אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא פי שליטא.
הלכות חנוכה כבוד מערת,
הרב הגדול, מועדים גדול,
ביניים של חדשים,
אלה ליב יותר אישים, חכם וידה והתואר שלו.
הרב לא מתכוון עדיין. לא, לא עליך, רק על ההורים שלך.
קהל קבוצה הנכבד,
הרב בן ישחד אבא שלום,
הוא שואל בספרו בני יהודה,
הגמרא אומרת, מהי חנוכה?
ואבוי עמד אותנו רבנן וכולי וכולי,
שלשנה אחרת,
גבעו"ם אמרתי לשנה אחרת,
מה זה שנה אחרת?
נעשה נס, באותה שנה קבעו, באו לשנה אחרת.
אומר הרב,
חשבו באותו יום, באותה שנה הראשונה,
נס חד פעמי,
אבל אין הארה בשמיים שיהיה הנס הזה תמידי.
לשנה אחרת ראו שבחנוכה יש אור בשמיים,
אז ידעו שהנס הזה זה נס עולמי,
לכן קבעום, שנה אחרי קבעום, בא לילה והודאה.
זה דבר אחד.
דבר שני,
כתוב
שהיוונים גזרו כמה גזרות על עם ישראל,
בין הגזרות שגזרו שבת,
ברית מילה וראש חודש.
אז ידוע, הרב שואל,
מה יש לכם אם אתם בראש חודש? מה אכפת לכם בראש חודש?
מה זה מעניין אותכם בראש חודש?
למה אתם גוזרים לדעות על ראש חודש?
אפשר
אם אין ראש חודש,
לא יודעים מתי ראש חודש,
לא יודעים מתי פסח, מתי סוכות, מתי חנוכה, לא יודעים.
זה דבר.
אבל יש דבר עוד יותר חשוב.
ידוע שכתוב בתורה,
שאמר לו השם למשה רבנו המצווה הראשונה שבתורה זה החודש הזה לכם ראש חודשים.
אשר תקראו אותם במועדם
אין תקרא אותם אלא אתם.
אתם תקראו.
איך אמר פעם עליו השלום החכם נשה שלום ושמע בן איש חי?
יושבים כמה זקנים מהסנהדרין
ואומרים עד מעט יחול יום כיפור ביום שישי.
זה לא טוב.
אם יחול כיפור ביום שישי זה לא בסדר.
מה יעשו במוצאי התענית? מה יאכלו?
אתה עוד נעשה את זה ביום ראשון.
הוא אומר, לא, ביום ראשון איך אפשר?
מה יאכלו בסטטרה מפסקת?
אבל הירח עשה הירח למועדים?
חוק וזמן נתנים שלא יושבים את תפקידם?
החכמים משנים,
עושים שלעי החול כיפור ביום ראשון ולא ביום שישי,
ולא ילכו לשענר הבא ביום שבת.
הם מחליטים.
מה אתם מחליטים?
הירח הולך לשמוע בקולכם?
כן, כן, הירח שומע בכל הרבנים.
ברגע שהרבנים קובעים, הירח משנה.
אומרים היוונים, אתם שולטים בירח?
אתם שולטים בשמיים?
אנחנו נגזור? אין ראש חודש.
שלא יהיה ראש חודש.
ועוד דבר,
ידוע שהאישה סופרת לפי הירח, לפי החודשים,
אז גם הם רצו להלחם נגד הדבר הזה כולו.
חוד הרב אומר,
כתוב, אסור ליהנות
מנרות חנוכה.
קודש אין לנו רשות להשתמש בהן.
דרך רמז,
שכר מצווה בה היא עלמלכה.
ליהנות בעולם הזה מהמצווה אין,
שכר מצווה זה בשמיים.
למה?
למה?
כמה ייתנו לאדם בשכר מצווה?
ייתנו לו למשל מיליון דולר, למשל,
רגע אחד בעולם הבא שווה מיליארד דולר.
אז בשמיים יקבל שכר מצווה בעולם הזה?
אין.
עוד אומר הרב,
מה זה ההלכה היא מדייקים נרות חנוכה עד שתקרא רגל מן השוק?
מה זה רגל מן השוק?
אומר יש בשוק, בשוק מחנה יהודה יש עוגות יש מלוכים יש עוגות מתוקים יש בגדים יש איך טוב יש הרבה הרבה דברים
אדם אם מחירות שלו יהיה בשוק
לא יכול ללמוד תורה
תכלל רגע בין השוק
לא לחסוך על השוק לחסוך רק על תורה זה אדם יכול להגיע לדרגות גבוהות מאוד מאוד
כתוב על יעקב אבינו
ביקש יעקב לשב בשלווה,
קפץ עליו רב זו של יוסף.
לא יודע לצדיקים מה שיש להם בעתיד לבוא,
רוצים עכשיו עולם הזה לשב בשלווה? למה לא?
למה אין לצדיקים עולם הזה?
אומר לך רב הולכים, אני אתן לך שלווה,
אבל אתה לא תבקש.
לא ביקש, מה אתה צריך לבקש?
אני אתן לכבודי לבקש.
מה זה ביקש יעקב לשב בשלווה?
זה דבר אחד. דבר שני,
אדם חושב, אני ישבתי, לומד, מפלה, מספיק לי,
אין,
קפץ עליו ברקדו של יוסף,
תלמד ועוד תלמד ותוסיף ותוסיף ותוסיף יותר ויותר בדבר הזה.
עוד הוא שואל,
אנחנו מדייקים נרות בבית כנסת, אין נרות אחרינו.
בשביל מה מדייקים בבית כנסת? כתוב שפרסומי ניסה.
הוא אומר שחנוכה זה, לא תקנו בו אכילה או שתייה כמו ביום פורים.
כל חנוכה זה רוחני.
בית כנסת, כל זה רוחני.
כן, אם זה רוחני תקנו להדליק גם בבית כנסת.
גם הטעם הנוסף של פרסומי ניסה.
