שלום וברכה לרפואת שלמה בן רוץ.
שלום.
אלקנה בן אורית.
תקופה שלמה.
טוב, ובכן, קהל קדוש, אני אחרי העיכוב, אבל ברוך השם, הרב ליאור מילא את החסר.
אנחנו בספר לנבוכי הדור.
ודאי, מה?
בעמוד 160,
פרק ל',
מאת רבנו אור האורות, הרב קוק זכותו יגן עלינו, אמן.
טוב,
אנחנו מדברים על,
כלומר,
על נצחיות התורה.
נצחיות התורה לעומת הנטייה לעשות שינויים בתורה.
שינויים בתורה זה בא לידי ביטוי בשני אופנים, או בביטול חלקי או בביטול מלא.
ביטול מלא זה הטענה של הנצרות והאסלאם שהתורה הייתה רלוונטית בשעתה, היא ניתנה מאת האלוה,
אבל היא ניתנה בתנאי חיים שאינם יותר תקפים,
ולכן התורה בטלה.
ואז יש מקום לתורה חדשה.
מי אומר את זה?
אלה שאומרים את זה. כלומר, הנוצרים והמוסלמים, כפי שאמרנו.
זה אחד הטענות שיש. למשל, אנחנו רואים גם,
בלי קשר לטענה שיש ברית חדשה או קוראן,
יש גם טענה שתנאי החיים שהתורה מדברת עליהם אינם תנאי החיים של יומנו.
אז מה, אתם נאחזים בדברים שהיו רלוונטיים בזמנו?
למשל, כשהעבדות נהגה בעולם, היום אין עבדים, אז מה כל הנושא של עבדות?
מה?
לא, זה אומרים את זה המחקרים.
המחקרים הרבה פעמים טוענים דבר כזה, וגם סתם יהודים.
אני מקבל הרבה מיילים בכיוון הזה, ואנשים אומרים לי, תשמע, אני לא מרגיש שזה נוגע לי.
למשל, התורה אומרת שאם אתה תתנהג יפה, יהיה לך הרבה עזים.
אני רוצה לראות אותך מסתדר עם עז אחת, כן?
אתה לא אומר שפני המשנה אומרים,
שהם כותבים את המשנה?
אז בסדר, זו כבר תשובה.
אתה כבר משיב שהתורה שבכתב היא אכן נכתבה עבור,
כלומר לפי ערכי התרבות של אותם הזמנים,
ושלכן יש התורה שבעל פה, שהיא העדכון המתמיד.
תשובה אחת אפשרית.
עכשיו, יש טענה של ביטול חלקי.
הטענה בעניין ביטול חלקי זה הטענה של הרפורמים למשל.
הרפורמים אומרים,
אי אפשר להמשיך את התורה כפי שהייתה,
אנחנו חייבים לעשות בה שינויים.
שינויים כדי להתאים את התורה למצבים החדשים.
למשל, אחד הדברים היותר בולטים היום זה מעמד האישה.
אישה פסולה לעדות. אה, איך אפשר להגיד דבר כזה? בימינו נשים הן דעתניות,
יש להן תארים אקדמיים,
אז מה פתאום שהיא תהיה פסולה לעדות?
צריך לשנות את ההלכה, ושההלכה תהיה, שאישה תהיה הקשרה לעדות.
איך שתהיה גם אצלנו לצדק באמירה הזאת?
האם יש צד של צדק באמירה הזאת? אין אמירה שאין בה צדק, קודם כל. מה אנחנו משיבים?
מה?
מה אנחנו משיבים?
מה אנחנו משיבים? אז אתה יודע, לא במקרה יש לך על השולחן ספר,
שדן בדיוק בשאלות האלה.
ולכן אנחנו פטורים מלהתאמץ לענות,
כיוון שיש לנו כאן דבריו של הרב חובה.
טוב,
קיום כל דת וביטולה
אינו תלוי בעיקרו ביחס הפרטים המעשיים שלה, אם יש להם צורך גם כן עכשיו ובדורות הבאים ממש,
כאותו הצורך שהיה לו בדורות שעברו,
שזה הטענה של הרפורמים, כי אם ביחס עיקרה ליסוד השורשי שלה, אם יש בה צורך בהווה ובעתיד.
למשל, הנצרות אומרת,
התורה ניתנה לאומה ישראלית.
האומה הישראלית חטאה,
ולכן הקדוש ברוך הוא כבר לא משרה שכינתו בעם ישראל,
מאשר שכינתו בעולם כולו, ולכן צריך דת חדשה וכדומה.
כבר זו טענה על העיקר,
לא על פרטים של אי-התאמה למציאות החדשה.
וזה יובחן בשני אופנים,
ההתייחסות אל העיקר.
דהיינו, אם אין בעיקר היסודי טעות או עניין שאין באותו ילד בחיים,
כלומר שלא יוכל להשפיע השפעה טובה על מהלך המוסר הפרטי ועל מצב ההשכלה הפרטית,
וכן על מהלך החיים החברתי והמדיניים,
ועל אחת כמה וכמה אם גם הוא מזיק לאלה ומונע התפתחותם הרוחנית והחומרית בכללם,
או שאף אם בכוח היסוד העיקרי שעליו הדת נשארת אין בו שום דבר מזיק, מכל מקום אם מביא הזמן התגלות
ליסוד חדש מעולה יותר וגבוה יותר, שיש ביכולתו להרים את החיים הפרטיים והכלליים בכל גבוהים המרובים למדרגה יותר,
או במה באופן כזה על כוח אחד צריך היסוד הישן להיות נדחה וממילא תתבטל הדת ההיא ותפנה מקום ליסוד היותר חשוב והיותר מעולה.
כן, כלומר, אומר הרב, יש פה שני אופנים.
הטענה שצריך להחליף את הדת,
או בגלל שהדת
איננה יכולה יותר, כלומר, יש בה פרטים רבים שהם לא רלוונטיים יותר,
או אפילו מזיקים,
או בגלל שהגיעו נתונים חדשים לעולם שמצריכים דת חדשה.
