יאללה אנחנו לא לומדים לנבוכי הדור אנחנו לא נלמד לנבוכי הדור לא לא לא אנחנו אנחנו נעשה מה לא צריך להביא ספרים לא
אנחנו ככה למי שנמצא פה בחבורה של אחרי הסוד הישראלי האפטר פארטי שלנו
אנחנו לומדים יהדות ופוסט מודרניזם ובשיעורים האחרונים אנחנו עשינו
לימוד מיוחד לתקופת ימי בין המיצרים למדנו על בית המקדש
בית המקדש והקניון אז מה שאנחנו נעשה עכשיו
זה סוג של לימוד שהוא גם הכנה לתשעה באב
הוא גם אולי קצת ניגע גם בהיבטים מסוימים של תורת הארי
הארי שהשבוע חלה האזכרה שלו
וכל הדברים האלה נעשה ביחד בעזרת השם
אז ככה
טוב, רגע,
נהיה אחת,
טוב,
סליחה,
מיד נתחיל.
טוב, בואו נעשה ככה.
תראו,
הנושא שאנחנו עוסקים בו לאורך כל התקופה הזאת
הוא
בכותרת שלו נקרא יהדות ופוסט-מודרניזם.
ובתקופה האחרונה לקחתי את זה קצת למקום של העיסוק בחורבן המקדש, פניין המקדש.
המשמעות של המקדש בחיים שלנו,
על מה אנחנו מתאבלים,
מה חסר לנו בעצם בתוך המציאות.
והתחלנו בין השאר להסביר
דרך מאמר שדניאל שליט פרסם לפני משהו כמו 20 שנה, אולי קצת פחות.
מי זה? דוקטור דניאל שליט הוא חוזר בתשובה הוגה,
אחד מההוגים הגדולים,
בעולם הציוני-דתי.
אני לא ארחיב עכשיו את הדיבור עליו, אבל אחד ממוריי,
ודניאל שליט כתב הרבה מאוד ספרים,
שבעצם אפשר לומר,
המפתח של הספרים האלה זה ההבנה של התקופה שאנחנו חיים בה,
והניסיון להתמודד עם האתגרים שהתקופה הזו מייצרת.
אז אחד מהספרים המרכזיים שלו נקרא ספר הקניון.
ספר הקניון הוא סוג של משל גדול מאוד על העולם שאנחנו חיים בו,
שהוא כמו קניון גדול.
מה המשמעות של הקניון?
זה מרחב שבו מה שבולט זה האנושי,
וזה מסתיר בעצם את פניו של האלוהי.
כלומר, האדם בנה לעצמו ממלכה
שיש בה תקרה ויש בה קירות ויש בה הכל מלאכותי.
אפילו הבינה היא מלאכותית.
אז אפשר לומר שהמבנה שנמצא מהצד השני של הקניון זה המקדש.
המקדש הוא בעצם המבנה היהודי.
הקניון הוא המבנה, אם תרצו, המערבי או האנושי,
ודרך זה אנחנו בעצם לומדים לאורך כל התקופה הזאת על מה זה בדיוק,
מהו התיקון של המצב הקניוני שאדם נמצא בתוכו.
נכון, בדיוק,
בדיוק.
אנטיתזה, ואם תרצו, מושג שאנחנו חוזרים עליו הרבה מאוד פעמים,
המקדש עושה לקניון סוג של ברית מילה.
הוא מל אותו.
המילה, מה היא עושה?
המילה פותחת
את הדבר שמלים אותו אל האינסוף.
זאת אומרת, ברית המילה היא בעצם,
בואו נגיד את זה ככה,
דיברנו השבוע על מושג הצמצום, בסדר? הארי, אחד מהיסודות של תורתו של הארי, רבנו הארי,
זה מושג הצמצום.
שהעולם שלנו,
בתחילת דרכו, זאת אומרת, תחילת הבריאה לפי הארי,
מתרחש תהליך של צמצום. מהו הצמצום? יש כל מיני הסברים לתהליך הצמצום.
הסבר אחד אומר שהבורא ברא את העולם לא בכל כוחו,
הוא ברא אותו בהגבלה.
זאת אומרת, לא השתמש בכל כוחו, ככה הרמח״ל מסביר,
הבורא לא השתמש בכל כוחו, אלא הגביל את כוחו וברא עולם מצומצם, כדי שנוכל לתפוס אותו.
כן.
תודה רבה. יש פה מה שנקרא קאדר, אבל זה לא נעים לי, כל כך לא נעים לי לשתות.
דבר שהוכן בשביל מי שהוא באמת תלמיד חכם,
אז אני לא...
אבל לא ידעתי שהרב שרקי אוהב כל כך הרבה סוגים של דברים.
אני לא ידעתי את זה.
לא ידעתי. אני פעם הבאה, אני אדע שזה מה שמצופה.
אנחנו עובדים ביחד. מה?
הבנתי.
הבנתי.
אז אני מפחד, אני אפיל עכשיו את הניצוצות לקליפות.
מה?
אני רואה, אני רואה.
בסדר.
אחרי זה אתם מתפלאים למה לומדים לנבוכי הדור? איך אתה לא נהיה נבוך אחרי כל זה?
אתה לא יודע בכלל לאן ללכת.
רגע, זה עם סוכר או בלי?
טוב.
הנה, כבר שורה עליי הרוח הסרקזם.
ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
וואו, זה טוב.
טוב.
מעולה.
עכשיו הבנתי לאיזה הישגים אפשר להגיע.
מדהים, מדהים.
אז ברית מילה זה הסרה של הצמצום.
יש פה איזה משחק מורכב. למה?
כי בעצם האדם בטוח שאם הוא יהיה עד הסוף עם כל הכוח שלו,
אז הוא יוכל להגיע להישגים מרשימים. אבל בעצם מה שמתגלה,
שבשביל להגיע להישגים הבאמת משמעותיים הוא חייב להסיר את מה שמסתיר אותו.
זאת אומרת,
העורלה, מה היא עורלה? העורלה היא הגבלה של הרצון,
והסרת העורלה זה פתיחת הרצון למרחב אינסופי.
מה?
מה?
אם אתה מדבר סופי להתעלם עליו, אתה לא יודע להיכן אותי.
בדיוק.
לא, אז אתה כאילו מקשה למה המרחב אינסופי.
זה לא מדויק.
השאלה איך אתה מסביר אינסוף.
אינסוף נתפס בעינינו כאינסוף אפשרויות.
אינסוף זה אומר שיש לך, נגיד, רצון נקי הוא רצון אינסופי,
כי הוא לא מוגבל.
לדוגמה, כשאתה רוצה ללכת לעבוד במשהו,
כי אתה רוצה להרוויח משהו,
אז זה רצון מוגבל,
כי אתה רוצה להרוויח את הדבר הספציפי הזה.
רצון אינסופי זה אומר שאתה לא מוגבל לאיזה רצון מסוים. אתה עושה דבר שאין לו הגבלה.
אני לא יודע, ואת מה שאמרת, מה הכיוון?
מה?
כן, אבל אתה מחדד, העין שווה חינוך. אם אני רוצה להרוויח בריאות,
אז אני הולך לכיוון של הבריאות, אבל אם אני רוצה הרבה דברים,
אז איך אני, איך אני, יש לי מיכון ולא פיזלוק? יפה מאוד, זו באמת שאלה טובה.
זו שאלה טובה, ולכן כאן מגיע בעצם,
אפשר לומר,
מגיעה ההכוונה.
זאת אומרת, עצם המושג מילה למול,
זה אומר שאתה צריך לקבל הכוונה ממישהו, להסיר משהו,
ואז הוא מסביר לך מה אתה צריך להסיר בשביל שתיפתח לממד העין-שווה.
