אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטא.
הלכות חנוכה
כבוד חברי הנשיאות העיקריים,
הנכבדים
של קהל הקב"ה,
כשנכנסתי לכאן העבירו אותי דרך האולם הגדול
שם ראיתי יהלומים קטנים, יהלומים גדולים
ממה שאני מבין בדבר הזה,
אז הראו לי, אבל ראיתי,
הראו לי יהלום בשורת אתרוב, יהלום בשורת קיים שמש,
אז תקעתי.
שאלתי מה שווה זה ומה המחיר של זה,
לא רצה להרגיש את המחיר, אמרו לי אתה לא קונה אז אנחנו לא עוברים את המחיר
אמרתי אבל אני שואל לדעת לדבר על יהלומים ומה שלנו
אז הם לא אמרו על יהלומים ולא אמרו אז אני אגיד שהדברים שלי גם על איש תהיה גדולים
לפני שאני אתחיל ונגיד על חנוכה
כתוב בפסוק
"הנחמדים מזהב ומפז רב"
אותי מלאה
ערך של התורה
ערך של המצוות
כתוב "הנחמדים מזהב
ומפז רב"
כלומר, הערך של התורה זה יותר מאשר זהב,
יותר מאשר הבורשה שלכם,
האבנים הטובות.
אז מישהו שאל,
אפשר לומר הנחמדים מזהב ומפז.
נחמדים מזהב ומפז.
לשום מה כתוב הנחמדים מזהב ומפז אסרב?
מה אתה עושה בכבוד הרב הזה, מה בא לאופי?
העניין הוא כך:
בזהב,
אתה שואל כמה זה עולה גרם,
אומרים לך שקל,
אז מאה גרם זה מאה שקל,
אלף גרם זה אלף שקל.
לפי הגרמים שלה, להב אתה משלם,
ואבן יקרה בפז זה לא כך.
אם הפז הזה, אבן יקרה זו שווה בגרם, אתם מדברים פה בקראטים, לא בגרמים, נגיד בגרם,
מי מצויין שגרם שווה שקל עד עשרה גרם זה לא עשרה שקלים,
אלא הערך הוא יותר.
אם המשקל שלה אבן יקרה הוא 200 גרם,
אז זה לא 200 כפול 1,
אלא כמה שהאבן יקרה היא יותר גדולה,
הערך שלה עולה לא ביחד למשקל שלה,
אלא ביחד למה שיש בעולם,
אבנים יקרות כאלה.
כלומר,
שבאבן יקרה זה לא הולך
לפי המשקל גרם סכום כזה ועשרה גרם סכום כזה,
אלא יכול להיות שגרם סכום כזה בעשרה יום זה פי מאה ואם זה חצי קילו למשל זה מצוייר שימצא אבן קרעה בחצי קילו אז לא יעשה חשבון אם גם אם אתה אומר שקל עד חצי קילו זה 500 זה לא אם זה עולה סכום יותר ויותר
הנעמדים מזהב
התורה יש לה הברקה והיופי של זהב
ומפז רב
כמו שפז אבן קרע כמה שיותר גדולה
הערך שלה היא תורה חשוב לא באופן יחסי אלא יותר ויותר.
ככה אם אתה לומד תורה ואתה מקיים מצוות ואתה חובר על זה ואתה לומד עוד פעם תורה ועוד פעם מצווה ועוד פעם תורה ועוד פעם מצווה אתה לא מקבל רק שקל אחד באופן יחסי למרכה למעטה אלא אתה מקבל לזה שכר אפלי ופלי רב.
הנחמדים מזהב ומפג רב.
על זה אומרים על אבן עזרא
שפעם הוא נקרא לאיזה פרה
עשו אותו כי לא היה עושה רושם של אדם נכבד
והביאו אותו למשפט עד שיגעו אותו לפני אשח הפרסים.
והשחי היה משחק שחמט עם החברים שלו.
אומר להם: "בן-אל-אדלו כבר תדונו כי תשפטו כי יאמרו לו חכה שיגבור המלך אשח לשחק".
והמלך משחק
והוא רואה בן-עזר שהמלך עומד להיכשל
במהלך מסוים במשחק.
אז כמובן אמר: "אדוני אשח אתה טועה",
אתה הולך במערך לא טוב.
וזה נכון,
שם לב שהוא טועה.
המלך ראה אותו, השח ראה אותו, אמר, מה אתה עושה? הוא אומר, עזרו אותי למשפט.
אומר לו השח, בוא נשחק עיני ואתה,
ומי שינצח יקבל זכות מסוים.
אומר לו אבן עזר למלך, לשח, אדוני השח,
אני מוכן לשחק איתך,
הטבלה הזאת יש בה 64 משוויצות,
אני מוכן לשחק איתך,
אבל אני רוצה, אם אני אנצח אני אקבל חיטה ומשבץ את האחד ומשבץ את השנייה פי שניים מחיטה
ובשלישית פי שניים
אמר לו זה הכל, הוא אמר זה הכל
ידע
יושב ומשחקים
ועזר מנצח בשלב האחרון הוא נכשל והשיח' מנצח
השיח' הבין איך שהוא הולך פה
אבל אנשים ראו שהשיח' ניצח
שיחקו עוד הפעם
מנצח את בן עזרא, בשלב האחרון הוא עושה טעות והשיח מנצח, השיח הבין שהוא עושה לי לכבודו.
אמר, טוב, מגיע לך החידים.
אמר בן עזרא, אבל אני צריך מכוננת מסע ומחסנים.
אמר, מה אתה מדבר שטויות בסך הכל מושבצת של שחמאס?
מה אתה מדבר שטויות?
כשאני פעם סיפרתי את זה, אז אמרתי למישהו, אם יש לך מחשב ביד,
שעון של מחשב,
אז היו כמה חידים עם שעון מחשב היה להם ביד.
אמרתם, מה שאני אמשיך לספר, שעון המחשב שלכם זה לא יעזור לכם.
מה יש? אמרתם ככה, המשך הסיפור הוא כך.
אז אמר שר האוצר קלט לחיתים שלו.