בסדר?
זה שני האופנים של אפשרות של דת,
של ביטול דת וחידוש דת.
יש משהו דומה לזה, למשל, אחת הטענות
בעד ביטול הדת
זה המעבר משבע מצוות בני נוח לתרייג מצוות.
כן, זה מובא לרבינו סעדיה גאון,
שהנוצרים אומרים, תראה, זה לא חדש שמחדשים דת.
הרי האבות
לא נהגו לפי תרייג מצוות, נהגו לפי כללים אחרים,
ואחר כך בא משה ונותן כללים חדשים.
אז אם כן, זה אפשרי להחליף דת.
כן? עברו מדת אחת לדת שנייה.
אז למה לא לדת שלישית?
כן?
או כמו שמוסלמי אחד אמר פעם,
יש תואר ראשון, תואר שני, תואר שלישי. מה יותר טוב?
שלישי.
אז זאת אומרת, היה יהדות, נצרות, אסלאם. אסלאם זה התואר השלישי, אז זה יותר טוב,
כן?
אז זו הטענה של הרב סעדיה גאון, כן? שמביא, שבעצם לא היה ביטול לתורת בני נוח, היא היה תוספת לתורת בני נוח.
בסדר.
זה אפשר לתלות את זה במחלוקת רבי יהודה וחכמים לפרק שילוח,
לפרק הגיד הנשה, סליחה, לגבי המחלוקת האם גיד הנשה של בהמת טמאה אסור משום גיד הנשה. למשל, אדם אוכל סוס.
נגיד, משום פיקוח נפש, אין לו ברירה, הוא אוכל סוס.
האם הוא צריך להשתדל לא לאכול את גיד הנשה של הסוס או לא?
מה הסברה? הרי בזמן שניתנה מצוות גיד הנשה לאבותינו,
עדיין הסוס לא נאסר.
יוצא לפי זה שבני יעקב היו באמת נמנעים מאכילת גיד הנשה של סוס.
אז האם היום גם כן שהסוס ממלא אסור, האם האיסור הזה, הקדום, נשאר או לא נשאר? מחלוקת רבי יהודה וחכמים.
כשרבי יהודה אומר שזה אסור, כלומר,
התורה כאילו רק נוספה על גבי התורה הקדומה,
ואילו רבי חכמים אומרים, ניתנה תורה ונתחדשה הלכה.
כלומר,
בעצם הכל השתנה לגמרי.
כשניתנה תורה, זאת אומרת, כל האיסורים שהיו בוטלו,
כולל איסור גיד הנשה,
והתחדש בתורה איסור גיד הנשה מכוח תורת משה,
ואז זה לא נוגע לסוס.
אני יכול לכתוב לכל מיני גיד הנשה את הסוס, בלי לאכול את הסוס.
מה?
לא הבנתי.
אדם שאוכל גיד הנשה של סוס,
על כמה איסורים הוא עובר.
זו דרך מחלוקת בין רב יהודה לחכמים, זהו, הלאה.
אז יש כן, כן, נכון, נכון.
הרמב״ם למשל נוקט כמו הדעה השנייה,
אבל זה בגלל שהוא עושה מעבר מתורה פרטית לתורה כללית. כלומר, תורת משה היא מרכזית יותר,
מרכזית בגלל שהיא מדברת על אומה שלמה.
אגב, זה מעניין מאוד, במורה נבוכים יש דיון,
נכון, נכון, לפי הרמב״ם כן. עכשיו, יש מחלוקת לגבי,
אוי, שכחתי מה שרציתי לומר.
במורה נבוכים, אה, יפה. במורה נבוכים יש דיון מה ההבדל בין תורת אברהם לתורת משה.
כן?
שאלה.
תורת, אומר הרמב״ם, פשוט,
הרמב״ם אומר שתורת אברהם הייתה קריאה חלושה נגד עבודה זרה,
ואילו משה ציווה להרוג עובדי עבודה זרה.
כלומר, ההבדל זה אם אתה הורג או לא.
על עצמה.
לא, זה לא על עצמה.
למי יש סמכות להרוג?
למדינה,
לחברה מאורגנת.
כלומר, תורת אברהם היא תורה של פרט,
תורת משה היא תורה של כלל.
וזה נבחן גם ביכולת שלך להרוג.
מדוע אני מעמיד את היהדות באותה מדרגה עם הנצרות והאסלאם?
הנחת היסוד של דבריך זה שאני עשיתי את זה, לא הבנתי איפה עשיתי את זה.
מי אמר את זה?
שמוסלמי שאמר את זה, כן, נו אז מה?
אז כשאני מביא את המוסלמי, אני אומר מה המוסלמי אומר.
את יודעת, פרסמו עכשיו ברשת סרטון שלי בצרפתית,
שבו אני כותב שהאיסלאם הוא יותר גדול מהיעד.
ככה אומרים,
כלומר,
ככה שומעים אותי אומר את זה.
יש רק בעיה אחת, שחתכו את ההתחלה.
וזה, המוסלמים אומרים ש...
ברור.
אז זה מאוד נחמד, כן?
זה איזה חמש דקות, וקיבלתי שבחים ממוסלמים,
חבל על הזמן, איזה רב נבון שמבין וכו'.
בסדר.
הורידו את זה מהרשת אחרי שאיימנו עליהם, כן.
הכלל, כן, נו.
יש שם מעבר לנושא יותר אוניברסלי. זה הטענה של הנצרות.
הנצרות אומרת שיש מעבר מאלוה שמתעניין אך ורק באומתו,
ועכשיו הוא מתעניין בעולם כולו.
מה?
אני אומר, זה הטענה של הנוצרים.
עכשיו, הם לא צודקים ואנחנו גם יכולים גם ללמוד מדוע,
אבל אם אנחנו נצטרך להסביר מדוע בעל פה,
זה דבר אחד, אם אנחנו נקרא את זה בטקסט, זה משהו אחר.