כלומר כבר בברית המילה אפשר להגיד יש לך את ההכוונה מה אתה צריך להוריד כדי להיפתח למשהו יותר גדול.
כמובן שאפשר לדמות את זה להרבה דברים. המילה למול אפשר לומר ככה בסוג של דרשנות
שכשאתה מל אתה עומד ממול.
זאת אומרת כשהאדם לא מל אז הוא עומד עם עצמו.
כשאתה מל אז אתה יכול להיפתח למשהו שנמצא מולך.
ואז כבר מתחיל להיות סוג של הארת פנים.
ודיברנו על הנקודה הזו.
זו נקודה מאוד חשובה. בית המקדש הוא מרחב של פנים.
יש את המנורה שיש לפנים, אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות,
יש לחם שנקרא לחם הפנים,
ובתוך קודש הקודשים יש את הכרובים שפניהם איש אל אחיו.
אנחנו רואים שהמושג פנים הוא מושג שחוזר בתוך מרחב המקדש. למה זה כל כך חשוב, המרחב של הפנים?
יפה.
זאת אומרת, אנחנו עולים לראות את פני השם.
מה הנקודה של גילוי הפנים? מה זה הפנים?
הפנים זה קודם כל הפנים,
זה גילוי המרחב הפנימי של החיים.
זאת אומרת, לחיים, החיים בנויים עם שכבות,
שכבות, שכבות של קיום.
הארי והמקובלים בכלל הסבירו שהשכבות האלה יש להם שמות. יש עולם העשייה,
מעליו יש את עולם היצירה,
מעליו יש את עולם הבריאה ויש את העולם האצילי.
עולם האצילי זה עולם ההנהגה האלוקית.
מה זה אומר שכשאנחנו,
מה קורה כשאנחנו מלים בעצם?
אנחנו מתעלים משכבה נמוכה
אל שכבה יותר גבוהה של הקיום.
זאת אומרת, אדם שחי בעולם העשייה הוא אדם שחי
בעולם ההישרדות.
שואלים אותך למה אתה עובד?
כי אני צריך להרוויח כסף כדי לא למות.
יותר גבוה מעולם העשייה יש את עולם היצירה.
למה אתה עובד? כי אני רוצה לגלות את המרחב היצירתי שיש לי בחיים.
יש לי יצירתיות,
אני רוצה לגלות את המרחב היצירתי.
מה קורה בעולם הבריאה? עולם הבריאה זה כבר עולם שבו
אתה עומד מול מישהו.
לכן עולם הבריאה זה עולם הנשמה.
הנשמה מגיעה מעולם הבריאה.
הנשמה מכירה שיש בורא לעולם.
בעולם היצירה עדיין אין לך עמידה מול מישהו,
אלא רק מול כוחות יצירתיים שקיימים בעולם.
כן, כמו מוזות.
יש כאלה שקראו להם מוזות, למלאכים, כל מיני.
זאת אומרת, יש בעולם יצירתיות.
אבל כל אלה בסוף אמורים לשרת משהו גבוה יותר.
ואז נכנס למרחב הזה מה שנקרא מרחב המקדש.
מרחב המקדש הוא המרחב שבו כל הרצונות הנמוכים של האדם נפתחים אל מול פני,
אל מול הפנים האלוהיות.
הפנים האלוהיות בעצם פותחות את האדם למרחב יותר גבוה.
אז מה קורה בעצם שקורס מרחב המקדש?
שהאדם קורס לתוך מרחב הישרדותי.
בעומק הוא קורס למרחב הישרדותי.
זה קצת כמו ש... מה קורה כשמגרשים אותך מגן עדן?
מה מתרחש שם?
פתאום נהיה בזיעת אפיך תוך הלחם, בעצב תלדי בנים. מה קורה? האדם נופל ממרחב אלוהי שהוא מלא חיים למרחב שיש בו מוות.
בדיוק. העולם הזה הוא עולם מוגבל.
כל הגבלה נקראת שבירה.
מוות זה שבירה.
זה אומר שכל נפילה מעולם גבוה לעולם נמוך,
היא שבירה, היא מוות.
ולכן כשאנחנו עולים מעולם נמוך יותר לעולם גבוה יותר, זה אומר שאנחנו עוברים מחיים מוגבלים לחיים יותר אינסופיים.
אבל למה?
למה אנחנו צריכים למות כדי לעבור לעולם הבא?
למה אנחנו לא יכולים לחיות חיים אינסופיים?
בגלל שאנחנו מוגבלים.
אם הייתה לנו אפשרות,
אז האינסוף היה מופיע בתוכנו ללא הגבלה,
אבל בגלל המוגבלות שלנו אנחנו צריכים כל הזמן
לאבד את החיים כדי לעבור לספירה אחרת.
בגלל זה החיים השלמים זה חיים של גוף ונשמה ביחד?
מה?
זה התודעה,
מה זה רק תודעה?
בסוף אנחנו יצורים תודעתיים.
בני האדם הם יצורים של תודעה.
מה מבדיל בעצם ביני לבין חרק או בין חיה? תודעה.
זה מה שמבדיל.
איך הרב צבי יהודה היה אומר בפרקי אבות?
חביב אדם שנברא בצלם, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם. הכוונה,
מה מבדיל את האדם מיתר הבריות?
שיש לו ידיעה, חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם.
או, יפה מאוד.
זאת אומרת,
האשליה של האדם שהתודעה מתחילה ממנו
ואז מגיעה למקדש.
האמת זה הפוך.
זאת אומרת,
אנחנו צריכים לתקן בתוכנו את המקדש הפנימי,
כמו שמופיע גם בנפש החיים בפרק ד', שהוא מדבר שם על קודש הקודשים שנמצא במרחב של הלב של כל אדם.
אבל בסוף בסוף,
וזו נקודה גם שהרב צבי יהודה נוגע בה בהרבה מאוד מהשיחות שלו,
הוא אומר הפנייה שלנו לבורא
בתפילה היא על ידי זה שהוא פנה אלינו לפני כן בתורה.
זאת אומרת המקדש הוא מרחב שבו בקודש הקודשים מה יש?
את התורה. מהי התורה?
הרצון האלוהי שהגיע אלינו.
על ידי הרצון האלוהי שהגיע אלינו אנחנו יכולים לפנות אליו בתפילה.
יש פה בעצם מפגש דו-סטרי של פנים בפנים.
אנחנו פונים אליו והוא פונה אלינו. אבל קודם כל, מי פנה?
הוא פנה אלינו.
אם הוא לא היה פונה אלינו, איך יכולנו לפנות אליו?
אז בעצם מה קורה כשאין לנו מקדש?
אין מרחב של פנייה אלוהית אלינו.
מה?
יש חסימה בתפילה. באמת יש חסימה בתפילה.
אפשר להתפלל, למה?
הקדוש ברוך הוא נתן לנו את האפשרות לפנות אליו,
אחרי שהוא נתן לנו תורה.
אבל מסיר אוזנו משמו התורה, ככה אומר שלמה,
גם תפילתו תועיבה.
למה?
כי אדם שלא רוצה לשמוע מה השם רוצה ממנו,
כשהוא פונה אליו, יכול להיות שהוא פונה בטעות לגמרי.
כמו שחזל אומרים, שאפילו גנב במחתרת אומר לקדוש ברוך הוא שיעזור לו עם הגניבה שלו.
מקדוש ברוך הוא אומר, אם משה עומד במקדש,
אז במקום שיערך עליהם, במקדש של משה, מה ראשון במקדש הרגיל?
