שלום צהריים טובים לכולם אנחנו לומדים כאן דרשות של אדמור הזקן
בפרשת השבוע לקוטי תורה או במקומות אחרים היום
זו דרשה מספר מאמרי אדמור הזקן הקצרים אין שם דרשה על פרשת דברים אלא רק על פרשת
מתחיל מוועד חנן אבל זה נושא שחוזר על עצמו דיברנו על זה היום בדיוק בחבורה
באריכות ובהרחבה גם בפרשת
דברים וגם בפרשת ועת חנן זה כל הסיפור
נגיד השפת אמת נדבר על זה בפרשת דברים
זה הסיפור של אחרי הכותו
אחרי הכותו את שיחון מלך האמורי ואת אוג מלך הבשן
וכן על זה הדרך משה רבנו חוזר על זה הרבה מאוד בפרשת דברים וגם בעת חנן
כמה נלחמנו באוג כבשנו את אוג נלחמנו בשיחון כבשנו את שיחון ממש המון המון נכון זה
זה חוזר על עצמו לא מעט בפסוקים.
כבר השפת אמת אומר
שאוג מלך הבשן ושיחון מלך האמורי
זה שני כוחות רוחניים
שצריך לבטל אותם,
אוג,
שיחון מלך האמורי אשר יושב
בהשטרות בעדרי,
סליחה, אוג, שיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון,
ואוג מלך הבשן אשר יושב בהשטרות בעדרי, אז השפת אמת אומר,
שיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון זה כנגד חשבונות רבים.
כל מיני חשביינס שאדם עושה והספקות והסחת הדעת שלו וכן על זה הדרך, וכנגד זה יש לנו תפילין של ראש.
ואוג מלך הבשן שיושב באשטרות באדרי, אדרי זה דרוע, זרוע,
וזה תפילין של יד. כלומר, זה בעצם אפשר לקרוא לזה החיסרון הראשון זה בלבול הדעת,
שיבוש הדעת, שאדם הוא לא יודע מה נכון, הוא מבולבל,
כל מיני דעות מבולבלות כאלה מבלבלות אותו, והחיסרון השני, שהוא
לא פחות חמור,
זה כשאדם יודע מה נכון, אבל אין לו את היכולת לבצע.
הוא לא מצליח להוריד את זה הלכה למעשה.
הוא כבר פגש את הדברים הנכונים, פגש את האמת, פגש את ה...
אבל הוא לא מצליח להוריד את זה לכלל ביצוע.
ולכן, כנגיד שני הדברים האלה, יש לנו תפילין של יד ותפילין של ראש, ככה אומר אספת אמת.
תפילין של ראש זה המוחין,
המורחין, ולכן, כיוון שצריך להבין תפילין של ראש,
יש בזה המון המון, אולי נדבר על זה, כי זה חשוב.
כיוון שצריך להבין היטב, אז לכן התפילין של ראש הפרשיות מחולקות.
כי צריך להתבונן בין פרשה לפרשה.
כך כתוב שמשה רבנו
אישי רווח בין פרשה לפרשה, כדי שאנחנו נוכל להתבונן בדבר הזה. לכן הפרשיות מחולקות,
כן? אבל עכשיו כשזה עובר לביצוע, צריך לבצע.
לא כמו קומקום חשמלי, שאתה שם אותו על האש,
קומקומן שם אותו על האש, כל דקה אתה מוריד אותו, בחיים לא יתחמם.
אז לכן, בתפילין של יד, הפרשיות הן מחוברות, רצף אחד, יאללה, כאילו, לקראת העשייה, תתכנן, תלמד, אבל כשזה מגיע לעשייה,
רוץ, תבצע את זה.
ולכן, התפילין של ראש הן
כנגד המוח הקדמי, המקום שבו אנחנו חושבים, אנחנו רוגים, מתבוננים בדבר,
אבל יש בהם גם משהו שקושר למוח האחורי, ליסודות הקיום, ויש להם שתי רצויות שמשתלשלות עד למטה,
לסמן את הכיוון. האירוע בסוף שהמוחין ירדו לא רק מהמקום שאני מבין, אלא גם יעברו למרכז החיים, ובסוף ישתלשלו עד למטה, עד ליסוד.
ותפילין של יד זה בעצם כנגד הלב, כנגד הרצון.
נכון, זה מסובך, לא תמיד זה הולך קל,
ולכן הן מתפתלות התפילין האלו, הן מסתבכות,
הן מתגלגלות, אבל הן בסוף מגיעות עד,
עד לאן?
עד לאצבע הכי ארוכה
בכף היד, עליה
כורכים את הרצועות, שבעצם עד הקצה האחרון של היישום,
ולכן כורכים את התפילין על הכף,
שכף זה ראשי תיבות כוח פועל.
כלומר, דבר שהיה בכוח, יצא אל הפועל.
אז משה רבן אומר, זה כוחות רוחניים, והם צריכים להתמודד איתם. כוחות שמבלבלים את הדעת, וכוחות שמבלבלים את הרצון, ואת היכולת הביצוע.
זה מופיע בספר דברים. בחבורה דיברנו גם הרבה על רפאים, זמזומים, אימים, ענקים.
יש שם סיפור שלם,
שכדאי פעם, קצת העמקנו בו, אבל לא כאן הזמן.
על אותו עיקר, כמו שאמרנו, הדבר הזה חוזר על עצמו גם בתחילת פרשת דברים,
שכתוב
אחרי הכותו את שיחות מלך האמורה שירשו בחשבון
ואת הוג מלך הבשן אשר שירשו באשתרות באדרעי, בסדר גמור.
ואחר כך משה רבנו מתאר עוד פעם
את המלחמה נגד הוג מלך הבשן,
שם רפאים, זמזומים, ענקים וכולי וכולי וכולי,
ואחר כך עוד פעם מתואר
כל הרי המישור וכל הגלעד וכל הבשן, עד סלחה ועד ראי הרי ממלכת עוג הבשן, כי רק עוג מלך הבשן נשאר מעת הרפאים וכולי,
נכון? זה כבר פעם שלישית,
זה מתואר בספר, בפרשת דברים, ואז
בפרשת ואתחנן,
כתוב ככה, אדוני, ואתחנן אל אדוני בעת ההיא לאמור,
אדוני אלוהים אתה חילוטה להראות
את עבדך,
את גודלך ואת ידך החזקה,
אשר מיעל בשמיים ובארץ,
אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך". מה אומר רשי כאן? מה זה אכילות אה?