בסדר?
צריך לא להיבהל מהצבת שאלה.
אין שאלה שאיננה יכולה להישאל וצריך להציב אותה
במלוא שלוותה.
בסדר? הלאה.
מה?
ודאי.
לא נכנס.
לא אמרתי שבכלל לא, אבל אני פשוט רוצה מאוד להתקדם בטקסט.
וזה מעכב אותי.
אתה מבין?
טוב, הלאה.
אין בעיה את מה, זה בסדר.
אף אחד לא, גם לי יש חסרונות.
אבל,
אבל אם עצם הכוח היסודי העיקר האידיאלי של הדת שעליו היא בנויה כולה,
יהיה יסוד חי וקיים שגבוה ממנו אי אפשר כלליות,
ולהשפיע יכול הוא בכוחו השפעה יותר טובה על אחים הפרטיים והכלליים לכל גווניהם, ממילא מובן שאי אפשר לדעת כזאת
שתתבטל כלל.
כן, אגב, טענת הרמב״ם במורה נבוכים, מדוע התורה נצרית?
אומר הרמב״ם, התורה נצרית
כי היא מצוינת למצב של העולם,
כפי שהעולם היה בזמן שהיא ניתנה,
ומאחר והעולם לא ישתנה כלל,
גם התורה לא תשתנה.
אני אביא טענת הרמב״ם. עכשיו, הרמב״ם אומר,
ואם העולם ישתנה,
כן, הרעיון של,
כי לפי הרמב״ם, למשל, אין היום עבודה זרה, נכון?
כלומר, נגיד, הרבה פחות עבודה זרה מאשר בימי קדם.
והרבה מאוד מצוות מוסברות כתגובה לעבודה זרה.
אז מה עם הרלוונטיות שלהם?
הרב קוק שואל את השאלה הזאת.
התשובה היא, שלפי הרמב״ם, עצם זה שזה עבר,
שהעולם עבר דרך עבודה זרה, הרשמים של זה נותרו.
ולכן,
אם אתה אומר מצווה זו היא באה להרחיק מעבודה זרה, זה בא לערך נצחי.
בסדר?
אבל הרמב״ן אומר, ובצדק,
שדברי הרמב״ם בנויים על ההנחה האריסטוטלית שהעולם כפי שהוא היום לא ישתנה לעולם.
אבל חכמי הקבלה כן מניחים שהעולם עתיד להשתנות לא רק במובן המנטלי, אלא גם במובן הפיזי.
אז ברור שבמצב כזה,
התורה משתנה.
על זה בדיוק הוויכוח, זה הפסוק הארץ לעולם עומדת, נכון?
שעל זה,
כן כן ברור, בדיוק, אז זה, ואין קול חדש,
ומעלה שמש.
אז כולם מביאים את הפסוקים האלה שאתה דן בהם, מביאים משלום המלך, אלא להבין,
למשל השאלה מה זה, הארץ לעולם עומדת.
לא, הארץ לעולם עומדת,
אומר הרמב״ם מכאן שהעולם נצחי.
הרבינו סעידיה גאון אומר, לעולם עומדת הכוונה כל זמן קיומה.
בסדר?
אז מפסוקים אנחנו לא כל כך מתייראים, כי אי אפשר לפרש ככה, אפשר לפרש ככה.
אז מה שאומר כאן הרב, אבל אם היסוד שעליו בנויה הדת הוא גם בא לערך נצחי ושאי אפשר יותר מזה,
אז אין שום סיבה שתורה כזאת, שדת כזאת תתבטל.
והפרטים שבה,
אפילו אם נניח שברבות הימים כבר אין בהם אותו הטעם היסודי והעיקרי
שהיה משמש להמציא אותם או אחדים מהם בתחילת הווייתם,
אבל הלא כיוון שכבר קנו זכות אזרח וקדושת דת,
הרי יש בהם
כבר אותו ההוד וההדר שיש לכל הדרת שיבה הממולאים בתפארת ועוז של קדושה.
מה זה הדרת שיבה?
אני רואה אדם זקן, שיער לבן.
אני אומר,
שיער לבן, אז אתה כבר לא רלוונטי,
העולם שייך לצעירים, נכון?
כן, כן, העולם זה, אלה שיש להם ראש לבן, זה לא.
אומר הרב, אבל יש אדרת שיבה,
כלומר יש כבוד שנותנים לזקנה, למה?
כי היא נושאת בקרבה את הרשמים של כל מה שאותו זקן עבר.
זה נמצא כבר בהווה,
זה לא רק שייך לעבר, בסדר?
מה שאומרים,
תמיד בראיונות עבודה, דרוש ניסיון.
אה, דרוש ניסיון? אני בן 85, יש לי הרבה ניסיון, תקחו אותי.
כן.
כי בדלילאורות הרב טוען שהטעמים זוות הם מפורמים מלהטים.
כי כבר הוא אמר שזה טעם של כבוד.
בדלילאורות הרב אומר שהמצוות מכוונות גם אל היעטים.
הוא מסכים שבימי קדם,
הטעמים של המצוות היו מכוונים נגד עבודה זרה של אותם הימים.
או, אתה כותב שהיום אנחנו דת לא תתבטא בגלל שאנחנו נצפות שלנו, אנחנו מכבדים אותנו. זה כבר דבר אחד,
אבל זה לא הכול.
אה, רגע.
מה?
קדושת דת.
קדושת דת הכוונה שאיזשהו מנהג כבר קיבל חותם של דתיות.
כן, הפולקלור הדתי.
זאת אומרת,
למשל, אתה יכול להגיד,
אני אקח דוגמה.
היום לא כותבים ספרים על קלף.
לא כותבים ספרים על קלף.
מדפיסים על נייר, או אפילו
שזה נמצא בקישור באינטרנט.
