טוב, שלום עליכם.
נעים מאוד, חלק מהפרצופים אני מכיר, חלק לא זכיתי, אבל את הפרצופים כולם, אבל לא את כל השמות.
הרב ביגון ביקש אותי להחליף אותו היום,
כיוון שברוך השם הוא נמצא
בהנחת פילין של הנכד שלו, ברוך השם.
מחייל אל חייל, אז הוא התפלל אותנו בבוקר,
ועכשיו הלך לכבד את הנכד היקר,
בעזרת השם.
אז ברשותכם, ללמוד הוראות זה תמיד טוב,
נכון?
אם אפשר בבקשה לפתוח בעמוד קנ״ה.
אנחנו בכוונה לקחתי את אותו
ספר שיש לנו את אותו עימוד.
אביה, אם תוכל להתקרב לפה, וכבודו, מחילה.
אם אפשר להתקרב, אני אשמח.
אז מי שאין לו, יש פה ספר, עמוד קנ״ה.
נלמד בעזרת השם שתי סוגיות חשובות.
יכול להיות שחלקן מוכרות, אבל אתם יודעים, אין שופר,
כל שופר מחצרת בצורה אחרת, כן? אנחנו יכולים לקרוא את אותם תכנים ולתת דגשים אחרים,
אז מחילה מכבוד תורתכם, אם כבר הדברים ידועים,
אבל בעזרת השם ננסה שיהיה בהם גם חידוש,
העמקה,
פנים נוספות בעזרת השם. אז קנא פסקה ח'
אתם רואים אותי? אורות ישראל, קנ״ה, פסקה ח׳, צורתם, יש שאלה.
הרב קוק בדרך כלל לא שואל שאלות, אלא מכתיב תשובה.
בדיוק.
ואומר את התשובה, אתה תחפש את השאלה.
אתה תחפש על מה הוא נתן מענה.
השאלה שבעצם עומדת מאחורי מה שכתוב פה בפסקה ח׳,
האם עם ישראל הוא עם מיוחד מכף רגל ועד ראש,
או שאנחנו סוג של מדבר משודרג?
בסדר?
אני חושב שיש מחלוקת כזאתי בין הרמב״ם
לבין המקובלים, כן, הרמב״ם אומר שיש ארבע דרגות במציאות, דומם, צומח, חי, מדבר,
והארי הקדוש, ורבי יהודה הלוי לפניו,
והרמב״ן, וכל המקובלים, אנחנו עכשיו ערב פטירת, זאת אומרת, הארי הקדוש, נכון, ה' באב,
אז יש לו מקום של כבוד בכלל,
והיום בפרט,
היום ואתמול.
בכבוד, בואו, בואו תזדרזו, קחו לכם ספרים חמודים, פה, ספר אורות,
כאן, כאן, כאן, מאחורי אביה,
ושבו פה ככה קרוב, שנראה, נתחמם ביחד.
השאלה אם יש חמש מדרגות במציאות, שזה בעצם אומרים לנו כל המקובלים,
ורבי יהודה הלוי והרמב״ן בראשם,
שבעצם יש לנו דומם,
צומח,
חי מדבר וישראל. עם ישראל זו מדרגה בפני עצמה.
בא הרב קוק,
שעוד מעט אנחנו נקרא את הדברים בפנים,
ובעצם אומר שזה היה עניין של אבולוציה, התפתחות.
בהתחלה עם ישראל היה בגדול ככל העמים, ויש לו איזשהו סוג של ראש יהודי.
כן, יש אפילו תנועה כזאת.
ראש יהודי.
ואחרי היציאה ממצרים, אנחנו בעצם מכף רגל ועד ראש, ועוד מעט נבין,
בעזרת השם, למה זה היה צריך להיות, למה היה צריך להיות אמור להיות תהליך כזה.
בסדר?
טוב.
צורתם של ישראל, כולם רואים אותי חברים?
כן? יופי. צורתם של ישראל צריכה להתברר.
אם האנושיות הכללית של תוכן האדם עומדת היא בצביונה כמו שהיא אצל כל העמים, כלומר אנחנו בדיוק כמו כולם,
ועליה נבנתה הצורה הישראלית המייחדתה, כלומר יש לנו איזו ייחודיות בעיקר בראש שלנו, מותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל לבד הנשמה הטהורה, כן?
כמו שאומרים שההבדל בין בהמה לבין בן אדם זה זה שיש משקל הנשמה, את השכל שלנו,
יש שכל בכל דבר,
אז כך גם ההבדל בינינו לבין אומות העולם, כולנו מדרגת מדבר, רק
במוחין שלנו יש איזה יתרון.
לנו יש נשמה,
ולהם אין.
ועליה נבנתה הצורה הישראלית המחלתה, או שמעכב עד ראש, הכל הוא מיוחד, אנחנו באמת, כמו שדומם לא דומה לצומח, זו מדרגה בפני עצמה,
זה לא דומם, משודרג,
לכן על זה הדרך.
בעצם גם מדרגת ישראל, היא מדרגה בפני עצמה,
מכף רגל ועד ראש, היא שונה בתכלית.
מה אתם אומרים, זה עניין נקרון, מה זה משנה?
מה זה משנה אם זה ככה או ככה?
לא כולם ביחד.
מה זה משנה אם אנחנו,
כמו כולם, דווקא זה נשמע יותר טוב, זה משהו יותר אוניברסלי, כלומר,
שיש לנו מגע איתם,
אשר בחר בנו מכל העמים, כולם עמים, גם אנחנו העם, רק יש לנו איזה...
שמה, מה?
מי מוביל?
אז אם ככה, אז ההובלה תהיה בזה שאנחנו, יהיה לנו איזה ראש מיוחד, יהיה לנו איזה מוכיל מיוחד.
כל האומה, תסביר בבקשה, איך?
לצחוק את כל העולם.
כלומר, יכול שלנו להשפיע כל העולם, זה בתנאי שאנחנו באמת מדרגה בפני עצמם. אתה אומר, אם זה היה אותו מין, רק משודרג,
איזו אבולוציה בתוך המשבצת, בתוך הקופסה,
אז לא היינו יכולים באמת להביא איזו בשורה אחרת.
more of the same, כאילו, היה עוד משהו,
בסדר, קצת יותר טוב מהיוונים, מהרומאים,
מהאנגלים, מהצרפתים.
בסדר? איך קוראים לכבודו?
חכם יוסף חיים?
או,
איזה שם מחייב.
אז חכם יוסף חיים אומר, טוב, לא הייתה יכולה לתת השפעה מהותית.
כמו,
השפעה ברמה מסוימת. טוב,
מהנקודות.
אה, עוד מישהו רוצה לומר לנו אולי משהו? חכם דניאל, החתן, יש לנו פה חתן, בעזרת השם, אתם יודעים,
התארס, השבוע,
שיהיה בשעה טובה ומוצלחת, בעזרת השם,
בית נאמן בישראל, מלא תורה וקדושה,
בנים ובנות על פי המדרש.
כמו יעקב אבינו שהיו 12 שבטים,
המדרש אומר שלכל בן גם הייתה בת.
זאת אומרת, 24, חבר'ה.
מה אתה אומר? נשמע לך טוב?
דניאל, אתה שומע?
זה מה שאנחנו מאחלים לך.
אתה מחזיק את הכיסא.
טוב,
בעזרת השם.
לבירור זה צריכים, שורה שלישית, לבירור זה צריכים להשתמש במקורות שונים,
תורניים, שכליים, מה מצבנו באמת?
צריך לברר את זה דרך כמה כלים, דרך כמה קנה מידה.