זה כיבוש ארצות
סיחון ואוג.
נכון?
ככה רשי אומר פה
על פרשת בית חנן.
כשמשה רבינו אומר, אתה אכילות המעקבל, הנה כבר הראית לי קצת את ירושת הארץ, אז תן לי גם להיכנס לעבר ארדן המערבי.
זה בעצם מה זה. אז אם כך, בעצם הנושא כאן הוא כיבוש ארצות סיחון ואוג, שהוא בא לידי ביטוי בעיקר באיזה פרשה?
פרשת דברים. אז לכן אפשר ללמוד את הדיבור של וית חנן, למרות שאנחנו כרגע עסוקים
בפרשת דברים. בסדר?
זה במובן ההקדמה?
רבי דודו. מדהים, יפה.
עכשיו אני רוצה רגע שלפני שניכנס פה לדרשה של האדמו״ר הזקן, שהיא נפלאה מאוד כמובן,
רגע להסתכל.
הם יודעים שזה,
זה כאילו, זה קריאה חסידית, בסדר? קריאה חסידית,
בשונה מפשוטו של מקרא, שמחפשת את ההקשר המקומי דווקא, מה היה.
התריעה החסידית מבקשת את ההקשר הנצחי.
כן, באיזה אופן באה לידי ביטוי העניין הזה של סיחון ואוג, זה מה שאמרתי לכם כרגע מהשפת אמת, שסיחון ואוג זה שתי הפרעות שיש לבני אדם, הפרעת קשב וריכוז, נקרא לזה ככה, והפרעת היכולת לבצע.
טוב?
אז בסדר גמור.
שזה אנחנו היום, אוה,
אני חושב שזה העצה להפרעת קשב וריכוז, זה להיות יותר זמן עם התפילין,
במקום לקחת רטלין, ואטנט, וקונצרטה, וכל החברים האלו,
אז אולי יותר זמן עם תפילין,
ככה, או להניח תפילין בכלל, או יותר זמן עם התפילין על הראש,
ריכוז כזה, נותן ריכוז לאדם.
טוב,
אבל אדמו״ר הזקן רוצה להתמקד בצמד המילים, אתה הכילות להראות את עבדיך.
קצת מזכיר את הילדים הקטנים, מי התחיל? אתה התחלת, אני התחלתי.
אתה הכילות.
אומר משה רבינו לכזו ברוך הוא, תראה, יש פה משהו,
שזה אתה עשית, לא אני.
אתה הכיל אותה.
מה זה אתה הכיל אותה? זה פירוש
דרמטי ביותר, בואו נראה.
ואתחנן,
כאילו הפסוק אומר לזה, אתה הכיל אותה להראות את עבדך, את גודלך ואת ידך החזקה. כן, כלומר, בעצם, אם אנחנו קוראים את הפסוק הפשוטו, אומר משה רבנו,
מתי אני זכיתי לראות את תחילה, את ההתחלה של גודלך וידך החזקה? אחר כך המלחמות,
סיחון והאוג.
השאלה כאן היא כמובן ברורה,
כן?
רק אז.
אז כבוד, משה, בוא תשב פה, כפרה, בוא, מקום שלך פה.
אז ארוך הבא,
יש לך דף, תארגנו לו דף.
אז רק עכשיו הוא רואה את זה, מה עם קריעת ים סוף?
מה עם יציאת מצרים?
מה עם כל ה... זה, רק עכשיו הוא רואה?
זה מה שהוא שואל כאן.
ויתחנן אל השם בעת ההיא לאמור, אתה הכילות להראות את גודלך ואת ידך החזקה, ולהבין.
וכי לא ידע מי שרבינו עליו השלום, גדולת הבורא,
קודם הפלט, ציחון ואוג.
שאמר, אתה אכיל אותה להראות את עבדיך? זאת השאלה. הרבה פעמים דרשת חסידיות
יוצאות משאלה בפשוטו של מקרא. אבל משם הן ממריאות
באזורים אחרים. אבל זאת השאלה. שאלה טובה, לא? מה זה אתה אכיל אותה?
אז רשי עונה עליה, אתה אכיל אותה, הכוונה,
גודלך וידך החזקה במסגרת הכיבוש.
אם אנחנו מדברים על כיבוש ארץ ישראל, זה באמת, זה תחילת הכיבוש.
אבל אדמר זקן אומר, הביטוי כאן הוא יותר רחב.
לא כתוב, אתה אכילותא להראות את ארץ ישראל, אתה אכילותא להראות את גודלך, את ידך החזקה, שמע אמינה שזה...
אז מה יש כאן שהוא חדש?
אומר לנו אדמור הזקן,
דהנה בעבודת השם יש גם כן בחינת אתה אכילותא.
גם באבוידס השם יש בחינה שבה הקדוש ברוך הוא,
עושה את המלאכה. מה?
שעיקר ההתחלה בעבודת השם,
דהיינו הבחירה לעזוב הרע
ולבחור בטוב,
אינו מיטד האדם עצמו לבד, אלא אתה אכיל אותה.
שהבחירה גופה ביד השם, כי הוא בחינת נברא, האדם.
זה,
לא יודע אם הבנתם מה קראנו כאן, אבל זו פצצה.
בסדר?
אני אסביר רגע את הפצצה, אני אנסה לתווך אותה.
אל תתבאסו, בהתחלה זה נורא מעצבן,
כאילו, אבל תכף תראו שזה לא רק שזה לא מעצבן, אלא זה ברכלה עצומה.
יש משנה במסכת אבות.
המשנה אומרת ככה, רבי אלעזר איש בארטוטה אומר,
תן לו משלך שאתה ושלך שלו,
שנאמר כי הכל ממך ומידך נתנו לך.