אז אולי נוותר על זה שהתורה כתובה על קלף,
כן? אז הוא אומר, לא, אבל זה נכון שבימי קדם כל ספר היה נכתב על קלף,
אבל זה קיבל קדושת דת,
כן? כלומר, בימי קדם, בימי יווני קדמון,
הוא לא היה מתפלל למצוא ספר מגולגל,
הרי זה היה ככה כל הספרים היו,
כולל ספרי פילוסופיה ומדע,
כן?
אבל זה נעלם מן העולם.
באופן גורף, אבל זה נשאר בבית הכנסת.
אז זה קיבל קדושת דת.
בסדר?
למה תקפו מגיעה הקדושה הזאת?
מההרגל, מההרגל של בני אדם, כן. למה הרגל זה דבר קדוש?
למה הרגל זה דבר קדוש?
כי ככה הקדוש ברוך הוא ברא את האדם,
שיש לו הרגלים,
והאדם הוא בצלם אלוהים.
בסדר?
כלומר, גם מנהגים של אומה,
הרגלים של החברה,
יש להם ערך.
יש להם ערך, אלוהים,
בסדר?
כי על פי העיקרון, כל שדעת הבריות נוחה הימנו,
דעת המקום נוחה הימנו.
מה?
כן. זאת אומרת, גם למסורות האליליות יש ערך וכבוד.
כלומר, זה לא במקרה שאנשים עובדים עבודה זרה,
וזה האופן שלהם להתקשר אל האלוהות.
אז גם זה פועל משהו.
אנחנו מסכימים את זה עד היום, למרות שזה לא פועל היום בעולם?
זה כן פועל בכמה פינות, כן, ברור.
הרי כל עובדת זרה מהודו מביאה את ההסלון שלה
לבית הישראלי, לא?
גם בכל כנסייה יש סלים שמקורם יוונים.
נכון.
טוב.
מה?
כן,
על זה, על זה, זה מהדברים שהגמרא אומרת, דרוש ויקבל שכר.
בן צורר הוא מורה.
אומר התלמוד, לא היה ולא נברא וגם לא יהיה.
אז למה יש ההלכה הזאת בתורה? דרוש וקבל שכר.
אתה רוצה להבין מה זה דרוש וקבל שכר? זה לא שנתנו לך משהו להתעסק בו כדי לקבל עוד נקודה על לימוד תורה.
ההלכה של בן סורר ומורה מלמדת אותך הרבה מאוד דברים,
על הפסיכולוגיה,
על הרשע,
על אחריות, הרבה דברים אפשר ללמוד משם. אז דרוש וקבל שכר ממה שאתה לומד מזה.
כן.
אם כן,
הרי הם בעצמם נעשים כבר כלים לשאוב על ידם מהים הרוחני הגדול, שהוא היסוד הראשי של הדת. וממילא אם כן,
מובן שאי אפשר כלל שיהיה צורך מעיסה בחוקיה,
כי אם יכולים הם לפעמים לצאת מגדר ההכרח המעשי,
כן, למשל אנחנו לא סוקלים מחללי שבתות וגם לא בן סורר ומורה,
אז זה יוצא מגדר ההכרח המעשי,
ולהתעלות אל גדר ההוד והשפעת המוסר הרוחני.
למשל, כשאני אומר למישהו שמחלל שבת,
אתה יודע שעל מעשה כזה חייבים סקילה.
מה מטרתי באמירה הזאת?
אני בוודאי לא מתכוון להפחיד אותו,
כי הוא יודע שאין בית דין,
ושאף אחד לא מתכוון לסקול אותו,
ולכן זה לא כדי שייבהל מן האבנים שהוא יחטוף בפנים, שאני אומר לו את זה.
אלא להסביר לו את החומרה.
ברור, ולכן, כלומר, מזה אני שואב הבנה גדולה,
מה שנקרא ההוד, הוא קורא לזה ההוד והשפעת המוסר הרוחני.
ובזה, אדרבה,
עוד כוחם יפה ביותר,
שתחת, למשל, תמחה את זכר עמלק. אין לנו עמלק היום.
כן, אבל צריך לדעת לשנוא את הרוע,
להבין את האחריות נגד הרוע.
ובזה, אדרבה,
עוד כוחם יפה ביותר, שתחת מעשים שימושיים,
הם מתרוממים להיות למעשים אסתטיים רוחניים הממלאים את החיים זיו ונהורה מעליה,
שהם מרוממים יותר ויותר את הנפשות המתעסקות בהם לטהרן ולקדשן.
וממילא מובן
שמחוקק כזה, אם יצויר,
הלוא עיניו יחזו את הסקירה הרחוקה,
העתידה,
כלומר,
מדובר, מי זה המחוקק?
משה,
ויתקן מראש לחוקים גם בהיותם מותאמים לירכם השימושי,
שלא יחסר להם כל הצרכים הרחבים שיוולדו להם
בהיותם כבר מתעלים להיות כלים להעריק על ידם את האור המוסרי וזיו החיים והחוכמה הכללית,
הצפון בחיק היסוד העיקרי והראשי של הדתאים.
ברור.
למשל, דוגמה, תקיעת שופר.
למה שימשה תקיעת שופר בימי קדם?
המלחמה.
היום מישהו תוקע בשופר, אתה לא חושב שיש אזעקה.
זה, טוב, בסדר, זה מעשה דתי.
אבל,
זה שמר.
זה הידיעה שזה בא בהתחלה ככלי,
המבשר מלחמה,
מזה אתה לומד הרבה.
אתה לומד הרבה על ההתעוררות שצריכה להיות בתקיעת השופר, הזעזוע שצריך שיהיה וכו'.
כן, זה הופך את המעשים האלה לסימבולים.
נכון, נכון, הרב אומר אין סימבולים בישראל.
אבל קודם כל להבין שיש לזה צד סימבולי, זה ללא שום ספק,
רק שהצד הסימבולי הזה לא מנותק מהדבר שזה בא להזכיר.
זה הכוונה.