אנחנו בפסח לא אומרים הליל השלם כל חלום מייד,
רק בליל פסח או ביום פסח.
בסוכות אנחנו אומרים
כל יום הליל השלם;
בחנוכה אנחנו אומרים כל יום הליל השלם.
אז יש כמה טעמים. אומר הרב טאה,
הטעם שבפסוכות אומרים כל יום, כי הקורבנות של הנשיאים מתחלפים,
לא אותו קורבן.
בפסח אותו קורבן.
גם כאן זה הנשיאים, אנחנו קוראים,
כל יום יש להם את החג שלהם, את המועד שלהם לכן.
עוד אמר פירוש
כמעט מפתיע:
אנחנו, מצאו פח שמן והדיק לילה אחת, ניס.
ניס, למה?
מצאו פח אחד,
אבל הספיק לשבעה קנים של המנורה.
בליל שני,
הנס היה עוד יותר גדול,
שהשמן עוד דלת.
בליל שלישי, עוד יותר גדול.
אז כמו שבחג סוכות הנשיאים מתחלפים,
גם פה קבע שהנס נהיה עוד יותר גדול, ועוד יותר גדול,
לכן אנחנו אומרים את הליל בכל יום ויום.
ועוד ענף קמנהי,
אדם אכל פרי,
תאנה
בעודו בכפוי ולעילה, מרחשה עץ ואכל את זה.
אמרו, לא אמרתי שחיינו,
לא אמרתי שחיינו,
תלך תקנה עוד פעם תפוע עץ, אין שחיינו.
אמרנו, אכלתה, אכלתה.
אדם לבש חובצה חדשה,
עניבה חדשה,
מברך שחיינו.
לבש את זה, אחרי שעתיים נזכרו, לא אמרו שחיינו.
אמרנו,
פה מקמח שכל לילה ולילה יהיה נס עוד יותר גדול,
אם אדם בלילה הראשונה לא אמר שהחיינו,
יכול לומר במשך הלאה.
למה?
שהנס נעשה הולך, הולך וגדול, הולך בתור.
חמד בן ישחי, לפי המשיאה רשום אצלך.
ג.
אם לא ברך שהחיינו בליל ראשון, אברך בליל שני.
וגם האבל אברך שהחיינו אבל אולן ידליק
ולא ברכה, ואם אפשר בשליח, נכון ועדיף.
יותר הנה זה פה החידוש הזה אם לא ברך שחיינו בליל ראשון לברך בליל שני
למה? הלא מדובר שהדליק ולא ברך שחיינו מה מדליק בליל שני?
אם תאמר פה מדבר שלא הדליק בליל ראשון
אז זה לא החידוש ודאי שיברך שחיינו בליל שני זה לא פשוט אלא שהדליק ולא ברך אז נברך
למה?
ראשי אמ"ן שחיינו זה הולך על הזמן
איך ההוראה. אז מה,
האם צריכים לברך אנחנו בכל ללא עירייה שחייאנה?
אז מקבע שבא על הזמן,
יענו על הזמן הזה, גמרנו.
הלאה.
מצווה להניחה בטפח הסמוך לפתח ואפילו בזמן הזה שמדליקים בפנים.
ואם אין מזוזה בימין אין אחנה בימין, ואם יש מזוזה אין אחנה בשמאל הנכנס.
ויש שלושה מצוות ביחד כאדם הנכנס ולובש ציצית שהוא טלית קטן שעליו.
וראשי תיבות שלהם צמח, ציצית, מזוזה,
ובזכות זה יבוא משיח צדקנו, צמח שמו,
ויתקיים פתחו שערים ויעבוגו צדיק,
כי ימין ושמאל תפרוצי.
כשאניח חנוכה על מסודת הפתח בשמאל,
הניח בלילה ראשונה את הנר בקצה השני של המנורת החנוכה,
שהוא רחוק מן הפתח,
ובליל שני הניח הנר השני בצדו שהוא קרוב לפתח יותר מן הראשון,
ובו מתחיל להדליק עד שנמצא בליל שמיני,
אותו נר הנוסף יהיה סמוך לפתח ממש,
ובו מתחיל להדליק,
כדי שיפנה לצד ימין בהדלקה בכל לילה.
אבל אם אין מזוזה בימין ואז מניח החנוכיה בימין יעשה להפך.
תמניח וליל ראשון הנר יקרוב לפתח וליל שנים על פני חוב בצדו.
וכן על זה הדרך כדי שיהיה בכל לילה פונה לצד ימין כשהוא מתחיל להדליק נר נוסף.
גם בזה יש לנו מזל שיש לנו בן יש חי.
למה?
יש שאומרים אתה מדליק נר ראשון
מחר תדליק ממנו ותמשיך הלאה.
תדליק נר שני.
יש אומרים לא,
תדליק מצד מהשני.
הוא אומר תדליק מהשני אבל למחרתיים תדליק עוד פעם ראשון ותלך הלאה.
אנחנו, שלנו אין לנו בעיות.
איפה שאדם עומד,
הפנים שלו לחנוכה.
אפילו שמדליק את זה בחלון
שלא אוכלוסיות הרבים, זהו פנים שלו לחנוכה.
הנר הראשון זה הנר הימני
שלו
הנר השני זה הנר הקרוב ליווני ולא מתחיל מהראשון כמו שאומרים האחרים,
אלא מתחיל מהשני והולך,
כתוב,
(אומר בערבית:
הגויים)
הם כותבים משמול לימין
לא מימין כמונו, מימין לשמאל אנחנו כותבים מימין לשמאל הם כותבים משמאל לימין,
אז בזכות היוונים בזכות היוונים,
מה שומע בזכרם,
עד היום זוכרים אותם.
אז היוונים האלה, הם כותבים משמאל לימין.
עכשיו אנחנו היות חנוכה, נזכור את היוונים הרשעים האלה,
וחגג המדליקים משמאל לימין.
כל נר משמאל לימין, משמאל לימין.
יש מקומות, אומרים אחרת.
הנר הראשון, ניתקת אותו?
