אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו והעטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצפי שליטה.
הלכות חנוכה
רוב העצמא, אז עוזרו להם.
זה היה היום מעמד כזה, לא מקצית הכוכבים אלא גם מהקליעה בו אנחנו נוהגים,
נכון, נכון, נכון, נכון, אנחנו פותחים את כמות האוכל שלנו כמתאימים לזמן השקעת צאת הכוכבים, לא בזמן המילה הזאת.
אבל יש דבר כזה שהיינו נוהגים בטירה הבאה,
אם את הרמב"ם הלכת שהיא שמה, לא הבין, למה היא לא הבין?
זה מה שאומר,
זה דבר רחב, זה לא מוציא שעומתי,
אבל
אנחנו חייבים אותם,
בכל מוציאות אותם,
אם לא היה את זה נשחק,
נגיד שאומרים, אחרי חצי שחור לא יזמצא, אבל הרמב"ם עומד ולסיג לו להזיק חבר אמת,
אבל הוא נכת בצד ההרוסות.
אבל אנחנו נשאר את השברי הלכים,
אז קבוצו לגבי הלכים נעורים,
ובנביתו, ובכל איזה עת לאזרחיו.
ובן אדם מחוץ טמביה של חבריהם,
ושהחיות יש לו שמונה חודשים,
אז החוק הראשי, אז בוא נאמר לרעיון ולהסביר לילדים נראשם.
אם זה היה למדיחה כאילו ככה,
יכולים לשתף ברחוב מעט את כל העמדה.
ולמה המחאות שלך, הוא ישן ונגלה להכאן,
למה המדיחה הזאת,
הסיבה הסיבה, מכיוון שהחלוקה,
כשפת חלוקה חלוקה,
לכן אפשר לשאול את הדבר הזה.
אז בהזדמנות זו,
מי עולה פה ללכור מחבל או משהו או יפה,
אז נברך את האנושי שבין פרשה לבית צחקה.
מזמנים של בית צחקה.
אמרנו,
איך זה יגיע רגע ברחבותו,
אם יש עוד מאה כותבי חבטה,
אז בואו נבואו,
אנחנו צריכים להפקיד כמה דברים,
כשהחבטה הזאת,
אנחנו נאמר,
שרובה של משחרר בספרו, באסיליה,
הוא כותב חנותה,
חנותה, חנות בגז, חנות, חנות גם עת,
אני קורא לך עכשיו במהירותקס: אם העדיף הזה יעשה עבדה בלילה קבלו בירות,
בלילה קבלו קרוב.
אני חושב שאנחנו נזכיר בלילה קפה את הנירות,
חלוץ בקע במלחמה, בלילה הטיפו.
איך, אלא הרמב"ם סובר שמנהיגים לראות מידי שקיעה רבויות,
תנחנו בום ביום חלוקה,
עיר קפל,
והטיפו לראות,
אבל אנחנו לא רק מתמדשים בברקים זירות.
זה דבר רבה מעניין, שהרב קטאר אמר חלק חנכו את הכלים וגם חנכו את בית המקדש.
הוא אומר דבר יפה, וציוני אמר איש בת איש יהודה לבת,
דברו לכל מיני העליון,
אומר, וציוני אמר איש ראים איש לבנת יד,
ואני טעתי בנים שלו.
אז הם לחמו וכבשו בקהל המקום הזה, והוא בכל מיני רגיון,
בכל מיני רגיון חושבים רגיון עד גירה, רגיון, עד גירה,
הפרקבונות שלנו ושאלה בבקשה.
ועכשיו,
בעניין הפרקציה שלך,
אבל אני חושב שאתה רוצה לעצור שאלה ושאלו אותו מלפורמי,
נכון, שאלו אותו,
הלבנים ביוזרו על שחבי ועל חודש במילה.
נכון שכתוב ש"אחד האנשים בין בכלוש אחד בהורדה ולאחד העולם מרתרת" ש"אחד את כל התורה באותינו בשקטיה",
אבל התחשבות דברים מסודיים שהדעת החודש הבינה.
אמרו ששם פערים אנחנו עדיין אמורים יום עולם על יום השופעת מילה אינו עושים את מילה.
אבל חודש פשוט הוא עניין להם חודש. למה אכפת לתשומתים מהחודש הזה?
אז הוא אומר,
גודל פורקטורה, שישב סופרת פעם כי חודש הבא הולך את חשבון של החודש העברי, לא חודש הגבוהי, אלא החודש היהודי,
בני הטובה ואיך היו נגד אנשים שהיו נחלו נגדם בכל תוסף קריבה של ה... ועוד דבר,
הוא אומר,
אנחנו לא רואים חודש
וקובע נושא רשימת יותר לעומדי החיים.
גם מצעי החיים הם הולכים לבטל.
אבל היה כאן עוד רוב מאוד מעט.
חבר'ה עובדים שמשפטו עוד חודש,
החודש שוטר לכם עוד אנשים והשטקלו אותם במועדם, אל תקרא אותם מיני אתם,
אתם, אתם יכולים לטועם, אתם אפילו מסיתים ושווים לי,
טועים וברירים ושווים לי.
בזמנה היינו עושים כזה שיכולים עליה,
היינו מוקדים מהדים ומהדים,
מה עם העניין?
באופן ראינו, כך פגע את העותש לתשרת,
והוא אמר לך, אני עושה במי אפוז ואיזה יום טבעו וערב שפעת.
עוד בבתי אלה הם טבעו ולא בגלו.
מה השמעה חמינית?
ובלתי להגיד,
אה, איפה נתנו בשטח ולא ראיתי להם קטעים כאילו, וככה לא ראיתי להם קטעים כאילו, וככה לא ראיתי להם קטעים, מבלבלים וצעדים.
אנחנו רואים ביחדים, מה אתם מבזלים את העניין?
מה אתם עושים פה עמות?
בין לאחר לגמרי,
טרו זה בארצי.
אולי יש איזה בקנים,
באמת, ומה זה משהו ביום,
ואת המגדרה של...
באמת,
מה אתם קוראים?
מה אתם קוראים?
דווקא חמש עמד באמת שהבינונה כנראה שפה ושגיעה אלה כנראה כמו שהרבנים קראו.
הרבנים לא אומרים כלום.
הכדור שמולכו נתן כובע מהרבנים,
אומנם אמרו את החבר'ה שלך לדעת כתוב, זה רק לדעת רוב השנה,
קובעים,
אבל בתשעמא הקדוש ברוך הוא כתוב,
חוק וזמן נתן להם שלא ישנו תפקידם,
אבל חכמים שאומרים,
אז משנים את התקדיב.
אמרו לי, אני כבר נגמר,
אתם בואו למטה וקובעים בשירות למעלה ובשמיים,
זה יקבל לכם.
זה החיפוש של השם ומדבר לכם את כוח ההרחבה גדל שאשר נתן להם.
ועדו במעלה בן ישי,
שכתוב
בזמן הבן חזן הזו, עד שני רגל מנפשו.
עד שעת הזמן אין משהו כאיזה חוספין, אם הולכים את זה הדור ברור או את זה הדור שלהם.