אז הוא לוקח,
שם לו חיתה במסבצת ראשונה,
במסבצת שנייה שני חיתים ובשלישית שישה חיתים,
והשורה הראשונה כבר הגיעה לחמש מאות,
והשורה השנייה כבר הגיעה לעולם.
200 אלף בשורה השלישית כבר הגיעה לסכות עצום,
שהמחשב לא יכול לספור את זה.
הגיע לשורה השלישית באמצע,
נגמלו כל החיצים של המלך.
בא השר, בא ואומר למלך, אדוני המלך,
החיצים נגמלו. אומר לו, איזה שר עושה אתה? אתה לא יודע חשבון.
סך הכל משבצת קטנה, מה אתה מדבר?
סך הכל שחמאס?
שישי וארבע משבצות, מה אתה מדבר? אמר, אדוני המלך, ככה קורה.
אמר השר, מביא נקרא לאדם יותר מבין, למנהל בנק או אדם שמבין לעצבים. מביא אותו, הוא אמר, אדוני הוא צודק.
אז נור צודקת בעניין שביקש גם מחזירים לתמסה וגם מחסנים אי אפשר להשלים עד
ל-64 אם אני הולך כפול וכפול וכפול.
הנחמדים מזהר ומפז רר.
אדם לומד תורה, אדם מקיים מצווה,
אתה מקיים הלכה ועוד פעם הלכה, אתה מתפלל שאו פעם אתה מתפלל,
אתה מקיים דף ללמוד גמרא ועוד פעם גמרא,
מילה גמרא ועוד מילה גמרא,
מילה בתורה ועוד מילה בתורה זה אתה לא מקבל עוד מילה
אלא אתה מקבל כמו המשבצת של אבי עזר
אתה מקבל בערך של האבנים היקרות
הנחמדים מזהב ומפז רב
ומבז הם תוקי בדירה של נוח רצינים תדע מה שאתה לומד תהיה בנתקות נפלאה
ואנחנו רואים שדבר קטן זה לא בהכרח שהוא מזול לא בהכרח זה פשוט
יכול להיות שדבר קטן הערך שלו גדול מאוד
מה שאנחנו רואים בגמרא כתוב שנכנסו היוונים להיכל
ונכנסו היוונים להיכל
טינאו כל השמנים
וכשגברא מלכות בקח השמונאי ונוצחון,
בתפור לא מצאו פח אחד של שמן שהמונח לחתומו של כהן גדול ולא היה בו להדליק לה יום אחד בלבד ונעשה נטד לפני אלה שמונה ימים.
אתם היוונים החכמים שבעולם,
חכמי יבן
אין לך מה לעשות.
פרצתם להיכל,
נכנסתם לבית המקדש,
מה אתם מחפשים?
מה אתם מחפשים?
נכנסו יוונים להיכל וטימאו כל השמנים.
מחפשים שמש ליבוע בו ולטמא אותו.
זה חוכמת יוון?
אתם רוצים לקנא, נכנסתם להיכל,
אז תגנבו, קחו כסף, קחו זהב, קחו טרור,
קחו מה שהוא.
לא, מטמאים את השמנים,
זה התפקיד של חכמי יוון.
והם עוד נקראים חכמי יוון?
מבחינה שלהם הם צודקים.
חכמי יוון ישבו ואומרים מה עושים עם עם ישראל,
איך מחחידים אותו,
איך משמידים אותו.
בא מישהו ואומר:
תקח סכין, נחלוק אותם בסכינים.
אומרים לו: הסכין זה לא יעבור.
הנה יצחק אבינו ושמו על כברו סכין וניצג.
אז אמרו, נעביר אותם קשה, יעקב ניצב,
נזרוק אותם לים,
ומצרים ניצלו.
אז אמרים חכמי יוון,
שאנחנו רואים שעם ישראל שהוא קטן ולמעט לא מצליחים.
אז אמרו, יש כאן סוד,
יש כאן בסיס איתן,
יש דבר חזק,
יש צור וסלע שצריכים אותו לנפט. מה עושים?
מה הכוח של העם מצרים?
אז חיפשו חכמי יוון ומצאו, ובצדק,
שחוקו של עם ישראל זה תורה וקיום מצוות.
אנחנו אומרים בתפילה
בימים היתר ולחיונותיהם הגדול,
כשעמדה מלכות היוון הישעה על עמיך ישראל,
לשכחם תורתך ולעבירם מחוקר עצמך.
זה כל המאבקים שלהם היה.
זה כל הרצון שלהם היה.
לשכח תורה של עם ישראל,
להעביר אותה מחוקי התורה, לא שבת, לא תפילית,
לא צדקה,
לא לימוד תורה,
לא שמירת ראש חודש,
לא ברית מילה.
חוקים,
לעבור לסוף,
להעבירם מחוקי התמ"ך.
אמרו היוונים,
אם בני ישראל, עם ישראל לא יפמור ולא יקיים תורה,
בזה חס וחלילה הם יחסנו.
אז התחילו בדיבורים,
התחיל בשכנועים וזה לא עובד.
אז בא עם תיאור חוץ ובא צר אחר ומעמדים צר ומעבים פסל ומביאים חזיר ומקריבים והיהודים מוכרחים ללכת אחריהם, חלק מתמודדים נגררו אחריהם,
חלק נשארו וממשיכים וממשיכים.
בקפה לחודש אסלב
נכנסו היוונים להיכל
וכשבשיר של מעוז,
צור רשועתי,
אז אומרים: "יוונים נקבצו עלי,
אזי בימיך השמנים,
ופרצו חומות מגדלי, וטימאו כל השמנים,
ופרצו חומות מגדלי".
אומר הרמב״ם,
כשהיוונים נכנסו לארץ,
גדרו גזרות על בנות עם ישראל,
שטבענה ליוונים,
לכן הנשים חייבות בחנוכה
והצלו עליהם עד מאוד ופרצו בחומות ההיכל
ופרצו חומות נגד הלילד וכתוב כמה פרצות פרצו
כמה פרצו פרצות
אז כתוב י"ג פרצות פרצו בחומה
אתם היוונים או שתעשו את החומה
או שתורידו את כל החומה
או שתרצו פרצה אחת, עוד שער.
מה זה י"ג פרצות?
