שלום לכולם אנחנו מתקרבים אנחנו נמצאים בימים של תשעת העמים הגדרתם תשעת העמים של לפני יום חורבן בית המקדש בתשעה באב שרפת בית אלוקינו ונעסוק
בסוגיה של ההריגה והכיסופים למקדש
והמשמעות שלהם.
על מנת שנבין מה זה
את הסוגיה שבו אנחנו עסוקים, את העניין של המקדש,
קודם כל,
נגיד נקדים הקדמה של הגמרא במסכת
שבת
דף ל״א עמוד א׳.
הגמרא במסכת שבת,
דף ל״א עמוד א׳
אומרת
שכש...
קובעת
שמה, אומרת הגמרא,
שכשאדם עולה לאחר 120 שנה,
שואלים אותו,
ציפית לישועה?
קבעת עיתים לתורה, נשאת ונתת באמונה,
אבל השאלה ששואלים אותו, המרכזית, ציפית לישועה?
שואלים אותו.
זו שאלה ששואלים את האדם אחרי 120 שנה.
ומה,
מהי בעצם השאלה,
ששואלים בשמיים שאלה, זו שאלה שמטלטלת.
למה
אתה ציפית?
מה המשמעות של הציפייה?
האם אתה רק התפללת?
או כמו שרש״י אומר, האם
התכוונת להתקיימות
חזון הנביאים?
האם אתה ציפית להתקיימות חזון הנביאים?
או שרק התפללת,
אמרת ותחזינה עינינו.
אומר הר״ן,
השאלה בשמיים היא הרבה יותר נבט ממה שאמרנו עד עכשיו,
ששואלים אותו,
ציפית לישועה להתקיימות חזון הנביאים?
אומר הרן שואלים אותו בשמיים האם ציפית לישועה האם אתה פעלת האם היית התפללת שאבת פעלת עשית הכל למען התקיימות חזון הנביאים
בימיך התפללתי כל הדורות התפללו על נערות בבל שם ישבנו גם בכינו בזוכנו את ציון נכון
ואני מתפלא שתיבנה ירושלים ובית המקדש.
לא.
האם אתה ציפית, האם הציפייה שלך הייתה ציפייה פעילה?
פענתנית.
האם הבאת את זה לידי ביטוי בחייך?
האם אתה פעלת בכל החיים שלך לקדם,
להסביר
ולהביא לידי ביטוי את
ציפיית הישועה, התקיימות חזון הנביאים,
בימיך,
איך שהיא מופיעה בימים שלנו,
או לא?
אבל כשאנחנו מדברים על בית המקדש,
על ההריגה והכיסופים
למרום
הררים
להר הבית,
השאלה היא במשנה תוקף.
אנחנו זכינו,
דורנו זכה,
דורותינו זכו
למה שכל הדורות הקודמים הם רק חלמו.
אפילו אהרון ומשה, לא,
חלמו,
ביקשו להיכנס לארץ ישראל,
לזכות
לקיים את המצווה בארץ ישראל.
לזכות להיכנניות יושבי ארץ ישראל.
אנחנו,
דורנו,
דורות הגאולה,
זכינו לשוב לארץ ישראל,
לירושלים ולהר הבית.
שם
עם ישראל שולט
בהר הבית.
נכון? לעת עתה,
הבית,
המקדש מקום הר הבית
כן
יש לנו רק מקום הר הבית אבל עדיין
בית המקדש לא בבניינו שיתבנה במהרה בימינו אמן
והשאלה המתבקשת מהו היחס הראוי
להר הבית
ולפי זה להבין את כל ערך ציפיית הישועה
והגעגועים לבניינו ומהי הציפייה להתקיימות חזון הנביאים ביחס לבית המקדש.
האם
השאלה של ציפית לישועה
להתקיימות חזון הנביאים בימיך ששואלים את האדם ביחס לכל הגאולה האם
היא אותה שאלה
ביחס להר הבית
או שזה יחס אחר?
הר הבית זה משהו אחר.
האם הר הבית
יש לו אותו יחס כמו לכל ארץ ישראל?
או שהיחס להר הבית
צריך להילמד ולהתברר
והוא יחס אחר לגמרי?
על מנת שנבין
נבין
את השאלה הזו,
את המהות של השאלה הזו,
והיא תוביל אותנו אל כל הסוגיה שאני רוצה להשתדל שנלמד אותה ביחד פה,
על הכיסופים וההריגה
לבניין הבית.