את זה הדור ברור, הוא אין מי שזוכר עוד פתאום בשנים,
מהקדושים של ארבעים שנה,
היה חישובים בדלת, לא היה כלום,
איך הדיבר הראשון של אלה כולו תביא את החברות לגמרי הביתה?
מתי נמצא אורנים ביום ארוך, אורנים קשה?
מה אוהב בין האחר שלו לגמרי הביתה?
אבל לאחר כשאלה יהיה לו משהו, בלי עקשתו.
אומר,
אנחנו הולכים ללמוד בראה ללמוד בושים. למה הולך בשוק, רואה גירום כאלה, רואה שישים כאלה,
רואה גירים כאלה, ואז מתחילים את האבות, נגנות, נגנות.
אני לא יודע, הם עדיין עכשיו בתערות, הם לא פסומו ומופאים.
התכנון הזה בלעשות פעולה, אבל פשוט בקריאה החלטה צריך לפי הכוח של איזה חוויה.
לפי הקשר, איזה חוויה, זה לא זן.
היום מפלטים את האנשים,
יודעים איך זה נהיה לכם, כולם רוצים כאן פיס עשי.
יש כאן רגע,
שיש כאן רגע,
הוא לא ענות אליה, זה להגיד,
ההנהגה קדמה.
אז קצב, לא מוציא קצב בקיצור,
אז הוא כנראה,
אדם יזהר וכדי שיש להם מאוד מאוד אדם זהים יזהר שפענו מהאמה אדמלה עומדת לכבד את אשתו
וידע מחייו לחדש את אשתו יצא ממה שלו
אם יש לך כסף תגלור עומר יחדש שלו חוסמה חדשה לאישה
ולבוא לכנסת בה חדשה לאישה. זה מוכרח.
אנחנו אומרים עלינו שאנחנו לא לחלוטין נשים.
אין אחד בעולם שהוא אורך הבן נשים כמו היהודים.
זה בדרך כלל.
אני אומר,
בלב שלמה,
אומרים לי שרמארכיהם על הכבל העליון, לא אומרים ככה.
ואמרנו שרמארכיהם, מה אנחנו רוצים?
אנחנו מצמידים את נשק חיים לנצחת.
הייתי בלבים בבאר שורה יום החיים ובאמר אלוהים שמונה עורכי דירים מצד האיש ושמונה עורכי דירים מהאישה.
עוד, עוד, עוד. הם הביאו אותי לדיר קשה וכשהם.
מה זה הולך פה? קרה פה, אמרתי לך, אבל ארכי דירים תמצא החוצה.
כל העם זה חברי החוצה.
אנחנו עובדים היום, מייצגים את ה... יש איזה כוח כוח בדיקות עשו את הבג"ץ.
אי אפשר לומר חוצה.
אל תשכחו את הבג"ץ.
מה הדבר הזה עושה?
אז אם יביא להם את זה,
אמר, אז כן, כתוב בפי זה שהוא דורק עליי צלחות,
ואט לאט עליו ודורק עם סלחת,
והוא שופך את השיא של ראש הבג"ץ שלך,
מה קרה?
מה קרה?
כל שבוע שבוע עד כמה פשט היו חמשת ארבעה, ובלי שכנעים לעצמו.
בא ערבי שלום על השם ועל השם ועל השם, וישאל.
יאללה,
איזה חדר שלום.
כן, ביום שישי, קידושי.
אני לא אומר, את הפידושי של חיים?
מה קורה עם השם של השם?
למה?
נתחיל את החוק עכשיו עכשיו עליו,
ובאמת,
שלושה שנים.
הוא היה מוטיבאלי והביא החיים לא עשו כבת חמות כאלה
ואני אומר, עכשיו אני אעלה, אני משפטתי על ימי רומא,
הלכתי לבית,
תעניין והתחלתי לקצות משהו לבסודי, לסעוד ולמיכל, ומשהו
על פתאום, אין לי דבר רעש כזו שהוא אמר שכן התחלתי עליו בית
אמר האמא של חיים,
בת רעו הכל מקציבוני,
אמרי לכולם חיים צורחי,
קראו אותו,
אמא של אבא של חיים אמרה לאמא שלו,
אבא של אבת ג'בא אמרה לאבא של חיים למה הוא מזרמבות.
שמזרמבות,
אל היה המון כבע פוטק,
ואחר כוח אמרתי: לא, לא.
ואז אתה תגיד שחייל,
אין פה ארבעה, ואין פה ארבעה.
מספיקים יש את אחד העללים שלך.
טוב,
אבל כדאי שאנחנו אומרים שחייל,
עובד של חייל,
עובד עליו, עובד טוב ויפה,
אבל שמע,
אני בא לדעתי ואין לו אותו עומדים אותו,
אבל כיוון פה יש אחד שני להעודף בגבול הזה,
אומר שחיילים,
ובסופו של יום הבא קרה וב... אני יכול להגיד שאתה עושה את אשתי ותשובה ככה.
המסתכלתי.
אני משלמת אשתך,
ואני יכול להגיד שאתה עצמי,
אז אני יודעת,
המגרה היא אגיד, ובכפה בשלום ברוך השם,
תכף יכבו את האמת שלא נכון,
אמרת שאני שכה, הנהדר אמרתם,
וחזק והוא, אגב, מה אמר נדון,
זה לדעת כמי שצריך לוקח לי טובה תלמיד לגמרי אשתך.
אם כן, רגע, הוא עוד פעם שיהיה לכם ולחם אהבה ואהבה שלנו בטעות.
עוד דבר כזה שחייבים יהיה,
אמרת, ראשי מראי, אנחנו לא אומרים בית שמאי באמת, כי יש כמה עובדים לאורך העמדה.
אם אליכים אליה לתורה, אחד, שניים, שלוש, ארבע, ואליה חמש,
או אורייך ופחת.
אז הוא אומר, בית שמאי זה דין,
ובית שמאי זה רחמים.
דין זה זהב,
זהב, שבע,
חמש, שנק הולך ויורד.
אבל הסבבתי, ותהיה, ותהיה סבבה, ותהיה סבבה, שישים, שמונה, ומוסיפים, אנחנו הולכים למוסיפים.
ואנחנו חושבים כמובן כזו בישראל,
וזה אין ספור בלעם.
ובלעם קובעתם בתורה, למשל מודמם.
איך שעה רבות,
עושים עוד חמש דקות, עוד כמה דקות,
אנחנו מוסיפים תוספת לדבר חשוב מאוד, התוספת שאנחנו עושים בלטרור היא חסרות גדולה.
במתכנסת אנחנו מבינים לעולם ואיפה האמצעים זה.
במתכנסת כדור,
חנוכה בדתית איש וביתות וביתות, לא בדתית כנסת.
מה על הדתית במתכנסת?
הדברים האלו קיסוני ניסה,
זה עכשיו.
ועוד, בשבילך הכול מתקדשת, היה לה מכיר קצת כמה חדרים להכרזת הורים.
היום, הלא ראוי אצלנו,
עובדים, בעברו, באמפסטורציה הרגילית. למה אני אומר לכם?
בגלל זה,
זה מגלומים שלה,
מקום של דורם,
הוא חייב.