ופרצו חומות מגדלי.
מה המטרה שלכם הייתה? וי"ג פרצות נפרוץ באחד.
מה אתם רוצים?
אומרים היוונים י"ג אצלנו זה מספר קדוש.
אצל אומות העולם י"ג זה מספר מסוכן.
תלך לבית מעלות, אתה רואה
יש קומה י"ב, קומה י"א. אין לכם קומה י"ג,
אצלנו י"ג זה שם כדור.
י"ג זה א', ח', ד', אם תספור אותם וייתן לך י"ג,
זה אחד.
י"ג זה מראה על אחדות של עם ישראל.
אמרו היוונים, אנחנו נפרוט י"ג את ארצות.
אנחנו נפרוט י"ג מקומו.
את האחדות של העם ישראל, את האחד,
ולא יכולים לפעול,
אולי נעשה הפסקה קטנה.
אשכנזים ואספרדים אוכלים בחנוכה רביבות,
וכמה נכדים אומרים מה הנימוק שאוכלים רביבות?
אחד אומר את זה עם שמן,
הם מגעים בשמן, אז אוכלים, אולי הנס בשמן.
כל אחד אומר טעם אחר.
בשמות של הרביבות יש רביבות, יש סולגניות,
אבל ביידיש קוראים את זה, מישהו יודע להגיד יידיש? איך קוראים את זה?
אה? אגיד, אגיד, אגיד.
למה קוראים לזה רטקה?
אני לא אגיד לכם למה.
כשפרצו י"ג פרצות בחומה,
ונכנסו החשמונאים,
דבר ראשון הם סתמו את החורים האלה.
הם שמו את הטלאים בחורים האלה, בפרצות האלה.
וביידיש טלאים קוראים לטקה.
טלאי.
אז לכן הם הולכים להרציץ, נחדון.
פרצה באחד,
פרצה בחומת עם ישראל,
פרצה בהגנה של עם ישראל.
אתה פורץ
בהתבוללות?
אתה פורץ בחילול שבת?
אתה פורץ במאכל חזיר?
אתה מכריח אותם להשתחוות בפסל?
אתה מונע מהם להניח תפילים וברית מילה?
זה פרצה באחדותו של עם ישראל,
פרצה במסתרו של עם ישראל, בכוחו של עם ישראל.
אז נכנסים היוונים להיכל, רואים שמן,
וטימאו קור השמנים.
חז"ל אומרים,
אדם שעומד להתפלל רוצה להיות עשיר,
אז יפנה לכיוון צפון,
רוצה להיות חכם, יצדק לכיוון דרום,
שהמנורה היא בדרום.
המנורה הטהורה בבית המקדש
הייתה מביאה שפע של קדושה לעם ישראל,
שפע של חוכמה לעם ישראל,
חוכמה טהורה,
חוכמה קדושה.
יש סיפור, האשכנדים מספרים אותו על רב שלהם והספרדים מספרים אותו על הרב שלהם, על חכם שהם צהה.
כל אחד מספר את זה על החכם שלו.
אבל עבוד אותו סיפור,
אותו מעשה, אותו דבר.
אז כל אחד בנה את זה,
אז תגיד בנו את זה על החביציון קווינקה על האור שלו, ואל תגיד בנו את זה על הרב יונתן האישית. אבל לא משנה, זה אותו סיפור.
מלך
שמע שיש פיקח, יהודי פיקח,
ילד צעיר,
או נזכבם בנטי, או נזכבם בנטי, או נזכבם על הרב יונתן.
אמרתי שלחו אותו אליי,
אבל שיבוא בלי מורה דרך.
אז הוא בא.
בוא אני אגיד לכם,
בא לבניין כזה, לא יודע איך להיכנס.
אם לא היה אמור לדרך שלנו, לא יודע איך להיכנס.
אז הוא עומד למטה, וראה לי להיכנס.
אז הוא שואל, איפה, באיזה קומה המלך ישר?
אז תחקור על ילד קטן, מה אתה רוצה המלך? מלך מוזמן.
הוא לא מוזמן, הוא צריך לקצץ על בנה?
אמר אלי.
אמרו, תעלה לקומה רביעית.
אז הוא עולה לקומה רביעית.
הוא רואה אחד עובר במזדרון, איפה המלך ישר? איזה חדר המלך ישר?
ילד קטן במלך?
הוזמנתי, הוזמנתי, כן כן.
אז הוא אומר לו בחדר כזה וכזה,
חדר מאה.
הוא הולך בחדר מאה, דופק בדלת, באמת רואה שומר, מלך ישראל יושב.
נכנס הילד בן שלום, אדוני המלך. אומר לו המלך, איך הגעת לכאן?
הוא אומר, שאלתי,
העגו אותי, סחררו אותי, אמרו לי פה, אמרו לי פה, ונכנסתי.
אמר לו,
מה היית עושה אם אחד היה אומר לך שהמלך יושב בחדר מאה,
ואחד היה אומר לך שהמלך יושב בקומה חמישית בחדר מאתיים?
מה היית עושה?
אמר לו, הייתי שואל עוד אדם,
עוד אחד.
אדוניו, היה אומר לך אומה חמישה.
מה אתה עושה?
הייתי שואל עוד, ולפי הרוב הייתי נכנס.
אמר לו, אתה הולך לפי הרוב?
אז אצלנו מספרים, אומר לו המלך, אם ככה רוב הציבור,
רוב האזור זה מוסלמי,
כי תתאצלם.
ותלחמי אשכרה, מצפים שאמר לו המלך שהרוב הוא נוצרים,
ואתה אומר שהולכים לפי הרוב,
להתנצל.
עומד אותו ילד יהודי פיקח.
אומר לו, אדוני המלך,
אם אני אצא עכשיו מהחדר שלך,
אלף, מיליון,
יגידו לי שלא פגשתי את המלך,
ושהמלך לא יושב בחדר 100, אלא יושב בקומה אחרת, בחדר 200, אני לא מאמין.
אם אני יודע את האמת,
אז הרוב לא משיכו לשכנע אותי.
אנחנו יודעים את האמת, עמדו רגלינו על הר סיני.