איזה מקדש של משה? לא הבנתי.
אחד מהסיבות שמושבי ייכנס ומביאים את המקדש ומפה שהקדוש ברוך הוא יכלל את העמו על בית המקדש, בגלל שזה מגילת הנצח, הוא יצטרך להרוס אותו, אז הוא יכלל את בני ישראל.
בעצם, מה זה המקדש של משה שם ומה הנקודה בו? שאלה,
שאלה, אני לא יודע, אני לא רוצה להגיד ככה,
לא רוצה לשלוף איזו תשובה, צריך להתבונן שם, מה המשמעות של המקדש הזה, לא יודע,
שאלה טובה.
עכשיו,
בוודאי, זאת אומרת,
מה משמעותה של המילה הפיזית?
אז ככה, קודם כל,
ספר יצירה מלמד אותנו שיש ברית לשון וברית מאור.
ברית הלשון זה ברית הדיבור,
וברית המאור זה ברית הברית הרגילה שלנו, נכון?
מה הקשר בעצם בין ברית הלשון לברית המאור?
מה הקשר בין איברי המין לבין הדיבור?
שניהם איברים שעוזרים לנו להתקשר לשני.
אז מתי שהאדם מל את הקליפה, את העורלה,
אז הוא יכול לדבר דיבורים של אמת,
דיבורים פנימיים.
אבל מתי שהאדם לא מל,
אז הדיבורים שלו הם חיצוניים והוא מנסה להשיג דברים מבחוץ ולא בהכרח לתת.
כלומר, ככל שהאדם עובר לספירה יותר גבוהה בקיום,
אז גם הדיבור שלו שייך למרחב יותר פנימי.
לכן המרחב הנבואי, מה זה בעצם, מה זה תפילה ונבואה?
נבואה זה דיבור של השם אלינו ותפילה זה דיבור שלנו אליו.
אז בעצם אם אני מדבר אליו עם הכוח של הדיבור שהוא נתן בי,
אז גם התפילה היא מימד של נבואה.
לכן אברהם אבינו שאמור להתפלל על אבימלך הוא נקרא נביא.
הנבואה היא דיבור אלוהי של האדם הפונה אליו.
אז מה בעצם שוב נחסם כשהמקדש נחרב?
הערוץ הזה שאנחנו יכולים לפנות
אל הבורא ולהיפגש פנים בפנים במקום הזה,
היא קרסה.
וכאן מגיע עוד איזה מימד, עוד איזה אלמנט, שדיברנו עליו ככה הרבה פעמים. מישהו רצה להעיר?
לא.
אז יש כאן עוד איזה אלמנט שנגענו בו הרבה בתקופה האחרונה,
זה מימד הכבוד.
בסדר?
בית המקדש
הוא מרחב שקשור למושג הכבוד, הכבוד האלוהי, כיסא הכבוד.
המקדש ככיסא לבורא.
מה זה כבוד?
מה משמעותו של כבוד?
מאיפה מגיע הכבוד של האדם?
ומה פירוש עיבוד הכבוד?
אז ככה,
כאן אני רוצה ככה להעיר איזו הערה כללית.
אנחנו עדיין, מה שנקרא, בכותרת מדברים על פוסט-מודרניזם והגישה היהודית.
ואז צריך ככה לצאת ידי חובה מדי פעם, כי זה הנושא הכללי.
צריך להבין איזה יסוד אחד מאוד מאוד חשוב.
מה זה מודרניזם?
מה הרעיון המודרני רצה להגיד?
הרעיון המודרני בעצם אמר שלאדם יש דעת, יש לו תבונה.
ועל ידי התבונה הוא יכול לשלוט בעולם.
הוא רציונלי,
והרציונליות הזו יכולה לשרת את האדם והמהפכה המדעית, המהפכה התעשייתית,
המהפכה של המוזיקה, התרבות.
הרבה מאוד דברים נבעו בעצם מהחשיבה הרציונלית המודרנית.
מה היה לפני המודרניות?
הייתה דת בעולם.
כלומר, האדם לא חשב שהתבונה האישית שלו
יכולה לעזור לו להבין את המציאות, אלא הוא זקוק למישהו שיכוון אותו.
אז בהתחלה המודרניות הייתה קשורה מאוד לדת, ולאט לאט היא התנתקה מהדת.
ואז האדם הצליח לעמוד על הרגליים שלו לבד.
בעצם כל ההגות של דניאל שליט מדברת הרבה מאוד,
שוב, זו הגות שמבוססת על החסידות ועל תורת הסוד.
הרעיון שלו הוא שהאדם עמד לבד, נעמד לבד, אבל כשאתה עומד לבד ואתה מתנתק מהשורש שלך,
בסוף מה שיקרה לך זה שאתה במקום לגלות את העוצמה שלך, אתה תאבד את העוצמה שלך ותאבד גם את כל היכולות שלך.
ולכן הפוסט-מודרניזם הוא קריסה מסוימת של האדם לבדו.
זאת הטענה שלו.
כן.
בדיוק.
כמו ש...
כן, כי אם המודרניות מתנתקת בעצם מהשורש,
זה כמו שהקניון בעצם,
או נגיד מבנה אחר יהודי מאוד ידוע, סוכה.
מה זה סוכה?
זה בית שפתוח לאינסוף.
אז בית שאיננו פתוח לאינסוף,
סופו של מה שיקרה לו
זה שהוא יאבד את הנשמה שלו.
וכשמה שהוא מאבד את הנשמה שלו,
מה שקורה זה שהוא הופך למפלצת.
למה?
כי הוא בעצם מתמכר לאזורי החיצון שלו.
ואזורי החיצון שלו הם הישרדותיים.
והאזורים ההישרדותיים הם אזורים מאוד מסוכנים.
כי כשאדם לא מגלה את האנושי שבו, הוא בעצם מגלה את החייתי שבו.
ומה שנקרא לאלה שצועדים איתנו לאורך זמן בסוד הישראלי,
אז ככה נפתח הספר הסוד הישראלי.
שאברהם לבני המחבר בעצם אומר,
איך יכול להיות שקרתה השואה?
מה קרה? מה הוביל אל השואה?
הוא אומר שהשואה היא בסך הכל
מופע
של עוצמה טכנולוגית אדירה של האנושות ללא מוסר.
וזה קרה בגלל שעם ישראל הגיע לשלב שבו הוא היה חייב לתת לעולם את הנשמה,
אבל הוא לא עשה את התפקיד שלו,
ואז מה שקרה זה התפרצות של כוחות מאוד מאוד חזקים
מתוך האנושות שהקריסו את כל התרבות.
ולכן הוא עזב את התרבות המערבית והגיע לתרבות ההודית.
בניאש, היית אומר שיש לקניון פיאל, תקרצו פיגה?
זה ברור, זה הרעיון.
תקרת זכוכית, אבל שצריך לנפץ אותה. אז זה אומר שהאנושות כל הזמן רואה את מה שיש מעל. זאת אומרת, היא לא... או, זו שאלה טובה.
זו שאלה טובה. אני חושב שהטענה שלו... אני פשוט לא יודע שיש תקרת זכוכית,
אבל רק מי שמגיע לקום העליונה של הקניון שם לב שיש בה תקרה.
הטענה שלו היא יותר מורכבת. הוא אומר שמה שקורה
זה שהמערכת האנושית, בגלל שהיא מרגישה
שיש לה,
המערכת האנושית מרגישה
שיש איזה משהו עליון מעל,
אבל היא לא מצליחה להגיע אליו,
אז היא מנסה לחכות ולהפוך את מה שיש לה לתחליף לדבר האלוהי. היא יותמת את עצמה למרות שהיא מודעת איזה שיש לזה משהו. בדיוק, כן.