לא מבין,
הפיתורים, מלכים עם תגלול החו"ל,
השתרץ השתגדרת,
השפעה מוצע להחלוקות פופוליסטית, מחלוקים וסופגניות,
מזוכנים מלחמת הנדיבות, וככה, איך אמרתי פעם אחת אלה, בעלי הפגיעות,
איך אפילו זאת הסופגניות והנדיבות,
ועד שיקראו עליהם סופגניות ונדיבות,
אבל אמרת להם שאדם צריך לדעת, אם היינו רואים סופגניות ונדיבות,
היו מדגנים אותה ל... מזענית,
אז אם אדם רוצה לאכול סוגי עניין נגד האדם, אני לא אוכל.
ההפך זה נראה בידיים בדרום התוכן.
למה שבעת המשקים ש...
זה לא חייב להיות דגנים כימי, של שוגים, של אגוזים, של פקורות,
אז אם
זה אחר, אז אין את האדם בכל אדם, וזה לא חייב לטוענת.
ועוד דבר, אם אתה לוקח להשתקע,
הוא פשוט יחזור להשתקעה ואוכל כאילו,
ואולי התחילה,
ויש לך עוד בסוף הלכה.
אבל אם אתה מכירים בשקיבליקים,
בשקיבליק נקנה במיוחד 200 רמיים, ולמה?
אז גברך המבושין וקטע.
למה? זה נקרא המצוקן, זה נקרא ה"בערב שיהיה עליו השלום". הוא אומר: "מה נקרא בכסף היה אוהב ואחר מכרון?"
הוא אומר: "מה נקרא בכסף היה אוהב ואחר מכרון?"
זה היה מלך המכרונים.
הוא אומר מלך שהוא מסופר במרכה: "המוציא לחם מן הארץ מבטל את המכרון". הוא מסביר מזה.
מה אנחנו עושים?
שאם אדם נאכל אז הוא לא צריך לשלבו גרונים,
המזונות הוא בסוף פועל מבחינה, אבל יש שם מישהו במקרונים
שבסוכות אומר הרב ישראל,
אומר בתאמנת המקרונים, הוא רוצה לאכול סתם ראשית לדבריך על זה, שבסוכת ברכה הדבר הזה חשוב מאוד, אבל מעניין,
אין דברים אחרים, דברים בפניות, אוסטור, אוסטור, מוסומקו.
אומר בלישהי בן טורן, הוא לא יכול להיות מושלם בדברים כאלה לנושא הדברים האחרים.
הוא אומר, אם ירצו לעשות משהו, אוהבים תל-אביב במחוות,
עליהם האחדורים בדרכם במחוות, שעומדים עליו לסומכם, עובדים בדרך כלל, עובדים בדרך אהבה.
חבל, אמרנו, בשירים האלו, איפה הם באופן פסח?
באופן רגב, הם לא עובדה,
ואין להם אופן שימוש כדור בלבד. טוב, זה יהיה בדורם.
אבל בדורנו,
אופנים גביון, גבוהים, רוסטור, עושים, או אף אחד הרב היה חוזר אופן קובה.
בבוקר קובה,
אבל הקובה הזאת לא כמו הקובה של כאן, קובה שבדעת היה עשויה מאורש. היו רותחים אורש וענינו בורדת דת ומום אימה, ובזה היו עושים את הקובה.
על הקובה הזאת, בוודאי החברה הזאת מסרות עולים לפה בארץ ולחברות המעבירה הזאת.
היום אמרנו את הקובה הזאת, אם הכבודו לאפשר להם,
אז בגלל זה,
או משרות ועולמייה,
גם הוא הולך גם לברור, והיו חייבים הרבה בפז או הולך על כל דרכה עליה, זה בקטע מזון, מקבלת זרע, הוא שד, מסתכל, זה כמו מלאו מישהו.
בשביל מי הקראנו אותו על מזוזת הפתקות בשמאל,
הניחה בלילה ראשונה את הנר הביצה השני שמנועה את החנוכה?
שוב אנחנו בני הפתח,
בלשני הנר, בלשני בצידו, שקרוב לפתק יותר מלראשון,
ובו מתחיל להדיק מה שנמצא בליל שמיני,
אותו אומר בן נוסף יהיה סמוך לפתח ממש,
ובו מתחיל להדיק,
כדי שיפנה לצד ימין בהנקה בכל לילה.
אבל אם כן מזוזה בימי,
נעז בני המעניקה בימי מאסר להפך,
ומניח בליל הראשון עונה טהור לפתח,
ובין השני מניחו בצדו,
וכן על זה הדרך כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדיק בן נוסף.
והתום שכל פירות של אדם פונה הוא לצד ימין,
כי סוגולאי צריך ללכת להבנה,
ואדם צריך לבנות נגס מול פעמים.
בזה יהיה דוגמת השמש,
ודוגמת השמש שיוצאת במזרח,
כמו נגד ארצי הדרום ושוקע במערב,
נמצא פונה דרך ימין.
ולכן כתיבו עבר כצד השמש בן-גורדו,
כתוב,
"לב חכם במינו ולב כשיא לשמאלו".
אמור להיות שעה.
אנחנו צריכים לומר, למשל, כן הרע.
אבל צריכים לגמור.
בריבו.
זה "לב כשיא לשמאלו".
אבל אם הוא חכם למד,
אני חוזר וחוזר, עד שמתת לו ברוך את זה,
אז היה חשוב.
אבל "לב חכם במינו ולב כשיא לשמאלו".
עוד דבר, אנחנו שולטים בכתוב מהכותבים
מצד ליבים לציוון שמאל צעיר אחדה.
אז על הגויים הם כותבים מצד שמאל לצד ימי, מצד ארגזי ואלה שמאלה.
עכשיו, פשיעה הראשון נותרה,
מדור הראשון נותרה, עם אדם שעזרת,
יש עשרים, עשרים או עשרים ואחת
שברות תלבבים מראשון נותר.
מתחילים את הליבים, מתחילים את הלשע, מתחילים את החרופה.
הרבה דעות.
אין בעיה, ובמשחה יראה כבר אנחנו עוד כניסווים כאשר נכון באופן.
מה במשחה לעיבד אותנו, אמרתם לו,
אתם תעמדו, כלל שלכם,
תקן ועבור הפעמים שלכם, תנו לנו ככה.
על מי שהשעה זו ראשונת המתיק.
למחלה, תאמין משמאל לימין.
רק למה, ככה כותבים, כתוב,
נתנו רק לאלימים, באלימים.
מראה ראשי מהם מתבחרים בקורה, לא קוראים, לא יכון.
הרשכים אנחנו מדברים.
בואי, אם אתה יוצא הבא, לכן אתה נותן את מוזר לבנים עכשיו, בואי.
אתם מתחילים משמאל לשמאל, אז אנחנו גם עושים משמאל ומשמאל לימים.
אנחנו נחלום,
אנחנו נעלה על הדעת הזה ועל הדעת הזה כל אחד בצורה אחרת.
רק אשתנו. אבל משהו אני אגיד לדוגמה.
ראשי ורבנותם.
אחר כך המנהיגים עכשיו גם צבעי רבנותם.
ואילן, כשנראה את זה ונראה את זה,
נחמד נהיה בצביעי של משימושה רבה.