אנחנו יודעים את האמת שהקדוש ברוך הוא ברא את התורה ונתן את התורה.
אז אם רוב העולם יגיד לנו שאתה לא מלך, אני לא אאמין.
אמר לו המלך, אני אתן תשובה יפה,
נאה.
הוציא לו שטר של 200 שקל, יש לי גם שטר יותר גדול מזה.
הוציא לו שטר 200 שקל, עושה לו מתנה.
התחיל לבכות הילד.
הוא אומר, למה אתה אוכל? אבא תן לי מכות.
למה אין לך מכות?
תגיד לי, מאיך בא לך 200 שקל?
אמר לו המלך תגיד לו
אמר מה אני אגיד לו?
מצאתי ברחוב לא האמין לי
לא תדברי שהמלך נותן לך מתנה
אומר אבא שלי ייתן לי עוד שתי סטירות
למה?
הוא אמר לי אבא אתה גנב ושקרן אתה גנבת את ה-200 שקל אלה ואתה משקר ואומר שהמלך נתן לך
למה?
אומר, יגיד לי, אביי, אם המלך נותן, המלך נותן 200 שקל.
מחזור.
כי אתם המעט מכל העמים.
מה זה כי אתם המעט מכל העמים, רבותיי?
אנחנו מעט, במספר שבעולם אנחנו מעט.
אבל חז"ל באים ואומרים אחרת.
כי אתם המעט מכל העמים, אתם ממעטים עצמכם.
נתתי גדולה לאברהם, אברהם אומר, ואנוכי עפר ליתר.
נתתי גדולה לדוד, הוא אומר, אנוכי תולעת ולא אישה.
נתתי גדולה למשה, ואנחנו מה?
נתתי גדולה לרוח אדם יוחנצר.
אמר אליה ארבע מוטי ארץ, אדמה לאלוה,
כבר תרמה לו להיות אלוה.
אתם ממעטים את עצמכם.
מקבלים, גדלו ומקבלים גדולה, ואנחנו עוד לא מתרברבים בדבר הזה.
זה הכוונה לתת פעם אחת מכל העמים.
אבל הפשט הוא פשט, אנחנו מעט מכל העמים, מה?
אבל אנחנו מעט במספר,
אבל במעלה, בחשיבות שלנו,
לא שאנחנו באים להסתרר על אחרים,
לא באים להתגאות על אחרים,
אנחנו לא באים לומר שהאחרים הם כלום, לא.
אנחנו אומרים, אנחנו השם בחר בנו.
אנחנו לא באים לזלזל באחרים או לבזות אחרים, אנחנו אומרים, השם בחר בנו בכל העמים.
אתם מעט, השם בחר בנו בנעט הזה.
ועושים כאן הסוחרים בבורסה, במרגליות, באבנים ניכרות, יודעים מה זה מעט, כמה המעט הזה יכול להיות לו חשיבות גדולה, ומעלה גדולה.
באים היוונים להיכל, רואים פח של נקטן.
אומר הר"ן,
לקחו את הפח השמיים, רואים, חתום בחתומו של כהן גדול.
אמרו, יש פח של נקטן,
וחתום בחתימה של כהן גדול,
עד בפנים יש מרגליות.
שברו אותו.
שמן.
שמן.
רואים עוד פעם קטן, שברו אותו. שמן.
מה השמן הזה?
השמן הזה בדיקים מן ירוק לבית המקדש.
הקדוש ברוך הוא צריך לשמן שלנו?
הקדוש ברוך הוא צריך לאור שלנו?
"מלוא כל הארץ כבודו המעיל עד ולדרים עליה ברא את השמש,
אור בעולם,
חום בעולם,
השם צריך את הציפת שמן שלנו,
אלא "נחת רוח לי שאמרתי ונעשה רצוני".
השם רוצה שאנחנו ניקח את עצמנו ונכתות את עצמנו ונדוש את עצמנו שנוציא את השם מהזית, את הזך הזה,
ובזה מדיקים את המנורה.
וזה בא דרך השמן הטהור,
דרך הנורה הטהורה בא קדושה לעם ישראל.
ושימו לב,
מנורה טהורה,
מנורה בבית המקדש,
אז כתוב שאמר לו השם למשה רבנו,
עשה מנורה.
אמר לו, בסדר.
אמר לו, תעשה פרחים,
תעשה גביעים, תעשה משוקדים.
אמר לו, בסדר.
אומר לו השם למשה, לא.
ממנה יהיו,
אל תיקח
את הפרח ותרכיב אותו על המנורה,
אל תיקח את הגביע ותרכיב אותו על המנורה,
אל תיקח את המשוקדים ותרכיב אותו על המנורה,
אלא הכל ממנו יהיו,
הכל מגוש אחד.
אל תיקח כנא ותרחים אותו ותחבר אותו, אלא הכל ממנו יהיו.
אומר משה רבנו ריבונו של עולם, איך עושים מנורה כזו? איך אפשר לעשות מנורה כזו?
אומר השם, אתה רואה את המנורה? הנה, כזה. הנה המנורה, אתה רואה, ראה לו מנורה של אש.
מה יכול משה רבנו להבין מנורה של אש?
הוא הולך ומסביר לבצלאל.
אז בצלאל אומר,
אי אפשר בעולם לייצר מנורה עם גבעים, עם פרחים, עם משוקדים, עם הכל, בלי עקובה.
זה לא יכול להיות.
אבל השם טבעה, השם טבעה. לוקחים כיכר של להב ומכניסים אותו לתוך הכוך.
כן עשה את המנורה, נעשה נס.
ראויין זה משה רבנו.
הירחיים של המנורה,
הרגליים של המנורה,
הפרחים של המנורה,
הקנים של המנורה,
בכיבוש של אופל הנורא,
הכל באחדות אחת,
הכל מקשה אחת.
לא יאמר אדם בעם ישראל אני ניבאת אין למטה,
לא יאמר חכם העם ישראל אני למעלה אין למעלה, הכל מקשה אחת.
כוחו וגדותו של העם ישראל זה מקשה אחת.
כשאני שומע כאן שיש שיעורי תראה, יש בבית כנסת תפילה,
ואני שומע שתכננתם את זה לערב,
מה השמיים עשו את זה? הארץ הלל השנה של בעל התניא?