למה מחר בארץ תעזוב אותו? תמשיך עוד פעם, תברך עליו, הוא זכה.
אז הוא, פתרנו את הבעיה, אנחנו הולכים בדרך הזאת.
ועוד
מה שכתוב מזוזה בימין וחנוכה בשמאל בעל שיהיה אדם עוטב ומצוות
זה מדובר רק דלת יש לו אבל אם יש לו חלון משות הרבים
אז זה פרסום מניסה זה מניסה חשוב אבל מה אדם צריך לדעת תלוי איפה הוא גר אם הוא גר בקומה שלישית או רביעית
תלוי באיזה דירות הוא גר
אם בדירות ישנות
כל בירה הייתה גבוהה, כל חדר, גמורה.
שלוש קומות זה היה כמו היום חמש קומות.
אבל החשבון, כשמודדים, מודדים את הדבר הזה.
ועוד דבר,
יש בסוכה ומבוי וחנוכה עשרים עממה גבוה,
כלומר עשרה מטר,
אין אדם משהו שליטה בדבר הזה.
כתוב,
אמר, אותה אמורה שאמר שאין מבדיקין מאלה בשממה,
אמר שבזמן שבא ראובן אמר להם,
תשליך אותו לבור הזה,
הבור הזה,
והבור ריק, אין בו מים,
אין בו מים,
אבל נחשים העקרמים יש בו.
אתה ראובן לא ראית?
אלא עמוק היה עשירים אמהיה אז הוא לא ראה את הנחשים והחייבים.
זה הפשט.
ויש דברים ראובן ראה.
אומר הרכבים הקדוש, ראובן ראה.
אמר ראובן, מוטב שנחשיו ועד חרבים יגאו בו ולא בני אדם.
ועוד,
לא נחש נמית ולא ערוד נמית אלא חטא נמית.
אם אתם חושדים בו שידבר עליכם לשון הרע,
נראה, יגאו בו השבע עטרבים ולא נגעו בו הנחשי והעקרבים.
היי
מניחה למעלה משלושה טפחים מצווה להניחה למטה מעשרה טפחים ובדיעבד,
אם היא ניחה למעלה מעשרה ישר,
ועל פי הסוד טוב להניחה מעט למעלה משבעה,
ואם היא ניחה למעלה מעשרים, מעלה יצא ידי חובתו.
אם אדם שם מהירות חנוכה למטה עם ג' טפחים,
זה כמו ששמתי על הרצפה.
זה לא מכובד, תוך ג' טפחים כלגות דמים.
ואם שם את זה בבעלם בעשרים אמה, לא שלת בעינה.
אז אומר הרב, לפי הסוד
טוב להניחה
בין שבעה טפחים לעשרה טפחים.
זה המקום הטוב ביותר לשים לראות חנוכה.
זה מדובר פה, אמרנו, בבית.
אבל אם בשביל פרסומי ניסה, למשל,
החנוכה הזאת, כמה יש בה? יותר משבעה טפחים.
זה בשביל פרסומי ניסה.
אם ישימו את זה למטה,
אז הכיסאות יפריעו ויראו את החנוכה,
לכן עושים את זה גבוה עד שיראו.
אותו דבר אם אדם יש לו חנוכה על החלון,
רוצה לשים את זה.
אז אם החלון הזה גבוה יותר מעשרה טפחים,
מה היה? ישבור אותו?
ישים אותו פה.
פה מדובר במקום שיכול להניח אותו,
הוא הקובע,
אז תקרא,
לשים אותו בין שבעה לעשרה וזה על פי הסודות, זה חשוב מאוד.
וכתוב שהדלקת הנרות זה מלכות, ועל דרגה,
אז מספרים איזה אדמו"ר אחד,
אז כשהוא מדיח חנוכה, באים הרבה אנשים, רואים איך הוא מדיח חנוכה.
שמה לו חנוכה יפה, שמה את זה על ככה, על כולחן כמוה וגבוה.
אמר להם, בגמרא כתוב, את תתך קוצה
גחון אל חושלה.
אמרו, מה אתה מדבר? מה זה? מה יש לך פה? חנוכה, חנוכה, זה לא נשואים פה.
מה? תתך קוצה?
גחון אל חושלה?
מה הוא אומר?
מה, אתם לא יודעים?
זה המלכות, זה על אישה, זה הדרגה, הנה המקובל העונה עליה בראשו,
על אישה.
ולכן צריך שיהיה למטה גחון ככה צריך כופף ותדליק את החנוכה.
ז.
זמן ההדלקה הוא ביצת הכוכבים. כשיגיע הזמן לא יאכל ולא ילמד עד שידליק.
ואם יתחיל לאכול או ללמוד פוסק ומדליק.
ואם לא ידליק ביצת הכוכבים ידליק ויברך כל זמן שבני הבית נעורים.
אבנים ישנים ידליק ולא ברחם. מיהו? די בשניים נעורים.
גם זה חידוש גדול.
דעת הרמב״ם
מדליקים עם השקיעה.
לא גמר עם השקיעה, יש לו עוד חצי שעה להדליק.
לא להדליק,
אחרי חצי שעה הוא עוד לך בת, אל תדליק.
איך שאומרים לו, תדליק בלי ברכה.
לא, אף אחד לא,
קצת את הרגל בן השוק, חצי שעה תלך, לא מדליק בכלל, חמבה עד השמן.
מגן אברהם אומר לזה ספק ברכות,
ספק ברכות לאחר, הרמב״ם אומר שלא.
נכון,
עד היום יש אלה שנוהגים כדעת הרמב״ם
ואלה שנוהגים כדעת הגאון מווילנה מדדיקים את דנות חנוכה עם השקיעה.
אנחנו לא עם השקיעה אלא עשרים דקות או עוד שבע עשרה דקות או שלוש עשרה דקות עד צד הכוכבים.
אלה שנוהגים להדליק עם השקיעה הם צריכים לשים שמן שיספיק
שידניג עד הלאה,
עד חצי שעה אחרי השקיעה.