וכתוב שבצביעי של משימושה רבה, שכמו ראשי וכמו רבי רבנותם. אמרתי שמה פחות בין ארצי צביעי, ראשי ורבנותם, לא זאת אומרת שהערך לאחר הצהריים, זה טוב לראשי ורבנותם.
אבל למה הם אמרו את זה? תמשיך לדבר על התרבות האלה.
ושני צילים אלה, ושני צילים אלה,
וכל יום חשבו על מוסרניה,
עד שבא הבן שלך ואמר,
זה לא חומרה, זה לא צריך.
אני, כשרואה את הגיונים שלנו,
כל הגיונים שלנו, דווקא שני הדברים והמסרנים, הם דברי על כל אלה,
שמנהלים אצילים,
שרואה לי מוציאים מאנהלים אצילים של הבריאותם.
עד כאן אני אומר לך, אתה דרשומן.
אתה יכול להביא לתעודת כשרות שאתה דרשומן.
אלא כתוב,
אין השמיים עם ים ביניהם.
אלא אני אמר, אבל מה אתה?
מה אתה חושב שאתה דיין בבאר שבע, אמרתם ככה, ככה, דיין בביעד.
הרי משניהם אמת.
אמרתי את זה, אבל אמרו למה.
אני,
כשאתה דיין בבאר שבע,
ואז הכביש למצדה לתל אביב היה נוסע דרך ראשונה.
היום נסתור לתוכנית התקציבה ברחוב המאה,
אבל היה שם מגיעה לידים,
ובמצדה נטה מקרובות,
אז הוא הביא איך נקרא אלפח, אשדות בלי פח, אתה מבין מה הפס הזה.
אז בתור נוסע לי ראשונה,
הוא מבקש לבוא לרואות,
שלחתי, תראה כדבר, מדי היתה מקווה,
המקווה, גם נכנסת אותו המקווה, איך המים עולים למעלה.
נעשו סימן, ואתה עומד מהחוסר הראשון. אם אתה יותר גברי, יותר גרוע, אם תטרס, אז המים יצאו למעלה ובכלל חוק.
נעשו את הסימנים האלה. אז אני רוצה לראות, והוא מציע עוד מים, והיה להם תצבילי של מצב,
קצת אחרי שתיים, המים נזמן שבילים,
קרוב לאלפיים שלנו.
איך נקרא?
אני אראה לך אותו.
אבל לזה מה קיפר אותו?
להפסקה במעבדה.
אז לא, אני צודקה מאוד אם דרשו לרבנותו.
זה מעלה יותר דיאנות קריאות.
למה ראשי בא לרבנותו?
כאשר רבנותו עשה את זה ככה.
עכשיו, פתח לבית ראשית, אמר לי, יש לו עוד אחד,
אבל אני אראה לך אותו אחרי שנפתח אותו.
ובאמת, כשאני אראה לבית ראשית,
אז באמת, בנם, חום ותנאיה, ואני עכשיו ככה, ואני עכשיו ככה, עד שבעה כורחה, ואמרת, צריכים לראש את רשמי ביחד.
אז, אחר כך החלטתי למיץ ולראות,
ומרדפתי את המקווה,
לפי הצבחים ולפי זה,
כמו שאנחנו רואים,
עכשיו,
יחד גדולה, הוא מחזיק את ה-500 דולר, הרב השלום,
והוא עומד נחל יותר כזה בשמונה פנטי מטר ו-500 דולר,
זה אומר שהוא עשרה סנטימטר וקצת.
אז שם המגוון והסימר הוא בדיוק כמו שאנחנו אומרים,
שהפרוקר החזוכי שאומר תמר זה עשרה סנטימטר ואנחנו מבינים להחליט באי יותר גדול. היום במקרוב אנחנו עושים הרבה ריפוי להלמא, לא עושים את הכתב,
אבל לדעת שיש אפשרי רב קווינר בין זה ובין זה.
אבל אותי העניין, איך הוא בא להם מים?
איך אני מבין את המים האלה?
רק קיצור, אני לא יודע, אבל מה אתה לא יודע? מה הגיש לי לראות באותו מקרה?
תמיד קורה כבר מנהרה, אין נגובה, מה?
אני לא יודע.
הוא עדיין כאלה.
עוד אין נגדו, לא עוד קורה.
אתה יודע מה הוא מבין את המים?
הוא פניס יבוא לרוץ.
אתה כדאי להבין את המים באמנטים ובאמנטים ובאמנטים.
אז יש מסלע קשה נגיע אליו.
היום, כשמנוב עובר, עסקה לשם,
מנוג לא מנוג.
בקיצור, אני עשיתי,
חיפושי, חיפושי, הגעתי למעלה,
ואצלי שיש שם משרה,
ויש שם יורדת שמה,
ויש שם בריכה, והבריכה ירדת מהי בשל המקרה הזה.
אני אשביר גם את התגבלים בין ההאדרים,
והעמידו לפני כל מיני זמים,
ולא משום שבוע.
אבו צילי מיטר, אסון מיטר, כתב על הספרים,
ועוד, קדם את הכול.
זה לא מה שלנו, זה העניין שלנו.
אנחנו, אם לא היה זה נשחי,
אם לא היה האומן אמור,
שרביעית זה היה ככה,
ככה, ככה, ככה,
האם זה לא נעמור,
זה נשמע לכל מקווים,
אבל גם הארבע.
ואין, אין עדיף.
אתה יודע, אתה יודע, יש ויכוח בינינו לבין המצרים,
ושמנית, אין משהו קטן.
והדורים הישראלית היו פחות משל הדירים המצרים. אז ככה דירים המצרים.
שלושה דירים זה עשרה גרם.
בעבר הדבר הזה, תגידי אני מזכיר,
מזכיר שלושה דירים עשרה גרם,
אני מזכיר את זה עד אפשריום,
חמורה רפואה שלה,
חמורה רבות דעי, היה רוחנות פה במען יהודה,
והיה מוכר
רפואה עשבים,
עגל הטוז או עשבים של רפואה, זה טוב וככה, זה טוב וככה היה,
ודיבר לי הרפואה שלה והרפואה שלה,
ולעתים מוכרת,
היה מצב די רפואה השם, אבל מה, היה מוכר למשל את העם ולמעשה את העם ואת העם, הפריאום זה יקר מאוד.
אבל היה מוכר,
זהו כספים בנייה,
ובחוד השני נקצר מברהם, שלושה גרם, וישר מיליון.
אבל אני חושב,
זה מיוטש,
אם הנייר זה האמא, האמא הוא עבה ושוטר נהיה שוטר, אם אני בתי הכסף של הנייר,
לדרך, ושמה לי רק את הלימוד זה,
שם עוד מיני, עד שהוא לא יהיה כזה.
אבל אם הם מאזינים,
אין צורך רב,
היו אין הסוגים האלה, אם אדם רוצה לגרום בסוג הזה,
גם צריך להיזהר איך המוכר.
בגמרא כזו למשל, אדם שמוכר במשקל צריך כל כך משמעות לנקוד את קו רמוס תן,
למה? תגידו מה, היה מכור בשר. תגידו מה, ככה אמרו להם, אבל בשר לא היה מוכן גדולה. הם אמרו שאני נמצא על המשכב,
ככה אמרו להם, ומוכר. שנה שלישי הגעת, ואני לא מניח כמה זה מתרשרש בדם ובשומן.
