להכניס ניירות.
אבל אסור לאדם להוציא נייר מכותל, לקרוא מה כתוב בו.
יש חרם מרבבי לגבי שם.
אני כותב, אני רוצה שראובן יעקב יאהב אותי.
אחד יפתח את זה,
אהה, הוא עומד שונאי צרה, והוא הולך חוזר לצרות.
אני אומר, למשל,
ויש גם חרב של אביברסיטה, שהם אסור לקרוא,
אז ניירות מכות זה אסור לקרוא, אבל
הוא היה אומר לאב שלום,
הוא בא רגב,
אין מקום בכותל כל הניירות.
אמרתי אותם, אתה בלילה תוציאו אותם ותשימו אותם מאת עיסה ותגנוז אותם.
עד תקרא בהם,
ועד שיהיה מקום לאחרים להכניס את זה.
מי שאומר, אסור לך להכניס ידיים בתוך החורים האלה,
כי אתה תמם את תפנת ידיך בתוך מקום אווירה של חדשה.
מהדין מותר, אין בזה שום איצור בדבר הזה כולו.
אם יכול לברך על פנס,
אין לו גפרורים, אין לו נר.
אין לו גפרורים, אין לו נר, יודוק ויהי ברכה
עם הפנס הזה.
שאלה אחרונה,
איזה הנהגות ואיזה חומרות אדם צריך לנהוג, או איזה הכשרים אדם צריך לקחת, הוא כותב פה?
קודם כל,
אדם צריך לדעת
מה שכתוב כאן,
בעניין הזה.
בעניין הזה כתוב
בעניין הזה כתוב
"פסום זמן אכילת חמץ,
פסום זמן שרפת חמץ,
ומנחה בערב חג.
כך אנחנו כתבנו גם מנחה בערב חג.
בעצם זה שהיה צריכים להחזיר קורבן פסח.
קורבן פסח היו מוכרחים קורבן התמיד בקורבן פסח.
זו הייתה זמן.
ועד כן אנחנו אומרים מנחה בערב חג ואין מולה.
בשביל אלה שלא אמרו סדר קורבן פסח
יאמרו את זה בין מנחה לפני השקיעה ואז המילא יהיה כמו משלמת דברים שבדלם.
אם אתם תראו בשידורים במחזורים לא שלא אלה,
הדברים של סאלח מסור.
אז לא היה שם סדר כובן פסח, למה שקוראים.
אז אני קנאתי סדר כובן פסח
וניסחתי את זה לפי כל הדעות.
וכתבתי
עתקתי את זה מהרמב״ם,
מאיזה, מאיזה, כמה, תראו כתוב, מהרמב״ם, מקוו חיים,
עתקתי את זה מחוקות עולם,
זה הנוסח שלנו,
זאת אומרת, תיקנו אותו.
נתתי את זה לסלחמאסו, וסלחמאסו אמר, אני לא יכול לשים את זה באמצע,
יש לך את זה,
כשיחסר לדעת מה זאת רוצה לעשות.
אני לא יכול לשים את זה,
אז אתם תראו ששם בסוף הספר יש שם סדר קודם על פסח,
שם כתוב ת״כ״א, כתוב
ואותיות אחרות לא יהיו לאותיות של המחזור.
עכשיו, ברוך השם, מכניסו
הבציע תאב ואחרים לתוך המחזור של פסע, הסדר קורבן פסע, אבל הוא אמר אותו,
וטוב הוא אמר אותו לפני השקיעה.
ואם אדם יכול בבית הוא אמר אותו, אין נמצות.
ויש עוד דבר.
יש, האמיר הגדול הביא,
למשל,
אגרו.
אגרו.
ואיגרו.
או-הו, כמה ראשות שבועות וגם תראו באיגרו.
איגרו
אלף
גמ"ל שלושה אלפים,
ורב
ר"פ מלאכים באו לקחו אותו מציל במצרים.
מאיפה בא לו?
בא לו דן, שדח, כנים, ערו, עשה גמצאה כל הארציות האלה,
וטוב ומתראה איגרו גמ"ל אלפים ור"פ.
יש שם של רבי שמשון מאצטרפורי,
מי שנוהג ואומר את זה,
תקרא את זה, גם כשאתה לא מבין אין דבר.
זה דבר חשוב,
חשוב מאוד הדבר הזה.
פשע,
אדם שחזק,
פשע יש הרבה אורחים.
חזרו בשולחן, איך אתה הגעת, ואתה מספר איתו סיפורים.
הבית שלך, אנשים מחכים, תרוץ הביתה.
הדורים שלך אמרו, מחר מחר נדבר על שלום, ולך.
לא יעריך
הרבה בדבר הזה. בא לביתו, ומייד
יחדש.
חצות לילה,
בסוף זמן אכילת אביב קומן,
כתוב פה 11:40.
כמה שאדם יכול להקדים, עוד יותר טוב.
מהדבר הזה קודם?
ואיתנו אחריו לבומה אסור לו לאכול ולשתות רק שתי כוסות לפסח
של האחרונה.
