אנחנו בימי בין המצרים,
ועוד מעט נגיע לתשעה באב,
שבו אנחנו מעלים את עניין חורבן בית המקדש.
אנחנו נולדנו לא רק להתאבל, אלא גם לתקן.
התיקון,
כל האבלות וכל הצום וכל זה,
המטרה היא לתקן את סיבת החורבן.
הסיבה האמיתית לחורבן, אמרו חז״ל,
הייתה שנאת חינם.
ולמה הייתה שנאת חינם?
כי דיברו לשון הרע.
זה כתב החפץ חיים, מה שאנחנו לומדים,
כל ספרו בנוי על העניין הזה,
שהוא רוצה שבית המקדש ייבנה, הוא כהן.
לא רק בשבילו כי כהן, בשביל עם ישראל, כל העולם כולו.
הוא הגיע, הוא עסק ככה במבוא שלו לחפץ חיים ומסביר.
הוא הגיע במחשבה שלו,
בהכרה שלו,
צריך לתקן את הדבר הזה.
יש לתקן, והוא כתב את החפץ חיים.
והוא כתב את זה עוד לפני התנועה הציונית וכל הדברים האלה.
אנחנו יודעים סיבות חיצוניות,
אבל יש גם סיבות פנימיות.
אין ספק שהעובדה שקם יהודי
וכותב ספר לשמירת הלשון, כשהוא המניע שלו
לבניין בית המקדש
בגלל לבטל את שנאת חינם ואהבת חינם,
אז זה אומנם דבר פנימי,
רוחני, אבל זה גרם והביא אותנו עד הלום, עד המציאות שאנחנו קיימים היום.
אנחנו נמצאים בעיצומו של בניין בית המקדש השלישי,
כן?
אמנם יש תהליך, כל בניין לוקח זמן קצת,
אבל כבר, ברוך השם, אנחנו כאן בירושלים וארץ ישראל, מדינת ישראל, כל זה.
אבל זה הכל עניין של אהבת חינם שקיימת
בארץ,
כן? גם היום.
שאלו אותי איך אני יודע,
אני לא רוצה לגלות,
אבל היא קיימת. אני רואה את זה אצל הנכדים שלי בעזה,
החבר'ה,
בדעות שונות, השקפות שונות וכל זה.
איזה מסירות נפש.
כולם כאיש אחד באלף אחד.
זה האמת.
החיתוניות, הדברים,
זה עננים, זה חולף.
אשרינו מתוכים, כן. נרבה באהבת חינם, נזכה לגאולה שלמה ומהרה בימינו, אמן.