בטלטל?
ואז מה ההרדיפה של רדפות בעל התניא?
מה רצו ממנו ברמיה? הם קוראים לו בעל התניא, אנחנו קוראים לו בעל של חנוכה ערוך עליו.
אנחנו קוראים לו, רבנו זלמן.
מה רדפו אותו?
על מה היה מאסר?
מה קרה?
הוא שלח כסף לארץ ישראל.
והוא שלח כסף לבני ישיבות בארץ
על זה רדפו אותו וחלק מהחקירות היו בין איך הוא תומך בארץ ישראל,
תומך בחכמי ארץ ישראל.
והמעניין,
שאלו אותו באמצע, כשהיה בבית הסוהר, באמצע החקירות.
שאלו אותו תלמידיו: נמשיך לשלוח כסף לארץ או נפסיק עכשיו?
עכשיו?
בשעה צרה?
תפסיקו!
תמשיכו לתת.
תמשיכו לחזק את בני תורה.
תמשיכו לתרום להם.
העני בצרה, בצרה.
זה כוחו של עם ישראל.
יהודי נמצא ברוסיה וקשור למארץ ישראל.
יהודים מכל העולם, כשמתפללים פניהם לכיוון בית המקדש, לכיוון ירושלים,
לכיוון אחדות עם ישראל,
אז המנורה מסמלת את האחדות.
השמן הטהור מסמל את הטהרה של עם ישראל.
באים היוונים, נכנסו היוונים להיכל טמאו כל השבנים לקחת את השמן הטהור ולטמא אותו ולומר טמא טמא פרושות דרך של יוון חוכמת יוון
עם ישראל היה במצב קשה קשה פתאום גודרים היוונים אסור ראש חודש
מה נקרא לכם?
שבת מובן
ברית מילה מובן.
ראש חודש, מה אתם רוצים מראש חודש?
מה רוצים היוונים מראש חודש? מה אכפת לך שאני אגיד יעלה ויבוא? מה זה מפריע לך?
מה זה קורה לכם?
יש כמה תשובות.
תשובה אחת,
יווני רוצה לקבוע פגישה עם יהודי.
עוד אומר לו, בעשרה חודש נפגש.
הוא אומר לו, בסדר.
היהודי בא בגיל י' גיסלב, נפגש.
והיווני בא בעשירי לחודש דצמבר נפגש.
אבל זה תאריך היה, זה תאריך היה, לא נפגשים.
אז אומרים מה, התאריך שלכם שונה מהטבע שלנו?
בוא נעשה, אין ראש חודש, יהיה תאריך אחד.
תאריך גוי. רגע, אבל לא זה.
המצווה הראשונה שבתורה,
החודש הזה לכם ראש חודשים,
ראשון הוא לכם לחודשי השנה.
זו המצווה הראשונה שבתורה.
המצווה הראשונה שבתורה צריך להיות שמיים ישראל,
אהבת השם,
קיום מצוות.
המצווה הראשונה שבתורה זה החודש הזה לכם לחודשים.
וגם את זה בושר בנו לידה,
פעם שמראה לו את הירח בשמיים.
קידוש החודש,
בקידוש החודש
יש סוד קיומו של עם ישראל,
בקידוש החודש
יש סוד שעם ישראל קשור עם הקדוש ברוך הוא.
הכיצד?
מזמן מתן תורה ועד היום.
אנחנו, יש לנו ראש חודש שלנו.
פעם יום אחד, פעם יומיים,
פעם עושים חודש העיבור, אדר א', אדר ב',
ויצאנו היום.
היום.
אם נעשה חשבון,
עד שקבעו את התהליך של הלוח,
היו פעם מקדשים לפי עדים,
אם אחר כך קיבלו, עשו לפידוח
אין שקיעה,
אין טעות.
אז לא היו מחשיבים,
אז לא היו לווינים עולים בשמים ורואים מלח השמש בירח.
חכמי ישראל דייקו בקידוש החודש.
איך ידעו?
איך ידעו?
לא בשמים.
איך ידעו חכמי ישראל לדייק
שראש חודש יחום בדיוק בגמן שצריך להיות אמורה
ואיך זה היום עם כל המחשבים החדישים עוד לא נוצרו טעות אצלנו כשאין לנו מחשבים ואין לנו מחשבים?
וזה סימן שהתורה היא מהשמיים.
הקב"ה לימד את משה רבנו החודש שעודד לכם לחודשים.
אבל לא זו בלבד.
בואו נתאר לכם את התיעוד כמו שאני פעם שמעתי.
באים היוונים ואומרים לעם ישראל מה זה תורה?
אה, לתורה דור ישן,
מתאים מקודם, זה לא נותן לתקופה שלנו,
אנחנו נאורים, מתקדמים, מה אתם לוקחים בדור החושך?
אומרים להם כתוב בתורה,
בראשית דברי הלכים את השמיים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום,
אומרים בחז"ל וחושך על פני תהום זה יוון.
אתם חושך, אתם לא אור.
אנחנו לא אור?
אורים מיוונים?
אנחנו הרי הפיקחים שבעולם, חכמי יוון.
אז בא ילד קטן, אומר לו לאחד מחכמי הוון, תגיד לי, בעוד חודשיים מתי יש חודש?
אמר לו, עזוב על החגבן שלכם,
החודש הנוצרי, הגוי.
הוא אומר, לא, מתי יצא לו בחודש שלנו?
אומר לו, חכמי יוון, ומי קובע לכם?
הוא אומר, תראה, יש איזה זקנים שם, 70 זקנים, הם קובעים 200.
טוב, הולכים חכמי יוון,
מסכנים, יושבים בפינה בבית המקדש
לשכת הגזית
אחד הזקן שלו לבן, אחד חצי שחור,
אחד הובש ככה, חכמים בשביל.
ובאים שני העדים ואומרים: ראינו את הלבנה,
צריכים לקדש את הלבנה, מתי נקדש היום, מחר,
יושבים.
בא חכם אחד ואמר: אם נעשה היום ראש חודש,
אז רחמנות יצא יום כיפור ביום שישי.