אז אנחנו נתחיל במסע במקור מספר אחד,
קודם כל ברמב״ם.
הרמב״ם
קודם כל הוא הפוסק בעניין
היחיד שפוסק
הלכות משיח,
הלכות מלכות ישראל, הלכות בית הבחירה.
וכותב, פוסק הרמב״ם
בהלכות בית הבחירה,
פרק ו' הלכה ט״ז במקור מספר 1 אומר כך
ולמה אני אומר במקדש
בירושלים שקדושה ראשונה, קדושתן לעתיד לבוא.
קדושת המקדש בירושלים,
קדושה ראשונה, קדושתן
היא לעתיד לבוא.
אבל בקדושת שאר ארץ ישראל לעניין שביעית ומעשרות
וכיוצא בהן,
לא קדשה לעתיד לבוא.
ביחס להר הבית
ירושלים והר הבית קדושה ראשונה קידשה גם לעתיד לבוא.
ביחס לשאר המצוות
לא קדושה לעתיד לבוא.
למה
גידל
ארץ ישראל וירושלים והר הבית
עוסק הרמב״ם
לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה.
הרמב״ם
קובע קביעה מאוד חשובה וברורה ירושלים הר הבית זה לא כמו ארץ ישראל
קדושת הר הבית היא קדושת שכינה
השכינה נמצאת
חיה וקיימת ולא בטלה במקדש
הר הבית קדושתו לא תלויה בכיבוש, ארץ ישראל קדושתה
תלויה בכיבוש.
והורשתם וכתבתם, אומר הרמב״ם
על ידי ירושה וישיבה, כיבוש, אומר הרמב״ם
בספרו, ספר המצוות מצוות עשה ד'.
ארץ ישראל נקנית בכיבוש.
זה מלחמת מצווה של יהושע, לכבוש את ארץ ישראל.
אבל בית המקדש
זה לא תלוי בכיבוש, זה תלוי
בשכינה.
שכינה נמצאת בו.
וזה היסוד,
כן?
שמתברר ברמב״ם, כפי שנברר בהמשך,
את היחס והמשמעות המעשית לדורנו.
ממשיך הרב ואומר,
מתוך מה שפסק הרמב״ם,
להבין מה זה,
מהו יסוד והבנת ערך המקדש.
במקור מספר 2 אומר הרב כך, בעולת ראייה א',
בהיות המקדש על מכונו וישראל יושב בנבאו,
ושכינת אל עליון צור ישראל, חוסנו, מהעוזו ומה גינו,
מופיעה עליו בעוז ותפארת,
בניו לימודי השם ובכיריו
הם נביאי אמת צדק,
אשר רוח השם ידבר בם,
ומילתו על לשונם,
ששפעת רוח הקודש ולבת אש ואהבת אלוקים עליון,
אלוקי ישראל,
מאירה את לב האומה המחממת באור אישיה את כל רוחה בקרבה.
אומר הרב כאן,
ממשיך ואומר,
אז,
רק אז,
הקודש והמקדש וכל עבודתו הקדושה והנעדרה,
כהנים בעבודתם ולווינים בדוכנם וישראל במעמדם,
הם מבליטים בשטפי גלים של חיים אדירים ואמיצים את הוד חייה הפנימיים של האומה,
את דבקות נפשה באלוהיה ואת אהבתה הנערצה
וקשר קודשה לעבודתו בכל חום החיים ובכל רגשי הלב,
הנפש,
הרוח
וכל מפעלי החושים החיצוניים והפנימיים כולם.
מסביר הרב
פה יסוד
של משמעות והבנת
ערך המקדש
ובניינו
הוא יכול להיות מובן
רק מתוך
בניין
חיי האומה הלאומיים
בשיא שלמותם.
רק כשהאומה,
רק כשחיי האומה יופיעו בשיא שלמותם,
רק אז הערך
של המקדש
יקבל משמעות.
רק אז נוכל להתחיל להביא המקודש של בית המקדש.
ערכו הנעלה בקודש
של מרום הר הרעים,
של הכיסופים,
של העריגה,
של ציפיית הישועה
לבניין בית המקדש.
חיי האומה בשיא שלמותם,
הרב מדבר על זה בספרו,
ספר האורות,
אורות התחייה.