תורניים, שכליים, היסטוריים, כלומר לראות איזה תהליך עם ישראל עבר במשך ההיסטוריה, שאנחנו באמת שונים באופן מהותי. הליווי של הקדוש ברוך הוא אותנו,
40 שנה במדבר, ועשרת המכות שהיו במשך שנה,
וקפיאת ים סוג,
וכל הדברים המקסימים.
רזיים, הכוונה קבולה, כן, דברי קבלה,
רופאיים,
המציאות, שיריים, כלומר, איך תיארו אותנו במשך כל השנים הללו,
ולפעמים גם כן פוליטיים,
כן, פוליטיקה זה לא מילה גסה,
פוליטיים ואקונומיים, אקונומיים הכוונה כלכליים. אפשר לראות בכל מיני היבטים,
כל מיני היבטים,
אנחנו נזהה,
אם אנחנו נעקוב אחרי הכלים הללו, אחרי הפקטורים האלה, אחרי המדדים הללו,
אנחנו נגלה שבעצם עם ישראל הוא סיפור אחר לגמרי, באופן מהותי, כמו שאמרנו פה חכם יוסף חיים.
נראה הדבר, טוב, אז עכשיו הוא ניגע, עד עכשיו,
שאלה.
אומר הרב,
באמת אין סתירה.
נראה הדבר שמקודם,
כן, כלומר בהתחלה,
נראה שהדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה.
כן?
נולד בן אדם, יש לנו את האדם וחווה, שהם אבי כל חי ואם כל חי,
ובעזרת השם הם נולדו ילדים, ולאט לאט האנשים האלה הולכים ומשתדרגים,
מתעלים, מתקנים.
אנחנו יודעים שזה לא כל כך עבד,
נכון? אחרי תקופה די קצרה,
אחרי עשרה דורות, יש לנו את המבול,
כן, הקדוש ברוך הוא רואה שתמלא הארץ חמאס.
הנתיבות שלום מבאר שהרשעה הייתה כל כך גדולה,
שזה לא רק הופיע על פני השטח, שלושה טפחים בתוך האדמה.
הייתה טומאה.
מציאות כזאת שהאדם ממש קלקל את המציאות.
ויעצב השם אל ליבו. כלומר, נוצרת מציאות כזאת שקדוש ברוך הוא אמר, למה?
בשביל מה עשיתי את זה?
לפני כן הרי הוא נועץ עם המלאכים, נכון?
נעשה אדם, מה אתה אומר, נעשה אדם, לא נעשה אדם, נכון?
זה גם אחרי זה לימים, לפני 1,800 שנה, שוב פעם נשאלת השאלה,
ואומרים על רבי שמעון בר יוחאי, נעשה אדם,
נאמר,
בעבורך.
זאת אומרת, אם יש אדם שהוא גדול המעלה,
שווה לברוא את האדם,
אבל אם האדם מקלקל,
עדיף, טוב לו שנפחה שילייתו על פניו, למה בכלל לברוא אדם? הוא רק מקלקל.
זו הייתה המציאות אחרי תקופה של עשרה דורות,
מאדם עד נוח.
אחרי זה יש לנו מנוח ועד אברהם, יש לנו עוד עשרה דורות,
שזה קצת משתפר, אבל עדיין.
נראה הדבר שמקודם נערך הדבר שצורת האדם תשתלם בכללותה,
יהיה בסדר, האדם מתקדם, האוילם מתקדם,
ובתור תוספת ויתרון יגלה על האומה המיוחדת רוחם אפר בברות קודש. כן, יהיה לו ראש יהודי, כמו שקראנו מקודם.
אבל נתקלקלו העניינים,
ורוח האדם שקעה כל כך בכלל עד שלא היה חול יכול להעשות בסיס לקודש.
אוי ואבוי,
נוצר כזה קלקול שאי אפשר לבנות עליו.
אין לי קומות ראשונות כדי שאני אוכל לבנות את הקומות הבאות.
אלא אם כן יקלקל אותו. כלומר,
במקום שהחול ישרת את הקודש,
בזוהר החול נקרא קורסיה במקומות מסוימים. קורסיה, כמו קורסה,
כיסא נוח.
כדי שהרוח תוכל לשבת בנוח על החומר, היא צריכה כורסה.
אבל אם הכורסה היא כורסה שפורה,
אם הכורסה היא כורסה רעועה,
אם הכורסה היא כורסה רקובה, שזה מה שקרה,
אי אפשר לבנות לזה.
אלא אם כן נקלקל אותו.
ואז מה עושה הקדוש ברוך הוא?
עושה ממש מטמורפזה,
והוכרחה גלות מצרים לבוא בתור כור הברזל,
לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי.
אנחנו מכניסים את כל העם,
שבעים נפש יורדים למצרים,
שבעים נפש כנגד שבעים אומות, היא אוכבת, נולדת בין החומות, ככה רשי, חשוב לו להגיד לנו את העניין הזה, כדי שיהיה כנגד שבעים.
תמיד שבעים זה ביטוי של שלמות שתלויה בנו.
יש לנו עשר, 11 ספירות, תלוי איך סופרים את זה, נכון?
כתר, חוכמה, בינה ודעת, שזה דברים באמת אלוקיים,
מתנת שמיים,
והשבע הספירות התחתונות שזה חסד,
גבורה ותפארת שאלו המידות הרגשיות ואחרי זה נצח, הוד, יסוד ומלכות, אלו המידות המעשיות.
שבע התחתונות תלויות בנו, כפול עשר, שבעים.
תמיד המספר שבעים מייצג איזשהו סוג של שלמות
שתלויה באדם.
מאיפה אנחנו מכירים את המספר שבעים?
איך?
שבעים נפש אדומים אצלנו. מאיפה עוד? אני שואל.
שבעים תמרים, איך?
גלות שבעים, כן, שבעים שנה, נכון.
מה עוד?
איך?
סליחה, לא שומע.
דוד המלך, גיל שבעים, כן.
שבעים שפות,
יש לנו שבעים שמות לירושלים,
נכון?
יש לנו שבעים, שבעים ושתיים אומנם, כן, שם ע' ב', אבל
יש לנו בסנהדרין באופן עקרוני שבעים, רק מוסיפים עוד אחד, כדי שבסופו של דבר תהיה הכרעה.
אבל השבעים, שוב פעם, זו מציאות של שלמות של שבע כפול עשר, שתלויה בעצם באדם.
החוכמה, הבינה, הדעת והכתר, הם בעצם מתנת שמיים.
טוב, אומר הקדוש ברוך הוא, אנחנו צריכים לעשות פה עבודה מחודשת, מכניס את כל ה...
אנחנו היום החלפנו את הרבי גובהן, מחילה, אני יודע שאתה מאוכזר.
איזה שיעור?
אה, לא, לא, לא, לא, לא.
לא, לא, אמרתי בהתחלה שהרב בגרון... אה, אנחנו לא נוהגים לאחר, אז זה... אה, זה השינוי היחידי, מחילה, קיצור.
לנו יש מנהג אחר, הרב כבר מבוגר, אנחנו עוד צעירים, עוד מדייקים בעזרת השם.
מה?
מה?
זה לא מנהג ארץ ישראל.
אני דור תשיעי בארץ, אז זה ואיתי דור תשע עשרה, אז כנראה זה כן מנהג ארץ ישראל.
טוב, בכל מקרה,
מכניסים אותנו למצרים,
לכור הברזל, בעצם לעשות תהליך מחודש.
כן?
יש איזה שני מושגים שלפעמים אנחנו מתבלבלים בהם, והם מושגים שמאוד חשובים,
שנכניס אותם פה בעזרת השם לחמין שלנו.
יש מושג של חידלון ויש מושג של כיליון.
מאיפה אני לוקח את זה?