אותו דבר בשבת,
השבת עברה, שבת הבאה, בערב שבת, מזניגים נורות חנוכה.
אומר הטורי זהב,
קבת אלה זקוק לה, הדלקת נורות חנוכה,
קבת, תדיל לה, אתה פתול.
אומרים, חולקים על הטורי זהב,
אם אדם לא קיבלת שבת, תדליק,
למה קבת אלה זקוק לה?
אומר הטור זהב אתה שהדקת בערב שבת כאילו הדקת את זה בליל שבת
פתוח
אחרים אומרים לא
אני הדקתי בערב שבת ואני לא יכול להדיק בליל שבת
כאילו שכן הדקתי את זה בערב שבת אז אם קלת ועדיין לא אחר שבת אז לא קיבלתי שבת אני יכול להדיק את זה וככה אנחנו נוהגים אומרים שאדיק את זה
כלומר אילו לא היה בן איש חי
היינו אומרים ספק בהערכות,
כמו שאומר הרמב"ם מגן ההוראה.
בא הבן איש חי, יטיל אותנו.
עכשיו, אנחנו לא מקשיבים חס וחלילה על הבן איש חי,
אנחנו רק רוצים להבין אותו.
איך אתה,
איך כבוד הבן איש חי פוסק נגד הרמב"ם, נגד שאר פוסקים?
אצל הבן איש חי,
עניין הדקת נרות חנוכה זה אור למעלה, עושים.
זה פרסומי ניסה,
זה דבר חשוב מאוד.
בגלל פרסומי ניסה,
בגלל שזה עניין של פרסומי ניסה,
אז אבן ישחי יתפסח לכולה שידיקו עם ברכה גם אחרי חצי שעה.
ובחנוכה יש דין מיוחד מאשר אין בשאר חגים.
בסוכה,
אדם רואה סוכה, אין לו, לא אין לו סוכה, רואה סוכה.
מברך יושב בסוכה? הוא לא יכול לברך.
מברך יחידנו? לא יכול לברך.
כשעשה נסים הוא לא יכול לברך
אדם רואה מצה והוא לא אוכל מצה, אין לו מצה, אין ברכה.
אדם שלא הדליק
ולא עתיד להדליק
ולא מדליקים עליו
הולך ברחוב, רואה ומברך
עכשיו נכון אומרים לו אל תברך להדליק נר חנוכה, אתה לא הדליקת, לא תברך
אבל מה תברך?
כשעשה נסים?
בזל הראשונה שהחיינו
זה חידוש גדול,
ואם נלך לפי תשובות הרמב״ם
עוד יותר חידוש.
אדם לא הביא
ולא עתיד ועדיק ולא מדביקים עליו.
הלך ברחוב רעד נראות חנוכה ברך שעשה נשים שחיינו.
הולך לרחוב אחר
עוד פעם רואה נראות חנוכה עוד פעם תברך
שעשה נשים ושעיינו.
מאה פעמים, מאה חובות יברך, יברך.
כל כך, לכן אנחנו לא פוסקים ככה,
אבל כל כך נהרות חנוכה חשובים לדבר.
למה אני אומר, אנחנו פעם כתבנו
שאם יש איזה חייל
שהוא לא יכול להדליק במוצב שלו נהרות חנוכה?
אסור.
צריך להיות אטום, הוא צריך להסתכל על ההוגן, הוא לא מזליק, אסור להדליק אור.
אבל יש לו משקפת,
והוא רואה מרחוק נהרות חנוכה.
אז כתבנו שאם ככה המצב, ולא הדליק, ולא עתיד להדליק,
שרואה נרות חנוכה, מברך שעשה ניסים ושחיינו.
מה אחד מה עשה?
לקח,
צייר דמות חייל
ועשה לו משקפת.
הרב מיליהו מחגב אותו לברך,
יעני.
אמרתי לו, טוב מאוד עשית.
זה נכון, כן, כן, כן, נכון.
אני אומר, משקפת יכולה לברך, טוב עשית.
אתה התכוונת, אמרתי לו, אתה התכוונת,
אבל אני אומר לך, כן, זה יכול לעשות את הדבר הזה.
אבל ישאלו אותי מה אתה מדבר, מה השקפת, מה זה משקפת.
היה אחד אמר בברכת הלבנה, מי שמרקים משקפיים, הוא לא יברך בברכת הלבנה.
גם אם תוציא את המשקפיים, אתה לא תראה את הלבנה.
לא אכפת על זה אנחנו.
אנחנו מברכים על ההנאה, רואים את הלבנה, מברכים.
אז גם כאן זה משקפת, אתה אומר, איזה יכול לברך.
יש דין,
אדם שבא לירושלים מכיוון יריחו,
אז כשמגיע, מגיע דרך הר הדיתים.
מגיע בהר הדיתים ממעלה, כבר רואה את הר הבית,
אז הוא חייב לקרוע.
למרות שמרחק עצום,
עוד יותר מזה, גם כן חייב לקרוע.
אז כמה צריך הוא עוד מאוד להיזהר בדבר הזה כולו.
אגב מספר,
אלה פעם יושבים,
כמה קציני צבא וכמה זה,
אז דיברו שייתנו את אבו דיסט לערבים.
והקצין אומר לי, הוא מדבר ככה, משפיע עלינו ככה, ככה.
קצין גבוה.
אני יושב בשקט,
אני אומר לו,
אתה עיר עתיקה?
אני לא, אבל אני, יש לי מפה ואני יודע הכול.
אני אמרתי לך מפה.
תגיד לי בבקשה,
אחד שעומד באבו דיסט
יכול לירות על הכביש שהולך לכותל המערבי?
אמר לי כן.
אמרתי, אתה נורמל, אמרתי?
אתם תיתנו את זה לגויים?
אלה יעמדו שם,
וכל מי שעובר לכותל, במורד תירו עליו, ואנחנו לא יכולים ללכת כבר בכותל.
מה אתם עושים?