וכמו שאתה אומר, ונשלמה פערים שפתנו.
אתה מקריב קורבנות היום על ידי הפה.
זה לא יחזיק הרבה זמן,
אלא אם כן אנחנו מבינים מה שהרב כותב באורות,
שיש דברים שהיו מאוד משמעותיים בימי קדם, והיום הם מגוחכים,
אבל אנחנו שומרים עליהם מפני שהם עתידים להיות גדולים.
כלומר, זה מין פרבולה.
זה פעם היה גדול, נהיה קטן ויחזור להיות עוד יותר גדול.
כן, השאלה היא,
היא, תמיד, הסכנה היא ההתמקדות אך ורק בעשייה הריטואלית,
כן?
שאנשים בכלל, במקום לזכור את יציאת מצרים,
עסוקים בלדעת מה גודל של כזאית של מצה.
שזה חשוב, כן?
אבל אם כל ליל הסדר שלך זה דיון בשיעור כזאית,
זה לא...
נכון, נכון, נכון, נכון. טוב, מה?
אתה רוצה לשנות את זה? כשתקום סנהדרין.
אז זה, יש לזה פרקים שלמים לנבוכי הדור.
מה המנגנונים של דרישה מחודשת של התורה?
זה לא רפורמה,
זה פשוט מנגנון פנימי, של עדכון פנימי.
כן, אז זה, למשל, יש מאמר, מישהו כתב מאמר ארוך
על שימוש במכונית אוטומטית בשבת.
כן, היום היו הולכות להיות מכוניות אוטומטיות
לרוב בני אדם, באיזשהו שלב.
אוטונומיות. אוטונומיות, כן. אוטונומיות, אוטומטיות.
בכל מקרה, אתה נכנס בכלל,
זה מתוכנן מראש לאן תגיע,
אתה יכול ללמוד דף יומי, לא יודע מה, וכו'.
אז מה?
עם שעון שבת. עם שעון שבת, הכל.
ואז אחרי שמישהו כתב את המאמר הזה, ראיתי תגובה חריפה של אחד מהרבנים.
מה?
מעלית שבת, יש הרבה דברים, כן.
וראיתי תגובה של אחד מחשובי הפוסקים בימינו,
כולו זועם.
הוא אומר, אשר יגורתי בה,
שעכשיו דנים בכלל בשאלות כאלה, שזה יהרוס את כל הצביון של השבת.
אז יש מקום למחשבה, האם יש ערך לצביון,
אין ערך לצביון, בסדר, טוב.
שכל הדענו שהיה נגד, זה כמו שאמרו על השעון שבת שנגד הרב עובדיה.
נכון, נכון, נכון, נכון.
הרב חיים דוד הלוי כותב לגבי שעון דיגיטלי.
כשזה הגיע לעולם,
אז זה הדיון, האם זה מוקצה בשבת או לא.
והרב חמד הלוי אומר,
אמנם לא מצאנו סיבה טובה לאסור,
אבל הלב של כל אדם מבין שלא ייתכן שאדם יישא חשמל על גופו בשבת.
היום,
כולם.
המטרה, אגב, יש דת...
לגבי הגדרה של חשמל בשבת,
יש דת הרב קוק מהמחנירות.
הרב קוק אומר שכל חשמל אסור מדין אש.
אז מה יהיה עם שעון בשבת?
אז אומרים שיש מפעל אחד אחרון בשווייץ שעדיין מייצר שעונים מכניים בלבד,
בשביל כמה רבנים שסוברים כדעת הרב חוק לא רציני.
עם מחוגים וכל זה, טוב.
בלי סוללה.
כן, כן.
המטרה היותר רוממה להאמין האנושים,
המבוררת אחר המילה האחרונה של גדולת הרוח,
הלא היא האמת והצדק.
אומרים, בחר בנביאים טובים,
כן, בהושע עבדו ובנביאי האמת והצדק.
יש גם גרים.
גרים נקראים בדרך כלל גרי צדק.
אבל יש טיעון בגמרא לגבי השומרונים,
אם הם גרים או לא,
ואלה שאומרים שהם כן, אומרים שהם גרי אמת.
לא גרי צדק, אלא גרי אמת.
אז יש לדון מה ההבדל בין גרי אמת לגרי צדק.
כשאנחנו מגיירים בימינו,
הופכים אותו לגר צדק.
אין דבר כזה גרי אמת בימינו.
הרב קוק דן בשאלה מה ההבדל, הוא אומר שזה תלוי במוטיבציה של הגיור.
יש מי שמתגייר בגלל שהוא חושב שהתורה אמת,
ויש מי שמתגייר בגלל שהוא חושב שהתורה היא צדק.
וזה הבדל עצום בין השומרונים לבין היהודים, לא נקיים שזה כאלה. טוב,
אז מה שאומר כאן הרב, נכון.
ולכן קראתי, הזכרתי את זה רק בגלל האזכור פה של האמת והצדק בתור המטרה היותר רוממה למין האנושי.
אם כן,
צריכה דת
הראויה להיות קיימת לעד,
לחוק על דגלה את היסוד השורשי של האמת והצדק באופן היותר רם שבקצה גבול מציאותם של אלה המושגים.
כן, אם יש לך דת והיא לא עושה את כל האמת ואת כל הצדק, היא לא מביאה אל האמת והצדק,
אז בוודאי שהיא לא תחזיק מעמד נצחי.
והנה,
שאחדות השם יתברך היא השורש לכל האמיתיות,
דבר זה מתברר למדי בכל המחשבה האנושית העליונה,
שהכירו אותה המעולים של הפילוסופים וכל מי שהיה
גדול וניסה במחקר ורעיון
בכל הדורות.
אם היה חוקר, פילוסוף צרפתי בשם אוגוסט קונט
במאה ה-19,
הוא טען שהעולם עובר
מבחינה אימונית שלושה שלבים.