דוד המלך, יפה,
בדברי הימים.
מה אומרת המשנה?
למשלת יש לה שני חלקים,
היא אומרת לו,
היא אומרת, תן לו משלך, משלך,
שאתה ושלך שלו.
מה יותר חידוש, שאני שלו או ששלי שלו?
אתם מבינים את השאלה?
לא,
שמי שלו זה פשוט,
הכל של השם יתברך.
אתה מכיר את הסיפור על אברבנאל?
נדמה לי, או רבי שמואל הנגיד,
רבי שמואל הנגיד היה עשיר גדול וכל זה, פעם המלך ביקש ממנו להגיש הצהרת הון.
אז, סליחה, באו השרים, הגויים, ואמרו למלך,
לשון הרע, הוא גונב את הממלכה, וכל זה, תגיד, תגיד לו שיגיש הצהרת הון, נבדוק אותו.
הוא הגיש הצהרת הון, המלך קורא, רואה שבאמת הוא הצהיר על חצי מהממון שלו.
הוא קורא לו, אומר לו, מה זה? תגיד, מה, אתה גונן? הוא אומר, אדוני, אני לא גונן,
אדוני המלך. מה שכתבתי כאן זה הכסף שהוא באמת שלם. הוא אומר, מה? הוא אומר, תראה, זה כסף שכבר נתתי לצדקה.
את זה אף אחד לא יכול לקחת לי. כל שאר הכסף, אתה יכול ברגע להכניס אותי לכלא ולקחת לי את זה.
את זה אף אחד לא יכול לקחת לי.
אז הקהל, כמו של השם התברך,
אדם יכול לעלות ולרדת מנכסיו וכל זה. אז זה ברור שהקול שלו, זה פשיטה.
מה החידוש העצום?
שאתה שלו.
או לעשות עם זה איזה מצווה גדולה. ובחרתי,
במקום לקנות איזה משהו של הנאות העולם הזה, לתרום ספר תורה.
לא מגיע לי יישר כוח על זה?
הכסף באר שם יתברך? כן, זה עסקים.
האמת שאולי שכירים פחות חווים את זה.
גם שכירים, אבל עצמאים ודאי חווים את זה.
תשאל כל עצמאי שאתה פוגש, תגיד, מאיפה הכסף?
מה יקרה שם יתברך?
עושים כלים, עושים הכנות, אבל אתה מכין פה, הכסף בכלל מגיע משם?
אומרים שעצמאי מתפלל לאחד,
ושכיר מתפלל לראשון, לחודש.
זה ההבדל.
כל עצמאי יגיד לך את הדבר הזה. כאילו, כסף הוא השם יתברך, אתה עושה פה, אתה עושה שם. טוב, זה פשוט, זה ברור.
אבל בסדר, הכסף הקדוש ברוך הוא מתן, אבל בסוף ההחלטה מה לעשות עם הכסף,
זה אני.
במקום לשים אותו שם, שמתי אותו במצווה.
אומר רבי אללה יש ברדותא, לא נכון.
גם ההחלטה היא השם יתברך.
אז מה אני עשיתי?
אני לא עושה כלום.
מה אנחנו?
מה? מה אתם אומרים?
בדיוק.
אנחנו לא מפריעים.
אבל מה הכוונה לא מפריעים?
לא מפריעים למה?
אנחנו לא מפריעים לקדוש ברוך הוא להתגלות דרכנו.
זה דבר עצום.
אני אגיד עוד משנה,
כדי שנבין את הדבר הזה, ואז נחזור כאן לכתוב. יש משנה נוספת במסכת אבות, אומרת,
אנטיגנוס איש סוחו אומר,
אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב במה תקבל פרס,
אלא יבוא כעבדים המשתמשים את הרב למרכבי פרס, והיא מורא שמיים עליכם.
שואלים בחסידות, מה הקשר בין החלק הראשון של המשתנה לחלק השני?
מה?
בסדר, הבנתי, לא על כל פרס וכל זה, אבל מה קשור למורא שמיים עליכם?
זה לא...
אז מסבירים את זה כך.
אתה יכול לעשות מעשה טוב,
ושאלו אותך מי עשה את המעשה, ויגידו, אני עשיתי.
הוא יאל, אז יוצא שמי עשה את המעשה הטוב?
רק קוראים לו ילוורת,
בין כך וכך, כזה גובה. עשה מעשה טוב, שוי, עשו עוד הרבה אנשים מעשים טובים, גם אתה עשית מעשה טוב, זו פרוסה.
אבל אם אתה אומר שאת המעשה הטוב עשה השם יתברך,
כלומר, הקדוש ברוך הוא, שיש לו נציג בתוך כל אחד מאיתנו,
שזה הנשמה, חלק אלוהי, המימה, אלממה, שהוא חלק בורא שנעשה נברא,
הצליחה לבוא לידי ביטוי
בלי שאנחנו נפריע לה, כי היינו בענווה, והיינו בפשטות, והיינו בכו וכולי,
ועכשיו האור האלוקי, אז מי התגלה דרכי עכשיו?
מי יתגלה?
הקדוש ברוך הוא.
נהיה מורש שמיים עליכם. הלו,
זכית להתגלות שכינה.
הרבה יותר גדול מאשר אם אתה היית עושה את הטוב הזה.
במקום לקבל פרוסה,
תיקח את כל העוגה.
מה אתה צריך פרוסה?
פרוסה זה אני. כל העוגה זה השם יתברך. עדיף שהוא.
עכשיו, אני רק אסביר שזה ברור שיש דברים שאנחנו עושים אותם, ואנחנו לא מרגישים,
כאילו, אדם יוצא החוצה לרחוב ולא הורג אף אחד, לא צריך לקבל לזה מחיאות כפיים.
זה מדובר על המקומות שבהם אנחנו יש לנו איזו התגוששות, איזה מאמץ,
איזה, ושם אני מצליח.
מי הצליח?
אומר אדמו״ר הזקן, הנשמה האלוקית הצליחה.
אז מה היה החלק שלי?
לא הפרעתי.