זאת אומרת, אני נולדתי בעיר העתיקה, אני מכיר את הכבישים ואת הדרכים.
מה אתה מבין עם מפות? עכשיו אני לא מבין מפות, אמרתי לו.
אתה מחדש חידושים? אמרתי לו.
טוב, אז ברוך השם שהדבר הזה בטל, לא מפילו את זה בידיהם.
אם הם עושים בידיהם, בר בן נאן.
הלאה.
"הדליק נר חנוכה ושכח ולא בירך.
אם עדיין לא גמר הנרות, אברך ברכת להדליק, וידליק הנשארים.
אף על פי דילו הנשארים הם מן ההידור.
אבל אם גמר הדלקת כל הנרות ואחר כך נזכר,
אפילו שנזכר תוך כדי דיבור, לא יברך להדליק,
משום דיקה פלוגתא בזה,
וספק ברכות להקל.
אבל ברכת שעשה ניסים וכן ברכת שחיינו אברך אותם אפילו שלא נזכר עד שגמר הדלקת כולם. כן העליתי בסיעתא דשמיא בתשובת
בספרי הקדוש רב כעלי.
גם כאן, אנשים לא מבינים את הבן נבחר, אנחנו נצביר אותו.
אדם הדיק לעוד חנוכה.
לא ברך.
לא ברכות לא בעקבות.
אבל נגיד דוגמה,
בלילה רביעי,
אחרי שהדיק נר ראשון, נר שני, נזכר
שלא בירך.
נשאל לו עוד לדיק עוד שניים.
תברך לו, תדיק נראה חנוכה, מה יש?
אבל אם גמר לדיק את כולם,
נשאל לו את השמש.
אומנם השמש, שמש, אבל לא יכול לברך על זה.
אבל ברכת שעשה ניסים,
יברך.
אם אדם הולך ברחוב וראה את חנוכה, מברך. חנוכה שלא, שלא בירך, לא תברך שעשה ניסים, תברך.
וכן שחיינו.
השאלה,
תוך חצי שעה
או כל הלילה?
נכון שהרב אמר שיכול להדליק כל הלילה,
אבל האדם הזה שהדליק ולא בירך יכול לברך כל הלילה או רק חצי שעה?
מכיוון שספק ברכות להכן, אנחנו אומרים לו רק חצי שעה.
אחרי חצי שעה אתה כבר לא יכול לברך את הברכות האלה כולם.
ואם הדליק נראה אחד מקודם שהדליק השאר נשפכו?
או אם טעו ולא יזמינו נרות הצריכים לאותה לילה ששכחו מהם נר אחד
ולא ירגיש בזה אלא עד שברך לא ישיח אלא ימתין עד שיביאו לו האחד המשלים המניין והדיקנו ואמסך לא יברך.
יש לנו כלל
שסמוך לברכה לקיום המצווה
אדם התחיל להדיק נרות חנוכה
ולא הבדיק עדיין, בירך את הברכה ועוד לא הבדיק
אסור לו לדבר
לא הקבלה לא ידבר שעה שלמה,
אפילו בלהט,
בלהט.
למשל, למשל,
הוא עומד,
ברוך אתה ה' לדיק נראה חנוכה,
וקרלו אומר,
דלת,
דלת, אה,
אני אסגור את דלת,
מלה אחת ברכה לבטלה,
אבל זה דיק נראה חנוכה, אז דיק נראה חנוכה, נחמד לו, אין לו גפור,
אז אם יכול להגיד נו נו הנה מה טוב, אם לא תגיד הרבנית גברת תביא גפרור
זה בעניין ההדלקה אז זה בסדר
היה עליו השלום
חכם אברהם רפור עליו השלום והוא תקורא אותו אני ש"ס חי
היה מרגילים להגיד הא הא הא הא הא הא אומר כתוב
שלא יעלו לגבעה והיא לא תצלח
לא יסלח, גם כזה דיבור, מה אתה עושה,
זה לא תעשה דבר כזה.
אבל דבר שצורך המצווה,
אדם אם הוא דיבר יכול,
נכבה נר תביא נר אחר,
אין שמן מספיק תביא אי שמן, אין דבר.
אבל לא לפני שהתחיל להדיק,
למה זה צורך העניין, אין בזה עניין של הפסקה.
ואדם למשל צריך לדעת
גם בשאר הדברים.
אדם מברך שהכל שתי
רוצות לדבר שלו יברכה לבטלה.
אדם
עושה הבדלה.
אז אומרת אל הזהב,
והיום נסביר את זה בצורה יותר יפה,
יש מיץ פטל אדום.
אשתו הוא התבלבל במקום שישים יין,
שם מיץ פטל
והוא מברך ברוך אתה ה' מורה פרייה גפן,
גפן ברכה לבטלה,
ברוך אתה שמורה לא מבדיל מקודש לחול. מתחיל לטעוף, ווייק!
לטעף את הסירוף.
אז אם יכול להיות שתביא לו יין,
יביא יין, יברך על גפן, גמרנו.
אם לא,
אז אמרת, תביאו יין, יביאו יין,
אז מברך רק הגפן.
המורה האש, שהיה מבדיל מקודש לחול, לא אומר.
למה?
מעיקר הדין
היה צריך יין והם מבדילים מקודש לחול.
החכמים תיכנו.
ואנחנו היום, כך העניין, היום
יש לנו הבדלה בתפילה והבדלה על הכוס.
הבדלה בתפילה מתירה לך להדליק ולכבוד ולסוע,
אבל יכול לא.
הבדלה על יין
או על בירה או משהו, זה יכלה להתיר לך את האכילה.
אני תמיד אגיד לספר על אשר הם ישראל.
הייתי פעם,
עברתי דרך חיפה
במוצאי שבת ופחדתי שלא יעבור לי חצות לילה ואני רוצה לעשות את הסעודה שלי איש רביעית.
אז אמרתי, הלכתי לקיוסק,
יכול לתת לי בירה לבנה, ויש לך מרכז בג? יש לי בירה לבנה.