לדוגמה, אדם אומר, אני מרגיש שאני רוצה זוגיות,
אבל אני לא מצליח להגיע לזוגיות,
אז בואו נייצר תחליף לזוגיות.
בואו נעשה כמו.
כלומר,
אדם אומר, אני רוצה את האוכל האמיתי.
אני לא מצליח לייצר אוכל אמיתי, בוא נעשה כאילו אוכל אמיתי.
כלומר, מה?
הכאילו הזה,
זה במקום להיפתח למשהו שנמצא מעבר לאדם,
הוא מנסה לייצר דבר שדומה לו בפנים.
בינה מלאכותית, בינה מלאכותית זה הדוגמה הכי טובה.
נכון, אבל
הוא לא מצליח למצוא את האמיתי, אז הוא רוצה לייצר מציאות שהיא חלופית לאמיתי.
הוא גורם לסבל.
לאט-לאט בסוף הוא גורם לסבל.
כי אם אתה נותן לבן אדם תחליף שלא נותן... זה כמו אוכל. אוכל זה דוגמה מאוד טובה.
אם אתה נותן לבן אדם אוכל
שטעים לו, אבל אין לו ויטמינים, מה יקרה לו בסוף?
שהגוף שלו יצעק שהוא צריך אוכל אמיתי.
בסדר? זה בעצם מה שקורה.
שהתרבות בעצם מייצרת המון המון המון המון תחליפים לתוכן,
ואז התוכן הזה, במקום להזין את האנושות,
היא מרוקנת את האנושות.
היא מייצרת רעב.
אז הטכנולוגיה של היום.
אפרופו רעב, מה?
בוודאי.
גם,
גם, גם מייצרת רעב. שוב, אני לא,
חזרנו על זה בפעם הקודמת גם.
אנחנו לא מדברים נגד,
אנחנו רק מדברים על הבעיות שיש,
שצריך למול אותן.
מי שינסה למצוא תחליפים למקדש על ידי טכנולוגיה,
הוא לא בסיפור.
זאת אומרת, טכנולוגיה לא תהווה תחליף לזוגיות,
לא תהווה תחליף לרוחניות אמיתית,
לא תהווה תחליף למוסר.
ומי שמנסה לייצר סוג של תחליף כזה,
הוא ייצר רעב יותר גדול של האנושות.
ושלא לדבר בכלל על נזקים אחרים.
בדיוק השבוע שמעתי על כמה נזקים שנוצרים כתוצאה מהדבר הזה.
בגלל שאנשים רוצים קשרים אמיתיים עם בני אדם,
אז אין להם קשרים.
אז מה הם עושים? הם מייצרים קשרים מלאכותיים.
הדבר הזה לא מרווה את הנפש,
זה מייצר דיכאון בסוף.
אנשים לא יודעים למה הדיכאון מגיע.
אתה מדבר עם מכונה במקום עם אדם.
לא, זה אפשר.
אני עבדתי במכון צומת בעברי, עם הרב ישראל רוזן, זצל.
והוא פעם כתב מאמר, אני חושב, אפילו, איך ייראה המקדש השלישי,
ואיזה מערכות טכנולוגיות יהיו בו.
הוא אומר, אין שום סיבה שלא יהיו כל מיני דברים במקדש, לא יודע.
מערכת לחימום תת-רצפתי,
או כל מיני דברים כאלה, שהכוהנים לא יצטרכו ללכת יחפים,
למרות שזה בעיה, כי הם צריכים להישאר ערים, אז אני לא יודע, אולי זה יהיה בעייתי.
לא, אבל הוא דיבר על כל מיני מערכות,
לא יודע, צריך שם מערכות ממוחשבות.
אבל זה שייך למערכת החיצונית של המקדש.
המערכת הפנימית של המקדש,
אתה לא תגיד שיהיה משהו שאוטומטית מקריב את הקורבנות, או לא יודע,
כל מיני.
לא,
כשחטא כושר אז אנשים רוצים ללמוד משאבי מלג האוויר קשים. כן. אז הם הולכים לחטא כושר המודרג, לתאים שבהם הטמפרטורה היא חמה מבחוץ,
כאילו שבאותה מידה זה יכול לעשות את זה בחוץ.
נכון, נכון. כשהוא הולך למלאכותי,
הוא עושה שם את מה שיש בטבעי, כאילו במלאכותי. נכון, אבל... נכון, אבל נגיד השמש נותנת לך ויטמינים שאתה לא תוכל לקבל אותם בחוץ.
בחו״ל. נכון, נכון, נכון, נכון. האדם גם זקוק להיפגש עם הטבע.
בטבע יש משהו שפותח את הבן אדם, באמת פותח את הבן אדם.
טוב, אז עכשיו, מה?
קודם כל זו שאלה מאוד מאוד מעניינת. זו שאלה מעניינת שקשורה גם לשאלה למה מתנכלים לעם ישראל.
למה יש אנטישמיות.
זאת אומרת, למה אתה רואה פעם אחרי פעם שיש איזו מלחמה בזה שעם ישראל יחזור לארץ שלו
ויגיע לייעוד שלו.
למה? כאילו, מה יש לכם נגד?
אז אפשר להסביר את זה בהרבה מאוד דרכים,
אפשר להסביר את זה בדרכים של תת-מודע.
הכוונה, תת-מודע בעצם יודע שברגע שיהיה פה באמת שלטון אלוהי,
אז יהיה מוסר,
והרבה מאוד חגיגות שיש לאנשים ייגמרו,
כי הם לא יוכלו כבר לעשות מה שהם רוצים.
אז יכול להיות שבני אדם יעדיפו כל הזמן את הפייק,
כי הפייק מאפשר להם להמשיך להישאר בתוך עולם שסגור בתוך עצמו.
כן,
זה שאלת השאלות.
שאלת השאלות,
האם זה חייב להיות בבום?
המהר״ל כותב בהמון מקומות בספרים שלו בנצח ישראל, באופן ספציפי על הגאולה,
שהיעדר קודם להוויה.
יהיה היעדר שקודם להוויה.
מה צריך להיות ההיעדר?
שאלה.
7 באוקטובר, שמחת תורה זה סוג של היעדר.
ההיעדר הזה הביא להוויה חדשה של הזהות של עם ישראל.
היעדר קודם להוויה.
המקדש נחרב,
אבל החורבן של המקדש הוא בעצם הכנה לבניין,
אז זה לא בדיוק חורבן מוחלט.
לדוגמה, נגיד, לדוגמה,
אנחנו לא עושים אידיאל מההיעדר,
אבל היעדר קודם להוויה.
אין במציאות צמיחה, מה?
מה?
בדיוק, כמו שהלילה קודם ליום.
ככה זה, ככה זה, כן.
היעדר קודם להוויה זה אומר שכמו שהלילה קודם ליום,
ויש ריקבון לפני צמיחה,
ויש, נקרא לזה,
לפני שבן אדם מגיע למצב יצירתי, לפעמים הוא צריך שייגמר איזה שלב אחר בחיים שלו,
או נגיד רווק מרגיש שיש לו איזה מצוקה שמובילה אותו בעצם לשלב הבא. לא משנה, כל אחד מהדברים האלה זה היעדר שקודם להוויה.
למה זה צריך להיות ככה?
אפשר להסביר את זה בהרבה דרכים. כי אם לא יהיה היעדר, אתה לא תבין מה אתה מחפש.
מה?
קודם כל, זה...
אני מבין את השאלה ואני אחזור על השאלה, אני אחזור על השאלה למי שלא שמע.