השלב המיתולוגי,
ששייך לדתות הקדומות,
אחר כך
השלב המטאפיזי,
שזה הדתות המונותאיסטיות,
והשלב היותר מתקדם,
זה השלב הפוזיטיבי
שבו האדם משתחרר לגמרי מהדת.
אתה יודע, זו ההתקדמות אצלו.
הרבה אלים, אל אחד ואל.
שלושה שלמים.
הרב כנראה לא בדיוק מתרגש משיטה של הוגיסטקונט, הוא אומר,
שאחדות השם יתברך
היא השורש לכל אמיתיות, אבל זה מתברר למדי בכל המחשבה האנושית העליונה,
שהכירו אותה המעולים של הפילוסופים וכל מי שהיה
גדול ונישא במחקר ורעיון בכל הדור.
אמנם,
איך להתאים אל היסוד האמיתי המוחלט הזה,
גם כן את מטרת הצדק ההחלטי,
מבלי להצטרך לצרף עמו יסוד אחר שאינו דומה לערכו,
על זה לא מצאו כל אנשי חייל ידיהם,
ואדרבה,
המבט הפילוסופי הביא רבים לחשוב שהמושג של הצדק איננו תלוי כלל
באותו העוז של האמת, כי אם הוא יסוד נופל,
נשען על יסוד החוש היפה של היושר האנושי לבדו.
למי הרב קאנט מתכוון?
עמנואל קאנט, ברור.
כן, שלפי קאנט,
אמנם קאנט היה אדם מאמין,
הוא האמין באלוהים,
אבל הוא גם האמין במוסר.
ולפי דעתו,
המוסר הוא מה שנקרא צו קטגורי של התבונה.
כלומר, אתה לא צריך את אלוהים
כדי לבסס את המוסר,
המוסר הוא חיוב העומד מצד עצמו.
זה מה שכאן הרב אומר,
אגב באורות הקודש, הרב קוק מתייחס לשיטתו של קאנט, הוא אומר,
המוסר לא יעמוד ללא מקורו.
כן?
יש דיון על זה, למה צריך מקור למוסר?
אבל בכל מקרה, זה מה שכאן הרב אומר.
מה?
צדק זה המוסר, כן.
אדרבה, מבט הפילוסופי הביא רבים, כלומר את עמנואל קאנט,
לחשוב שהמושג של הצדק איננו תלוי כלל באותו העוז של האמת.
כי אם הוא יסוד נופל,
נשען על יסוד החוש היפה
של היושר האנושי לבדו.
הצטברות, כן?
לא, לא.
אף פעם לא אמרתי את זה. לא. חלק השני לא מדוייק, אבל זה הייתה חשובה. גם לא נכון.
אני אסביר.
המוסר
לא תלוי בתורה,
אבל הוא כן תלוי באלוהים.
זאת אומרת,
לא מהתורה אתה לומד מוסר,
אבל אם אתה רוצה, אז מאיפה אתה כן לומד את המוסר? מהצטברות הניסיון המוסרי במשך הדורות. זה מאיפה שאתה לומד.
אבל שורשו של המוסר באלוהות,
ולכן המוסר האלוהי שהרב מדבר עליו, הכוונה ייחוס ההכרה המוסרית
לרצון האל.
כלומר, אני מכיר בזה שכאשר אני מוסרי,
אני עושה את רצונו של הבורא.
לפי העיקרון שכל שדעת הבריות נוחה הימנו, דעת המקום נוחה הימנו.
זאת אומרת שזה הערכים המוסריים הם נרצים על ידי האל.
זאת אומרת שאני לא מתכוון באופן, אני לא מתקדם באופן,
לא מתנהג סליחה באופן מוסרי מסיבות תועלתיות,
אלא בגלל שבזה אני עושה את רצון האל.
הוא, ראיתי?
לא.
קאנט, אדרבה, קאנט הוא היה אדם מוסרי אידיאליסט,
אבל הוא חושב שהאידיאל של המוסר נתון בתוך עצמו.
זאת אומרת שלפי קאנט אסור לשקר,
כי אסור לשקר, כי אסור לשקר.
זאת אומרת, זה משהו כל כך ברור ומובן מאליו,
שאין לו הצדקה מחוץ לעצמו.
אז זה אומר הרב קוק, המוסר לא יעמוד ללא מקורו. אני רוצה קצת להסביר את העמדה של קאנט.
קאנט היה,
אפשר לומר, פילוסוף ענק.
פצצה של פילוסופיה.
מצד שני, הוא היה אדם סופר מוסרי.
מצד שלישי, הוא ידע שהוא גרמני.
ואז הוא אמר לעצמו,
אם גרמניה
הצליחה לייצר אדם כל כך חכם ומוסרי כמוני,
זה אומר שגרמניה היא המוסרית שבאומות.
החכמה שבאומות והמוסרית שבאומה.
ולכן, לכן גרמניה תהיה מוסרית,
בזכות הפילוסופיה הקאנטיאנה.
נדמה לי שזה לא החזיק מעמד.
קאנט לא היה אנטישמי.
לא, יש, סליחה, הוא כן היה אנטישמי,
אבל לא במובן האגרסיבי של המילה. הוא פשוט קרא את שפינוזה,
ואז הוא השתכנע שהיהודים זה לא בסדר.
מה?
לא, קאנט
רואה במוסר דבר שמחויב מצד עצמו,
בלי קשר לאלוהים.
ראיתי?
בעוד שמה שהרב חוק אומר, שאם אתה לא מקשר את זה לאלוהים, זה לא יחזיק מעמד. זאת אומרת, זה מה שאומר הרב,
המוסר לא יעמוד. מה זה לא יעמוד?
לטווח ארוך.
לטווח קצר כן.
גם אם אתה מקשור אותו לאלוהים,
הוא עדיין לא עומד בפני עצמו.
למה?
לא, אם אני מכיר...
אז מה אם אלוהים אמר?
למה האדם לא טועה ביניהם?
כי, טוב, זה אי הבנה של מי זה אלוהים.