בזמן הקצר שיש לנו,
לא נוכל ואין לי את המוח הזה שיש לרב
להסביר
אבל מה שניתן להבין
תחיית האומה, קיבוץ גלויות, שיבת האומה,
מלכות ישראל,
הופעת העוז הלאומי,
הופעת החיים הלאומיים מתוך הקודש,
העוז הלאומי הוא יכול להופיע רק מתוך הקודש.
לא נרחיב פה.
כמה שהעוז הלאומי הוא תלוי,
הוא תנאי,
כמה האומה מופיעה בקדושתה.
אז ממשיך הרב ואומר, אני רוצה להסביר את זה.
כאן
מקדים הרב הקדמה ארוכה, לכן קראתי את כולה
בעולת ראייה, אדמה ארוכה ויסודית הבונה בקרבנו את היחס הנכון
לבניין בית המקדש
ולעבודת הקורבנות.
הרב מלמד אותנו כאן את היסוד הזה,
שעל מנת להבין את עבודת הקורבנות והמקדש, הכיור וכל סדרי העבודה,
עלינו להתבונן בסדר עבודת המקדש,
כאשר מופיע כל זה במצב החיים השלם של האומה.
כי לקשר שבין האומה והמקדש יש שתי קומות.
ישנם שני צדדים.
הצד הראשון, הצד האחד,
זה עבודת המקדש שבאה על גבי שלמות החיים הלאומיים.
ומצד שני,
אחרי שעבודת המקדש מגיעה כשהאומה נמצאת בשיא
שלמותה
אז המקדש
הוא בונה קומה אחרת
הוא מגלה מדרגה נוספת
שלא יכולה להתגלות ולא תתגלה אלא רק
כשהאומה תגיע לשיאה
שהאומה תהיה באותנטיות שלה,
שהאומה תהיה במקוריותה, מותאמת למקוריותה.
חיה את חייה העצמיים,
המקוריים,
האלוהיים.
לא פחות מזה.
ולא בזיוף.
שום זיוף
לא יוכל
להביא את המדרגה שבית המקדש
אמור
לבנות
באומה רק כשהאומה תהיה בשיאה
אז בית המקדש יבנה באומה
את הקומה הנוספת
שהאומה צריכה
להיבנות
לבנות באומה את הקומה הזו, להיבנה באומה את הקומה הזו
כי האומה תביא ות... כיסופים,
תשוקה,
תא אמיתית לקרבת השם
להבנת של מה זה מרוב ההרים.
כשאנחנו אומרים בית המקדש,
מה זה אומר לנו?
מה זה ממלא בהכרתנו, בתודעתנו,
בציור הנפשי שלנו.
איזה ציור
יש לנו.
ומתוך כך,
במקור מספר שלוש,
הבקשה של השבת העבודה היא מצורפת תמיד, אומר הרב,
עם השבת העוז הלאומי,
ועמה הבריאות המלאה, הגופנית והרוחנית
של הכלל והפרט,
שרק אז
יחסר מאוד הרושם האדיר והמתוקן של הקורבנות,
שהם זבחי רצון באמת,
ואז,
רק אז,
תערב העבודה כראוי לה,
כשתעלינו,
כמו שאנחנו אומרים,
בשמחה לארצנו,
ותתאנו בגבולנו,
ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו.
המשקיפים,
שמעתם על משקיפים?
יש אנשים שנותנים להם תואר משקיף באו״ם,
משקיף פה,
משקיף שם.
אלו המשקיפים.
אומר הרב,
המשקיפים על ציור הקורבנות
מנקודת המצב המדולדל של ההווה,
של האומה, מצב האומה המדולדל של ההווה,
אינם יכולים ולא יוכלו כלל להכיר את ערכם המרומם,
והקדוש
של הקורבנות,
של כל מה ש...
של המקדש והקורבנות, וכל עבודת בית המקדש, כולה.
את ערכם המרומם והקדוש, ולפעמים יבואו גם כן לדבר תואה.
אמנם צריך תחילה להכיר כוח גאוותן של ישראל וזן בתפארתם,
ומילוי כוחותיה של האומה,
איך הם מצטיירים אצלנו.
אצלנו
אז על ידי ההשכלה,
אז רק אז על ידי ההשכלה חודרת
ביחס הצורך להוראת והבלטת
חיבת השם המיוחדת.
מה הרב אומר פה?