זאת אומרת, האם זה מצב אידיאלי שהיעדר קודם להוויה?
אז אני חושב שהנקודה היא כזו,
אפשר להסביר את ההיעדר בהרבה דרכים.
זאת אומרת, לא חייב להיות שהיעדר יהיה
קטסטרופה אסונית.
היעדר יכול להיות גם,
לדוגמה, שבן אדם עולה מטוב קטן לטוב יותר גדול.
שבירה, שבירה קטסטרופלית.
אדם יכול לדוגמה לעבור משלב עדכון גרסה.
מה זה לעדכן גרסה? זה בעצם שהגרסה הקודמת לא טובה.
אבל זה לא חייב להיות על ידי זה שאתה שובר את המכשיר ואתה הורס את הכל ועובר לשלב הבא.
זאת אומרת,
אתה בעצם שואל שאלה שקשורה למושג עולם התוהו.
עולם התוהו הוא שבירה
שהוא קדם, השבירה הזו קדמה לעולם התיקון.
למה היה צריך את עולם התוהו?
מה הוא נתן לנו?
עולם התוהו הוא אחד המאפיינים שלו, שיש שם כוחות בלתי מוגבלים, כוחות מאוד מאוד חזקים.
ואז אתה מכניס אותם למקום מוגבל,
ואז ההגבלה בעצם מייצרת איזו שלמות.
בסדר? האם היה חייב שהפירוק יהיה מוחלט?
לא.
זאת אומרת, ניקח, נגיד, אומן יוצר.
האם חייבים שהוא יעבור, האם אומן חייב לעבור תהליך של התרסקות מוחלטת בין יצירה ליצירה?
לא.
אני חושב שזה...
החזרה לשאלה האם זה תהליך אידיאלי או לא אידיאלי,
זה תהליך
שמהרגע שהעולם שלנו נפל ממציאות של שלמות אלוהית למציאות מוגבלת,
אז יש שם שבירות.
ואני חושב שככל שבן אדם חי בספירה יותר שלמה,
אז ככה יש פחות שבירות דרסטיות.
כל זוג מכיר את זה שבתחילת הדרך יש הרבה הרבה יותר מריבות.
למה?
כי הם חיים בעמדה שכל אחד עדיין מאוד מאוד
עומד לעצמו.
אבל ככל שחיים יותר ביחד,
אז יש יותר הבנה של האחד של הצד של השני, ואז לא צריך שיהיו שבירות מוחלטות.
זה תהליך הרבה יותר הרמוני.
בסדר?
אז עכשיו, כל זה, מה?
אין איזושהי שבירה במציאות, כן, אבל למה, אני שואל, למה אתה צריך לחפש היעדרים בכוח, אם אתה רואה שיש כל כך הרבה היעדרים במציאות גם ככה?
מה אתה צריך לחפש?
מה אתה מחפש איזה? יש, ברוך שלא נדע, יש כל כך הרבה קשיים בעולם,
למה אתה צריך לחפש בכוח?
מה זה, יש לי תיקון חצות עליו? מה?
תיקון חצות הוא אחד מהביטויים להתחברות
של האדם לרגע עם ההיעדר הקוסמי.
יש בעולם היעדר,
וההיעדר הזה עכשיו צריך להתייחס אליו.
אבל זה לא צריך רק ללכת לתיקון חצות הוא אחד הביטויים,
גם נפילת אפיים בתפילה זה,
אה, תחשבו, אתה מטפס, מטפס, מטפס מלמטה,
בתפילה, עולה מעולם לעולם, ואז מיד אחרי שאתה מגיע לעולם הכי גבוה, טראח אתה יורד לתוך
נפילת אפיים.
למה?
למה צריך נפילת אפיים?
בעומק.
בגלל שיש עדיין חלקים שצריכים לעלות אותם למעלה.
זאת אומרת, נפילת אפיים היא לקחת את החלקים שעדיין לא התחברו
לשלמות ולהרים אותם בחזרה למעלה.
אנחנו נמצאים בתהליך הזה כל הזמן.
כל החיים שלנו בעצם זה תהליכים כאלה של עלייה,
עלייה,
ירידה, העלאה של חלקים.
הנה, איפה הרב אורי שישתה את כל הדברים האלה?
שיעלה אותם כבר.
טוב, כן.
איזה כיף, זה נכון. הרב אורי היה בטח ככה חותך אתכם חופשי, היה אומר לכם כזה,
מה אתה רוצה? מה אתה רוצה?
מה אתה רוצה?
כן, כן.
יש פה אדם נחמד.
איזשהו, איזשהו,
הייתה בעוד איזשהו משבר בשביל להתערב, כאילו זה מה שאתה אומר... למה אתה חושב שדווקא בעם ולא באדם זה לא עובד ככה?
אה, הבנתי. כאילו אתה אומר שככל שדברים הם יותר גדולים וכלליים,
אז הם צריכים לפעמים יותר קשה לחנך בדרך קלה.
אתה צריך, כאילו אתה אומר,
יחיד יכול לוותר על גלות.
גלות זה עונש של עם.
זה מה שאתה אומר בעצם.
אבל הוא לא חייב לעבור אותה.
כן, אבל זה לא חייב להיות משבר כמו גלות, זאת אומרת, גלות...
מה?
נכון.
לא, אבל כאילו, אני מבין את האמירה הזאת. זאת אומרת, שככל שמערכת היא יותר גדולה,
הרבה יותר קשה להעביר אותה תהליך חינוכי.
אתה חייב לפעמים לעבור תהליך של קריסה של מערכת.
אז זה...
מה, אני בינה מלאכותית?
שאלה מצוינת.
אתה רוצה את זה ב-PDF?
מה?
אני חושב שזה מחשבות שעולות לי הרבה סביב מה שקרה. זאת אומרת, האם היינו חייבים לעבור, הנה, 20 שנה לגירוש?
האם היינו חייבים את כל התהליך המורכב הזה בשביל לקלוט
רעיונות שהם מאוד מאוד פשוטים? שאם אתה תיתן לחיות טרף
שטח שקרוב אליך, אז כנראה שהם יעשו את מה שהם יודעים לעשות. מה חשבת שיקרה?
למה חייבים לעבור תהליך של איסורים כל כך קשים בשביל שדבר כזה יקרה?
מה?
בבקשה, כן, אז כמה אתה צריך, כמה זה עולה לנו כדברי המשורר?
מה? מה?
נגיד על עם ישראל ונגיד שהכאב הזה זה לא מה שהיינו צריכים.
שלא היינו צריכים את זה.
זה דבר שחשבתי עליו השבוע,
בהקשר אחר, נכון.
לא, יותר מזה, גם חשבתי לעצמי שאם בעזרת השם, ובעזרת השם זה מה שיקרה, זה מה שיקרה, זה במוקדם או במאוחר זה יקרה.
כשאנחנו לא נשב רק בגוש קטיף, שזה היה חלק קטן,
אלא בחלק הרבה הרבה יותר גדול של חבל עזה.
לא רק שם, היינו בכזה מקום פיצי.
אז מה היה גורם לחברה הישראלית להבין שצריך לשבת בכל החלק הזה?
היית צריך לעבור תהליך שלם של...
כן, בשביל לקלוט שאתה צריך לשלוט בחלק הזה, ולא רק בחלק הזה.
אנשים לא רצו לחזור לגוש קטיף, אתה רוצה עכשיו לחזור לכל עזה?
בואו תראו איך אתם רוצים לחזור לכל עזה. בבקשה.
בתהליך,
כן, זה רעיון של מניטור. מניטור חוזר עליו הרבה מאוד פעמים על הרעיון הזה.