אם אלוהים הוא שורש החיים של הכל,
ועל ידי שאני מוסרי,
אני מחובר לאלוהים,
אז זה הדבר הטוב ביותר שיכול להיות.
ממילא, להתכחש לזה, זה הדבר הגרוע ביותר שיכול להיות.
זה מוסרי כי זה טוב?
לא, כי זה טוב.
המילה טוב בעברית יש לה שתי משמעויות.
טוב תועלתי, טוב אידיאלי.
זאת אומרת שלעשייה,
רצון השם, יש ערך בפני עצמו?
קטגורי.
אבל לצלקן זה לא מתחיל משם.
עבורכן, את העשייתי, את המוסר,
זה לא בגלל שזה רצון השם.
תגיד, אני לא משקר בדרך קטגורי, ואתה אומר,
אני לא משקר, כי אלוהים הוא לא רוצה. ולעשות מה שאלוהים אמר,
זה בא על ערך קטגורי. נכון, זה לא קשור לתורה.
זה בסדר?
כן. אוקיי.
מה?
אם המוסר מקורו בהצטברות שאין סוג של דין בעבר? לא, המוסר אין מקורו בהצטברות של הניסיון המוסרי לאורך הדורות.
לא.
הידיעה עליהם באה בהצטברות
של
לא, לא משתנות.
ההכרות המוסריות הן שוות בכל התרבויות כולן. כולם מסכימים שאסור לרצוח ולגזול,
כולם מסכימים שיש אנשים שצריך לכבד יותר.
יש קניבליזם עדיין. נכון,
והקניבליזם מגונה על ידי כל החברה האנושית.
לא, זה אומר שהחברה הקניבלית עוד לא הגיעה להכרה המוסרית.
אבל המוסר באופן כללי הוא אותו מוסר בכל העולם,
ויש רק ויכוחים לגבי אופן היישום.
למשל,
אסור לרצוח,
השאלה האם המתת חסד זה רצח?
לא יודע.
מה אתה אומר?
ודאי שאתה מבינה.
הרי אם לא היינו מקבלים את התורה,
אז היינו נשארים עם הדרך ארץ. הרי דרך ארץ,
דוגמה לתורה.
נכון.
כן.
מה?
דעת המקום נוחה ממנו. So what?
נו, אז מה?
ואז מה?
אני לא מבין.
החז״ל אמרו, כל שדעת הבריות נוחה הימנו, דעת המקום נוחה הימנו.
ואז אתה מקשה שיש כאלה שלא עושים את רצונו של מקום, ואז מה?
אז הם לא עושים רצונו של מקום, אבל דעת הבריות נוחה הימנו.
אז דעת המקדוש ברוך הוא נוחה הימנו.
אני לוקח את המשפט של חז״ל ברצינות.
אמרו, כל שדעת הבריות נוחה הימנו, דעת המקום נוחה הימנו.
גם, לפי זה,
אם הוא לא עושה את המצוות של בן אדם למקום.
זה מתבקש.
לא? פשוט במשפט של חז״ל.
יש בגמרא,
במסכת סנהדרין, על דור המבול,
שהיו רשעים כמו דור הצא,
שדור הפלגה היו רשעים כדור המבול,
אבל כיוון שהיה שלום ביניהם, לא הושמדו.
הנה, דוגמה.
זה בכלל לא אותו דבר.
אני אמרתי את זה? זה בעיקר ההפך מה שאני אמרתי.
מה השאלה?
מה ההבדל בין דרך ארץ לתורה? זה בכלל לא אותו דבר.
הדרך ארץ זה המוסר והתרבות האנושית באופן כללי.
בסדר?
אתה איתי?
עכשיו, תורה לא באה לעשות אותך מוסרי,
אלא, אדרבה, אתה צריך להיות מוסרי כדי לעסוק בתורה.
התורה באה לתת לך קדושה.
קדושה,
יחס בלתי אמצעי בין הנברא לבורא.
יחס בלתי אמצעי
בין הנברא לבורא.
אתה יכול לכתוב את זה? הגדרה של קדושה.
בסדר?
כן.
זו הטענה של קאנט, שהרציונליות מחייבת אותך להיות מוסרית.
זה מה שטוען קאנט.
אבל מה שלא נכון,
זה לחשוב שבני אדם הם רציונליים.
לא, אבל הוא לא טוען את זה קאנט.
זאת אומרת, אם אני מייחס את המוסר אל האלוהות,
אז אני מחויב כלפי דבר מוחלט.
אה, טוב, בסדר, אז אני מסכים איתך. אני צריך לעשות אז מחקר,
להגדיר מהו המוסר שאלוהים חפץ בו. בסדר?
למה לא?
אני יכול לשאול.
אה, אז אתה שואל כבר מה הסיבות שבגלל, נגיד, זה כמו השאלה, למה אלוהים ברא את העולם? למה הוא ברא את המוסר?
מה פירוש השאלה מה הסיבה?
מה הטועלט שיש לקדוש ברוך הוא בזה?
אז מדוע הוא בחר שזה מוסרי? כי זה מוסרי.
אני צריך להגדיר מהו המוסר.
לא, בגלל שהשאלה מה הם שורשי המוסר,
זה כבר לא נוגע לשאלות של מוסר, זה כבר שאלות של
הבנת הכוונה האלוהית בכלל בבריאה.
כן, כמו שהמקובלים אומרים,
שחוכמה ובינה זה קודם לחסד וגבורה.
כן, כלומר, החוכמה והבינה הם התיאוריה שעל יסודה יש אחר כך חסד וגבורה, שזה היסוד של המוסר.
אה?
לא, ההכרה המוסרית, אצל קאטי קאטי אדם כל כך מוסרי,
שהוא לא ראה אפשרות שאדם יתנהג,
כלומר, אדם תבוני לא יתנהג באופן מוסרי.
בסדר?