רחמנות עד יהודים.
איך עשו עם שישים כיפור, יצומו, ומה יאכלו באותו תהיה כיפור?
בואו נקדים יום אחד לפני כן, שיצומו ביום חמישי.
והחכמי הרב צוחקים.
כלומר, אתם יושבים כאן,
מדברים על אוכל כיפור,
ואתם אומרים שהלבנה,
אתם משנים את התאריך שלה.
ואומרים לא, יש חודש אתמול.
מה זה?
התחילו לצחוק על היהודים.
מה אתם מדברים?
להלבנה חוק וזמן נתן להם שלא ישלמו את תפקידה.
יש מסלול להלבנה.
מסלול מדויק.
אתם חכמים של כיפור ומקדימים מאחרים.
אז התחילו היוונים לצחוק על חכמי ישראל.
מה הם עושים?
מה, הם לא יודעים לוח?
הם לא יודעים שהלבנה,
אם כבר יצאה הלבנה, מתחילה לרוץ כבר לבית הסדר שלה?
ובשביל כיפור שלה הם עושים ככה?
אז תשאירו ליוונים חודש שלם לצחוק על עם ישראל,
ללעוק על עם ישראל,
על החכמים, על הרבנים.
ואומרים להם תראו חודש הבא,
הרי אם הראש חודש הוא היום לא כמו שאומרים ברבנים אתמול,
אז חודש הבא,
אבל חודש יהיה עוד יום. אתם תבכו לדעת שהרבנים שלכם נמצא צוחקים עליכם.
הם דור ישן.
כל החודש מדברים,
מדברים, מדברים, מדברים כל הזמן.
ואז בראש חודש הבא,
תשאו עיניהם של היוונים.
בשמיים אומר הקדוש ברוך הוא ומשה רבנו החודש הזה לכם חודשים מה שאתה תקבע כאן בארץ מתי ראש חודש אני אקבע בשמיים ואם אתם הרבנים תטעו אז אני אשנה את מערך הלבנה שתהיה בדיוק כמו שהרבנים אומרים
זה סוד העיבור.
באים בחודש הבא היוונים מה הם רואים?
הלבנה בדיוק כמו שאמרו כבר מסכימים
אז ראש חודש מבטא לא רק את האמונה בקדוש ברוך הוא,
מבטא את הקשר שלנו עם תורת עם ישראל, עם תורת ישראל,
עם תורה נצחית ואמיתית,
תורה מהשמיים.
החכמים האלה, הרבנים הנכבדו תורה הלבנה והם קובעים,
הם קובעים.
אמרו היוונים,
זו סתירה לכל מהלך המחשבה של חכמי יוון.
מה עושים?
אין ראש חודש,
אין ראש חודש,
אין קידוש החודש.
החודש חוזר לכם לבטא את האמונה,
מבטא את הביטחון, מבטא את היסוד של התורה, כשהיא מהשמיים אין ראש חודש.
איך אמר גדול נוסף עטינו בערא בן ישחי?
הוא אומר בערא בן ישחי,
אתם תראו,
בכל חנוכה,
ברית מילה מוכרח להיות,
אפשר שמונה ימים בלי ברית מילה בעולם? אי אפשר, יש ברית מילה.
בכל חנוכה יש שבת,
לפעמים יש שתי שבתות.
בכל חנוכה יש ראש חודש,
או יום אחד או יומיים.
אתם היוונים רציתם לאבד ברית מילה ושבת וראש חודש מאיתנו,
ואנחנו בחנוכה נכניס לכם את הכול.
גם שבת וגם ראש חודש וגם מילה,
אתם באים להילחם נגד הדבר הזה.
זהו שכתוב.
נכנסו היוונים להיכל וטימאו כל השמנים.
הם רצו לטמת על שמות של עם ישראל,
כי מה זה שמן?
מה עושים בשמן מדליקים?
מה זה הדלקה?
אור? מה זה אור?
מישהו מכם יכול לחזיק את האור? לא.
אור זה דבר רוחני, אי אפשר לחזיק אותו.
ככה התורה,
הקדושה שבתורה,
כנר מצווה ותורה, אי אפשר לחזיק אותה,
למה שיש לטובה בידיים זה הגישה, זה הבנה, זה אמונה, זה דרך.
אז הם רוצים את ראונות כל השמנים
שלא יהיה קדושה בעם ישראל, לא טוהרה בעם ישראל.
ותראו,
היה איזה כהן,
שפעם אחת לקח פח שמן,
שם אותו באיזה חדר,
והחדר היה מלא עכביש,
היה מלא עורש,
ובאים,
באים מיהודה ומכביר אחרי בניו, ונכנסים
לבית המקדש, גם בקווי הרחוזים יותר,
מה הם רואים?
מה הם רואים?
כבר
כבר כיבורים הם לבכות.
הם לבכות.
ניצחנו?
זה ניצחון?
כשאין לנו תחרה?
אין לנו קדושה?
אין לנו נורת טהורה?
אין שבט טהור?
ואחר כך אנחנו אומרים בתפילה
באו בניך לדברית ביתך ופינו את היכריך ותיהלו את מקדשיך,
הוציאו את כל העבודה הזרה,
שבנו את המזבח ותיקנו אותו,
ניקו את הכל.
אין שמן.
אין שמן, יש שמן, אבל תמן.
אין טהור,
מחפשים ומחפשים.
בן משלומת יש פה חדר סגור.
הם מבקחים חדר מלא עכביש, מלא עובש.
אמרו, מלא עכביש, מלא חובש, אין בו כלום.
אמר, בוא נחפש.
הוא כאילו הורידו את העכביש ואת העובש,
ריק.
ראו באיזה פינה, משהו, הרצפה לא ישרה.
הוציאו מעפק, ראוי למטה קד,
פח קטן,
שמן עם חותמו שהוא כהן גדול.
אז ודאי שהלבנים לא נבעו בפח השמן הזה.
זה היה חבר מלא עכבית, לקחו את השמן הזה, ואמרו, מה נעשה בשמן הזה?
אין בו להספיק.
אנחנו צריכים שמונה ימים ושמונה לילות,
ולא מספיק.