תן לי כוס.
הוא לוקח כוס,
בקבוק, הוא רוצה אותו מלמעלה,
שופך חצי כוס קצף,
וחצי קודם אתה,
צריך לדעת, יש פה שיעור, אין שיעור.
מה אני אגיד לו?
הוא יגיד לי אתם ערבנים חפצניים, הוא יצחק עליי.
אמרתי לו, יש לך טופי?
הוא אמר לי, כן,
תביא לי טופי.
לקחתי טופי, ניקיתי את זה, שמתי בתוך הכוס.
לא עלה, עוד, עוד.
אמר לי, מה, אתה עושה כישופים אתה מוסר פה?
אני אגיד לו.
עטפתי לו, טוב,
הרשת מלא, פירחתי שקוניה בדברו, העין דברו פריע גפן.
זה היה מדהים לקוזק שלו, או, שתיתי.
אומרים לי, אדוני, אני יודע ברכה על קוזק קטנה.
מה אתה עשית ברכה ארוכה, גדול?
אמרתי לו, אני עשיתי הבדלה, זה.
אמר, אה, כן, כן, גם הסבא שלי במוציאי שבת היום מברך על הכוס, הרבה ברכה ארוכה ארוכה.
לא.
אני אומר, תקח עכשיו.
הוא אומר, מה?
לא לקח כסף.
אתה עשית הבדלה כמו הסבא שלי? אני לא לוקח כסף.
אני מברגש את האשראי עם ישראל.
היה עוד דבר, היה לי.
הייתי פעם, צריך ללכת,
היה לכם איזשהו נפטר בתל אביב,
והייתי ללכת ועשו אותו, ולא היה לי כוח לדבר.
הייתי בתענית,
אז זה היה בתל אביב,
אמרתי,
עברו לשוק הכרמל, יש חנויות,
מוכרים רק חומוס, דמא,
נכנסתי שמה,
אמרתי לו,
אתה יכול לקנות לי מחווה חדשה מהארץ?
אמר לי, כן, שילם לי.
שמן חדש?
קלם לי.
טוב,
אז שילם לך למה לא.
אין לך כנראה מחמד חדשה מהארץ, שמן חדש, מיצים, תשבור על זה לראות אותם.
בסדר?
ואני אומר, לחם, בסדר, איפה אני אעשה נטילה?
אומרים לו, מה אתה מדבר?
הוא רוצה לרצות לידיים?
הוא אומר, אהה, מצוין לכם מטבח?
טוב, נכנסתי למטבח של ה...
טוב, אני לוקח כלי, לא לחפש כלי עם ידיות, לא מוצא, לקחתי כוס, עציתי את הידיים,
והוא רואה אותי כמו גם כן, ככה,
מה, מאיזה ירדנו בכוכב ומה שמענו.
טוב, ואני יושב על השולחן,
בא ואומר, אתה רוצה קוץ קפה?
אמרתי, ברבנן, מי יודע מה יבקש ממני כסף ואני אקזור קפה עכשיו?
אמרתי, לא צריך.
טוב, אני רוצה לגמור ואני מברך לבכת המזון והכול.
אז מה, אני אומר, כמה אני צריך לשלם לך?
הוא אומר לי, אדוני,
אתה בירך על הלחם שלי, המוציא,
ועשיתם במים שלי נטילה,
והלכת במסעדה בקטע המזון, אני עוד אקח כסף?
אני עוד אקח כסף?
אמרתי לו, אני מוכרח לתת משהו, אני אעשה דרך הרבה יותר מחווה.
הוא אומר, אני אשמור את המחווה, תבוא עוד פעם,
תבואו תאכלתי, אני אומר לך,
יש לך שמור במחווה, תבואו לך,
אשריים ישראל, ממש אשריים ישראל.
אני פעם
הלך לאמור אביב,
בתפילה בכרבה זה היה, בשוק.
אז עברנו, ראינו מוכרים בשר,
חצי גוף של בהמה תלוי ועומד.
אז אני בא ואני אומר לו, תגיד לי, זה כשר?
הוא אומר לי, תראה, אני כבר שילמתי כסף, מה אתה שואל אותי?
על איזה כסף? ושלמתי מס כבר. אמר לי חבריו, אחד שילמתי לו.
אמרתי לו,
אתה תאכל מזה?
אומר לי, אני אוכל פרס?
אני הולך בוחר, אני אוכל פרס?
אמר ביעללה אשר אמר רבי, תראה אשרים עם ישראל,
איזה,
הוא, אכפת לו להכשיר אחרים, לא אכפת לו, אבל הוא כל כך נזהר בדבר הזה.
אבל האמת היא,
לפני העברת מכשור, גם להכשיר אחרים,
גם כן,
אבל הכי מעניין,
כשבאנו וגעמנו בהם,
אז כשהלכנו לדורף למעלה עלה אחד מהקצבים
"גובה הילדים באוהו וחסון הוא כאלונים"
וגרזר מצד ימין וסכין מצד שמאל.
כולם כשעלו המדרגות לתיבה שאני מדבר, רענו.
ניסינו ככה להתבהל.
אז עלה, הביא ככה חבילה של כסף,
חבילה כזאת חווה. אמרתי, קח,
הוא לא לוגע.
הוא אמר, תראה, כל הרבנים שעוברים פה,
אומרים לי, כמה אתם טובים, אתם בסדר, אתם בסדר, אתם בסדר,
אתה ירגיש את שעקת עלינו.
זה נתן לנו מוסר.
אז אתה צודק, אתה תקבע. אמרתי לו, לך עזוב אותי, אני לא נגע בכסף של הקצבים.
מי יודע, אז מה מכרת מזה, ומה נגעת בכסף הזה, אני לא לוגע.
אולי מכרת טרף?
הוא אמר, לא, לא, אני לא מכר טרף.
אמרתי לו, אני לא רגע, עזוב אותי מהממון הזה כולו.
י"ב.