בך קשים, וככה קילו, צומתו על הקו, ומאוד בקילו,
ומוכר, אז צריך לנקוד אותו, קודם כל זה עבר זמן.
אתה יודע מה צריך להיזהר למה?
שימוש רצירי,
גם במשחק הרב השלום, שפעם אחת הממשלה שערכה לדבר הזה היה שער,
היתה בוחרים, מבוחרים,
ואז היה קיול, היה רוטל,
היה קיול רוטל, רוטל במשקל מדויין.
אנחנו רואים את השוק הזה, שם היה לוודאי השוק של האתרים,
שוק של הבשר,
כמו שכחוב, זאת אומרת,
אמרו שהם בדקו בפור, הגיעו לרחוב של היהודים,
בדקו את המשקלות מטום דיאטריסט שיודעו אותם מה זה.
אז אנחנו רואים שמענו מה הרב שרוץ במשחט מי שמדייג למשקל והמוסיף ביבה מסרת כדי שיכריע המשקל,
ובשמיים מסתכלים אותנו מוסיפים או זוויות.
לכן אנחנו תמיד עושים מיני בזורה כזאת. כמה שהדבר הזה אטמוס מייצנק,
כמה שהדבר הזה הוא חשוב מאוד.
לא ברור שני,
לא ברור שני, אבל ברור שני.
אם אדם לוקח פרי,
פרי חדש,
מה לעשות עם שהגיענו?
הוא לא יודע כשהגיענו.
לא, חצה, חצה.
מאז נלך לפני את הפרי הזה,
לא אני אין כבר,
כבר לא נעשה את זה, על מה זה בלב שאין?
זה כמו שהגענו, והקימו את העם הזה, על המאיבור שלהם.
אבל אנחנו צריכים להיות בלב בלב שאין?
בלב הנוזר,
אנחנו מבינים בלב ראשון, ואומרים שהגענו.
אם אדם מבינים בלב ראשון, זה לא בלב שאין?
נגד קרעי אליה ורק ישראל, ואין לו השתלתה.
אבל לא הכרחה.
כמו למשל בברס רבו.
הלך בברס רבו וברוך שעיינו.
לא ברוך שעיינו, אבל אחר כך סופר,
ואהה, אין לו שעיינו.
אחד גמר על השני, אין לו שעיינו.
פה,
אומר לבן שחי,
מנה אביא כנראה חנוכה ולא ברוך שעיינו,
ואז נגד שמיני יכול לברוך שעיינו,
היה למה.
נכדו שלא, אבל נכדו של בני היגיון. למה?
אמן.
הגמרא הראשונה מלכים של ראש הבערכות ופושע כמו של הרב אמר,
"לעדיף שעשה נשים שיש להם".
לא, שמית חושב רק להגיד שעשה ניסים. למה לא אומרים שההגיונות קרנות זה שהיה רבות חללו?
אבל האמת היא,
כל לילה ולילה היה נס יוצאים לנו.
אם בלי ראשון דרך הקטן הזה עשרים שעות, או כל הלב הכולה,
אז זה, בסדר, יום שני שדורך, עוד הפעם נוסיף ארבעה שעות, או שש שעות, נראה ספור גדול.
אז כל הדברים האלה יש לי חושב שעיינו.
אנו כבוד חברה שהגיענו בזמן הזה.
הזמן הזה דרך ראשית הנניינה.
דת אומרת כאן תהיו נמצאו לילה כל לילה בלילה.
דעתי, זאת החידוש של הרבי מיכאל רמזלון,
שלכל עד לי, אחרי בן אחר, ובואו חברי דין לבקר את שאיר יין.
עכשיו, עוד מבחינת חילון ונשחה את זה.
"כי דין נכון עושה ושכח ולא בירך.
אם עדיין לא גמר להראות את ברכות לצאת דעתיק ועדיק הנשארים,
אבל פתאום הנשארים הם מן העיתות.
אבל אם הוא אומר להדלקת כל הדורות, פחד ונזכר,
אפילו שנזכר תוך כדי דיבור,
לא יאמרו בקט להדליק, משום דין אפילו כתב הזה מספק ברכות להקל,
דבר בקט שיעשה ניסים, וכן בקט שחיינו יברך אותם,
אפילו שלא נזכר אלא עד שגם בהדלקת כולם, כן הערב תפסדה, נשמע,
ותשובה בסביבי הקטע רב-תענין.
זו תשובה לא ראוייתית.
איך נראה לי?
אם נראה לי, אנחנו ברכים את דיג מר החנוכה.
וגם אנחנו עושים את זה,
זו טעות,
אנחנו מבטאים מראש חנוכה.
האחד, השרים, שלוש, ארבע, חמש, כמו שלא.
מה נכון להגיד,
ידו רק תגידו, תהיה רכת?
נדביק ומברכ, תהיה ריקה,
אשר עדם על דיג מר החנוכה,
בראשון,
ולא ברך
על דיג מר החנוכה.
הלא עדיג מר אחד,
אומר הרב חיתו,
הוא אעלה וברכת לה, כל עוד שאתה מנפיק להדביק, אתה יכול לברש.
אבל שעכי נשיא ושהגענו,
אמרו שגברת דדי קטן, לא עשו,
אמרו לו, לא נשיא ושהגענו.
אבל אנחנו סעמנו.
פה זה מדובר תוך חצי שעה.
תמיד הגדלת, ולא ברכת,
אנחנו עוברים תוך חצי שעה, אתה יכול לברש את הנשיא ושהגענו אתכם.
הרי כבר חצי שעה, הרי כבר חצי שעה, נגמר אז משהו.
אבל מה זה מעלה שעה תל אביבה? נגמר הזמן.
או למשל ראשון הרמב"ם,
שנמצא בעיר אחרת,
אין לו בית, נשא ממקום למקום, אין לו דעה,
לא מגדיל, לא מגדיל להביא כולם עד כמעט אלף.
זוג שרואה נרות,
מברך,
איך אפשר להגיד למה דבר ראש העניין הזה?
מה זה בדבר הרמב״ם?
זה מדובר עם הדעה בתוך חצי שעה.
אבל אחרי חצי שעה אמרת בעיה שלא בא לדבר.
יש בתשורת הרמב״ם דבר ולא פוסקים גם אותו,
או שיכול להיות זה לא מסוגל נכון.
או בעיה אחרת, למשל הדעם והאבנית,
עבר ברכוהו, עבר ברכוהו בוזר על מאירו,
וכך, אין אפשר שנשים מאבותינו וכי היה לנו.
על רחוב השדיש,
ועל רחוב השדיש,
אומר הרמב"ם בתשובות מלך הדבר.
אבל כל אחד השדישים אומר הרמב"ם בתשובותיו,
ואין אפשר כך מוטט בתשובותיו.
כנראה שלא דייקו לבדינו.
אנחנו מדברים על פעם, על פעם, על פעם, ולא יודעים מה הדבר הזה.
בואו נשארו לך,
ובואו נשארו לך,
אם נשארו לך לבעיה.