התפללתי, הייתי נקי, הייתי זך,
הייתי...
ואז הקדוש ברוך הוא אמר, אוקיי, במקום הזה אני יכול להתגלות.
אני אגיד לכם את הנפקמינה,
יש איזה דבר כזה נפקמינה,
ממש נפקמינה מעשית.
דיברנו על זה כמה פעמים בחבורה.
נפקא מנהי, מה אתה מרגיש אחרי המעשה?
תראה הצלחה.
אם זה האדם עצמו,
אז הוא ירגיש סיפוק על גבול הגאווה.
והמילה גאווה זה מילה מסלקת שכינה בהגדרה.
ברגע שאומרת גאווה,
הכל פורח.
אם זו התגלות שכינה, אני ארגיש מה?
הודיה גדולה.
והשם יתברך שמצא אותי ראוי
להתגלות
אורו, דרכי.
ואם חוויתי הצלחה גדולה מאוד,
תיפול על היראה.
אוה, בסדר? ממש, זה כאילו יראה והודיה.
על זה אמר הבעל שם טוב,
אסר שטן מלפנינו מאחורינו.
יש שטן לפני המעשה ויש שטן אחרי המעשה. השטן לפני המעשה זה מי שבא להחליש אותך ולהגיד לך אתה לא מסוגל, אתה שום דבר, אתה כלום, אתה... איפה אתה רצית? אני מסוגל.
השטן אחרי המעשה זה השטן שבא לנפח אותך. אוה,
תמיד חשבתי שאתה תותח, אבל עד כדי כך, זה...
לא, לא, לא, הקדוש ברוך הוא התגלה, התגלה דרכי.
אז הוא אומר את זה כאן,
כן?
העיקר ההתחלה בעבודת השם, דהיינו הבחירה
לעזוב הרב ולבחור בטוב, אינו מצד האדם עצמו לבד, אלא אתה אכיל אותה.
מה הכוונת האכיל אותה?
בזה שהקדוש ברוך הוא שתל בכל אחד ואחד מאיתנו נפש אלוקית,
שגורמת לנו להרגיש סלידה ממעשים לא טובים. זה נקרא אתה אכיל אותה,
הקדוש ברוך הוא.
והנה כתיב,
עכשיו הוא מסביר את זה, כי רחם אב על בנים, ריחם השם על יראיו.
פירוש יראיו, כל אחד ואחד מישראל ירא לפרוד מהקדוש ברוך הוא,
אם מחמת
יראת העונש,
או מחמת
יראת חטא.
זה כן יכול להיות.
כשאדם מפחד לעשות עבירות, כי הוא מפחד לחטוף
יראת העונש, או אפילו יראת חטא.
אבל בזו הבחינה לבד,
רחוק מאוד להגיע אל האמת. זה סור מרע,
זה לא עושה טוב.
זה מבחינה, זה כאילו, זה מבוא, זה בסדר, זה נגיד אדם יכול להבין מעצמו. תשמע, לא כדאי לי להכניס את היד לאש כי אני אקבל קביעה.
לא כדאי לי לגנוב כי יגנבו ממני. בסדר, נגיד, אפילו.
אז כאילו, זה ממש תועלתני, לא כדאי לי לעשות רק,
או לא כדאי לעשות רק כי הקב' יעניש אותי, אבל לא זו הדרך, לא זה העיקר.
אבל בזו הבחינה לבד, רחוק מאוד להגיע אל האמת, כי כל עיקר בחינה זו
אינה רק להשגיח על עצמו איך שאהיה. כלומר,
וזה עוד קו,
מתחיל להכין.
תדעו לכם, אחת העבודות המרכזיות בחודש אלול
זה להצליח לעבור מלדבר על עצמי ולדבר על הקדוש ברוך הוא.
רוב האנשים מדברים על עצמם. הקדוש ברוך הוא, אני צריך, מה יהיה איתי, מה יהיה איתי?
אני צריך פרנסה, אני צריך, אבינו מלכנו.
והקדוש ברוך הוא אומר, למי שאכפת לכם מה קורה איתי?
כלומר,
כתוב שבראש השנה יש משפט לאלוהי יעקב.
משפט כמה אלוהי יעקב יהיה בעולם.
בסדר?
אז האם אנחנו בראש שנה צריכים להגיע לכדורים אחרים ולהגיד לו, אדוננו המלך, אנחנו לא באנו בשבילו, באנו בשבילך.
איזה משימה אתה רוצה שאנחנו נמלא שנה הבאה כדי שתהיה יותר מלכות השם יתברך בעולם?
בוא, חושב על עצמי, הוא חושב עליך.
זה הנחת רוח למלך,
נכון? כל הזמן באים אל המלך לבקש ממנו. פתאום מגיע אחד אל המלך ואומר לו, אדוני המלך, כן,
אפשר לעשות בשבילך איזושהי משימה כלשהי?
או, איתך אפשר לעבוד.
אז הוא אומר,
זה, כשאדם יש לו יראה, הוא עסוק בעצמו.
כן.
בזו הבחינה לבד רחוק מאוד להגיע אל האמת, כי כל עיקר בחינה זו אינה רק להשגיח על עצמו איך שיהיה.
ולכן אין זו הדרך לדבקה בו.
אתם יודעים שבספר דברים יש מצוות עשה מפורשת
לדבוק בהשם יתברך, נכון?
איך זה כתוב? קראנו את הפסוק הזה היום. אחרי השם אלוקיכם, זה פסוק חשוב.
תלכון, שם שישה פעלים ראינו, נכון?
ובואו
אותו תעבודון,
ובואו תדבקון,
ולא זוכים פסוקים, זה לא טוב.
אחרי ה' אלוהיכם תלכו, באותו תיראו, ובעת מיטותיו תשמורו, ובקולות תשמעו, ואותו תעבודו ובו תדבקרו.
דבקות זה המדרגה הכי גבוהה.
כשמיטות זה צריך להיות דבק בקדוש ברוך הוא.
איך זה, איך זה, מה זה דבקות?
מה זה דבקות?
איך דבקים בקדוש ברוך הוא?