מדליקים בבית הכנסת ומברכים ואחר כך צריך זה המדליק להדליק בביתו גם כן ולברך
והמדליק בליל ראשון בבית הכנסת שברך שחיינו גם כן עם מוח סיני אינו מברך בביתו שחיינו בליל שכבר ברך בבית הכנסת
וקיימא לאן ספק בהלכות להקל
וכן נמכן ליל ראשון של חנוכה בליל שבת למברכים בו שחיינו
כבר הדליק בביתו בליל שחיינו בא להדליק בבית הכנסת
וכל הקהל שהיו בבית הכנסת כדי להתפלל ערבית, כבר הדליקו בביתם, בירכו שחיינו בביתם.
לא אברך שחיינו בהדלקת בית הכנסת מפני שכבר הוא וכל הקהל בירכו שחיינו בביתם.
ומספקה להם
בדבר זה בספרי הקדוש מקבצי אבני בשטלן, וספק ברכות להקן.
ויהן לרב זרע האמת סימן צדיק ו ויבירו הרב מחזיק ברכה ז"ל".
מדליקים בבית כנסת,
למרות שזה מנהג מדיקים ומברכים.
וגם אתה, הונשו פרסומני נסחר.
אבל המקור, איך התחיל?
מקודם לכל בית כנס ובית כנסת היה חדר להכנתת אורחים.
שיוכל, אשתי ואישה.
עד היום יש להכנתת מחנידה,
קוראים לה הכנתת אורחים.
אבל הם לא עושים כמו שאני אומר.
מה היה מקודם?
היה בית כנסת,
בפנים אחרי בית כנסת היו שלושה-ארבעה חדרים,
כל מי שבא מתל אביב הוא רוצה לישון, היה נכנס שמה,
יושב שמה בחיניים והולך.
היום, פטר, לא? הפכו את הכול לבתי כנסת.
ברוך השם, מה סובבה, אין אורחים כנראה.
אז הפכו הכול לבית כנסת, בסדר גמור.
אבל מקודם, היה להם בית כנסת אורחים.
אז היו מדליקים בבית כנסת בשביל האורחים.
זה טעם אחד, אבל הטעם העיקאי הוא פרסומי ניסה.
הפרסומי ניסה הוא חשוב מאוד בבית כנסת,
הרבה אחדים באים ורואים ועושים את זה.
אותו דבר כשחב"דניקים מדיקים
את החנוקיות שלהם,
אז היו לוקחים ככה דבוע מעל דבוע.
פעם אחת, כשהזמינו אותי,
אז הם מעלים אותי במנוף.
אמרתי, רגע, רגע, מה דבוע?
ועשרים ממה, מה אתם עושים?
משוגעים אתם? אמרתי להם, מה אתם עושים?
עשרים ממה לא שווה.
אז אמרו, טוב, ננמיך את זה, צריכו להנמיך את זה פחות מעשרים ממה.
אמרתי להם, אני לא מדיק.
מני הדיק, הדיק בלי ברכה.
אמרו לי, למה?
אמרתי להם, צריך,
מה ברחוב הדיק פרסומי ניסה?
אבל איזה בטום, מה בטום מני אברך?
אם תעשו מנייה ערבית,
אז זה יהיה בית כנסת,
אפילו בית כנסת אחריי
זה יהיה בית כנסת, אה בית כנסת אני אדליק,
אבל ככה אני לא אדליק עם ברכה.
אז קבלו עליהם, ברוך השם עכשיו מכתבים את זה,
להדליק עם ברכה.
יש אולמות,
יש אולמות
שחתונות והרמישו בלילה,
אז בא לעולם מביא נרות להדליק,
על מה אתה מדליק פה באולם?
על מה?
אם יתפללו, אומר לי לזכות את הרבים. מה אתה אומר לי? אין, לך לגדר רבים.
אם יתפללו ערבית וידליקו, אין חנאמה.
אבל אם לא, לא.
לזכות אותם, גם כן להתפלל ערבית, גם כן זה דבר חשוב מאוד.
הייתי פעם בבני ברק
והייתי צריך להגיע לירושלים,
ובבני ברק המוניות זה על יד בית כנסת איסקוביץ',
כך קוראים לי שם.
אז אני באתי להתפלל מנחה.
אומר לי הבעל ההמוני,
אתה השביעי, תעלה לאוטו, עבר המנינות של ירושלים.
הוא בלבל אותי
ועליתי
ובאמצע הדרך אני אומר לי, מנחה לא התפללתי.
טוב, יש מנדען מרומש, אתה יכול להתפלל בישיבה.
אמרתי לנהל, תגידי, כמה זמן מבני ברק עד ירושלים?
אמר לי, שלושת רבעי שעה.
אמרתי לו, וכמה אתה מקבל
מרוויח מהשבעה סכום, הוא אמר לי סכום.
עשיתי חשבון, הוא אמר לי: תשמע,
תחכה לי עשר דקות,
תעצור, אם בית פלל מנחה,
אני אשלם לך
על הזמן שאתה מפסיד.
אמר לי: אבל השאר אשר נוסעים במונית,
הם לא הסכימו.
שאלתי אותם הסכמים, אמרו: כן, הם מסכימים.
טוב, עצרנו.
עצרנו,
עומדים בית פלל,
אז אני רואה את הנהג, אני הוצאתי כיפה מהכיס שלי, אמרתי אותו, בוא,
בוא תתפלל.
טוב,
בוא תתפלל.
אז אני רואה אותו ככה מתחיל להתנענע.
אמרתי, מה זה, כנראה שכועס עליו שאמרתי לו להתפלל.
מה אתה מעניין להתפלל לקדוש ברוך הוא?
אמרו לי, לא, אדוני הרב,
היום זה יום השנה של האבא שלי.
תגיד, קדיש?
הוא אומר, תנו לי מתי למה להתנא לך? מה פתאום? אני עצרתי אותם. טוב, עצרנו. הוא אומר, קדיש, מבסוט, שמח.
נסענו,
אז צריך לסלם לו.