הדברים מבוססים על דברי הרב חרלפ במי מרום,
בספרו מי מרום.
כשבלעם בא לקלל את עם ישראל,
אז שואל התוספות, איזה מילה הוא אמר להם?
אומר התוספות,
כלם, כלם, כף, למד, מ.
אומר הרב חרלאפ,
הטפש הזה לא הבין שיש הבדל מהותי בין כיליון לבין חידלון.
חידלון באומות העולם זה אומר שאם גמרתי משהו,
נגמר הסיפור.
עוברים מעל במת ההיסטוריה.
אבל אתה בלעם שימשת ככלי שרת בידיו של הקדוש ברוך הוא,
שבעצם כיליתה את המדרגה הקודמת,
כמו זרע באדמה שהולך ונרקב,
ומהמדרגה הקודמת הזו שהיה נראה כאילו אין שום דבר,
צמח פה עץ,
צמחו פה פרחים, צמחה פה מדרגה חדשה.
וזה בעצם מה שבילעם עושה.
מה?
כן, כיליון.
חידלון, את זה הרב חרלפ אומר.
חידלון זה נגמר הסיפור,
כיליון זה מתכלה המדרגה הקודמת וצומחת מדרגה חדשה.
כמו זרע באדמה, ככה הוא נותן את הדימוי הזה.
אתה מסתכל על הזה, אם אתה לא מבין קצת בצמחים,
אתה אומר, אוי ואבוי,
הלך הזמר, הכל נרקב, והנה בבקשה,
צומחת מדרגה חדשה, צומח פרח. אפשר כמובן לראות את זה בהיסטוריה של עם ישראל, שכל פעם שקופקפנו,
כן, יצאנו לגלות,
צומחת מדרגה, הגלות הראשונה, צומחת מדרגה חדשה, הגלות השנייה,
איך?
ודאי, בסדר?
או, בכלל צריך סבלנות, זה אתם יכולים בוודאי ללמוד מהרב ביגון. תמיד אומר, או, סבלנות, סבלנות.
אמרתי לרב ביגון, הרב,
שום דבר לא שובר אותך? מה?
או, תשמע, הוא אומר, לכל העולם יש בעיות, לי אין שום בעיות, נכון, אתה אומר, כן?
אין שום בעיות, יש לי 12 חבר'ה, ילדים, ברוך השם,
אחד מהם זיכרונו לברכה,
למד איתי, אריאל, זיכרונו לברכה.
הרב ביגון עבר דברים לא קלים בחייו.
ו-50 שנה פה להחזיק את המקום הזה, זה גם לא קל.
אבל אנשים עם סבלנות, כמו שכבודו אומר,
הם לא עכשוויסטים,
הם לא, הם נאמנם הגבר שתום העין, הם לא ממידתו של בלעם,
אלא ממידתו של אברהם,
שצופים מרחוק,
שיש להם עין טובה, יש להם סבלנות.
זאת אומרת, נחזור לענייננו.
בעצם מה קרה פה?
היה פה כלם.
הקדוש ברוך הוא אמר,
בהתחלה בניתי על זה לצורך העניין, שיהיה פה יהודי,
זה בעצם גוי משודרג.
אני רואה שהעסק הזה לא עובד,
אנחנו נכלה את המדרגה הקודמת וניצור מדרגה חדשה על ידי זה שנכניס אותה למצרים, לבוא לקחת לו גוי מכורף גוי,
כור ההיתוך, כל הסיגים ייעלמו למיניהם, כמו שגשוגת הנחושת,
והזהב, זה ממש כמו דימויים שהמדרש אומר על עם ישראל במצרים,
יצא לנו זהב, 24 קראט, אולי יש יותר,
זהב מזוכח,
בסדר?
שצורפה, כן, צורפה, אני רוצה לצרוף את תד האדם שבישראל עד שנעשה לבריאה חדשה.
מדובר פה במציאות אחרת לגמרי.
עם ישראל ביוצאו ממצרים הופך לבריאה חדשה מכף רגל ועד ראש.
לפני הכניסה למצרים היינו גויים משודרגים.
ברגע שאנחנו יוצאים ממצרים, זו מדרגה לפני עצמה. כמו ההבדל המהותי בין דומם לצומח,
כך גם ההבדל בינינו לבין אומות העולם.
בצורתו החולילית נטשטשה לגמרי, בסדר?
יש גם צד לא פשוט בזה, אבל הצד החול שלנו, כביכול אותו ממשק
שהיה לנו עם אומות העולם, נטשטש, ועכשיו כשחוזרים לארץ ישראל,
הממשק הזה צומח מחדש, אבל הוא בא במטבע ישראלית,
במטבע יהודית, כן? הוא לא אומר ישראלי סתם, כן? ישראלי זה לא פלאפל וחומוס,
ישראלי זה ישר אל, כמו, קראתי אתמול,
ישראל וישורון, בסדר? בהזדמנות אחרת נדבר על זה שמה זה ישראל, מה זה ישורון,
זה האור הפנימי והאור החיצוני, זה התיקון האישי והתיקון הכללי.
אני לא יכול להיות אדם מתוקן בהיותי בחברה מקולקלת,
וברור שאי אפשר אחרת,
שבן אדם מקולקל, גם אם יהיה בתור חברה מתוקנת, צריך את שני הממדים האלה. גם, קראת את שמו, ישראל וישורון. גם ישרות,
וגם, שגם זה ישרות, ישורון, שזה ההיבט הכללי, אבל זה לשיעור אחר.
סדורתו החולית נטשטשה לגמרי, והוא חל גוי פעם אחת על ידי הגרעין האנושי לצורה שמראש ועד עקב כולה ישראלית.
יעקב וישראל.
מעקב, יעקב,
כן, ליעקב אבינו יש שני שמות.
שימו לב שהאבות האחרים,
ברגע שקראו להם את השם החדש, הפסיקו להשתמש עם השם הקודם.
אפשר להסתכל בתנ״ך, לאורך כל התנ״ך,
ממשיכים לקרוא ליעקב בשני השמות, גם יעקב וגם ישראל. כל מקום שהתורה מדברת,
במימד הפרטי,
יהיה כתוב יעקב, כל מקום שהתורה מדברת, במימד הכללי,
יהיה כתוב ישראל.
תסתכלו סביב הברכות, פרשת ויחי,
וכן על זה הדרך. בסדר? זה, אנחנו, יש אפילו איסור, אומר הרמב״ם.
אתה לא יכול לקרוא לאברהם אברהם, נגמר הסיפור, זה איסור.
אתה לא יכול לקרוא לשרה שריי, אבל יעקב וישראל,
אתה ממשיך לקרוא להם בשני השמות האלה כדי לבטא את המציאות הזאת,
שאנחנו ישראלים, שאנחנו יהודים, שאנחנו מדרגה מהותית מכף רגל ועד ראש.
בסדר?
הנקודה הזאת ברורה.
אביה, אתה רצית לשאול משהו?
לא.
כן.
ברשותכם,
אני מבקש אתכם לדפדף לאחור לעמוד קמ״ח.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.
עמוד קמ״ח, פסקה א', אהבת ישראל.
טוב,
אם אנחנו מדרגה אחרת,
אז צריך להתייחס לזה שאנחנו מדרגה מהותית, כמו שאמרנו גם יוסף חיים, רבי יוסף חיים,
לא מדובר על אנשים בודדים,
נכון? זו מדרגה של עם.
ספר בראשית,
יש לנו מדרגה של יחידים, אברהם, יצחק,
יעקב,
זו מדרגה של בודדים. ברגע שאנחנו עוברים לספר שמות, זו מדרגה של עם, נכון?