כמו שנדבק לך, סליחה על הדוגמה, נדבק לך מסטיק.
אתה רוצה להוריד אותו, זה נדבק עוד יותר.
אני רוצה להוריד אותו, זה עוד יותר, זה לא יודע כבר מה לעשות.
דבקות זה שבכל דבר שאתה עושה,
הוא מולך.
בכל דבר.
מה נקרא דבקות?
אני אוכל, הוא מולי, אני יודע, הוא מולך. אנחנו קשורים, דבוקים זה בזה, כמו שמשהו, הספקת אותו, הוא תמיד דבוק.
אז בשביתה תעשה להיות דבקים בהשם יתברך.
משה רבנו מברך אותנו את זה השבת, ואתם הדבקים באדוני אלוהיכם,
חיים כולכם היום. איך דבקים בקדוש ברוך הוא? ככה.
כל הזמן הוא מולך, כל הזמן אתה בתקשורת מולו.
הרב שטיינזלזל זכר צדיק לברכה,
שג' אב היה עם הולדת שלו, וי' ז' אב זה היורצייט.
אז הוא אומר שיש אנשים שרוצים להתייחס אל הקדוש ברוך הוא כמו מערכת יחסים של ילדים ששמים את ההורים שלהם בבית אבות,
כן?
בבית אבות, אפילו בית אבות יוקרתי.
והם אומרים להורים, תקשיבו, אנחנו נבוא לבקר אתכם
כמה שצריך,
רק אתם אל תבואו אלינו.
כאילו,
גור בבית. כאילו, הקדוש ברוך הוא, מה אתה רוצה?
כמה פעמים לבוא ביום?
שלוש פעמים?
זה מספיק לך? עוד שעה וחצי זה? זהו? כל השאר אני יכול בעצמי? חופשי?
זה הכול.
הקדוש ברוך הוא רוצה את הכול. הוא רוצה אותך ביום ובלילה,
בשוכבך ובקומך, כשאתה ער וכשאתה ישן,
כשאתה אוכל וכשאתה צם, הכול, הכול. כשאתה, הכול, דבקות.
זה כל הזמן מול העיניים.
כן.
למדת הרבה רמב״ם, ברוך השם, אני רואה.
זה נושא ארוך,
אין פה הענשה לשאלתך, אבל גם
התשובה היא כזאת,
להגביל את הקדוש ברוך הוא,
שהוא יהיה מוגבל בזה שהוא חייב להיות בלתי מוגבל,
זו אחת ההגבלות הכי גדולות.
בסדר?
הוא לא מוגבל,
ומכיוון שהוא לא מוגבל הוא גם יכול לייצר נזקקות.
תפשי.
וזה נושא אחר.
כל פנים,
יש מצווה לדבוק באשר מתברך.
לדבוק, נכון?
יש לי איזה דוגמה שנמצא בצבא,
מגיע לשירות סדיר,
ואחרי כמה זמן מצדדים לך את הנשק, המטאטא הזה.
אז עכשיו,
כולם יודעים שבטירונות יש משחק חתול בעכבר, המפקדים מנסים לגנוב את הנשק לטירונים, נכון?
כי אתה עוד לא רגיל שיש לך איזה משהו צמוד אליך כל הזמן, אתה מזה פעם הולך, בא אוכל, שכחתי את הנשק,
תסתכל אחורה, המפקד עם חיוך מרושע,
אומר לך, אמרת כבר שלום לשבת שלך, הנה הנשק שלי פה.
בסדר, אז זה קורה,
אבל אחרי שעובר חודש, חודשיים, שלושה, המצב התהפך.
המצב התהפך. אם אתה לא מרגיש שזה משהו פה על הזה,
אתה,
בסדר, אתה קם בבוקר.
אז פתאום, נכון, יוצא הביתה, או אפילו ישתחרר, אתה קם בבוקר,
חסר לי פה משהו, מה, נכון, זהו, נהיה לך כבר דבקות בדבוק.
אז דבקות זה משהו טוטאלי.
על זה אתה לא יכול להגיע דרך סור מרע.
אז הוא אומר,
לכן אין זו הדרך לדבקה בו, אם לא על ידי רחמנו, אז איך כן נדבק בה השם יתברך?
אם לא על ידי רחמנות השם
כרחם אב על בנים,
שאהבת האב על הבן היא גדולה,
אף שאינו הגון וראוי לכך.
כן, ריחם השם על ירעיו,
שלא יישאר, לא נשאר אנחנו במדרגה זו לבד של רק סור מרעה ורק לא לחטוף כאפות ואנשים.
וזהו, כי גבוה השמיים מעל הארץ גבר חסדו על ירעיו,
שמתגבר חסדו על בחינת ירעיו, שבכל אחד ואחד להשגיח על עצמו,
רק עיקר מגמתו יהיה להשם לבדו, למהבה אחד באחד.
כן? כלומר, הקדוש ברוך הוא חוגכם עלינו.
אתה אכיל אותה. איך?
בזה שהוא שם לנו, בתוכנו, נשמה אלוקית.
שכל הזמן היא לא מרוצה.
היא לא שבעת רצון.
היא לא, נכון, מה שהמשל שהרמחל מביא.
היא לא שבעת רצון. כל פעם שמציעים לה את ענייני תאוות העולם הזה, היא לא חפצה בזה.
היא אומרת, זה לא מעניין אותי, זה לא משביע אותי. זה לא, זה רק מטשטש אותי.
היא כל הזמן מחפשת משמעות, היא כל הזמן מחפשת תוכן,
והיא לא מניחה לאדם, והיא גורמת גם הרבה פעמים כאבים וצער,
אבל מי שם אותה? מי תקענו בדבר הזה? למה אי אפשר להגיד לזה? מה אתה רוצה? קח כסף, קח תעבוד, קח זה, וזה בסדר לשלום.
לא, אני חייב משמעות.
אני חייב תוכן.
אתם יודעים שבאירועים המשפחתיים,
מה האירוע המשפחתי הכי מורכב לעשות?
לא.
אין לך אירוע פשוט כמו חתונה.