אבל השאלה האם הכישור הזה בין התבונה לבין ההתנהגות המוסרית זה מבוסס? התשובה היא לא.
זה לא משנה.
לא, זה לא משנה, כי אלוהים בחר שזה יהיה מוסרי.
זאת אומרת, אלוהים זה יסוד מוחלט.
לעומת הרציו, שהוא לא מוחלט.
כן, לא, מה שלא מוחלט זה הנוכחות של הרציונליות באדם.
רוב בני אדם אינם רציונליים.
זה אני יודע מהתקשורת.
לא, באמת.
ברור, אז
לעומת זה, אלוהים, זה גם לא משנה איך תייחס את זה, אם לרצון או לחוכמה,
כן, כלומר, זה השאלות תמיד, האם אני צריך להגיע עד השאלה,
כך רצה האל,
או כך רצתה חוכמתו,
כך היווה חוכמתו,
כן, הרמב״ם כל הזמן מדלג מזה לזה.
הוא אומר, כל שאלה בסוף זה ייגמר בכך רצה, או כך היווה חוכמתו.
הוא,
בסדר?
זה שני ניסוחים.
בסדר?
לא אמרתי שזה לא אותו דבר, אבל זה שני ניסוחים.
יש אנשים שרואים באלוהות את שורש החוכמה.
יש מי שרואה באלוהות את הרצון העליון.
אז יש גם זה וגם זה.
אני לא בטוח שסיפקתי את מבוקשך.
אוי, מה יהיה?
אז אני לא בסדר.
טוב,
נו?
כן, כן, בוודאי, בוודאי.
כן.
יכול להיות ש... אגב,
זה לא רבי יוסף אלבו המציא את המוסד, כן?
זה מושג שהיה מקובל בימיו, אבל לא התחיל ממנו, כן?
יכול להיות שהטענה של כאן לגבי המוסד שתלוי בפני עצמו,
מגיעה מתוך סוג של מגיעה לגאווה שלא רוצה לקלוט את המוסד במישהו אחר, באמת?
קשה לומר על כאן שהייתה לא גאווה,
אבל אולי.
כן. טוב, הלאה.
אפשר להמשיך, חבר'ה.
טוב, אני מצטער שלא סיפקתי את דבריך, לא סיפקתי אותך, אבל אולי,
אם תחשוב קצת על מה שדיברנו, אולי משהו טוב, בסדר.
ממילא מובן,
שכדי לחקוק יפה על תלמי לב בני האדם לכל הפחות איזה ציור כל דהוא ממושג הצדק,
כדי שיהיה לקו במעשיהם והליכותיהם בחיים,
היה ההכרח הפסיכולוגי מחייב לברוא המון אלילים
ובני אלים,
הרחוקים הרבה מעוז האמת המוחלטת של האחדות האמיתית
של חיי העולמים,
ההוויה הנצחית שלא תשתנה ולא תתחלף.
כן, זאת אומרת, אומר הרב,
זה טוב מאוד שבימי קדם הייתה עבודה זרה,
שהייתה מיתולוגיה,
זה החזיק את עולמו של האדם.
כן, האדם הרגיש שהוא לא מופקר,
שיש מעליו כוחות עליונים, שהוא גם במידה רבה חייב להם דין וחשבון,
אז זה בנה את היציבות של העולם הרוחני והמוסרי.
אז לכן הנביאים לא התנגדו לעבודה זרה עד הזמן שבו הם התנגדו,
נכון?
לכן הנביאים לא התנגדו לעבודה זרה עד שהגיע הזמן שצריך להתנגד.
אתם יודעים את התשובה, אני אסביר.
הרמב״ם
כותב בהלכות עבודה זרה
שאברהם אבינו היה הראשון שהכיר את בוראו.
שואל הראב״ד,
איך אתה אומר דבר כזה? מה עם שם ועבר?
ואז הוא אומר,
כמה עליהם לא נזדמן לשבור הפסלים, הצלמים.
זאת אומרת, אתה יכול להבין את זה בצורה ילדותית,
שברחוב של שם ועבר לא הייתה עבודה זרה, ולכן
לא ראו לנכון לשבור, אבל אברהם הוא גדל בחנות,
שבה מייצרים אלים, אז לא הייתה לו ברירה, הוא שבע.
או שאני חושב שהכוונה העמוקה של הראב״ד היא ששם ועבר סברו
שזה לא בסדר לשבור את הצלמים,
כי זה מה שמחזיק את האנושות.
ככה הם קראו ברב קוק.
עכשיו, הגיע אברהם, אומר, בסדר,
אבל כבר הגיע זמן חדש.
כלב חדש בהתפתחות של האנושות,
עכשיו הגיע הזמן לשבור את הצלמים.
ואז הוא שבר.
הוא היה צריך לקחת בחשבון את כל הנזקים הפסיכולוגיים שזה גורם,
והאם אברהם חשב על כל האשפוזים הפסיכיאטריים שיבואו בעקבות שבירת הצלמים?
בסדר?
כי הוא אומר, האנושות עכשיו בשלה לעבור לשלב מתקדם יותר.
בסדר?
כן.
מי השואל?
האם המוסר הוא דבר משתנה? לא.
המוסר הוא דבר מתגלה.
זאת אומרת, החברה הקניבלית
היא עוד לא הגיעה להכרה שלאכול בשר אדם זה רע.
אבל זה באמת לא הופך את זה לטוב, זה רע.
ההתייחסות היא עדינה, תלוי באיזה שלב, ואיפה?
למשל, התורה צוותה להשמיד עבודה זרה בארץ ישראל.
היא לא צוותה לעשות את זה בחוץ לארץ.
למה?
מתוך הבנה שדברים שהם נכונים בפלטרין של מלך,
אינם נכונים מחוץ לפלטרין.
עכשיו, הבעיה,
שבוודאי כל הדברים האלה שאנחנו לומדים מעוררים הרבה מאוד שאלות,
אבל הגיע הזמן של סיום השיעור.
תודה רבה.
