בוקר טוב,
בשורות טובות
לגבי נעילת נעליים בתשעה באב, אם זה מעניין אתכם.
מעניין אתכם.
אני אקרא מה השולחן ארוך אומר.
כתוב,
נעילת הסנדל, הסנדל הכבוד אל הנעל, כמובן.
דווקא של אור זה אסור.
דווקא ואור.
אבל של בגד, או של עץ, או של שוהם, או של גומי,
זה מותר.
אבל, מריקן השולחן ערוך,
של עץ מחופה עור, אסור.
היום יש נעליים כאלה, שחלק מהנעליים זה עור, חלק מהנעליים
זה גומי או דברים אחרים.
זאת אומרת, זה אסור. גם כשזה חלק,
אז כשנעלים נעליים, אדם צריך לברר לעצמו האם יש בנעל הזה חלק של אור או לא.
אז זה, הדבר הזה אסור.
השאלה, אנחנו מברכים הבוקר ברכות לשחר ואומרים שעשה לי כל צורכי,
וכתוב בהלכה, מתי אומרים את זה, כשנעלים נעליים?
לא, כשנעלים נעליים.
נעליים נעליים.
אז שעשה לי כל צורכי.
האם בתשעה באב אפשר להגיד גם כן?
הרסו לנו על נעליים,
כן או לא?
מה המחלוקת?
כתוב שמותר.
באמת, יש דיון בחכמים, כן או לא,
וההלכה היא כאן, לפי המשנה ברורה,
שגם זה שעשה לי כל צורכי. אבל אני מוכרח לספר סיפור, מעניין אתכם,
על שעשה לי כל צורכי.
מתי אומרים שעשה לי כל צורכי?
כשנועלים את הנעליים.
מה זה הנעליים?
מה הרמז בנעילת נעליים?
הנעליים זה החלק התחתון של הגוף.
הייתי אומר, שיא הנמוכות של האדם זה הנעליים, זו הפרטיות שלו.
כן, נעליים זה הפרטיות של האדם.
לא יודע אם שמתם לב,
והכהנים מורידים את הנעליים בזמן שהם מברכים ברכת כהנים.
מישהו שם לב?
למה?
משה רבנו,
שראה את הסנה, של נעלך
מעל רגליך.
כל מקום כזה, בית המקדש.
של נעליך מעל רגליך.
למה?
מה הרמז?
הנעליים זה הפרטיות של האדם.
אתה רוצה לעבוד את אלוקים?
מישהו מעוניין?
להיות אדם כללי, לא פרטי. תוריד את הנעליים,
את הפרטיות.
עכשיו, מהו הסיפור?
בשעתו הייתי קצת נכנס ויוצא בביתו של הרב ציודה, וגם בביתה של הרב של אחותו,
זיכרונה לברכה,
ויום אחד היא אומרת לי, אחותו של הרב ציודה,
היא אומרת לי, תראה,
שמתי לב שהרצודה,
שהוא הסוליות של הנעליים שלו משופשפות לגמרי,
תגיד לו שייתן את הנעליים לסנדר, שיתקן פעם,
היום לא עושים סנדר, היום קונים נעליים וזהו,
פעם היא לא הייתה ככה.
אין לך בעיה בנעליים, איך לסנדר?
תן, תן את הנעליים לסנדר,
הוא כבר הולך כמעט על כפות הרגליים.
בתמימותי הלכתי, אמרתי לרב,
רב שירא זכרונו לי,
הרב,
אולי תן את הנעליים לצד לה?
הוא יסתכל עליי ככה,
תגיד לה,
וואי, די, מי אמר?
תגיד לה,
זה עניין פרטי שלי, נעליים, פרטיות.
שלא תתערב.
וואי, וואי.
למדתי מזה הרבה מאוד.
אז נעליים זה סמל הפרטיות.
לכן הוא אומר,
ועכשיו אתה יכול, יש נעליים מאור.
ידוע, האדם הראשון,
יש אור באלף ואור בעין.
בהתחלה, האדם הראשון היה לו אור באלף.
הכל אור, מותק, מכון מאיר.
אור, אור.
כן, בטח, רבי מאיר, הוא היה בן אדם במכון מין, אמרתי לך.
וזה אחרי החטא התחלף לאור.
אור זה גם עיוור.
אני אומר בדרך רמז, כמובן.
זה שלא לנעול נעלי אור ועין,
נתרתי שם באב, כל כולך כללי.
זה בכל העולם, ואתה יודע, כן.
אתה אדם כללי, כמו הרב רן, הוא אדם כללי, נכון?
תגיד כן, מה אכפת?
זה מה שהוא אומר, בתשעה באב את האור,
לא נעלים נעלי אור.
אתה רוצה נעלי אור באלף?
אתה יכול לנעלי התעמלות בלי גורם,
נעלים אחר, נעלים אחר גרבע, או ללכת לחפש שאתה רוצה.
שינקל הרבה אור,
והאור בעין
יעלה מאיתנו.
יהיה לנו יום טוב.