מה צריך בחתונה?
זה יש הכל, חתן, כלה, עדים, תזמורת, אוכל, נגמר הסיפור.
זהו, זו התוכנית.
לא, גם יש תוכנית, עולים לתורה, דרשה, תפילין.
מה?
איך?
ברית גם, מועל, סעודה, נגמר הסיפור, פשוט מאוד.
מה, אין לכם בנות? אני לא מבין.
בת מצווה, בת מצווה, איזה אירוע זה בת מצווה, שנה קודם נבחור נושא.
נושא לבת מצווה, ויש 12 תחנות, המציא את הגלגל.
מה נעשה ערב שלם? וזה בגיל כזה שאין להם תקלבנות. אתה אומר להם, בשבע הם בשש כבר ככה, על ה... זה, נכון? להעסיק אותם ערב שלם.
נושא, צריך למצוא נושא.
צריכים למצוא את ה... להמציא את הגלגל מבפנים, נכון?
אז אה...
מה?
אז לכן...
איך הגעתי לזה? מה הקשר הבא?
אה?
דוטו, אדם שתיים. אה, תוכן, כן, כן. זהו, בדיוק. אז תגיד לך, מה הבעיה? הם סיבה?
בת מצווה נעשה עם סיבה? מה הבעיה?
להביא אוכל, לא, צריך שיהיה תוכן, מה זה, אחת תוכן?
צריך שיהיה נושא!
מה, מה, מה, מרדף הזה אחרי התוכן?
זה הנשמה,
חלק אלוה ממעל ממש,
שלא ייתן מנוחה.
תראו,
חופות, כן, עכשיו עשיתי כמה חופות,
איתנתי כמה זוגות מתוקים, בגלל שכל הדברים האלו,
אתה מגיע לחתונה, הרבה פעמים אני חושב על עצמי, אוקיי, אנחנו מגיעים לאירוע, גם האירוע עצמו הוא אירוע ארוך,
שלוש שעות קצה לקצה לפחות, נכון?
אתה מגיע ב-7, הולך ב-11 לפעמים, זה כאילו,
זה רק מה שאני רואה.
אבל האירוע הזה, כדי להכין אותו, עבדו כאן מהבוקר, ערכו,
בישלו,
צלחטו וכל זה.
המשאיות הגיעו, הביאו... קיצור, על החתונה הזאת עבדו כנראה יום שלם,
והתזמורית הזאת, אנחנו רק רואים את ה...
וואלה.
מה מחזיק את כל האירוע הזה?
20 דקות של חופה, זה הכול.
עכשיו, תארו לעצמכם, אני מדמם דבר כזה,
שמגיעה איזו חתונה,
כולם מגיעים, כל האורחים, אוכלים בופה, כולם מרוצים, פה ושם וכל הדברים האלה. פתאום הדידג'י אומר, קהל כדור, קהל יקר וכל זה. החתן והקהלה הודיעו שהם שוב, הם החליטו לא להתחתן, מסיבותיהם, אבל הם מאוד מבקשים שלא תעזבו, הכול.
הערב ממשיך כרגיל.
לאכול,
בערב של ארבע שעות, הורדנו לכם 25 דקות, זה הכול, תמשיכו כרגיל.
נראה לי אם נמצא את המתנה או לא.
אפילו אם נמצא את המתנה, אדרבה.
אז מה אתה אומר?
מה, שמתי כבר 400 שקל, יאללה בואי, מסעדה.
מה, תקשיב, אנחנו, אנחנו בני אדם, אנחנו, אם יש תוכן,
אפילו שהתוכן הוא מאוד מאוד קטן,
קצר נאמר, בזמן, הוא מחזיק,
מחזיק את כל הסיפור.
זה האירוע, הבקשה המתמדת אחר תוכן,
אחר משמעות,
שהיא הרבה פעמים גורמת לאנשים ייסורים.
כי אתה אומר לעצמך, למה אני לא, מה רע לי, מה אני כל הזמן מזה?
זה מתנה מהשם יתברך, זאת הנפש האלוקית.
היא לא נותנת לנו לזוז, זהו.
יכול להיות שטוב לך, ואתה גם לא מפחד מעונש, והכול יהיה בסדר,
אבל זה לא מספיק משמעותי לי.
ככה הוא אומר,
נקרא את המשפטים האלה עוד פעם, לכן אין זו הדרך להובקע בו, אם לא על ידי רחמנות השם.
ירחם, אז לכן, אם אנחנו עושים משהו טוב, צריך לדעת, אתה אכילוטה.
מי דחף אותך לעשות את המשהו הטוב הזה?
חוסר שביעות רצון, שהיא מתנה מה שמתברך.
איפה אנחנו?
ולכן,
ולכן אין זו עד איך דבקה בו, אם לא על ידי רחמנות ה' כרחם על הבנים, שהיא אהבת האב על הבן, שהיא גדולה, אף שנהגון וראוי לכך.
כן, ריחם ה' על ירי אב, שלא יישאר במדרגה זו לבד.
וזהו, כי גבוה השמיים מעל הארץ, גבר חסדו על ירי אב,
שמתגבר חסדו על בחינת ירי אב, שבכל אחד ואחד להשגיח על עצמו.
הכיכר מגמתו של האדם,
כאילו,
קוראים לזה ככה, מתגבר חסדו על בחינת ירי אב,
שבכל אחד ואחד, להשגיח על עצמו. כל אחד ואחד יכול להשגיח על עצמו ולהגיד, אני לא רוצה אנשים, אני לא רוצה זה. אבל זה לא המטרה, אלא עיקר המטרה. כיכר מגמתו יהיה להשם לבדו למאווה אחד באחד. אחד באחד, הכוונה זה דבקות.
אני והוא.
כל הזמן
אומרים את זה בגבנא, נכון?
קודשא בריחו לאילא לא יתיב על קורסאיה דהיקרא עד דהתעוויד בי רזה דאחד כגבנא דילי למאווה אחד באחד.
כך אומרים בגבנא, אשכנזים.
זה זוהר.