הוא אומר, אתם, הוא אומר להם, עתם תשלמו, אבל הרב לא ישלם.
הוא אומר, אם אתם, לא אכפת לכם, אתם מתפילה.
אבל הוא, אכפת לו, הוא לא ישלם.
אתם תשלמו.
אמרתי לו, לא יפה, אתה עושה? לא ככה.
תיגע, אחר כך, לא רציתי.
אמרתי: טוב, טוב, איפה אתה גר?
אמר: אין לי לקחת אותך לבית בחינם.
אמרתי: אשריהם ישראל,
הרקנים שבך מראים מצוות כרימון.
נאללה, ע"ב.
הרב סובר של לברך שחיינו או לא לברך שחיינו?
על מה?
זאת אומרת, בערב שבת.
אם כל הציבור... אם הציבור כבר אדיק, הוא כבר בא לבית כנסת, בלי שחיינו.
אבל אם יש אורח אחד, אז או הוא ידיק או יברכו שחיינו.
שמן זית מצווה מן המובחר.
ואם הניח השמן תחת המיתה,
להדיקו בו נר חנוכה ולא נר שבת.
משום דכל מדיד אכילה שורה עליו רוח רעה תחת המיתה.
וכמדי נמאס לאכילה, נמאס למצווה, משום דקריבנו נא לפחתך.
אבל אם השמן הוא מר, דיינו בר אכילה,
אינה שורה עליו רוח רעה ושרה.
היום יש שמן זית,
קוראים אותו שמן למאור.
אז למה אומרים שמן למאור? אומרים סלם מאור.
אז מה שאומר הרב
אקרבה אמונה לפחדיך, תראה הרצחה או עיישה פניך.
נבוא לך אורח.
תגיד לו, אתה אוהב שרעת עם שמן זית? כן, שמן זית אשים סלט אני אוהב.
תביא תביא את השמן למאור. לא את השמן הזית שלנו, זה המן המאור.
תגיד לך, אני לא רוצה, מה אתה, לך ועזוב אותי,
איך לא עושים שם אצלך?
זאת אומרת,
דבר שאתה משתמש בו,
היו הרבה יהודים מתנוונים,
הולכים בשיטת של יוון,
עד שראשי אומר: בסך הכול היו 13 נשארו כאלה שומרי תורה ומצוות.
היוונים טמטמו בהם,
אמרו להם "שפוט" ו"חוכמת יוון" ו... ו... ו... ו... ו... ו... ו... ו... ו... ו... טמטמו אותם.
כשהנרות הדיקו
בבית המקדש יותר זמן
היהודים שנמצאים בחצר בואו
תראו
אתם רואים איך זה דורק יומיים, שלושה, ארבעה, אתם רואים?
אלה שמציעים בחצר הכניסו אותם לתוך הבית
כדי שיביקו אור בתוכם, יהיה לי אור בתוכם
בגמרא כתוב
שבירח, הפסוק, וירח טרח בגדיו
עבדכלה בגדיו אלא בו גדיו.
מה היה? היה אחד
שהיה רשע גדול,
היה בתוך מחנה של טיטוס.
אז אמר טיטוס: מי שיקלט את בית המקדש ויוציא
משהו בשבילו,
הוא היה יהודי,
נכנס לקחת את המנורה,
הוציא אותה.
אמר לו טיטוס:
אה, זה מרשת זהב, לא מתאימה לך,
זה אני אקח אותה, תיכנס עד הפעם, תוציא עוד.
אמר לו, לא,
לא נכנס.
אמר לו, אתן לך חצי מיליון דולר.
אמר לו, לא נכנס.
אמר לו, אעשה אותך שר בממשלה.
לא נכנס.
אמר לו, לא תיכנס,
אני אקח את סוס
והוא ישים בזנבו קרש מלא מסמרים
ויקשור אותך עם המסמרים האלה
והסוש ילך והקרש יתפוצץ
ואתה
מה זה אתה בר משיתא לא רוצה לשמוע וכולי?
עשו לו ככה
היה צוחק איי איי אך אך
אומר לו דתית זה אך מגיע לך
אומר לו איי שהכעסתי את כחוני
אה, שהגשתי את הקדוש ברוך הוא, נכנס לי פעם אחת
ועשיתי את הדבר הזה.
אמרו לו, תראי את עוצמה כאלה.
על זה אומר אפילו בוגדיו,
ברגע,
אמרו המפורשים כך,
ברגע שהוא אחז את המנורה,
שינתה לו את הטבע שלו,
שינתה לו. אם רואים את המנורה,
בעלות אחת המרות היה באה חוכמה ותורה וקדושה לעם ישראל,
כל שכן ברגיעה כל כך הדבר הזה חשוב.
אני תמיד רגיל לסגן ואני מתפלל להשם שהברכה תתקיים בכולנו.
כתוב שאמר לו השם למשה רבינו שיעשה את המנורה,
לא ידע משה
איך אפשר לעשות מנורה עד ירחה, עד פרחה, עד אינה מקשה אחת.
איך יכול להיות?
יש הברגות, יש הלחמות,
אין דבר, זה השמש, זה השמש, לא אתה.
ואז שמשנו,
אז יש הברגות,
יש מלח חמות, איך יעשה משה רבנו דבר כזה?
אז כתוב, אמר לו השם אתה תיקח
כיכר זהב,
הכניס לתוך התנור ותעשה.
אז הוא הכניס את כיכר הזהב ועשה אותה משה רבנו.
במקום אחר כתוב, כן עשה את המנורה,
הקדוש ברוך הוא עשה את המנורה.
אנחנו, למי לא אכפת לי אם זה משה רבנו עשה את המנורא או הקדוש ברוך הוא עשה את המנורא.
אני רוצה לראות אותה, אנחנו רוצים מאוד את המנורא הזאת.
המנורא של משה רבנו שבנה, מורש הכבחו עשה את זה,
עובדי,
הראו עינינו וישמח לבנו והגרה זו הקריבה אמרו אבי.
אמן, אבי חנניה בן אבי שאומר.
