אנו מגישים לפניכם סדרת שיעורים שנמסרו מפי מורינו ורבנו ועטרת ראשנו,
מרן הראשון לציון,
הגאון רבי מרדכי אליהו, זכר צדיק וקדוש לברכה.
השיעורים מתוך האוסף הגדול שבידי ראש ישיבת מדכת יהודה,
הרב הגאון יהודה מוצא פי שליטא.
הלכות חנוכה
עובדים בליל מודעה, ואז צורים במדתה שלא נגמור את הנבואות על עסקים בהודאה.
לא משכנע את זמנך כל מיני העמוד, ובכל זאת אומרת, מה החנוכה אמרו אותי כמו שאמרו על חביבים,
נגמור על חביבים,
חנוכה ב...
זה היה פרק מאז כמו ההודעה וזה מה שקורה קודם,
מה שקורה קודם,
מה שקורה קודם,
על כך שהיום נהיה עוד כמה ימים בערך
כאילו הוא כל הכנסת,
למה הוא דרג בן אדם,
וכן דגלו,
ולרצות אותו כולו מהדברים.
וכמה,
עוזר לכבד את הראשון,
הראשון הוא מראה חזקה על דגל נינשי צורך,
ומחלק מבנים נפשים,
היה נגד של לחמה שניצחו
שניסוו נחמאן יתנדו לך,
ואני ידעתו ממלכת גרמן,
ויהיו חשמי עליו,
שהנפשטים בכל העולם חוזרים.
רק לכך שהחז"ל שמתאר אותם,
על ידי כתוב את הראשים והעדתיים,
ושמעתם,
ואומרים,
ומאוד יש
למלכות גרמן.
ויש לך להתפיל ונכנסו מולנו ומתפילה
על המאשים,
ולבחר מה שיש לך שיש לך שום דבר.
כי אין לנו כל העם,
רק אם יש לך ככה טוב,
תערון ושכם,
מישהו אמר.
יש לך ככה טוב.
אין לך לרגע את הגבולות.
התחילים מתקציבים קצת אחת ונדהר על השפעה ופודק, קצת אחת לבטל את כל העולם של השעות האלה.
על יפה,
אחרי בעת רמב"ם,
חמוצה מעולה להיכנס לאלהם יחשבו כבאזור ראשונים.
כמו בכיבוש ובאזור ראשונים,
הם לא יכולים לטעור להם יוצאו אותם.
אבל כמובן הכי
כמו שגם המחוזים של ימי נמצא, הוא מבקש מכר ככה ומשמם.
כך אמרו אותו משהו כזה,
וגם רבים כאן ומשהו לראות שם עוד אחד ואני
מבין את זה בשמונה עדינים ואחרי שנה היה טרור.
זאת אומרת, מגשים, למה?
מגשים למה לא טרור משנה הראשונות,
ונראה לי שבסעדה דשמיה ובסעדה דשמיה בשנה הראשונה
עשו שמונה ימים טובים בהכרע,
מבחני הנסים שנעשה בהם בשמט.
בכל יום שנעשה בה הנס בשמט,
וחולקים לעשות דרך זו.
אז בשנה אחרת אמרו חברי הדור של אותה הערה שהייתה בשמיים למעלה,
בשנה שעברה, שעבר הנס חזרה והרליף בשנה זו.
והאמינו שבשמיים קבעו ימים אלו לאותה הערה בכל שנה.
גם הם עשרו גלמים טובים למטה,
וכי זה מה שאמרו כמעור, לא כראה עד בדין שלמטה,
אלא כי על השלמה נגמר שום כמו עניין פורים וסיף, פעמים בימים כאלה נזכרים ולחסים,
וגם שום בתן זן נזכרים למעלה ונזכרים למטה,
וכן כן כמעור למעלה בגילוי הערה,
ואסור למטה ימים טובים ועלי עבודה.
אבל עכשיו,
פער שיש לו היה אש נצחרור ונזכרים למטה הכי זדים.
היה אש,
שלוש ימים.
על מה אתם עושים לגבי הסגורה האדוקה חד ומשלם?
אמרו לי שמה,
זה אומר,
שלושה ימים,
יכול להיות אומר,
מפגיעים עבור ברוח האדם שלו.
אבל גם הפרצה היא בשביל שאומר,
עד כדי מגיעת הדוח זה יום באמת.
ויש מי שאומר,
שבמפק כדי להגיע כאשר יצאו יוצאו ימונה,
ובשעבר הזמן,
אמרה אכפת אדם, ולאם לשפה ולשמן,
ולמלא הבית עוזרו סידמה.
אמרנו את זה,
אני מבין שואלת פעם ראשונה,
והעובדה,
אין כאלה, אין כאלה, אין כאלה, אין כאלה, אין כאלה, ובאמת,
אין כאלה,
מה הבתי שם,
היה הראשי תמונה חמישים,
שיושבים בפיצוצה,
עוד פעם עולה כעשרה גרבה,
ולא מרבה, לא מרבה,
ואז נתון החלפייה הקודמים לחלוטה הזאת, הוא קבוצה פה הרבה כאלים מאז ומחוז הארץ.
ואז זה אין מה להגיד.
יש לי כבוד ירושם הקבוצה של ישראל,
לא רק היום נכון,
לא תעזור לך, אתה רואה איתו חטאה,
כזאת תעזור למודדה,
כזאת תעזור למודדה,
ואז למה לא עמיתי גדולה להגיד את זהו?
נכון, ארץ כבר קשורה,
אבל עד עד עכשיו,
אל תדאג כשכתוב בארץ כבר קשורה לו,
משורה זה רגע רגע שישראל.
זה פעם, זה כבר חיים כזין,
עם אדם בעל עבד,
לא יודעים, ברוחות של תגיע,
אחי זה יהיה משער.
יש גם בנים בממשלה ובורים במצווה.
זאת אומרת, המשפטים שהם בעיקר בארץ,
אם הם היו ערבייה שבעלה קבוצה רואה למצווה.
היום,
הוא אומר, כן,
פה איזה רעים עד שכאילו בדורים,
כאילו שזה לא יהיה במדינה,
גם בפנות ומעלה,
בעיה של אבי וכאלה.
אז הוא אומר, כן, יש מצווה,
אז הוא עולה את הפער הזאת,
וזה לא גר רץ,
הוא אומר, גם בעולם הוא ככה שומע,
אבל הרמב"ם,
הרמב"ם אומר,
כאילו ברמב"ם,
שאין איזשהו אבות,
ובשקרה אלו אבות אחר,
שיש להפעת עליכם,
ואתם תעבודים, לא מתחלף,
אבל אין איזשהו אבות,
איזשהו אבות,
שיש כמונו שלא מתחפים,
אבל שלא יהיה לו מתחפים,
על הארץ,
ולא משהו כנראה,
לא מתחפים,
אלא בזיכויים או הראשונים.
אבל,
רבותי ישראל,
נחזור לתשובה, נראה לי תשובה,
התשובה שלנו מתחרפלת,
אני לא רוצה להגיד שיש לנו מלואו חברות ולגבורות את העניין שלנו בישראל.
אבל כשהאנשים נכנסו לאחד על המדיניות,
אפשר להתחיל את העניין,
נצור בשבת,
ובעבודה כל מלמדי הימים שהיה נס בשבת,
וזה רגש אותה שנה.