הרב אשכנזי זצהל
מדבר על הגלות,
נובעת מתוך האיסורים של הגלות, נובעים מתוך האיחור.
זה נושא שהוא מדבר עליו הרבה. ואיחר עד עתה
של יעקב אבינו שמאחר להחזור לארץ בגלל שהוא מאחר,
פתאום לבן מתחיל לשנוא אותו, פתאום הפני לבן רעים, כל הדברים האלה.
זה תהליך של איחור בגלל שאתה מאחר עכשיו האיחור הזה יכול להיות בהרבה שלבים בחיים
זאת אומרת גם אדם
שצריך לעבור שלב בחיים האישיים שלו והוא לא עובר אותו חווה איסורים למה כי הוא מאחר
נכון
מה?
נכון הגמרא במסכת ברכות רבי שמעון בר יוחאי אומר שלושה דברים נתנם אלה על ידי איסורים תורה ארץ ישראל ועולם
הבא למה זה צריך איסורים למה אז הרב אלישעד זצהל היה חוזר הרבה פעמים ואומר שהמתנה הגדולה היא אור גדול כמו נשמה
והגוף הוא מוגבל קטן אז כדי לקלוט דבר שהוא גדול מהכלי אתה צריך לעבור איסורים כדי להרחיב את הכלי שהוא יוכל לתפוס את הדבר הגדול
כלומר האיסורים המשמעות של זה
מה לא המתנה לא האיסורים הם מה שעוזר לאדם לקנות את המתנה מה
הייסורים זה היעדר שקודם להוויה, לדוגמה, לדוגמה, כן.
איפה נכנס פה העניין של שכר ועונש,
של שנא שנא, של שנא ושל בית,
או למה,
כאילו,
כאילו, יצא לנו נגדות, בגלל,
כאילו,
בלי הבנה עושה, בגלל חטאים,
כאילו, איפה זה,
מדברים על ייסורים שמכביבים את כלי, או שמגיעים בלי הריחום.
טוב, מה זאת אומרת?
במידה וה...במידה והיה,
נגיד, שלום בין החלקים השונים בתוך העם,
אז לא היה צריך את התהליך של השבירה.
מה השבירה בעצם מייצרת?
השבירה בעצם מייצרת את מה שהיה אמור להיווצר בלי שבירה
על ידי שבירה.
כלומר,
לדוגמה,
שני אנשים חיים ביחד בבית.
רבים, רבים, רבים, רבים אחד עם השני. בסוף מה עושים? מחריבים להם את הבית. אומרים להם, יאללה, עופו.
פתאום הם קולטים כשהם נמצאים רחוק אחד מהשני
איך עשינו את השטות הזאת, וואי, כמה אני מתגעגע אליו, כמה הוא חסר, כמה היא חסרה לי.
בסדר? פתאום בן אדם מבין כשהוא לבד כמה הם היו אמורים להיות ביחד. ואז הם חוזרים להיות ביחד,
ואז הם רבים עוד פעם. סתם, זה... כן. מה שהרב אמר זה בעצם הסיפור של אדם וחווה, לא?
גם, גם הסיפור של אדם וחווה, ברור. כל ההיסטוריה. מה זאת אומרת? מה... כידוע, סיפור גן עדן הוא סיפור
מטה סיפור. כלומר, סיפור על שמסביר את כל הבעיות של ההיסטוריה.
כל הבעיות של ההיסטוריה.
כן, זה בדיוק דבר שחשבתי עליו השבוע בהקשר אחר, אבל כן,
כן, הנחש אדם וחווה ואלוקים שעל גביהם הם בעצם מכלול הכוחות שמנהלים דיאלוג אחד עם השני לאורך כל ההיסטוריה.
כן,
כן,
כן. אז כל המהלך הזה התחלנו כשדיברנו על המודרניזם והפוסט-מודרניזם בעצם בלי להסביר עכשיו לעומק את העניין
הוא הנפילה של הדעת של האדם הנפרדת מאלוקים
לתוך רליטיביזם, רליטיביזם, יחסיות.
מתי שאין לך עוגן של תודעה שמחזיק אותך למעלה,
אז הכל נהיה יחסי.
אז כל אחד, כל אחד עושה מה שהוא רוצה.
כל אחד חושב מה שהוא רוצה, כן.
לא, זה מה שהסברנו לפני כן. הסברנו שהמודרניזם והפוסט-מודרניזם בעצם נמצאים על אותו רצף.
הסברנו שלא באמת מדובר באיזה מהפכה תפיסתית מוחלטת,
כי המודרניזם בעצם זה החשיבה האנושית העצמאית.
והפוסט-מודרניזם זה הייאוש מהחשיבה האנושית העצמאית.
הייאוש מהמחשבה שאנחנו יכולים להגיע לאמת.
בסדר? דיברנו על זה כבר בכמה היבטים,
אבל זה אומר שהחלוקה החדה שמנסים לעשות בין זה לזה היא לא כל כך חדה כמו שנהוג לומר.
ואת כל זה בעצם דניאל שליט,
כשאנחנו מדברים פה בעצם על הרעיונות שהוא כותב עליהם,
דניאל שליט בעצם ממשיג את הכל בנפילה של האדם לבדו,
והאדם הפך להיות נפרד מהאלוקות כדי שהוא יוכל לבוא איתה בקשר פנים בפנים.
בסדר? וזה מרחב המקדש.
המקדש הוא המקום שבו האדם עומד
כבריאה שלמה מול אלוקים ונפגש איתו.
כן.
מה אומר הפרוגרס? מה? מה אומר הפרוגרס? הפרוגרס זה בעצם,
זה שלב שבו
האדם כשלעצמו לא רק נמצא בייאוש
מהגעה לאמת,
אלא הוא הופך את המצב היחסי שלו לסוג של מלחמה.
אני נלחם על היחסיות.
בסדר?
בואו נעשה את זה עוד פעם בסדר.
פעם האדם חשב שהוא יודע את האמת.
הוא יגיד, האמת זה מה שהרציונל שלי תופס.
אני יודע את האמת.
אחר כך האדם התייאש מידיעת האמת ואמר, אני חושב שאין אמת,
כי אף אחד לא יכול להגיע לאמת.
ואז הוא אמר,
אף אחד לא יכול להגיע לאמת,
ואני אלחם על זה שאף אחד לא יכול להגיע לאמת.
וכל אחד עם האמת היחסית שלו צריך להילחם על היחסיות שלו.
כלומר, מה?
למה הוא צריך להילחם בלהגיע לאמת?
מה?
למה הוא צריך להילחם?
לא, כל אחד צריך להיאבק על הצד הפרטי הקטן שלו.
נגיד, לך יש זהות מסוימת,
אתה צריך להילחם עליה.
אבל זה הרבה הרבה יותר עמוק מזה.
בסדר? זה הרבה יותר עמוק מזה.
יש שם בעומק בעומק איזה ייאוש שמוביל גם לשנאה.
השנאה לחיים עצמם.
יש שם איזה נקודה שצריך לעמוד עליה,
אבל אני רוצה, כן.
כן, אבל היא נאבקת על הנקודה שאף אחד גם לא יטען שיש משהו שהוא יותר אמיתי או יותר נכון וכן הלאה.
הפרדות,
כי אם אני אומר שאין אמת, אז אני מחליט שיש אמת.
נכון, נכון, נכון, נכון, נכון, בסדר, נכון, זה אחד הפרדוקסים של הפוסט-מודרניזם.
אבל, אבל, אבל, בגלל שהזמן שלנו קצת מתקצר וחשוב לי להגיע לנקודה,
לאחת הנקודות החשובות,
דיברנו על מרחב המקדש ורציתי לגעת בנקודה שהתחלנו לדבר עליה בפעם הקודמת וזה חשוב להבין אותה בהקשר הזה.