בראשי רב יש וחלופי האחורי,
יש איתו למעלה בבריאות אנשים ואין צריכים הם
להעלות בגדיהם ולהישארו בבגדי החון,
למשל שיש התפשיטים של זהב ושל בין הילדים,
לאוריו באליקטרונות שיש בין הילדים,
מבחינת שלהם למעלה.
כתוב
את הדף באוצר,
גפון ובפחות שלך, אם היתה לי דורשה נכתוכה,
תהיה אפשר לה לדבר כרגע.
אז אתה רוצה לדבר איתה?
לגמרי, אתה עולה על השולחן, אני רוצה לדבר איתה.
אתה קובל לדבר איתה.
אתה היא כולטה נמוכה, למה לקחת אותה?
מה אתה רוצה, היא לא תהיה יותר גבוהה בגלל הגבוהה.
אתה תקפל, נכון ונכון, זו התחושה.
ואני אומר,
מאוד מבוקדים את הרג חנוכה,
זה כנגד מלכות ונגד ראשון,
אז אחרי מניחים את החנוכה, בבית, כותבו פה, פה, והוא הר חנוכה.
בבית, כאן, מבקים אותה למעלה משבעת מ-40 ארבע עשרה צמחים.
אז כדאי שמגיע כאן חנוכה, היא התעופרת,
היא אמרת,
היא כתובה קבוצה בצל מקום בועט,
והעון לא מדובר למלכה,
וזה קשט, היה הרב השלום הרב זבי,
חשוב מאוד היה הרב השלום,
ירד בן גדול.
אז הוא אומר
שפעם אחת בא אדמו"ר הארץ,
ובאיזה גמרות חנוכה,
הנבוא לו לא מוכרחה להתכופש,
תודה, עד במטרה,
והוא אמר אישי למוחה,
הלכו רגועים שלו, גבוהה.
אמרו לך, אנחנו נשאר לעניות על גבוהה.
אבל מי תתחיל מסגר על האישה?
אבל לא רק אם יש עוד פעם שלא יפתיעו את זה גובה שלו.
מול מי מתחיל באופן גובה יפתר?
מי משלם את הדבר הזה?
אבל אמר ככה,
הקרקע זה בוכות,
בוכות כנגד האישה,
ואין ספקה לאחדה, לאנשים.
לכן אנחנו מטיחים דרך ההמותאה ומי שבעה פעמים עד עשרה פעמים. עובדים למעלה הארץ,
מקבל שפעמים, ארבעת פעמים,
ומרצה הקבלה, מי שבעה אחת עשרה פעמים זה המותו.
מעדיף יכול להביא בדיחס אספיר מטורניו עד בערך שם את זה לכל דרך ההמותאה הזאת.
והרקתה מידה היא כזאת,
כי בדם כבר בעלתנו לא יכתור כולם לשחור לטיולים.
מה עבדתי להגיד מרוחי עמותה,
ורוב שבמקרים זה כבר שמע,
אז אם הוא גר בקירה שמערכה עשרים אמה גבוהה מהכביש מדיק בלי ברכה,
אבל תוך עשרים אמה מדיק אין ברכה.
ורחם אמרנו,
איך בודדים גשאי אמה?
איך מודדים גשאי אמה?
עכשיו, עוד מעט נצפה, עוד דבר, זה הפשוט.
אנחנו אמרנו לו, תלוי,
יש אנשים גרועים, יש אנשים נמוכים.
מאחורי שהדור
מודדים עשרים אמה.
זה אומר שהאחר יותר גרוע.
אז אם אדם נמוך, אז אדם מקריב אמה זה אחרת, ואם אדם קרוב,
עשרים אמה שלו,
על מה נתת דבריך לשעורים,
לכן, חבר'ה אומרים, עשרים ארבע הוא החלבון שלה, שלה, שלה עשרים ארבעה.
ועוד ארבעה.
הערב מעריך הרבה רמזים שבהנוכה,
אדם צורך ענו, צורך יפה,
כמו שאמרנו, עוד שרקע מרשוק.
הדיג הזה למעלה על גובה הראש שלו לבעלה.
הדיג הזה למדת אז הענווה וחפנות,
וכתוב, "המאים החדדים נמצאים למטה".
מעין מה אין אלא תורה, זה הדבר החשוב מאוד עושה את זה.
עכשיו, גם אנשים,
אנשים, ולא רק אנשים, גם האנשים,
בואו נראה לך דוגמא, אני בבית,
בבית הלך, חוצה, בסדר, מילים מההקשר האחרים.
כמה פעמים חכמים אמרו למה ולאפשר בשמיעיל,
ואז אמרתי בשמיעיל בשמיעיל,
לא, ולא בחופה,
כל הרבנים באים בין בחייבים.
אמרתי להם, אני יושב על השולחן ואיכול,
אבל אני, ואני נותן להם את הכנעת הזאת. מי מבין?
אני צריך לעשות מגוון, באמת?
למה? ברוב הרגע אתה רוצה מגוון, במאמץ.
אז גם אני אומר, העורכים הכי חשבים, אני לא שופר אותם בלי כאלה ובלי זה.
אז דרך אגב, אני יכול לברך כל את הבזון גם בלי נמנעים וגם בלי תל אביב. אבל אם אתה מקפיד אורח פער ושמעי,
אז גם אתה ותקדם את הבזון בבזון ובבש שמעי.
אורח פער ורובש כורה,
ורובש כובש כובש,
גם בבזון ורובש כובש כובש השבת, זה הדבר הזה החשוב.
אדם צריך לדעת שהיום אין לנו ברכה דאורייתא,
אף מכתב עלוי לגבי פגרי ספיעה.
בגת התורה מעלות דאורייתא ולא דאורייתא.
אני שומע את הפרשה הראשונה עם הברכה האחרונה של קטע בפיצווי.
דומה מלכות העברה.
ההמלכה היחידה דאורייתא היא עם אדם טוב על בסכמה ואז מברך בקטם בזור וזה דאורייתא.
ועל זה יש לו חקירה,
ואיש חי על אבא שלו, חקירה מאוד יפה.
אדם בא לבית גדול,
אמר לו, אשתו איפה הוא עושה? אני לא עושה. אני לא יודע לך, אין לי ארבע פולוסות.
הוא אומר, מה זה ארבע? הוא אומר, אין לי ארבע פולוסות. אני אוהב קורא, ואחר כך ארבע פולוסות.
ואחר כך אשתו קצת הרגישה שהוא רעב,
ילדה לשוק, קצת פיצות ובעל רביעה.
כך תוכל, אתה פה המפלט של את ידיים והאם מוציא את זה לאחד אחרת פיתה ולאחר אקומוסות שעשן בקודם ופיתה שעשן עכשיו,
בואו נראה לי צווח, אז עכשיו תסתפק באחד במזון דאורטה או לא?
ואחר כך אי אפשר ללכת למחזור את כל המזון שעשנת בקודם, אז בטח אמרנו, מה אתה עכשיו מחבר את זה?
והשאיר את זה בסימן השאלה, בספק,
בדבר הזה הוא קורא.
אמרתי, מי שאוכל ואוכל ואוכל, יפתור אותו.
כתוב על אמ"ן,
על מה שאמ"ן נראה, משה תיקן להם בקד עבדה מישראל.