כל יום היה להם את זה.
בייחוד על זה, אני אגיד לכם אותם כשמצאו את הבעיה של ממש.
האם הם חלקו אותו לשמורה ימים?
הם חלקו את זה לשמורה ימים,
אבל הם חלקו את זה לשמורה ימים,
שכל ילד הזה שואל, אין בו רשום.
מה בקיצור?
אמרו על הנש, אמרו אז הוא, או הקליקו ונכנסו.
כתוב שכל יום היה פועל ומתים את הנאום.
אם נשאל שמן מאתמול,
לא היו משותפים בשמן הזה, אלא השמן של נשיאן. זה נגמר,
זה תפקיד כאילו.
אבל היתר, התיאטור הוא שהאמור שיצאו לו בשלב הזה,
שכנעה על השאלה של נגדם.
בעור אורים התשובות,
הם חנקה היו ולא רלווים.
גדול הנופים וציריון כזווים של נאמר שם מונה והותם בקרקע שלא יסר כדי.
חכמים גררו תורה,
גוי,
כך שוברים וזה,
שואלים להם האור בראש,
שבוע הרב בואו נגדו.
וגם,
הם עצרו את עמקי השיבור ולא התיישבו.
מה קרה?
האמת היא,
הם לא רצויים.
החדוש של עולם לא רצה אליך ולא רצה אליך.
הרבים גרמו תומרון,
אז יגידו, אם הם יגידו,
אתם יודעים,
זה מבין ימין את האנש,
ואיך הכל פרקו,
הכל עדו,
ונשמע לכל הכל.
אז זה,
הרב שקדשו,
זה לא קרה.
אף אחד עכשיו אמרנו שהם מודמות, הוא שם יורק, עולק, עולק, עולק, עולק, עולק, עולקים, עולקים וטורים בטפונה.
בשלב הבא,
נאמר,
ראשי ינאי, שיש לנו זה את השם,
שכלו בשמיים,
והוא מרחב עולם,
קמו באש.
האחד חנוכה הזו בעלה פעמית,
זה נס מתמשך, נס של החנה,
אז זה נכון,
ג'מדינג'ה היה גס של השמן שאת הזה מתנהג ומתנהג ואומר לה
חי בערב הדברים האלה.
הוא אומר לה אין לך משהו בבית.
מה נחושב, מה נחושב כאילו כזה?
אשר איך ללכת אותו גידוש?
אין לי.
יש לך מלחוק,
כן?
אכן המצוות הזה, אין לי.
אין פה עובד, כלום, כלום, כלום.
מהו באמת?
אני בואה לראות פעם,
אני רוצה לראות פה אירועות קטן,
שמראו אותו באלף ואמר שם,
מה הזאתי בשום קודש,
ולא יש לב ראוייה,
היה נשמע,
אמר לה לו איטי משמע,
אמר לך, אתה ציימת?
זהו.
אני אכניס את האצבע שלי לבדוק את הטבעות,
כשהדשים ילמצאו אותי ישר,
למה זה לא משחק כפי אצלכם?
נאמר שכן, מי שגם מורה בבית מיכאל.
אני שפעם באחת מארץ,
לא, מאחורי,
לא,
החסום המתקבל את העולם, שאני לא חושב ככה.
אז כזה הכול,
אני אחתם מה שאתה ממשיך וזה כפי זה אדמייאל
ומאה זמן אישה אשר לא היה נפסק.
לאחר הדרוקה קרחה, מגילה כבר נחימה,
גריון של יד,
ועשה כבר רוע, ועשה בהם עקב משמעתו.
והפעולה היא לא ב...
זכות שלו הביא את השקר לאן שם.
למה ראו צה"ל בעמ"ש?
אז למה ראו להתאם?
אבל אין לך ספק על הדבור והחמור הזה.
אבל אין לך ספק.
אבל מה לדובר כתוב "מתי בבד אלישם, סתם ראוי נפשו"?
אתה תראי איתך.
אף אמר תמיד אמרתי, אמר לי תמיד הייתה טרפת.
והאו,
למה כתובים?
ישראל כבר אומרת איך קדם ואיפה שגיר העונש שגיר העונש שגיר העונש שגיר העונש שגיר העונש.
האנשים התרגשו אותו, למה?
אולי הוא אגיד ללא מעלה,
לידיעת חתום גנאון.
לא יודע מה, אני חבר מטלה,
ככה עברי יש להם חיה,
ואומרים לגנאון, אלא כדי,
אלא כדי, אלא כדי שום דוד,
ופורנות,
לא אגריהם.
הרי, אם אני מתכוון לגנאון,
לא הכניסו אותו. אבל גם לי, תיאמרו שאנחנו נוראים את ה... כאילו מערכת ירושלים לא נכתוב בשנים.
מערכת ירושלים, אבל לא טוב במערכת אין דבר אחר. למשל, מה עשיתם אולי?
צריכים לקיים את האדים.
עדיף דרוזיית למערכת האדים, הוא אומר, תחתם אחרים, לא רמתם.
מה עושים?
כותב הרביעי, עד שמטרו, לא אוהב את בית דין.
עוד ביעי, לא מקווה את זה.
מבין בין ובמדיעי,
כותבים מהכימה הזאת.
נראה מהכימה,
ובאמת אין פה מודיעים מהכימה,
אין כבר עוד רגעים.
ועוד דבר,
אדם למשל כותב משטר על רחמנו, אני עושה מה דווקא חי ובקש אחר כך,
ועצבו כולה,
וחזון שלא יהיה נכון.
עוד שני עד, שאלה כמובן דבר על שני עדים,
שמרתי דבר בפרניקה וכאן,
מה אחר כך עוד יש, מחר שנה זה מתקשר,
אבל איך זה אנחנו עוברים עם ידי כמתן.
אמרו שזה שני עדים, זאת אומרת בערבית.
התורה אמרה, על פי שני עדים לכל דבר.
על פי.
לא על מייד.
על פי שני עדים לכל דבר.
אבל תראו לי כתוב על פשע זה בגדול דבר,
כנראה,
השר מתנהל,
כשהמברון לא אומר לא, אבל זה מגיע לטרור המבחינת.
אז הנה כאן,
יש דברה שאומרת שהחכמים יגנו שיכתבו בשלב.
למה אמרו שבשביל הבא אני רוצה להגיד את זה, ומי אחר כך הכתבים כי כרזו בבית,
מאז ראשון בגאי כזה לא,
התחמיד יגנו,
ולכתוב על עציו ההורים לעצמך,
אדם רואה,
על האגדות,
עושים תיקים דרגליים, וכתוב אותו בספר ואתו ואת התיקון לא מדבר על המיליונטר.
הספר חמי יהיה כאן כורש.
כתוב שפותחו, כדי לעשות חשוב להם כורש.
אין בכל זאת גם את החמן הסיפור של הסיפור.
השאלה היא חברה שנתבשרה בגדרה של בשר בת יומא ולא הייתה שישים בנאסר,
ומותר לבטל עליך את החינם בשישים ולהזיק פענר חנקה,
שיעור של מצווה,
או להדליק בעליהם של בית הכנסת
דרך למצווה, ואין העלים בו.
עוד אימה, גם בחיי גם נעשו, עוד איך אתה תדאי בשירות התחילה.
ואחר כך אמר שיש חולשי אף פעם בחינם בשנה ובשנה ובמחנה הזאת ביחד באשר יחד ובעליהם שוב בעליהם.
מה קורה עדיף לקנות את זה?
מפרשת "אז הוא מעריך בה אף פעם שאתה רצוץ.
וכותב חלבן תורה דהי עמי גר בקורו המקום.
ובכך מכוון אותו לאוכלה למטה גברי הנשימה אמרו מאוכלה עם בצר.
ובכך שמים בני אדם לאוכל ואוכלו הכל עצה שנה באמת.
ועוד הבני חניקה ותרעי להשתמש בו לאחר סדנה.
וכן, בדבר בבית הכנסת, קוראים הציבור לאורו ונהנים בו.
אבל קבר עמי, אין להנגד כזה.
זה חושי מלהגיע את ההוא,
זה חושי מלהגיע את ההוא, זה חושי מלהגיע את ההוא,
כן.
שימו להם דבריו,
שימו שתי דיבורות,
שתי דיבור, הרשמות שפותחו אותן את ההוא.
בזלות.
תראה, יש לך עכשיו חמי תמרות.
חמי תמרות האלה נוסעים עוד ארבעה תמרות ושפתי שעות תמרות.
והם,
מה שאתם מתארים לזה ולכן הם בטלו אותו.
על זה ששומע שכשר, דעת, אסור, אין בטלים.
אבל לא תמרות, הוא בטלים.
בין מי שומע ובין הרצאה הזאת.
השבע הזה מבין דורה ועתה.
אבל חכמים ההוא תראה, מה זה מקובל,
בדרך למה היווני יסתדרו לא לשמור שבת,
לא לשמור בלביעה ולא לשמור בלבושות.
אז כמה פונק של תרשי אבויים אם כשאמרה על משה,
נשמע להם ביזוי.
אנחנו רואים את כל הזאת,
אומרים ביזוי, רואים את העלת, מה, מה מוכר?
מחלקת יש גינו מוכר בשמעת ימין מלחמאל, איזה בן אלוהי.
מודעת האלב,
אמרת הדלת,
כשעולכים בבית הראל,
לא עוברים את זה,
אבל מעל כך עוברים בבית הראל,
ובכל זאת גם מעבר לבית הראל,
זה עובד הארץ,
אנחנו לא עוברים על עניינתי ולכן את כוח צד העיניים האחורים.
ובדרך כלל אנחנו נדעים את זה.
מאזן, כותב הנדכאי,
מאזן את זה במשיכה מפרשה של דרכיה וחלק חנוכה,
וגם,
מאזן שהוא מאוד כבוד ייזהר
והרבה מסודר שדה של חנוכה יותר משאר שבדום,
בכל שקורה נקרא בראש חודש גם כן.
וכן הימים לראש חודש תבל, שהוא בטח ימי חנוכה בשביל פרסום הנס.
ולהכין ולהתאיג שמן למעון, לכבוד ישבת רבימיה פענלסטיה,
ביום ראש חודש תבל.
מזדהל בהלל של חנוכה,
כי אפילו בהג המצור עותרים אומרים הלל גמור,
וכאן אומרים הלל גמור שמונה ימים,
וכן אומר אותו בכוונה ושמחה רבה.
וכי קידור הנד לומר לחנוכה,
למעלה של ימי חנוכה,
אנחנו רואים, אומרים על יד בליל בליל ראשון,
אומרים על יד בליל בליל בליל בליל בליל בליל בליל בליל בליל בליל ב...
העולם באמת כזו, גם כשיש את זה,
על פריחת ידו,
זה העניין השפיעה שלו,
שהיה נגידה בשם של חלקים
וישאר העבודה,
זה לא רק זה,
מעל תחומות העולם המציאים,
התקבלו בהם.
זה רשום רב אחד.
אחד שהדוח של המקרא של שום אחד מקרא וישעי אבות תוך הים,
ואחר כך מציבים אבות הים באירוע,
אבל ככה אומרת, אחד שהדוח של שום תוך הים,
הכחון שישעי נמצא בתוך הים שפתוח, וגם היה פתוח.
אחד שהדוח של הפיסא הזו ועבר כבר מעבר הים,
אבל באו המים שמו האנשים ועזרו קו ועדו.
בקושייה אנחנו רואים בתפילה
ואיך אנחנו רואים בתפילה
מבין עובדים מדיטניים.
כל בחור העירים הרגת,
בחור עש העיר דעתה ובשדק,
והיה פישוט, לכן בבקשה, זה בסדר.
הרי תדין תמדע אותה.
תדין בשדר.
וידידים אמרויין,
הידידים אמרויין, ושקט ימדעו.
ומה זאת אומרת, כתוב על כלום האמצעים.
ומה שהעם ישראל אמרת את המקצוע
במצרים, ואז אמרו בראש העולם, למה לא שלהם נשים, אלא גם אותה זרה, אלא גם אותה זרה.
לככה היו תימושכנים במצרים,
רבים הלימודים מטעם העולם. נאמר ראש ברפור, מה אתה מדבש, הוא כאילו נשים, מה אתה מדבש?
איך אתה נכבש לכבוד ברפור?
עד שהוא היה חבון בארץ במשך העבודו במצרית,
לקח את העוונות שבמנית עם דבר עצר בים.
עכשיו מזגי העוונות שלהם תחשבו את קיומו,
ואתם רוצים לדבר על יום המים אחרי שתגידו את בעלי השער האחרון והתגידו עם העווניה,
והוא שאולי תגיד למה עכשיו שהם בשנים נפגשו את צבאיהם,
אומר לך אלה חוזר על הבריכה ותראה אין אחר כך ואין
נותן לך, זה אומר, מה יש ארבעה או בגלל גמר גמא?
האחד לא היה להגיד, הוא ראה את זה למליאה.
אז היו אומרים, נקרא עגל,
מישהו היו אומרים, נקרא עגל, גם שהיהודים עושים את זה בשביל שפורים,
נקרא עגל.
האם אפשר בארבעה או נשאר ולהניף רעות או,
אור, נורא, נורא, תראה, איך בגלל הגרחם,
וראוי של זכור, וצרפו על ידי שלי,
אז הם משאבים עוד אלו, האם יהודי או בגלל היהודים בפרק,
אבל אני פה אמרתי משהו.
או, אמרת הדבר הזה, זה אמת מרחוק,
אז אולי אנחנו חייבים שמישהו ולא רוצים,
אומרים חזק של דעה,
ככה גם כל לימוד שבעולם מתייבט,
כל דמות של עולם חד שזה כותב, הוא על המבנים.
כל אחד ראה מה שבו הוא על המבנים.
מה קרה כשדהי המפות והרוגים?
רואים אנשים מזוכי העמדה.
מה קרה כשאמיתי כותב אנשים כבר על אנשים לא קביעו?
אז זה היה גב,
זה היה חצוף,
אז זה לא הודו, זה היה עבודות,
עושה גבוהו עבורים לעת הזאת.
אה, הוא לא פחד מדבר על עבור.
מה היה כזה?
אני חושב שזה לא עוד דבר,
הוא אמר,
אישה מבטאה,
אז הוא שחרור דעתי,
אז הוא לא קיים בחלק, הוא קיים בחלקים שרואים בחלק מהחלקים קשורים לזה.
אבי חבר הכנסת, או שבר, או שבר, או שבר, או שבר.
אין,
אין, או כבר נמצאים על החלל הבריאה.
משה רבנו הוא ילד קטן,
מלשלושה חודשים,
מביאים לו בריאה, שילדה מלחלה ולא רוצה.
לא מביאים להרוס.
אדם משה רבנו, ילד קטן, שלושה חודשים, מותר לך לקחת חלל הבריאה.
וככה?
למה זה לא ראוי על הפועל?
מותר כך,
בסוף ש...
אומר משה רבל, אין הרבה שאתה מדבר עם השכינה,
העינייה של הבויה, איך אפשר, איך אני אשא.
נכון, נכון, אבל משוקה היא משוקה,
כאן במטריי,
ברחוב הבעיה, ברור.
אומר משה רבל, אלה קטן, בגלל שחדשים.
אני יודע שב-80 שנה אני אדבר עם השכינה,
צריך לתת איזה משכנת המערכת ביטחון חיים,
ב-80 שנה אני אדבר עם השכינה.
אבל אני לא אמרתי לך,
אני לא אמרתי לך,
זה ארבעה,
ואני מבין איך אנחנו נראים לך,
אבל שמעתי מידי,
למה אין כוסף,
יש לכאן עליו מסוימת,
יש לכאן עליו מילים,
ויש לכאן עצות,
זה ראוי אבי גוייץ.
מבחינת ראשון שלו,
נעמה ומשלעד,
ומצפינית שעונה ומצפינית הקריטוי,
אבל בשביל זה.
למה הרב משפיע על בנו ומצפינותו ככל השפיעה על אדם
המתמודדים ובחינוך הזה ועל חמוד מלא מבינים,
ועל הרב ישראל לא רק לתינוק,
שלא אחרי חיים, שלא היה בחדר,
הנה, זה צורפה.
הירד, זה מוכר.
הירד, תמור, זה מוכר.
עליו ולפי יחקתם ועיניים של אורקן,
פתח בצוהר הרבה דם,
הלך כזה לדימות.
מי מאשר שופט לדימות, גדול בצלם דם,
תרסו לכם,
כמו כל אלו.
אבל הם עזרו.
אז זוכרים אותם, אבל למה?
צריך חייב להיזהר,
על צינוק בגמור,
אבא אמרו למשנה את החיובותי.
בין שקוראים לגבי ציטוטר, בטח, כמה שצריכים להיזהר,
להשפעה מלחמתי הדרעה, גם אדם גדול.
אם טוען על יחד אחד, חרמה אי אפשר,
תחייה כאן.
עוד צער ואחריה אכולה לא קשה,
וסתמכם בא ועד,
בלי לקביע מפומפם,
לא מבין,
שום דבר מבין.
וכן אנחנו רואים מה הוא רצון הערבי.
אנחנו רואים הצעדים של הקים,
אלה דהים בביבוב איזה,
שתתפתחויות באלוהות,
חיובי כמובן, ואנחנו רואים בשמים,
תראו לנו מהשמים האלה, אנחנו רואים בשמים בשבע.
אבל,
כזאת התפיסה הראשונה, אני אגרש את זה הרבה שמים,
אני אומר לארצות הומה,
מה הוא חילה?
אל תתקן בבעלה, תסתכל את העולם.
לא תתקן בבעלה,
לא תתקן בבעלה, לא תתקן בבעלה,
כמה ימים שקנים ובדימים,
ונגיד מה זה אמרו כל כך,
מה שלושות נגוע גמר יחדים באמונה אלו?
משה, נאום הבא, נאום הבא,
נאום הבא,
זה דבר חשוב מאוד, היחס ששומן את זה, זה דבר חשוב מאוד עד כדי שם... כתוב בירושלים, זה דבר חשוב מאוד, עד כדי שם... כתוב בירושלים המצוות הראשונה ששם יחמדו בישראל עם ישראל אישה אומר ראשי שזה
הם כלי דעות רעית, חידושים עכשיו בלביון ולא בדור רצה,
אין שרבנן תחזור לדור ראשי החיים פעם ופעם ופועל מאדם זה דבר רעייה.
ושמה חברות לא רואים לאדם יש לך נשמה טהורה?
בשלמה טהורה?
ואם האחרים שלמה טהורה,
הראשון מזוזמת,
יש לו משנה.
תדע לך, הראשון לך ניצוץ של רשימתו רק שאלה טהורה,
האמצעות הזה שבאמת אחת תתרגש מהארץ האדומי,
מטמאות שנכון.
הוא כבר אמרה ערך שלו.
כשאנחנו רואים בארץ נוסעים,
בסופו של דיבורים הילדים הראשיים,
בערבים בערב נעדים.
כלומר, רבים ליוונים היו ערבים,
ואתם עשרים את זה.
על כל אחד חושב,
על מה עשרים מאחים אלפיים שלושת אלפים,
ודברים היו מאה אלה, למשל,
אומר ראשי,
לאחר פסוק,
באלף, זאת הדרכה,
"ברא ושם שלו ופועל אדם תרצה מחק מותניים ארוך שנה מנגרומו",
הכוונה הזאת, מה, זאת אומרת, שבט יהודי?
אנחנו נעשה שבט יהודי, אבל שבט יהודי יש להם אצלנו.
אין פה העובדים שלנו.
לא, מה, מה, הדברים של הקדוש ברחבות היה כל העובדים?
כל העובדים פודקטים, הראשונים, ההורחמים,
הרביעי,
לא קוראים עצמם,
אבל מה נגיד להם שבבית?
מה אומרים שבבית, מה אומרים שבחופה שלו?
אומר ראשי,
זה לא שבחופה שלכם,
היא שובבת על מלחמת העשמונים,
שהם הלאום.
זאת אומרת שהם מבינים,
אבל כאילו הם עבודו נחמאם, לא יחדים וחלוקו.
ופה היה אדם כזה,
ואומר ראשי שיהיו פחותים כנגד אלפים.
שבית השלום,
בבית רביעית, אם יקבלו מהבוע ומתפעלו.
...
...
...
...
... שזה אפשר להגיד,
... שזה אפשר להגיד, תלוי אירועים ותכוני בית,
כל כך חשובים,
אם זה קרה שיש לך,
... אומרים לי שלא יהיה תקבלויות מיני כאילו.
ואיתו כאילו,
אנחנו רואים איתו נראות על הארצויות בו שם,
יד ארץ אדם בטיפי,
וכן אדם בטיפי,
ולא ידעו להארצויות בו שם.
ועוד דבר,
מה ראשי מראה שלי?
מה ראשי מראה לי?
זה לא קורה.
זה לא קורה.
היה פעם רבותו, לא דולר, קוראים לו גביש.
היה גר בחרנישיה.
ואני הייתי מאשר את נאום,
אבל זה לא קצת.
אז באמת, אבא שלי מראה לי את המלחמתו.
החורף בכביש ברחוב...
ואני יכול לבדוק את זה,
מה אתה מדבר,
איך הוא יחזר את האדם אחר, איזה מצחוק.
מה אנחנו חושבים שאתם באים להם? כן, אמרתי לו, תגיד על ראש ממשלה, גם מה ההורים של ההורים היה?
עד כמה אנשים שולמים עברי חדימים.
אבל יש שם כותבו הראשון.
בפנייה זה מתנגד אלף אנשים בקולנועם.
הגיעו שעשייהם שבוודאי אצלם,
בחמישון זה נגמר על הסרט האחרון.
ומה אתה רוצה, מה אתה רוצה,
ומה אתה רוצה,
ומה הרב לא יביא בגלל הכבוד, כל נוח,
ותוקף כל הזמן,
ומתגאור על המלח.
טוב, הלך שיפה לחברי, וכך רגע אחד אומר,
מה היה חושב?
למה אתה עומד בחכם שלו?
כל אחד אחד היהודי.
ואין אותו, הוא מרצה,
ואין לי איך דפסנו כלום.
ופתאום הוא אומר,
צריכים להראות שבמועד גדול,
ומקימו,
אם הם מבינים,
אבל אתם לא מבינים את הילדים שלהם,
אתם יודעים את זה.
אתם יודעים את הילדים שלהם שישו כל מום.
אבל אחד,
שהיה כאן בגלל הרב הגדול,
אבל אדוני, אדוני,
איך אמרתי את זה, בשביל מה קורה, הוא שם כבר אמרתם.
הוא פרסם, אני אגיד לך להבין קריאתי לבעל הערב הזה.
אם לא, כנציג, זה רק כנציג, זה יהודי אחד שאתה גם מקבל אותו, ואתה רוצה להשאיר את זה.
גם האחרון שאתה עושה דבר חשוב מאוד, יש אנשים כמחסר סתם דלימנטיה וחיילים את זה, גם בגבול ואתה אמור להסתכל בנושא המתקרה לנשק ולמשל,
איך היה יכול לעבוד במשקים של החיים ומחזור לנשק ובין,
למה העובדים שלכם יצליחו לזה?
למה תדבר אם יש חדים שלא מפילים אתו?
זה לא השפעה שלכם.
מה?
מה לעשות בצד בכוכבים כשעל יער זמן לא ילמד ולא ילמד עד שיצליק?
ובתחילה יכולנו ללמוד, פוסק ומצדיק.
ודאוג יתבצע נוקבים, וידליק מברך כל זמן שבנהל בית ההורים.
הבן עם השני מדאיג ולא ברכה, והוא די בשלבי ההורים.
יש למולד כל מצווה
ומצווה לאורייתא,
אדם אפילו לאכול כאילו מצווה לאורייתא.
ואם אדם התחיל לאכול, מי נסגר שלא קיים מצווה לאורייתא,
חייב להשיב לאלגן במצווה לאורייתא.
תהיה משל,
אדם רגע לברילים ביום שוקות בצהוב,
בצהריים יגיעו לו זום עובדה.
אולי יש לו זום זום, אולי יש לו זום זום זום.
כשיש,
כן זה דודו רחב,
זה שואלים,
זה אומר,
דיבר על ארצה,
זאת אומרת,
אין קבוצה להגיע בין ארצות בבריל בצהריים,
ואוכל אמרת בוקר שלא חייב לצייף מזוות אורייתא,
ואם אמרתי מזוות אורייתא,
אתה רוצה שתאכול,
אתה לא שומעים את המצווה.
אז הוא מאמר שאופי,
זה מה שמוכר את זה באותו מועד,
וזה לא.
תבישתי על המועד לא נכבד, אמרו לו שהוא לא יכול,
למה שתוצאה שתהיה את כל הדבר הזה בשביל האחרון השני.
ואין מרוקי גדולה בין המחוסקים,
אם אדם עמד ופועל אחת ומעט ומחוסקים במחס,
ועשו את מייל הקשי.
אמרו לו תשאל,
איזה שעה ושמונה,
כמו עונה.
בלילה העם חסר ילדו שלא יהיה בהשחק אשרים בזכות הארץ,
ולא הוא בעל אדם ומפיאס דצו.
נבואו לצאר אחד שני,
אני זמין את עצמו,
ושאלה מה קורה,
ומתבקשת נגד הישן שלנו.
האם צריך להרוס את התלמידות?
לכאורה, רואים צועקים,
והוא לא יכול ליהנות.
זה מה ש... אדם היה רומם בכל עולם דרור קביעי לרומאל,
בין שני ולרומאל,
צועקים.
מונעתי בית שלישי, וכן אני מוער לבני אריה.
אני עומד לבני אריה, אני עומדתי פעמיים בפני כל איזושהי זכות לבעולה מה,
ותגידי לבני אריה האחר,
תענה שאתם עומדים והבריתו של אריהו דרך אריהו.
כן, כן,
אני לא מבין את זה, אני מבין הרבה עצמך.
זה אולי כמובן.
לא, לא,
אגב, מה המצוין,
שרוב המועד הפערות זה הפחדות,
תעבור לרוב, לחלומה,
ולא שיהיה לי לראות כאן, בואו נכנסו לרקשי המדינה,
אבל זה לא ראוי.
השאלה,
תראה למה,
הדגל הגדולות היא
צודקות, זה אישה היום,
ורצת גמליכם,
אבל,
אמרתי מעט,
שחיים וחיים וחיים וחיים וחיים וחיים לא מצביעים.
לא עשה,
ובאמת,
אם לא אמרך במליאה,
אז זה כדאי שאפשר לראות.
אני, שפושט, זה כבר הזיגו לי בעצמו.
אבל מי שכן למה הם לא יגידו כל משהו ביעקב תמורים.
אבל הם יגידו מפגינים רק,
מי עומד לפני, מי עומד לפני, מי עומד לפני שניים בלזריה.
על הדין האחרונה יש לך תחזור מה שאמרו לך ל"הבבלוק".
זה קוראים למליכה,
ויש לך עכשיו ככה חשבתי כמות.
אם לא היה לנו מליכה כושב כאן, לא, כן, אני חושב את זה על השלומים לצורך עובדה.
ולכן כשיש אומרים,
הם עורכים תלכים ורישיון,
לא קוראו פעם,
אמר הרב משה, אין חכמה שזה נראה רק כשאנחנו אומרים, לא חור.
ועכשיו,
כמעט,
כל הזמן,
אם אדם אומר ככה,
אז נגיד לו בבקשה,
אם אתה תלם על יום רב,
הוא אומר לך לא חור.
מה זה קשור? מה זה קשור? מה זה קשור?
זה לא קשור לעבוד, לא קשור לעבוד, אבל אני אגיד שניים.
אבל רואים, רק תשארו ביחד לאחר שחוררים עליהם, שאירעו תשארו ביחד ולא תשארו ביחד.
וישראל אומר, אדם צריך להגיד נאור, שבת.
ועקוש כזה בעיר כמה שבות התלילה שגלית עם שבות ולא שבת.
וראוי הרבי ישראל שנראה זה נראה לא מעניין אלא או ולא ביחד או סגרונות,
מדהים עם זה. זה לא רק נשמע, נשמע דבר אחר,
זכות שבאמרו מהם בדרעים.
אני חכה, רבי יום, משהו מועד.
הוא ניתן לי לשאול על חייו בקומה ובמדינה.
אין חיילים, זה לא יימש חשבון לחודש הראשון.
בפרסות כותב, דיבר על כך, תראה להם כדי נשים כמה שוק חדשים ולא יכולים לראות לך את עוד מה זה.
אף מאחר תצאו את הריבה או רוצה משהו שייתן,
או אדם שרוצים עבוד מעולם,
אשר תבחר את הדודו.
על נו נרות שבת ועל אשר תבחר את הדודו.
שבועות,
נו נרות חנוכה,
גם כנראו לרשת רכבי תינוק, נו נרות חנוכה.
כמו הנגל.
אז אפשר להחצות בקדמה,
בשיראון המדבר הזה,
זה עומד בחדר,
שנוקחים את זה באמצע הרב ומגבי פה.
ועוד הרווחה, שיש לו צוהריכם ודוריכם,
ודוריכם, ודוריכם, נוהג יש לו.
הדור היחידי חיפה הדברה,
והאדם התחיל, כל אולי הגולה,
ולא עושים לו.
ואת האמת, האמת נכון,
המקום הוא קמו,
תראה איך עוד המים, איך יכולנו לדור על זה.
על דור,
לדעתי היום, אדם שייבדים קטנים,
כשבמקום התחומו,
גם אם הוא אמר פה,
תגיד בבנון אחד עוד, אחרי שהיא מצליחה להשתמש בזה.
על כל הארכה אין לארכות להשתמש בזה.
אבל אתה צריך לשמור דבר מעניין.
אפשר לעשות את שקט, מה לא?
עכשיו, והארכות שאני אומרות: אני אצטרך לראות ואני עושה את זה בתור הארכה,
ומאמנים תקף אנחנו עושים את זה.
זאת אומרת, אני נהנה מהארכות של חלקה לבנותה הזאת.
זה הנער מכוחו, שבא לנער מכוחו, הנער נוסף מותאנו בעור.
לא כאילו דרך מותאנות חמוקה.
חבר הכנסת חמד עמאר, אני מבקש לך לשמש ביציאתה שלנו. לכן נציג את השמה של המסע הזה ונתחיל את הערות האוריקודיה.
וידוע שדעת הרב,
גם בשמה יש לו קצת מצווה.
זה כל כך דבר יותר חשוב.
אבל השמחים חברים חברים חברים חברים,
חברים החברים,
שהם זה חשובים מעט מהדרכה.
למה?
אנחנו יודעים לתכף להגיד פה,
לעשות מה זה מבצע גרוע,
מה אתה חשוב ולא, מה לה חשוב, זה נכון.
ולא נכון, כמו שהרוצה עוצמה לנקודה,
מה פושט דבר?
אדם שומש,
אבל כשמחה אמרת אתמול שלום,
עכשיו מפתיע את הרוגע הזה שבסקר להצביע את ההלכה,
יכול להיות אדם
כפי ואיש,
נכנס ומקרים איזה בית של איזה עם, והוא מספר על זה.
לא מוכר, איפה הוא מספר?
איפה הוא מספר?
איך הוא מסכים?
לא רק בשיחה הזאת מעריזה,
אלמיה בלודו של ירושלים, תודה רבה,
אני אשכח את ירושלים אותך,
אבל אני רוצה את תוכו רבו,
ועוד בן אדם נוטה אדם בלי
ולמדעים כשהוא קודם על זה,
רק בזה.
בדבר שכתוב על הבארכיבה,
לא,
אני רואה את זה,
הוא לא רואה אותך,
על ידי כוח הסבוטה על ילוקו.
בין שהערבים לביתו כל כך לא אמרו,
מעבר הבארכיבה של ראש הממשלה,
והשפיטה כאילו זה חוקק כמו שללמוד תורה,
נכון מהר ורק על בני איוב,
הרבה דברים היו,
שראה רבי חבר הכנסת וכן איך אמרו חוסים עם החזאי,
איך היה קוראים בחזאי,
ואיך הוא מכניע בורייה,
אתם יושבים פה את כל התורה,
ואומרים של אמור תודה ומתכונן את שליח.
על זה קראפי רעלה אף ימלאו ארץ או יפי גשירים.
לא יודע איך,
הרבה חילונות זו לא חופשת יצירה,
הרבה חילונות זו לא חופשת יצירה.
עדיין הרבה חילונות,
אבל אחריהם,
אבא שלו,
באזרחות,
אין לו,
אבא שלו,
מלמדים את העץ שלהם,
ואיך הם רוצים לומדים?
כן, אז איך הם רוצים לומדים מהעגות של האדם?
ברור לאצלו, שמציע לבית,
כמובן שנעמוד עליהם,
איך שהוא,
כנראה שאתה מנפש את רואה את זה,
גם זה לדבר לדבר,
ואני מתכנן,
זה היה שקט,
בעצם היו לי יותר ימים באמת ובמיוחד של הדבר הזאת כשיושבים באים אנשים באים קוראים לימים עד כדי עצמם כדי עושים לימים עד כדי עצמם, אבל הם מעלים ועד כדי עד עצמם. תושבים שמור ומייבאים.
היום יש מעלה גורפו של בקר בשלושים אשר שקפו
ככה, ואנחנו מדבקים אותו, גם כן,
כשמי כדורכים לעלות לסיפורים זה נראה לי,
אבל מי שמעלה את גורי בצד,
לא חושבים ולא חייבים שום דבר,
אז למה כל דבר שנקשירה,
סימון נגדו למען האנושי?
היה אדם שלום,
דודי הייתה ראשון פרשושה ומאותה,
שהרציחה גם חוזרת על עצמה,
וגם עוד לא מביא אוריםית.
אבל אין, באשר לשמור,
אני פעם אחת הייתי מצטר קדושי,
כאילו מי קורס כדולר.
אבל אנחנו יודעים, זה הרבה קטע,
ובקבועות כמו אורך השאלה הזאת.
עוד חצי מקום נגור, אנחנו ניתן בעיר האחורים לקרוב אליהם.
במשקף צעיר יפשו נגשית יד שמונה פצה,
דבר נורא, אוהב,
יפשו לשמואל, חזור להם,
למה?
אם שלמה עוד ידיד,
עבד ידיד השמונה.
אם אנחנו נותנים כסף,
עוזרים למשהו או לעוזר,
לא הכי טוב במטרה הזה,
זה מודיע, לא טוב כתב את זה, בסיפור.
אבל באמת היא, הוא בא לקבל את הדרך שעובדים וקשה לו בידי מלך,
וכל השם ייתן ציבור שלו או לא,
או לאחר מהבין פעילי לפי מלמטה.
היה בה חכם אחד שהיה לי לעשות חדשים בבשת שלו.
אמר לי,
זה היה רופא,
אמרתי אותם, אמרתי,
נפשט שלכם שכל הזמן רועד, רועד ומכובד ושקר.
ראיתי ראש נימדה עם ראש הממש.
אמרתי לך,
יש לי עדיף שצרופה שאומרת על המעטרת שלו.
אומרים לי, איך נכון סוכר?
איך נכון סוכר?
טוב, אבל זה בדירה הכנה, אז אין לי את הדיבור האבראי.
כן,
הוא משם שהשם שאני רואה את שם שהחזירים ככה,
וכבר תרצה יותר.
תודה רבה.
אבל,
זה המפורש שלו,
זה המפורש שלו.
המפורש שלו הוא מוכר להסתדר ב...
אבל יש להם כדורש למשפחה, משפחה יענית.
והחזיק הזה מגרמתה,
וזה שלא יקרה,
והיא נתניהו.
אין גישה כזאת,
היא נפסיקה אחרי שהיא מתנהלה,
וכבר כדי להגיד לכל זאת,
בכל זאת,
בעצם שם.
אבל,
כדי להגיד לכל זאת,
לא יגיד, באמצע כוחבים מתיק,
בממשלה ראית כשעוזק,
אבל ברמה אומרת,
לא יגיד.
וכאבות צופק,
בסופו של דבר, אנחנו לא זוכרים לבית,
כי כשניהו ככה,
התחום שיותר הכלל שודק ברכות דהקן,
אם נא או לא או אם רב,
אלא שתגיד לב ברכות של דהקן.
כאילו,
את מי כתב הלוכה משכר ולא בירך?
אם אמר דבר דבר הדהרות יברך ברכת להדליק מהדליק הנשארים,
על פי דבר הנשארים באיכות העידור,
אבל אם דבר דקת כל הדהרות ברכת הנזכר,
על פי דבר שנזכר כדי דיבור,
לא יאמר את ברכת ההדליק,
משום, יקבלו כתב הזה, ספק ברכות להכיר.
אבל כלכל שעשה ניסים בכך, כלכל שראי עלי וברך אדם בפילו,
שלא נזכר אלא עד שיאמרו, כלכל כתב כולם כנראה נגיד מסעדה לשמוע ים שוב.
נראה בספרי הקדוש ברוך הוא פעל יום תשובה לא נעמיד שיש שם.
אבל אני,
העניין הוא ככה,
ש...
אם היה נכון,
גם אומר החברות מעריכה על החלק,
שקר בטח נכלאה במהות הלכה,
פרט,
תוך כדי דיבור ואני חייב להתארץ,
אבל אין אדם ערבי,
אין אדם ערבי שתוך כדי דיבור לאומיים.
אדם ערבי מכניס את זה לבית איזה אולי,
אין אדם ערבי.
אדם מחדש בשם,
אמרנו,
הוא חוזר בשם טבח,
על רכידת רושם,
וזה לא מובן.
אדם ערבי רוצה להתארץ לדיבורים,
אמרתם,
אדם הולך אלינו לקנות עורש,
הזמין גם עורש דקה מגורש,
אדם מוכר נגד עורש דקה מגורש,
כיבד דקה את זה אני אגיד רק דבר חייבי.
על איזה דברים שתוכניות דיבור אומרים שדיברו למין והזמין לבדוק.
אין,
אבל הוא אומר לך תמיד,
זה הפתיח חנוכה.
זה שונה דבר אחד.
אז אם לא עוד אפשרות עוד אפשרות עוד אפשרות עוד מעט, אבל מי שיהיה עליהם מהתושבים האלה,
אני לא יכול להבין מהחנוכה.
אני יכול לברך קצת על מה שבשל.
מה הולך לגמרי, מה שלא יוצא, לא קורה.
אבל אם תאמר את זה לגמרי הדעות וכל פתור נגמר
שלום היה רגע בנאופולית בתוך כדי דיבור.
מה נקרא?
אז בתוך כדי דיבור,
אני אמרתי,
אני מתכוון לתוך כדי דיבור שאתם אומרים לזה, אני יכול ללכת איך
אברהם אומר משחק,
ויש מי שאומר,
שכמה נותנת זה רעבות אחרת,
ויש מי שאומר,
אני לא מבין שחק,
אני לא מבין ברכת.
אנחנו נאמרים שזה אישה שמתקיעה בזמן שלך וזה ידעתי טובה,
אם אמא של הנהגה,
תברך ברוכת השם להתנגד לראש שבת ומדיקה מראש שבת, תמשיך.
אם אם אמא של הנהגה להתנגד לראש שבת, לעצור מבחינה,
אתה נברך להתנגד לראש שבת, תמשיך
כך בדרך הזאת.
אם כשהוא אומר,
אישה הביתה,
היום אישה חמי וארבע עובר לראש שבת,
ומחקר כשנשאל אותו מעורבים להתבלג.
אפשר להסתיר לנו להסתיר,
שביקר כזה למארחי דברים, זה רק של די השמב״ם.
אפשר להסתיר לנו להעביר את האווירות מצחיקים להתחיל את הרמב״ם, אבל איך אפשר לעבור לזה?
או למשל,
אפשר צריכה ללכת לטהרה במקרה.
הצענו בדיקה לראש שבוע של הרשת של הרוקים בשבוע או שלוש שבוע.
אני מתאים לדבר על המעלה,
כבר שמע כדי להחליט לעצור אותי ולמוד.
או לשבת על השער.
אבל אני בדיקה,
חלק לרודאים אחרת, כמותחר לקבל את עומדים ומפעילים ומפעילים ומפעילים ומפעילים ושבת,
ואיך אתה יכול להגיד, ומה,
כזה,
אתה יכול להגיד.
אבל בתור כאן גם אנחנו עומדים לו, ואמרת להדליק, לא ולא, אין לך מה.
אם אתה לא הבדיק,
ולא אומרים להדליק,
ולא מרחיקים עליו, שלושת עין לא הבדיק, לא מרחיק להדליק ולא מרחיקים עליו,
ואין למען יהודה, ולא ידעו בחינוקים,
ומות ידעו בפרשי שאנחנו עושים מאדיננו,
תמיד בעין אלמן הנביא שאתה חיזם ומחוברת שבאומן
הרב מישהו אמר אותו חנוכה תשעה,
אבל זה לא קיבלתי בשבוע, למה?
אתה יודע כאילו הוא אמר חנוכה תשעה אדם ילדים כדי לאכול חנוכה.
אתה, כשהוא אומר לכל כיף את הרצועה.
תתבייש.
איך להראות את זה נכון?
הרב מישהו אמר את זה בעת התשעה.
אבל אתה יודע מה שאתה אומר.
יש מישהו שאומר את זה דעת על עמדה.
במשורות על עמדה או זה לא בגלל?
אבל אם הייתי, זה לא משנה.
עוד איזה קלפני.
אבל כל כך הרבה יותר קולק,
לא,
אם תקציב על השוקה הראשונה,
אבל כל כך הרבה יותר קולק,
כל הכבוד חזר,
כל הכבוד חזר, כל הכבוד חזר,
כבוד רבים,
אומרים שהצורה הזאת לא קוראה להם,
הראשונה היא פשוטה,
כל מי שמחה,
הוא מגרות את יחדו בשוקה,
אין בשוקה,
אנחנו לא מרחוב שהוא קיים ביתים ומתנאים לי לברך,
ואף אחד לא מברך.
הרב ילולד, אמרו לי שמונה ואני אברך, איך דברים כאלה?
אל תבין את המצב, אני במצב הבא, אז אני אברך, אני אברך.
או, כן אברך,
איך דברים עצמאות,
ואני אברך שם,
חנוכה רבים מיוחד, תוך כשווי משם.
אבל אין מצב.
לגבי מצב,
וילך אין לי כל מיני איזור נורא,
מה יחד עם מצב, ולכן.
מסוכה, וילך אין מסוכה,
וילך אין מסוכה,
ואין שם, על דבר מסוכה, אין שם שאני שיבחן אותנו. אין בעיה הזאת.
אבל אחר כך,
ועל זה אתה תהיה לדם בלב אורי.
אלו המגילה, עוד ירפו למנה מגילה,
אבל המגילה היא פחות וספיקה.
עוד אפשרות ביום, אם אדם מברק, אמרו לו מתי זה שיפור.
למה למתכנשת?
ולכן, מוחנית, תגידו להם, זה על האחד,
על מה שאתה הולך.
אתה רואה, קבלת תושבים את זה אנחנו קוראים את האורייה?
אה, כמו רבי איתך,
רבות ואיך שקרן כבר,
עד כאן הסבירה נפתחה,
נפתחה,
שקרן חדשת כנראה תבוא לביתך,
וכמה לאשר כבר יש מילים שתכנו לו,
ובעית השוקה,
יפה למשוקה תביתך,
ופשע,
בלחץ תביתך,
וחבעון מלאכה תביתך,
ושק הערותים יפינו זר,
תבינו מוסס,
שאת אחרים שחייב טובו והגמרא,
לך מביא שזרור.
מה לא אושם כדרוש?
זה דבר אחר. עכשיו, אני נותן לי ל...
היתר, היתר, וכיפור זור הראשון,
על מרות, נכון, על כל שמאל רגשת.
אמרו כדי להתרגל ולכן לא אושם כדרשת.
אני קצת יחשיתי בשמותה.
זה,
בדיוק מהר כך הרבה פעמים,
גם מהר שקיצוני,
אני חושב ששם הוא אצבע לפני יום התפורים להגיד שזה מסתובבת הגברה עם גידה מידה ולא שמחה לראות את הגברות לשנות.
ולצינות מהאוכל התפלגל,
ואחרי זה נלמוד על אוכל התפלגל שקיימת.
אז חנוכה יוצא מן הכלל,
יוצא מן הכלל,
כשאתה מכוון, לא כזה חנוכה, קוסמית, לא מדגים עליו,
אלא מה?
אבל אם תמכל,
אני רוצה לומר,
שתהיה רצימת ותרעמים.
עומד השלומני לראות עד שבשמן וכדמי איתה.
עומד השלומן,
ותיקה וחוברת ערב חוזרותו.
עומד תל אביב יכנס על למלאו,
ואחר כך עדן שאליתי מלמלך,
ותקרא אותו עכשיו, ואחר כך יחזור לך,
תקרא את כלומר אישי,
נראה שפוחמה אמרת לו.
ומה תגיד לנו?
אני מוסר, אני אגיד לך, אני הולך.
הוא בשביל זה, ונדאג, אני אגיד לך, הוא הולך למעט המחלקה שלי. מי אתה רוצה, לא יותר, אנחנו נדבים עליה.
או למשל, למשל,
העם רגילה גם יחד מאזריקה,
אבל לא רק חלק,
גם בכל זאת אומרת בעלה,
זה לא בעצם.
היא כבר באה, היא כבר בשער שבע.
נו, שם.
אבל בשער שערורים, שלא.
אם יש לו את העם נגיד לו, תגיד לי,
מי שלך, אי אפשר ללכת ללכת לחבר עליה?
נפסק שאתה רואה סביבי פרסומת לברסומת לברסומת לברסומת.
אבל פעפעה, פער, ועוד אפשר לחכה,
שירגו עד שהקנייה הזאת.
במשכן הממשל העברנו, אני אומר,
חשוב לבוא לבוא לבוא לבוא לבוא לבוא.
פשוט תהיה לי כזאת גם קודם כל.
ועוד הכאל, דיברת על יום אחד וחצי שלו,
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, חצי שלו.
מה זה?
מכירים את ההתקשרות, אבל הם מתקים לא רק לבין שקוראים שתל אברך הם עובדים לתוך.
אבל דבר כזה אמרנו לך,
יש לנו עוד כאן מוצקים לברר פעם,
וזה לא יכול להיות אצלנו.
בעניין כלל,
יש אנשים של עמים כל ערב חודש מתקים
אז פעם הייתה זאת הליכה במקרים ושנייה,
עכשיו, על חודש דלת מערבי תלעות בין וקודם ילדים לבעלת ילדים שש.
אנחנו נוהגים
בחלקים על ידי כיף אחד,
אין את זה לכל מיניים ביניים,
למה אנחנו נוהגים את זה על היעל?
וקודם, קודם הם היו מולייה ומוליונות.
אני צריך להביא את זה על ידי כך,
זאת אומרת, אם נראה לי פחות, זה הגיעוי להגיע שגם.
חלאבה מספיק ועדיף לכל יפה.
וכן, יש שתי בעיניים.
ולכל יפה את הדיונים האלו,
אה,
איך עושה.
ואחר כך הוא נראה לי בעיניים.
זה איך לדמורי עזה,
נבי עזה, נראה.
תקצור על הדבר הזה.
הרב הרב הרמוב אומר בעיניים האלה.
אדם שנדע הכל הוא ציפי, וכמה ומימי הנפחה הם באזן מודאם.
הנס זה כולם האנשים שעשה לנו.
אני גם קורא את הלילה ככה,
אבל בסוף זה היה גם חבר כנסת,
ישראל או אנה של משעמם בשאלה עם כל הנקע הזה,
חוצה להתייחדים, מה עשית?
הלב, זאת אומרת, נאללה לעצור.
הדבר חשוב מאוד לדבר הזה. הלב, שקט נעשה בעיקר הכל אנשים לבחור את הדור הזה.
אלא מה שאנחנו בשיוש עוברים על המדיניות התיור,
רק אם כך נעים אישי מקצועות ונותנים לבחור הגדולות שלה.
של השקטנים,
רק שהם מאז יישובים רבעו,
זאת אומרת שהעמד אנשים יפה, וכן זה עד שהעמד,
והלא עומד.
אבל העמדה לא עומדה, וזה לא בקשר.
אם העמדה מפעם העונה,
אז העמדה עומדת.
סימן חושבים זה הרבה אנשים עומדים בשוק,
וכזאת זאת מונה על ידי החלקה של דברים עבודה,
ועם שטעמד נשים ומתאוכות
ונותן שמחה כזאת של מה שאתה מנדל.
מודיעים לך, לא תמונה, או שאחר כך הם חולים מהקנות הביוטית.
אלא זה יותר יפה, זה לא שאלה.
אנחנו רואים את זה כמו שראש הממשלה עשיתם הימן וממש.
זה אשר רבן עוד שם יש,
עוד מישים לדברו, ועוד מישהו מודל בשלב העתידות שלהם.
כשיגענו לנו,
כשאחרנו למשים אצלכם,
זה אמרנו שהאנשים,
וכמה הופעה של הכתרים, וזה קמחה, וזאת השאלה,
לא עושה להבנת.
הקמח הופעה אלינו לאותו תורת הלב קמחה הזאת.
אז לאן אומרים אותו עכשיו בשביל זה כבר, דומה מוקיע.
תפסוק לנו להבין מהנרות האלה, ומה הפעמות שאתה מתאר, להגיד,
איך זה נוחש לגיטרי זה לא קמחה,
וכל פה רחמון, מה זה לא יגיד על רשם העניין הזה?
מה זה יעבור?
ואני תוסביר רשמות ברכו על נשק הגדול הזה שהגישר אצלנו במערה מפליגת,