האדם המודרני או האדם בעל הרציונליות ההכרה המודרנית היה מלא בכבוד.
היה כבוד לאדם?
יש כאלה שיגידו אפילו כבוד האדם וחירותו הם ערכים שבעצם מופיעים כתוצאה מהחשיבה הזו.
מה שקורה לאדם בעצם כתוצאה מהנפילה שלו למטה זה שהוא מאבד את הכבוד שלו.
זאת אומרת, ברגע שאתה
מרוקן את המציאות ממימד טרנסצנדנטי,
מימד שנמצא מעבר,
מה שקורה בסוף זה שהאדם והחיה הופכים להיות סוג של רצף אחד.
כי מה ההבדל בעצם בין החיה לבין האדם?
כולם שייכים לאותו מרחב ביולוגי,
כימי, פיזי.
אז מה ההבדל בעצם?
כלומר, מה שאיחד את האדם בעבר היה שהייתה לו נשמה,
או דעת, או שכל.
אבל אם בסוף אתה מאבד את כל שכבות העומק שלך, אז בסוף אין כבוד לאדם גם.
בדיוק, נכון מאוד. כי מה ההבדל בעצם בין החיה לבין האדם?
אין מותר האדם מן הבהמה.
אין.
כן,
כן.
אוקיי, אז קודם כל תשובה ראשונה לגבי ניטשה, זה נושא שצריך לדבר עליו ככה בנפרד ממש,
אבל ניטשה הוא באמת הוגה שיש,
שמתייחסים אליו כמבשר הפוסט-מודרניזם,
בגלל שהוא בעצם דיבר נגד הרציונליזם השכלתני,
ודיבר יותר על סוג של עוצמה,
איזו עוצמה פנימית של האדם.
אין אידיאלים שבאים מבחוץ, אלא אידיאלים צריכים לצמוח מתוך האדם.
ניטשה באמת מדבר על הדבר הזה,
אבל מצד שני, ניטשה הוא הוגה מאוד מאוד חזק במובן של האדם צריך להיות על אדם.
על אדם במובן של להתגבר על החולשות שלו, להתגבר על היצרים שלו במובן החלש.
כלומר,
ניטשה הוא לא רלטיביסט במובן המוסרי.
יש אנשים שלקחו אותו למקום הזה, אבל הוא לא כזה.
ולכן יש שרואים בו סוג של קו פרשת מים.
במובן הזה,
אין לי,
אני רוצה מאוד להעריך לדבר עליו,
על ההגות שלו ועל כל מיני מימדים שקשורים לעניין הזה,
אבל זה יסיט אותנו ממש למקום אחר. זה מעניין מאוד,
כי אני חושב שבאמת ניטשה, זה לא סתם שהרב צבי יהודה מאוד מאוד העריך אותו כאדם,
כהוגה חשוב.
קודם כל, הוא לא היה אתאיסט במובן הרגיל,
כלומר, הוא היה אנטי-כריסט, אנטי-נוצרי,
אנטי-אמונה של נצרות.
כלומר, ניטשה העריץ את היהדות ואת התנ״ך.
כלומר, הוא האמין באלוהים התנ״כי,
הוא לא האמין באלוהים הנוצרי.
לא, לא, לא, לא, לא, לא.
לא, לא.
כן, אני,
כן, בגלל זה אמרתי שאני לא רוצה להתחיל להתווכח על הפרטים של ניטשה, כי באמת אפשר לראות צדדים כאלה, צדדים אחרים. מה שבטוח
זה הקטע המפורסם שלו, שהוא מדבר על מות האלוהים, הוא לא רואה בזה בשורה,
הוא רואה בזה חולשה,
שהעולם, נקרא לזה המדעי, האנושי, רצח את האל,
ואיזה דבר נורא, הוא ראה בזה דבר נורא.
אז זה מה שנקרא נניח את הסיפור של ניטשה, אבל אני חושב שניטשה הוא מבשר
של נקודה מאוד חזקה שהרב קוק לכן,
במידה מסוימת בכתיבה שלו,
הוא בעצם נותן את הקונטרה לתפיסה הניטשיינית של החזרה לעצמיות.
הרב קוק בעצם מדבר על חזרה לעצמיות בהמון המון מקומות.
עם מה הוא מתכתב?
הוא מתכתב עם ניטשה.
בעומק הוא מתכתב עם ניטשה, כי ניטשה מדבר גם על חזרה לעצמיות.
פשוט ניטשה עשה את זה בתפיסה שלו ולכן הוא דיבר נגד הנצרות שהחלישה את האדם,
והרב קוק מדבר על זה כחלק מהתפיסה,
נקרא לזה, של תורת הקבלה,
שהעצמיות של האדם זה הנשמה, זה האלוקיות שקיימת בתוכו וכן הלאה.
בסדר? טוב, אבל נניח לעניין הזה.
אז הערה אחת קטנה בעניין של הכבוד.
הרמח״ל בספר דעת תבונות, בסעיף קס,
אתם יודעים שדעת תבונות זה ספר של דיאלוג בין השכל לבין הנשמה, כן? ככה הספר עובד.
וככה הרמח״ל כותב בדעת תבונות,
מה זה הכבוד?
ועוד יעך עניין עמוק בזה.
והוא
כי הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום,
והוא המחיה את כל הנמצאות.
והעיד הכתוב ואתה מחיה את כולם,
ועל כן נאמר מלוא כל הארץ כבודו.
בסדר? זאת אומרת, הכבוד האלוקי הוא מה ששורה בכל מקום והוא מחיה את כל הנמצא.
כלומר, אפשר להגיד ככה,
בעומק מה שנותן למציאות את הכבוד שלה זה הנוכחות האלוקית שקיימת בה.
כשהכבוד לא מתגלה היא הופכת להיות זבל,
כלום,
שום דבר,
חוסר משמעות.
כשהאדם מרגיש התרוקנות מהכבוד הוא מרגיש התרוקנות מהמשמעות.
אז מה זה הכבוד לפי הרמח״ל? החיות האלוקית שיש בדבר.
עכשיו הרמח״ל מדבר על מרכז הופעת הכבוד בעולם.
ות...
מה?
החיות האלוקית, דיברנו על זה עכשיו. החיות האלוקית, זאת אומרת, מה שמחיה את ה...
ככה הוא אומר,
בואו נראה.
הכבוד העליון הוא השורה בכל מקום, והוא המחיה את כל הנמצאות,
והעיד הכתוב, ואתה מחיה את כולם, ועל כן נאמר, מלוא כל הארץ כבודו.
כלומר, הרמח״ל לוקח את הפסוק בנחמיה,
ואתה מחיה את כולם,
ומשווה אותו לפסוק בישעיהו פרק ו', מלוא כל הארץ כבודו.
אתה מחיה את כולם, מלוא כל הארץ כבודו.
ואז הוא אומר ככה בהמשך.
ותדעי עוד,
הוא מדבר לנשמה, השכל מסביר לנשמה,
תדעי עוד, שאף על פי שהכבוד בכל מקום,
אמנם מתגלה במקום אחד יותר ממקום אחר,
והוא מקום מיוחד לו,
ששם ידרשוהו הרוצים להידבק בו,
והוא עניין לשכנות ידרשוהו, ובאת שמה.
וכתיב יראה כל זכורך את פני האדון השם אלוהי ישראל,
ועל עניין זה עומד כל תבנית המשכן והמקדש,
מקום לפנים ממקום,
עד לפני, לפעד, סליחה, עד לפני ולפנים,
ששם הכבוד שורה להידרש ולהימצא למבקשים להידבק בו.