עם זו יצרתי לי, תהילתי אספרו.
מדובר פה בעם שהוא בא לספר את תהילתו של הקדוש ברוך הוא.
בעמך כולם צדיקים, ממלכת כהנים וגוי קדוש, כולם כהנים,
כולם בעצם משמשים בכהונה,
כולם אמורים להביא איזשהי עומר חדש לכל העולם.
אבל זה לא פשוט.
לא כולם צדיקים כמו החברים שיושבים פה עכשיו לפנינו.
ואם אתה יוצא החוצה, אתה יכול לראות דברים קצת פחות חביבים.
אז איך אתה אומר שעם ישראל הוא עם קדוש?
מה, אתה חי בסרט?
מה, זה המצאה?
מה, אתה משכפל את מה שאמרו רבניך?
אולי הם ראו מציאות אחרת?
הרב קוק כתב את הדברים האלה שלנו קוראים לפני מאה שנה,
אולי המציאות היא אחרת.
אז בהרבה מקומות הרב קוק דואג לומר לנו שההגדרה של דבר בעולם היא לא כמותית אלא איכותית. מה זאת אומרת? אם אני רוצה לדעת האם אתה צדיק או רשע,
אני לא בודק את זה בצדיקומטר,
כמה עבירות עשית או כמה מצוות עשית,
אלא מה המהות שלך,
מה מגדיר אותך.
האם אנחנו רשעים?
או צדיקים, או ניקח את הנוער.
נוער נקרא נוער כיוון שהוא מתנער.
תארו לכם שאני עכשיו בא ומעמיד פה על הגג איזה טלסקופ,
ודרכו אני מסתכל על הילדים שלכם.
אולי אפילו עליכם, עליי, על הילדים שלי, על הילדים שלכם.
או, מה אתה אומר?
וואלה, עלנה.
בסדר? ועכשיו אני מנהל יומן אירועים, כמו בצבא, יושב במגדל, יומן אירועים. איך קוראים לכבודו?
חכם שמעון.
לא, אני בטוח שהילדים שלך צדיקים.
בלי רע, בקיצור, מסתכל על שמעון אחר, על הילדים של שמעון אחר, בסדר?
מסתכל, כותב, שבע בבוקר, רואה את החבר'ה רצים,
אחרי שהם כבר עשו תפילת ותיקין עם הרב מרדכי אליהו,
הדוד שלנו הגדול, ואחרי זה עם הרב, בהמשך עם הרב שמואל, בקיצור, נמצאים,
טוב, גמרו את התפילה,
מגיעים,
הם מתחילים לעשות שטויות,
מגיעים לזה, מעשה קומדס, מתכנסים כמה חבר'ה, אומרים, וואלה, בואו, יש לנו איזה קטע,
כזה ניקח ביצים,
יש פה כמה אנשים עם קרחת
בקרית משה וקומה שנייה לזרוק זה נשמע נחמד אני רושם בממן נאורים אוי ואבוי רשעים
רשעים ארורים
אחרי אחר הצהריים אני רואה את אותם ילדים
עוברים עם סלים ואוספים מצרכים לנזקקים או,
כותב צדיקים,
בערב אני רואה אותם מסתובבים פה בשדרה על ה.. על הברזלים
ועושים מעצים שלא יעשו אז רגע לא הבנתי
הם צדיקים,
הם רשעים,
איך אני מגדיר אותם?
אז כמו הנערים, כך גם אנחנו, כן? אתם יודעים שהנערות היום מתחילה בגיל,
לא 14, הרבה יותר מוקדם, 6, 7, כן? מגיל חינוך,
נכון?
אתה נער כבר, נכון חמוד? איך קוראים לך?
אתה, אתה עם הגשר על השיניים.
איך קוראים לך?
שמואל.
טוב, שמואל הוא צדיק.
מנכה אתה שמואל?
הוא מדבר, לא?
שמואל בן 11, אז הוא כבר ארבע שנים נער.
בסדר? זה מתחיל בגיל 7, נגמר בגיל 47 אולי,
נערות.
בסדר?
מתנערים.
יפה מיותר, יעקב נראה לי איזה.
אנשים חווים חיים שלמים בצורה כזאת של מתנערים.
למה מתנערים? למה בן אדם מתנער?
מכיוון שהוא רוצה לעמוד על דעתו מי אני ומה אני.
אז הוא בעצם מתנער מההורים שלו, או מתכתיבים קודמים.
הוא מתנער ממה שנקרא מירושלים של מטה, ולירושלים של מעלה עדיין לא בא, כמו שכתוב במאמר הדור,
בסדר?
ואז הוא בסוג של כף הקלע, הוא לא פה ולא פה.
ואז בעצם הוא לא עושה מעשים עצמיים טובים או רעים,
הוא בעצם בא להגדיר את עצמו, הוא בודק את הגבולות.
גם אנשים מבוגרים בודקים גבולות.
עד מתי אני יכול לעצבן את האישה? עד כמה אני יכול להתייחס או להתייחס לילדים?
עד כמה אני צריך לתת גבולות?
כלומר, אנחנו מתנערים כדי לתת הגדרה עצמית.
ואז הבן אדם, אחרי שהוא היה ילד שהכול נולד,
ואחרי שהוא היה, כן, זה הולך הרי מההתחלה,
נכון? בהתחלה אנחנו תינוקות, אנחנו יונקים,
אנחנו סוציומטים.
אחרי זה אנחנו הופכים להיות ילדים עם הכול נולד.
אחרי זה אני עלם,
מילה שפחות משתמשים ממנה, כמו עולם מלשון העלם.
מה, מי, מה, מי זה? אחרי זה אנחנו נערים, מתנערים.
אחרי זה אני הופך להיות איש, מלשון אישיות.
סליחה, לפני כן אני הופך להיות בחור,
כי אני בוחר דרך,
ואז אני איש,
מלשון אישיות, ואחרי זה אני זקן, זקנה חוכמה וכולי.
איך?
וקשישון, קשיש, כן?
זה לוקח זמן.
אבל אנחנו כל הזמן עומדים על הטבע הזה.
מה שמגדיר אותנו באמת זה לא אוסף המעשים שלנו,
זה מי אנחנו באמת.
מה שמגדיר אותנו זה ההגעה שלנו פה למכון מאיר,
בלימוד תורה ותיקון מידות,
לכן גם שואלים את הבן אדם, לא כמה זמן למדת,
כמה קבעת עיתים לתורה.
זאת אומרת, זה ההוגן, זה מגדיר אותי.
יכול להיות שעשר שעות ביום אני עובד,
או לא יודע כמה אתם עובדים,
אבל השעה הזאתי, או השעתיים, או מה שלא יהיה שם לימוד תורה,
זה מה שמגדיר אותי.
זה מה שמגדיר את עולם החלומות שלי,
את המאוויים שלי, את השאיפות שלי, בסדר?
זה מה שמגדיר אותי.
טוב, מתוך כך,
אנחנו, שומה עלינו לסנגר על כל עם ישראל, וזה בעזרת השם מה שאנחנו רוצים עכשיו ללמוד.
השיעור הוא עד 12 ורבע, אני צודק?
אז בואו תסתכלו בבקשה, אהבת ישראל, פרק ד',
אנחנו גם לומדים את זה עכשיו בפסקה א', אנחנו גם נלמד את זה עכשיו, גם בגלל הימים שבהם אנחנו נמצאים, ימי בין המצרים, שצריך להרבות באהבה,
ולא להכות את התלמידים,
לא להכות את הילדים, חס ושלום,
אלא להרבות עליהם סניגוריה, וזה בעזרת השם
יבנה את בית המקדש במהרה בימינו.
לפני כן,
סיפרו לרב מרדכי אליהו.