אמר להם יהודה המכבי, בואו נדליק ונשמח הלילה,
יש לנו שנעשה ניסים וטיסאות.
וככה היה אותו פך שמן קטן,
דלק ודלק,
העיר והעיר, שמונה ימים ושמונה לילות,
ללא העסקה.
שיהיו לשמוח, ברוך השם, לנסים ונפלאות.
אור, תורה, קדושה, מה שמיים יורד עלינו,
אז דבחר.
אז מה אם עשו אותם? הם לא יודעים מה שהם עשו.
הם הלכו לרחוב,
מצאו יהודי בלי טיפה.
שאלו אותו, מה אתה? אמרו, אני מהם מתייבנים.
אני אכלתי חזירה, אני אכלתי פרעה, ואני חייבתי שבת, אני לא נמנון.
יש לך עוד חברים כאלה כאלה?
יש לי, בואו ביחד כולכם, באו כולם, בואו עמדו תסתכלו
אנחנו רואים נורא דולקת, עמדו,
שעה, שעתיים, שלוש, ארבע, חמיש,
השמן לא נפסק.
יום, השמן ממשיך לזעוק
ואחר כך באו בניך לדביר ביתך וסינות אחריך ותארות מקדשיך והדליקו נרות וחתרות אורציך ועקרו את היהודים הרחוקים מאלה, הדליקו בתוך הבטן שלהם נרות
שמו להם אש,
תראו את הנס,
תראו קדושה, תראו טהרה,
תראו איך ה' אוהב אותנו,
שם ברכה ושמם,
שם נורא התורה כתבה לקדושה שפע יהיה לעם ישראל.
אז כל היהודים הבחוקים התקרבו
וראו את האמת.
פח שמן קטן חולל מהפכה בעם ישראל,
פח שמן קטן כשנעשה בו נס,
הכניס סעור בעם ישראל, הכניס חום בעם ישראל,
זה חנוכה.
נכנסו היוונים, טהרו כל השמנים,
וכשגר בברחסמונים,
ונצחון ורומא טופח, יחד ישר בהם, ונשא נס.
הנס הזה בא לרמור לעם ישראל בכל מקום שנמצא.
אל תחשוב,
תישב בחושך גם כי ישב בחושך השם עורדי.
יש יהודים בעולם,
שנמצאים בחושך, בבתי סוהר, פלויים,
יש שכולא אותם,
החוק אוסר עליהם לצאת מארצם,
יש שהכסף הזהב קושר אותם להישאר באותה ארץ.
זה בתוהר וזה בתוהר.
זה בתוהר של זהב וזה בתוהר של האחרים.
זה לא משנה.
תתדקק,
תתנתקו,
תעלו לארץ,
לאכול מפריה ולשמוע מתורה.
ברוך השם, ארץ ישראל יש בה קדושה,
יש בה טהרה,
יש בה שמירת שבת.
מה שתגידו, תלך ברחוב, תראה אין אוטובוס בשבת,
זה כבר אווירה של שבת,
יש ישיבות,
יש בני תורה,
יש בעלי חסד, יש בתי כנסיות, יש.
איפה יש בעולם?
ציבור יד כה, תראו אתכם,
עובב את הכסף,
עוזב את המרגליות, הוא בא לכאן לשמור התורה.
איפה יש בעולם?
יקרים כמותכם?
פנימים כמותכם?
אבנפז יקרים כמותכם? איפה יש?
ריבונו של עולם,
אז אין מי כעמך, כישראל,
גול אחד בארץ, כולנו מאוחדים ומכדים.
ריבונו של עולם,
היום בארץ מצב קשה, ברחוב יורקים אבנים,
חיילים נפגעים,
זה מפני שיש לנו פעילות בלב,
אין אחדות,
אין אחד.
זה אומר כך וזה אומר כך, והאוהדים שומעים ומנצלים את זה.
אנחנו צריכים לא לפרוט פרצות,
לסתום את הפרצות, להתאחד,
להתאכד.
היות מאוחדים ומלוכדים בשמע ישראל, השם אלוקינו, השם אחד,
זה הכוח של עם ישראל,
ובזה אנחנו ננצח ובזה נצליח.
מריי ורבותיי,
אין לי אלא לברך אתכם שהקדוש ברצועי ישלח לכם ברכה והצלחה בכל מעשה ידיכם. אמן. לכל שתעשו תשקילו ותצליחו. אמן. והשם ייתן לכם עושר מידו הרחבה והמריאה. אמן. בברכה ובהצלחה. אמן. ונזכה כולנו לראות,
להרגיש בתורה נחמדים מזהב ומפזריו,
ונזכה לראות את בית המקדש, ושימו לב,
את בית המקדש אתם תהיו הראשונים שתבואו.
אני אגיד לכם למה, אני לא מחליף לכם,
אני אגיד לכם למה.
כתוב בגמרא שהאבנים של בית הבקדש יהיו אבנים יקרות.
אז יבנו אבנים יקרות, יבוא אחד כמוני ויגיד מי אמר זו אבן יקרה? זו אבן מבריקה, איפה אני מבין?
אז יביאו את הפולסה,
תראו, נו, איך מדברים על האבן הזו? אה, זה אבן יקרה? הוא, אין כמוה, אין כמוה.
כתוב,
ודתיך כל שמצאתייך ועבנייך ועבני אקדח יקר וזהר, תבואו ותראו, אנחנו נשמח עליכם שזה ככה, ויהיה רצון שנזכה לראות את זה בעגלה ובזמן קריב.
(מחיאות כפיים) חבר הכנסת ראשי,
אנחנו רוצים להעניק לכבוד הרב שני ספרים.
האחד הוא ספר התניא,
שהודפס לראשונה בשנה שעברה בגבוסת האלומים,
והשנה אנחנו עושים סיום עם מהדורה חדשה שנועניק כבוד הרב
בעברית
תודה רבה בוודאי שבערבית והספר השני יהלומים ואבני החן במקורות היהדות
אני סבור שהדברים מתקשרים היטב עם דברי כבוד הרב
על יום הגאולה שיגיע הילכו ויבדקו היהלומים ומקורות היהדות
כל טוב לכולם, שתזכו כולם, לצבוע תומתם טובים.