ואז הוא, והוא קימנה רזה דאחד, השם אחד ושמיכה.
ככה זה ממשיך.
וזהו אומרם, מצוות צריכות כוונה.
נפסק להלכה בשולחן ערוך סימן ס.א. מצוות צריכות כוונה.
איך אתם מבינים?
אדם בא לקיים מצווה, הוא צריך להבין מה הוא עושה.
נכון? אתה בא עכשיו, לא יודע, להניח תפילין,
לידה בסיסי כלשהו, זכר יציאת מצרים,
או אהה... מה?
איזה מצוות זכוונה דופנית? מה הבעיה?
תגיד עוד דבר שאני יודעים אותו.
או, אז יפה.
יפה, רבי חיים אמרת. אני מבין.
יפה, אז תסתכל, עיין שם, עיין שם בשולחן ערוך,
שהוא אומר שבאמת, מכיוון שסתם אדם נורמטיבי לא נכנס לבית כסף ומניח על עצמו רצועות מאור,
אז גם אם לא התכוונת בדיוק
מצוות זכוונה, אבל באופן...
אבל אם נגיד אדם מניח תפילין כי הוא שמע שזה בריא,
שמעת דבר כזה?
יש כאלה אומרים שהנקודות לחץ של התפילין זה בדיוק הצ'קרות שזה פותח בבוקר.
פה ופה ופה ופה ופה ופה. אז הוא שמע שיש צ'קרות כאלה, אז הוא עכשיו,
נקודות לחץ.
אתה יודע מה, יש דוגמה יותר נפקא מינה, יותר איזה.
כזית פת בסוכות, בסוכה. מצוות עושה מהתורה.
אבל אתה מגיע מתי רעב כבר.
והסלטים וכל זה, ואתה רוצה ללכת מן הארץ, ואתה עכשיו רוצה לאכול, אתה אוכל,
כי אתה רעב.
אז אני תמיד אומר לילדים,
התקמקו כלא חשיב כמו קודם ששת ימי בראשית שכל העולמות אינם רק הערה וזיו ונקראו אורות עליונים שאינם רק אור וזיו כידוע ומה שנראה לפנינו יש ודבר בפני עצמו הוא רק מחמת החושך
שמחשיך לנו שלא יתגלות יחודו יתברך אבל לגבי הקדוש ברוך הוא נאמר גם חושך לא אחשיך ממכה
ועל ידי המצוות רמח איברים אנו ממשיכים אור למטה גם כן
שיתבטא לחושך ויהיה אף למטה אחד באחד בסדר?
אז זה הסבר נפלא מאוד
נפלא מאוד למצוות.
איך בדרך כלל אנשים מבינים מצוות?
היה מלך
שיש לו כל מיני פקודות וחוקים.
הוא מלך גדול, הוא מלך נסגר, הוא מלך גדול. ניתן לנו פקודות וחוקים לטובתנו, לטוב לנו, אבל הוא
בארמון, הוא לא צריך את הטובות שלנו ולא שום דבר,
ואנחנו נעשה את הפקודות האלו.
מצוות צריכות כוונה,
קיבלת פקודה, בוא תבין מה המלך רצה ממך,
בסדר? כאילו, אל תעשה את זה רק כמו איזה תוכי, אלא תבין מה המלך רצה.
טוב, זה ההסבר מניגלה.
הוא מסביר אחרת. הוא אומר, המצוות זה איברים דה מלכה.
הכוונה במצוות
זה שהמלך לא נתן חוקים,
אלא הוא נתן מועדים לפגישה.
המלך שולח לך תרייג,
הוא אומר לך, תקשיב, אתה רוצה לפגוש אותי?
אתה רוצה לפגוש אותי? אני פה, אני שם, אני שם, אני שם. אפשר להיפגש.
אני לא רק בארמון, הנה אני פה.
תגיע, אני מחכה, אני אהיה שם.
וואו, זה אירוע אחר לגמרי.
מצוות זכות כוונה, אתה יכול לפגש עם המלך.
אחד באחד, פנים בפנים, דיבר השם עימכם.
להיות איתו.
הוא לא שם לך, שלח לך חוקים, והוא נמצא בארמון,
וממשיך שם לעשות מה שבא לו. הוא יוצא מהארמון, ובא לפגוש אותך.
שתהיה אחד באחד.
עוד פעם, מי התחיל?
הוא התחיל.
אתה החילות להראות את עבדיך, אומר הקדוש ברוך הוא, אני בא אליך, אני בא לפגוש אותך, איפה? עכשיו אני פוגש אותך, איפה? בסוכה.
כזה התפתת. אני פה.
לא החוקים שלי פה, לא הציוויים שלי פה. אני פה. המלך פה.
אפשר לחבק את המלך במצוות.
נקרא את זה עוד פעם.
זהו, אתם מבינים שזה ביאור אחר לגמרי, מצוות זכות כוונה, כן? מה הכוונה במצוות?
זהו אמרה, מצוות זכות כוונה.
מהו הכוונה? דרמח, אז הוא אומר, דרמח מצוות אינון רמח איברין דמלכה.
זה מצוות עשה.
248 איברים של המלך בעצמו.
ובאמת, מצד האמת,
כל העולם הזה כלא חשיב, כמו קודם, ששתראה בראשית, כל העולמות אינם רק הערה וזיו.
כן, אנחנו פוגשים פה רק את ההערות של השם יתברך,
שאינם רק
אור וזיבקה ידוע, מה שנראה לפנינו יש ודבר בפני עצמו, הוא רק מחמת החושך
שמחשיך לנו שלא להתגלות ייחודו יתברך, אוקיי? אחרת העולם יתבטל.
אבל לגבי הקדוש ברוך הוא נאמר, גם חושך לא יחשיך ממך.
על ידי המצוות, כלומר,
אמנם אנחנו כאן בעולם הזה חיים בסוג של העלם,
אבל הקדוש ברוך הוא הרי הוא לא מוגבל,
ולכן הוא יכול גם לתוך עולם ההעלם
להוציא קו של אור,
שזה הוא,
יכולת לפגוש אותו.