כדור שם, היה מברכים אותו הדרכות, אבל שלוש הדרכות האלה מברכים בתנושה, משה תיקן להם.
כתוב בברמן,
כתוב שאין איכה באיברים, אוכלים אותו הוא בא באיברים.
שבהם, אז השאר הוא מזול על אמנן או לא יורש כחבוד על אמנן.
אותו שהיה כתוב כשהתכוננים בבית המקדש היו ביום שפעת שמחלפים בלחם הפנים שהיה על השולחן,
היה משמר על יורקב ומושור על יחנן, ורוקח שש סגרות ורוקח,
וגם רק סגרות ומעטים ילכו. כל משמר תיאור זה.
ופעמים נגמר על איפה תזמייק, ופעמים נגמר על איפה תזמייק, זה בשל.
אז אם שולח איך, איך נחלק איתה, וכל אחד רגע כזה אצל כל העברות.
אבל איך נחלק איתה, איך אמרת,
מה אני אעשה ראשוני נקודה,
אמרו, איפה הארץ הזה, היו רגעים,
כל אחד אחד כמו עדשה,
אני לא רוצה לומר כמו פרש שני מה שאמר,
עדשה אחר,
אין סביר.
שואלים מי ימרק, "כן המזון רואה את עצמי אתה מזון.
הצה"ל אמרה, "ואלכן הדין וסגרת.
אף אחד דין אין לחידה אלא כבשר את.
אז אם אתה אוכל כזה, את נוסמה, אז אתה רואה.
אבל פה אתה כמו חדשי ארץ, אתה לא רואה את עצמי את המזון".
ואז יש אומרים שהיה משולח הערור של כל הכבוד בגלל הכבוד בגלל הכבוד.
ואתם, לדעו לכם, כתוב שפעם הקרינה סגרת.
הוא פה סגר, אומרים איך הוא מעקה לסגר?
אמר לו, לגלעת רבי רבות: מי, זה, כתוב, כואב כן לתת בלחץ מסמלה.
אמר לו, אני, יש לכם יום, מי שבטי, מי שביעץ,
אברים, מי יתתן לי לבין מסמלה.
אההה, אנחנו אוהבים מה אמר, מי יתן לי לבין מסמלה.
תראה לו מה קורה עוד, מה, מה יעשו?
ואין לי קורת לי לשם, אז זה הכול.
תראה לי, אלא התנהג מי בכתורה,
אמר רבי יהושע שזה הבת שלחם לאכול את זה כדי ברוך,
ולומר,
מותחת להם עתה תתבייה תתחתן בניהודייה היהודייה הזאת לא מבט,
הבת הזו התקשרה,
הבת הזו תתחתן ככהן,
והכהן זה תתחתן מבט של חייבים.
כתוב ויהיו אב וכתב
ולהם היו רופאים לבאי שפי עמית,
הלכו לביתו של תמחדנצר.
אני רואה שזה כמו שכתוב ב"בן ישחק",
והגבר הכתוב בביתו,
הלכו לביתו של תמחדנצר ואמרו להם שבשמיים הם מביאים והם מוציאים לתחת את בפר שלא הייתה תלמידה.
אבל לא, אמרתי לא מדובר מה שזה.
אמרו לי, אני, איך היא שוברו לי איך אני בודק עליהם בלשמיים ולא על השמיים.
חניה משער באכזריה אני אזור כזה בקשן האש.
הם נשרפו, הם לא נשרפו בשמיים,
ואם הם לא נשרפו,
אם נשרפתם, צומצומתי על קבועת חן והם נפגעו אותה,
ואם לא, אני מביא לכם את הבת שלי והם זירפו אותם.
דימו להם, שניים,
יש הבטרה של הבגורים,
ודרכו את שלושתם בתוש של שעה אש רק לדרכו איש שלדתה וסרבה את האב ואבעתו ובא לארץ.
אבל ישור כאן גדול מפני שולי הדגמים שלו,
שולי כלימה שלא נזרפה.
יצא המון מלוכחות וקרא כאן, ואיך?
והפולוס נרשיים, איך צריכים לנסוק אותם,
ואין להם, שרקתם את הלידה, את הבקט שלי.
אמרנו, בסדר. והגמרא אמרה, לא, לא, לא ככה.
אלא מה,
הרי יאללה, היה ארבעים שבאו מהם סוג נשים
שספקו או לא ספקו או נגדו.
למה אתה אומר, ישעיה, אישו אופן הגדול?
או שגרשו את הדרכים האלה, או שתראו דיור אמיתי.
נמצאו אותם, עכשיו עשו את הבגדים הרצועים על בגדם מהבגדים האלה שהם בשביל בני רבם, וכן דעת הדבר הזה, כשיעקב אבינו התפלא ואמר לחם יכול לבגד לימור,
ואיך כזה רק בגד, בגד על הגוף שלו,
תתכנן לחם יכול לבגד לימור שהנאים שלו ימשיכו בזה, יצחק יצא עשיו, אני לא רוצה לעזר לבן שוחי,
אז הוא השתניע עבד את זה בפני השבוע והוא זכה מטר טור שלמה שיעבור על השבוע.
יש אדם שהוא איזה כסף, איזה זכה, אוכל חמת חד, אוכל עשבים,
קצירסימיה,
ואוכל.
אני אומר לך, אני יכול לנוזל.
יש לך איזו גוף יפה, בריא, כגורות בגדים,
וכל דבר בהם פשעים, ומראש בימיהם הבגן הזה מקרד אותו, היה לו רוע פצעים.
והיה לוקחים שבגחם והנמצא רחם ראשו עליו, איך הם יאכול ובגן ילבוש, ילבוש, ילבוש, יעקב אבינו, כמבצע, יחד, וצרפו עיניו בני כבר.
ואין הרבה,
והנמצאים שלו, אין משה כדב.
מה אומר יעקב?
אלא אומר בנתני,
הרבה משרודות שבתה של חנוכה יותר משאר שבתות,
וכל שכן אם חג בראש חודש, גם כן.
וכן הרבה בראש חודש תבל שהוא בתוך ימי חנוכה בשביל פרסום הנס,
ולהגן על אדיק שמן,
למאור לכבוד ישמת אבי מרבע לנס, זהה.
ביום ראש חודש תבל.
וישראל מברש החנוכה כי אפילו בחג המבצות הן אומרים עלן גמור,
וכן אומרים עלן גמור שמונה ימים.
על כן לומר אותו, בסדר, בסדר, ברור.
כתוב,
יש פערניות בגמרא,
כתוב על החגים,
לכם.
לכם, או תלמד תורה כל היום,
או תלמד תורה עד כה, כתוב.
אבל בשבועות זאת תוכלו
אלא נכון, יום אתה דורש, אשר נעשה טענית.
זה בגבול דהק.
מה שאומר שהגוף שלך ייהנה בגדולות תוכנית הלכה הזאת.
יש אדם שאוכל,
נגידו, אוכל ומקבל שכר.
אם אדם אומר, אני אוכל, יש שמות יותר אורך או שמות.
כלומר, שיהיה לי כסף בצלם את ה...
שיהיה לי כסף בצלם את ה...
לאוכל לשום שמיים.