הרב אומר פה,
מתוך מה שביארנו בעולת ראייה, מתוך מה שהוא ביאר בעולת ראייה,
את היסוד
של הבנת ערך המקדש,
קדושת הר הבית מבאר הרב
וכפי שנראה כאן
שהבקשה של לשוב לציון לשוב לארצנו ולבנות את חיינו הלאומיים בשלמותם זה הדגש שלמדנו במקור מספר שתיים
היא קודם לבקשת חידוש עבודת הקורבנות.
ראשית
עלינו לבקש עלינו
לאמץ את קיבוץ הגלויות,
שתיבת האומה לארצה,
בניינתה,
בניין תחייתה לארצה,
בשלמותה, בשיאה, בקדושתה, בעליונותה,
במקוריותה האותנטית,
העצמית, המותאמת לאלוהיה,
לא המזויפת,
הלקוחה מהשוק האירופי,
למה התרבות הזו המזויפת,
כשאנחנו רואים למה היא מביאה
כל רגע וכל שעה אנחנו נמצאים פה, נכון?
אלא
עלינו להבין
שהבקשה לשוב לציון לארצנו ולבנות בה את חיינו הלאומיים בשלמותם היא קודמת לבקשת
חידוש עבודת הקורבנות.
ורק לאחר מכן,
אומר הרב,
ושם נעבודך ונעשה לפניך את קורבנות חובותינו וכולי.
רק מתוך כך נזכה
להתעלות לבניין בית המקדש.
על מנת שבניין בית המקדש ועבודת הקורבנות
יפעלו לרומם את החיים,
לרומם את האומה, לרומם את המציאות,
אז אומר הרב כאן,
צריכים החיים הלאומיים
להיבנות.
אבל באיזה מדרגה?
במדרגת הקדושה.
להבין שהמצה,
שהתשתית,
שהשדה שתצמח עליו
הרגה כיסופים
לקרבת השם עבודת בית המקדש,
לתרומם להבנת הערך של בית המקדש,
היא תבוא רק מתוך
שיא החיים הלאומיים שלנו.
רק מתוך כך, ורק מתוך שיא החיים הלאומיים שלנו במדרגת הקודש שלהם.
קיומתה היא קדושה, וחייה הם קדושים.
ורק מתוך כך יוכל המקדש להיבנות ולהוסיף
את מדרגתו,
טבע של קודש באומה.
אדם שמנסה, המשקיפים, אלו המשקיפים,
אדם שמנסה להבין את עניין המקדש מבחוץ,
לא בלי שייכות
לחייה השלמים של האומה,
לאותנטיות של האומה,
הוא לא מבין כלום ולא יוכל להבין את התוכן האמיתי,
כי מתוך תפיסה כזאת חיצונית
באים לחשוב שעניין הקורבנות זה איזה עניין שאפיזודה חולפת.
אומר הרב,
אמנם צריך תחילה להכיר כוח גאוותן של ישראל,
כדי להתקרב ולהביא במעט את עניין המקדש,
צריך להתקרב אל הופעת החיים השלמים בקדושתם,
לעוזם וגאוותם של ישראל.
העוז הלאומי, הגבורה הלאומית,
שמה?
מה זה העוז הלאומי?
זה הופעת החיים השלמים.
גם המדרגה של הופעת האומה כאומה, כלאום,
בחומר הלאומיות.
כל המערכות הלאומיים,
הגשמיים, החומריים,
יופיעו בשלמותם בשיאם,
ומעל לזה,
השלמות הרוחנית.
ורק לאחר מכן
אנחנו נתעורר, האומה תתעורר לבניין בית המקדש.
כדי להבין,
כדי למקד איתנו
מה זה בית המקדש ואיך אנחנו צריכים להתמלא ביחס של
חרדה למקום בית המקדש,
אז יש לנו את הרמב״ם במקור מספר 4. הרמב״ם, תסתכלו בספר המצוות,
מצווה
הכא אומר הרמב״ם
היא שציוונו
ליראה מן הבית הזה הרמוז אליו מאוד מאוד
עד שנשים בנפשנו משא הפחד והיראה
וזה הוא מורא מקדש
והוא אמרו יתעלה ומקדשית ייראו
וגדר זאת היראה כמו שזכרנו בספרה בקדושים כי איזו מורה לא ייכנס להר הבית במקלו במנהלו באפונדתו
אבק שעל רגליו ולא יעשו כפנדרייה ורקיקה מקל וחומר
וכולי
וזה כולו לאומרו יתעלה ומקדשית תיראו וזה חובה תמיד
תמיד החובה
חובה תמידית
ואפילו בזמננו זה ואם הרמב״ם אומר שאפילו בזמנו זה אז אנחנו
אלוויה ואלוויה אלוויה זבובים קצוצי כנפיים מה אנחנו נאמר מי אנחנו אל מול הרמב״ם
ואפילו בזמננו זה שוחרר רמב״ם או נותננו שרבו יראה מורא מקדש
יראה מהמקום צריכה למלא את נפשנו רק מתוך כאן נבין את היחס
שלנו לבית המקדש ואת היחס שלנו בדורנו זה,
שעלינו לעורר את האומה,
את העם,
להכיר במה?