ואם
העולם אומר אני רוצה כוס קפה,
אומרים לו אם הכוס קפה הזה קוראים לך שלא תירדם,
הוא מוטל.
הוא רוצה לעשן סיגריה והוא רגיל לעשן סיגריה פעולותו,
ואם לא, אם לא מסתובב
הם אומרים: לא, אסור לך לעשן סיגריה.
למה?
אין לי טעם אחמך בי חומה.
כשאתה עשן סיגריה,
הבי חומה שבפה שלך ייתן לך טעם אחר.
היה רב אחד שאוכל בבי חומה,
אך, תבדיל טעם בשר אצלי, אך, טעים.
הבי חומה כולו מוצא בלי מלח ובלי שום דבר.
אז מה, טעים? הוא אמר: לא, זכר וקורבן פסח.
לא, טעים, טעים לדבר הזה.
נכתב יכול להפוך את המחשבה הזאתו,
אומר תרגום מינתן מן עוזאל:
"ואעשה אתכם עקבי נשרים ואביא אתכם אליי".
במצרים, איך החילוק הוא בפסח?
איפה בית המקדש?
אומר, באו נשרים ואכירו אותם
והביאו אותם
להר בית, לבדל מדע, "ואעשה אתכם עקבי נשרים ואביא אתכם אליי", שם עשו כמובן פסח.
אבל שחטו אותו, שחטו אותו בבצרים.
אז זירקו את הדם על המזוזות.
המזוזות בבתים של הבצרים הפך אותם הקדוש ברוך הוא לכמו מזבח.
הוא כל כך לבא את זה החשוב.
בקיצור, מזרח הקדוש,
שלנא כיום נעיר.
בליל פסח
באו המצרים, גירשו אותו חמישה ממצרים,
אבל אנחנו יוצאים בלילה.
פתאום נהיה שמש בלילה.
נמרי נהור, עליין הטהור מלאכותי, אנחנו רואים את זה רב בבוקר.
מצועקים! נה נה, זמת, זמת, מפת.
מה איכפת לנו?
כתוב "להיטר שעקה דברה וחועד מצרים".
למה?
כתוב "הושם היכה כל בכור".
כשהכדור ברוך הוא יורד ומכה כל בכור,
הוא לא צריך דם, סימנים.
אנחנו פה,
אני אומר בשמיעה,
אני טועה כשאני אומר שנייה
או הננת עפחף, אני טועה.
פעוט מככה.
אמר בנט מצרים,
בוא נאמר בשנייה אחת, כל בכורי מצרים מתו.
והייתה צעקה, כל בית אין מת, כולם צעקו וואי.
אז הוואי הזה, בשנייה אחת כולם מתו.
אז הוואי הזה,
מיליון, עשרה מיליון מציעים צעקו וואי. אין, וצעקה גדולה.
תהיה צעקה גדולה.
אחר כך יצאו עימו אלפי אלפים מלאכים, לבבו,
מלכי זיע, מלכי רצש,
אומרים ריבויון של עולם, אנחנו רוצים גם כן פרנסה,
אנחנו ירדנו בחינם,
אבל אין לכם דקות.
הולכים נכנסים לבית, רואים מה הבכור מת.
מי ייבא לבית זה.
מי שברך ומותן הרצינים, אברהם, יצחק ויעקב, עושב הרון, בימי ושמו,
הוא יברך אותך שתהיה בכור.
אף דרבו אותו שנעבר, אף אני וכורח את עיניו.
אף אחד,
ואז עוד פעם, מדורה שנייה, מדורה שלישית,
הוא אומר,
"טוב,
אמרים לך לנושה את הזקרן,
אמרת מת, תזכירי גם עם אמיתי בהם, יאללה, לכו מפה, זוזו מפה".
גירשו אותם בינתיים.
למה גירשו אותם?
כשאם יהיו אנשים, יצאו לחזור כמו שרצו לעשות דתם ואווירם,
יחזרו המיצים,
מה תזרקו, תזרקו אותם משם.
וכתוב, "כמת איתך מאת מצרים, אין לו מבלעות".
מי אצלם מלאבר מה... גם כלום.
אומר, כתוב, "הדין כהן, אסור לו לתמוך כמתים".
אבל אבא של כהן,
או כהן בנו,
הקדוש ברוך הוא,
כתוב, כהן, איך היה זה מצרים?
הבנים שלי,
הבנים שלי, אז אני ראיתי את מצרים.
איך שאומרים, אם היה למעלה מעשרה צרכים, לא היה הדבר הזה.
אבל אנחנו נקראים "בנים אתם" וה' מלותיכם.
כל מי שנוגע בנו כנוגע באיבד ענו של הקדוש ברוך הוא.
אומר הקדוש ברוך הוא: כל מי שנוגע בכם, אני אתן לו עונש שלו. אין נקמות השם ואין נקמות הופיע.
יהיה רצון שיהיה בעגלה ובדבר חריף.
לאור חיינו, הבן ראשון, מהר, מהר, מהר, קורא לכאורה, וכן יעצור לבנת עמי.
