אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדחת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטא.
הלכות פורים הכל חייבים במקרא מגילה אנשים ונשים.
אך אנשים אך על פי שיודעים לקרוא תשמעו מן האנשים, וכן המנהג
בעיר הקודש תיבנה ותיכונן,
שמעולם לא נשמע שאישה קראה מגילה, ולכן כל אדם,
אף על פי שקראה המגילה בבית הכנסת,
תקראינה בביתו בשביל אשתו שלא שמעה בבית הכנסת,
בשביל הבתולות ושאר נשים משרתים שבבית,
ואם קרא בבית הכנסת וחוזר וקורא על הנשים, לא יברך בשבילם,
וגם הם לא יברכו".
הגמורה אומרת שנשים חייבות
במגילה כי אף הן היו באותו הנס,
ויש מחלוקת מה פירוש "אף הם היו באותו הנס"
"גם עליהם גזר המד, השביד הרב ולעבד",
או "אף הם היו באותו הנס", ברור של דבר,
שבזכות אסתר, כשעמדה ופגשה ולחצה ופעלה,
הנס נעשה על ידה.
לכן קוראים לזה למגילה "מגילת אסתר".
על ערכן הפסקה של נשים חייבות.
אלא מה?
לצופות טבעי ומחלוקת אם החיוב של האישה זה חיוב
בקריאה וחיוב בשמיעה.
מה החיוב של האישה באלה?
על כן כותב כאן הרמ"ם,
רשימן תרפצ"א ב'
"אחד הקורא ואחד השומע מן הקורא יצא ידי חובתו
והוא שישמע מפי שהוא חייב בקריאתה. לפיכך,
אם הקורא חירש או קטן או שותה השומע ממנו להצה,
ויש שאומרים שהנשים אינן מוציאות את האנשים.
אגב, יש שאומרים,
אם האישה קראה לעצמה
מברכת לשמוע מגילה שאינה חייבת בקריאה,
אין חייבת בקריאת מגילה.
אז המחלוקת היא אם היא חייבת לקרוא או חייבת לשמוע,
לכן, לפי דעתה, לברך לשמוע מגילה.
אומר מגן אברהם,
שכתוב במדרש הנעלם שאישה לא תקרא לעצמה, רק תשמע מן האנשים.
וכתוב שגם האישה שיודעת לקרוא היא לא קוראת, אלא רק שומעת.
בגלל שאם היא תקרא,
יש מישהו שאומר שלא חייבת בקריאה, אז היא לא יוצאת ידי חובה.
כתוב וברן כתב שתשמע,
אדם חייב לשמוע ממי שהוא חייב בקריאה.
לא עיקר שם שמועה, לא ייקח את ההקלטה של גלעד אסתר,
יקריץ את זה בליל פורי וישמע.
אפילו שיקריץ את זה במקום אחר באותו הלילה.
זה לא משנה.
עכשיו המכשיר הזה הוא לא חייב בקריאה ועל כן האישה לא יכולה לקרוא.
עכשיו השאלה אם האישה כשהיא קוראה לה עצמה או כשקוראים לה מברכים לה או לא מברכים לה.
אז כתוב
"מברכת לשמוע"
מברכת לשמוע וכן כתב הלבוש וכן כתב הבית חדש
סוף סימן תר"צ. סוף סימן תר"צ. זה מי שכבר יצא וקורא מגילה לנשים ולבני ביתו,
יברך לשמוע מגילה, ואין שם. וכן כתב הרמז סימן תרצ"ב.
מיהו הפרי החדש חולק על דברי המורם הנזכר,
וכותב דן ברכות
על מקרא מגילה כמו האנשים.
וכן דעת שולחן גבות, א', וכן כתב המחבר,
או ד',
יש נוהגים לומר לאישה שתברך הברכות,
ואחר כך יקרא מגילה להוציא האישה ההיא,
ונראה דעתו בישר שאיש המוציא האישה בקריאת מגילה,
הוא יברך על מקרא המגילה.
יוהן שם.
נשמע גם כן את הברכה היא על מקרא המגילה כמו הנשים.
אומנם שיעורי הכנסת הגדולה,
הגאות נטור א' הביא פילוקצה בזה אם לברך לנשים
מי שכבר יצא משום זה שאומרים נשים פטורות ממקרא המגילה, יוהן שם.
כן, אני זכר להם.
קצר דבריו בל"ד: "חיי ברכות מגילה, דווקא פעם כתב שמנגן הוא עכשיו שאנשים קוראים מהגילה לאנשים, הם מברכים עליה".