הרב מרדכי אליהו הוא דוד של אשתי.
חמי היה אחיו הקטן.
כן.
ואני זכיתי במשך בערך 25 שנה ממש ללוות את הרב, ממש לחיות, מה שנקרא,
לגדול על ברכיו.
היו לו המון תכונות מדהימות ומידות מתוקנות לאין ארוך.
מה שנקרא, מנקי הדת אשר בירושלים.
אני חושב שאולי הדבר הכי גדול אצלו, כאמור, הענווה שלו,
אבל היכולת שלו לסנגר, היא הייתה פשוט, זה היה פה לפלאות.
אתה רואה בן אדם, מתנהג בצורה מסוימת, מה יש בו?
והרב תמיד ראה פנימה,
תמיד, תמיד, תמיד רואה פנימה.
יש לנו ארבע אפשרויות לראות בן אדם.
פרדס,
בסדר? או פשט,
או רמז, או דרש, או סוד,
או פוטו, או רנטגן, או די.אן.איי, או סי.טי, בסדר?
זאת אומרת, אנחנו רואים בן אדם, אני יכול בעצמי להחליט מה אני רואה בו, האם אני רואה רק את המעטפת,
רק את הסדדים החיצוניים,
או שתמיד אני דואג להסתכל פנימה.
תמיד,
אבל תמיד,
הרב מרדכי אליהו לא מתרשם מהממדים החיצוניים, תמיד, תמיד מסתכל פנימה.
לפני שני כובעים,
זאת אומרת, לפני שבאתי לפה,
הייתי ראש מכינה קדם צבאית.
אחרי זה הייתי בישיבת הסדר בצפת עשר שנים, אבל לפני כן 13 שנה בתור ראש מכינה.
והייתי מביא את התלמידים, את הילדים, את התלמידים שהם כבר לקראת גיוס תשע עשרה וצפונה, תשע עשרה עשרים,
לשבוע ירושלים.
הולכים להכיר דמויות בירושלים.
כמו שאמרתי לכם, אשתי היא דור תשע עשרה, כן, הרב מרדכי אליהו זה דור שמונה עשרה,
הילדים של הרב מרדכי וחמי,
זאת אומרת אשתי, הם דור 19 בארץ, לא פשוט.
700 שנה בירושלים,
משהו מיוחד.
בכל מקרה,
הולכים, רואים חסידות ברסלב,
נוסעים לפגוש את אחינו החרדים,
עוד איזה רב, עוד איזושהי דמות וכו'.
כשהרב היה חי,
אז הייתי מבקש אותו שיעביר שיעור לתלמידים,
ואחר כך יוכלו לשאול אותו שאלות.
טוב, זה היה לפני בערך 27-28 שנים,
היינו בחל יעקב, בכנסת של הרב,
הרב נכנס עם הג'ובה שלו,
כל התלמידים ככה רועדים מהדר כבודו,
בטוח שחלקכם הכירו אותו.
אחד החבר'ה, אתם יודעים, במכינה, יש חבר'ה עם שיער כמו שצריך,
אז אחד החבר'ה היו, קבוצותיו היו טלטלים שחורות, ועל הראש יש איזה תחתית של נס קפה כזה קטנצ'יק, כזה, איזה כיפה כזאתי.
אז הרב נכנס, אומר לו, פה זה לא עזרת נשים,
ככה לבוא איתו בבדיחותא.
והילד ככה התכווץ, הנער הזה התכווץ.
טוב, הרב מעביר שיעור,
בסוף הוא אומר, אולי אני אתפלל איתכם מנחה,
מה אתם אומרים, אתם מסכימים?
הוא אומר, או, לכבוד הוא לנו.
קיצור, מתפללים בכנסת של הרב,
מסיימים את התפילה.
הרב אומר, תשבו רגע.
כולם יושבים,
ואז הוא אומר, אתה, אתה, אתה, אתה, למה הוא מצביע?
ההוא בא לקוקו, הוא בא לשערות.
הוא אומר לו,
הלוואי, תקשיבו, תראו מה זה,
הלוואי שאני ביום כיפור אתפלל,
כמו שאתה עכשיו התפללת איתנו,
איזה סתם מנחה של חול.
ככה אמר הרב אליהו.
באמת הוא כלה בול, כן, הייתה לו רוח הקודש,
הילד הזה, הנער הזה, כמה שהוא לא עשה תפילה,
זה היה העניין שלו.
ממש בעל תפילה.
אני יכול היום גם להגיד איך קוראים לו, קוראים לו יאיר מילס,
אבא שלו היה ראש אולפנה באלקנה וזה, מאז אני כבר חיתנתי אותו, אבל עוד רגע.
אמר לו, אתה, לוואי שאני אתפלל ביום כיפור, ככה אמר מרדכי אליהו, אתם יודעים, לא סתם אומר מילים.
שאני אתפלל ביום כיפור כמו שאתה מתפלל, כשהתפללת עכשיו מנחם.
טוב, אפשר להגיד שהוא רצה להגיד לו איזשהו משהו כדי להקים אותו, אחרי שהוא זרק לו איזו בדיחה ואולי הוא נעלב וזה, אבל זה ברור לי
שבגלל שהוא היה עסוק באמת בלומר איזה מילה טובה יש לי להגיד לבן אדם הזה.
איזה נקודת צדיק קורא לזה רבי נחמן, שאני יכול למצוא בבן אדם הזה,
ולומר לאותה באופן עצמי,
שזהו, לא המעשים האלה והאלה או הסערות מכאן,
שהרבה אנשים, כמו שאר הציוד היה עוד נוהג לומר,
אין חילונים, חרדים, דתיים, יש ציבור.
צדיקים, בינוניים ורשעים.
צדיקים יכולים להיות גם בציבור, אפילו בציבור הדתי יכולים להיות צדיקים.
אפילו רבנים יכולים להיות צדיקים.
אבל צדיקים, יש בין כאן ובין כאן ובין כאן. ציבור
זה צדיקים, בינוניים ורשעים.
לצערי הרב, אני יכול, נער הייתי וגם זקנתי,
אני יכול להגיד שפחות ראיתי מעשים,
מעשים רשעיים,
מעשים לא תקינים, שאנשים שמחופשים לדתיים,
שהם ישמור ויציל.
כן, ההיסטוריה של השנים האחרונות סיפקה לנו כמה מקרים עסיסיים,
כואבים מאוד מאוד מאוד, איזה חילול השם יש בעקבות הדבר הזה.
תמיד סניגוריה,
תמיד להסתכל פנימה.
לימים, חיתנתי את יאיר, ערכתי את החופה,
ואמרתי לו בחופה, לא סיפרתי שהרב אמר לו, מה, זה לא עזרת נשים, אבל אמרתי לו, אתה יאיר, יאיר, יאיר,
בעל התפילה.
הרב אליהו אמר שאתה,
תפילתך המיוחדת, והלוואי שהוא ביום כיפור יתפלל כמוך.
בדרך כלל אני רגיל לסוף החופה,
עומדים לי איזה עשרה, עשרים איש, מבקשים ברכות.
לי עומדים חמישה, שישה חבר'ה, אני מסתכל שמאלה, אני רואה לי העיר עומדים שבעים חבר'ה.
כי באמת זה הכוח,
הכוח המיוחד שהיה בו, היכולת לסנגר.
טוב,
אז זה היה הסיפור כדי לפתוח את הלבבות.
בואו נראה מה כתוב כאן בפסקה, כי זה מאוד קשור בפרשה שלנו.
אנחנו ספר דברים,
נקרא משנה תורה בגלל שתי סיבות.
למה הוא נקרא משנה תורה?
חוזר.