כלומר, בית המקדש מהו?
הוא המקום שבו הכבוד האלוקי מופיע בצורה השלמה שלו.
כלומר,
הכבוד שורה בכל העולם, כי זה החיות האלוקית,
אבל מה המקום שבו מופיע בצורה שלמה,
מלאה, הכבוד?
שם.
כלומר, במילים אחרות,
כשעם ישראל זוכה להשראת שכינה, מה יש לו בעצם?
כבוד.
אבל זה לא כבוד לאומי.
זה לא כבוד חיצוני של מה שנקרא שוביניזם גם,
של אהבה לעצמנו ושנאה לאחרים.
זה הכבוד האלוהי שורה שם.
זה אותו רעיון, כוחו גבורתו.
ואתה מחייה את כולם, מלוא כל הארץ כבודו, זאת אומרת, הכבוד האלוהי הוא ה...
כן, אבל למה, אם אתה מחבר את זה אל... אני לא בטוח שהוא בחר את הפסוק הזה דווקא בגלל שזאת הנקודה. פשוט בשני המקומות
מופיע משהו שהוא כולל את כל המציאות.
מה?
מה? שכוחו גברו אותו מלא עולם.
אז הרמח״ל יגיד, אין הכי נמי, אני לא זוכר.
צריך להסתכל שם, יכול להיות שהוא הביא עוד פסוקים.
צריך להסתכל שם בצורה מלאה, בקטע הזה ברמח״ל.
עכשיו,
יפה, יפה מאוד, פקס, רואים שהרב אורי מיושן,
לא רואים שהוא לא משתמש בוואטסאפ,
ואז הרמחל, הרמחל, אני רק עוד שני חלקים מהרמחל,
ואז הוא אומר ככה,
וכן יש מקדש למעלה מכוון למקדש של מטה,
והנה כל צבא המעלה מעלים שבחו של הכבוד הזה,
ואומרים מלוא כל הארץ כבודו וביחזקאל ברוך כבוד השם ממקומו
כי הוא לבדו כוח כל הנמצאים.
זאת אומרת יש כאן נקודה מאוד מאוד יסודית
שהמקדש המרחב המקדשי
הוא מרחב הכבוד
והוא המרחב שבו
פתחנו בהתחלה עם העניין של המילה ברית המילה ברגע שהפנים מתגלות
מתגלה הכבוד
ברגע שהפנים מסתתרות,
אין כבוד.
זאת אומרת, כשאתה מסתכל על מישהו מהגב,
זה לא רק שאתה לא יודע מיהו,
גם הכבוד שלו לא מתגלה.
כשאתה מסתכל על הצד האחורי שלו,
כשאתה מגלה את הצד הפנימי שלו, את הפנים שלו,
גם הכבוד שלו מתגלה.
אז הרמח״ל אומר, וכן נאמר בתהילים,
יהי כבוד השם לעולם, ישמח השם במעשיו,
כי הכבוד מתעלה משבח מעשיו יתברך.
ואומנם עילויו של הכבוד נעשה מכוח כל הנמצאות כולם, למיניהם,
כל אחד לפי הפעולה המיוחדת לו.
זאת אומרת, מתי שהעולם מאיר מכבודו של השם,
נאמר ישמח השם במעשיו.
למה? כי העולם בעצם מגלה את הפנים האלוהיות.
אבל מתי שהעולם מסתיר את הפנים האלוהיות,
מה שקורה זה המחנק שהאדם מרגיש.
בסדר? אז אנחנו...
מה זה?
כן זה מה שדיברנו לפני כן שהמקדש הוא מרחב הפנים הוא מרחב הפנים זאת אומרת במילים אחרות
ובזה נסיים נסיים בדברים של דניאל שליט בעצמו
בתוך המאמר שלו
המאמר נקרא בוא נראה זה מאמר שפורסם בנקודה מרתק תוסס מרגש מדהים
ביקור חוזר בקניון ככה זה נקרא מרתק תוסס מרגש מדהים
ביקור חוזר בקניון.
וככה הוא אומר
יכול להיות שאפשר לחפש אותו, לחפש אותו לפחות.
הסיום של המאמר הולך ככה
הציוויליזציה החדשה מוכרחה להיבנות
כי הישנה הורסת את עצמה.
תרבות אדם לא יכולה להתקיים בלי למעלה ומעבר
שבלעדיהם אין לאדם אפילו מרכז בתוך עצמו.
כי אם אין לך מעבר לצעוד אליו,
אז איך תגלה את המעבר שקיים בתוכך?
והוא ניתן לכל מניפולציה.
זו נקודה מאוד מאוד עמוקה. דעו לכם,
שהבעיה הקשה ביותר שכשאין לך עוגן מבחוץ,
שהוא יציב,
אז אתה פשוט נתון למניפולציות של גורמים אחרים שיכולים לסובב אותך לאן שהם רוצים.
כלומר,
למה יש משהו במרחב שאנחנו חיים בו, או המרחב החומרני,
שהוא לא מכבד. למה אין שם כבוד?
כי מתייחסים אליך כיצור שאפשר להפעיל עליו מניפולציות.
כי אתה יצור ביולוגי-כימי, חייתי,
שאפשר בקלות עם תמונה מפתה לגרום לך לקנות משהו.
או עם איזה באנר שקופץ לך שאתה תקנה את הדבר הזה,
תיקח את הדבר הזה.
אין לזה כבוד, לא מכבדים אותך אפילו כבן אדם.
והיא מוכרחה להיבנות לא רק בגבעות,
שם יכול להיבנות הצד החקלאי והקשר המחודש לאדמה,
אלא גם בעיר, בכלכלה, במדיניות, במחשבה.
ובכן, מה ואיך עושים?
ההתחלה היא המודעות.
המערכת היא גלובלית וטוטלית,
וקשה מאוד לאדם היחיד לברוח מתוכה או להכניע אותה.
אלא שאפשר להתבונן בה.
עצם המודעות היא תחילת היציאה.
אפשר להגיד במילים אחרות,
ברית המילה היא שהאדם מתחיל להיות מודע.
המודעות היא תחילת היציאה מתוך המצב.
יש לה גם תוצאה מעשית ראשונה, והיא לפחות לא להישאב בחדווה,
אלא לפעול תוך התבוננות.
אז ייתכן שנראה שגם ודווקא במצב הגלובלי יש הזדמנויות,
חורים, סדקים,
שבהם יכולה להתרחש פעילות מסוג אחר.
הקניון,
על כל מרחביו המדהימים, הוא עולם סגור.
הקניון הוא ערל.
להתקשר אל השמיים שמעבר לקניון פירושו למול את הקניון,
או לצאת מארץ מצרים, מבית עבדים.
על מנת,
זה מאמר שכנראה נכתב לקראת סוכות,
לשבת בסוכה בארץ חמדה.
אז אני אגיד, לשבת במקדש בארץ חמדה.
אז אנחנו מתכוננים ליום הזה, יום תשעה באב, שהוא יום של הפירוק של הריבונות שלנו.
אבל זה לא רק ריבונות במובן הארצי.
אנחנו רוצים ריבונות כדי שתהיה ריבונות של ריבונו של עולם.
ואז יהיה כבוד לעולם.
תיתן כבוד לעמך,
תקווה לדורשיך.
כל הדברים האלה יופיעו ברגע שיהיה לנו ציר מארגן פנימי למציאות.
וזה הפתח לגאולת העולם, לא פחות.
אז שיהיו בשורות טובות,
ישועות ונחמות, ותודה רבה שבחרתם להקשיב גם לדל כמוני.