וכן כתב
"לכן כתב
מללב חלק ב', אות א',
במקומם לא נהגו אנשים לברך לעצמם שום ברכה,
רק נשים קשרות וזהירות הולכות במקום שקוראים לשמוע כל הברכות לפי המקרה מגילה בלילה,
ויוצאת נמם מכל הקריאה עד כאן לשונו".
מה שבכל מקום
לא נהגו אנשים לברך,
משמע עדו הדין, דין מברכים להם.
לכן כתב
בן אישחי, פרשת תצווה, עוד א', ואם קרא המגילה בבית כנסת,
חוזר ויקור על האנשים, לא יברך בשבילם, גם הם לא יברכו.
למה רציתי לו להאריך את כל מה שכתוב?
חושבים שבן אישחי אמר את זה מעקמה מהסכת שלו.
הנה מביא את כל הפוסקים של הכנסת הגדולה, כאן-הד,
וידוע, כשידוע,
כנסת גדולה, היו אומרים: אין אדם חוסק הלכה,
אחת שילך לבית הכנסת,
כוונה אנשי כנאהג,
וגם רצחו לאברהם כתב, וגם "עדינת החיה שלו ולמעשה הכנאה", וגם "היפה ללב",
וגם נהגו שלא לברש. כלומר, הרבה הרבה כתבו כמו שכתב הבן אשחי.
לא המצאה שלו, לא דין שלו.
נכון שכתוב בשולחן ערוך הדין הזה,
אבל גם בשולחן ערוך כתוב, מחלוקת, אני אומר, בשולחן ערוך כתוב,
יש אומרים שחייבת, יש אומרים שהנשים אינן מוצאות את האנשים,
והרמה כתב שאתה יברך לשמוע, והמחלוקת תברך לשמוע או לברך על מקרא המגילה,
אז כל כך הרבה מחלוקות יש בדבר הזה,
אז לכן כתב בן איש חי שהאישה לא תברך,
וגם מי שקורא לה לא יברך, למה?
יש סיבות,
קודם כל מה יברך? על מקרא המגילה או יברך עליה לשמוע, מחלוקת.
וחוץ מזה יש מי שאומר, כשאדם בא, יצא איתו חובה, בא לקרוא לאישה,
אז הוא לא מברך,
וגם האישה לא תברך.
ועל כן,
מה שכתב בבן אשחי שאנשים חייבות מקריאה
אבל לא מברכות ולא יברכו להן מי שיצא ידי חובה,
אז ככה הלכה,
ככה נהגו מדורי דורות. ועכשיו, כשיוצאים
לשנות את זה,
צריך להביא הוכחה גדולה לשנות ולומר שאבותינו ואבות אבותינו נהגו אחרת.
אז כנא הגביא אחרת,
היפה הלב לרב פלאצ'י הביא אחרת,
אז אין אפשר לבוא לדחות את זה במחי יד אחד.
עכשיו, למה באמת,
אומר רבי ישראל בדרשות שלו
בבניהו, למה באמת הנשים הלוא
המן רוצה להרוג אותן,
אז הן נצביעו.
אז כמו שבחנוכה הן חייבות, גם פה הן חייבות.
אז הוא אומר, הנה כאן, מהדין הן חייבות,
אבל מי אמר שהן חייבות כמו הגברים?
מי אמר שהן חייבות גם כן עם הברכה, לברך על הברכה הגדולה?
הוא אומר, מה שכתוב,
שאף הם היו בספק של להשמיד ולהרוג. הוא אומר, מה זה בספק?
הלוא המן אמר להשמיד, להרוג ולאבד, נשים גם כן.
מה זה בספק?
אומר הרב ינישחי כך
שכתוב שפעם על סדר מוקדון נצא ללכת למקומות
רחוקים מן העולם.
הלך לאיזה מקום, היה שם כולו נשים.
אז הוא בא להילחם, לחבוש את המקום. אמרו לו,
מה אתה בא לחבוש כאן?
מה אתה רוצה לכפוץ במקום הזה פה?
אנחנו נלחם נגדך, אנחנו לא נשתה לך מנוחה.
אנחנו נשים, כולנו נשים נלחם.
אמרת,
אני נלחם בגלל מה אני אוהב אותם.
אז הם הבינו מה שאמר, אמרו לו, תשמע,
אם אנחנו נלחם נגדך ואתה תנצח אותנו,
בושה וחרפה, רק את הנשים.
בושה וחרפה, רק את הנשים.