מלשון לשנות, נכון?
שינון.
זה נכון, אבל המהר״ל בתפארת ישראל פרק ל״ג אומר שזה יש עוד סיבה, מלשון שינוי,
שונה.
כלומר, ספר דברים הוא שונה מכל הספרים האחרים. במה הוא שונה?
עם ארבעת הספרים, וידבר השם אל משה לאמור,
הקדוש ברוך הוא האקטיבי, ומשה הוא הפסיבי,
בסדר?
בספר דברים זה שונה.
מי שמדבר לנו, זה אלה הדברים אשר דיבר.
משה אין כמעט את הפסוק בדבר השם אל משה לאמור.
בסדר?
הוא האקטיבי,
אז זה שונה, בסדר? אז זה עוד פירוש למילה משנה תורה. בכל מקרה, איך נפתחת הפרשה שלנו?
אלה הדברים אשר דיבר משה, בני ישראל,
בעבר הירדן, במדבר, בערבה, מול סוף, בן פארן ובן תופל,
ולבן וחצירות ודי זהב, נכון?
אין מקום כזה לבן, נכון?
מה רשי אומר?
על המן. ומה רשי באופן כללי אומר על כל המקומות האלה?
חזק הוא ברוך.
יפה.
המקור לדברי רשי זה בילקוט שימוני,
שגם מדבר על העניין הזה,
שבעצם משה רבנו
רצה ללמד סניגוריה על עם ישראל,
לא רצה להביך אותם.
היה בקלות יכול להגיד, יאללה, קדימה,
הנה אני עוד רגע מת,
ככה, ככה עשיתם שמה, ככה עשיתם... מה הוא אומר? הוא אומר לשון רמז.
לשון רמז. הוא אומר להם, תשמעו, אתם זוכרים? היינו בטיול כזה, היינו שם, היינו שם, היינו שם.
והם אמורים להסיק את המסקנה אחר כך. עכשיו,
אני ממש מציע לנו לדקדק בסיפור הזה, כי אנחנו הולכים להגיד לזה ארבעה עקרונות
שצריכים להיות בשעה שאנחנו מוכיחים בני אדם.
אם זכינו להיות מוכיחים ראויים,
צריך שארבעה עקרונות יעמדו נר לרגלינו.
הכתוב אומר במדרש, בילקוט שמעוני,
מוכיחים אדם סמוך למיטה.
אין מוכיחים אדם אלא סמוך למיטה. כלומר, מפני ארבעה דברים מוכיחים אדם סמוך למיטה. הרי משה רבנו זה ערב המיטה שלו, נכון?
או,
מה זאת אומרת?
לא, לא, לא, לא.
לא שאני מוכיח אותו.
המוכיח,
הוא אומר את זה רגע לפני מיטתו.
או, רבותיי.
הגיע לפה צדיק. בוא, שב, שב, שב.
כן, בוודאי, מה זה, פשוט הוא הגיע מאיפה שאני גרתי עד לפני כמה חודשים, מבית רימון המעתירה.
ברוך הבא, חכם מורג.
טוב, איתי, שומעים?
אמרנו ש...
ארבעה דברים, תודה רבה.
אז שוב פעם, אני מצטט.
הלקוט שמעוני אומר, מפני ארבעה דברים מוכיחים אדם סמוך למיטה. עכשיו, שימו לב, ארבעה עקרונות, שאם יהיו נר לרגלינו,
הסתדרנו בחיים.
אבל תקשיבו טוב, כי אחרי זה יש מבחן. לא יודע אם הרב ביגון עושה מבחנים,
אני עושה מבחנים, אז להקשיב טוב.
דבר ראשון,
שלא יהיה המוכיח
עוזרו ומוכיחו.
מה זאת אומרת?
בדרך כלל, מה הדבר הכי מעצבן?
שיושב לך בן אדם, אוכל לך את הראש.
נודניק.
נו,
אז מה יהיה אביה?
זוכר מה שסיכמנו? זוכר מה שאמרנו?
נו, מה יהיה? מה יהיה? מה יהיה?
תוכחה אמיתית היא לא תוכחה של כמות,
היא תוכחה של איכות.
עדיף שאני אגיד פעם אחת
משהו אמיתי ומזוקק,
מאשר שאני אגיד אלפי פעמים משהו שהוא מאוד מאוד מאוד מעורבב.
בסדר?
דיבור רזה מאשר דיבור שמן.
כולנו מכירים את זה מחיי הזוגיות.
כן, בא הבעל,
הוא לא רוצה להיות קטנוני,
מה הוא יעשה עניינים,
אני לומד במכון מאיר,
לפחות פעם בשבוע אני מגיע,
יום חמישי פקע לי מרד ביגון,
איך אני יכול להעיר לאשתי מה פתאום שאני אגיד לה איזה מילה?
הרי היא כליל השלמות.
ולמה היא כליל השלמות? כי אני כליל השלמות. אז מסתום משחתנתי עם כלילת השלמות.
אבל מה שקורה, שיש לו משהו להעיר,
בגלל שהוא לא אומר את זה באופן מזוקק,
אז זה מפעיל גם את הצד השני.
בסדר? דבר ראשון,
מוכיחים את זה ברגע האחרון,
כדי שאני לא אשב ואוכל לך את הראש.
זה קריטריון ראשון.
דבר שני, שלא יהיה חברו מתבייש ממנו.
זאת אומרת,
הדבר השני, אתה שומע, ידידי?
בוא תסתובב.
יפה.
הדבר השני הוא שכדי שאני אאפשר לבן אדם שאני מוכיח אותו,
או באמת רוצה בטובתו,
אני אאפשר לו מרחב נקי.
אם אני עכשיו יושב
מול הבן אדם, אז מה יהיה?
נו,
מה קורה?
כי הם קיימים את המשפטים האלה, את העיניים הנוקבות והפרצוף המעצבן הזה.
בסדר?
איך, בדיוק. מה אתה דוחק אותו לקיר?
מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.
מה ששנוא עליך, לא תעשה לאשתך.
מה ששנוא עליך, לא תעשה לילדיך.
או, אשתו כגופו.
השם ישמור, אתם יודעים שהארי הקדוש היה אומר, ואהבת לרעך כמוך,
אל תקריא רעך, אלא רעייתך.
המבחן האמיתי של הבן אדם,
מה קורה איתו בבית?
לא כמה פוזות הוא עושה בחוץ.
מה קורה איתו בחינוך ילדים שלו?
איך אתה מתייחס לילדים שלך אם אתה רודה בהם?
או שאתה באמת נותן להם את המקום. אז זה הקריטריון השני. זאת אומרת,
אדם אומר והולך מן המקום.
בסדר?
גם כדי שאני לא אגיד עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם, כדי שאני לא אגיד המוכייה.
גם דבר שני,
לכבד את הבן אדם המוכח,
כדי שיוכל לפעול בשטח נקי, בסדר?
דבר שלישי,
שלא יהא בליבו עליו.
אם אני נוכח פה עכשיו,
נגיד שאני בא ואומר לך חמורג, אני אומר לך, ידידי,
מה יהיה?
אני לא סוחב מבת רימון את הביקורת עליך.
מה עלול לקרות? תגידו לי אתם.
אם אני עכשיו נוכח, מה עלול לקרות? מה הוא עלול לגרום לו?
הדפוס הזה וההתנהלות הזאת עלולה לגרום לו.
איך?
יבעט,
או בעיקר יאשים.
אתה אומר לי את זה, הרב בן משה, אתה ככה וככה, אני כבר עשרים שנה מחזיק בבטן את זה, את זה, את זה, את זה. אתם מבינים?