שזה כמובן,
אנחנו היום, אה, ואתמול היה אה, ורבינו הארי,
זה סוד היסודות של הצמצום לא כפשוטו.
שהקדוש ברוך הוא בהתחלה היה אור פשוט ממלא את הכול,
ואז הוא צמצם את האור לצדדים ונוצר החלל הפנוי,
ולתוך החלל הוא המשיך קו של אור.
אבל גם החלל הפנוי שהוא צמצום הוא לא כפשוטו.
ודאי הקו של אור.
אז נגיד שהקו של אור זה המצוות,
החלל הפנוי זה המקומות שבהם אנחנו לא רואים את הקדושה האלוקית בצורה ישירה, היא נסתרת,
כמו לדוגמה השולחן הזה.
כשאתם מסתכלים על השולחן, מישהו רואה כאן אלוקות?
לא, שולחן.
אבל אם אנחנו נביא כאן איזה פיזיקאי והוא ישים לנו רגע איזה מדע וכזה, יראה שהשולחן הזה מלא באטומים, מלא באלקטרונים, שנעים בצורה מופלאה ומסודרת,
בצורה שחוכמה עצומה עצומה בראה אותם,
אנחנו נראה פה אלוקות,
בסדר?
פשוט נכון.
היום המדע בעצם זו תוכנית-על לגלות את האלוקות המסתתרת בכל דבר,
בכל גביש, בכל חלקיק, בכל מולקולה, בכל אלקטרון, אתה רואה את הכל.
אבל זה נסתר, במצוות זה בצורה גלויה.
אז כשהקדוש ברוך הוא מוריד את הקו של אור המצוות, הוא לא הוריד חוקים,
הוא יצר נקודות מפגש.
פלא עצום.
כמו אדם עושה את שביל ישראל, נכון? ויש לו נקודות מים כאלו ששמים, הוא יכול להתפגש עם מים.
אבל לגבי הקדוש ברוך הוא נאמר גם חושך להחשיך ממך ועל ידי המצוות רמח איברים אנו ממשיכים
אור למטה גם כן שיתבטל החושך ויהיה אף למטה אחד באחד
וזהו כל אחינו הספרדים שאומרים כל הזמן לשם יחודקו שבריחו הוא שכינתי כן הוא החיות והשראתו בתחתונים
בבחינת ממלא כל עלמין ששוכן בתוך העולמות ממלא קדוש ברוך הוא
הוא כתוב עליו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. סובב כל עלמין, זה הקדוש ברוך הוא, אין סוף, אין סוף, בסדר גמור.
אבל הוא גם ממלא כל עלמין.
עכשיו זה פלא, אני אגיד לכם, טוב, כבר צריך לסיים.
אז בואו נסיים בדבר, כן, בדיוק הגענו לכאן.
יפה. ואז הוא מתחיל, טוב, יש לו קנות, קראו את זה לבד כי זה שווה.
הוא מסביר למה משה רצה, רבנו רצה להיכנס לארץ ישראל.
אני רק אגיד משל אחד אחרון על הדבר הזה של ממלא וסובב.
סובב, זה אין סוף ברוך הוא ממלא, הוא מצליח להגיע לעולם הזה. אומרים על הקדוש ברוך הוא, ישתבח שמו,
במקום גדולתו, שם אתה מוצא
ענוותנותו.
מה אמרתי?
במקום גדולתו, יפה.
מה הכוונה?
נגיד, יש גננת, אמא שלי גננת הייתה הרבה שנים, הרבה וארבע שנים, גננת.
איך ילדים מסתכלים על הגננת?
היא ענקית, היא עצומה, הגננת, היא יודעת הכל, הכל היא יודעת, היא מחליטה.
איך ההורים, אני מדבר על הורים מתוקנים,
לא הורים שהיום כל הזמן מתלוננים, אלא הורים מתוקנים.
מה הם מעריכים בגננת?
את מה?
להכיל את צידור. לא להכיל.
לא.
את היכולת שלה לקחת רעיונות מאוד מאוד גדולים
ולהוריד אותם בצורה כל כך נגישה שילדים בני חמש יבינו. בסדר, היא אומרה, אבא, אני לא הייתי מסוגל, אבל איך היא יודעת לקחת את הרעיון?
ויש לנו בבית, עד היום אנחנו שומרים,
הבת שלנו, נעמה, הייתה, היה לה גננת שנקרא מורה פנינה. מורה פנינה הייתה...
אמריקאית,
גרנו אז בבית שמש,
רמת בית שמש,
ולא היו לה ילדים,
והיא פתחה גן.
אנחנו עד היום שומרים את הדפים שלה של פרסת שבוע.
היכולת שלה היה להמשיג לילדים רגשות ותנועות ודברים טובים. דרך פרסת השבוע בכתב ובתמימות הייתה, כאילו היינו קוראים את זה אשתי והיינו נמסים.
איך היא, זה כישרון אדיר, בסדר?
אז זה כאילו הקדוש ברוך הוא, שמצד אחד הוא סובב כל עלמין,
ומצד שני הוא ממלא כל עלמין,
והצליח לתת לנו נקודות מפגש קונקרטיות שאנחנו יכולים לחיות איתם ולפגוש אותם בלי שאנחנו נתפוצץ ובלי שאנחנו נתעיין.
כל זה מי עשה?
הוא.
אז אומר משה רבינו לקדוש ברוך הוא, אתה אכיל אותה.
כשהקדוש ברוך הוא אומר לנו, בואו תעבדו אותי,
הוא אומר, רק אני רוצה להגיד לכם משהו קטן.
לפני שאתם בכלל התחלתם לזוז צעד אחד, אני כבר זזתי קילומטרים לכיוונכם.
אז תחזירו לי משהו.
תחזירו לי משהו.
ובזה אני מסיים, סיפור אחרון, שאלו פעם את הרבי,
תגיד, למה כל החסידים שלך אוהבים אותך?
אז הוא אמר, הם רואים כמה אני אוהב אותם,
והם מחזירים לי קצת מהאהבה שאני אוהב אותם.
שבת שלום רבותיי.
ישועות, ישועות.