אם אדם אוכל פה, אז שיהיה לו כוח,
איך הוא מתמוטט על מרצועו, על חול,
כל מי שאוכל ומקבל על זה רק עונה לדבר על זה.
אז אם אתה מרחיק בסעודה,
יצא רק בראש חודש לחנוכה,
יום שני ראש חודש, זה השנה לחוליון אחד ראש חודש,
הוא ממש חשוב.
תאמר לאישה,
מה אתה רוצה ללמיד עם יוצאתה?
אני מאפשר לפעם, איך אמר פעם מעט בדהן,
אמר ש"אבל ערב יום הכפורים" היא יום טוב לנשים.
פסח וסופר דומה על נשים. למה?
כמהם לא אוכלים, כפור לא אוכלים, אין להם עבודה,
זה יום טוב להם,
אבל בטח זוגות סופרניקים אוכל או לא, יש נשים שעושות אוכל ופריידות אוכל ובזה
אני חושב שיש משהו על זה,
תאפשר על זה, איך אפשר לאכול?
אדוני היושב-ראש,
ככה נגיד באנדי, סופר אמי, באנדי,
לקחתי מהטבע,
שמתי מהטבעי, אוכל בבוקר את זה,
ומתי תביאו מזה?
בי,
אלזטון, היה סופר אמי, חטיני, שווגי מגן הערבי,
תקניקה יגן, אה, דווקא שלה, ובאמת,
אין מולי כוח, אלא זה הולך בעין.
תביא! אומר יש חולה רעה שמספר של הרב רבי אברהם עד דוד.
תביא!
יש רועצה לאחד דפי ומה שלא אפשר. תביא! יש רועצה, איך לקח את הסיר ואיך שכבשים נישא מעט וככה ויצא החוצה,
בא קורטו לסוסים לבית שלו ורואה את הטבח שלו,
פרק בוקר טוב,
אמר ראה פב"א,
מפוטר ולמצוין אתה לא יודע לבשל ואל לא יצחק לצעוק עליו.
ואיזה אוכל תחלן לכם להתלחם עליה, קוראים לו רחם אברהם,
ואתה עומד על בשל, אין דרך אגב אתה מכיר לי את צעק עליו.
הוא אומר, מה חסום,
מה אתה מציע עוד?
תגיד לי, מה אכלת?
אמרתי לו,
מה אתה אומר לי על זה?
איך רשות בין הסרטו חיתו במאה חכמיתו או פיבל החיתו,
אני לא יודע אם אני עדיין מפח לגרעי עדן,
מפח לגרעי עדן צעד גרם פה.
אבל אנשים,
טבעם,
אם מסתובב ההשכנה עושה עוגה, יפה, עובר יפה,
ככה אפשר להבין, איך אפילו לעבודה, כמה כפעה, כמה, אבל גם אני אלך ושאל,
שכה עגלה עם שמונה סוסים,
מלאכה, זו בית כאלה.
אשתו של רבי,
אברהם הטבר הטוב, אמרו, זה אכל את צבי תעשייה.
אם הוא אוהב להווית את זה עכשיו, בואו נמצא אותך עליו.
דובר רב בא, נגיד לי, איך את עושה? סיפרה לו,
בדעתי, וירד טיפה בגן עדן,
וכאלה אמר לך בגן עדן,
גם היא אמרה, כוללה, בבקשה.
אז אמר, מה? תרגמתו.
בגלל שילך קשים ילך ותפגע עליהם.
אבל עוד כשאתה תהיה כמו חכם אברהם, אני שם שמיים חשוב לי להשתמש בשם מעט אין לו קצת בירה.
יאללה צפיין.
תאכלו בירה תהיה לכל ויסקי ולא טפוניאק ולא ערק,
כמו גם בירה.
אם תשק אתה בבית.
תחשבו למה מהוותר על עונג שבת,
אבל לא הייתם כוס.
אולי רק הייתם, אולי צריך ללמד מאחדו. רק לכבוד שבת, נבדוק אותו.
הוא בסדר.
אה, שומעת את זה בגולים,
הוא לא שיטיט אחרות,
אבל זה יותר איזה בעלו.
אבל לא שיטיטי.
הוא לא שבת.
תחליטי לשמות שבת קודש.
האוכל של שבת קודש זה לא מזיק בכלל.
וגמרי שאנשים, אתה רופא מלכה זה, אסור לך לאכול ותוכל, אם אדם מתערב בשבת לאכול, תוכל ותגיד. זה הרפואה של אמן, זה יהיה לא הרפואה של אמן.
כתוב, כתוב בישיב, ועלה רשיג את השמיים ואת הארץ.
והארץ טוב או בעושך.
מקום שני כתוב,
ביום עשור השם אלוקים,
גאי ארץ ושמיים.
אדם יכול להפוך את השמיים בארץ,
ואדם יכול להרחיק את הארץ של שמיים.
אם אתה לוקח את זה ואומר, ברור שאתה אשם שלפון נהיה בדברו.
הוא עורק את האדמה ולקח את האוכל והפך לרחוק.
למה שמרוח אני? כמו שהקדוש ברוך הוא אוהב את זה. תאכלו, תאכלו ונותן לכם על הצלחה.
תודו על הקדוש ברוך הוא, תודה רבה תגיד את זה. מה בקדוש ברוך הוא? ברכה.
תראו את זה להשיב.
והשם צריך את הברכה שלנו.
לא צריך, תדע את הרבה שלנו.
שלא תהיה כלום תורה,
תמיד תלמד להיות פה,
אפשר לראות כאן זה פורט זמן.
אבל אנחנו,
יש מחלוקת אם מדגנים את המקורה ואת המקדש, רק על כוח האנט וגם על ניסי.
אין לך איזה אש.
והנוכח,
בהיבט הנקדש היו מריפים את המקורה,
כתוב בלינקד נהרות וחצרות חודשך.
לעכב דבור,
ברוא המשיח,
מי שהביא נהרות חנוכה בבית שלו,
ולא הלך לא על השבע ולא הלך בגילה,
ושם הכול כדי לטוסו,
אומרים לו בוא, בוא, בוא, בוא תראה איך את רוב התקנים הכוהנים נהרות חנוכה.
מי שאכל לשם שביים ביום שבת,
איך בוא נראה שגוענים אוכלים לשם שמיים?
מי שצבא מדינה לשם שמיים לא הוללות
דבר אחר כבוש ברוך הוא שבו המשאירה במרדבות אליהם נעלה ביהום ושאטומה על האופן עקבי מרוק אחד המשותף ואחד הדבר. שורה אחרת,
כמנהימים קנו בני רדכות תוף ומחל ובנים מארגן,
אז לא להסתכל בטלוויזיה, אלא להראה חיילים וגשרים ואין לי שום מה עליהם.
אם לא,
כל הזמן להסתכל בטלוויזיה, הדברים לא טובים,
גם שלא המכריח היחודי בטלוויזיה,
אבל אתה לא תיכנס כדי לצעוק בתלמידה שלא לשמוע את הטלוויזיה שמה.
אבל שאמר על העם הכיפורי מי הזקני עם המסער, היינו חושבים פורנות.
שם נמצא ונראה, הוא לא ראה את זה על מביית,