במקום שהבן אדם יהיה עסוק בתיקון,
הוא יהיה עסוק בהאשמה.
אבל אם אני לא נמצא פה, אז הוא מבין, רגע, רגע, רגע, זה שלי.
אמרו לי פה משהו אמיתי.
בואו נראה איך אני מתכתב איתו. הוא דאג לו לבייש אותי.
דאג לו לומר לי את זה.
אם קודם סיפרנו על הרב אליהו,
ואני בדקתי את זה,
בחיים הרב מרדכי אליהו לא אמר לילדים שלא, לא,
זה נשמע הזוי,
ובחיים הוא לא כעס.
שאלתי, בדקתי עם הרב שמואל, יום אחד תפסתי אותו בחדר,
אמרתי לו הרב שמואל, מספרים שהרב אליהו אף פעם לא כעס,
תגיד לי את האמת, רק אנחנו פה.
זה נכון?
הוא אומר לי, אמת לאמיתה.
ואם הוא מעיר משהו,
הוא יגיד אותו בצורת סיפור.
ספירלי כזה, כמו משה רבנו,
כמו ספר דברים,
אחיתופל ולבן וכולי, קיצור, להגיד שמות של מקומות.
בואו תנסו את זה בבית, בואו ננסה את זה. בן אדם יחזור הביתה ויגיד,
מוישה, אתה זוכר שהיינו בקסטל?
כן, בטח, למה אבא הזכיר את הקסטל?
זה היה הרי לפתיעו לפני כמה שנים.
אה, אה, אה, כן, כי שם התנהגתי בצורה לא כל כך תקינה.
אז כשאני יורד לי האסימון, כבר אבא לא נוכח לידי כדי להביך אותי.
הוא מאפשיר לי מרחב של תיקון.
אני לא עסוק בלהאשים את האבא.
אבא, אתה יודע למה התנהגתי ככה? כי אתה עשית ככה וככה.
או בזוגיות.
טה-טה-טה-טה-טה-טה.
נכון?
יעקב?
אחד לאחד.
טוב.
לא?
לא, חס ושלום.
או, חפש אקשן במקום אחר. אם אתה אקסטרימר, תקפוץ בנג'י.
אה, כן. טוב, טוב, טוב. אחר כך יש פריחה בכל הגוף.
בסדר?
לא, באמת, אני אומר בכל הרצינות, כל הברכה בביתו של אדם אינה אלא בזכות אשתו.
כל הברכה בביתו של אדם אינה אלא בזכות אשתו.
גם על זה יש לי סיפור חמוד על הרב אליהו.
סיפרתי את זה לחבר'ה פה.
אתם יודעים, הרבנית, ברוך השם חיה, הרבנית ציו יחנה, שהקדוש ברוך הוא ישלח לה רפואה שלמה.
היא היום, לפי דעתי, בת תשעים ושתיים, תשעים וארבע,
לא ילדה,
והיא קצת דמנטית,
או הרבה, לא עליכם ולא על אף אחד, וגם אצלה בעזרת השם, שהקדוש ברוך הוא יעשה לה נס.
כל יום הולדת
אב אליהו היה מושיב את כל בני המשפחה,
את הבנים,
את הבנות,
שתי בנים, שתי בנות, הרב שמואל,
הרב יוסי, שלושה בנים ובת,
הרב שלמה,
הרב שמואל,
הרב יוסי ומירב יושבים, ואחרי זה הבעלים שלהם,
והילדים שלהם, והנכדים שלהם, והנינים שלהם.
כולם יושבים,
הרב אליהו מוציא מגילה,
מגילה שהוא עשה אותה בעצמו.
לקח גזרי נייר,
חיבר אותם אחד לשני,
עשה שני עצי חיים כאלה, כמו ספר תורה כזה קטן, פותח את זה. הוא, הרבנית שלי,
הצדיקה, המתוקה,
את דואגת לילדינו, בזכותך אני לומד תורה,
בזכותך, הרב לא היה יודע צורת מטבע, אתם יודעים, לא היה לו רישיון בחיים שלו, לא הלך לשוק.
חמי עבד במקומו,
כיוון שחמי נפגע בראשו, אז הוא איבד את היכולת ריכוז, הוא אמר, אני הולך לעבוד במחפשה כדי שהאחים שלי,
הרב מרדכי והרב נעים,
יוכלו ללמוד תורה.
הדודה רחל, אחות נוספת,
שגם היא נפטרה, כל הדור הזה נעלם מן העולם.
כן, החומה, היו קוראים להם שלושת החומות.
הרב נעים, הרב מרדכי ודודה רחל.
שומרים עלינו.
ודודה רחל, היא שלפה את הרב מרדכי בשביל ללכת לאליאנס, כמעט הלך להשכלה,
כיוון שלא היה להם כסף וזה, סחבה אותו בחזרה כדי שיהיה במקום הזה.
אז זה מאוד חשוב, שוב פעם, העניין הזה של באמת לראות את הדברים פנימה. דבר רביעי,
שלא יהיו המוכיחים מתווכחים.
אם אני עכשיו מוכיח אותך
ואני נמצא לפניך, אז מה קורה?
במקום להיות עסוק בתיקון שלך או שלי, תלוי מי המוכיח ומי המוכח,
אנחנו עסוקים בהתנצחות.
מי צודק? אתה צודק, אני צודק, אבא שלי שוטר, אבא שלי כבאי, מה העניין?
האם אני רוצה
לתקן,
או שאני רוצה לנצח.
שאלה טובה.
אם המוכיח הוא מחפש לנצח,
זה לא יעבור מסע, חברים יקרים ואהובים.
ראש בראש. איך?
ראש בראש. אתה עסוק לצאת בתנועת וי, ויקטורי, ניצחתי,
אני בפנתיאון, הנה ניצחתי.
בטח אם זה הילדים שלי,
או בטח אם זה המשפחה שלי, או בטח אם זה אשתי.
מה יצא לך מזה?
מה יצא? ברמה הכי פשוטה.
אתה, מה, איזה שטויות.
את מי ניצחת?
כן, אתה אמרת, אשתו כגופו.
ניצחת את עצמך.
או יותר נכון, הפסדת את עצמך.
עם הילדים שלך, גם כן הפסדת את עצמך.
והחידוש העצום, שפה אנחנו נקרא עוד רגע,
שגם אם מדובר בעם ישראל, גם הפסדת את עצמך, נכון?
את רבבך ואת רבב, נכון?
גם הבעל שם טוב,
וגם המשנה ברורה מביא את זה,
שאלול,
זה ראשי תיבות,
את רבבך ואת רבב, נכון? הפסוק אומר את רבבך ואת לבב זרעך, נכון?
לא קוראים לזה אלולז, קוראים לזה אלול.
למה?
כי ההשפעה שלי בחיים היא לא רק על הזרע הביולוגי שלי.
ההשפעה שלנו בחיים היא על כל מישהו על ליבי.
אם כל עם ישראל הוא על הלב שלי,
אז ברגע שאני מתקן ואומר תוכחה ממקום אמיתי,
אני זוכה שכולם יתוקנו.
וגם אני בעזרת השם.
ועוד דיבור ברשותכם.
הבעל שם טוב בעמוד התפילה אומר שהכל חוזר לבן אדם בעצמו.
אם אתה רואה שיש לך בעיות עם אשתך,
סימן שיש לך בעיות בדיבורים שלך.
כי אישה פה, מלכות פה, תורה שבעל פה.
אם אתה רואה שיש לך בעיות עם הילדים שלך,
זה כיוון שיש לך בעיות במחשבות שלך.
כי טיפת הזרע מגיעה מהנוח.
ואם אתה רואה שיש לך בעיות עם החפצים שלך באופן כרוני,
זה סימן שיש לך בעיות עם המעשים שלך, עם המצוות שלך.