בודה רבה.
חבר'ה, תודה רבה. אם ירצו לעשות עליו פירושים,
אולי תלך עשרה ספרים פירושים על הכל הזה כתב.
הוא כתב כל כך בחיצור כאילו הוא נברך בדברים עמוקים, דברים נפלאים, דברים גאולית, אטומה כשלומדים את דבריו ואנשים מתחילים להרגיש את הבקיאות שלו הנפלאה, את הבקיאות שלו הנפלאה, כמו שידוע העם ומול השמחה אמר בשביל שהשם לא נותן גט שלו תפיסי לכל סלחי אמר יצח אותנו אמר בבקשה אשתי לא שומעת בקולי חסידות, ניסיתי להתראות, לא צומח
לא כזה, לומדים, מתעמקים,
לומדים תורה, מקיימים מצוות, זה לשיר בנוכח.
אני שאלתי אותו לא עם הרצוף של בלעד,
המקשה,
ואז מה עמד?
אומר הרב,
המקשיב,
הרי ראשי כתב את הרשת וישלח,
ויהי שור וחמור,
כתב הוא דרך אלף וקושע שרבים,
כשאני אומר לעצמי אני מסוגל לצעירות המוחלת.
הסביר לנו השם עוד פעם, וילדים שור וחמות, צאן ועגל ושפעה.
מה אתה מספר?
אומרים חז"ל,
עומד לענקוב לעשר, וילדים שור, שור זה יוסף,
שנאמר בחוק שלא חדר לו, וכנראה אין כמה,
בחוק שלא חדר לו, עושה דברים בשל שמיים.
אתה רוצה לחמתי יקדל שמו,
אתה רוצה ללכת ללכת ללכת צאן על עם ישראל, צאן קודשים עם ישראל,
אשר הם ואשר חקם, מאמינים ולא מאמינים,
חותכים תורה דמות חזית, צאן ועזת בשפחה.
אפשר לקרוא את השיר "העיקר ואכלל אל תפחד כלל"
לא צריכים לפחד כלל.
יש פה מכות, איפה אבנים, יש פה שורפים, מטנוגים וחיילים.
אנחנו עבד בשפחה,
כי עיני עבדים אל יד אדוניהם,
כי עיני שפחה אל יד גוותה, כי עינינו מול השם אלוהים,
אנחנו עינינו אחד כנועות,
אנחנו מאמינים ולא מאמינים, שהשם יעשה עמנו נשיא ונקראות.
עבדים ושפחות הקדוש ברוך הוא,
עינינו לך תמונות מאמינות, ומבקשים מהשם שיעשה עיניים את הדברים האלה.
אנחנו לא צריכים לחשוב, לא צריכים לחפוף,
לדברים קלים שיעברו וליישר לכיבוש ברוך הוא יעשה.
מה ששוקשים מאיתנו זה כמו שרד אומר.
מחר עושים את ה...
העצמות שיצאו של רגב, העצמות האלה מלך ולדבר היו צועקים ואומרים ועליתם את העצמותם וזה איתכם.
האסמות האלה, אתם יהודי אמריקה, אתם יהודי אירופה וגרמניה, תתבקשו לכם,
אנחנו באלויה.
עוד מעסקת.
הדוק שלו,
היופי, דיין, רב, חוקר, חכם, אם יצא לפסוק הלכה בחוקר,
וברוך השם ינפיץ אותו.
כל גאוני עולם צבנים ושטרנים מתפעלים ממנו.
אז הוא כתב את הספר שלו, מה, אמר,
כתב במכלל, ישבו הרבנים ורבני תורי צידועים,
ישבו מתכננים עיסה, מה לעשות?
כל אחד אומר, אולי אני אבוא לכאן כשנתרס לו, כל אחד אומר,
"אומרי את זה לרבי חי עליו שלום" והוא אומר, מה אתה אומר? לא אומר להם, לא מדבר.
לא עונה, לא עונה.
והנה הלך ואז ליהודי הצב"ל אמר לו, תגיד לי, איך אתה עומד בצב"ל?
ולאור, אני עושה פה חבנים קושר פה.
הרב, יש איזה בגד מיוחד ככה, ניקח לי סבבה.
אמרו, תן לי את הבגדים שלך ליום אחד.
לקח את הבגדים, הלך ישר בנמל.
באה האוניה, וירד הרב הזה, שבא אורח,
בא וחצי יושב שם,
ניגש לרב הזה האורח, אמר לו, אדוני, אתה עושה את סבבה?
אמרו, מי אתה עושה? אמרו, אני חי, חיה סבבה.
אמרתי לו, תיקח לי.
אבל איפה אתה רוצה? אמרו לו ללכת לישיבה שלי ביצחק פייר.
אמרו לו אני אקח אותו.
כמה שלם לי, אפילו להתווכח כמה שלם לו. בסדר.
התחיל להרים את המפגדה שבאליו,
והרים שם את זה רגע אחר על הרצפה.
אומר לו רבי חי טייב על הר השלום לרבך הגאון שבא,
אמר לו אתה יודע מה? כתוב בהלכה, אם אדם לקח את ההרים בשבת והניח אז נקרא עוקר, נקרא מניח,
אחי הברבארה, סגירה, לחולש כיתה, זה הסרבאנים, וזה החכם אומר מה הסרבאנים.
הרב עוזר למה אתה מדבר?
טוב, אמרת לו, תמשיכו להראות כמה תארים,
ואותו בניירים זה הרגש שלו.
נמשיך לו עוד שעה.
זה הרב שזה אמר,
מה?
הסרבאנים? הסרבאנים ככה הם.
והוא אמר,
ובדרך כלל אנחנו רואים,
אנחנו אומרים,
אנחנו עם ישראל,
עם אחד.
אנחנו עם ישראל ביחד.
היוונים אנחנו לא ניתן לפגור בין אם עולים,
נתגדלו כאן בצד לפעמים יפות או להבנית... נכון,
הזכיר,
מזכירים את "־גיל החתיך דוחי אשריך ותורה".
אנחנו צריכים לקראת לאנשים,
לא נשקיר פה עיר שצריך לקבל את שימתו.
����������
