שלום וברכה היום יום שלישי כ"ז באייר תשע"א יום גדול בהיסטוריה של האנושות הלא הוא היום שבו ניתנו שבע מצוות בני נח רק מסופר בתורה שב-27 לחודש השני
יבשה הארץ ואז נוח ובניו יצאו מן הטבע ואחר שהם יצאו מן הטבע נוח בנה מזבח קיבל ברכה מאת השם וגם את שבע מצוות בני נוח אם כן זהו היום הגדול של ההתחברות אל הייעוד הכלל אנושי של היהדות ולאוניברסליות ומתוך כך מובן שמתוך כך נכנסים ליום ירושלים
היא מתוך שייכות אוניברסלית,
אפשר גם להעיר לעולם כולו. ומאיפה מעירים? כי מציון תצא תורה,
ודבר ה' מירושלים. זאת אומרת, אי אפשר למלא תפקיד אוניברסלי בלי ירושלים.
ואת זה עשינו אחרי כ"ז באייר,
שנכנסו בכ"ח באייר לירושלים של מטה.
דברים פשוטים.
ועל פי הקבלת דברים מובנים,
הרי היום הוא יום מלכות שביסוד ויסוד הלוא זוהי מידתו של יוסף
ויוסף הלוא הוא הפונה אל אומות העולם, בקי בשבעים לשון וכולי
והוא משתמש בכוח מלכותו כדי למול את כל מצרים, להכריח אותה אז במלכות שביסוד נמצא היסוד האוניברסלי ומתוך כך נכנסים לחסד שבמלכות נכנסים אל המלכות של ירושלים
עכשיו, הייתי רוצה קצת לדון איתכם בשאלה חשובה,
והיא שיש בעולם הרבה דברים שמרגיזים,
נכון? יש דברים שמרגיזים בעולם.
מה לעשות? אמרו, יש הרבה מה לעשות. איך יהיה לנו היום אם לא יהיה משהו ירגיז את זה?
אתה אומר, אדרנלין בא בגלל שיש משהו שמרגיז.
זה נכון,
אבל הייתי רוצה לדון בכל זאת בדברים שמרגיזים.
מה שמרגיז, או כמו שאומרים בסלנג מעשבן,
מה שמרגיז זה הגבול.
כל מה שמגביל,
יש בו צמצום, יש בו הכבדה.
ומצד האמת יש הרבה דברים שמגבילים אותנו,
ובעיקר שלושה דברים.
קודם כול, המקום.
כשאני פה,
אני לא שם.
זה מאוד מצער,
כי הייתי רוצה להיות בבת אחת גם פה וגם שם,
אבל אי אפשר.
אז אחד המאמצים הגדולים של הטכנולוגיה האנושית זה לקצר את המעבר ממקום למקום
ולקבל אינפורמציה מכל מקום באופן שהאדם באיזושהי צורה ירגיש שהוא שייך לכל המקומות בבת אחת.
היום, למשל, חלק מהטכניקה של המחשב זה בשביל זה, להיות בכל מקום.
זאת ההגבלה הראשונה. המקום מאוד מגביל.
יש עוד משהו שמאוד מגביל,
זה הזמן.
הזמן זה משהו נורא.
כשאני עכשיו, אני לא אתמול ולא מחר.
בעצם אני מרוכז מסביב לנקודה אחת בכל היש כולו,
שזה הרגע של עכשיו.
וזה אפילו דבר חולף.
כי מה שהיה,
היה, לא יחזור לעולם,
הוא מת,
מה שיהיה עדיין לא הגיע,
והרגע חולף.
זאת אומרת, יש לי הגבלה נקודתית מאוד מאוד חזקה.
אם כן, אני מוגבל במקום,
ואני גם מוגבל בזמן.
יש עוד משהו שמגביל אותי,
מאוד,
זה שאני אני ולא אתה.
כל מה שלא אעשה, זה תמיד יהיה מסביב לאני שלי.
לעולם לא אוכל לקנות באופן מושלם את נקודת המבט של הזולת ושל רבים,
של מיליארדי אנשים בכל הדורות. אני לא אוכל, תמיד אהיה אני.
יוצא לפי זה, שזה שאני במקום,
בזמן ובנפש שלי,
הדבר הזה הוא מרגיז,
כי הוא מגביל אותי.
אותי לא מודה.
ויש מי שאין לו הגבלות כאלה,
זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא דווקא אין לו הגבלה של מקומות,
של זמנים,
של נפשות.
אבל אני לא הוא.
אז יש כמה פתרונות שבני אדם מצאו לדבר הזה.
הפתרון האחד הוא להשלים.
להגיד, מה אפשר לעשות?
ככה זה, זה מה יש.
שתוק.
אפשרות אחת.
אפשרות שנייה,
זה לצאת מן המקום, מן הזמן ומן הנפש.
הדרך הפשוטה יותר זה להתאבד.
כן, כשאדם מתאבד,
הוא יוצא מן המקום ומן הזמן,
מהנפש לא כל כך, לכן יש כאלה שגם לוקחים סמים.
הסמים ממיסים גם את האני שלי.
אז זה פתרון,
אבל הפתרון הזה הוא בעצם בריחה מן האתגר.
האפשרות השלישית
היא למצוא מקום
שהוא באמת מקום, אבל לא מגביל.
זמן, שהוא באמת זמן ולא מגביל. נפש, שהיא באמת נפש ולא מגבילה.
ומצאנו.
יש זמן שבו אפשר לעשות טיול בזמן.
לא רק כמו במדע בדיוני, שיש מכונות לנסיעה בזמן,
אלא באמת.
זה עשרת ימי תשובה.
עשרת ימי תשובה זה זמן שבו אפשר לחזור אחורה בזמן ולתקן רטרואקטיבית דברים שחלפו,
ולנסוע בזמן אל נקודת הרצון שרצתה את החטא ולתקן.
אם כן, יש אפשרות לצאת מן הזמן.
לא בדיוק לצאת, סליחה, להרחיב את הגבולות של הזמן.
יש גם מקום כזה.
המקום שבו,
המקום לא מגביל כל כך,
זה ארץ ישראל.
ארץ ישראל נקראת בתנ״ך בשם ארץ הצבי.
אמרו חז"ל, למה ארץ ישראל דומה לצבי?
אם אתה לוקח צבי,
פושק לו את העור,
פותח,
מוציא את האיברים, אחר כך הוא אומר, אלה לא, בעצם סליחה, אני רוצה להחזיר.
מנסה למתוח, לא הולך, האור אלסטי, אור גמיש,
ולכן הוא לא יכול להחזיק יותר את האיברים שהיו בפנים.
כך ארץ ישראל. כשהיא יושביה עליה,
אז מיליונים רבים של יהודים ממלאים אותה, עשרות מיליוני יהודים.
כשישראל גולים ממנה, היא נראית פיצית.
באמת הייתה פה, בשנת 1937 הייתה פה ועדה בריטית שבאה לבדוק את האפשרות של ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.
באותם הימים היו ארבע מאות אלף יהודים בארץ.
אותה ועדה ששמה היה ועדת פיל אמרה אין עוד מקום אפילו לחתול אחד בארץ ישראל.
האמת היא שזה אפשר להבין כי כשהם היו פה היה פה פיל
מוצאים את הפיל יש מקום לחתולים ולא רק ארץ ישראל ירושלים יש לה תכונה נוספת כתוב מעולם לא אמר אדם צר לי המקום שעלון בירושלים ירושלים יש מקום לכולם
נכנסים לתוך האזהרה שבמקדש בזמן הרגלים כל ישראל היו שם עומדים
צפופים כן כולם ככה לחוצים אין מקום ומשתחווים רבוחים פתאום יש מקום לכולם בזמן ההשתחוויה נס נכנסים יותר פנימה לקודש הקודשים
ואז רואים דבר מעניין בתוך קודש הקודשים עמד שם ארון הברית מימי בית ראשון האורך של ארון הברית המאתיים וחצי אורכו ומקיר לקיר
בקודש הקודשים היה עשרים אמה.
אבל מהקיר האחד של ארון הברית עד קיר קודש הקודשים היו עשר אמות.
ומהקיר השני עד הקיר,
הדופן השני של הארון עד הקיר השני של קודש הקודשים,
היה גם עשר אמות.
עשר ועוד עשר,
זה עשרים, מה עם המאתיים וחצי באמצע?
פה אומרת הגמרא, אהרון בנס היה עומד.
כלומר, זו פיזיקה אחרת, מרחב אחר.
אל תשאל שאלות, יש מספיק מקום לכולם.
כלומר, קודש הקודשים הוא מקום.
הוא נמצא בטופוגרפיה של כדור הארץ.
הוא נמצא כשישה קילומטרים ממכון מאיר.
זה לא רחוק מפה.
אבל זה מקום שלא מגביל.
וגם מצאנו
אישיות,
שהיא כל הלבבות וכל הנפשות של ישראל בבת אחת,
הכהן הגדול.
ולכן כאשר הוא מתוודה ביום הכיפורים,
הוא פועל פעולה שפועלת גם עליי,
למרות שאני לא בקודש הקודשים ולא מתוודה.
יוצא שאם אתם לוקחים את שלושת המרכיבים האלה,
כהן גדול,
בקודש הקודשים, ביום הכיפורים,
פיצוץ ממש. חזרנו אל שורש החיים.
כן, בבקשה.
לגבי הזמן,
הסרט עם התשובה היא משהו שמתחבר רק לעבר?
אתה אומר שהסרט עם התשובה זה מתחבר רק לעבר, וזאת מנין לך?
הרי הלוא ידוע לך שהתשובה היא גם קבלה לעתיד.
קבלה לעתיד, אבל אתה לא חווה עדיין את העתיד. אני אמר לך שאני לא קבל את העתיד. איך אני יכול לקבל לעתיד אם אני לא קבל את העתיד?
כן, מה? אה, אבל אתה אומר שאתה מקבל משמעות מהעבר, ואני... רגע, המטרה שלי איננה לדון בנושא שהבאתי עכשיו.
הבאתי את זה רק בדרך אגב, כי מטרתי להתקדם לעבר הנושא העיקר.
עכשיו, מתוך כך צריך להבין שזה לא רק יום הכיפורים,
שהוא הזמן של המפגש הזה.
יש גם זמנים מיוחדים בשנה, הלוא הם הרגלים.
ברגלים כתוב שלוש פעמים בשנה יראי כל זכוריך את פני אדון אמור השם.
וכאן יש מפגש גם כן בין שלושה סוגי נפשות: הזמנים של הרגלים, שהם זכר ליציאת מצרים, מתן תורה וכו',
המקום ירושלים, והנפש עם ישראל.
ועל זה נאמר: ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו,
מה זה חוברה? אמרו חז"ל שעושה כל ישראל חברים.
מה המשמעות שעושה כל ישראל חברים? המושג חברים הוא מושג הלכתי.
זה מושג הלכתי שהוא ההפך של עם הארץ.
במשנה, במסכת דמאי במיוחד, החברה היהודית הייתה מחולקת מבית שני לחברים ועמי ארצות.
חברים הם אנשים שמקפידים בדיני תרומות ומאסרות וטהרה ואילו עמי הארצות חשודים שהם לא כל כך מקפידים על טהרה ותרומות ומאסרות והדבר הזה יצר חייץ חברתי חמור כי הרי החברים היו מתרחקים בריחוק פיזי מהעמי הארצות כדי לא להיטמע על ידם כמו הקסטות בהודו
והדבר הזה גם רם כמובן לשנאה, למתחים.
אבל ההלכה היא שבזמן העלייה לרגל בירושלים,
כל ישראל חברים. כלומר, כל ההלכות שמבדילות בין חבר לעם הארץ בטלות.
ואז מותר לאכול אצל כולם, לסמוך על דיני טומאה וטהרה של כולם, תרומות ומאסורות של כולם, הכל בסדר.
כלומר, מה זה אומר?
שאותו אדם שחשבת כל השנה שהוא עם הארץ ברגל מתגלה שהוא חבר.
זה דבר מעניין.
יש משהו פנימי שמתגלה אז.
כמו כן גם,
יש צנחן שמגיע אל הכותל בשל מלחמת ששת הימים, והוא אומר:
אני לא אדם דתי, מעולם לא הייתי, אבל אני נוגע באבני הכותל, ומתחיל לבכות.
השאלה היא, למה הוא בחה שם?
הדבר הזה הוא ויכוח בין הרדיו לבין הטלוויזיה. לפני כמה שנים הביאו את הצנחנים לתוכנית טלוויזיה,
והם אמרו, אנחנו לא בכינו.
עכשיו, ה-A שברדיו שמעו אותם מוחים.
איך זה יכול להיות?
אז מי צודק, הרדיו או הטלוויזיה?
ברור שהטלוויזיה, כי הרי הטלוויזיה היא מכשיר מתקדם יותר מבחינה טכנולוגית.
אבל בכל זאת היו להם דמעות בעיניים. נכון, אבל זה לא היה דמעות שלהם.
זה הדמעות של כנסת ישראל שהם היו הנציגים שלה.
הם באו לייצג פה משהו,
בשם כל ישראל נפגשו עם ירושלים.
אז זה ברור שקורות פה כל מיני תופעות שאותו אדם באופן פרטי לא יודע להסביר אותן.
הוא אישית לא מרגיש שותף לזה בכלל,
כי זה משהו כללי שמתרחש באותה שעה.
אז הסברנו, המקום, ירושלים.
הר הבית, הכותל, הרב גורן.
המקום, האנשים, עם ישראל, דרך פלוגת הצנחנים.
אגב,
בנרטיב הציוני הרשמי,
מדברים רק על הצנחנים שבאו דרך שער העריות ומתעלמים מחיל השריון שבא משער האשפות כי זה לא מתאים לציור ה... לא משנה.
אבל
מה עם הזמן?
הזמן כ"ח באייר תשכ"ז.
מה הסיבה שחיילי צה"ל בחרו בתאריך הזה כדי לשחרר את ירושלים?
צריכה להיות סיבה.
אז צריך לחקור קצת,
כ"ח ביער.
כ"ח?
פשוט מאוד.
הרי במשך 63 שנים,
עד מלחמת ששת הימים,
הייתה משפחה בירושלים שכל שנה הייתה חוגגת את כ"ח ביער.
וראש המשפחה היה אומר,
עבר עלינו, כתב את זה באחד ממכתמיו,
בכתביו: "עבר עלינו היום הגדול והנורא כ"ח ביער".
זאת אומרת, יש משפחה שידעה שזה יום מיוחד.
מהי המשפחה הזאת?
משפחת הרב קוק. הרב קוק הרי עלה לארץ בכ"ח ביער, והיה כל שנה חוגג את העלייה שלו.
לא סתם בתור מאורע אישי חשוב, אלא בגלל שהוא ידע שיש לו תפקיד,
על פי ההשגחה בהסברת תולדות,
כלומר יסוד הקודש שבתחייה הלאומית,
ולכן הוא ראה בתאריך של עלייתו תאריך משמעותי,
כ"ח ביער.
בסדר, אם ככה יש לנו הסבר קצת, אבל לא מובן למה הרב קוק עלה לארץ בכ"ח ביער.
למה הנשמה שלו בחרה להישתל בארץ הקודש בכ"ח ביער? צריכה להיות סיבה.
זה לא בעיה.
כבר 400 שנה לפני הרב קוק,
מספר רבנו עובדיה מברטנורה,
שעלה לארץ עוד לפני הכיבוש העות'מאני,
כשעדיין ה...
איך קוראים להם?
אלה הסלג'וקים, לא, לא הסלג'וקים, הממלוקים, הממלוקים שלטו כאן.
הוא מספר שבכ"ח ביער באים אלפים מכל ארץ ישראל וסביבותיה באים לירושלים לחגוג בכ"ח ביער.
איך הוא מספר?
יש לו תיאור של מין מסע, כזה תיאור מסע.
זה נמצא בספר של יערי על מסעות לארץ ישראל, הוצאת מסדה.
כן, ספר יפה, חמוד כזה.
עכשיו, הוא מספר את זה.
עכשיו, מה באים כל ההמונים האלה לעשות בכ"ח ביר בירושלים?
הם באים לחגוג את ההילולה של שמואל הנביא.
ולכן הם גם היו עולים למקום שטוענים שזה קברו של שמואל הנביא, מה שקרה לנבי סמואל,
שאם באמת שמואל הנביא קבור שם, אני צנצנת.
אבל, מכיוון שאני לא צנצנת, כן, זה מוכיח ששמואל הנביא לא קבור שם, מה שהיה להוכיח.
אבל לא משנה,
אבל אל תגלו את זה לאף אחד.
אני אגיד לכם למה לא לגלות.
בגלל,
אבל, ולכן אני מבקש גם מהגולשים לא לספר את זה,
כי מכיוון שהמקום הוא מקום מאוד יפה, חבל להפסיד אותו. יש שם נוף טוב.
נוף נפלא, שלא לדבר על זה שזה ימנע את ההשתלטות הערבית על המקום.
אז לכן, אז אל תספרו שזה לא הקבר של שמואל הנביא,
אבל לא משנה,
היו עולים, חוגגים את שמואל הנביא. עכשיו, שמואל הנביא הוא באמת הנביא הירושלמי.
הוא הנביא שקבע את המקום שבו ייבנה בית המקדש, כן? גמרא מפורשת.
שהוא ישב בניות ברמה עם דוד ואמר הנה זה המקום שבו צריך לקבוע את המקדש.
אם כך אנחנו מבינים שיש לו שייכות לירושלים.
גם אפשר לדבר על זה שהוא גם זה שהעמיד את המלכים,
את שאול ודוד ועיר המלוכה הלוא היא ירושלים.
אם כן נביא ירושלמי.
בסדר בסדר אבל אני עוד לא הבנתי
למה שמואל הנביא החליט להיפטר מן העולם בכ"ח ביער?
צריכה להיות סיבה, לא?
למה הוא בחר?
למה הוא בחר להיפטר מן העולם בכ"ח ביער?
השאלה אם הוא בחר.
ברור שהוא בחר. רב יהודה הלוי כותב בכוזרים שהנביאים בוחרים את יום מיטתם,
והם עולים על מיטתם כאדם שהולך לישון.
לכן ברור שהאדם בשיעור קומה של שמואל הנביא, מגדולי הנביאים,
יום פטירתו אין איזה דבר מקרי,
כן? אז ברור שיש איזושהי סיבה לדבר הזה. ואם תגיד שלא הוא בחר, אז למה הקדוש ברוך הוא בחר? וזה אותו דבר. למה הקדוש ברוך הוא בחר? זה אותו דבר. למה הקדוש ברוך הוא לקח את נשמתו ביום הזה? כן?
מה?
מה בעיה?
וואלה, משהו, אה? נכון?
טוב, אז עכשיו פשוט צריך לחזור אחורה קצת.
אם אנחנו מסתכלים בספר שמות,
פרק ט"ז,
פסוק א', מה כתוב שם?
ויסעו מאלים ויבואו כל הדת בני ישראל מדבר סין אשר בין אלים ובין סיני בחמישה עשר יום לחודש השני לצאתה מארץ מצרים.
מה זה חמישה עשר לחודש השני?
ט"ו ביער, נכון? בט"ו ביער,
הגיעו למדבר סין, אשר בין אלים ובין סינן.
מה עושים בני ישראל כשמגיעים למדבר סין?
מתלוננים. ויילונו כל העדה על משה ועל אהרון לאמר למה זה אלתונו מארץ מצרים,
להמית את כל הקהל הזה ברעב,
מה היה שם הרעב שבשבתנו על סיר הבשר, באוכלנו לחם לשובע,
אתם רוצים להרוג אותנו? אין פה מה לאכול.
זה תמיד האווירה הטובה שאבותינו ידעו להכניס, לא למאורע.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה,
תגיד להם שהערב יש בשר, מחר יש לחם.
בלילה מגיע הסלב,
בישראל אוכלים את הסלב מסביב למחנה,
בבוקר קמים, מוצאים דק מחוספס, דקה כאפור על פני הארץ,
ושואלים מה זה, והם אומרים: זה מן, טוב, זה הלחם אשר הוריד השם.
זאת אומרת, מתי, מה התאריך שבו לראשונה הם אכלומן?
טז. טז, נכון? למחרת.
ואז משה אומר להם, טוב, יש כמה הוראות, לא להשאיר, הם משאירים.
אחר כך הם לא משאירים כי הם ראויים שזה מביטולאים. ביום השישי מלקטים לחם משנה.
משה אומר להם, תשמרו את זה לשבת, בשבת אל תצאו, בשבת כן יוצאים, בכל זאת.
בקיצור, עושים שם שבעת ימים.
יוצא שטז באייר,
היה יום ראשון בשבוע.
מה?
כתוב שזה היה שבעת ימים פה.
תראה לי את הפסוק, תגיד את הפסוק.
מה זה אומר?
איזה?
אמרת שזה היה שבעת ימים. לא, אני שואל איפה.
מה? אני שואל איפה זה כתוב שזה היה שבעת ימים. אה, כתוב שם, ויהי ביום השישי לקטו לחם משנה, זה קצת יותר מאוחר.
שני האור אומר לאחד, ויבואו כל זקני העדה ויגידו למשה.
ואז משה נותן להם את השבת.
כך הגדול אומר, ראו כי נתן לכם את שבת השבת.
יוצא לפי זה שטז היה יום ראשון.
אז מתי היה שבת?
נעשה חשבון.
טז, יז, יח, יט, כ, כ, א, כ, ב.
כלומר, כ"ב ביער זה היה השבת הראשונה בהיסטוריה שבני ישראל שמרו.
כ"ב ביער.
כל זה קורה במדבר סין.
פרק י"ז:
וייסעו כל העדה,
משהו כזה, למסעיהם, על פי השם,
ויבואו לרפידים.
כלומר, הם נסעו ממדבר סין והגיעו לרפידים.
בדרך הם יבואו דרך מסעיהם.
כמה מסעות יש בין מדבר סין לבין רפידים?
מה?
שבע?
זאת מנין לך?
אני קראתי בפרשת מסעיהם.
אצלי כתוב ככה: "ויסעו ממדבר סין ויחנו באלוש ויסעו מאלוש ויחנו בדופקה ויסעו מדופקה ויחנו מרפידים ולא היה מים לשתות עם".
אז כמה מסעות יש בין סין לבין רפידים?
שלוש.
שלוש פה? שלוש. בואו נבדוק.
נסעו ממדבר סין ויחנו באלוש.
וייסעו מהלוש יחנו בדופקה, וייסעו מדופקה ויחנו בעלוש. אז כמה מקומות יש? שניים. נכון, עלוש ודופקה.
עכשיו בואו נניח נגיד, לצורך העניין, בינתיים אני אקח את זה כהנחה, אחר כך נוכיח את זה,
שנשאו יום אחד חנו יום אחד, נשאו יום אחד חנו יום אחד.
אז נשאו בכ"ג חנו בכ"ד,
נשאו בכ"ה חנו בכ"ו,
נשאו בכ"ז
הגיעו לרפידים,
ויבוא עמלק.
עמלק מגיע בכ"ז ביער.
ויאמר משה אל יהושע,
בחר לנו אנשים וצא להילחם בעמלק. מחר
אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוהים בידי. מה זה מחר?
כ"ח. יוצא שכ"ח ביער היה הניצחון הצבאי הראשון של עם ישראל בהיסטוריה.
ואותם לא ניצחו הכול. עכשיו, זה לא סתם ניצחון, זה הניצחון על עמלק.
אז גם אתה מבין מה שמואל הנביא, ההילולה שלו בזבים כ"ח?
זה היום של הניצחון על עמלק.
והרי מי שציווה על מלחמה בעמלק הלא היה שמואל הנביא. זה אחד המפעלים הגדולים של חייו.
לכן, כ"ח ביער בהחלט מתאים להיות ההילולה של שמואל הנביא. כן, מה אתה רוצה? ניצחו באותו יום?
ודאי.
ניצחו באותו יום.
והראיה, אגב, שזה לא היה יכול להיות יותר מזה,
כתוב בפרק י"ט:
"בחודש השלישי לצד בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני" דהיינו,
ההגעה למדבר סיני הייתה בא' בסיווי, נכון?
כתוב, ויסעו מרפידים ויעבו מדבר סיני.
אז מתי הם נסעו מרפידים?
בכ"ט באייר.
אז לא נשאר לכם זמן אחר.
זאת אומרת, זה מוכיח מה שאמרנו לפני כן, שהמסעות היו יום אחד.
ברור.
עכשיו, זה יפה, אבל אני עוד לא הבנתי
למה הניצחון על עמלק היה בכ"ח באייר.
נכון?
זה מאוד מוזר.
אפשר לומר,
עמלק זה האויב הגדול של תורת ישראל,
וכיוון שבכ"ז באייר ניתנו שבע מצוות בן נוח, כפי שאמרנו בתחילת השיעור, אז אפשר להבין שיש איזה משהו.
אבל זה עוד לא מספיק.
כל זה אני לא מבין למה זה קרה אז.
התשובה היא,
בגלל שהקדוש ברוך הוא סידר שזה יהיה בסדר של הספירות,
החסד שבמלכות, נכון?
הרי יש שבעה שבועות בין פסח לעצרת,
כנגד, שבוע ראשון כנגד החסד, השני גבורה.
השבוע השביעי הוא מלכות. זה כתוב בכל הסידורים של ספירת העומר, אנשים מסתכלים.
חסד שבמלכות, כלומר ההתחלה של השייכות אל המלכות,
זה כ"ח ביער, יוצא לפי זה שזה צריך להיות ביום הזה.
כלומר, זה כבר לפי סדר הכוכבים, זה ככה.
כלומר, סדרי מהלכי כדור הארץ מסביב לשמש, סדרי ההוויה הקוסמית, קובעים שבכ"ח ביער זה יהיה היום של ירושלים. ולכן גם חיילי צה"ל בחרו ביום הזה, לא הייתה להם ברירה, אלא היום הזה דווקא.
האמת היא שכבר הסביר זאת, יפה, ישעיהו הנביא.
הנביא ישעיהו אמר,
על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון,
הרימי בכוח קולך מבשרת ירושלים.
על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון,
הר נוטריקון היער.
ערים וכח ביער.
קולך מבשרת ירושלים.
אבל זה על דרך הוורט, הפשט לך.
אז אנחנו בכל זאת להסביר מה הכוונה של ערים וכח ביער.
רש"י בתחילת ספר בראשית שואל שאלה:
מה הטעם פתח בבראשית?
השאלה לכאורה לא מובנת, נכון?
מה זה מטעם בדר מבראשית?
הרי מה זה בראשית? זה התחלה, לא?
אז מישהו התחיל מההתחלה. מאיפה אתה רוצה שיתחילו? לא מההתחלה.
סוף סוף מישהו התחיל מההתחלה ואתה שואל למה.
אם מישהו מתחיל מהאמצע,
אתה יכול להגיד, למה התחלת מהאמצע? זה מקום לשאלה.
מישהו התחיל מההתחלה? אין מקום לשאלה.
אלא אם כן, אתה מבין שבאמת אי אפשר להתחיל מההתחלה.
כי ההתחלה זה לא דבר שאפשר להבין בכלל.
כדי להבין משהו, אני צריך תמיד להבין מה היה לפני.
לפני ההתחלה לא היה,
אז אני לא יכול להבין את ההתחלה.
אז למה בכל זאת פתח בהתחלה?
אז לכן יש כן מקום לשאלה של רש"י.
ומה רש"י מביא?
הוא מביא משום,
משום מה?
משום, למה פתח בראשית? משום?
כוח מעשר הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים.
שאם יאמרו אומות העולם, ניסתים אתם שקיבשתם ארצות שבעה גויים?
הם אומרים להם,
כל הארץ של הקדוש ברוך הוא היא ובראה, נתנה לאשר ישר בעיניו, פרצונו נתנה להם, נתנה להם, פרצונו נתנה להם, מותנה לנו.
טוב, דברי רש"י האלה דורשים לפחות שיעור בפני עצמו.
כל מילה פה ברש"י היא טעונה טונות של הבנה.
אבל אני רוצה להתייחס רק לפסוק שרש"י בונה עליו את הדברים.
כוח מעשיו,
נגיד למה,
מה זה הסיפור הזה של כוח מעשיו?
בואו ננסה להביא, מיהם הגויים שבאים בטענות על עם ישראל?
שתי אפשרויות.
או שמדובר בגויים שמאמינים בתורה,
או שמדובר בגויים שלא מאמינים בתורה.
אם זה גויים שלא מאמינים בתורה,
מה זה עוזר לנו שייקטעו בראשית בר האלוהים?
הרי הם לא מאמינים בתורה.
זה לא משנה.
אז זה לא משנה.
ואם מדובר בגויים שמאמינים בתורה,
אז הם לא צריכים את בראשית.
לכל אורך התורה,
כמעט בכל פרשה כתוב שארץ ישראל זה שלנו.
אז לכן הוא מובן למה יצח בכלל כל הסיפור הזה של בראשית.
אלא אם נשים לב,
הטענה של הגויים איננה שהארץ לא שלנו,
אלא הטענה שלהם היא אחרת,
שלא היינו צריכים לכבוש.
ליסטים אתם שכיבשתם.
נכון, זה שלכם. הקב"ה הבטיח לכם את זה.
אז תחכו שהוא ייתן.
שזה ירד לכם מן השמיים על מגש של כסף,
אז תקבלו את הארץ.
אבל לכבוש?
דבר כזה לא עושים.
זאת הטענה הנוצרית, אגב. הנוצרים אומרים שאין לאדם דבר כזה זכות.
הכל בא בחנינה עליונה, בחסד עליון.
לכן אסור לכבוש.
ואת זה טען האפיפיור פאולוס השישי בפני גולדה מאיר, זיכרונה לברכה.
ככה היא מספרת שבשיחה שלה עם האפיפיור אמר לה האפיפיור אני מזועזע מן האלימות שהפעילו היהודים בארץ הקודש שימו לב שזו בדיוק הטענה שמובאת ברש"י הטענה אלינה לקחתם מהשלו שלכם הטענה היא למה כיבשתם ואז היא ענתה היא דווקא לא הייתה דתייה אבל היא דווקא הייתה משהו יהודי אבל זה שלנו כלומר מה הנחת היסוד אתם רואים את התהום
התיאולוגית שפעורה בין היהדות לנצרות.
אם משהו שלי,
לא רק שאני רשאי להפעיל כוח,
אלימות,
כדי לקבל את זה בחזרה,
אני אפילו מחויב לעשות את זה.
כי חלק אינטגרלי של המוסר זה הצדק.
לא רק החסד,
כמו בנצרות, אלא גם הצדק. והצדק דורש את עשיית המשפט, הפעלת הכוח.
עכשיו, מנין לנו שאנחנו צודקים?
איפה כתוב בתורה שכשהקדוש ברוך הוא נותן משהו, הוא צריך גם לכבוש אותו.
לכאורה יש פה סברה לומר. אם הקדוש ברוך הוא נותן, אז הוא גם ידאג להביא לך את זה. למה אתה צריך לכבוש?
מה?
בקיטבו. אבל יש בעיה, רש"י אומר שזה כתוב בבראשית.
ויברך אותם אלוהים לאמור, פרו ורבו ומינעו את הארץ וכבשוה.
כלומר, זה מלמד אותך שהאופן שבו הקדוש ברוך הוא מעניק את מתנותיו,
זה על ידי הכיבוש.
לכן, כוח מעשיו הגיד לעמו.
המידה של הכוחניות שבמעשיו, את זה הוא הגיד לעמו, לתת להם לחלת גודל.
אגב, באיזה פסוק זה כתוב, מילאו את הארץ וכבשוה?
ובראשית, פרק א',
נתתי לכם כבר רמז, פסוק כ"ח, יפה.
בפסוק כוח,
כוח של מעשיו.
וזה יתברר ביום ירושלים.
כלומר ביום ירושלים הפעלנו את הכוח
שבמעשיו כדי לקחת, כדי לרשת,
נחלת גויים, ברור?
לכן יש פה עומק של הדברים. זה לא סתם שישעיהו אמר, ערימים בכוח קולך.
כי המעבר ממדינת ישראל של פליטים למדינת ישראל שכובשת את ירושלים,
זה בעצם הצגה מחודשת אחרי אלפיים שנה של הכוח,
הזכות של הכוח.
כן?
אז אמרו תמיד, בכוח הזכות, לא בזכות הכוח, אבל זה הזכות שהכוח מקנה.
וזה התגלה ביום ירושלים.
עד כאן ברור?
ברור.
עכשיו,
אני רוצה קצת יותר להעמיק בנושא.
עד עכשיו זה היה מסביב.
אגב, אני עוד לא הבנתי, סליחה, למה זה היה בשנת תשכ"ז.
כ"ח ביער התחלתי להבין, אבל למה בתשכ"ז?
פשוט מאוד מה.
זה כתוב שחור על גבי לבן בזוהר.
באמת, כתוב בזוהר.
הזוהר אומר כך,
שששת אלפי שנות היסטוריה מכוונות כנגד ששת ימים בראשית.
האלף הראשון כנגד היום הראשון.
האלף השישי, שאנחנו נתונים בעיצומו,
כנגד היום השישי.
ויש אחרי זה האלף השבעי, קדושת השבת.
אבל קדושת השבת מקרינה על יום שישי.
אפשר כבר בערב שבת,
לחוש את קדושת השבת.
אומר הזוהר,
זה צריך להיות ערב שנים לפני סוף האלף השישי.
כלומר, 272 שנה.
זאת אומרת ששנת תשכ"ח,
כך אומר הזוהר, תשכח אישה עולה,
צריכה להיות כבר מוארת בקדושת השבת.
עכשיו, קדושת השבת,
יש כמה אופנים של קדושת השבת. יש שבת בזמן,
זה כל שבעה ימים או כל שבעת אלפים שנה.
ויש קדושה במקום, שזה ירושלים.
אז צריך להיכנס את קדושת השבת לפני כשנת תשכ"ח.
לכן לא הייתה ברירה
לחיילי צה"ל, אלא בתשכ"ז לכבוש. אי אפשר היה לפני כן, אי אפשר היה אחרי כן. מה?
למה? כי אסור לחלל שבת.
אז כ"ח באייר תשכ"ז הוא הזמן שבו נפגשנו מחדש עם השבת שבמקום,
ולכן נעשה הדבר הזה אז.
אז עד כאן ברור.
כן, עכשיו, מה? אתה יכול רק לספר למה זה צריך להיות לפני חד וחצי? ערב שנים, ערב שבת.
אז הזוהר אומר, צריך ש-272 שנה לפני סוף האלף השישי ייכנסו לקדושת השבת.
אכן, נכנסנו למצב הזה.
באמת, מאז יש נשמות מיוחדות בעולם,
הנשמות של ירושלים של מעלה. כתוב, אמר הקדוש ברוך הוא,
לא ייכנס בירושלים של מעלה עד שייכנסו ישראל בירושלים של מטה.
מה זה ירושלים של מטה אני מכיר.
נכון? זה פה.
אבל מה זה ירושלים של מעלה?
ירושלים של מעלה זה מאגר של נשמות מיוחדות.
ובאמת, מאז שנכנסו ישראל לירושלים של מטה, כלומר מאז מלחמת ששת הימים,
נולדו בעולם נשמות גדולות מאוד, גבוהות מאוד, בעלות תפיסה רוחנית שלא הייתה מקודם.
כלומר,
אפשר למצוא בדור של האנשים שנולדו אחרי מלחמת ששת הימים נשמות גבוהות במיוחד.
בסדר? זה נשמות של ירושלים של מעלה.
איזה תפיסה רוחנית?
איזה תפיסה רוחנית? תראה, מה שאני אמרתי לך עכשיו, אמר את זה בזמנו הרב גץ לאיזה יהודי שבא לבקר אותו, וזה היה בליל יום ירושלים,
כשרחבת הכותל הייתה מוצפת בכיפות סרוגות.
ושאל אותו הרב, את הרב גץ, תגיד, איפה הנשמות האלה שאתה מדבר עליהן?
הוא אומר, תסתכל מהחלון.
פנת? לא נורא. תחזור על זה, זה נמצא בארכיון של המכון,
ואז תנסי להבין מה שאמרתי.
בסדר? עכשיו, אני רוצה, ברשותכם, להעמיק עוד קצת.
דוד המלך אומר,
יש פה שאלה: "שלום,
נעים לא כתוב על מצבתו של הרב קוק שלוש עליות שכולן היו בג' באלול?"
יש פה עוד שאלה: "עד כמה שזכור לי הרב קוק עלה לירושלים בג' באלול".
כמדומני שכך נכתב על מצבתו על ידי הרב צבי יהודה, לא כך.
כל זה נכון.
מה זה קשור לעניין?
זה לא סותר מה שאמרנו, נכון?
עכשיו, מדוע לא כבשנו לפני תשכ"ז?
כי זה עוד לא היה הזמן.
עכשיו אני רוצה, אנחנו מיד נבין גם למה, אני אסביר למה זה לא היה הזמן.
זה קשור למה שאני רוצה להעמיק קצת יותר.
אומר דוד המלך,
שירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
זה מדהים.
מה יש להתפעל מזה שעיר היא מאוחדת?
רמת השרון הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו.
סתם עיר לא אמורה להיות חצויה.
זה קורה לפעמים כשעיר היא חצויה. ברלין למשל הייתה חצויה, והיו עוד כמה ערים בהיסטוריה שהיו חצויות.
אבל סתם ככה עיר לא אמורה להיות חצויה.
ואילו דוד המלך אומר,
קרה משהו מיוחד, ירושלים מאוחדת.
סימן שהבנתו הבסיסית של דוד המלך היא שסתם ירושלים צריכה להיות מחולקת,
חצויה.
צריך להבין מה קרה שהוא סובר שהמצב הטבעי של העיר זה שהיא חצויה.
האמת היא, זה מובן מאליו.
הלוא ירושלים היא לא סתם עיר,
היא הלב של העולם,
היא קופסת התהודה של כל מה שקורה במציאות.
עכשיו, מה יש בדרך כלל בעולם?
שלום או מלחמה?
תלוי איפה.
יש בדרך כלל בין בן אדם. מחלוקת או הבנה?
תלוי בן אדם.
תלוי בן אדם, אתה צודק.
אבל המצב של רוב בני אדם זה שהם במחלוקת,
ורוב הזמן יש מלחמות בעולם.
ולכן הדבר הזה נותן את אותותיו במצבה של ירושלים.
פשוט מאוד.
ואני שואל שאלה תם, מתי הייתה המחלוקת הראשונה בהיסטוריה?
קין והבל. קין והבל, יפה.
קין קינה בהבל שהמנחה שלו התקבלה.
אז התחילה ריב איתו.
על מה הוא רב איתו?
היה צריך איזושהי סיבה, איזשהו תירוץ, על מה רבים?
אז כתוב בתורה, ויהי בהיותם בשדה.
יש כמה פירושים מה זה השדה,
אבל מבינים כל המדרשים שהשדה זה מקום הריב ביניהם.
אחד הפירושים במדרש אומר כך, הם אמרו, תשמע,
אנחנו שניים, זה הרבה.
בואו נחלק את העולם בינינו, כדור הארץ, נחלק חצי בשבילי, חצי בשבילך.
וסימנו את הגבול, הגבול עבר בהר הבית.
וכל אחד רצה את המקום של המזבח,
ועל זה קאין הרג את הבל.
שימו לב דבר מעניין, יש מחלוקת,
יש גבול.
הגבול הבין-לאומי הראשון עובר בירושלים.
אגב, קאין הרג את הבל, פסקה המחלוקת,
הגבול בוטל, נכון?
עוד מחלוקת, בבקשה, תמשיכו. מתי הייתה עוד מחלוקת בהיסטוריה?
כורח ומשה.
כורח ומשה, זה נכון.
אני מבקש קצת לפני.
רואה מקנה אברהם ורואה מקנה לוט. בדיוק.
ושם אברהם מאוד מודאג מזה, הוא אומר, כיוון שאנחנו אחים זה ייגמר ברצח, נכון?
כי אנשים אחים אנחנו, אז לא כדאי שנתחיל להריח, נכון?
קרה פה משהו מאוד מעניין.
רואה מקנה אברהם ורואה מקנה לון, זה היה הרבה אנשים.
זה שתי אוכלוסיות שיש ביניהן קשר דמים,
קשר משפחה.
שתי האוכלוסיות מאמינות באלוהי אברהם ושתיהן רוצות את אותה טריטוריה.
מעניין, אה?
מה עושים במקרה כזה?
שתי אוכלוסיות שמאמינות באלוהי אברהם והן רוצות את אותה טריטוריה,
והם עוד קשורים בקשר משפחה.
אז אברהם הציע, עשה מעניינת, הוא אמר בוא נחלק,
נעשה שתי מדינות, אחת לי, אחת לך.
אברהם ישב בארץ קנען ולוט ישב בהרי הכיכר,
מסתדרים, עבר הירדן המזרחי ללוט, עבר הירדן המערבי לאברהם.
היה יהודי אחד בשם לובה אליאב,
אחד מוותיקי תנועת העבודה.
מעשה בלובה אליאב שהגיע בראש הפגנה של שלום עכשיו
אל היישוב היהודי בחברון.
והוא הפנה את האצבע שלו לכיוון בתי המתנחלים ואמר:
הם אומרים שהם באים בשם אברהם אבינו.
והלא אברהם אמר: היפרד נא מעלי ואל נא תהיי מריבה ביני וביניך ובין רעי ובין רעייך.
אם כן הם נגד אברהם, נגד יצחק, נגד יעקב.
עד כאן דברי קודשו.
צודק או לא צודק?
צודק, זה בדיוק מה שאברהם אמר.
אל נעתי מריבה בניאום עיניך, בוא ניפרד.
אבל יש המשך לסיפור.
בהמשך לסיפור, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם,
אחרי שהוא עושה את ההסכם הזה,
והשם אמר אל אברהם, אחרי פרדות מעימו,
שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם,
צפונה ונגבה וקדמה וימה.
כי את כל הארץ אשר אתה רואה, כלומר,
כולל מה שנתת לילות, לך את פנינה ולזרעך הגדולה.
קום יתהלך בארץ לאורכיו ולרחבה, כי לך אתננה. מה קורה יש לך אתננה?
שאברהם יצטרך בעצמו לכבוש את הארץ.
כי הרי מה הייתה לכאורה הזכות המשפטית של אברהם
לחלק את הארץ שהקדוש ברוך הוא הבטיח לו?
פשוט, בפרק י"ב אמר לו הקדוש ברוך הוא,
לזרעך אתן את הארץ.
אומר אברהם, לזרעך? אז לא לי.
ביטב יכול לעשות מה שאני רוצה, לחלק.
יש רק בעיה אחת.
אתה מחלק
אבל הילדים שלך יצטרכו להילחם עם הילדים של לוט.
אומר אברהם, תשמע,
יש לי בעיה מיידית, עכשווית.
צריך באופן מיידי לפתור את הסכסוך.
מה יהיה בעוד דור נראה?
אומר לו הקדוש ברוך הוא, אה, ככה?
כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך,
את ננה ולזרעך.
עכשיו אתה צריך אתה לכבוש, ובאמת זה מה שקורה מיד אחר כך.
אברהם יוצא בעל כוחו למלחמה כדי להציל את לוט.
הוא כובש את כל עבר הירדן המזרחי בעקבות זה.
כן, כי מה קרה?
הרי אברהם כרת ברית עם לוט.
אומר אברהם, אני לא יכול להשאיר את לוט, שאני נתתי לו את הרובים,
כשהוא נמצא במצוקה, כי אם הוא רוצה להרוג אותו, אני חייב להתערב,
להיכנס לשטח.
אז בקיצור,
אברהם כובש את עבר הירדן המזרחי,
בלי להיכנס עכשיו לכל הפרטים של הניתוח של הטקסט,
כי זה ייקח הרבה זמן,
אבל רואים שלאברהם יש שליטה בעבר הירדן המזרחי,
בבקעת הירדן,
באזור הר חברון, הנר אשכולו ממרא,
ובאזור שכם.
על מה אברהם לא שולט?
על שפלת החוף, הגליל, הנגב,
ופרוזדור ירושלים.
זה האזור שהוא לא שולט בו.
ולמה?
ומה עיר הצפון, ירושלים? אמרתי,
הוא לא כובש.
אמרתי גליל, שפלת החוף, נגב, פרוזדור ירושלים. זה אין לו.
אבל יש לו יהודה, שומרון ועבר הדין המזרחי.
זה מה שיש לו.
עכשיו,
ויצא מלך סדום לקראתו אחרי שובו מעכות את כדורלעומר ואת המלכים אשר איתו,
אל עמק שווה הוא עמק המלך. איפה זה עמק המלך?
שמואל ב',
פרק י"ח, פסוק י"ח. אתה כבר לא מדפדף, אה?
טוב, בסדר.
שמואל ב',
פרק י"ח, פסוק י"ח.
ואבשלום הציב לו יד בעמק המלך.
כן, זה נחל קדרון.
זאת אומרת שאברהם מגיע עד נחל קדרון, דהיינו עד שערי ירושלים.
מה הוא מתכוון לעשות שם?
החז"ל דרשו, העמק שווה הוא עמק המלך, נשתוו,
עמק שווה, נשתוו כל המלכים להעמיד את אברהם עליהם למלך ולקצין.
כלומר,
אברהם הופך להיות אישיות פוליטית שמקימה מדינה.
איפה הוא יקים את הבירה שלו?
מתבקש, בירושלים.
הוא מגיע לעמק המלך, מה כתוב?
ומלכי צדק,
מלך שלם,
הוציא לחם ויין.
אז הוא מברך את אברהם וכו'.
מה זה הוא מוציא לחם ויין?
מה הוא היה צריך לעשות?
להכניס את אברהם לירושלים, ואז אברהם היה מולך.
אומר לו מלכי צדק, בשם מה אתה בא?
אתה, אברהם, בשם אמונת הייחוד, שאתה מאמין באל אחד.
גם אני אהיה כהן אל עליון.
גם אני אהיה אמונותי, איס, כמוך, אתה, אני פה, לא נכנס.
במילים אחרות,
ירושלים הופכת להיות מקום הגבול בין אברהם למלכי צדק.
ירושלים מחולקת. למה? כי אברהם היה במחלוקת, למלוט.
לא פתר את המחלוקת,
אז הוא נשאר בשערי ירושלים.
מתי שוב נכבשה ירושלים?
על ידי ישראל. נו, מתי?
מה?
מתי שוב נכבשה ירושלים? על ידי דוד. על ידי דוד?
אה, לפני. ספר יהושע. ספר יהושע זה כתוב, גם ספר שופטים.
שאלה, לאיזה שבט הייתה מיועדת ירושלים?
לבנימין. לבנימין, נכון?
תסתכלו בספר יהושע,
אתם רואים שהאזור של ירושלים שייך לבנימין.
ירושלים עצמה, אני לא... עכשיו, בספר שופטים, פרק א', פסוק ח',
מה כתוב שם?
ויילחמו בני יהודה בירושלים.
מה עושים בני יהודה בירושלים, תגידו לי?
בני יהודה פשוט הם בדרך, הם באים מהגלגל, מאזור יריחו,
הם רוצים לכבוש את בית לחם, חברון, באר שבע.
בדרך הם פוגשים את ירושלים.
אז מה אומרים? בואו נכבוש אותה.
לא בשבילנו, זה יהיה בשביל בני בנימין.
כתוב: ויילחמו בני יהודה בירושלים וילכדו אותה.
ואת העיר היכו לפי חרב. מה זאת אומרת היכו לפי חרב?
מה?
פשוט הרגו את כולם.
ויכוה לפי חרב,
ואת העיר שילחו בה אש.
שרפו. כלומר, הרגו את כולם,
שרפו את העיר, השאירו אותה תל.
ואחרי כן ירדו בני יהודה להילחם בכנעני היושב בהר.
זאת אומרת, הם השאירו את ירושלים חרבה.
פרק א' בספר שופטים עדיין, כ"א.
מה כתוב שם?
ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין,
וישבו בני בנימין את היבוסי בירושלים עד היום הזה.
מה?
איך יש יבוסי שם?
אלא מה?
בני יהודה כבשו את ירושלים, שרפו אותה, השאירו אותה ריקה.
בני בנימין כנראה לא שמעו על זה.
מה עשו היבוסי?
אמרו, טוב, יש עיר ריקה, בואו ניכנס.
התיישבו שם. באים בני בנימין, מוצאים את היבוסי.
טוב, צריך לחלק את העיר, חצי ליבוסי, חצי לבנימין.
ולמה זה קרה?
כי בני יהודה לא תיאמו עם בני בנימין.
ולמה הם לא תיאמו איתם?
כי הם לא היו מדברים.
יש מחלוקת.
אז ירושלים מחולקת.
למה הם נלחמו בשביל תלמיד הערה?
הם נלחמו כי זה היה בדרך.
עכשיו, בימי דוד זה קורה משהו מיוחד.
כל ישראל ממליכים את דוד. אה, כל ישראל ממליכים את דוד, אפשר להפוך את ירושלים לעיר הבירה, כובשים את ירושלים.
מהיבוסים.
דוד כובש מהנילוס ועד הפרת.
ממלכה אדירה, אימפריה, ירושלים, בירה אדמיניסטרטיבית של כל זה.
בסוף ימיו של דוד יש מגפה,
נתן הנביא וגד החוזה אומרים לדוד,
אתה צריך לעצור את המגפה, לך תקריב קורבן.
איפה?
מצפון לארמון שלך, יש שם גורן, שם תבנה מזבח, תקריב קורבן.
מה זה הגורן הזאת?
זה הגורן של הרבנה היבוסי.
מה?
יש עדיין יבוסי בירושלים?
גם כן, מלך יבוס האחרון יש לו בתוך הבירה של הממלכה האדירה, יש לו אוטונומיה.
מה זה המקום הזה, גורן הר אבנה?
הר הבית.
כלומר, זה עוד לא נכבש.
דוד קונה את המקום בכסף. כמה כסף?
נכון, בין 600. בספר שמואל כתוב שהוא שילם 50 שקלים.
בספר דברי הימים כתוב 600 שקלים.
או שהייתה אינפלציה בין שמואל לדברי הימים,
או, כמו שחז"ל אומרים,
50 שקלים זה מה שהוא לקח מהשבט שלו.
אז מכל שבט בשבט 12 שבטים יוצא 50 שקלים כפול 12, 600. זאת אומרת שכדי לכבוש את ירושלים צריך האחדות של כולם.
מבחינה, אבל זה עדיין נשמע וורט, החיבור בין כ"ח לכ"ח. טוב, בסדר, אני מנס.
אם כך, לא הבנתי איך התאריך כ"ח ביער קשור לרב קוק. כי הרב קוק עלה לארץ בכ"ח ביער, נו, מה הבעיה?
הסברתי.
עכשיו,
עכשיו בואו נחזור לנושא שלנו.
מתי שוב יש צורך לכבוש את ירושלים?
כשהתחיל אותנו להתבעבל, בימי החשמונאים.
החשמונאים,
נכון.
חשמונאים כובשים את ירושלים ומגיעים ליהודה המכבי,
מטהר את המקדש
עושה חנוכת המקדש,
נס פך השמן,
מקריב קורבנות.
פששש, יפה, לא?
תסתכלו בספר המכבים, תראו, דבר מדהים.
יהודה, בזמן שהוא מקריב את הקורבנות,
מבקש מהחיילים שלו להמשיך לירות חיצים לכיוון החקרא,
כדי שיפסיקו לזרוק עליו אבנים בזמן הקרבת הקורבן.
מה זה החקרא?
המצודה היוונית שנשארה על הר הבית.
הר הבית היה מחולק בתוך המקדש שבו חוגגים את חנוכה, ליד זה יש מצודה מלאה ביוונים עם המשפחות שלהם,
והם זורקים אבנים.
כמה זמן המצב הזה נמשך, אתם יודעים?
עשרים שנה, עד ששמעון החשמונאי
הרס את החקרה.
מה קרה? עד אז הייתה מחלוקת בעם בין המתייוונים לבין החסידים.
אז ברור שזה יוצר מחלוקת בעם.
אגב,
ושמעון החשמונאי באמת הומלך מדעת כל הציבור,
ולכן הוא יכול היה להרוס את החקרא.
שאלה, איך יכול להיות שהיוונים ומשפחותיהם החזיקו מעמד בתוך החקרא עשרים שנה?
כל השטח מסביב שייך לחשמונאים.
היה פשוט הסכם הבנות עם דמטריאס, הבן של אנטיוכוס,
שמסיבות הומניטריות מאפשרים להעביר אספקה לחקרא.
זה לא המצאות שלי.
כתוב כל זה.
עכשיו,
הדבר הזה הגיע, היה טוב עד שנוצרה מחלוקת חדשה בעם, מחלוקת צדוקים ופרושים.
ויש מחלוקת בין צורים פרושים, עד שבסוף ינאי אלכסנדר,
מלך יהודה,
הוא צדוקי, אשתו שלומציון אלכסנדרה היא פרושית,
מולכים אחד אחרי השני,
ויש להם בסוף שני בנים, הורקנוס ואריסטובולוס, שמות יפים.
הורקנוס פרושי,
אריסטובלוס סדוקי, עושים מלחמה.
איפה?
בירושלים. בירושלים, כמובן.
אריסטובלוס באמצע המלחמה שולח מכתב לפומפיוס הרומאי, אומר לו, תשמע, יש לי בעיה עם האח שלי, אתה יכול לבוא.
באותו זמן הורקנוס אומר,
שולח גם הוא מכתב לפומפיוס, אומר, יש לי בעיה עם האח שלי, אתה יכול לבוא.
פומפיוס מקבל את שני המכתבים, אומר, אתם מדברים כל כך יפה,
מבקשים כל כך יפה ניבה, מבטל את ממלכת יהודה,
מעמיד את בית הורדוס, וככה נפלנו.
ניסינו עוד פעם להילחם
במרד הגדול, זה משהו כמו קצת יותר ממאה שנה אחר כך.
ואספסיאנוס שולח את הצבא שלו
לעשות מצור על ירושלים,
מעמיד מחנות
ומשתעמם.
למה?
היהודים לא מתייחסים אליו,
הם עסוקים בלהילחם.
במי?
אחד עם השני.
ירושלים מחולקת בין שלוש צבאות:
אזור הר הבית בידי הצבא של יוחנן מגוש חלב,
העיר העליונה בידי שמעון בר גיורא,
והעיר התחתונה בידי שמעון בן אלעזר.
אלעזר בן שמעון, סליחה.
ואז,
והם עסוקים כמובן לירות אחד על השני אבני בליסטראות, לשרוף אחד לשני את האוצרות.
זה המצב בתוך העיר.
אספסיאנוס ואחרי זה טיטוס, כוססים את הציפורניים, אומרים, מתי עושים קצת איזה אקשן פה, משהו?
כן, ברור. כלומר, המחלוקת היא זו שהרסה אותנו,
וגם זה היה בירושלים כמובן.
אומר הנביא זכריה,
נדבר על אחרית הימים,
פרק י"ד: "הנה יום בא לה' וחולק שלה לך בקרבך,
ואספתי את כל הגויים על ירושלים למלחמה,
ונלכדה העיר,
ונשסו הבתים,
ואנשים תשכבנה,
ויצא חצי העיר בגולה ויתר העם לא ייכרת מן העיר.
איך הנביא יודע שבמלחמה הראשונה שתהיה באחרית הימים בארץ ישראל,
התוצאה תהיה חלוקת העיר?
פשוט מאוד.
הוא מבין שיש מחלוקת באומה אחרי גלות ארוכה,
כי מביאים יהודים מכל מיני קצוות,
ברור שתהיה מחלוקת, ברור שהעיר תהיה מחולקת.
ובאמת ככה קרה.
בתש"ח היו שלוש ניסיונות לכבוש את הילד
אחד מהשער החדש,
אחד משער יפו,
אחד משער ציון. מי ניסה?
האצ"ל, ההגנה על לח"י.
אתם מבינים למה זה לא עבד?
כי יש אצ"ל, הגנה ולח"י.
לא ככה כובשים את ירושלים.
בתשכ"ז,
ולכן עוד אי אפשר היה לכבוש, השאלה הייתה לפני כן, למה לא כבשנו את אצ"שכ"ז?
אלא מה?
בתשכ"ז נעשתה ממשלת האחדות הראשונה של מדינת ישראל.
ואז כל ישראל כבשו את ירושלים דרך שער האריות.
ואת זה אומר הנביא:
ויצא השם ונלחם בגויים ההם כיום יילחמו ביום קרב,
ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים.
כלומר, הכיבוש היה דרך אוגוסטה ויקטוריה, שמה בהר הזיתים, כבשו.
אשר על פני ירושלים מקדם.
מה ראה הנביא לתת לנו את הפרט הזה?
פשוט מאוד.
אתם מכירים קצת את ירושלים.
מצפון לעיר העתיקה, ממערב ומדרום,
יש בתים, יש שכונות.
איפה שיש בתים ושכונות יש בני אדם. איפה שיש בני אדם יש מחלוקת.
מה יש ממזרח?
יש בית קברות.
בית קברות, אין מחלוקות שם.
ולכן יכלו לכבוש מהצד הזה.
עד כאן להיום. שלום.