זאת אומרת, בסופו של דבר הכל חוזר אל הבן אדם, הכל זה מראות.
כל מה שאתה רואה,
כל מה שאתה חווה, הקדוש ברוך הוא מדבר איתך דרך המציאות באופן אישי ודרך כל עם ישראל בהיסטוריה שלו.
אז זה בעצם, ככה נפתח ספר דברים.
ככה משה רבנו מלמד אותנו איך להוכיח, לעשות את זה בצורה ספירלית, לא פוגענית, להשאיר את המרחב,
לתת הרבה כבוד,
לא להתנצח,
לא לגרום לו להיות ממוקד בעלבון, אלא בעיקר בתיקון, כמו שאמרנו, ארבעת הקריטריונים,
ועכשיו את לשון הזהב של הרב,
וניפרד כידידים.
איך?
כן.
אז בוא נתייחס לזה, אני לא יודע, יש זמן? זה אפשרי? לא יודע איך הזמנים שלכם פה.
טוב, אז אם ככה, אנחנו נשארים פה עוד שעתיים, זה הסיכום.
תשים לב, יש שתי תגובות של יעקב, פרשת וישלח ופרשת ויחי.
זה תגובות שונות.
התגובה בפרשת
וישלח, מדוע חרתם אותי לאבישני לעיני כל ישראל? זאת אומרת, זה עניין של טיימינג.
אין לו בעיה עצמית עם מה שהם עושים, נכון?
הוא אומר, חבר'ה, למה עכשיו?
נכון?
כי אני עכשיו לא... אבל באופן עקרוני זה בסדר.
פרשת ויחי,
אתה צודק, הוא אומר להם, שמעון ולוי,
יקליך מס מכורותיהם, ואני לא רוצה להיות בגזרתם וכולי.
קודם כל הוא אומר את זה לפני מיטה, אתה שם לב?
זה מתחבר למה שאמרנו עכשיו, כלומר את הביקורת
הוא לא אומר בפרשת וישלח, הוא אומר את זה, אז זה ממש מתחבר למה שאמרנו עכשיו,
זה אחד.
שמה?
כן, אז אם ככה, למה הוא אומר, למה הוא אומר,
אכלכם ביעקב ואפיצם בישראל, לפי הבנתך?
כן, אבל טוב, אז אתה רוצה ש... אני מוכן לרגע ברשותך לדייק את זה קצת יותר.
אם שמעון ולוי עשו מצווה ככה בטהרה,
לא היינו פוגשים אותם אחרי זה לפני כמה פרשיות עם זמרי בן סלו וכוסבי בת צור,
כן?
זמרי בן סלו נשיא בית אב לשמעוני וכוסבי בת צור היא מדיינית, נכון?
מי שהורג אותם זה פנחס בן אלעזר, בן אהרון הכהן לשבט לוי.
כשאנחנו עושים מעשים אגרסיביים,
כשאנחנו עושים מעשים קנאיים,
צריך לבדוק טוב, טוב, טוב, טוב, טוב, מאיפה אתה עושה את זה.
לכן כתוב, ויקחו איש חרבו,
אומר רשי, כל אחד לקח את החרב שלו.
מה אתה אומר רשי?
אם ינקחו איש חרבו, הגיוני שכל אחד לקח את החרב שלו. אז מה הוא רוצה להגיד לנו?
לא מאוחדים זה אחד.
מה עוד?
יפה.
כל אחד, מה הרקע למעשה שלך? מאיפה זה בא?
האם אתה עכשיו הלכת ורקת את כל אנשי שכם מהמקום של הרגרסיות שלך והעצבים ומוות לערבים?
שזה גם דרך, אבל היא לא דרך יהודית,
באופן טוטאלי לפחות, אני מתכוון.
ודבר שני, כמו לוי,
לקנות לב זה לא דבר של מה בכך.
לא, לא, זה לא אני, אני שליח של השם, זה לא אני, מצידי הייתי מוותר לך, אשתי, מצידי הייתי מוותר לך, בני. עוד רגע.
אבל, והבן אדם בא בשם השם.
האנשים שפועלים בשם השם הם האנשים הכי מסוכנים.
האנשים שפועלים בשם השם צריכים לבדוק בעצמם בשבע נפות.
תגיד לי, אתה רציני שמשה רבנו השתכן ממנו הלכה? מה, הוא לא ידע את ההלכה הזאתי?
ההסבר לזה שמשה רבנו זיהה שהוא לא מספיק נקי.
הוא אומר, יש לי אישה כושית בבית.
יכול להיות שאני אתפס, ואולי אצלי יש איזה נדנוד של מקום שהמחאה שלי באה להגיד,
אני עכשיו נכנס בהם כי אני זה לא הם.
אז אם ככה, יש איזה צד אגואיסטי במה שאתה עושה.
זה הכוונה שנשתחה ממנו הלכה. הוא לא ידע שזה אסור.
זה נשמע לכם רציני?
הוא ידע שזה אסור אם אני לא נקי.
ולכן אני מאפשר שמישהו אחר, קנאים,
פוגעים בו,
ואין הלכה ואין מורים, כן.
האם אתם מתחברים למה שאנחנו מסבירים עכשיו? זאת אומרת, זה משהו אחר לגמרי.
יש הרבה אנשים שעושים מעשים.
הרבה אנשים.
השאלה מה המניע שלהם,
מאחורי מה זה, מה עומד מאחורי העניינים האלה.
אנשים שמדברים באופן קיצוני, כשאנחנו ילדים זה מאוד מאוד מלהיב, אבל אנחנו יותר מבוגרים,
אנחנו יותר מורכבים.
מורכבות זה לא אומר פשרנות,
זה שטחיות, זה אינפנטיליות להגיד שמורכבות זה פשרנות.
זה בלילד קטן, ככה הוא מתייחס.
כן, שאלה אחרונה, ואני מבין שיש פה עוד שיעור.
זה מה שהסברתי עכשיו.
שמעון ולוי החיצוני על שד אחותינו מה מה איך זה יכול להיות אנחנו לא מוכנים אנחנו מקנאים ל אבל עוד כמה מאות שנים התברר שבלא אתה שמעון עשית את זה מהמקום הבעייתי ולכן נשיא בית אב שלך לא סתם פראייר
הוא יחטא עם מדיינית ולוי שנקרא כן ככה רשי מסביר שמסכים את שבט לוי להגיד שזה היה למקום הכי נקי ואמיתי טוב אני חייב לקרוא גם אני ראיתי שהרב עיאן נכנס אז רק ברשות הרב קוק
בואו נקרא את שלושת המשפטים הללו,
וניפרד כידידים. אהבת ישראל והעבודה של הסנגוריה על הכלל ועל הפרטים, אם איננה רק עבודה רגשית לבדה.
טוב, בואו נסנגר, בואו יהיה בסדר.
לא כתוב לטייח לכף זכות, כתוב לדין לכף זכות.
זו מלאכה מאוד קשה, לדון לכף זכות,
אבל לדון בעניין.
כי אם מקצוע גדול בתורה,
זה לא פשוט להיות אדם שמסנגר על עם ישראל. וחוכמה עמוקה ורחבה רבת הענפים,
שכולם צמוכים ויונקים מלשד תלאור תורת חסד. אם בן אדם הוא מלא בחסד,
מלא באמת, מלא בתכונות טובות,
אז בעזרת השם גם הביקורת שלו והיכולת שלו לדון תבוא למקום אמיתי עם הקריטריונים החשובים שאמרנו קודם לכן. שיהיה לכם שבת שלום, תודה רבה, נעמתם לי מאוד.