בגדולתו
של הבית,
מתוך הבנה שעניין המקדש
צייך לשלמות החיים הפרטיים והלאומיים,
וזה עלינו לעורר ולרומם ולהסביר,
וזה תפקידה,
תפקידנו הרוחני,
ותפקידה הרוחני של האומה לשוב אל חיינו האמיתיים,
מתוך כך תתעורר תביעה באומה,
תביעה כללית באומה,
למקדש.
הבנת עניין סוגיה זו כסוגיה ציבורית,
אנחנו עלינו להבין שסוגיית המקדש היא לא שייכת
לציונים הדתיים,
לדתיים הלאומיים
ולישיבה זו או אחרת.
דק אנחנו,
ויש לנו תפקיד
משנה תוקף
שמורה מקדש
והכרת הערך של מרום הררים והכיסופים וההריגה
בדורנו זה,
יש לנו תפקיד
עצום
להסביר, קודם כל להסביר לעצמנו ושאנחנו נבין
שהר הבית
והמקדש הוא לא עניין של שטיבן,
זה עניין
של כל האומה.
עלינו, וזה התפקיד,
להסביר
ולהעמיק ולחזור ולעורר באומה את הכיסופים, את ההריגה ואת העומק,
ואת היחס של מרום של מקדשית עיראן.
האומה צריכה להבין את זה.
לא כמה או הרבה פרטים אפילו,
אלא האומה צריכה להבין את זה.
האומה צריכה להטמין את זה בתוכה,
להביק את זה בתוכה,
כי זה עניין ציבורי, אומתי, לאומי.
מתוך כך אפשר
להבין שהגעגועים במקור מספר חמש,
אומר הרב בשמונה קבצים,
קובץ א'
תרמ״ח,
אומר הרב הכוח המחיה את נשמת ישראל, את הנשמה הלאומית,
היא, מהו?
העריגה הנפלאה לבניין בית המקדש
ולהחזרת כבודו בתכלית שלמותו,
האידיאלית המקווה שרק ציפייה זו,
ציפית על ישועה?
ציפייה כזו מרוממת את רוח,
איזה רוח?
של כמה אנשים?
של איזה קומץ?
או של הרבה פרטים אפילו?
לא,
את רוח כל הדורות כולם מראשיתם ועד אחריתם.
הגעגועים לבניין המקדש אינם געגועים, למה?
לשלמות הרוחנית העליונה,
שבה, רק בה,
נוכל לבטא את כל מה שגנוץ
באוצר הנשמתי של חיינו, של אומתנו.
כמו שהרב אומר פה, לדעת שיש תכלית נשגבה לחייהם
של האומה, האומה תדע, והמשכם ההיסטורי.
מה זה המשכם ההיסטורי?
התפקיד, הייעוד,
ההיסטורי של האומה.
יש לנו ייעוד היסטורי, אנחנו לא יכולים לוותר עליו,
אין דבר כזה.
ובנקודה עליונה זו
גנוז כל עוז החיים, אתם רואים?
עוז הלאומי,
עוז החיים, מזוז החיים של קישור האומה לארץ ישראל.
הקישור האומה לארץ ישראל זה לא מקלט בטוח.
מקלט בטוח?
אתם יודעים מה זה?
זה באדמה.
זה כמו פחדנים להיכנס בתוך האדמה עד יעבור זעם.
זה מקלט בטוח.
אני לא מזלזל בזה, היה בו צורך.
אבל זה לא שאיפת האומה.
שאיפת האומה היא בניין,
ועל מה?
על האדמה.
פיתוח מבצר, בית הוא המגן, בית הוא על המקר,
רועים אותו, על אדמה, אנחנו באנו לבנות בית.
ועל הקומה הזו,
והציפייה וההריגה לבניין בית המקדש, היא בונה בקרב האומה
את העוז ואת האימוץ לקשר האמיץ שבינה לבין ארץ ישראל.
הקשר שבין האומה לארץ ישראל זה לא מקלט פתוח.
הקשר שבין האומה לישראל, לארץ ישראל,
זה בית המקדש.
זה ההריגה והכיסופים
להר הבית.
משם אנחנו שואבים את העוז.
משם אנחנו שואבים את הקדושה.
משם אנחנו מאמצים את הקשר שלנו.
קשר אומה להרצה.
ואני רוצה להתקדם איתכם,
אני ברשותכם אני מדלג על מקור מספר 6 כי הזמן הוא דוחק
לא רוצה להפריע להבא
במקור מספר 7 תראו
זה איגרת
שהרב קוק
שלח
למשלחת בוועד הציוני שיצא לארץ ישראל לאחר הצהרת בלפור
הצהרת בלפור הייתה בסן רימו
כן
ולאחר הצהרת בלפור
התנועה הציוני שלך משלחת
לראות את ארץ ישראל על מנת
להכשיר את הקרקע עבור הבית הלאומי.
אז הם ביקשו מהרב,
שלחו לו שמה באיגרת, הם ביקשו מהרב עידוד וחיזוק.
אז הרב כאן באיגרת אומר להם,
אני אקרא את זה אתכם יחד,
אתם בטח תתאכסנו באכסניות של אחינו בני ישראל,
ולא תסורו לאכסניות נוכריות
כאשר עשו שלוחים אחרים שהמשיכו בזה עליהם מרירות גדולה.
כן, קודם כל הכסף לאכסניות של ארץ ישראל.
אתם בטח תיתנו כבוד
בחום ובהוד
לכל קודשינו.
אתם תהיו אורחינו ומבקרינו.
אתם תהיו שלוחים, אתם שלוחים, תדעו לכם.
אתם לא אנשים פרטיים.
גבוהים של המקומות הקדושים שלנו,
ולא תשכחו לקדש את הנקודה המקודשת,
קודש קודשים של ארצנו הקדושה.
זהו, מה הנקודה המקודשת?
מקום המקדש.
באותה יראת הכבוד הגדולה שכל כלל ישראל כולו,
בכל הדורות,
מקדש אותו מזמן החורבן,
מזמן חורבן בית מקדשנו.
להיזהר מלדרוך על המקום הקדוש יותר מהגבול המסומן
שאנו מותרים לדרוך עליו על פי משפט התורה.
מהם מתים אנחנו ועד הזמן אשר תבוא תערתנו בעת אשר הישועה השלמה תופיע
אין אנחנו דוחים במקום הקדוש רק עומדים אנחנו באימה ופחד
כמו שהרמב״ם אמר
בגודל רוח וביטחון נמרץ לפני הכותל המערבי ושם שופכים את ליבנו את הלב הישראלי
הרגישו שלוחי ישראל הגדולים הכירו את גודלכם את הגדלות הישראלית שלכם בתום לבב
רחשו לכם את האמון של כל מפלגותינו אתם שלוחי ציבור של האומה על אדמת הקודש הניחו בהצלחה את אבן היסוד לבינן הקודש של אחדות האומה בארץ מאוחרתנו ובנחלת עולמים שלה ואני רוצה לסיים במקור מספר 8 של הברון הירש
טוב מאוד לצרף דברים על דבר המסעו של הברון
אף על פי שליבי נחמץ מאוד מפני החרדה של היותו במקום המקדש, הברון נכנס למקום המקדש,
וביותר על מה ששום האיש לא העיר אותו,
שהוא דבר אסור.
אני רוצה לומר לך, אומר לברון,
פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו על כל מיליונים של יישובים מעשיים,
ואף על פי שלא הפסיד בכל זה את ערכו הגדול בתור מייסד היישוב ובשוגג או בדרך מי שהכול או בשגגה בא מעשה לידו והשם הטוב יכפר שתבינו מה הרב
איך הרב מתייחס
להר הבית מה זה הר הבית
הר הבית זה לא ארץ ישראל
פגימה בהר הבית
לא שווה,
היא שווה יותר מכל מיליונים של יישובים.
להבין שכדי לבנות את הר הבית,
עלינו לבנות את התודעה, את הכיסופים, את ההריגה
להר הבית,
ולהבין את מורה המקדש ולהיזהר בו.
שנזכה בעזרת השם מתוך כך,
מתוך הגעגועים הגדולים,
לבניין בית המקדש במהרה בימינו,
אמן.
